חטא

(ראה גם: אדם הראשון-חטא, דור המדבר-חטא, הסטוריה-חטא, עוון, פשע)

 

הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו... (בראשית ד ז)

וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ, וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום... (שם ו ה)

ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם, והנני משחיתם את הארץ... (שם שם יג)

ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה, וחטאתם כי כבדה מאד. ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה, ואם לא אדעה. (שם יח כ)

וישב משה אל ה' ויאמר, אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב... (שמות לב לא)

דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' אשר לא תעשינה, ועשה מאחת מהנה... (ויקרא ד ב, וראה עוד קרבן-חטאת)

ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע, אם לא יגיד ונשא עונו. או נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה, או בנבלת שרץ טמא, ונעלם ממנו והוא טמא ואשם... או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להטיב לכל אשר יבטא האדם בשבועה ונעלם ממנו, והוא ידע ואשם לאחת מאלה... (שם ה א)

נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה', והביא את אשמו לה' איל תמים מן הצאן בערכך כסף שקלים בשקל הקדש לאשם... (שם ה טו)

וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם, ונתן אותם על ראש השעיר ושלח ביד עתי המדבר. ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה, ושלח את השעיר במדבר. (שם טז כא)

כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם, ותטמא הארץ. ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה, כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם... (שם יח כז)

ואם לא תשמעו לי, ולא תעשו את כל המצות האלה. ואם בחקתי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם, לבלתי עשות את כל מצותי להפרכם את בריתי... (שם כו יד)

והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר את ה' הוא מגדף, ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה. כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר, הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה. (במדבר טו ל)

והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם... (שם טו לט)

וידבר אל העדה לאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם, פן תספו בכל חטאתם... (שם טז כו)

ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בענינכם ולצנינים בצדיכם, וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה. (שם לג נה)

והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך, למען ספות הרוה את הצמאה... (דברים כט יח)

וימעלו בני ישראל מעל בחרם, ויקח עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה מן החרם ויחר אף ה' בבני ישראל. (יהושע ז א)

ואתם לא תכרתו ברית ליושבי הארץ הזאת מזבחותיהם תתוצון, ולא שמעתם בקולי מה זאת עשיתם. (שופטים ב ב)

ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים... וגם אל שופטיהם לא שמעו כי זנו אחרי אלהים אחרים וישתחוו להם, סרו מהר מן הדרך אשר הלכו אבותם לשמע מצות ה' לא עשו כן... (שם שם יב)

אם יחטא איש לאיש ופללו אלקים ואם לה' יחטא איש מי יתפלל לו, ולא ישמעו לקול אביהם כי חפץ ה' להמיתם... (שמואל א ב כה)

ויאמר שמואל החפץ לה' בעולות וזבחים כשמע בקול ה', הנה שמע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים. כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר, יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך... (שם טו כב)

כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה בך. (שם כד יג)

ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדני ולשפך דם חנם ולהושיע אדוני לו, והיטיב ה' לאדני וזכרת את אמתך. (שם כה לא)

מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעיניו, את אוריה החתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה ואותו הרגת בחרב בני עמון... (שמואל ב יב ט)

כי יחטא לך כי אין אדם אשר לא יחטא, ואנפת בם ונתתם לפני אויב ושבום שוביהם אל ארץ האויב רחוקה או קרובה... (מלכים א מו)

ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים, ולא היה לבבו שלם עם ה' אלקיו כלבב דויד אביו... (שם יא ה)

ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים... ויהי הדבר הזה לחטאת, וילכו העם לפני האחד עד דן... (שם יב כח)

ויהי כי חטאו בני ישראל לה' אלקיהם המעלה אתם מארץ מצרים מתחת יד פרעה מלך מצרים, וייראו אלהים אחרים. וילכו בחקות הגוים אשר הוריש ה' מפני בני ישראל ומלכי ישראל אשר עשו... וימאסו את חקיו ואת בריתו אר כרת את אבותם ואת עדותיו אשר העיד בם וילכו אחרי ההבל ויהבלו ואחרי הגוים אשר סביבותם אשר צוה ה' אתם לבלתי עשות כהם... ויעבירו את בניהם ואת בנותיהם באש ויקסמו קסמים וינחשו ויתמכרו לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו... (מלכים ב יז ז)

...וישב ויבן את הבמות אשר אבד חזקיהו אביו, ויקם מזבחות לבעל ויעשה אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל וישתחו לכל צבא השמים ויעבד אותם. ובנה מזבחות בבית ה' אשר אמר ה' בירושלים אשים את שמי... והעביר את בנו באש ועונן ונחש ועשה אוב וידעונים הרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיס... וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני ה'. (שם כא ב והלאה)

וטמא את התופת אשר בגיא בן הנם לבלתי להעביר איש את בנו ואת בתו באש למולך. וישבת את הסוסים אשר נתנו מלכי יהודה לשמש מבא בית ה' אל לשכת נתן מלך הסריס אשר בפרורים ואת מרכבות השמש שרף באש. ואת המזבחות אשר על הגג עלית אחז אשר עשו מלכי יהודה ואת המזבחות אשר עשה מנשה בשתי חצרות בית ה' נתץ המלך וירץ משם והשליך את עפרם אל נחל קדרון. ואת הבמות אשר על פני ירושלים אשר מימין להר המשחית אשר בנה שלמה מלך ישראל לעשתורת שקץ צידונים ולכמוש שקוץ מואב ולמלכום תועבת בני עמון טמא המלך. ושבר את המצבות ויכרות את האשרים וימלא את מקומם עצמות אדם. וגם את המזבח אשר בבית אל הבמה אשר עשה ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל גם את המזבח ההוא ואת הבמה נתץ וישרוף את הבמה הדק לעפר ושרף אשרה... (שם כג י והלאה)

לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו... איכה היתה לזונה קריה נאמנה, מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים. כספך היה לסיגים סבאך מהול במים. שריך סוררים וחברי גנבים כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבא אליהם... (ישעיה א יח והלאה)

כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם, וחטאותיכם הסתירו פנים מכם משמוע. כי כפיכם נגואלו בדם ואצבעותיכם בעוון, שפתותיכם דברו שקר לשונכם עולה תהגה. אין קורא בצדק ואין נשפט באמונה... (שם נט א, וראה שם עוד)

עונותיכם הטו אלה, וחטאותיכם מנעו הטוב מכם. כי נמצאו בעמי רשעים ישור כשך יקושים הציבו משחית אנשים ילכודו. ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה... (ירמיה ח כה)

כי רוח יזרעו וספתה יקצורו, קמה אין לו צמח בלי יעשה קמח אולי יעשה זרים יבלעוהו... (הושע ח ז)

לדוד משכיל אשר נשוי פשע כסוי חטאה. אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון, ואין ברוחו רמיה... (תהלים לב א)

אין מתום בבשרי מפני זעמך, אין שלום בעצמי מפני חטאתי. כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממנו. (שם לח ד, וראה שם עוד)

ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך. ואתה שנאת מוסר ותשלך דברי אחריך. אם ראית גנב ותרץ עמו, ואם מנאפים חלקך, פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה... (שם נ טז)

כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. (קהלת ז כ)

זהר:

ולא עוד אלא התורה דבריאה (שיש בה אור וחשך שכר ועונש), היא לבוש של השכינה, ואם האדם לא היה עתיד להבראות היתה השכינה בלי לבוש, כעני, שאין לו בגדים, ומשום זה, כל החוטא הריהו כאלו הפשיט הלבושים מהשכינה, וזהו עונשו של האדם החוטא. (בראשית קפב)

ואם עבר על מצות התורה יושקו ד' יסודות גופו ממרירות אילן הרע, שהוא היצר הרע, וכל האברים שלו, שהם מד' יסודות שבו, נאמר עליהם וימררו את חייהם, דהיינו וימררו עם המרירות של המרה, (כי ג' מזיקים הם בקליפות נגד נר"נ של האדם הנקרא כבד טחול מרה, כבד נגד הנפש, טחול נגד הרוח, ומרה נגד נשמה)... כעין זה אמרו בעלי המשנה, וימררו את חייהם בעבודה קשה, היינו בשאלת קושיות, בחומר, היינו בקל וחומר, ובלבנים, היינו בברורי הלכה, ובכל עבודה בשדה, היינו בברייתא, את כל עבודתם וגו', היינו משנה, (כי בעונותיהם גרמו שנאחזה הס"א בכל חלקי התורה שלהם, וז"ש חז"ל לא זכה נעשה לו התורה סם מיתה)... (שם רסא)

תא חזי, כיון שחטא אדם, המשיך על עצמו כמה מיני מזיקים רעים וכמה מדייני דינים, והיה ירא מכולם ולא יכול להתגבר עליהם.

שלמה ידע חכמה העליונה, והקב"ה שם עליו כתר מלכות, והיו יראים מפניו כל בני העולם. כיון שחטא המשיך על עצמו כמה מיני מזיקים רעים וכמה אורגי דינים (כלומר בעלי דינים) והיה ירא מכולם, ואז יכלו להרע לו, וכל מה שהיה בידו לקחו ממנו.

ועל כן במה שהאדם הולך, ובאותו הדרך שנתדבק בו, כן הוא ממשיך על עצמו כח ממונה ההולך לעומתו. אם הולך בדרך טוב הוא ממשיך עליו כח ממונה מסטרא דקדושה המסייע אותו, ואם הולך בדרך רע ממשיך עליו כח רע מצד הטומאה המזיק אותו...

תא חזי כאשר חטא אדם הראשון המשיך על עצמו כח הטומאה, וטימא אותו ולכל בני העולם, דתנינן כאשר (המלאך המות) מוציא נשמות מבני אדם נשאר ממנו גוף טמא... משום שהמיתה מסובב מנחש הרע הטמא... (בראשית ב שיז)

תא חזי, כשהאדם נטמא (בעון הנזכר) לא יהיה נפקד מעם הקב"ה לטוב, ובכל עת הוא נפקד לרע, מאותו רוח הטומאה הנקרא רע, ועל כן הוא גורם להסתלקות השכינה, כי בעת שרוח הטומאה פוקד אותו, תיכף מסתלקת השכינה... (שם שצה)

תא חזי, כל הדורות שהיו בימי נח, כולם הפשיטו, דהיינו שגילו את עונותיהם בעולם בגלוי לעיני כל... כל חטא הנעשה בגלוי דוחה את השכינה מן הארץ, ונעלה משכנה מן העולם... (שם תיז)

וכשבני אדם משחיתים דרכם ואינם שומרים מצוות התורה וחוטאים לפני רבונם, אז כביכול, דוחים את השכינה מן העולם, והארץ נשארת נשחתה, שהרי השכינה נדחתה ממנה ואינה שורה עליה. מהו הטעם שנשחתה, משום שרוח אחר שורה עליה המשחית העולם, יכול שאפילו בארץ ישראל הוא כן, והרי למדנו ארץ ישראל אינה שורה עליה לא רוח אחר ולא ממונה אחר זולת הקב"ה... אבל שעה אחת יוכל המחבל לשרות עליה לחבל בני אדם, מדוד, שנאמר וירא את מלאך ה' עומד, וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים, ואז נשחתה הארץ... (נח מ)

...ובשעה שעוונות בני אדם מתרבים לחטא בגלוי, משימה הארץ פניה כנקבה שאין לה בושה משום דבר, כמו שאמר הכתוב, והארץ חנפה תחת יושביה... (שם מה)

רבי יצחק היה מצוי לפני רבי שמעון, אמר לו מקרא זה שכתוב ותשחת הארץ לפני האלקים, אם בני אדם חוטאים הארץ במה חטאת, אמר לו מפני שכתוב כי השחית כל בשר את דרכו, שכבר אמרנו כעין זה ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה, אלא עיקר הארץ הם בני אדם, והם משחיתים הארץ והיא נשחתת. תא חזי, כל החטאים של האדם וכל ההשחתה שלו תלויים בתשובה, והחטא של השופך זרע על הארץ משחית את עצמו ומשחית את הארץ, ועליו כתוב נכתם עונך לפני... חוץ בתשובה רבה... (שם נו)

פתח ואמר כי פשעי אני אדע וגו', כמה יש להם לבני אדם להזהר להשמר מפני הקב"ה מעונותיהם, כי לאחר שהחטא נרשם למעלה אינו נמחק רק בתוקפה של תשובה גדולה, כמו שאתה אומר, כי אם תכבסי בנתר וגו'.

תא חזי, כיון שחטא האדם לפני הקב"ה פעם עושה רושם, וכשחטא בו בפעם השניה מתחזק הרושם יותר, חטא בו פעם שלישית מתפשט אותו כתם מעבר אל עבר, אז כתוב נכתם עונך לפני... (שם שיב)

אמר לו אם הוא רשע ולא הגיע ימיו לעשרים שנה, מהו, אם נסתלק מעולם מאין בא עונשו, כי לא תוכל לומר כדי שימות צדיק, כי הוא רשע ולא צדיק.

אמר לו בזה נתקיים ויש נספה בלא משפט, (דהיינו שנענש בלא משפט), כי כאשר העונש ירד לעולם, הוא (הפחות מעשרים שנה) פוגע במחבל ההוא (המעניש) בלי כונה למעלה ולמטה, (כלומר בלי כונה מבית דין של מעלה ובלי כונה מבית דין של מטה), והוא נענש רק משום שלא השגיחו עליו למעלה (לשומרו שלא יפגע במחבל, וכיון שנפגש עם המחבל, וכבר אינו מבחין בין טוב לרע).

ועליו כתיב עונותיו ילכדנו את הרשע, את הוא לרבות, מי שעוד לא הגיע זמנו להענש, עונותיו ילכדנו ולא בית דין של מעלה, ובחבלי חטאתו יתמוך, ולא בית דין של מטה, משום זה כתוב כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם, שעוד לא היה ראוי להענש על חטאיו, ועל כן שמע אלקים את קולו אף על פי שהיה רשע. (וירא תעד)

אמר רבי יצחק אין אדם עושה עבירות אלא מי שהוא גולם ולא אדם, היינו אותו אדם שאינו מסתכל (בצרכיה של) נשמה קדושה, אלא כל מעשיו כבהמה זו שאינה משגחת ואינה יודעת... (חיי שרה לט)

בא האדם להטמא, כמה אגודות של הקליפות נועדו לו, וכולם שורים בו ומסבבים אותו ומטמאין אותו ונקרא טמא, וכולם הולכים ומכריזים לפניו טמא טמא, וכולם קשורים בנחש ההוא הראשון, ונסתרים בכמה מעשים של בני העולם. (שם עג)

אמר רבי יוסי משום זה צריך האדם להשמר מעוונותיו, ולא יטה ימין ושמאל, ועם כל זה (אף על פי ששומר את עצמו) צריך לבדוק את עצמו מעוונותיו בכל יום ויום, כי כשהאדם קם ממטתו, שני עדים עומדים לפניו, והולכים עמו כל היום... ועל כן כשהאדם הולך, צריך בכל היום להשמר מעונותיו.

בכל יום ויום כשבא הלילה צריך להסתכל ולבדוק בכל מה שעשה כל אותו היום, כדי שישוב בתשובה עליהם, ויסתכל בהם תמיד, כדי שישוב לפני רבונו, כמש"א וחטאתי נגדי תמיד, כדי שישוב עליהם.

ותא חזי, בזמן שהיו ישראל בארץ הקדש לא היה נמצא בידיהם עון, כמו שבארוה, משום שאלו הקרבנות שהיו מקריבים בכל יום היו מכפרים עליהם. עתה שנגלו ישראל מן הארץ ואין מי שיכפר עליהם, התורה היא מכפרת עליהם, והמעשים טובים, משום שהשכינה עמהם בגלות. ומי שאינו מסתכל בדרכיו של הקב"ה גורם לשכינה להשתוחח עד עפר. אמר רבי יצחק וכן מי שמשתדל בתורה ובמעשים טובים גורם לכנסת ישראל להרים ראשה תוך הגלות... (וישב רמח)

תא חזי, כל אלו המטמאים דרכם כמה חבילות מזיקים נועדים להם, ומטמאים אותם, בדרך שאדם רוצה ללכת, באותו הדרך ממש מוליכים, אדם הבא להטהר כמה הם המסייעים אותו. (מקץ קטז)

ומשום זה, כל מי שחוטא באלו החטאים שאדם דש ברגליו, אינו יודע בהם שחטא, והוא מפחד תמיד, דוד המלך היה נשמר תמיד מאלו העבירות, וכשיצא למלחמה היה מחפש בהם. (שם קיט)

תא חזי מה כתוב, הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה, בחבלי השוא היינו העון שדש בו בעקב, ואינו מחשיב אותו ולבסוף מתחזק ונעשה כעבות העגלה ומתגבר, ומשטה אותו בעולם הזה ובעולם הבא. אשרי הם הצדיקים שיודעים להשמר מעונותיהם ומחפשים תמיד במעשיהם... כי התורה מתקנת להם דרכים ושבילים. (שם קכח)

משום זה צריך האדם להזהר בעולם הזה להתחזק בהקב"ה וישים מבטחו בו, אשר אף על פי שחטא אם יחזור בתשובה שלמה, הרי הקב"ה חזק, ויוכל להתחזק בהקב"ה כאילו לא חטא כלל. (שם ר)

ומי שמתדבק באחר הזה, נאבד מעולם האמת, ואין לו חלק לעולם הבא, ויש לו חלק בטומאה בעולם הזה, כי אותה מלכות האחרת של עכו"ם כמה חיילות ובעלי דין ממונים בה לשלוט בעולם הזה... ועל כן צריך אדם להפריד עצמו מכל הצדדים שלא להטמא באותו צד, כדי לזכות בעולם הזה ובבא, ועל כן זו ברכה וזו קללה... (שם רנב)

שלשה הם הדוחים את השכינה מן העולם וגורמים שדירתו של הקב"ה לא תהיה בעולם, ובני אדם זועקים ולא נשמע קולם, ואלו הם, מי ששוכב עם נדה, שאין טומאה חזקה בעולם זולת טומאת הנדה, הוא נטמא וכל הקרבים אליו נטמאים עמו, בכל מקום שהולכים השכינה נדחית מפניהם, ולא עוד אלא שגורם מחלות רעות לעצמו ועל הזרע שיוליד...

מי ששוכב עם בת אל נכר... ולמדנו שאין קנאה לפני הקב"ה זולת קנאת הברית. ראשי העם שיודעים זה ואינם מוחים בהם נענשו תחילה... ראשי העם נתפסים בכל דור ודור בשביל חטא הזה, אם יודעים ואינם מקנאים אותו, משום שחוב זה מוטל עליהם לקנאות...

מי שהורג את בניו, דהיינו לאותו עובר שאשתו נתעברה בו, (שבא עליה ביום צ' לעיבורו), שסותר בנינו של הקב"ה ואומנותו.

ג' רעות עשה שהעולם כולו אינו יכול לסבול, ועל כן העולם מתמוטט מעט מעט, לא ידוע למה, והקב"ה מסתלק מן העולם, וחרב ורעב ומות באים על העולם... (שמות כד)

עוד אמר רבי אלעזר הרשעים עושים פגם למעלה, (על ידי מעשיהם הרעים), מהו הפגם, כי השמאל אינו נכלל בימין (למעלה, אלא שולט בדין בפני עצמו, שהוא משום) שהיצר הרע למטה (אינו נכלל ביצר הטוב) לעבוד עמו להמשכת הטוב כנ"ל, (מחמת החטאים של בני אדם) שחוטאים על ידי יצר הרע, וממשיכים שליטת הדין על ידו, (ואינם עושים פגם למעלה אלא לעצמם ממש, ז"ש שחת לו לא בניו מומם, (שתחלה אמר שחת לו, שמשמע שעושים פגם למעלה, ואחר לא בניו מומם, שמשמע שאינם עושים פגם למעלה, היינו) כביכול עושים פגם ואינם עושים פגם, עושים (היינו שגורמים) שלא ימשכו עליהם הברכות של מעלה, כש"א ועצר את השמים ולא יהיה מטר, (הרי שפוגמים צנורות השפע למעלה), ולא עושים משום שהשמים, (דהיינו הצנורות של מעלה) מקבלים לעצמם ברכות (ושפע) כמה שצריכים, אלא שאינם מקבלים שפע להמשיך למטה... (וארא צא)

עוד ואם התודה על כל עונותיו, בתפלה ההיא שקשר קשרים של היחוד, ונתברכו עליונים ותחתונים ומחלקו ההוא של הסטרא אחרא הוא, שכל אלו עונות וחטאים שהתודה עליהם, הוא לוקח אותם לחלקו, וזה סוד שעיר, שכתוב והתודה עליו את כל עונות וגו', וכתוב, ונשא השעיר עליו וגו', זה הוא חלקו וגורלו ונחלתו. ואם אדם ההוא חזר לסורו אוי לו שכל העונות לוקח בחזרה מצד הזה בעל כרחו של צד הזה, ומשום שלוקח אותם מצד הזה בעל כרחו של אותו הצד, אז הוא מזיק אותו ונהפך עליו למקטרג ומקטרג עליו, וכשמתודה עליהם לוקח אותם אותו צד האחר והוא חלקו וגורלו... (פקודי תתל)

המחשבה של אדם הוא ראש הכל, וממחשבה ההיא מתפשטים אורחות ושבילים להטות דרכיו בעולם הזה ובעולם הבא. וממחשבה ההיא יוצאת זוהמא דיצר הרע להרע לו ולכל, וממחשבה ההיא נמצאים עבירות וחטאים וזדונות, ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים, ועל זה (אומר הכתוב) כי לא מחשבותי מחשבותיכם.

ומשום זה (שהמחשבה היא ראש הכל), כתוב בראש הכל אם עולה קרבנו, (כי העולה מכפרת על המחשבה)... (ויקרא עא)

נפש כי תחטא וכו', רבי יוסי פתח, עד שיפוח היום ונסו הצללים וגו' כמה יש לבני אדם שיזהרו מחטאיהם, שלא לחטא לפני אדונם, כי בכל יום ויום יוצא כרוז וקורא בני העולם עוררו את לבכם לפני מלך הקדוש, התעוררו להזהר מחטאיכם, עוררו הנשמה הקדושה שנתן בתוככם ממקום הקדוש העליון.

שלמדנו, בשעה שהקב"ה מוציא את הנשמה להורידה בבני אדם, הוא מעיד בה בכמה הבטחות ובכמה עונשים כדי שתשמור מצותיו, ולא עוד אלא שמעבירה באלף ושמונה עולמות להשתעשע ולראות בהם כבודם של העוסקים בתורה... (שם רז)

ר' יהודה פתח ואמר, או הודע אליו חטאתו, הודע אליו מצד מי, או ידע חטאתו היה צריך לומר, ומהו הודע אליו, אלא הקב"ה פקד לכנסת ישראל שתודיע לאדם את החטא שהוא חטא, ובמה מודיעה לו, עם הדינים שלה, כמש"א יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו. הודע אליו (פירושו) כמי שמצוה לאחר שיודיעו, (דהיינו שמצוה את המלכות להודיעו).

שלמדנו, בשעה שאדם חטא לפני הקב"ה ואינו משגיח בחטאו לחזור בתשובה לפני הקב"ה, ומשליכו מאחורי כתפיו, נשמתו ממש עולה ומעידה לפני הקב"ה, אז מצוה המלך לכנסת ישראל, ואמר או הודע אליו חטאתו אשר חטא, הושיטי לו דינים, והודיעי לו חטאתו, כש"א הודע את ירושלים את תועבותיה.

אחר שהגיע עליו הדין, אז נתעורר רוחו לחזור בתשובה לפני אדונו, ונכנע להקריב קרבן, כי מי שלבו גאה עליו, הוא חוטא ושוכח חטאו, ואינו מביט עליו, ועל כן הקב"ה מוכן כנגדו, ומצוה להודיעו חטאו שלא ישכח ממנו... (שם תא)

רבי יוסי פתח ואמר, נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו, מקרא זה העמידוהו, אבל תא חזי, כל זמן שאדם חוטא לפני הקב"ה יש מדרגה הנודעת למעלה כנגד חטא הזה לדון את האדם ולהסתכל עליו, אם שב בתשובה שלמה לפני אדונו, נעבר החטא, והדין אינו שולט עליו, ואינו מגיע אליו, ואם לא שב, נרשם חטא ההוא במדרגה ההיא, ואם מוסיף לחטא הרי מדרגה אחרת מוכנה כנגדו, ומסכמת (אל הדין) שבמדרגה הראשונה, אז הוא צריך תשובה יותר גדולה, ואם מוסיף לחטא, מוסיף מדרגה על מדרגה, עד שמשלים לחמש מדרגות.

כיון שהימין נתתקן כנגדו (של האדם) והסכים עליו לדין, הרי השמאל מוכן להסכים עם הימין ולהכלל בו, כיון שהשמאל הסכים לימין, אז אינו תלוי עוד בתשובה, וכבר העמידוהו, ואז הכל מסכימים עליו, (על האדם) בדין, והדין שורה עליו... (שם תט, ועיין עוד ערך תשובה)

ותא חזי, יש בני אדם שמתדבקים בצד הזה (של הטומאה), משום שהנפש ההיא שלא זכו יותר (ממנה), וכשעבר עליהם רוח הטומאה ההיא, שורה עליהם ומתדבקים בו, אז חטא ההוא שחטא אדם זה, הוא מצד אותו רוח הטומאה, וקרבנו הוא עז אחת, משום שהיא בהמה הבאה מאותו הצד, לכפר על חטאתו.

...ולמטה הכין הקב"ה אש של המזבח, (שה"ס אש המלכות מהדינים שלה), ואש הזה אוכלת ומכלה לכל צד ההוא הטמא, ומתבטל צד ההוא באותה שלהבת האש, ולא נשאר ממנו כלום בעולם, ואדם ההוא המקריב את קרבנו עומד עליו, ובאותו הריח העולה מן הקרבן נעבר ממנו הצד של רוח הטומאה ששורה עליו, ומתכפר, ומשום זה הכל מתבטל ויכלה, ואין מי שיעמוד לפני האש ההוא (של המזבח). (שם תמ)

ועוד (יש לפרש), אש תמיד תוקד על המזבח, זו היא התורה, (שנקראת אש), אשר נאמר בה הלא כה דברי כאש נאום ה'... לא תכבה ודאי (שאש התורה לא תכבה), כי עבירה אינה מכבה את התורה, אבל עבירה מכבה מצוה, ומי שעושה עבירה המכבה מצוה, שהיא (נקראת) נר, כך הוא מכבה את הנר שלו מגופו, (דהיינו הנשמה שנקראת נר). שנאמר בה נר ה' נשמת אדם, שזה הוא כבוי, כי הגוף נשאר בחשך. וכך מי (שגורם במעשיו) שתסתלק השכינה ממקומה, הוא גורם כבוי וחשך לאותו מקום, ועבירה היא חשך, ושפחה כי תירש גברתה, (כי העבירה שהיא שפחה וחשך תירש מקום הגבירה, שהיא השכינה שנסתלקה ממקומה).

והעליה של מצוה מצד עם הארץ, (שאין לו תורה), לו (העבירה) מכבה מצוה, לקיים בו ורשעים בחושך ידמו, אבל אצל בעלי תורה אין לה להמצוה כביה עולמית בהם... (צו נ)

מהו כל ימי זוב טומאתה, אלא הרשעים מטמאים עצמם בעונותיהם, ומטמאים גם למקום אחר, כמו שאמר את מקדש ה' טמא, ונתעורר עליהם רוח הטומאה... (מצורע לב)

דתניא, לא יכלו שונאיהם של ישראל להרע להם, עד שישראל החלישו כח השכינה לפני השרים הממונים של שאר העמים, אז יכלו להם שונאיהם של ישראל ושולטים עליהם וגוזרים עליהם כמה גזרות רעות. וכשישראל שבים כנגדה (בתשובה, השכינה) משברת הכח והאומץ של אלו השרים הממונים ומשברת הכח והאומץ של שונאי ישראל, ונפרעת מהם הכל.

ועל כן והיה מחניך קדוש, שהאדם צריך (לראות) שלא יטמא בעונותיו ויעבור על דברי תורה, שאם עושה כך מטמאים אותו, כמו שכתוב, ונטמתם בם, בלי א', שיורה על טומאה יתירה, ולמדנו, רמ"ח אברים יש בגוף וכולם נטמאים כשהוא נטמא, כלומר כשהוא רוצה להטמא, (תיכף נטמא), ועל כן והיה מחניך קדוש, מהו מחניך, אלו הם אברי הגוף, ולא יראה בך ערות דבר, מהו ערות דבר, היינו רמז, שלא תגרום ערוה זרה לדבר הזה, (שהיא זרה למלכות הנקראת דבר), כמו שהעמדנו, שאם (אתה עושה) כן, ושב מאחריך ודאי...

למדנו על ג' דברים מתעכבים ישראל בגלות, על שנוהגים בזיון בשכינה בגלות, ועל שמחזירים פניהם מן השכינה, (דהיינו כמ"ש כי פנו אלי עורף ולא פנים), ועל שמטמאים עצמם לפני השכינה... (אחרי שמ)

...עבר אדם על דברי תורה, עבירה ההיא עולה לפניו, ואומרת, אני מפלוני שעשה אותי, והקב"ה ממנה אותה ועומדת שם להשגיח בה, לכלות אותו, זה שאמר וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו, והוא וירא, עבירה ההיא העומדת לפניו. (קדושים סו)

מהו כסוי חטאה, הרי העמידוהו, שהחטא מכוסה מאדם שחטא להקב"ה והתודה לפני הקב"ה. אבל תא חזי, כשחוטא אדם, וחטא פעם אחת ושתים ושלש ולא חזר בו, אז חטאיו הם בגלוי, כי מפרסמים אותם למעלה ומפרסמים אותם למטה, וכרוזים הולכים לפניו ומכריזים, הסתלקו מסביב פלוני, נזוף הוא למטה, אוי לו שפגם צלם אדונו, אוי לו שאינו חושש לכבוד אדונו, הקב"ה מגלה עונו למעלה, זהו שכתוב, יגלו שמים עוונו וארץ מתקוממה לו. וכשאדם הולך בדרך אדוניו ועוסק בעבודתו, ונזדמן לו חטא אחד הכל מכסים עליו העליונים והתחתונים, זהו שנקרא כסוי חטאה...

אלא שני דברי חכמה יש כאן (בכתוב כסוי חטאה), והם כך, אחד, כמו שלמדנו שממעשים טובים שאדם עושה בעולם הזה, עושים לו בעולם ההוא לבוש יקר עליון להתלבש בו, וכשאדם התקין מעשים טובים, וגברו עליו מעשים רעים, ורואה הקב"ה שמעשיו הרעים מרובים (על מעשיו הטובים), ואז הוא רשע, כי נמצא חייב לפני אדונו, והוא תוהא ומתחרט על המעשים טובים שעשה מקודם, אז הוא אבוד מכל, מעולם הזה ומעולם הבא, מה עושה הקב"ה מאלו מעשים טובים שעשה חוטא ההוא מקודם לכן...

(ופירוש) שני הוא, שנתכסה חטא ההוא, שחטא אדם זכאי, באותם שנקראים מצולות ים, כי מה שנפל במצולות ים אינו נמצא לעולם, משום שהמים מכסים עליו, כש"א ותשליך במצולות ים כל חטאותם, מהו מצולות ים, אלא הוא סוד יקר, והרי העמידו ר' שמעון ואמר כל אלו הבאים מצד הקשה ומתאחזים במינים הרעים בספירות התחתונות, כמו עזאזל ביום הכפורים זה נקרא מצולות ים, כפסולת של כסף כשבוחנים אותו באש, ז"ש הגו סיגים מכסף.

כך זה (העזאזל) מאלו מצולות ים הוא, ונקרא מצולות ים (דהיינו) מצולות מאותו ים הקדוש, מצולות (פירושו) זוהם של כסף, ועל כן כל החטאים של ישראל שרוים בתוכו, והוא מקבל אותם ונמשכים בתוכו, מהו הטעם הוא משום (שהעזאזל) נקרא חטאה, מהו חטאה, (פירושו) גרעון, ועל כן הוא גרעון של כל, ולוקח גרעון של הגוף ושל הנפש ביום הזה, (ביום הכפורים) יורד מצולות ים הזה, שהוא זוהם הנפש, ולוקח זוהם הגוף, מהו זוהם הגוף, אלו הם החטאים הנעשים על ידי יצר הרע הנקרא מזוהם מנוול. (אמור רל, ועיין שם עוד)

...כי ודאי כשאדם חוטא גורם שתתרחק הה' מאת הו', כי בן י"ה שהוא ו' שזה כולל יה"ו נסתלק מן אות ה', ומשום זה נחרב בית המקדש ונתרחקו ישראל משם, וגלו בין העמים, ומשום זה כל מי שעושה תשובה, גורם להשיב את הה' לאות הו', והגאולה תלויה בזה... (נשא כט)

...וכל מי שפוגם מעשיו נפגמת צורתו, ושם הויה אינו שורה במקום פגום, שבפגם ההוא שורה חשך, משום שבפגם הלבנה (שהיא המלכות) שורה החשך, והאדם הזה כמו שפגם צורתו, כך הוא נפגם למטה, או שנעשה אלם או חרש או עור או פסח, כדי שיהיה רשום למעלה ולמטה.

והחושך ההוא שורה בפגם שלו, ומיד מכירים אותו המדרגות הקדושות, שהן צבאות הקב"ה ומתרחקים ממנו, שכבר יודעים שבפגם ההוא אין המלך שורה, ומשום זה צבאות המלך מתרחקים ממנו, שחיילות המלך אינם שורים ואינם מתקרבים אלא למקום שהמלך שורה, שכך הם מונהגים אחריו כאברים אחר הגוף.

ובמקום ההוא ששורה החשך ההוא, כמה מלאכי חבלה הנקראים נחשים ועקרבים מתקרבים אליו, ונותנים לו כמה נשיכות ואלו הם יסורים, ואם יש לו כסף, (דהיינו רכוש) ממעשים טובים שעשה, (כלומר אם הרכוש שלו הוא מעשים טובים), הם מתמעטים ממנו... (ובעד זה) מבטלים ממנו היסורים... (נשא נה, ועיין שם עוד)

אלא בספר החכמה של שלמה המלך אמר כך, ג' סימנים הם, סימן לעבירה ירקון, סימן לשטות שמרבה דברים, סימן שאינו יודע כלום הוא שמשבח את עצמו... (בלק קסג)

ובעונותיהם של ישראל מתערבים חשכים באורות, וכמו האדם הדש תבואה, ואחר כך הוא בורר לה (את החטים מן מוץ ותבן) כמי שבורר אוכל מתוך פסולת, כך ישראל כשנתערב בהם חשכים, צריכים לעשות ולתקן את הרוח שלהם, וסוד הדבר, זבחי אלקים רוח נשברה וגו', כי בזה נשבר החושך שהוא יצר הרע המכסה על הרוח... (פנחס תרנח)

...מכאן למדנו, שכל מי שעושה דבר ואינו משים לבו ורצונו לצד הרע, אף על פי שהדבר הוא רע, כיון שעשה שלא ברצון אין עונש שורה עליו, ואינו כאדם אחר... (ואתחנן כט)

אנשי ביתו אלו הם רמ"ח אברים שלו, כי הגוף מכונה בית, שכך העמידו בעלי המשנה, רשע עונותיו חקוקים על עצמותיו... ובשביל זה למדנו ומי מעידים על האדם קורות ביתו, (קורות ביתו) הן העצמות הגלגלת הבנוים על המוח שהוא מים...

ולמה (העונות חקוקים) בעצמות יותר מבבשר גידים ועור, הוא משום שהעצמות הם לבנים, וכתב שחור אינו ניכר אלא מתוך לבן... ולא עוד אלא שהגוף עתיד לקום על עצמותיו, ומשום זה הזכיות והחובות חקוקים על עצמותיו, ואם יזכה יקום הגוף על העצמות שלו ואם לא יזכה לא יקום ולא יהיה לו תחיית המתים.

ולא עוד אלא ב' עדים הם על האדם, עין רואה ואון שומעת, והבית דין סופר ודן עונותיו, ולא עוד אלא השמש והלבנה מעידים על האדם כמו שהעמדנו... (שופטים יב, ועיין שם עוד)

אמר רבי יצחק, מכאן הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה, כלומר עושה עבירות ודש בהם בעקב, שחושב עליהם שאינם כלום, שהם כמו חבלי השוא שאורג העכביש ולאחר כך הם כעבות העגלה חטאה, שהם חזקים וקשים עד שנאספים כולם והורגים את האדם. (זהר חדש בראשית תתטז)

לפתח חטאת רובץ, כלומר לאותם פתחי גן עדן שהנשמות עוברות בו, חטאת רובץ, החטאת שתעשה תהיה מוכנה שם ושם תקבל עונשך, ואליך תשוקתו, כלומר אם תיטיב מעשיך, והחטאת ההיא תחשוק לך שתעשה עבירות, את תמשל בו, שלא יכול להתגרות עמך... (שם תתלו, ועיין שם עוד)

ספרא:

מצות ה', ולא מצות המלך, ולא מצות בית דין. מכל מצות ה', ולא כל מצות ה', פרט לשמיעת הקול ולבטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו. מצות ה' שומע אני עשה ולא תעשה, תלמוד לומר אשר לא תעשינה... (ויקרא-נפש הקדמה, וראה שם עוד)

אשר חטא בה מה תלמוד לומר, מנין אתה אומר אשתו נדה ואחותו עמו בבית, שגג באחת מהן ואין יודע באיזו מהן שגג... רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר... (שם פרק ז, וראה שם עוד)

נפש כי תחטא, אחת תחטא, בעשותה תחטא, הרי אלו מיעוטים, העושה על פי עצמו חייב, ולא העושה על פי הוראת בית דין... (שם פרשה ז, וראה שם עוד)

ואם לא תשמעו - מה תלמוד לומר ולא תעשו, הא כל שאינו לומד אינו עושה. רבי אומר יש לך אדם שאינו למד ואינו עושה אבל אינו מואס באחרים, תלמוד לומר ואם בחוקותי תמאסו, סוף שהוא מואס באחרים. או יש לך שאינו למד ואינו עושה ואינו מואס באחרים אבל אינו שונא את החכמים, תלמוד לומר ואם את משפטי תגעל נפשכם... סוף שהוא שונא את החכמים, או יש לך אדם.. אבל מניח לאחרים לעשות, תלמוד לומר לבלתי עשות, הא כל שאינו לומד... סוף אינו מניח לאחרים לעשות, או יש לך אדם שאינו לומד... אבל מודה במצוות שנאמרו מסיני, תלמוד לומר את כל מצותי, הא כל שאינו לומד... סוף שהוא כופר במצות שנאמרו מסיני. או יש לך אדם שיש בו לכל המדות הללו אבל אינו כופר בעיקר, תלמוד לומר להפרכם את בריתי, הא כל שיש בו כל המדות הללו סוף שהוא כופר בעקר. (בחקותי פרשה ב ג)

ספרי:

רבי יוסי הגלילי אומר, בא וראה מה כח עבירה קשה, שעד שלא פשטו ידיהם בעבירה לא היה בהם זבים ומצורעים, ומשפשטו ידיהם בעבירה היו בהם זבים ומצורעים. לפי דרכנו למדנו ששלשה דברים אלו אירעו בו ביום. רבי שמעון בן יוחאי אומר בא וראה מה כח עבירה קשה, שעד שלא פשטו ידיהם בעבירה מה נאמר בהם, ומראה כבוד ה' כאש אוכלת, ולא יראים ולא מזדעזעים, משפשטו ידיהם בעבירה מה נאמר בהם, וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו... (נשא א)

...בא ישעיה ופירש בקבלה הוי מושכי העוון בחבלי השוא ובעבותות העגלה חטאה, תחילתו של חטא הוא דומה לחוט של כוכיא, אבל סופו היות כעבותות העגלה... רבי אומר... והעובר עבירה אחת אל ידאג עליה, לסוף שגוררת עבירות הרבה, שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירות. (שלח קיב)

וה' יסלח לה, הרי שנדרה ובטלה בלבה והלכה ועשתה מזידה מניין שצריכה סליחה, תלמוד לומר וה' יסלח לה, והרי דברים קל וחומר, ומה אם נדרים המופרים צריכים סליחה, קל וחומר לנדרים שאינם מופרים, והרי דברים קל וחומר, למה הדבר דומה למתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה... צריך סליחה, קל וחומר למתכוון לאכול ואכל... (מטות קנג)

ולא ישפך... כי יהיה איש שונא לרעהו וגו' מכאן אמרו עובר אדם על מצוה אחת קלה, סופו לעבור על מצוה חמורה. עבר על ואהבת לרעך כמוך, סופו לעבור על לא תשנא ועל לא תקום וסופו לעבור על וחי אחיך עמך, עד שבא לידי שפיכות דמים, לכך נאמר כי יהיה איש שונא לרעהו... (שופטים קפו)

וישמן ישורון ויבעט, לפי שבען רואים, וכן אתה מוצא באנשי דור המבול, שלא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל ומשתה ומתוך שלוה... וכן מצינו באנשי סדום... וכן באנשי מגדל... לכן הוא אומר ותהי כל הארץ שפה אחת, כולה ברייתה. וכן אתה מוצא באנשי דור המדבר... שנאמר וישב העם לאכול ושתה, מה נאמר בהם, סרו מהר מן הדרך... (האזינו שיח, וראה שם עוד)

תלמוד בבלי:

אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא, אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו, שמא יגרום החטא, כדרבי בר אידי רמי, כתיב והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, וכתיב ויירא יעקב מאד, אמר שמא יגרום החטא. (ברכות ד א)

הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר והוו קא מצערו ליה טובא, הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו, אמרה ליה ברוריה דביתהו, מאי דעתך משום דכתיב יתמו חטאים, מי כתיב חוטאים, חטאים כתיב... (שם י א)

ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חברו ואינו מבקש נקרא חוטא, שנאמר גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל בעדכם... (שם יב ב)

רבי זירא בתר צלותיה אמר הכי, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתתן לנו חיים ארוכים... שיש בהם יראת חטא... (שם טז ב)

ורבי אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי, רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב, שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות, יהי רצון שתצילנו מידם... רב ששת כי הוה יתיב בתעניתא בתר דמצלי אמר הכי, רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קרבן, ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו, ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי, יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצני. (שם יז א)

אמר רבא הוי קרוב לשמוע דברי חכמים, שאם חוטאים מביאים קרבן ועושים תשובה, מתת הכסילים זבח, אל תהי ככסילים שחוטאים ומביאים קרבן ואין עושים תשובה... אלא אל תהי ככסילים שחוטאים ומביאים קרבן ואינם יודעים אם על הטובה הם מביאים אם על הרעה הם מביאים... (שם כג א)

אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא לא תרתח (תכעס) ולא תחטי, לא תרוי (תשתה) ולא תחטי. (שם כט ב)

...מאי ודי זהב, אמרי דבי רבי ינאי, כך אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די, הוא גרם שעשו את העגל, אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן, אלא מתוך קופה של בשר. אמר רבי אושעיא משל לאדם שהיתה לו פרה כחושה ובעלת איברים, האכילה כרשינין והיתה מבעטת בו... אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן משל לאדם אחד שהיה לו בן, הרחיצו וסכו והאכילו והשקהו, ותלה לו כיס על צוארו והושיבו על פתח של זונות, מה יעשה אותו הבן שלא יחטא. אמר רב אחא בריה דרב הונא אמר רב ששת היינו דאמרי אינשי מלי כריסיה זני בישי, שנאמר כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני... (שם לב א)

...באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא... יצא ונשכו ומת אותו ערוד, נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש, אמר להם ראו בני, אין ערוד ממית אלא החטא ממית... (שם לג א)

ואמר רב כהנא חציף עלי מאן דמפרש חטאיה, שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. (שם לד ב)

ואורח מברך... יהי רצון שלא יבוש בעל הבית... ואל יזדקר לא לפניו ולא לפנינו שום דבר הרהור חטא ועבירה ועון מעתה ועד עולם. (שם מו א)

ההוא תלמידא דהוה קא אזיל בתריה דרבי ישמעאל ברבי יוסי בשוקא דציון, חזייה דקא מפחיד, אמר ליה חטאה את, דכתיב פחדו בציון חטאים... (שם ס א)

הנכנס לבית המרחץ אומר, יהי רצון מלפניך ה' אלקי... ואל יארע בי דבר קלקלה ועון, ואם יארע בי דבר קלקלה ועון תהא מיתתי כפרה לכל עונותי. אמר אביי לא לימא אינש הכי דלא לפתח פומיה לשטן. (שם)

דרש בר קפרא איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה, בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך, אמר רבא אפילו לדבר עבירה... (שם סג א)

מתקיף לה רב ששת, וכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך... (שבת ד א)

בעוון עינוי הדין ועיוות הדין וקלקול הדין וביטול תורה חרב וביזה רבה ודבר ובצורת בא ובני אדם אוכלין ואינן שבעין... בעוון שבועת שוא ושבועת שקר וחילול השם וחילול שבת חיה רעה רבה, ובהמה כלה, ובני אדם מתמעטין, והדרכים משתוממין... בעון שפיכות דמים בית המקדש חרב ושכינה מסתלקת מישראל... בעון גילוי עריות ועבודת כוכבים והשמטת שמיטין ויובלות גלות בא לעולם... בעון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות, ובחורי שונאי ישראל מתים יתומים, ואלמנות צועקין ואין נענין... אמר רבי אושעיא כל הממרק עצמו לעבירה חבורות ופצעין יוצאין בו, ולא עוד אלא שנדון בהדרוקן... (שם לג א, וראה שם עוד)

כי הא דאמר רבי חנינא מאי דכתיב ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו, אם שרים חטאו זקנים מה חטאו, אלא אימא על זקנים שלא מיחו בשרים... (שם נד ב)

אמר רבי אמי אין מיתה בלא חטא, ואין יסורין בלא עון... (שם נה א)

מיתיבי, ארבעה מתו בעטיו של נחש (ולא בחטא אחר שלא חטאו), ואלו הן בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן דוד...

א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה... אלא מה אני מקיים וישכב את בלהה פילגש אביו, מלמד שבלבל מצעו של אביו... א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה... אלא מה אני מקיים אשר ישכבון את הנשים, מתוך ששהו את קיניהן שלא הלכו אצל בעליהן מעלה עליהן הכתוב כאילו שכבום... א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר בני שמואל חטאו אינו אלא טועה, שנאמר ויהי כי זקן שמואל ובניו לא הלכו בדרכיו, בדרכיו הוא דלא הלכו מיחטא נמי לא חטאו... כתנאי, ויטו אחרי הבצע, ר' מאיר אומר חלקם שאלו בפיהם רבי יהודה אומר מלאי הטילו על בעלי בתים, ר' עקיבא אומר קופה יתירה של מעשר נטלו בזרוע, ר' יוסי אומר מתנות נטלו בזרוע. (שם שם ב)

א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, שנאמר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו וגו', אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו... (שם נו א, וראה עוד דוד-חטא)

א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה, שנאמר ולא היה לבבו שלם עם ה' אלקיו כלבב דוד אביו, כלבב דוד אביו הוא דלא הוה, מחטא נמי לא חטא... והכתיב ויעש שלמה הרע בעיני ה', אלא מפני שהיה לו למחות בנשיו ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאילו חטא... (שם שם ב, וראה עוד שלמה)

דרש רבי סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, וכיון שחטאו ישראל ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה ופירקום... (שם פח א)

...א"ר יצחק אמר להם הקב"ה לישראל אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית ועד עכשיו כשלג ילבינו. (שם פט ב)

לעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי... (שם)

אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן... אמר לו אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא... (שם קיט ב)

מאי היו עלי לטורח, אמר רבי אלעזר אמר הקב"ה לא דיין לישראל שחוטאין לפני, אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהן. (שם קמה ב)

...אלא הנח לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין, סבור מינה הני מילי בדרבנן אבל בדאורייתא לא, ולא היא, לא שנא בדרבנן ולא שנא בדאורייתא... (שם קמח ב)

רבי סבר ניחא ליה לחבר דלעביד הוא איסורא קלילא ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבה, ורבן שמעון בן גמליאל סבר ניחא ליה לחבר דליעבד עם הארץ איסורא רבה, ואיהו אפילו איסורא קלילא לא ליעבד. (עירובין לב ב)

אמר רבא ולאפרושי מאיסורא אפילו בפניו שפיר דמי... אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש... אמר רבי חנינא נקרא חוטא, שנאמר בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך... (שם סג א)

דקאמר רחמנא לא בדיקנא לה לירושלים בנהורא דאבוקה דנפיש נהורא טובא, אלא בנהורא דשרגא דזוטר נהורא טפי, דעון רבה משתכח ועון זוטר לא משתכח. (פסחים ז ב)

אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מאי דכתיב... אשר בנינו כנטיעים, אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא... (פסחים פז א)

אמר רבי יוחנן שלשה מכריז עליהם הקב"ה בכל יום, על רווק הדר בכרך ואינו חוטא... כי הא דטוביה חטא ואתא זיגוד לחודיה ואסהיד ביה קמיה דרב פפא, נגדיה לזיגוד, אמר ליה טוביה חטא וזיגוד מינגד... (שם קיג א וב)

אבל המינין והמסורות... ושחטאו והחטיאו את הרבים, כגון ירבעם בן נבט וחביריו יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות... והכתיב והבאתי את השלישית באש, התם בפושעי ישראל בגופן... פושעי ישראל בגופן מאי ניהו, קרקפתא דלא מנח תפילין, פושעי אומות העולם בגופן, אמר רב בעבירה. ושנתנו חיתיתם בארץ חיים, אמר רב חסדא זה פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים... רבי יוסי בר חנינא אמר נושא, שנאמר נושא עון ועובר על פשע. תנא דבי רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכן היא המדה. אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק, דאי איכא רובא עונות מחשיב בהדייהו. רבא אמר כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר נושא עון ועובר על פשע, למי נושא עון, למי שעובר על פשע. (ראש השנה יז א, וראה שם עוד)

אמר רבי יוחנן... ה' ה' אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה... (שם יז ב, וראה עוד ערך תשובה)

דאמר רב חסדא מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה, לפי שאין קטיגור נעשה סניגור... חוטא בל יקריב קאמרינן, והא איכא כף ומחתה, חוטא בל יתגאה קא אמרינן. (שם כו א)

...ובשעה שאמר לו שאול לדואג סוב אתה ופגע בכהנים יצאה בת קול ואמרה לו אל תרשע הרבה. אמר רב הונא כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה, שאול באחת ועלתה לו, דוד בשתים ולא עלתה לו, שאול באחת מאי היא, מעשה דאגג... (יומא כב ב)

והאמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו... (יומא כג א)

אלא מהו שאמר משה נושא עון ופשע וחטאה, אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם, בשעה שישראל חוטאין לפניך ועושין תשובה עשה להם זדונות כשגגות. (יומא לו ב)

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כיון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא, שנאמר רגלי חסידיו ישמור. דבי רבי שילא אמרי, כיון שבאה לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה ואינו חוטא שוב אינו חוטא, שנאמר רגלי חסידיו ישמור. אמר ריש לקיש מאי דכתיב אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן, בא לטמא פותחין לו, בא לטהר מסייעין אותו. תנא דבי רבי ישמעאל משל לאדם שהיה מוכר נפט ואפרסמון, בא למדוד נפט אומר לו מדוד אתה לעצמך, בא למדוד אפרסמון אומר לו המתן לי עד שאמדוד עמך, כדי שנתבסם אני ואתה. תנא דבי רבי ישמעאל עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר ולא תטמאו בהם ונטמאתם בם, אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם. תנו רבנן אדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה, מלמטה מטמאין אותו מלמעלה, בעולם הזה מטמאין אותו לעולם הבא... (שם לח ב)

האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה, אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו... (יומא פה ב)

איני והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות, שנאמר ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם חיה יחיה, לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה... אמר רבי יהודה רב רמי כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח, לא קשיא הא בחטא מפורסם, הא בחטא שאינו מפורסם. רב זוטרא בר טוביה אמר רב נחמן כאן בעבירות שבין אדם לחברו, כאן בעבירות שבין אדם למקום. תניא רבי יוסי בר יהודה אמר אדם עובר עבירה פעם ראשונה מוחלין לו, שניה מוחלין לו, שלישית מוחלין לו, רביעית אין מוחלין לו, שנאמר כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו... (יומא פו ב)

כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה... דאמר רב הונא אמר רב כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו, הותרה לו סלקא דעתך, אלא נעשית לו כהיתר. (יומא פז א, וראה עוד ערך תשובה)

הכי קאמר אם יחטא איש לאיש ופללו אלקים ימחול לו, ואם לה' יחטא איש מי יתפלל בעדו, תשובה ומעשים טובים. (שם)

...אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא, ומי שחטא ישוב וימחול לו. (סוכה נג א)

דתניא רבי אלעזר הקפר ברבי אומר, מה תלמוד לומר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, וכי באיזה נפש חטא זה, אלא שציער עצמו מן היין... המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה, רבי אלעזר אומר נקרא קדוש... (תענית יא א)

בימי שמעון בן שטח שירדו להם גשמים בלילי רביעיות ובלילי שבתות עד שנעשו חטים ככליות... וצררו מהם דוגמא לדורות, להודיע כמה החטא גורם, שנאמר עונותיכם הטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם... (שם כג א)

ומנלן דפרטינן חטאיה בצבורא, דכתיב כי לא באו לעזרת ה'... ומנלן דנצינן ולייטינן ומחינן ותלשינן שיער ומשבעינן... ומנלן דכפתינן ואסרינן ועבידנן הרדפה... אמר ליה רב הונא בר חנינא הכי אמר רב חסדא מתרין ביה שני וחמישי ושני, הני מילי לממונא, אבל לאפקירותא לאלתר... (מועד קטן טז א)

אמר רב הונא באושא התקינו אב בית דין שסרח אין מנדין אותו אלא אומר לו הכבד ושב בביתך, חזר וסרח מנדין אותו, מפני חילול השם, ופליגא דריש לקיש דאמר ריש לקיש תלמיד חכם שסרח אין מנדין אותו בפרהסיא... (שם יז א)

אמר לו עקיבא רבך לא אמר כך, אלא מה כלי זהב וכלי זכוכית אף על פי שנשברו יש להם תקנה, אף תלמיד חכם שסרח יש לו תקנה... דרש רבא מאי דכתיב אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל וגו', למה נמשלו תלמידי חכמים לאגוז, לומר לך מה אגוז זה אף על פי שמלוכלך בטיט ובצואה אין מה שבתוכו נמאס, אף תלמיד חכם שסרח אין תורתו נמאסת... שלא חס על כבוד קונו... רב יוסף אומר זה העובר עבירה בסתר, כדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי שכינה... דרש רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש מאי דכתיב אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף, אם יאמר לך יצר הרע חטא והקב"ה מוחל אל תאמן... (חגיגה טו א וב)

דתניא ר' אילעאי אומר אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא, לא קשיא הא דמצי כייף ליה ליצריה הא דלא מצי כייף ליצריה... (חגיגה טז א)

אמר רבי יהושע בן לוי כל היודע באשתו שהיא יראת שמים ואינו פוקדה נקרא חוטא, שנאמר וידעת כי שלום אהלך וגו'. (יבמות סב ב)

...אמר ליה דיינו (שהנשים) שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא... (שם סג א)

תניא היה רבי מאיר אומר, אדם עובר עבירה בסתר, והקב"ה מכריז עליו בגלוי, שנאמר ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו, ואין עבירה אלא לשון הכרזה, שנאמר ויצו משה ויעבירו קול במחנה. ריש לקיש אמר אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, שנאמר כי תשטה אשתו... ואמר רב חסדא בתחילה קודם שחטאו ישראל היתה שכינה שורה עם כל אחד ואחד, שנאמר כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך, כיון שחטאו נסתלק שכינה מהם, שנאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. אמר רבי יונתן... וכל העובר עבירה אחת בעולם הזה מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין, שנאמר ילפתו אורחות דרכך יעלו בתוהו ויאבדו. רבי אליעזר אומר קשורה בו ככלב... (סוטה ג א)

דבר אחר עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה... (שם כא א)

רבי יוסי הגלילי אומר הירא ורך הלבב זה המתיירא מן העבירות שבידו, לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו שיחזור בגללן... מאי איכא בין רבי יוסי לרבי יוסי הגלילי, איכא בינייהו עבירה דרבנן. כמאן אזלא הא דתניא שח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה, כרבי יוסי הגלילי... (שם מד א)

אמר רבי יוחנן הסנדלר שהלך (אלישע) להחזירו לגחזי בתשובה ולא חזר, אמר לו חזור בך, אמר לו מקובלני ממך כל מי שחטא והחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה... (שם מז א)

תנו רבנן ונקה האיש מעון, בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו, אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו... וכי תימא עון דידיה אין דבניה ודבנתיה לא, תא שמע לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה. וכי תימא עון אשת איש אין עון דפנויה לא, תא שמע כי הם עם הזונות יפרדו ועם הקדשות יזבחו. (שם שם ב)

משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא. (שם מט א)

...וכל שאינו עושה מצוה אחת אין מטיבין לו ואין מאריכין לו ימיו ואינו נוחל את הארץ... מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, ודלמא מהרהר בעבודת כוכבים הוה, וכתיב למען תפוש את בית ישראל בלבם...

ורמינהו ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה, אמר ליה התם כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה... דתנינא כל הבא דבר ערוה לידו וניצל הימנו עושין לו נס... (קידושין לט ב)

...עבירה יש לה קרן ואין לה פירות, שנאמר אוי לרשע רע וגו' ואלא מה אני מקיים ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו, עבירה שעושה פירות יש לה פירות, ושאין עושה פירות אין לה פירות...

דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו, הותרה לו סלקא דעתך, אלא נעשית לו כהיתר. אמר רבי אבהו משום רבי חנינא נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר ואל יחלל שם שמים בפרהסיא, שנאמר ואתם בית ישראל כה אמר ה' איש גילוליו לכו עבדו, ואחר אם אינכם שומעים אלי ואת שם קדשי לא תחללו.... (שם מ א)

תנו רבנן לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי... עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא יחידי שחטא אובד ממנו טובות הרבה. ר' אלעזר בר' שמעון אמר... עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה...

ר' שמעון בן יוחי אומר אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה איבד את הראשונות... ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירים לו שוב רשעו, שנאמר ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו...

כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא... (שם מ א וב)

דתניא אמר רבי עקיבא מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה, מפני שנשתרש בחטא... אמר רבא מפני ששנה בחטא... (בבא קמא סז ב)

שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן, אמר להן זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו, וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו, כביכול עשה עין של מטה כאילו אינה רואה... שם עט ב)

...חזקה אין אדם חוטא ולא לו. (בבא מציעא ה ב)

כדדריש רבי יהודה בר אילעאי מאי דכתיב הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם, הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים, ששגגות נעשות להם כזדונות, ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שזדונות נעשות להם כשגגות, והיינו דתנן רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון. (שם לג ב)

...ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך, שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם, מה ביאתך לעולם בלא חטא, אף יציאתך מן העולם בלא חטא. (שם קז א)

תניא רבי אומר בתחילה בכתב זה ניתנה תורה לישראל, כיוון שחטאו נהפך להן לרועץ, כיון שחזרו בהן החזירו להן... (סנהדרין כב א)

...וכתיב ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם, אם העם חטאו ראשי העם מה חטאו. (שם לה א)

חטא ישראל, אמר רבי אבא בר זבדא אף על פי שחטא ישראל הוא... (שם מד א)

איתמר העובד עבודת כוכבים מאהבה ומיראה, אביי אמר חייב רבא אמר פטור... ורבא אמר לך באומר מותר, אומר מותר היינו העלם דבר... (שם סא ב, וראה שם עוד)

אמר ליה אנטונינוס לרבי גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין, כיצד, גוף אומר נשמה חטאת, שמיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר, ונשמה אומרת גוף חטא, שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כציפור. אמר ליה אמשול לך משל, למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה... והושיב בו שני שומרים אחד חיגר ואחד סומא... מה עשה הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד... (שם צא א)

תנו רבנן שלשה באו בעלילה, אלו הן קין עשו ומנשה, קין דכתיב גדול עוני מנשא, אמר לפניו רבונו של עולם כלום גדול עוני מששים ריבוא שעתידין לחטוא לפניך ואתה סולח להם... (שם קא ב)

אמר להם נביא לישראל חזרו בתשובה, אבותיכם שחטאו היכן הם, אמרו להן, ונביאיכם שלא חטאו היכן הם. (שם קה א)

ואנשי סדום רעים וחטאים... אמר רב יהודה רעים בגופם, דכתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים, וחטאים בממונם, דכתיב והיה בך חטא. לה' זו ברכת השם, מאד שמתכוונים וחוטאים. במתניתא תנא רעים בממונם וחטאים בגופן... מאד זו שפיכות דמים, שנאמר גם דם נקי שפך מנשה בירושלים הרבה מאד... (שם קט א)

...כתיב עושה אלה לא ימוט לעולם, כשהיה רבן גמליאל מגיע למקרא הזה היה בוכה, אמר מאן דעביד לכולהו הוא דלא ימוט, הא חדא מינייהו ימוט, אמרו ליה מי כתיב עושה כל אלה, עושה אלה כתיב, אפילו בחדא מינייהו... משה אמר פוקד עוון אבות על בנים, בא יחזקאל וביטלה, הנפש החוטאת היא תמות... (מכות כד ב, וראה שם עוד)

והיינו דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי לא דוד ראוי לאותו מעשה ולא ישראל ראויין לאותו מעשה... אלא למה עשו, לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד, ואם חטאו צבור אומרים כלך אצל צבור. וצריכא... 

אמר ריש לקיש בואו ונחזיק טובה לאבותינו, שאלמלא הן לא חטאו אנו לא באנו לעולם, שנאמר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם... דאי לא חטאו לא הוו מולדו... (עבודה זרה ד ב)

מכאן אמרו כל שיש בידו למחות ואינו מוחה נענש עליו... והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב עון עקבי יסבני, עונות שאדם דש בעקביו בעולם הזה מסובין לו ליום הדין... אמר לו רבי, מה אני לחיי העולם הבא, אמר לו כלום מעשה בא לידך, אמר לו מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים, אמר לו אם כן מחלקך יהי חלקי... שקל (ר' מאיר) תקרבא דדינרי ואזל, אמר אי לא איתעביד בה (בגיסתו) איסורא מיתעביד ניסא...

ובדרך חטאים לא עמד, זה שלא עמד בקנגיון (צידת חיה על ידי כלבים לשם שחוק)... (ע"ז יח א וב, וראה שם עוד)

תנו רבנן ונשמרת מכל דבר רע, שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה, מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות... ענוה מביאה לידי יראת חטא... (שם כ ב)

דתנו רבנן פשעים אלו המרדים, וכן הוא אומר מלך מואב פשע בי, חטאות אלו השגגות, וכן הוא אומר נפש כי תחטא בשגגה... (שבועות יב ב, וראה שם עוד)

...וכל עבירות שבתורה נאמר בהן ונקה, וכאן (שבועת שוא) נאמר לא ינקה. וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו וממשפחתו, שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך... וכל עבירות שבתורה אם יש לו זכות תולין לו שנים ושלשה דורות, וכאן נפרעין ממנו לאלתר, שנאמר הוצאתיה נאם ה' צב-אות ובאה אל בית הגנב.. ותניא אמר רבי שמעון אם הוא חטא משפחתו מה חטאת, לומר לך אין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולה מוכסין, ושיש בה לסטים שאין כולה לסטים מפני שמחפין עליו... (שם לט א, וראה שם עוד)

תנו רבנן אשר נשיא יחטא, אמר רבן יוחנן בן זכאי אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו... אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וגו', משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהם, אחד אכלו לשם מצוה... וצדיקים ילכו בם, זה שאכלו לשום אכילה גסה ופושעים יכשלו בם. אמר ליה ריש לקיש רשע קרית ליה... אלא משל לשני בני אדם... אחד נזדמנה לו אשתו ואחד נזדמנה לו אחותו. מי דמי אנן קאמרינן חדא דרך, הכא שני דרכים, אלא משל ללוט ושתי בנותיו, הן שנתכוונו לשם מצוה צדיקים ילכו בם, הוא שנתכוון לשם עבירה ופושעים יכשלו בם...

ואמר עולא תמר זינתה וזמרי זנה, תמר זינתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים, וזמרי זינה נפלו כמה רבבות מישראל. אמר רב נחמן בר יצחק גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה, שנאמר תבורך מנשים יעל... (הוריות י ב, וראה שם עוד)

...וכל המרבה דברים מביא חטא. (אבות א יז)

והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה, והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה, דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים. (אבות ב א)

רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עון, וכל תורה שאין עמה מלאכה... וגוררת עון... (אבות ב ב)

רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא... (שם שם ח)

עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מאין באת ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון... (אבות ג א)

בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה, שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה... (שם ד ב)

רבי אליעזר אומר... והעובר עבירה אחת קונה לו קטגור אחד... (שם שם יא)

כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו... ירבעם חטא והחטיא את הרבים, חטא הרבים תלוי בו... (אבות ה יח)

ותנא דבי רבי ישמעאל מפני מה נאמרה פרוכת הקדש בפר כהן משיח, ולא נאמר בפר העלם דבר של צבור, משל למלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה, אם מיעוטה סרחה פמליא שלו מתקיימת... (זבחים מא ב)

רבי אליעזר בן יעקב אומר כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו הכל בחיזוק שלא יחטא, שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק... (מנחות מג ב)

...עמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה בחטאת אמרינן, עמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה בעולה לא אמרינן... (שם מח א, וראה שם עוד)

...וקא סבר מומר לדבר אחד לא הוי מומר לכל התורה כולה... (חולין ד ב, וראה שם עוד)

...דאמר רבי יוסי ברבי חנינא בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית, אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר את מטלטליו... לא באת לידו סוף שמוכר את עצמו... (ערכין ל ב)

יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבעה חטאות ואשם אחד... (כריתות יג ב, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

...אית תניי תני כל המצוות שבתורה מעכבות (מלהתודות אם עבר עליהן), ואית תניי תני כל המצות שבפרשה מעכבות. רבי אחא רב פפא בעי קומי רבי זעירא אפילו הקדים של ראש לתפילה של יד... (מעשר שני לב ב)

...וחכמים אומרים אין החוטא נשכר אלא ימכרו לאוכליהן ודמיהן יתחלקו לכל אדם... (שביעית כז א)

תני חכם נשיא גדולה מכפרת, חכם מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, מה כתיב בתריה וכי יגור אתכם גר בארצכם לא תונו אותו, מה הגר מוחלין לו על כל עונותיו, אף חכם שנתמנה מוחלין לו על כל עונותיו... (בכורים יא ב)

תני רבי אליעזר אומר אם יהיו חטאיכם כשנים וגו', כשנים שבין שמים לארץ, כשלג ילבינו יותר מיכן כצמר יהיו. אמר רבי יודן בר פזי אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו בראשון, ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו בשני. ורבנן אמרי אם יהיו חטאיו של אדם כפי שניו כשלג ילבינו, יותר מיכן כצמר יהיו, אמר רבי יודן ענתדרייא בשעה שעונות קלין כשלג ילבינו, בשעה שהן כבידין כצמר יהיו. (שבת ס א)

תמן תנינן הא כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה, אמר רבי זעירא מי שבאת לידו ספק עבירה ולא עשאה... אמר רבי יוסי בי רבי בון מה כתיב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, מכיון שלא הלך בעצת רשעים כמי שהלך בעצת צדיקים. דרש בן עזאי זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח, אילו זבוב אחד שמת שמא אינו מבאיש שמן רוקח, וזה על ידי חטא אחד שחטא איבד כל זכיות שבידו... (קדושים כב ב, וראה שם עוד)

...אלא כיני רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק שומר אדם עצמו מעבירה פעם ראשונה שניה ושלישית, הקב"ה משמרו, שנאמר הן כל אלה יפעל א-ל פעמים שלש עם גבר... (שבועות ז ב, וראה שם עוד)

שאלו לחכמה חוטא מה ענשו, אמרה להם חטאים תרדף רעה. שאלו לנבואה... אמרה להן הנפש החוטאת היא תמות. שאלו לקודשא בריך הוא, אמר להן יעשה תשובה ויתכפר לו... (מכות ז א)

...הוסיפו עליהן הפורק עול והמיפר ברית והמגלה פנים בתורה אין להן חלק לעולם הבא... (סנהדרין מט א, וראה שם עוד וערך עונש ותשובה)

אמר רבי לעזר כהן גדול שחטא מלקין אותו ואין מעבירין אותו מגדולתו... רבי חנינה כתובה רבי אחא בשם רבי שמעון בן לקיש כהן משיח שחטא מלקין אותו בבית דין של שלשה... (הוריות יא ב, וראה שם עוד)

פרקי דר' אליעזר:

...אמר הקב"ה, שמואל אתה עמדת בין שני הדרכים הטובים האלה... ושל רעה יש בה ד' פתחים, ועל כל פתח ז' שומרים מבחוץ ושלשה מבפנים... וכשיבא אדם ליכנס בפתח הראשון מלאכים הרחמנים מקדימין אותו ואומרין לו מה לך ליכנס בתוך האש הזאת ומה לך ליכנס בתוך הרשעים והגחלים, שמע לנו ושוב בתשובה... (פרק טו, וראה שם עוד)

מדרש רבה:

...דבר אחר אם תיטיב אני מוחל לך עונותיך, ואם לאו חטאו של אותו האיש גדוש ומגודש. רבי ברכיה בשם רבי שמעון בר אמי אמר (תהלים ל"ב) לדוד אשרי נשוי פשע, אשריו לאדם שהוא גבוה מפשעו ולא פשעו גבוה ממנו, שנאמר (בראשית ד') לפתח חטאת רובץ, חטאת רובצת אין כתיב כאן, בתחלה הוא תש כנקבה, ואחר כך הוא מתגבר כזכר. אמר רבי עקיבא בתחילה דומה לחוט של עכביש, ולבסוף נעשה כקלע הזה של ספינה... אמר רבי יצחק בתחלה הוא נעשה אורח ואחר כך הוא נעשה בעל הבית... (בראשית פרשה כב יא)

...שילו חטייה יוחנה משתלמא... (שם פרשה מ ג)

...דבר אחר למה נס (משה מפניו), לפי שחטא בדבריו, שאילו לא חטא לא היה נס, שאין הנחש ממית אלא החטא ממית... (שמות פרשה ג טז)

...אתה מוצא אדם שונה מדרש הלכות ואגדות, אם אין בו יראת חטא אין בידו כלום... (שם פרשה ל יא)

דבר אחר זית רענן, ראה היאך דברי תורה מאירין לאדם שעוסק בהן, משל למי שעומד באפלה בא להלך מצא אבן ונכשל בה...כך ההדיוט שאין בידו דברי תורה, מצא עבירה נכשל בה ומת... למה הוא מת, לפי שאינו יודע בתורה והולך וחוטא... (שם פרשה לו ג)

בא וראה כמה גדולים העונות, אתמול מנגח אותם, ועתה מתיירא מהם, שנאמר כי יגורתי מפני האף והחימה... (שם פרשה מא יב)

...כך אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבון העולם, בראת בנו יצר הרע מנעורינו, שנאמר (בראשית ח') כי יצר לב האדם רע מנעוריו, והוא גורם לחטא לפניך, ואין אתה מסלק ממנו את החטייא, אלא בבקשה העבירהו ממנו כדי שנהא עושים רצונך... (שם פרשה מו ג)

רבנן פתרין קרא במרים, אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, אל תתן רשות לאחד מאיבריך לחטוא את כל אבריך... (ויקרא פרשה טז ה)

בזאת יבא, זה שאמר הכתוב בתחבולות תעשה לך מלחמה (משלי כ"ד), רבי נתן ורבי אחא בשם רבי סימון אמר אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות, עינים רמות - והיו לטוטפות בין עיניך... (ויקרא פרשה כא ד)

...אומרים לה בתי, הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה, הרבה ילדות עושה, הרבה שכנים הרעים עושים... (במדבר פרשה ט מב)

דבר אחר תנה בני לבך לי וגו', מה ראה הקב"ה לשאול מישראל הלב והעינים שיהיו אחריו, לפי שהעבירה תלויה בהם, הה"ד (במדבר ט"ו) ולא תתורו אחרי לבבכם וגו', עינא וליבא תרי סרסורי דחטאה אינון... (שם פרשה י ט)

אמר רבי שמעון בן יוחאי עד שלא חטא אדם נותנים לו אימה ויראה, משחטא נותנים עליו אימה ויראה. עד שלא חטא היה אדם הראשון שומע קול הדבור ועומד על רגליו ויכול לעמוד בו, משחטא היה שומע קול הדבור ומתחבא... (שם פרשה יא ה, וראה שם עוד)

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין לדרוש את התורה במ"ט פנים טמא ובמ"ט פנים טהור... (שם פרשה יט א)

...ולהודיעך כח התשובה, כיון שאמרו חטאנו מיד נתרצה להם, שאין המוחל נעשה אכזרי... ומנין שאם סרח אדם לחבירו ואמר לו חטאתי שנקרא חוטא אם אינו מוחל לו, שנאמר (ש"א י"ב) גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל בעדכם, אימתי, כשבאו ואמרו חטאנו... (שם שם יב)

...שבשעה שהולך אדם לחטא השטן מרקד לו עד שגומר את העבירה... (שם פרשה כ י)

...שכל מי שחוטא ואומר חטאתי אין רשות למלאך ליגע בו... (שם שם יג)

ר"ש אומר מנין שהמחטיא את האדם יותר מן ההורגו, שההורגו הורגו בעולם הזה ויש לו חלק לעולם הבא, והמחטיא הורגו בעולם הזה ובעולם הבא... (שם פרשה כא ה)

...כתיב כי זנתה אמם הובישה הורתם (הושע ב') שהם מביישין דברים בפני עמי הארץ, כיצד החכם יושב ודורש בצבור לא תלוה ברבית, והוא מלוה ברבית... (דברים פרשה ב יב)

דבר אחר מה פרי אדמתך אין בהן לא חטא ולא עון, אף פרי בטנך לא יהא בהן לא חטא ולא עון... (שם פרשה ג ז)

תני עד שלא יחטא אדם נותנין לו אימה ויראה והבריות מתפחדין ממנו, כיון שהוא חוטא נותנין עליו אימה ויראה ומתפחד הוא מאחרים, תדע לך שכן אמר רבי עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע קול הדיבור עומד על רגליו ולא היה מתיירא, כיון שחטא כששמע קול הדיבור נתיירא ונתחבא... (שיר השירים פרשה ג יד)

עד שלא חטא שלמה היה רודה בשרים ובשרות... שידה ושידתה דהוו אזיין בהון, כיון שחטא מינה לו ששים גבורים מגבורי ישראל והעמידן לשמור את מטתו... שהיה מתפחד מפני הרוחות. (שם)

כפלח הרימון רקתך, ריקנין שבכם רצופים מצוות כרימון הזה, שכל מי שבא לידו עבירה וניצל ממנה ולא עשה אותה, מצוה גדולה עשה... (שם פרשה ד ה)

אמר רבי תנחום ברבי ירמיה ד' דברים מכחישין כחו של אדם, ואלו הן, התענית והדרך והעוון ומלכות... עון דכתיב (תהלים ל"א) כשל בעוני כחי... (איכה פרשה א מה)

...בשעה שהולך אדם לעבור עבירה אינו רואה שיש לו בן שימות בעונותיו, ואינו רואה שיש לו אח שיתבייש הימנו ולהתגנות בו, ואין קץ לכל עמלו במעשיו הרעים, גם עיניו לא תשבע עושר אלו מעשיו הרעים... (קהלת פרשה ד)

מדרש תנחומא:

...אמר שלמה אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו איולתו (משלי כ"ז), מי שהוא מכה את האויל, עד שהוא מעלה את השבט לשנות לו שוכח את הראשונות... כך עמדו דור אנוש קראו שמו של הקב"ה לעבודת כו"ם, והקב"ה קרא מי אוקיינוס והציף שלישו של עולם... דור המבול אמרו לא-ל סור ממנו, ולא למדו מדור אנוש עד שמחה זכרם, דור הפלגה לא למדו מדורות הראשונים, הוי אם תכתוש את האויל במכתש... (נח יח)

דבר אחר מקום המשפט שמה הרשע, אמר הקב"ה בראתי את הנפש והיא נתונה בידי, ואף המשפט נתון בידי, ולא נתתי את הנפש בצד הדין אלא כדי שתהא רואה מה מתוקן לה ולא תחטא, והיא חוטאה... 

נפש כי תחטא, זה שאמר הכתוב גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים חוטא (משלי י"ט), מי שחטא אפילו בשוגג אינו סימן יפה לו... שנו רבותינו מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, לא יצר אדם על עבירה שעשה בשוגג, אלא שנפתח לו פתח שיחטא, ואפילו בשוגג ואפילו במזיד...

אמר הכתוב מקום המשפט שמה הרשע (קהלת ג'), הנפש שניתנה במקום שאין שם לא עון ולא חטא והיא חוטאת להקב"ה, הכתוב מתמיה נפש כי תחטא בשגגה, ומקום הצדק שמה הרשע, משל למה הדבר דומה, לשני בני אדם אחד קרתני ואחד בן פלטין שחטאו על המלך... מה עשה, פנה לקרתני, ולבן פלטרין נתן אפופסין... אמר להם לקרתני שאינו יודע נימוסי המלכות מה הן פניתי, אבל בן פלטרין בכל יום ויום הוא עמי ויודע עסקי המלכות מה הן, איזה דין יצא עליו. אף כך הגוף הוא קרתני, וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה (בראשית ב'), והנפש בן פלטרין מלמעלה, ויפח באפיו נשמת חיים (שם)... לפיכך פנה לגוף ונתן לנפש אפופסין, שנאמר (יחזקאל י"ח) הנפש החוטאת היא תמות...

וכן דוד אומר שגיאות מי יבין וגו' ונקיתי מפשע רב (תהלים י"ט)... מכאן אתה למד שכל החוטא בשגגה נקרא חוטא. שנו רבותינו שגגת תלמוד עולה זדון, לפיכך כתיב נפש כי תחטא, לפי שהיא מלמעלה, ולא כתוב אדם... (ויקרא ו, וראה שם עוד)

אדם כי יקריב, למה אמר אדם ולא אמר איש, ירצה לומר כי יחטא אדם כמו אדם הראשון יקריב קרבן. למה נאמר מן הבהמה, שלא ירד נפשו לשאול תחתית כמו הבהמה שיורדת נפשה למטה לארץ... (שם ח)

זמרי בן סלוא נשיא בית אב, שכל הפוגם את עצמו פוגם את משפחתו עמו... (פנחס ב וראה שם עוד)

מסכת כלה:

אמר רב אחי בר רבי יאשיה כל הצופה בנשים סוף בא לידי עבירה, כל המפנה עצמו מן העבירה ולא עשאה, אפילו ישראל ראוי לעלות עולה ככהן גדול על גבי המזבח, שנאמר וישלח את נערי בני ישראל, אבל מי ששם עצמו עצל מן העבירה ולא עשאה ניזון מזיו השכינה, שנאמר ויחזו את האלקים וגו'. (פרק ב)

...כל הנותן ארבעה דברים על לבו הרי זה חוטא, העושר, והאשה ויצר הרע והריב... (פרק ו)

א"ר יצחק בן פרנך כל עונות אדם חקוקים לו על עצמותיו, כל זכיותיו כתובים על יד ימינו... (פרק ג)

מסכת דרך ארץ רבה:

בן עזאי אומר כל הנותן ד' דברים כנגד עיניו ועל לבו שוב אינו חוטא לעולם, מאין הוא בא ולאן הוא הולך ומי הוא דיינו ומה עתיד להיות, מאין הוא בא ממקום החושך, ולאן הוא הולך לחשך ואפלה... (פרק ג, וראה שם עוד)

מסכת דרך ארץ זוטא:

הרחק מן המביא לידי עבירה, הוי נרתע מחטא הקל שלא יביאך לחטא חמור... ואם אתה רוצה להתרחק מחטא צא וחשוב ועיין בסופו... ואם הריעות מעט יהי בעיניך הרבה, ואמור אוי לי כי חטאתי, אוי לי כי בא מכשול על ידי... (פרק ב)

אבות דרבי נתן:

ר' יצחק בן פנחס אומר... כל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש לא טעם טעם של יראת חטא... (פרק כט)

חמשה אין להם סליחה, המרבה לשוב ומרבה לחטא, והחוטא בדור זכאי, וחוטא על מנת לשוב, וכל שיש בידו חלול השם בעינו... (פרק לט)

האומר... אחטא ויום המיתה ממרק אין יום המיתה ממרק. רבי אלעזר ברבי יוסי אומר החוטא ושב והלך לתומו אינו זז ממקומו עד שמוחלין לו, והאומר אחטא ואשוב מוחלין לו עד שלשה פעמים ולא יותר. (פרק מ)

שוחר טוב:

...רבי נחמיה אומר חשב עכו"ם לעשות עבירה אף על פי שלא עשאה הקב"ה חושבה כאילו עשאה, שכן הוא אומר ארמי אובד אבי, וכי היכן איבד לבן ליעקב, אלא על ידי שחשב לעשות כן, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה... וישראל שחשב לעשות עבירה ולא עשאה אין הקב"ה כותבה עד שיעשנה, שנאמר (מיכה ב') חושבי און ופועלי רע... (מזמור ל)

...וכן הוא אומר הרב כבסני מעוני, מכאן אתה למד שכל מי שעובר עבירה כאילו נטמא בנפש מת, ואין מטהרין אותו אלא באזוב, וכן הוא אומר לבי חלל בקרבי (תהלים ק"ט), מכאן את למד, שכל מי שיודע שחטא ומתפלל על החטא ומתיירא ממנו ונושא ונותן בינו ובין המקום שהקב"ה מוחל לו, וכל מי שיודע שחטא ושואף ברגלו ומעבירה מנגד עיניו הקב"ה מבקשה ממנו... (מזמור נא)

כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, רבי יהודה אומר העבירה עקרה ואינה עושה פירות. (מזמור סב)

רצית ה' ארצך נשאת עון עמך כתיב כסית כל חטאתם סלה, מי נושא עונם, הארץ אשר הם יושבים עליה, שנאמר העם היושב בה נשוא עון, מנין אף המתים, שנאמר וכפר אדמתו עמו (דברים ל"ב), מי מכפר על עמו, אדמתו, אשריהם יושבי ארץ ישראל שאין להם לא חטא ולא עוון לא בחיים ולא במתים... (מזמור פה)

א"ר ירמיה לא לימא איניש רחמנא ירחיקנא מן חטאה, אלא ירחק חטאה מינן, שנאמר הרחיק ממנו את פשעינו. (מזמור קג)

מדרש משלי:

...כך אמר שלמה בחכמתו, בני אם יפתוך חטאים, אם יאמרו לך פלוני עשיר הוא נלך ונהרגהו ונטול ממונו, לא תאבה ולא תשמע, אם עשית כן נמצאת מקיים כל המצות... ולא עוד אלא שצפונין לו חטאתיו לעתיד לבא... (פרשה א)

מדרשים:

שלשה שאין להם מחילה, הסך שמן לחברו מפך ריקן, המדבר אחת בפה ואחת בלב, וגונב דעת הבריות. (מדרש ג וד ל)

ילקוט שמעוני:

לעולם ישמר אדם בלבו שלא יבא לידי חטא, ואפילו חטא הקל, צא ולמד מאבותינו הראשונים, שלא ירדו למצרים אלא בשביל דבר קל שדבר אברהם "במה אדע". (בראשית פרק טו, עו)

ואם לא תשמעו לי, למדרש חכמים, או יכול למה שכתוב בתורה, כשהוא אומר ולא תעשו את כל המצות האלה הרי מה שכתוב בתורה אמור... (ויקרא פרק כו, תרעב)

מכאן שהמטפל לעבור עבירה כעובר עבירה, והיה אהרן יכול לומר אני לא חטאתי, אלא שתק וכבש כחו... (במדבר פרק כ, תשסד)

ויקצוף משה על פקודי החיל, מגיד שאין הסרחון תלוי אלא בגדולים... (שם פרק לא, תשפה)

חטאו בראש, נתנה ראש ונשובה מצרימה, ולקו בראש, כל ראש לחלי, ומתנחמים בראש, ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם. חטאו בעין... (ישעיה פרק מ תמה, וראה שם עוד)

כי הלל רשע וגו', אין רשעים מחללים אלא אם כן עושים תאותם... ואין הרשע עובר עבירה אלא אם כן עשאה חולין בפניו. (תהלים מזמור י, תרמח)

לקחת מוסר השכל, כיון שנתמנה אדם שופט צריך להשכיל היאך לדקדק את הדין בשביל שלא יחטא ויחטיא את העולם, שכיון שהוא מקלקל את הדין הרי הוא חוטא ומחטיא את העולם... (משלי פרק א תתקכט)

רב הונא אמר נכשל אדם בעבירה שהוא חייב בה מיתה בידי שמים, מה יעשה ויחיה? יתעסק בתורה, אם היה רגיל לקרות דף אחד יקרא שני דפין, לשנות פרק אחד ישנה שני פרקים, אם אינו יודע לקרות ולשנות מה יעשה ויחיה, ילך ויתמנה פרנס על הצבור או גבאי של צדקה והוא ניצול. (משלי פרק ג, תתקלה)

לקח טוב:

יום לשנה, מיכן אמרו חכמים כל העוסק בתורה ביום אחד בשנה כאלו כל השנה כולה עסק, וכל העובר עבירה אחת בשנה, כאלו כל השנה כולה עבר... (שלח לך)

מדרש הגדול:

...והתניא אין הקב"ה מזכיר שמו על הקלקלה ואתה משיב חוץ משלשה מקומות, על לשון הרע... ועל העושה לו פטרון של בשר ודם... ועל העובר דברי תורה, דכתיב כה אמר ה' אלקי ישראל ארור האיש אשר לא ישמע את דברי הברית הזאת (ירמיה י"א)... (בראשית ג יד)

...אמרו לו סבא סבא איתא רקוד עימן, אמר להון לית בחילי דאנא גבר סב, מן דאטרחין עילוי אמר להון ענין בהדי מה דאנא אמר לכון, אמר מן שירויי דחטאה חלי (מתוק), ברם סופיה מריר כלעניתא דמותא... (שמות כג כז)

ונפש כי תחטא, תלה הכתוב הסרחון בנפש, ולמה, שהכל תלוי בה ובשבילה ירדה תורה מהשמים כדי להזהירה שלא תכשל בעונות, וכן הוא אומר נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי (תהלים קי"ט), ואם אינו עוסק בה כראוי סופו נכשל, וכן הוא אומר דרך רשעים באפלה לא ידעו במה יכשלו (משלי ד'). ושמא יאמר החוטא אני לבדי חוטא, תלמוד לומר נפש כי תחטא, ולהלן הוא אומר ויהי כל נפש (שמות א'), מלמד שאם חטא אחד כאילו חייב את הכל, וכן אתה מוצא בעכן... וכן הוא אומר אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם (ויקרא ד'), כאילו הוא מאשים את כל העם, שהוא מכריעם לחובה... וכשם שהציווי הוא לנפש, והיא החוטאת, לכך היא מקבלת את הדין והגוף טפל לה... (ויקרא ה א)

רבי עקיבא כשהיה דורש ענינו היה אומר הוי מושכי העוון בחבלי השוא (ישעיה ה') תחלתו שלחטא דומה לחוט שלכוכיא וסופו להיות כעבות העגלה, מתחלת הענין מהוא אומר, כי תצא למלחמה על אויביך, וראיתה בשביה אשת יפת תואר, מהוא אומר כי תהיין לאיש שתי נשים זה הכניס שטן לתוך ביתו, ומה העמיד ממנה בן סורר ומורה, ומה סופו של בן סורר ומורה להיות, כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת. (דברים כא כב)

ילקוט המכירי:

...מאי טעמייהו דרבנן, בשונה בעבירה, ומה מקיימו רבנין וחטאתי נגדי תמיד, שלא יהא בעיניו כאלו לא עשאן, אלא כאלו עשאן ונמחל לו. ובמדרש תלים אמר ומאי עיבד ר"א להא דרבנין, שיהו כנגד לבו ודעתו אבל אינו מזכיר בפיו. (משלי כו)

חטאת נעורי ופשעי אל תזכור כחסדך זכר לי אתה למען טובך ה', מדרש תלים א"ר יודן אמר דוד לפני הקב"ה רבון העולם יהי פשעי וחטאתי כחטאות נעורי, מה חטאות נעורי אין בהם ממש, כך כל הפשעים שאני עושה יהיו כך לפניך. (תהלים כה)

מדרש תלים, הרב כבסני מעוני (תהלים נ"א) מכאן את למד שכל מי שעובר עבירה כאלו נטמא בנפש מת, ואין מטהרין אותו אלא באזוב... וכן ולבי חלל בקרבי (שם ק"ט), מכאן את למד שכל שידוע שחטא ומתפלל ומתיירא על החטא ונשוא בינו לבין הקב"ה שהקב"ה מוחל לו. וכל מי שידוע שחוטא ושואפה ברגלו ומעביר מנגד עיניו, הקב"ה מבקשה הימנו... (תהלים קט)

ילקוט ראובני:

נעשה אדם, כינס הקב"ה כל פמליא עליונים ותחתונים הם מחלק שלהם חלק לבריאת אדם, והוא גם כן נתן חלקו באדם כדי שיחטאו ישראל ירחמו כולם עליהם ויבקשו רחמים, כי יחושו פן יהיה חסרון מזה החלק שנתנו לו, והקב"ה נותן גם כן חלקו, כשיחטאו יכולים לומר עשה למענך אם לא למעננו, בגין חולקך דיהבית בנו. (בראשית)

...וז' דברים מחטיאין את האדם ליטול נשמתו, רגלים ערוה ידים פה במאכל ובמשתה, פה בדיבור, עינים אזנים ולב עם כולם, ושבע תועבות בלבו. (שם)

עונותיו של אדם רשומים על המצח, ויש רשות למזיקים להזיק הרואים אותם העונות על מצחו של אדם, לכן צוה המלאך ללוט ואשתו אל תביט אחריך... וכן וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו, הם המזיקים, וכן נרשם בבית דין של מעלה על המצח, כדי להראות להם שהם חייבים מיתה. (וירא)

גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת וגו', פושעי ישראל בגופן, ועניין גופם הוא שר שלהם, ועל מה שאומות העולם פושעים לוקין על פשעיהם השר שלהם, וזה שאמר ה' אל אבימלך, ואחשוך גם אנכי אותך מחטו לי, מחטו חסר א', כלומר דע משעה שחטאת שלקחת שרה אשת אברהם זכו בבית דין של מעלה והכניסו בי קוצים ומחטין אותי ואני בצער גדול. וזהו אלהים שדבר עם אבימלך שרו היה, כי לא היה ראוי לנבואה ולא לדבר עם שאר המלאכים, אלא עם שר שלו.

אחר דור ההפלגה שוב לא פגמו הרשעים למעלה, ואין פוגמים הספירות, אלא כל החוטא פוגם בשר שלו, כאומר ואחשוך גם אנכי אותך מחטו לי, ועם כל זה הספירות נסתמות ולא נפתחות... (שם)

דע כי יש עבירות נוגעות בהיכל הפנימי, כגון גלוי עריות וחילול שבת, ושאר כיוצא בהן, ויש עבירות נוגעות חוץ להיכל כגון אכילת שקצים ורמשים ובהמה וחיה ועוף ודגים טמאים שהעובר באלו מקלקל השורות ומשבר הצינורות, ומביא צלם בהיכל... (שמיני)

אמונות ודעות:

...ואל יאמר אדם כי חטא אחד יאבד הרבה מן הזכויות, לפי שאינו עושה כן אלא אם כן היתה עמו חרטה, מחמת החרטה, לא כשלעצמו, ולא שזכות אחת מתקנת חובות הרבה, לפי שאינה עושה כן אלא עם התשובה מחמת התשובה, לא כשלעצמה. מפני שראיתי בני אדם משבשים את הדברים, ואומרים, אם היה בערכה של כפירה אחת לבטל הרבה מן ההאמנה לא יתכן שיהא בערכה של האמנה אחת כדי לבטל הרבה מן הכפירה, ואם היה בכח האמנה אחת מה שמסלק הרבה מן הכפירה, לא יתכן שיהא בכח כפירה אחת מה שיסלק הרבה מן ההאמנה, ועל ידי כך באו המאמינים במבוכה. (מאמר ה פרק ב)

...אבל המורד הוא מי שקבע לו מצוה אחת שהוא מרשה לעצמו לעבור עליה תמיד, והמסורת קוראת אותו משומד. וציור הדבר כפי הנראה לי שיש בבני אדם מי שחושב שבמצוה זו כבר החמירו בה יותר מדי, ולפיכך מזלזל בה... אבל החוטא הוא העובר על מצוות לא תעשה אלא שאינן מן החמורות, שהרי לא החמיר בעונשן בעולם הזה, והוא הנקרא עובר על מצוות לא תעשה, כגון מי שאינו מקפיד בנבילה וטרפה ובלבישת שעטנז, והרי הוא בחטא בדרגה זו. אבל הפושע הוא העובר על החמורות והן שיש בהן כרת ומיתה בידי שמים, וארבע מיתות בית דין...

אבל הכופר הוא העוזב את היסוד, כלומר האחד הכולל הכל יתברך ויתעלה, ועזיבתו אותו תהיה על שלשה יסודות, או שעבד זולתו או שלא עבד זולתו ולא עבדו, או שהיה מסופק באמונתו והרי הוא נקרא דתי, ויתכן שמתפלל ואין לבו שלם ולא מאמין, והרי הוא משקר ומרמה בדבריו ובאמונתו... והרי זה נקרא מי שנתחלל שם שמים בו, והוא בדרגה זו... (שם פרק ד)

וראוי שאבאר במקום זה כי כל העבירות יש להן תשובה חוץ משלש, מי שהתעה בני אדם בדיעה רעה שהעמיד, או בהוראה רעה שהורה להם, מפני שאינו יכול לחזור במה שעשה... ומי שהוציא שם רע על אדם כשר שאינו יכול לחזור בו, ומי שיש גזילה תחת ידו ואינו מחזירה לבעליה...

ואבאר עוד העבירות שיש עליהן על כל פנים עונש בעולם הזה, אף על פי שעשה האדם תשובה. הראשונה שבועת שוא, כמו שאמר כי לא ינקה ה' וגו'. השניה שפיכת דם נקי, נאמר בם "ונקיתי דמם לא נקיתי". והשלישית נואף עם אשת איש, אמר בו "כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה". והרביעית עדות שקר, אמר בה "עד שקרים לא ינקה"... (שם פרק ו)

ואומר כי המחשבות העולות על לב האדם ודוחה אותן, יש לו על כן שכר גדול, ומי שנמשך אחריהן עד שחשב לעשות אבל לא עשה, יש עליו חטא המחשבה, אבל לא חטא פעולה, כאמרו "תועבת ה' מחשבות רע", ואין שום דבר שאדם נענש על מחשבתו ודעתו זולת הכפירה בה'... (שם פרק ח)

...ואם יאמר האם יוכלו לחטא בזמן הישועה, אם אינם יכולים הרי הם אז מוכרחים, ואם יכולים היאך יהיה מצבם האם ימותו ויענשו? כיון שנתברר בשכל כי יוצר הכל יודע מה שיהיה מהם לפני היותו, חובה עלינו להיות בדיעה... ולא הבטיח את הגמול לעתיד לאותם שיחיו אלא מפני שכבר ידע שהם אז יבחרו משמעתו ולא ימרוהו... (מאמר ז פרק ח)

מי הוא הראוי לעונש הזה, אומר, הכופרים והמשתפים ובעלי החמורות אשר לא שבו... שנכתב בהם כרת או מיתות בית דין, הרי כריתתו מן העולם הזה גורמת לו להכרת מבין הצדיקים גם בעולם הבא, מפני שלא שב... (מאמר ט פרק ט, וראה עוד ערך עונש)

חובת הלבבות:

אבל מפסידי התשובה רבים מאד... ההסכם על העבירה, והוא ההתמדה על עשותה והאיחור מהניח אותה... שההתמדה מורה על בזותו דבר האלקים, ושהוא מקל במצותו והזהרתו ומזמן עצמו לעונשו... ועוד כי ההתמדה על העבירה ואם היא קטנה הולכת וגדלה... הלא תראה החוט של משי כמה הוא חזק כשיכפיל פעמים רבות, וכבר ידעת כי עיקרו מחלוש שבדברים, מריר התולעת... (שער ז פרק ז, וראה עוד ערך תשובה)

...ומרעת חברתם מותרי הדברים ונאמר בלבול ארוך אין צורך אליו, ואמר החכם (משלי י') ברוב דברים לא יחדל פשע... והגאוה והליצנות ובזות קצת היושבים והשחוק עמהם... אם מיעוט ההצלה מהזקתם בממונו ודברם בו, והחונף, ואהבת קנות השם להתגאות בהם ולהתגדל אצלם במה שהוא יודע ובמה שאינו יודע ממיני החכמות והמעשים... וכללו של דבר כי רוב העבירות לא יגמרו אלא בשנים כמו הזנות ורוע משא ומתן... (מאמר ח פרק ג)

תרגום יונתן:

ואם לא תשמעו - לא תרצון למשמע לאולפן מאלפי אורייתא ולא תעבדון מן רעותכון... (ויקרא כו יד)

חטאת - פורענות. (זכריה יד יט)

רש"י:

ואליך תשוקתו - של חטאת הוא יצר הרע, תמיד שוקק ומתאוה להכשילך. (בראשית ד ז)

אנכי אחטנה - לשון קולע באבן אל השערה ולא יחטיא, אני ובני שלמה חטאים, חסרים. (שם לא לט)

קטונתי - ...לכך ירא אני שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו. (שם לב יא)

ואם לא תשמעו - להיות עמלים בתורה ולדעת מדרש חכמים... ומה תלמוד לומר לי, אין לי אלא המכיר את רבונו ומתכוון למרוד בו. ולא תעשו - משלא תלמדו לא תעשו, הרי שתי עבירות... (ויקרא כו יד, וראה שם עוד)

והתברך בלבבו - לשון ברכה, יחשוב בלבו לא יבואוני הקללות הללו... למען ספות הרוה - לפי שאוסיף לו פורענות על מה שעשה עד הנה שוגג והייתי מעביר עליהם, וגורם עתה שאצרפם עם המזיד ואפרע ממנו הכל. (דברים כט יח)

מדן - כבתרגום יונתן, ועדיין עונם קיים אף על פי שנחרבו העגלים, כי עבירה שוברת לפניה ולאחריה, כמו שכתוב (באברהם) "וירדף עד דן", שתשש כחו שם. (ירמיה ד טו)

עון עקבי - שאני מזלזל בהן, שבעיני הן קלות, הן מרשיעות אותי בדין. (תהלים מט ו)

מוקש - כשאדם נכשל בעבירות מקלקל קדושתו. (משלי כ כה)

הוקר רגלך - ...ומדרשו אל תהי רגיל לחטא שוגג ולהביא חטאות ואשמות לבית ריע. (שם כה יז)

ביד פשעם - השפע נעשה שליח להובילם. (איוב ח ד)

זבובי מות - בחורף כשאין בהם כח וקרובים למות, גם כן מבאישים שמן רוקח ומעלה קצף ובועות, הרי דבר קל שמפסיד דבר חשוב, כן אם אדם שקול שעשה עבירה אחת הכריע כל החכמה והכבוד... (משלי י א)

אבן עזרא:

גדול עוני מנשא - ...ולפי דעתי שהעברים יקראו העקב שכר, והעונש הרע הבא בעבור העון חטאת, וכן "כי לא שלם עון האמורי"... (בראשית ד יג)

...ופשע מי שאינו מאמין בשם גדול מפשע עובד ע"ז, כי יש רבים שהם מאמינים בשם והם מזבחים ומקטרים לעבודה זרה... והנה העושה מלאכה בשבת הוא מכחיש מעשה בראשית, וזה הפשע פחות מאשר ישא את שמו לשוא, ובדבור החמישי כתוב השם כי האבות משתפים עמו ביצירתו, ואם לא יכבדם כאילו אינו מכבד השם, וחמשה דברים הנותרים הם כנגד האדם, והראשון הוא הקשה שהוא להפריד הנשמה מעל הגוף, ואשר אחריו אינם בגוף, ואשר אחריו לא תגנוב בממון, ואחר כן בלשון ואחר כן חמוד הלב. (שמות כ ב)

ונשא עונו - תמיד, והוא יסלח עונו בעונש שיביא השם עליו... (ויקרא יז טז)

משובתם - המשובה בנשמה כחולי בגוף. (הושע יד ה)

חטאת - עונש. (זכריה יד יט)

מים גנובים - כינוי על עבירות וניאוף שבסתר, שהיצר להוט אחריהם ויתפתה בהם. (משלי ט יז)

יקר - ...ורוצה לומר חטא אחד יקלקל אדם יקר, כגון שלמה על ידי חטא נשיו נכתב עליו מה שנכתב, אף שהיה נביא וחכמתו על כל הקדמונים, כי מעלת החטא כפי החוטא, וכמאמר קדמונינו על "וסביביו נשערה מאד". (משלי י א)

רמב"ן:

דן אנכי - ...והנכון בעיני כי טעם "וגם" אף על פי שאני גזרתי על זרעך להיות גרים בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם, אף על פי כן אשפוט את הגוי אשר יעבודו על אשר יעשו להם ולא יפטרו בעבור שעשו גזרתי. והטעם כמו שאמר הכתוב "קנאתי לירושלים ולציון קנאה גדולה וקצף גדול אני קוצף על הגוים השאננים, אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה"... שהוסיפו להרע כי השליכו בניהם ליאור וימררו את חייהם וחשבו למחות את שמם...

והרב נתן טעם בספר המדע לפי שלא גזר על איש ידוע וכל אותם המריעים לישראל אלו לא רצה כל אחד מהם הרשות בידו, לפי שלא נגזר על איש בידוע. ולא נתכנו דבריו אצלי, שאפילו גזר שאחד מכל האומות יריע להם בכך וכך וקדם זה ועשה גזרתו של הקב"ה זכה בדבר מצוה...

ודע והבן כי האיש שנכתב ונחתם בראש השנה להריגה לא ינקה הליסטים ההורג אותו בעבור שעשה מה שנגזר עליו הוא רשע בעונו ימות ודמו מיד הרוצח יבוקש. אבל כאשר תצא הגזירה על פי נביא יש בעושה אותה דינים, כי אם שמע אותה ורצה לעשות רצון בוראו כנגזר אין עליו חטא אבל יש לו זכות בו, כאשר אמר ביהוא... אבל אם לא שמע המצוה והרג אותו לשנאה או לשלול אותו יש עליו העונש, כי הוא לחטא נתכוון ועבירה היא לו. וכן הכתוב אומר בסנחריב, הוא אשור שבט אפי וגו'... ואמר הכתוב והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב כי להשמיד בלבבו, ועל כן הענישו בסוף... (בראשית טו יד, וראה שם עוד)

...ועוד אני אומר, כי הפשט המחוור מן הכל הוא שנאמר כי הגזרה היתה ארבע מאות שנה מן היום ההוא כאשר הזכרנו, והשלושים שנה האלו הם תוספת עליהם בעבור הדור ההוא, כי אם נגזר על האדם בחטאו גלות וענוי שנה או שנתים והוא יוסיף על חטאתו פשע בהם, יוסיפו עליו שבע על חטאתיו וגלות ויסורין כהנה וכהנה, שאין ענשו הראשון הבטחה לו שלא יענש בעון שיעשה... ומן הידוע שהיו ישראל במצרים רעים וחטאים מאד, ובטלו גם המילה, דכתיב "וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי איש שקוצי עיניו לא השליכו" וגו', ועל כן אורך גלותם שלשים שנה, והיה ראוי שיתארך יותר אלא שצעקו והרבו תפלה... (שמות יב מב)

ואם בחקתי תמאסו - בעבור היות החוקים מצות לא נתגלה טעמם להמון ימאסו הכסילים, יאמרו מה החפץ לשם שלא אלבש הבגד הזה המרוקם ברקמי שש ותכלת...אבל המשפטים הכל חפצים בהם והכל צריכים אותם, אין ישוב לעם ומדינה בלתי משפט ולא תגעל נפש שום אדם משפט מכה איש, וכי ינצו... אבל המשפט אשר נעשה באיש אשר יבעול העריות או יחלל השבת ויעשה אוב וידעוני בזה יקוצו מפני המצות שהן עול כבד על הרשעים... (ויקרא כו טו)

אשר תעשה ביד רמה - ...והנה זה כפי משמעו הוא קרבן הכופר לכל התורה בשוגג, כגון ההולך ונדבק לאחת מן האומות לעשות כהם ולא ירצה להיות בכלל ישראל כלל, ויהיה כל זה בשוגג, כגון שיהיה ביחיד בתינוק שנשבה לבין הגוים, ובקהל כגון שיחשבו שכבר עבר זמן התורה ולא היתה לדורות עולם. או שיאמרו כמו שזכר בספרי מפני מה אמר המקום לא שנעשה ונטול שכר, אנו לא עושים ולא נוטלין שכר... או שישכחו התורה, וכבר אירע לנו כן בעונותינו בימי מלכי ישראל הרשעים כגון ירבעם ששכחו רוב העם התורה והמצוות לגמרי... ויהיה שיעור הכתוב "וכי תשגו" ללכת אחרי אלהים אחרים ולא תעשו דבר מכל מצות ה', כי המודה באלוה זולתו כבר הוא בטל אצלו כל מה שצוה השם הנכבד, בין במצות עשה בין במצות לא תעשה... (במדבר טו ל)

עונה בה - ...וראיתי בפרקי דרך ארץ מהו עונה בה, מלמד שהנפש נכרתה ועונה עמה, כלומר שהעון דבק בה אחרי הכרת להיות נדונת ביסורין למעלה... (שם שם לא)

...ולא יקח שוחד מיד אדם, ופירושו בשוחד שאפילו חסיד גמור שיעבור עבירה לא יקח ממנו מצוה ממצותיו בשוחד לכפר לו אבל יענישהו על חטאיו ויגמול לו ככל טובותיו... (דברים י טז)

כל הימים - ...כאשר תגיע זכותך שתשמור כל המצוה לאהבה את השם אהבה שלימה קיימת לעולם שיהיה גלוי לפניו שלא תחטא לעולם... (שם יט ט)

חטאו - להתרגום נשתנו, נשתנתה צורתם ברדתם, וכן כל חטא הוא שינוי הנכון. (איוב כד יט)

ויען אליהוא - ...והנה הוא משיב לכולם עתה כי אמת הדבר, שאין החטא מזיק או מועיל לא-ל, אבל לטובת הנבראים ציוה והזהיר, אך יעניש ולא יקבל תפלת הצועק אליו החפץ ליראה את השם מפני העשוקים אשר עשה להם הרעה והוא אינו יודע בה... (שם לה ב)

וממה שצריך אתה לדעת שמקטירין על המזבח החלב המכסה את הקרב... הכוונה בזה שכולם מסכימים בחטא ומטים האדם מדרך הטוב, הכליות יועצות... הכבד משלים כח התאוה ומתפשטת באדם, החלב המכסה... כענין שנאמר וישמן ישורון ויבעט... (תרי"ג מצות)

רד"ק:

לפתח חטאת רובץ - לפתחך יהיה חטאת רובץ שתכשל בו תמיד בצאתך ובבאך, כלומר העון אשר עמך תכשל בו תמיד כאלו אבן נגף קבוע בפתחך שתכשל בו תמיד בצאתך ובבאך. ובאמרו חטאת לשון זכר שאמר רובץ, רוצה לומר זה הדבר הגורם החטאת והוא יצר הרע, והוא הנחש והוא השטן... בתחלה תש כנקבה ולבסוף מתגבר כגבור... ואתה תמשל בו - הוא ימשול בך ויכשילך אם לא תסירנו מעליך, ואם תרצה אתה תמשול בו ותכניעו לפניך. ובזה הראה לו היכולת הנתונה בבחירה. (בראשית ד ז)

ולמכשול לב - כי העוון מכשול הלב... (שמואל א כה לא)

פרי מעלליהם - ...עבירה אין לה פירות, אלא אם כן בא על הערוה והוליד. (ישעיה ג י)

דימה מחשבותיהם לביצי אפעה וכאפרוח בוקע הקליפה, כן הטרידום תמיד מחשבותיהם הרעות עד שהוציאום למעשה. וקורי עכביש - מעשיהם אין להם קיום. והזורה - ברגלו על הביצה יצא האפעה וימיתנו, וכן המתחבר לרשעים. (שם נט ה)

ואתה ידעת - שלבבי הרע, ואמרו רז"ל עבירות שבין אדם לחבירו מכסה פשעיו לא יצליח, ובין אדם למקום אשרי כסוי חטאה... בעון חוללתי - לאבן עזרא כי התאוה נטועה בלב האדם, ולא"א בדרך עון שעשיתי נבראתי מטפת הזרע, ואם יטעה אדם בדבר טבעו הוא, אבל גנבה ורציחה אינם בטבעו... (תהלים נא ו)

מזרח ממערב - ...ובדרש יאמר אדם ירחיק פשעי ממני, ולא ירחיקני מחטא. (שם קג יב)

כוזרי:

אמר החבר: חטא הוא שהגדילוהו עליהם לגדולתם, (לגבי מעלתם נחשב להם העגל חטא גדול), והגדול הוא מי שחטאיו ספורים... כי האומות כולן בזמן ההוא היו עובדות צורות... וחטאתם היתה בציור אשר נאסר עליהם, ושיחסו ענין אלקי למה שעשו בידם ורצונם מבלי מצות האלקים... (מאמר א צה וצז)

ומפני שאי אפשר לאדם בלתי חטא ופשע, התחייב להתפלל על סליחת החטא במחשבה ובמעשה בברכת חנון המרבה לסלוח... (מאמר ג יט)

...אבל המאמר בשוא, בצוותו בעבודה למי שקדם בדעתו שימרהו או שיעבדהו איננו לשוא, (שמצוה את מי שיודע מראש כי לא ישמע), כי כבר הקדמנו כי המרי והעבודה לא יגמרו כי אם בסבות האמצעיות, והיתה סבת עבודת העובד הצווי בעבודה, וכן קדם בידיעתו שהוא עובד, וכן קדם בדעתו מרי הממרה בסבות האמצעיות, אם בחברת הרעים או בתגבורת מזג רע, או נטות אל התענוג והמנוחה, ותוכחתו לו מקל ממריו... (מאמר ה כ)

משנה תורה:

כל מצוות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתוודות... וכל החובל בחבירו והמזיק ממונו אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו, אינו מתכפר עד שיתוודה וישוב מלעשות כזה לעולם... (תשובה פרק א א)

...החמורות הן שחייבין עליהם מיתת בית דין או כרת, ושבועת שוא ושקר אף על פי שאין בהן כרת הרי הן מן החמורות, ושאר מצוות לא תעשה ומצוות עשה שאין בהם כרת הן הקלות. (שם שם ב, וראה שם עוד)

כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכיות ועונות, מי שזכיותיו יתירות על עונותיו צדיק... אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו... (שם פרק ג א, וראה עוד ערכים צדיק, עונש, רשע)

שנים הם המומרים מישראל, המומר לעבירה אחת והמומר לכל התורה כולה. מומר לעבירה אחת זה שהחזיק עצמו לעשות אותה עבירה בזדון והורגל ונתפרסם בה, אפילו היתה מן הקלות, כגון שהוחזק תמיד ללבוש שעטנז, ונמצא כאילו בטלה מצוה זו מן העולם אצלו, הרי זה מומר לאותו דבר, והוא שיעשה להכעיס. מומר לכל התורה כולה כגון החוזרים לדתי העובדי כוכבים בשעה שגוזרין גזירה וידבק בהם, ויאמר מה בצע לי להדבק בישראל שהם שפלים ונרדפים... הפורש מדרכי צבור אף על פי שלא עבר עבירות, אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצוות בכללן, ולא נכנס בצרתן אלא הולך כדרכו כאחד מגויי הארץ... אין לו חלק לעולם הבא. העושה עבירות ביד רמה כיהויקים, בין שעשה קלות בין שעשה חמורות אין לו חלק לעולם הבא, וזהו הנקרא מגלה פנים בתורה...

כל אחד ואחד מעשרים וארבעה אנשים אלו שמנינו אף על פי שהן מישראל אין להם חלק לעולם הבא. ויש עבירות קלות מאלו, ואף על פי כן אמרו חכמים שהרגיל בהן אין להם חלק לעולם הבא, וכדאי הן להתרחק מהן ולהזהר בהן, ואלו הן, המכנה שם לחברו, וקורא לחברו בכינויו, והמלבין פני חבירו ברבים, ומתכבד בקלון חבירו, והמבזה תלמידי חכמים, והמבזה רבותיו, והמבזה את המועדות והמחלל את הקדשים... (שם שם ט והלאה)

ומהן חמשה דברים העושה אותן אין חזקתו לשוב מהן, לפי שהם דברים קלים בעיני רוב האדם, ונמצא חוטא וידמה שאין זה חטא, ואלו הן, האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה, שזה אבק גזל, והוא מדמה שלא חטא... המשתמש בעבוטו של עני ויאמר בלבו אינן חסרים, והרי לא גזלתי אותו, המסתכל בעריות ומעלה על דעתו שאין בכך כלום, שהוא אומר וכי בעלתי או קרבתי אצלה, והוא אינו יודע שראיית העינים עוון גדול, שהיא גורמת לגופן של עריות, המתכבד בקלון חברו אומר בלבו שאינו חטא, לפי שאין חבירו עומד שם ולא הגיע לו בושת, אלא ערך מעשיו הטובים וחכמתו למול מעשה חברו, החושד בכשרים אומר בלבו שאינו חטא, לפי שהוא אומר מה עשיתי לו...

ומהן חמשה דברים העושה אותם ימשך אחריהם תמיד וקשים לפרוש מהן... והן כולן דעות רעות מאד, ואלו הן, רכילות ולשון הרע ובעל חימה ובעל מחשבה רעה והמתחבר לרשע מפני שהוא לומד ממעשיו... (שם פרק ד ד וה)

פסוקים הרבה יש בתורה ובדברי נביאים שהם נראים כסותרים עיקר זה (שמעשה האדם בידו), ונכשלין בהן רוב האדם, והרי אני מבאר עיקר גדול שממנו תדע פירוש כל אותן הפסוקים, בזמן שאדם אחד או אנשי מדינה חוטאים ועושה החוטא חטא מרצונו, ראוי להפרע ממנו, והקב"ה יודע איך יפרע... (שם פרק ו א, וראה עוד ערך עונש)

וכענין זה שואלין הצדיקים והנביאים בתפלתם מאת ה' לעזרם על האמת, כמו שאמר דוד "הוריני ה' דרכך", כלומר אל ימנעוני חטאי דרך האמת... ואל יגרמו לי חטאי למונעיני מתשובה, אלא תהיה הרשות בידי שאחזור ואבין ואדע דרך האמת, ועל דרך זו כל הדומה לפסוקים אלו... (שם שם ד, וראה שם עוד)

אף על פי שלוקה הנשבע לשוא או לשקר... אין מתכפר להם עון השבועה כולו, שנאמר לא ינקה ה', אין לזה נקיון מדין שמים עד שיתפרע ממנו על השם הגדול שחילל, לפיכך צריך אדם להזהר מעון זה יותר מכל העבירות... (שבועות פרק יב א)

כל העובר בשגגה על אחת ממצות לא תעשה שיש בה מעשה שחייבין עליה כרת, הרי זה חייב להקריב קרבן חטאת, ומצות עשה שיקריב קרבן חטאת על שגגתו... (שם שגגות פרק א א, וראה שם עוד)

מורה נבוכים:

...ודע שמעשה העבירות יתחלק לד' חלקים, האחד מהם האנוס, השני השוגג, הג' המזיד, הד' העושה ביד רמה. אמנם האנוס כבר נאמר בו שלא יענש, ואין עליו חטא כלל, ואמנם השוגג יש עליו חטא, כי אילו הפליג להתישב ולהזהר לא בא שגגה לידו, אלא שלא יענש כלל, ואמנם צריך כפרה, ומפני זה מביא קרבן, חלקה התורה בו בין יחיד הדיוט למלך וכהן גדול או מורה הלכה, ולמדנו מזה, שכל עושה או מורה הלכה לפי השתכלותו... הוא מכת המזיד, ואינו נמנה בכלל השוגגים... אבל בית דין הגדול יש להם להורות כפי ראות עיניהם, ואם טעו נעשו שוגגים ומפני זה העיקר אמרו רז"ל שגגת תלמוד עולה זדון... שלא נצל הכתוב בחטא ההוראה בטענת שגגה אלא לבית דין הגדול לבד.

אבל המזיד יתחייב הדין הכתוב או מיתת בית דין, או מלקות, או מכת מרדות על לאוין שאין לוקין עליהם, או חיוב ממון. אבל העבירות ההן שהשוה בהן בין שוגג למזיד הוא לרוב המצאם בקלות, להיותן דברים בעלמא שאין בהן מעשה, רצוני לומר שבועת העדות ושבועת הפקדון ושפחה חרופה יקל בענינה לרוב מציאותה, מפני שהיא משולחת בהפקר... אבל העושה ביד רמה, הוא המזיד שיעיז פניו ויעבור בפרהסיא, זה אינו עובר לתיאבון לבד ולא לעשות מה שמנעה התורה לעשותו לרוע מדותיו לבד, אבל לחלוק על התורה ולעמוד נגדה, מפני זה אמר "את ה' הוא מגדף", והוא יהרג בלי ספק, ולא יעשה זה אלא מי שעלה בלבו דעת אחרת לחלוק בו על התורה... ואפילו אכל אדם מישראל בשר בחלב או לבש שעטנז... לבזיון התורה מפני דעת שיתבאר ממנו אינו מאמין שזאת התורה אמת, הוא אצלי הנאמר עליו את ה' הוא מגדף, ויהרג מיתת כפירה לא מיתת עונש, כאנשי עיר הנדחת...

וכן אני אומר בעדה מישראל שזדו לעבור על איזה מצוה שתהיה ועשו אותה ביד רמה, יהרגו כולם... (חלק ג פרק מא)

ספר חסידים:

מי שחטא בדבר אחד ואחרים נחשדים, צריך לומר אני הוא שחטאתי... ואם הוא בחבורת בני אדם ונעשה דבר אחד שלא כהוגן ולא נודע מי הוא החוטא, צריך שיאמר אני הוא שחטאתי אף על פי שלא חטא, ולא יבוש החוטא... ואם ראה בני אדם חוטאים ולא מיחה בידם צריך להתוודות אף על פי שלא חטא... (כב)

אין הקב"ה גוזר על האדם להיות טוב או רע... ואחרי אשר החוטא הזה מפסיד עצמו כאשר סר מדרך טובה... לפיכך צריך לבכות ולקונן על אשר עשה לנפשו וגמלו רע... (לג)

אדם שמוצא מקום חטא בלא יראת אדם ובלא בושת ואינו עוזב לחטוא כי אם מפני יראת ה' זו היא עיקר היראה. ואם עשה כך פעמים רבות, ופעם אחת תקף יצרו עד שחטא, לא איבד בכך את הראשונות... אבל אם מתחרט ותוהא על הראשונות אין לו שכר בעמלו אשר כבש יצרו בתחילה... (לז)

אלמלא בושת שברא הקב"ה לא היה אדם נקי מעבירה, תדע לך שהרי להרוג אדם בגלוי מצוי יותר מאשר ישכב עם אשה בגלוי, אפילו עם אשתו, כי הכעס מצוי לכל אדם... לפיכך אין אדם יכול להחזיק טובה אם עשה טוב ולא עשה חטא, כי בנעוריו שב מפני הבושת ושלא הניחוהו יולדיו... (מא)

לעולם יתפלל אדם שלא תבא תקלה על ידו, כגון המלך אסא עשה בור ברמה, מלאהו ישמעאל בן נתניה חללים, לפי שחטא... (מה)

איזו היא רציחה שאינה ניכרת לעינים והעונש גדול מאד, והעבירה קלה וחמורה היא למעלה היא הבושה, המבייש פני חבירו ברבים או מצערו בפני מי שמתבייש ומצטער... (נד, וראה שם עוד)

קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם (ירמיה י"ב), אלו בני אדם המוציאים חטא וניבול פה או דבר רע על חביריהם בכונה, ואומרים המקום ימחול לנו, ואינם במעלת היראה, כי אינם יראי חטא ולא שבט אלקים ואימתו עליהם... (קנא)

...כנגד שבעה דברים שהם רעות לנשמה ומושכים אותה לחטאים, שנאמר (משלי ו') שש הנה שנא ה' ושבע תועבות נפשו, ושבעה הם, ראיה, שמיעה, דבור, מעשה ידים, והילוך רגלים, שכיבת נשים, ולב חורש רעה... (קנט)

...ואם הצער שאדם קבל שקול כנגד עונותיו, הרי נתכפרו עונותיו... ואין מחליפין עון בזכות, שאין עבירה מכבה מצוה... ויש עבירות אף על פי שלוקה בעולם הזה ילקה בגיהנם, כגון ירבעם שהחטיא את הרבים ואין לו חלק לעולם הבא, וכגון אותם שמונעין אחרים מלזכות אלו בני עלי... ועדיין העון על הדורות. ואם תאמר למה העון על הצדיקים שאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם? גדולה מזו אמרו, נולד בשבת ימות בשבת, ומה חטא הילד שחיללו עליו את השבת, הרי אמרו על כרחך אתה נולד... אלא אם יש צדיק שנהנה מאביו או אביו מחפה עליו, הרי זה גוזל בשביל בניו, הרי יתכן שבניו ישאו בעונו. אבל אם עבירה אחרת עשה האב להנאת גופו, שאין לומר בשביל הבן עשה, הרי למה הבנים מקבלים עונש, הרי אמרו הבועל ארמית לא יהיו בניו תלמידי חכמים, ואם הוא חטא הם מה חטאו? (קסד, וראה שם עוד)

שני בני אדם, אחד מקשט עצמו כדי שתראינה אותו הנשים ומהרהר אחריהן, ואחד אינו מתקשט ואינו מהרהר, ובא עבירה לידיהם ועשו או לא עשו, איזה מהן עדיף, הוי אומר זה המתקשט מתועב... (קעד)

שלשה פנים אסורים לראות, פני עבודה זרה, פני אשה, פני רשע... ובשביל פקוח נפש מותר... אבל להנאתן אפילו לפקוח נפש אסור... ואסור לראות שום אדם והוא מתבייש אם תראנו... (קעח)

אם האב חטא מתגלגל על זרעו גם לחטא, שנאמר (ישעיה י"ד) "כי משורש נחש יצא צפע"... אם בורח אדם מן העבירה עושין לו נס... (קצו)

...אבל אם הבן יודע שהאב כשהוא יושב פנוי עוסק במעשים רעים... מצוה על הבן להניחו לטרוח במלאכה כדי שלא יחטא באותה שעה... אבל אם האב רוצה שהבן ילך לשחוק או לדבר עבירה אל ישמע לו, ואל תאמר דוקא עבירה שהיא דאורייתא, אלא אפילו מדרבנן. (שלח)

אדם שזיכה את הרבים ולמד את העם ועשה עבירות לא יגן עליו מפורעניות הבא... (שנב)

כל החפץ לעשות עבירה, דין היה להספיק בידם עבירות, אלא אמר הקב"ה אם אמציא לרשע כל תאותו נמצא מרבה ממזרות ויתחתנו בהם הצנועים... הכתוב מתיר לתת גט אפילו אם הקדיחה תבשילו או מצא אחרת נאה הימנה, ועתיד ליתן את הדין. יפת תואר התירה התורה כנגד היצר... והחכם יתן את הדין שאין שם לבו על איזה דבר היתר מפני היצר, ומפני שאי אפשר בענין אחר התירה, וכתיב (קהלת י"ב) "יותר מהמה בני הזהר". (שם)

...אבל לוקח אדם אשה שאינה הגונה, או היא לוקחת איש שאינו הגון, או שניהם אינם הגונים, או אין תרבות שם ונבול פה ביניהם, או נשים יושבות בין האנשים שהרהורים שם, לא יתכן לברך שהשמחה במעונו... כל מצוה הבאה עבירה על ידה, מוטב שלא יעשה המצוה... (שצג)

יש דברים שאין הלב סבור שיש עון בדבר והוא עון, כגון לשנות הבריות ממנהג שנבראו... מה שאמרו תורה מכבה עבירה כשעשה תשובה ואחר שנפרעו ממנו, והתורה שלמדה ללמוד ולעשות וללמד אחרים שיעשו שאר כל המצוות, אותה תורה מכבה עבירה. (תקפט)

ומי שעושה עון גדול ויצרו תוקפו, גרוע ממנו אדם שעושה עון מועט ואין יצרו תוקפו, לפי שעושה דוגמא להכעיס... (תקצא)

וכן אם יזהר אדם שלא יחטא יותר טוב משיחטא וצריך לעשות תשובה... (תקצב)

מי שעשה עבירות גדולות, כגון מי שבא על אשת איש והוליד ממנה, וכן כיוצא בהם עבירות חמורות שיש להם פרי, מגיע פרים בעולם הזה, והעיקר שמור ומזומן להם לעולם הבא, ועל זה נאמר (משלי א') "ויאכלו מפרי דרכם", ונאמר עליו עבירות שעושין פירות יש להם פירות... (תרה, וראה עוד ערך עונש)

וראוי שנדע כי כל העונות מתכפרות בתשובה אלא עון המתעה את הרבים, והמתעה אותם בנימוס רע ובטעות רע, ובהוראה שהורה אותם שלא כתורה ושלא כהלכה לימדם אין עונו מתכפר, מפני שאין יכול לתקן מה שעיוות... ושנית מי שמוציא שם רע על חברו חרפו בחרפה שאינו חשוד בה ולא הכירה, אין עונו מתכפר מפני שאינו יכול לתקן מה שעיוות, והשלישית מי שיש בידו גזל ועושק ואינו משיב גזילתו... ועוד יש מן העונות שאין מתכפרים אלא לאחר נקמה ופרעון בעולם הזה, והם ארבעה, שבועת שקר... שופך דם נקי, הנואף עם אשת איש, הרביעי המעיד עדות שקר, אלו עונות אם יעשה אדם אותם ויעשה מהם תשובה יפרע היוצר בעולם הזה בפרעון קל בשביל שנאמר בהן לא ינקה, ואחר כך ינצל מדינה של גיהנם... (תריג)

אדם שמחשב לעשות מצוה והיא אינה מצוה אלא עבירה ועשאה כי לא היה לו ממי לשאול, מקבל שכר כבנות לוט, אבל היה לו ממי לשאול ולא שאל נענש כעוזא... (תרמה)

נביאי הבעל היו מתקנים להם לישראל פסל ומכשפין... ואם תאמר למה היו ישראל נענשים, וכן אם גזרו למעלה על אדם לזנות למה גובין ממנו, שנאמר (עמוס ז') "אשתך בעיר תזנה", וכן באבשלום עם פלגשי אביו? אלא כך הענין, מגלגלין חובה על ידי חייב, ומי שלבו תמים אין גוזרין עליו... (תתשנט)

ארץ שיש בה יצר תקיף, אם חוטאין באותה הארץ יותר מאותה שאין בה כל כך יצר, לפי היצר דן נפש אנשי המקום, שהרי ארץ שאין בה יצר הרע כל כך נידונית בפורענות יותר מאותה שיש בה יצר תקיף. וכן המכושף אין חטאו גדול כמי שאינו מכושף וחוטא. (תתשסז)

מבעלי התוספות:

ולא תשבית מלח - ...כי כשהאדם חוטא ומקריב קרבן ומתכפר, ויודע שהוא נקי מחטא, הוא נזהר אחר כך מלחטא, אבל אם לא היה מתכפר, היה מוסיף לחטא, כמו שאמרו חז"ל כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר, משל לאדם שבגדיו צועים ואינו משמרם מן הטיט. (ויקרא יב יג)

רבינו יונה:

השנית, כי השונה בחטאו תשובתו קשה, כי נעשה לו כהיתר, ובזה כבדה חטאתו מאד... מכאן ואילך אם יחשוב לעשות את העבירה ונאנס ולא עשאה, מחשבתו הרעה מצטרפת למעשה, ועליו נאמר (ירמיה ו') "הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מחשבותם".

ועתה בינה כי הוא עיקר גדול, אמת הדבר כי יש מהצדיקים שנכשלים בחטא לפעמים, אכן כובשים את יצרם מאת פעם, ואם יפלו בחטא פעם אחת לא ישנו לו, וחוזרים בתשובה. אך כל אשר אינו נזהר מחטא ידוע ואינו מקבל על נפשו להשמר ממנו, גם אם הוא מהעונות הקלים קראוהו חז"ל מומר לדבר אחד, ואת פושעים נמנה, וגדול עונו מנשא... כבר שבר עול אדוניו מעליו, והישר בעיניו יעשה, ועל הענין הזה נאמר (דברים כ"ז) "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם".

ועוד תדע כי השונה עבירה אחת עשר פעמים אף על פי שנזהר מכל העבירות הנה הוא נחשב כעובר על עבירות חלוקות... (שערי תשובה שער א ה)

העיקר השלשה עשר להיות העבירות הקלות חמורות בעיניו לארבעה פנים, הא', כי אין לו להביט לקטנות העבירה, אבל יביט לגדולת מי שהזהיר עליה. ב', כי היצר שולט בעבירות הקלות, ואולי תהיה זאת סבה להתמיד בהן, ואז יחשבו גם הן כחמורות. הג', כי בהתמדתו על העבירה נעשית לו כהיתר, ויפרוק עולה מעליו ולא ישתמר ממנה, ויחשב עם פורקי עול ומומרים לדבר אחד. והד', כי אם ינצחו היצר היום בדבר קטן, ינצחהו מחר בדבר גדול... (שם לח)

ועתה הלא לך לדעת מפני מה העובר על דברי חכמים חייב מיתה יותר מן העובר על מצות עשה ולא תעשה, פשר הדבר, כי העובר על דברי חכמים תקל מצותם בעיניו, לא מהתגבר יצרו עליו, אבל כי תכהינה עיניו מראות אור דבריהם ולא יהלך לנגה האמונה... על כן משפט מות יהיה לאיש... והשניה כי רחוק הוא מתשובה... (שם שער ג ה)

ומגלה פנים בתורה - זה המעיז פניו כלפי התורה לעשות עבירות בפרהסיא, והוא הדין למעיז פניו כלפי לומדיה. (פרקי אבות ג טו)

והשני להודיענו כי אין ממתינין לכתוב שיעור פתיחת הפנקס אחר שעושה חטא, אלא בגמר המעשה כבר כתובה היא, כדי שלא יעבור רגע שלא נמנה עליו העון ההוא... (שם שם כא)

ועבירה גוררת עבירה - גם זה מן הטבע, אחר שעשה עבירה אחת ונתרחק מעבודת השי"ת כי תבא לידו עבירה אחרת, אף כי אין היצר מתאוה עליה כבראשונה יעשנה, כי רוחו עלול אל היצר ותוקף עליו, ואם אין תאוה גדולה בדבר ההוא, עד יעשה כל העבירות, כי טבעו מורגל לעשות כל תועבה אשר שנא השם. (שם ד ב)

רבינו בחיי:

וכי תאוה הוא לעינים - ...ובעבור שהאדם היה מתחלה כלו שכלי בא לבאר הכתוב כי כל כונתם וכל פעולותיהם ותאוותיהם בחושיהם אינה אלא להשכיל... והשכל הכריחו לבא לאכול מה שהקב"ה מנע ממנו, וכוונתו היתה כדי להשכיל, מכל מקום עבר על רצון בוראו ומצותו, כי כשם שהשכל היה נותן לו שהעץ נחמד להשכיל, היה לו להשכיל שאין ראוי לעבור על מצות אדון הכל. והכונה שעדיין לא נוצר יצר הרע שהיה בו, שהרי כולו שכלי בלא יצר הרע, אלא שיצר הרע פתהו והטעהו באמצעות חוה. אבל אחרי אכלו מן הפרי נתחדש בתאוה אחרת ונתלבש בה, והיא תאות המשגל שגרמה לו אכילתו, והוא יצרא דעבירה... שהרי מדה זו גם בשכלים תמצאנה, שאף על פי שאין בהם יצר הרע הרי הם נוטים לפעמים מן הדרך הראוי, וכידוע במאלכי סדום... והמובן מזה כי יש בקצת שאר המלאכים שחוטאים, וכן כתיב (איוב ד') "ובמלאכיו ישים תהלה". (בראשית ג ו)

והטהרו - למדך הכתוב כי העון קרוי טומאה, וכתיב (יחזקאל כ') "ובגלולי מצרים אל תטמאו", ומי שעוזב העון נקרא טהור... (שם לה א)

אם עולה קרבנו - קרבן עולה קודם בפרשה לשאר הקרבנות. ועל דרך הפשט לפי שהמחשבה היא ראשית הכל, וחטא המחשבה קודם לחטא המעשה על כן היה בדין להקדים עולה... (ויקרא א ג)

אשר נשיא יחטא - ...או אפשר לאמר שהוא לשון ודאי... לפי שהנשיא לבו גס מאד בו ומדת הגאוה שהיא סבת החטא מצויה עמו לגודל ממשלתו, ולזה הזהירה התורה את המלך ותוכיחנו במדה הזאת, שכתוב (דברים י"ז) "לבלתי רום לבבו מאחיו"... (שם ד כב)

ולא ידע ואשם - ...וידוע כי לשון חטאת מלשון שגגה, ולשון אשם מלשון שממה, להורות שהחוטא חטא בדבר שהוא ראוי שיהיה שמם בו, ואם כן איך יחמיר הכתוב בלא הודע יותר מהודע, שהוא קורא קרבן הודע חטאת וקרבן של לא הודע אשם? אבל הטעם בזה מפני שהחטא הנודע לו הוא דואג ומצטער עליו, והדאגה על החטא הוא מזבח כפרה ומין אחד ממיני התשובה... אבל זה שחטא ולא נודע לו לא דאג ולא נצטער ולא התודה בו, לפיכך ראוי שתחמיר עליו התורה יותר... (שם ה יז)

ונטמתם בם - ...והמלה חסרה אל"ף, שהוא לשון טמטום, והטעם שהלב מטמטם באכילת הדברים האסורים, ואין רוח הקדש שורה בו. ויתכן שנאמר כי מפני שאות אל"ף היא מורה על היחוד והקדמות, ועל כן יחסר האל"ף מהמלה, לפי שהשכינה מסתלקת ממקום הטומאה והחטא... והטעם הזה בעצמו נוכל לומר במה שנקרא קדוש בלשוננו מי שהוא מיוחד ונבדל בעבודת השי"ת, והמיוחד למעשה הזנות יקרא קדש בחסרון וא"ו, כי הוא"ו היא מאותיות השם הקדוש, ולכך נחסרה הוא"ו משמו, כי אין קדושה במקום הטומאה... (ויקרא יא מג)

אשר חלק ה' אלקיך אותם - ...והיינו דריש לקיש דאמר (משלי ג') "אם ללצים הוא יליץ", בא ליטהר מסייעין אותו, בא ליטמא פותחין לו, ויש לך להתבונן שלא אמר פותחין כמו שאמר אצל התשובה מסייעין, אלא פותחין לו, כלומר אם רצונו להטמא ולהאמין באמונה רעה ימצא הפתחים פתוחים. (דברים ד יט)

ורם לבבך ושכחת - הגאוה סבה להשכיח העיקר, כי מתוך השפע ורבוי השלוה לבו של אדם מתגאה ויצר הרע מתגרה בו ועושה כל חפציו עיקר וחפצי שמים טפלים... (שם ח יד)

"תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה" (משלי כ"ג), שלמה המלך ע"ה יזהיר בכתוב זה שימסור לבו לעבודת השם יתעלה, ושיתרחק מתאוות העולם אשר הלב והעינים נמשכים אחריהם... ודבר ידוע שכל האברים שבגוף הם נמשכים אחר הלב והעינים, והלב עיקר הכל, כי אם הלב שלם עם השי"ת הכל שלום... וכן יקרה לאשר יתור אחר לבו ועיניו שלא ינקה ממכשול עון, ובאר צרה נכריה אם אינה מיוחדת לזנות אלא שהיא נכריה ותמיד לבו עליה, הנה היא כמי הבאר שהם נובעים וכל עת שיוסיף לשאב מהם עוד יוסיפו ויתחדשו אחרים תחתיהן, כן ענין האשה, מן השיחה יבא האדם אל ההסתכלות ומן ההסתכלות אל ההרהור ומן ההרהור אל המגע עד שיפול בשוחת העון... (שם כא י הקדמה)

בשרירות לבי אלך - ...ויתכן לפרש בשרירות לבי בחוזק... שיוסיף צמאון בנפשו שהיתה רוה, כלומר שבעה מתאוות פעולת העבירה ההיא, ויחזור אותה צמאה כי לבו חזק בתאוות ובמחשבות רעות תמיד כל היום... גם מן הידוע כי הלב באדם שורש הגוף ומחשבות ענפים והמעשים פירות, וכל יצר מחשבות לבו של רשע רק רע כל היום לא ימיש מעשות פרי רע ומר, ואף אם אינו מוציא מחשבתו לפועל הנה הוא נענש על המחשבה בלב... וזהו שאמרו רז"ל הרהורי עבירה קשין מעבירה, לפי שהרהור הזה יוצא לידי פעולה ומתגלה בגוף, ועל כן יהא קשה מעבירה בלא הרהור, שהרי בזה הרהור ופעולה ובזה פעולה בלא הרהור... ועוד פירשו בו הרהורי עבירה קשין מעבירה, כי רגילות המחשבה מביא האדם לידי עבירה, ועוד פירשו כי הרהורי עבירה קשין על הנפש מעבירה עצמה, לפי שהרהור תלוי בלב והנפש משכנה בלב, ועל כן כשהוא מטמא אותה במחשבה רעה קשה יותר מן העבירה עצמה... ועוד פירשו בו הרהורי עבירה קשין מעבירה, כי המחשב לעשות עבירה אחת כגון לגזול או לגנוב או לבא על אחת מן העריות וחשב בלבו אם יבא אדם כנגדו שם לבטל מה שאני רוצה לעשות אכנו או אהרגנו כדי שאשלים חפצי, ונמצא כי כשגנב או גזל או בא על הערוה שעשה עבירה אחת אצל ההרהור היה קשה יותר מגוף העבירה, שהרהר כמה עבירות וגמר בלבו.

ואם ישאל שואל היאך יעניש הכתוב על ההרהור בלא מעשה, כי בודאי אין האדם יכול לשלוט בעצמו שלא יעלו בלבו מחשבות רעות, ואם כן למה יעניש על מה שאינו בידו. אבל אודיעך עיקר הדבר, ידוע כי בחירת המעשים מסורה בידו של אדם לטוב ולרע... גם בחירת המחשבה מסורה בידו אחר ההכנות כי נצטוה שיחשוב מחשבה טובה ונזהר שיפנה לבו מלחשוב מחשבה רעה... ומה שלפעמים יולידו סרעפיו ורעיוניו מחשבות בלתי טובות ויעלו על לבבו בפתע פתאום הרהורים לא ראוין שלא במתכוון, הנה זה טרם ההכנות, והוא סימן המכשול והחטא, כי הטה עצמו מני אורח ולא גדל נפשו במדרגת ההכנות... וכאשר יתמיד מחשבתו זאת זמן רב ויכין לבו לאהבת השי"ת ולקרבה אליו וללכת בדרכיו גם ה' יתן הטוב ויגמלהו כצדקו, שיכין לבבו שלא יחשוב בדבר רע... (שם כט יח, וראה שם עוד)

...ועל זה אמרו הרהורי עבירה קשין מעבירה, כלומר קשין על הנפש מעבירה עצמה, לפי שההרהור תלוי בלב, והנפש משכנה בלב, ולכן כשמטמא אותה במחשבה רעה קשה יותר מן העבירה עצמה, כי העושה עבירה עצמה אין המחשבה טרודה כל כך. ויש שפירש קשין לפרוש, כי רגילות המחשבה בהם מביאה את האדם לידי העבירה... אבל הרב הגדול הרמב"ן ז"ל פירש אחר מעשה העבירה, שכיון שעשה העבירה ועוד מהרהר בה, בזה הוא קשה מגוף העבירה עצמה, אבל קודם מעשה העבירה אין מחשבה רעה מצטרפת למעשה אלא במחשבת ע"ז... אבל יש לומר בעיקר הדבר כי בודאי יש עונש על ההרהור בלא מעשה כלל, כי הנה זה סימן המכשול והחטא שהטה עצמו מני אורח, ולא גדל נפשו במדרגות ההכנות, כי גם בחירת המחשבה מסורה בידו אחר ההכנות, ואם באה אליו המחשבה הרעה צריך שיגער בה שלא תגמר בלבו... (כד הקמח טהרת הלב)

...והוא הדין בעבירה, כי הנפש בעשותה העבירה תחול עליה מדת החושך, והיא העונש שלה והייסורין שאין להם סוף, ועל זה רמזו ואמרו העובר עבירה מלפפתו ומוליכתו ליום הדין... (פרקי אבות א ג)

...הו' רשע, והוא מי שיש בו פחיתות המדות כגון רוב התאוה, הז' חוטא, והוא מי שהוא נעדר הרגשת התאוה, וראיה לזה מהנזיר שכתוב בו "מאשר חטא על הנפש"... (שם ה יח)

...כי העזות תכלית כל העבירות, עד שהוא ראוי שירש עליו גיהנם, וכן הבושת תכלית המצוות... (שם שם כה)

בעל הטורים:

היקום - ב' במסורת, כאן, וימח את כל היקום, ואת כל היקום אשר ברגליהם (דברים י"א ו'), לומר כשם שדור המבול חטאו מרוב טובה ועושר, כך קרח מרוב עושר שהיה לו השתרר וחטא. (בראשית ז ד)

רלב"ג:

מוקש - החטא משחית קדושת האדם השופעת מה' לכל המוכן לקבלו, וזו סבה לבקר אחר נדרים מה מנע אותו מלהגיע לתכלית המכוון, כי לולא המוקש שסבב להחטיא יכונו מחשבותיו. (משלי כ כה)

דרשות הר"ן:

...ונראה לי שזהו שאמרו רז"ל ביומא כ"ט הרהורי עבירה קשים מעבירה... כי מי שעושה עבירות בתמידות ואינו עושה תשובה מהן, איזה מחשבת שורש רע פורה בלבו, שאם לא כן היאך ימשך תמיד לאבד דבר יקר ונכבד בעבור דבר קל עובר בשעתו. ובזה נחלקים הרשעים לכתותיהם, יש מהם שמביאים אותם מעשיהם להכחיש במציאות השי"ת, ויש מביאין אותן לבטל ההשגחה בלבד, ויש מפקפקין בשכר ועונש... נמצא כי ההרהורים הנמשכים מהעבירות קשים מהעבירות עצמם, כי האוכל חלב אינה כי אם עבירה אחת, והמחשבה סותרת פינות התורה. וכיוצא בזה אמרו רז"ל אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות... (דרוש ו)

העונשים שנאמרו בתורה הם כללים שישיגו לכל אדם, אבל יש עוד ענשים חלוקים כפי הפרטים, כי העובר על דברי תורה מצד תולדת היצר, יענש על לאו אחד מלקות ארבעים, אבל העובר על דברי תורה מצד היאוש בזה הוא בוזה דבר ה', ואין לך כל קוץ וקוץ בתורה שלא יתחייב העובר בה בכעין זה מיתה. כי החוטא מצד תולדות היצר אינו חוטא רק באותו מעשה בלבד, אבל העובר מצד בזותו דבר ה' הוא מבטל באותו מעשה כל התורה כולה.

ודבר זה יחלק כפי העוברים, כי יותר מרד יחשב כאשר ימרה בהשי"ת חסידו, ולפיכך ישראל העובר על דברי חכמים חייב מיתה, מאשר הוא בוזה דבר ה', ואינו חוטא בלאו לא תסור בלבד, רק בכל התורה, וראיה ברורה במסכת סנהדרין צ"ט, "כי דבר ה' בזה"... ואמר שם רבי נתן כל מי שאינו משגיח על משנתו... רוצה לומר שעוסק בתורה ואינו משגיח על משנתו הוא בוזה דברו וחייב מיתה... שדברי חכמים יסוד למדרגת היראה, והעובר על דבריהם מורה בעצמו שפורק יראת שמים, שכבר ידוע שכונת כל התורה להשיג יראת שמים... (דרוש ז)

...אמר בספרי "תחנונים ידבר רש", ב' פרנסים טובים עמדו להם לישראל, משה ודוד, והם יכולים לתלות במעשיהם הטובים, ולא בקשו מהקב"ה אלא מתנת חנם. וטעמו של דבר שכשהצדיק מתבונן בחטאו שחטא לשי"ת מצד גדולתו, הוא משער בעצמו שאי אפשר שיכופר עונו בשום פנים, לפי שידוע שהחטא יגדל לפי גדולת מי שהעוה אליו. ויתחייב מזה שאם גדולתו בלתי בעלת תכלית שהחטא יהיה בלתי בעל תכלית... (דרוש ט)

ומה שמייראנו יותר בעבירות שנכשלים בהם בני האדם תמיד הם שני דברים, שבועות וחרמות ועון שנאת חנם. ומה שמזקיקני לומר כן, מפני שאני מוצא שאחד מג' דברים הללו מכביד העבירה ועושה אותה חמורה, אחת מהם שהעבירה חמורה מטבעה, כעבודת אלילים וכו', והשני, כשאדם שוגה ונכשל בה תמיד... השלישי, הוא חטא שאין לאדם נטיה אליו בטבעו, כי מה שנוטה אליו יש לו קצת התנצלות, כמו שאמר "הן בעון חוללתי" וגו'... ומה יהיה כשיתקבצו שלשתם יחד... (דרוש י)

ספר העקרים:

...והפעולות שתצטער הנפש ותדאג עליהם אחר עשייתן הנה הן רעות, וזה כי אפילו הרשע שהוא כוסף ותאב תמיד אל הרע, כמאמר שלמה (משלי כ"א) "נפש רשע איותה רע", הנה זה יהיה קודם העבירה מצד תקיפת היצר, שהוא מלבב אותו לעשותה, אבל אחר שעשתה העבירה ונחה ושקטה תקיפת היצר, הנה נפשו תתחזק ותתעצב ותדאג על הפעל הרע שעשה... (מאמר ג פרק ו)

...וכלל הדברים הוא, כל פעולה שיעשה העושה אותה לשם שמים זוכה בה לחיי העולם הבא, ואף אם הפועל ההוא יחשב בו שהוא רע, אמרו רז"ל (ברכות ס"ג) בכל דרכיך דעהו - ואפילו לדבר עבירה, ואמרו עוד גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה (נזיר כ"ג)... (שם פרק כט)

...ולפי שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומפתה אותו לחטא, כמו שכבר העיד על זה שלמה המלך בקהלת... ואין לך חסיד בעולם שלא יתפתה לדבריו הללו שאינו נראה בהם מכשול עון... שמראה עצמו כרוצה בתועלת האדם ומקנא בעדו וחושש לכבודו, כמו שעשה בתחילת היצירה לחוה... לפיכך אי אפשר לאדם שלא יחטא בפועל אם מעט ואם הרבה, והחוטא אי אפשר לו שלא יכשל במחשבה להרהר כנגד אחד מעקרי הדת, לפי שכל עובר עבירה במזיד לא יתיר עצמו לעשותה, אם לא מצד הרהור רעה שנכנס בלבו, וזה שהוא יכחיש במחשבתו מציאות הא-ל... או שיחשוב אף אם יש לעולם מנהיג ומשגיח בפרטי המעשים, שמא לא צוה השי"ת זה או אסרו, והרי הוא כמכחיש שאין תורה משמים... (מאמר ד פרק כח)

עקדה:

...ונראה כבספר המצות מאמר ז' פרק י' שהחוטא הוא הבלתי כובש את יצרו, שהתאוה בו נפסדת, וברשע התאוה והשכל נפסדים, ואם כן לעולם לא ישוב מרעתו ואז אי אפשר לו לקבל רפואה, ועוד שיושב במארב ומתנכל במחשבותיו לחטא, וזו היתה חטאת סדום שהקימו לעצמם חוקים מגונים... (בראשית יט א)

...וכן אמרו חז"ל בקדושין מ', מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, כי אצל המעלות המחשבה היא הטוב והעיקר, ובה כבר הושלם עיקר הפועל, אבל בחטא המעשה הוא עיקר הרע והקשה להנהגה המדינית, ולכן ראוי לתלות הדבר במעשה, וכן ענשה התורה במעשה גם בלי כוונה בקרבן או בגלות, ולא אמרו הרהורי עבירה קשים מעבירה אלא כשהיו שניהם, ההרהור עם המעשה, כי אז נתלה החטא יותר בנפש המחשבות, ורק בעבודה זרה נענש על המחשבה, כי עיקר עבודה זרה בנפש... (שם כב א)

הבדל גדול בין החוטא המשולח (מיצרו) ובין החוטא מדעת, כי החוטא מרצון מתבייש אחר המעשה, ואמרו בסנהדרין שאחז בכלל המלכים הצדיקים שהיה מתבייש מהנביא, ורוצה לומר אינו חטא גמור אחר שדעתו לא הסכימה בחטא, והחוטא לפי דעתו בא לחטא בטענה, וחכמתו עמדה לו להראות שמחוייב לעשות החטא, ואלו הם המגלים פנים בתורה שלא כהלכה. ועל זה אמרו בסוכה, כל שגדול מחברו יצרו גדול ממנו, שיש לו התחלות יותר חזקות לחטאו, וזה שאמרו ביומא כ"ט הרהורי עבירה קשים מעבירה, רוצה לומר הטענות המחזקות אותה... (שמות טו א)

וצריך שנלמד מכאן קל וחומר לעצמנו, כי המזיד לאחד מבני אדם ובא להמלט אל בית אלקים ואומר הושיעני, הוא יתברך לא יצילהו, כל שכן החוטא ובא להעזר באחד מגדולינו, שיסגירהו לעשות בו משפט. (שם כא יד)

אם כן הכוונה היתה על המשיח... ואמר לדוד "אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט אנשים" וגו', כי החטאים בימים ההם יהיו ניתנים למחילה על ידי המוסר והתוכחה... (שם כו א)

והנה טבע האדם לפסח על שני הסעיפים, שפעם יחזור לחשכו ופעם יצא מאפלתו. ובאמת לא היו הדור ההוא ראויים לעשות העגל, כי היו שלמים, ומשעשאוהו נראה שאין באפשרות האדם שלא לחטא, ומכאן פתח לבעלי תשובה לומר הן בחטא יסודנו, ואין שלמות האדם שלא יחטא, אלא שישוב... (שם לב א)

למה ה' יחרה - גודל החטא הוא, א', אם המעשה מגונה מאד, ב', לפי מעלת החוטא, ג', לפי מעלת מי שיצוה, ובשלשתם חטאו מאד... (שם שם יא)

מצודים וחרמים יפרדו לחמשה, א', טבע החומר בהכרחיותנו, לאחר שהאדם קרוץ מחומר יש לו הכרעה טבעית אל החטא, עד שגזר שלמה "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז'), ב', שלא יהיה המזג בשיעור השוה, אלא יוסיפו ויגרעו בו היסודות ויולידו על ידי זה תכונות פחותות בנפש, כגון תגבורת אחת מד' הליחויות בגוף. ג', לרוב רגילות האדם בימי הנערות ללכת בשרירות לבו ואין מוחה בידו, עד שיקבעו בו מדות רעות, ד', שיפסד גם בדיעותיו על ידי שיושב במדינה שחוקיה רעים וחטאים. ה', שיקנה מעצמו דעות רעות על עצם האלוקות, הנבואה והתורה, אם שיהיו לו נחלה מאבותיו או מרבותיו... (ויקרא יב א)

...ומתודה עויתי פשעתי חטאתי נגד זדונות מרדים ושוגג, כי הנזקים בחברת בני אדם כמאמר החוקר, בבלי דעת למי, במה ולמה, אבל קרה כן, ומזה המין השכור וכו'. אופן ב' שעשה ולא הקדים עצה, כעושה מכעס או שאר התפעלויות. ג', כשעשה בבחירה... (שם טז א)

...כי האדם יחטא מג' סבות שזכרו חז"ל, הקנאה התאוה והכבוד, ונגד אלו יזכור מאין בא ואז לא יתגאה, ולאן הוא הולך ואז יבזה הקנינים המדומים, ולפני מי הוא עתיד ליתן דין וחשבון ואז יתרחק מן הקנאה...

וחלק ממעשה האדם אינו מסודר, והוא תחת הרצון בלבד, והוא משותף לכל בעלי החיים המתנועעים ברצון, אם כן עיקר הצלחת האדם היא בשני הראשונים, על ידי שיתנהג במעשים אלוקיים המגיעים אלינו על ידי השכל, והחטא הנופל בנו חוזר אל החלק הנכבד הזה שבקרבנו, ולכן אמרה תורה, "ואשמה הנפש ההיא", "הכרת תכרת הנפש" וגו', כי החטאים נתלים במקור שרשם, והכל לפי חוזק וחולשת אמונת הנפש... (שם יז א)

נתבאר בספר המדות וכן בסוקראט כי החטא הוא זה שאין לו כח לחשוב ביושר, וכן הסכימו חז"ל בסוטה ג' "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות". אך דעת זו יכחישו השכל והאמונה, כי לא נוכל להכחיש שאנשים גדולים וחכמים חטאו, כמשה דוד ושלמה... וביאר החכם זאת בג' דברים, והנכון הוא הג', שמין האדם נחלק לג', הישר האלוקי שכל מעשיו על פי השכל, ב', הבהמי שכל מעשיו על פי הרצון, ג', האמצעי שהולך אחר אחד משניהם מפעם לפעם. ושני אלו, שכל ורצון, נקראו בפי חז"ל יצר טוב ויצר הרע, וכאשר יבא מעשה לפני האיש ישפוט השכל כל ערב ומתוק מותריים הוא רע, והרצון ישפוט שהוא טוב. אם כן שני הכחות נותנים טעם לדבריהם, והשכל לא יוכל להכחיש דברי הרצון לגמרי, ונוסף על כח אמת, טענת הרצון נראית כבר בהווה, ומה שישפוט השכל על רעת הדבר הוא רק בעתיד, ועוד שהשכל ישפוט לפי הסברה הכללית, והחמדה תשפוט לפי הפרט שלפניה...

...ואי אפשר שימצא הפועל הטוב המיוחד לבחירה בלי הניצוח... כי החוטאים מראים הצד הטוב שישנו בחטאם, כגון מלוה ברבית כדי שיהיו לו מעות לצדקה, ומה שאמרו חז"ל אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, רוצה לומר שאינו חושש למה שבא אחריו.

והתורה האלקית תכין לנו כלי זיין להלחם ביצר, וכבפרשה זו, שכל צרוע וכל זב, רוצה לומר הנכשל בחטא או בחמדת ממון כגזל הגר, שיתוודה וישוב, ואחר כך הודיע הסבה למה נפלו בחטא, כי לא למדו הפרישות, שהיא הגדולה בתחבולות לנצח השונא, וזהו הצורך בצומות והפרישות... וזו פרשת הנזיר ונדרים... (במדבר ד כב)

...כי היין והשכר הם משל בתורה לשבוש המעשים ובלבול הדעות שהם בד' פנים, א' העדר ההגבלה במעשים, שאינו מבין בין מותר ואסור, ועל זה אמר "מיין ושכר יזיר" ויתרחק מאד. ב', שהוא מלומד בהגבלה אבל היא משובשת כרוב הנימוסים בדתות האנושיות, וכמו חטא סדום, ועל זה אמר "חומץ שכר לא ישתה". ג', שבוש הדעות בלימוד התורה על ידי שיתוף ענינים אחרים ככת צדוק ובייתוס, ועל זה אמרו "וכל משרת ענבים לא ישתה", רוצה לומר כל מה שישתף עם היין מזולתו. ד', המסוכן מכולם שבוש המחשבה והפסד האמונה על ידי צד מינות והאפיקורסים, ועל זה אמר "וענבים לחים ויבשים לא יאכל"... (שם ו ג)

ביום השלישי - בחטא הכולל לכל התאוות הבשריות יתחטא ממנו בשנת הבחרות בהיותו בן ל', ואז יטהר בשנים שלאחריו. ואחר כך אמר הנוגע במת בנפש - החוטא בכח החיוני הקרוב לנפש, אם לא יתחטא כתב בו ונכרתה, ועוד טומאתו בו. ואחר כך אמר וכל אשר יגע בו - החוטא בדברים המחשביים לומר שבני אדם כהפקר על פני השדה... ונתן עליו מים חיים שהיא התורה... (שם יט יב)

מי מריבה - כמו שלא יתואר ביכולת האלוקית לעשות צלע מרובע שיהיה שוה לקוטרו, כן אי אפשר שיעשה אדם שלא יחטא כלל (?), כי הנקיות מחטא מסוגלת רק לעליונים הפשוטים מחומר... ומבואר שהמדה הכעסני קרובה אל האדם מאד, וכמו שכתב (קהלת א') "ברוב חכמה רב כעס", וכן נמצא הקפדנות ביותר בטבעם, לכן נמצא שהחוטא בעבור כעס אינו חוטא בעצם ובראשונה אחר שלא קדמה לו מחשבה על חטא, ולכן ניתן לסליחה, והחוטא בעצם הוא זה שמביאו לכעוס...

והנה מצד שהאדם מוכרח לחטא אין ביטול, אלא אם כן נקח את המשפט החלקי לכולל, ואם יחטא מצד טבעו בקלות וישוב, גם כן לא יענש אלא אם כן מורגל ומושרש בחטא, ואחר שלא נמצא מי שלא יחטא, יתחייב המוות לאדם... וגם אדם הראשון נטה אל החומר, וכן דרך כל תולדותיו לחטא בהמצוות האנושיות שאפשר לעמד בהן ולא לחטא, ולכן נתחייבה לו המיתה הגופנית מן הדין... (שם כ ח)

את כל ראשי - בפשט שחטא מקצתם חל על כולם כבעיר הנדחת, אך כמו שחטא מקצתם יפול על כולם, כן תכפר מיתת החוטאים על כולם. (שם כה ד)

...וראיתי שאפשר שיהיה חטא קל שאם יעשהו הצדיק יקרא מרשיע, ואם יעשהו החוזר בתשובה ממעשים יותר רעים, לא יקרא עליו שם רשע, כי שב על ידי זה מדרכו במהלך התשובה הגמורה... (דברים כא י)

וכן לא יתואר הסכמת האומה הישראל על ביטול השבועה בשום פנים, אך אפשר שהאומה בכלל תודה בתורה ובמעשה האבות, ובכל זאת לא ישמרוה, ועל זה נכרתו הבריתות והתוכחות שבתורה... (שם כא ט)

מנורת המאור:

כאשר מי שהוא חולה בחולי הגוף, אם לא ירגיש בחליו וידמה בעצמו שהוא בריא, או ירגיש בחליו ולא ירצה לבקש רפואה וימשך אחר הנאותיו, שיטבע בגופו החולי עד שימות בסבתו בלי ספק, כן יארע לחולה בחולי הנפש. יש בני אדם שלא ירגישו בחליים וידמו שהם בריאים, ועל אלו נאמר (משלי ד' י"ט) "דרך רשעים באפלה" וגו'. ויש מי שמרגיש בחליו ובהיותו שטוף בתאוות לא שם לבו לרפאו אלא לרוות צמאו, ועל זה נאמר (דברים כ"ט) "כי בשרירות לבי אלך". וגם כמו שחולי הגופות ידמו למתוק שהוא מר ולמר שהוא מתוק, וימאסו המאכל והמשתה ששומר הבריאות ויתאוו לאותו שמסבב החלאים, כן חולי הנפש ידמו במה שהוא רע שהוא טוב... וגם כן מי שמרגיש בחולי גופו ומתחרט מהדרך ההיא אשר בה נולד החולי בגופו וחפץ לרפאותו, על כל פנים יבקש רופא לתת לו עצה בדבר, ויברח מכל הדברים שיאמר לו כי בסבתם אירע בגופו המקרים החדשים אשר שינו מזגו ממה שהיה בבריאותו, כי מי שהלך בדרך לא טובה ואחר כך הרגיש בחולי נפשו יבקש רפואה לחליו וילך אצל החכמים שהם רופאי הנפש ויתנו לו עצה בדבר. 

נמצא שהחרטה שבאה ללבו מהדרך הרעה שהיה הולך בה והכיר רוע מעשיו, זה סיבב לו דבר התשובה. וכמו שהוא בחולי הגוף, שמי שהרגיל בשגיאה קטנה או במעט שינוי מזגו ושב מיד מאותו הדרך, שירפא מיד, לפי שעדיין לא נקבע בגופו החולי, כן מי שהרגיל ללכת בדרך ישרה ובא לידו חטא בשוגג או לתאבון והרגיש בו מיד ונתחרט ממנו, קלה בעיניו התשובה.

וכך יארע לתלמיד חכם, כבפרק מי שמתו (ברכות י"ט), תאנא דבי רבי ישמעאל אם ראית תלמיד חכם שחטא בלילה אל תהרהר אחריו ביום, שמא עשה תשובה... אלא ודאי עשה תשובה, לפי שמרגיש השגיאה וחוזר ממנה...

וגרסינן בפסיקתא, אמר רבי יודן בר סימון שובה ישראל עד ה' אלוקיך, אפילו כפרת בעיקר, אמר רבי אלעזר בנוהג שבעולם אדם עומד ומבזה את חברו ברבים ולאחר זמן מבקש להתרצות, והוא אומר לו, אתה מבזה אותי ברבים, ומתרצית לי ביני וביניך! אבל הקב"ה אינו כך, אדם מחרף ומגדף בשוק, והקב"ה אומר לו עשה תשובה ביני ובינך ואני מקבלך... (נר ה כלל א חלק א פרק א)

מהר"י יעבץ:

יש מפרשים כי לג' דברים יחטא האדם, הא' התגאותו על חביריו ובזותו אותם, ולזה ירצה לעשקם. הב' הרבות בתענוגים ובקנינים המדומים. הג' בחשבו שאין דעת וחשבון בשאול אשר הוא הולך שמה, והאדון הזה הפליג להזהיר במוסרו זה לבל יחטא האדם בשום צד, ואמר כנגד הא' דע מאין באת, ולא תתגאה. וכנגד הב' ולאן אתה הולך, כי כל קניניך לא יועילוך והיו כאין וכאפס תענוגיך... וכנגד הג' ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון... (פרקי אבות פרק ג א)

ויש מפרשים אותם על כל העבירות, ולפי זה אני אומר שהזהירנו מהכשל בג' דרכי חושך ואפילה העוקרת את הכל, האומרת עזב ה' את הארץ, הב' המשליכים עצמם אחרי התאוות הגופיות אין מעצור לפניהם בין אסור למותר, ואף על פי שהם מאמינים שיש דין ויש דיין, הנה הם נמכרים ביד יצרם לא יתנם השב רוחם, והג' הם כת הבטלנים, כי אף על פי שלא יעשו עבירות חוטאים חטאה גדולה לבלתי עמוד על נפשם ולתקן צידה לדרכם בהיות לאל ידם לעשות... והזכירם ממטה למעלה, לומר כי זו גוררת זו, והוא מה שחידש על דברי דוד אביו, כי מהביטול יבא לידי עבירה, ואחר התנהגו בעבירות ימים רבים יעלה למינות, כי טבע כל אדם להתנחם מרגזו ומעצבונו, ולא יכול למצא מנוחה יותר בקלות מעקור את הכל, ואז ישמח בעשותו הרע, ולפי שכל העבירות בכף מאזנים, וגלוי עריות בכף שניה תכריע, הזכיר בסוף שגם מזו, שהיא החמורה, תצילהו... (שם)

אברבנאל:

וכל שיח - מסביר עתה שברא את האדם בצלמו השכלי, כדי שישתדל להשלים את נפשו בהכרת בוראו, והמציא הכל לחייו, ובכל זאת חטא אף על פי שלא המציא לו ו' הדברים המביאים לחטא: גאוה על יחוסו, רוע מקומו, הכרח לפרנסתו, התמדת הטובה, העדר ידיעה והסתה. (בראשית ב ה)

ותשחת הארץ - ...והוא שגבר חמרם על רוחם ולא שחטאו מתאוה, ואם נשחת חמרם כל כך מדוע נענשו? כי הם אשמו, שהגבירו את חמרם עד שלא יכלו לתקן עוד. (שם ו יא)

שעירת עזים - כי חטאו מפאת חמרו, ושעיר כינוי לשדים ולחומר, כי הוא שטן ויצר הרע, והזכר ירמוז לצורה... (ויקרא ד כח)

וישנאה - שהיתה תאוה כלבית, וכאשר נכבה רשף התאוה חלפה האהבה, או כאשר הכיר תועבת הנבלה שב לשנא את הנושא שעל ידו באה לו... (שמואל ב יג טו)

כשנים - דימה החטא במראה אדום, כי סבתו החומר ורתיחת הדם... (ישעיה א יח)

ספורנו:

ואירא - כישראל אחר החטא, כאמרו "וייראו מגשת אליו". (בראשית ג י)

בשגם הוא בשר - ...שאף על פי שהאדם ראוי לעונש רב במריו בשביל היותו בצלם ובדמות, מכל מקום ראוי גם כן לרחם עליו בשביל שגם כן הוא בשר מביא לחטאו לא צלם ודמות בלבד. (שם ו ג)

ושבתי בשלום - מן החטאים המעבירים את האדם על דעתו, והוא רוח רעה שאמרו חז"ל. (שם כח כא)

אשר כתבתי - כי לולא חטאו בעגל היתה כל התורה כתובה חתומה מיד הבורא ית' כמו הלוחות... ומאז שחטאו בעגל לא זכו לכך, אבל כתבה משה במצותו... (שמות כד יב)

והבגד - ...וכאשר לב הותל הטה את האדם מזה בהיותו נשמע אל הכח המתאוה הגשמי בכל פעולותיו או בקצתם להתרשל מרצון בוראו או להתקומם עליו, יהיה העונש עליו נצחי או בלתי נצחי כפי המשפט האלקי... וכאשר בחר באומה הישראלית, כאומרו "בך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגולה", וזה מפני שתקות המכוון מאתו ית' היא יותר ראויה... והזהיר שבנטותם מזה יעיר אזנם ביסורין כאמרו "אם שמוע תשמע כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך", ובחמלתו עליהם כשיהיה הרוב מהם לרצון לפניו אמר לעורר היחידים מהם ראשונה בנגעי בגדים... וכשלא יספיק זה יעוררם בנגעי בתים... (ויקרא יג מז)

ולא תעשו את כל המצות - ומאחר שלא תלכו בחקותי לא תעשו את כל המצות אלא תעשו מהם הנראה בעיניכם בלבד. ואם את משפטי תגעל נפשכם - תגעל אותם כמו שמקיא אדם בכוונה מוסכמת מבלי אין דרך למאוס אותם בהיות טעמם נודע והגון. לבלתי עשות - וזאת הגעילה למשפטים לא תהיה אלא כדי לפרוק מעליכם עול כל המצות... להפרכם את בריתי - כדי להיות כשאר עכו"ם המולכות בעולם הזה בלי שום עול תורה ומצות... (שם כו טו)

ולא תסור מכל הדברים - שלא ישנו את מצות הא-ל ית'... ולא ימירו את שאר המצות במנהגי הדיוט ומצות אנשים מלומדה, כל שכן כשיעשו זה לכבוד קדמונים שהנהיגו אותם המנהגים, לא לכבוד קונם ולא לשמור מצותיו, כי בזה האופן אין לך "ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם" גדול מזה... (דברים כח יד)

אין שליט ברוח - אחר שיצרו תקפו לא יכול לשלוט עליו, ואין שלטון - הכח השכלי לא יכול להתקומם בעת החטא, ולא ימלט רשע - גם הכילות לא תציל בהתגבר התאוה. (קהלת ח ח)

תומר דבורה:

ראה ערך וודוי.

שערי קדושה:

ועתה נתקן תרופה כוללת להנצל מכל תחלואי הנפש, והם שלשה דברים, לפי שעיקר שגגת האדם וגרמת הנזיקין הם שלשה דברים, האחד כי החומר משכח הטובות מן האדם להחטיאו, השני, כי נתן בלבו שיש יתרון "ביום טובה היה בטוב". השלישי, כי גם אם ישים בלבו לזכור הנה יהיה יותר במזיד, כי יאמר בלבו מה נאכל בשנים שבעים ימי שנותינו בהם, וזו קשה משתים הראשונות. לכן עשה נא איפוא בני והנצל משלשה פשעי ישראל אלה, כי כנגד הראשון שים נגד עיניך תמיד, אל תבהל ברוחך לעשות שום מעשה ולדבר שום דיבור עד שתהי מתון מתון במחשבתך... וכנגד השני ישים יראת ה' על פניו ולא תמוש מנגד עיניו יראת יום המיתה... וכנגד השלישי יקנה לו מדת הבטחון באמת, כי עיניו על כל דרכי איש, לתת לו כדרכיו... (חלק א שער ו)

אלשיך:

כחצות הלילה - ...ג', בהיות לאיש עבירות, כוחות הטומאה הנעשים על ידי זה דבקים בו, ובבא עת פקודה לא ירפו ממנו, והמשחיתים יכירו על מצחו, ועל כן היו מקדמונינו מכסי מצחא בעידן ריתחא (זמן קצף)... (שמות יא ד)

כי תחטא בשגגה - אל יאמר כי דרך אנשים לו ולא יוכל שלא לשגוג, כי ודאי ועשה מאחת מהנה - קדם לו חטא, שאם לא כן אפילו בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן. אם הכהן המשיח - ולפעמים גם עבירות זולתו גורמות לאדם נזק גדול, ומצריכו להביא כפרה גדולה, ככהן משיח, שהוא לאשמת העם - ולא קיים להוכיח את העם, ושפתי כהן ישמרו דעת, והקדים לו "נפש כי תחטא" בל יאמר היחיד שחטאו תלוי בכהן גדול שלא הוכיח, אלא עיקר קרבן היחיד לפני קרבן המשיח. אבל אצל נשיא כתב אשר נשיא יחטא - השררה מביאה לידי עבירה, ואין צריך לתלותה בעם, ולכן מביא שעיר. ואם נפש אחת - הנפש הזידה ונטמאה תחילה, ולכן באה שגגה לגוף, ובכל זאת מביא קרבן נקבה על שגגת מעשה הגוף שנודעה לו. (ויקרא ד ב והלאה)

ונפש כי תחטא - וטומאתה גרמה אחר השגגה שיעשה גם במזיד בשב ואל תעשה... אשם הוא - רוצה לומר אל תתמה שעונש הספק, כשאכל אחת משתי חתיכות ספק חלב ספק שומן, שהוא חמור מן הודאי כשאכל חתיכה אחת, כי בב' חתיכות היה צריך לשים על לב, ואז היה מבחין, מה שאינו כן בחתיכה אחת... תחטא ומעלה מעל - מהחוטא לחברו יבא למעול בה'... (שם ה א והלאה)

אמרו חז"ל כי העובר עבירה כאילו ברא כח טומאה המקטרג עליו, כי מוסיף כח בחיצוניות הנאחז בנפש הקדושה, וחלק הטומאה הזה קונה חיוניות על ידי הקדושה שבה, והוא גם המייסר האדם בעולם הזה בתוכחות על העוון בכל חולי ומכה, וכן מראות נגעים הם כחות הטומאה המתגלים חוצה, ולכן אמר בנגעים אדם - שהוא למעלה משאר התארים כאנוש ואיש, כי במכחישי ה' שעיקרן טומאה אין כח הטומאה הנ"ל עושה רושם, כי מין במינו אינו חוצץ... (שם יב א)

...וכן מה שאמר עקביא בן מהללאל בפרק ג' דאבות מאין באת מטפה סרוחה וכו', כי סוג אחד של חטא האדם הוא מהיותו מחומר, על זה אמר אתה מטפה סרוחה. ב', ממה שמתגאה, על זה אמר ולאן אתה הולך למקום עפר רימה ותולעה, ואם חוטא באמונות זרות אמר לו ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. (שם טז ב)

נשמות ישראל קדושים נפשות א-לוה ממעל... והנה אין לנשמות בני ישראל דביקות בחטא, אך כשהם כשרים דבקים בה' לגמרי, כמו שכתב "ואתם הדבקים בה' אלקיכם", ולכן בהרהור של תשובה כבר נפרד מהחטא. וכן בבראשית רבה ס"ה, "ואני איש חלק", משל לשנים שעמדו בגורן... והקרח העביר ידו על ראשו והעביר המוץ... (שם שם ח)

ואת כל הזונים אחריו - מה שהנחתם את החוטא היתה סבה להחטיא אחרים, ורחמי רשעים אכזרי. (ויקרא כ ח)

לא תוסיפו - כדפירשנו היו בפעור ההמון שזנו אחרי בנות מואב, והגדולים שרצו לבזות את הפעור, והיא הדרך בה יטה יצר הרע הכשרים, וזה שאמר שאין לאדם להוסיף משכלו. (דברים ד ב)

וסרתם מן הדרך - ובברכה לא אמר מה יעשו בפירוש, כי מסייעין לאדם המתחיל במעשה המצוה, ואין המעשה מתייחס לו, מה שאינו כן בחטא המתייחס רק לאדם, הוא המתחיל והגומר... (שם יא כח)

דבר הרוצח - ואם תאמר איך יקראנו רוצח ובכל זאת יפטרנו בעונש קל כזה, על זה אמר "אשר יכה" ולא אשר הכה, הוא מעותד משמים להעניש את הנרצח, אך אין מגלגלין חובה אלא על ידי חייב. (שם יט ד)

וראית בשביה - לא יתן לב אם בתולה או בעולה או יפה כדרך גבר שיחפש באישות השלימות, כי האיסור ילהיבנו שהכל יראה לו טוב. (שם כא י)

מכבדי אכבד - שהמצוות הן אורות המאירות ומכבדות עושיהן, וההיפך בעבירות שיקלו על ידן. (שמואל א ב ל)

ולא תצא - שאז יענש בדומה לחטאו שקילל את דוד בצאתו מירושלים, ואם יצווהו שלא לצאת יתגרה בו יצר הרע לצאת, כענין מצווה ועושה, שאז יאנסו לבו. ועוד ידענו שחוטא ירדפנו החטא, ומה שיצא מירושלים היה מרד במלכות בית דוד כמו החטא הראשון... ושלמה בטח שהחטא הראשון יגרור חטא שני. (מלכים א ב לה)

אוילים מדרך פשעם - שחושבים שאינם חוטאים, ועל ידי החטא נותנים לב, כגון חזקיה בחליו. (תהלים קז יח)

והיית מוצק - שיתקן צלם אלקים שעל פניו, ואז לא יפול עליו מורא שום דבר, כי כאשר עונות נרשמים על פני אדם המקטרגים מביטים ומטילים עליו מורא. (איוב יא טו)

ושם השנית - הנה יפלא איך מחלון שנשא את רות נתעלה בבטן אשתו שזכתה להסתופף בצל השכינה... מזה נשכיל גודל שכר העוצר עצמו מעבירה, וגודל עונש המתחיל בה, שמחלון הגדול לא ההין לישא נכרית עד שנשא כליון הקטן, וכן אמרו חז"ל קלות של אחאב כחמורות של ירבעם אלא שירבעם התחיל בעבירה. (רות א ד)

מחלון - חזר והזכירם בלי התואר אפרתים וכו', כי אשר בחטאו ימות מפשיטין מעליו בגדי כבודו... (שם שם ה)

ארחות צדיקים:

השלשה עשר שיהיו העברות הקלות בעיניו כחמורות, כגון הסתכלות בנשים ולהרבות עמהן דברים, או דברים בטלים, או לילך בטל, או להזכיר שם שמים לבטלה, כל אלו ועוד רבות כהן בעיני אנשים רבים, ואפילו בעיני גדולי הדור הזה, הן נחשבות קלות, כל אלו יהיו נחשבות לו חמורות מאד. ויש בזה ארבעה טעמים, האחד, שאין להביט לקטנות העברה, אלא יביט לגדולת מי שהזהיר עליה... השני, כי מי שעובר הקלה הרבה פעמים אז היא חמורה, כי יצטרף עונש על כל פעם ופעם. השלישי, כי כשהוא מרגל בעברות והן לו כהיתר ולא ישתמר מהן נחשב עם פורקי עול ומומר לדבר אחד. הרביעי, כי דרך היצר כשהוא נצח בדבר קל, אז ינצח בדבר חמור. לכן אמרו חכמים והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה (אבות ב'), ואמרו עוד (שם ד') שמצוה גוררת מצוה ועברה גוררת עברה. (שער התשובה)

רמ"ע מפאנו:

ידוע ומפורסם כי העובר על אחת מכל האזהרות שבתורה שוגה בכפלים, האחד מעשה העבירה, והב', שאלו נמלט ממנה היה נחשב למצוה רבה מלבד בטול מצוה אחרת שהיה אפשר לקיימה באותה שעה, אחרי מה שבארנו שאפילו פעולות הרשות יש בהן דקדוקי מצות, לפיכך הוצרכה תשובה עם שאר חלוקי הכפרה כמו שזכרנו, לא בלבד להכרת החרטה שהיא מתנאים הראשונים והעצמיים אלא שהיא מצות עשה גדולה וחביבה מאד שקדמה לעולם ושקולה ככל התורה ושפיר מכפרת על בטול העשין בין בצרוף עבירה אחרת בין ביושב ובטל. ואולם חומר בחלול השם שהמחללו בסתר נפרעין ממנו בגלוי, שכן רישומו ניכר לזכי הראות ולבעלי חכמת השרטוט ודכוותם. ואל יחשוב אדם להנצל מענשו בטענת שוגג, כי גם הוא ישנו בחלול השם כטעם שגגת למוד עולה זדון, לפיכך אמר התנא "אחד שוגג ואחד מזיד בחלול השם"... (מאמר חקור דין חלק א פרק כב)

...כן הדבר הזה שלמדנו רב הונא זכרנוהו בפרק ט' כי כל שס"ה לאוין שבתורה שומרים את שומריהם ויצר הרע אסור בהם בקשר של קיימא שהוא כפול כטעם שמ"י עם י"ה שס"ה... עבר אדם עברה אחת הותר חצי הקשר מצד החומר שנתקלקל באותו מעשה, וכיון ששנה בה מיד הותר הקשר כלו שנחלש הנפש ונפסד השכל והמשילוהו בעלי אגדה לכלב רע האסור בזיקים והעובר ושונה מתיר אותו ומשסהו בעצמו, ודיניה הוי שאין לו על בעל הכלב אפילו תרעומת. אי נמי רב הונא הכי קאמר, הותרה לו ועתיד ליתן עליה את הדין... וכאן מודעה רבא למאן דניחא ליה בהפקרא... אי נמי הותרה לו לדון אותו על מחשבה רעה שהיא מכאן ואילך מצטרפת לו למעשה. אי נמי הותרה לו שאפילו ישב פעם אחרת ולא עבר עליה אינו מקבל שכר אלא כמי שאינו מצווה ועושה עד שישוב בתשובה שלמה ויקבל עליו עול מלכות שמים. ומעתה השונה באולתו ידאג כל ימיו אחרי שהטה את עצמו לאותה המדה האסורה כאלו היא היתר גמור. (שם חלק ג פרק יד)

מהר"ל:

...ומדה זאת שהקב"ה מוסיף לרשע טומאה על טומאתו הוא דבר עמוק מאד, וזה כי התשובה שייכת לאדם בשביל שמעשה החטא בא מן האדם אשר הוא בעל שינוי ותמורה, לכן אין מעשיו וחטאיו נחשבים מעשים גמורים, כי המעשה נחשב לפי העושה... ולפיכך יכול לשנות מעשיו בתשובה, ונחשב המעשה כלא היה. אבל אם מתרה בו, ההעדאה וההתראה זאת עושים לו שמעשיו שלו נחשבים מעשה יותר, שהרי העיד ולא שמע, וזהו מעשה גמור, בודאי אז נועל הקב"ה ממנו דרכי התשובה, ומכביד את לבו, שזה מוכן אל הטומאה ולא אל התשובה... (גבורות ה' פרק לא)

...וכן דרשו מה שנאמר יציאת מצרים אצל שרצים אני שהבחנתי וגו'... אלא כמו שאמרנו, כי אלו המצוות שייך להם יציאת מצרים וחוטא בהן חוטא ביציאת מצרים, ובאותה מדה העליונה שהיא למעלה מהטבע שיצאו בה ממצרים בה הבחנת הכל, שודאי בכל מקום העושה עין של מעלה כאילו אינה רואה, עונש גדול יש בזה, ובזה יותר גדול החטא, כי חטא זה, שחוטא ביציאת מצרים... כאילו כופר ביציאת מצרים שלא יצאו ישראל באותה מדה העליונה... והרי מבואר בכל מקום שנאמר בהן יציאת מצרים, שבא להורות על שהוציאם ממצרים ונתן להם מעלה קדושה, ולכן ראוי שלא יטמאו בדברים המאוסים אשר רחוקים מהמעלה העליונה...

ואלו ארבע מצות מקשרים את ישראל מכל צדדין שיהיו ישראל עומדים במעלתם הקדושה האלקית, והחוטא באחד מהם יש לו הרחקה, כי שרצים גופם מתועבים, והוא רחוק בצד ימין... ומשקלות הוא הרחקה מצד שמאל... והריבית הוא הרחקה מצד הפנים... אמנם מצות ציצית היא הרחקה מצד האחור, והדבר הזה ידוע למבינים והוא דבר עמוק... (שם פרק מה)

...כי כל החטאים אי אפשר שיחטא בנפשו בלבד, חוץ מעבודה זרה, דכתיב "למען תפוש את בני ישראל בלבם"... וגילוי עריות הוא לבשר, מחמת יצרו שבגוף מתאוה לעריות, וכמו שאמרה תורה בסוטה שקרבנה שעורים, שהיא עשתה מעשה חמור, כך קרבנה מאכל חמור... ברכת השם היא לאדם במה שהוא אדם מחובר מגוף ונפש, כי חוטא בלשון שמברך השם, וגדר האדם שהוא חי מדבר, והדבור צורת האדם הכולל הגוף והנפש. ועוד תדע והוא העיקר, כי לכך חטא ברכת ה' בכלל האדם, כי בעל החטא הזה כופר בעיקר, וכיון שאין עיקר אין לו מציאות בכלל.

וכנגד שלא יהיה רע לבריות שלש עבירות, דינין, גזל ושפיכות דמים. דינין החטא בנפשו, שהוא מעוות ממשפט אמת והיושר אשר הוא בנפש האדם, ועוד שהוא מפחיתות הנפש כאשר אין עושה דין, שהדין בא מהתעוררות הנפש... וגזל הוא נגד עריות, ובכל מקום אמרו חז"ל גזל ועריות שנפש האדם מחמדתן, הרי שאלו שוים... וחטא שפיכות דמים בין אדם לחבירו, וחטא זה שכל האדם חוטא, ואין החטא בחלק ממנו, ששופך דמו לגמרי ועשה לאדם אינו נמצא לגמרי... (שם פרק סו)

...וזה כי האדם יש בו כחות, כח השכלי אשר הוא ידוע כח נפשי גם כן, ויש בו כח הגוף, וכנגד אלו הם ג' חטאים, כי עבודת גלולים החטא הוא בכח השכלי, שמאמין בעבודת גלולים, וגילוי עריות החטא שמטמא את גופו בזנות ובערוה, ושפיכות דם הוא שהוא שופך דם נפש האדם, כי הדם הוא הנפש. ולכך אלו החטאים היו במקדש ראשון לבטל האדם בעצמו. אבל במקדש שני לא היה היצר הרע כל כך כחו גדול לבטל את האדם עצמו, רק החטא לבטל מהם מה שהם עם ישראל, וגם זה קרוב אל בטול האדם, רק כי הראשון הוא לבטל עצם האדם בחטא, אם כן הוא בטול אל האדם לגמרי, אבל בבית המקדש השני לא היה זה בעצם האדם,רק מה שהם עם אחד... (נצח ישראל פרק ד)

...כי מה שאמר לההוא גברא חטאה את, טעמא דמילתא שכל המפחד סימן שהוא בעל חטא ובעל חסרון ואינו שלם, כי הדבר שהוא שלם מפני שלימותו אינו מוכן להפסד, לכך אין מפחד רק מי שאינו שלם, והוא מוכן להפסד הוא מפחד... אבל השלם אינו מוכן להפסד, ולפיכך אינו מפחד... (שם פרק ה)

והחטא שאם חוטא בא לאדם מצד החומר בלבד, כי מצד הצורה אין חטא כלל, ואלמלא לא היה בחומר, היה האדם קדוש טהור מן החטא, רק כי ההעדר דבק בחומר, ודבר זה מבואר לכל, כי החטא הראשון היה בא מן האשה שהיא חמרית בערך האיש, שהוא נחשב כמו צורה... וכאשר האדם הוא בחטא, גם הצורה שהיא עומדת בחומר בחטא... (באר הגולה א, ד"ה הרביעי)

...ומפני כי העולם שייך בו חטאים אלו, ולפיכך מתחלת בריאת העולם לא נתן להם השי"ת אור שלא יקבל ליקוי, וזולת חטא לא היה סדר זה, דסוף סוף בשביל חטאים אלו הוא ליקוי המאורות, ואולי תאמר אם כן מוכרח הוא האדם לחטא, אין זה קשיא, שאין ספק כי אין כלל העולם כולו צדיקים עד הזמן שיקוים "ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך", ואז לא יהיה ליקוי חסרון כלל, כי אז נאמר "וחפרה הלבנה ובושה החמה" וגו'...

ואחר כך אמר ועל נערה המאורסה (מאורות לוקין), ההעדר הזה מצד המעשים, כי כל חטא אין ראוי שיהיה נמצא המעשה ההוא, ולכך העושה החטא ההוא נוטה אל ההעדר הגמור, ולפי גודל החטא, שאין ראוי שיעשה, נחשב המעשה שהוא נוטה אל ההעדר, והחטא בכל מקום שכאשר רוצים להפליג בחומר החטא, אמרו שבא על נערה המאורסה, לפי שהוא חוטא בקדושה, שהנערה היא מקודשת לאחר והנה בא עליה, ואינו כמי שבא על בעולת בעל, שכבר היא אשתו ואין כאן שם קדושין. ומפני גודל החטא הזה הוא העדר גמור, וכן משכב זכר מפני שאין ראוי אף לפי הנהוג בבעלי חיים... (שם באר ו, ד"ה התלונה הששית)

ובפרק קמא דשבועות רבי אומר כל העבירות שבתורה בין עושה תשובה בין לא עשה יום הכפורים מכפר, חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה, ומפר בריתו של אברהם אבינו, שאם עשה תשובה יום הכפורים מכפר. והטעם באלו דווקא, שהאדם יש לו חיבור אל השי"ת באמצעות התורה כמו שהתבאר, וכאשר המקבל אין מוכן לקבל החיבור, או שאין לו אמצעי שעל ידו החיבור, או אינו מודה בעילה שבו החיבור, הרי הוא נפרד מן העילה ואין לו קישור עם העילה, וכאשר מפר בריתו של אברהם אבינו אין האדם מקבל בריתו של הקב"ה, וכאשר מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, הרי הוא כופר באמצעי שעל ידו החיבור, וכאשר פורק עול הוא כופר באותו אשר החיבור בו השי"ת שמו, ולכך אין יום הכפורים מכפר אלא מי שלא נפרד בעצמו מן העילה אלא במקצת... (תפארת ישראל פרק ט)

...וקאמר דבר אחר עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה, פירוש כל עבירה היא מצד הגוף שעל ידו באה העבירה, ולכך מבטלת העבירה מצוה שעושה בגוף, אבל אין העבירה שהיא מעשה הגוף מכבה ומקלקלת לימוד התורה שהוא השכל שהוא למעלה, ואין הגוף מגיע לשם... (שם פרק יד)

...ותראה כי הענף האמצעי היוצא מן האילן אשר אינו מן האמצעי הוא נמשך ביותר עד אלפים, ואשר נוטה מן האמצעי הוא נוטה לחוץ לד' צדדים ולפיכך החוטא כחו עד ד' דורות אשר דבק ברע... (שם פרק לה)

...ומלמד לך דבר נפלא בחכמה, כי אלו עבירות בפרט גוררת האחת את האחרת יותר מן הראשונים, שאלו המצוות הם מתחברים כאחד, והעובר אחת יותר קרוב שיבא לעבור האחרת, ואף אם לא נכתב זה בחמש דברות אחרונות של פרשת יתרו, הרי משנה תורה לאוסופי אתא... (שם פרק מה)

...ולפיכך אלמלי לא חטא האדם והיה נוטה אחר החמדה והתאוה החמרית לעשות החומר עיקר, והיה שכל האדם נבדל מן החומר לא נגזרה על האדם מיתה כלל רק היה חי לעולם, וכל זה מפני שמצד השכל אין ראוי שיהיה העדר ומיתה, וההעדר והמיתה הוא מצד החומר בלבד, ולכך כאשר חטא ונטה אל התאוה החמרית אז נגזרה המיתה, כי ההעדר דבק בחומר כידוע... (שם פרק מז)

...ורש"י פירש כי גזירת מלך היה לשלוט בהם יצר הרע, כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה (בחטא העגל). ותימא איך יהיה גזירת מלך שיחטאו. אבל אין דעתו ז"ל שיהיה גזירת מלך על ישראל אשר יצאו ממצרים שיהיו חוטאים, וכן על דוד בעצמו שיהיה חוטא ויעשה תשובה, דבר זה אינו כלל שיהיה השי"ת גוזר על אדם פרטי שיחטא, אבל דעת רש"י שגזר השי"ת שיחטאו בני אדם ויעשו תשובה, ולא על אדם פרטי זה, לפיכך אם חטא אדם זה נחשב לחטא גמור כמו שאר החוטאים...

והנה נשיב כי לא גזר השי"ת שיהיה נמצא בעולם שיחטא האדם ואחר כך יעשה תשובה, רק היה הגזירה מן השי"ת על התשובה שתהיה נמצאת, ואף על גב שאי אפשר שתהיה תשובה בלא חטא, מכל מקום עיקר הגזירה היתה רק על התשובה, שהיא מדרגה עליונה לעולם, ולפיכך לא יקשה כלל מה שגזר השי"ת שיהיה נמצא חטאים בעולם.

ועוד יש לפרש מה שאמר לא עשו ישראל את העגל אלא כדי ליתן פתחון פה וכו', לא שהשי"ת גזר על החטא, רק רוצה לומר כי השי"ת רגלי חסידיו ישמור, ושומר אותם מהחטא, ומפני שתהיה נראית התשובה בעולם לא היה שומר אותם מן החטא כמו שהיו ראויים עד שבאו לידי חטא... (שם פרק מח)

...שיהיה עוסק עם הצבור, מפני כי הצבור הוא רצונו של הקב"ה, דבר זה ענין עמוק, כי אין מקטרג לצבור במה שהם צבור יש להם כח כללי, ובצד הכלל אין חטא, כי החטא הוא בפרטים, אבל בכללי לא שייך חטא וקטרוג, לכך הקטרוג לצבור מצד הפרט בלבד, דהיינו מה שעשו יחידים... (דרך חיים פרק ב ד)

ויש לך לדעת עוד והוא עיקר הפירוש, דע כי האדם הוא עלול מן השי"ת שהוא עלה אליו, וכאשר מחשב האדם בעצמו שהוא עלול ויש לו התדבקות בעלה אינו בא לידי חטא, כי אין החטא והיצר הרע נמצא רק כאשר האדם הוא סר מן העלה ואינו מחשיב עצמו עלול אל העלה, ולפיכך אמר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי חטא, שהוא הסרה מן השי"ת. ואמרו דע מאין באת מטיפה סרוחה, ולאן אתה הולך למקום עפר רימה ותולעה... כל הדברים כמו שאמרנו שאין האדם נחשב מצד עצמו כלל... ובכל הדברים האלו האדם נכנס תחת רשות העלה ואינו בא לידי חטא שיהיה חס ושלום סר מן השי"ת שהוא העלה, ואז אין שולט היצר הרע... (שם פרק ג א)

כל שיראת חטאו וכו', מה שאמר יראת חטאו, והלא אינו חוטא, ולמה אמרו חטאו, והוי ליה לומר כל שיראתו מן החטא קודמת. ואין זה קשיא, כי כל אדם מוכן לחטא, כדכתיב "אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", ואמר כל שיראת חטאו, שהוא מוכן לו היראה מן החטא שהוא מוכן אליו, קודמת למעשה, ובא לומר כי מפני שידע האדם כי אינו בלא חטא, ולכך ירא שלא יחטא, ודבר זה קודם למעשה... ופירש כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, היינו שהתחיל ביראה, אף על גב שלא היה בו חכמה, וכאשר היה חכם היה ירא חטא לגמרי... (שם פרק ג ט, וראה עוד עבודת ה'-יראה)

ואמר אחד שוגג ואחד מזיד בחילול ה', דבר זה ענין אחד עוד, מה שנבדל חטא זה משאר חטאים, כי כאשר הוא מחלל שמו ית' אשר השם מורה על המהות, כי השם בא על מהות הדבר עצמו שבו הוא נבדל מזולתו, ומפני זה ראוי שיהיה אחד שוגג ואחד מזיד בחלול השם, כי חטא השוגג מתייחס אל הגוף, שאצל הגוף שייך שוגג כאשר הוסר מאתו השכל, שאין השוגג רק כאשר הוסר מאתו השכל ונעשה בעל גוף, ואינו במדרגת המזיד שהוא החטא כאשר האדם בדעתו ושכלו. ודבר זה שייך בכל החטאים, כי מצד שהאדם בעל גוף, אין החטא מצד המדרגה הנבדלת, רק מצד מדרגה גופנית, אבל החטא בחילול השם, מצד כי השם הוא המהות המופשט, הנה אי אפשר לומר שיהיה החטא רק במדרגה עליונה נבדלת, שזה ענין השם בא על המהות המופשט. ולפיכך אמר אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם, שכמו שהחוטא במזיד בודאי חטאו גדול מצד השכל שהוא נבדל, וכך השוגג אשר חוטא בחילול השם, הוא החוטא במדרגה הנבדלת, שהרי השם בא על המהות המופשט השכלי בלבד. ודבר זה יתבאר בסמוך, אצל שגגת תלמוד עולה זדון, שחטא השוגג קל יותר מפני שלא חטא במדרגה הנבדלת מהגשמי, כי השוגג עושה החטא בלא דעת והשכל, ואין זה נחשב רק לגוף הגשמי, ולפיכך החטא הזה אינו חמור כל כך, אבל החטא במדרגה הנבדלת, שהיא מדרגה יותר עליונה, וזהו כאשר החוטא הוא במזיד או בחילול השם... (שם פרק ד ד)

...ומה נסיון הוא בעגל וכיוצא בזה שלא היה רק חטא, וכי כל חטא שאחד עושה יקרא נסיון? אבל חטא ישראל מה שלא היה להם לחטא נקרא נסיון, מלשון נס, שהוא שלא כמנהגו של עולם, והיו נוהגים עם השי"ת שלא כמנהג ושלא כסדר... ויש לומר גם כן כי נקרא נסיון כאשר כל ישראל היו עושים חטא, ונקרא נסיון להקב"ה אם יכול על זה, כי כאשר חטאו בעגל היו מסופקים אם מנהיג את עולמו ואין זולתו... ובודאי חטא היחיד לא נקרא נסיון, כי אף אם יחטא אין הקב"ה משיב לו על החטא למה עשה החטא, אבל עם ישראל תמצא כאשר ניסו הקב"ה באלו נסיונות באה להם תשובה על זה... (שם פרק ה ד)

...כי מה שאמר על ז' גופי עבירות, פירוש עבירה שעוברים ישראל הדרך הישר והראוי, וכאשר עוברין מקצתן דבר זה נקרא העברת הדרך בפני עצמו, וכאשר הכל עוברין נקרא זה העברת הדרך בפני עצמו, ולפיכך אף על גב ששניהם הם בחטא אחד יקרא זה כל אחד העברת הדרך בפני עצמו. וכן מפני זה בעצמו נחשבים גילוי עריות ע"ז ושפיכות דמים ושמיטת קרקעות להעברה אחת, שאף על גב שהם דברים מחולקים חשבם התנא להעברה אחת אחר שהם מביאים עונש פורעניות אחד לגמרי, ובודאי הם משותפים בהעברה אחר כי גלוי עריות נקרא טומאה, כדכתיב "ולא תטמאו בהם", וכן שפיכות דמים נקרא טומאה, דכתיב "ולא תטמאו את הארץ", ע"ז נקרא טומאה דכתיב "למען טמא את מקדשי"... ולפיכך שפיר קאמר שבעה מיני פורעניות באות על שבעה גופי עבירות שקרא מיתות שאינן מסורות לבית דין, ופירות שביעית העברה אחת שהם ענין אחד, שבשביל אותו דבר שהם משותפין בו בא הפורעניות, ולפיכך העברה אחת היא... (שם שם ח)

ומפני זה תבין כל המאמר שאמר כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, כי החטא הוא לאדם השתנות שהוא משתנה מטוב לרע, ולפיכך אמר שכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, כי הרבים הם כלל אחד, ואין שינוי לדבר הזה, לכך אין חטא בא על ידו שיהיה בעל שינוי כמו שהוא שייך לאדם הפרטי. ואולי יקשה לך אם כן האיך מצאנו שהרבים עצמם חטאו, דכתיב אשר חטא ואשר החטיא, כי כל אחד ואחד בתוך הכללי הוא פרטי בפני עצמו, ולפיכך שייך חטא בכלל, דהיינו כל אדם ואדם בעצמו, כי בפרטי יש השתנות... (שם שם יח)

ויש לפרש כי המאמר הזה רוצה לומר, כמו שהתורה מחזרת חולי הגוף אל הסדר כמו שהתבאר, כך התורה מחזרת אנשי חולי הנפש אל הסדר, אף אם יש בהם חולי הנפש התורה מחזרת הכל אל סדרו, וחולי הנפש כאשר האדם יש לו חסרון בשכלו ובמחשבותיו, והחטא במחשבה הוא בכמה דברים. ועוד יש חולי הנפש בכח הדברי שהוא למטה מן השכלי, ועוד יש חולי הנפש בכחות הגוף של האדם, שמהם התאוה והקנאה והכבוד, וכל הדברים אשר מהם חוטא, ועוד יש חולי הנפש במעשה דהיינו פעולת החטא עצמו, וכנגד זה אמר חש בראשו יעסוק בתורה, כי בראש המחשבה, והתורה היא רפואת חולי הנפש הזה... (נתיב התורה פרק א)

...ועוד כי החסידות הוא שנכנס לפנים משורת הדין, ויש לו דביקות במדה זאת, והחטא הוא שיוצא לגמרי מן היושר, הרי לך כי הם שני הפכים, ולכך כאשר חטא ויצא מן היושר, אם יעשה חסידות ויכנס לפנים משורת הדין, דבר זה היפך החטא, והוא כפרה לו.

ואמר באמת יכופר עוון, כי החטא הוא מעשה שקר, וכאשר הוא בעל אמת, ראוי שיהיה השי"ת מכפר לו החטאים שהם מעשה שקר, שחטא בשביל יצר הרע. אבל רז"ל מפרשים כי בעל גמילות חסדים ראוי לכפרת החטא, כי בעל גמילות חסדים יש בו הטוב הגמור, שהוא מטיב לאחרים, ולאדם כמו זה יש זכות ודקות החמרי, ואינו חמרי גמור... רק יש לו זיכוך החומר, ובזה מזכך ומטהר את הגוף מן החטא... (נתיב גמילות חסדים פרק א)

...הנה דעת רבי יהודה כי לשון רע הוא בא על הדבר שהוא עצמו רע, כאשר יאמר דבר זה הוא רע, ולכך כאשר הגוף שהוא עצמו רע יאמר בזה שהוא רע, ולא בא לשון רע רק בלשון הפעיל בלבד, הרעותי, אבל חטא הוא מן הקל, ובא ממנו תאר השם 'אדם חוטא', ולפיכך סבר כי יאמר חוטא בממונו, שדבר זה נקרא שהחטא כאשר לא יתן צדקה וכיוצא בזה. אבל במתניתין תניא איפכא, כי נקרא רע כאשר הוא רע לאחרים, וזה כאשר לא יתן צדקה, שאז הוא רע לאחרים, ונקרא חוטא כאשר לא עשה מה שראוי לעשות, או שעושה מה שאין ראוי לעשות, אבל רע נקרא כאשר רע לאדם... (נתיב גמילות חסדים ה, ד"ה בפרק חלק)

...כי האדם על ידי חטא דבק בהעדר, וכן הוא לשון חטא, מלשון חסרון, כמו "והיינו אני ובני שלמה חטאים", פירוש חסרים... וכל חטא וחטא יש בו חסרון והעדר של מה, וכל החטאים ביחד הם העדר לגמרי, ולכך החטא הזה שהאדם לוקח רבית הוא דבק בהעדר, שהרי הרבית הוא נשיכה והעדר, לכך הוא כאילו עובר כל החטאים... (נתיב הצדקה ו)

...דאילו עבירה לשמה לא יבא ממנה למצוה לשמה, אבל מן מצוה שלא לשמה הוא בא למצוה לשמה, כי המעשה הוא אחד... (נתיב אהבת השם ב)

...ומה שאמר חוץ משלשה דברים, דע כי כל חוטא ראוי הוא שיהיה יורד לגיהנם, כי החוטא יוצא מן המציאות לעשות מעשים שהם חסרים נוטים אחר ההעדר, ולפיכך נמשך אחר זה הגיהנם שהוא מקום תוהו ובוהו. ומפני שאין זה רק נטיה בלבד, לפיכך עולים אחר כך, כי אין המעשה רק נטיה אל הגיהנם, לא עצם הגיהנם, אבל יש מעשה שהוא עצם הגיהנם... ואם חוטא במה, לא בכל, אבל מי שחוטא בכל אין עונשו במה, אבל כפי חטאו כך עונשו, דהיינו בכל. ושאר חטאים הם חטא במה בלבד, ולפיכך אינם בגיהנם לעולם, רק אלו ג' חטאים החטא בכל האדם ונשאר לעולם בגיהנם. וזה כי הבא על אשת איש הרי כתיב "זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם", לכך החוטא באשת איש חוטא בכל האדם, כי איש ואשה הם כל האדם וחוטא באדם לגמרי, והוא יותר מן הרציחה, שכל רציחה מבטל גופו, ואין מבטל הנשמה...

וכן מי שחטא בצלם אלקים, כי הוא האדם, כי הצלם של אדם הוא האדם, וכן הקורא כינוי לחברו, כי השם בא על האדם, שנקרא כל אחד בשמו המיוחד... (נתיב אהבת ריע א, וראה שם עוד)

תנא דבי רבי ישמעאל, כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות, ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים... והפירוש אלו חטאים אינם דומים לשאר חטאים, שהחטאים האלו הם אל שלשה חלקי האדם כמו שהתבאר, וכאשר חטא באלו שלשה חלקים נאבד אף מן העולם הבא, כי האדם נברא שיהיה בעולם הזה ובעולם הבא, דכתיב וייצר ה' בשני יודין, יצירה בעולם הזה ובעולם הבא, וכאשר האדם בעצם בריאתו מקולקל נאבד מן העולם הזה ומעולם הבא... (נתיב הלשון ו)

ופירוש ענין הזה כי החטאים לאדם הם נחשבים גם כן מלבוש לאדם, שהאדם מתלבש בחטאים והם נקראים בגדים צואים, ודבר זה תמצא בכמה מקומות שהחטאים נקראים מלבוש, והמצוות והמדות הטובות גם כן מלבוש לאדם, והם מלבוש כבוד... (שם פרק יא)

...ויש לפרש כמשמעו, דלענין חיוב מיתה או מלקות אינו מדבר, שעל גוף המעשה חייב מיתה, אבל לענין שדבק בתיעוב ובזנות בזה הרהורי עבירה קשים יותר מעבירה עצמה, וזה מפני כי כח ההרהור יותר קשה... לפי שהוא על ידי המחשבה, שהמחשבה היא שכלית, והשכל הוא קשה יותר מגוף המעשה, ושהוא מעשה חמרי, ואינו קשה כמו ההרהור שהוא על ידי המחשבה, אף כי לענין פעולה שהוא מעשה שיהיה חייב מיתה או כרת בודאי המעשה גורם מעשה, מכל מקום לענין קושי החטא יותר קשה הרהורי עבירה שהוא על ידי השכל... (נתיב הפרישות ב)

וכבר ביארנו שמפני כך נקרא הזכות לובן כמו שאמר "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו", כי הלובן הוא מעצמו, אבל החטא נקרא אודם, ובלשון כתם, וכשם שאי אפשר לקבל הלובן שהוא דבר עצמי ואינו דבר מקרה רק הוא בעצמו, כך אי אפשר לקבל צדקות מאחר, אבל אפשר שיהיה רשע מחבירו, ודבר זה כי נקרא קשר רשעים, אבל הצדיק הוא מעצמו בלא קשר כלל... (נתיב הצדק ב)

...ובודאי קודם שבא ליטמא נחשב כאילו יש מחיצה עד שאינו בא כל כך לידי טומאה, אבל כאשר בא ליטמא תכף ומיד פותחין לו ליטמא, שהרי אמרו בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכין אותו, וכיון שחפץ לצאת מה שהוא חפץ נעשה לו, ולכך פוחתין לו השמירה, ואין זה נקרא סיוע, רק שעושים מה שהוא חפץ... עוד אמרו שם ונטמאתם בם, אדם מטמא עצמו מעט, מטמאין אותו הרבה... כבר התבאר כי כל עושה עבירה הוא נוטה אחר החמרי, ולכך אמר כי העבירה מטמטמת לבו של אדם, כלומר שמטמטמת הלב עד שנעשה חמרי לגמרי. ומה שאמר מטמא עצמו למטה מעט מטמאין אותו הרבה מלמעלה, דבר זה מפני כי האדם בעל גוף, וכאשר מטמא עצמו נחשב זה מעט, כי האדם בעצמו מצד שהוא בעל גוף אינו נחשב הרבה, אבל מטמאין אותו הרבה מצד הנשמה... (שם)

...פירוש כי מעשה האדם הם במקרה, ולפיכך השי"ת מוחל וסולח עד ג' פעמים שעדיין לא הוחזק, והיה החטא דרך מקרה, והשי"ת מוחל על כל חטא שהוא במקרה, אבל כאשר עשה ג' פעמים לא נחשב חטא במקרה, ואז אין השי"ת מוחל. (נתיב התשובה ג)

ויש לך לדעת כי בעל חטא רודף אחר דבר שהוא רוח והבאי, וכמו שאמרו ז"ל זימה היא, זו מה היא, כי אין זה רק יצר הרע בלבד ואינו דבר... (שם פרק ח)

...ולכך אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים אלו דור ההפלגה, שהיו בונים מגדל וראשו בשמים לעשות מלחמה עם הקב"ה, ואלו ראויים שיקראו רשעים כאשר הם מוסיפים לעשות מה שאין ראוי לעשות. והמדה הרעה השנית אשר הם מחסרים לעשות ממה שראוי להם, ואלו נקראים חוטאים, כי חטא הוא מלשון חסרון, ואלו היו סדומיים אשר היו מחסרים שלא לתת צדקה, ולא רצו לעשות דבר טוב לשום אדם. והשלישית הם הכת שאין במעשיהם ממש כלל רק הבאי, והוא דומה לכת החוטאים שהם חסרים, כי הליצנות אין בפועל שלהם ממש, והוא בודאי חסרון נחשב, והוא גם כן פועל זר כמו הרשעים שפועלים ענין זר, ולכן הליצנות שקול נגד החוטאים והרשעים. (נתיב הליצנות ב)

ואמר, כי מה שאמר אם הגזירה חתומה בטיט יש לגזירה הזאת ביטול, פירוש כי החטא הזה שנעשה מה שהלכו לסעודת אחשורוש, אם נעשה זה על ידי אנשים שהם בעלי חומר והם עמי הארץ שהם חמריים כי הטיט הוא חומר בלבד, ונחשב המעשה כאילו היה שגגה בלבד, וכדאמרינן בפרק ב' בבבא מציעא ל"ג ב' ולבית יעקב חטאותם אלו עמי הארץ שזדונות שלהם נעשו כשגגות, ולפיכך אם בטיט שהוא חומר נעשה החותם, יש לגזירה זאת ביטול. ואם בדם היא, כי הדם הוא הנפש, ורוצה לומר מן אותם שהם בעלי נפש, כמו התלמידי חכמים שאינם חמריים, ואף שגגות נעשו להם כזדונות, לכך אין לגזירה זו ביטול... ולכך הגזירה הבאה על חוטאים אנשים חמריים שהם בעלי שינוי, יש לגזירה השתנות.

ועוד יש לפרש אם החותם הוא בטיט היינו שהלכו אחר יצרם ותאוותם החמרית, וכאשר היה החטא מצד החמרי ודבר זה יש לו השתנות, ולכך הגזירה אפשר להתבטל, אבל כאשר היא חתומה בדם, כלומר שהחטא מצד הנפש ודבר זה אין לו השתנות כאשר עושה במרד ובמעל... (אור חדש ד"ה והמלך והמן)

מן האדמה - שתהא לו כפרה, והלא אין המזבח מכפר בלא קרבן ולמה יהיה לו כפרה בשביל שהוא נברא ממקום המזבח. ויש לך לדעת כי הוא ענין מסתרי התורה, דע כי המזבח הוא באמצע מקום ישוב הארץ, ואותה האדמה היא בין הקצוות לגמרי, וכל דבר שהוא באמצע הוא בשיווי ואינה נוטה אל אחד הקצוות, והוא המובחר... ולפיכך אומר שהאדם נברא ממקום המזבח, שהוא לגמרי באמצע העולם, רוצה לומר שחומר האדם אינו כחומר שאר הנבראים, רק חומרו ממוצע מזוג בשווי לגמרי, אינו נוטה אל אחד מן הקצוות... וכל זה כדי שיהא לו כפרה, שאם יקרה לו חטא יהא נקל שיסור החטא, כי החטא הוא בעבור שהוא נוטה אל אחד הקצוות, ואחר שהאדם נברא מן המצוע נקל הוא לשוב אל האמצע למקום שנברא... (גור אריה בראשית ב ז)

רעים בגופם וכו', והתרגום תרגם איפכא, ובפרק חלק איכא ברייתא כדברי המתרגם, ורב יודא כדברי רש"י. ויראה לי דטעם הברייתא דיותר יש לקרות רע מי שהוא חוטא בממון, כדכתיב "ורעה עינך" וגו'... ולדעת רב יודא רעים בגופם, לפי שרע הוא יותר מן החטא, לפי שהוא רע לגמרי, ולפיכך יש לומר רעים בגופם והוא יותר רע ממי שחוטא בממון, שזה נקרא חוטא. ונראה כדברי רב יודא כי יותר לפי פשוטו שנקרא רע מי שגופו רע. (שם שם יג יג)

ד' סימנים הם וכו', פירוש כי החטא מתיייחס אל הגוף החמרי, שממנו החטא, ולפיכך בעל החטא ראוי שיהיה גופו תפוח שהרי ממנו החטא. ואמר סימן לשנאת חנם ירקון, פירוש שבפניו ירקון, כי מפני ששנאת חנם ראוי שיהיה נראה בפנים של אדם, שהוא רואה את חבירו שהוא שונאו בפנים רעות, ואוהבו רואה אותו בפנים יפות, ומפני שרואה חבירו ברע בחנם פניו מוריקות גם כן, עד שיהיה נראה החטא הוא בפנים שלו... (חידושי אגדות שבת לג)

כלל הדבר כי כאשר רוב האדם הוא צדיק, אז אף על גב דמעוטו פושע בגופו, הרי אזלינן בתר רובו, ורובו הוא צדיק, ומכיון דרובו הוא צדיק, נחשב צדיק בכלל, ואם רובו רשע, הרי הוא רשע כרובו, והוי ככולו רשע... ולקמן אמרינן כי הקב"ה מטה כלפי חסד, כאשר יתבאר, אמנם אם יש בו עון דפושעי ישראל, הרי כיון דבעצמו אינו צדיק אלא מצד השי"ת והוא פושע בגופו דהוא חוטא בגופו, דהיינו בעצמו, דפירוש בגופו היינו בעצמו, לא יבא דבר שהוא מטה כלפי חסד, כיון דיש בו עון בגופו ובעצמו, ואין מועיל לו מטה כלפי חסד, ולפיכך אי אפשר לו, רק שהוא צריך לקבל המרוק בגיהנם. (שם ראש השנה יז)

...אמנם העבירות בעבור שאין ראוי להיות נעשים, הוא יתברך מעביר אותם ראשון ראשון קודם שיצטרפו, והיינו דקאמר וכך היא המדה, פירוש המדה ראויה להיות כך, להיות העבירות עוברים ראשון ראשון, ולא יתקבצו יחד, בעבור שאין להם קיום... ולא תמצא לפי זה רשע אלא אם כן עשה רוב עבירות ביחד, שאז הוי רשע. ואמר ועון עצמו אינו נמחק וכו', דמה שאמרנו כי הוא מעביר ראשון ראשון אין זה רק כשהוא מוכרע, ואין כאן קנין צורה לרשע. (שם)

...וזה כי חטא השוגג מתייחס אל גוף, שאצל הגוף שייך שוגג, כאשר הוסר מאתו השכל ונעשה בעל גוף, לכך חטא השוגג אינו במדריגת המזיד, כאשר האדם הוא חוטא בדעתו ושכלו, ודבר זה שייך בכל החטאים, כי מצד שהאדם בעל גוף אין החטא מצד המדריגה הנבדלת, רק מצד מדריגתו הגופנית, אבל החטא בחלול השם, מצד כי השם הוא המהות המופשטת, אי אפשר שיהיה החטא רק במדריגה עליונה נבדלת, שזה ענין השם שהוא בא על המהות המופשטת. ולפיכך אמר אחד שוגג ואחד מזיד בחלול השם, שכמו שהחוטא במזיד בודאי חטאו גדול, שהרי חטאו מצד השכל שהוא בנבדל בלתי גשמי, וכך השוגג בחלול השם הוא החוטא במדריגה הנבדלת, שהרי השם בא על המהות המופשטת השכלית בלבד. (שם קידושין מ)

ומה שנקרא (המרים יד על חברו) חוטא, ההפרש שיש בין הרשע ובין החוטא, כי הרשע נקרא שיוצא מן הצדק ומן השווי ושהוא הרשע, ועל זה אמר שיותר מזה עוד שנקרא גם כן חוטא, שהוא בעל חסרון ממש, שזהו לשון חטא בכל מקום, שהוא בעל חסרון, וכאשר מגביה ידו ויש לו זרוע רמה, תוספת כמו זה להתגבר על חבירו ולהיות לו זרוע רמה, הוא חסרון נחשב, כמו כל תוספת שנחשב חסרון... (שם סנהדרין נח)

רבי אליעזר אומר שטים שמה, פירוש כי רבי אליעזר סבר, כי האדם בעצמו מוכן הוא לחטא, שהרי הוא אדם בעל גוף, אשר הוא מוכן לחטא, ולפיכך שטים שמה, כלומר שאין צריך לדרוש דבר, רק שהאדם בא לחטא מעצמו, ורבי יהושע סבר כי אין האדם בא לחטא, רק כאשר הוא נמשך אחר מעשים שאין בהם ממש, ואז הוא בא לידי חטא, ולפיכך דרש שנתעסקו בדברי שטות. והכי נמי פליגי ברפידים, כך שמה, כלומר מפני שהאדם הוא בעל גוף בעצמו הוא מוכן לחטא, ורבי יהושע סבר כי אין האדם בא לידי חטא רק בשביל שפונה מדברי תורה, ואז הוא בא לידי חטא. ושתי מחלוקות אלו חטא אחד היה, הזנות שהוא ענין הגוף, וברפידים לא היה כך, רק החטא שהיו חוטאים בשכלם לומר היש ה' בקרבנו. ואלו שני חטאים הן הגוף הן חטא שכלי, לרבי אליעזר מוכן האדם אל החטא, אבל לרבי יהושע חטא שניהם כאשר פונה לדברי שטות, אז בא לידי זנות שהוא מעשה בהמה לגמרי, וברפידים שחטאו במחשבה היה זה על ידי שפנו מן התורה השכלית, ולכך באו לידי מחשבה של חטא. ועוד יש לפרש, כי לרבי אליעזר דאמר שטים שמה היה הגורם המקום, כי יש מקום שהוא מוכן אל החטא יותר, ולכך היה שם המקום שטים, כי שם עשו מעשה שטות וזנות, וזה מצד המקום, כי היה בארץ מואב, כי מואב לא נולד רק שבא האב שהוא לוט על בנותיו, ולכך היו בנותיו של מואב מוכנים לזה... (שם סנהדרין קו)

...ואלו ג' חטאים ידועים למשכילים, ולכך אמר אנשי דור המבול אין להם חלק לעולם הבא, כי חטאם בזנות אשר הזנות תאוה גופנית, אשר אין ראוי זה לעולם הבא שהוא נבדל. וכן דור הפלגה גם כן במה שחטא הזה שהיו עושים מלחמה עם השי"ת, כלומר שהיו נגד השי"ת, ולכך אין ראוי להם עולם הבא, כי העולם הבא שיהיו ישראל דביקים בו יתברך, ולכך נאבדו מן העולם הבא. וכן אנשי סדום אין ראוי בשביל חטא שלהם שיהיה להם עולם הבא, כי עולם הבא הוא אל מי שהלך ביושר ואינו נוטה מן היושר... ומכל מקום מפני כי אנשי סדום חטא שלהם בדין, כמו שנתבאר, ולכך עומדין בדין כפי מדתם, שהיו דבקים בו ועוותו, ועל זה יתנו הדין... (שם שם קז)

אנשי סדום וכו', דע כי לשון רע כאשר הוא רע בעצמו, אבל החוטא נקרא כאשר הוא חוטא בדבר שאינו שייך לגופו ולעצמו. ולרבי יהודה מתחיל הכתוב בחטא שבגופו, ואחר כך מזכיר החטא שבממון, והחטא הזה אינו אל הגוף ושייך גם כן אל השכל, כי השכל והדעת שלו נותן שיהיה מאסף ממון, לכך החטא הזה הוא שייך אל השכל, וברכת השי"ת הוא שייך אל הדבור שהוא שכלי, וזה בודאי יותר שכלי החטא הזה כאשר כופר בעיקר, ויותר מזה כאשר מתכוון למרוד, וזה בודאי הוא חוטא בדבר שהוא שייך אל השכל לגמרי... ויותר מזה שפיכת דם, כי ברכת השי"ת אף על גב שהוא כופר בעיקר ומסלק עצמו מן העיקר, מכל מקום מה יפעל בו יתברך, אבל חטא שפיכות דמים, ששופך הדם ומאבד הנפש, דבר זה יותר דהיינו לענין החטא שקלקל את העולם, כאשר הוא מאבד לגמרי את הנפש מן העולם... (שם קט)

לא עשו ישראל את העגל וכו', ורש"י ז"ל פירש, כי גזירת מלך היתה לשלוט בהם יצר הרע כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה. ותימה, איך יהי הגזירת מלך שיחטאו, ויבואו עליהם כל הדברים הגדולים המבוארים. אבל אין דעתו ז"ל שיהיה גזירת מלך על ישראל אלו אשר יצאו ממצרים שיהיו חוטאים ויעשו תשובה, וכן על דוד בעצמו שיהיה חוטא, דבר זה אינו כלל חס ושלום, ושיהיה השי"ת גוזר על אדם שיחטא, אבל דעת רש"י ז"ל כי גזר השי"ת שיחטאו בני אדם ויעשו תשובה, אבל לא גזר על אדם זה בפרט, רק הגזירה שיהיה אחד חוטא בעולם שיעשה תשובה... ומכל מקום עדיין קשה כי יגזור השי"ת בחטא, ועוד אם יגזור בחטא כדי להראות לאדם שאלו החוטאים עשו תשובה, למה היתה הגזירה על הצדיקים שיחטאו ויעשו תשובה, יגזור על מי שחטא כבר שיעשה תשובה... והנה נשיב על השאלה הראשונה, כי לא גזר השי"ת שיחטא האדם ואחר כך יעשה תשובה, רק היה הגזירה מן השי"ת על התשובה שתהיה נמצאת, לא על החטא כלל, ואף על גב שאין אפשר תשובה בלא חטא, מכל מקום עיקר הגזירה מן השי"ת לא היתה על החטא רק על התשובה... (שם עבודה זרה ד)

של"ה:

ואם חס ושלום דמות האדם משתנה, רצוני לומר שפונה מסטרא דקדושא ומתדבק בסטרא דמסאבא, אז פוגם בכל העולמות, וגם הפגם נוגע למעלה... (שער הגדול ד"ה ואם חס ושלום)

...אבל ברשעים להפך חושבים רע, אילו היה ביכולתי להנקם מזה הייתי עושה כך וכך, או אילו היה לי ממון הייתי הולך אחר תאוה זו וזו, ואפשר שזהו פירוש על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע, והקשיתי פשיטא, כל העבירות הן מצד יצר הרע? ויש לומר שכל העבירות הן בשעת מעשה שבא עבירה לידם, אבל זה מיירי בתכונה רעה שחושב מחשבות אוון בדבר שאין ביכלתו לבא לידי עבירה זו, רק חושב אילו היה כך הייתי עושה. ופשוטו הוא שלא יביא את עצמו לידי יצר הרע, וכהא דאמרו חז"ל המקשה עצמו לדעת יהא בנידוי... ופירש האלקי הקורדוורא אפילו דיבור מותר שיגרום שיבא ממנו גירוי היצר הרע אסור, דאילו דיבור אסור הלא זה בעצמו החטא... (שער האותיות סוף אות יו"ד)

ומצאתי כתוב למה יוצרכו הנשמות אחר שנטהרו בגיהנם לטבול בנהר דינור, יען כי יש שני מיני טהרה לנשמה, האחד בגיהנם שבארץ, והוא לטהר את מה שפגמה בהתחממה באש היצר לעבור על המצוות, והב' הוא לטהר על מה שלא קדשה עצמה במותר לה, כענין האכילה מרובה ושאר דברים שנתבארו בענין הקדושה, וענינים אלו אינם פגם גמור לנפש, כי אין פגם אלא מצד לא תעשה, אבל הוא זוהמת העולם הזה ותאוותיו המלובש בעור הנחש, וכשאין האדם פורש ממנו נשארה אותה זוהמא קנויה בנפשו, ואין הגיהנם מטהר באש גשמי אלא פגם גשמי דהיינו אש היצר... (מסכת תענית)

עוד יש שני דרכים שיהיו לזכרון תמיד, ואז ימנע מהחטא שיזדמן לו, ויזדרז בקיום הטוב לקיים מצות ה'. א', כשבא לידו עבירה או מצוה יזכור אולי הקב"ה מנסה אותו הפעם ההוא לדעת אם ישמור מצוותיו או אם ימנע מעבור על רצונו, ובודאי אילו היה יודע האדם שהקב"ה מנסה אותו בפעם ההיא אפילו היה הפחות והגרוע מישראל היה בורח מן העבירה, ובפרט בענין העושר, שכמה פעמים ניתן לאדם בשביל לנסותו. ב', עוד יזכור אולי במעשה הזה הוא מכריע אם הוא דבר עבירה, ואולי מצוה זו תכריעהו לכף זכות והיה צדיק גמור... (הלכות תשובה ד"ה עצה היעוצה לגבור)

...באם יזדמן לאדם חטא בשוגג שחייב עליו קרבן, ירשום אותו בפנקסו להיות לו לזכרון, באולי יזכה לבנין בית המקדש ואז יביא הקרבן. (שם)

סקול יסקל השור וגו', זה לשון הרב רבי מנחם הבבלי, טעם מצוה זו שנגמר דינו אסור, לקחת מוסר השכל, שמי שבא על ידו תקלה לאחרים הוא מתועב ואסור ליהנות ממנו, שכבר עלה גורלו לאכילת אחרים, שכל מי שנעשה שליח לדבר עבירה לא עץ מאכל הוא, ואם נתחרט החוטא ועשה תשובה מוחלין לו ולא יאכל את בשרו... (תורה שבכתב דרך חיים לסדר משפטים)

חטאתי כי לא ידעתי, אם לא ידע אם כן מה חטא? אלא האדם מה שהיה ראוי לו לידע ולהבין ולא ידע הוא חייב בדבר, כי על כן נתן לו השי"ת השכל להשכיל ולהבין, גם בכאן היה לבלעם להבין כי לא לחנם עשה האתון כך. והעיקר כי האדם מועד לעולם כי תמיד צריך להשכיל להבין ולראות שלא יארע לו דבר רע. (שם סוף בלק)

רמח"ל:

...כי באמת מן החטא עצמו נעשה קטרוג, ועומד להראות בסוד הראיה, והסוד החמס קם למטה רשע, אך על זה הענין אמרו אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, כי כיון שאי אפשר לשום מציאות להמצא אלא בכח חכמה שהיא הראיה, על כן גם הפגם לא נקבע להיות פגם אלא בראיה, לכן צריך להמתין לראיה, ולפעמים שאין החטא מגיע עד זאת הבחינה אף על פי שהוא בבחינת שמיעה, ויכול להיות כפרה ותיקון, אמנם כיון שצריכין אלה הב' כלים לקבל כל העולים מן הכ"ב אותיות, צריך שיהיה נקבע בהם כל כך לפעולתם השם הוי"ה ב"ה... (אדיר במרום דף מו)

כי הנה בחטאים מתרבית הזוהמא ומתעצמת בבני אדם ובעולם, וגורמת לאורו ית"ש שיסתר ויתעלם העלם על העלם... (דרך ה' חלק ב פרק ג ט)

והנה ודאי כי מלאכה רבה היא לאדם להגיע אל שלימות המדה הזאת, כי העבירות הניכרות וידועות קלות הן לישמר מהן, כיון שרעתן גלוי, אך הדיקדוק הזה המצטרך לנקיות הוא הקשה יותר, כי הוראת היתר מכסה על החטא, וכמו שכתבתי, והוא כענין מה שאמרו חכמים (עבודה זרה י"ח) עבירות שאדם דש ברגליו בעקיביו סובבות אותו בשעת הדין. ועל דרך זה אמרו חז"ל (בבא בתרא קכ"ה) רובם בגזל, ומיעוטם בעריות וכולם באבק לשון הרע, כי מפני רוב דקותו כל בני אדם נכשלים בו במה שאין מכירים אותו... ודאי שהמדה הזאת קשה, כי טבע האדם חלש ולבו נפתה על נקלה ומתיר לעצמו הדברים שיוכל למצא בהם כדי הטעאה. (מסילת ישרים פרק י)

פרטי מדת הנקיות רבים מאד, והנם בכל הפרטים שבכל השס"ה מצות לא תעשה, כי אמנם ענין המדה שהוא להיות נקי מכל ענפי העבירות. ואולם אף על פי שבכל העבירות משתדל היצר הרע להחטיא את האדם, כבר יש מהן שהטבע מחמדן יותר, ובהן מראה לו יותר היתרים, אשר על כן יצטרך בהן יותר חיזוק לנצח את יצרו ולהנקות מהחטא. והנה אנחנו רואים אף על פי שלא רוב בני האדם גנבים הם בגלוי, אף על פי כן רובם טועמים טעם גניבה במשאם ובמתנתם במה שיורו היתר לעצמם להשתכר איש בהפסדו של חבירו, ויאמרו להרויח שאני, ואולם לאוין הרבה נאמרו בשקר... (שם פרק יא, וראה שם עוד)

כלי יקר:

וכי תאוה הוא לעינים - כי בכל חטא יש ליצר טוב ויכוח עם היצר הרע, כי היצר טוב מבטיחו שכר הרוחני לעולם הבא, והיצר הרע משיב עליו וטוען כי טוב לילך אחר התאוות המוחשות לעין הרואה, כי תאות העולם הזה נראין לעין כל, מלילך אחר חמדות העולם הבא אשר עין לא ראתה, לכך נאמר "ותרא האשה", ראתה דברי הנחש וישרו בעיניה טענותיו... (בראשית ג ו)

לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם - וכן נאמר לאדם "ארורה האדמה בעבורך", ומכאן ראיה שהאדמה היתה סבה אל חטא האדם כי נתנה בו חומר גס ועב הנוטה ביותר אל החמריות... מכל מקום כל שאר הארצות קבלו דינם ונטהרו במי המבול, שג' טפחים של מחרישה נתקלקלו ובזה נתרכך חומר הארץ וניטל קשיותו, ומאז אין חומר הארץ רע כבתחלה... אבל בארץ ישראל נאמר ביחזקאל (כ"ב) "ארץ לא מטוהרה היא ולא גושמה ביום זעם", מאחר שלא נטהרה במי המבול אם כן עוד טומאתה בה, וכשיושבי הארץ ההיא חוטאים יש לתלות החטא בארץ, לכך נאמר דוקא בארצות ז' אומות "ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה" וגו'... (שם ח כא, וראה שם עוד)

אם עולה קרבנו - טעם לדבר שהעולה באה זכר והחטאת נקבה, לפי שהעולה על רוחכם היא באה, דהיינו על חטא ההרהור, כמו שנאמר (איוב א') "והעלה עולות מספר כולם כי אמר אולי חטאו בני וברכו אלקים בלבבם". והחטאת באה על חטא המעשה, נמצא שהמהרהר בעבירה ולא יצתה מחשבתו אל הפועל ודאי גבור בארץ יהיה כי כאיש גבורתו לכבוש את יצרו... אבל החוטא גם במעשה תשש כחו כנקיבה, כי לא היה יכול לעמוד כנגד יצרו, על כן קרבנו נקבה כיוצא בו. ולפי שבין כך העולה והחטאת באים על החטא אשר מקורו מן הלב כי לב הותל הטהו, והרשעים ברשות לבם אשר מקומו בצד שמאל, על כן שחיטתן בצפון... ועוד שהעולה באה על חטא ההרהור הנתלה בכח השכל שבאדם הנמשל לזכר, כי השכל עיקר הבית וגבירו, על כן קרבנו זכר, ועולה כולה לגבוה כנגד רוח בני האדם העולה היא למעלה... אבל החטאת באה על חטא המעשה הנעשה על ידי כלי המעשה התלויים בחומר המתפעל כנקיבה, על כן קרבנו נקבה... ויש חילוק בין חטאת לעולה, כי החטאת אינו בא כי אם על השוגג, דהיינו מה שהאדם עושה בלא רצון, והעולה מכפרת על ההרהור המזידי דהיינו ברצון... שלבו אנסיה, על כן נאמר "יקריב אותו לרצונו לפני ה'" שמכפר אפילו על הרצון כאמור... (ויקרא א ג, וראה שם עוד)

ונפש כי תקריב - ...וכל הקודם קודם בפסוק הוא קודם לבא לידי חטא, כמ"ש (דברים ל"ב) "וישמן ישורון ויבעט", וכל מי שהוא גדול מחבירו בעושר או בכבוד יצרו גדול ממנו, וראיה ממה שנאמר "אשר נשיא יחטא" (ויקרא ד'), כי לשון אשר מורה על הודאי, לפי שנשיאותו מביאו לידי חטא, שיצרו גדול מחבירו, על כן הזכיר תחילה הבקר, שמסתמא המקריבו עשיר הוא, ואחר כך הזכיר צאן שדרכו של בינוני להביא צאן, ואחר כך הזכיר קרבן עוף שדרכו של עני להביא עוף, ואחר כך הזכיר המנחה המביא מי שהוא בדלי דלות... (שם ב א)

ונסלח להם - מה שלא נאמר לשון סליחה בכהן המשוח... ולי נראה שלכך לא נאמר סליחה בכהן משוח לפי שכל המחטיא הרבים חטא הרבים תלוי בו, ובכהן משוח נאמר "אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם", פירש"י שחטאו אשמת העם הוא שהם תלויין בו לכפר עליהם ונעשה מקולקל. ויותר נכון לפרש לאשמת העם שהוא בכלל מחטיא הרבים, כי ממנו יראו וכן יעשו בקל וחומר, על כן לא נאמר בו ונסלח לו, כי אף על פי שהקרבן יספיק להסיר מעליו חטאו וסר עונו, מכל מקום נשאר עדיין רושם חטא הרבים התלוי בו, ולזה אין סליחה. ואל תשיבני ממה שאמר לשון סליחה בנשיא החוטא, היינו לפי שאין למדין ממנו אחרים כלל, ואדרבא תולין חטא בנשיאותו, לומר שבעבור שנהג נשיאותו ברמה על כן בא לידי חטא... ואדרבא שלמידין ממנו דרך התשובה... (שם ד כ, וראה שם עוד)

קחו שעיר עזים - ...והקרוב אלי לומר בהיתר ספיקות אלו, שבעל מדרש זה סובר שהא בהא תליא, שאותו מעשה של "וישחטו שעיר עזים" היה סבה גם למעשה עגל, יען כי מהידוע שמדת הקנאה שהיתה באחי יוסף גרמה להם אותו מעשה, ומאז נשתרשה בתוכם מדת הקנאה לדורות... עד שיצא העגל הזה מתוך שרבים קנאו במשה במחנה כקרח ועדתו... וזהו החטא הקודם המסבב גם המאוחר שלסוף פנו עורף גם אל ה' ובטלו מצות "ואהבת את ה' אלקיך"... ובהצעה זו מיושב מה שלא היה אהרן צריך להיות לו חלק בכפרה שהיא על הקודם "וישחטו שעיר עזים", דהיינו פירוד הלבבות, כי כבר תיקן אהרן זה במה שאחז במדת השלום... (שם ט ג)

וכפר בעדך ובעד העם - כפרתו של אהרן כפולה, אחת כנגד מה שחטא הוא, שנית מה שהחטיא גם את העם. אבל בכפרת העם לא נאמר כי אם וכפר בעדם, כי המה תלוין בו והוא לא תלוי בהם. ועוד שכפרת אהרן היא בעצם כפרת העם, כי בזמן שמנהיגי ישראל מתוקנים אז כל העם מתוקנים, וקלקולם הוא אשמת העם... (שם שם ז)

שאת או ספחת - בענין הצרעת יש דעות חלוקות... ויש אומרים שהכל בא על צד העונש לגלות על רעתו הנסתרת בקרבו... הן אם הוא מכה רעהו בסתר בשוט לשונו ואין הבריות יודעין להשמר ממנו... ושאר כל הדברים המנויין בגמרא ובמדרשות אין להם סמך מן פרשה זו, על כן ראתה עיני להעמיד כל פרטי המעשים הנעשים במצורע על יסוד ג' אלה, והם לשון הרע, וגסות הרוח וחמדת הממון, וכללם הפסוק האומר (תהלים ק"א) "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל", ורחב לבב היינו החומד ממון... לכך נאמר אדם כי יהיה בעור בשרו שאת - אין שאת אלא גבוהה, ומין צרעת זה בא על גסות הרוח המתנשא לכל לראש, או ספחת - אין ספחת אלא טפילה, והוא בא על החומד קנין הממון שהוא טפל אל האדם מבחוץ... או בהרת - היינו לבנות, מין זה בא על המספר לשון הרע ומלבין פני חבירו... (שם יג ב, וראה שם עוד)

וכפר עליו מאשר חטא על הנפש - ...אמנם מקום אתי לפרש דברי ר"א בדרך אחר, ולומר שלכך נקרא הנזיר חוטא, כי אילו היה איש תם וישר מכלכל דברים במשפט לא היה צריך לנדור ולהזיר, כי מי יעכב על ידו להתנהג בפרישות ובהרחקת המותרות בלא נדר, ומדאצטריך להתקשר בנזירות זה יורה כי הוא יודע בעצמו שאין מעצור לרוחו, על כן הוא קופץ ונשבע כנגד היצר הרע. ובזה גרם לעצמו צער, כי כל דבר הנדור יצרו תוקפו ביותר, ומטעם זה נקרא כל נודר חוטא... אמנם העובר בבל תוסיף הרי הוא מוסיף גירוי היצר הרע אולי בהוספה זו לא תוסיף התורה תת כחה לעמוד כנגדו, כי אין כחה כי אם בדבר שהתורה סבה לו כי המוחץ הוא ירפא. כך נזיר זה נקרא חוטא משני צדדים, הן מצד שקודם נזירות זה היה כעיר פרוצה אין מעצור לרוחו, הן מצד שבהיותו נזיר הוא מגרה יצר הרע בנפשיה. אבל מכל מקום קדוש יאמר לו אם יעמוד כנגדו... (במדבר ו יא)

ושעיר עזים אחד לחטת - חסר אל"ף ועוד יש כאן שינוי שהעולה קודמת לחטאת. ואומר אני לפי שחטא זה מדבר בחטא ע"ז, ובכל עבירה האדם חוטא במחשבה ובמעשה, כי כל מעשה קדמה לו המחשבה, כי אם יעשה בלא כונה כלל אין זה נקרא שוגג אלא אונס, ועל כן כל חוטא צריך להביא ב' כפרות, העולה על הרהור הלב, והחטאת על חטא המעשה. ואף על פי שכל הרהור קודם למעשה, מכל מקום המעשה קשה מן ההרהור, שהרי לעולם אין הקב"ה מעניש על המחשבה אם לא יצאה מחשבתו לפועל... על כן מביא תחילה חטאת להסיר העון הגדול תחילה... חוץ מבע"ז, שנאמר בה (יחזקאל י"ד) "למען תפוש את בית ישראל בלבם", לפי שהמחשבה בע"ז הוא עיקר החטא, כי זה דבר התלוי באמונת הלב, וכל המעשים כקיטור וכו' כולם טפלים אל המחשבה... על כן הוא מקדים עולה לחטאת כדי להסיר החטא הגדול תחילה והוא ההרהור... (שם טו כד, וראה שם עוד)

אור החיים:

ויאמר ה' קין - ...ואם לא תיטיב, פירוש כשתשלול בדעתך בחינת הטוב, לפתח, פירוש להתחלתך חשוב רע, הנה בחינת הרע שנקראת חטאת רובצת עליך, גם על כל מעשיך, ושללת ממך הנשיאות ומושלת במעשיך. ומעתה מה מקום לחרון אפיך כיון שאתה סיבה לדבר. ואומרו "ואליך תשוקתו" כאן רמז כי יצר הרע יש בטבעו בחינת התשוקה להחטיא האדם כטבע שבאדם להתאוות תאוה ולחשוק זהב. ואומרו "ואתה תמשל בו" - כאן הודיע כי הגם כי הוא בסדר זה וישנו בידו למשול בו, ומעתה למה יפלו פניך אחר שבידך הדבר למשול בו ולהרים המכשול שהוא החטאת.

עוד יכוין לומר על זה הדרך, ואם לא תטיב, לפתח שהוא שער קבלת המנחות והתשורות שם רובץ החטאת לבל יהיה מקום לעלות התשורה, ואין צריך לומר שאין בה כח להתנשאות... כיון שאינך חושב בתשובה כרמוז בתיבת לא תטיב, שעודך מתאוה וחושק לבחינת הרע... והגם כי ה' ירצה להפרידו מעליך, אבל צריך שאתה תרחיקהו מתשוקתך, כי כל עוד שאדם חושק בבחינת הרע הוא ממשילו עליו... (בראשית ד ז)

אבל אשמים אנחנו - ...צריך לתת טעם למה לא נתעוררו לחוש לאשמת אחיהם עד עתה. ואולי כי קודם לא הרגישו וחשבו כי אדם בעל בחירה ורצון להרע, ולא עון יוסף גורם, כי לדעתם מחויב היה להם. מה שאינו כן כשאמר להם "אחיכם אחד יאסר וגו' ויעשו כן", בזה נתעוררו מהנדמה כי הוא עון יוסף, כמו שהם נתאכזרו על אחיהם לזה בא להם הצער בדרך זה, שאסרו אחד מהם ביד איש נכרי. וכבר רשמתי בכמה מקומות כי העון יוליד בדמותו כצלמו, בסוד אומרו "תשלם לאיש כמעשהו"... ועוד היה להם לאות כיון שנתייחד שמעון, מזה ידעו כי דבר יוסף הוא הסובב, כי זה הוא היועץ עצה רעה על יוסף... (שם מב כא)

וירום תולעים ויבאש - ...והנה מצינו שתרגם אונקלוס רע ביש, ובחינת הרע ויסודו הוא בעבור פי התורה והמצוות, ואדם כי יחטא ירום תולעים, והוא סוד גדילת תולעים מהפירות ואויר האדמה אחר חטא האדם, והוא אומרו "וירום תולעים", הטעם הוא לצד "ויבאש", שנעשה בו בחינת הרע, שהניחוהו הפך מצות התורה... (שמות טז כ)

ועתה אם שמע תשמעו - ...אכן אשכילך כי כל אשר עיניך תחזינה בתורתינו בין במצות עשה בין במצות לא תעשה טעם הדברים הוא, כי ה' בחן במה שבראו והכיר בחינת הרע והבדילנו ממנו, ובחן בחינת הטוב וקדשנו בו... כי בעת צוה ה' על דברים האסורים יאמר "אל תשקצו את נפשותיכם אל תטמאו" וגו', גם יזכיר העריות בשם תועבה וכדומה, לזה להרגיש בא האלקים כי כל מחשבותיו הם לשמור אותנו להיות בבחינת הקדושה וצונו להיות קדושים. ויש לך לדעת כי כל בחינות מעשה הרע יש לה שורש בבחינת רוח הטומאה, וכל בחינת מעשה הטוב הוא בחינת שורש הקדושה והטהרה. והנה כל מצוה שצונו ה' עליה לבל עשותו שמה הוא שם בחינת הרע שממנו היא, כמו שתאמר שיקוץ הניאוף שורש בחינת הרע כך שמו, הגזל כמו כן כך שם שורש בחינת הרע. ובעת עשות האדם מפועל הרע הנה הוא מחזיק שורשו הרע. ובעת שיהיה נזהר מעשותו הנה הוא ביטולו... ודע כי מעשה האדם יגיד על שורש נפשו, אם שורש ראש ולענה שהיא בחינת הרע, ואם שורש המתוק והערב שהוא בחינת הקדושה...

ובזה מצאנו טענה נצחת טענו ג' הכתות עשו ישמעאל עמון ומואב כל אחד למה שנגע לו. עשו אמר כי שורש נפשותם היא מבחינת הרע ההוא ששמו רציחה, ובעת קבלתם הדבר זה (לא תרצח) הוא שלילת הוייתם. וכמו כן עמון ומואב וישמעאל... (שמות יט ה, וראה שם עוד)

פוקד עון אבות - ...אבל דור רביעי אין עוד תקוה להם כי הושרשו בקליפה לא ינתקו ממנה ובערה בם קנאת ה' עונם ועון אבותם מדור ראשון יחרב. והטעם כי כולם בחינת רע שלשלת אחת... ודע כי כח בחינת הרע ישנו עד ד' דורות, ולא יפרע ה' מדור ה' עון אבות הראשונים שהוא חמישי להם, מה שאינו כן בחינת הטוב שתגדל עד אלף ואלפים. (שמות כ ה)

לא תעשון אתי - ...ודקדק לומר אתי, כי העובד ע"ז ברצון נפשו הוא ממשיך בשורש נפשו בחינת הרע שבשורש העון ההוא, והוא סוד נחש המקנן במגדל. כי כבר הודיענו הכתוב כי נפשות ישראל חלק א-לוה ממעל, ובעובדו לע"ז באמונת נפשו נותן מקום לס"ם ליכנס במקום שורש הנפש ההיא שהוא מקום הקדושה...

ואמר אלהי כסף - לשון כוסף, שהוא עובדו מכוספו בו היודע בלבו אמונה שלימה כי הבל היא צואה בלי מקום, אבל עובדה לסיבת הנאה... ויאמר האדם בלבו רחמנא לבא בעי, ובלבי אני מחרף ומגדף הע"ז זו... וכנגד זה אמר ואלהי זהב לא תעשו לכם, שחטא זה הוא דוקא בבחינת האדם שהוא פוגם עצמו וממעיט דיוקנו... (שם שם כ)

אל תמר בו - כאן רמז לפעולת האדם אשר תסובב תמורת טוב ברע ועבד מלך ושפחה יורשת גבירתה, ועל ידי זה יתנקם נקם מהעושה תמורה ולא ישא לפשעכם... כי באמצעות חטא האדם יסובב פרידת אלוף מקרבו. ואשכילך כי מטטרון הקדוש ארז"ל שמו כשם רבו, והוא ש-די, כי עולה בו מספר עצמו של השם, ובחטא האדם יסתלק שם ש-די ממנו, והוא סוד אומרו ונהר יחרב וגו'... (שמות כג כא)

כי תשא - ...כי החוטא גורם בחטאו כפיפת ראשו, כי בחינת הרע מהותה היא אל ארץ תביט, כי שפלה היא, ובחינת הקדושה היא נשיאת ראש והרמת המהות והאיכות... (שמות ל יב)

חטא העם - אולי שיכוין לומר על דרך אומרם ז"ל אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, וזה הוא חסרון הנפש, והוא אומרו חטא, פירוש נחסר מהארת נפשו, וזהו עשו להם וגו'. וזה הוא אחד מטענות שבהם יזכה האדם ליום הדין, כי בעשותו החטא לא היה דעתו שלם, והגם שיענש על אשר גרם לעצמו החסרון במחשבות הכיעור, אף על פי כן לא ידמה לאם יהיה נדון על מעשה הרע בדעתו השלימה... (שמות לב לא)

אדם כי יקריב - ...כי יש טעם נכון בדבר, כי ביום ברוא ה' אדם החליטו בבחינת הטוב, באין פסולת שהיא בחינת הרע המטה את האדם מדרך הטוב, ובחטאו נמשך בחינת הרע ונעשה סיג לכל נפש האיש ישראל בנפשו רוחו ונשמתו גם בגופו ערל לב וערל בשר, ולזה אם יחטא איש ישראל יעבירו לו ה' פעמים שלש וגו', לצד חלק הרע הדבוק בו רע משננער מבטן אמו, והוא יתגבר עליו להחטיאו במזיד גם יחטיאנו בהסח הדעת, ולזה יועיל לו קרבן על שגיונו...

עוד ירומז לצוות את אנשי חיל להשתדל לקרב לבבות עם בני ישראל לעבודת ה', ולזה יקרא קרבן לה', כי על ידי חטא האדם יפרד הדבקות של ישראל עם אביהם שבשמים... (ויקרא א ב)

נפש כי תחטא - ...ואולי כי יודיע הכתוב ג' ענפי רשע שיעשה בעל עבירה זו, הא', נטילת דבר שאינו שלו הוא ענף הגזל, ב', "ומעלה מעל בה'", פירוש בה' כביכול עשה המעל לשון שינוי, כי שפט על פי המעשים וזיכה לזה שיהיה לו ממון, וכשזה בו וגוזלו נמצא שגורם מעילה בה' ששינה עליו את הדין... ונמצא ה' כביכול נחשד שלא עשה משפט צדק... ג', וכחש בעמיתו פירוש שמרשיע את הצדיק כשתובע ממנו פקדונו וכו'...

עוד ירמוז שלשה דברים רעים הגורמת הנפש המרשעת, האחד היא נחסרת מאורה וממעלתה, והוא אומרו נפש כי תחטא, לשון חסרון בנפש עצמה. ב', ומעלה מעל בה', על דרך אומרם אנשי אמת כי אין לך נפש מישראל שאין שפע נשמתו יורד לה להתקיים, שזולת זה אין לה חיות, זולת הנפש אשר עלתה צחנתה ובאשה בעון פלילי, לזה יכרת ממנה השפע האלקי... ודרך השפע בא דרך ב' חוטין דקים דרך ב' נקבי האף... והנה בחטא האדם מהחטאים כאלה הנפש ההיא שולטים בה ובשפעה החיצונים כידוע, ונהנים מהשפע האלקי הרשעים ההם, וזהו אומרו ומעלה מעל בה' כביכול, באור הנמשך ממנו... הג', כי גם לכללות הקבלה הוא גורם הכחשה, פירוש לצד שכל ישראל כאחד, רעת א' מסובב רע לכל הנצר, והוא אומרו "וכחש בעמיתו" שנעשית עמיתו כחושה מצדו רחמנא ליצלן... כי באמצעות אנשי חיל מתרבה בכללות עם ה' השלום והטוב והחיים. (ויקרא ה כא)

כי אני ה' - ...ועוד ירצה לומר כי אין הקב"ה כביכול יכול ליחד שמו ולהשרות שכינתו אלא על המושלל ממין הרע ההוא, ולזה לא יחד שמו עליהם עד שהוציאם מארץ מצרים... (ויקרא יא מה)

ולקח את שני השעירים - ...תנן במשנת חסידים וז"ל העושה מצוה אחת קונה לו סנגור אחד, והעובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד. ומפורשים הדברים באר היטב על פי דברי הזוהר הקדש ובהשכל מושכל עליון על פי האריז"ל לבאי בהיכלי מלך, כי מהעבירה עצמו יולד דבר רע, שהוא עצמו העון שעשה ובידו נמסר עושהו, כאומרו תיסרך רעתך ותמוגגנו ביד עונינו, ולזה כשמחל ה' לדוד הודיעו שאבד הכח הרע שנולד מהמעשה הבלתי הגון, כאומרו "גם ה' העביר חטאתך לא תמות", הכוונה בזה, כיון שהחטא שעושה האדם נברא ממנו הנפרע מעושהו ממילא באבוד המשחית אין משחית... צוה ה' המעדיף טובו עלינו ואמר כי כל שעושה דבר בלתי הגון בלא ידיעה שמחטאות האדם יביא קרבן וצוה שיסמוך עליו בעל הקרבן, כי בזה יורקו החיצונים ההם שנתהוו ממעשיו הרעים על הקרבן ההוא, ופעולה זו הודיע ה' שתעשה בסגולת הבאת האדם קרבנו לבית אלקינו... מה שאינו כן על עון שעושה האדם במזיד דנפיש זוהמיה אין מביאין קרבן, וזה אמרו "זבח רשעים תועבה", כי יתעבהו ה' ב"ה... (ויקרא טז ח, וראה שם עוד)

כמעשה ארץ מצרים - ...הנה ידוע הוא כי כל מצות אשר צוה ה' לעם קדושו הם מצות שיכול האדם לעמוד בהם ויטה עצמו אל הרצון לעשותם, זולת מצות פרישת העריות הוא דבר שנפשו של אדם מחמדתן ואונסתו עליהם לעשותם זולת בהתעצמות הרחקת ב' דברים מהאדם, והם מרחק הרגש ראות העין ומרחק בחינת החושב, ואם ב' אלו לא יעשה אין אדם שליט ברוח זה לכלותם ממנו, כי כל שלא תהיה לו הרחקת הרגש הראות בדבר הגם שירחיק בחינת החושב לא ישלוט בעצמו לכלות ממנו הכרח החשק... (ויקרא יח ב, וראה שם עוד)

ובקצרכם - ...וטעם סמיכות מצוה זו לעונש כרת אולי שרמז שלא יאמר אדם אם הזיד ונתחייב כרת מעתה אין לשמור עצמו מכל אשר יזדמן לפניו במעשה הרע, כי כבר נתחייב כרת, ולזה אמר "ובקצרכם את קציר ארצכם", פירוש כשגרם עד שנקצר קציר ארצו שהוא כרת האמור בסמוך, "לא תכלה פאת שדך לקצור" אותם במעשים רעים אחרים. והודיע בזה שלא תכרת כל הנפש אלא הענף שבו רמוז מצוה זו, ועדיין ישנה להיות אחרים דבוקים בשורשם, כי כל נפש ישראל יש לה שרשים למעלה כנגד כל מצות התורה. ואמר "ולקט קצירך" וגו', פירוש אפילו בענף החטא עצמו לא יוסיף לחטא, כי יש לך לדעת מאמר הרב האריז"ל כי בטבע הקדושה להשאיר במקום שתהיה בו רושם... והוא שצוה עליו ולקט קצירך לא תלקט ברוב פשעים, כי ה' חפץ שבאמצעות הלקט ההוא יתעורר וישוב בתשובה לפני ה' וירחמהו... (ויקרא יט ט)

ויחר אף ה' מאד - טעם מאד, לצד שכל עושה רשעה לצד תגבורת הפיתוי ועריבות האיסור יש לדון בו צד האונס, אבל אלו שמבקשים לשוב הרי הם כמגרים בהם יצר הרע ואין גדר רע גדול מזה. (במדבר יא י)

והאנשים - ...לזה סדר ה' הפלגת חטאם שמנעו אריכות אפים, דע כי לצד ה' דברים יחרה אף ה' ויתנקם מהרה, א', האדם גדול וחשוב כי ימרוד בקונו לא יאבה ה' סלוח לו... ב', אדם שחברתו נאה וחסודה והוא מתעוות והולך בדרך לא טוב. ג', כשיהיה לאדם הרגש גדול להעירו לבל יחטא... ולא יחוש להערה. ד', אם חטא והחטיא את הרבים. ה', אם יהיה חטא גדול ורחוק מטבע הרגיל כמעשה אמון... והודיע הכתוב כאן טעם שלא האריך ה' אפו להם שבהם נתקבצו ה' דברים המפליגים מדת ארך אפים... (שם יד לו, וראה שם עוד)

לא הביט און - יתבאר על פי דבריהם ז"ל שאמרו כי על ידי חטא האדם נרשם רושם כח הרע באבר שבו עשאו, והיא בחינת הפגם המוזכרת בדבריהם ז"ל. ופירוש און הוא כח הרע הנמשך מהעבירה, על דרך אומרו "לא פעלתי און". וכתיב "יוליכם ה' את פועלי האון", ולזה אמר לא הביט און שהוא רושם המפעל הרע, אינו אפילו ביעקב שהן המון העם... והגם שיטעו מדרך השכל אינו נקבע בנפשם האון שהוא חלק הרע... אלא לכלוך העובר על ידי רחיצה והדחה. ולא ראה עמל בישראל - פירוש אפילו פגם שצריך עמל להעבירו אינו באותם שנקראים ישראל שהם הצדיקים... (שם כג כא)

צרור את המדינים - ...אכן נתכוון ה' במאמר זה לתקנתם של ישראל, לפי שכל אשר יטעום טעם חטא הטבעי השולט באדם שלא לרצונו, לו יהיה שלא טעמו אלא בבחינת החושב קשה הוא להפרידו. וכל עוד שלא נפרד מהחוטא תאות הדבר ותשוקתו אליו הוא מושלל מהכפרה... (שם כה יז)

אבינו מת במדבר - ...עוד יתבאר על פי דברי הזוהר שאמר כי המדבר הוא מקום שליטת ס"מ הרשע, וזו סיבת פרעון עונם תכף ומיד, כי לפי שהיו דורסים עליו וכופין אותו לא היו משיגים גדר זה לשלוט עליו עד שהיו מתרפאין מנגע עונם... שזולת זה היה ה' מאריך אפו עד שהיה מתקן מעשיו ולא היה מת... (שם כז ג)

כי יסיתך - בפרשה זו רמז ה' הערה גדולה באופני ההסתה הבאה לאדם מעצמו להטותו מדרך הטוב והישר. דע כי יש מסית שבא עם האדם מיום היותו בעולם, וכאומרם ז"ל בפסוק לפתח חטאת רובץ, והוא מסית להאדם להרע. עוד יולד באדם כח מסית ב' באמצעות העבירה אם עבר על מצוה אחת תולד בו כח החפץ רשע, והוא סוד מאמר עבירה גוררת עבירה... כי על ידי עבירה אחת קונה קטיגור אחד ונוסף גם הוא על כח הרע הראשון להחטיאו... ולטעם זה אמרו מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. עוד באמצעות נטות האדם לדרך לא טוב יסובבנו קנות כח ג' שהוא נפש רעה כדרך שיזכה האדם בתוספת נשמה יתירה בהתעצמותו בדרכי ה', כמו כן באמצעות דרכים הרעים יקנה תוספת נפש רעה להחטיאו. עוד יוסיף מזה דרך ד' והוא להכנס נפשו בדרך אחרת שאין למעלה ממנה, והוא שנפשו תתחבר ותשתתף עם חלק הרע ותשוה לו בטבעה, זה הוא גמר החלט נפש אדם לכפור בעיקר... (דברים יג ז, וראה שם עוד)

רק אם שמע תשמע - ...לפי שהעושר והענוי לפי דבריהם ז"ל אינם תלוים בזכות... וגמר אומר את כל המצוה וגו' פירוש שלא יהיה בידו ביטול שום מצות לא תעשה ולא מניעה משום מצות עשה, אז הוא שישנו בהבטחה שלא יהיה בו אביון, כי מאמר חז"ל שאמרו שאינו תלוי בזכות הוא, הגם שיהיו זכויותיו מרובים, כל שיש לו אפילו חטא אחד לא ישלוט על המזל המראה עליו עונו, אבל כשיגיע לשלימות התורה והמצות ישלוט גם על המזל... (שם טו ה)

כי תצא למלחמה - אולי שרמז הכתוב מלחמת האדם עם יצרו... במלחמה זו יש ב' דברים קשים לאדם שמתישים כחו, א' שאינו מלומד במלחמה... ב' שהרכבת האדם חובקת דברי היצר בכל אשר יאמר אליו בעניני האיסור לגנוב ולגזול ולנאוף ולאכול כל אשר תאוה נפשו, וזה ימנעהו מלשמוע אל דברי התורה והמצוה. ומה גם אחר שנכשל בעבירות רבות שיתוספו כוחות הרע שנוצרו ממעשיו הרעים... לזה בא דבר ה' כאן אומר, כי תצא למלחמה, וראית בעיני שכלך סוס ורכב, סוס כנגד מה שהוא היצר סוס מוכן למלחמה מה שאינו כן האדם, רכב נגד הרכבת האדם שנוטה וחושקת לדברים... לא תירא מהם... כיון שה' אלקיך עמך כחו גדול להצילך, כי כשבא אדם ליטהר, ימינו ית' מקבלתו ונדבק לה' והוא יכניע מציריו... (שם כ א)

שחת לו לא בניו - פירוש כשמשחיתים דרכם גורמים רעה לעצמם, ומה רעה, לא בניו, פירוש שאינם נקראים בני א-ל חי... ואומרו מומם - לפי שיש מקום לומר סוף סוף יגיע הדבר לאב מום הבנים חס ושלום.... כי הוא ברא את האדם ישר... והוא אומר מומם, פירוש המום מהם בא... והמשכת חלק זה הרע אינו אלא מצד מעשה האדם... (שם לב ה)

הגר"א:

צואת - הנואף מכח התאוה, דמי - הרציחה מכח הכעס, והתאוה קלה ממנה, כמו שכתב "טוב כעס משחוק"... (ישעיה ד ד)

כי נופת תטופנה שפתי זרה - לכן צריך לשמור מאד החכמה והתבונה, כי נופת תטופנה וגו' והם ישמרוך מן האשה זרה. והענין שלדבר מצוה קודם עשיית המצוה קשה מאד לילך אחר המצוה, כי היצר הרע מכביד עליו... ואחר כך בעת עשייתה גם כן אין לו הנאה ממש ממנה בעולם הזה, והכל מחמת היצר הרע שמכביד עליו, אבל האשה זרה נופת תטופנה בעת פיתוייה קודם עשיית העבירה, וחלק משמן חכה - בעת שיטעם מן העבירה הוא חלק משמן לחיך, כי הנאת עבירה גדולה מאד... (משלי ה ג)

מי יאמר זכיתי לבי - כי מלעבור על מצות לא תעשה אפשר לאדם לשמור ולחשוך עצמו מזדון, אבל ממה שבלב וממצות עשה מי יאמר זכיתי לבי... הוא בלב הרהורי עבירות, טהרתי מחטאתי הוא מחסרון מצות עשה... כי אף שלא עבר עבירה רק שלא עשה מצוה הטומאה שורה עליו. (שם כ ט)

מוקש אדם ילע קדש - כשאדם נכשל בעבירה הוא מבלבל את קדושתו, ואחר נדרים לבקר - ואחר כך צריך לבקר אם לא עשה נדרים תחילה ולא שילם ולכך בא המוקש... (שם שם כה)

לפתח חטאת רובץ - יש לפרש כי הנה אין ליצר הרע שליטה על האדם להטותו מדרך הטוב כי אם במקום שיש פתח לפניו ופרצה, שהדבר שעלה על רוחו לעשותו לה' עודנו בלבו על צד הספק, אז מקום ליצר לבא להשתרר עליו על ידי הפתח ההוא ועל נקלה יכריענו אם לא יכבשנו בחזקה. לא כן אם אדם דעתו ורצונו שלם עם ה', על כן נשבעו בועז ודוד ליצרם למען הסיר הספק מלבם, וזהו "לפתח חטאת רובץ". (קול אליהו בראשית)

לב טהור וגו', יש לפרש דהנה אדם החוטא הוא על ב' פנים, או שהיצר הרע מחשיך עיניו ומראה לו פנים של היתר ונראה לעיניו שהולך בדרך הישר, או היודע רבונו ומתכוון למרוד בו חס ושלום, וזה הנקרא לב טמא. והתפלל שלא יהיה לב טמא חס ושלום, וגם רוח נכון חדש בקרבי להבחין בין טוב לרע. (שם תהלים קכז)

...ואם נזדמן לו רק עבירה לשמה ודאי שמחוייב לעשות להצלת כלל ישראל, כמעשה דיעל, ואורי לן התנא בן עזאי "ובורח מן העבירה", דאף על גב בבא לידך עבירה לשמה ומוכרח אתה לעשותה, עם כל זה אז אל תרוץ אחריה, ולגבי תורה ומצוות אף שלא לשמן, ששווין לעבירה לשמה, עם כל זה הוי רץ אחריה... (שם אבות)

תניא:

וזה לעומת זה, רשע וטוב לו לעומת צדיק ורע לו, דהיינו שהטוב שבנפשו האלוקית שבמוחו ובחלל הימני שבלבו כפוף ובטל לגבי הרע מהקליפה שבחלל השמאלי, וזה מתחלק גם כן לרבבות מדרגות בענין כמות ואיכות הביטול וכפיפת הטוב לרע חס ושלום. יש מי שהכפיפה והביטול אצלו מעט מזעיר, ואף גם זאת אינו בתמידות ולא תדיר לפרקים קרובים אלא לעתים רחוקים מתגבר הרע על הטוב וכובש את העיר הקטנה הוא הגוף, אך לא כולו אלא מקצתו שיהיה סר למשמעתו, ונעשה לו מרכבה ולבוש להתלבש בו אחד משלשה לבושיה הנ"ל, דהיינו או במעשה בלבד לעשות עבירות קלות ולא חמורות חס ושלום, או בדברו בדבור לבד לדבר אבק לשון הרע וליצנות וכהאי גונא, או במחשבה לבד הרהורי עבירה הקשים מעבירה, וגם אם אינו מהרהר בעבירה לעשותה... או שהיא שעת הכושר לעסוק בתורה והוא מפנה לבו לבטלה... מכל אלה וכיוצא בהן נקרא רשע בעת ההיא, שהרע שבנפשו גובר בו ומתלבש בגופו ומחטיאו ומטמאו...

ויש מי שהרע גובר בו יותר ומתלבשים בו כל שלשה לבושים של הרע ומחטיאו בעבירות חמורות יותר, ובעתים קרובים יותר, אך בינתים מתחרט ובאים לו הרהורי תשובה מבחינת הטוב שבנפשו שמתגבר קצת בינתים, אלא שאין לו התגברות כל כך לנצח את הרע לפרוש מחטאיו לגמרי להיות מודה ועוזב, ועל זה אמרו רז"ל רשעים מלאים חרטות, שיש בחינת טוב בנפשם עדיין. אך מי שאינו מתחרט לעולם ואין באים לו הרהורי תשובה כלל נקרא רשע ורע לו, שהרי שבנפשו הוא לבדו נשאר, כי גבר כל כך על הטוב עד שנסתלק מקרבו ועומד בבחינת מקיף עליו מלמעלה. (ליקוטי אמרים פרק יא)

והבינוני הוא שלעולם אין הרע גובר כל כך לכבוש את העיר קטנה להתלבש בגוף להחטיאו, דהיינו ששלשה לבושי הנפש הבהמית, שהם מחשבה דבור ומעשה שמצד הקליפה אין גוברים בו על נפש האלקית להתלבש בגוף במוח ובפה ובשאר רמ"ח איברים להחטיאם ולטמאם חס ושלום, רק שלשה לבושי הנפש האלוקית הם לבדם מתלבשים בגוף, שהם מחשבה דבור ומעשה של תרי"ג מצות התורה... אך מהות ועצמות נפש האלקית שהן עשר בחינותיה לא להן לבדן המלוכה והממשלה בעיר קטנה כי אם בעתים מזומנים, כמו בשעת קריאת שמע ותפלה, שהיא שעת מוחין דגדלות למעלה וגם למטה היא שעת הכושר לכל אדם... ואז הרע שבחלל השמאלי כפוף ובטל לטוב המתפשט בחלל הימני מחב"ד שבמוח המקודשים בגדולת א"ס ברוך הוא. אבל אחר התפלה בהסתלקות המוחין דגדלות א"ס ברוך הוא, הרי הרע חוזר וניעור בחלל השמאלי, ומתאוה תאוה לתאות עולם הזה ותענוגיו, רק מפני שלא לו לבדו משפט המלוכה והממשלה בעיר אינו יכול להוציא תאותו מכח אל הפועל, להתלבש באברי הגוף במעשה מחשבה ודבור ממש להעמיק מחשבתו בתענוגי העולם הזה, כי המוח שליט על הלב בתולדתו וטבע יצירתו... (שם פרק יב, ועיין שם עוד)

והמוח שליט בטבעו ובתולדתו על חלל השמאלי שבלב, ועל פיו ועל כל האברים שהם כלי המעשה, אם לא מי שהוא רשע באמת, כמאמר רז"ל שהרשעים הם ברשות בלבם, ואין לבם ברשותם כלל, וזה עונש על גודל ועוצם עונם, ולא דברה תורה במתים אלו שבחייהם קרויים מתים, כי באמת אי אפשר לרשעים להתחיל לעבוד את ה' בלי שיעשו תשובה על העבר בתחילה, לשבר הקליפות שהם מסך מבדיל ומחיצה של ברזל המפסקת בינם לאביהם שבשמים על ידי שבירת לבו ומרירת נפשו על חטאיו... דהיינו כשהאדם עושה מעשה אדום, מוריד וממשיך לשם בחינת וניצוץ אלקות המחיה את נפש רוח ונשמה שלו המלובשים בו בנפש הבהמית מהקליפה שבלבו שבחלל השמאלי, המולכת בו בעודו רשע ומושלת בעיר קטנה שלו ונפש רוח ונשמה כבושים בגולה אצלה, וכשנשבר לבו בקרבו ונשברה רוח הטומאה וס"א ויתפרדו היא קמה מנפילתה וגם ניצבה. (שם פרק יז)

וזה לעומת זה הן שס"ה מצות לא תעשה דאורייתא וכל איסורי דרבנן, מאחר שהן נגד רצונו וחכמתו יתברך והפכם ממש, הם נפרדים מיחודו ואחדותו יתברך בתכלית הפירוד ממש כמו הס"א והקליפה הנקרא עבודה זרה ואלהים אחרים מחמת הסתר פנים של רצון העליון כנ"ל.

וכן ג' לבושי הנפש שמקליפת נוגה בישראל שהם מחשבה דבור ומעשה המלובשים בשס"ה לא תעשה דאורייתא ודרבנן, וכן מהות הנפש עצמה המלובשת בלבושיה, כולם מיוחדים ממש בס"א וקליפה זו הנקראת עבודה זרה, ולא עוד אלא שבטלים וטפלים אליה, וגרועים ופחותים ממנה מאד, כי היא אינה מלובשת בגוף חמרי, ויודעת את רבונה ואינה מורדת בו לפעול פעולתה כמשלחת מלאכי רעים שלה שלא בשליחותו של מקום ב"ה חס ושלום, וכמאמר בלעם, "לא אוכל לעבור את פי ה'" וגו'... ואם כן האדם העובר על רצונו יתברך הוא גרוע ופחות הרבה מאד מהס"א וקליפה הנקראת עבודה זרה ואלהים אחרים, והוא בתכלית הפירוד מיחודו ואחדותו של הקב"ה יותר ממנה, וכאילו כופר באחדותו יותר ממנה חס ושלום... ולכן אמרו חז"ל על פסוק "כי תשטה אשתו", אין אדם עובר עבירה וכו', דאפילו אשה המנאפת שדעתה קלה, היתה מושלת ברוח תאותה לולי רוח שטות שבה, המכסה ומסתיר ומעלים את האהבה מסותרת שבנפשה האלוקית...

ואם כן החוטא ועובר רצונו יתברך אפילו בעבירה קלה בשעת מעשה הוא בתכלית הריחוק מקדושה העליונה, שהיא יחודו ואחדותו יתברך, יותר מכל בעלי החיים הטמאים ושקצים ורמשים המושפעים מס"א וקליפת עבודה זרה. ומה שפיקוח נפש דוחה שאר עבירות וגם יעבור ואל יהרג, היינו כפירוש חז"ל אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה... אלא גזירת הכתוב הוא... (שם פרק כד)

...ואף מי שלא עבר על עון כרת וגם לא על עון מיתה בידי שמים הוא הוצאת זרע לבטלה וכי האי גונא, אלא שאר עבירות קלות, אף על פי כן, מאחר שהן פוגמים בנשמה ונפש האלוקית, הרי בריבוי החטאים יכול להיות פגם כמו בלאו אחד שיש בו כרת או מיתה, ואפילו בכפילת חטא אחד פעמים רבות מאד... (אגרת התשובה פרק ז)

נפש החיים:

...וכן להיפך חס ושלום בפגום אחד מכחותיו ואבריו על ידי חטאתו אשר חטא, גם כן הפגם מגיע לפי שרשו לאותו העולם והכח העליון המכוון נגדן בסדרי השיעור קומה כביכול, להורסו ולהחריבו חס ושלום, או להורידו או לפוגמו, או להחשיך ולהקטין צחצוח אורו, ולהתיש ולהחליש ולמעט כח טהרת קדושתו חס ושלום, הכל כפי ערך החטא ואופני עשייתו, וכפי ערך וענין אותו העולם וגובה מדרגתו...

וכן להיפך חס ושלום בעת עברו על אחת ממצוות ה' אמרו גם כן במאמרם ז"ל הנ"ל, כל המטמא עצמו מלמטה מטמאין אותו מלמעלה, פירושו גם כן שמשורש אותו עוון למעלה בכחות הטומאה הוא ממשיך כנ"ל רוח הטומאה על עצמו וחופפת עליו וסובבתו... על זה אמר הכתוב "ונטמתם בם", היינו בתוכם ממש חס ושלום, שהוא קשור ומסובב אז ברוח טומאה ואוירא דגיהנם מלפפו ומקיפו גם בעודנו חי בעולם... (שער א פרק ו)

...כי יתכן ששני אנשים עושין עבירה אחת ועם כל זה אין עונשן שוה, או מפני שהאחד שכלו והשגתו גדולה מחברו, מצד ששורש נשמתו ממקום גבוה ועליון משל חברו, והעונש הוא כפי ענין הפגם שגרם למעלה והפגם כל אחד מגיע לשורש נשמתו... ואינו דומה המטנף חצר המלך ומטנף פלטין של מלך... (שם פרק יד)

...אבל בחינת הרוח עילאה אינו נפרד חס ושלום ממקומו על ידי עוונות התחתונים, אלא שגורמים בו פגם וקלקול חס ושלום בו' קצוות שלו, כידוע. אמנם בחינת הנשמה שהוא סוד המוחין ג"ר דיליה, שם אין מעשה התחתונים מגיעים כלל לקלקלם או לפוגמם חס ושלום, אלא שיכולים לגרום במעשיהם הסתלקותם הימנו חס ושלום כידוע... (שם פרק יט)

וכן בהיפך המעשים אשר לא טובים חס ושלום, הם אל העולמות כענין המאכלים הרעים, אשר יתבאר ענינו, וכמו שכתוב ברעיא מהימנא אמור... וכשם שמאכל כאשר איננו טוב ואינו מתקבל אל הגוף אינו זן וסועד את הגוף, אלא הופך בתוכו לפסולת וזוהמא וצואה, וגם הוא מתיש ומחליש את כל הגוף, כי על ידי זה אין הנפש מתפשטת בתוכו כראוי, ולפעמים יחלה מזה, כן הענין אשר המעשים אשר לא טובים ורצויים חס ושלום המה נהפכים בתוך העולמות לפסולת ולכלוך כביכול, והוא התגברות כחות הטומאה והקליפות הרחמן יצילנו, שנקראים קיא צואה... וגורם בזה פגם וחולי וקלקול גדול ותשות כח חס ושלום בהעולמות, לפי ענין ואופן המעשה, ולפי מדרגתו בשורשו בהעולמות. כי אז באותן העולמות שאותם המעשים מגיעים עדיהם אין ההתפשטות והתחברות עצמותו יתברך בהם על השלימות האמיתי כראוי לפי כוונת רצונו יתברך, דלא שרי באתר דפגים... ומאחר שכל העולמות בכלל הם מקושרים ומיוחדים כאחד, ממילא גם כן העולמות מרגישים מעט במקצת מזה הפגם, ואינם חוזרים לאיתן בריאותם ותיקונם האמיתי כמקדם, עד אשר יתרוקנו אלה כחות הטומאה על ידי קיבול האדם עונשו הראוי לו... או על ידי תשובה שלימה אמיתית שמגעת עד שורשה העליון הנקרא עולם התשובה, ומשם מתעורר ונמשך אור עליון קדוש, אשר הוא מקוה טהרה לרחוץ ולטהר כל ליכלוך פסולת כחות הטומאה והם בטלים וכלים. (שער ב פרק ז)

ולכן אמרו רז"ל (ברכות ס"ג א') כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו. והענין כי מלבד הצער שנעשה למעלה כשמקבל עונשו רחמנא ליצלן, אין ערוך ודמיון כלל זה הצער של מעלה נגד עוצם הצער בעת עשותו העוון רחמנא ליצלן. כענין הבן יקיר שנתפתה ביינו ונפל לארץ ונשברה מפרקתו וגופו והוא מסוכן, והוא עצמו אינו מרגיש אז כלל סכנת נפשו, אמנם אביו לבו מתמרמר מאד על זה. וכאשר הרופאים קשרו השברים והניחו סמים חריפים האוכלים בשרו, והבן מר צורח על הכאב שלו מהסמים, ועם כי אביו מצטער לצעקתו ואנחותיו, אין ערך כלל הצער של עתה נגד הצער והיגון הראשונים בעת שנפל ושיבר עצמותיו, אשר כמעט יתייאש מחייו אז. כן ממש ענין העוון רחמנא ליצלן, שבעת שאדם עושהו הוא גורם למעלה צער גדול ועצום לאין ערך, והאדם עצמו אינו מרגיש אז בזה בכלל, ולא ידע כי נחשב אז כמת חס ושלום, כמאמרם ז"ל, רשעים בחייהם קרויים מתים... אבל הוא יתברך שמו אב הרחמן מרוב רחמיו שולח לו יסורין אשר המה טריה ותחבושת למרק עונו, ואז האדם מרגיש כאב יסוריו ומצטער, ובזה מתעורר גם כן צער למעלה כנ"ל... ולכך כשכל תכלית תפילת האדם לפניו יתברך שמו להסיר מעליו צערו, הוא רק על הצער של מעלה המשתתף עמו בצערו, ושב ומתחרט באמת על עוונו, אז היסורין מסתלקים מעליו, ולא עוד אלא שמודדין לו כמדתו, וכופלין לו פרנסתו, נגד ב' מיני הצער שגרם למעלה ועתה מתחרט על שניהם. (שם פרק יב)

...שמעת שעולה על רעיון האדם לבד מצד הנפש לעשות שום חטא, אז מסתלקת בחינת הנשמה תיכף, כי היא בחינה גבוהה ונעלה מאד, ואם חס ושלום חטא יותר, גם בחינת הרוח מסתלקת ממנו לגמרי, או נפגם ונתקלקל חס ושלום, ואז אין התקשרותו בבחינת הנשמה בשלימות כראוי, ואם חס ושלום הרבה והוסיף לחטא יותר, אז גם בחינת נפשו נפגמת או נכרתת חס ושלום לגמרי מהתקשרותה בבחינת הרוח, וכשהוא חוזר בתשובה הוא חוזר להשיג אותם כסדר ממטה למעלה היפך סדר הסתלקותם... (שם פרק טז)

עוד זאת יוכל יצרך להתחפש, באמור לך שכל עיקר העבודה הוא רק שיהיה לשם שמים, וגם עון וחטא למצוה יחשב אם הוא לשם שמים לתיקון איזה ענין, ורחמנא ליבא בעי, וגדולה עבירה לשמה, וכהנה רבות ראיות... והוכחנו שם בע"ה מענין חזקיה עם ישעיהו שאסור לנו לשנות חס ושלום משום אחת מהנה ממצוות ה', אף אם תהיה הכוונה לשם שמים, ואף אם ישיג האדם שאם יקיים מצוותו המוטלת עליו יוכל למיפק מיניה חורבה באיזה ענין, אף גם בשב ואל תעשה, עם כל זה אין הדבר מסור ביד האדם להמנע ממנה חס ושלום. (שם פרק ז)

גורם רעה - ידוע שהקליפות הנעשים מעוונות אדם יקראו נגע, כמו שכתוב "נגעי בני אדם", והנעשים מעוונות נשים נקראים רע. וידוע שדוכרא דס"א מפתה לנשים, ונוקבא דס"א מפתה לאנשים, וזה פירוש הפסוק "לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך"... (רוח חיים פרק א ה)

ויתבאר עוד כי להיות טבע האדם עלול לחטא, הן מצד גשמותו והן מפאת פיתוי היצר לזה הסליל המסילה רבינו הקדש לאמר כי ג' מדות בחטאים, א' במזיד, ב' אומר מותר, ג' בלי כוונה. ובעוונותינו השגגות מכשילות יותר, כי כל איש ישראלי בודאי לא יאבה שמע בקול היצר המפתהו להזיד... רק היצר יטה הרשעים, אבל שוגג קשה מאד... והנה על החטאים אשר היצר מראה לו דרך היתר טוב לשמע ולהתייעץ עם חברו, או לראות על אחרים, וכנ"ל יאהב את התוכחות. ועל שוגג בלא כוונה אמר הוי זהיר וכו', שיסתכל ויתבונן בדרכיו לבל יעברנה, וכנגד מזיד אמר הוי מחשב שכר מצוה וכו', כי להשמר מזדונות בעת אשר יצר תאוותו תוקפו קשה לפרוש, רק העצה היעוצה שיהיה מחשב קודם ביראת ה', קודם בא דבר העבירה לידו...

ואם כן אף בשוגג נרשם למעלה ויחסר ממנו האור, ודוגמת מלכותא דארעא, אם יתחייב אחד מאוהבי המלך מיתה בעשותו דבר נגד חוקי המלך, הנה ברצות המלך באהבתו למלטהו ממהומת מות ולסלוח לו וחי, אבל אם יאכל אוהבו סם המות האם יוכל המלך למלט נפשו, ואף אם שגג, הסם יעשה כטבעו, וזה מה שאמרו רז"ל, כל האומר הקב"ה ותרן הוא יוותרו חייו... (שם פרק ב א)

...והחוטא פוגם חס ושלום כמאמר חז"ל רשעים מתישין כח של מעלה, רק דע, כי אין הפגם גדול כל כך ואינו נצחי, והטעם כי ברוב חסדי השי"ת יסד שבעת אשר יחטא האדם יסולק ממנו חלקי קדושתו, כדי שלא יפגום אותם. והפגם הוא רק ברשימין דקדושה שאי אפשר שלא ישארו ניצוצין דקדושה בו, כי כבר נתקדש בהיותו מחובר לקדושה, וכמו שכתבנו למעלה שאחר חטא אדם הראשון אין אדם זוכה לנשמה תוך גופו, רק משמים משפיעים עליו קדושה אם ייטיב מעשיו... (שם פרק ה א)

על שבעה גופי עבירה - רמז בלשונו הטהור גופי עבירה, כי המזיקין נבראו בערב שבת בין השמשות, ותיכף נכנס שבת ונשארו רוחין בלא גופין, וזה היה בכונה מכוונת, שהאדם בעל עבירה פרטיות, שיעשה הוא גוף למזיק ומשחית, ונעשה מקטרג שלם בגוף ונפש, וזה שרמז "גופי עבירה". (שם שם ח)

הכתב והקבלה:

...ויקרא כאן תשוקה לקול הנהימה שבלבלו נפש האדם בעשותו אחת מהנבלות, כאשר הטביע היוצר ית' בנפש האדם שייצר לו ויעציבהו בעקב החטא הנקרא (מצפון) כי הרשע השקט לא יכול בפנימיותו, ולבו נוקפו והומה עליו תמיד ירגיזהו ויעוררהו על העונש המעותד עליו... (בראשית ד ז)

...ולשון חטא דקרא צריך ביאור, הלא אין לך עון ופשע גדול משתי אלה. ויתכן כי שם חטא עיקר הוראתו חסרון והעדר... וישמש חטא על דבר הנעשה בשוגג, כי נעשה מחסרון והעדר השגחה הראויה, וישמש חטא על כל מבטל קיום מצות עשה, כמ"ש הגר"א משלי ה' כ"ב "ובחבלי חטאתו יתמך", והוא העדר וחסרון קיום חיובו לעשות, ונקרא כאן הגדוף בשם חטא, כלומר העדר כבוד העליון ית'... (דברים כא כב)

אין לנערה חטא מות - תרגם אונקלוס חובת דין דקטל, פירש חטא לשון עונש, כמו "זאת תהיה חטאת מצרים" (זכריה י"ד), דתרגומו פורענות מצרים... (שם כב כו)

מלבי"ם:

לפתח חטאת רובץ - יערב עליך החטאת והיצר הרע הבא מרוח הבהמה אשר יוריד אותך למטה. ובאר בזה שלשה דברים, א', שרובץ לפתח, וצריך האדם לעיין על ראשית כל מעשיו שלא ימליך עבד על אדוניו, כי הוא אורב על הפתח שכל עת שיפתח הפתח יכנס אליך ויטיל בך ארס התאוה והחטא... (בראשית ד ז)

ויבואו - כבר בארתי ההבדל שבין בעלי הגבעה ובין אנשי סדום, שאנשי הגבעה לא היה זה אצלם לנימוס ולחק שלא יעבור זר בעירם... ומה שרצו לבעול אותו היה מפני תאותם לבד. אבל אנשי סדום חקקו להם חוקי און והיה זה אצלם לנימוס קבוע... בענין שחטאם היה מצד השכל, כי חקקו להם חקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם חיי המדינות... עד ששכלם היה במעל הזה, וחוטא כזה לא ירפא לעולם... (שם יט א)

רק אין יראת אלקים - הודיע לו, שגם אם נראה איש או עם שהוא פילוסוף גדול וחקק לו נמוסים ישרים והרגיל את עצמו במדות טובות על פי עצת שכלו, והוא עושה משפט וצדקה הכל על פי עצת שכלו, בכל זאת לא נוכל לבטוח על האיש ההוא או העם ההוא שבעת תסיתהו תאותו לעשות רע שתמיד יגבר שכלו על תאותו, כי בכל עת תבער בו אש תאותו אל אשת חן או הון רעהו באין רואה, אז גם שכלו ילך שולל לרצוח ולנאוף ולעשות כל רע. רק כח אחד נמצא בנפש האדם אשר בו נוכל לבטוח שלא נחטא, והיא מדת היראה השתולה בנפש, שממנה יסתעף סעיף אחד שהיא יראת אלקים... (שם כ יא)

עון - הוא מה שמעוה מצד השכל על ידי מינות וכפירה, והפשע הוא מצד המרד, והחטא הוא מצד התאוה, וכל אחד היא מדה מיוחדת... (שמות לד ז)

כי תחטא בשגגה - פעל חטא נאמר תמיד על הנטיה מדרך הראוי, מענין "קולע אל השערה ולא יחטא", וכולל בין השוגג בין הזדון... שכל אלה עשו במזיד ובא עליהם פעל חטא, כל שלא היה מעשהו בסבת כפירה ומינות, שעל זה ישתמש בפעל עוה ושם עון. ורק כשיבואו שני שמות אלה חטא ועון סמוכים יחד, שאז יכוין על הבדלם המדויק, ואז יציין בשם חטא את השוגג הגמור... (ויקרא ד ב)

מכל מצות ה' - פעל חטא נקשר בלמ"ד או בב' ומ"ם, חטא שאחריו למ"ד מורה העצם שאליו חטא, כמו "וחטאתי לאלקים", חטא שאחריו ב' מורה העצם שבו חטא, כמו "חטאתו אשר חטא בה"... וכשאחריו מ"ם אז לא חטא בכל הדבר רק במקצתו, כמ"ש בספרא "וחטאה מקדשי ה'", ממעט... (שם)

אשר חטא עליה - ...מלת על מציין הסבה, "הנך מת על האשה אשר לקחת", ואחר שפה עקר החטא של הסנהדרין היא ההוראה, שכשהורו שחלב מותר לא חטאו בחלב, רק שבסבת הוראתם חטאו העם, לכן אמר "אשר חטאו עליה"... (שם שם יד)

ואל העם תאמר - כבר בארתי כי חטא הצדיקים שהיה להם המן למזון רוחני היה גדול יותר, שהם לא בקשו בשר מצד שאחזה אותם בולמוס התאוה, רק חטאם היה מצד שכלם וכח בחירתם ומתוך מינות וכפירה. והנה האות שבו יוכר בין החוטא מצד התאוה ובין החוטא מצד הכפירה והזדון, הוא אחר שימלא את תאותו וישיג כל תאות לבו, ואז מי שהוא שלם בשכלו ואמונתו ויודע ומאמין שהוא אסור ושהוא מוזהר ממנו רק שיצר תאותו גבר עליו ועבר וחטא, ממילא אחר שמלא תאותו וסר היצר והתאוה מעליו, אז יפקח עיני שכלו אשר עד עתה הוטחו בטיח טיט התאוה ויכיר את הרע ויתחרט מיד... מה שאינו כן מי שחוטא שלא מצד תאותו רק שמדמה בשכלו שזה מותר, וכל שכן הכופר ביסודי האמונה ואינו מאמין במי שצוה והזהיר על הדבר, זה חולי שאין לו תרופה, כיון שגם בעת שמלא תאותו לא ישים אל לבו כלל שחטא... (במדבר יא יח)

כי מאסתם את ה' - שסבת החטא לא היתה תאות הבשר רק התמוטטות השכל והאמונה בה' ובתורתו, ואף שכפי הנגלה מדבריכם בכיתם בעבור הבשר, אבל לפניו שהוא יודע תעלומות לב לפניו בכיתם למה זה יצאנו ממצרים, ששם הייתם חפשים מעול תורה ומצות... (במדבר שם יט)

בחטאה בשגגה - דרשו שמ"ש בחטאה בשגגה היינו שעבירה גוררת עבירה, שבודאי תחילה עבר עבירה קלה בשוגג, ועל ידי כן שגג בע"ג... (שם טו כח)

והנפש - ...וזה יתבאר לך על פי מה שפרשתי שם שיש הבדל בין החוטא מצד התאוה שזה יתחרט אחר כך, ובין החוטא מצד הכפירה שזה לא יתחרט לעולם, הראשון נקרא בשם חטא והשני בשם עון, שהוא עוות השכל... (שם שם ל)

אחרי לבבכם ואחרי עיניכם - הלב מציין בינת הלב והעיון, שלא ישלח מחשבתו לחשוב דברי מינות, והעינים מציינים את החושים שהם מסבבים התאוה לזנות... והנה דעת רבים שהתעוררות חמדת הלב אל העבירה באה מסבת החושים, כמ"ש העין רואה והלב חומד, ואמרו שאין אדם מתאוה אלא ממה שראו עיניו, אמנם חז"ל דייקו ההפך, כי בצד א' לולא קדמו ציורי התאוה למשול בלבו בדרך רע או דרכי המינות שמשלו בלבו להסיר מפניו יראת ה' ופחדו לא היה נפעל ממראה עיניו. ומה שנפעל ממראה עיניו אל התאוה זה אות כי כבר סללו ציורי התאוה מסלה בלבבו מקודם, וכן שקדמו בלבו מחשבות און להקל ביראת ה'... (שם שם לט)

וצוה עליו - והעובר על דבר ששמע בעצמו מפי ה' אין לו תרופה, כהנביא מבית אל. (מלכים א יא י)

גברו מני - אינו יכול להתגבר על העונות, והם עצמם ימליצו עליו, כי האדם מטבעו מוכן לחטא. (תהלים סד ל)

וכור לזהב - שצריך אש גדולה יותר, כן יצורף איש כפי מהללו - שלתלמיד חכם שגגות נעשין כזדונות ויצרפוהו יותר... (משלי כז כא)

רש"ר הירש:

לפתח חטאת רובץ - בזדון רצו ללמוד מכאן, כי על פי התורה הרע אורב לאדם בקרבו להכשילו. 'רבץ' מציין בכל מקום שכיבה שלוה ולא מארב, ותשוקה אינה מציינת בשום מקום רצון רע, כי אם כמיהה מתוך אהבה, ובעיקר את התמסרות האשה לאישה. החטא והחושניות רובצים אם כן בשקט, ורוצים רק שאתה תמשל בהם ותנהיגם אל הטוב, לא שתמיתנה, אלא שתצעידנה אל יעודה... כך היחס בין אדם ליצרו דומה לזה שבין איש ואשתו... (בראשית ד ז)

חיי שרה - המושגים של חז"ל שונים ממושגינו, את החטא הם מייחסים לבת כ' ולא לתינוקת, נקיות מחטא שייכת במקום בו אפשר להתלכלך בחטא, במקום שהיתה מלחמה פנימית נגד היצרים, ולא בילד שבו אין עדיין מקום לאלו... (שם כג א)

וחטאתי - חטא הוא דבר הצריך לכפרה, אולי חטא קרוב ל'חתה', להוציא גחלים מתוך האש, וכאן הכונה להוציא את מעשינו מהשפעת האש המטהרת ומעודדת את ישותנו, אש דת... מה שנסוג מלהט האש האלוקית נאחז בלהט החושני, לכן מטהרים אותנו הקרבנות הנשרפים באופן סמלי מהחטא. (שם לט ט)

אשמים אנחנו - כאן רוצה לומר שהאישיות שוממה בעקב המעשה. חטא מביע את האפלת הפנימיות והרחקתה מה', ואשם מציין את התוצאות החיצוניות שתבאנה. (שם מב כא)

לרבי שמעון בן יוחאי באה העולה על הרהור הלב, ואכן הרהורים אלו אינם טעות חיובית כי אם שלילית, אי הפניית המחשבות לעליה. הרהורי הלב נולדים מיד כאשר הרוח עוזב את מרצו להכרת האמת, וכן הוא גם המצב בעבירה על מצות עשה... (שמות כז ה)

ומחולות - כל זמן שהטעות היתה רק בדעות, היה קל להוכיח להם את האמת, אך משנאחז הנגע בשחיתות מוסרית וקידש את זו לפני המזבח, אזי יקשה להחזירם למוטב, כי החושניות תאחז תמיד בשורש המתיר לה... (שם לב יט)

...אלמלא יכולת האדם לחטא ולולי החטא המושך את האדם לא היה האדם אדם, כי אם בהמה או מלאך אשר "לא יסבו בלכתם". הוא לא היה אדם העובד את ה' מתוך רצון חפשי. וכל זה מרומז בירח ההולך ומחשיך וחוזר ומאיר. וזה מרומז בחז"ל (שבועות ט' ט')... הביאו כפרה על שמיעטתי את הירח. חטא האדם הוא לכאורה הרע היחיד שנברא, אך האדם השב מחטאו הוא במדרגה הרבה יותר גבוהה, והתשובה היא נצחון גדול על אפשרות החטא שבבריאה... ההעבה של מוסריותנו הבאה על ידי התעסקותנו והיותנו קשורים בישות הפיסית מוארת לפרקים על ידי ההתעלות במועדי ה'. (במדבר כח טו)

מזמור - מזמור פשוט זה מראה לנו, כבהרבה ספורי התנ"ך, את משגי האנשים הגדולים, כי האדם יכול להתעלות מתוך תהום שגגותיו, וזהו הקשר למזמורים הקודמים המדברים על חטאי הרשעים. דוד נגרף על ידי התאוה ושקע, העם פונה נגדו, והוא מתנחם בעובדא כי שכב לישון וה' שוב העירו, זאת אומרת עזר לו לקום ולהטהר. (תהלים ג א)

שגיאות - משלון שגה, טעות מתוך הכרה בלתי נכונה, ולא מקלות דעת הנקראת שגג. גם מזדים - שלא יכשל בעת חולשה על ידי בני אדם יהירים בני בליעל. (שם יט יג ויד)

...האם נוכחתם לדעת, כי כל הנאותיכם ומעשיכם האסורים לא הוסיפו לכם אושר, וכי כל הנאה פסולה וכל מעשה המלעיג על מצוות ה' אינם אלא חותרים תחת אושר לבכם וביתכם? ההנכם מרגישים כי כל שאיפותיכם הפסולות רק מדלדלות ומרוששות אתכם, וכי דלים אתם אפילו מן היתוש הזעיר אשר ביום קיומו עלי אדמות הנהו ממלא את שליחות בוראו? ואילו אתם קיפחתם את זכותכם ליהנות מן העולם ולשלוט על כל החי, מפני שסגדתם לאלילי נכר... (במעגלי שנה א עמוד קיב)

כל עצם במרחבי היקום שואף להיות ישר, כל בריאה כל כח אשר ניחון בסגולה כלשהי הכל שואפים לקראת מטרתם הקבועה מראש, חותרים לקראתה ומשיגים אותה בדרך הישרה, תוך החלטיות נחושה בדייקנות וביציבות להפליא "לא יסבו בלכתן" (יחזקאל א' י"ב). מהו איפוא פשר התופעה המדהימה, שדוקא האדם הולך בדרך עון, כלומר בדרך עקומה (עון מלשון מעוות), איך מסוגל הוא להזניח ביודעין ובכוונה תחילה את מטרת חייו, אשר נקבעה כיעד לניצול כוחותיו? מניין לו העון לסור בכוונה מחושבת מראש מן הדרך היחידה המוליכה אותו לקראת מטרה זו, בלכתו שולל אחרי פרחים ססגוניים רבי פיתוי הזרועים לרוב בשולי הדרך? מהי הסבה שדוקא האדם, ורק הוא, תועה ללכת בנתיב שנסלל עבור אחרים, רק הוא מתעכב בגין הרים הניצבים על דרכו, ובגלל הנאות שוא המזינות אותו לטעום מהן, הריהו סר מדרכו הישרה והטהורה? (שם חלק ד עמוד קפ)

העמק דבר:

על כן לא נתתיך לנגע - מנעתיך מנגוע בה ממש כדי שלא תבא לתוקף יצר הרע, שאז היית מחליט לבא עליה, ושוב לא היה סיוע מן השמים, מה שאינו כן עד שלא באת לתוקף התאוה והיית בכלל 'בא לטהר' עדיין, והייתי מסייע אותך. והוא דרך הקב"ה להזהיר מרחוק שלא יבא לידי עבירה... (בראשית כ ו)

...אלא כך הענין, דיש לדעת דכל מדה רעה שבעולם המה בכלל היצירה שברא ה' גם אותם... ועל כרחך יש בהם איזה טוב, והרי זה דומה לסם המות, דודאי מזדמן עתים שהוא סם חיים לחולה. ומכל מקום נקרא סם המות, שעל פי רוב הוא ממית, וגם בעת שנצרך להשתמש לחיים נדרש דקדוק גדול על פי הרופא ובצמצום שלא יוסיף כל שהוא ויסתכן. כך כל מדה רעה המה טובים לשעה רצויה, רק יש ליזהר שלא להשתמש במדה זו כי אם על ידי רב מובהק ובצמצום ...אבל הענין דלהשתמש בעבירה לשמה יש ליזהר הרבה שלא ליהנות ממנה כלום, ולא דמי לעושה מצוה, דאף על גב שנהנה גם כן, המצוה עומדת במקומה, מה שאינו כן עבירה לשמה, ההנאה שמגיעה לגוף מזה בע"כ הוא עבירה... והכא נמי בעבירה לשמה שעשה יעקב לא נהנה כלל בשעה שחרד יצחק ובודאי נצטער על זה, אבל אנוס היה. מה שאינו כן על צעקת עשו שמח בלבו, על כן נענש... (שם כז ט הרחב דבר)

לרעות את צאן - מלמד שהלכו לרעות את עצמן, רש"י בשם מדרש, והוא תמוה מה השמיענו הכתוב בזה הרמז... אבל באמת יש בזה ענין, דאיתא בחולין ד"ה אין הסתה אלא באכילה ושתיה... והנה למדנו מזה דלעשות ענין שאינו ראוי לאדם גדול נדרש לאכילה ושתיה... ומזה למדנו כח שבטי י-ה בצדקתם, שבכל קנאתם וכעסם לא הגיעו לידי מעשה זו שעשו ליוסף אם לא שאינה ה' לידם מקרה שעלה בדעתם לרעות את עצמם, ועל ידי זה ניסותו ותעו ונתפתו... (שם לז יב בהרחב דבר)

בראשו נגעו - דצרעת הגוף באה על חטא התאוה המחטיא את הבשר, וצרעת הראש בא על חטא דעות משובשות... ונפקא מינה הוא להזהר ממנו יותר. דמי שיש לו דעות משובשות מחטיא אחרים שמתרועעים עמו יותר מבעלי תאוה... (ויקרא יג מד)

 

 

אשר תעשה ביד רמה - פירש הרמב"ם בפירוש המשניות ובספר המורה ג' מ"א דזה קאי על כל פרטי המצות, אפילו על מצות עשה, דזה שחלקה תורה בעונשים אינו אלא כשעושה מחמת תאוה או עצלות וכדומה, אבל כשעושה ביד רמה נגד דבר ה', והרי זה מומר להכעיס, דומה למודה בע"ז ולכופר בכל התורה שנתן הקב"ה... ופירש עוד הכתוב את ה' הוא מגדף - דמי שעושה ביד רמה הוא אחד משני אופנים, א', שבא בזה לבזות את ה' המצוה, אפילו הוא מאמין אשר דבר ה' ראוי בהם, אבל כדי להכעיס את ה' ולהראות שאין פחדו עליו עושה דבר שגם בשכלו מבין ומאמין שאין לעשות כן... והתכלית מזה חשבו כדי שירחיק הקב"ה השגחתו ממנו ויהא תחת הטבע ככל המון הגוים. ב', שאינו רוצה להכעיס את הבורא ית"ש אלא שאינו מאמין בתורה שהיא ממנו ית' או שיש בה כל כך חשיבות לדקדק על כל קוץ וקוץ. וזה האופן אף על גב שנראה שאינו ראוי לעונש כמו הראשון שעושה להכעיס, מכל מקום באמת הוא עוד גרוע, משום שהמאמין בתורה אלא שמכוין להכעיס את בוראו אינו אלא לשעה, ואינו תדיר, אחר שדבר ה' אינו נבזה בדעתו. מה שאינו כן מי שאינו מאמין בתורה או בדרשות דקדוקי התורה, שוב אין תקוה שתבא השעה שישוב להאמין... (במדבר טו ל)

ושמרת - ...ולמדנו ממקראות אלו שהאדם שעלול לחטא על פי טבעו או על פי איזה סיבה עליו להיות נזהר או להתנהג בחסידות להיות מאוהבי ה' הדבקים בו או להיות משוקדי תורה. (דברים ז יא)

פן יפתה לבבכם - מלשון "יפת אלקים", היינו הרחבת הלב שגורם לחשוב הקלה בעונשין וכדומה. ועל ידי זה וסרתם - איזה הסרה מדרך התורה ומזה יגיע לעבירה היותר חמורה, כי כך דרכו של יצר הרע, ועבירה גוררת עבירה, ומכל שכן אחר שיפתה לבבכם משביעה יתירה.. (שם יא טז)

ושמתם את דברי אלה - דכל זה אם פרנסה בכח עבודה, אבל אם תהיה באה על ידי לחמה של תורה... על פי זה האופן אין חשש שמא יפתה לבבכם... וזהו עיקר רצונו של מקום. (שם שם יח)

זכור - על פי מדרש תנחומא אם שקרת במדות הוי דואג מגירוי האויב... באשר שהאדם החוטא בא לחטא בא' מג' אופנים, או מהעדר האמונה בה' ובתורתו, או מצד התגברות התאוה, או מצד התגברות הכעס וכדומה במדות שנוגע בין אדם לחבירו. והנה הראש שבהעדר אמונה הוא ע"ז, והראש בתאוה הוא גילוי עריות, והראש שבמדות רעות הוא שפיכות דמים. וכל עונות באים באחד מג' אופנים הללו, כגון המחלל שבת מצד פרנסה, הרי זה נוגע באמונה והוא שמץ ע"ז, ואם למלוי תאות נפשו הרי זה ענף מעריות. והנה הגרוע בשלשה עונות הללו הוא ע"ז, באשר נוגע לאמונה וגם רחוק מן התשובה. ומעתה הגונב כלי חברו יכול להיות שבא מצד התאוה לאותו כלי, והרי זה מגדר עריות, אבל העושה משקלות שקר אינו מדרך התאוה אלא חסרון אמונה בה' הזן ומפרנס בהשגחה פרטית לפי מעשיו, והרי זה מגדר ע"ז, על כן אמרו דעוון משקלות אף על גב שאינו אלא ענף מע"ז, ועדיין רחוק מראש הכפירה, מכל מקום הוא חמור מגילוי עריות שהוא ראש פרעות התאוה... (שם כה יז)

כשית - מלשון כסוי בשר על העינים יותר מעובי בשר. והנמשל בזה שמתחלה האדם ההולך אחר תענוגיו מתגשם עד שאינו רואה חובה שעליו מצד שהוא עובד ה', ובא מזה עד שאינו רואה חובה שעליו מצד שהוא אדם בר דעת... (שם לב טו)

משך חכמה:

וכל חטאת אשר יובא מדמה - ...והענין דנפש האדם מקביל למשכן הכבוד כמו שמבואר אצלינו במקום אחר, דכוחות השכל המה מקבילים נגד משכן כבוד ה' הסוכך על הכרובים, ולכן כל החטאות אשר באים על דבר שזדונו כרת, אשר הוא עון השקול ליטול נפש האדם ולהכריתה מחלק החיים, אם הוא בשוגג אשר הוא מפעולות החומר לא הטעה בשכל, מקום כפרתו במזבח החיצון אשר הוא מקביל נגד הלב והרוח, לא בפנימיות. לכן אם החטאת הוא על הזדון, וזה הוא או בזדון או בהעלם הוראה אשר הטעה הוא בשכל, גם כפרתו במזבח הפנימי והפרוכת מקום השכל... ופר יום הכפורים אשר הוא בא על זדון טומאת מקדש וקדשיו נקרב בפנימי. ולכן דברים אשר בזדון בל ראוי לאכול ממנו... כי כח התאוה אשר באדם, אם כי בכללו הוא עבירה, אינו ראוי להסירו לגמרי... וזה עצם השלימות לזכך את כחות החומר אשר בל יאכלו רק לשם שמים לקיים המציאות... לא כן ההטעאה בשכל הוא כלה נחרצת וראוי להעבירו, כי השקר והמרד נתעב לא ירצה... (ויקרא ו כג)

ויחגור אותו באבנט - ...והנה הטעם דמחשבה כמעשה בע"ז הוא משום שכל עבירה היא באמצעות פעולות החומר, כמו עריות ושפיכות דמים, אבל ע"ז הוא עיקרו בלב, שאפילו אם קבלו לאלה בלבבו עבד ע"ז... והנה עריות ושאר עבירות נפשו של אדם מחמדתן, או קנאה וכיוצא בזה, ששרשי העבירות המה שלשה ע"ז גילוי עריות שפיכות דמים, וכולם המה ענפים... וכל מה שבינו לאלקים הוא מצד ע"ז, וע"ז נפשו של אדם אינו מתאוה רק הוא הטעה בשכל... (ויקרא ח ז, וראה שם עוד)

שפת אמת:

במדרש החמס קם וכו', פירוש חמס על ידי שאינו יודע שהכח מהשי"ת נמצא הכל חמס, וכן שמעתי מאא"ז מו"ר ז"ל על פרשת תשובה "והתודה" שכתוב אצל גזל, ואמר כי כל עבירה היא גזל כנ"ל. ופי' זה במה שאמרו חז"ל הנהנה מעולם הזה בלי ברכה גוזל אביו ואמו וכו', כי חיות הכל מהשי"ת, וכשאין אדם יודע זאת הכל גזל, ומלאה ארץ חמס הוא היפוך מלא כל הארץ כבודו... ודור הפלגה ידעו שהכל מהשי"ת, ונקראו יודעים רבונם וכו', רק שרצו שיתנהג השי"ת אתם כרצונם על פי כחות נפרדים, וניטל מהם בחינת האחדות כמ"ש "עם אחד"... (נח תרל"א)

בת ק' כבת כ' לחטא, וקשה אף שאינה בת עונשין מכל מקום הדמיון הוא להיות נקוי' מחטא באמת. אך נראה דודאי אין צדיק בארץ וכו' ולא יחטא רק שיש מדריגות רבות, וכמו קודם זמן עונשין אין נחשב לו החטא שאין בו דעת שלימה לשמור מחטא, כן יש חטאים שאין נחשבין לחטא. ומצינו לעתיד גם כן החוטא בן מאה שנה יקולל, וגם במלאכים מצינו חטאים כי אין שיעור לזה. וז"ש בת ק' כבת כ' לחטא שהיתה נקוי' מחטא כנ"ל. (חיי שרה תרל"ה)

ברש"י אנכי ה' אלקיך לשון יחיד, ליתן פתחון פה למשה רע"ה ללמוד סניגוריא במעשה העגל וכו'. ואא"ז מו"ר ז"ל ביאר הדברים, כי נאמר הציווי כשבני ישראל באחדות, ואז משה הוא ישראל וישראל הם משה וכו'. ונראה לבאר עוד כי באמת אם היה המאמר לכל פרט ופרט לא היה אפשר להיות מציאות להחטא... לכן היה המאמר בלשון יחיד כשבני ישראל הם באחדות כנ"ל, ואז באמת חל עליהם מלכותו ית' ואינו יכול לבוא לידי החטא באמת, וזהו ענין ליתן פתחון פה, כענין שנאמר "אשר הרעותי", כי כביכול השאיר מקום למציאות החטא. (יתרו תרמ"ו)

חז"ל קבעו לקרות פרשת שקלים בשבת, מסתמא יש שייכות לשבת. כי הנה איתא שבשבת מחזיר משה רבינו ע"ה הכתרים של הקדמת נעשה לנשמע, נראה שלא קלקל החטא בשבת, וכן איתא בחטא אדם הראשון שלא קלקל בבחינת שבת. וכן נראה שכל חטאים לא יוכלו לקלקל בחינת שבת הניתן לבני ישראל... (שקלים תרל"ב)

אא"ז מו"ר זצלה"ה אמר, מה שכתוב תמחה את זכר עמלק, ומאין יש לעמלק זכר, ורק שגונב מישראל. והיינו כפי מה שחסר זכרון השי"ת במעשה בני ישראל נקרא שיש לו זכר, וביותר ביאור כי החסרון שיש במעשה ישראל נוגע במקום שנוגע עשיית בני ישראל, ונמצא שיש לו ממילא זכר... שאם אדם זוכר תמיד אשר הרע לו היצר הרע בכל דבר חטא, אם יזכור תמיד שוב לא יחטא, כמ"ש אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. והוא ענין השכחה שהוא הפסקות חיות הפנימיות. אבל כשאדם דבוק במקור החיות ושונא הרע ממילא לא ישנה לחטא. וזה עצה פשוטה על ידי שזוכר אדם תמיד רעת עמלק... (תצוה תרל"א)

עוד יתבאר לשון אך את שבתותי תשמורו וכו'... והכל ענין אחד להודיע שהחטא שהיה בישראל הוא במקרה, לא בעצם הנפשות רק שנתלכלכו בחטא, לכן כשיש זמנים שזוכין להסיר המלבוש החיצון ומתגלה הפנימיות, כמו בשבת קודש, חוזרין להקדושה כבראשונה... כמו כן הקדושה בבני ישראל לעולם, רק על ידי החטא נעשה מסך מבדיל, ובשבת קודש מאיר הקדושה לכל נפש ישראל ומסירין מסך המבדיל, גם פירוש קדש היא לכם לכללות ישראל קדש היא לכם ראשית תיבות קה"ל, כי עיקר החטאים גורמים שאין יכולין להתאחד באחדות האמת, והשבת נותן האחדות, כמ"ש דמתאחדין ברזא דאחד, ואז הקדושה מתגלה בקהל ישראל... (תשא תרמ"ח)

בשם אמו"ז ז"ל על פסוק ויבואו האנשים על הנשים, על פי מאמר רז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד... וזה פירוש תשובה שעל ידי שלוקח לו דרך מרצון החטא איך לעשות רצון עליון... נמצא מחזיר רצון החטא למוטב, כי כל הרצונות אשר לא לה' המה נמצאים באדם רק כדי ללמוד דרך לעבודתו ית', ונמצא משיב הרצון למקומו... (ויקהל תרל"ה)

ברש"י עדות הוא לישראל שויתר להם על חטא העגל... שבודאי החטא עושה רושם במעשה האדם, אבל בני ישראל אשר עיקר שורש חיותם נדבק בבורא ית', לכן אין החטא יכול לנתק שורש אהבתם להשי"ת, כמ"ש מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, והנדבה היה אות לחביבות בני ישראל...וזה הנדיבות לא יכול להתקלקל בלב איש ישראל... (פקודי תרל"ח)

וברש"י ז"ל אש תמיד תוקד... ועל ידי התעוררות אהבה אמיתית נשרף כל מחשבות והבלים כי באמת עצה היעוצה לדחות מחשבות רעות הוא רק זה להיות התלהבות תמיד בחשק ורצון לעבודתו ית', ממילא נתבטלו כל ההבלים, וזה עבודת האדם תמיד כל היום והלילה... (צו תרל"א)

במדרש שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה וכו'. הענין הוא דיש בכלל ישראל אהבה לאביהם שבשמים, וכמו כן נמצא בכל פרט נקודה אחת, שעל זה נאמר "מים רבים לא יוכלו לכבות" וגו'. אכן יש חטאים המסלקים זאת האהבה, וזה הסימן שכל זמן שנשאר האהבה והתשוקה בלב איש ממילא לא היה החטא בעצם הפנימיות רק במקרה, ואז על כל פשעים תכסה... (צו תרמ"א)

במדרש לך אכול בשמחה לחמך... כי כל נתינת ארץ ישראל הוא בביטול כל השגת האדם רק ברצות ה'... ובאמת כל החטאים שנעשו באנשים גדולים היה מעין חטא אדם הראשון שהלך אחר עץ הדעת, ועיקר הצלה הוא בביטול דעת האדם לרצונו ית', ובזה יכולין לברר אחר כך בין טוב לרע, וז"ש לך אכול בשמחה הוא לתקן מ"ש בעצבון תאכלנה... (שלח תרנ"א)

ברש"י ז"ל גבוה שנתגאה וחטא ישפיל עצמו וכו'. ולמה יתכפר החטא על ידי שמשפיל עצמו בלבד, אך כי ודאי עיקר החטא מגיאות שמסלק מלכות שמים ממנו, שאם היה ברור לאדם שכל החיות מהשי"ת והגרזן ביד החוצב לא היה מציאות לחטא, ולכך המתגאה כעובד ע"ז, ועל ידי שבא לבחינת השפלות כנ"ל שמכיר האמת ממילא נמחק החטא, כי בלי תשובה כראוי לא יוכל להשפיל עצמו כנ"ל... (חקת תרל"א)

התוכחות שהוכיחן משה רבינו ע"ה על החטאים של דור הקודם, כי כל דור צריך לתקן חטא הדור שקודם להן, כי כמו שהם יורשים זכות דור הקודם שהניחו להם, לכן הם במקומם לתקן חטאם, וזה ענין פוקד עון אבות על בנים... (דברים תרל"ה)

במדרש איכה אשא לבדי... וז"ש אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו, פירוש כי חטא קל מעון, כמ"ש שגגות הם חטאים וזדונות עונות, ועל ידי השוגג שבאבותינו נצמח אחר כך בדורות אחרונים זדונות... (שם תר"מ)

ברש"י הזכירן ברמז, ופירש מו"ז ז"ל לאשר גוף החטא לא היה בזה הדור החדש רק שעדיין היה נמצא רמז החטאים כי לא ניתקן עדיין כל חטאים הנ"ל, לכן הזכירן ברמז. ונראה מאחר שכתוב "אל כל ישראל" כי אותן החטאים היו פגם לכל הדורות עד ביאת משיח שיהיה תיקון גמור במהרה בימינו, לכן צריכין לעולם לשוב על אותן החטאים... (שם תרנ"ו)

אתם נצבים היום כולכם וגו'... ומצד זה יכולין כל הרשעים לחזור בתשובה, כי החטא רק במקרה שנפרש מכללות ישראל, ולכן יכול לחזור לשרשו, כמאמר לירושת אבותי אני חוזר. וכתיב "והשבות אל לבבך וגו' ושבת עד ה' אלקיך", פירוש שיש בכל איש ישראל נקודה מקודשת אליו ית' והיא נשמת חיים, רק על ידי החטאים מתרבה משא החומר וגשמיות על אור הנשמה ואינה יכולה להאיר... וכתיב ושבת עד ה' אלקיך, דרשו חז"ל שמגעת עד כסא הכבוד, ופירוש הדברים כי הקב"ה ברא מקומות מעוקמים גם בעולמות עליונים שיצטרכו תיקון על ידי עבודת האדם, ובלא זאת לא היה שייכות חטא בעולם, וכמו כן על ידי התשובה מתיישבין אותן המקומות ליישר העקמימות, וזה זכותו של בעל תשובה... (נצבים תרל"ה)

למען ספות הרוה וגו' שגגות כזדונות... ויש לבאר הענין על פי מאמרם ז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, וכן הרשע נוטל חלק הצדיק בגיהנם, ופירוש הענין כי זדון הרשע מביא הצדיק לשגגות, וגם שגגת הצדיק מביא הרשע לזדונות, כי כל ישראל ערבין זה בזה... (שם תרל"ה)

בגמרא שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה וכו'. פירוש שעיקר התחדשות בראש השנה כפי הביטול שמבטלין הכל אל השורש... ובגמרא, לשארית נחלתו, אליה וקוץ בה, למי שמשים עצמו כשיריים. ולכאורה יפלא, דודאי מי שנאמר עליו עון ופשע אם כן למה יתגאה עוד. אכן האמת כי אפילו החוטא צריך לידע כי אף על פי שחטא כשמכיר את מקומו ומבטל עצמו אל השורש על ידי התשובה יש לו מקום באותו הראשית על ידי שיודע שהוא השירים... וזה הכח שיש בנפש ישראל על ידי התורה שנקראת ראשית... ועל ידי שמבטל עצמו אפילו הוא רחוק יכול לעלות מעלה וקליפה להיות לו דביקות בגוף האילן. והוא הסימן אל החוטא אף על פי שחטא אם אינו מרוחק אצל עצמו לגמרי ויודע ומאמין שאף על פי כן יש לו חלק בתורה ובבורא עולם, אם כי הוא בשפל המצב, מתהפך מצירוף שארית לראשית כנ"ל... (ראש השנה תרמ"ח)

החיים שמבקשים בראש השנה... אכן כתיב עונותיכם וכו' מבדילים ביניכם לבין אלקיכם, פירוש בתוך האדם עצמו עושה העון הבדל שלא יוכל להתפשט חלק אלקות שבו להאיר בו... וכמו שהוא בפרט האדם כן בכלל הבריאה כח אלקי נתלבש ונסתר תוך הטבע, ובימים הללו שמתחדש הבריאה מתגלה זה הכח הן בכלל הן בפרט כל איש, ולכן בנקל לשוב להתדבק בחלק אלקות שבו... (שם תרנ"ז)

שובה ישראל... ובאמת שם ישראל לעולם אינו מתבטל לגמרי, ומזה אמרו אף על פי שחטא ישראל הוא, כי יש חלק לכל איש ישראל בזה השם, והוא חלק הנשמה שמסתלקת כשאדם חוטא, אף על פי כן יש בה כשלון על ידי עונות האדם, ובגוף הוא עון ובנשמה חטא ומכשול, כן הוא בפרט כל איש ובכלל ישראל... (שבת תשובה תרס"ה)

חג הסוכות הוא שמקרב הקב"ה את בני ישראל בתשובה מאהבה ושמחה, ועל זה נאמר "על כל פשעים תכסה אהבה", והיא הסוכה... ולעולם נשאר אהבה בלבות בני ישראל לה', אך החטאים מכסים, ובימים אלו נגלה האהבה, וזהו על פי אמרם ז"ל על ידי תשובה מיראה זדונות נעשים כשגגות, ועל ידי אהבה נעשין כזכיות. והנה כתיב "עונותיכם היו מבדילין", משמע כי העון שהוא מזיד הוא מבדיל ולא שוגג, ולכן כשנעשין כשוגגין שוב אין הבדל, ויכולין אחר כך לעורר האהבה, וכשמתעורר האהבה שוב על כל פשעים תכסה אהבה, היינו שלא נשאר מהפשע כלום ונעשה כזכות... (לסוכות תרמ"ד)

שם משמואל:

...ולפי האמור יובנו דברי הש"ס סנהדרין צ"ט, שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק עליו הכתוב אומר כי דבר ה' בזה וגו'... דמאחר שראוי לו לעסק בתורה שהיא מירוק ושלימות השכל ואינו עוסק, על כן שורה עליו כח רע לעומתו שמעוות ומטעה את השכל עד שמביאו לחטא עבודה זרה או לאביזרייהו, שהוא פגם השכל, ואדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח... (נח תרע"ד)

..ועל כן נמי בכל האדם שלפי הטבע והרכבת גופו ושינוי העתים ותולדות הימים הוא בעל שינוי, וכאשר ישתנה לשעתו ויסיר ממנו ההארה האלקית אפילו לשעתו בלבד, מכל מקום באים במקומה כחות אחרים המושכים אותו לרע חס ושלום בעל כרחו שלא בטובתו, ועל כן אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה בא לכלל חטא, ואף לאחר החטא נמי, אף כי חסיד גדול היה, אמר אכלתי ואוכל עוד, כבמדרש... כי מאחר שנשתנתה דעתו תיכף שרה בו כח אחר זר שמשכהו לחטא שוגג, ואחר כך בשביל שהניח דעתו של הקב"ה והלך אחר דעתו של נחש ונסתלק ממנו הענין האלקי לגמרי, שרו עליו כחות חיצוניים עוד יותר עד שתקפו עליו בכח בעל כרחו, והרגיש בעצמו שעוד אין כחו בידו, ואמר אוכל עוד. ולאו דרך מרידה אמר, אלא דרך התאוננות ומר נפש... ודוגמת זה היא יראת הצדיקים שמא יגרום החטא, שמאחר שהאדם בטבעו הוא בעל שינוי ואפילו לשעתו, שוב יש חשש שיפול ברשת החטא על ידי כח זר, שישרה בו במקום סילוק ההארה האלקית ושמירתה, ואז יש חשש לסילוק הענין האלקי לגמרי וישארו בו כחות רעים ביותר, עד שיוכלו להביאו לחטאים גדולים... (ויצא תרפ"א)

...ואמרנו כי באמת אינו מובן איך אדם בר דעת עובר עבירה, ואינו משים אל לבו שהשי"ת עומד עליו ורואה את מעשיו. ועוד הלה' תגמלו זאת. וגם מעלת נפשו איך הוא בעצמו משפילה עד שאול תחתיה, וגם על כל תנועה ותנועה יהיה צריך ליתן דין וחשבון... אך התירוץ הוא, שיצר הרע מטמטם את לבו ומשכח ממנו כל החשבונות, אך התינח בשעת עבירה אבל אחר כך שיצר הרע מניחו ורשעים מלאים חרטות, איך איננו קורע את בשרו מעליו ומתמרמר עד מאד. אך גם בזה אל תתמה אל החפץ, כי בכל עבירה נברא מלאך מקטרג משחית, וכמו למעלה כן למטה מטמטם את לבו ותרדמת מרמיטה מפיל על האדם, ומחליק הדבר בעיניו ומבקש לו התנצלות להקטין עד מאד את החטא, וזהו המונע מתשובה... (ויגש תרע"ד)

והנה ידוע דפגם שמירת הברית הוא בכפלים, שפוגם במחשבתו, כאמרם ז"ל ביבמות נ"ג אין קישוי אלא לדעת, ופוגם בעשיה. ולעומת שפגם למטה פגם גם למעלה בכפלים, פגם במחשבה העליונה בסוד ישראל עלו במחשבה... ברצונו יתברך לישראל... ובמה שפגם בעשיה והשפיע במקום שאינו ראוי הוא פגם למעלה בכנסת ישראל... (משפטים תער"ב)

...ולמה אמרו חז"ל בכל מקום הרהור הלב, וגם בלישנא דקרא הכי הוא, "וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום". ונראה מזה דהנה מחשבות אדם כים נגרש השקט לא יוכל, וכל רגע ורגע בלי הפוגות כלבוש יחלופו, וזה איננו ביד האדם לעצור בעד המחשבה שלא יעלה על מחשבתו מה שאינו ראוי, ועל כן אינו שייך לומר שיש בזה חטא, שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. אלא העיקר שלא יהא האדם משים המחשבה אל לבו להרהר בה, וכמו ששמעתי מכ"ק אדמו"ר זצללה"ה פירוש הדברים (במדבר ט"ו) "ולא תתורו אחרי לבבכם", שהוא מלשון "וישובו מתור הארץ", היינו שלא ירגל ויפשפש במחשבה זו אלא יסלקה תיכף מחשוב בה, כי זה מביא שימצא הדבר חן בעיניו... ועל כן יצדק מאד לכנות את ההרהור במחשבות הלב ולא במחשבות המוח, כי במחשבת המוח עדיין אין בו חטא, אלא כאשר תבא המחשבה אל הלב והתעורר הלב לרגלי המחשבה אז צריך כפרה... (ויקרא תרע"ה)

...והנה ידוע כי שורש כל החטאים הוא התשוקה וחמדה לדבר שאינו ראוי, ואפילו חטא עבודה זרה נמשך ממה שמשתוקקים למשוך השפעת כוכבי השמים וכסיליהם. וכמו בחטא אדם הראשון של עץ הדעת, שנאמר "וכי תאוה הוא לעינים" וגו', וזאת ידוע כי מטבע האדם שתהיה לו תשוקה, ואם אין מניח את התשוקה במקום הראוי, היינו לעבודת השי"ת, בהכרח הוא משתוקק לדברים פחותים וחומריים... אך מאין יבא להשתוקקות הקדושה כל עוד מצאותו לא רחץ, רק כאשר בזמנים מיוחדים שנפתח מעט היכל האהבה מזה יכולה לבא בלב אדם אהבה והשתוקקות להקדושה, אבל על כל פנים קשה שיפתח ההיכל ההוא בעוד התשוקות החיצוניות קיימות למען לא יצמחו מזה אהבות חיצוניות... (צו תרע"א)

...ונראה על פי מה שכתבנו במקום אחר, שענין השוגג שהזדמן לאיש ישראלי לעבר עליו בלי דעת, הוא מחמת שבודאי כבר השתוקק לאותו דבר אף שהיה זהיר מלעשותו מחמת ציווי השי"ת, מכל מקום מאחר שהשתוקק לזה הרי יש לו חיבור לזה הדבר, ועל כן מזדמן אליו הדבר הזה לעבור עליו בשוגג, והכפרה היא על מה שהשתוקק, המחשבה... (שם)

...ויש לומר דהנה ידוע שאין להסט"א חיות אלא מהקדושה ומחמת עוונות ישראל נתרבה אצלם השפע, ואם כן מובן אשר הם תמיד משתוקקים ומתאמצים להכשיל ולהחטיא את ישראל חס ושלום, אך אמרנו במאמר הקודם שישראל השי"ת בכבודו ובעצמו הוא משגיח עליהם ומנהיג אותם, הוא הוא היצר השלם, ואין תשוקת יצר הרע אלא על קין וחביריו, ואין תשוקתו של הקב"ה אלא על ישראל (ב"ר כ'). ופירשנו שהיצר הרע מכניס מחשבות רעות לקין וחבירו, והקב"ה להבדיל מכניס מחשבות קדושות בישראל, ומכל מקום בודאי כל טצדקי (עצות) דאפשר להן למעבד הן מצד להכשיל את ישראל בודאי עושין. והנה כתיב (תהלים ק"ו) "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם"... כי אומות העולם מקלקלין את האויר במעשיהם המתועבין, כי אפילו מחשבה נחקקת באויר, כמו שכתב הרמ"ע, וכמו בגשמיות השואף לקרבו אויר מושחת משחית את גופו, כן הוא ברוחניות, שקלקול האויר מטמטם את הלב והמח, ועל היפוך אוירא דארץ ישראל מחכים. ומחמת טמטום המוח והלב נתקלקלו נמי המעשים, ועל כן מובן שזהו מתחבולות הסט"א להכניס מחשבות רעות ללבם של האומות שישראל יושבין בקרבן, לעשות מעשים יותר מכוערים, כדי לקלקל את האויר בכדי ללכוד בהם איזה נפשות מישראל... (אחרי תרע"ד)

...מכל מקום שורש כל החטאים הוא מעשה העגל, ושורש שרשם הוא חטא מכירת יוסף כמו שהארכנו במקום אחר. והנה חטא העגל הוא עבודה זרה, שהיא טעות בשכל, והיא שורש כל החטאים הנצמחים מפאת עקימת השכל ועקשותו, וחטא מכירת יוסף הוא פגם בצדיק יסוד עולם שומר הברית, והוא שורש כל החטאים הנצמחים מפגם ברית, ובאמת כל החטאים בכללם נמשכים מחמת קלקול השכל, כאמרם ז"ל (סוטה ג') אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, וכן כל החטאים בכללם נמשכים נמי מחמת פגם ברית... (שם תרע"ו)

...והנה יש לפרש כן בעבירות שבאדם, יש שבאין מכח שכבר כלתה ממנו חיות הקדושה על ידי העבירות ונדבק לסט"א, וזוהי הסירכא שעל ידי נקב, ויש שנשתקע בטינופא דהאי עלמא היפוך מצות קדושים תהיו, ואובדת ממנו החיות לאט לאט עד שיבא לידי עבירות חמורות בשאט נפש... והנה בראש השנה הוא חידוש מעין חידוש הבריאה, והגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצוקללה"ה שענין השופר הוא הפחת רוח חיים חדשים בלב ישראל, כמו שהיה בתחילת הבריאה, שכתוב "ויפח באפיו נשמת חיים"... ועל כן השופר מועיל אפילו למי שכבר כלתה ונאבדה חיותו ממנו לגמרי, אם על כל פנים הוא מבין למצבו כי ברע הוא, והמתאמץ להשיג חיים חדשים זוכה לחיים חדשים וכקטן שנולד דמי, וזהו "אורי" בראש השנה... אך זה שהוא כסירכא שסופה לנקוב חמור מן הראשון, שעל כל פנים יודע ומבין כנ"ל, אבל זה שאבדה ממנו החיות לאט לאט והוא לא ידע, והוא כבשר המת שאינו מרגיש באיזמל, זה נצרך לישועה גדולה מאד, שכל הישועה באה מכח זולתו... וזו שבמדרש "וישעי" ביום הכפורים... (שבת תשובה תר"פ)

...דהנה יש להבין, הלא כל שכר ועונש הוא רק מפאת הבחירה שהיא חפשית, ושאין לאדם שום מכריח לשום צד, ואם כן התינח בעבירה ראשונה, אבל משניה ואילך הלא עבירה גוררת עבירה וכמעט שהוא כאנוס או כשוגג, ועל כל פנים הבחירה איננה כל כך חפשית, ולמה מענישים על כל עבירה? ...וכמו בנשבע שלא לשחק בקוביא שכתב הריב"ש בתשובות סימן קע"ב שאסור לילך למקום שיהיה מוכרח לעבור על שבועתו, גם בנידון דידן, מאחר שהוא שהביא את עצמו לאונס אינו נחשב כאונס, והנה ביום הכפורים שנמחלו כל העוונות נמחל גם חטא זה שהביא עצמו לאונס, ומכל מקום הרי עדיין רודפין אחר האדם לגררו לעבירה, ועל זה צריכים הגנה בסוכה... (סוכות תרע"ג)

ר' צדוק:

...ויהודה הוא המברר דבר זה, דאף על פי שחטא ישראל הוא, וכמו שדרשוהו בסנהדרין (מ"ד א') מקרא "דחטא ישראל" במעשה דעכן שהיה משבט יהודה, וזהו החטא הראשון שהיה מביאתם לנחול הארץ הראויה לצדיקים ושם הפליגו רז"ל בחטא עכן עד למעלה, ועם כל זה אמר "היום הזה עכור ולא לעולם הבא", כי אפילו נשתקע למקום שנשתקע שורש היהדות אינו ניתק כי יהודה נקרא כולו על שמו של הקב"ה, כמ"ש בסוטה (ל"ו ב') והיינו כי חלק ה' עמו ואי אפשר להיות ניתק מזה כלל, וה' אחרונה שבשם מורה על מדרגה האחרונה שרגליה יורדת מות בעולם העשיה הגופני בעולם הזה הנקרא עלמא דשקרא...

וביוסף יש רק ג' אותיות ראשונות דשם, שהוי"ו הוא אות אמת (זה"ק ריש ויקרא) דרגא דיעקב, והיינו הדבוק באמת שאינו חוטא כלל, והם צדיקים גמורים שהם מועטים מאד בכל דור. אבל הקב"ה בחר בכל זרע יעקב להיות לו לעם ולגוי אחד בארץ ולא ידח ממנו נדח...

וזהו עיקר היהדות שמצד השי"ת, וכמ"ש בר"ה (י"ז א') פושעי ישראל בגופן קרקפתא דלא מנח תפילין היינו שאין לו שום קישור במחשבתו עם קדושת השי"ת שלמעלה, שזהו ענין הקרקפתא דתפילין שמורה על מחשבות מוחו שמשועבדים להשי"ת וקשורים עם פרשת היחוד וקבלת עול מלכות שמים ועול תורה ומצות. אבל פושעי אומות העולם הוא בעריות, דהם אין להם שום אחיזה וקישור בפנימיות כלל רק מצד החיצוניות, ועיקר הצדקות והתמימות שנשתבח נח הוא מה שלא נכשל בחטא דור המבול, דזהו הצדקות השייך לבן נח ביחוד... כי אין להם הפתח לתשובה שבה' אחרונה הרומז לכנסת ישראל, דרק להם ניתן. ועל כן לא שייך פושעי ישראל בגופן שאין להם תקנה, דכיון דיש תקנה בתשובה ואפילו פושעי ישראלים מלאים חרטה ואפילו לא שב לגמרי מכל מקום מי שחוטא רק מפני התאוה אי אפשר שלא יתחרט בלב אחר שעבר התאוה והחשק, הגם דאינו תשובה גמורה שיגיע למקום שבעלי תשובה עומדין, מכל מקום כבר יצא מכלל פושעי ישראל. ועל כן לא משכחת לו פושעי ישראל בגופן אלא קרקפתא דלא מנח תפילין שזהו לא מצד התאוה... (חלק א פוקד עקרים עמוד כא, וראה שם עוד)

פעמים יש אדם עומד בנסיון גדול כל כך עד שאי אפשר לו שלא יחטא, כד"ש (ברכות ל"ב) מה יעשה הבן וכו'. ובזה הוא נחשב אונס גמור דרחמנא פטריה, וגם בהסתת היצר בתוקף עצום שאי אפשר לנצחו שייך אונס... ועיין מ"ש בכתובות נ"א גבי תחלתו באונס אפילו צוחת לבסוף שאלמלא מניחה היא שוכרתו מותרת לבעלה, מאי טעמא יצר אלבשה, הרי דזה נחשב אונס גמור, אף על פי שהוא מרצונה, מכל מקום יצר גדול כזה אי אפשר באדם לכופו והוא אונס גמור ואין בזה עונש אף דעשה איסור כיון דהיה אנוס. אבל האדם עצמו אינו יכול להעיד על עצמו בזה, כי אולי עדיין היה לו כח לכוף היצר. (חלק ב צדקת הצדיק מג עמוד יא)

כל אחד ידע שבמה שיצרו תוקפו ביותר הוא כלי מוכן לאותם דברים ביותר להיות נקיים וזכים אצלו, ובדברים שהרבה לפשוע בהם ידע שהוא כלי מוכן להיות דייקא באותו דבר נקי ובר לבב. ולכן איתא בוי"ר (כ"א) שבאבר שבו חטא בו יעשה מצות. ואין זה רק תיקון לעבירה הקודמת מדה כנגד מדה, אבל הוא גם תיקון נפשו בפרט, כי כל אחד נברא לתיקון איזה דבר פרטי אשר בו נתייחדה נפשו בפרט ואין לה חבר... (שם שם מט עמוד יג)

בדבר שאדם נקי ממנו ואין לו שום נגיעה ותאוה נקרא צדיק לאותו דבר... וכן דרשו רז"ל כי כשלת בעונך - באו לך מכשולים בעונך, ומן המכשולים שאירע לאדם יכול לדעת דברים שאיננו נקי מהם עדיין במעמקי לבו. ואז"ל (ב"ר מ"א) על לוט, מי שלהוט וכו' סוף וכו', ולפעמים המכשולים במכוון כדי לעוררו על ידי כן שישוב על אותו דבר. (שם שם נח עמוד טז)

וזה סוד גם כן מה ששמעתי על פסוק "שפתי צדיק ידעון רצון" כי האריז"ל כתב סגולה למי שיצרו מסיתו לאיזה עבירה לדבר בפיו כמה פעמים פסוק הלאו של העבירה על ידי זה ישתנה הרצון... (שם שם צח, עמוד כח)

...וסתם עבירה שבתורה כולה היינו שלוקח הנאתו וצרכיו ומשתמש בכחותיו בלעדי רצון השי"ת, דהיינו השבח מקודם לו ית' שנתן לו הנאה זו וכח זה. וזהו כל ענין עבירה ורמיזות של כל השס"ה לא תעשה. ודבר זה ביד האדם להיות בשב ואל תעשה, וכאשר מתעורר לפעולה ושימוש שהוא התעוררות גופני אז יתעורר בנשמתו גם כן לדעת שהשי"ת מעוררו בכח זה, ועל ידי זה יבוא להיות "אנכי" קבוע בלב וקיימא תמיד לא יזוז רגע אחד. וזהו תקנת רז"ל בברכות על כל דברי הנאת הגוף במזון ובראיה ובשמיעה... (שם רלב עמוד קי)

עצם הנפש הוא כח החיות ומחשבה דבור ומעשה הם לבושי הנפש שעצם החיות מתלבש בהם במעשה הפרטית שעושה וכן בדבור ומחשבה וכידוע, וכל מצות התורה הם כלולים בג' אלו מחשבה דבור ומעשה, ולכך הם מלבושים לנפש. וכן ההיפך בעבירות, וזה טעם שהמשילו רז"ל (סנהדרין מ"ד) הרשעים לאסא דקאי ביני הוצי דאינו אלא לבוש מלבושים צואים ורעים אבל עצם הנפש הוא חלק א-לוה... (שם רסב עמוד קמה)

הכניסה לרע הוא על ידי ליצנות, כמ"ש ז"ל (יומא ל"ח) הבא לטמא פותחין מקרא דללצים הוא יליץ, מבואר דלץ הוא הביאה וכניסה לכל מיני טומאה... דכמו שמתעורר למטה כך לעומתו למעלה, והלץ מלמעלה גם כן מתלוצצים ממנו, פירוש מראים לו כאלו יש להתלוצץ באמת מאותו דבר. וזהו פותחין, שנותנין לו פתח להתלוצץ... והם מד' כתות שאין מקבלים פני שכינה, פירוש המעכבים ומבלבלים המחשבה בתפלה ובעת רצונו לדבק בו ית' במחשבות זרות, והם ד' כחות שבלב המכונים בזוהר אבא ואמא דכר ונוקבא כנודע והם ברע, ר"ת חשמ"ל, חנפים הוא האומר לרע טוב, וליצים הוא הראשית האומר לטוב רע... (שם רסד עמוד קנ)

כשרואה איזה עבירה אמרו בספרים יבין שיש בו שמץ מנהו, דלולא כן למה ראה, וזהו הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מיין, יבין למה ראה אם אין בו עצם העבירה יש בו שמץ המביא... (חלק ג קומץ המנחה עמוד כא)

...וכמעט אין אדם שיהיה נקי לגמרי גם בלבוש החיצוני מהמחשבה שיהיה בלתי לה' לבדו ולא יעלה כל ימיו על מחשבתו רגע אחד הרהור אחר. וחטא אדם הראשון היה במחשבה כמ"ש בתקוני זהר שם, וזהו הדמיון שהכניס בו הנחש במה שאמר "והייתם כאלקים" וגו', כי זהו שורש של כל המחשבות של תוהו והבלים ודמיונות שבאדם לדמות עצמו שיהיה באיזה מעלה וענין שהוא למעלה ממנו ושאין ראוי לה כל אחד כפי השגתו... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד ג)

ועל כן נקרא אדם לשון אדמה לעליון שהוא בקדושה שורש בריאת האדם היה לדבר זה, אלא שמצד הידיעה דטוב ורע בא היצר הרע והחשק להדמות לעליון מצד התאוה והחשק לגרמיה שהוא הרע, ולא על דרך הביטול בא התחלת הסתת הנחש "והייתם כאלקים" וגו' לפתותו שיוכל להתדמות עצמו לא שיתבטל ויתכלל במקורו רק שיהיה נפרד ורשות לגרמיה וכאלקים שזהו ע"ז גמורה... (שם עמוד יג)

...אבל באמת מצינו עבירה לשמה דגדולה ממצוה שלא לשמה, כמ"ש (נזיר כ"ג ב'), וגם זה נקרא צדיק שכל מעשיו לשם שמים אפילו לדבר עבירה, ולעתיד יתברר כן על חטאי בני ישראל כמשז"ל בשבת (פ"ט ב') על פסוק "אם יהיו חטאיכם כשנים" הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית, שיתברר שהיה מסודר מאמיתות רצון השי"ת שיהיה כן, ואם כן גם בזה עשו רצון השי"ת, והכל היה כמו עבירה לשמו... (שם עמוד טו)

וזהו עיקר ההצלה מהחטא כשמונע ההתחלה בראיה שזהו התחלת כל חטא, כמו שלמדנו מחטא הראשון שהיה בעולם, שהוא בנין אב לחטאי כל הדורות, ודבר זה הביא החושך לעולם ונעדרה הראיה הקדושה מהם, ונשארה השמיעה שמשמש גם בחושך, והשי"ת חושב מחשבות להשיב נדחים כי לא יחפוץ במות המת, והשמיעם קולו בגן, ואלו זכו לשוב על ידי השמיעה היה מסתלק החושך והיו זוכים אחר כך גם לראיה, וכמו במתן תורה שהתחילו לתקן חטא אדם הראשון אלמלא קלקלו אחר כך... (שם עמוד קנה)

ומצד האהבה יוכל להכניס עצמו לענין כזה על דרך עבירה לשמה דיעל, ולא מצינו בפירוש בתורה שדבר זה מותר רק מהתם הוא דילפינן, והיא מרוב חשקה ואהבתה להצלת ישראל ולבער צורר ואויב ה' כמוהו מהעולם לא הביטה על העבירה ועל הזוהמא שהטיל כמ"ש (נזיר כ"ג ב'), שדבר זה רעה הוא אצלה, מכל מקום הפקירה גם נפשה בשביל דבר זה שחשבה אפילו אין שום היתר לדבר זה והיא תענש על זה מכל מקום מוטב תאבד היא ויאבד צורר ה' מהעולם. ועל דרך זה עשתה אסתר במה שאמרה "וכאשר אבדתי אבדתי", היינו גם על אבידת הנפש חס ושלום מה שעשתה עבירה ברצון להצלת ישראל, וכן מה שאמר שמשון "תמות נפשי עם פלשתים"... (חלק ה תקנת השבין עמוד יז)

...ושורש ויסוד כל אותם הטעמים הוא הטעם שגילה רבינא דכל הטומאות נמשכים מזוהמת הנחש ומשכא דחויא שבו נתלבשו גופות בני אדם בעולם הזה בכתנות העור הגופני המלא זוהמא, ואם הנחש עצמו טהור לפי שעושה רק מעשה קוץ והוא כגרזן ביד החוצב, לעתיד יתגלה כי גם כל מעשינו המה רק כגרזן ביד החוצב שהם סדורים ובאים מששת ימי בראשית, ועל ידי זה כשלג ילבינו. ודבר זה הוא כשיתגלה אותו שורש קדושת ישראל במקור מחצבה שנעלם בעולם הזה, שאינו נגלה אלא לאותם שזכו להתלבש בכתנות אור תחת עור דחויא... (שם שם עמוד קסג)

כאשר ישראל בין האומות הם אז בריחוק מן השי"ת ואז נמשלו כשושנה בין החוחים, כמשאז"ל (שהש"ר ז' ג') על פסוק סוגה בשושנים, כשושנה אדומה וכו', שזה רומז על עת נידות וזמן הריחוק דכנסת ישראל מבעלה, והיינו בעת החטא, דאז נקראים גם העכו"ם בנים למראית עין בעולם הזה השפע הולך להם, אלא דמכל מקום את רעייתי, ומתייחד אדם עם אשתו נדה דסוגה בשושנים (סנהדרין ל"ז), ולכן "אני ה' השוכן אתם בתוך טומאותם", רק אתם ולא בקרבם דהיינו קירוב בשר... וזהו כל חטאי ישראל דוגמת דם נדות באשה שהוא מתולדה וטבע הבריאה שיהיה כן. ואז"ל בנידה ל"א שהוא כדי לחבבה על בעלה, וכך בכנסת ישראל כל החטאים וימי הריחוק... כי התחלת הבריאה היה על ענין זה, כי להיות רק צדיקים עושי רצונו הרי כבר יש מלאכי השרת, ותכלית הבריאה היה האדם המוכן לחטא, רק המכוון הוא שכנסת ישראל שהם בחטאים גם כן כשושנה, שהוא עשב גדל בין החוחים אלא שהוא נאה ובעל ריח טוב... (שם רסיסי לילה עמוד מט)

...וכמו שהוא ברייתו של עולם כך התורה שבה נברא העולם, והוא הדפוס של מעשה בראשית מסתמא גם היא כענין ברייתו של עולם ממש. וזה שאיתא (שבת פ"ט) חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית, היינו שכך הוא סדר ימי בראשית, ונמצא כל העונות וענשיהם הכל כך עלה במחשבה בהכנת היציאה לפועל שמתברר אחר שיוצא לפועל כשהעומד על דברי תורה אחר שנכשל אז מבין איך המכשול היה בו צורך וסיבה לזה. וזהו הנחמה לפורעניות, ששורש לשון נחמה כמו וינחם וגו', שהוא לשון חרטה, וכך המתנחם מפורעניות הוא שמתחרט על צערו אז, וזה כשנתברר לו אחר כך שלא היה כלל פורעניות מעון ובחנם נצטער, כי הבירור שהוא היה הכנה לטוב... (שם עמוד צא)

...וכן יוסף משיתא אף שפקר מקודם ונכנס להיכל, מכל מקום אחר כך לא נתרצה במסירת נפש וקידש שם שמים, וזהו ריח בגדיו דדרש כמו ריח בוגדיו, והוא שמהריח של הבגידה שמקודם נתעלה ביתר שאת, שנתגלה פנימיות לבבם שבשורש ישראל מקושרים בהקדושה, כענין מ"ש (ברכות יז) גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה. וזהו אף בקל שבקלים כמו שהיו הם מקודם, ומזה נתברר שגם הבגידה שמקודם היה ברצון השגחתו ית', והוא מ"ש (ב"ר פ"ד) "למה ה' תתענו ה' מדרכיך" וגו', כשרצית נתת בלבם של שבטים לאהוב, וכשרצית נתת בלבם לשנוא... אמנם כי כן הוא הסדר כשנתודע לאדם מקודם בטח בנפשו שמעשיו הטובים אינם מכחו רק מהשגחתו ית', וזהו כשרצית נתת בלבם לאהוב, אז גם אם חלילה יזדמן לפניו לפעמים איזה מעשה שלא כהוגן יוכל לבטוח שגם זה היה בהשגחתו ית', והיינו נתת בלבם לשנוא. ועל זה מרמז דוד המלך ע"ה "ה' רועי לא אחסר וגו' ינחני במעגלי צדק למען שמו", היינו שהיה ברור לנגד עיניו שהשי"ת רועו ומנהיגו ללכת במעגלי צדק ויושר ולא בכחו יגבר. על ידי זה גם כי אלך וגו' לפעמים גם כן לא אירא רע כי אתה עמדי, שגם שם אתה עמדי... (פרי צדיק לחנוכה ו)

...ועל כן ביקש מהשי"ת "תנה עון על עונם", שיהיה עון זה גורר עון מפורש, והיינו שיכשלו בדבר שידעו שהוא עון, ולא יוכל היצר הרע לסמא עיניהם להשים חושך לאור, ואל יבאו בצדקתך, היינו שלא יסברו שהם צדיקים... ועל ידי שיהיה העבירה גוררת עבירה מפורשת יתנו אל לבם שמה שרודפים לדוד גם כן חטא ועון, ורק היצר הרע סימא עיניהם לומר לרע טוב, ואז ישובו בתשובה. וזה שאמר ששכר עבירה עבירה, שלפעמים היצר הרע מטעה לאדם שמלמדו להועיל, כענין מ"ש (חולין צ"ב) כתלמיד חכם נדמה לו... רק יעקב אבינו ע"ה שמדתו אמת הרגיש אחר כך כי מרמה ידבר, אבל שאר בני אדם לפעמים היצר הרע מסמא עיניהם ואומר לרע טוב... והאדם עובר עבירה ונדמה לו שעושה מצוה, וכשיש לו זכות שיקבל שכר על העבירה, והיינו שיעשה תשובה מאהבה ויהיה זדונות נעשות כזכיות ויקבל עליהם שכר, כמו שנאמר "עליהם הוא יחיה". אז עבירה זו גוררת עבירה מפורשת לעין וישים אל לבו ששורשה הוא ממה שעבר עבירה בדומה לה ונדמה לו שעושה מצוה, ויעשה תשובה עליהם ויהיו נעשות כזכיות, ויקבל עליהם שכר... (בשלח יד)

...וקחשב שם על עכן כל עבירות חמורות שעבר על ה' חומשי תורה, מושך בערלתו היה ועוד. ולכאורה יש להבין למה תלו בו החטאים שאינם מפורשים, והלא אמרו שם (סנהדרין ק"ו) בכולם לא תפשי למדרש לבר מבלעם הרשע דכמה דמשכחת ביה דרוש, והרי אף באותן שנמנו שאין להם חלק לעולם הבא אמר שלא ירבו לספר ולדרוש לגנאי, כיון שהם מזרע יעקב, לבר מבלעם... אך כיון שבו כתוב "חטא ישראל", ללמד שאף על פי שחטא ישראל הוא, באו חז"ל להורות דכל שהוא ישראל אף אם הרבה לפשוע והגדיל עונות עד לשמים מכל מקום ישראל הוא, ואסא קרו ליה רק דקאי ביני חילפי (הדס בין הקוצים), והיינו שבאמת רצונינו לעשות רצונך, ומי מעכב, שאור שבעיסה... (תצוה יב)

...ולזה שלחו לו (לעוקבא בר נחמיה ריש גלותא והיינו נתן דצוציתא) לדזיוו ליה כבר בתיה, שזכה על ידי התשובה גם כן לאור מקיף, כי מקודם היה משוקע בענין העבירה גם כן שלא כדרך שכל האנושי, כמו ר"א בן דרדריא, רק שעל ר"א ב"ד אמרו (ע"ז י"ז) מחמת שאדוק בה טובא כמינות דמיא, לזה לא היה יכול לחיות אחרי תשובתו, ומר עוקבא אף שהיה גם כן משוקע כל כך עד שאמרו עליו הרופאים שימות, עם כל זה התגבר על יצרו ועשה תשובה כל כך עד שזכה לאור מקיף למעלה משכל אנושי, כי כפי גודל שיקוע הנפש בעמקי חשכות הקליפות לעומת זה אחר כך בתשובתו זוכה לאור היותר גדול... (פסח כג)

"גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי", הענין על פי מה שאיתא (ברכות ס"ג) על פסוק "בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך", אמר רבא אפילו לדבר עבירה, וגירסת ע"י אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי, והיינו אף שעובר עבירה מפורשת שעובר על לאו דלא תגנובו, מכל מקום כיון שאינו שוכח את השי"ת ומאמין בה' בשעת מעשה דקרי רחמנא, על זה נאמר "והוא יישר אורחותיך", שהשי"ת יישר ארחותיו ולא ידח ממנו נדח ויהיה לו תיקון... וכן נראה מפירוש הרמב"ם ז"ל סוף ברכות שכתב לפרש בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע, ואפילו בשעת העבירה והכעס והאף שכל זה הוא יצר הרע... אבל כתיב בפרשה זו "ממרים הייתם עם ה'", דהיה צריך לומר ממרים הייתם סתם, או ממרים הייתם לנגד ה', אך הפירוש הוא שזה לא אמר לחסרון, רק אמר "זכור אל תשכח וגו' למן היום אשר יצאתם מארץ מצרים" וגו', דשם היה חטאם ששכחו בה' לגמרי, מה שאינו כן אחר שיצאו ממצרים זכו שאף שעשו חטאים מכל מקום ממרים הייתם עם ה', היינו שהשי"ת לא נשכח מאתם לגמרי אפילו בשעת העבירה... (עקב יט)

...דהיינו אחר התשובה יתברר שכל מה שעבר עליו היה גם כן מרצון השי"ת, שברא את האדם עם היצר הרע, וכמו שאמרו ז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקב"ה שעוזרו לא יכול לו, ונמצא שיוכל לבא זה האדם בטענה שכביכול השי"ת היה המסבב והאומן מפני שסילק אז העזר ממנו להתגבר על יצרו, וכאשר מצינו בטענת קין להשי"ת... הלא אתה בראת בי היצר הרע ואתה הנחת אותי להרוג אותו... ויוכל להתחזק בזה שלא יפול בעצמו ובכח הזה יתחזק לשוב... (תבא י)

שובה ישראל... ובודאי הכאן מיראה שאמר כאן המכוון על יראת העונש, כי יראה האמיתית היא כמדרגת אהבה, רק כפשוטו שלאחר החטא מתחרט מיד, וזהו בכלל בכל נפשות ישראל שיש להם מיד הרהור תשובה ועל ידי זה נעשה העון כשוגג. כי עיקר החילוק בין מזיד לשוגג הוא עם המחשבה, שהמזיד עושה המעשה ברצון ובמחשבה, אבל השוגג עושה רק במעשה לבד, וכאשר המזיד מתחרט במחשבתו אחר החטא אז נמחה החטא של המחשבה ונשאר רק המעשה בלבד כשוגג, ועל גוף מעשה העון נצרך לזה הד' חילוקי כפרה שאמרו חז"ל... (וילך יח)

חכמה ומוסר:

היוצא לנו מזה, כל מה שהחטא יותר עמוק, מי יודע כמה יסורי גיהנם מעמיקין לו יותר, ולכן יש לאדם לפחד מאד על החטא שחטא, פן העמיק בחטא יותר, ומי יודע כמה יסורי גיהנם רחמנא ליצלן מעמיקין לו.

ואם נרצה לדעת השערה בהתחלקות החטא לפרטים דקים, נוכל לשער מחטא מי מריבה, אשר אין אנו מבינים מה קדוש השם יותר בדבור אל הסלע מבהכאה, וגם היה מחמת שאמר לו "קח את המטה", והיה סובר להכות בו, היש שוגג גדול מזה? ועם כל זה נענש עונש גדול כל כך אצלו...

זולת זאת כבר דברנו כמה פעמים להודיע שהפסק (עונש) היותר גדול הוא מי שנכתב עליו בתורה בתואר חטא, אף שלא חטא באמת. דאיתא בשבת סוף במה בהמה, כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה... ועם כל זה איתא במדרש, מוטב היה גורף ביבין ולא נכתב עליו המקרא הזה. והנה כאשר נתבונן מה היה שלמה המלך מתוקן במלכותו, וכמה גדול היה קדוש השם ממנו... ולבסוף בא המדרש ואמר עליו מוטב היה גורף ביבין - אף שבאמת לא חטא, היש קץ לפסק הזה שנכתב עליו... ומזה נוכל להבין כמה אדם צריך לעמול אף על חטא קל אחד, ומכל שכן על חמור, ומכל שכן כמה חטאים... (חלק א לו)

...וכבר אמרנו כמה פעמים, כי האדם נדמה לו כאילו עובר על רצונו של מקום, והאמת כי לא יוכל לעבור על רצונו, רק לגמול לנפשו רעה... ואם ידמה לו כי צלחה לו, אין זה רק כאחיזת עינים... אחי יוסף בקשו לבטל החלום שלו, והנה סיבב המסבב שהם בעצמם הוליכוהו לקיום החלום... קרח אמרו עליו חכם גדול היה ומטועני הארון, ונפל בלבו גם כן שטות מאחיזת עינים כי ישבר מעשה ידיו של משה רבינו ע"ה, בהסיתו רבים מישראל לבטל התמנות שלו... אחרי ראותו בעיניו מיתת המרגלים ואחרי הקצף הנורא על כל דור המדבר, ראה מה אחיזת עינים עושה על היותר גדול לגרום רעה לעצמו... (שם סב)

...עם כל זה כשדבר עמהם ציווי השם הסיר המסוה מפניו, כענין האי דמחדדנא טפי מחבראי, דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה וכו'. ולכן רצה משה רבינו ע"ה שיבינו ישראל יותר ציווי השם, והסיר המסוה. הרי שכיסוי דק מדבר גשמי היה מחיצה מלהבין דברי השם, ונוכל להבין כמה חוצץ גשם החטא, אף כל דהו של חטא, וכל שכן חטא גמור כמו גאוה ותאוה וכל המדות הרעות ועבירות מעשיות, כמה חוצצים בפני הקדושה... (שם סג)

והסברנו כי העבירה אינה ענין בפני עצמו, אבל היא כמו האוכל אכילה המזקת, אין אנו מבינים איך יסבול מזה יסורים אבל אנו רואים הנסיון כן, ככה עכירה בנפש היא מחלה בנפש אשר תסבול הנפש הרבה ממחלתה, וכל שכן העושה ביד רמה... (שם סח)

אבל מבהיל מאד הענין זה, כי האדם היותר גדול, אם נמצא בו חטא כל דהו לא יועיל לו כל ההבטחות שבעולם. למה זה דומה לאהובו של המלך שהבטיחו בכל טוב, ואם אחר כך הולך ומתרחק ממנו, למי ייטיב? כך הקב"ה מבטיח למקורביו להיטיב, אימתי, כשיהיה קרוב לו, מה שאינו כן חסרון כל דהו הרי נרחק ממנו, כי הדבק במדותיו ציונו, והחסרון היפוך זה... (שם עה)

מצינו שהחמירה התורה במכה אביו ואמו, וחייבה רק חנק, ומקלל אביו ואמו רק בפה ולא במעשה חייב מיתה יותר חמורה בג' מדרגות, היינו סקילה. ולמה, הענין כדכתב החובות הלבבות בפרק ז' מתשובה, כי אין דבר קל כאשר יתמיד עליו, ולכן מכה אביו ואמו בחבורה מאשר העוול גלוי לכל אין חשש לכפילות הרבה, מה שאינו כן בדבור בעלמא יש חשש בכפילות העוון.

ואמרנו לקרב אל השכל זאת, כי הלא לפתח חטאת רובץ, ודבר קל במעשה נקל יותר להכשל עוד ועוד, ואם כן אם העז כל כך להכניס עצמו בסכנה גדולה כזו, אות הוא כי פרח ממנו עול מלכות שמים, ומיתתו בג' מדרגות של מיתה יותר. ולמדנו מזה כי מאד מאד צריך האדם להזהר בדברים שנפשו מחמדתן ומתאוה להן אף בפעם הראשונה נעשה חמור מאד, יען כי הוא מתקרב לשלשלת חטאים ולא ירא לנפשו, כי עלול הוא חס ושלום לעבות עגלה חטאה, אות הוא, כי פרק עול היראה מפעם הראשון גם כן, על כן צריך האדם מאד להזהר מהמדות הרעות, כי הרבוי מצוי בהם, ואף בפעם הראשון חמור, ומה יהיה בפעם השני וכו' וכו' הרחמן יעזרנו בבקשת המחילה בזה, פירוש שנעמוד בדרכי התשובה בזה...

וזה לשון הרמב"ן...ואם לא תיטיב - לא עמו בלבד, תבואך רעה, כי לפתח ביתך חטאתך רובץ להכשילך בכל דרכיך, ואליך תשוקתו, שהוא ישתוקק להיות דבק בך כל הימים, אבל אתה תמשול בו אם תחפוץ כי תיטיב דרכיך ותסירנו מעליך... והנה עדיין לא עשה דבר רק הקנאה שחרה לו על אחיו ונפלו פניו, ואמר לו הקב"ה שזה פתח ליצר להכשילו בשלשלת של חטאים לא בזה בלבד, והורהו לשוב... (שם קטז)

לפי זה המבואר כל הרעה שהביאו על עצמם קרח ועדתו, לא היה, רק בשביל הנקודה הראשונה של קנאת אליצפן בן עוזיאל, והם לא הרגישו, כי רק זו הנקודה הרעה הביאם להטעות רצונם - לשמש בכהונה, בסברם שלשם שמים מתכוונים... (שם קיז)

וזה שאמרו חז"ל יודעים רשעים שדרכם למיתה (שבת ל"א) וכמה יגדל יגונו אחר המות, היאך השפיל דעתו הרמה כנער קטן, ואף בדברים שנפשו של אדם קצה בהם, והוא בעצמו מבין שדרך התורה ישרה..

והנה הסבה לזה, כי מתחילה לא היה נזהר בדברים קלים, והמה מחזקים כח התאוה, ואין ביכולתו לכבוש אותה. וזהו "למען ספות הרוה את הצמאה" (דברים כ"ט), שפירש הרמב"ן רויה - מה שקל לו לכבוש, וצמאה - מה שקשה לו לכבוש. והנה הקלים נוחים לכבוש, ועל כן נתפש עליהם יותר... פירוש שיחה נאה אינה אסורה לכאורה, אבל עונשו חמור, כי זה הכנה לבל יוכל לכבוש תאותו גם באיסור... והנה יוסף הצדיק כיון שהיה מסלסל בשערו מעט, ובלי ספק היה לשם שמים, כענין שאמרו רז"ל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו (שבת קי"ד), אבל מהסתם היה כחוט השערה יותר מהצורך, ופוק חזי איך היה תכף ומיד בסכנה גדולה שרצה היצר להמשיכו באיסור... (שם קכא)

המרגלים אשר הכתוב אומר עליהם ואקח מכם וגו' (דברים א'), ופירש רש"י מן הברורים שבכם וכו', ונכשלו בעון חמור כזה בשביל כבוד מדומה, עד שנמשך מזה, כי הבכיה שבכו נקבעה בכיה לדורות. לפי הנראה כי עיקר היה בשביל הבכיה, כי הבכיה מורה על חימום הדבר, ואינו דומה עושה עבירה בחימום למי שעושה בלי חימום, וכמו שמצינו הנוגע בנבלה אינו טעון כיבוס בגדים, והנושא צריך כיבוס בגדים, כי הנשיאה מחממת מעט הגוף ותדבק הטומאה יותר... הרי כמה שצריך האדם להזהר שלא יבא במחשבתו דרך הטבע, רק הכל מאת השם, ויטה תמיד לעשות רצון השם... ועוד למדנו מזה העושה עבירה בטעם יגדיל הטעם את העבירה כמעט באין ערך. (שם קלח)

ונמצאנו למדים מזה, לפעמים מרוב צדקת האדם, ישחד את עצמו לחפש זכות על עצמו, ובזה יטה מהאמת, על כן חוב על האדם תכף ומיד לשום אשמה על עצמו ולהודות על האמת, ובזה יהיה קרוב להכיר את האמת, וכמו שהיה אדמו"ר אומר, "ניט צו האבן א פרומע נגיעה" (שלא תהיה לו נגיעה חרדית)... (שם קלט)

ודברנו כי הנה אמר הגר"א שיש יצר הרע מבפנים ויצר הרע מבחוץ, והנראה כי על כן מצאנו בש"ס מעשה באדם אחד שרכב על סוס בשבת, והביאוהו לבית דין וסקלוהו... שהשעה צריכה לכך (יבמות צ'). פירוש מחמת יצר הרע מבחוץ, שהיתה השעה פרוצה בחילול שבת... היוצא מזה, כי בדבר שהעולם פרוץ הוא חמור מאד... והנה ראינו כי הדור הזה נפרץ לעשות כל ימיהם כחגים, ומזה עלול האדם חס ושלום לעשות מה שנפשו חפצה הלאה והלאה עד שישתקע חס ושלום בתאוות ויסכים כי זה הוא חיי האדם בעולמו... ובשקוציהם נפשם חפצה כי זה חייהם... (שם קמד)

"ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו", ופירש רש"י לפי שלא מל את אליעזר בנו. הערה גדולה נוראה מזה לראות כמה כח חטא גדול. הנה משה רבינו ע"ה הולך בשליחותו של מקום להציל את כלל ישראל ולהקריבם תחת כנפי השכינה, ולקבל תורה משמים ולהכניסם לארץ הקדושה וכו', ובשביל חטא קל שנתרשל במצוה ועסק במלון תחילה, לא עמדו לו כל הזכיות הנ"ל, ונתחייב מיתה לולא מל אותו. ולא עוד, אלא שבאמת לא היה רשאי למולו בדרך מפני הסכנה, רק כתב רבי אברהם אבן עזרא שהיה לו להניח הילד במלון שימול שם, ויהיה במלון עם אמו עד שיתרפא, והוא ילך לבדו למצרים... הרי כמה גדול חטא אחד בשוגג על שלא העלה על דעתו...

ומזה נראה כמה צריך האדם ליזהר בכל המצוות היותר גדולים שלא יצא מזה שום חטא. וגם נראה שאין אמתלא לאדם לומר לא העליתי על לבי, כי יש לו דעת.

והנה מדרך האדם בהיותו עסוק במצוה גדולה כמו פדיון שבוים והוא טרוד בה אינו משגיח אז כל כך על מצוה צדדית כמו תפלה וכו', ואם יבא לידי שגיאה בהם מה שלא שם על לבו אינו מצטער כל כך מאחר שהוא עוסק במצות הגדולות... וכאן ראינו שבשביל שגגה זו לא היה נקרא זוכה, ולא היה זוכה לזכות את הרבים ולהוציאם ממצרים וכו'... כי עיקר המצוה הוא שעושה רצון השם, ואחרי ששגג באיזה דבר אם כן אינו עושה רצון השם, ובשביל זה נחלש כל כח המצות היותר גדולות שעוסק בהן... (שם קפז)

...המבטל מצות עשה מכין אותו עד שתצא נפשו (כתובות פ"ו), ומבואר בסוכה מ"ב דבשבת לא יטול לולב בגבולין, גזירה שמא יעבירנו ד' אמות. כמה גדול כח עבירה! מי שאינו בקי בנטילת לולב אינו מצויה, ומפני חשש רחוק כזה שאחד יבא לשגגת שבת, ביטלו כל ישראל ממצות לולב. כמה גדרים צריך אדם להרחיק עצמו שלא יבא לשוגג אחד, ואם בשביל שוגג שהוא בקרבן כך, כמה הוא למזיד שחייב מיתה... (שם רכח)

...וזה שאמר גבי קין לפתח חטאת רובץ, פירוש כיון שחטא פעם אחת ישתוקק עוד פעם לחטא, ואם אדם אוהב את המאכל אף שאין המאכל מראה לו אהבה, מכל שכן ואליך תשוקתו - כי היצר מראה לך אהבה, והתשוקה שם גדולה כפלים... (חלק ב מג)

...הענין כי האדם סובר שמה שהוא חסר כונה במצוה אינו אלא חסר יתרון הכשר מצוה, אבל לא כן הוא. הנה ידענו כי ההפרש בין שוגג למזיד הוא כונה, ולפי זה במזיד גופו יש הפרש גדול בין כונות המזיד. למשל מי שעושה במזיד אבל נפשו מרה עליו, אם כי עונשו רב, הפרש גדול בינו לבין העושה במזיד ואין לו צער, ובזה יתחלקו מדרגות עד אין קץ... (שם פז)

מה שבירך יצחק את עשו דוקא בציד בפיו, ואת יעקב אבינו ע"ה בירך בלא הכנה, וגם מה שאהב את עשו יותר מיעקב, מובא במקום אחר שרצה שיתנהג בדרך החיצוניות בדרך הצדק וכו', ועל פי זה הראנו לדעת כי באמת עיקר העבודה הוא לעמוד בנסיון לכבוש את יצרו. וזה ההפרש שבין ישראל לאומות העולם, ישראל אם נופלים בעבירה אין זה אלא משום שאינם יכולים לעמוד נגד התאוה, אבל אומות העולם גם בלא תאוה הם עוברים רצון השי"ת. ולכן הם שונאים לישראל שמקיימים מצוות השי"ת. 

ועל פי זה מצאנו ראינו כי יש לאדם העומד על התשובה, היינו קבלה להבא, לקבל על עצמו ביום הכפורים להזהר לכל הפחות מעבירות שאין יצרו מתגבר עליו, שיש הרבה דברים שאדם נופל בהם בלי תאוה כלל, כמו שיחת בתי כנסיות, ואמן יהא שמיה רבא וכדומה, ובין אדם לחברו כגון המאנה חבירו בלי תאוה... (שם רנו)

הענין כי יש עבירה התפעלית, ויש עבירה שכלית. למשל העולם נזהרים מאד מלדבר לשון הרע על מתים, זוהי עבירה התפעלית כי ירא לדבר, ובאמת הלא מבואר (ברכות י"ט) כל המספר אחר המת כאילו מספר אחרי האבן. ולהיפך לשון הרע על החי הותרה הרצועה, אף שחמורה מאד מאד. וכן במצוות... והנה יש עבירה קלה היא בעיני האדם אבל בשכל היא גבוהה מאד, כי הנה מה שהאדם אינו רואה להשריש היראה בשורש בל תמוט הוא עוון גדול עד למאד... (שם רסב)

...ומעתה אם נדרים שאדם אוסר על עצמו ולא התורה אוסרתו, רק אמרה לא יחל דברו, וגם כי יש רופאים רבים היודעים ויכולים לרפאות המחלה, כי הרבה תלמידי חכמים בעם ישורון, ואפילו ג' הדיוטות מתירין את הנדר, ועם קלות הרפואה עם כל זה אמרו רז"ל (שבת ל"ב) בעון נדרים בנים מתים... וראה כמה טצדקי (עצות) אנו עושים להנצל מהמחלה הזאת, ערב ראש השנה מתירין הנדרים, ועושין מסירת מודעה על להבא, ואומרים כל נדרי בפחד גדול, והכל להנצל מעוון נדרים. אם כן מה יהיה איפוא עם איסור אשר התורה אוסרתו, אשר אם יתאספו כל חכמי ישראל אין בכחם להתירו, והרי אין רופא לרפאות זאת המלה כמה שהיה מסוכנת. וכל זה באיסור שאין בו מעשה... הרי לנו להבין תוקף העון... (שם רפג, וראה שם עוד)

רבינו ירוחם:

כי יודע אלקים - אמרו חז"ל (ב"ר י"ט ט') ויקרא ה' אלקים אל האדם איך היית, אתמול לדעתי, ועכשיו לדעתו של נחש. לכאורה הרי חטאו של אדם הראשון היה רק בפרט אחד, באכילת העץ, וכאן השם קוראו כי הנך כבר ברשות אחרת, לדעתו של נחש, הנה רואים אנו מזה מה זה חטא, סוד החטא הוא להשתחרר מאדנות, וזה הוא אמנם בכל חטא וחטא... (דעת תורה בראשית עמוד כ)

יש שומע לאשתו ומפסיד, ויש שומע לאשתו ומשתכר. אדם הראשון שמע לאשתו והפסיד, אברהם שמע לאשתו והשתכר... הנה חז"ל מדמים ב' השמיעות להדדי, רואים אנו מזה שבאמת צריכים לשמע בקול אשתו, רק התביעה היתה שהשתמש בכח זה לעבור פי ה'... הנה האמת היא שהאדם חוטא באותם הדברים שנתן לו הקב"ה לטובתו, כי הכל לטובת האדם, רק שהאדם מהפך הדברים ומשתמש בהם לרעתו, ולא די בזה, אלא שנעשה כפוי טובה, ויש לו עוד טענה, שזה גרם לו חטאת, באמרו האשה אשר נתת עמדי וגו'. (שם עמוד כב)

...הנה הורו לנו חז"ל הקדושים שכגנב וכנואף וכן כל חוטא אשר במחשך מעשיו הנה הוא כופר בעיקר, והנה אם תעמיד אותו כרגע ואת פיו תשאל, על ה' ועל השגחתו, ודאי יענה לך כי ה' הוא האלקים וכו', כן הוא מדבר וחושב, ולא משקר במזיד חלילה, אבל מעשיו סותרים לדבריו. כי אם הוא מסתיר עצמו עם מעשיו באישון לילה, הנה עצם המעשה שלו כבר מדבר ואומר בשמו, מי רואני ומי יודעני, במצפוני מצפוניו הוא כופר בעיקר, מכחש בכל עיקר ידיעת ה' והשגחתו על בני אדם. ואם כי הוא לא כן ידמה, בגילויו ידבר אחרת, מלפניו ומלאחריו את שם ה' מזכיר, אבל זה מגודל ההעלמה וההטעאה מכח סמאל המסמא עיני בני אדם, לא ידעו ולא יבינו... (שם עמוד כט)

קול דמי אחיך צועקים - היסוד הוא כי חטא אין יכולים להשתיק, מה נוח היה לחוטא לו היה באפשרות להעלים חטא ולהסתירו... וברש"י דמו ודם זרעיותיו, רואים מזה כשאדם עושה מעשה חטא, הריהו נתבע על החטא ועל כל אשר היה קורה לו לא חטא, נורא מאד הדין וחשבון שעתידין ליתן. (שם עמוד לא)

ובגמרא שבת ל"א דרש רב עולא מאי דכתיב (קהלת ז') אל תרשע הרבה וגו'... אלא מי שאכל שום וריחו נודף, יחזור ויאכל שום אחר ויהא ריחו נודף? ...רואים אנו מזה יסוד חדש, כי יש ענין מיוחד של "אל תרשע הרבה", רחמנא ליצלן, כי בעשות אדם חטאים רבים פעם אחר פעם, הנה כי כל חטא מאותם החטאים עצמם יש לו כבר בחינה אחרת לגמרי, בחינה של "הרבה"... (שם עמוד נג)

והנה אל נטעה את עצמנו לאמור, אחרי שחז"ל אמרו למשל על ראובן שמעולם לא שכב את בלהה, אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו שכב, אם כן "וישכב" אין זה אלא דרך משל ורמז, לא כן הוא, כי בתורה אין מליצות, וכל הדברים כפשוטם. כשנאמר בתורה "וישכב", הנה זה וישכב ממש, אלא שחסרה לנו ההבנה וההשגה במליה של התורה הקדושה. אצלנו הענינים מוגבלים, חוג היקפם קטן אצלנו מאד. ענין גנב וגזלן או נואף וכדומה יודעים אנחנו מהם רק מאותו רגע בפועל ועד אותה העת שהם עוברים מלפנינו. בעינינו איש שאינו גונב מכיס או אינו גוזל חנית מיד חברו, הרי נדמה לנו עדיין כאיש הגון. והנה חז"ל אמרו על הכתוב (יחזקאל י"ח) "ואת אשת רעהו לא טימא", שלא ירד לאומנות חברו, ואם ירד לאומנותו הרי הוא נואף ממש, כי לו ידענו גם אנחנו עומקן של הענינים, לו היינו משיגים עומק ענין ניאוף ועומק ענין בלבול יצועי אביו, לו היינו מפשיטים וחודרים בתוכי תוכיותם של שני אלה הענינים, כי אז היינו קוראים זה המעשה בלשון של "וישכב", כי בתוכיותם הם שוים ממש... (שם וישלח עמוד רטז)

על דרך זו צריכים להבין כל החטאים של הגדולים, כי איך אמנם אפשר לתלות בהם שום טעות או חטא חלילה? אין ספק כי כל מעשיהם עשו באמת, הטענה עליהם היתה רק כי בתוך הנקודה האמיתית לא כיוונו ולא קלעו בדיוק, וזה כבר נקרא חטא! (שם ויחי עמוד רפו)

ובדברינו נבא להבין השתלשלות החטאים עד מצבינו אנו, הנה מצאנו גם אצל הראשונים משורש היצר, משורש הנחש הקדמוני, אשר מבלעדו לא יתכן כל חטא. וכמו שמצינו חטא במשה רע"ה באמרו "למה הרעותה לעם הזה" (שמות ה'), והרי היה זה חטא אשר קבל עליו עונש... ויכולים כבר לתאר לעצמנו איך שהרגיש אז משה רבינו ע"ה, וכל דבריו בזה לה' הלא הנם באמת קדש קדשים, ומי יודע אם לא היה החטא יותר גדול בכמה פעמים לו לא היה אומר אלה הדברים "למה הרעותה" וגו'... והנה גם בדברים קדושים אלה היה נמצא בהם איזה שמץ של חטא, וכשאנו קוראים זה חטא, הלא זה חטא כפשוטו, חטא הבא מכח היצר, ועם היצר בכל תנאי החטא. מזה אנו רואים כי גם בקודש הקדשים אפשר להמצא שמץ מנהו של חטא, ויהא חטא מלאכיי... (שם שמות השתלשלות החטאים עמוד לו)

...שהחטא לבד אמנם כלא הוא לגבי התוספת טומאה שבאה בלוית החטא, הוא הרצון החזק, זה שכבר חפצים ככה בדוקא ולא אחרת, שזהו אמנם ענין של קשה עורף, וזהו ענין אשר אמר הכתוב "ומלתם את ערלת לבבכם", דבכל חטא כלולים בו שני דברים, עצם החטא, הוא ערלת הלב, והב', וערפכם לא תקשו עוד, הוא החפץ והרצון בהחטא... (שם ובשקוציהם נפשם חפצה עמוד מא)

...ואמרו ז"ל חרות על הלוחות, שנעשו בני חורין מהיצר הרע, ואחרי כל אלה הרי ודאי כי לא נשאר בקרבם שום סימן כל דהו גם לא שום זכר מעוונות הראשונים, ועם כל זה גילתה לנו התורה שסוף כל סוף חזרה ושבה המחלה הראשונה מהטעות שנכנס בלבם. הנה לומדים כאן יסוד גדול ונורא, כי לא בנקל מלים את ערלת הלב, אם יש לאדם איזה חסרון, ואם אפילו רק רושם של חסרון, כמה עבודה ויגיעה רבה בלי שיעור צריך הוא לשום עד יעקור וישרש כליל... (שם קשה עורף עמוד נב)

...ולולא היה לנו בזה דבר ה' "ואת דברי לא הקים", לא היינו יודעים באמת איך לפסוק ההלכה, אם כשמואל אם כשאול, כי הלא היה זה פשוט מחלוקת בדעת דבר ה', ועל חטא כזה, חטא של טעות, של שאול בחיר ה', כבר קראו הכתוב חטאת קסם, און ותרפים, מורה פי הא-ל ואינו עושה מה שצוהו וכו', הרי הוא כופר בו ומסיר בטחונו ממנו... סוד גדול כזה הוא ענין חטא, וחטא של מי? של שאול בחיר ה'. נורא מאד עומק הדין... גילה לו חדש, "הנה שמוע מזבח טוב", נתבע הוא על חסרון שמיעה, הן אמת כי לא הזדת בכלום, אמנם כי מעשיך בטעות באו, אבל אגלה לך שורש מקור הטעויות מאין באות, מאי שמיעה, מאשר לא שמעת דבר ה' בראשיתו, כמו שבשמיעה גשמית האדם אשר אזנו בריאה לא מסתפק בכלום ולא טועה... ומכאן כבר בא הפלפול הגדול מדוע באמת לא שם אוזן קשבת לדבר ה'. והפתרון הוא כי אינו ירא על דבר ה', כי הירא על דבר מפחד ודאי, ועומד תמיד בלי היסח הדעת, ער וזהיר, פן ואולי יחטא... (שם אוזן שומעת עמוד קיח)

כי לא ישא לפשעכם - החפץ חיים לא מחל לעולם לשום אדם אם דבר לשון הרע, כי על חטא שאדם נזהר בו בעצמו, אינו מוחל לזולתו כשיעבור עליו. ומה שאנשים מוחלים בנקל לעבריינים מפני שגם הוא חטא בזה... כהיום בנקל מוחלים על כל החטאים, וגם מכבדים לגזלנים ויתר הרשעים, מפני שכחברו כן הוא... (שם משפטים כג כא)

ועם דברינו אלה נבין כבר מה שחז"ל הקדושים פחדו כל כך בהזדמן להם איזה דבר עבירה אף בשוגג או באונס, כי בידעם היטיב סוד ענין "הדרך", ידעו שבדרך הסלולה לא יתכן שתפגם בו איזה דבר עבירה, שהם הלא לא מזו הדרך הם, על כן פחדו מהפגישה הזאת, שמא הם מהדרך השניה, או אף מקרוב לה, וכבר הסכנה גדולה מאד. (שם תשא לב ח)

והנה הלא מאמינים אנחנו כי כל הצרות וכל היסורים והגלות עם כל המרירות הכל הנן תולדות החטא, וכבר מבואר אצלינו כי ענין עונשין אינו דבר צדדי הבא על חטאים, אלא כל העונשים תוצאות מעצם החטא גופא, ואם כן עומדת שאלה גדולה, איך זה גבר לא חלי ולא מרגיש וגם שותה כמים עולה? ועל כרחך שלא כל החוטאים אמנם נכשלים בחטאם, וכבר ראיתי בעיני איך שגוים שפינו וניקו בית הכסא גדול מלא צואה, וכשעברתי עליהם שמעתי איך שבו בעת ההיא גם מנגנים, ואחר הפינוי גם הלכו יחד ברקידה גדולה - בתוך הרפש וגם ירקדו! ...בחטא ישנם שני דברים, החטא לעצמו, והארס אשר בחטא, ובשמחתו בחטא הוא מתאבק עם תוך תוכיות החטא, הוא הארס של החטא הקשה יותר מהחטא, הארס הוא הממית כל כולו של האדם... (שם סוד הלוחות השניות עמוד שו)

אמרינן בגמרא יומא ט' הראשונים שנתגלה עונם נתגלה קצם. ביאור הדברים... רצוני לומר יש מחלה פנימית ויש מחלה חיצונית, רק כמין בעבוע בעור בשרו, ובפנימיות לא נגע הדבר כלל, חטא הראשונים היה בגלוי ממש, בפנימיותם היו מאמינים, ולבם היה בריא בבטחון, וכל ענין החטאת היה רק כאבק קל על בגד, ולכן היו תמיד קרובים להתודות ולשוב לה' ברגע אחד, וזהו ביאור אמרם ז"ל הראשונים שנתגלה עונם... אכן האחרונים אשר חטאם היה בשנאת חנם, ענינו חבוי וטמון בסתר, על כן היה עונשם גם כן מאופני הסתר, וזהו "לא נתגלה קצם"... ומזה נוכל להתבונן כמה פוגם הוא חטא הנוגע למצפוניות, והעקר מדות רעות אשר הם רק בסתר... (דעת חכמה ומוסר ג ה)

בכל זאת בפרשת בשלח נאמר, "מה זאת עשינו כי שילחנו את ישראל". הכי אין זאת כמשוגע, איך שכח כי הוא לא שלחם מרצונו הטוב, איך היה מתהפך, מתחלה הבין ואחר כך לא הבין, וחזר והבין ולא הבין? אמנם באמת אין זו סתירה, וכן הוא האמת, אמרו ז"ל אין אדם עושה עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, וזהו מהלך הדבר, שורש כל החטאים הם מפיתויי הלב, וענין הפיתוי אינו יכול להיות כי אם כשהחומר הוא הגוף הנהו בעל בחירה לדעתו, רוצה לומר שידמה כי הרשות בידו ויכול לעשות מה שלבו חפץ ומי ימחה לו, ואז הוא תיכף מתפתה מכל מיני פיתוים, ואינו חפץ לוותר מרצונותיו מאומה, וכשהוא מתפתה אז יש לו הבנות אחרות, ומכיר הכל לפי רצונו המטעה אותו, ומי ימחה לו, ומדוע יוותר משלו... ואז אין שום עצה לפניו, כי אז לא יועילו לו כל החכמות מחשבות וכו', וליצנות אחת ממנו תדחה מאה תוכחות, והוא שאמרו רז"ל, (בבא בתרא י') גוף קשה פחד שוברו, גילו לנו כי אין עצה ותחבולה לפניו כל זמן בעוד שהוא בקשיותו, ואין עצה כי אם לשוברו בפחד, ואז כאשר יפחד יאבד הבחירה שלו לדעתו, ובזה יפלו כל הבוטחים עליו, כל החכמות וההכרות שבנה והקים יפלו, ואז תיכף יתגבר שכלו ויתחזק על משמרתו ויהל אורו ויכיר האמת... שורש החטא הוא בעת שהגוף ידמה לו כי הוא יכול לעשות מה, ויש ביכלתו, ובוחר הוא מדעתו... (שם כו)

...כפי הנראה מדברי הרמב"ן השיגו מדת הבחירה והרצון אך ורק בתאות אכילתם, מאכילתם השיגו החמדה והחפץ, אשר היא ערלת הלב. וזהו באמת סוד בכל התאוות והעבירות, בעת אשר תקל התאוה והרצון אז יראה האדם גנות העבירה, ובטבעו לא יוכל עשותה, כמו שכתב הרמב"ם אודות תענוג תאות המשגל, לאחר המעשה זה פונה עורף לכאן וזה לכאן, כי אין עריבה רק לשעתה, וכל נעימותה רק מפני תקיפת היצר... והנסיון יורנו כי הזקן בעת שכבר נפסק חומו, אז יביט על בחורים כמשתגעים. היוצא מדברינו כי סוד כל העבירות הוא רק תקיפת היצר עליו תמיד, וכל מגמתו היא, איך למלא תאותו... (שם סג)

שיעורי דעת:

והנה על יסוד הביאור של הרשב"ם ומדרשי חז"ל נראה לומר, כי גם לחטא בשוגג יש מקום ושורש בנפש האדם, וחלק ממזיד הוא, כי אלמלא כן לא היה האדם נכשל בחטא גם בשוגג... וזה כי האדם היותר גדול וקדוש כל זמן שהוא מלובש בחומר אי אפשר לו להזדכך להיות כולו זך מנוקה מכל המגרעות הטבעיות הנמשכות עם חומר האדם, וזאת הטבעיות באיזה מדה שתהיה, עד כמה שתתחלק, נמצאת היא בכל אדם, שולטת היא בו ופועלת עליו. וכמו שמצינו בעניני החומר, שאף אם נחלק את הדבר לכמה חלקים דקים דק מן הדק עד שאינו מוחש בחושי האדם, בכל זאת מציאותם לא נתבטל כך הוא בכחות האדם, עד כמה שיעדן ויזכך את עצמו, מכל מקום חיים בו כחותיו הטבעיים ופועלים עליו. והיות והאדם בטבעיותו וחושיו רגיל לראות ולהרגיש את הדבר המוחשי והמעשי לכח יותר מועיל ופעיל בעולם, ממילא יש שגם את הדבר הנעשה בכח ה' בדרך נס ירגיש בנפשו כי זה יעלה ביותר נקל, כשישמש לזה כח של מעשה ופעולה גשמית... (חלק א גופה של תורה עמוד סג)

הגה: ואולי יש לבאר גם את מאמר חז"ל "גדולה עבירה לשמה" וכו' בדרך שביארנו, כי בהיות הדבר הזה במצב שפל מאד, עד שהיא עבירה וחטא, ואת זה הכח השפל הוא מעלה ומרומם עד להיותו מצוה, הרי הוא מרומם בזה את הכחות היותר שפלים ומזוהמים שבבריאה, ומקדשם בקדושתו יתברך ומעלה אותם בזה לשורשם האלוקי, שזוהי תכלית הבריאה. (שם קרבנות עמוד רא)

אך עדיין יש להתפלא עד היכן מדת הדין מגעת, שבשביל חטא קל, שאינו מורגש ואין להבחין אותו, יפול האדם ממדרגתו הכי רמה ונשאה ויאבד כל אשר לו. אבל באמת אף הדברים היותר קלים ופעוטים, שאין אדם מכיר ומבחין בהם מפני דקותם, הנה בהיותם מוצגים באור ה' נראים הם באופן אחר ודמות אחרת להם, והם יותר בולטים וגדולים, עד שיש להכיר ולהבחין למדי את רישומם הפועל בנפש האדם ללכלך אותה ולהפסידה, כי כל רגש וכל תנועה קלה שבנפש האדם, ואפילו כזו שהאדם בעצמו אינו יודע מהם, נבחנים ונמצאים לפני עיני ה' המשוטטות בכל. ולכן היה יעקב ירא שמא חטא באיזו מחשבה או רגש דק מן הדק, מה שעלול להיות כל עוד היותו מלובש בחומר... (חלק ב עומק הדין עמוד לו)

ר' ירוחם:

וגם לצדיקים כאלה לא הועילה כלום ללא עזר ה', וליהושע בן נון היה מן הצורך לתפלתו המיוחדת של משה רבינו, וכלב בן יפונה השתטח על קברי האבות למען שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם, עד כדי כך היו בסכנה להכשל בחטא. וכל זה על אשר נוטל מהם עזר ה'! כי חלילה לנו לחשוב כי נתינת "מקום לטעות" רוצה לומר איזה כשלון ממש לחטא, הלא רק בהבא לטהר נאמר (שבת ק"ד) כי מסייעין אותו, אבל להבא לטמא פותחין לו אבל לא מסייעין... "על פי ה'" כתב רש"י "ברשותו שלא עיכב על ידו", היינו ענין פותחין לו, ואם רק פותחין לו כבר אין כל עצה לו, כבר אין כל מנוס לו. אדם ההולך בשוק לבוש באיזה בגד נכבד ויפה, וחוזר לביתו ללא כל חטא, ידע ברור כי מן השמים הוא שעיכבוהו מחטא, בחמלתו ית' הוא שבאה הצלתו, ללא כל יחוס של שבח לו לעצמו. כל עבודת האדם היא רק לעמול להיות "בא", להיות ראשית פנייתו טהור לה', ואחרי כי כבר "בא לטהר" כי אז ישכיל ויצליח, על כי מסייעין אותו לעכבו מחטוא... גם לנכרים הקב"ה מרחם ומעמיד להם עכובים רבים מכל צד כדי למנעם מן חטא.

לולא מתנת הבושה לא היה לאדם כל מעצור מרע, בגמרא אמרו כעין זה הוי מתפלל בשלומה של מלכות כי לולא מוראה איש את רעהו חיים בלעו (אבות ג' ב'), גם בושה לא פחותה היא ממוראת המשטרה, מתנת ה' היא הבושה הניתנת לאדם למנעו מחטאים.

הגרי"ס ז"ל מסלנט אמר על עצמו כי לא היה מאמין את עצמו והיה מפחד ודאי להתיחד לבדו על יד קופה של מעות לא מנויים מהבעלים, באין עוברים ושבים, באין רואה. ואני בידעי ומכירי קא אמינא, כי אני הייתי לא מאמין עצמי גם על קופה של מעות מנויים... (דעת תורה במדבר עמוד קיד)

...ומצינו בגמרא (ב"ב י"ז) על ארבעה אשר מתו בעטיו של נחש, גדר הדבר, שאמנם אלו הארבעה לא היה להם חטא, ולא מתו מחמת חטא עצמם, כי אם בעטיו של נחש. והבנת הענין היא ככה. אין הכוונה שאנחנו נענשים על חטאו של אדם הראשון, גם באדם הראשון לא היתה המיתה פשוט ככל עונש על עבירה, אלא רואים כאן נוראות כח החטא, החטא שהביא המיתה לאדם הראשון, אין מתטהרים ואין מתנקים ממנו כליל, בחטא מתקנן היצר הרע, ומיצר הרע לא מתפטרים... (שם עמוד קכב)

...ואלם מצינו בחטא העגל אמר הכתוב (שמות ל"ב י"ט) "ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות" וגו'. וספורנו שם: כשראה שהיו שמחים בקלקול שעשו ובזה התקצף וכו', הנה קצף משה היה גדול על המחולות יותר מאשר על עצם חטא העגל... מה שאיתא בגמרא ביצה ט"ז ההוא סמיא דהוה מסדר מתניתא קמיה דמר שמואל, חזייה דהוה עציב, א"ל אמאי עציבת, א"ל דלא אותיבי עירובי תבשילין, א"ל סמוך אדידי. לשנה חזייה דהוה עציב... א"ל פושע את, לכולי עלמא שרי לדידך אסור. אם שנה באיולתו, אם שכח שנה אחת וחזר בשכחתו עוד שנה, הנה זה כבר נקרא מזיד, פושע... אם לאו שוגג הנה זה כבר נקרא מזיד, ועל כזה כבר קראו הכתוב "ביד רמה", כבר הנהו בבחינה של עושה במחולות וחינגא. לו היה לבו נשבר בעשיית עבירה לא היה בא לידי המכשול, ואם אמנם בא לידי מכשול הנה בעומקה של תורה כבר זה עובדה של מחולות וחינגא... (שם עמוד קכח)

אגב רואים כאן הערה נפלאה, אונקלוס מתרגם תמיד מלת זנות בלשון "טעות", על הנאמר (ויקרא כ"א ז') אשה זונה וחללה, הוא מתרגם אתתא מטעיא... "אשר אתם זונים אחריהם" הוא מתרגם "די אתון טען בתריהון", לומדים בזה יסוד נפלא, כי השם הכולל מכל וכל הנה זה "טעות", ע"ז שמה טעות, עריות שמה טעות וכו' וכו'. אנחנו הלא מורגלים לקראו "זנות" במובן אחר לגמרי, אבל שגיאה גדולה היא בזה. לפי התרגום הלא אנו רואים שבשם זנות כלול כל מיני עבירות, והחילוקים הינם כי אם בבחינות הטעות, אם מעט ואם הרבה אבל זולת טעות אין כלל. (שם עמוד קפ)

...ועוד אמרו "משל למלך שהרחיץ את בנו והלבישו בגדים נאים והאכילו והשקהו ותלה לו כיס בצוארו והעמידו לפני פתח בית זונות, מה יעשה הבן שלא יחטא. רואים אנו מדברי הגמרא יסוד וחדוש גדול, לא כמו שאנו מורגלים לראות התחלת וסבת החטא, בבחירת לבו של האדם הבלתי טובה אשר לפני החטא, חז"ל ראו עיקר סבת החטא עוד רחוק הרבה מהחטא, ותלו את החטא בדברים אשר נעשו עוד זמן רב לפני החטא, אשר לכאורה אין להם שום שייכות עוד להחטא כלל, והם דברים אחרים לגמרי, וגם מותרים בתכלית ההיתר, ושם כבר ראו חז"ל את החטא כאילו כבר נגמר... ובטענה זו הרי רצה משה רע"ה לפוטרם מכל אשמה, והיה בזה מודעה על כל מעשה העגל, כאלו היו אנוסים בחטא... (דברים א עמוד עט)

...סוד נוראות החטא הוא כל כך מבהיל ומקיף, כי חדור הוא תוך תוכיות כל הבריאה. על הנאמר (בראשית ג') "ארורה האדמה בעבורך", אמרו חז"ל (ב"ר ה' ט') כאיניש דאמר יהון ליטון ביזיא (שדים) דהדין מניק. כאשר הבן מתחטא מקללין אמו, מסתמא כי שייכות גדולה יש לה להאם עם החטא... (דברים ב עמוד קס)

...איך זה באמת יכולים לצאת מתורה? בנוי הוא האדם מוקף ומוקף, מכל הצדדין, מראש עד עקב, בחכמה בינה ודעת, ואיך מהם יצא? גם מנועם התורה לבד איך אפשר לפרוש ולצאת? הנה זה ודאי שלולא לא נברא העולם בה"י פתוחה למטה, לא היו יכולים באמת לצאת, עצם היציאה בריאה היא. (שם עמוד קסד)

כוכבי אור:

"כי לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה" (קהלת ט')... כוונת הכתוב שיש שתי מיני מצודות, האחת שהדייג יארוג מחוטים רשת, ומכניסה למים והדגים מתקבצים בתוכה, וכאשר יגביה הרשת ישאר הדג בתוכה... והמין השני היא החכה אשר הדג נלכד בלחייו. במין הראשון ניצוד הדג כשכולו ברשת ונשאר שם, ובמין השני לא ניצוד רק חלק קטן מהדג, ועל ידי זה ניצוד כולו. כמו כן האדם, כי מהעבירות שעשה נעשית מצודה ובה נלכד ומת, כמאמרם ז"ל אין מיתה בלא חטא... יש מצודה שהאדם ניצוד ונופל כולו בתוכה ומת, ויש מצודה שהאדם לא נלכד בה רק בחלק מאבריו ומת גם כן... צדיק שנתפש רק עבור איזה עון שעשה זה שנקרא נתפס באחד מאבריו... (כוכבי אור א לו)

יסוד התורה הקדושה בנוי על שני יסודות, מצוות עשה ולא תעשה... והנה אנו רואים בחוש כי האדם נכשל יותר בחלק זה של עשיית עבירה ממניעת מצות עשה, אנו רואים רוב העולם משלומי אמוני ישראל כמעט מקיימים כל מצוות עשה... וכן כל מצוות דרבנן, אבל לעומת זאת בחלק הלא תעשה הפרוץ מרובה מאד, נכשלים בלא תעשה חמורות, וכאשר האדם מסור ביד יצרו וכל זה פרי היצר הרע, מבואר מאליו, כי היצר מוסר נפשו ביותר להכשיל האדם בלא תעשה, ממניעת עשה. למה?

במלחמה היסוד הוא "מצודים" יבנה מצודים ויתחזק בזה לירות כדורים פחים וגפרית על ראש האויב. והנה האדם באשר יש לו דעה והשכל... לא היה כח ביד היצר הרע לפתותו, אך היסוד הוא מה שאמרו חז"ל (יומא ל"ט), עבירה מטמטמת לבו של אדם, כי בעוונות יש רוח הטומאה המטמא האדם, זהו השכלתו של היצר הרע להפילו בעוונות, ואחר כך נופל בידו. העוונות המה המצודה אשר היצר בונה לירות משם לישרי לב.

והנה העבירה המטמאה האדם זוהי עבירה בפועל עשיית לא תעשה, אבל מניעת מצות עשה לא תטמא האדם, אלא קיומה מקדש האדם ושורה עליו רוח קדושה... ואם כן באיזה כח כובש היצר את האדם כיוון שעל פי רוב מקיים מצוות עשה, וזה מקדש אותו ביותר? על זה נשיב, כי עושה את המצוות "מצות אנשים מלומדה", וזהו בטבע, כי יען שאינו עמל ביראת ה' שולט על המצוה כח ההרגל, וממילא חסר כח הלשמה, ואין בה רוח חיים, בודאי רק מצוה לשמה מקדשת את האדם. ב', החסרון הוא באיכות המצוה, בכל דקדוקיה על פי דין תורה. כל אדם מתפלל וקורא קריאת שמע, האם הוא ממלא חובת המצוה בשלימות, בכוונה הנאותה בכובד ראש?

כמו כן יש עבירות שנעשות בתכלית השלימות לחובה בכל פרטי פרטיה, כמו שנאת חנם. ויש עבירות שלא נעשות בכל הדקדוקים, ועל זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום", היינו העבירות עצמן בכל עת מוסיף ברע לדקדק בהן יותר... (שם סה, עמוד ק)

מכתב מאליהו:

זוהי בחינה א' בקושי התשובה... בחינה ב': גרוע מזה אשר מלבד הרצון לטומאה, כבר הטומאה עצמה שוכנת בתוכנו. מי לנו אוחז בדרכי הקדושה כישי אבי דוד, שאמרו עליו שמת בעטיו של נחש, (לא הוסיף בכל חייו חטא), ואחרי כל אלה אמר דוד המלך עליו השלום "ובחטא יחמתני אמי", ואם כן קל וחומר על שאר בני אדם כמה טומאה קדמה להם ללידתם, ואם נוסיף לזה טומאות חטאינו אין מספר להם, הלא נבין את ריחוקינו מתשובה.

בחינה ג': עבר עבירה ושנה הותרה לו, פירוש אין לו צורך עוד לבקש התנצלויות ותירוצים לתרץ עצמו על עונו, כי אינו מרגיש שום חסרון זה, על כן לא ישתדל עוד להטעות את שכלו בטענות של אונס, אלא פשוט אומר בלבו כי כל רעותיו כשרות וישרות הנה... (חלק א עמוד קכא, וראה עוד ערך תשובה)

וכמו שעיקר המצוות בלב, כן עיקר העבירות בלב, ואף על פי שאמרו חז"ל (קדושין מ') מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, היינו שאינה נידונית כאילו באה לכלל מעשה, אבל בלב ישנה העבירה. העבירה שבלב היא המדה הרעה, שהיא שורש מעשה העבירה, וחז"ל שידעו שעיקר עבודת האדם היא בלב, אמרו שהרהורי עבירה קשים מעבירה (יומא כ"ט)... (שם עמוד קכה, וראה שם עוד)

...ויש בזה דבר נורא ואיום לאין שיעור. ידוע על פי כחות הנפש שבתוך תוכו יודע האדם כי רעים דרכיו, ואם כן למה לא ישוב? אלא שהוא שונא ומורד, בחינת מתיר עצמו למיתה שבחייבי מיתות בית דין. יודע הוא כי נגד השי"ת דרכיו ושהוא כבוש במאסר הטומאה, ומחתרת לפניו, התורה, לנוס מטומאה אל הקדושה, היינו התשובה, והוא מדחה ולא רוצה בה בשום אופן. עד כמה עמוקה טומאת המרד הזה, וכמה יקשה טימטום לבו. וזה הולך ומתחזק אצלו מרגע לרגע, ימים ושנים... (שם עמוד קלג)

ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך וגו', פירשו רז"ל בשני יצריך. ומפרשים תמיד דהיינו שישתמש ביצר הרע לצורך הטוב, שישתמשו בשלא לשמה למען יגיעו על ידה אל "לשמה". אמנם ההשתמשות ב"שלא לשמה" יש בה גם מקצת עבירה, אלא שהיא עבירה לשמה. למשל, מי שלומד לשם כבוד, למען שאחר כך יגיע ללמוד לשמה, מכל מקום הרי הלימוד לשם כבוד עבירה היא, אלא שמכוון בעשייתה לשם מצוה, וכיוון שאי אפשר להגיע למדרגת לשמה מבלי שתקדם לה מדריגת שלא לשמה, אם כן הוא מבחינת עשה דוחה לא תעשה, ועל כן מובן שאינו נענש עליה, אלא אדרבא מקבל שכר על כונת הטוב שבה.

אמנם יש עבודת ה' ביצר הרע באופן גבוה הרבה יותר, אופן שאין בו מבחינת עבירה כלל, אלא כולו מצוה בבחינה עליונה מאד, והוא כי על ידי ראיית הרע יתעורר האדם הרבה לצד הטוב, נמצא שמשתמש ביצר הרע כדי לקנות בלבו דחיפה עצומה אל הקדושה... (שם עמוד קנז וראה שם עוד)

כשנשמע אדם משתמש במלה "עוולה" לא נוכל לדעת כלל לאיזו דרגה של חומר עבירה הוא מתכוון, מבלי שנדע את מדותיו של האיש המדובר ודרגתו המוסרית. למשל לרב ספרא גניבה היא כבר אם אינו מדבר אמת בלבבו (מכות כ"ד), לתוספתא (בבא קמא פ"ז) מי שאינו אומר דבר בשם אומרו, ויש שלא יבחינו גניבה ברמאות של משא ומתן, והגנב לא ישיג עוולה של גניבה אפילו בגניבה עצמה...

הבחנת התורה בחטאים היא דקה עד אין שיעור, התורה מודיעה לנו שמשה רבינו חטא ב"לא האמנתם בי", ואף על פי כן נילאו המפרשים למצא מהות חטאו... וצריך גם לדעת כי הלשון בה מתארת התורה את חטאי גדוליה היא לפי הערכתה זו, עד שהחשוב בהערכתה זו כגנב, תקראנו התורה גנב סתם... כתוב במעשה עכן (יהושע ז') "חטא ישראל וגם עברו בריתי" וגו'. אם לא היינו יודעים את המעשה, בודאי היינו חושבים שאם לא כל ישראל, הרי על כל פנים רובם חטאו, או לפחות חלק מסוים מהעם, ולמעשה רק עכן חטא, אלא שצריך לחפש את חטאם בהבחנות הכי דקות שבלב, לפי מדרגתם...

ומעתה נוכל להתקרב בעזרת השי"ת להבנת מאמריהם ז"ל בשבת נ"ה, כל האומר ראובן חטא... בני עלי חטאו... אינו אלא טועה. פירוש האומר שחטאו על פי קנה מדה של עצמו, טועה בפשוטם של הכתובים... כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה... נשיו הטו את לבבו ללכת... ולא הלך (שבת נ"ו). פירוש קולא זו בהנהגתו עם נשיו עד שהיה אפשר להם לבקש להטות - זו כבר נחשבת, במדרגת שלמה, להטיה גמורה אצלו...

מצאנו בדברי הגר"א ז"ל (עיין אבן שלמה פ"ג סעיף ג'): ראשונים נתגלה עונם נתגלה קצם (יומא ט')... מעשיהם הטובים טמונים ועונותיהם גלויים, כי לבם היה טוב, ואחרונים להיפך... הראשונים עלו למדרגת ביטול הטמטום, וכל ידיעותיהם חדרו ממילא אל לבותם, ועל כן חיו את חייהם על רמה גדולה מאד של דביקות בקונם. ואם כן איך באו לידי חטא? שכלל הוא: כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו (סוכה נ"ב), כי בכל מדרגה צריך להיות בחירה, ואם אי אפשר ליצר להצליח בדרך ההטעאה, אז מתגבר בדרך תוקף הרצון סתם, לעשות נגד מה שגלוי לשכלו. ואם קרה פעם שגבר היצר בדרך זו, בסור היצר בידעם ערך חטאם הגלוי לפניהם ולא נכהה על ידי ההטעאה, אז שבים בתשובה גמורה. אבל האחרונים שלבם תמיד בסתירה עם השכל, יצרם מתרץ את הסתירה על ידי הטעאה, עד שאין ברור להם מה חטא ומה אינו חטא, והרי שהחטא מכוסה והאדם רחוק מתשובה...

ועוד בחינה עמוקה יש בזה. עיין מה שכתוב ב"פרי הארץ" לר"מ מוויטבסק בפרשת כי תשא. אמרו ז"ל לא היו ישראל ראויים לאותו מעשה, אלא כדי להורות תשובה (בחטא העגל). פירוש שכבר היו צריכים לתשובה, אלא שלא הרגישו בעצמם, לכן הגיע אליהם כמעשה הנ"ל, וכן דוד המלך ע"ה.

פירוש, על פי מה שכתב חובות הלבבות שצדיק גמור המרגיש קצת גיאות בצדקתו תזיק לו יותר מכל חטאות בעל התשובה, וזה שאמר רבא (נדרים נ"ה) ואם הגביה עצמו הקב"ה משפילו, שנותן רשות לשטן להתגבר עליו ולהפילו בחטא שהוא למטה ממדרגתו, למען יתבייש וישוב, וממילא תתבטל גם גאותו... וזה גדר מה שפירש רש"י שם (עבודה זרה ד') גבורים ושליטים ביצרם היו, ולא היה ראוי להתגבר יצרם עליהם, אלא גזירת המלך היתה לשלוט בהם... אין פירושו שהיו מוכרחים בחטא, אלא גזירת המלך היתה למנוע מהם הסייעתא דשמיא הרגילה - שאלמלא שהקב"ה עוזרו אינו יכול לו (ליצר הרע), ועל ידי זה להוריד את נקודת בחירתם, עד שקשה מאד לעמוד בנסיון... כדי לתקן החטא הדק הטמון עמוק בתוך לבבם, שגם הם אינם מרגישים בו, ועל ידי זה זוכים לתקן גם אותו, וגם מראים כח התשובה לכל באי עולם. (שם עמוד קסא)

מצינו שתי פנים בטמטום הלב הנגרם לאדם על ידי החטא. א', מצד העבירה עצמה, כגון מאכלות אסורות, חילול שבת ועוד, שעצם העבירות ואפילו עשאן בשוגג או באונס, בטבען להכניס טומאה וטמטום בלב האדם.

ב', מצד הבחירה הרעה לעשות נגד רצון ה', שבזה מכניס בלבו טומאת המרד נגד רצונו יתברך, ובזה שונה ערך הטומאה בין שוגג למזיד, בין של החוטא עצמו לזו של בניו אשר מעשה אבותיהם בידיהם, שממשיכים לעשות כמעשיהם הרעים, ויש בהם טומאת עצם העבירה, אבל ענין המרד והבחירה הרעה אין בהם, כי חונכו והורגלו למעשיהם הרעים, ומעולם לא הכירו את האמת שימרדו בה, מצד זה קלה התשובה לבנים יותר מאשר לאבות. אמנם האב, שלפני חטאו הכיר פעם את האמת, יודע גם עכשיו את צורך התשובה יותר מהבנים, שהם בבחינת תינוקות שנשבו, אך באשר לטימטום הלב, הנה האב למרות ידיעתו רחוק הוא מתשובה, כי טומאת המרד מעכבת אותו, והבנים שאין להם טומאה זו אם רק יזדמן להם לשמע את האמת, בנקל יתעוררו וישובו... (חלק ב עמוד פו)

...ביארנו שתפקידו של אדם להפוך את עצמו מבוחר למוכרח, היינו להרחיב ככל האפשר את השטח בו הוא מוכרח במעשיו מחמת הכרותיו לעשות את רצון קונו, ובזה לצמצם את אפשרות הבחירה.

טרם שיעבור אדם איזו עבירה בפעם הראשונה, הינו בבחינת אדם הראשון קודם החטא לגבה, כי הוא מוכרח על ידי מצפונו. אולם אם נשתלשל הדבר ונכשל בחטא זה, אז נופלים בפניו כל הגדרים ונפתחים כל השערים להוסיף בחטא כאילו לית דין ולית דיין. החטא נעשה אפשרי והוא נעשה בעל בחירה באין מפריע... מובן הדבר שכיון שנמצא האדם במצב הבחירה כנ"ל שוב אין מועילים לו כל עולמות החכמה והבינה שלו, כי הרי גם לאדם הראשון לא הועילו כל הכרותיו העצומות, כיון שנכנס לתוכו גם הצל הדק ביותר של מדה רעה. העצה היחידה במצב הזה היא להתמסר לתורה ולמעשה המצות בשלימותן, להיטהר ולהתקדש ביראת שמים צרופה, ולהתפלל אל ה' שיוציאהו ממחשכי הבחירה למדרגה מזוככת. (שם עמוד קמה)

יסוד זה נאמר גם לגבי עבירות. בכל העבירות מצווים אנו לסבל את היסורים הקשים ביותר עד למסירת נפש, ולא עד בכלל, חוץ משלוש העבירות עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, שעליהן מצווים למסור את הנפש... אכן כשאדם גם משתדל ועמל לעבור עבירה על ידי זה מתקשר הוא יותר אל הטומאה רחמנא ליצלן, ומאחר ששכר עבירה עבירה, כלומר טומאת העבירה שנדבקת בו היא העונש, לכן כל הוספה של עמל מכפילה את העונש, כי הרי העמל למען העבירה מגביר את הקשר עם טומאת העבירה שמלפפת אותו ומתדבקת אליו.

ככל שאדם עמל יותר לבצע כסף ולמילוי תאוותיו, נעשה הוא גשמי יותר, כי האדם מציאותו דבקה בדבר ששואף אליו... (חלק ג עמוד טז)

...הן כתב הרמ"ק בריש ספר תומר דבורה, שהחוטא עושה את העבירה על ידי כח שנותן לו הקב"ה באותו רגע ממש, ואם נתעמק נבחין שכאילו הוא יתברך עושה המעשה על פי בחירת האדם, וכאילו צמצם יכלתו למען בחירת האדם, והאדם, כביכול, מכריח את הקב"ה להוציא את רצונו לפועל. נמצא, שהוא יתברך סובל עלבון גדול, כביכול, על ידי חטא האדם... (שם עמוד סט)

משורש הגאוה באה גם מידת החוצפה - לחטוא בלי להתבייש כלל, כמו שאמרו חז"ל לא חרבה ירושלים אלא שלא היה להם בושת פנים זה מזה וכו' (שבת קי"ט). ביאר המהר"ל בנתיב הבושה פרק ב': כאשר האדם עושה חטא ומתבייש מן אחר, נקרא זה שאין הכל חטא, אבל כאשר אין להם בושה, דבר זה נקרא שהכל בחטא... כאשר האדם מתבייש ממעשיו, הרי זה שהוא מרגיש סתירה בין מעשיו למה שמשיג בשכלו, ונקיפת מצפונו תדחפהו להסיר את מעשיו... (שם עמוד רטו)

...ובחולי הנפש כולן כאחת נמצאות בנו, א', יש בנו עבירות פרטיות לרבבות. ב', יש בנו חולי פנימי המתפתח באופן נורא וממאיר, והיינו חולי המדות הרעות. ג', חסרה לנו ידיעת המחלה, כי אנו מטעים את עצמנו שהכל בסדר. מיהו זה אשר יצעק על לשון הרע שבידו, על חסרון כוונה בקריאת שמע ותפלה, על ביטול תורה, על גזל ואונאת דברים, על חוסר חסד והתחשבות בצרכי הזולת? ד', הרפואה האמיתית רחוקה ממנו וקשה לנו להשיגה. ה', ועל הכל שאין בנו דעת איך לקחת את התרופה, ואפילו לחפוץ בה, הן מטורפים אנו בהבלי הזמן ומוכנים אנו תמיד ללמוד מן המשוגעים אשר מסביבנו, ואפילו לאימת הדין אין אנו חוששים, ומחרת יום הכפורים יוכיח.

שורש הכל הוא שחסרה לנו ביראת שמים. יש יראה חושית, ויש יראה שכלית, שיודע שצריך להתיירא אבל בלבו אינו מתיירא. אפילו היכן שהחוש מסייע לשכל קשה להרגיש יראת שמים בפנים. כל אחד יודע שהוא הולך למות, וגם החושים מאשרים את זאת, ואף על פי כן בר נש אזיל בהאי עלמא וסבר דדיליה הוא לדרי דרין... (שם חלק ד עמוד רנא, וראה שם עוד)