חומש

(ראה גם: גזל, הקדש, מעילה, מעשר שני)

ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואת חמישיתו יוסף עליו ונתן אותו לכהן, והכהן יכפר עליו באיל האשם ונסלח לו. (ויקרא ה טז)

או מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אתו בראשו וחמישיתיו יוסף עליו לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו. (שם שם כד)

ואם גאל יגאלנה, ויסף חמישיתו על ערכך... ואם המקדיש יגאל את ביתו, ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה לו... ואם גאל יגאל איש ממעשרו, חמישיתו יוסף עליו... (ויקרא כז יג והלאה)

והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישיתו יוסף עליו, ונתן לאשר אשם לו. (במדבר ה ז)

חזקוני:

ויסף חמישיתו - שכשהבעל מקדיש מורה היתר לעצמו לתת פחות, אבל במטלטלין לא הקפיד להוסיף חומש, ואמר שמואל הקדש מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל. (ויקרא כז יג)

מהר"ל:

לשאר כל אדם... אבל יש בזה דבר חכמה, כי אחר הוא פודה בשויו, אבל אם פודה האדם ההקדש שהקדיש בעצמו, וכל דבר קדושה צריך להעלות, ואם יפדה אותו בשויו מה העלאה יש דמעלין בקודש ואין מורידין, שזהו ענין הקדושה...

אמנם עדיין צריך לתת טעם למה חומש, ודבר זה בו חכמה עמוקה, כי לא נקרא תוספות רק חומש, והוא דבר מבואר בחכמה, כי אין הב' תוספות על א', ואין ג' תוספות על ב', ואין ד' תוספות על ג', ודבר זה מפני כי השטח הוא שנקרא השלם, מפני שיש לו ד' קצוות, ולפיכך לא נקרא חלק ד' תוספות. אך חלק חמישי נקרא תוספות מפני שהשלם הוא הד' והחמישי נקרא תוספות, לכך כאשר צריך להוסיף צריך להוסיף חלק חמישי. ויש בזה עוד דבר מופלא בחכמה ואין כאן מקום להאריך. (גור אריה ויקרא כז יג)

המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, שכך מצינו שויתרה התורה החומש, שצריך לפדות ההקדש ולהוסיף ולוותר החומש, והוא מבואר גם כן כי החמישי הוא נבדל, כי כאשר יש כאן שטח, וכל שטח יש לו ארבעה צדדים מחולקין, והאמצעי הוא החמישי הוא באמצע, ודבר זה הוא האמצעי נבדל מן הארבעה צדדין, כי הארבע צדדין יש להם רוחק, וכל רוחק הוא הגשמי, כי הגשם יש לו רחקים כאשר ידוע, והאמצעי אין לו רוחק, לכך הוא נבדל מן ארבע צדדים, ולכך המוותר אל יוותר יותר מחומש, כי החומש יכול להקדיש אותו לשמים כאשר תמצא שהחמישי הוא נבדל מן הארבע, ומפני שהוא נבדל מן הארבע יכול להקדיש חלק חמישי, אבל חלק ג' או חלק ד' אין בו דבר זה, כי כל ד' צדדים הם גשמיים ואין בהם דבר זה שהוא נבדל מן הגשמי... (חידושי אגדות כתובות סז)