חורף

(ראה גם: אביב, חודש, קיץ)

תלמוד בבלי:

תניא רבי נתן אומר בימות החמה חמה מהלכת בגובה של רקיע, לפיכך כל העולם כולו רותח ומעינות צוננין, בימות הגשמים חמה מהלכת בשיפולי רקיע, לפיכך כל העולם כולו צונן ומעינות רותחין... (פסחים צד וראה שם עוד)

מיתיבי, רשב"ג משום ר"מ אומר וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו, חצי תשרי

מרחשון וחצי כסליו זרע, חצי כסליו טבת וחצי שבט חורף, חצי שבט אדר וחצי ניסן קור... (בבא מציעא קו ב)

רש"י:

קור - קשה מחורף. וחורף - עת זרע שעורים וקטנית החריפים להתבשל. (בראשית ח כב)

בימי חרפי - קדמותי. (איוב כט ד)

אבן עזרא:

בימי חרפי - גדולתי, ויש אומרים לשון חורף ששם יחל הזרע. (שם)

רלב"ג:

בימי חרפי - נערותי, כחורף שיחל זמן הזריעה. (שם)

הגר"א:

מחרף עצל לא יחרש - חורף הוא חצי כסלו וטבת וחצי שבט. ומה שאמר רש"י בחומש חצי כסלו וטבת וחצי שבט הוא קור טעות סופר, וצריך לומר חורף, כמו שמפורש בגמרא ב"מ, ותיכף כשיגיע עת החורף שהוא קר מעט הוא לא יחרוש... (משלי כ ד)

רש"ר הירש:

לשון הקודש היא אולי השפה היחידה, בה אין המושג "חורף" אפוף קדרות ומעורר הרהורים נוגים הקשורים בימי הזקנה והשקיעה של האדם, ומעבירים רעד אורב בכל עצמותינו. כי נהפוך הוא, המלה "חורף" משמשת כתיאור לימי פריחת נעורים, "כאשר הייתי בימי חורפי" (איוב כ"ט ג'). רק היהודי נוהג ומסוגל לאמור כך, כל אימת שיחשוב על תקופת ילדותו וכוחותיה הרדומים והספונים המתעוררים אט אט וקמים לתחיה, על הימים המופלאים אשר בהם ריחף סוד א-לוה עלי אהלי.

מה גדולה היא מדת הנחמה והעידוד הטמונה בגישה מופלאה כזאת, שאינה הולכת שולל אחרי רושם של חזות חיצונית, ואשר איננה גורסת כל עיקר את המבט אחורה כי אם קדימה בלבד, ונשמרת היא מלהרהר בציצים שנשרו או בענפים שנגדעו, אלא כל מעינה בציצים ובפרחים חדשים... מה נשגבה היא המחשבה האידיאלית הרואה בחורף את עריסת האביב המתחדש ובא לטובה, ולא את בור-קברו של הקיץ שחלף... (במעגלי שנה ב עמוד קיד)