(ראה גם: גלות בבל, הסטוריה-בית שני, יכניה)
וישמע זרבבל בן שלתיאל ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול וכל שארית העם בקול ה' אלקיהם ואל דברי חגי הנביא... ויער ה' את רוח זרבבל בן שלתיאל פחת יהודה ואת רוח יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול ואת רוח כל שארית העם, ויבואו ויעשו מלאכה בבית ה' צב-אות אלוקיהם. (חגי א יב ויד)
ביום ההוא נאם ה' צב-אות אקחך זרבבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' ושמתי כחותם כי בך בחרתי נאם ה' צב-אות. (שם ב כג)
ויען ויאמר אלי לאמר זה דבר ה' זרבבל לאמר, לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צב-אות. מי אתה הר הגדול לפני זרבבל למישור, והוציא את האבן הראשה תשואות חן חן לה. (זכריה ד ו)
...דבר אחר שלתיאל שנשאל על אלתו א-ל, זרובבל שנזרע בבבל, ומה שמו נחמיה בן חכליה שמו. (סנהדרין לח א)
אף זרבבל יצא מהול, שנאמר (חגי ב') ביום ההוא נאם ה' צב-אות אקחך זרבבל בן שאלתיאל עבדי... (פרק ב ה)
כאיזצד, עתיד הקב"ה שהוא יושב בגן עדן ודורש בה וכל צדיקי עולם יושבין לפניו וכל פמליא של מעלה עומדין על רגליהן, מימינו של הקב"ה חמה עם המזלות ולבנה וכל הכוכבים משמאלו, והקב"ה דורש לפניהן טעמי תורה חדשה שעתיד הקב"ה ליתן להן על ידי משיח, וכיון שמגיע להגדה עומד זרובבל בן שאלתיאל על רגליו ואומר יתגדל ויתקדש וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל באי עולם עונין ואומרים אמן... (ז"ן)
בשנת נ"ב לחורבן הבית היא שנת ע' למלכות בבל מלך דריוש המדי ובטלה מלכות כשדים, ועלה זרובבל לירושלים וגלות עמו בשנה אחת לכורש מלך פרס, ויהושע בן יהוצדק כהן גדול, וחגי וזכריה ועזרא נביאים... בשנת י"ח למדי היא שנת ע' לחרבן הבית עלה עזרא הסופר לירושלים וגלות אחרת עמו, ובנה חומת ירושלים והכין את בית המקדש, וחזר זרובבל לבבל ומת שם, ועמד אחריו משולם בנו...
ושמתיך כחותם - לתקן קללת יכניה אם יהיה חותם וגו' (ירמיה כ"ב) שהועילה ליכניה תשובתו. (חגי ב כג)
צמח שמו - הוא זרבבל שצמחה גדולתו מעט מעט... (שם ו יב)
בן שאלתיאל - היה בן רעיה בן יכניה, אך אחיו שאלתיאל גדלו ונקרא על שמו. (חגי א א)
בני היצהר - זרבבל המשיח לשבת על כסא ישראל, ויהושע המשיח לכהן גדול, ועצת שלום תהיה ביניהם ולא יקנאו זה על זה. (זכריה ד יד)
צמח - זרבבל, וכאשר יבנה הבית ישא הוד מלכות... (שם ו יב)
לששבצר - הוא זרבבל, ונקרא כך בלשון הכשדים. (עזרא א ח)
בן שאלתיאל - היה בן פדיה ופדיה בן שאלתיאל. פחת - שליט, שהיו ברשות אומות העולם ולא מלכים. (חגי א א)
אקחך - הודיעו שמלכות פרס לא תתקיים... ובסוף ימלוך איש מזרעו, ואולי מפני נבואה זו שלא יהיה מלך שב זרובבל לבבל. (שם ב כג)