חרפה היא - שמץ פסול הוא אצלנו, הבא לחרף חברו היה אומר לו ערל אתה... חרפה בכל מקום גדוף. (בראשית לד יד)
לא יחרף - יקטן, כאדם שיש לו חרפה. (איוב כז ו)
יחרף - יטה, וכן שפחה נחרפת, נוטה לצד חרות. (שם)
יחרף - ישוב אחור, ולתרגום לא יחסד, מלשון חרפה. (שם)
נחרפת - ונראה שהוא לשון נעורים, כמו בימי חרפי, וכן החורף... (ויקרא יט כ)
נחרפת - מסורה, כמו חרף נפשו למות. (שם)
נחרפת - לשון חריפות וחוצפה... כמו לא יחרף לבבי באיוב... (שם)
נחרפת - זהה כאן עם מקודשת, ועלינו לעמוד על המושג הלשוני של שורש חרף במשמעות נדירה זו. ידועה ההוראה הרגילה של שורש חרף לגדף בלשון קל ובלשון פיעל, כן ידועה הוראת שמות העצם חרפה חרף. בביאורנו לבראשית ח' כ"ב היה נראה שהוראת היסוד של חרף היא, להיות הפקר לכל, ומכאן חורף, עונת סבילות גמורה של הארץ, חרף - לגדף אדם ולהפקיר את כבודו, היה אפשר לפרש כך גם את המלה נחרפת - להיות מסורה בידי איש, אך לפי זה, הרי מושג זה מורה על מצב משפיל... עם תחילת כניסתה לחירות. ומכאן שהיחס המתואר כאן הוא בניגוד גמור לחרפה... נראה איפוא, שמושג היסוד של חרף הוא להיות קפוא, לאבד את הרטיבות, היא התנאי לכל שינוי והמשך התפתחות... לטעון על אדם שאין לו זכות קיום מבחינה מוסרית וחברתית, כביכול, הוא מחוסר לשד החיים, הוא כחש וקפא מבחינה רוחנית ומוסרית... (ויקרא יט כ)