חרבונה

(ראה גם: אסתר, המן)

ויאמר חרבונה אחד מן הסריסים לפני המלך גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דבר טוב על המלך עומד בבית המן גבוה חמשים אמה... (אסתר ז ט)

מדרש רבה:

...מה עשה אליהו זכור לטוב, נדמה לחרבונה, ואמר לו, אדוני המלך, גם העץ אשר עשה המן למרדכי וגו', דאמר רבי פנחס צריך לומר חרבונה זכור לטוב... (אסתר י)

ילקוט שמעוני:

ויאמר חרבונה, אמר רבי חמא בר חנינא אף חרבונה הרשע באותה עצה היה, כיון שראה שלא נתקיימה עצתו מיד ברח, היינו דכתיב וישלך עליו ולא יחמול. באותה שעה בא אליהו נדמה לחרבונה, אמר, אדני המלך יש עץ אחד בביתו מבית קדש הקדשים גבוה חמישים אמה, יצוה המלך לתלותו, לקיים מה שנאמר יתנסח אע מן ביתיה וגו'. (אסתר פרק ז, תתרנט)

אבן עזרא:

חרבונה - יש מפרשים חרבו של המן, ובמדרש שהיה אליהו... והאמת שאלה שמות פרסיים. (שם א ט)

יוסף לקח:

אחד מן הסריסים - שתפקידם להביא האנשים לפני המלך, והלך גם להביא את ושתי, וכשהלך להביא את המן שמע את הוויכוח, שהמן עודנו רוצה לתלות את מרדכי... (שם ז ט)

מהר"ל:

ויאמר חרבונה - אף חרבונה שונאו של מרדכי היה, על זה נאמר נפל שור הביא שוחטין, אמר חרבונה, וכי הרעה הזאת בלבד עשה לך, הוא היה עם בגתן ותרש באותה עצה, תדע לך שכן היה, שמיד כשהודיעך מרדכי הדבר שוטמו והכין לו צלוב, והנה הוא בביתו של המן. וגם אל המדרש הזה הוקשה, איך היתה הגאולה על ידי חרבונה, ומה לו אל הגאולה, לכך אמרו שהיה עם המן, והיה ירא שיהיה נודע לאסתר, ולכן אמר דברים אלו, והיה הכל מצד אסתר ולא מצד עצמו, וכן למאן דאמר שהיה שונא את מרדכי, ורק כשראה פורעניות המן היה גומר הפורענות שלו, לכך לא שייך הדבר אל חרבונה, רק שהיה נמשך אל עיקר הגאולה שבא על המן מהשי"ת, ורב שאמר שצריך לומר זכור לטוב סבר, כי השי"ת עושה דברים אלו על ידי אליהו, ולכך צריך לומר ואף חרבונה זכור לטוב... שאיך דבר זה, שהוא עיקר הגאולה, דהיינו תליית המן, בא על ידי אחד מהאומות, לכך בא כאן ה"א בשם חרבונה, במקום אל"ף שכתוב למעלה חרבונא, שהוא אות אחת מהשם, לומר שהשי"ת הפועל שאמר חרבונה דבר זה... (אור חדש ד"ה ויאמר חרבונה)

מלבי"ם:

אשר דבר טוב על המלך - וזו חרפה כפולה, שבעת שהמלך כבד את מרדכי עמד עץ גלוי לעין כל לתלותו עליו. (אסתר ז ט)