(ראה גם: גן עדן, נשמה, עולם הבא, שכר)
לבוש הזה שאמרנו, הוא מה שאמרו הדברים, שיש חלוקא דרבנן שמתלבשים בעולם האמת, אשרי חלקם של צדיקים שגנז להם הקב"ה הרבה טוב לעולם האמת... (נח קמז)
למדנו ארבעה עמודים (שהם ארבעה מלאכים הנמשכים מד' יסודות הרוחניים), מזומנים לנשמה, וצורה אחת של הגוף שלה בידיהם, (שהוא סוד הלבוש הנקרא חלוקא דרבנן), והיא מתלבשת בה בשמחה, ויושבת במדור גן עדן התחתון עד הזמן שנגזר עליה לשבת שם. (ויחי קעג)
למדנו בסוד המשנה, מה שכתוב וידעו כי עירומים הם, ידיעה ידעו ממש, שאותו לבוש כבוד שנעשה מן הימים חסר מהם, ולא נשאר להם, אף יום מהם להתלבש בו... עד שהשתדל אדם ועשה תשובה והקב"ה קבל תשובתו, ועשה לו כלי ולבוש אחר ולא מן ימיו, (כי לא תקן החטא בשלמות), זה שכתוב ויעש ה' אלקים וגו' כתנות עור וילבישם.
תא חזי באברהם שזכה, מה כתוב, בא בימים, משום שזכה, לכן כשנסתלק מן העולם הזה, באלו הימים שלו ממש נכנס ונתלבש בהם, ולא גרע כלום מאותו לבוש הכבוד, כי כתוב בא בימים. באיוב מה כתוב, ויאמר ערום יצאתי וגו' כי לא נשאר לו לבוש להתלבש בו.
למדנו אשרי הצדיקים, שימיהם נקיים ונשארים לעולם הבא, וכשיוצאים (מן העולם) מתחברים כולם ונעשים להם לבוש כבוד להלבש בהם, ובלבוש הזה זוכים להתענג בעונג העולם הבא, ובלבוש הזה עתידים לקום בעולם ולחיות. וכל אלו שיש להם לבוש יקומו זהו שכתוב ויתיצבו כמו לבוש. אוי לרשעי העולם, שימיהם נחסרו בעונותיהם, ולא נשאר מהם במה להתכסות כשיצאו מן העולם.
למדנו כל אלו הצדיקים שזכו להתלבש בלבוש כבוד מן הימים שלהם, הם מתעטרים בעולם ההוא מעטרות שנתעטרו בהם האבות, מאותו הנהר הנמשך ויוצא לגן עדן, זהו שכתוב ונחך ה' תמיד וגו', ורשעי העולם שלא זכו להתלבש בלבוש של הימים שלהם, עליהם כתוב, והיה כערער בערבה וגו'...
ר' יהודה אומר, כתוב וירח את ריח בגדיו ויברכהו, בגדיו, בגדי עשו היה צריך לומר, שהרי לא היו שלו אלא של עשו, שכתוב ותקח רבקה את בגדי עשו בנה וגו', וכאן אומר ריח בגדיו, שמשמע של יעקב.
אלא כך בארנו, וירח, פירושו שהסתכל להלאה, והריח ריח בגדיו שבעולם האמת, ואז ברכו, ועל זה כתוב, ראה ריח בני כריח שדה, זהו שדה תפוחים קדושים, (שה"ס הנוקבא דז"א), אמר, הואיל שזכית בלבושי כבוד אלו, (על כן) ויתן לך האלקים מטל השמים. מה משמע (שטל השמים תלוי בלבושי כבוד), משום ששדה תפוחים זה, (שלבושי כבוד נדמו לו כריח), מקבל כל היום טל ממקום שנקרא שמים, (שהוא ז"א), שכתוב מטל השמים, (וע"כ אמר כיון שזכית ללבושי כבוד ויתן לך אלקים) מטל השמים.
אמר ר' יוסי בכל ברכו, מטל השמים ומשמני הארץ, (דהיינו גם משפעה של הנוקבא הנקראת ארץ), מהו הטעם, משום וירח את ריח בגדיו, בגדיו ממש, כמו שבארנו, (ובגדים אלו מקבלים גם מנוקבא). למדנו אלף וחמש מאות ריחות עולים בכל יום מגן עדן, (שהיא הנוקבא), שמתבשמים בהם, אלו לבושי יקר המתעטרים מן הימים של האדם בעולם ההוא, (הרי שהבגדים מקבלים גם מן הנוקבא)...
אמר רבי יהודה, כמה לבושים הם, (שיש לאדם מן הימים שלו), אמר רבי אלעזר הרי העולם חולקים בזה, אבל שלשה הם, אחד, שמתלבש בלבוש ההוא הרוח שבגן העדן הארץ, ואחד, היקר מכולם, הוא שמתלבש בו הנשמה (שמדורה) בתוך צרור החיים (שהוא הנוקבא), בין הלבוש שלה הנקרא פרפורא, ואחד, הוא לבוש החיצוני, הנמצא ואינו נמצא, הנראה ואינו נראה, (כי להיותו מבחינה חיצונית אין לו קיום תמידי אלא פעם נמצא ופעם אינו נמצא, פעם נראה ופעם אינו נראה), בלבוש זה מתלבשת הנפש, והולכת ומשוטטת בעולם. (ויחי שא והלאה, ועיין שם עוד)
תא חזי, אוי להם לבני אדם, שאינם מסתכלים ואינם יודעים ואינם מכירים על מה הם עומדים, ונשכח מהם לעשות מצות התורה, ויש מצות התורה שעושים לבוש יקר למעלה, (בג"ע העליון), ויש מצות התורה שעושים לבוש יקר למטה (בג"ע התחתון), ויש מצות התורה שעושים לבוש יקר בעולם הזה, וכולם נצרכים אל האדם, ומן ימיו ממש כולם מתתקנים כמו שבארנו. (ויחי שמט)
תא חזי, הנשמה אינה עולה להראות לפני המלך הקדוש, עד שזוכה להתלבש בלבוש של מעלה להראות שם, וכן כעין זה אינה יורדת למטה, עד שמתלבשת בלבוש של עולם הזה.
כעין זה מלאכים הקדושים של מעלה, שכתוב בהם, עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, כשעושים שליחות בעולם הזה, אינם יורדים למטה עד שמתלבשים בלבוש של עולם הזה... והרי העמדנו, שהנשמה אינה עולה אלא בלבוש המאיר.
ותא חזי, אדם הראשון, כשהיה בגן עדן, היה מלובש בלבוש כעין של מעלה, והוא לבוש של אור עליון, כיון שנגרש מגן עדן, והיה נצרך לגוונין של עולם הזה מה כתוב, ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, מתחלה היו כתנות אור, של אור העליון ששימש בו בגן עדן.
משום שבגן עדן היה משמש בו אור עליון המאיר, ועל כן אדם הראשון כשנכנס לגן עדן הלבישו הקב"ה בלבוש של אותו האור והכניסו שמה, ואם לא היה מתלבש תחילה באותו האור לא היה נכנס שם. כיון שנגרש משם היה צריך למלבוש אחר, אז ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור, והכל כמו שצריך. וכאן כעין זה עשו בגדי שרד לשרת בקדש להביאו אל הקדש.
וכבר העמדנו שמעשים טובים של האדם שעושה בעולם הזה, אלו המעשים מושכים אור של זיו העליון לתקן לו לבוש לעולם ההוא, להראות לפני הקב"ה, ובאותו הלבוש שלובש, נהנה ורואה במראה המאירה, כש"א לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.
ועל כן הנשמה מתלבשת בלבושים מיוחדים בשני עולמות, שיהיה לה שלמות בכל, בעולם הזה שלמטה, ובעולם שלמעלה, ועל כן כתוב, אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך, אך צדיקים יודו לשמך הוא בעולם הזה, ישבו ישרים את פניך הוא בעולם ההוא. (פקודי קסו)
(ומשיב ר"א), אלא שני דברי חכמה יש כאן (בכתוב כסוי חטאה), והם כך, אחד, כמו שלמדנו, שממעשים טובים שאדם עושה בעולם הזה, עושים לו בעולם ההוא לבוש יקר עליון להתלבש בו. וכשאדם התקין מעשים טובים, וגברו עליו מעשים רעים, ורואה הקב"ה שמעשיו הרעים מרובים (על מעשיו הטובים, ואז) הוא רשע, כי נמצא חייב לפני אדונו, (משם שהחובות מרובות על הזכיות), והוא תוהא ומתחרט על המעשים טובים שעשה מקודם, אז הוא אבוד מכל, מעולם הזה ומעולם הבא. מה עושה הקב"ה מאלו מעשים טובים שעשה חוטא ההוא מקודם לכן.
אלא הקב"ה, אף על פי שרשע ההוא החוטא נאבד אלו המעשים טובים והזכיות שעשה, אינם נאבדים, כי יש צדיק ההולך בדרכיו של מלך העליון ותקן לבושים ממעשיו (הטובים), ומטרם שהשלים לבושיו נסתלק (מן העולם) הקב"ה משלים לו (לבושיו) מאלו המעשים (טובים) שעשה רשע הזה החוטא, ומשלים לבושיו שיתתקן בהם בעולם ההוא, ז"ש יכין (רשע) וצדיק ילבש. אותו החוטא תקן והצדיק מתכסה במה שהוא תקן, ז"ש כסוי חטאה, (שהכסוי, דהיינו הלבוש שלו הוא מן חוטא). ועל כן לא כתוב מכוסה אלא כסוי. (אמור רלב)
...דאמר רבי תנחום לבוש הנשמה לעולם הבא הוא אור זוהר שלמעלה מכסא הכבוד הוא, שנאמר אור זרוע לצדיק... ודוד אמר ה' אורי וישעי ממי אירא. ואזלא הא כי הא דאמר רבי יהודה נשמתו של צדיק ניטלה מאור כסא הכבוד ונכנס בעולם הזה, אי זכתה ועולה למעלה, אינו דין שיתווסף לה אור ממה שקבלה בראשונה להכנס לעולם הזה. וממי מקבלת אותו האור, אמר רבי יהודה אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, דכתיב אל תירא אברם אנכי מגן לך, אנכי ולא אחר... (זהר חדש לך לך צו)
...והרוחות והנשמות האלה היו עולות ויורדות, שהיו יוצאות מגן עדן העליון ויורדות לגן עדן התחתון, ומתלבשות שם בלבושים כעין הגופות של העולם הזה, והן עוסקות שם בתורה לדעת ולהסתכל על ידי הלבוש ההוא בכבוד אדונם, כל אחד משיג שם כמו שעתיד להיות בעולם הזה, (מה שעתיד לזכות על ידי מעשיו בעולם הזה, כבר הוא זוכה להשיג שם). ואותו שהתיקון שלו יפה וטוב באותו הלבוש, ואם השתדלותו בתורה ומעשים טובים בעולם הזה הוא כראוי, מעלים אותו למעלה לפני המלך הקדוש באותו לבוש שהוא כעין (הגוף) שבעולם הזה...
יש לבושים שהרוחות מתלבשות בהם, שהם כעין הגוף שבעולם הזה, ואם אותו הגוף (שהרוח עתיד להתלבש בו בעולם הזה) עתיד לעזוב את הרוח הקדוש ולסור אחרי רוח רעה, אז אותו הרוח פורח מאותו לבוש שלו, והלבוש נמשך חוץ לגן עדן. משם שבכל יום ב' ובכל יום ד' הרוח הרעה של אשת הזנונים הולכת מסביב לגן עדן. ויש לבושים נמשכים אחר אותו הרוח הרע, ותשוקתו של אותו הרוח הרע היא (ללבושים אלה). וכיון שהרוח הקדוש יורד ומתלבש באותו הלבוש אינו מתיישב בו, והוא פורח ממנו ועולה למעלה. ואותו הלבוש נמשך אחר הרוח הרע, ומוציאים אותו לחוץ מגן עדן ויושב שם, עד שבא אותו אדם (אחר פטירתו) ומתלבש בו, ומורידים אותו לגיהנם ונידון בו בכל יום.
ואותו הרוח הקדוש שפרח מאותו לבוש עולה למעלה, ונכנס באוצר אחד, עד שיצא מאותו רשע בן או זרע צדיק, ויוריד אותו הרוח הקדוש (לעולם הזה), וישתלם בו כראוי, ואחר כך תהיה לאותו רשע מנוחה, ומצפצף ועולה (מגיהנם), ומתלבש בלבוש אחר. והוא עומד בפתח גן עדן, ורואה אותו הרוח הקדוש שעזב וחושק אותו... ומתבייש ובוכה על מעשיו... (שם שיר השירים שצב, ועיין שם עוד)
ושמעתי כי בהיות האדם עושה בקיום מצוותיו מלבוש לנפשו לעולם הבא הנקראת בלשונם ז"ל חלוקא דרבנן, כי באותו המלבוש עולה לראות את פני ה' וליהנות מזיו השכינה, שזהו תענוג העולם הבא, ואם כן היה ראוי שלא יהיה לו שכר אחר אלא המלבוש בלבד, כי דרך העולם ליתן שכר לפועל הבונה בית אחרים, אבל אם בנה בית לעצמו מה שכר יתנו לו, והאדם עושה מלבוש לעצמו, והקב"ה נותן לו שכר המלבוש כפועל, וזה שאמר שישלם לך שכר פעולתך, שהוא לצורך עצמך. (פרקי אבות ב יז)
דע שענין הגמול שהן מוזכרים בדברי חז"ל, שהן לבושין לנשמה חלוקי דרבנן, או באם לאו חס ושלום בגדי צואה, והן העונש הכולל, והשכר בדרך כללית הוא זה, לפי שבכל מעשה ממעשי הטוב מתעורר השגחת החסד והטוב להיטיב עמו, ובמות האדם נמצא מעוטר ומלובש בהשגחת חסדים והטוב מכף רגל ועד ראש, וההטבה היא תוספת ההשכלה וההשגחה בו יתברך בחסדיו הגדולים... והכח ההוא דבוקה בו כענין לבוש כנ"ל... (חוקר ומקובל חלק ג פרק ב)
בפסוק וירח את ריח בגדיו, אמרו חז"ל אין ריח רע יותר משטף עזים, רק שנכנס עמו ריח גן עדן. וקשה, אם כן מה ריח בגדיו. והענין הוא כי האדם על ידי מעשיו קונה לו מלבושים להנשמה, ואיתא בזוהר הקדש על ידי התורה זוכין למלבוש הרוח בגן עדן, ועל ידי מעשים טובים זוכין למלבוש הנפש ועל ידי מחשבה ורצון זוכין למלבוש הנשמה. וצדיק אמת זוכה לקבל הארה מאותן המלבושים גם בעולם הזה, וכפי מה שזוכה להארות המלבושים שבגן עדן, הוא כלי מוכן לברכה... וכמו שכפי מעשה האדם בעולם הזה מכין לו מלבושים בעולם הבא כנ"ל, כמו כן כפי העבודה בימי המעשה זוכה בשבת קדש לקבל הארה מעין המלבושים שבעולם הבא, כמו שהשבת הוא מעין עולם הבא, לכן כתיב וכבדתו בכסות נקיה, מעשות דרכיך הוא מלבוש הנפש על ידי מעשים טובים, ממצוא חפצך הוא במחשבה ורצון מלבוש הנשמה, ודבר דבר הוא חלק הרוח כנ"ל... (תולדות תרמ"ז)
איתא מזוזה בימין ונר חנוכה משמאל ובעל הבית בטלית מצויצת באמצע, הרמז הוא כי מכל המצות נעשה מלבוש לנפש האדם, וצריך האדם לראות לקבל רשימה וציון מכל מצוה, וז"ש ומצותי תצפון אתך. ולכן מזוזה ונר חנוכה עושין רשימה בלבוש הנפש שהוא הגוף... (לחנוכה תרנ"ה)