וישתחו וישק לו, איני יודע מי השתחוה למי, כשהוא אומר וישאלו איש לרעהו, מי קרוי איש, הלא משה, שנאמר והאיש משה, הוי אומר לא השתחוה ולא נשק אלא משה לחמיו, מכאן אמרו שיהא אדם מוכן לכבוד חמיו. (יתרו פרשה א)
ההיא חמתא דהות שניאה לה לכלתה, אמרה לה זיל איקשיט במשחא דאפרסמא, אזלא איקשיט, כי אתתת אמרה לה איתלי שרגא, אזלא אתלא שרגא, אינפח בה נורא ואכלתה. (שבת כו א)
וקורעין על חמיו ועל חמותו מפני כבוד אשתו... (מועד קטן כו ב)
דרב מנגיד... ועל חתנא דדאיר (גר) בבי חמוהי, דדאיר אין דחליף לא, והא ההוא דחליף אבבא דבי חמוהי ונגדיה רב ששת, ההוא מידם הוה דיים מחמתיה (נחשד עליה)... (יבמות נב א)
אמר רבי יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בבא על חמותו שפוסל את אשתו... (יבמות צה א, וראה שם עוד)
מתה אשתו מותר בחמותו, ואיכא דתני אסור בחמותו... (שם צח ב, וראה שם עוד)
הכל נאמנין להעידה חוץ מחמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה, מה בין גט למיתה שהכתב מוכיח... ורבי יהודה, בשלמא חמותה סניא לה לכלה, דאמרה אכלה לגירסני, אלא כלה מאי טעמא סניא לחמותה... דמגלה לבנה כל דעבדה... (שם קיז א וראה שם עוד)
ורמינהו, הנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל הימנה מפני שחשודה מחלפת את המתקלקל, התם כדקתני טעמא, אמר רב יהודה רוצה היא בתקנת בתה ובושה מחתנה. (גיטין סא ב)
...מילתא אגב אורחיה קא משמע לן, דלא דרכא דחתנא למידר בי חמוה, כדכתיב בספר בן סירא, הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי קל מסובין, וקל מסובין חתן הדר בבית חמיו... (בבא בתרא צח ב)
אמר רב חסדא אבי חתן ואבי כלה מעידין זה על זה, ולא דמו להדדי אלא כי אכלא לדנא, (כמגופה שאינה דומה לחבית)... (סנהדרין כח ב)
הנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה מפני שהיא חשודה לחלף את המתקלקל, אמר רבי יהודה רוצה היא בתקנת בתה ובושה מחתנה, ומודה רבי יהודה בנותן לחמותו שביעית שאינה חשודה להחליף להאכיל את בתה שביעית... חמותו מן האירוסין או חמותו מן הנישואין, נשמעינה מן הדא מודה רבי יודה... שניה היא תמן בין מן האירוסין בין מן הנישואין, אוף הכא לא שנייה... (דמאי טז ב)
כיון ששמע דוד אמר לו ואבי ראה, מכאן שחייב אדם בכבוד חמיו כאביו... (מזמור ז)
לעגלה - ..ואף שלירושלמי אשת חמיו אסורה, זה רק מדרבנן ומפני מראית העין, וכן אמרו שרצפה פלגש שאול לקחה דוד לאשה. (שמואל ב ג ה)
האומר לאשתו אין רצוני שיבואו לביתי אביך ואמך אחיך ואחיותיך שומעין לו, ותהיה היא הולכת להם כשיארע להם דבר, ותלך לבית אביה פעם בחודש ובכל רגל ורגל, ולא יכנסו הם לה, אלא אם אירע לה דבר כגון חולי או לידה, שאין כופין את האדם שיכנסו אחרים ברשותו. וכן היא שאמרה אין רצוני שיכנסו אצלי אמך ואחיותיך ואיני שוכנת עמהם בחצר אחת מפני שמריעין לי ומצירין לי, שומעין לה, שאין כופין את האדם שישבו אחרים עמו ברשותו. (אישות יג יד, וראה ראב"ד)
...וכן כל אשה רוחצת לבעלה פניו ידיו ורגליו ומוזגת לו את הכוס... אבל אינה עומדת ומשמשת בפני אביו או בפני בנו. (שם כא ג)
אבי כלה ואבי חתן מעידים זה לזה. (עדות יג א)
החכם השיא לבנו אשה והיה מצוה לבנו, הנה לחמיך יש חתנים יותר ממך, אם יכבדם יותר ממך אל תקנא לומר... אל תשנא לחמיך על זה. אם חמיך בא לכבדך אמור לו כבד לחתניך כי בזה חפצתי. גם היה אומר לחמיו על בנו אל תכבד את בני, אם תכבד את בני ישנאוך חתניך ויקנאוך, וגם תראה אהבה יתרה לחתניך מבני... (תקו)
ומצאנה מנוחה - שדרך חמות לקלל הכלה שלא תמצא מנוחה ותתאונן תמיד על בעלה הראשון. (רות א ט)
כלה - משורש "כלה", הוה אומר המשלימה. הכלה היא החוליה האחרונה, המשלימה את משפחת חמיה... הלה מסבב אותה כ"חומה" ומקבל אותה בביתו. שפות אחרות אינן מבדילות בין יחס הכלה לחמיה לבין יחס החתן לחותנו, ואילו לשון הקדש מעמיקה יותר. חתן וחותנו "קשורים" זה לזה, והיחס שביניהם הוא הדדי. ואילו היחס שבין כלה לחמיה הוא עמוק הרבה יותר, הוא מקבל אותה ו"מקיף" אותה, ואילו היא מצטרפת לביתו ומשלימה את משפחתו. (בראשית יא לא)
...הורי האיש והורי האשה שונים בשמותיהם, הורי האשה נקראים חותן וחותנת בפי הבעל, והוא להם חתן, ואילו הורי האיש נקראים בפי האשה חם וחמות, והיא להם כלה. הכלה מתקבלת בבית חמיה, ונכללת בתחומו, יחד עם בעלה בונה היא את בית הוריו ומוסיפה לו תא חדש. היא "משכללת" את הבית, ונעשית בו "כליל" תפארת. לעומת זה החתן בונה, כבן, רק את בית הוריו הוא, ואינו נבלע בבית חותנו, אלא נעשה קשור אליו בלבד. קשר זה הנעשה באמצעות הבת ובעבותות אהבתה, מקשר זה עם זה שני צדדים העומדים בפני עצמם, ונוגע איפוא במידה שוה בחתן ובחותנו. הם מתקשרים באותו יחס הדדי הבא לידי ביטוי על ידי שורש "חתן", המורה על התקשרות הבתים על ידי התחתנות... (שם יט יב)
עם חותנתו - בסנהדרין ע"ו מבואר שמדבר לאחר מיתת חמיו, ואף למאן דאמר שאינו במיתה באיסור קאי. (דברים כז כג)
וישתחו - במכילתא, מכאן שיהא מוכן לכבוד חמיו. ובשוחר טוב הביא ראיה מדוד, ועיין טור יו"ד ס"ס ר"מ ובב"ח שם, וצריך עיון גדול למה אין מביאין הדין מכאן. (שמות יח ז)