חמה

(ראה גם: אף, חרון, כעס, עברה, קצף)

זהר:

מסוד ההיכל הג' שבסטרא אחרא יוצאים ב' רוחין הנקראים אף וחמה, ומשני אלו יוצאים כל אלו השליחים ההולכים להטות בני אדם מדרך האמת, ואלו הם העומדים ומקדימים על בן אדם ההולך לדרך של מצוה (להפריע), ועל זה אלו האופנים עומדים כנגדם, כדי להגן על האדם שלא ינזק מהם. מאלו ב' רוחין ירא משה כשירד מן ההר, שכתוב, כי יגורתי מפני האף והחמה. (פקודי תקסה)

מכאן מתפשטים ויוצאים ב' רוחות אף וחמה, ואלו נתמנו על כל אלו ששומעים נזיפה ממי שעוסק בתורה (על שאינם הולכים בדרך הישר)... וכן כל אלו הצוחקים ולועגים מדברי תורה או רבנן.

מאף וחמה אלו יוצאים כמה אלפים ורבבות, וכולם יוצאים ושורים על אנשים העוסקים בתורה או בדברי מצוה, והולכים בדרך מצוה, כדי שיתעצבו ולא יהיו שמחים...

תחת אלו אף וחמה יש רוח אחד שעומד על כל אלו בעלי לשון הרע, כי כשבני אדם מתעוררים בלשון הרע, או אדם אחד שנתעורר בלשון הרע, אז נתעורר רוח הרע הטמא ההוא שלמעלה הנקרא סכסיכ"א, והוא שורה על ההתעוררות ההיא של לשון הרע, והוא נכנס למעלה וגורם מות וחרב והרג בעולם... (שם תתעג, ועיין שם עוד)

תלמוד בבלי:

דרש רבי יהודה בר ביזנא בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה באו אף וחמה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו. מיד ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה, מיד וירף ממנו. באותה שעה בקש משה רבינו להורגן, שנאמר הרף מאף ועזוב חימה, ויש אומרים לחימה הרגו, שנאמר חמה אין לי, והכתיב כי יגורתי מפני האף והחמה, תרי חמה הוו, ואיבעית אימא גונדא (צבא) דחמה. (נדרים לב א)

שוחר טוב:

האף והחמה שני קוסטנרות של מות, וכן שלמה אמר (משלי ט"ז) חמת מלך מלאכי מות, וכן משה אמר (דברים ט') כי יגורתי מפני האף והחמה. לכך נאמר אל באפך תוכיחני, טובים היסורין אלא שאין בי כח לעמוד בהן, לא באף ולא בחמה. (מזמור ו)

קומה ה' באפך, אמר רבי שמואל בר נחמני בשעה שעלה משה למרום וסרחו ישראל, נזדמנו לו חמשה מלאכי חבלה, אלו הן אף וחמה קצף והשמד ומשחית... ויירא משה מהן, מה עשה נתלה בזכות אבות... מיד נסתלקו ממנו שלש מלאכי חבלה, קצף, משחית והשמד, נשתיירו אף וחמה, ועוד היה נתיירא מהן משה, שנאמר (דברים ט') כי יגורתי מפני האף והחמה, אמר לפניו, רבונו של עולם לית אנא יכיל למיקם בתרויהון, קום את בחד ואנא בחד, הדא דכתיב קומה ה' באפיך. ומנין שעמד משה בחימה, שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו, ואומר (ישעיה כ"ז) חמה אין לי... (מזמור ז)

ילקוט שמעוני:

כתיב חמה אין לי, וכתיב נוקם ה' ובעל חמה, אלא בשר ודם חמה כובשתו, אבל הקב"ה כובש את החמה. רבי חמא בר חנינא אמר כאן בישראל כאן בעובדי אלילים. רבי חייא אמר חמה אין לי שכבר נשבעתי, מי יתנני שלא נשבעתי, אהיה שמיר שית במלחמה, דבר אחר חמה אין לי, אמר הקב"ה אילו הייתי רוצה פסיעה אחת הייתי פוסע בעולמי, ומעביר עליה הדין, או יחזק במעוזי אלא שידי אחוזה במדת הדין... (ישעיה פרק כז, תלה)

ה' אל באפך תוכיחני, רבי יודן בשם רבי אמי אמר, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אף על פי שכתבת כי את אשר יאהב ה' יוכיח, אל באפך תוכיחני. אף על פי שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה, ואל בחמתך תיסרני... כך אמרו ישראל, רבונו של עולם, אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני, אמר הקב"ה אם כן אף וחמה למה, אמרו לפניו שפוך חמתך אל הגוים, והקב"ה מקבל מהם, שנאמר ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים... (תהלים ו, תרלה, וראה שם עוד)

מדרש הגדול:

רבי חוליא רבי עזריקם בשם רבי יוחנן, ריבה בהם זברקונים בעלי חמה (בשמעון ובלוי), הדא דאמרי כי מי שהוא זובריקן (שזב רירו על זקנו?) מעלה חמה. קשה הוא בעל חמה, אפילו פסקו לו גדולה מן השמים מורידין אותו מגדולתו, שכן מצינו באהליאב בן ישי, שהיה בכור ולו היתה ראויה הגדולה... (בראשית מט ז)

ילקוט ראובני:

כי יגורתי מפני האף והחמה וגו', מרזא דהיכלא די בסט"א נפקין תרין רוחין דאקרו אף וחמה, ומתרין אילין נפקין כל אילין בישין שליחין דאזלין לאסטאה בני נשא מארי קשוט, ואילין אינון דקיימין על כל בר נש דקאזיל לאורחא דמצוה... תרין רוחין אף וחימה אילין נתמנין על כל אינן דשמעין נזיפא מאן דלעי באורייתא ואתרחצין ביה ולא מקנאין עליה, וכן על כל אינין דחייבין ממילי דאורייתא או במילי דרבנן, הדא אף וחמה נפקין כמה אלף וכמה רברבין ושארן על בני נשא, דמשתדלין באורייתא או במצוה, בגין דמתעצבין בה. ומתרין אילין דחיל משה כד נחית מטורא דסיני, דכתיב כי יגורתי מפני האף והחמה. (עקב)

רש"י:

חמת - ארס להרוג הבריות. (תהלים נח ה)

אלשיך:

אף אחיך - אף גדול מחימה כגבורת זכר מנקבה, ולכן אם הוא רק חימה וישבת עמו ימים אחדים, ואם אף, עד שאשלח ולקחתיך משם. (בראשית כז מה)

מהר"ל:

בפרק קמא דבתרא אמר רבי אליעזר גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו, דאילו במשה כתיב כי יגורתי מפני האף והחמה, ואילו בעושה צדקה כתיב מתן בסתר יכפה אף, ופליגא דרבי יצחק, דאמר אף כופה חימה אינו כופה, שנאמר ושוחד בחיק חמה עזה, אף על פי ששוחד בחיק, חימה עזה.

ויש לך להבין דברים אלו מאד במעלת הצדקה שהיא בסתר עד שאין מושלים בו כחות החיצונות אשר הם מתנגדים לאדם, כי האדם הוא מורכב מגוף ונפש, ואלו שניהם אי אפשר שיהיו בלא חסרון, ולכך אי אפשר שלא יהיה מתנגד לאדם מצד הגוף ומצד הנשמה, המתנגד לגוף הוא האף, והחימה מתנגד לנפש, שנקרא חימה על שם האש שהוא חם, והוא מתנגד לנפש שהיא אש גם כן, והדבר הזה ידוע לנבונים.

ומשה שהיה על כל פנים מגוף ונפש היה ירא מן אלו שתי הכחות, אבל הצדקה בסתר, מצד שהיא בסתר היא נבדלת מן אלו הכחות עד שאי אפשר שיהיו שולטים בו.

וקאמר דפליג אדרבי יצחק, שאמר שאינו כופה רק אף, כי כח האף אינו כמו החמה, והדבר ידוע בסתרי החכמה, שנקרא חימה בשביל היו"ד, והה"א שבחימה יש לו כח עליון מן השי"ת, ולפיכך אי אפשר שיכפה את החימה, אף כי הוא מתן בסתר... ועוד כי האף הוא מצד הימין, ושם כח הצדקה שולט, שנאמר "צדק מלאה ימינך", אבל החימה אינו כופה כי שם אין כח הצדקה שולט גם כן.

ויש לפרש כי אף נקרא כאשר יבואו יסורין על האדם במנהגו של עולם מן השי"ת, וחימה כאשר באים עליו פגעים במדת הדין בכח, וכשהוא נותן צדקה בסתר כופה את שניהם, ורבי יצחק סבר שאינו כופה רק האף שהוא בהנהגת העולם, אבל לא החימה שהוא שלא כמנהגו של עולם, כי הוא מן השי"ת... (נתיב הצדקה פרק ג, ועיין שם עוד)

וקאמר כי משה הרגו לחימה, הוא מלאך אשר יש כחו על האש, כמו שמשמע לשון חימה, שהוא לשון חם, לכך משה הרגו, מפני כי משה שהוא איש האלקים כחו על החימה... אף כי לא שייך הריגה ברוחניים, מכל מקום מה שלא יפעל בתחתונים הוא הריגתו מן העולם הזה. וזה נקרא שהרגו לחימה... (חידושי אגדות נדרים לב א)

...ולכך אי אפשר שלא יהיה מתנגד לאדם כנגד הגוף וכנגד הנפש. האף מתנגד לגוף, כי האף הוא מתנגד אל הגוף והחימה מתנגד לנפש, שנקראת חימה על שם האישות, והוא מתנגד לנפש שהיא אש... אבל הצדקה מתן בסתר הוא נבדל מן אלו כחות החיצוניות, שאי אפשר שיהיו שולטים בו, ולפיכך אמר הנותן צדקה בסתר הוא יותר ממשה, שהיה ירא מפני שתי כחות חיצוניות... (שם בבא בתרא ט א)

הגר"א:

אף - תחלת הכעס במחשבה, וחימה סוף הכעס במעשה. (משלי טו א)

הכתב והקבלה:

באף ובחמה - ...אחרי אשר נתבונן בהוראות הרבות אשר בשרש העיקרי חם חמה חום, אפשר שההוראה הכללית בכל אלה הבדל התקשרות וצמצומו לעצמו, ומבדילו מהתאחד עם מה שמעבר השני לגדר... וכן שם חמה על הכעס, כי כאשר חרה לו לאדם על דבר המתנגד אליו יתעורר הדם להפרד ולהתנועע משאר שטחי הגוף... ולצמצם עצמו אל מקומות מיוחדים בפנים עד שבנושאי החרון רשומיו נכרים היטב... והונח שם חמה עליו ית"ש המרוחק מכל מיני התפעליות בתכלית הריחוק על שם ההוראה העיקרית, והיא הסתלקות השגחתו ית' מבני אדם... (דברים כט כו)

מלבי"ם:

באפי - כעס חיצוני, ואחר כך וארמסם בחמתי - הפנימית. (ישעיה סג ג)

בחמה - הכעס הפנימי, אפו - העונש, והחימה תנשוב ותלבה האף. (שם סו טו)

חמה - הכעס הפנימי שנוטר בלבו, ואף - החיצוני, וקנאה - שמקנא לכבודו, יש בה גם השטף וגם האכזריות של אף וחימה. (משלי כז ד)

שם חמה מציין נטירת הכעס והשנאה בלב הכועס בסתר, שאינו מראה איבתו וכעסו בגלוי על ידי פעולה או דבור, ויצויר בזה חמה בלא אף אם מסתיר אפו ואיבתו, ולפעמים זה עם זה... (הכרמל)

שם משמואל:

...והנה חמה היא יותר בהתגלות, וכמו שכתב (אסתר א') "וחמתו בערה בו", ואף הוא בהעלם יותר מחימה, על כן נראה שחימה מתהוה מקלקול חיה ואף מקלקול יחידה... (עקב תרע"ה)