(ראה גם: קרבן-הקרבה)
והקטירם הכהן המזבחה, לחם אשה לריח ניחוח כל חלב לה'. חקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם, כל חלב וכל דם לא תאכלו. (ויקרא ג טז)
דבר אל בני ישראל לאמר, כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו. כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה אשה לה', ונכרתה הנפש האוכלת מעמיה. (שם ז כג)
מכל מתנותיכם תרימו את כל תרומת ה', מכל חלבו את מקדשו ממנו. (במדבר יח כט)
חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים עם חלב כליות חטה, ודם ענב תשתה חמר. (דברים לב יד)
את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב, מה תלמוד לומר, לפי שנאמר כל חלב לה' וכל חלב וכל דם לא תאכלו, כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו, כי כל אוכל חלב ונכרתה, יכול אף חלב דפנות בכלל, תלמוד לומר את החלב המכסה את הקרב. יכול לא יהא בכלל עונש אבל יהא בכלל אזהרה, תלמוד לומר את החלב המכסה את הקרב, אוציא את חלב החולין ולא אוציא את חלב המוקדשין, תלמוד לומר את החלב המכסה, יכול לא יהא בכלל עונש אבל יהא בכלל אזהרה, תלמוד לומר את החלב המכסה את הקרב. יכול לא יהא בכלל אזהרה אבל יהא בכלל הקרב, תלמוד לומר את החלב המכסה את הקרב.
אוציא את כולם ולא אוציא את חלב השליל המכסה את הקרב, תלמוד לומר חלב ושתי כליות, יכול לא יהא בכלל עונש אבל יהא בכלל אזהרה, תלמוד לומר חלב ושתי כליות. יכול לא יהא בכלל אזהרה אבל יהא בכלל עמוד והקרב, תלמוד לומר חלב ושתי כליות באשם... מה חלב ושתי כליות אמורין באשם מוצא מכלל השליל, אף חלב ושתי כליות אמורין כאן מוציא מכלל שליל.
את כל החלב אשר על הקרב, רבי ישמעאל אומר להביא את החלב שעל הקבה, רבי עקיבא אומר להביא את החלב שעל הדקים... (ויקרא פרק יז, וראה שם עוד)
כל חלב וכל דם לא תאכלו, רבי יהודה אומר חלב ודם הקיש החלב לדם, מה החלב בשני לאוין, אף הדם בשני לאוין, וחכמים אומרים אין בהן אלא אזהרה אחת... (שם פרק כ)
בני ישראל מוזהרים על החלב, ואין הגוים מוזהרים על החלב... תלמוד לומר בני ישראל. אין לי אלא בני ישראל, מניין לרבות הגרים והמשוחררים, תלמוד לומר כי כל אוכל חלב. כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו, פרט לבהמה טמאה ולחיה ולעופות. והלא דין הוא, ומה אם הדם שאין חייבים עליו משום פגול נותר וטמא הרי הוא נוהג בבהמה טמאה ובעופות, חלב שחייבים עליו משום פגול ונותר וטמא, אינו דין שינהוג בבהמה טמאה בחיה ובעופות, תלמוד לומר כל חלב שור וכשב ועז... מניין לרבות את הכלאים, תלמוד לומר שור כשב ועז דברי רבי עקיבא, ואם נפשך לומר מן הבהמה לרבות את הכלאים, שיכול כל שהיה בכלל עונש הרי הוא בכלל אזהרה, כוי ופחות מכזית שאינן בכלל עונש לא יהיה בכלל אזהרה, תלמוד לומר כל חלב...
לא תאכלוהו - יכול יאכילנו לאחרים, תלמוד לומר ואכל, מאכילו אתה לאחרים, או ואכל, יכול חלב שמותר בהנאה טהור, חלב שור הנסקל ועגלה ערופה שאינו מותר בהנאה לא יהיה טהור, תלמוד לומר כל חלב יעשה לכל מלאכה. מה תלמוד לומר לכל מלאכה, רבי יוסי הגלילי אומר יכול במלאכת הקודש יהיה מותר, במלאכת חולין לא יהיה מותר, תלמוד לומר לכל מלאכה, רבי עקיבא אומר יכול למלאכת חולין יהיה טהור, במלאכת הקודש לא יהיה טהור, תלמוד לומר לכל מלאכה.
כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה, אין לי אלא חלב תמימים שכשר ליקרב, חלב בעלי מומין מנין, תלמוד לומר כי כל אוכל חלב, אם כן למה נאמר אשר יקריב ממנה, חלב שכמותו כשר ליקרב, יצא חלב דפנות שאין כשר ליקרב.
ונכרתה הנפש - ולא ציבור, הנפש - להביא את השותה, האוכלת - ולא המאכלת, אוכלת - כדי אכילת כזית, מעמיה - ועמיה בשלום. (צו פרק טו וראה שם עוד)
נחום המדי אומר מדליקין בחלב מבושל, וחכמים אומרים אחד מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו... והאמר רב ברונא אמר רב חלב מהותך וקרבי דגים שנימוחו אדם נותן לתוכו שמן כל שהוא ומדליק, הני מימשכי בעינייהו... (שבת כ ב)
...אשקיוהו (לרבי אלעזר ברבי שמעון) סמא דשינתא ועיילוהו לביתה דשישא וקרעו לכריסיה הוו מפקי מיניה דיקולי דיקולי דתרבא (סלים של חלב), ומותבי בשמשא בתמוז ואב ולא מסרחי. כל תרבא נמי לא סריח, שורייקי סומקי מסריח, הכא אף על גב דאיכא שורייקי סומקי לא מסריח, קרי אנפשיה אף בשרי ישכון לבטח... (בבא מציעא פג ב)
...אמר ליה רב שיזבי אלא מעתה דכתיב וחלב נבלה וחלב טרפה התם נמי נימא אם טרפה חיה הרי נבלה אמורה, אם טריפה אינה חיה הרי היא בכלל נבילה, אלא להביא טרפה ששחטה שחלבה טהור... תנו רבנן וחלב נבלה וחלב טרפה, בחלב בהמה טהורה הכתוב מדבר, או אינו אלא בחלב בהמה טמאה, אמרת, טיהר מכלל שחוטה וטיהר מכלל חלב, מה כשטיהר מכלל שחיטה בטהורה ולא בטמאה, אף כשטיהר מכלל חלב בטהורה ולא בטמאה, או כלך לדרך זו, טיהר מכלל נבלה וטיהר מכלל חלב, מה כשטיהר מכלל נבילה בטמאה ולא בטהורה, אף כשטיהר מכלל חלב בטמאה ולא בטהורה, אמרת... תלמוד לומר טרפה, מי שיש במינה טרפה, אוציא את הטמאה שאין במינה טרפה, ולא אוציא את החיה שיש במינה טרפה, תלמוד לומר ואכול לא תאכלוהו, מי שחלבה אסור ובשרה מותר, יצא חיה שחלבה ובשרה מותר... (זבחים סט ב, וראה שם עוד)
אמר רב יהודה אמר רב הטבח צריך שלשה סכינין, אחת ששוחט בה, ואחד שמחתך בה בשר, ואחד שמחתך בה חלבים... אמר אמימר משמיה דרב פפא לא ליסחוף איניש כפלי (לשים הכסלים עם החלב) עילוי בישרא, דדאיב תרבא ובלע בישרא... (חולין ח ב)
רבי ישמעאל שאמר משום אבותיו מאי היא, דתניא את כל החלב אשר על הקרב וגו', להביא חלב שעל הדקין, דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר להביא חלב שעל גבי הקבה, ורמינהי, את החלב אשר על הקרב, רבי שמעון אומר מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף, אף כל קרום ונקלף. רבי עקיבא אומר מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף, אף כל תותב קרום ונקלף... אמר רב חלב טהור סותם, טמא אינו סותם, ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה סותם. בעי רבי זירא חלב חיה מאי, דוקא אמר חלב טהור סותם והאי נמי טהור הוא, או דלמא משום דמיהדק והאי לא מהדק, אמר אביי מאי תיבעי ליה, נהי דשרי באכילה אהדוקי לא מהדק.... (שם מט א)
ההיא עיזא כרכוז דהואי בי ריש גלותא דעקור מלא צנא דתרבא מינה, רב אחאי אסר, רב שמואל בריה דרב אבהו אכל מינה, קרי אנפשיה מפרי איש תשבע בטנו. (שם נט ב)
דתניא גיד הנשה נוהג בשליל וחלבו אסור דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר אינו נוהג בשליל וחלבו מותר... (שם עד ב, וראה שם עוד)
גופא אמר רב ששת אמר רב אסי חוטין שבחלב אסורין, ואין חייבין עליהן, שבכוליא אסורין ואין חייבין עליהן, לובן כוליא רבי ורבי חייא, חד אסר וחד שרי, רבה ממרטט ליה, רבי יוחנן ממרטט ליה, רבי אסי גאים ליה, אמר אביי כוותיה דרבי אסי מסתברא, דאמר רבי אבא אמר רב יהודה אמר שמואל חלב שהבשר חופה אותו מותר. אלמא שעל הכסלים אמר רחמנא ולא שבתוך הכסלים, הכא נמי שעל הכליות אמר רחמנא ולא שבתוך הכליות.
גופא אמר רבי אבא אמר רב יהודה אמר שמואל חלב שהבשר חופה אותו מותר, איני והאמר רבי אבא אמר רב יהודה אמר שמואל האי תרבא דתותי מתני אסור, אמר אביי בהמה בחייה פרוקי מיפרקא... אמר רבי אבא אמר רב יהודה אמר שמואל חלב שעל המסס ובית הכוסות אסורין וענוש כרת, וזהו חלב שעל הקרב. אמר רבי אבא אמר רב יהודה אמר שמואל האי תרבא דקליבוסתא אסור וענוש כרת, וזהו חלב שעל הכסלים. ואמר רבי אבא אמר רב יהודה אמר שמואל חוטין שביד אסורין... אמר רב יהודה אמר שמואל ריש מעיא באמתא בעי גרירה, וזהו חלב שעל הדקין. ואמר רב יהודה חוטין שבעוקץ אסורין, חמשא חוטא אית ביה בכפלא, תלתא מימינא ותרתי משמאלא, תלתא מפצלי לתרי תרי, תרי מפצלא לתלתא תלתא...
אמר רב כהנא ואיתימא רב יהודה חמשא קרמי הוו, תלתא משום תרבא ותרי משום דמא, דטחלי דכפלי ודכוליתא משום תרבא... (שם צב ב, וראה שם עוד)
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אכל חלב מן החי מן הטרפה לוקה שתים... (שם קג א, וראה שם עוד)
חומר בחלב מבדם וחומר בדם מבחלב, חומר בחלב שהחלב מועלין בו וחייבין עליו משום פיגול נותר וטמא, מה שאין כן בדם, וחומר בדם שהדם נוהג בבהמה חיה ועוף בין טמאים בין טהורים, וחלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד... (שם קטז ב, וראה שם עוד)
מאי רוטב, אמר רבא שומנא, אמר ליה אביי הוא עצמו יטמא טומאת אוכלין, אלא חלב דקריש... תנן התם הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמאו חייב... (שם קכ א, וראה שם עוד)
שלושים ושש כריתות בתורה... והאוכל חלב... (כריתות ב א)
תנו רבנן כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו, לחייב על כל אחת ואחת דברי רבי ישמעאל, וחכמים אומרים אינו חייב אלא אחת... ורבנן אי לא כתיב שור וכשב ועז הוה אמינא אפילו חלב חיה במשמע... (שם ד א, וראה שם עוד)
אמרו לו אכלת חלב מביא חטאת, עד אומר אכל ועד אומר לא אכל, אשה אומר אכל ואשה אומר לא אכל מביא אשם תלוי, שנים אומרים אכל והוא אומר לא אכלתי רבי מאיר מחייב, אמר רבי מאיר אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל, אמרו לו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי פטור. אכל חלב וחלב בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת... (שם יא ב, וראה שם עוד)
ופעם בא אלי צדוקי אחד ושאלני אם האליה אסורה מן התורה, ואען ואמר אמת כי האליה תקרא חלב כי כן כתוב חלבו האליה תמימה, רק קדמונינו התירוה ואסרו כל חלב. אז ענה הלא כל חלב אסור מן התורה, כי כן כתוב כל חלב וכל דם לא תאכלו, ובתחלה כתב חקת עולם לדורותיכם. גם אני עניתיו כי זה הפסוק דבק עם זבח השלמים, ואין מלת "חקת עולם לדורותיכם" ראיה גמורה, כי הנה כתוב "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלקיכם", וכן כתוב "חקת עולם", ואם כן לא נאכל לחם בגלות כי לא הקרבנו קרבן העומר. וגם הוא השיב כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו, גם אני השיבותי כי גם זה הפסוק דבק עם זבח השלמים, והעד "כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה" להוציא חלב כל בשר שאינו קרב לשלמים... אז פקח הצדוקי עיניו ופצה בשפתיו שבועה שלא יסמוך על דעתו בפירוש המצות רק ישען על העתקת הפירושים. (ויקרא ז כ, וראה שם עוד)
כצבי וכאיל - שאינו קרב על המזבח וחלב הצבי גם חלב האיל מותר, והנה חזוק לדברי רק סמכנו על קבלת אבותינו. (דברים יב טו)
חלבו האליה - שם חלב בלשון הקדש השומן הנפרד שאינו עם הבשר כדבר אחד, כי השומן המתערב עם הבשר שאינו נפרד ממנו יקרא שומן, כענין שאמר הכתוב "וישמן ישורון"... וכן בכל מקום, והחלב הוא הנפרד עליו קרום ונקלף, לא יתערב הלשון בהן בשום מקום, כאמרנו בשר שמן לא בשר חלב, וכן בשאר לשונות הגוים שמותיהן חלוקין. ויאמר דרך השאלה בכתוב "בהרימכם את חלבו ממנו", כי הטוב אשר יורם מן התבואה יכנה אותו בחלב, כאשר החלב מורם בקרבנות, 'חלב כליות חטה' ידמה החטה לכליות ואת החלב אשר בם... וכן ידעו הרופאים בטבעיהם שאין החלב נעשה לעולם סמוך לעור ולא באבר שינוע תמיד, ואמרו כי טבע השומן שאינו נפרד מן הבשר בצלעות ובצדדין ובאליה הוא חם ולח, והנפרד מן הבשר כמו אשר על הכליות קר ולח וגס ועבה וקשה להתבשל באסטומכא וממהר לכלות, ויוליד לחה לבנה וסתם. ואם כן הכתוב שאמר כל חלב וכל דם לא תאכלו אין שומן שעל האליה בכלל, כי איננו חלב בשמו ובטבעו... אבל כל חלב נאסר אף על פי שאינו קרב למזבח, כגון החלב אשר על הטחול, ושאינו נקרא חלב מותר אף על פי שהוא קרב, כגון הכליות והיותרת מן הכבד וכן האליה...
והוצרכתי להאריך בזה לסתום פיהם של צדוקים ימחה שמם, כי בדברי תורה נאמר ענה כסיל כאיולתו, ואמרו הוי שקוד ללמוד תורה כדי שתשיב לאפיקורוס... (ויקרא ג ט, וראה שם עוד)
...ושמא יעלה על הדעת לומר כי הנבלה והטרפה יחשבו כמין שלא יקרב ממנו, הוצרך להזכיר שיהא אסור, וזהו שנאמר "ואכול לא תאכלוהו", שיהיה בכרת כשאר כל חלב, כי כל המין הקרב יאסור, ואפילו הנבלות והטרפות ממנו. ואמר "יעשה לכל מלאכה" לומר שאין בו טומאת נבלות, כי יאמר בנבלות "ובנבלתם לא תגעו", ובחלב שלהן יאמר יגעו בו ויעשו ממנו כל מלאכה... (שם ז כה)
...ואין הטעם כצבי וכאיל שיאכל חלב החולין כאשר יאכל חלב הצבי והאיל תאכלו הבשר אשר תזבחו בכל מקום ולא אמר כאשר יאכל כצבי וכאיל יאכל בו, ולכך יפרש בכל מקום "הטמא והטהור יחדו יאכלנו כצבי וכאיל", ולא יאמר בשום מקום יאכלנו כצבי וכאיל בלבד, כדי שלא יהא גם החלב בכלל. (דברים יב כב)
הייתי רוצה שישיבוני הקראים תשובה מספקת על זה והדומה לו... שיבאר לי החלב האסור, והוא דבק עם המותר במעים והקיבה, וזולת זה מניקור הבשר, ושימסור אלי הגדר שבין המותר והאסור, כדי שלא יהיה חילוף בו עם חברו, וכן האליה האסורה אצלם היש לה גדר, ושמא האחד יסיר קצת הזנב ואחד יסיר הכף כמו שהוא... (מאמר ג לה)
האוכל כזית חלב במזיד חייב כרת, בשוגג מביא חטאת קבועה, ובפירוש אמרה תורה שאינו חייב אלא על שלשה מיני בהמה טהורה בלבד, שנאמר "כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו", בין שאכל מחלב שחוטה בין שאכל מחלב נבלה וטרפה שלהם, אבל שאר בהמה וחיה בין טמאה בין טהורה חלבה כבשרה, וכן נפל של שלשה מיני בהמה טהורה חלבה כבשרה... (מאכלות אסורות פרק ז א, וראה שם עוד)
שלשה חלבים הם שחייבין עליהן כרת, חלב שעל הקרב, ושעל שתי הכליות, ושעל הכסלים. אבל האליה מותרת באכילה, לא נקראת חלב אלא לענין קרבן בלבד, כמו שנקראו חלבים כליות ויותרת הכבד לענין קרבן, כמו שאתה אומר "חלב הארץ" וכו' שהוא טובם...
חלב שעל המסס ושעל בית הכוסות הוא החלב שעל הקרב, וחלב שבעיקרי ירכות מבפנים חייבין עליו כרת, והוא החלב שעל הכסלים ויש שם חלב על הקיבה עקום כמו קשת והוא האסור, וחוט משוך כמו יתר והוא מותר. חוטין שבחלב אסורין ואין חייבין עליהן כרת.
חלב שהבשר חופה אותו מותר, שעל הכסלים אסר הכתוב, לא שבתוך הכסלים, וכן חלב שעל הכליות נאסר ולא שבתוך הכליות, ואף על פי כן נוטל אדם לובן שבתוך הכוליא ואחר כך אוכל אותה, ואינו צריך לחטט אחריו.
יש כמו שתי פתילות של חלב בעיקרי המתנים סמוך לראש הירך, כשהבהמה חיה חלב זה נראה במעים, וכשתמות ידבק בשר בבשר ותכסה חלב זה ואינו נראה עד שיתפרק הבשר מן הבשר, ואף על פי כן הוא אסור, שאין זה חלב שהבשר חופה אותו וכל מקום שתמצא בו החלב תחת הבשר והבשר מקיף אותו מכל סביביו ולא יראה עד שיקרע הבשר, הרי זה מותר.
חלב וחלב המעים... מותרין, חוץ מראש המעי שסמוך לקיבה, שהוא תחלת בני מעים שצריך לגרור החלב שעליו, וזהו חלב הדקין שאסור, ויש מן הגאונים שאומר שראש המעי שצריך לגוררו הוא המעי שיצא בו הרעי, שהוא סוף המעים.
יש בגוף הבהמה חוטין וקרומות שהן אסורין, מהם משום חלב ומהן משום דם... (שם ה והלאה וראה שם עוד)
יראה לי שכל אלו החוטין והקרומות איסורן מדברי סופרים, ואם תאמר שהן אסורין מן התורה בכלל כל חלב וכל דם, אין לוקין עליהן אלא מכת מרדות. אין מולחין חלבים עם הבשר ולא מדיחין חלבים עם בשר... טבח שדרכו לנקות הבשר ונמצא אחריו חוט או קרום מלמדין אותו ומזהירין אותו שלא יזלזל באיסורין, אבל אם נמצא אחריו חלב, אם היה כשעורה מעבירין אותו, ואם נמצא אחריו כזית חלב אפילו במקומות הרבה מכין אותו מכת מרדות ומעבירין אותו, מפני שהטבח נאמן על החלב. (שם שם טז והלאה)
שלא נאכל חלב בהמה טהורה, שנאמר "כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו". כבר כתבתי באיסור טרפה כי מהיות הגוף כלי לנפש ובו תפעל כושר פעולותיה, ולפי זכותו וטוב מזגו יבין דרך הנפש החכמה והנתונה בו, ויאמין לעצתה וילך אחריה, מפני זה צריך האדם להשתדל על כל פנים בהישרת גופו להעמידו על ישרו בריו וכחו. וידוע הדבר כי לפי המאכלים יתפעל הגוף בבריאות או בחולי, כי בשר הגוף הזה נפסד כל יום, ולפי המזונות הטובים יתהווה בו בשר בריא וטוב, ולפי רוע המאכל ההיפך, ועל כן היה מחסדי הא-ל הגדולים עלינו אנחנו עמו אשר בחר והרחיק ממנו כל מאכל מזיק לגוף ומוליד בו ליחות רעות. וידוע כי החלב דבק ומוליד ליחות רעות... (צו מצוה קמז)
כל חלב וכל דם - מה שבחר בהם על מזבחו ואסרם באכילה, להמורה כי כומרי העכו"ם אוכלים מהם בימים הקדמונים, ובזה עובדים לתועבותיהם ומתחברים לשדים, וזה הטעם גילתה התורה רק בדם. לרלב"ג החלב והדם מזונות רעים ומזיקים, כי מהדם יפרד החלק האוירי אישי שנפרד מבעל החי וישוב ארצי, וכן בחלב, וזה אינו, כי הדם מזון יותר טוב מהבשר, וכן אין הטעם שייך בחלב. להמקובלים דודי צח ואדום, האדום מדת הדין והצח מדת הרחמים, וציוה להקריב אלה לפניו להזכירם ולרמוז שזה לעומת זה עשה האלקים. ועוד אמרו שהבריאות והיופי סבות החטא, וסבות אלו הם הדם והשומן, וכן על ידי רתיחתם הם סבת החטא, על כן ציוה שישרפו, וכן יעשה האדם בתאוותיו ובגורמי החטא... ועוד אומר שהעוונות נמשלו לאודם והסליחה ללבן, ועל כן ציוה להקריב את אלו המורים על כך, וגם שהחלב נברא מהליחה הלבנה ומפני קרותו אינו נאות למזג האנושי, והדם שיתוולד ממנו דומה לדם החזיר, ועל כן אסרו לישראל שיהיו עם חכם... (ויקרא ג יז)
החלב על החזה - החזה רמז ללב, והחלב לכח יצר הרע מטמטם את הלב, וירמוז שבבואו לשוב עוד החלב מטמטם, ויצרף ידו עם יד הכהן המקריב שלוחו של מקום ומתקדש הלב ומכניע החלב... (שם ז לא)
...ומקריב את החלב הנוטה למותר באדם, לומר שיתן המותר לה'... (הקדמה לבראשית)
...וגם החלב בהקרבה, מפני שהחלב הוא המובחר מן הגוף, וכמו שהדם הוא הנפש, כך החלב הוא עיקר הגוף והוא ראשית הגוף, וכדכתיב כל חלב תירוש ראשיתם, וכל חלב נבדל מן השאר, וכדכתיב בהרימכם את חלבו ממנו, ולשון הרמה הוא הפרשה, והתורה אמרה להפריש לגבוה דבר שהוא מובדל ומופרש בעצמו, כי הדם שהוא מובדל ומופרש במה שהוא הנפש, לכך הוא לגבוה, והחלב הוא גם כן מובדל מן שאר הגוף, ויש לתת אלו שנים אל השי"ת, שהוא עיקר והתחלת הכל, כמו שהם אלו שנים, וזהו טעם איסור שניהם להדיוט... וכן החלב הוא עיקר וראשית הגוף, וכל ראשית הוא נבדל מן השאר והוא חלק גבוה, וכאשר אינו עולה לגבוה הוא דבר זר, אינו ראוי להדיוט... (דרשה לשבת הגדול)
כל חלב לה' - לספרא לומר שיש בו מעילה, לגמרא חולין קי"ז ועוד לרבות אמורי קדשים קלים למעילה. חוקת עולם - גם בבשר תאוה, בכל מושבותיכם - גם כשאין מקדש. (ויקרא ג טז)
כל חלב - אחד מרבה כללות המין, לרבות כוי, ואחד על כללות האיש, רוצה לומר כל שהוא חלב, ואפילו חצי שיעור לאזהרה. מן הבהמה - רוצה לומר מכל מין הבהמה, ומלת כי מחברת לכל חלב, ומרבה אף חלב חולין שלא היה מוכן לקרבן. (שם ז כג וכה)
ולא ילין חלב - החלב הוא הרכוש שהונח לפקדון, ויחד אתו מקריבים את הכליות משכן התאוות השפלות, כל אלו צריכים לעמוד לשרות ה' ולהקרב למענו באותו יום הקרבה שבו הוקרב הדם, השאיפות הרוחניות של החיים. (שמות כג יח)
חלב - מה שהבהמה חוסכת למען שימוש עצמי, והח לב הוא המיועד להזנת המין. החלב גם סמלי לעושר ולטוב הארץ.. בכל מושבותיכם - על ידי איסור חלב ודם תמידי אנו מראים את תקפם הנצחי של חוקי הקרבנות, נגד כל נטיה לראותם כמיושנים, או כל נסיון לשנותם. הדם הוא מהותה של הבהמה, והחלב הוא תכליתה, שני אלו אסורים לאדם לאכילה, זאת אומרת שאין מהותה ותכליתה של הבהמה יכולים להיות זהים עם אלו של האדם. (ויקרא ג ג ויז)
כל חלב - רק השוה בכל בהמה, ומוציא את האליה. וכן אזהרה לחצי שיעור... אשר יקריב ממנה - נותן טעם לחלב נבלה וכו', שגם בעל מום שמינו קרב על המזבח אסור. קרומים וחוטים מיוחדים של חלב רק באיסור ולא בכרת. ועוד יש לציין שאיסור חלב אינו כאיסור דם משעת יצירה של בעל החי אלא משעת לידה, ועיין תוספות חולין ע"ה א' וק"ג א'. (שם ז כג וכד)
וכל דם - ...דם וחלב מסמלים את הקרבת נפש האדם וכל השגיו לעבודת ה', למען אש-דת, לכן אין שום דמיון פיזי-רעיוני בין חלב ודם האדם והבהמה, זהו הטעם שאינם מטמאים טומאת נבלות, כי שם טמא רק מה שיש לו דמיון כלשהו לגוף האדם. (שם שם כו)
חלבו האליה תמימה - הלשון אינו מדויק, והנה הרמב"ן העלה דשם חלב לא שייך אלא באסור לאכילה, והמותר נקרא שומן. ויישב בדוחק כל המקראות המורות להיפך, כמו "ואכלו את חלב הארץ" ועוד. אבל לפי הפשט להיפך, דכל שומן נקרא חלב, כמו בלשון חכמים, "חלב טהור חלב טמא", ומה שהכריח הרמב"ן מהא שאין כל שומן נאסר בכתפות ובצדדין ברור שאינו נאסר אלא חלב הקרב למזבח, לאפוקי חלב שאינו קרב הוא משום חבור לחלב האסור, כפרש"י חולין צ"ג א' ד"ה חות וכו' שהוא מחובר לכרס ולחלב. והא שהוכיח הרמב"ן עוד מדכתיב במלואים החלב והאליה אלמא דאליה אינו חלב, ופירש חלבו האליה תמימה היינו החלב העליון שמחובר לאליה, כל זה אינו לפי הפשט, וכמש"כ בפרשת תצוה דאי אפשר לפרש החלב והאליה חלב הדקין וכדומה, דאם כן למאי כתיב ביחוד גבי איל, אלא חלב האליה היינו התלוי בקצה האליה... אלא משום דהאליה של כבש יש בה שומן שנקרא חלב קרב האליה גם כן כדי שיהא תמימה, וכדאיתא ביומא י"ז ב' דלאו אורח ארעא בפרוסה... והיינו שפירש הכתוב "חלבו האליה תמימה", משם חלב שעל האליה קרב האליה תמימה. והא שמותר באכילה אף על גב שהוא חלב הקרב כבר דרשו חז"ל שאין אסור אלא הקרב בשור וכשב ועז. (ויקרא ג ט)
והנה אף על פי שכלל גדול הוא, שחלב שהבשר חופה מותר, מכל מקום חלב שתחת המתנים אסור, והטעם בגמרא, כשהבהמה הולכת אבריה נעים, ואז לפעמים אין החלב נכסה בבשר. ונראה דעל יסוד זה כתב הרמב"ם כל מקום שתמצא בו חלב תחת הבשר והבשר מקיפו מכל סביביו עד שלא יראה רק אם יקרע הבשר הרי זה מותר... ודע שכל חלבים אלו שנתבארו אין לחוש אלא בחלק אחורים של בהמה, ובקדמי רק קצת מן הקרום שעל חלב הכסלים הנשאר בראש הדפנות על הכסלים, שצריך להסיר משם אותו קרום. ולא נתבאר לי הטעם שלוקחים מן הכתף הגיד עם השומן בסביבו... (ויקרא ג ד)