חשד

(ראה גם: מראית העין)

זהר חדש:

רבי יהושע דסכנין בשם רבי יודא אומר, כל החושד בכשרים ראוי ללקות בצרעת, דכתיב אשר נואלנו ואשר חטאנו... חבריו של איוב חשדוהו במה שלא היה בו ולא בקשו ממנו מחילה, ולא בקשו על נפשם, עד שביקש איוב עליהם רחמים, והקב"ה הודיע להם שחטאו... (רות כח)

תלמוד בבלי:

תנו רבנן, מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה, מפני החשד... אי בתרי חשד נמי ליכא, בתרי פריצי... (ברכות ג א)

רבי אלעזר אומר מכאן לנחשד בדבר שאין בו שצריך להודיעו... ויען עלי ויאמר לכי לשלום, אמר רבי אלעזר מכאן לחושד את חברו בדבר שאין בו שצריך לפייסו, ולא עוד אלא שצריך לברכו, שנאמר ואלקי ישראל יתן את שלתך... (שם לא ב)

אל יצא מבושם לשוק, אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן במקום שחשודים על משכב זכור... ואל יצא יחידי בלילה משום חשדא, ולא אמרינן אלא דלא קביע ליה עידנא... ואל יספר עם אשה בשוק, אמר רב חסדא ואפילו היא אשתו... (שם מג ב)

...ומנא תימרא דחיישינן לחשד, אמר רבי שמעון בשביל ארבעה דברים אמרה תורה להניח פאה בסוף שדהו, גזל עניים... ומפני החשד... (שבת כג א)

אמר ריש לקיש החושד בכשרים לוקה בגופו, דכתיב והן לא יאמינו לי וגו', ממאי דלקה, דכתיב ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחקך וגו'... (שם צז א)

ואמר רבי יוסי יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו... (שם קיח ב)

לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף... (עירובין ל ב)

דתניא גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמן... משום שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל... (פסחים יג א)

גופא, דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם... (שם נא א, וראה שם עוד)

...אלא לפני הבירה מעצי עצמן מאי טעמא לא (ישרפו בפסח)... רבא אמר מפני החשד... (שם פב א)

...הוא פורש ובוכה שחשדוהו צדוקי, והם פורשים ובוכין, דאמר רבי יהושע בן לוי כל החושד בכשרים לוקה בגופו... (יומא יט ב)

...מעולם לא יצאה כלה מבושמת מבתיהם, וכשנושאין אשה ממקום אחר מתנין עמה שלא תתבסם, שלא יאמרו ממעשה הקטורת מתבשמין, לקיים מה שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל... (שם לח א)

...אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפילין ולא בקמיע, שמא יעני ויאמרו מעוון הלשכה העני, או שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר, שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום, שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל, ואומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם... תני, מדברין היו משעה שהוא נכנס עד שעה שהוא יוצא... (שקלים ח א)

ואמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובלי, ואמרי לה במתניתא תנא, אין אדם נחשד בדבר אלא אם כן עשאו, ואם לא עשה כולו עשה מקצתו, ואם לא עשה מקצתו הרהר בלבו לעשותו, ואם לא הרהר בלבו לעשותו, ראה אחרים שעשו ושמח, מתיב רבי יעקב ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלקיהם, התם להכעיס הוא דעבוד. תא שמע ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ה', רב שמואל בר יצחק אמר מלמד שכל אחד קינא לאשתו ממשה, התם משום שנאה הוא דעבוד, תא שמע אמר רבי יוסי יהא חלקי עם מי שחושדין אותו בדבר ואין בו, ואמר רב פפא לדידי חשדון ולא הוה בי, לא קשיא, הא בקלא דפסיק, הוא בקלא דלא פסיק, עד כמה, אמר אביי אמרה לי אם קומי דמתא יומא ופלגא... ולא אמרן אלא דלית ליה אויבים, אבל אית ליה אויבים, אויבים הוא דאפקוה לקלא. (מועד קטן יח ב)

מאי על כל נעלם... דבי רבי שילא אמרי זה הנותן צדקה לאשה בסתר, דקא מייתי לה לידי חשדא... (חגיגה ה א)

והאמר רב ששת חציף עלי דמפריט חטאיה, כי היכי דלא ליחשדו אחוהי... (סוטה ז ב)

...דבר אחר נחשדו ישראל על השביעית, ולא נחשדו על השבתות... (גיטין נד א)

מערבין בבית ישן... אלא משום חשדא, (יחשדום שמטלטלים בלא עירוב). (שם ס ב)

...ועוד דחשידי עבדי דלא מעלו... (שם סח א)

והתניא אמרו לו לרבי יהודה לא נחשדו ישראל על משכב זכור ולא על הבהמה... (קדושין פב א)

כי כרו שוחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי, רבי אלעזר אומר שחשדוהו מזונה, רבי שמואל בר נחמני אמר שחשדוהו מאשת איש... (בבא קמא טז ב)

אין לוקחין מן הרועים צמר וחלב וגדיים ולא משומרי פירות עצים ופירות... וכולן שאמרו להטמין אסור... (שם קיח ב, וראה שם עוד)

תנו רבנן לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה וכלי פשתן בגליל, אבל לא יינות ושמנים וסלתות, ולא מן העבדים ולא מן התינוקות, אבא שאול אומר מוכרת אשה בארבעה ובחמשה דינר כדי לעשות כיפה לראשה, וכולן שאמרו להטמין אסור. גבאי צדקה לוקחין מהן דבר מועט, אבל לא דבר מרובה, והבדדין לוקחין מהן זיתים במידה ושמן במידה, אבל לא זיתים במועט ושמן במועט... (שם קיט א)

...לא אמרינן מגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא... (בבא מציעא ה ב)

יתיב רב הונא מ' תעניתא משום דחשדיה לרב חסדא... (שם לג א)

תנו רבנן קופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה... (בבא בתרא ח ב)

אמר ליה בני אדם החשודין על השביעית כשרים לעבר את השנה... (סנהדרין כו א)

וישמע משה ויפול על פניו, מה שמועה שמע, אמר רבי שמואל בר נחמני שחשדוהו מאשת איש... (שם קי א)

...יבא לבן ויעיד ביעקב שלא נחשד על הגזל, תבא אשת פוטיפרע ותעיד ביוסף שלא נחשד על העבירה... (עבודה זרה ג א)

רבה זבין ההוא חמרא לישראל החשוד למכור לעובד כוכבים, אמר ליה אביי מאי טעמא עבד מר הכי, אמר ליה אנא לישראל זביני... והתניא אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים זכרים אצל זכרים ונקבות אצל נקבות, ואין מוסרין בהמה לרועה שלהן, ואין מייחדין עמהם, ואין מוסרין להם תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות, אבל מעמידין בהמה בפונדקאות של כותים... (שם טו ב, וראה שם עוד)

אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים, מפני שחשודין על הרביעה, ולא תתייחד אשה עמהם מפני שחשודין על העריות, ולא יתייחד אדם עמהן מפני שחשודין על שפיכות דמים... (שם כב א, וראה שם עוד)

החשוד על הבכורות אין לוקחין ממנו בשר צבאים ולא עורות שאינן עבודים, רבי אליעזר אומר לוקחין ממנו עורות של נקבה, ואין לוקחין ממנו צמר מלובן וצואי, אבל לוקחין ממנו טווי ואריג ובגדים... החשוד על השביעית אין לוקחין ממנו פשתן ואפילו סרק, אבל לוקחין מהם טווי ואריג, החשוד להיות מוכר תרומה לשום חולין אין לוקחין ממנו אפילו מים ומלח, דברי רבי יהודה, רבי שמעון אומר כל שיש בו זיקת תרומה ומעשרות אין לוקחין ממנו... החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות, החשוד על המעשרות אינו חשוד על השביעית, החשוד על זה ועל זה חשוד על הטהרות, ויש שהוא חשוד על הטהרות ואינו חשוד לא על זה ולא על זה, זה הכלל החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו... ומאן חכמים, רבי מאיר היא, דאמר חשוד לדבר אחד הוי חשוד לכל התורה כולה... דתניא עם הארץ שקיבל עליו דברי חבירות ונחשד לדבר אחד נחשד לכל התורה כולה, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים אינו נחשד אלא לאותו דבר בלבד, הגר שקיבל עליו דברי תורה אפילו נחשד לדבר אחד הוי חשוד לכל התורה כולה, והרי הוא כישראל מומר... תנו רבנן חבר שמת אשתו ובניו ובני ביתו הרי הן בחזקתן עד שיחשדו, וכן חצר שמוכרין בה תכלת הרי היא בחזקתה עד שתיפסל... (בכורות כא ב, וראה שם עוד)

החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות, החשוד על המעשרות אינו חשוד על השביעית, החשוד על זה ועל זה חשוד על הטהרות, ויש שהוא חשוד על הטהרות ואינו חשוד לא על זה ולא על זה, זה הכלל החשוד על דבר לא דנו ולא מעידו... כיון דחשיד אדאורייתא, כל שכן אדרבנן... דתניא עם הארץ שקיבל עליו דברי חבירות ונחשד לדבר אחד, נחשד לכל התורה כולה, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים אינו נחשד אלא לאותו דבר בלבד, הגר שקיבל עליו דברי תורה אפילו נחשד לדבר אחד הוי חשוד לכל התורה כולה, והרי הוא כישראל כמומר... תנו רבנן חבר שמת אשתו ובניו ובני ביתו הרי הן בחזקתן עד שיחשדו... (שם ל א, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

רבי יהודה אומר המתארח אצל עם הארץ נאמן, אמרו לו על עצמו אינו נאמן, כיצד יהא נאמן על של אחרים... אמר רבי יונה חברין חשודין לאכול ואינן חשודין להאכיל... (דמאי ט א, וראה שם עוד)

הוסיפו עליהן הרועים והחמסנים והגזלנים וכל החשודין על הממון עדותן בטלה... (ראש השנה ט א)

ושכנגדו חשוד על השבועה כיצד, אחד שבועת העדות ואחד שבועת הפקדון ואפילו שבועת שוא, היה אחד מהן משחק בקוביא, מלוה ברבית, מפריח יונים וסוחר שביעית, שכנגדו נשבע ונוטל, היו שניהם חשודין חזרה שבועה למקומה, דברי רבי יוסי, רבי מאיר אומר יחלוקו... הוסיפו עליהן הרועין החמסנין והגזלנין וכל החשודין בממון עדותן בטילה, אמר רבי אבהו ברועי בהמה דקה... (שבועות לו א, וראה שם עוד)

...מפני שהנשים גרגרניות הן, שהיא חשודה לגלות את הקדרה של חברתה, לידע מה היא מבשלת. (טהרות ז ט)

מסכת כלה:

אם יאמרו אחרים עליך דבר רע גדול יהיה בעיניך קטן, ואפילו מלה דחשידא גדול יהיה קטן, הא קטן ולא כלום, אי הכי לא ליפוק גרמא מחשידא, והא כתיב ותען חנה ותאמר לא אדוני וגו', מכאן לנחשד שיוציא את עצמו מן החשד... (פרק ג)

משנה תורה:

ומהם חמשה דברים העושה אותן אין חזקתו לשוב מהן, לפי שהם דברים קלים בעיני רוב האדם, ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא... והחושד בכשרים אומר בלבו שאינו חטא, לפי שהוא אומר מה עשיתי לו, וכי יש שם אלא חשד שמא עשה או לא עשה, והוא אינו יודע שזה עוון, שמשים אדם כשר בדעתו כבעל עבירה. (תשובה ד ד)

חשוד שהעיד על של אחרים נאמן, חזקה אין אדם חוטא ולא לו, ואין צריך לומר עם הארץ... (מעשר יב יז)

...אבל מי שהוא חשוד לעשות סחורה בפירות שביעית או לשמור פירותיו ולמכור מהן אין לוקחין ממנו דבר שיש עליו זיקת שביעית כלל, ואין לוקחין ממנו פשתן אפילו סרוק, אבל לוקחין ממנו טווי ושזור.

החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות, והחשוד על המעשרות אינו חשוד על השביעית, שאף על פי שזה וזה מהתורה... החשוד על הטהרות אינו חשוד לא על המעשר ולא על השביעית, שהאוכל הטמא הזה שמכרו בחזקת טהור, אינו מטמא אחרים אלא מדברי סופרים, וחשוד לדברי סופרים אינו חשוד לדברי תורה.

כל החשוד על דבר, אף על פי שאינו נאמן על של עצמו נאמן הוא על של אחרים, חזקה אין אדם חוטא לאחרים, לפיכך החשוד על הדבר דנו ומעידו.

הכהנים חשודים על השביעית, לפי שהם אומרים הואיל והתרומות מותרות לנו אף על פי שהן אסורין על הזרים במיתה, קל וחומר פירות שביעית... (שמטה ח טו)

כל החשוד על השבועה אין משביעין אותו לא שבועת התורה ולא שבועה מדבריהם ולא שבועת היסת, ואפילו רצה התובע אין שומעין לו. אחד הנשבע לשקר שבועת ביטוי או שבועת העדות... הרי הוא חשוד על השבועה, וכן כל הפסול לעדות משום עבירה, בין פסלנות של תורה... בין פסלנות של דבריהם... הרי הוא חשוד על השבועה ואין משביעין אותו. 

אין אדם נעשה חשוד עד שיבואו עדים שהוא עבר העבירה שנפסל בה, אבל המודה מפי עצמו שהוא חשוד ושעבר עבירה שנפסל בה, אף על פי שחוששין לו ואין ראוי לעשותו עד בתחלה, אם נתחייב שבועה משביעין אותו... (טוען ב א, וראה שם עוד)

...אבל החשוד על דבר אינו נאמן על שלו, אבל נאמן הוא על אחרים, לפיכך החשוד על דבר יש לו לדון בו ולהעיד בו לאחרים... כיצד, נאמן עם הארץ לומר פירות פלוני מתוקנים הם... (עדות יא ז)

ספר חסידים:

...סיפיה דקרא דרשו, זה הנותן צדקה לעני בפרהסיא, על טוב זה הוא עומד בדין, לפי שמביישו, וכן הנותן לאשה בסתר, שהוא מביא עצמו לידי חשד, ועוד שהוא מכשיל את החושדים אותו ונענשים על ידו, שכל החושד בכשרים לוקה בגופו... וגם שלא יקבלו ממנו כשיוכיח אותם שיאמרו לו כך וכך עשית, ואתה מוכיח אותנו. לפיכך גבאי צדקה לא יטריח עני במלאכתו חנם מיראתו אותו, מפני שהעני הזה נהנה ממנו, אלא אם כן בדבר מצוה שלא יחשדוהו הקהל לאמר הוא מחלק לזה יותר ממה שמחלק לאחרים, משום שיעסוק במלאכתו, והתורה אמרה והייתם נקיים. (מד)

אם הגבאי שומע מהנבלים שאומרים לו שחושדים אותו אל יקפיד על דבריהם, שנאמר (ישעיה ל"ב) כי נבל נבלה ידבר, אבל אם רבים הם שמדברים אין אנו חפצים בך, יאמר בפני הטובים, כיון שהרבים מתרעמים, תבחרו איש שיהא כחפצכם. (שלא)

לא יתכן לאדם שיביא עצמו לידי חשד, ואם בעל כרחו ינקה עצמו וימחול למי שחשדוהו, ואם ישתוק יעשו שלא כהוגן, מוטב ליתן להם עצה אף על פי שיחשדוהו... (תרכב)

בעל הטורים:

ויחשבה לו - ג' במסורה, הכא, ואידך ויחשבה לזונה גבי תמר, ויחשבה עלי לשכרה גבי חנה, היינו דאמר רבי יוסי יהא חלקי עם מי שחושדים אותו ואין בו, שהרי תמר בשביל שחשדה יהודה זכתה ויצא ממנה פרץ וזרח, שיצאו מהם מלכים ונביאים, וחנה בשביל שחשדה עלי זכתה ויצא ממנו שמואל... (בראשית טו ו)

מהר"ל:

היפך המדה הזאת מי שהוא בעל שם רע, וידיעת ההפכים אחד, כמו שבעל שם טוב נודעה מעלתו העליונה, כמו כן בעל שם רע מחלל עצמו וכבודו, וזהו הפחיתות הגדול, ואפילו אם הוא שקר, שבשביל כך הזהירו חכמים שלא יביא האדם עצמו לידי חשדא, ומאד הרחיקו החשד שלא יצא עליו שם רע, כי אף על פי שהוא שקר, מכל מקום יש לו אצל אחרים שם רע, שכבר אמרנו כי גדול ענין השם... הנה כאשר נחשד האדם ויש לאדם אצל הבריות שם רע, אמר שאי אפשר שיהיה שקר כולו, כי השם לפי מדרגתו אשר אמרנו אין ראוי שיהיה בו השקר, כי השם בא על המהות המופשט השכלי, ועל כל פנים יש בו דבר מה שהוא אמת... ובקלא דפסיק לא נקרא שם כלל... אבל הנחשד מן האויבים בזה לא אמרנו, שאם כך, לא יהיה חס ושלום אדם הגון בישראל, ואין מעשה האויב נחשבים מעשה כלל. (נתיב שם טוב פרק קא)

החושד בכשרים לוקה בגופו, פירוש כי החושד בכשרים ראוי ללקות בגופו, משל למי שהוא זורק אבן בכותל, שאם הכותל של אבנים ואין מקבל את האבן, הרי אותו האבן חוזר עליו, כיון שאין הכותל מקבל את האבן, ואם הכותל מן טיט מקבל את האבן, אז אין האבן חוזר עליו, וכך אם האדם חושד את אחר, אם מקבל אותו החשד מפני שהדברים הם אמת, אז אין חוזר עליו אותו החשד, כי מקבל אותו האדם, אבל אם חושד בכשרים ואינו מקבל הנחשד, כי אינו אמת, הרי חוזר עליו אותו החשד. (חידושי אגדות שבת צו ב)

...יהא חלקי ממי שחושדים אותו ואין בו, פירוש כי מי שמביישין אותו ויש בו, הוא כפרה על חטאו כאשר יקבל בזיון, ואיך יהיה שכרו מי שחושדים אותו ואין בו, וראיה לזה הסוטה שאמרה תורה, (במדבר ה') ואם לא שטית וגו' ונקתה ונזרעה זרע וגו', וכל זה מפני הבזיון שקבלה שלא כדין, וכך מי שנחשד שלא כדין וקבל בזיון, השי"ת נותן לו כבוד בעולם הבא, כי כן מדת השי"ת להגביה שפלים, וזה שהשפל שלא כדין, השי"ת נותן לו כבוד תחת הבזיון... (שם שבת קיח ב)

של"ה:

וכן מצינו הרבה דברים בתלמוד שאסרו מפני החשד ויש ליתן שני טעמים בדבר, אחד כדי שיתרבה כבוד שמים, שאם אדם אחד נחשד בדבר עבירה, אז חס ושלום נתמעט כבוד שמים, כי יאמרו פלוני זה מרד בהשי"ת, ועשה כך וכך, ואולי גם ילמדו אחרים ממנו לעשות ככה חס ושלום, על כן כגון דא צריך להודיע. וטעם השני, כי חפץ ה' שיאהבו איש את אחיו, והשונא עובר בלאו, ואהבה היא המצוה אשר עליה עומדת כל התורה, ואהבת לרעך כמוך, ואם הוא סובר שעשה עבירה מותר לשנאתו, ואפילו מצוה, שנאמר יראת ה' שנאת כל רע, אבל בהסתלק החשד אז כבוד שמים במקומו מונח, וגם אהבת הבריות... (חלק א אות פ עמוד קטו)