ואמר מר בר רב אשי האי דובשא דתמרי מברכין עלויה שהכל נהיה בדברו, מאי טעמא זיעה בעלמא הוא. (ברכות לח א)
ששה דברים סימן יפה לחולה, אלו הן עטוש זיעה... (שם נז ב)
...התחילו הבלנים להחם בשבת ואומרים מערב שבת הוחמו, אסרו את החמין והתירו את הזיעה, ועדיין היו רוחצין בחמין ואמרין מזיעין אנחנו, אסרו להן את הזיעה והתירו חמי טבריה... (שבת מ א)
כל מומין שפוסלין וכו', תנא הוסיפו עליהן זיעה ושומא וריח הפה, והני בכהני לא פסלי, והתנן הזקן והחולה והמזוהם, ותנן מומין אלו בין קבועין בין עוברין פסולין באדם, א"ר יוסי בר' חנינא לא קשיא כאן בזיעה עוברת כאן בזיעה שאינה עוברת. רב אשי אמר זיעה אמזוהם קא רמית, התם גבי כהנים אפשר לעברה בקיוהא דחמרא (ביין קהה)... (כתובות עה א)
מאי לא יחגרו ביזע, אמר אביי לא יחגרו במקום שמזיעין... (זבחים יח ב)
אמר רבי יוסי בי רבי בון כל זיעא דנפקא מבר נש סם המות הוא חוץ מזיעת הפנים. (תרומות מג א)
והא תני מדיחה היא אשה עצמה ובנה ביין מפני הזיעה (כדי שתזיע או להסיר הזיעה המרובה שעליה)... (שבת עה ב)
זיעת בתים בורות שיחין ומערות טהורה, זיעת האדם טהורה, שתה מים טמאים והזיע זיעתו טהורה, בא במים שאובים והזיע זיעתו טמאה, נסתפג ואחר הזיע זיעתו טהורה. (מכשירין ב א)
שלש זיעות הן יפות לגוף, זיעת חולי, זיעת מרחץ, זיעת מלאכה. זיעת חולי מרפא זיעת מרחץ אין לך כיוצא בו. (מא ד)