חברה   חבורה

(ראה גם: אדם-וחברו, חבר, צבור)

תלמוד בבלי:

...ואל יסב בחבורה של עמי הארץ, מאי טעמא דלמא אתי לאמשוכי בתרייהו... (ברכות מג ב)

הסכת, עשו כתות כתות ועסקו בתורה, לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה... (שם סג ב)

משלשלין את הפסח בתנור עם חשכה, מאי טעמא, משום דבני חבורה זריזין הן... (שבת כ א)

דאמר רב יהודה אמר שמואל בני חבורה המקפידין זה על זה עוברין משום מדה ומשום משקל ומשום מנין ומשום לווין ופורעין ביום טוב, וכדברי בית הלל אף משום רבית. (שם קמט א)

הממנה עמו אחר בחלקו (של קרבן פסח) רשאין בני חבורה ליתן לו את שלו, והוא אוכל משלו והן אוכלין משלהן. איבעיא להו, בני חבורה שהיו ידיו של אחד מה יפות מהו שיאמרו לו טול חלקך וצא, מי אמרינן מצי אמר להו הא קבילתון, או דלמא מצו למימר ליה כי קבלינן לתיקוני זביחה, אדעתא דאכלת טפי מינן (יותר מאתנו) לא קבלינך... אמרי לא, דעות שאני, דאי נמי תרווייהו כחד מבני חבורה הוא דאכלי, מצו אמרי ליה דלא ניחא לן אינש נוכרא גבן... (פסחים פט ב)

...אמר ליה לא נשים ועבדים וקטנים, נשים ועבדים (אין עושין חבורה לעצמם) משום תפלות, קטנים ועבדים משום פריצות... (שם צא א)

...הזהרו בחבורה (שאין אדם מתפלפל אלא מתוך לימוד חבירו)... (נדרים פא א)

...אכל (בן סורר ומורה) בחבורת מצוה, אכל בעיבור החדש... אינו נעשה בן סורר ומורה... (סנהדרין ע א)

מאי חבר כהנים, אמר רבי אלעזר שהיו מתחברין להרוג נפשות ככהנים הללו שמתחברין לחלוק תרומות בבית הגרנות... (מכות י א)

תלמוד ירושלמי:

א"ר יהושע בן לוי ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, עיר שהיא עושה כל ישראל חברים... א"ר זעירא ובלבד בשעה ששם עלו שבטים. (חגיגה כא א)

מדרש רבה:

כתיב כי לא ינוח שבט הרשע וגו' (תהלים קכ"ה), ר' אבא בר כהנא ור' יצחק, רבי אבא ב"כ אמר אין לו נייחא בצד חבורה של צדיקים אלא בצד חבורה של רשעים... (בראשית פרשה פז ב)

תני חבורה ומשפחה כך הן דומים לכיפת אבנים, את נוטל ממנה אבן אחת וכולה מתרועעת, את נותן עליה אבן אחת וכולה עומדת... (שם פרשה ק ז)

...שנאמר חדשים גם ישנים, חבורתו של משה וחבורתו של יהושע וחבורתו של דוד ושל חזקיה ישנים, חבורתו של עזרא ושל הלל ושל רבן יוחנן בן זכאי ושל ר' מאיר חדשים... (ויקרא פרשה ב י)

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק גילין וגילין חבורות וחבורות מביא הקב"ה לעולם, מת אחד מן הגיל ידאג כל הגיל, מת חבר אחד מן החבורה תדאג כל החבורה. (רות פרשה ב ח)

רש"ר הירש:

ראה ערך חבר בראשית א כח וכט ב.

ותשחת הארץ - ענין הפסק התפתחות מועילה. הדבר התחיל בהשחתת המוסר, אך הם חשבו כי זה רק "לפני האלקים", ושאר המשא ומתן יוכל להמשך כרגיל, אמנם מהשחתת המוסריות השתלשל החמס, כי הגינות תלויה במוסר. (בראשית ז י)

...העולם מושתת על יחסי הבנים להוריהם, כל זמן שהבנים רואים בהוריהם את שומרי הפקדון האלוקי ומחשיבים בהם גם את הרוחני ולא רק את הגופני וגשמי יכולה האנושות והחברה לשגשג ולצמח. אם הילד רואה ונהנה רק מהצד הגשמי שבהורים נעלמת יראת הכבוד מהם, והגזע נכרת. הדור הצעיר רואה את עצמו כיורש הדור הזקן המתנוון והולך, הוא מסיגו הצדה ויורשו, ירש מלשון גרש. היחס היהודי הוא של "נחלה" - זרימה, הדור הזקן מעביר את כחותיו לדור הצעיר. מקור הכח הוא למעלה, כי הדור הזקן רואה כתפקידו הרוחני להעביר לדור הצעיר את האמצעים הנחוצים לו. במקום בו יש ירושה ולא נחלה אין הדור הצעיר מקבל מהזקן, ואם כן עליו להתחיל את הכל שוב מחדש ואין התפתחות לקראת העתיד. כבוד אב ואם הוא אם כן היסוד להתפתחות האנושות... (שם ט כב)

לראות את העיר - את כונתם, כי במעשה כשלעצמו אין רע. חטאם העיקרי היה באמירת "ונעשה לנו שם", שכוונת המאמר יכולה להיות רק נגד השי"ת או נגד האדם הפרטי, כי כאן מדבר כלל האנושות העומד על סף ההסטוריה. פעלם היה צריך להמחיש את כח הכלל לגבי היחיד. השי"ת ברא אמנם את האדם לחיות בתוך צבור, וצייד את הצבור בכח רב, אך כל זה פועל רק אם אין הצבור נוקט בעמדה שונה כלפי השי"ת מאשר היחיד, ורואה את תפקידו גם כן בהעמדת כחותיו לשירות השי"ת. אם הצבור רוצה להשתמש בכחותיו לעשות לעצמו שם, הוא נידון לאבדון, כי הוא יוצר לעצמו אידיאלים ריקי תוכן שאינם מביאים לישע... (שם יא ד, וראה שם עוד)

...פשע ועוני מורידים את האדם בחברה למדרגה הנמוכה ביותר, התורה העמידה שני מקרים אלו, את הפושע ואת העני המרוד בראש משפטיה, להורות כי כבוד האדם מגיע גם לשכבות העמוקות ביותר בחברה... (שמות כא א)

וקשותיו - ...היו לכך שני טעמים, שכובד הלחם העליון לא ישבור את התחתון, וכדי שלא יתעפש, רוצה לומר למרות האגוד בחברה לא יזיק האחד לשני, כי אם לכל פרט תשאר עצמאותו והאוירה המיוחדת שלו, דבר זה מושג על ידי התורה... (שם כה כט)

ובחוקותיהם לא תלכו - חוקי המדינה שקופים וטעמיהן ידועים, מה שאינו כן ביחסים החברתיים וחיי המשפחה, וכן היחוד שבאומה כל אלו עומדים תחת השפעת הרעיונות או תחושות פחות או יותר בלתי ברורים ומודעים על היחסים שבין האדם לעל-חושי העוין. במצרים דיכאו את כבוד האדם על ידי חוקי המדינה, ובכנען התפרעו בחוקי תועבות. שחיתות מוסרית הורסת גם את יחסי החוק החברתי, ולהיפך, מהעבד המדוכא נעדרת תחושת האדם המוסרי החפשי... (ויקרא יח ג)

...ועוד מקדים את חיוב כבוד אב ואם לחוקי העריות, כי שני אלו, נשואין מקודשים וכבוד אב ואם הם יסודות התפתחות החברה האנושית. (שם כ ט)

ידין עמך - יחנך את עמו כך שכל אחד ידע את גבולות זכויותיו וזכויות חברו, ואת חובותיו כלפי חברו. וענייך - חברה של שויון נכסים היא חלום המנוגד למציאות, עשיר ועני בנכסים הכרחיים בחברה, שבה גם הכשרונות הרוחניים והגופניים שונים בכל אדם. (תהלים עב ב)

להשמדם עדי עד - חברת הרשעים משמידה את עצמה, כי העריץ אובד כאשר משמיט את המשען המוסרי מחברתו, ואין מי שיבטח בו עוד. העריץ יכול לצמח רק מתוך חברה בלתי מוסרית... (שם צב ח)

כמו כן "ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין בים" (ישעיה כ"ז א'). אין הכונה לחיה בודדת מסויימת, שכן כל הפרקים הקודמים הם נבואות על אנשים שה' ישלח על עמים שונים... כי זו תהיה התקופה בה יעמדו למשפט האנושות והעולם, "והבוק תבוק הארץ והבוז תבוז" (שם פסוק ט')... אבל מתוך תוהו ובוהו זה יצמח עולם חדש נאמן לה' אשר יתרכז מסביב לעם ישראל עתיק-היומין. עולם עתיד זה מתואר יפה על כל פחדיו ותענוגותיו, ולבסוף פונה הנביא אל עם ה' בקריאה, "לך עמי בוא בחדריך וסגר דלתיך בעדך" (שם כ"ו כ')... מיד לאחר פסוקים אלו בא הפסוק הנזכר "ביום ההוא יפקוד ה'" וגו'. סמיכות זו מוכיחה בעליל כי הכתוב מדבר בגורם חברתי שבאנושות, אשר הנביא מתאר אותו כנחש בריח ונחש עקלתון ותנין בים. כל תוכנן של הנבואות נסב על החברה האנושית במדינות השונות.

כיוצא בזה אנו מוצאים בתהילים פרק מקביל, "מהיכלך על ירושלים לך יובילו מלכים שי, גער חית קנה עדת אבירים בעגלי עמים מתרפס ברצי כסף בזר עמים קרבות יחפצו. יאתיו חשמנים מני מצרים כוש תריץ ידיו לאלקים" (תהלים ס"ח ל')... כאן מדובר בממלכה גדולה מאד, אשר אדיר כל שאיפותיה הוא לאגור הון לטובת עצמה בלבד, תוך נכונות להתרפסות והשפלה עצמית תמורת עוד כמה רצי כסף, וראש דאגותיה להפריד בין עמים ידידים, לפי מדיניות הפרד ומשול, בזמן שהללו שואפים להתקרב ולהתאחד. אותה ממלכה המאיימת על שלום העולם נקראת חית קנה, בין עגלי עמים שאר העמים נמשלו לעגלים צעירים חסרי נסיון...

מאחר שהפרק הנזכר בישעיהו (כ"ז) מהוה המשך ישיר לפרקים הקודמים המדברים על עמים וממלכות, מסתבר שה"לויתן" מסמל ממלכה אנושית-חברתית. גם השורש הלשוני מעיד על חברתיות, השורש "לוה" יש לו צד נוסף במובן של התחברות, זהו הקשר המתהווה על ידי תלות ענינית בין לוה למלוה... אין איפוא מלה קולעת יותר לחברה, אשר ענין משותף קושר את חבריה, מאשר המלה "לויתן", שכן כל חבר מקווה ומצפה להשיג על ידי שאר חבריו את מילוי שאיפותיו, ומשום כך הוא מציית לתקנות החברה וגם מתחנף לפני הללו, אשר באמצעותם הוא מקוה להגיע למטרתו.

ישעיהו מתנבא על שני סוגי לויתן, על שתי מעצמות שונות בחברה האנושית, לויתן נחש בריח, ולויתן נחש עקלתון, הראשונה צועדת בדרכה הסלולה הקבועה ומוגדרת, דומה לבריח הנע בתוך חישוקיו, והיא החברה המתקדמת בכוח הזרוע. השניה מתקדמת בעקלתון ומגיעה אל מטרתה בעקיפין ובתחבולות, והיא החברה הערמומית.

לפי זה מתבאר הפסוק בישעיה כ"ז א' בדרך זו, ביום ההוא, אשר בו יתחדשו כל מעשי ה' המתוארים בפרקים הקודמים, יפקוד ה' בחרבו הקשה את כל חברה אשר מדיניותה מבוססת על כוח הזרוע ופורצת ישר למטרתה, ואת כל חברה אנושית המבססת את מדיניותה על תכסיסי ערמה ומתקדמת בעקלתון... (במעגלי שנה א עמוד קלח)

משך חכמה:

קטורת תועבה וגו', לחז"ל בכריתות דבר רע המצטרף לחבורה מתבשם ומועיל, כמו החלבנה בקטורת, וכן בישראל, אם הם אגודה אחת יתבשם כל אחד מחברו, זה לפזר מהונו וזה לנוח מרוגזו, וביחד הם ראויים להשגחה נסית, וכשהפסיקו מעלת האחדות והיו כקציני סדום, "לא אוכל און ועצרה", שהסכימו על תכונה רעה אחת... (הפטרת דברים)

לאחר זה מג' ימים ולהלאה אז נידון האדם מעיניו, (על מה שהסתכל במה שאסור), מידיו, (על מה שעשה דברים האסורים), מרגליו, (על שהלך לדברי עבירה), והעמדנו, שזה עד ל' יום, כל אלו ל' יום נדונים הנפש והגוף יחד, ומשום זה נמצאת הנשמה למטה בארץ, שאינה עולית למקומה... (שם צא)

והעמדנו ששבעה דינים יעברו על האדם, כשיוצא מן העולם, אחד, דין ההוא העליון כשיוצא הרוח מן הגוף, ב' כשמעשיו ודבריו הולכים לפניו ומכריזים עליו, ג' כשנכנס לקבר, ד' הדין של הקבר, ה' דין התולעים (שאוכלים אותו), ו' דין הגיהנם, ז' דין הרוח ההולך ומשטט בעולם ואין לו מקום מנוחה עד שיהיו נשלמים מעשיו, משום זה צריך האדם להסתכל תמיד במעשיו וישוב לפני אדונו. (שם צו)

בשעה שדנים אותו בעולם ההוא מסתכלים במעשיו, אם היה פוגם סוד ברית קדש החתום בבשרו, ועתה פוגם הארון שלו, לזה אין לו חלק בצדיקים, מסתכלים בו ודנים אותו, ומוציאים אותו מחוץ מכלל אדם, כיון שהוציאו אותו מכלל אדם, הוציאו אותו מכלל כל האחרים הנועדים לחיי עולם, ונותנים אותו לצד ההוא שלא נכלל בסוד אדם... (שם שפז)

ר' אבא ור' יוסי ור' חזקיה היו יושבים ועוסקים בתורה, אמר לו ר' חזקיה לר' אבא, הרי אנו רואים שהקב"ה חפץ בדין בכל דבר, לערב זה בזה, חסד בדין, ועם כל זה הוא מאריך הדין לרשעי עולם, אם רוצה בדין, למה מסיר אותו מן הרשעים, (היינו שמאריך אפו), אמר לו כמה הרים (דהיינו חכמים) נעקרו בדבר זה, (שלא ידעו טעם האמיתי), אבל כמה דברים גילה המאור הקדוש בזה.

ותא חזי, הדין שהקב"ה חפץ בו הוא דין ברור, הוא דין המעורר אהבה ושמחה, (דהיינו הדין דקו שמאל אחר שיתייחד עם קו ימין...), אבל הרשעים כשהם בעולם הם כולם דין דזוהמא, כולם הם דין שהקב"ה אינו רוצה בו כלל, ועל כן לא צריכים לערב דין קדוש בדין דזוהמא, עד (שהדין דזוהמא) נכלה מאליו ומאביד (הרשע) מן עולם הבא, שהדין דזוהמא שבו מאבידו מן העולם... (פקודי סא)

תא חזי, ביום ראש השנה נדון העולם, והקב"ה יושב ודן כל העולם, וסטרא אחרא ההוא עומד מצד זה, וכל אלו שנדונו למיתה משגיח עליהם, ונרשמים לפניו. ובשעה שישראל מעוררים רחמים בקול שופר ההוא, אז נתערבב לו הכל, שאינו יודע ואינו משגיח באלו שנדונו, עד שלאחר כל אלה אינם חוזרים בתשובה, ונגזר עליהם מיתה, יוצאים כתבים מבית המלך ונמסרו לו... (שם שלה)

פתח ואמר, ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת, מהו ביום ההוא, הוא ביום שהקב"ה יעשה דין בעולם, ויפקוד על רשעי עולם, כמעשיהם, כי אין קימה לכנסת ישראל מעפר בעוד שאלו רשעים יעמדו בעולם... (שם שעו)

פתח הראשון, הוא פתח שעומד בו ממונה אחד מלכיאל, והוא שולט על כל אלו הכתבים (שבהם כתוב פסקי הדינים, היוצאים מבית דין של המלך לדון העולם, כי זה הוא ממונה להשגיח בהם, באלו הכתבים, ושני סופרים תחת ידו, אחד מימין ואחד משמאל... לזה (מלכיאל) ניתנים תקוני הכתבים לתקן אותם, מטרם שיוצאים משער הזה לחוץ, ויהיו נמסרים בידי ממונה ההוא שבהיכל הראשון, כי מעת שנמסרו בידי ממונה ההוא שבהיכל הראשון, הרי יצאו משם, ואין רשות להחזירם (לתקן אותם).

כי מיד מזדמן ממונה של הסטרא אחרא הטמא, בעל דין הקשה החזק, שאינו מרחם, וסנגדיאל שמו, והוא ממונה על שער שבהיכל אחר של הסטרא אחרא, שהוא גיהנם, וכמה מעוררי דין ומשפט ממונים לשוט בעולם ומוכנים לעשות דין.

ומשום זה עומד ממונה ההוא לעיין בפסקי דין, ואלו ב' סופרים העומדים תחת ממונה הזה שמשיאל וקמואל, הם סופרים לתקן את הכתבים, ועליהם ממונה ההוא שהוא מלכיאל... (שם תקלח, ועיין שם עוד)

פתח שלישי הוא פתח העומד בקיום, לדעת כל אלו אשר הדין יעבור עליהם, בין למחלות בין למכאובים בין לעניות, דין שאינו עומד למות, כשהשער של הפתח הזה סגור, אז נרשם הדין על האדם שאין מחזירים אותו, חוץ בכח תפלה חזקה, ותשובה שלמה, שכתוב, יסגור על איש ולא יפתח, (פירוש פתח זה הוא קו השמאל שנשמעים ממנו דינים, אבל נבחנים למחלות ולמכאובים ואין בהם מיתה, והרפואה שלהם היא בפתח ד' ששם המלכות המתוקנת לקבל ממטה ולמעלה)... (שם תקמז, ועיין שם עוד)

...פתח השני בפתח הזה יש ממונה שמו דהריאל, והוא לצד ימין, וזה הוא ממונה להכניס כל הזכיות שזכו בהם בני אדם, כדי שהאדם יהיה נדון עליהם לטוב, כשהאדם נידון לטוב, שאלו הזכיות נמצאות מרובות על עונות בני אדם, אז ממונה הזה הוא ממונה על השכר והחלק של אלו זכיות ושכרן הטוב... (שם תריב, ועיין שם עוד)

הנה יום בא לה' וחלק שללך בקרבך... והוא יום שבו יעשה דין לרשעים. והוא יום שבו הקב"ה יהיה נפרע מאותם שהצירו לישראל. יום הזה בא ועומד לפני הקב"ה ונושה ממנו לעשות דין ולכלות העכו"ם וניתנה לו רשות, כמו שאמר ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה... (מצורע כח)

כי למדנו, מראש החדש, (דהיינו מראש השנה), הספרים פתוחים והדיינים דנים, בכל יום ויום נמסרים בתי הדינים להפתח בדין, עד היום ההוא שנקרא תשיעי לחדש. ביום ההוא עולים כל הדינים לבעל הדין, והם מתקנים כסא עליון של רחמים למלך הקדש, ביום הזה צריכים ישראל למטה לשמוח בשמחה לפני אדונם העתיד ביום השני לשבת עליהם בכסא רחמים, בכסא של ויתור, (דהיינו כפרת עונות)...

וכל אלו הספרים הפתוחים לפניו וכתובים לפניו, כל אלו העונות הוא מזכה אותם ומטהר אותם מכולם, זה שכתוב מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו... (אחרי קצו)

...כשנתעורר צדק הוא דן דין לכל ביחד, כי אין בו רחמים או ויתור. כשנתעורר משפטו יש בו רחמים יכול שיהיה הכל במשפט, בא הכתוב ואמר בצדק תשפוט עמיתך, מה הטעם, משום שצדק אינו דן לזה וסולח לזה, אלא דן הכל יחד, בהשואה אחת...יכול שיהיה כל הדין בצדק בלבד, בא הכתוב ואמר תשפוט, שצריכים לחבר אותם יחד, שלא ימצא זה בלא זה, וזו היא שלמות הדין. וכל כך למה, הוא משום שהקב"ה נמצא שם (במקום המשפט), משום זה צריכים להשלים הדין, כמו שהוא עושה למטה, כמו זה עושה הקב"ה ממש למעלה, ובא וראה, הקב"ה משים כסא הדין בשעה שהדיינים יושבים, זה שאמר כונן למשפט כסאו, ומשם מתתקן הכסא של הקב"ה, (שהוא בינה), ומי הוא הכסא שלו, אלו הן צדק ומשפט... ומי שדן דין צריך לשבת בכסא המלך, ואם פוגם אחד מהם כאלו פוגם כסא המלך, ואז הקב"ה מסתלק מבין הדיינים ואינו קם בדין שלהם, ומה אומר, עתה אקום יאמר ה' וגו', ורוח הקדש אמר, רומה על השמים אלקים. (קדושים צח)

תא חזי, כנגד זה, (דהיינו כנגד ג' סדרים הכוללים שבשופר שהם ג' קוין), פתוחים ג' ספרים ביום הזה, (דהיינו כנגד ג' סדרים הכוללים שבשופר, שהם ג' קוין), פתוחים ג' ספרים ביום הזה, (שהם אחד של צדיקים גמורים, שהוא סוד קו ימין, ואחד של רשעים גמורים, שהוא סוד דינים הקשים שבקו שמאל, ואחד של בינונים, שהוא סוד קו האמצעי). וכמו (שעל ידי תקיעת שופר) מתעוררים הרחמים, ודינים הקשים נכנעים ובאים למקומם, כך הוא למטה כעין שלמעלה, שדינים הקשים שלמטה נכנעים ונעברים מן העולם, ומי הם, אלו הם הרשעים הגמורים, שהם דינים קשים, נכנעים ונעברים מן העולם, ועל כן נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה, (והצדיקים גמורים שהם מרכבה לימין הם לאלתר לחיים, והבינונים שהם מרכבה לקו האמצעי תלוים עד יום הכפורים, שאז נשלם קו האמצעי בסוד הארת החכמה שבבינה שהוא סוד אור החיים)...

ואם תאמר, איך ניתנה רשות למקטרג ההוא לכסות (על אור המלכות) ולתבעו דין, אלא ודאי ששם הקב"ה ביד המקטרג ההוא לתבוע דין על כל העולם, שנתן לו יום ידוע, שיתבע לפניו כל הדינים שבעולם, כי הקב"ה עשה אותו ושם אותו לפניו כדי שיראת הקב"ה תעלה ותשרה על הכל, וזה סוד, והאלקים עשה שיראו מלפניו... וזה הוא משגיח התובע על עונות בני אדם, ותובע דין, ותופס בני אדם והורג אותם, ומכה אותם, הכל כמו שיוצא מבית דין...

הכל הוא באופן אחד, למעלה ולמטה. ביום ההוא (הקב"ה) מתקן כסא הדין, והמשגיח בא ותובע דין על כל מעשי בני העולם, כל אחד ואחד לפי דרכיו ולפי מה שעשה. ועדים באים ומעידים על כל מעשי בני העולם, ואלו (העדים נקראים) עיני ה' המשוטטות בכל העולם, ורואים כל מעשי בני העולם... והכל נכתב לפני המלך בכתב. בבית המלך יש היכל אחד, היכל זה מלא אש לבנה, ואש הזה מתגלגלת בעגול ושביבים לוהטים, וזו אינה נפסקת לעולם, לפנים מהיכל הזה יש היכל אחר מלא אש שחורה, שאינה נפסקת לעולם, ב' סופרים עומדים לפני המלך תמיד, בשעת הדין, מעידים כל העדים לפני המלך, אלו הספורים לוקחים מן העגול של אש לבנה וכותבים עליו באש שחורה ההיא (את גזר הדין)...

ואז המלך מעכב הדין עד זמן ידוע, אולי בינתים יחזרו בתשובה, אם חזרו הכתבים נקרעים, ואם לא המלך יושב, וכל אלו המלמדים זכות עומדים לפניו, הכרוז עומד ומכריז, פלוני עשה כך, מי ילמד עליו זכות, אם יש מי שילמד עליו זכות טוב, ואם לא, הוא נמסר להמשגיח (להענישו)...

הרי הכל יודע הקב"ה, למה נצרך לכל זה, אלא כדי שלא יהיה פתחון פה לבני העולם, אלא להראות שהכל עושה בדרך אמת, ונוח לפניו מי שניצל מן הדין שלו. ואם תאמר מאין לנו זה, זה נמסר לחכמים, ואפילו אלו שאינם יודעים, מי שרוצה להסתכל, יסתכל במה שהוא בגלוי, וידע מה שהוא (למעלה) בסתר...

היום של ראש השנה הוא יום הדין, והמלך יושב על כסא הדין, המשגיח בא ומכסה פתחו של המלך, ותובע דין, ואף על פי שהקב"ה אוהב דין, כמו שאמר כי אני ה' אוהב משפט, ניצחה האהבה של בניו לאהבת הדין, ובשעה שהמשגיח קם לדבר דבריו עליהם, צוה לתוקע בשופר, כדי לעורר האהבה ממטה למעלה בשופר ההוא. (אמור רג, ועיין שם עוד)

תא חזי, בשעה שבני אדם ישנים וטועמים טעם המיתה, והנשמה עולה למעלה, היא עומדת במקום שעומדת, ונבחנת על מעשיה שעשתה כל היום, וכותבים אותם בספר, מהו הטעם, משום שהנשמה עולה למעלה ומעידה על מעשיו של האדם ועל כל מלה ומלה שהוציא מפיו... (נשא ו)

כי כשרוחות בני אדם יוצאים מעולם הזה, כמה מקטרגים הם העומדים עליהם, והכרוזים יוצאים הן לטוב והן לרע, כפי מה שיצא מן הדין, שלמדנו בכמה דינים נדון האדם בעולם הזה, בין בחייו ובין לאחר כך, כי כל דבריו הם בדין, והקב"ה הוא תמיד ברחמים, ורחמיו על כל, ואינו רוצה לדון בני אדם לפי מעשיהם, כי כך אמר דוד, אם עונות תשמר י-ה אד-ני מי יעמוד, כאן יש להסתכל, כיון שאמר אם עונות תשמר י-ה למה (אמר עוד אד-ני)... אלא ג' מדרגות של רחמים הזכיר דוד כאן... (בלק יז)

תא חזי, יהושע בן יהוצדק צדיק גמור היה, איש שהיה נכנס לפני ולפנים, והעלוהו לישיבה של הרקיע, ונתאספו כל בני הישיבה שם לעיין בדינו, וכך דרכיו של אותו מתיבתא דרקיע, כשמכניסים (רוחו של אדם) לדין, יוצא כרוז ומכריז הכנסו כל בני הישיבה לחדר נסתר, והבית דין מתאסף. ואותו הרוח של האדם עולה על ידי ב' ממונים, כיון שנכנס הוא קרב לעמוד אחד של שלהבת לוהטת העומד שם, ומתלבש ברוח האויר הנושב בעמוד ההוא, וכמה הם העולים שם... (שם יט)

ויסרתיך למשפט, מקרא זה כך היה צריך לומר, ויסרתיך במשפט, כי מתי יש יסורין הוא בשעת הדין, מהו ויסרתיך למשפט, אלא כתוב, ה' במשפט יבא עם זקני עמו, ויום ההוא, מקדים הקב"ה רפואה לישראל מטרם שיעלו לדין, כדי שיוכלו לעמוד בו, ומהו הרפואה, הוא שבכל שעה ושעה נותן הקב"ה לישראל מעט מעט יסורין, בכל זמן וזמן ובכל דור ודור, כדי כשיעלו ליום הדין הגדול שיחיו המתים, לא ישלוט עליהם הדין.

ונקה לא אנקך, מהו, אלא כשישראל הם בלבדם, ואינם עולים לדין עם שאר העמים, (דהיינו מטרם גמר התקון), הקב"ה עושה עמהם לפנים משורת הדין, והוא מכפר להם. ובזמן שהם עולים בדין עם שאר העמים, (דהיינו בגמר התקון כנ"ל), מה עושה, הקב"ה יודע, שסמאל המשגיח על עשו, יבא להזכיר עונות ישראל וקבץ כל עונותיהם אצלו ליום הדין, וכבר הקדים הקב"ה הרפואה, שעל כל עון ועון הכה וניקה אותם ביסורין מעט מעט, וזה הוא ונקה, ביסורין מכבר, ומשום זה בדין האמת לעתיד, לא אנקך מן העולם על ידי הדין, מאחר שכבר סבלת יסורים בכל זמן וזמן מעט מעט... (שם רעג)

דבר אחר הנך יפה רעיתי ומום אין בך, שנו חכמים בארבעה פרקים בשנה העולם נידון, א"ר אלכסנדראי, וכי לא נדון האדם אלא לפרקים אלו, והרי כתוב, ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו, וא"ר יצחק אין לך כל רגע ורגע שאין הקב"ה משגיח באדם בכל מה שהוא עושה, וכאן למדנו שרק בארבעה פרקים בשנה הוא נידון.

א"ר אלכסנדראי, אני חוזר בי, הדבר שבתורה (דהיינו באיוב) הוא בענין אחר, ואינו בדבר ההוא שאמרו חכמים, כי הפסוק אמר פקידה ובחינה, וחכמים אומרים דין, ומשמע שהקב"ה משגיח בכל יום ויום בעולם, אבל לדון דין, הוא רק בארבע פרקים אלו, לדון בהם כל העולם. וכל דינים האלו, (שבד' פרקים), כי בשביל בני אדם עושה הקב"ה דין בעולם, בפסח על התבואה... (זהר חדש בראשית תקפג, ועיין שם עוד)

תנו רבנן, כשחלה רבי שמעון בן יוחאי נכנסו לפניו ר' פנחס ור' חייא ור' אבהו, אמרו לו, מי שהוא עמוד העולם שוכב, אמר להם לא בית דין של מעלה מעיינים בדיני, כי אני רואה שאיני ניתן למלאך, ולדיין של מעלה, כי אני איני כשאר האדם. אלא דין הזה שלי הקב"ה דן אותו, ולא בית דינו, והיינו שאמר דוד בתפלתו לפניו, שפטני אלקים וריבה ריבי, וכן שלמה אמר, לעשות משפט עבדו, הוא לבדו ולא אחר. 

כי למדנו כשהאדם שוכב, בית הדין של מעלה מסתכל בדינו, יש מהם הנוטים לכף זכות, שמראים זכותו של האדם, ויש מהם הנוטים לכף חובה, המראים החטאים של האדם, והאדם יוצא מן הדין כמו שהוא צריך. אבל מי שדן אותו המלך העליון השולט על הכל, הוא טוב, ואין האדם יכול להיות בדין ההוא אלא טוב, מה הטעם הוא, כי למדנו מדותיו של המלך העליון נוטים תמיד לזכות, והוא כולו צד הרחמים ובידו לסלוח חטאים ועונות, זה שאמר כי עמך הסליחה וגו', ולא עם אחר... (שם תשצד)

אלא ממה שפסקנו במשנה שלנו, שא"ר יהודה, אין בית דין של מעלה דנים את האדם עד שיהיה בן כ' שנה, ובית דין של מטה מי"ג שנים ולמעלה... (שם תתמח)

אמר רב חסדא, אין הקב"ה עושה משפט ברשעים בעולם הבא עד שנמלך בנשמתן של צדיקים, שנאמר, מנשמת א-לוה יאבדו, וכשהן אובדין, אין אובדין אלא מאותו הדין, שהנשמה דנה לרשעים... (שם לך לך נא)

בהיכל הזכות דנים כל הדינים שבעולם חוץ משלשה אלו, בנים חיים ומזון, (שהם תלוים במזל העליון, שהוא דיקנא דא"א), וכולם במקראות כתובים... (יתרו רסד)

אמר רבי רחומאי, תא חזי, בשעה שהקב"ה דן את העולם למי דן תחילה, לגדולי הדור דן תחילה, ואחר כך דן את העולם, מאין לנו זה, מכאן, שכתוב ויהי בימי שפוט השופטים תחלה, ואחר כך ויהי רעב בארץ. ר' יוסי בר יהודה אמר, מכאן, לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל, משפט עבדו תחלה, ואחר כך משפט עמו ישראל. (שם רות פד)

פתח ההוא סבא ואמר, ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ, בזמן שהקב"ה דן את העולם, למי הוא דן תחלה, לאותם שהם דנין את העולם, הם דנין את העולם מי דן אותם, הקב"ה, מפני קלקול הדין בא רעב לעולם. בכל זמן אינו בא אלא בעון ראשי העם, כי הא דאמר רבי יודאי, מאי דכתיב, רב אוכל ניר ראשים, ויש נספה בלא משפט. כשיש סיפוק אוכל בעולם ניר ראשים, הם זורעים ואוכלים לשובע, וכשאין אוכל בעולם, יש נספה בלא משפט, יש מי שעומד בשלוה, ונספה מן העולם, על איזה עון, על עון שמקלקלים את הדין ואת המשפט ומעוותין אותו.

ואי תימא, אם הגדולים חוטאים בלא משפט, שלא עשו משפט בעולם, הקב"ה בא להרוג העניים בשבילם. אלא העניים הם כליו של הקב"ה, והם קרובים אליו, וכשהרעב בא לעולם, הם צועקים אליו, והקב"ה שומע להם ומעיין על העולם ודן לאותן שגרמו צער זה על העניים, ונספים מן העולם קודם זמנם, כדכתיב, אם צעק יצעק וגו' ושמעתי כי חנון אני, ואומר וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב וגו'.

בודאי באותו זמן, יש נספה ומסתלק מן העולם קודם זמנו, בלא משפט, על שלא הוציאו המשפט לאורה, ועל שעוותו וקילקלו המשפט. דאמר רבי יוסי כל דיין שאינו מחמיץ את הדין, אין מחמיצין דינו מלמעלה, ומסתלק מן העולם קודם זמנו, הדא הוא דכתיב, יש נספה בלא משפט... (שם שם קיב)

מכילתא:

דרש פפוס, והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש, דן יחידי לכל באי העולם ואין מי ישיב על דבריו, אמר לו ר' עקיבא דייך פפוס, אמר רבי פפוס ומה אתה מקיים והוא באחד ומי ישיבנו, אמר ליה אין להשיב על דברי מי שאמר והיה העולם, אלא דן הכל באמת והכל בדין. (בשלח פרשה ו)

שבת וינפש, ממה שבת מן העבודה או מן הדין, תלמוד לומר וינפש, מגיד שאין הדין בטל מלפניו לעולם, וכן הוא אומר צדק ומשפט מכון כסאך, חסד ואמת יקדמו פניך... (כי תשא)

ספרא:

אני ה' אלקיכם, אני שאמרתי והיה העולם, אני דיין אני מלא רחמים, אני דיין להפרע ונאמן לשלם שכר. אני הוא שפרעתי מדור המבול, ומאנשי סדום, ומן המצריים, ועתיד ליפרע מכם אם תעשו כמעשיהם. (אחרי מות פרשה ח)

ואפקוד עונה עליה, כיון שאני פותח הפנקס מיד אני גובה את הכל, ותקיא הארץ את יושביה, כאדם שמקיא את מזונו. (שם פרק יג)

ספרי:

...כי כל דרכיו משפט, למחר כשהוא יושב בדין עם כל אחד ואחד ונותן לו את הראוי לו. א-ל אמונה, כשם שמשלם שכר צדיק גמור שכר מצוה שעשה בעולם הזה, לעולם הבא, כך משלם לרשע גמור שכר מצוה קלה שעשה בעולם הזה, וכשם שנפרע מרשע גמור מעבירה שעשה בעולם הזה לעולם הבא, כך נפרע מצדיק גמור על עבירה שעשה בעולם הזה. ואין עול, כשאדם נפטר מן העולם באים כל מעשיו ונפרטים לפניו, ואומר לו כך עשית ביום פלוני, ואי אתה מאמין בדברים הללו, והוא אומר הן והן, והוא אומר לו חתום, שנאמר ביד כל אדם יחתום. צדיק וישר הוא, והוא מצדיק את הדין, ואומר יפה דנתוני... (האזינו שז)

תלמוד בבלי:

אמר רבא בשעה שמכניסים אדם לדין אומרים לו, נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר, ואפילו הכי אי יראת ה' היא אוצרו אין, אי לא לא... (שבת לא א)

...וגברי היכא מיבדקי, אמר ריש לקיש בשעה שעוברים על הגשר, גשר ותו לא, אימא כעין גשר... אדם יוצא לשוק יהי דומה בעיניו כמי שנמסר לסרדיוט, חש בראשו יהי דומה בעיניו כמי שנתנוהו בקולר, עלה למטה ונפל יהי דומה בעיניו כמו שהעלוהו לגרדום לידון, שכל העולה לגרדום לידון, אם יש לו פרקליטין גדולים ניצול ואם לאו אינו ניצול, ואלו הן פרקליטין של אדם, תשובה ומעשים טובים, ואפילו תשע מאות ותשעים ותשעה מלמדים עליו חובה ואחד מלמד עליו זכות ניצול, שנאמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת וגו'. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה באתו מלאך לחובה ואחד לזכות, ניצול, שנאמר מליץ אחד מני אלף... (שם לב א)

...אמר לו הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה, ועל מצחם של רשעים תיו של דם כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה. אמרה מדת הדין לפני הקב"ה מה נשתנו אלו מאלו, אמר לה הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים, אמרה לפניו, רבונו של עולם היה בידם למחות ולא מיחו, אמר לה גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא יקבלו מהם, אמרה לפניו, רבונו של עולם אם לפניך גלוי להם מי גלוי... אמר רב אמי אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון, אין מיתה בלא חטא, דכתיב הנפש החוטאת היא תמות... אין יסורין בלא עון, דכתיב ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם... (שם נה א, וראה שם עוד)

תנו רבנן, כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, מלמד שאין בית דין של מעלה נכנסין לדין אלא אם כן קידשו בית דין של מטה את החודש. תניא אידך כי חק לישראל הוא, אין לי אלא לישראל לאומות העולם מנין, תלמוד לומר משפט לאלקי יעקב, אם כן מה תלמוד לומר כי חק לישראל, מלמד שישראל נכנסין תחילה לדין, כדרב חסדא, דאמר רב חסדא מלך וציבור מלך נכנס תחילה לדין, מאי טעמא, אי בעית אימא לאו אורח ארעא למיקם מלכא אבראי, ואיבעית אימא מקמי דליפוש חרון אף. (ראש השנה ח ב)

בארבעה פרקים העולם נדון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי עולם עוברין לפני כבני מרון, שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשים, ובחג נידונין על המים... דתניא הכל נידונים בראש השנה, וגזר דין שלהם נחתם ביום הכפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה... ואדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים. ר' יוסי אומר אדם נידון בכל יום, שנאמר ותפקדנו לבקרים. רבי נתן אומר אדם נידון בכל שעה, שנאמר לרגעים תבחננו... וא"ר חסדא טעמיה דר' יוסי מהכא לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו. וא"ר חסדא מלך וצבור מלך נכנס תחלה לדין, שנאמר לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל, מאי טעמא, איבעית אימא לאו אורח ארעא למיתב מלכא אבראי, ואיבעית אימא מקמי דליפוש חרון אף... דא"ר יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין...

א"ר כרוספדאי א"ר יוחנן שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בינוניים, צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים, זכו נכתבין לחיים, לא זכו נכתבין למיתה... תניא בית שמאי אומרים, ג' כתות הן ליום הדין, אחת של צדיקים גמורין, ואחת של רשעים גמורין, ואחת של בינוניים. צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי עולם, רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם, שנאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם, בינוניים יורדין לגיהנם ומצפצפין ועולין, שנאמר והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב, הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו, ועליהם אמרה חנה, ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. בית הלל אומרים ורב חסד, מטה כלפי חסד, ועליהם אמר דוד אהבתי כי ישמע ה' את קולי... (שם טז א, וראה שם עוד)

תנו רבנן, עני ועשיר ורשע באין לדין, לעני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה, אם אומר עני הייתי וטרוד במזונותי, אומרים לו כלום עני היית יותר מהלל... עשיר אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה, אם אומר עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי, אומרים לו כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר, אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים... רשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה, אם אמר נאה הייתי וטרוד ביצרי, אומרים לו כלום נאה היית מיוסף... (יומא לה ב)

תניא ר' יוסי בר יהודה אומר, אדם עובר עבירה פעם ראשונה מוחלין לו, שניה מוחלין לו, שלישית מוחלין לו, רביעית אין מוחלין לו, שנאמר כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו... וכי תימא הני מילי בציבור אבל ביחיד לא, תא שמע הן כל אלה יפעל א-ל פעמים שלש עם גבר... (יומא פו ב, וראה שם עוד)

...ושמא יאמר אדם מי מעיד בי, אבני ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם מעידים בו, שנאמר כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה. דבי רבי שילא אמרי, שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם הן מעידין עליו, שנאמר כי מלאכיו יצוה לך, ר' חידקא אומר נשמתו של אדם היא מעידה עליו, שנאמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, ויש אומרים אבריו של אדם מעידים בו, שנאמר אתם עדי נאם ה'. א-ל אמונה ואין עול, א-ל אמונה, כשם שנפרעין מן הרשעים לעולם הבא, אפילו על עבירה קלה שעושין, כך נפרעין מן הצדיקים בעולם הזה על עבירה קלה שעושין, ואין עול, כשם שמשלמין שכר לצדיקים לעולם הבא אפילו על מצוה קלה שעושין, כך משלמין שכר לרשעים בעולם הזה אפילו על מצוה קלה שעושין. צדיק וישר הוא, בשעת פטירתו של אדם לבית עולמו כל מעשיו נפרטין לפניו, ואומרים לו חתום וחותם, שנאמר ביד כל אדם יחתום, ולא עוד אלא שמצדיק עליו את הדין, ואומר להם יפה דנתוני. (תענית יא א)

...ר' אלעזר בר' שמעון אומר לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות... ר"ש בן יוחי אומר אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה איבד את הראשונות, שנאמר צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו, ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שוב רשעו, שנאמר ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו. וניהוי כמחצה עונות ומחצה זכיות, אמר ריש לקיש בתוהא על הראשונות. (קדושין מ ב)

...אמר רבי אחא אף על פי כן מת בנו בצמא, שנאמר וסביביו נשערה מאד, מלמד שהקב"ה מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה. ר' נחוניא אמר מהכא, א-ל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו. אמר ר' חנינא כל האומר הקב"ה ותרן הוא, יותרו חייו, שנאמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. א"ר חנא ואיתימא ר' שמואל בן נחמני, מאי דכתיב ארך אפים ולא כתיב ארך אף, ארך אפים לצדיקים ולרשעים. (בבא קמא נ א)

אמר רב חנן המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה, שנאמר ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך, וכתיב ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה, והני מילי דאית ליה דינא בארעא. אמר רבי יצחק אוי לו לצועק יותר מן הנצעק, תניא נמי הכי, אחד הצועק ואחד הנצעק במשמע, אלא שממהרין לצועק יותר מן הנצעק. (שם צג א)

והא אמר רב יהודה אמר רב שתים עשרה שעות הוי היום, שלש הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה, שניות יושב ודן את כל העולם כולו... (עבודה זרה ג ב)

...דאמר רב המנונא אין הקב"ה נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו, שנאמר במלאת ספקו יצר לו, אמר ריש לקיש אמר קרא וינסו אותי זה עשר פעמים, על זה נתחתם גזר דין. (ערכין טו א)

כתוב אחד אומר אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד, וכתוב אחד אומר ישא ה' פניו אליך, כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין. (נדה ע ב)

תלמוד ירושלמי:

...מחשבה טובה המקום מצרפה למעשה, מחשבה רעה אין המקום מצרפה למעשה, מחשבה טובה המקום מצרפה למעשה, דכתיב אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו', מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה שנאמר און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה', הדא דתימא בישראל, אבל בגוים חילופא... תני ר' שמעון בן יוחי הרי שהיה אדם צדיק גמור כל ימיו ובאחרונה מרד, איבד זה כל מה שעשה כל ימיו, מה טעם, ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול וגו'. ר"ש בן לקיש אמר בתוהא על הראשונות. הרי שהיה אדם רשע גמור כל ימיו ובסוף עשה תשובה הקב"ה מקבלו, מה טעם ובשוב רשע מרשעתו וגו', אמר רבי יוחנן ולא עוד אלא כל העבירות שעשה הן נחשבין לו כזכיות, מה טעם מור ואהלות קציעות כל בגדותיך, כל בגידות שבגדת בי הרי הן כמור ואהלות וקציעות. רובי זכיות ומעוטי עבירות נפרעים ממנו מיעוט עבירות קלות שעשה בעולם הזה, בשביל ליתן לו שכרו משלם לעתיד לבא, אבל רובי עבירות ומעוטי זכיות נותנין לו שכר מצות קלות שעשה בעולם הזה, בשביל לפרע ממנו משלם לעולם הבא. אבל הפורק ממנו עול, והמיפר ברית, והמגלה פנים בתורה אף על פי שיש בידו מעשים טובים נפרעים ממנו בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא... (פאה ה א, וראה שם עוד)

אית תניי תני כולהם נידונין בראש השנה, וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בראש השנה, אית תניי תני כולהם נידונין בראש השנה וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם ביום הכפורים, אית תניי תני כולהם נידונין בראש השנה, וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בזמנו, אית תניי תני כל אחד ואחד נידון בזמנו, וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בזמנו... דר' יוסה אמר יחיד נידון בכל שעה, מה טעמא, ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו, ותפקדנו לבקרים זו פרנסתו, לרגעים תבחננו זו אכילתו. ר' יצחק רבה בשם ר' מלך וציבור נידונין בכל יום, מה טעמא לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו. א"ר לוי והוא ישפט תבל בצדק ידין לאומים במישרים, הקב"ה דן את ישראל ביום בשעה שהן עסוקין במצות, ואת האומות בלילה בשעה שהן בטילין מן המצות, שמואל אמר מי שהוא דן את ישראל הוא דן את האומות, מה מקיים שמואל ידין לאומים במישרים, דנן ככשירים שבהן, מזכיר להם מעשה יתרו, מזכיר להן מעשה רחב הזונה. ר' חייא בר בא בעי, תבואה שלקח בערב הפסח מאי זה דין לוקה, אין תימר משתא דעלת, עד כדון לא עלת, אין תימר משתא דנפקת, הכן הוות מורכה כל שתא מלקי כדון. אלו שמתים מראש השנה ועד יום הכיפורים מאי זה דין הם מתים, אין תימר משתא דעלת, עד כדון לא עלת, אין תימר בשתא דנפקא, הכן הוון מורכין כל שתא ממות בדון, (סובר אדם נידון בר"ה וגזר דין נחתם ביה"כ, אם גזר דין יתחתם למחר הא עדיין לא בא, ואם מיום כפורים שעבר מה לו להמתין עד לאחר ר"ה, כבר היה די לו בעבירותיו של שנה שעברה). ולא שמיע דא"ר קרוספא בשם ר' יוחנן שלש פנקסיות הם, אחת של צדיקים גמורין, ואחת של רשעים גמורין, ואחת של בינוניים, זה של צדיקים גמורין כבר נטלו איפופסי של חיים מראש השנה, זה של רשעים גמורין כבר נטלו איפופסי שלהן מראש השנה, של בינוניים כבר ניתן להן עשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים, אם עשו תשובה נכתבין עם הצדיקים... רבי חנניה חבריהון דרבנן בעי, ואין הקב"ה רואה את הנולד, ולא שמיע דא"ר סימון בשם רבי יהושע בן לוי אין הקב"ה דן את האדם אלא בשעה שהוא עומד בה, מאי טעמא, אל תיראי כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם... אבל הקב"ה אינו כן, אמרו בית דין היום ראש השנה, הקב"ה אומר למלאכי השרת, העמידו בימה, יעמדו סניגורין, יעמדו קטיגורין, שאמרו בני היום ראש השנה. נמלכו בית דין לעברה למחר, הקב"ה אומר למלאכי השרת העבירו בימה, יעברו סניגורין, יעברו קטיגורין שנמלכו בני לעברה למחר, מאי טעמא, כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, אם אינו חוק לישראל, כביכול אינו משפט לאלקי יעקב... (ראש השנה ז א)

תני ר' שמעון בן יוחי, הרי שהיו ישראל כשירין בראש השנה ונגזרו להם גשמים מרובין, ובסוף חטאו, לפחות מהן אי אפשר שכבר נגזר גזירה, מה הקב"ה עושה, מפזרן לימים ולמדברות ולנהרות כדי שלא תיהנה הארץ מהן, מה טעם להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו. הרי שלא היו ישראל כשירין בראש השנה, ונגזרו להן גשמים מעוטים, ובסוף עשו תשובה, להוסיף עליהן אי אפשר שכבר נגזרה גזירה, מה הקב"ה עושה להן, מורידן כדי הארץ ומשיב עמהן טללים ורוחות כדי שתיהנה הארץ מהן, מאי טעמא, תלמיה רוה נחת גדודיה ברביבים תמוגגנה צמחה תברך... (שם ח א)

דרש ר' עקיבא, לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק, למי שאין בידו מצוה אחת שיסייע לו לכף זכות, הדא דאת אמר לעולם הבא, אבל בעולם הזה אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה מלאכים מלמדין עליו חובה ומלאך אחד מלמד עליו זכות, הקב"ה מכריעו לכף זכות, ומה טעם, אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם יושרו ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר... אלא אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה צדדין מאותו המלאך מלמדין עליו חובה וצד אחד מאותו המלאך מלמד עליו זכות, הקב"ה מכריעו לכף זכות, מה טעם אם יש עליו מלאך אחד מאלף אין כתיב, אלא אחד מני אלף, מאלף לצדדין של אותו מלאך... הדא דאת אמר בעולם הזה, אבל לעולם הבא רובו זכיות יורש גן עדן, רובו עבירות יורש גיהנם, היה מחציין, רבי יוסי בן חנינה אמר נושא עון, רבי אבהו אמר נושא כתיב, מה הקב"ה עושה, חוטף אחד מחובותיו, וזכיותיו מכריעות... (קידושין כב ב, וראה שם עוד)

...דתנינן אל תהי דן יחידי, שאין דן יחיד אלא אחד. א"ר יהודה בן פזי אף הקב"ה אין דן יחידי, שנאמר וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו, אילו מטין לכף זכות ואילו מטין לכף חובה, אף על פי שאין דן יחיד, חותם יחידי, שנאמר אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת. אמר רבי יוחנן לעולם אין הקב"ה עושה בעולמו דבר עד שנמלך בבית דין שלמעלן, מה טעם ואמת הדבר וצבא גדול, אימתי חותמו של הקב"ה אמת, בשעה שנמלך בבית דין שלמעלן. א"ר לעזר כל מקום שנאמר וה', הוא ובית דינו, ובניין אב שבכולם, וה' דבר עליו רעה. (סנהדרין א ב)

מדרש רבה:

רבי יצחק פתח, ראש דברך אמת וגו', א"ר יצחק מתחלת ברייתו של עולם ראש דברך אמת, בראשית ברא אלקים, (ירמיה י') וה' אלקים אמת ולעולם כל משפט צדקך, שכל גזרה וגזרה שאתה גוזר על בריותיך הן מצדיקין עליהם את הדין ומקבלין אותו באמונה... (בראשית א י)

והאדם ידע וגו', (תהלים כ"ה) זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה, לא מן דכדון אלא כי מעולם המה, א"ר יהושע בר נחמיה שבם נהגת עם אדם הראשון, שכך אמרת לו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות, ואילולא שנתת לו יום אחד משלך שהוא אלף שנה היאך נזקק להעמיד תולדות. (שם כב א)

ויזכור אלקים את נח גו', כתיב (תהלים ל"ו) צדקתך כהררי א-ל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע ה', ר' ישמעאל ור' עקיבא, ר"י אומר, בזכות הצדיקים שקיבלו את התורה שניתנה מהררי א-ל, את עושה עמהם צדקה עד הררי א-ל, אבל רשעים שלא קיבלו את התורה שניתנה מהררי א-ל, את מדקדק עמהם עד תהום רבה. ר"ע אומר אלו ואלו מדקדק עמהם עד תהום רבה, מדקדק עם הצדיקים וגובה מהם מיעוט מעשים רעים שעשו בעולם הזה, כדי להשפיע להם שלוה וליתן להם שכר טוב לעולם הבא, משפיע שלוה לרשעים ונותן להם שכר מצות קלות שעשו בעולם הזה, כדי להפרע מהם לעתיד לבא. (שם לג א)

א"ר לוי אין הקב"ה דן את העכו"ם אלא בלילה בשעה שהן ישנים, ואינו דן את ישראל אלא ביום בשעה שהם עסוקים במצות, הדא הוא דכתיב (תהלים ט') והוא ישפוט תבל בצדק. (שם נ ה)

...אמר להם כתוב אחד אומר (ישעיה ג') נצב לריב ה', וכתיב (יואל ד') כי שם אשב לשפט את כל הגוים וגו', אמרו לו בשעה שהקב"ה דן את ישראל דן אותן מעומד, מקצר בדין ומפשר בדין, אבל כשהוא דן את אומות העולם דן מיושב, מדקדק בדין ומאריך בדין. אמר להם לא כך דרש ר' יהושע רבכם, אלא אחד זה ואחד זה באומות העולם הכתוב מדבר, משהקב"ה דן את אומות העולם מיושב דן אותם ומדקדק בדין ומאריך בדין, ואחר כך הוא נעשה אנטדיקוס כנגדן... (שם פב ט)

...אמר להם עכשיו צדיק הוא או רשע, אמרו לפניו צדיק הוא, אמר להם איני דן את האדם אלא בשעתו, לכך כתיב (איוב י"א) וירא און ולא יתבונן... (שמות ג ג)

א"ר פנחס הכהן בר חמא כל הקורא פסוק זה סבור שמא פלינקרא יש למעלה, שהוא אומר עצתי תקום, מהו וכל חפצי אעשה, שהוא חפץ להצדיק בריותיו, שנאמר (ישעיה מ"ב) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, ואינו חפץ לחייב בריה, שנאמר, (יחזקאל ל"ג) אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה, לכך נאמר וכל חפצי אעשה. (שם ט א)

...אנו מוצאין בדור המבול בישיבה דן אותם האלקים, שנאמר (תהלים כ"ט) ה' למבול ישב, מה כתיב בהם, (בראשית ז') וימח את כל היקום, אבל מצרים בהעברה דן אותם, שנאמר ועבר ה' לנגוף את מצרים, וכתיב ועברתי בארץ מצרים. אבל לעתיד לבא הוא עומד ודן את עולמו בעמידה, שנאמר (זכריה י"ד) ועמדו רגליו ביום ההוא, וכתיב (צפניה ג') לכן חכו לי נאם ה' ליום קומי לעד... (שם יז ד)

ואלה המשפטים, הדא הוא דכתיב (תהלים צ"ט) ועוז מלך משפט אהב, אימתי נתן העוז להקב"ה בשעה שהוא עושה את הדין בעכו"ם, שכן אתה מוצא בנבוכדנצר הרשע על ידי שנתגאה ואמר (דניאל ד') הלא דא היא בבל רבתא וגו', אמר לו הקב"ה רשע, ליחה סרוחה, נתגאית ואמרת... ואין אתה יודע שהכל שלי. (שם ל א, וראה שם עוד)

דבר אחר ואלה המשפטים, הדא הוא דכתיב (משלי כ"ט) מלך במשפט יעמיד ארץ, זה הקב"ה שברא את עולמו בדין, שנאמר בראשית ברא אלקים, ברא ה' לא נאמר אלא אלקים... וכן דוד אומר (תהלים ע"ה) כי אלקים שופט, ללמדך שבדין נברא העולם. (שם שם י)

דבר אמר ואלה המשפטים, הדא הוא דכתיב (תהלים ע"ב) לשלמה אלקים משפטיך למלך תן וגו' ידין עמך בצדק, ר' אומר כשם שהזהיר הקב"ה על הדברות, כך הזהיר על הדין, למה שבו העולם תלוי, שנאמר (משלי כ"ט) מלך במשפט יעמיד ארץ, ובו ציון נבנית, שנאמר (ישעיה א') ציון במשפט תפדה, ובו צדיקים מתגדלין, שנאמר (תהלים ק"ו) אשרי שומרי משפט... (שם יב, וראה שם עוד)

נפש כי תחטא... כך לעתיד לבא הקב"ה אומר לנפש מפני מה חטאת לפני, אמרה לפניו רבון העולמים אני לא חטאתי הגוף הוא שחטא... מה הקב"ה עושה להן, מביא נשמה וזורקה בגוף ודן שניהן כאחד... (ויקרא ד ה)

קדושים תהיו, הדא הוא דכתיב, ויגבה ה' צב-אות במשפט, תניא א"ר שמעון בן יוחאי, אימתי שמו של הקב"ה מתגדל בעולמו, בשעה שעושה מדת הדין ברשעים, ואית ליה קריין סגיין, והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים, וידעו כי אני ה', וכתיב נודע ה' משפט עשה... (שם כד א, וראה שם עוד)

רבי ברכיה בשם ר' לוי אמר, הדא הוא דכתיב ואתה מרום לעולם ה', לעולם ידך בעליונה, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם יושב בדין, בזמן שהוא נותן דימוס כל העם מקלסין אותו, ובזמן שהוא נותן ספיקלא אין כל בריה מקלסת אותו, מפני שהם יודעין שיש שטף בדינו, אבל הקב"ה אינו כן, אלא בין במדת הטוב בין במדת פורענות ואתה מרום לעולם ה', לעולם ידך בעליונה... (שם שם ב, וראה שם עוד)

...ויש אומרים שהיה שמואל סובר שהוא יום הדין, ונתיירא, והעלה למשה עמו, שאין אלהים אלא משה, שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה, והרי דברים קל וחומר, מה שמואל שכתוב בו וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה', על ידי שהיה סבור שהוא יום הדין נתיירא, אנו על אחת כמה וכמה. (שם כו ז)

יהודה ב"ר נחמן פתח, עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר, בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא דין בדין הוא עולה, מאי טעם עלה אלקים בתרועה, ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה הוא עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים, דכתיב ה' בקול שופר, ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך עליהם מדת הדין לרחמים, אימתי בחדש השביעי... (שם כט ג)

...ר' לוי בשם ר' חמא ב"ר חנינא אמר משל לבן מלכים שהיה לו דין בפני אביו, אמר לו אביו, ואם אתה מבקש לזכות לפני בדין ביום הזה, מני גקולוגוס פלגי ואת זכי לפני בדין. כך אמר הקב"ה לישראל, בני, אם אתם מבקשים לזכות לפני בדין ביום הזה, תהיו מזכירים זכות אבות ואתם זוכים לפני בדין... (שם שם ו)

ביום הראשון, ר' מנא דשאב ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר, משל למדינה שחייבת ליפס למלך, והלך המלך לגבותה, בתוך עשרה מילין יצאו גדולי המדינה וקלסוהו, התיר להם שליש מדמוסיא שלהם, בתוך ה' מילין יצאו בינוני המדינה וקלסוהו, התיר להם עוד שליש, כיון שנכנס למדינה יצאו כל בני המדינה אנשים ונשים וטף וקלסוהו, והתיר להם הכל, אמר להון מלכא מה דאזל אזל, מן הכא נחל חושבנא. כך בערב ראש השנה גדולי הדור מתענין והקב"ה מתיר להם שליש מעונותיהן... וביום הכפורים כולן מתענין אנשים ונשים וטף, והקב"ה אומר להם לישראל מה דאזל אזל, מן הכא ולהלן נחל חושבנא... (שם ל ז)

אל תכריתו, הדא הוא דכתיב (נחום א') טוב ה' למעוז ביום צרה, אין מדותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם, מלך בשר ודם שמרדה עליו מדינה, הוא עושה בה אנדרולומוסיא והורג הטובים עם הרעים, והקב"ה אינו כן, בשעה שהדור מכעיס לפניו הוא ממלט לצדיקים ומאבד לרשעים... (במדבר ה ד, וראה שם עוד)

 דבר אחר, ישא ה', כתוב אחד אומר ישא, וכתוב אחד אומר אשר לא ישא פנים... עד שלא יחתם גזר דין שומע תפלה, משנחתם גזר דין סכת בענן לך...(שם יא טו, וראה שם עוד)

דבר אחר שופטים ושוטרים תתן לך, זה שאמר הכתוב (דברים ל"ב) אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי וגו', מהו המקרא הזה, ר' יהודה אומר, אמר הקב"ה, אם שונן אני את חרבי כברק אני מחריב את עולמי, ומה אעשה, ותאחז במשפט ידי. ר' נחמיה אומר, אמר הקב"ה אם משנן אני את מדת הדין, ברק אחד אני מוציא ומחריב את עולמי, ומה אעשה, ותאחז במשפט ידי... שני דברים בידו, ואלו הן הנפש והדין, הנפש דכתיב אשר בידו נפש כל חי (איוב י"ב), והדין כדכתיב (דברים ל"ב) ותאחז במשפט ידי, אמר הקב"ה הנפש והדין נתונים בידי, שמרו את הדין ואני אשמור נפשותיכם... (דברים ה ד)

...אך אמר הקב"ה מכל האומות שבראתי איני אוהב אלא לישראל, שנאמר (הושע י"א) כי נער ישראל ואהבהו, מכל מה שבראתי איני אוהב אלא את הדין, שנאמר (ישעיה ס"א) כי אני ה' אוהב משפט, אמר הקב"ה נותן אני מה שאהבתי לעם שאני אוהב, הוי שופטים ושוטרים. אמר הקב"ה לישראל, בני, חייכם, בזכות שאתם משמרים את הדין אני מתגבה, מנין, שנאמר (ישעיה ה') ויגבה ה' צב-אות במשפט, ועל ידי שאתם מגביהין אותי בדין אף אני עושה צדקה ומשרה קדושתי ביניכם, מנין, שנאמר והא-ל הקדוש נקדש בצדקה. ואם שמרתם את שניהם, הצדקה והדין, מיד אני גואל אתכם גאולה שלימה, מנין, שנאמר (שם נ"ו) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. (שם שם ו)

אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפוט האלקים, ר' חנינא בר פפא אמר צדיק כרשע ישפוט האלקים, לסטים עולה לגרדון, ור' עקיבא עולה לגרדון. ור' אמר צדיק ביד רשע ישפוט האלקים, טורנוסרופוס הרשע דן את רבי עקיבא... (קהלת ג כב, וראה שם עוד)

כי את כל מעשה, ר' הוה פשיט הדין קרייה, וכיון שהיה מגיע לאחד מחמשה מקראות הללו היה בוכה, ואלו הן, כי הנה יוצר הרים וגו', ואפילו דברים שאין בם ממש ולא חטא נכתבין לו על פנקסו, ומי כותבם עושה שחר עיפה... (שם יב טז)

תניא קטני גוים וחיילותיו של נבוכדנצר לא חיים ולא נדונים, עליהם הוא אומר וישנו שנת עולם ולא יקיצו. (רות ג ב)

דרש ר' פפיס, והוא באחד ומי ישיבנו, ודן יחידי לכל באי עולם, ואין להשיב על דברי מי שאמר והיה העולם. אמר לו רבי עקיבא דייך פפייס, שלא להשיב על דברי מי שאמר והיה העולם, לפי שהכל באמת והכל בדין, שכן כתיב ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא. א"ר סימון כסא שמפריש בין מיתה לחיים, וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו, וכי יש שמאל למעלה, והלא הכל ימין, שנאמר (שמות ט"ו) ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב, ומה תלמוד לומר מימינו ומשמאלו, אלא אלו מיימינים ואלו משמאילים, אלו מכריעין לכף זכות ואלו מכריעין לכף חובה... (שיר א מה)

ר' חוניא על הדא דר' יצחק, אין הקב"ה פורע מאומה למטה עד שמשפיל שריה מלמעלה, ואית ליה חמשה קריין, חד דכתיב (ישעיה כ"ד) והיה ביום ההוא יפקד ה' על צבא המרום במרום, ואחר כך על מלכי האדמה... (שם ח טז, וראה שם עוד)

מדרש תנחומא:

ילמדנו רבינו, בכמה מקומות פנקסו של אדם נפתחת, כך שנו רבותינו, בשלשה מקומות פנקסו של אדם נפתחת, היוצא לדרך יחידי, והיושב בבית המרועע, והנודר ואינו משלם. ר' אחא בר יעקב מייתי ליה הטעם מן הדין קרא, וקרהו אסון (בראשית י"ב). (וישלח ח)

אר"י ווי לנו מיום הדין ווי לנו מיום התוכחה, ומה יוסף כשאמר לאחיו אני יוסף פרחה נשמתן, כשעומד הקב"ה לדין, דכתיב ביה (מלאכי ג') ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו, שכתוב בו כי לא יראני האדם וחי (שמות ל"ג), על אחת כמה וכמה, ומה זה נבהלו אחיו מפניו, כשיבוא הקב"ה לתבע עלבון המצות ופשעה של תורה על אחת כמה וכמה. (ויגש ה)

...כשם שנושאין ונותנין בהלכה למטן, כך נושאין ונותנין בהלכה למעלן, והכל במשפט, שנאמר אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת (דניאל י'), והקב"ה נושא ונותן במשפט ואומר היאך יצא משפט פלוני, והם אומרים כך וכך יצא, והקב"ה מסכים עמהן, ממי את למד, ממיכה, ראה מה כתיב, ויאמר מיכיהו לכן שמעו דבר ה' ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו (מ"א כ"ב)... אלו מימינים מטין לכף זכות, ואלו משמאילין מטין לכף חובה... ללמדך שהכל במשפט, שנושאין ונותנין בדין, והקב"ה נושא ונותן עמהן. ומהו והוא באחד ומי ישיבנו, שמשנגמר הדין הקב"ה נכנס למקום שאין להם רשות ליכנס וחותם את הדין, שנאמר והוא באחד ומי ישיבנו... (שמות יח)

ואלא זה שאמר הכתוב ועוז מלך משפט אהב, אתה כוננת מישרים משפט וצדקה ביעקב אתה עשית (תהלים צ"ט), כל העוז והשבח והגדולה והגבורה של מלך מלכי המלכים הוא משפט אהב. בנוהג שבעולם מי שהוא בעל זרוע אינו רוצה לעשות דבריו במשפט אלא מעביר על המשפט, חומס וגוזל ומעביר על דעת קונו ונושא פנים לפני אוהביו וקרוביו ועושה שלא כדין לשונאיו, אבל הקב"ה מלך מלכי המלכים משפט אהב, אינו עושה דבריו אלא במשפט, הוי ועוז מלך משפט אהב. (משפטים א)

את מוצא על כל עבירה ועבירה שאדם עושה הקב"ה יושב עליו במשפט, לומר היאך יוצא משפטו, למי שהוא גונב ולמי שהוא נואף, ולמי שהוא עובר עבירה הקב"ה יושב עליו במשפטו... אבל המלוה ברבית אין הקב"ה נושא ונותן בדינו, שנאמר (יחזקאל י"ח) בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה, פוסק את דינו מיד... (שם טו)

וזה הדבר אשר תעשה להם, זה שאמר הכתוב ואתה מרום לעולם ה' (תהלים צ"ב), מה כתיב למעלה מן הפסוק, בפרוח רשעים כמו עשב וגו' להשמדם עדי עד, מה כתיב אחריו ואתה מרום לעולם ה', שכל זמן שהקב"ה נפרע מן הרשעים שמו מתגדל בעולם, שנאמר (שמות י"ב) ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, אותה שעה אני ה'... (תצוה י, וראה שם עוד)

וזאת תורת זבח השלמים, כשהיו מקריבין זבח השלמים היה הקב"ה נושא להם פנים, שנאמר (במדבר ו') ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. ואפשר שהקב"ה נושא פנים לבריה... אלא עד שלא נחתם גזר דין, לא אחפוץ במות הרשע, כיון שנחתם גזר דין, חפץ ה' להמיתם... (צו ה)

אדם כי יהיה בעור בשרו (ויקרא י"ג), קשה לפני הקב"ה לפשוט ידו באדם הזה, ומה הוא עושה, מתרה בו תחלה ואחר כך מלקה אותו, שנאמר (שם י"ד) ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, בתחלה מלקה ביתו, חזר בו מוטב, ואם לאו מלקה בגדיו... (תזריע י)

זה שאמר הכתוב והאלקים יבקש את נרדף (קהלת ג'), רבי הונא בשם רבי יוסף אמר, עתיד הקב"ה לתבוע דמן של נרדפין מיד רודפיהן, צדיק רודף צדיק, והאלקים יבקש את נרדף... נמצאת אומר שאפילו צדיק רודף רשע, מכל מקום והאלקים יבקש את נרדף... (אמור ט)

...בא וראה כמה קשה לפני הקב"ה לפשוט ידיו בבריותיו, ומהו עושה לו, כיון שהוא חוטא לו תחלה פושט ידיו בנכסיו, ממי את למד, מנעמי ובניה ואלימלך בעלה שהיה ראש הדור... (בהר ג, וראה שם עוד)

...אמר ליה הרי כתיב (תהלים פ"ד) כי שמש ומגן ה' אלקים חן וכבוד יתן ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים, מה המגן מגין על בעליו בשעת מלחמה, אף הקב"ה מגין על בניו באותה שעה. אמר רבי חנינא בשעה שהקב"ה ידין את העולם תופשן לדין הן ואלהיהם, ומעמיד להם פרטומין ומביא שתי הלוחות שבהן עשרת הדברות, ואומר להם כלום השגיחו עליכם, ואומרים לפניו מיום שבראת אותנו לא השגיחו עלינו אלא עמך ישראל בלבד. (שופטים ט)

...ואף הקב"ה אינו מתרומם בעולם אלא בדין, שנאמר (ישעיה ה') ויגבה ה' צב-אות במשפט, רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר (זכריה א') אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, אמר ר' יהושע בן לוי וכלם תלוין בדין, כי בדין נעשה שלום ונעשה אמת, לפיכך כשישראל עושין את הדין, הקב"ה מפיל שונאיהן לפניהם, שנאמר (תהלים פ"א) לו עמי שומע לי וגו', ומה הן דרכיו של הקב"ה, צדק ומשפט, שנאמר (בראשית י"ח) ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, לפיכך כתיב בפרשת דיינין ושפטו את העם משפט צדק, ואחר כך כי תצא למלחמה על אויביך. (שם טו)

ראה עוד ערך אלקים, במדבר א.

פסיקתא:

דבר אחר, רני ושמחי וגו' ונלוו גוים רבים אל ה', אמר רבי חנינא בר פפא אין הכתוב מדבר אלא כנגד אותה שעה שהקב"ה דן את כל אומות העולם לעתיד לבא, באותה השעה מביא הקב"ה את כל הגרים שנתגיירו בעולם הזה ודן את כל האומות בפניהם, ואומר להם מפני מה הנחתם אותי ועבדתם את ע"ז שאין בה ממש. ואומרים לפניו, רבונו של עולם, אם באנו לפתחך לא קבלתנו. אמר להם יבואו הגרים שנתגיירו מכם ויעידו בכם, מיד מביא הקב"ה את כל הגרים שנתגיירו, והם דנים אותן ואומרים לפניהם, מפני מה הנחתם אותו ועבדתם ע"ז שאין בה ממש... מיד מתביישים כל הרשעים מתשובות הגרים, ונוטה דין והולכים מן העולם.... (פרשה לה)

דבר אחר בחדש השביעי, פתח, והוא ישפוט תבל בצדק ידין לאומים במישרים (תהלים ט'), מהו במישרים, אמר ר' אלכסנדרי דן את האומות במישרים שלהם, ברחב, ביתרו ברות. כיצד, אומר לאומות העולם למה לא קרבת אצלי, והוא אומר שהייתי רשע מוחלט והייתי מתבייש, והוא אומר לו וכי יותר היית מרחב, שהיה ביתה בקיר החומה, והייתה מקבלת את הליסטים ומזנה מבפנים, וכשנתקרבה אצלי לא קבלתיה והעמדתי ממנה נביאים וצדיקים. אלא יתרו היה כומר לע"ז, כשבא אצלי לא קבלתי אותו והעמדתי ממנו נביאים וצדיקים, אלא רות המואביה כשבאת אצלי אצלי לא קבלתי אותה והעמדתי ממנה מלכים... (פרשה מ)

דבר אחר עיניך תחזינה מישרים, אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אתה יושב בדין ודן אותנו, וקטיגורים עומדים לפניך וסניגורים לפניך, אילו אומרים זכות ואילו אומרים קטיגוריא, אל תתן עיניך אלא במלמדי סניגוריא, עיניך תחזינה מישרים. אמר להם הקב"ה חייכם וכך אני עושה, למה, שאני חפץ לזכות אתכם, שנאמר ה' חפץ למען צדקו (ישעיה מ"ב). וכך אני מדבר בצדקה, אני חפץ שתזכו בדין, בא וראה שנים נכנסים לדין זה משתק את בעל דינו ואמר אני אומר ראשון, וחבירו אינו מניחו אלא אומר אני אומר ראשון, והקב"ה בזמן שאמר לישראל בואו נשפטה יחד, אמרו מי ידבר ראשון, אמר להם אמרו אתם תחילה, ספר אתה למען תצדק, למה, אם נצחתי אתכם בדין אני הוא שמפסיד, אם נצחתם אותי אני משתכר, נצחתי לדור המבול אני הפסדתי, וכן לדור הפלגה וכן לסדומיים, ולא אני הפסדתי... ובמעשה העגל נצחני משה ואני נשכרתי, רצוני הוא שתנצחוני, הוי ה' חפץ למען צדקו... (שם)

דבר אחר שובה ישראל וגו', א"ר אלעזר אמר הקב"ה לישראל, בני עשו תשובה לפני וארחם עליכם עד שאני שרוי במדת הרחמים, שאין הקב"ה עוסק בעולם הזה אלא בדיני ממונות, שנאמר כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלים ע"ה), אבל לעולם הבא אינו דן אלא בדיני נפשות, שנאמר כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך וגו' (שם ט). (פרשה נ)

שוחר טוב:

מזמור לדוד ה' שמע תפלתי האזינה אל תחנוני וגו', אמר שלמה, (משלי כ') מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע מי יאמר זכיתי לבי וגו', מי יוכל לומר ביום הדין זך אני טהור אני מעוני אין אדם יכול לעמוד, וכן הוא אומר, (מלאכי ג') ומי מכלכל את יום בואו, ומי העומד בהראותו ומי יוכל לעמוד ביום הדין. וכן ירמיהו אומר, (ירמיה ל') שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו ונהפכו כל פנים לירקון, אין אדם ביום ההוא שפניו יפות, אלא ונהפכו כל פנים לירקון, אף אברהם על ישמעאל, אף יצחק על עשו, ואף למעלן על ישראל בשבילן, שנאמר (שם) ונהפכו כל פנים לירקון. אמר לו דוד בבקשה ממך הרי אני מתפלל לפניך שתענה אותי ותעשה עמי צדקה על אותו היום, לכך נאמר ה' שמע תפלתי וגו'... (מזמור קמג, וראה שם עוד)

מדרשים:

אמר ר"מ משום ר"א קשה יום הדין שהקב"ה דן את האדם בקבר יותר מדין של גיהנם, דין גיהנם מעשרים שנה (גי' הרדב"ז שאין דנין בתוכה אלא רשעים ומי"ג שנה ומעלה), אבל דין הקבר אפילו צדיקים נידונין בו, אפילו גמולי חלב, אפילו יונקי שדים נדונין בו אפילו נפלים נדונין בה, אבל אמרו רז"ל הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת קודם ששקעת החמה ונקבר בשעת תקיעת שופר בערב שבת אינו רואה דין הקבר. ומה יעשה שינצל מדין הקבר, יהיה אוהב צדקות ואוהב תוכחות ואוהב גמילות חסדים ומכניס אורחים לתוך ביתו ויתפלל תפלתו בכוונה אפילו מת בחוץ לארץ ומת בערב שבת אינו רואה דין הקבר ואף לא דינה של גיהנם... בן עזאי אומר ג' דינין הן ושלשתן קשין זה מזה, ושלשתם לפני הקב"ה הם. רע"א וכי שלשתן לפני הקב"ה והלוא דין קבר לבדו דנין אותו ודין גיהנם לבדו דנין אותו ודין שמים לפני הקב"ה הוא, אם אין עליו דין פוטרין אותו מיד ואם לאו דנין אותו דין ארוך. (מסכת חבוט הקבר)

בשעת הדין אומר לו הקב"ה לאדם, טורח גדול היה לי עליך שיצרתיך במעי אמך ולא היית נפל, וכשיצאת לאור העולם תקנתי לך מזונות והצלתיך מן היסורים, כלום עסקת בתורה ועשית גמילות חסדים לפני. אם יש בו דברים הללו פוטרין אותו מיד מן הדין, ואם לאו מוסרין אותו לחמשה מלאכי חבלה כנגד ה' חומשי תורה... (שם וראה שם עוד)

...ועל חקירותיו של מקום אתה מבקש לעמוד, אם בא לפניך דין אדם ששכב עם בתו ודין מי ששכב עם כלתו מה היית גוזר, אמר להם בשריפה. אמרו לו שני דינין אלו באו לפני הקב"ה, לוט עם בנותיו ויהודה עם כלתו, ונטל הקב"ה מאלו ומאלו והעמיד מהם מלכים בעולם הזה וגואלים לעתיד לבא, ועל חקירותיו של הקב"ה אתה מבקש לעמוד. ראה מה היה בבניו של אהרן נכנסו להקריב ונשרפו, ויאשיהו שכתוב בו (מלכים ב כ"ג) וכמהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו וגו' בסוף מת מיתה משונה, אם כן החקר א-לוה תמצא. (מדרש איוב יא ז)

ילקוט שמעוני:

...דאמר רבי אלעזר אין לך שמתחייב באדם אלא אדם כיוצא בו, רבי נתן אומר אפילו כלב אפילו זאב, רבי הונא בר גוריון אמר אפילו מקל אפילו רצועה, דכתיב כי את עול סבלו ואת מטה שכמו שבט הנוגש בו החתות כיום מדין, כיום הדין. א"ר אחא אפילו אילני סרק עתידין ליתן דין וחשבון, דכתיב כי האדם עץ השדה, מה האדם נותן דין וחשבון אף העצים נותנין דין וחשבון. (בראשית פרק ו, מד, וראה שם עוד)

אילפא רמי, כתיב ורב חסד וכתיב ואמת, בתחלה ואמת ולבסוף ורב חסד, משל למה הדבר דומה, למלך שהיה חייב לו אחד מאה מנה, שלח עליו שליח ואמר לו בוא ועשה עם המלך חשבון, היה מצר, שלח עליו אחר ואמר לו בוא ועשה עם המלך חשבון, שוב היה מצר, מה עשה המלך, עמד בלילה ונטל כיס אחד ונתן לתוכו מאה מנה וזרקו דרך החלון ועמד וקבל הכיס, והתחיל להיות שמח, ואחר כך שלח עליו אחר אמר לו בוא ועשה עם המלך חשבון, בא ופרע לו מה שהיה חייב לו, נמצא זה פורע חובו והמלך נוטל את שלו. כך הבריות, עשה אדם עבירה חייב עליה מיתה, והקב"ה ממתין לו עד שישא אשה והוא מוליד בן ראשון ושני, הקב"ה חוזר ונוטלו הימנו, נמצא זה פורע את חובו והקב"ה נוטל את שלו, והגוף במקומו, שנאמר אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד. (שמות פרק לד, שצח)

 תמים פעלו, פעולתו שלמה על כל באי העולם, ואין להרהר אחר מדותיו, אפילו שנוי של כלום, אין באחד מהם שיסתכל ויאמר אילו היו לי שלש עינים אילו היו לי שלש ידים... יושב על כל אחד ואחד בדין ונותן לו מה שראוי לו... ואין עול, שלא ברא בני אדם להיות רשעים אלא להיות צדיקים... דבר אחר תמים פעלו, פעולתו שלמה עם כל באי העולם, ואין להרהר אחר מעשיו אפילו עולה של כלום, ואין אחד מהם שיסתכל ויאמר מה ראו דור המבול שישטפו במים, ומה ראו אנשי מגדל שנפזרו מסוף העולם ועד סופו... ומה ראה דוד ליטול את המלכות, ומה ראה קרח ועדתו שתבלעם הארץ, תלמוד לומר כי כל דרכיו משפט, יושב עם כל אחד ואחד בדין ונותן לו את הראוי לו... (דברים פרק לב, תתקמב, וראה שם עוד)

על הכל הקב"ה פורע מדה במדה, לפי שהיו בני עלי מקולקלים במעשיהם, יצאו למלחמה ונהרגו מישראל ארבעת אלפים, אמרו ישראל למה נגפנו ה', אמר הקב"ה כשהיו מכעיסים לפני בעזרת ישראל ובעזרת נשים לא אמרתם כך, שלחו והביאו ארון הברית והריעו תרועה גדולה שאין בה ממש, על אותה שעה אמר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, מיד נהרגו שלשים אלף ונשבה ארון הברית, ואף בפלשתים היתה מכה רבה... (שמואל א פרק ו, קג)

כי לא מחשבותי מחשבותיכם, בשר ודם כשהוא יושב ודן אומר לו אמור הרגתי או לא הרגתי, אם אומר הרגתי הדיין הורגו, ואם לא הודה אינו הורגו, אבל הקב"ה אינו כן, מי שמודה הקב"ה מרחם עליו, שנאמר ומודה ועוזב ירוחם. ר' שמעון בן חלפתא אומר, אמר הקב"ה לירושלים על מה הבאתי עליך כל המשפטים הללו, בשביל שאמרת לא חטאתי, שנאמר הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי. (ישעיה פרק נה, תפב)

מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, זה שאמר הכתוב שמחה לצדיק עשות משפט, שמחה לצדיקו של עולם כשהוא עושה את הדין, למה שהוא מתרומם בעולם, שנאמר ויגבה ה' צב-אות במשפט, דבר אחר שמחה לצדיקו של עולם שעשה משפט בביתו והחריבו, שנאמר נורא אלקים ממקדשיך, וא"ר יוחנן ממה שעשה במקדש, ומה לביתו ולמקדש לא נשא פנים, לאחרים לא כל שכן שעתיד ליפרע ממחריבו. דבר אחר שמחה לצדיקים כשהקב"ה עושה בהם דין, שמנקה אותם מעונותיהם, וכן דוד כשפגע בו מדת הדין התחיל שמח, ואמר מזמור. (תהלים ג, תרכה)

אמר רבי יוחנן אמר דוד רבונו של עולם, אתה מלך ואני מלך, נאה למלך לדון את המלך. דבר אחר אמר דוד לפני הקב"ה אין יכול לוותר עונותי אלא אתה, לפיכך מלפניך משפטי יצא... אמר ליה דוד רבונו של עולם, כתבת בתורתך ושחד לא תקח, והן מתיראין ליקח שחד ולדון אותי, אבל אתה שאתה נוטל שחד, שנאמר שחד מחיק רשע יקח, ומהו השחד שהקב"ה נוטל מן הרשעים בעולם הזה, תשובה ומעשים טובים. אמר הקב"ה לישראל בני עד ששערי תשובה פתוחים עשו תשובה, שאני נוטל שחד בעולם הזה, אבל משאני יושב בדין לעולם הבא איני נוטל שחד, שנאמר ולא ישא פני כפר. (שם יז, תער)

אתה מוצא ביום הכפורים בא שטן לקטרג את ישראל, והוא פורט עונותיהם ואומר, רבון העולמים גנבים הם ישראל, והקב"ה פורט זכיותיהן של ישראל, מה עושה, נוטל קנה של מאזנים והוא מעיין את העונות כנגד הזכיות והן שוקלין אלו כנגד אלו, ושתי כפות של מאזנים שוות, והשטן הולך להביא עונות וליתן בכף עונות ולהכריעה, מה הקב"ה עושה, נוטל את העונות מתוך הכף ומטמינם תחת פורפירא שלו, והשטן בא ואינו מוצא שם עון, שנאמר יבוקש את עון ישראל ואיננו, כיון שהשטן רואה כן, אמר לפניו, רבון העולמים נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה... (שם לב, תשיח)

אמרו למשה מי עשה לך שלא ליכנס לארץ ישראל, אמר להם אני גרמתי לעצמי, אמרו לו לא הקב"ה עשה לך, אמר להם חס ושלום, אפילו אתם רואים שהוא מצדיק את הרשע ומרשיע את הצדיק, הצור תמים פעלו... (שם צב, תתמו, וראה שם עוד)

ידין בגוים מלא גויות, אמרו רבותינו כל נפש ונפש שהרג עשו מישראל, כביכול, נטל הקב"ה מדם כל נפש ונפש וטובל פורפוריון שלו עד שצבעה דם, וכשמגיע יום הדין ויושב עליו בבימה לדון אותו, לבוש אותו פורפוריון, ומראה לו גופו של כל צדיק וצדיק רשום עליה, שנאמר ידין בגוים מלא גויות, באותה שעה מתנקם הקב"ה ממנו שתי נקמות, שנאמר א-ל נקמות ה' א-ל נקמות הופיע... (שם ק"ט תתסט)

א"ר פרחיה באותה שעה היה הקב"ה דן את העולם, ובית דין של מעלה עומדין והקב"ה מסתירו, שנאמר וילך איש, עמדה מדת הדין והזכירו, שנאמר ושם האיש אלימלך, מיד נגזר עליו ועל בניו. (רות א תקצט)

וישבו שם כעשר שנים, מלמד שהגזרה תולה עד עשר שנים. (רות פרק א, תר)

ילקוט המכירי:

אמר ר' יודן בר פליא, הוא שאיוב אומר ה' נתן וה' לקח (איוב א' כ"א), בין שנתן בין שנטל ברחמים נטל, ולא אלא כשנתן לא נמלך בבריה, שנאמר ה' נתן וכו', וכשנטל נמלך בבית דינו, שנאמר וה' לקח... גדולה צדקה שבה עתיד הקב"ה להשתבח ליום הדין, שנאמר והא-ל הקדוש נקדש בצדקה. (ישעיה ה טז)

...ובמה חפץ הקב"ה להצדיק בריותיו, שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, תדע לך שבזמן שהבריות חוטאין ומכעיסין לפניו והוא כועס עליהם, מה הקב"ה עושה, מבקש סניגור להם שילמד עליהם זכות, ונותן שביל לפני סניגור. וכן אתה מוצא בימי ירמיה שאמר שוטטו בחוצות ירושלים וראו אם תמצאו איש אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה (ירמיה ה' א'), והכל ללמד עליהם זכות. (שם מב כא)

ה' לי בעוזרי (תהלים קי"ח ז'), לבני אדם שהן באין לדין אצל בימה, והיו מתיראין מן הדין, אמרו להם אל תיראו מן הדין העיזו לבכם, כך ישראל עתידין לעמוד בדין לפני הקב"ה והן מתיראין, ומלאכי השרת אומרים להם אל תתיראו, בן עירכם הוא, שנאמר הוא יבנה עירי וגלותי ישלח, וחוזרין ואומרין להם אל תיראו אין אתם מתיראין מן הדין, אין אתם מכירין אתו, קרובכם הוא, שנאמר לבני ישראל עם קרובו (שם קמ"ח)... וביותר שהוא אביכם, שנאמר הלא הוא אביך קנך (דברים ל"ב ו')... (שם מה יג)

מדרש הגדול:

ותאמר הבכירה אל הצעירה, בא וראה שאין הקב"ה דן אלא את המחשבות, לפי שנתכוונו לשם שמים יצאו מהן שני פרקליטין טובים, מאי סבור, שנשטף העולם כולו כדור המבול, וביקשו להחיות זרע בעולם... (בראשית יט לא)

וכן את מוצא שלשה דברים ביד ושלשה בימין... ושלשה שביד, הארץ דכתיב אף ידי יסדה ארץ (ישעיה מ"ח), והמשפטים, שנאמר ותאחז במשפט ידי (דברים ל"ב) והנפש, שנאמר אשר בידו נפש כל חי (איוב י"ב), אמר הקב"ה תהא הנפש נתונה אצל הדין כדי שתדע אצל מי היא מותקנת, שאלו היתה הנפש רחוקה מן הדין היתה חוטאת בכל יום... (במדבר טו כז)

ילקוט ראובני:

ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר בא לפני וגו', בית דין העליון הנקרא אלקים יושב בצד צפון, והקרבנות הבאים בחטא נשחטים בצפון, להיות כפרה בפני בית דין של מעלה... (נח)

ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך וגו', אומות העולם נידונין בבית דין של מעלה הנקרא מישרי"ם, דכתיב ידין לאומים במישרים, ופירוש שאותן בית דין שדנין את אומות העולם אין דנין בחסד וברחמים אלא מדה במדה, אין שם סליחות עון ופשע אלא מדה במדה ממש, אבל מדת צד"ק שואבת ממדת הרחמי"ם וחסד מיוחדת לבית דין של ישראל, שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ושפטו את העם משפט צדק... (כי תשא, ועיין שם עוד)

רש"י:

ויפץ ה' אותם - בעולם הזה, ונתקיים אליהם מה שאמרו פן נפוץ, הוא שאמר שלמה מגורת רשע תבואנו. (בראשית יא ה)

ומשם הפיצם - למד שאין להם חלק לעולם הבא. וכי איזו קשה, של דור המבול או של דור ההפלגה, אלו לא פשטו יד להלחם בו, ונשטפו, ואלו פשטו יד להלחם בו, ולא נאבדו מן העולם? אלא שדור המבול היתה מריבה ביניהם, לכך נאבדו, ואלו היו נוהגים אהבה ורעות. (שם שם ט)

חלילה לך - חולין לך, יאמרו כך היא אומנותו, שוטף את הצדיקים והרשעים, כך עשית לדור המבול וההפלגה. (שם יח כה)

וילך ה' - כיון שנשתתק הסניגור הלך הדיין. ואברהם שב למקומו - נסתלק הדיין נסתלק הסניגור, והקטיגור מקטרג... (שם שם לג)

הצור תמים פעלו - אף על פי שהוא חזק, כשמביא פורענות על עוברי רצונו לא בשטף הוא מביא כי אם בדין. א-ל אמונה - לשלם לצדיקים צדקתם לעולם הבא, ואף על פי שמאחר גמולם, סופו לאמן דבריו. ואין עול - אף לרשעים משלם שכר צדקתם בעולם הזה. (דברים לב ד)

חי אנכי לעולם - ...איני ממהר לפרוע, לפי שיש לי שהות בדבר. אני חי לעולם, ובדורות אחרונים אני נפרע מהם, והיכולת בידי להפרע מן המתים והחיים... (שם שם מ)

ותאחז במשפט ידי - להניח מדת רחמים באויבי שהרעו לכם. או תאחז ידי מדת המשפט להחזיק בה ולנקום נקם... מדת בשר ודם זורק חץ ואינו יכול להשיבו, והקב"ה זורק חציו ויש בידו להשיבן כאילו אוחזן בידו, שהרי ברק הוא חצו... (שם שם מא)

מראש פרעות אויב - כי כשהקב"ה נפרע מהאומות פוקד עליהם עונם ועון אבותם מראשית פרצה שפרצו בישראל. (שם שם מב)

ישובו יבושו - אמר ר' יוחנן לעתיד לבא הקב"ה דן רשעים לגיהנם ומתרעמים, והקב"ה מחזירם ומראה להם גליונם שלהם, וחוזר ודנם, הרי בושה כפולה... (תהלים ו יא)

שפטני - ובמקום אחר אומר אל תבא במשפט, שפטני עם רשעים, כי לפיהם אני צדיק. (שם כו א)

ואתה מרום - בכל משפטיך ידך על העליונה, שהכל מצדקים דינך. (שם צב ט)

פעמים שלש - מייסרו בחליו שלא להשחיתו, ואם יכעיס יותר ידאג מגיהנם וממיתה. (איוב לג כט)

ביד כל אדם יחתום - כשאדם חוטא לפניו חותם האדם בכתב ידו ביום מותו על העבירות הכתובות, לדעת - להודיע על מה נידון. (שם לז ז)

לא מצאנוהו - שיעורר משפטיו על הבריות בגודל כחו, כי אם ברחמים, ושם כפרתם בדבר מועט, קומץ, מחצית השקל וכו'. ומשפט לא יענה - הבריות ביסורין יותר מדאי. (שם שם כג)

ועתיק יומין יתיב - הקב"ה יושב למשפט על מלכות זו מה שהכעיסה והרעה לישראל. כתלג חיוור - ללבן עוונות עמו. ושער ראשו - מנקה עצמו מזכיות שיש לעכו"ם לפניו, ומשלמם להם בעולם הזה. דינא יתיב - המשפט נתיישב לפניו, וספרין פתיחו - ספרי הרעות שעשו. (דניאל ז ט וי)

אבן עזרא:

כי עד צדק ישוב משפט - משפט ה' ישיב בצדק לכלל, ורק בחלקים (בפרטים) לפעמים אין צדק, כגון שירד גשם לכלל ויש פרט שמזיק לו. (תהלים צד טו)

יראו ישרים - כי רוב בני אדם ידונם ה' בעולם הזה כמעשיהם. (שם קז מב)

להגיד לאדם ישרו - בעד האדם, נלמד מהפסוק כי המלאכים המבקשים נפש האדם רבים, ומלאך אחד פקיד שומר עליו. והמבין סוד מערכות הצבאות יודה כן. (איוב לג כג)

...ודע כי הגזרות באות מהשמים והם דברי ה', וסוד המערכות מתחילת בריאתם, והם הספרים, על כן סוד החלומות. (דניאל י כא)

רמב"ן:

והגישו אל האלהים - לרמוז שאלקים יהיה עמהם במשפט. (שמות כא ו)

המשל ופחד עמו - כאשר לא מצאו מענה לסתור דבריו הביא בלדד ראיה ממעלת הבורא, ואמר שהכל במשפט וצדק, כי השופט צדיק, והנשפט סכל מדעת הסוד... (איוב כה ב)

אף כי תאמר לא תשורנו - ...יאמר לאיוב, הא-ל ישמע צעקת העשוקים ויעשה משפט ברשעים עם גאונם, ולא ישמע בתפלת שוא אשר יזעקו לפניו הרשעים בעשותו משפט...  שם לו יד)

ורב צדקה לא יענה - מלבו, רק מפני עונש המשפט. והנכון מה שאמרו רז"ל שאינו בא בטרחות עם בריותיו... כי לא יבא במשפטו עמנו לעשות בנו כפי כחו. ומשפט ורב צדקה - המשפט ורב צדקה לא יענה אותם, שימנע מעשותם... (שם לז כג)

...אבל כך הוא הענין הזה, בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו ונדון כל אחד על עניני העולם הזה, אם זכה לתת לו חיים ושלום ועושר ונכסים וכבוד, או נתחייב למות בשנה זו, או ליסורין צער ועוני. כללו של דבר, כל ענין שבגוף ושבעולם הזה, כגון בני חיי ומזוני. אבל אינו נידון על הנפש אם תזכה לגן עדן ולחיי העולם הבא... כללו של דבר, ראש השנה יום הדין לעולם הזה, שעת מיתתו של אדם הוא יום הדין שלו שהוא נידון בנפשו אל אותו עולם שהוא עולם הנפשות, וכל מעשיו נפרטים לפני בוראו יתברך, אם תזכה נפשו לגן עדן העליון והתחתון, ולאיזו מעלה תזכה.

עוד יש יום דין אחר, שהוא יום דין לגוף ולנפש, והוא שהנביאים מזכירין אותו... והיום ההוא בתחילת תחיית המתים, והוא הנקרא יום הדין הגדול, וכל באי עולם שמבראשית נידונים בגוף ובנפש אם ראוי זה לתחיית המתים, ולנועם הגוף והנפש בכל אותם הזמנים המתגלגלים ובאים אחרי כן, ולאיזו מעלה יזכה מהם... או שיכפל עליו עונש. וזו שהזכירו במשנה: אין עומדין בדין, ועומדין בדין...

ומשנה שלמה שנינו, אין בידינו שלות הרשעים אף לא יסוריהן של צדיקים, וגרסת ספרי ספרד, אין בידינו משלות הרשעים אף לא מיסוריהן של צדיקים, כלומר, אין בידינו כלום לא מזה ולא מזה. ורבותינו מהפכים הערה זו. אמרו במסכת קדושין, כל מי שזכויותיו מרובין מעונותיו מריעין לו, ודומה כמי ששרף כל התורה ולא שייר ממנה אפילו אות אחת... וכל שעונותיו מרובין מזכיותיו מטיבין לו, ודומה כמי שקיים כל התורה ולא חיסר ממנה אפילו אות אחת... אם כן הרשע הגמור המוחלט שעבד עבודה זרה... ועשה מצוה אחת לבדה, שדינו של הקב"ה לשלם לו שכרה בעולם הזה שיחיה בשנה הזאת, נקרא בכאן צדיק גמור, לפי שנצטדק בדין זה... וכן מה שהזכירו כאן חיים ומיתה אינן כינויים בלבד, אלא תפסו חיים אב לטובות כולן, ומיתה אב לרעות כולן... (תורת האדם שער הגמול)

רד"ק:

לא מחשבותי מחשבותיכם - ...ורוצה לומר, אדם ינקום ולא ימחול, ואני מוחל ולא ישאר רושם מהעוון. (ישעיה נה ח)

לא תזכרנה - הוא חושב שיועילו לו צדקותיו אף על פי שתוהה עליהן, ותהייתו היא מאהבת תאוות העולם, ותוהה על שלא עשה כתאוותו. (יחזקאל לג יג)

לא יקומו רשעים במשפט - ביום הדין, והוא יום המיתה, אז לא תהיה להם תקומה, כי נפשם תאבד עם גופם. בעדת צדיקים - וכשימות הצדיק תתענג נפשו עם נפשות הצדיקים בכבוד הא-ל בעולם העליון. (תהלים א ה)

ראה עוד ערך אלקים-ישראל.

משנה תורה:

כל אחד מבני האדם יש לו זכיות ועוונות, מי שזכויותיו יתירות על עוונותיו צדיק, ומי שעוונותיו יתירות על זכיותיו רשע, מחצה על מחצה בינוני. וכן המדינה כולה, וכן כל העולם. (הלכות תשובה פרק ג א)

אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו, וכן מדינה מיד היא אובדת, וכן כל העולם. ושיקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעוונות, אלא לפי גודלם. יש זכות שהיא נגד כמה עוונות... ואין שוקלין אלא בדעתו של א-ל דעות, והוא היודע איך עורכין הזכיות נגד העוונות. (שם שם ב)

כל מי שניחם על המצוות שעשה, ואמר בלבו מה הועלתי בעשייתן, הרי זה איבד את כולן... וכשם ששוקלים זכיות אדם ועונותיו בשעת מיתתו, כך בכל שנה ושנה שוקלין עונות כל אחד מבאי עולם עם זכיותיו ביום טוב של ראש השנה. מי שנמצא צדיק נחתם לחיים, ומי שנמצא רשע נחתם למיתה, והבינוני תולין אותו עד יום הכפורים, אם עשה תשובה נחתם לחיים. (שם שם ג)

בשעה ששוקלין עונות אדם עם זכיותיו אין מחשבין עליו עון שחטא בו תחלה, ולא שני, אלא משלישי ואילך, אם נמצאו עונותיו משלישי ואילך מרובין על זכיותיו, אותם שתי עונות מצטרפין ודנין אותו על הכל. ואם נמצאו זכיותיו כנגד עונותיו שמעוון שלישי ואילך, מעבירין כל עונותיו ראשון ראשון. לפי שהשלישי נחשב ראשון אחר שנמחלו השנים שלפניו, וכן הלאה עד סופן. במה דברים אמורים, ביחיד, אבל הציבור תולין להם עון ראשון, שני ושלישי.

הבינונים, אם היה בכלל מחצה עונות שלהם שלא הניח תפילין מעולם, דנין אותו כפי חטאו, ויש לו חלק לעולם הבא, וכן כל הרשעים שעוונותיהם מרובים, דנין אותן כפי חטאיהם ויש להם חלק לעולם הבא... (שם שם ה)

ואלו שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין ונדונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים, המינין, והאפיקורסין, והכופרים בתורה... (שם שם ו, וראה שם עוד)

ויש עבירות קלות מאלו, ואף על פי כן אמרו חכמים שהרגיל בהן אין לו חלק לעולם הבא, וכדאי להתרחק מהן ולהזהר בהן, ואלו הן, המכנה שם לחברו, והקורא לחברו בכינויו, והמלבין פני חברו ברבים, והמתכבד בקלון חברו, והמבזה תלמידי חכמים, והמבזה רבותיו, והמבזה המועדות, והמחלל הקדשים. במה דברים אמורים, כשמת בלא תשובה... שאין לך דבר שעומד בפני התשובה, אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב, יש לו חלק לעולם הבא. כל הרשעים והמומרים וכיוצא בהן שחזרו בתשובה, בין בגלוי בין במטמוניות, מקבלין אותן... (שם שם יד)

מורה נבוכים:

...ואנו נאמין שכל אלו הענינים האנושיים הם כפי הדין, והשם חלילה לו מעוול, לא יענוש אחד ממנו אלא המחוייב והראוי לעונש, זהו הכתוב בתורת משה רבינו ע"ה כי הכל נמשך אחר הדין, ועל זה הדעת נמשכו דברי המון חז"ל, שאתה תמצאם אומרים בביאור, אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון, ואמרו, במדה שאדם מודד מודדין לו, זה לשון המשנה, ובארו בכל מקום שהמשפט מחוייב בהכרח בחקו יתעלה, והוא שיגמול העובר על כל מה שיעשה ממעשה הכבוד והיושר, ואף על פי שלא צווה בו על ידי נביא, ושיעניש על כל מעשה רע שיעשהו האיש, ואף על פי שלא הוזהר ממנו על ידי נביא, אחר שהוא דבר שהשכל מזהיר ממנו, רצוני לומר ההזהרה מן העול והחמס, אמרו אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, ואמרו כל האומר קב"ה וותרן הוא יתוותרון מעוהי, אלא מאריך אפיה וגבי דיליה... (חלק ג פרק יז, וראה שם עוד)

רבינו יונה:

ובטוב העולם נדון, שהקב"ה אינו דן את האדם לפי מעשיו לבד, אך בטובו ובמדת החסד, וזהו שאמר דוד ע"ה, "חטאות נעורי ופשעי אל תזכור בחסדך זכור לי אתה למען טובך ה'" (תהלים כ"ה), חטאות הן בין השגגות בין הזדונות שאדם עושה בנערותו בעוד יצרו תוקפו ודעתו נקלה. אך אותם שעשה אחר שגדל בשנים והוא שלם בדעתו נקראים פשעים או מרדים... ואף הרשעים נדונין בטובו, כמו שנאמר, "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" (שם קמ"ה ט'), והרשעים בכלל מעשיו של הקב"ה הם.

והכל לפי רוב המעשה - שאף על פי שהעולם נדון בטוב ה', אין כל האדם שוה במדת החסד, כי למרבה חסדים מדת החסד יהיה על מעשיו ומרובה, ולממעיט תהיה מעוטה, ואם כולם נדונין בטובו, כי הרשעים אין הטוב היתר על מעשיהם מרובה כמו לצדיקים. גם הצדיקים אין המרבה והממעיט שוים, כי הכל לפי רוב המעשה... (אבות ג כ)

ספר החנוך:

ומשרשי מצות המועד הזה, שהיה מחסדי הא-ל על ברואיו לפקד אותם ולראות מעשיהם יום אחד בכל שנה ושנה, כדי שלא יתרבו העונות ויהיה מקום לכפרה, והוא "רב חסד", מטה כלפי חסד, וכיון שהם מועטים מעביר עליהן, ואם אולי יש בהן עונות שצריכין מרוק, נפרע מהם מעט מעט, וכעין מה שאמרו ז"ל (ע"ז ד' א') אוהבו נפרע ממנו מעט מעט, ואם לא יפקדם עד זמן רב יתרבו כל כך עד שיתחייב העולם כמעט כליה חלילה. נמצא שהיום הנכבד הזה הוא קיומו של עולם... (אמור מצוה שיא)

הרקאנטי:

וטעם לא אשחית בעבור העשרה, אם אמצא שם, ולא אמר לו כי אין שם מספר הזה, לפי שעדיין לא נגמר דינן בצירוף הרחמים, כמו שאמר "ארדה נא ואראה", ואל תתמה באמרו "כי משחיתים אנחנו", וכתיב "לפני שחת ה'", כי על דרך האמת רמז לנו סוד מופלא, כי יש כמה דינין זה גדול מזה, ומקטרגין על הנידון עד שיעשו שליחותן והמשכיל יבין. (וירא)

וסוד הענין, כי הוא ית' ויתעלה סידר ותיקן כל הדברים על דרך אמת ומשפט, ומלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא, ואף על פי שהדיין יודע האמת לא ידין בלתי תובע ונתבע ועדים, כדוגמא זה הוא יתברך ויתעלה מינה התובע שהוא השטן לתבוע הדין על בני העולם, והעדים הם עיני ה' הרואים ומשגיחים במעשה בני אדם בסתר ובגלוי, והוא יתברך הדיין שדן דין אמת, והתובע הזה אינו תובע כי אם אמת ומשפט דין, ועושה פקידותיו אשר הופקד עליו משנברא העולם, ועל כן אמרו רז"ל והנה טוב מאד זה מלאך המות, כי אינו דובר שקרים רק תובע דרכי האמת, והקב"ה ית' ויתעלה הואיל והפקידו על ענין זה אינו רוצה שיצא ריקם מלפניו, כי כל הנענשין ובני מיתה בידו ניתנו, אמנם קודם שינתנו לידו יש כח בתשובה להקל הדין או לבטלו לגמרי כפי העון וכפי גודל התשובה. (אמור)

רבינו בחיי:

ולא תאמר אני העשרתי - ...ומכאן אסמכתא גדולה לדינו של אדם, שתכף בבואו ממלחמות ה' והאספו לבית עולמו, יצא מלך סדום הממונה על שערי גיהנם לקראתו, ואומר לו תן לי הנפש אשר מאסת בה, והרכוש שאהבת קח לך, ויצא האדם קרח מזה ומזה. אך אברהם אבינו ותלמידיו לא נהנו מהרכוש באצבע קטנה... (בראשית יד כג)

פלס ומאזני משפט לה', מעשהו כל אבני כיס (משלי ט"ז), רוצה לומר שכל מעשה האדם נשקלים, ושוקל גם הקלות במאזנים אחר ששקל כבר הכבדות בפלס. וקראם אבני כיס, שנשמרות בכיס שלא יתקלקלו, וכן נעלם משפט ה' מבני אדם, ורק חסדיו מפורסמים... (במדבר א א)

כי המשפט לאלקים הוא - ...ועל דרך הקבלה כי הוא שופט העולם, מקבל ממדת הגבורה שהוא קו הדין, וכן משפט הוא הדין הנחתך, ולכך נקרא שופט העולם ברחמים אלקים, ממדת הגבורה של מעלה. ומפני שאלקים ניצב בעדת א-ל נקראו גם בני אדם אלהים ואין צריך לומר המלאכים השופטים ומנהיגים כל אחד אומתו, כי כולם מקבלים ממדת הגבורה. (דברים א יז)

וכן גם במשקל העבירות והזכויות, שהוא יתעלה שוקל בשקול דעתו גודל העבירה וקוטנה, וגודל המצוה וקוטנה. כי יש מצוה אחת נגד כמה עבירות ויש עבירה אחת כנגד כמה מצוות. ולפיכך אין הקב"ה דן את העולם במנין, שתאמר ראובן עשה מאה זכיויות ומאה עבירות ילכו אלו כנגד אלו. אבל דן הוא את העולם במשקל, כגון ראובן נתן פרוטה לעני הרי מצוה אחת, גזל שתי פרוטות הרי שתי עבירות, ונמצא רובו חייב, אין בית דין של מעלה דנין זה במנין אלא במשקל, שנושאין ונותנין בבית דין של מעלה, כשנתן פרוטה לעני היה העני מוטל ברעב עם בני ביתו ונשמתם קרובה לצאת, נמצא שהחיה כמה נפשות בפרוטה זו, וכשגזל אותן שתי פרוטות היה עני, וגזלם כדי להחיות את נפשו, לא לכוונת גזלה, ועוד שגזלם לשני בני אדם עשירים, ונמצא זכות נתינת הפרוטה האחת גדול מעוון גזלת שתי הפרוטות, וכן הדין גם במעשה העבירות... סוף דבר, הענינים גדולים והדרכים רבים לאין סוף ותכלית, כי מחשבות ה' עמוקות... ועל זה אמרו חז"ל, הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות... (כד הקמח ראש השנה א')

מהר"י יעבץ:

שאין דן יחידי אלא אחד, לא אמר הקב"ה, כדי להודיענו סבת המשנה, שמי שהוא מורכב אי אפשר להמלט מן הטעות והשגיאה, אם מפני קצורו בהשגת האמת, ואם מהיותו נוטה במזגו לאחד מבעלי הטענות, כמו שנמצא בשנים המתוכחים זה עם זה ובא אחד אשר לא ראה אותן מימיו וחושק שיתגבר אחד מהם על חבירו, וזה מהיותם קרובים בטבע, ואולי לזה היו מתעטפים הדיינים בדין, אבל הקב"ה שהוא פשוט בהחלט, לו נאה לדון יחידי. (אבות ד י)

ובאומרו ודע שהכל לפי חשבון, ביאר שאין לפניו משוא פנים, וביאור זה כי אף על פי שהשי"ת בורא קצת בני אדם מוכנים אל החכמה וקצתם בלתי מוכנים, וכן יש אנשים מוכנים מצד טבעם אל הפעולות המגונות וקצתם מוכנים אל הפעולות הישרות, ומצד זה לא היה צודק מאמר שאין לפניו משוא פנים, ולזה אמר שהכל בא לפי חשבון, כי השי"ת נתן שכל באדם לבחור בטוב ולמאוס ברע, ואף גם זאת לא יביא הכל בדין אחד, כי הוא שוקל הכנת האדם עם פעולותיו, ולפעמים יתן הדין להשכיר הרשע, כי לפי הכנתו היה ראוי להרשיע כפלי כפלים וכבש יצרו, ולפום צערא אגרא, וכן הצדיק ראוי שישולם, כי היה ראוי שירבה צדקתו כפי הכנתו, ולכן ראוי להענש. וזה הענין מסיר רוב מבוכת צדיק ורע לו רשע וטוב לו, וזה פירוש דבריו, "ודע שהכל בא לפי חשבון"... (שם כו)

ה' אל באפך וגו', השי"ת דן את עולמו בב' פנים, הא' בחמה שפוכה עד כלה, הב' נקראת משפט, והיא ברחמים, וענינה שגובה חטאת האדם בייסורין וחלאים כדי שיחזור בתשובה, ועל כן נקרא צדק שמצדקת את הבריות, וזו היא המדה שלנה בירושלים תמיד, צדק ילין בה (ישעיה א')... (תהלים ו א)

יגמר נא - הנה משפטי הא-ל ית' כלם לתכלית טוב, כי בצאת הקצף מלפני ה' על הרשע על חטאתו אשר חטא, הנשארים ישמעו ויראו ותעצור האף, נמצאת הנקמה רחמים גמורים, אמר הא-ל ית' (במדבר י"ז) "את מחתות החטאים האלה בנפשתם ועשו אתם רקעי פחים וגו' זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב", ונמצאת מדת הדין מתהפכת למדת רחמים. ושמעתי כי מטעם זה נסמכה פרשת צצית לפרשת המקושש, כאומרו בבקשה מכם תעשו זכר למצות לא תכשלו בהם ותענשו, כי אינני חפץ במות המת, אבל להצדיק את הכל, נמצא מיתת המקושש גלגל הרחמים על ישראל, והבן זה כי הוא פלא... (שם ז י)

...וסוד הענין, כי הקרובים אליו נדונים באפו, ולרוב מהירות ענשו יכלה כרגע, על כן אמר הא-ל ית' (שמות ל"ג) רגע אחד אעלה וגו'... ומשה רבינו ע"ה התפלל שילך שכינתו בינינו, ובקש רחמים שלא ידוננו באפו... (שם ל ו)

וסביביו נשערה מאד - אינו כמלך בשר ודם שהוא מוותר בדין עבדיו ומשרתיו, אבל בהפך, כי באותם שהם סביביו ידקדק כחוט השערה, וזו היא סבת גלותנו, ועל דרך משל, יותר ישגיח האדם בקרוב אליו משישגיח ברחוק, ולזה התחיל בדין החסידים כמו שאפרש. (שם נ ג)

...בא' נזכר שם ה' וכאן שם אלקים, להגיד מה שנאמר בקבלה כי אין הפך למעלה, כי אף על פי שמדת א-ל מלמדת זכות ואלקים חובה, לדבר אחד מתכוונים, להוציא הדין לאמתו, וכשגזרה מדת הדין פסק דין על החוטא, גם מדת הרחמים הסכימה, וכן כשגזרה מדת הדין פסק דין על החוטא, גם מדת הרחמים הסכימה, וכן כשגזרה מדת הרחמים טובה, גם מדת הדין תסכים עמה, ולזה היו לד' חיות המרכבה ד' פנים לכל אחד, לפרסם כי אחדות א' להם, והכל מסכימים על דבר אחד. (שם נג א)

עקדה:

במהות הדין... ואחר שכל הנמצאים הם יצירי כפיו יתברך, אין לאנוש לבא במשפט אתו. ועוד שאנו כבנים וכעבדים לפניו כמו שכתבנו... לא מצד הדין כי אם מצד החסד קבע להם משפט ביום הזה... ובענין הדין אמרו בגמרא ראש השנה ט"ז, צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים וכו', וכתב הרמב"ן בשער הגמול כי מדבר בצדיקים בדינם זה, ואפילו אחאב כשנכנע לפניו נקרא צדיק. והוא תמוה, שנביאים וחסידים שבלו ימיהם בטוב יאמר עליהם רשעים כשהגיע זמנם להפטר מהעולם (ונכתבים למיתה).

ונראה שהמיתה הנקנסת על אדם למעלה היא במקום מיתת בית דין, וקירוב המיתה (הטבעית) על עיכוב תשובה היא הכפרה שלו, דומיא דמיתת בית דין. ומכאן נלמד ג' כללים. א' שה' ידין ביום הזה רק המעשים שעברו. ב' דן רק חיי עולם הזה. ג' אין בדין הזה ענין המיתה הטבעית שנקנסה על האדם מעטיו של נחש, (חטא אדם הראשון), והיתה באה גם בלא חטא מחודש מצדו. והנה אותם שימצאו צדיקים בדין, שלא חטאו, או שחטאו ויש בידם זכויות, דינם לחיים, ואלו שבידם עברות המחייבים מיתה בלי תשובה ומעשים טובים יגזור עליהם מיתה הממרקת, ויזכו לעולם הבא. רוצה לומר שתסלק מהם ההשגחה, וינתנו למקרי הטבע. ואם לא יזדמן מותו על ידם ישלח מלאכו לקחת ערובתו. ומבואר שהגזרה לא תצילהו ממעשיו הרעים, כגון אם ירצה להפיל עצמו על חרב, או אם חטא אחר שנידון כבר להחיים. ולהיפך ברשע גמור שעשה תשובה, שיקבלנו אם לא היה בו חלול השם, שאין כח בתשובה להעבירו. ולא דבר כאן ממיתת הצדיקים שמצד חמרם, והרשעים הגמורים שנשמתן נשרפת ואין נכנסים בדין זה למרק עונותיהם ולזכות בחיי עד. 

ואם תאמר, לפי הנחותיך אלו ביטלת ענין יום הדין, כי הדין משתנה כל יום לפי מעשיו של אדם? אשיבך כי הוא מחסד הבורא להזהיר בדרך כלל, שישתדלו לתקן את אשר עיוותו. ומועיל יום זה להעמיד הנפש על בריאותה... ומה שאמרו בראש השנה ט"ז בענין גזר דין וצעקה שקורעת אותו, כולם מודים שאדם נידון בכל יום, ועל זה אמרו שם בדף י"ח אמר ר' יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם דין בין לאחר גזר דין. (ויקרא כג ב)

ואין עוול - לא יעניש על דברים המוכרחים, כדפירשנו. כי ידיעתו ידיעה סגולית המשאירה את טבע האפשרות. כי הוא מודיע מה שחויב להמשך מצד הצדק האלוקי, ועם זאת הוא מיישר בני אדם להזהר מהם מצד בחירתם שנשארו בחפשיותה המוחלטת. אם כן ה' צדיק מצד יעודו, וישר מצד זירוזו את האדם. וכמו שאמר, "צדיק וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך". (דברים לב ד)

אברבנאל:

זכרון תרועה - ...והנה בשופר תרועה ותקיעה, כי בראש השנה ב' משפטים, הכולל לבני אדם ולעניני העולם השפל על פי המערכה והסדר הטבעי, והשני לישראל בזכותם, וכפי הדבק נפשם באלקי הרוחות יוציאם מההוראות השמימיות. וזהו ענין הספרים הנפתחים לישראל, כמו שכתב, "אשרי העם יודעי תרועה", וכן סדר התפילות. אם כן אין משמעות יום הדין שישב על כסא וישמע הטענות, אלא שבתחילת השנה תקבענה הוראות המערכה, ולזה תועיל התפלה. והדין שבכל יום הוא ההשגחה. (ויקרא כג כד)

באמרי לצדיק - דעו כי גזרותי על תנאי, וישתנו לפי המעשים. בשוב צדיק - גם במשפט הארץ אם הצדיק ירצח לא יסתכלו על זכויותיו אלא יהרגוהו, ואיך תאמרו אם כן לא יתכן דרך ה'? (יחזקאל לג יג ויח)

דינא יתיב - לרמב"ן ועוד יש ג' דינים: בראש השנה על הדברים הגשמיים, במיתה אם לגן עדן או ליסורים, ושיעורם, ובתחיית המתים. ואין נראה שיהיה עוד דין בתחיית המתים, אחר שכבר היה דין במיתה, ומה שנמצא כתוב על דין בעמק יהושפט ועוד, רוצה לומר, שאז בתחיית המתים יראו אושר הצדיקים ועונש הרשעים, ויצדיקו דין ה'. (דניאל ז ט)

ספורנו:

המכסה אני - ראוי שלא לכסות מאברהם מדת טובי ולהודיעו שאם היה בין הרשעים איזה מנין צדיקים שבו תקות תשובה לרשעים הייתי מטה כלפי חסד להאריך אפילו לרשעים, אולי ישובו, כי לא יחפוץ במות המת, ושמבלי אין תקות תשובה יעשה בם משפט. (בראשית יח יז)

האף תספה - שהרי אמרת זעקת סדום ועמורה כי רבה, כשופט את כל המקום על פי הרוב, לא כשופט אני העיר החוטאים בלבד... השפט כל הארץ - כי בהיותך שופט כל הארץ, אם תדין את כלה אחרי הרוב תשחית אותם לעולם בלי ספק, כי רוב בני אדם רשעים. (שם שם כג וכה)

אשר זדו עליהם - מדה כנגד מדה, במכת בכורות ובקריעת ים סוף, והראה שיכול לשלם מדה כנגד מדה בכל דבר, לא רק בדבר אחד, כמחשבת האומות על שריהם. (שמות יח יא)

כי אני אני הוא - שהבאתי עליכם פורענות, ולא משרי מעלה וצבא השמים. אמית ואחיה - כאמרו והעליתי אתכם מקברותיכם. (דברים לב לט)

אלשיך:

המכסה אני מאברהם - בל יחשב אברהם שראה את השקפת המלאכים לרעה על סדום, שה' מסר את העיר למשחיתים שלא יבחינו בין צדיק לרשע, או שהכל במדת הדין, ויגדל כאבו מאד על שליוה המשחיתים, לכן הודיעו שהוא המשחית, ושיתף מדת הרחמים. (בראשית יח יז)

וה' פקד - ...או להיטיב אין ה' נמלך בבית דין של מעלה כי אם להעניש, כמו שכתב, ה' נתן וה' לקח, שלא נמלך בבית דין (בנתינה), ומה שכתב כאן וה', (שרוצה לומר ה' ובית דינו), כי נפקדה בראש השנה בהיותו עם בית דינו יחד... (שם כא א)

ה' ממית ומחיה - ויש דברים שאין אדם מבינם, כגון שבמדת הרחמים ממית, ואותה מיתה לחיים, לטובה, או שמוריד שאול והיא עליה, כאלישע בן אבויה. (שמואל א ב ו)

מות נמות - דרך ה' לתקן בני אדם על ידי גלגול פעמים ושלש, הנגרים ארצה - ובפעם ג' נשאב בקדושת הארץ העליונה כי לא תשאר בנפש חלאה, ולא ישא אלקים - לא ישרוף ואבד נפש אפילו כשל אבשלום, וה' יתקן נשמתו. (שמואל ב יד יד)

חכם לבב - ועוד לא אתוכח, כי הוא יודע מה בלב, וענש הבנים על הרהור הלב. המעתיק - ומעניש האדם לפני ששם על לב לדעת חטאו, כסדום שהרעיש עליהם ההרים לפני ההפיכה, אך לא חיכה עד שישימו אל לבם. (איוב ט ד וה)

מי יאמר - אין לו לסמוך על הסנגורים שיש לו, כי שמחו עוזרי רהב - גם שר מצרים שחילה בעד המצרים לא נענה. (שם שם יב)

לא אאזין כי יאזין - כי מי שמריעים לו משמים, לא במהרה מטיבין לו. בשערה - אם תאמרו שמייסרני על שמדקדק כשערה, הנה ישטפני - מכה אכזרית ולא רק עונש. והרבה פצעי - ואם תאמרו שהוא עונש על הדור, זה רק ביסורים שאין בהם בטול תורה ותפלה. (שם טז ויז)

ויקהיל - אם מקהיל בית דין של מעלה כדי להעניש, זה רק כדי להסיר פתחון פה מבעל הדין, כי מי ישיבנו - בבית דין ההוא. (שם יא י)

והוא באחד - מה שנמלך בבית דין הוא כאחד בלי פירוד חס ושלום, ואין טענה מדוע לא השיבו הבית דין עליו. או מדת הדין היא עמו באחד, ואינו חלילה בפירוד ב' בחינות והאחד מושב לשני, ואינם כגוף האדם ונפשו, שגם בהתחברם נפרדו האיכויות. (שם כג יג)

לא עת משפט - לעשות משפט באיוב בלי דין, ולהעלים עין מישראל החייבים. מי פקד - על השטן זאת. מי שם תבל - ואם היה השטן מקטרג על ישראל לכלותם, היה העולם חוזר לתוהו. (שם לד יב ויג)

לאיש כמוך - אם החטא בין אדם לחברו הוא גדול יותר, שחוטא לה' וגם לחברו, ולכך פוקד על הגזל בראש. ומה שלא העניש כמה דורות, כי יזעקו - האדם בזעקו יפעיל מלאכים הנוטלים זעקתו, וזועקים לפניו יתברך. אך ישוועו מזרע - אין שוועתם כראוי, לא זעקו אל ה' כי אם סתם מזרע רבים. (שם לה ח וט)

צח ואדום - זולת היותו רחום בדין, העיקר הוא הרחמים, כי לא לנקם יתכווין, רק לנקות עוון באהבה מוסתרת. (שיר השירים ה י)

מדרש שמואל:

...ומשום דקשה לזה ממה שאמרו ז"ל שהעולם נידון אחר רובו, ולפעמים נפיק מינה חורבא, שאם באולי היה רובו חייב ומיעוטו זכאי, האף יספה צדיק עם רשע, דכיון שהבחירה נתונה ביד האדם, והרשות נתונה, וזה הצדיק כבש את יצרו בבחירתו הטובה, למה יענש בהתחברו עם דין הרשעים ביחד, ולכן אמר ובטוב העולם נדון, הכונה כי לעולם כל איש ואיש נידון בפרטות לתת לכל איש כדרכיו לצדיק ולרשע, האמנם הקב"ה להיותו רחמן ורוצה להטיב לעולם חוזר לדונם יחד, זה שאמר ובטוב העולם נדון, כלומר רצה הקב"ה לזכות את כל העולם ולהטיב להם, ולכן חוזר לדונם יחד, והוא בשביל חלוקה אחת, והוא שאם ימצא רוב העולם זכאי העולם נידון אחר רובו, וזוכים גם הרשעים, שאלו היה נדון כל אחד בפני עצמו היו אלו מיעוט הרשעים שבעולם נדונים למיתה. אמר עוד והכל לפי רוב המעשה, כלומר ועוד חסד אחר עושה השי"ת כי אף אם יהיה תשעה צדיקים ועשרה רשעים, והיה ראוי שלא יזכו הרשעים בשביל הצדיקים כי הרשעים הרוב, עם כל זה השי"ת רואה ברוב המעשה, כלומר שאם אלו התשעה צדיקים עשו רוב המעשה ומצות יותר מהעבירות של העשרה רשעים הוא ית' רואה ומביט ברוב המעשה ומזכה גם את הרשעים ואינו רואה ברוב הגופים המחולקים אשר רובם רשעים... (אבות ג כא)

...ולפרש מה שאמר ולהודיע... כי מה שרצה יתברך לחזור ולדון את כל העולם כלו אחר התחיה הוא כדי לפרסם לכל העולם שאין לפניו משוא פנים וכו', ולזה נקט לשון להודיע, כלומר להודיע בפרסום גדול גלוי לכל העמים. ואפשר עוד לומר כי מה שאמר לידע ולהודיע וכו' הוא מקושר עם מה שאמר והחיים לידון, ופירש אופן הדין על מה הם עתידין לידון, ראשונה הוא לידע, כלומר אם לא למד תורה תובעים ממנו למה לא ידע כי היה לו ללמוד ולידע, ואם למד וידע תובעים ממנו כי היה לו להודיע לאחרים, ואם לימד והודיע לאחרים תובעים ממנו להוודע, כלומר שהיה לו לעשות כאברהם אבינו באופן שבסבתו יוודע טבעו יתברך ואלקותו בעולם, שהוא א-ל הוא היוצר... (שם ד כח)

...ואפשר לתרץ עוד תירוץ מרווח, כי מה שאמר התנא שאין לפניו משוא פנים ולא מקח שוחד אינו מדבר על הדין אשר הקב"ה דן את האדם בעולם הזה בכל יום או בראש השנה, רק התנא מדבר על הדין שדנים אותו בעולם הנשמות, ויורה על זה כי מתחלה אמר הוא העד הוא הדיין, ואותו הדיינות הוא על הדין שבעולם הזה. ואומרו אחר כך והוא עתיד לדון ב"ה וכו', דבר על הדין העתיד לידון שעדיין לא בא, והוא הדין שבעולם הנשמות, ועל זה אמר שאין לפניו מקח שוחד, כי בעולם הנשמות אינו נוטל שכר מצות... (שם, וראה שם עוד בענין "ולא יקח שוחד")

רמ"ע מפאנו:

סוגיא דשמעתא בפ"ק דראש השנה שאדם נידון בכל שעה לבינה ועיוני בעלמא כרבי נתן ובכל יום נידון לפקידה שהוא עיון כולל בחינות הרבה כרבי יוסי דכל חד מינייהו חדא קתני ולא פליגי רבנן עלייהו ושתי מדות אלו נוהגות בשלמים, ועליהם אמר איוב "מה אנוש כי תגדלנו כי תשית עליו לבך ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו", ומלך וצבור כיוצא בהן, שכן מפורש על ידי שלמה לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו, פירוש כל דבר ודבר שביום אחד שהם מבחינות הרבה מתאספים באותו יום לפקידה, ועל המשפט הכולל הזה אמרו אין אדם לן בירושלים ובידו עון, ועל זה נאמר ביומו תתן שכרו, שדרשוהו על שכר מצוה שבכל יום פן יעבור יומו עם בטול קרבנו, ואמרו בכל יום תן לו מעין ברכותיו, אתאן לרבנן דכלהו סבירא להו שכל אדם נידון בראש השנה, וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים, כדמתנו להו ר' מאיר ור' יהודה וכן תנא דבי רבי ישמעאל, ולא נחלק אדם בדבר, על מה נחלקו על דין העולם בכלל, דתנן בד' פרקים בעולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, ובחג נידונין על המים, ואסקינן דסתם מתניתין אתא כתנא דבי רבי ישמעאל, וכי קתני אתחלת דין, לפיכך לא הוזכר במשנתינו שאדם נחתם ביום הכפורים כדקתני בברייתא להדיא, ובהא פליגי רבי מאיר לית ליה ד' פרקים, רבי יהודה תני להו לגזר דין שכל אחד נחתם בזמנו, בפסח על התבואה וכן כולם. וסבר ר' יהודה שתחלת דינם תלוי בראש השנה, ותנא דמתניתין אפקינהו לכולהו מדין ראש השנה לבר מאדם... ולקושטא דמלתא אין דברים הללו צריכין להתייחד אליהם זמנים מחולפים אחד לתחלת דין ואחד לגזר דין, אלא הכל נגזר עליהם בבת אחת, לא אמרו תחלה וסוף אלא לאדם שאם שב בינתים מוחלין לו... (מאמר חקור דין חלק ב פרק א)

הואיל ואין תבואה פירות ומים אלא לאדם אף אנו נשאל ונאמר שמא הכל נגזר בראש השנה ונחתם ביום הכפורים, כמו שאמרנו בדינו של אדם וכדעת רבי מאיר לכל מילי, ולמאי הלכתא קתני האי סתמא פסח ועצרת וחג. והשיב הר"ן שדברים אלו נדונים בזמנים לכל העולם ובראש השנה מתחלקים לגברים. ונכון הוא. ואפשר עוד דכל מאי דאתמר בדינו של אדם הוא על עצמו בכלל לבני חיי ומזוני, דכלהו במזלא תלו אלא שבראש השנה נגזר עליהם אם האדם ראוי להיות משלימין לו או פוחתין לו, כדלקמן בפרק כ"ח, ומי שזוכה לשתי שלחנות ומשלימין לו בהרוחה מיקרי נכתב לחיים מדי שנה בשנה, ואפילו באחרונה כמו שיבא שהרי מלאו ימיו ושנותיו...

הרי ידיעת ההפכים שכבר היו מלפנינו מחייבת לנו כי דין האדם לחוד ודין התבואה לחוד, ואף מים ופירות כיוצא בה, צא ולמד מחרוב ועין המים שנזדמנו במערה לרבי שמעון ולרבי אלעזר בנו בפרק במה מדליקין, ובכגון דא ודאי למדין ממעשה נסים שאינם אלא מסגולות ההשגחה העליונה על כל דרכי בני אדם מגדול העצה ורב העליליה. רק אין דבר שתתחלף בו התבואה ממים ופירות אלא דמיתדנא תרי דינין בפסח שלפני הזרע נידונית על הזריעה ועל הצמיחה, ובפסח שלפני הקציר נידונית על הבשול והאספה הביתה לשלום. מיהו עקר דינה על התבואה שבשדות שהיא בקמותיה אם תתברך לאכילה ולזריעה והוי דומיא דכל הנך, אלא שסוף סוף ממילא היא נידונית תרי זמני, ואיכא למימר בטעמא דמלתא דשאני תבואה הואיל ועקר חיותא היא... (שם שם פרק ב, וראה שם עוד)

...או יאמר ר' כרוספדאי כי הספר נכתב למיתה לא האדם, לקיים בו מה שנאמר "תשב אנוש עד דכא", ובצדיקים נאמר "הן בקדושיו לא יאמין", לפיכך הספר נכתב לחיים והמה נשארים על אפשרות בחירתם כל ימי חייהם. או יאמר כי הספר נכתב ונחתם לאלתר למיתה, לא הפתקים שהם נכתבים לאלתר ונחתמין לאחר זמן, כמבואר בזוהר פרשת אמור...

או יאמר כי ספרן של רשעים ואפילו המעשה הטוב שלהם הכל נחתם למיתה, כטעם "להאבידו" שזכרנו למעלה, כי זבחיהם לא לרצון, וספרן של צדיקים הטוב והמוטב הכל נחתם לחיים כטעם זדונות כזכיות... (שם שם פרק יא)

...דע כי הספר הכולל שכל מעשיו של אדם נכתבים בו מיד בשעת מעשה הוא האויר הספיריי הוא המקיף ובו יוחקו כל פרטי תנועת האדם אם הוא נודד כנף העין ופוצה פה ומצפצף לטוב או למוטב, קל וחומר לשאר אברים... ואפילו הרהורי לבו אי אפשר שלא יחדשו בפניו שמחה או עצבות וכיוצא בזה ה' יראה ללבב ומיד יש ברירה לפניו ית' לסגל המעשים הטובים באויר גן עדן המתלבש להם באויר העולם הזה, והרעים גם כן באוירה של גיהנם כי גם את זה לעומת זה עשה האלקים בכל מקום בשווי מוחלט. ומי שרובו זכיות הנה בראש השנה נפתחים למעשיו שערי גן עדן והאויר שבפנים קולטן ואת אוירן, וזהו נכתבים ונחתמים לחיים כי היא כתיבה חדשה לגבי האויר הפנימי וחתימה לגבי האויר הנכנס ואפילו יחמיץ האדם אחר כך אינם אובדים לעולם...

וספרן של בינונים זיל הכא קא מדחי ליה וזיל הכא קא מדחי ליה, לפיכך נשארו תלוים ועומדים באויר המתלבש בעולם הזה עד יום הכפורים, זכו נכתבים לחיים כדאמרן.

ומכאן אתה למד כי מי שרובו זכיות אינו נשכר עליהם בעולם הזה, שכבר נגנזו באויר גן עדן ושמורים לעולם הבא, וקודם ראש השנה נמי העתיד ליגנז כגנוז דמי...

ואיכא למידק בדינן של בינונים אמאי לא זכו נכתבים למיתה, לימא נתחייב נכתבים למיתה הא לאו הכי רב חסד מטה כלפי חסד, או נתלי להו אפילו טובא נמי. ואפשר דחשיבה לגבייהו שעת ריתחא דענשי בה אפילו אעשה... אם עברו עליהם הי' ימים בלי שום זכות אינהו אפסידו אנפשייהו. אבל אם זכו לאיזה מצוה בימים שבינתים דליכא למדיינינהו כפושעים, אז אף על פי שחטאו כנגדה וחזר הדין להיות שקול ביום הכפורים שפיר איכא למימר רב חסד מטה כלפי חסד... (שם פרק יב)

קצת מפרשים ומחשוביהם אמרו שאפילו צדיק גמור לפי רוב המעשה הטוב שזכה בו יחשב מכל מקום רשע בדינו בראש השנה לפני מותו... ולא נאבה להטות לבבנו אל הר"י עראמה ולרבים זולתו מבעלי הסברות החדשות אשר דבריהם בדרוש הזה לא יועילו באמונה ולא יצילו מהן הספקות... אלא מחוורתא שטת התוספות וממילא רווחא שמעתא בפירושם עם סיוע דבורם אשר לנו לדעתם בספרי דאגדתא אלא שהקצור יפה... אמרו בעלי התוספות כי כל הנגזר בראש השנה בבית דין של מעלה מדיני העולם הזה על הצדיקים אפילו יהיה ליסורין או מיתה חיים איקרי לדין הנפש, וגם רש"י הכי סבירא ליה... ואפשר גם כן שבראש השנה יכתב האדם בסתם עם הצדיקים, והוא מה שאנו קוראים אותו כתוב לחיים וזה גורם אחר כך תוך שנתו שידוקדק על מעשיו כחוט השערה... (שם פרק כב)

יום ה' הגדול והנורא הוא יום הדין של זמן התחיה המשפט לאלקים הוא אם יוכל האדם להמנות עם הצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו שכינה אשר המה בצדקתם יחליפו כח באותן השנים שעתיד הקב"ה לחדש בהן את עולמו...

ראשונה, צדיקים גמורים לחיי עולם. שנית בינונים ופושעין בגופן יורדין לפי שעה ומצפצפין שפירושו צפון או צועקים או מבצבצין ועולין למנוחתם.

רביעית רובא עונות ולא פושעים בגופן... פירוש לפי צורך המרוק ודינם לא יגיע בשום פנים לשנים עשר חדש, ומכל מקום פניהם דומים לשולי קדרה תחת כויה מאשו של גיהנם. וקשה קצת להחמיר כל כך על הבינונים... חמישית, רובא עונות ופשעים בגופן, שמשפטן בגיהנם שנים עשר חדש לדברי הכל, ואחר כך גופן כלה ונשמתן נשרפת גיהנם פולטתן ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים... ששית, נותני חיתית בארץ חיים ופורשי מדרכי צבור ומחטיאי הרבים גיהנם ננעלת בפניהן ונדונין בה לדורי דורות... (שם חלק ה פרק א)

מהר"ל:

במשלי: "בחסד ואמת יכופר עוון", שלמה המלך רוצה לומר, כי מי שגומל חסדים לבני אדם ראוי שיהיה השי"ת עושה עמו גם כן חסד לכפר עונותיו, ואין מדקדק עמו במה שעשה מן החטאים, כי כך היא המדה, כי משעושה לפנים משורת הדין עושים עמו גם כן לפנים משורת הדין. ודבר זה עוד יתבאר, כי מדה זו מיוחדת לזה, שכאשר אדם גומל חסדים ועושה טובות לבריות, שכך עושה גם השי"ת, ונוהג מדת חסד עמו, ומוותר לו ומכפר לו חטאיו... 

ואמר שגם באמת יכופר עוון, כי החטא הוא מעשה שקר, וכאשר הוא בעל אמת ראוי שיהיה השי"ת מכפר לו החטאים שהם מעשה שקר שחטא בשביל יצר הרע. כי כאשר האדם נמשך בדבריו אחר האמת, אם כן הוא בעל אמת, ודבר זה כפרה על החטאים שהם מעשה שקר... (נתיב גמילות חסדים פרק א)

כבר ביארנו כי המשפט הוא שמחה לצדיק, ולכך נקרא המשפט פרדס, שהוא טיול ושמחה. וכל זה בעבור שהוא דבר מחויב ומוכרח, ולפיכך המשפט בפרט הוא אל השי"ת, כי השי"ת מחויב המציאות ואינו אפשרי, והמשפט שהוא מחויב גם כן, שהרי הוא משפט ודין, לכך הוא חביב אל הקב"ה מכל הדברים שאינם מחויבים... ולפיכך המשפט שייך אל ישראל, כי הם נבראים בחיוב יותר מכל הנמצאים. ועל ידי המשפט הקב"ה מתעלה בעולמו, כדכתיב, "ויגבה ה' צב-אות במשפט", בפרט כאשר המשפט בעולם הזה, אז מתגבה השופט על הנשפט... ובזה ממליכים את המלך המשפט, כאשר התחתונים עצמם רוצים במשפט כאשר עושים משפט, ובזה מקבלים עליהם המלך המשפט ומגביהים אותו...

ולפיכך המשפט שהוא מחויב הוא אל השי"ת, ואין כאן אמצעי וחציצה, רק המשפט לאלקים לגמרי. ומפני זה השכינה מסלקת עצמה מן התחתונים על ידי עיוות המשפט, כי מאחר שמדת השי"ת המשפט, ואליו המשפט, כאשר מסולק המשפט מן התחתונים מסלק השי"ת שכינתו מן התחתונים, כי השי"ת עם המשפט... (נתיב הדין פרק א)

...ומשמע דאף בישראל אין נושא פנים אחר גזר דין, ובודאי היה זה (מעשה המן) אחר גזר דין, והתחילה הגזירה לצאת לפועל... (אור חדש הקדמה)

...ואמר והחיים לדון, כלומר מצד שהם חיים השי"ת דן אותם, כי החיים יש להם קירוב אצל השי"ת שהוא אלקים חיים, ומפני כך מקבלים מאתו ית' הדין, כי נאמר וסביביו נשערה מאד, ולא כן המתים, שאין המתים מצד שהם מתים עם השי"ת, ואף כי הצדיקים בודאי עם השי"ת תחת כסא כבודו, דבר זה כי הצדיקים אף במיתתם נקראו חיים, אבל בודאי כלל החיים מצד שהם חיים יש להם דביקות עם השי"ת שהוא חי, ולפיכך מקבלים ממנו הדין, כי דבר זה הוא ברור, שכל אשר הוא קרוב אליו מקבל הדין תחילה, ולפיכך אמר והחיים לדון, והם יחיו החיים שהם עתה או החיים שיהיו אחר התחיה, מכל מקום מצד שהם חיים מקבלים הגזירה והדין. ויש לפרש והחיים לדון, שהיינו להנהיג אותם מה שהם צריכים, וזה נקרא משפט, כמו "לעשות משפט עבדו", כי צריך דין על זה אם האדם הוא ראוי לדבר זה או אינו ראוי... (דרך חיים ד כב)

ולא מקח שוחד, רצה לומר כי הנבראים כולם נבראו לכבודו יתברך, ולפיכך לא היה לו לדון אדם אחר שיש לו כבוד מן האדם, ועל זה אמר שאין מקח שוחד לפניו כלל, שיאמר שיש לו כבוד מן האדם, כי הכל שלו, ואין האדם נותן אליו דבר, כי כל הנמצאים הם אליו יתברך, ואין לפרש כמשמעו כי דבר זה אין צריך לומר, וכי שייך לומר דבר זה אצל השי"ת... (שם)

בארבעה פרקים העולם נדון, יש לתמוה למה אלו ד' דברים יש להם דין, ולמה לבהמות אין להם דין... ויש לתרץ דשאני אלו כי אלו הם יותר תלוים בשמים, לפי שהם אינם נתלים רק בגדול השמים והמזלות והגזירה עליהם בזמנו, שכן אמרו חכמים כי בפסח הוא זמן תבואה וכן המים, אבל אין עת מיוחד לבעלי חיים, ואף על גב דאמרו למעלה שכן הם מזדוגים ויולדים וכו', אין זה מקרי זמן בהמה. והחלוק שיש בזה ובין התבואה כי התבואה יש לה גדול ושלימות ונדונת כאשר היא בשלימות הוא זמן הדין, אבל אין זמן לבהמות שיהיה בשלימות שיאמר עליו נדון, ולקמן יתבאר לך שאין הדין אלא כשהדבר הוא בשלימות... ומפני כי ראש השנה הוא עיקר השנה, לפיכך נדון בו האדם, כי האדם גם כן הוא ראשית הבריאה ועיקרו, והוא כלל הבריאה, ונקרא האדם ראש עפרות תבל, ומפני זה ראוי שיהיה דין האדם בראש השנה, מפני שזה הוא ראש השנה שהוא עיקר לכלל השנה, וכן האדם שהוא ראש הבריאה זה היום מיוחד לו דוקא. (חידושי אגדות ראש השנה טז א)

...ויש לכל אחד מן ארבעה פרקים דין בפני עצמו, כי הפסח הדין על התבואה, כלל הדבר הדין הוא מה שראוי שיהיה במדת הדין, וזה מדת הדין אין כל יום אלא כשנמצא התיחסות, וסבירא ליה לרבי יוסי כי יש לאדם התיחסות אל השי"ת בעבור שהאדם הוא כל, ובעבור שהוא כל הנה ראוי שיהיה קרוב אליו השי"ת כל יום, ולר' נתן כל רגע... אלא אף ר' יוסי סובר דהקב"ה דן האדם בראש השנה, אלא שהוא דן את האדם בראש השנה, והדין בראש השנה אינו רק כללי, לא פרטי כל כך, רק שהקב"ה גוזר עליו שיגיע לו בזו השנה המות, והדין הזה חתימתו ביום הכפורים, וכל יום דן אותו שזה היום הוא למיתה או לחיים, ואם הוא מתפלל הרי הוא מבטל הגזירה שנגזרה עליו, ויכול לבטל הגזירה שנגזרה בראש השנה באופן זה, כי אחר הדין בראש השנה וגזירתו רק שהוא בן מות, ולא בן מות לגמרי רק שהוא יהיה נדון עדיין לגמור גזירות היום, וכל יום הוא נדון גם כן... (שם ועיין שם עוד)

...ולפיכך נראה דודאי שהרבה גזירות שנגזרו על האדם ואין להם גזר דין, והם נתחדשו על האדם אחר ראש השנה בשביל מעשה שעשה האדם, ואין לך לומר שהשי"ת גוזר גזירות דוקא בראש השנה, דזה אינו רק לענין דין וגזר דין דהוי אליבא דרבי יוסי, אבל בודאי עבירות שהאדם עושה אחר ראש השנה, אף על גב דלא הוי גמר דין, מכל מקום מביא עליו פורענות, ואין לרשע בטחון שעשה עבירות אחר ראש השנה ולא יפקוד עליו עד ראש השנה... לפיכך לא קשיא מכל התפילות שאנו מתפללים... (שם וראה שם עוד)

נמצא כי החיים אשר נכתב בראש השנה הוא חיים שהם למעלה מן הטבע לחזק הטבע ולקיימו, וזה פירוש לחיים, כי ימיו הקצובים לו יחיה בהם, ולמיתה פירושו גם כן, ימים הקצובים לו לא יהיה נשמר רק יהיה נמסר למיתה, תצא לפועל או לא תצא לפועל, רק כי הוא נמסר למקרים הפוגעים באדם והם מיתה מקרית... (שם)

ואם שהיה מחרף ומגדף היה הקב"ה שותק, שהשי"ת קדוש ונבדל מכל עניני הגשם והתפעלות הגשם, ולכן נקרא חסין י-ה, כלומר שהוא אינו מתפעל למכעיסים לפניו, כי מדת האדם שהוא בעל כעס ומתפעל ומתחרה לנקום, וזה בשביל שכוחו הוא מוטבע בגשם שהוא מתפעל. ומה שתמצא אצל בני אהרן שמתו מיד, זהו מפני שהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה, ואתם שהם סביביו לא יסבול הקב"ה שיהא בהם חטא, כי לא יגור אצלו דבר חטא, לכך נענשו מיד... (שם גיטין נו ב)

רמח"ל:

ואמנם הנה הוא ית"ש עושה כל הענינים בחכמתו הנפלאה, הכל כפי שראוי לטובת כלל בריותיו. והוא דן את הבריות בכל מצביהם, כפי מה שהם באמת. כי אינו דומה מי שמצבו מרווח ומתרשל בעבודתו, למי שבמצב הדוחק ונטרד, ולא ישלים את חוקו. דינם לא יהיה שוה אלא דן כל אחד כפי מה שהוא באמת, אם שוגג ואם מזיד, אם אנוס ואם פועל ברצונו. מזה יצא עוד ענף בענין היסורין, כי אפשר שייסרו צדיק כדי שישים אל לבו, ויפשפש במעשיו לשוב בתשובה... (דרך ה' חלק ב פרק ג, ה)

סידר האדון ב"ה שהנהגת עולמו כולה יעשה בסדר כעין מלכות הארץ, והיינו בבתי דינין וסנהדראות עם כל דרכיהם וחוקותיהם, וסידר לזה בתי דינים שונים של נמצאים רוחניים במדרגות וסדרים ידועים, שלפניהם יערכו כל הענינים הראוים להשפט, ובגזרתם יקומו הדברים. (שם פרק ו א)

והנה הוא יתברך מופיע בכל הסנהדראות האלה, ומשפיע בם, ומעמידם על תוכן הענין שבאמת, ויש מן הסנהדראות שהקב"ה שם לראש... כל עניני העולם מורכבים בהרכבות רבות באמת, ונמשכים בדרכים שונים, ואולם כל הבחינות האמיתיות האלו מתגלות בבתי הדינים העליונים האלה לאמיתן. וכל אחד מהצבא הנמצא באותו בית דין מתגלה לו לפי ענינו אחת מן בחינות, עד שבין כולם מתגלות כל בחינות ותצא הגזרה לפי הנאות, והגמר יעשה מי שהוא ראש בבית דין ההוא. ואם הוא בבית דין שהאדון ב"ה רוצה ויושב שם לראש, אף על פי שהכל צפוי לפניו, יניח לכל המשרתים שיטענו לפי הנתגלה להם מבחינות הענין באמת, ויגמור הדבר כפי הראוי. (שם שם ב)

נמצא לפי שורש זה, שאין הקב"ה דן את העולם בבחינת ידיעתו, אלא בבחינת הסדרים שרצה וסידר לענין. וסידר עוד שלא ישפוט ענין מהענינים עד שיובא לפניו מפקידים שהפקיד מהסוג המלאכיי שישגיחו על כל הענינים ההוים בעולם, ויעידו על הדברים שהשיגו, ואז יבואו הענינים במשפט. ועל אלו הענינים רמזו הכתובים במליצותיהם, "וירד ה' לראות" וגו', "ויבואו בני האלהים להתייצב" וגו'. (שם שם ג)

והנה שם האדון ב"ה את הקטיגור, והוא השטן, ופקודתו לתבוע דין בבתי הדין, וכשתובע יתעוררו הדיינים וישפטו. וממדת טובו ית"ש שלא יתפוס בדין עד שיקטרג המקטרג, ואף על פי שחטאי החוטא גלויים לפניו, וגם לזה קבע חוקים וסדרים איך ומתי יקטרג, וענין שאמרו חז"ל, השטן מקטרג בשעת סכנה. (שם שם ד)

וגזרה חכמתו דברים וסדרים לזמני המשפט ולבחינותיו, כגון מה שאמרו חז"ל, בד' פרקים העולם נידון, מלך נכנס תחילה, תבואה תרי דיני נתדנא, וההפרש בין קודם ולאחר גזר דין, וכיוצא באלו. (שם שם ה)

ואמנם ידענו שאין חפצו של הקב"ה אלא להיטיב, והוא אוהב את ברואיו כאב האוהב את בנו, אלא שמטעם האהבה ראוי שייסר האב את בנו להיטיבו באחריתו. נמצא שהדין עצמו ממקור האהבה נובע, מוסר אב הרוצה בטובת בנו.

משורש זה נולדים שני ענינים, שהמוסר יהיה ממותק ולא קשה ואכזרי, כי האהבה תמזוג הדין ברחמים, וב', לפעמים, כשהשעה צריכה לכך, יעבור האדון ב"ה על שורת הדין לגמרי, וינהג ברחמים, וכענין שנאמר "וחנותי את אשר אחון, ורחמתי את אשר ארחם".

והנה בהיות שרצה הקב"ה בבחירת האדם במעשיו, וביושר משפט הגמול, כביכול משעבד הוא את הנהגתו למעשה האדם, שלא ייטיב וירע לו אלא כפי מעשיו. אך באמת אין האדון ב"ה משועבד לשום חוק, ולא מתפעל משום דבר, וכשירצה להשתמש מרוממותו יפעל כפי רצונו בלי הכרח ועיכוב כלל, ואולם להנהגת המשפט ינהג כפי השעבוד שזכרנו.

נמצאו כאן ב' מיני השגחה, השגחת משפט השי"ת, והשגחת השליטה והיחוד. לשפוט תמיד את כל המעשה, ולקיים בכחו ויכלתו את הבריאה, ולא תחרב ברוע מעללי בני האדם. (שם פרק ח א)

...אך ההערה לכל ההמון הוא בענין השכר והעונש, בראותו עומק הדין עד היכן מגיע. באמת ראוי להזדעזע ולהתחרד תמיד, כי מי יעמוד ביום הדין ומי יצדק לפני בוראו אשר השקפתו מדקדקת על כל דבר קטן וגדול. וכן אמרו רבותינו (חגיגה ה') אפילו שיחה קלה שבין איש ואשתו מגידים לו לאדם בשעת הדין. ואמרו (יבמות קכ"א) שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה...

אמנם הענין, שלענין משקל המעשים עולות בכף הקלות כמו החמורות, כי לא ישכיחו החמורות את הקלות, אלא על כולם ישגיח ויפקח בהשואה אחת, לדון כל אחת מהם, ולהעניש אחר כך על כל אחד... ואם תאמר, אם כן מדת הרחמים למה היא עומדת, כיוון שצריך לדקדק בדין על דבר? לפי שורת הדין היה ראוי שהחוטא יענש מיד, ויענש בחרון אף כראוי לממרה פי הבורא ית"ש, ושלא היה תיקון לחטא כלל, שהרי החטא כבר נעשה, ומדת הרחמים נותנת היפך ג' דברים אלו. (מסילת ישרים פרק ד)

ואודיעך עתה ענין הגזרה מה היא, וכן אמרו "חתך" שכל דברי מלכות נחתכין על פיו, ובאמת גזירה וחתך הכל ענין אחד, והפייט יסד גם כן, "ותחתוך קצבה לכל בריה ותכתוב את גזר דינם". דע כי בראש השנה נעשה הדין לכל העולם, ואז נאמר החותך חיים לכל חי, וסוד הדברים, כי כל הארה בצאתה מתפשטת לכמה מיני ענפים לימין ולשמאל, בסוד אסור ומותר, וגם הדין של כל העולם נעשה כך, בסוד אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה, והיינו כי בהיות זו"נ אב"א אז הוא שכל אחד פונה לעבור ואינם פונים זה לזה, ואז החסד מתפשט לבדו והדין לבדו, וכל המלאכים שהם משרתיהם אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה, ובס"ז עושים כל המעשים של כל העולם כולו, הטובות מעוררים החסד, והרעים מעוררים חס ושלום הדין, וכל אחד פונה לעברו, ועדיין לא יוכל לצאת שום דבר לפעולה עד שתכנס אי' שהוא בעל המשפט והיא מנסרת את הזו"נ, ואז נגזרא גזר דין שאין עוד מחלוקת, ואדרבה היא מחזרתם בפ"פ ומזדווגים, ואז מוסכם הדין ויוצא בדרך א', והוא זמן צאת הדבר לפעולה. והבן היטב כי בשעת הנסירה נגזר המחלוקת, כי בהיות אי' נוסרת היא נוסרת לפי בחינה הראויה להיות, או הדין גובר בעולם או החסד גובר, וכל מה שראוי לבוא לעולם לפי המעשים נשאר קבוע מה בחסד ומה בדין...

והנה בראש השנה בתחלה הנסירה ומה שננסר נשאר קבוע ובס"ז אמר ותחתוך קצבה לכל בריה, ומה שנחתך ניתן אחר כך בסוד הזיווג והיינו ותכתוב את גזר דינם, והכתיבה הוא בספר בסוד לאה או רחל, והיות הנסירה הולכת ונעשית בזמן ארוך, עד יום הכפורים, ותשלום הזיווג עד שמיני עצרת, לכן מסירת הפתקין הוא בשמיני עצרת, וכנזכר במקום אחר... (אדיר במרום דף יט, ועיין שם עוד)

...והענין הוא, כי בעוד שאין הסאה מתמלאה, הקב"ה סובל ומעלים עין מסוררים אולי יחזור בתשובה, ואפילו לישראל כך הוא שהוא מאריך אפיה, ואז הוא ממש סוד שינה, אבל כשמגיע הזמן ליפרע ממנו, כבר ידעת שאין הפרעון אלא לתיקון הנשמות והמאורות, אז אדרבא יגדל במוחו ויפקח עיניו, והדין נדחה על ראש הרשע כנ"ל, והבן היטב כי זהו סוד "כאשר שש ה' להטיב אתכם וגו' כן ישיש להאביד" וגו', כי אין הדין נעשה אלא בסוד הגדלות ובזיווג, וגם זה תיקון להיות הקדושה עצמה שריית ושלטת, ולא תהיה השליטה לס"א ואפילו על הרשעים, וזה סוד שהוא מתרומם בעולם, והוא התרוממותו מקטנות לגדלות... (שם דף צד, ועיין שם עוד)

אור החיים:

ארדה נא - לא ישפט בערך מעלתו שהמרו בו, אלא בהשואה לנבראים הפחותים ידונם. הכצעקתה - שתובעי המשפט יתבעו בערך רום מעלתו ית', או אם גם בשעת המשפט לא חזרו בהם, ולכן שלח המלאכים בעלי צורה, שאם לא היו נוגעים בהם אולי היה ה' מאריך... (בראשית יח כא)

אם בעליו עמו - יש לנו לדון במשפטו זה לעולם הבא כשיבא בעל הפקדון אדון העולם אשר הפקיד הנפש ביד האדם לשמור, כשיבא לתבע פקדונו ונמצא נגנב או נשבר וכו', כי על כל בחינות אלה מצויות בעוברי עבירה, יש שנפשו נגנבת במקרה לא טהור, ויש מזיד בעבירה, ואבר מאברי הנשמה המיוחד נגד המצוה שעבר עליה נפגם, ולפעמים בעוון הכריתות גורם מיתה לנפש, ולפעמים יגרום לה שביה, על כן אומרו "הנפשות העשוקות", ובעמוד בעל הפקדון ויטעון תן לי הנפש, כאומר והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, ודרשו רז"ל תנה כמו שנתנה לך, האם יכולים הנפקדים להפטר בטענת בעליו עמו, כי אמרו רז"ל אפילו אמר לו השקיני מים וכו', וכן האדם קדם לזון מיום היות האדם... ואומרו לנפש אדם אל תבטחו בעושק משפט זה, כי לב' סבות לא יפטר בטענה זו, א' כי כאן פירש שיתחייבו השומרים, וכל תנאי שבשמירה קיים, וכאומר בהשוכר, תנאי שמתנה בעל הפקדון על שומר חנם להיות חייב כשואל, כי כל תנאי שבממון קיים, והרי זה יכול להתנות שיתחייב אף על פי שהוא בבעלים... ובמציאות שלפנינו כאילו התנה בפירוש ממה שקבע עונשין לכל העובר על הפקודים, ועוד שהוסיף להשביעם על הדבר... (שמות כב יג)

מצודת דוד:

פעמים ושלוש - אם יחטא יעורר לבו בחלום לשוב, או יוכיחנו במכאוב. להשיב - נפשו לחיים הנצחיים בעולם הבא. (איוב לג כט ול)

נפש החיים:

לא כן הוא יתברך שמו, כי תאחז במשפט ידו, ואינו ממהר לשלוח חס ושלום בפעם אחת כל כוחות הדין, הקליפות שהן הטינופת שנעשו בעולמו המקבילים ומכוונים לאברי מבשלי האכילה שבאדם, כי היו מחריבין חס ושלום את כל העולם, אלא שהוא נושאם וסובלם כביכול, וממלטם מהעולמות מעט מעט, לפעול הדין בעולם על ידי יסורין מעט מעט בהמשך הזמן... עד שברבות הימים יתרוקן לכלוך הטינופת שהם כחות הטומאה מן העולם מכל וכל, אחר שיוגמר קיבול עונשו של האדם... (שער ב פרק ז בהגה"ה)

מלבי"ם:

ויאמר ה' - ...בקהלת כתוב, מקום המשפט שמה הרשע, ומקום הצדק שמה הרשע... כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם. פירוש, בני אדם ישפטו רק על המעשה עצמו, וה' יבחן את העושה ותכונותיו, והעת בה הרשיע, וחפצו, והמעשה בכללו. כאן למשל ישפוט את סדום אם הרחיקו את העניים מתכונת קמצנות, או שרבו עליהם כל כך, או היתה עת רעב ומלחמה. ועל כן שלח את המלאכים לבחון זאת ואת תועבותיהם. וימצאו אם יש למטה ענינים המקטינים את רשעם. (בראשית יח כ)

להמית צדיק עם רשע - יש לדונו לפי ערך שכניו, ואף על פי שלגבי מקום אחר "והיה כצדיק כרשע", שם יהיה נחשב כרשע לעומת הצדיקים של שם. (שם שם כה)

יודע הנביא שאין לדבר משפט עם ה' על יסורי הצדיקים, כי האדם לא יראה ללבב. אך ידבר עמו על שלות הרשעים הגלוים לכל. (ישעיה כו ח)

שם אנך - שופטם במשפט פרטי השגחי, ולא על פי סדר העולם הכללי. (עמוס ז ז)

השולח אמרתו ארץ - אם לפעמים ישלח גזרה רעה לא תארך, כי ירוץ דברו - להשיבה. (תהלים קמז טו)

במענה הב' מוכיח שהמשפט יוצא מה', ואם הוא רע לצדיק צריך להשקיף על הרע בערך המציאות הכללית. וכן אין לשאול מדוע לא יעניש הרשעים, כי בזה מניח מקום לבחירה... (איוב לב ב)

לבושיה - מורה על המדות בדין. ושער ראשיה - מורה על המחשבות בדין, והשערות על התבקעות עולמות המחשבה לחוץ. כרסיה שביבין - לא ממנו תצא אש, כי הוא מלא רחמים, אלא מהכסא, ומשם לגלגלים לשרוף הרשעים. (דניאל ז ט)

העמק דבר:

אשר עשה אלקים - התובע דין בני אדם, ולכן העניש המצרים, כי כדי להוציא את בני ישראל בלבד, היתה מספיקה מכת בכורות. כי הוציא ה' - וגם היה יכול רק לתבע את דין ישראל ולהשאירם במצרים, אך הוציאם למען תעודתם, לפרסם הויתו בעולם. (שמות יח א)

אתם נצבים - גם זה בכלל הפיוס, נעשה מזה סדרה חדשה באשר בזה עיקר גדול בהליכות ההשגחה לדעת בכל עת אפילו שלא בשעת התוכחה, ובא ללמדנו שאין דין כל אדם שוה, ויש בזה ד' מדרגות, ראשים, תלמידי חכמים, המון העם, נשים עבדים, וטף, כל אחד נידון לפי השאלה שהקב"ה שואל ממנו. היום - שבאמת בכל ראש השנה ויום הדין נצבים לפניו כסדר זה. כלכם - אף על פי שכל אחד נדון לפי מה שהוא, מכל מקום כל אחד גורם להכריע הכלל, כבקדושין סוף פ"א... שבטיכם - שאין כל שבט ומנהיגיו נדונים בשוה אלא לפי טבע השבט, ובמה שהחזיק להיות נזהר יותר... (דברים כח ט, וראה שם עוד)

כל דרכיו משפט - גם אם מעניש הוא רק משלים את האדם על ידי כך, ומוכרח לכך אחר ששכר ועונש הם מעצם הבריאה, ולא כדעת הכופרים הטוענים כי ה' רם מעל העולם השפל, ומה ישים לבו לאדם שהוא בריה קלה, ואפילו אם ישים לב אליו אין כבודו להכנס למשפט אתו אלא יוותר לו. (שם לב ד)

מוהר"ן:

ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו, כי שמעתי בשם הבעש"ט, כי קודם כל גזר דין שבעולם חס ושלום, מאספין כל העולם אם מסכימין להדין ההוא, ואף את האיש בעצמו שנגזר עליו הדין חס ושלום שואלין אותו אם הוא מסכים, אזי נגמר הדין חס ושלום. והענין, כי בודאי אם ישאל לו בפירוש על עצמו בודאי יכחיש ויאמר שאין הדין כן, אך מטעין אותו, ושואלין אותו על כיוצא בו, והוא פוסק הדין, ואזי נגמר הדין. וכענין שמצינו בדוד המע"ה בבוא אליו נתן הנביא וכו' וסיפר לו מעשה האורח (שמואל ב' י"ב)... וזהו ונפרעין מן האדם מדעתו, כלומר ששואלין דעתו, ואף על פי כן הוא שלא מדעתו, כי אינו יודע שהדין הוא עליו. והענין הוא עמוק מאד, כי בכל הדיבורים וסיפורים שאדם שומע ימצא שם דברים גבוהים ורמים, וצריך ליזהר בזה מאד לבלי לגמור הדין עד שישנה ושילש... (קיג)

כשיש דינים חס ושלום, אזי המדת הדין היה מכלה את האדם חס ושלום, אבל המדת הדין אין לה כח לכלות לגמרי, כשרז"ל (סוטה ט') חצי כלים והם אינם כלים. אבל האדם יש לו כח לכלות לגמרי את חבירו חס ושלום, ועל כן כשיש דינים על אדם אחד חס ושלום, ובא אדם אחר ועומד וחולק עליו, אזי מדת הדין מסתלקת ממנו, כי הם רוצים יותר שינקום בו האדם כי יש לו כח כנ"ל... (רמא, וראה עוד ערך מחלוקת)

שפת אמת:

במדרש דיני תפילה... כי לכאורה מה ענין תפלה מאחר שעל פי משפט ה' בא לאדם כל הסיבות, רק בהתבונן האדם גודל שבחו של מקום וגבורותיו והוא כל יכול, אף שהמשפט נותן להעניש להאדם מכל מקום יכול להשתנות המשפט לטוב ברצון עליון, והוא דבר שאינו מושג חנו רק כי הוא כל יכול, וזהו הענין בתפילת משה רבינו ע"ה אף כי בודאי ידע והבין גם הוא כי אי אפשר שיבא לארץ ישראל ועם כל זה לא הניח מלהתפלל... (דברים ואתחנן תרל"ב)

בראש השנה אומרים ודברך אמת, כי עיקר המשפט הוא בבחינת אמת ושלום, כדאיתא במדרש בראשית, אמת אמר אל יברא עולם דכולא שיקרא, ושלום אמר אל יברא דכולא קטטה, נמצא המשפט עומד על אמת ושלום, והקב"ה זיכה את בני ישראל באלה הב', וראש השנה קול שופר הוא קול תורה והוא בחינת אמת בחינת משה... ושלום הוא ביום כפורים מדת אהרן לכן נבחר אהרן לעבודת יום הכפורים... ועל ידי שני אלו זוכין בני ישראל במשפט. (ראש השנה תרנ"ה)

 

כל שאסור לעשותו במועד אינו אומר לנכרי לעשותו, וכל שאסור לעשותו במועד אם אין לו מה יאכל הרי זה עושה כדי פרנסתו, וכן עושה סחורה כדי פרנסתו, ומותר לעשיר לשכור פועל עני שאין לו מה יאכל לעשות מלאכה שהיא אסורה במועד כדי שיטול שכרו להתפרנס בו, וכן לוקחין דברים שאינם לצורך המועד מפני צורך המוכר שאין לו מה שיאכל... (שם פרק ז, וראה עוד פרק ח)

רבינו יונה:

וענין המבזה את המועדות, שעושה מלאכה בחולו של מועד ובז אל העונש, מפני שאין איסור מלאכת חולו של מועד מפורש בתורה, וזהו על דרך כופר לדבר אחד להכעיס, אשר ביארנו כבר כי אין לו חלק לעולם הבא... ואמרו רז"ל המבזה את המועדות כאילו עובד ע"ז, שנאמר "את חג המצות תשמור", וסמוך לו (שמות ל"ד) "אלהי מסכה לא תעשה לך"... (שערי תשובה שער ג קמו)

והמבזה את המועדות... ואמר בכאן המבזה ולא המחלל, מפני שאינו מדבר ביום טוב עצמו, כי כשבת הוא, אלא בחולו של מועד מדבר, לעשות בו מלאכת איסור, והוא מבזה חולו של מועד, ואומר אלו הימים אין בהם קדושה כל כך כימים הראשונים, נעשה בהם כל מלאכה, ותועבה עשה גם בוש לא יבוש. (פרקי אבות ג טו)

ספר החינוך:

...ועוד אודיעך בני מעט במה שאמרו ז"ל בענין חולו של מועד, והם הימים האמצעיים שבפסח וסוכות שאסרו ז"ל בעשיית מלאכה מן התורה, ואולם לא בא מפורש בתורה איזו מלאכה אסורה בהם או מותרת, אבל מכל מקום התורה אסרה בהם מלאכה, כמו שלמדו חכמים הדבר מן הכתוב בפרק שני דחגיגה (י"ח א'), יש שלמדו ממקרא את חג המצות תשמור, והוא רבי יאשיה דמשמע ליה כל ימי חג המצות תשמור ממלאכה, ורבי יונתן יליף ליה מקל וחומר שם, ואית התם דיליף ליה מ"כל מלאכת עבודה לא תעשו", והוא רבי יוסי הגלילי... ורבי עקיבא יליף ליה מ"אלה מועדי ה' מקראי קדש", ואולי רוצה לומר מעצרת היא, כלומר שיום השמיני עצור מכל מלאכה ולא שאר הימים, או לומד מהשביעי הכתוב אצל פסח... ואיזה מלאכה אסורה או מותרת מסר הכתוב לחכמים, ואחר שהדבר מסור בידם, שלא אסרה תורה אלא במה שיאמרו הם חלקו המלאכות כרצונם ודעתם, ונמצא שכל מלאכה שאסרו הם ז"ל אסורה לנו מדאורייתא... כי לא לעסוק במלאכה הקבעו ימי חולו של מועד, כי אם לשמח לפני ה', רוצה לומר להתקבץ בדרשות ולשמע נעם אמרי ספר, הלכות הפסח בפסח...

וכלל זה יהיה בידך, שהלכות מועד כהלכות שבותי שבת, שאין לך לדמות ולהוציא בהן דבר מדבר, כי פעמים תמצא לרז"ל מתירין מלאכה כבדה בענין אחד, ופעמים יחמירו על הקלה בענין אחר... וכל אותן הכתובים שאמרו שאמרנו למעלה ירצה הרב לומר דאסמכתא בעלמא נינהו, והרמב"ן ז"ל ורבים עמו אמרו שעיקר אסור מלאכה בו מן התורה... (אמור מצוה שכג)

ספרי:

וביום השביעי עצרת וגו' לא תעשה מלאכה - ...ופירש ר' ישמעאל (בספרי שם) שבזה למדה תורה איסור מלאכה בחולו של מועד, כי יש להבין מדוע יום טוב האחרון של פסח ויום האחרון של חג הסכות נקראים בשם עצרת, ולא נקרא כן שום יום טוב אחר, ולמדו חז"ל מפני שגם ימי חולו של מועד אסורים במקצת מלאכות, והם עצורים גם כן ממלאכה, אמר שהחג האחרון שאחר חולו של מועד הוא עצרת שצריך להעצר מכל מלאכה, גם ממלאכות שהותרו בחולו של מועד... (דברים טז ח)