(ראה גם: אדם-בחירה, עבד)
פי החירות, מה חירות הללו לא היו משופעות אלא גדודיות, ולא היו תרוטות, אלא מוקפות, ולא היו עגולות אלא מרובעות, ולא היו מעשה אדם אלא מעשה שמים, ועינים היו להם לפותחם כמין זכר וכמין נקבה היו דברי רבי אליעזר, רבי יהושע אומר, החירות מצד זה ומגדול מצד זה, והים לפניהם ומצרים לאחוריהם, דבר אחר פי החירות, אין חירות אלא מקום חירותן של ישראל, מקום מובחר להם, מקום עבודה זרה שלהם, לשעבר היתה נקראת פיתום... (בשלח פרשה א)
...אחר כך בקש רחמים מלפניו כדי שתיזכר לו, ובמה, בשופר של חירות, ואין שופר אלא של חירות, שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול... (בהעלותך עז)
...מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהן לחירות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם, על אחת כמה וכמה... (ברכות ה א)
מיתיבי, מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה, ושחרר עבדו והשלימו... והאמר רב יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה, שנאמר לעולם בהם תעבודו, לדבר מצוה שאני... (שם מז ב)
...אמר ליה דעל סוס מלך, דעל חמור בן חורין, ודמנעלי ברגלוהי בר איניש... (שבת קנב א)
ואמר רבי (אליעזר) מאי דכתיב חרות על הלוחות, אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל, רב אחא בר יעקב אמר אין כל אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר חרות, אל תיקרי חרות אלא חירות... (עירובין נד א)
...אמר ליה ארבע כסי תיקנו רבנן דרך חירות... (פסחים קיז ב)
שלשה דברים אמר רבי יהושע בן לוי משום אנשי ירושלים... בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה... (שם קיג א)
אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה, עבדא דמפיק ליה מריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא מאי בעי למימר ליה... (שם קטז א)
דתניא אין דרור אלא לשון חירות... (ראש השנה ט ב)
מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו, אמר רב הונא ולעצמו מוציא, אמר ליה רב נחמן לרב הונא, מאי שנא לאחרים דלא, דלא אתי צד עבדות ומפיק צד חירות, לעצמו נמי... (שם כט א)
רבן שמעון בן גמליאל אומר, יכול העבד לומר לרבו בשני בצורת או פרנסני או הוציאני לחירות, וחכמים אומרים הרשות ביד רבו... רבנן סברי מאן דמרחם אבני חרי אעבד נמי רחומי מרחם... אמר רבי אלעזר אמרנו לו למאיר, והלא זכות הוא לעבד שיוצא מתחת ידי רבו לחירות, אמר לנו חוב הוא לו, שאם היה עבד כהן פוסלו מן התרומה... (גיטין יב א וב, וראה שם עוד)
והתני חדא הכותב נכסיו לשני עבדיו קנו ומשחררין זה את זה... ותני אידך... אף עצמם לא קנו... (שם מב א, וראה שם עוד)
אמר רבי עקיבא אפילו עניים שבישראל רואין אותם כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם, שהם בני אברהם יצחק ויעקב... (בבא קמא צב )
הוא היה אומר, לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה... (אבות ב טז)
...חרות על הלוחות, אל תיקרי חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין, אלא מי שעוסק בתורה... (שם ו ב)
מהו חירות, רבי יהודא אומר אל תקרי חרות אלא חירות מן הגלויות, רבי נחמיה אומר חירות ממלאך המות, ורבותינו אמרו חירות מן היסורין... (שמות פרשה מא ט)
אמר הכוזרי: לפנים היית בוחר בחירות, ואני רואה אותך עתה שאתה רוצה להוסיף עבדות וחובות, שאתה תהיה חייב בהם כשתדור בארץ ישראל, ממצוות שאין אתה חייב בהן פה.
אמר החבר: אבל אני מבקש החירות מעבדות הרבים, אשר אני מבקש רצונם ואינני משיגו, ואפילו אם אשתדל בו כל ימי חיי, ואילו הייתי משיגו לא היה מועיל לי, רוצה לומר עבדות בני האדם ובקשת רצונם. ואבקש עבדות אחרת, יושג רצונו בטורח מעט, והוא מועיל בעולם הזה ובעולם הבא, והוא רצון האלקים... (מאמר ה כד וכה)
החירות והחופש דבר נכסף ונאות לכל בעל שכל, אך ההשתעבדות וההכנע אל אשר יחוייב הם חירות, כי החירות והחפשיות האמיתיים הם ההשתעבדות למי שראוי לו, כגון המלך כשהוא נשמע לתורה ואז הוא בן חורין, וכן נקראו השרים הגדולים עבדי המלך, ונקראו גם כן בשם חורין... (דברים כו א)
ועוד פירשנו, כי המצה פשוטה, שהרי אין בה שאור, וכל דבר שהוא פשוט מבלי שמצטרף אליו דבר הוא ענין החירות, שהרי המשועבד יש בו צירוף שהוא מצטרף אל אשר הוא אדון לו משעבד בו, ומי שהוא בן חורין עומד בעצמו, אין לו צירוף כלל... (גבורות ה' פרק לו)
...וכל דבר שהוא צורה ראוי שיהיה נקרא בלשון חירות, ודבר זה ביארנו פעמים הרבה, כי השעבוד הוא מצד החומר, כי מצד הצורה אין שעבוד, ודבר זה רמזו ז"ל על עבד כנעני, שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור, כי מצד השעבוד שבו הוא דומה לחומר, כי המשועבד מתפעל מאחר, ודבר זה הוא ענין החומר שהוא מתפעל, אבל בצורה, כיוון שאין בצורה התפעלות כלל, לא שייך לומר על הצורה שעבוד, רק חירות... כי התורה היא חירות וחורין לגמרי, שהצורה היא חירות... (דרך חיים ו ב)
הוא ראה: ארור כנען, בגסות ובחושניות לוהטת לא יציץ ולא יפרח האדם, אומות השטופות בתאוה, והיצר שולט בהן, מקפחות חירות ועצמאות, וסופן להיות עבדים... רק עמים המשעובדים בעצמם, יצאו לשעבד אחרים, הרוצה לכבוש את העולם, ולהכריע עמים תחתיו, חייב לשעבד את עמו תחילה, על עמו להיות כלי שרת עיוור לשרירות תאוות שלטונו ... תאוה מביאה לידי עבדות, ולא לידי חירות, החירות מצויה רק במקום, בו חוק המוסר נעלה על הכל, רק אם חוק החירות חרות על הלב, יזכה האדם בחירות... (בראשית ט כז)
שר בית הסוהר - כל מה שעם משועבד יותר, יש לו יותר שרים, כי כל שהוא בעל מדרגה קצת יותר גבוהה נעשה לשר... (שם לט כא)
...אולם אפשר גם שחירות נגזר משורש חור, והאות תי"ו טפלה לו, כעין פדות, כי חור משמעו לבן, חופשי ופתוח, ומכאן "חור", נראה שהוראת היסוד היא: ללא עיכוב, ומכאן חופשי, פתוח, וכן קרן האור שאין מעצור בדרכה, הווה אומר, קרן אור בלתי שבורה, בצבע הלבן... לפיכך יש לומר שחירות משמעו גם פתיחות במובן של פלישה גמורה בכל עובי האבן, והרי זאת משמעות של חירות ממש, ובמובן הזה יהיה פירוש חרות על הלוחות, חירות על הלוחות, הווה אומר, הכתב שלט בחירות על הלוחות, וזה בדיוק תוכנו של המאמר: מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים, לא הלוחות נשאו את הכתב, אלא הכתב נשא את הלוחות ותמך בהם... (שמות לב טז)
כי כל שאור - מבטא את החירות והעצמאות, בשבועות, יום הבכורים, מקריבים את לחם הבכורים עם חמץ, כי קבלנו את החופש והעצמאות תמורת השתעבדותנו לתורה. חוץ מהניתן לנו על ידי כך, אין לנו שום חירות ועצמאות מצדנו, שאנו יכולים להקריבם מעצמנו. (ויקרא ב יא)
אדם הנושא על גבו משאות כבדים, אבל הוא עושה זאת לפי רצונו החפשי, הריהו בן חורין לכל דבר, כיוצא בזה, אדם אשר אביו שבשמים מנסהו לטובתו, לחנוכו ולחיזוקו, הרי אפילו אם גורלו מר ונמהר, והוא משתוחח תחת עומס משאו, בן חורין הוא, ומאידך אדם השרוי כל ימיו בעושר ופאר, לובש בגדי בוץ וארגמן ואוכל מעדני מלך, והכל יש לו מלבד שליטה חפשית על כחותיו ושאיפותיו, הכל ניתן לו, אבל רק בחזקת נתינה, מבלי שיוכל לרכוש לעצמו דבר, לשאוף אל אשר הוא משתוקק להגיע, ולבחור לעצמו את הדרך והאמצעים כדי להגיע לשם, שהוא תלוי בהחלטותיהם של אחרים, מסור לשרירותם ולמצב רוחם של בני אנוש כמוהו, הגוזלים ממנו את ההכרה, כי זה המנהיג את כל התופעות הטבע ואת כל תולדות האנושות, הוא הדואג גם לו באהבה ובצדק וברחמים, ובמקום זה נותנים לו אמונה אוילית בכוחו של הגורל העיוור המנהיג את כל היקום כלפי המקרה העיוור, אדם כזה הוא עבד גמור... כי חסר הוא כבוד האדם ותכלית האדם. חירותו נשללה ממנו, היא הוחנקה בקרבו...
עצם המושג חירות הוא בעל משמעות של שלילה, השתחררות מסבל וניתוק הכבלים. זהו רק סילוק המכשולים המעכבים את התגשמות יעוד האדם. רק עתה יוכל האדם לפתח את צלם האלקים שבו. ברם כדי להגיע למדרגה מוסרית זו, על האדם לדעת, מי הוא ששחרר אותו מסבלותיו וניתק את כבלי עבדותו, עליו לקבל את חירותו כמתנה מאת אביו שבשמים, ולהתקשר אליו על ידי חירותו כדי לשמע תמיד בקולו ולקיים את מצוות תורתו.
אילו הייתם פורקים את עול העבדות מעל צווארו של העבד הנדכא ומשחררים אותו מכבליו, אבל יחד עם זה הייתם מחדירים בו את ההכרה, שהוא חופשי מכל וכל, שאין עליו כל אדון, שאינו חב שום תודה בעד חירותו, שאינו אחראי לכל מעשיו או מחדליו, כי אין דין ואין דיין, אזי הולכתם אותו שולל ורימיתם אותו, על ידי סילוף ערך חירותו והעלמת השתייכותו לה', שהיא חלק בלתי נפרד ממהותו, כך הייתם גוזלים מן הנגאל את הדרך להשגת תכליתו עלי אדמות, הייתם מונעים ממנו את המפתח לחירות אמיתית ונצחית, כי חסמתם לפניו את הדרך אל המקור היחיד של החירות.
רק השי"ת לבדו הוא למעלה מכל הכפיה אשר צורך החיים מטיל על האדם, כי הוא הקובע את כל הדחפים והצרכים ומטה אותם כרצונו. ולכן רק הוא יכול להעניק לאדם חירות של אמת. כשאתם עוקרים מלב האדם את מושג האלקים, הנכם עוקרים ממנו את חירותו. הוא ישתעבד בתוך לבו לרודן העריץ ביותר, וכל כולו ירותק בכבלים בלתי נראים הוא יהיה עבד נרצע ליצריו ותאוותיו. שעבוד פנימי זה היה מאז ומתמיד גורם מפריד בין רודנים לבין עבדיהם זו העבדות הנכנעת לאלילי הטבע... (במעגלי שנה חלק ג עמוד מ ומה)
בפסוק ארור כנען וגו' ברוך ה' אלקי שם וגו', כי עיקר הברכה בחינת החירות שלא יהיה משועבד תחת שום דבר, כי הקב"ה ברא העולם להיות שליט מדריגה במדריגה, שרפים ואופנים ומלאכים וגלגלים, וכן בעולם הזה מלכים ועבדים, אבל באמת מלכותו בכל משלה, ולא יצאה שום בריה מתחת רשותו, וזה עיקר החירות, דכתיב אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, עולם הטבע נקרא בית עבדים, והצדיקים הם נמשכים אחר הנהגה עליונה, ולכן הם בני חורין, והוא בכח האמונה, שיודעין שהקב"ה שליט ומנהיג הכל... ולכן בני ישראל נקראו בני חורין, הגם שהם בגלות, אבל האמונה קבועה בהם שהכל בהשגחה עליונה. אבל בכנען כתוב עבד עבדים, כדאיתא בזוהר הקדוש, מאן דאפיק גרמיה מצלא דמהמנותא אתחזי למהוי עבד לעבדי עבדין, דגם בעבדות יש עבד משכיל, פירוש שמבין שורש העבדות שהכל תחת מלכותו ית"ש, כדכתיב מלכותך מלכות כל עולמים, ובזה זוכה לחירות... (בראשית נח תרנ"ז)
...ובאמת לא היו מוכנים לאותו הלחם עד אחר יציאת מצרים, שנעשו בני חורין, כמו שכתוב אשר האכלתי אתכם וגו' בהוציאי אתכם מארץ מצרים, שזה עיקר החירות שלא יהיה הנפש מקושרת אל הגוף, ואז יכולין לראות בעין השכל... (שמות בשלח תרנ"ד)
דהנה בלוחות הראשונים כתיב חרות על הלוחות, דרשו חז"ל חירות, דכתיב והלוחות מעשה אלקים המה, שהיו דבוקים באלוקותו ית"ש, כמו שהיו מוכנים בני ישראל בשעת מתן תורה להיות כמלאכים, כמו שכתוב, אמרתי אלקים אתם... וזה עיקר החירות שלא יתקשר הנפש בגוף, ויוכל לעלות בכל עת כמו אליהו הנביא ע"ה עלה שמים וירד, ולכן כתוב אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, שנעשו בני חורין, שיוכלו לקבל הלוחות שהם חירות, וחירות הוא כמו דרור, שדרשו חז"ל שנקראה צפור דרור, שיש לו חירות כמדייר בי דיירא וכו'... וכן יהיה הכתב שעל הלוחות עולה ויורד, ולכן דרשו חז"ל, שאחר החטא פרחו האותיות מן הלוחות... (שם תשא תרנ"ו)
כל הג' רגלים זכר ליציאת מצרים, כי בפסח זמן חירותנו, אחר כך במתן תורה הבינו המכוון זה החירות, שהוא לצאת מן הטבע לקבל כח אלקות, כמו שכתוב אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך, שזה תכלית החירות, ולהיות אנוכי ה' אלקיך, וכמו שאמרו חז"ל אין לך בן חורין אלא העוסק בתורה, פירוש בן חורין שמבין החירות ומתדבק בשורש החירות, שהתורה מלמדת להבין זה החירות, אחר כך כשזוכין להתמשך אחר עלמא דחירות הוא עיקר השמחה בחג הסוכות, ומעין זה נוהג בכל שנה ושנה, שבפסח נפתח פתח החירות, אחר כך בימי הספירה ובשבועות צריכין להבין ולהתבונן במכוון זה החירות, וכשמבין זה שב בתשובה בראש השנה ויום הכפורים, כדי שיזכה להתמשך אחר זה החירות... (ויקרא פסח תרס"ד)
סכה, מחלוקת אי הוי דירת קבע או דירת ארעי, ונראה שנתכוונו לדבר אחד, שודאי צריך לצאת מדירת קבע שלו, ולהאמין ולידע שזו דירת הארעי היא קביעות ועיקר החיות, וכן בסוכות הושבתי את בני ישראל וגו', כשהוציאנו ממצרים להיות בני חורין, ועיקר החירות שלא תהיה הנפש מקושרת לגשמיות, וזהו ב' הפירושים סוכות ממש או ענני כבוד, שעל ידי שיצאו לגור במדבר בדירת ארעי, סיבבם בענני כבוד... (סוכות תרנ"ב)
הנה יש להבין מה ראה השי"ת לכווין השעה של גאולה בעוד שבצקם לא החמיץ? ...ולכן כאשר הוציא השי"ת את ישראל ממצרים הראה להם לדעת, כי לא יעלה על לבם, כי הוציא אותם למען יצאו משיעבוד לגאולה, לחיות חיי עונג ונחת, כמלך בשר ודם המוציא עבד משיעבוד אדוניו, כי באמת החירות האמיתית היא חירות המוח, פירוש מניעה מדאגה, וזהו הבן החורין האמיתי, כרז"ל: אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה (אבות ו' ב')... (חלק ב קיט)