חוק

(ראה גם: מצוה, משפט, תורה)

זהר:

את חקתי תשמורו, הם מנהגי המלך, משפטי אלו הגזירות שבתורה, רבי יהודה אומר כל אלו המנהגים ממקום שנקרא צדק (שהוא המלכות) נקראים חקותי, והם גזירות המלך, ובכל מקום שנקרא משפט נקראים דיני המלך, שהוא מלך הקדוש הקב"ה המלך שהשלום כולו שלו הוא, שהוא מלך הקדוש, במקום ששנים חלקים אחוזים זה בזה, (דיינו דין ורחמים), ועל כן כתוב, צדק ומשפט מכון כסאך, שהם דין ורחמים, ומשום זה הם חק ומשפט, ועל זה כתוב חוקיו ומשפטיו לישראל ולא לשאר העמים... (אחרי שח)

אם בחקותי תלכו, אם בחקותי זהו מקום שגזירות התורה תלויות באותו מקום, (דהיינו מלכות), כש"א את חקותי תשמורו, חוק הוא (שהמלכות) נקרא כך, וגזירות התורה נכללות בה, ואת משפטי תשמורו, משפט זה הוא מקום אחר עליון, (שהוא ז"א), שאותה החוקה (שהיא מלכות) נאחזת בו ומתחברים זה בזה, העליונים והתחתונים, (דהיינו החוקות שבמלכות במשפטים שבז"א), וכל המצוות שבתורה אחוזים באלו, (בז"א ובמלכות), משום שזהו תורה שבכתב (ז"א), וזהו תורה שבעל פה (מלכות).

ועל כן כתוב אם בחקותי, הם כל אלו הגזירות והדינים והעונשים והמצוות, שהם במקום ההוא שנקרא תורה שבעל פה, (דהיינו המלכות שנקראת חוקה, ואת משפטי תשמורו,(היינו) במקום ההוא שנקרא תורה שבכתב, (שהוא ז"א) כש"א משפט לאלקי יעקב, (שהוא ז"א הנקרא יעקב). וזה אחוז בזה וזה בזה והכל אחד... (בחקותי טז)

מכילתא:

ושמרת כל חוקיו, אלו עריות... (בשלח-ויסע פרשה א)

ספרא:

...תלמוד לומר ובחקותיהם לא תלכו, לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות אבותיהם, ומה היו עושים, האיש נושא לאיש... (אחרי פרשה ח)

אם בחקותי תלכו, מלמד שהמקום מתאוה שיהיו ישראל עמלים בתורה, וכן הוא אומר לו עמי שומע לי... אם בחקותי תלכו, יכול אלו המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו הרי המצוות אמורות, הא מה אני מקיים אם בחקתי תלכו, להיות עמלים בתורה... (בחקותי הקדמה)

תלמוד בבלי:

תנו רבנן את משפטי תעשו, דברים שאלמלא נכתבו דין הוא שיכתבו, ואלו הן גלוי עריות שפיכות דמים וגזל וברכת השם. את חקותי תשמרו, דברים שהשטן משיב עליהן, ואלו הן, אכילת חזיר, ולבישת שעטנז וחליצת יבמה... ושמא תאמר מעשה תוהו הם, תלמוד לומר אני ה', אני ה' חקקתיו ואין לך רשות להרהר בהן. (יומא סז ב)

אמר רבי יוחנן כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים... אלא כדרב משרשיא דאמר שני תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואין נוחין זה את זה בהלכה, עליהם הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים... (מגילה לב א)

ואמר רבי יצחק מפני מה לא נתגלו טעמי תורה, שהרי שתי מקראות נתגלה טעמן ונכשל בהן גדול העולם, כתיב לא ירבה לו נשים, אמר שלמה אני ארבה ולא אסור, וכתיב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו... (סנהדרין כא ב)

תניא אמר להן רבי יהודה לחכמים אף אני יודע שמיתה מנוולת היא, אבל מה אעשה שהרי אמרה תורה ובחקותיהם לא תלכו. ורבנן, כיון דכתיב סייף באורייתא לא מינייהו קא גמרינן... (שם נב ב)

לא היו כופתין את הטלה, מאי טעמא... וחד אמר משום דמהלך בחוקי העמים... (תמיד לא ב)

מדרש רבה:

יהי לבי תמים בחוקיך, אמר דוד רבון העולם כשאני עוסק בחוקיך לא יהא רשות ליצר הרע להציץ בי... דבר אחר זאת חקת הפסח וחקת פרה אדומה, למה ששניהן דומין זה לזה, בזה נאמר זאת חוקת הפסח, ובזה נאמר זאת חוקת התורה, ואי אתה יודע אי זו חקה גדולה מזו... ומי גדולה הפרה, שאוכלי הפסח צריכין לה... (שמות פרשה יט ב)

אמר הקב"ה מי גרם לכם לאכול מן המן ולשתות מן הבאר, מפני שקבלתם את החקים ואת המשפטים, שנאמר שם שם לו חוק ומשפט וגו'... (שם פרשה כה ז)

אם בחקותי תלכו, חקים שחקקתי בהם את השמים וארץ, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. חקים שבהם חקקתי את השמש ואת הירח, שנאמר כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה, חקות שבהם חקקתי את הים, שנאמר בשומו לים חוקו. חוקות שבהם חקקתי את החול, שנאמר אשר שמתי חול גבול לים. חוקים שבהם חקקתי את התהום, שנאמר בחוקו חוג על פי תהום. רבי לוי בשם רבי חמא ברבי חנינא אמר חוקים שבהם חקוקים על יצר הרע... תורה אבן ויצר הרע אבן, האבן תשמור את האבן. אמר רבי אחא בן אלישוב חוקים שמביאין את האדם לחיי העולם הבא... (ויקרא פרשה לה ד)

תנן תנינן, העוסקין בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בגדים, היא גופה מטהרת בגדים, אמר הקב"ה חוקה חקקתי גזרה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי. (במדבר פרשה יט א)

...אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (קהלת ז')...

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, ד' דברים יצר הרע משיב עליהם דכתיב בהם חוקה, אשת אח, וכלאים, ושעיר המשתלח, ופרה אדומה... (שם שם ג)

ויקחו אליך פרה וגו', אמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר לו הקב"ה למשה לך אני מגלה טעם פרה, אבל לאחר חוקה... (שם שם ד)

מדרש תנחומא:

...וכן חוקות עכו"ם שנאמר (ירמיה י') כי חוקות העמים הבל הוא וכתיב וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם (יחזקאל כ'), אבל לישראל נתתי להם מצות וחוקים טובים, שנאמר (ויקרא י"ח) ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם... (משפטים ג)

אמר הקב"ה לישראל, אם עשיתם את חקי אין השטן נוגע בכם, שנאמר מספר חדשיו אתך חקיו עשית ולא יעבור... (בחקותי א)

ילקוט שמעוני:

ויקחו אליך, אמר לו הקב"ה, משה לך אני מגלה טעמיה, אבל לאחרים חוקה. כתיב והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון, דברין שמכוסים מכם בעולם הזה עתידין הן להיות צפים לכם כהדין בולוס, הדא דכתיב והולכתי עורים בדרך לא ידעו... (במדבר פרק יט, תשנט)

וחק לנערותיה, בעצם היום הזה נימול אברהם, ואין חוק אלא מילה, שנאמר ויעמידה ליעקב לחוק. (משלי פרק לא, תתסד)

מדרש אגדה:

שם שם לו חוק ומשפט (שמות ט"ו כ"ה), חוק זה שבת שחייב אדם לענגו, שנאמר (ישעיה נ"ח) וקראת לשבת עונג, ומשפט זה כיבוד אב ואם שהדין נותן שיכבדנו... (דברים ה ו)

תרגום יונתן:

חוק לכהנים - חולקא אמר למתיהבא להון... (בראשית מז כב)

ובחקותיהם - ובנימוסיהון... (ויקרא יח ג)

ככל חקתיו וככל משפטיו - ככל קיימוי וככל דינוי... (במדבר ט ג)

רש"י:

כל חקיו - דברים שאינן אלא גזירת מלך בלא שום טעם, ויצר הרע מקנטר עליהם מה איסור באלו, למה נאסרו, כגון לבישת כלאים... (שמות טו כט)

את חקותי תשמורו - חקים הם גזירת מלך שאין טעם לדבר. (ויקרא יט יט)

וחוק לנערותיה - מזון קצוב. (משלי לא טו)

אבן עזרא:

חקתי - שילך האדם אחרי מעשי ה' והן נטועות בלב. (בראשית כו ה)

חקתי - האסור, משפטי - להעניש העובר. (ויקרא יח כו)

חקים - הגזירות, והמשפטים - הדינים, שאלו צריכים חיזוק מפני העלם טעמם והעמדת (קיום) הארץ. (דברים ד ה)

רמב"ן:

חקותי - ...ואולי נאמר משמרתי שניות לעריות של בני נח ומצות גזל ושפיכות דמים, חקתי אבר מן החי וכלאים של הרבעת בהמה והרכבת אילן, ותורותי דינין ואסורי ע"ז... ועל דרך הפשט תאמר שיהא משמרתי אמונת האלקות, שהאמין בשם המיוחד ושמר משמרת זו בלבו וחלק בה על עובדי ע"ז... מצותי בכל אשר צוהו לך לך מארצך, ועולת בנו... חקתי ללכת בדרכי השם להיות חנון ורחום ועושה צדקה ומשפט ולצוות את בניו ואת ביתו בהם... (בראשית כו ה)

חק ומשפט - ... ועל דרך הפשט כאשר החלו לבא במדבר הגדול והנורא וצמאון אשר אין מים שם להם במחייתם וצרכיהם מנהגים אשר יתנהגו בהם עד בואם אל ארץ נושבת, כי המנהג יקרא חק, כענין "הטריפני לחם חקי", "חקות שמים וארץ". ויקרא משפט בהיותו משוער כהוגן, וכן "כה יעשה דוד וכה משפטו כל הימים"... וכן ביהושע נאמר "ויכרות יהושע ברית לעם ביום ההוא וישם לו חק ומשפט בשכם", אינם חקי התורה והמשפטים אבל הנהגות וישוב המדינות, כגון תנאים שהתנה יהושע שהזכירו חכמים וכיוצא בהם... (שמות טו כה)

את חקתי תשמורו - ...ולא הזכירו רבותינו שיהיה הטעם נעלם ושיהו יצר הרע ואומות העולם משיבים עליהם אלא בלבישת שעטנז, לא בכלאי בהמה, ואין הכונה בהם שתהיה גזרת מלך מלכי המלכים בשום מקום בלא טעם, כי כל אמרת א-לוה צרופה, רק החקים הם גזירת המלך אשר יחוק במלכותו בלי שיגלה תועלתם לעם הארץ, ואין העם נענים בהם, אבל מהרהרין אחריהם בלבם ומקבלים אותם ליראת המלכות. וכן חוקי הקב"ה הם הסודות אשר לו בתורה שאין העם במחשבתם נהנים בהם כמשפטים, אבל כולם בטעם נכון ותועלת שלימה. והטעם בכלאים... (ויקרא יט יט, וראה שם עוד)

מורה נבוכים:

כבר התבאר שהאדם מדיני בטבע ובטבעו להתקבץ, שלא כשאר בעלי החיים, כי הוא המורכב האחרון, וההבדל רב בין אישיו, עד שאפשר שלא תמצא ב' אנשים מסכימים במין מהמדות כפי שאין צורותיהם שוות... עד שתמצא ב' אנשים שהם כאילו מב' מינים, אכזריות איש שישחט צעיר בניו מרוב כעס, ואחר יחמול על הריגת כינה ותולעת. ומפני החילוף הזה אי אפשר שישלם קיבוצו אלא במנהיג בהכרח, המשער פעולותיהם ימלא החסר וימעיט המרבה, ויחוק מפעולות ומדות שיעשום כולם, עד שייעלם ההתחלפות הטבעי...

ויהיה לך ההבדל להכיר בין הנהגות נימוסיות מונחות (בידי האדם), והנהגות התורה האלוקית, והנהגות מי שלקח מדברי הנביאים ויתפאר שהוא אמרו. א', אלו שגילו בעצמם שהם רק נימוסים אינם צריכים ראיה... ב', אם תמצא תורה שכונתה סדר המדינה, הסרת עוול וחמס, ובלי ענינים עיוניים והשגה להשלים הכח הדברי, כי אם לסדר עניני בני אדם קצתם עם קצתם ושיגיע להם הצלחה, זו תורה נימוסית מאנשי הכת הג'.

וכשתמצא תורה שכל הנהגותיה מעויינים בתקון הענינים הגופים והאמונה, וגם כוונתה לתת להם דעות אמיתיות בה' ובמלאכים, ותשתדל לחכם בני אדם שידעו כל המציאות על תכונת האמת, זו מאתו יתברך... (חלק ב פרק מ)

רבינו בחיי:

חקת התורה - פירשו המפרשים לשון חק וגזרת מלך כדבר שאין טעמו נודע לבריות והן תמהין עליו, כענין פרה אדומה שהיא מטהרת הטמאים ומטמאת את העוסקים בעבודתה. והאמת כי פרה אדומה מכלל החקים שאין טעמן נגלה ונודע, אבל עקר לשון חקה מלשון חקיקה, ירמוז לדבר החקוק ומצויר למעלה והנרמז לישראל בפרה אדומה, ולכך נקרא חלק אחד מן המצות חקים... ועוד נקראים חקים מלשון גבול, כענין דכתיב (ירמיה ה') "אשר שמתי חול גבול לים חק עולם לא יעברנהו"... וזה להורות שנעצור המחשבה מלהרהר בהם ולא נעבור גבול מפני עומק השגתם. וצריך אתה לדעת שיש הפרש בין חק לחקה, כי המצוה הנקראת חק היא הנמשכת ממדת זכור, כענין שכתוב בפסח מצרים (שמות י"ב) "לחק לך ולבניך", כי חק הוא מכריע, וכן בספר יצירה, ולשון חק מכריע בינתים, ובברכת מילה, "חק בשארו שם"... והמצוה הנקראת חקה נמשכת ממדת שמור, וזהו "את חקותי תשמורו" הנאמרת בכלאים ובאשת אח, והזכיר לשון שמירה... (במדבר יט ב)

דרשות הר"ן:

ואחר כך פרט מעלת כל אחד מהם, רוצה לומר מן החוקים והמשפטים. ופתח בחוקים, ואמר "כי היא חכמתכם ובינתכם" וגו', מקרא זה נאמר כנגד יצר הרע, כאמרו איך אשמור החוקים האלה ונהיה לקלס בכל הארצות, כמו שאמרו רז"ל שהשטן ואומות העולם מקטרגים עליהם מפני שענינם וטעמם נעלם, ואמר שימשך מהם ההיפך, כי מצד החוקים ימשך שיאמרו רק עם חכם ונבון וגו'... שיראו כי על ידיהם השכינה שורה, ושהשכינה קרובה אליכם יותר מכולם, ויצטרכו להודות שאין זה מצד המשפטים הנעשים לתיקון המדינות, שהם בכל המדינות, ואיך לא ישיגו מהם המעלה שאתם משיגים... (דרוש ט)

ספר העקרים:

...ולהיות הקבוץ וההתחברות מצטרך למין האדם לצורך חיותו והתקיימו... מבואר שראוי שימצא לכל הקיבוץ שבמדינה או במחוז אחד או לכלל האנשים בעולם סדור מה בו יתנהגו, לשמור היושר ולהסיר העוול, כדי שלא יתקוטטו בהתחברם מתוך העסק ומשא ומתן... והסדר הזה קראוהו חכמים דת טבעית, שמצטרכת לאדם מצד טבעו. ועדיין אין דת זו מספקת לתקן צרכי האנשים וחיותם והתקיימם זה עם זה אם לא יתווסף סדור או הסכמה כוללת בכל עסקיהם והמשא ומתן שביניהם, כדתי קסרי רומי והחוקים שיחוקקו אנשי מחוז או מלכות אחת לשמור היושר ההסכמי, ויקרא הסידור הזה דת נימוסית. וזו אי אפשר שתתקיים אם לא בהמצא איש מושל או שופט על הקיבוץ ההוא שיכריח האנשים על הסרת העוול וקיום הנימוס כדי שיושלם תקון הקבוץ או המדינה... (מאמר א פרק ה)

תורת משה האלקית תקיף בכלל ג' חלקים, החלק האחד המקיף הדעות האמיתיות יקרא דברים, כמו שאמר "ויכתוב על הלוחות את דברי הברית עשרת הדברים" (שמות ל"ד)... בעבור החלק המדעי שבהם, ממציאות השי"ת ותורה משמים וההשגחה וכו', וזה החלק המושפע מחכמתו יתברך.

החלק השני הוא החלק המקיף הדברים הנרצים אצל השי"ת, והם המושפעים מרצונו, ויקרא החלק הזה חקים, והוא כלל המצוות שאין טעמן נודע, כאכילת חזיר ולבישת שעטנז, שהם גזירת מלך והם דברים הנרצים לו... (מאמר ג פרק כד)

עקדה:

תורה אחת - עיקר שאלת החכם על הכפל של עדות חוקים ומשפטים. ותשובתו: "עבדים היינו וגו' ויתן ה' אותות ומופתים" וגו'. רוצה לומר שהעדות סימן לאשר גאלנו, וזה יכריח את האדם לעבדותו יתברך, כי אז קנה אותנו לעבדים. ואחר כך אמר על החוקים "ליראה את ה' אלקינו לטוב לנו כל הימים", הודיעו כי מלבד התועלת הידועה לו יתברך יש בכל המצות שכר רוחני נוסף ונצחי על מה שהועילו לחיות חיי שעה, ומצד זה נקראות כל המצות חקים, כי לא נדע את התועלת הנצחית שבהם. (שמות יב מט)

אמנם יש להתפלא שימצאו בתורה האלקית מצוות, שיראה כאילו כיוונה התורה האלקית להעלימן, אך ראוי שייודעו לחכמים ולנביאים ויסתרו מאדם רק לקוצר שכלו והשגתו, ולא שיכוון בהן ההסתר, כי יסתירו דבר מאיש שאינו כערכו, או שלא ירצה לקבל סודו, או שראוי להסתירו מפני גנותו ועונשו, או שיתבזה הדבר על ידי האיש שיגלה לו, כי יגלה מה שאין ראוי לגלות, או שעל ידי הגילוי תמנע כוונתו... (במדבר יט א)

אברבנאל:

חוק ומשפט - החוק הוא הדעת התורנית שהבוטח בה' ישוגב, ובכל קראם אליו ישמע ויעשה נפלאות, והמשפט לאלוקי יעקב לשנות הטבע בתפלת חסידיו. (שמות טו כה)

ושמרתם את חקותי - נתן טעמים בשמירת המצוות, ואמר שיכנעו לחוקים שבלי טעם ויכניעו בזה את יצרם, וכך תקל עליהם עשיית המשפטים. (ויקרא כה יח)

תורות - בענין המשפט והיושר. חוק - ז' מצוות בני נח. (ישעיה כד ה)

ספורנו:

ובקצרכם - ...ואחר כך החוקים ששומרם לבל יחטא לו אחר שהכיר גדלו וטובו, וידע שלא יצוה אלא הטוב והראוי, והם בכל עניני חייהם... (ויקרא יט ט)

ושמרתם - תעיינו ותראו היותם הגונים, אני ה' - כל שמירת החוקים ראויה בלי תוספת וגרעון, כי הם מעשה ה' בתכלית השלימות. (שם שם לז)

אלשיך:

ויבואו מרתה - רצה ללמדם שלא יהרהרו אחרי החוקים שהם דברי ה', כמו שה' מרפא המר במר, וכן מטהר הטמא בטמא, כמו שאמרו רז"ל שנתן להם במרה דיני פרה אדומה... (שמות טו כג)

ושמרתם את חקותי - אף שאינכם מבינים הטעם, כי הלא אני ה' מקדשכם - תבטחו שלולא שהיו שאתם מתקדשים בכל אלו לא הייתי מצווכם, כי כאשר איש שיקלל אביו ואמו או ינאף אשת רעהו כולם יבינו שהמעשה רע, מאלה תלמדו שגם החוקים שיקצר המשיג להשיגו גם יש טעם, ולכן לא יקח איש את אחותו, אף שלקין הותר... (שם כ ח)

מהר"ל:

חוקת התורה - רש"י, כי לשון חוקה שייך במצוות שבעשייתן אין צריך לדעת טעמן בכלל, ותולה המצוה בעשייתה ולא בלמוד, רק עשייה גרידא כשעושה המצוה, אף על גב דלא ידע שום דבר המצוה נעשה שפיר. אבל בתורה לא שייך לשון חוקה שבה שייך לימוד... לכך כתב בתורה לשון חקת ללמד לך שאף בתורה יהא חקה, ואל יהרהר אחר תורת פרה אדומה. ובכלי מדין אמר גם כן זאת חוקת התורה, שאלעזר לא בא ללמד תורה לישראל רק להורות על המעשה שהיה לפי שעה מפני שהיה לענין הוראה, ולענין הוראה אין צריך טעם... (גור אריה במדבר יט ב, וראה עוד מצוה-טעם)

וכן אמרו בירושלמי דשקלים רבי שמואל בר נחמני אומר, הלוחות ארכן ו' טפחים ורחבן ו' טפחים וטפחיים ריוח באמצע... פירוש זה כי התורה יש בה ג' חלקים, דכתיב מה העדות והחוקים והמשפטים וגו', חוקים הם נעלמים לגמרי מבני אדם, והוא יתברך יודע דרכם, העדות שהם גם כן נעלמים מבני אדם, אבל אם מלמדים אותם לאדם אז ידע ויבין אותם אל אמיתתם. משפטים הם מצות ידועים, שאף אם לא נאמרו דין הוא שיהיו נאמרים, כמו כבוד אב ואם... (תפארת ישראל פרק מח)

של"ה:

זאת חוקת התורה - המזרחי כתב אף על פי שיש מקומות דכתוב חוקה ולא שייך שם גזירה היא מלפני וכו', כמו "זאת חוקת הפסח", שאני הכא דכתיב תורה וחוקה והיה די באחד מהם. ולדעתי נראה שקושייתו בלאו הכי מתורצת, דחקת הפסח פירושו זמן ודבר קצוב, כמו "חקך וחק בניך"... (תורה שבכתב חקת)

רמח"ל:

...וזה כי חוקים הם דברים שטעמם נעלם, והקב"ה רצה להעלים הדברים כך, כדי שהסטרא אחרא לא תוכל להדבק. והנה הסודות, הפנימיות של הדברים הניתנת רק לצדיקים, צריך לקיימה כך בדרך סוד כדי שגם החוקים ישארו בחוקם ולא תוכל הסטרא אחרא להשיגם, וסוד החוקים הוא ענין חוקת הפרה, שהוא ממש מה שצריך להעשות בדרך חוק, בסוד הגלות, לטהר טמאים ולטמא טהורים, וכל שאר החוקים סודם כך. ולכן צריך האדם להיות בעל סוד, כי בהיותו כן גורם לחוקים שבכל ההנהגה להשאר נסתרים מן הסטרא אחרא. ולכן לא יחרב העולם, כי כבר אין להם כח להגיע עדיהם, אבל מי שמגלה סודות במקום שאין צריך לגלות, גם החוקים אינם נשארים בתוקפם, והעולם היה חרב חס ושלום. (אדיר במרום דף כג)

כלי יקר:

זאת חוקת התורה - ...ומה שאמר בפרשת ואתחנן "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה", וכאן משמע אדרבא שמונין על החקים, תשובה לדבר כי יש חקים שיכול השכל האנושי להשיג טעמם זולת שטעמה נסתר מכלל ההמון ונגלה הוא ליחידי שרידי הדור. ופרה זו טעמה נסתר מכל אדם, שהרי שלמה ע"ה השיג הכל חוץ מן הפרה... לפיכך האומות ששומעים חק הפרה לבד ודאי מונין עליה, ולהלן נאמר "את כל החוקים האלה", כי השומעים כל החקים בכלל, ויש בהם חקים שיש בהם טעם נגלה, אזי המה יעידון יגידון גם על חק הנעלם כי יש בו סוד, ויתלו החסרון בקוצר דעת המשיג. (במדבר יט ב)

אור החיים:

זאת חוקת התורה - ...ובדרך רמז ירצה באומרו חקת התורה שאם יקיימו מצוה זו, הגם היותה חקה בלא טעם מעלה עליהם הכתוב כאלו קיימו התורה אשר צוה ה' לאמר, כי קיום מצוה בלא טעם יגיד הצדקת האמונה והסכמת הנפש לקיים כל מצוות הבורא.

...אכן לצד שכל מצות התורה הם שכליות ושמעיות, שכליות שהשכל מחייבם, כגון כבוד אב ואם... שמעיות שבת כי בו שבת הבורא ית"ש... וזה הוא טעם הנגלה, ואין לך מצוה שאין בה עוד סודות נעלמים הנגלים למשה, ולאדם ראוי המשיג לקנות קנין התורה במ"ח דברים השנויים במשנת חסידים, שאז מגלין לו רזי תורה שגילה ה' למשה בסיני, ומשה גם כן גילה לישראל בני דורו סודות הנסתרים וטעמי המצוה ויסוד כל דבר, ובמה שלפנינו צוה ה' אליו שיסתום הדברים ויאמר להם הדבר בחוקה בלא טעם... (שם)

הכתב והקבלה:

חקת עולם - מלשון חקיקה, שהוא דבר שאינו על פי השכל ויכול להשתכח במשך הזמן, לכן חוקקים אותו על אבן. (ויקרא ג יז)

אם בחקותי - נאמר על התורה שבעל פה, המגלה פנימיות וכוונות תורה שבכתב, והוא מלשון חיק, עומק והסתר הדבר, ויורה על הפירוש הנעשה על ידי חפירת דבר מדבר וגלותו אל ההתבוננות. ובאלו האדם תמיד הולך, כי גם אחר שהשגנו מעט ממנה נשאר עוד הרבה לחקור, ועל זה אמר שהמקום מתאוה שיהיו עמלים בתורה. (שם כו ג)

את כל החוקים האלה - הזכיר בתשובה לבן רק חוקים, כי חיובנו מצד צאתנו מבית עבדים להיות עבדי ה', וגם במשפטים עלינו לעשותם מצד ציווי האדון ולא מציווי השכל, וכלל טעם החקים, כפי שהשי"ת נהג עמנו למעלה מהטבע, כן נעבדהו בעבודה נעלית משכל אדם. לעשות את כל המצוה - מצוה נשמרת מטעם יראת הגדולה והכבוד, וחוק מיראת עונש, ובאופן כזה אמר להם לשון עשיה, כי שמירה מורה על החפץ הפנימי בדבר, כמו "ואביו שמר את הדבר". (דברים ו כד וכח)

מלבי"ם:

את החוקים - לא תעשה שבמעשה, תורות - לא תעשה שבאמונה... (שמות יח כ)

בחקותי - לפעמים נאמר על הגזירות ולפעמים למוד על פי מדות שהתורה נדרשת בהן, ומדאמר "ואת מצותי", שבזה נכללו כל המצוות, משמע שבחקותי נאמר על כללי התורה ושיהיו יגעים בהם. (ויקרא כו ג)

אשר לו אלקים קרובים - דוקא על ידי החוקים יראו חכמתם, משל לרופא המרפא על ידי דברים זרים ונפלאים, שהוא גדול מהמרפא בדבר ידוע ופשוט... (דברים ד ה)

ליראה את ה' - השומר מצוה חוקית עושה רק מצד יראת ה', ועוד שמקושרים בהם טובות גדולות שעל ידם אלקים קרוב אליהם, כמו שהיה במקדש, וזה שאמר "לטוב לנו" וגו'. (שם ו כד)

חוק - נמוסי השכל להרחיק המגונה. (ישעיה כד ה)

וחוק לנערותיה - קיום המצוות המנהיגות החומר. (משלי לא טו)

שם חק חקים יבא על הנמוסים הכוללים הקבועים במדינה בדברים שאין להם טעם ובלתי נודעים מעצמם מצד ידיעת הטבע או השכל, רק המחוקק יודע טעמם או קבעם מרצונו. וכן חוקי ה' הם חלק התורה נקרא חוקים וכוללים המצות שבין אדם למקום שאין להם טעם נגלה, ומתנגדים לפעמים ליצר הלב שמשיב עליהם אחר שלא נודע טעמם, רק הם מקובלים באמונה כי בם חלקת מחוקק ספון, סודות עליונים לשלמות הנפש. והמשפטים הם דברים והנהגות קבועות שהשכל והמוסר מחייבים בכל מדינה וטעמם גלוי לכל...

ואחר שהאדם מורכב מנפש וגויה מעליונים ותחתונים, הנה מצד הנפש הרוחניית צריך הוא לחקים לכן סודם נעלם, כי באו לתקן נפשו הנעלמת, ומצד גופו באר שהוא מדיני צריך הוא למשפטים בין איש לרעהו, לזה תיוחד השמירה בלב שהוא העיון והמחשבה אל החוקים שהם מתחברים עם נפשו ושכלו בעיון חכמה ודעת, והעשיה תיוחס להמשפטים שבאו לתקן עניני גופו, ועיקרם העשיה בפועל. אולם מצד שהאדם מורכב משניהם וכל אחד עוזר להשלמת חברו, צריך לעשות החוקים גם באברי גופו בפועל, ובזה יעזור הגוף לתיקון הנפש... (הכרמל)

רש"ר הירש:

למינו - זו הצורה המיוחדת של כל צמח וכל נמצא, וזהו חוק הבורא שעליו מדובר לענין כלאים בפסוק "את חקותי תשמורו", חקותי הידועים ממעשה בראשית. ולכן הפסוק בלשון הזה, ולא כבכל מקום "ושמרתם את חקותי". גם לאדם יש חוק "למינו" מיוחד השולט בכל כחותיו ויצריו, ובתוך מין האדם יעד את ישראל שהתורה היא חוק "למינו". בתוך המסגרת שהיא מציבה לנו יכול האדם להתפתח לשיא העצמאות והחופש האינדיבידואליים. בראש חוקי למינו אלו עומדים חוקי העריות, בהם תלויה טהרת האופי הרוחני והמוסרי המיוחד של האדם. לפי גובה המין האנושי כן מגבלותיו המיניים, לבני נח הותר שאר אחות ונדה, ולכהן גדול נאסר הכל חוץ מהבתולה. פריצה מתוך מסגרת חוקים אלו מביאה לאבדן המין או האומה הפורצת. (בראשית א יא)

ויצו ה' - כאן מתחיל חינוכו של האדם המראה לכל תולדותיו את דרך החיים. נמסרה לו מצות לא תעשה שאינה שכלית, זאת אומרת השכל מתנגד לה, זהו חקו מוחלט המתייחס למזונו של אדם, ואפשר להגיע אל החוק הזה רק על ידי מסורת תורה שבעל פה. אלו התנאים לחוק שעל ידו מכירים בין טוב ורע. גדולת האדם היא חופש הבחירה שבו, והוא מגיע לשיא מדרגת גדולתו על ידי כפיפת טבעו היצרי-חושני תחת רצון ה'... לרז"ל נצטוה בפסוק זה על ז' מצות בני נח - חוק המוסר הכללי של האנושות כולה. (שם ב טז)

בשגם הוא בשר - ועוד שהגוף העומד מול הרוח הוא חושני. לא לחנם העמידה התורה את חוקי הנשואין והעריות בראש, כאן מראים לנו איך הם תנאי מוקדם לצמיחת רוח ה' בקרב האדם. (שם ו ג)

חקותי - מגבילים את השרירות החושנית. (שם כו ה)

כי חק לכהנים - תנאים, הדבר הנחוץ למשהו, וכן "הטריפני לחם חקי". (שם מז כב)

ושמרת כל חוקיו - בדרך כלל מקדימה התורה החוקים למשפטים, כי הם העושים את האדם לאדם, כאן המשפטים מוזכרים תחלה, כי ראו במצרים את השחיתות הסוציאלית הבאה מהפרת החוקים. (שמות טו כו)

ובחקותיהם לא תלכו - חוקי המדינה שקופים וטעמיהם ידועים, מה שאינו כן ביחסים החברתיים ובחיי המשפחה, ודוקא בהם טמון המיוחד שבחיי הלאום, חיים אלו עומדים תחת השפעת רעיונות ותחושות פחות או יותר בלתי ברורים ובלתי מודעים, על יחסי האדם לעל-חושי. במצרים דכאו את כבוד האדם על ידי משפט מדינה, ובכנען התפרעו על ידם בחוקי תועבות. שחיתות מוסרית הורסת גם את יחסי החוק החברתי, ולהיפך תעדר מן העבד המדוכא תחושת האדם המוסרי-חפשי.

בחקותיהם - נורמות שניתנו מבחוץ על המותר והאסור, תחומים בהם מותרים מעשי האדם. בבעלי חיים הוגבל היצר המיני על ידי חוק הטבע של "למינהו", אך האדם חפשי ביצריו לגמרי, כדי שיוכל להתעלות ולפעול בחופש המוסרי שניתן לו... חקותי תשמורו - היעוד הרוחני של האדם אינו גלוי לעין, והאדם זקוק לעיון וללמוד כדי לדעתו, במבט שטחי בלבד אין הוא רואה את טעמי חוקי חייו. (ויקרא יח ג וד)

אם בחקותי תלכו - אלו הגבולות שבתוכן חיי הספוק החושני של האדם טהורים ומותרים. תלכו - תנועה בכוון מסוים, כל הרציה והכוונות שלכם יהיו בתוך גבולות אלו. החוקים מביאים לידי טוהר ישותנו, המצוות אלו התפקידים לשמור תמיד ולעשות, ועל ידם נגיע למדרגת אדם מואר על ידי השכל. (שם כו ג)

שמע אל החוקים - רק משמעת לקיום החוקים תצילם מנסיונות, על ידי החוקים המגבילים את החיים הגופניים-חושניים בשמירת חוקי עריות ומאכלות אסורות ועוד נוצרים אנשים המסוגלים לבנות את חיי האומה על יסוד המשפטים. (דברים ד א)

ננתקה את מוסרותימו - חוק המוסר המעמיד גבולות הגבלות וחובות נראה לגוים כעומד בנגוד לאינטרסים הלאומיים שלהם. (תהלים ב ג)

ולאומים בארץ תנחם - ...ההסטוריה לימדה כי הסדר והחוקים שכוננו לאומים אינו מביא את האנושות ואת האומה לידי שלום ולישע, רק בהנהגת ה' וחוקיו ישכנו עמים מישור. (שם סז ה)

לוח המצות שבין אדם לחברו פותח במצוות מעשיות, "לא תרצח" וגו', אבל בכל זאת עדיין אין הבטחת השלום האזרחי, כל עוד אין החוק כובש את לב האדם ודורש שוב את הקשה ביותר, "לא תחמוד"! היתכן לכונן ולהבטיח את השלום האזרחי רק על ידי חוקים חיצונים, מבלי שיהיו חלק בלתי נפרד מפנימיותו של אדם? אכן דבר זה יתכן אם נחדיר באדם את הרעיון של א-ל חי המתהלך בקרבנו.

אם יקימו השלטונות בית כלא בכל קרן רחוב, יפקידו שוטר מיוחד על כל בית ובית ויחנכו את הילדים לאזרחות נאמנה, הרי תמיד יצטרכו להסביר את המוסר האזרחי הזה על ידי התועלת הצומחת מכך לאזרח עצמו. הם נמקו את החוקים האזרחיים בכך, שאין היחיד יכול להיות מאושר בחייו כל עוד לא יובטחו שלומו ואושרו של הציבור... זהו איפוא חינוך אזרחי צבורי המבוסס על חישוב תועלתו של היחיד, הבנים ישתדלו משום כך להיות אזרחים טובים ונאמנים כדי להגדיל את סיכוייהם החומריים, ולקדם את הצלחתם האישית בחיים. אין לזה כל קשר עם מוסר. מי שימצא תועלת עצמית בפשע, לא ירתע ממנו בגלל מוסר אזרחי זה... כל החוקים המלאכותיים אין להם ערך ממשי, כל עוד אין יודעים לנטוע בלב האדם את השמחה בחלקו, את האושר העצמי הטהור מכל שמץ של קנאה באושר הזולת, רק כך יוכל האדם להתגבר על תאוות יצריו ועל המדות הפסולות... (במעגלי שנה חלק ג עמוד רפא)

העמק דבר:

חקותי - מדות שהתורה נדרשת בהן. (בראשית כו ה)

ושמרתם את חקתי - במקום שמקדים חוקים למשפטים אינו רוצה לומר מצוות שאין טעמן ידוע, כי אם החוקים הם מדות שהתורה נדרשת בהן, ומשפטים הם הדינים שנדרשו על ידי זה, וכן בירושלמי נדרים פ"ד, ור"ן שם דף ל"ז... (ויקרא יח ה)

איש אמו ואביו - עתה מפרש חוקי השי"ת אשר המה מקבלים נגד חקי העמים שודאי תכלית חקי העמים באו על פי איזה טעם לפי דעת גדוליהם או כהניהם המשובשת, שבאופנים הללו יתקיים שלום המדינה או פרנסתה. ובאו מצות ה' שבאלו המשפטים והחקים דוקא יתקיים שלום בישראל ופרנסתם. על כן בא רבוי המצות שבאותה סדרה מחולק בשתי פרשיות, עד "וכי תבאו אל הארץ" וגו' פרטי המצות שגורמים שלום בישראל, ופרשת השניה פרטי המצות המביאים פרנסה. (שם יט ג)

זרע חומר שעורים - והנה יש להסביר טעמא דהאי דינא, אף על גב שמכל מקום חק הוא, שהרי אין נפקא מינה בין פרדסות סבסטי בין חולת המחוז, וכדתנן בפ"ג דערכין, מכל מקום הרי זה ככל חוקי התורה, שעיקרן בטעם והפרטים חקה... (שם כז טז)

משך חכמה:

את משפטי תעשו - ...והנה האומה בכללה נקל אצלה להיות נזהר בחקים המה דברים הדתיים, מלהיות נזהר במשפטים המה הנמוסיים והמשטר. חקות הקבועים בשכל ובהנהגה הנכונה, וכשלונה של ירושלים יוכיח... שבחקים היו נזהרים ומקיימים כל מצות הדתיות, רק במשפטים היו סוררים, אולם יחיד הפרטי לו לבדו נקל להיות זהיר במשפטים שמשיגים מצד השכל ומצד הנימוס... והנה אצל רבים לא שייך לומר שיגדרו את הרבים בסייגים במשפטים, דמאי חזית לוותר על ממון זה יותר מממון זה, אבל חוקים שייך סייגים, שיאסרו שניות וכיוצא בזה, ויוסיפו מחול על הקדש... אבל בפרטי שייך לומר שיעשה סייג גם למשפטים... (ויקרא יח ד, וראה שם עוד)

...והנה מצאנו חקה בסתרי הטבע, שארס המחלה בהתהרכבה בדמי החולה, אז יהי זה מזור, כאשר נתפשט עתה הרפואה בנשוכי כלב שוטה ובחולי אסכרה ועוד, אשר זה שיטת ר"מ בן חרש בסוף יומא. כן בסתרי התורה, כי הפרה אדומה והשעיר המשתלח כאשר יעשו זה משתלח מבפנים וזו נוכח פתח אהל מועד, זה מכפר וזה מטהר, ומי יבא בסוד ה'. (במדבר יט ג)

שפת אמת:

על מוקדה וגו'... ובזהר הקדש הפרש בין זאת התורה לחקת התורה, פירוש חקת הצורה שחקק השי"ת גם בחומריות, כמ"ש המהר"ל ז"ל שבכל דבר יש חומר וצורה, וצורה הוא חיות הפנימיות כנ"ל, וזה מי צוה גזר כן, שהמצות שנתן השי"ת בעניני העולם הזה הם כחוקה וגזירה, מה שאינו כן דברים רוחניים הכל מובן שם בטעמו. וזאת חקת התורה הוא חיות התורה שיש בכל הבריאה, דבאורייתא ברא קוב"ה עלמא וכו', ופרה הוא הביטול להשי"ת... (פרשת פרה תרל"ב)

ובטהרת פרה כתוב חוקה... כי כל טומאת מת נעשה על ידי חטא אדם הראשון מעץ הדעת, "והייתם כאלקים יודעי טוב ורע", ולכן הטהרה אי אפשר להיות רק על ידי ביטול הדעת, כמו שהיה רצונו ית' שלא יאכל מעץ הדעת, והיה נמשך אחר החיים בלי תערובות, לכן שטן ואומות העולם מונין את ישראל מה טעם יש בה, שרוצין לפתות את בני ישראל כנחש הקדמוני להיות רוצין להבין הכל על פי שכל השפל של האדם, אבל בני ישראל נמשכין באמונתם אחר רצונו ית' בלי טעם, ומזה זוכין אל הטהרה. (שם תרמ"ז)

בענין טהרת הפרה שנקרא חוקה, כדאיתא במדרש על פסוק אמרתי אחכמה והיא רחוקה, שאין יכולין להשיג הטעם, דיש תורה וחקים ומצות ומשפטים, ועיקר שבחן של ישראל שזכו לחקים, מאחר שאין משיגין הטעם, אם כן הוא עדות שיש לבני ישראל חלק בעצמותם בתורת ה', שחוקות התורה הם חקיקות ורשימות בנפשות בני ישראל, ולכן מזה בא הטהרה, כי הם רשימות וחקיקות בעצם בלי השתנות, כי הטעם יוכל להשתנות אבל הרשימה הוא חק ולא יעבור... (שם תרנ"ד)

בענין טהרת פרה... והנה כתוב זאת חקת התורה, וגם חז"ל דרשו על פרה הפסוק אמרתי אחכמה וכו', וכ' במקום אחר כי חטא הראשון בעץ הדעת גרם המיתה, כי הדעת הוא תערובות הנפש בגוף, ולכן יש בו פסולת דעת טוב ורע, והשגה שאדם משיג בדעת אחר החטא אינה ברורה ויש בו תערובות, ושמירת החוקים שלמעלה מהשגת האדם הוא בחינת עץ החיים, ומזה בא הטהרה... (שם תרנ"ו)

בשאלת החכם מה העדות והחוקים. ולכאורה איך שואל טעם על חוקה, אך כי באמת כתיב "מגיד דבריו וגו' חקיו ומשפטיו לישראל", שבני ישראל יודעין טעם גם בחוקה והוא על ידי שמאמין ועושה החוק באמת אף בלי הרגשת הטעם, על ידי זה זוכה לידע הטעם גם כן... (פסח תרל"א א)

בזהר הקדש פרשת חקת... ופירוש שחקת היא תורה שבעל פה, שגוף התורה למעלה מהשגת אדם, וכתיב אשר שם לפני בני ישראל, וחקת החקיקה בלב האדם ובמעשיו... וזה ענין תורה שבעל פה להמשיך הארת התורה לכל מעשה בפרטות, כי בודאי בכל דבר יש הארה מהתורה, שהרי באורייתא ברא קוב"ה עלמא, רק שנגנז ואינו ניכר וצריכין למצא הארת התורה הגנוזה במעשה בראשית. ופירוש חקת כמ"ש עשה תורתך קבע, הפירוש להיות נקבע בגוף האדם ידיעת התורה כיתד שלא תמוט... (חקת תרל"א)

במדרש מי יתן טהור מטמא... וזה שנקרא חוקה, כמ"ש "חק נתן ולא יעבור", שהוא הבריאה והטבע שהכל בכח מאמרו ית', וכח המאמר נחקק ומקיים הכל, ולשון חקיקה וכתיבה הוא בדבר המתנגד, כמ"ש אש שחורה על גבי אש לבנה, וזה הכח מהתורה שנגנז גם בכל מעשה גשמיי נקרא חוקה כנ"ל, ועל זה נברא האדם להמשיך חיות הנ"ל בכל דבר על ידי התבוננות כנ"ל. ואיתא חק לישנא דמזוני... שנקודה הנ"ל מקיימת כל העולמות ונותנת תמיד חיות ושפע ברכה לכל דבר, והוא נקודה המדבקת הכל בשורש החיות כנ"ל. (שם תרל"ב)

ברש"י לפי שמונין את ישראל מה טעם יש בה... אך כי ודאי יש טעם לכל חקה רק שאי אפשר להבין הטעם עד שמקבלין המצוה כחוקה בלי טעם, ועל שם זה נקראת חוקה, כי כן רצונו ית' לקיים המצוה בלי ידיעת הטעם, וכפי האמונה ורצון לקיים המצוה בלי ידיעת הטעם כמו כן זוכין אחר כך לקיים בידיעת הטעם, כי הטעם הוא דבר רוחני שאין בו ממש, וכפי שאדם מתרחק מגשמיות יוכל להרגיש טעם חוקי השי"ת... ובשבת מתגלה יותר כי שבת הוא בחינת הטעמים של ימות החול, ופשוט שבשבת מתגלה פנימיות של כל דבר והוא הטעמים כנ"ל... (שם)

זאת חקת התורה, שיש מצות שנקראו חוקים שאין להשיג טעמם כי המצות הם מול תרי"ג איברים וגידים, וכמו ביצירת האדם יש כמה אברים וגידים שאין נודע פעולתם בדרך הטבע, רק כפי ציור הפנימי של האדם הם צריכין להיות כך, כמו כן במצות, ולכן נקראו חוקים שהם רמזים ורשימות ממדריגה גבוהה שאינה יכולה לבא לידי התגלות, והם אינם מקבלים שינוי ולכן נקראו חוקים, ולכן יש בהם כח הטהרה, כמ"ש מי יתן טהור מטמא לא אחד, שהם בשורש האחדות ולכן אין מקבלים שינוי... (שם תרנ"ז)

שם משמואל:

במדרש רבה משל לשתי מטרונות דומות שהיו מהלכות שתיהן כאחת נראות שוות, מי גדולה מזו, אותה שחברתה מלוה אותה עד ביתה והולכת אחריה. כך בפסח נאמר בו חוקה ובפרה נאמר חוקה, ומי גדולה, הפרה, שאוכלי פסח צריכין לה. נראה דהנה שני מיני חוקים הם, יש חוקה שהיא מצד עומק המושכל שבלתי אפשר לבשר ודם להשיג הטעם, וכענין חמשין שערי בינה נמסרו למשה חוץ מאחד, ויש חוקים שהם כעין גזירת המלכות, שאין מדרך המלך לגלות טעם גזירותיו לכל, וכמו כן חוקים שנרצה בהם שיעשו אותם מצד שכך צוה ה'. ואם היה הטעם גלוי היתה יכולה להיות העשיה מצד הידיעה שכך צריך להיות, על כן בא הציווי בלשון חוקה, שהכוונה שהאדם יהיה נמשך אחר רצון השי"ת מפאת שהוא ציווי השי"ת... (תשא תער"ב)

יש להבין מדוע הברכות תלויות בהילוך החוקים דוקא, ונראה דהנה ידוע שברכות אלה הן לימות המשיח, ואיתא שבימות המשיח יחזור העולם לבחינה שהיה אדם הראשון קודם החטא. וכבר כתבנו ששורש חטא עץ הדעת היה חסרון והעדר התמימות, והוחל התיקון הזה ביציאת מצרים, כמו שכתוב, זכרתי לך חסד נעוריך וגו', שהיו נמשכין אחר השי"ת בתמימות, ולא אמרו איך נצא למדבר, ונגמר התיקון בקבלת התורה הקדושה שאמרו נעשה ונשמע, ולולא חטא העגל היה נשלם אז התיקון, והיתה בטילה ממילא המיתה שהיא עונש חטא עץ הדעת, ועל כן עיקר התיקון תלוי בקיום החוקים באשר אין טעמם נודע, והעשיה היא רק בתמימות, ובאמת גם בכל המצוות יש בהן טעמים נסתרים ונעלמים מאד נוסף על הטעמים הנגלים, והם בגדר החוקים, והאדם צריך לקיים כל המצוות לא מצד הטעם רק מחמת ציווי השי"ת, ומצד גדר החוקים שבהן. (בחקתי תע"ר)

במדרש רבה אם בחקותי תלכו, הדא הוא דכתיב חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. אמר דוד, רבונו של עולם היייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך, והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות. נראה דהמדרש מדייק לשון הליכה דכתיב גבי חוקים, שלכאורה לשון הליכה שייך רק כשמבינים הטעם ומעמיקים בכל פעם יותר, אבל בחוקים לכאורה לא יצדק לשון הליכה, לזה מביא ואשיבה רגלי אל עדותיך, כי ההרגל נעשה טבע שני ומתרגל בכל פעם יותר. על כן יצדק בו נמי לשון הליכה, הגם כי מצות אנשים מלומדה אינן שוים כלום, זה רק כשכל העשיה אינה בחיות ורגש הנפש רק מחמת ההרגל, אבל על כל פנים צריכין להרגל שיהיה הגוף רגיל במצוות ולא יהיה רובץ תחת משאו, ויעכב על חיות הנפש. וזהו שאמר דוד המלך ע"ה ואשיבה רגלי אל עדותיך, כי פחיתות הגוף והמדרגה התחתונה של האדם מכונה בשם רגלים, היינו שההרגל פעל על הגוף שיהיה גם כן נמשך אחר חיות הנפש... (בחוקתי תער"ב)

והנה מדת התמימות וחוקים בני בקתא חדא נינהו, ומדת התמימות ניכרת במצוות החוקים שאין ידוע טעמם, על כן לירושת הארץ מתבקשים החוקים דוקא. ועוד יש לומר בטעמו של דבר שלירושת הארץ נתבקשו דוקא חוקים ומדת התמימות, דהנה ירושת הארץ היא רק מצד הכלל, וכיבוש יחיד לא שמיה כיבוש, וידוע שאין דעתן של בני אדם שוות, וכל חד וחד וכמה דמשער בליביה, על כן נחשב כל פרט ופרט לעצמו, אבל במצוות שהן חוקים, שבהן כל אפין שוים, בגללן ישראל גוי אחד בארץ, שאין לכולן אלא כונה אחת לעשות רצון אביהם שבשמים בלבד, וכן מדת התמימות, והם מעוררים את כח הכלל והציבור ביותר... (חקת תרע"ו)

מכתב מאליהו:

לפי דרגות טוהר הנפש מנגיעות המדות והתאוות, מסוגלת הנפש לתפיסת התורה בפנימיותה. יש חוקים ומשפטים, החוקים נתפסים בצד הפנים, הדבק להשי"ת ומתבטל אליו, הוא מרגיש בפנים לבבו התבטלות לרצונו יתברך, אינו מבחין שום צורך לברר בשכלו למה ירצה בוראו ככה, אין בו שום נטיה לבקר, שהרי מתבטל הוא אליו יתברך. המשפטים נתפסים מצד השכל, כי השכל יחייב לעשותם גם אילולא ציוה השי"ת עליהם. מכל מקום הדבק בהשי"ת באמת, מתבטל הוא אליו כל כך אשר לא יעלה על לבו כלל מה שיורהו שכלו מצורך וחובת המעשה, אלא גם את המשפטים יעשה רק מצד שאיפתו לקיים רצונו יתברך.

אבל מי שלא הגיע לדביקות ירגיש ויבחין בשכלו את חובתו לקיים את המשפטים וגם את החוקים יקיים מצד החיוב, דהיינו בחינת היראה, ויקבל עליו את עול הדברים באופן זה. ואף שגם זו מדרגה חשובה, ואשרי מי שיגיע אליה, מכל מקום בטלה היא לעומת מדרגת הדביקות.

התינוק רואה גם בגמרא את אותיות האלף בית שלו, וברור שהשגתו אמיתית, מכל מקום הלמדן המבין כבר את הענין לא יעלו על דעתו האותיות כלל, ואפילו הקריאה שהיא למעלה מהשגת התינוק גם כן בטלה אצלו לעומת תוכן הענין אשר ילמד, כן כל ההשגות השכליות בטלות הן בהשגה הפנימית של הדביקות...

במצוות התורה השאלות הן "איך" המצוה הזאת, פרטי המצוה, ו"למה" צוה השי"ת כך. השאלה בדבר פרטי המצוה שייכת היא בכל המדרגות, גם במדרגת הדביקות הכי גבוהה, מדרגת משה רבינו ע"ה, ויש שחזר ושאל מפי הגבורה, אלא שנתברר לו בנבואה, דהיינו דרך הגילוי מצד הדביקות ולא מצד היקש שכלו. אבל שאלת הלמה, בירור הטעם, הוא ענין מוכרח בכל המדרגות עד הדביקות.

כאשר יעמול בשכלו ויעמוד על נפלאות טעמי התורה תתפתח באדם אהבת התורה, וירחיק ממנו כל התענינות אחרת וידבק רק בה, מן הדביקות בתורה יגיע לאהבת נותן התורה ולהתדבק בו יתברך.

אבל בהגיעו לדרגת הדביקות וההתבטלות מתחיל להרגיש בשאלת למה אני בא בשלי לברר את טעמי רצונו יתברך, ויש בזה צל של נתינת ערך להסכמה שלי, שזה מתנגד להתבטלות. נמצא שבמרום הדביקות מתבטלת לגמרי שאלת ה"למה" בנוגע לרצונו יתברך, הוא לא יבחין עוד את בחינת החובה שבחוק, ונמצא שחוק גלוי לו ושוה לו החוק והמשפט ממש, כי לא שייכים אצלו עוד טעמים, שעל כל פנים בטלים בדביקותו.

מצינו שלשלמה המלך היו מושגים כל החוקים חוץ מפרה אדומה, ומשה רבינו ע"ה ידע גם את פנימיות ענין פרה אדומה. שלמה המלך ע"ה אמר "ולבי ראה הרבה חכמה", הרי שחכמתו היתה לבבית בראית הלב, זהו ענין ההשגה הפנימית, כל בחינת חוק נתבטל בלבו של שלמה המלך ע"ה, ורק במקום אחד שהשכל מתנגד לגמרי עדיין הבחין את הסתירה אבל בדביקותו של משה רבינו ע"ה לא הורגשה אפילו פגימה דקה זו, וגם חוק הפרה לא היה בבחינת חוק אצלו. (חלק א עמוד ריט)