תנו רבנן פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים, שלחו לחוני המעגל, התפלל וירדו גשמים, התפלל ולא ירדו גשמים, עג עוגה ועמד בתוכה כדרך שעשה חבקוק הנביא... אמר לפניו, רבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו גשמים מנטפים, אמרו לו תלמידיו, רבי ראינוך ולא נמות, כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא להתיר את שבועתך, אמר לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות, ירדו בזעף עד שכל טפה וטפה כמלא פי החבית... אמר לפניו לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה, ירדו כתיקונן עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים. אמרו לו רבי, כשם שהתפללת שירדו כך התפלל וילכו להם, אמר להם כך מקובלני שאין מתפללין על רוב הטובה, אף על פי כן הביאו לו פר הודאה, סמך שתי ידיו עליו ואמר, רבונו של עולם עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן יכולין לעמוד לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות... יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם, מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה, ויצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות.
שלח לו שמעון בן שטח אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי, שאילו שנים כשני אליהו שמפתחות גשמים בידו של אליהו לא נמצא שם שמים מתחלל על ידך, אבל מה אעשה לך, שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו, ואומר לו אבא הוליכני לרחצני בחמין, שטפני בצונן... ועליו הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך.
תנו רבנן מה שלחו בני לשכת הגזית לחוני המעגל ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור, ותגזר אומר, אתה גזרת מלמטה והקב"ה מקיים מאמרך מלמעלה... ימלט אי נקי, דור שלא היה נקי מילטתו בתפלתך, ונמלט בבור כפיך, מלטתו במעשה ידיך הברורין.
אמר רבי יוחנן כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על הפסוק מקרא זה, בשוב ה' שיבת ציון היינו כחולמים, אמר מי איכא דניים (ישן) שבעין שנין בחלמא. יומא חד הוה אזל באורחא, חזייה לההוא גברא דהוה נטע חרובא, אמר ליה עד כמה שנין טעין, אמר ליה עד שבעין שנין... יתיב קא כריך ריפתא, אתא ליה שינתא, נים, אהדרא ליה משוניתא (הקיף אותו סלע) איכסי מעינא ונים שבעין שנין. כי קם חזייה לההוא גברא דהוה קא מלקט מינייהו, אמר ליה את הוא דשתלתיה, אמר ליה בר בריה אנא, אמר שמע מינה דניימי שבעין שנין... אזל לביתיה אמר להו בריה דחוני המעגל מי קיים, אמרו ליה בריה ליתא בר בריה איתא, אמר להו אנא חוני המעגל, לא הימנוהו. אזל לבית המדרש שמעינהו לרבנן דקאמרי נהירין שמעתתין כבשני חוני המעגל, דכי הוה עייל לבית מדרשא כל קושיא דהוו להו לרבנן הוה מפרק להו, אמר להו אנא ניהו, לא הימנוהו ולא עבדי ליה יקרא כדמבעי ליה, חלש דעתיה, בעי רחמי ומית. (תענית כג א)
א"ר יודן גיריא הדין חונה המעגל בר בריה דחוני המעגל הוה סמיך לחרבן בית מקדשא (הראשון), נפק לטורא לגבי פעליי, עד דו תמן מחת מיטרא, עאלליה למערתא, מן יתיב נם ודמך ליה ועבד שקיע בשינתיה שובעין שנין עד דחרב בית מוקדשא ואיתבני זמן תינינות, (ישן שבעים שנה עד שנחרב בית המקדש ונבנה פעם שנית). לסוף שובעין שנין איתער מן שינתיה נפק ליה מן מערתא וחמא עלמא מיחלף, זוויי דהוות כרמים עבידא זייתין, זווי דהוות זייתין עבידא זרעו, (מקום שהוא כרמים בראשונה כעת נטוע זיתים) שאל ליה למדינתא אמר לון מה קלא בעלמא, אמרון ליה ולית את ידע מה קלא בעלמא, אמר לון לא, אמרין ליה מאן את, אמר לון חוני המעגל, אמרון ליה שמענן דהוה עליל לעזרה והיא מנהרה (מאירה), עאל ואנהרה וקרא על גרמיה בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים. (תענית טז ב)
חוני המעגל הוא גדעון, וכענין שעשה גדעון אפוד, הגם כי הוא נתכוון לשם שמים, מכל מקום הואיל וזנו אחריו בני ישראל מת בחייו, כי שכב שבעים שנה בשינה, וידוע כי השינה היא אחד מששים במיתה... והוא שאל אחר כך נפשו למות, כי אמר או חברותא או מיתותא, כי חוני המעגל הוא ניצוץ אליהו ששאל למות נפשו, וכן מניצוץ מרדכי. (גלגולי נשמות נא)