(ראה גם: חטא-כללי, עונש)
ראה: חטא-כללי, בראשית קפב, בראשית ב שצה, וישב תצו, שמות כד, צו נ, אחרי שמ, נשא נה.
שכן מצינו בימי שמעון בן שטח שירדו להם גשמים בלילי רביעיות ובלילי שבתות עד שנעשו חטים ככליות... להודיע כמה החטא גורם, שנאמר עונותיכם הטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם. (תענית כג א)
אמר רב אדא ברבי חנינא אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד, שערכה של ארץ ישראל הוא, מאי טעמא, כי ברוב חכמה רב כעס. (נדרים כב ב)
תניא היה רבי מאיר אומר אדם עובר עבירה בסתר והקב"ה מכריז עליו בגלוי, שנאמר ועבר עליו רוח קנאה, ואין עבירה אלא לשון הכרזה, שנאמר ויצו משה ויעבירו קול במחנה... (סוטה ג א)
...עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא יחידי שחטא אובד ממנו טובות הרבה... (קדושין מ ב)
שבע מיני פורעניות באות לעולם על שבע גופי עבירה... (אבות ה ח, וראה גם ערך עונש)
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין לדרוש את התורה במ"ט פנים טמא ובמ"ט פנים טהור... (במדבר יט א)
והנשארים בכם ימקו בעונם, מלמד שהעון מרקיב את הגוף כדרך שהעש מרקיב את הכלים. (ויקרא כו לט)
סוד ברכת מלביש ערומים והנותן ליעף כח, כי האדם בעולם הזה הוא חוטא בהכרח, ואז מפשיטין מעליו לבוש הקודש ונותנים עליו לבוש הקליפה המתלבשת בו, דוגמת "ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב", ונמשך עליהם זוהמת נחש, וכן אירע גם כן לאדם ולנחש ולחוה כשחטאו. ואמנם כפי ערך החטא כן העונש, שאם חטא הרבה אפשר שיסתלק הלבוש כולו, ואם לא חטא הרבה, כן אין הלבוש מסתלק לגמרי, רק יסתלק מעט ויחלש, כמו "צור ילדך תשי" וגו', וזה סוד מלביש ערומים לאותן שנפשטו לגמרי, וליעף כח לאותן שנחלשו. (כי תשא)
אם נשמתא איהו מתטופא בחובין או גרע מיניה אפילו פקודא מאינון פקודין כמה דאוקמא מארי מתניתין, עבירה מכבה מצוה, בההוא דשריא עבירה ואסתלק מיניה מצוה, ההוא אתר איהו פגים, ואיהו מום דבנשמתא בגיניה הקב"ה לא שריא על נשמתא, הדא הוא דכתיב "כל איש אשר בו מום לא יקרב". נשמתא דאיהו ביה מום ברמ"ח פקודיו דילה לא אתקריב בגינה לגבה, אבל נשמתא מסטרא דשכינתא לית בה מום, הדא הוא דכתיב "כלך יפה רעיתי ומום אין בך". אם היצר הרע בעי לקרבא לההיא אתר כיון דשכינתא שריא תמן דאיהי נשמתא אתמר בה והזר הקרב יומת, בגין דאתמר עליה "אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן". (אמור)
ויירא יעקב - ...וזו תשובה לשואלים למה פחד למרות ההבטחה, וידענו שעוון קטן גדול נגד העושה הגדול, ופחד שמא חטא או שגג במחשבתו, שהרי משה כשנשלח לגאול את ישראל כמעט נהרג בדרך בשגגתו. (בראשית לב ט)
נפש כי תחטא - ...וטעם הקרבנות על הנפש השוגגת מפני שכל העונות יולידו גנאי בנפש והם מום בה, ולא תזכה להקביל פני יוצרה רק בהיותה טהורה מכל חטא, ולולי זה היו טפשי העולם זוכים לבא לפניו. ולכן הנפש השוגגת תקריב קרבן שתזכה לקרבה אל האלקים אשר נתנה... (ויקרא ד ב)
...וטעם עונו ישא שיהיה החטא ההוא דבק בו מן העת ההיא מעשיו לא יצליחו ורבצה בו האלה כי יכהו השם בתחלואים רעים עד השמידו בכרת. כענין שאמרו סימן לעבירה הדרוקן. (שם כ ט)
ראה עוד חטא-כללי איוב לה ב.
...ועל כן יש ליזהר שלא להרבות דברים בטלים פן ישכח את הצור אשר הוא תמיד לנגד עיניו כפקח אשר לפני העיוור... ומתרחק מעמוד של אמת ומהיות ירא מפניו, כי אינו מצוי בלבו מחמת קשיות הלב שהוא עז וקשה ורחוק מאלקים, ואינו מוצא במחשבתו אלא דברי הבאי, ולפיכך אינו מוציא במחשבתו האלוקית רק בקושי ובחזקה, כמו שלא יוכל העיוור להבין ולהאמין האדם אשר לפניו אם לא ימשמש בו או ישמע קולו, כך לא יוכל האיש ללמוד ולקשור בלבו תמיד האלקים אם לא על פי עזיבת העון, כי העוונות מבדילות ומשכחות היראה ומשנים הפנים... (לה)
ראה חטא-כללי ויקרא יא מג, אבות פרק א ג.
עונותיכם מבדילים - עוונותיכם התעבו כענן עב המסתיר אור השמש, ולא תרד השפעתו ולא תעלה תפלתכם. (ישעיה נט ב)
עיניכם הרואות - הנה יעיד על זה מה שראיתם שקרה בענין בעל פעור, כי אמנם אותם שחטאו בעבודת בעל פעור לא התכונו לזה בתחלה אבל היתה תחלת כוונתם לזנות בלבד... כל אחד חשב שזה לא יקרה לו כלל, והנה קרה ההפך. כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור - להדבק בבנותיו אין גם אחד מהם שנשמר בחכמתו מהכשל בעבודה זרה... (דברים ד ג)
ראה חטא-כללי, ויקרא יב א, דברים כו ה, איוב יא טו.
וכל מי שהוא מלוכלך בעונות וחטאים והרי הוא משוקץ ומתועב כל שכן שטורפין לו מצוותיו בפניו, וכן מובא ברמב"ם, וכן אמרו רז"ל עבירה מכבה מצוה, ודע שהעבירות מלכלכין נפשו של אדם ושנאוי לפני ה' ולפני כל מלאכיו, ולזה אמר המשורר חטאי לו יריחון בם שכני אזי ברחו רחקו מגבולי. (הקדמה)
הב', נושא עוון, והרי זה גדול מהקודם, שהרי לא יעשה האדם עון שלא יברא משחית, והרי אותו קטיגור עומד לפני הקב"ה ואומר פלוני עשאני. ואין בריה מתקיימת בעולם אלא בשפעו של הקב"ה, והרי המשחית הזה עומד לפניו, ובמה מתקיים, הדין נותן שיאמר הקב"ה אינו זן משחיתים, ילך אצל מי שעשאו ויתפרנס ממנו. והיה המשחית יורד מיד ונוטל נשמתו, או נענש עליו כפי עונשו עד שיתבטל המשחית ההוא, ואין הקב"ה עושה כן אלא נושא וסובל העון, וכמו שהוא זן העולם כולו, זן ומפרנס המשחית הזה... (פרק א)
הנה בהיות השפע של רוח הקודש מתעורר לרדת אל האדם לשרות עליו ויהיה חוטא, הנה היצר הרע הוא גורם מסך חשוך בין נפש השכלית אל מקור רוח הקודש, וזהו שכתוב כי אם עונותיכם היו מבדילים וגו', ואין רוח הקודש שורה עליו, ועל ידי עבירות שס"ה הפוגמים בנפש השכלית, גם אם יהיה הפגם מחמת חסרון איזו מצוה מרמ"ח מצוות עשה, הנה הוא בעל מום ואין שפע נמשך אל הנפש השכלית בהיות איזה אבר נשחת ובעל מום. ואמנם אם יהיה הפגם למטה בנפש היסודית, מפני מדות רעות שבנפש החיה, או מפני מאכלות אסורות המשקצים נפש הצומחת, וכן כל כיוצא בזה, אז לא יהיה כח בתחתון לעורר להמשיך השפע העליון ונעשה מסך מבדיל שם, ואין התעוררות תחתון עולה מלמטה להמשיך השפע העליון מלמעלה למטה.
נמצא כי כמה מיני מסכים הם, אם מסך בין נפש הצומחת ולמעלה, יען פגם במאכלות אסורות, אשר כחם בנפש הצומחת, ואם הם במדות רעות או בעבירות הבאות על ידי תאוה והתעוררות נפש החיה הם פוגמים בה, ואם הם עבירות דיבור באים מנפש המדברת, ואם הם במחשב והרהור פוגם בנפש השכלית. וכבר נתבאר כי כל הפגמים אינן רק באותו הניצוץ הפרטי שיש אל הנפש ההיא בכל מדרגה ומדרגה ובכל עולם ועולם, ולפעמים בהתחזק הפגמים נכרתת נטיעת הנפש הזו מגוף האילן הנקרא אור מחצב הנשמות על ידי מסך הנזכר המבדיל, וזהו סוד הרשעים בחייהן קרויין מתים... אמנם לענין המשכת רוח הקודש, כיון שיש פגם בכל מקום שיהיה אינו יכול להמשך כלל, ולכן הבא ליטהר צריך שיהיו כל מדרגותיו זכוכית לבנה נקיים מכל חלאת היצר הרע המעורב בכל המדרגות של הנפש... הרי נתבאר כי על ידי הפגם גורם שתים רעות, האחת שאין תשוקת ורצון התחתון יכול לעלות עד מקור רוח הקודש, ועל ידי כן גם רוח הקודש העליון אינו יכול להתפשט עד התחתון, וכל זה מחמת מסך העונות. ואמנם גרמת הפגם נעשה בהכרח על ידי כחות שיתוף בגוף ונפש הדומם המתקשרים קשר אמיץ בגוף עצמו, כי הוא כלי שבו פועלת הנפש בכל מיני כוחותיה... (חלק ג שער ג)
שלשה דברים מתישים כחו של אדם. וידוע כי יש באדם שלשה כחות אשר בהם שייכת חולשה, האחד כח הגוף, השני כח נפשי, השלישי כח נבדל שהוא השכלי. ואלו שלשה כחות ידוע למשכילים. ומאחר שאלו שלשה באדם, אמר כי החטא מחליש כח נבדל אשר הוא באדם, כח זה אינו מקבל חולשה מצד עצמו מפני שהוא נבדל, רק החטא מחליש אותו, כי החטא בודאי מחליש כח הנבדל, והפחד דבר זה מחליש כח הנפש... (חידושי אגדות גיטין ע)
ראה עוד חטא-כללי.
...וכאשר גרמו העוונות, אז הסתירו המאורות פניהם ולא האירו זה לזה, וגם תולדותיהם לא לקחו מחיה די שביעתם, ואז תשש כח הקדושה וכל הנמשכים אחריה, ונתגבר כנגד זה כח הטומאה, והבן מאד כי כל זה גרמו עוונות ישראל, כי בחטאם נתחזקה הטומאה והיתה מתגברת לעמוד במקומות מן הקדושה לפי חטאם. ותדע שכל כך נתגברה עד שאם היה הדבר נמשך יותר כבר היה צריך העולם ליחרב, ומאהבת הקב"ה את ישראל לא המתין להם עד מלאת סאתם, רק הקדים להגלותם... (מאמר הגאולה)
ראה גם חטא-כללי דרך ה' חלק ב פרק ג ט.
אשר יהיה בו מום - ...על כן אומר אני שהקדמונים שהיו בקיאין בחכמות היו יודעין בכל מום שנתהוה באדם טרם היותו מצד איזה עון שראו בו. דרך משל אם ידעו שהוא מקבל שוחד ידעו בו שסופו לבא לידי עיורון, ואם ראו בו רגל גאוה ידעו בו שסופו לבא לידי שבר רגל... והכרת פניו ענתה בו שהכירו במראה פניו איזו תכונה רעה שיש בקרבו וסופו לבא לידי מום... לכך נאמר "איש מזרעך אשר יהיה בו מום", שהכרת פניו ענתה שלסוף יהיה בו מום... (ויקרא כו יז)
ואם לא תיטיב - ...פירוש כשתשלול בדעתך בחינת הטוב, לפתח, פירוש להתחלתך תשוב רע, הנה בחינת הרע שנקראת חטאת רובצת עליך גם על כל מעשיך, ושללת ממך הנשיאות ומשלת במעשיך, וכעת מה מקום לחרון אפיך כיון שאתה סיבה לדבר... כי כל עוד שאדם חושק בבחינת הרע הוא ממשילו עליו, כאומרו "לא יהיה בך אל זר", וכשהאדם מואס בדברו ובעצתו זו היא השפלתו... (בראשית ד ז)
ותשחת הארץ - ...אכן יתבאר הענין על דרך אומרם באבות העושה עבירה אחת קונה לו קטיגור, פירוש מלאך משחית. אך צריך אתה לדעת כי אין המשחית יכול עשות דבר קודם שישפוט שופט כל הארץ שה' מונעם מעשות רע, והוא סוד פירוש נושא עון... ויש לך לדעת כי הגם שימנע ה' המקטרג מהזיק לעושהו עם כל זה כשירבה לקבול שלא יסבול עוד וידחוק למהר מעשיהו לאבד בעליו קודם שיגמר דינו כי משפטו מפורש... (שם ו יא)
כי תצא אש - ...ובדרך רמז תרמוז התורה את אשר יסובבו הרשעים ברשעם כדי שיתעורר האדם מתרדמת שינת שכלו בהביטו הפלגת הרעות אשר יביאו לעולם, כי לא להם לבדם יריעו אלא יסובבו רע לכל העולם... וטעם ומצאה (קוצים) משום שהרשע אין לו בעלים כי הוא האדון ב"ה הנה הוא פקר בו והסיר אדנותו מעליו, וה' הסתיר פניו ממנו, ומעתה הרי הוא כמציאה וכל הפוגע בו יעשה בו רצונו. והודיע הכתוב עוד כי אחר שניתן רשות לאש הדינים להבעיר לא לקוצים לבד הם מבעירים אלא "ונאכל גדיש", כאן רמז אל תינוקות של בית רבן שעדיין אין להם קומה אלא גדישים שבולת עם חברתה, כי בעונות הם הנתפסים בצרת עולם... ואומרו או הקמה - כאן מודיע כי לפעמים חרב עד צואר הגיעה, מופתי הדור יסודי עולם נלקחים בעונם כדי להציל על כללות הדור, כאומרו "אשכול הכופר" וגו'... ולפעמים יגדל החטא ולא יצילו הצדיקים לבד וחימה שפוכה על כל שונאי ישראל והוא אומר "או השדה"... והודיע הכתוב כי יש יום לא-ל איום לבא במשפט עם הסובבים את הדבר, והוא אומרו "שלם ישלם המבעיר"... (שמות כב ה)
אם בעליו עמו - ...כי כל בחינות אלו ישנם מצויות בעוברי עבירה, יש מי שנפשו נגנבת ממנו במקרה לא טהור, ויש שהוא מזיד בעבירה ואבר מאברי הנשמה המיוחד כנגד המצוה שעבר עליה הוא נפגם, ולפעמים בעשות עון מהכריתות ומיתות בית דין גורם מיתה לנפש, כאומרו ונכרתה הנפש, ולפעמים יגרום לה שביה על דרך אומרם הנפשות העשוקות וגו'... (שם שם יג)
זה יתנו - ...דע כי אין עיקר הענין הוא הנגלה אלא הנסתר, שזה בא בדמיונו, וכבר כתבנו בכמה מקומות כי שכינתו ית' שהיא בחינת כסא כבודו ית' על ידי מעשה בני ישראל יסובבו הפרדתה, והוא אומרו "ובפשעיכם שולחה אמכם", גם אומרו "ונרגן מפריד אלוף", ועל ידי מעשה העגל שהוא כנגד כל התורה כולה יסובבו הפרדת השכינה בשרשו בחינת כל נשמות ישראל... (שם ל יג)
נפש כי תחטא - ...ובדרך רמז יכוין כי לצד שנפש של אדם רשע היא נחסרת לצד מעשה הרע באמצעות העון במזיד, ולזה יקרא הרשע בחייו מת... והודיעו הכתוב כי תחסר הנפש גם בחטא השוגג, האמת שלא תחסר כולה אלא מקצתה, ולצד מחסור הזה הוא אשר אמר ה' כי יביא קרבן, ובזה תתקרב הנפש לשורשה ויאיר אורה כבתחלה, אבל במזיד שתחסר כולה לא יועיל תקנת הקרבן כי אין נפש במציאות לקרבה עד אשר ישוב ויעבור עליו יום הכפורים ויחיה, על דרך אומרו השיבו וחיו. (ויקרא ד ב)
לאשמת העם - ...ודרשו ז"ל בפסוק "מעם הארץ" להוציא כהן משיח, כי פטור לגמרי, ואם הכהן המשיח אינו חכם מופלא הרי זה פטור מכל מין קרבן בין בהעלם דבר ושגגת מעשה, בין בשגגת מעשה לבד. וצריך לתת טעם לדבר זה, ואולי כי העושה בהעלם דבר והוא חכם מופלא בשגגה זו עושה רושם גדול בנשמתו ומרחיק נפשו משורש ולא יועיל זכותם של ישראל שהוא מכפר בעדן למנוע ממנו הפגם. מה שאינו כן כל ששגג במעשה לבד או בהעלם דבר ואינו חכם מופלא חטא זה לא יפעול פגם בבחינת נפש כהן משיח לרחקה משרשה כדי שיצטרך לקרבן לקרבה, כי באמצעות זכות הרבים הן א-ל כביר לא ימאס... (שם שם ג)
...השיבו גם כן (ר"ע) כי כל המצות שנתן ה' לישראל אינם אלא לצרף ולנקות את הסיגים אשר סבבו החטא הקדמון, כי כל מצות לא תעשה להסיר תחלואי הנפש, וכל מצות עשה להאיר לבחינת הנפש לצד שעל ידי חטא קדמון הוחשכו מאורי הנפש, ועל ידי שמירת מצות לא תעשה יוסר הפגם ועדיין תחסר מאורי אורה, ובעשות מצות עשה יאיר אורה... וענין זה אין ה' עושהו לצד כי האדם הוא הגורם הרע הוא חטא, והוא ישא את עונו אשר הלביש את נפשו אז כשחטא אדם הראשון והיו כל הנפשות תלויות בו כולם טעמו טעם חטאם, ועליהם להריק תחלואיהם... (שם יב ג)
...ולהיות שיש שלש סיבות אשר יפעילו הולדת טבע רע בנולדים, האחד אם בשעת הזיווג יכוין אל הנאת המשגל לא לסיבת מצות הבורא לקיים המין, זה יוליד בנולד תגבורת רע. המין השני ממנה פירוש מצד שאשה מעשיה לא טובים, רחלא בתר רחלא אזלא. ג', אם המולידים אב או אם חשבו בבחינת הרע בהסח הדעת, וכמעשה חזקיה המלך ע"ה אשר מחשבתה סבבה הולדת בלתי הגון, הגם היותם יסודי עולם... (שם יט ל)
...עוד יש לך לדעת, כי המסובב מחטא האדם גם כן ישתנה כפי מה שהוא בחינת האדם כי אינו דומה פגם אשר יסובב לנפש בפגם הרוח ושאר הדרגות כי פגם הנפש יסובב כליונו בסוד "הנפש החוטאת היא תמות", ופגם הרוח אפילו לא יסובב אלא כתמים ונגעים יחשב פגם גדול, ולזה יצוה ה' עליו "והרוח תשוב אל האלקים" אשר נתנה, ודרשו רז"ל תנה לו כמו שנתנה לך, שזולת זה נדבקים בה סרכי הטומאה ויסבוה לגיוני הס"א וימנעוה משוב אל מקומה הראשון, ופגם הנשמה הגם שלא יגיעהו כשיעור הנזכר אלא יפחת אורה ממה שהיה תכסהו כלימה כי הכל כפי המבייש והמתבייש, ופגם נשמה לנשמה הגם שלא יגיע עליה מהפגם ולא הפחתת אורה אלא שיסובב שתצא ממנו שלא כרצונה... כמו שאמרו בתיקונים בסוד פסוק "לא יאונה לצדיק כל און", שמדבר הכתוב במי שיש לו נשמה לנשמה, וכשבא אדם לידי חטא מסתלקת הנשמה הקדושה שלא יאונה לה און. וסילוקה זה תקפיד עליו כפי ערך מעלתה... (שם כב יג, וראה שם עוד)
...כי תכיר הנפש בוראה ותתאו לעבודתו וללכת בדרכיו, ועל ידי חטא אדם נרתק חבל הכסף ולא יאיר אור הבא מלמעלה תוך הנפש, והוא סוד אומרו עונותיכם מבדילין ביניכם ובין אלקיכם, וזה יסובב שיקו האדם מטעמי התיעוב ויאבד חשקו במושכלות הנעימים והערבים, והוא מאמר ה' באומרו "והתהלכתי בתוככם"... (שם כו יא)
...עוד אשכילך כי כל עושה רשע יפעיל פגם במדה עליונה בענף ההוא שתלויה אותה מצוה שעבר עליה ולא בכל המדה הוא פוגם אלא בשורש נשמתו, והפגם הוא שתהיה אחיזה לחלק המרוחק לעמוד שם וליהנות ממקור החיים, וחלק זה המרוחק נעוץ סופו בתוך החוטא וראשו יונק ממקום שורש הנפש החוטאת. וזה יהיה כל עוד שלא שב האדם בתשובה או לא נפרע על חטאו. וזה הוא סוד נושא עון שאמרו רז"ל שה' מפרנס הקטיגור הנברא מחטא האדם, וכי הוא זה הנפרע מהאדם עצמו, כאומרו "תיסרך רעתך"... (במדבר כג ח)
לא הביט און ביעקב - יתבאר על פי דבריהם ז"ל שאמרו כי על ידי חטא האדם נרשם רושם כח הרע באבר שבו עשאו, והיא בחינת הפגם המוזכרת בדבריהם ז"ל, ופירוש און הוא כח הרע הנמשך מהעבירה... ולזה אמר לא הביט און שהוא רושם המפעל הרע אינו אפילו ביעקב שהם המון העם... על דרך אומרו "כולך יפה ומום אין בך", פירוש שאין החטא עושה בו מום קבוע אלא לכלוך העובר על ידי רחיצה והדחה... (שם שם כא)
המוכה אשר הוכה - ...אכן יתבאר על פי דבריהם ז"ל שאמרו שהרשעים בחייהם קרויים מתים, והטעם הוא לפי שכח הרע שהיא בחינת המת דבוקה בהם. וכבר כתבתי בכמה מקומות כי השם שיקרא בו האדם הוא שם הנפש... וכשאדם חוטא נפגמה נפשו בדביקת הרע בחינת המרקיב... והנה זה אשר בעל ארמית השחית נפשו בפגעו בה, והנה הוא מוכה מכת מות קודם שהרגו פנחס... (שם כה יד)
צרור את המדינים - ...אכן נתכוון ה' במאמר זה לתקנתם של ישראל, לפי שכל אשר יטעום טעם חטא הטבעי השולט באדם שלא לרצונו, לו יהיה שלא טעמו אלא בבחינת החושב קשה הוא להפרידו... וכל עוד שלא נפרד מהחוטא תאות הדבר ותשוקתו אליו הוא מושלל מהכפרה, וכמו שפירשתי בפרשת בראשית במה שאמר הכתוב "ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו". ומה שלפנינו עם בני ישראל טעמו עריבת הזנות מהם במעשה מהם במחשבה, גם נדבקו בפעור... וחפץ ה' לרפאותם כעצת ה' התכונה כדי לסלק מעליהם המגפה... (שם כה טז)
שמור ושמעת - ...עוד יתבאר על דרך אומרם ז"ל כי מי שהוא בעל עבירות שערי דעת התורה ננעלים בפניו, ותמצא כי שערי פתחי ההבנה בדברי התורה הם הם הקושיות שיעמדו בפני האדם, והם סוד הקליפות המתהוים מעבירות האדם... (דברים יב כח)
מי האיש הירא - רז"ל אמרו זה הירא מעבירות שבידו, פירוש על דרך אומרו "פחדו בציון חטאים", שכל מי שיש בידו עבירות לבו ירא וחרד מעצמו, ואפילו אינו יודע שיש בידו עבירות הפחד הנכנס בלבבו במלחמה הודיעהו כי יש בידו עבירות, ורז"ל שיערו העון שיכנס בלבו הפחד מיוצרו... (שם כ ח)
ידבק ה' - עונש זה וקללות האמורות עד "ואתה תהיה לזנב" הם כנגד ביטול מצות לא תעשה, ולזה גמר אומר "ובאו עליך כל הקללות וגו' כי לא שמעת בקול ה' לשמור מצותיו", הרי שקללות האמורות בענין הם על ביטול מצות לא תעשה. והמשכיל יבין בכל הקללות שהם רעות הנמשכות מהעבירות, ואומר ידבק ה' בך וגו' לפי שהעובר אפילו עבירה אחת קונה לו חלק רע שיהיה נדבק בנפשו לטמאה, והוא סוד תחלואי הנפש כידוע, וחלק הרע נקרא דבר... גם קללת שחפת וקדחת וכו' הם דברים המסובבים מהעברות, על דרך אומרם בגמרא אמר ר' אמי אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון, כי העון יוליד תחלואים בגוף... גם זה הוא סוד מיתה שנגזרה על האדם ועל כל דורות הבאים ממנו מטעם שכל היוצאים ממנו טעמו מות בחטאו. והוא סוד ערלת אדם, לזה אמר "ובזרעך עד עולם", כי כשידבק חלק הרע עם האדם ישתלשל מזה לזה עד עולם, וצריך עוצם רב לנקותו מנפשו. (שם כח כא)
ראה עוד חטא-כללי ויקרא ה כא, טז ח, יח כה, דברים יג ז, כט יז.
...והכונה היא, אחרי שידענו כי העונשים לחוטאים אינם בתורת נקמה כעונש בית דין רק בהכרח, כי החטא עצמו מלפפתו לאדם וצריך חבטה וניעור להפרידו ולרחצו וללבנו, ואם כן יפלא מאד על התחינות שמתחננים אנחנו על הצרות שיסורו... (רוח חיים פרק ג משנה ב, וראה עוד חטא-כללי)
קח את אהרן - הנה ימצא להחוטא שלשה חסרונות, א', מצד ה' שירחק את החוטא ויסתיר פניו ממנו עד שדומה כאילו הוא יצא מרשות הקודש לרשות אחר, כמ"ש "ויצא קין מלפני ה'. ב', מצד העונש אשר יגזר עליו, ועל צד הזה מועיל מה שיתפלל אחר עליו... על הענין הראשון אין מועיל תפלת אחרים כי זה תלוי במעשיו ותשובתו... ג', מצד החוטא עצמו שגם אם ה' בחסדו יכפר חטאתו וגם לא יעיר חמתו להענישו, בכל זאת הוא עצמו מרגיש חטאו, כמ"ש "וחטאתי נגדי תמיד", ויכלם מאשר עשה עד שיהיה סליחה גמורה, שזה בתשובה מאהבה... (ויקרא ח ב)
ראה חטא-כללי, דברים יא כח.
לכפר עליו - והכפרה באה על איזה עון שבין אדם לשמים, שזה גורם העדר כח להשיג דעת אלקים, וממילא אין התפלה מתקבלת גם כן, ובאה העולה לרצותו לפני ה'... (ויקרא א ד)
בפסוק והנה אנחנו מאלמים אלומים... כי קודם החטא היה קדושת שמו ית' נגלה בעולם הזה כמו בשמים, אבל על ידי החטא נעשה פירוד והתערובת טוב ורע בעולם הזה, וכפי מה שיש לאדם חלק בכבוד שמו ית' בעולם כמו כן זוכה לשם המיוחד לו בעולם הבא... (וישב תר"נ)
ובפסוק והיה וגו' לאות וגו'... כי הנה האדם נברא במעלה יתירה מן המלאכים... ואחר החטא כתוב "משנה פניו ותשלחהו", וניטל ממנו ציור ולבוש העליון, כמ"ש ז"ל שנשמתו גנוזה בגן עדן, וביציאת מצרים וקבלת התורה זכו בני ישראל לחזור לקבל אותה הנשמה, והיו דומין למלאכים ממש... (בא תרמ"ט)
בפסוק נפש כי תחטא... כי האדם זוכה על ידי מעשיו לשלימות הנפש, כמ"ש בזוהר הקדש זכה יתיר נותנין לו נפש וכו' רוח נשמה. וכמו כן על ידי החטא נתמעט הארת הנפש, תחטא לשון חסרון, והקב"ה נתן לבני ישראל תיקונים בקרבן לכפר השוגג כדי שלא יבוא לזדון... ועל זה כתיב "פודה ה' נפש וגו' ולא יאשמו" וגו'... (ויקרא תר"נ)
בפסוק השמר בנגע הצרעת וגו'... המספר לשון הרע מרבה חטאים כמו ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים, עיין שם בערכין. הענין הוא כי אלה הג' הם פוגמים בנפש רוח נשמה לכן צריכים למסירות נפש עליהם... (תצא תרנ"ג)
החיים שמבקשים בראש השנה... והנה התמשכות חיות הנ"ל תליא ברמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה, ולכן הדין בראש השנה לפי שיקול רוב הזכיות או רוב העונות, כי עבירה מכבה מצוה, שמכבה ומפסיק המשכת החיות כנ"ל, אבל אינה מכבה תורה, כי תורה היא עיקר שורש החיים, שנקראת עץ חיים... וזאת עיקר בקשתינו כתבנו בספר החיים, להיות החיים מזהיר בלי השתנות והסתר הגשמיות והטבע שהיא בחינת מיתה... אכן כתיב עונותיכם וכו' מבדילים ביניכם לבין אלקיכם, פירוש בתוך האדם עצמו עושה העון הבדל שלא יוכל להתפשט חלק אלקות שבו להאיר בו... לעולם אפילו אחר שחטא מכל מקום יש בו חלק אלקות, אך שהוא קודש ונבדל על ידי מסכים המבדילים על ידי העונות... ובימים הללו שמתחדשת הבריאה מתגלה זה הכח הן בכלל הן בפרט כל איש... (ראש השנה תרנ"ז)
מצות סוכה אחר יום הכפורים, דכתיב כי אם עונותיכם וכו' מבדילים ביניכם לבין אלקיכם, ולכן אחר שנטהרו מעונות ניטל ההבדל, ויש עונות שמבדילין האחדות בין אחד לחבירו, זה שאמר ביניכם ממש, ויש שמבדילים בין אדם למקום, ובסוכות נעשה הכל אחדות אחד... (לסוכות תרס"ג)
ברש"י: לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל, ויש להבין הרי היו שם עבירות חמורות מגזל... ויש לומר עוד דהנה עולם הזה הוא צל ודוגמא לעולם העליון... ובאם נחלש לו אבר הוא מרגיש כאב, למען יהיה לו מזכיר לבקש רפואה, שאלמלא כן לא יפנה לבקש רפואה עד שיחלש וישחית ואין מרפא, ובודאי כן הוא בעניני מזון ורפואת הנפש שיש לו מזכירים... אך על ידי עון גזל משל אחרים ענשו שגוזלים ממנו ההתעוררות לפרנסת נפשו ורפואתה, ועל כן שוב אין בו תקוה לתשובה, ולא עוד אלא שהסט"א גוזלים את ההתעוררות לדרכם, ומזה באה עוד התעוררות לדברים רעים, ונהפכות ההתעוררות והתשוקה להקדושה לתשוקות חיצוניות... ומזה באה לדור המבול התאוה להשחתת זרע... על כן זהו גזר דין שלהם... (נח תער"ב)
נראה לפרש, דהנה החטא לעולם הוא בכפלים, כי משחית נפשו הוא יעשנה (משלי ו'), וגם פוגם את הכלל, כבמדרש רבה (ויקרא ד') משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו... ואיפלגי אי העיקר הוא התיקון למה שפגם בהכלל, או למה שפגם את עצמו... (משפטים תרע"ה)
...ולפי זה יובן מה שאמרו ז"ל באבות פ"ד עבירה גוררת עבירה, כי על ידי העבירה נשתאב היצר הרע עוד יותר בעומק הלב, ותחת אשר מעיקרא יושב בין שני מפתחי הלב בלבד, אבל על ידי עכירות יורד בתוך הלב ומושך בכח יותר לעבירות עד שבא חס ושלום לנקודה הפנימית שבלב, והוא לעומת שער הנ' שהבא לשם אי אפשר לו להשתנות עוד, וכן להיפוך על ידי מצוות ומעשים טובים מרחיקין אותו מבין שני מפתחי הלב, וכחו הולך ומתמעט ונקל לבא לידי מצות יותר... (ויקרא פסח תער"ב)
...והנשמות בעצמן טהורות הן כי אין החטא נוגע בהן כלל, וכדאיתא בכתבי האריז"ל, שכשבא אדם לעבור עבירה תיכף מסתלקת הנשמה ממנו, כדי שלא תפגם, אלא כל הפגם הוא בנפש, ובודאי שפגם הנפש נוגע גם לנשמה, אבל הנשמה אינה צריכה טהרה אלא טהרת הנפש, וכן כתוב "ועיניתם את נפשותיכם"... (אחרי תרע"ג)
וענין שני מפתחי הלב, כי צורת הלב להיות משתוקק להתדבק למעלה כמו אש המתנועעת כלפי מעלה, ויש בלב פתח פתוח לרשפים אלה ממטה למעלה, ועוד יש פתח שני ללב שדרך בו באה הארה עליונה ללב לעוררהו ולהאיר לפניו את הדרך ילך בה... וכענין (ישעיה ל') "ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו", ומחמת העוונות יש כח ביד היצר הרע לסתום את שני המפתחות האלו, כאמרם ז"ל ביומא ל"ט עבירה מטמטמת לבו של אדם... וזוהי נמי סתימה שלא יכנס בו דברי תוכחה, ואם כן בעוד שעוונותיו של אדם עליו, קשה מאד שיקבל דברי תוכחה... ונראה שזהו אמרם ז"ל ששבת הוא זמן מעותד לתשובה, כנוטריקון שבת בו תשוב, כי כתיב (יחזקאל מ"ו) "וביום השבת יפתח" וגו', ובפתיחת השערים העליונים מסתעפת פתיחה לכל מיני הסתימות... (דברים תרפ"א)
להבין שינוי לשון הכתוב כאן כתיב "ומל ה' אלקיך את לבבך", ובפרשת עקב כתיב "ומלתם את ערלת לבבכם". דהנה כתיב (קהלת ז') "אשר עשה האלקים את האדם ישר", היינו שאין לו שום נטיה לצד אחד יותר, על כן הבחירה חפשית אצל האדם, אך על ידי העוונות נעשה מכסה ואוטם לחלל הימני ששם משכן הנפש דקדושה, וממילא על ידי זה מתגבר חלק הרע שמשכנו בחלל השמאלי שבלב... והנה האוטם הזה שפעל האדם במעשיו יש כח ביד האדם להתאמץ בתוקף ועוז להסיר את האוטם הזה על ידי יגיעה בתורה וצדקה, ועל ידי שמירת שבת, שנאמר (יחזקאל מ"ו) "וביום השבת יפתח"... והנה אוטם זה נקרא ערלת הלב... תוספת שאינה מצורת בריאת האדם, כי ברא את האדם ישר כנ"ל, אבל החלק הרע שמשכנו בחלל השמאלי שבלב שהוא מחלקי האדם אינו נקרא ערלה... (שם נצבים תע"ר)
איתא בטור (או"ח תקפ"א) בשם מדרש תנחומא, ערב ראש השנה הגדולים מתענין ומוותר להם שליש עונותיהם... ביום הכפורים הכל מתענין ומוותר להם הכל. והבית יוסף הקשה, דאם כן ערב ראש השנה חשיב כיום הכפורים... ותירץ דהשליש הראשון קל להתכפר... ונראה לפרש על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בהא דאמרו ז"ל ביומא פ"ו אדם עובר עבירה פעם ראשונה מוחלין לו, שניה מוחלין לו... כי בזמן שאדם חוטא הוא מקלקל את ההשפעה הניתנת מן השמים והוא חובל בעצמו ובכל העולם כולו כל עוד שאינו מנוקה מן העונות, וכמו שמסלקין הסכין מיד התינוק שלא יחבול בעצמו, וזהו המשפט בראש השנה אם האדם ראוי לקבל את ההשפעה ולא יקלקל, ועל כן כל עוד שאינו מוחזק בג' פעמים אינו מוחזק למזיק. ויש להוסיף שטעם החזקה באדם בג' פעמים... כי האדם מורכב מג' חלקים, גוף ונפש ושכל, ובג' פעמים התפשט כח הרע בכל חלקיו, ובאם אחד מהם עוד לא נתפשט בו הרע, זה נותן כח מכריע ליתר החלקים, להיטיב מעשיו... אך החוטא ג' פעמים שדא תיכלא בכל שלשת חלקיו ושב להיות מזיק. ולפי זה יש להסביר שלשה זמני כפרה, שגם אינו מוחזק להחשב בעל תשובה שיהיה ראוי לכפרה עד שיתחזק בשלשה זמני כפרה, שתתפשט הכפרה בכל שלשה חלקיו בגוף ונפש ושכל. כי אף שהתשובה באחד הזמנים מועילה לחלק אחד לנקהו, מכל מקום יתר החלקים שכבר הורעלו חוזרים ומקלקלים גם את זה... (דברים זכור ברית תרע"ו)
ראה חטא-כללי מחלק א סג.
והנה אף שקיים אברהם אבינו כל התורה למה לא מל? משום שידע שיצטוה ורצה להיות מצווה ועושה, ועם כל זה לא היה בו כח לעמוד, הרי כי כל המצוות כטבע, ובטבע העושה דבר המזיק אף באונס מזיק לו. ומזה נוכל להבין המטמטם במעשה ובחטא את כל אבריו רחמנא ליצלן, בין במעשה בין במחשבה, במדות ובתאוה, ורחמנא ליצלן בדעות, כמה יגדל הטימטום, וכמה ערלות צריך להסיר ממנו.
ראה כמה גדול טמטום החטא, אדם הראשון קודם החטא דבר הקב"ה עמו כשהיה ערום, גם הערוה, כי לא היה ערוה, ואחר החטא גם אברהם אבינו ע"ה שהיה כחו רב בזכיות, ומה גם אחר כל הנסיונות... ולא היה שום הרהור כלל, ועם כל זה לא היה יכול לעמוד ורוח הקודש ניצבת עליו גם כשהיה לבוש בגדים... (חלק א קפו, וראה שם עוד)
...ולהיפך חס ושלום ממחשבה רעה שהאדם חושב בעבירה, וכל שכן בעומק הנפש בתאוה עמוקה, יצטייר בנפש כח הרע כדמות הכלב הנ"ל. או דמויות רוחניות מזיקות אחרות מבהמות או עופות או שרצים ורמשים ר"ל, אשר מקורם למעלה ברוחניות מקור רע, ואותו מקור הרע השייך לעבירה שעשה או חשב, ונצטייר אותו מקור הרע בנפשו כדמות הכלב שכתבנו, הם מלאכי חבלה הרודפים את האדם עד חרמה רחמנא ליצלן.
ועתה נבין יותר את ארס הלשון הרע אשר דברנו מהרמב"ן ז"ל, שהלשון הרע מוליד באדם עד שעפרו שצועד עליו מזיק הוא, והבל פיו מזיק, והכל מציור הנחש שהוא שייך ללשון הרע... ומריבוי הנחשים שנבראו בתוכו יתרבה ארס הנחשים בתוכו, והם מלאכי חבלה לרוב... (חלק ב קיז)
אם כן איפוא כמה מוסיפה טומאה וטמטום לאדם עבירה של עצמו, אף יותר קטנה, באין ערך יותר מטומאת עבירות של אחרים... והנה האדם הזה (הנזיר) אשר אתמול היה יכול ליטמא ולא פעל עליו כלום, ועוד למצוה נחשב לו, והיום כשבחר לברוח מעבירה, אף על פי שהבחירה היא רק בחירת עצמו, נתוסף בו קדושה כל כך עד שמזיק לו טומאת עבירה של אחרים... ומעתה מי שהוא בקדושה כל ימיו, כמה יפעל עליו כח העבירה... (חלק ב ערב)
...והלא זה שסח בין תפילין של ראש לשל יד ביחיד היה, ומצות המלחמה ברבים נעשית, ועם כל זה אין ביכולת המצוה להגן עליו ולעשות עמו נסים, כי מלחמתם לא היתה בדרך הטבע. והנה עבירה זו מדרבנן היא, ועם כל זה חוזר עליה, כי אינו כדאי לנסים, אם כן עבירה דאורייתא על אחת כמה וכמה, מכל שכן עבירה הנעשית ברבים, כי יש בה חילול השם... והמתבונן יבין מזה כמה גדול כח עבירה... (שם שנד)
בזמן שהיו ישראל במדרגת נסים גלויים, מדרגת השגה בהירה ושלמה בדרכי השי"ת, היתה הרפואה בדרך הבחינה הרוחנית, כשבאו על האדם נגעים, פרי חטא לשון הרע, לא פנה אל הרופא אלא אל הכהן, והיה דינו בהסגר, לראות אם יתפשט הנגע דהיינו החטא, או ישתנה לטובה... והוא התראה לפרוש עצמו מטומאת החטא שלא תתרבה בו, ולא יתפשט הנגע, וטמא טמא יקרא כדי שלא יסיח דעתו מתשובה על חטאו, וכדי שילמדו אחרים להתרחק מהחטא ולהשמר מלהדבק בו... מצד המבט הרוחני התפשטות המחלה מורה שטומאת החטא מתרבה בו, כי החטא הוא סבה לנגעים ולכל המחלות, והתופעה הטבעית (החיידקים) היא תוצאה מזה. לכל חטא וחטא בהתאם להשפעה הרוחנית המיוחדת לו, יש השפעה על אבר מיוחד ועל תופעת מחלה מיוחדת... (חלק ג עמוד קעג, וראה שם עוד)
ראה עוד חטא-כללי.