(ראה גם: אדם-וחברו)
לא תגנובו, ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו... לא תלך רכיל בעמך לא תעמוד על דם רעך, אני ה'. לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. לא תקום ולא תטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך, אני ה'. (ויקרא יט יא והלאה)
כה אמר ה' צב-אות לאמר, משפט אמת שפוטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו. (זכריה ז ט)
אלה הדברים אשר תעשו, דברו אמת איש את רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם ושבועת שקר אל תאהבו... (שם ח טז)
בני אם יפתוך חטאים אל תובא... (משלי א י, וראה שם עוד)
אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות. אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך. אל תריב עם אדם חנם אם לא גמלך רעה. אל תקנא באיש חמס ואל תבחר בכל דרכיו... (שם ג כז)
בז לרעהו חסר לב ואיש תבונות יחריש... רע ירוע כי ערב זר ושונא תקועים בוטח... (שם יא יב)
הולך את חכמים יחכם, ורועה כסילים ירוע. (שם יג כ)
גם לרעהו ישנא רש, ואוהבי עשיר רבים. בז לרעהו חוטא, ומחונן עניים אשריו. (שם יד כ)
טוב ארוחת ירק ואהבה שם, משור אבוס ושנאה בו. איש חמה יגרה מדון, וארך אפים ישקיט ריב. (שם טו יז)
ברצות ה' דרכי איש, גם אויביו ישלים אתו. (שם טז ז)
בכל עת אוהב הרע, ואח לצרה יולד. אדם חסר לב תוקע כף, עורב ערובה לפני רעהו. אוהב פשע אוהב מצה, מגביה פתחו מבקש שבר. (שם יז יז)
איש רעים להתרועע ויש אוהב דבק מאח. (שם יח כד)
רבים יחלו פי נדיב, וכל הרע לאיש מתן. כל אחי רש שנאהו אף כי מרעהו רחקו ממנו, מרדף אמרים לא המה. (שם יט ו)
אל תתרע את בעל אף, ואת איש חימות לא תבא. פן תאלף אורחותיו ולקחת מוקש לנפשך. (שם כב כד)
בנפל אויביך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך. פן יראה ה' ורע בעיניו, והשיב מעליו אפו. אל תתחר במרעים אל תקנא ברשעים. (שם כד יז)
הוקר רגלך מבית רעך, פן ישבעך ושנאך... אם רעב שונאך האכילהו לחם, ואם צמא תשקהו מים. כי גחלים אתה חותה על ראשו, וה' ישלם לך. (שם כה יז)
רעך ורעה אביך אל תעזוב ובית אחיך אל תבא ביום אידך, טוב שכן קרוב מאח רחוק. (שם יז י)
כמים הפנים לפנים כל לב האדם לאדם. (שם שם יט)
טובים השנים מן האחד, אשר יש להם שכר טוב בעמלם. כי אם יפולו האחד יקים את חברו, ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו. גם אם ישכבו שנים וחם להם, ולאחד איך יחם. ואם יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו, והחוט המשולש לא במהרה ינתק. (קהלת ג ט)
את כל זה ראיתי ונתון אל לבי לכל מעשה אשר נעשה תחת השמש, עת אשר שלט האדם באדם לרע לו... (שם ח ט)
ויצא אל פניו יהוא בן חנני החוזה ויאמר אל המלך יהושפט הרשע לעזר ולשונאי ה' תאהב, ובזאת עליך קצף מלפני ה'... (דברי הימים ב יט ב)
ראה אדם-וחברו.
ראה אדם-וחברו.
לא תאבה לו, מכלל שנאמר ואהבת לרעך כמוך, יכול אתה אוהב לזה (המסית), תלמוד לומר לא תאבה לו... מכלל שנאמר ולא תעמוד על דם רעך, יכול אי אתה רשאי לעמוד על דמו של זה, תלמוד לומר ולא תחוס עינך עליו... (ראה פט, וראה עוד אדם-וחברו)
תניא אבא בנימין אומר, שנים שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין את חברו ויצא, טורפין לו תפלתו בפניו, שנאמר טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ. ולא עוד אלא שגורם לשכינה שתסתלק מישראל... ואם המתין לו מה שכרו, אמר רבי יוסי ברבי חנינא זוכה לברכות הללו, שנאמר לוא הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים... (ברכות ה ב)
רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו כיון שנצטרך אדם לבריות פניו משתנות ככרום, שנאמר כרום זולות לבני אדם... ואמר רבי חלבו אמר רב הונא כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום, שנאמר בקש שלום ורדפהו, ואם נתן לו ולא החזיר נקרא גזלן, שנאמר ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם. (שם ו ב)
אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב, כל שאפשר לו לבקש רחמים על חברו ואינו מבקש נקרא חוטא, שנאמר גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל בעדכם, אמר רב אם תלמיד חכם הוא צריך שיחלה עצמו עליו... (ברכות יב ב)
רבי אלעזר בתר דמסיים צלותיה אמר הכי, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתשכן בפורינו אהבה ואחוה ושלום וריעות... ותקננו בחבר טוב... רבי בתר צלותיה אמר הכי, יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלקי אבותינו שתצילנו מעזי פנים... מחבר רע משכן רע... מרגלא בפומיהו דרבנן דיבנה, אני בריה וחברי בריה, אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה, אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו, כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו, ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט, שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים.
מרגלא בפומיה דאביי, לעולם יהא אדם ערום ביראה, מענה רך משיב חמה, ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם ואפילו עם נכרי בשוק, כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה, ויהא מקובל על הבריות. אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם, ואפילו נכרי בשוק... (שם טז ב ויז א)
ואמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, ואמרי לה אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בו יוחי, נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים... ולא יסב בחבורה של עמי הארץ, מאי טעמא דלמא אתי לאמשוכי בתרייהו... (שם מג ב)
אמר רבי יהושע בן לוי הרואה את חברו לאחר שלושים יום אומר ברוך שהחיינו וקיימנו, לאחר י"ב חודש אומר ברוך מחיה המתים... (שם נח ב)
תניא רבי אומר לעולם אל ירבה אדם רעים בתוך ביתו, שנאמר איש רעים להתרועע... (שם סג א)
הסכת, עשו כתות כתות ועסקו בתורה, לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה, כדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר רבי יוסי ברבי חנינא מאי דכתיב חרב על הבדים ונואלו, חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה, ולא עוד אלא שמטפשים... (שם סג ב)
אמר לו (הלל לגר) דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור. (שבת לא א)
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אחד מן האחין שמת ידאגו כל האחין, אחד מבני חבורה שמת תדאג כל החבורה, אמרי לה דמת גדול, ואמרי לה דמת קטן. (שבת קה ב)
ואמר רבי יוסי מעולם לא עברתי על דברי חבירי, יודע אני בעצמי שאיני כהן, אם אומרים לי חבירי עלה לדוכן אני עולה. (שם קיח ב)
אמר רבי יהודה בר שילא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא... והדן את חברו לכף זכות... תנו רבנן, הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לכף זכות, ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים. ערב יום הכפורים אמר לו תן לי שכרי... אמר לו אין לי מעות... לאחר הרגל נטל בעל הבית שכרו בידו ועמו משוי ג' חמורים של מאכל ושל משתה ושל מיני מגדים... ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני, אמרתי שמא הקדיש כל נכסיו לשמים, אמר לו העבודה כך היה... (שם קכז א, וראה שם עוד מעשים)
פעם חש רבי מאיר במעיו... אמר לנו אף על פי שאני אומר כך וחבירי אומרים כך, מימי לא מלאני לבי לעבור על דברי חבירי... (שם קלד א)
ואמר רבי יעקב בריה דבת יעקב כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, מנלן, אילימא משום דכתיב ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד... ומאי צא, אמר רב צא ממחיצתי... (שם קמט ב)
...ואין עושין חבורת נשים עבדים וקטנים... נשים ועבדים משום תפלות, קטנים ועבדים משום פריצותא... אמר רבי יעקב אין עושין חבורה שכולה גרים שמא ידקדקו בו ויביאוהו לידי פסול. (פסחים צא ב)
תנו רבנן ג' אין מתקנאים בהן, ואלו הן נכרי קטן, ונחש קטן ותלמיד קטן, מאי טעמא, דמלכותייהו אחורי אודנייהו קאי... ג' דברים אמר רבי יוחנן משום אנשי ירושלים... והוי משתדל עם מי שהשעה משחקת לו... שלשה הקב"ה שונאן המדבר אחד בפה ואחד בלב, ויודע עדות בחבירו ואינו מעיד לו, והרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו יחידי... רבי שמואל בר רב יצחק אמר מותר לשנאתו, שנאמר כי תראה חמור שונאך וגו'... אלא לאו כי האי גוונא דחזיא ביה איהו דבר ערוה... תנו רבנן שלשה שונאין זה את זה, אלו הן הכלבים והתרנגולים והחברין, ויש אומרים אף הזונות, ויש אומרים אף תלמידי חכמים שבבבל. תנו רבנן שלשה אוהבין זה את זה, אלו הן הגרים ועבדים ועורבין... ומניין היודע בחבירו שהוא גדול ממנו אפילו בדבר אחד שחייב לנהוג בו כבוד, שנאמר כל קבל די רוח יתירא ביה... (פסחים קיג א)
תנו רבנן שלשה חייהן אינם חיים, ואלו הן המצפה לשולחן חבירו, ומי שאשתו מושלת עליו... (ביצה לב ב)
שאלו תלמידיו את רבי נחוניא בן הקנה במה הארכת ימים, אמר להם מימי לא נתכבדתי בקלון חברי, ולא עלתה על מטתי קללת חבירי, וותרן בממוני הייתי... שאל רבי עקיבא את רבי נחוניא הגדול במה הארכת ימים... אמר ליה מימי לא קבלתי מתנות, ולא עמדתי על מדותי, וותרן בממוני הייתי... שאל רבי את רבי יהושע בן קרחה במה הארכת ימים... אמר ליה מימי לא נסתכלתי בדמות אדם רשע... שאלו תלמידיו את רבי זירא במה הארכת ימים, אמר להם מימי לא הקפדתי בתוך ביתי, ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני... ולא ששתי בתקלת חבירי, ולא קראתי לחבירי בחניכתו. (מגילה כח א)
והיינו דאמר רבי חנינא הרבה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן... (תענית ז א)
אמר רבא היינו דאמרי אינשי או חברותא או מיתותא. (שם כג א)
...הדר איקפד (ר' יוחנן) טפי, אמר חברותא נמי (את תלמידי אתם עושים חבירי)... אמר להם מפני מה אי אתם יודעים לפייס כבן אידי חברינו. (יבמות צו ב)
תניא היה רבי מאיר אומר מאי דכתיב טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה וגו', מאי והחי יתן אל לבו, דברים של מיתה, דספד יספדוניה, דקבר יקברוניה... אמר רב כהנא המדיר את אשתו שלא תשאל ושלא תשאיל נפה וכברה וריחים ותנור יוציא ויתן כתובה, שמשיאה שם רע בשכנותיה, וכן היא שנדרה שלא תשאל ושלא תשאיל... ושלא תארוג בגדים נאים לבניו... מפני שמשיאתו שם רע בשכיניו... אמרו לו אין אדם דר עם נחש בכפיפה. (כתובות עב א)
איבעי לי למימסר מודעא, חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה... (שם קט ב)
...הזהרו בחבורה (שלא תלמדו תורה אלא בחבורה)... ומפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת מבניהם תלמידי חכמים, אמר רב יוסף שלא יאמרו תורה ירושה היא להם, רב ששת בריה דרב אידי אומר כדי שלא יתגדרו על הצבור, מר זוטרא אמר מפני שהן מתגברין על הצבור, רב אשי אומר משום דקרו לאינשי חמרי... (נדרים פא א)
דתניא הקורא לחבירו עבד יהא בנידוי, ממזר סופג את הארבעים, רשע יורד עמו לחייו... (קדושין כח א, וראה עוד אדם-וחברו)
אמר רבי אבהו לעולם יהא אדם מן הנרדפין ולא מן הרודפין, שאין לך נרדף בעופות יותר מתורים ובני יונה, והכשירן הכתוב לגבי מזבח. (בבא קמא צג א, וראה עוד אדם-וחברו)
...אמר רב יהודה אמר רב אמר קרא אפס כי לא יהיה בך אביון, שלך קודם לשל כל אדם, ואמר רב יהודה אמר רב כל המקיים בעצמו כך לסוף בא לידי כך... (בבא מציעא לג א, וראה עוד אדם-וחברו)
...עד שבא רבי עקיבא ולימד וחי אחיך עמך, חייך קודמים לחיי חבירך... (שם סב א)
אמר רבא היינו דאמרי אינשי או חברא כחברי דאיוב או מיתותא. (בבא בתרא טז ב)
...ואין חבירים אלא תלמידי חכמים, שנאמר היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני... (שם עה א)
...אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה, אמר חברך וחבירי דאבוך קרית לן, מהיכא בעית למישרא המוציא, אמר ליה לא ידענא, אמר ליה מהיכא דבעית למישרי המוציא לא גמירת וחברך קרית לן... (סנהדרין קב ב, וראה עוד אדם-וחברו)
מאי חבר כהנים, אמר רבי אלעזר שהיו מתחברין להרוג נפשות ככהנים הללו שמתחברין לחלוק תרומות בבית הגרנות. (מכות י א)
השאר ראה בערך אדם-וחברו.
...אבל בשאינן למודין לא סלק על בר נש מיכול פיסתיה בביתיה דחבריה. תני לא יסרב אדם בחברו לארחו בשעה שהוא יודע שאינו רוצה, ולא ירבה לו בתקרובת בשעה שהוא יודע שאינו מקבל... (דמאי יח ב, וראה עוד אדם-וחברו)
תני רבי ישמעאל ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלקים, וכי לפני האלקים אכלו, אלא מיכן שהמקבל פני חבירו כילו מקבל פני שכינה. (עירובין לא א)
ואית דאמרין רב אדא בר אחוה הוה, שלחו חכמים ואמרו לו מה מעשים טובים יש בידך, אמר להן... ולא צעדתי בין החבירים, ולא כיניתי שם לחבירי, ולא שמחתי בתקלת חבירי, ולא באת קללת חבירי על מטתי, ולא הלכתי בשוק אצל מי שהוא חייב לי, מימי לא הקפדתי בתוך ביתי... (ביצה יז א)
ראה עוד אדם-וחברו.
...ואם אני רואה אותם חולקים כבוד אלו לאלו אני יודע שהם בני אדם מהוגנים... (בראשית מח ט)
ויהי עשו בן ארבעים שנה וגו', בימי רבי חייא רבה עלה זרזיר אחד לארץ ישראל, אתון טעיניה ליה לגביה, אמרי ליה מהו דניכליניה, אמר להו אזלון יהבו יתיה על איגרא (תנוהו על גג), וכל עוף דשכן על גביה מן מיניה הוא... ואתא הדא הדין עורבא מצראה שכן על גביה, אמר מסאב הוא, דמן מיניה הוא, דכתיב ואת כל עורב למינו, אמרו לא הלך עורב אצל זרזיר אלא שהוא מינו... (בראשית פרשה סה ב)
אמר רבי חמא בר חנינא אין סכין מתחדדת אלא בירך של חברתה, כך אין תלמיד חכם מתחדד אלא בחברו... (שם פרשה סט א)
והנה מן היאור וגו', בשעה שהשנים יפות הבריות נעשין אחין אלו לאלו, ותרעינה באחו, אהבה ואחוה בעולם... (שם פרשה פט ה)
...זה שאמר הכתוב (משלי ו') בני אם ערבת לרעך, א"ר נחמיה נאמרה על החברים, כל הימים שאדם חבר לא אכפת לו בצבור ואינו נענש עליו, נתמנה אדם בראש ונטל טלית לא יאמר לטובתי אני נזקק ולא אכפת לי בצבור אלא כל טורח צבור עליו. אם ראה אדם מעביר בייא על חברו או עובר עבירה ולא ממחה בידו, הוא נענש עליו... (שמות פרשה כז ח)
ויאמר מואב אל זקני מדין, והלא את מוצא שמדינים נלחמים עם המואבים... משל לשני כלבים שהיו מריבים זה עם זה, בא זאב על אחד מהן, אמר השני אם איני עוזרו היום הורג את זה ולמחר יבא עלי, לפיכך נתחברו מואב עם מדין. (במדבר פרשה כ ד)
ר' תנחום בר חייא פתר קרייא בעניים ובעשירים, ביום טובתו של חברך שמח עמו... (קהלת פרשה ז ל)
ז' דברים מכוסים מבני אדם... ומה בלבו של חברו, שנאמר (ירמיה י"ז) אני ה' חוקר לב... (שם פרשה יא ט)
ראה עוד אדם-וחברו.
ראה אדם-וחברו.
לוה רשע ולא ישלם וגו' (תהלים ל"ז) אמר רב יצחק שלשה הן נקראו רשעים, ואלו הן הפושט יד על חבירו, והלוה ואינו משלם, ומי שהוא בעל מחלוקת... (פרשה ד ביום השמיני)
דבר אחר כל הפירות יכול אדם ליטול מהם מתוך השק ואין חביריהם מרגישים בין תמרים בין תותים בין תאנה, אבל האגוז כיון שאתה נותן ידיך ונוטל מהם מעט כולם מתרעמים ומרגישים, כך ישראל איש אחד חוטא כולם מרגישים... (פרשה יא יהודה וישראל)
אותה שעה שב עליו הקב"ה, שנאמר וה' שב את שבות איוב (איוב מ"ב), אימתי בהתפללו בעד רעהו, וכן הוא אומר ונתן לך רחמים ורחמך (דברים י"ג). אמר רבי יוסי בן דורמסקית סימן זה יהא בידך, כל זמן שאתה מרחם על חבירך המקום מרחם עליך. (פרשה לח)
ראה אדם-וחברו.
יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, כיצד מלמד שכשם שרואה את כבודו, כך יהא אדם רואה את כבוד חברו, וכשם שאין אדם רוצה שיהא שם רע על כבודו, כך יהא אדם רוצה שלא להוציא שם רע על כבודו של חברו. דבר אחר יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך, כיצד, בזמן שיש לו לאדם מאה רבוא ונוטלים את כל ממונו, אל יפגום את עצמו בשוה פרוטה. (פרק טו א, וראה שם עוד)
ראה עוד אדם-וחברו.
לעולם יהיו כל אדם חשודים בעיניך כלסטים, והתנן אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, לא קשיא, כאן במכיר כאן בשאינו מכיר, רבא אמר הכא כל אדם, הכא חברך... (פרק ט)
ראה עוד אדם-וחברו.
ראה אדם-וחברו.
אשרי הצדיק ואשרי שכנותיו, יהודה ויששכר וזבולון שהיו סמוכין לאהרן ולמשה שנאמר והחונים לפני המשכן וגו' נעשו גדולים בתורה... (בראשית פרק מט, קסא)
כה תאמרו ליוסף, אמר רבי יוסי בר חנינה כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר מג' פעמים, שנאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'. (שם פרק נ, קסב)
ומנין שיהא כבוד חברו של אדם חביב עליו כמורא רבו, שנאמר ויאמר אהרן אל משה בי אדוני, והלא אחיו היה וגדול ממנו, ומה תלמוד לומר אדוני, עשאו כרבו... (שמות פרק יז, רסד)
שנו רבותינו מצילין תיק הספר עם הספר וכו', הואיל וזכו לידבק בספרים אמר הכתוב הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע, כל מי שמדביק עצמו לצדיק זכה להיות כמוהו, אתה מוצא בלוט על ידי שהיה דבוק באברהם העשיר כמוהו... ובשעה שדבק לסדומיים שנאמר וישא לוט את עיניו וגו' ורועה כסילים ירוע, דכתיב ותהרינה שתי בנות לוט מאביהן... (דברים פרק ד, תתכד)
בני אם ערבת לרעך, אמר רבי יצחק כל המקניט חברו ברבים צריך לפייסו, שנאמר בני אם ערבת וגו'... (משלי פרק ו תתקלח)
ראה עוד אדם-וחברו.
...ומי שבוטח בזולת ה' מסיר האלקים השגחתו מעליו ומניח אותו ביד מי שבטח עליו, ויהיה כמי שנאמר בו (ירמיה ב') "כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים" וגו'...
ומהם שהבוטח באלקים יביאנו הבטחתו עליו שלא יעבוד זולתו ושלא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם ולא יעבדם להתרצות אליהם ולא יחניף להם ולא יסכים עמהם בבלתי עבודת האלקים, ולא יפחידהו ענינם ולא יירא ממחלקותם, אבל יתפשט מבגדי טובותם וטורח הודאתם וחובת תגמולם. ואם יוכיח אותם לא יזהר בכבודם, ואם יכלימם לא יבוש מהם ולא ייפה להם השקר... (שער ד הבטחון, הקדמה)
והשלישי תועלות בני ביתו ואשתו וקרוביו ואוהביו ואויביו ומי שהוא למעלה ממנו ולמטה ממנו מכתות בני אדם, ועניני העולם לתועלות העולם הבא יחלקו לשני חלקים, אחד מהם חובות הלבבות והאברים שהוא מתיחד בהם לבדו ואין מעשהו יוצא בהם להנאת זולתו ולא להזיקו, והחלק השני חובות האברים אשר לא יוכל לעשותם אלא בהשתתפות זולתו עמו בפעל ובהפעל, כצדקה וגמילות חסדים ולמוד החכמה ולצוות בטוב ולהזהיר מן הרע...
אבל פירוש החלק השלישי, והם עניני אשתו ובניו ובני ביתו וקרוביו ואוהביו ואויביו ומיודעיו ומכריו ואשר למעלה ממנו ואשר למטה ממנו מכתות בני אדם אופני יושר הבטחון על האלקים בהם כאשר אספר, והוא שאין אדם נמלט מאחד משני דברים, שיהיה נכרי או שיהיה בתוך משפחתו וקרוביו. ואם יהיה נכרי יהיה צוותו באלקיו בעת השתוממותו ויבטח עליו בגרותו, ויעלה על לבו גרות הנפש בעולם הזה, וכי אנשי הארץ כמו גרים בה... ויחשוב בלבו כי כל מי שיש לו קרובים בו עד זמן מועט ישוב נכרי בודד ולא יועילהו קרוב ולא בן ולא יתחבר עמו אחד מהם. ויחשוב אחר כך בהסתלקות כובד משאם וחובותם מעליו ויחשוב זה טובה מטובות הבורא עליו, מפני שאם יהיה רודף אחר עניני העולם וצרכיו תהיה יגיעתו יותר קלה עליו מבלי אשה ובנים, וחסרונם מנוחה לו וטובה.... ועל כן היו הפרושים בורחים מקרוביהם ומבתיהם אל ההרים, כדי שיפנו לבותם לעבודת אלקים...
ואם יהיה הבוטח באלקים בעל אשה וקרובים ואוהבים ואויבים יבטח באלקים בהצלתו מהם, וישתדל לפרוע מה שחייב להם ולעשות חפציהם ולהיות לבו שלם עמהם, וירף ידו מהזקתם ויסבב על מה שיהיה טוב להם, ויהיה נאמן בכל עניניהם ויורם אופני תועלותם בעניני התורה והעולם לעבודת הבורא... ולא מאהבתו בכבודם ושבחם ולא להשתקק עליהם אך לקיים מצות הבורא ולשמור בריתו ופקודיו עליהם... ואם הוא נוהג בזה לעבודת האלקים בלבד, יעזרם האלקים לגמול אותו בעולם הזה וישים בפיהם שבחו ויגדל ענינו בעיניהם ויגיע אל הגמול הגדול בעולם הבא...
אבל אופני בטחונו על אלקיו בעניני מי שהוא למעלה ממנו ומי שהוא למטה ממנו מכתות בני אדם הפנים הישרים לו כשיביא אותו הצורך לבקש חפץ ממי שהוא למעלה ממנו או למטה ממנו שיבטח בו על אלקיו וישימם סיבה בהשלמתו כאשר ישים עבודת הארץ וזריעתה סיבה לטרפו... וכן כשיבקש מאחד מהם חפץ שיהיה אצלו החלש והחזק מהם שוה בעשותו, ויבטח בהשלמתו על האלקים יתברך... ויודה למי שנעשה על ידו על לבו הטוב לו, ושהבורא הביא תועלתו על ידו... ואם לא ישלם לו על ידיהם אל יאשימם ואל יתלה בהם קיצור, אך יודה לאלקים אשר בחר לו הטוב בזה, וישבחם כפי שידע מהשתדלם לעשות חפציו, אף על פי שלא נשלם כרצונו וכרצונם לו... וכן אם יבקש מנו מי שלמעלה ממנו או שלמטה ממנו חפץ יסבב לעשותו בכל לבו וישתדל להשלימו במצפונו אם יזדמן לו, ויהיה מי שמבקשו ראוי להשתדל לו בו, ואחר כך יבטח על האלקים בהשלמתה... (שם פרק ד, וראה שם עוד, השאר בערך אדם-וחברו)
כל השאר ראה בערך אדם-וחברו.