זבה

(ראה גם: זב, נדה)

ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה, כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא. כל המשכב אשר תשכב עליו כל ימי זובה כמשכב נדתה יהיה לה, וכל הכלי אשר תשב עליו טמא יהיה כטומאת נדתה... ואם טהרה מזובה, וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר. וביום השמיני תקח לה שתי תורים או שני בני יונה, והביאה אותם אל הכהן אל פתח אהל מועד... (ויקרא טו כה)

ספרא:

כימי נדתה - הקיש ימי נידתה לימי לידתה, מה ימי לידתה אינה ראויה לזיבה ואין ספירת שבעה עולה מהם, אף ימי לידתה אינן ראויים לזיבה ואין ספירת שבעה מהן. (תזריע הקדמה יג)

ואשה, אין לי אלא אשה גמורה, מניין לרבות את הקטנה, תלמוד לומר ואשה, מכאן אמרו בת יום אחד לנדה, בת עשרה ימים לזיבה... יכול אפילו זבה מכל מקום, תלמוד לומר והיא גלתה את מקור דמיה, לימד על הדמים שאינן אלא מן המקור. יכול כל מראה זב שתזוב החיה טמאה, תלמוד לומר דם... כשהוא אומר דמיה, מלמד שדמים הרבה טמאים בה, האדום והשחור כקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג... (מצורע-זבים פרשה ד, וראה שם עוד)

כי יזוב זוב דמה מחמת עצמה ולא דמה מחמת הולד, ולא דמה מחמת האונסין, כשהוא אומר זוב לרבות את האנסים... (שם פרשה ה, וראה שם עוד)

יכול הרואה שלשה בתחילה תהא זבה, ומה אני מקיים ואשה כי תהיה זבה דם, ברואה יום אחד, אבל הרואה שלשה בתחילה תהא זבה, תלמוד לומר על נדתה, אחר נדתה היא מטמאה, ואינה מטמאה בתחילה. אין לי אלא סמוך לנדתה, מופלג מנדתה מניין, תלמוד לומר או כי תזוב על נדתה, אין לי אלא מופלג מנדתה יום אחד, מניין שנים... עשרה, מה מצינו ברביעי שהוא כשר לספירה וכשר לזיבה, אף אני ארבה את אלו שהם כשרים לספירה וכשרים לזיבה. מניין לרבות אחד עשר, תלמוד לומר בלא עת נדתה, או יכול שאני מרבה את שנים עשר... אחר שריבה הכתוב מיעט, מרבה אני את אחד עשר שהיא בספירה בלא עת נידתה, ומוציא את שנים עשר שאינו בספירת בלא עת נדתה.

אין לי אלא הרואה שלשה שהיא זבה, מניין לרואה שנים, תלמוד לומר כל ימי זובה כימי נדתה. מניין שהיא משמרת להם יום אחד, תלמוד לומר טמא יהיה... מניין לרואה יום אחד שתטמא משכב ומושב, תלמוד לומר כל ימי זובה כמשכב נדתה... (שם פרק ח, וראה שם עוד)

תלמוד בבלי:

אין פתח בטועה פחות משבעה ולא יתר על י"ז... (ערכין ח א, וראה שם עוד)

תנוקת בת יום אחד מטמאה בנדה, בת עשרה ימים מטמאה בזיבה... (נדה מג ב)

הרואה כתם הרי זו מקולקלת וחוששת משום זוב, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים אין בכתמים משום זוב... (שם נב ב, וראה שם עוד)

מנא הני מילי, אמר חזקיה דאמר קרא והדוה בנדתה, מדוה כמותה, מה היא מטמאה אף מדוה מטמאה... (שם נד ב, וראה שם עוד)

הזב והזבה שבדקו עצמן ביום ראשון ומצאו טהור וביום השביעי ומצאו טהור ושאר ימים שבינתיים לא בדקו, רבי אליעזר אומר הרי הן בחזקת טהרה, רבי יהושע אומר אין להן אלא יום ראשון ויום שביעי בלבד, רבי עקיבא אומר אין להם אלא יום שביעי בלבד... (שם סח ב, וראה שם עוד)

ואחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני... (שם עב ב, וראה שם עוד)

מדרש תנחומא:

אחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני, פירוש כי ההלכה המסורה למשה מסיני כך היא, בתחלת ראייתה כל אשה נדה דינה להיות סופרת כל ימיה מתחילת ראיית הדם ז' ימי נדה, ואחר אלו ז' ימי נדה י"א ימים ונקראים ימי זיבה, ואחר אלו י"א יום שהן ימי זיבה חוזרת לז' ימי נדה, ואחריהן י"א ימי זיבה וחוזרת חלילה. ואלו ימי נדה בין אם ראתה יום אחד או אפילו שעה אחת או אפילו ראתה שבעת ימי נדה כולן, לערב טובלת ומותרת לבעלה, ואינה צריכה נקיים, שנאמר שבעת ימים תהיה בנדתה. אבל אלו י"א יום שבין נדה לנדה איזה יום מהן ראתה שומרת יום כנגד יום, וזו היא זבה קטנה, ואם לא ראתה ביום השני טובלת וטהורה, ואם ראתה גם ביום השני שומרת יום כנגד ב' ימים שראתה, ואם לא ראתה ביום הג' טובלת וטהורה... ראתה ג' ימים רצופין הרי היא זבה גדולה וצריכה שתשב אחר שתסלק הדם ממנה ז' ימים שלמים מעת לעת נקיים, ויום שפוסק דמה אינה סופרתו למנין נקיים. (מצורע ח)

רש"י:

ימים רבים - שלשה ימים, בלא עת נדתה - אחר שיצאו שבעה ימי נדתה, או כי תזוב - את שלשת הימים הללו על נדתה - מופלג מנדתה יום אחד, זו היא זבה שטעונה ספירת שבעה נקיים וקרבן... (ויקרא טו כה)

משנה תורה:

דם הנדה ודם הזבה ודם הקושי ודם יולדת ודם טוהר של יולדת כולו דם אחד הוא ומן המקור הוא בא, ומעיין אחד הוא ובזמנים בלבד הוא שישתנה דינו.

כיצד, כשתראה האשה דם לתחלה או כשתראה בשעת וסתה והוא העת שקבעה לנדתה הרי זו נדה כל שבעת הימים... ראתה ביום השמיני הרי זה דם זיבה מפני שהוא בלא עת נדתה.

וכן כל דם שתראה בתוך הימים שבין וסת נדה לוסת נדה הרי הוא דם זיבה, והלכה למשה מסיני שאין בין זמן נדה לזמן נדה אלא אחד עשר יום בלבד... שכל ימיה של אשה כך הן, שבעה ימי נדה וי"א ימי זיבה, אלא אם כן הפסיקה הלידה כמו שיתבאר.

אשה שראתה דם בימי זיבתה יום אחד בלבד או ב' ימים זה אחר זה נקראת זבה קטנה, ונקראת שומרת יום כנגד יום, ואם ראתה ג' ימים זה אחר זה הרי זו זבה גמורה, והיא הנקראת זבה גדולה, ונקראת זבה סתם... אין בין זבה גדולה לזבה קטנה אלא ספירת שבעה והבאת קרבן, שזבה גדולה צריכה לספור שבעה ימים נקיים, וזבה קטנה אינה סופרת אלא יום אחד בלבד, וזבה גדולה מביאה קרבן כשתטהר... אבל לענין טומאה ואיסור ביאה שתיהן שוות.

כיצד, ראתה דם בימי זיבתה, בין שראתה בתחלת הלילה בין שראתה בסוף היום הרי אותו היום כולו טמא, וכאילו לא פסק הדם מעת שראתה עד ששקעה החמה, ומשמרת כל הלילה. ואם לא ראתה כלום בלילה משכמת למחר וטובלת אחר שתנץ החמה ומשמרת כל היום, ואם לא ראתה כלום הרי זה יום אחד טהור כנגד היום הטמא והיא מותרת לבעלה לערב...

ראתה דם גם בג' בין ביומו בין בלילו הרי זו זבה גדולה וצריכה לספור ז' ימים טהורים, שנאמר "וספרה לה שבעת ימים" וגו', וטובלת ביום השביעי אחר הנץ החמה והרי היא מותרת לבעלה לערב, וביום השמיני מביאה קרבנה ב' תורים או ב' בני יונה.

זבה קטנה שטבלה בלילה של יום השמור או זבה גדולה שטבלה בליל ז' כאילו לא טבלה, והרי היא כנדה שטבלה בתוך שבעה... (איסורי ביאה פרק ו א והלאה, וראה שם עוד)

ראה עוד ערך זב.

ספורנו:

ואשה - בא להטעין זבה קרבן, ומעיד שהוא להעיר אוזנן על מרי שקדם בפועל ומחשבה, כי הוא הרבות עונשי חוה, כדכתיב "הרבה ארבה עצבונך והרונך", וכן ראוי שתספור ז' עד יערה עליה רוח תשובה וטהרה ותכופר בחטאת. (ויקרא טו יט)