(ראה גם: טומאה, קדושה)
...והתנה עמהם הקב"ה שהמים יבדילו לישראל בין טומאה לטהרה להטהר בהם, וכך היה. (ויקהל עו)
אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה מטהר אותם במים טהורים עליונים, שכתוב, וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם... (פקודי תתקז, ועיין שם עוד)
בקר ויודע ה', למה בקר דוקא, ולמה קדוש ולא טהור, אלא הם מצד טהור הם באים (בחינת הלוים), והכהן קדוש, אמר משה בקר שאז הספירה של הכהן נתעוררה בעולם, אם אתם כהנים יעבדו עבודה דבקר... והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש, ולא הטהור, כי שתי מדרגות הן, קדוש וטהור, הכהן קדוש, הלוי טהור. (קרח יב , ועיין שם עוד)
לומר לך, מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה, אף האהלים מעלין את האדם מכף חובה לכף זכות. (ברכות טז א)
...כי מתער אומר, א-להי נשמה שנתת בי טהורה היא... (שם ס ב)
תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר, בא וראה עד היכן פרצה טהרה בישראל, שלא שנינו לא יאכל הטהור עם הטמאה, אלא לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה... (שבת יג א)
...אמר איכא אינש דידע דאיתחזק הכא טהרה, אמר ליה ההוא סבא כאן קיצץ בן זכאי תורמסי תרומה, עבד איהו נמי הכי, כל היכא דהוה קשי טהריה, וכל היכא דהוה רפי צייני... (שם לד א)
...הא קא משמע לן כים, מה ים טהור, אף ספינה טהורה... (שם פג ב, וראה שם עוד)
בא ליטמא פותחין לו, בא ליטהר מסייעים אותו... (שם קד א)
אמרו עתידה אשה שתטול ככר של תרומה ותחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לידע אם טמאה היא ואם טהורה היא, ואין מבין... (שם קלח ב, וראה שם עוד)
...ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן... (שם קמו א)
והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, תנה לו כמו שנתנה לך בטהרה, אף אתה בטהרה... (שם קנב ב)
אמר רבי אחא בר חנינא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו, ומפני מה לא קבע הלכה כמותו, שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו, שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים, על טהור טמא ומראה לו פנים... תלמיד היה לו לרבי מאיר וסומכוס שמו, היה אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמי טהרה, ועל כל דבר ודבר של טהרה ארבעים ושמונה טעמי טומאה, תנא תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים... (עירובין יג ב)
דאמר רבי יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר ומן הבהמה אשר איננה טהורה, רב פפא אמר תשע, שנאמר כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, תניא דבי רבי ישמעאל לעולם יספר אדם בלשון נקיה... (פסחים ג א, וראה שם עוד)
ואמר רבי יצחק חייב אדם לטהר עצמו ברגל, שנאמר ובנבלתם לא תגעו... (ראש השנה טז ב)
...אמר הרי הוא כפרתכם, ועדיין בני מפרפר ולא נטמאה סכין, ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים... (יומא כג א)
יראת ה' טהורה עומדת לעד, אמר רבי חנינא זה הלומד תורה בטהרה, מאי היא, נושא אשה ואחר כך לומד תורה... (שם עב ב)
אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים, שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, ואומר מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל... (שם פה ב)
הטהרות והטומאות יש להן על מה שיסמוכו... מיכתב כתיבן, לא נצרכא אלא לשיעור מקוה דלא כתיבה... (חגיגה י א והלאה)
...חולין שנעשו על טהרת הקודש הרי הן כחולין, רבי אלעזר ברבי צדוק אומר הרי הן כתרומה, אלא מסיפא, יוסי בן יועזר היה חסיד שבכהונה, והיתה מטפחתו מדרס לקודש, יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו, והיתה מטפחתו מדרס לחטאת, לחטאת אין לקודש לא, אלמא קסבר חולין שנעשו על טהרת קודש כקודש דמו... מתיב רבה בר אבוה מעשה באשה אחת שבאת לפני רבי ישמעאל ואמרה לו רבי, בגד זה ארגתיו בטהרה ולא היה בלבי לשומרו בטהרה, ומתוך בדיקות שהיה רבי ישמעאל בודקה אמרה לו, רבי, נדה משכה עמי בחבל, אמר רבי ישמעאל כמה גדולים דברי חכמים, שהיו אומרים בלבו לשומרו טהור, אין בלבו לשומרו טמא... כלים הנגמרים בטהרה צריכים טבילה לקדש אבל לא לתרומה... (שם כ א, וראה שם עוד)
דתניא אמר רבי יוסי, מפני מה הכל נאמנין על טהרת יין ושמן כל ימות השנה, כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו ושורף פרה אדומה לעצמו... (שם כב א, וראה שם עוד)
תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר, טהרה בטלה טעם וריח, מעשר ביטל שומן דגן, רב הונא אשכח תומרתא דחינוניתא (שמינה בעלת ריח טוב), שקלה כרכה בסודריה, אתא רבה בריה, אמר ליה מורחינא ריחא דחינוניתא, אמר ליה, בני טהרה יש בך, יהבה נהליה... משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה, ומתה טהרה ופרישות... (סוטה מט א)
אמר רב פפא עמון ומואב טהרו בסיחון... (גיטין לח א)
אמר רבי אלעזר ברבי צדוק, למה צדיקים נמשלים בעולם הזה, לאילן שכולו עומד במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה, נקצץ נופו כולו עומד במקום טהרה, כך הקב"ה מביא יסורין על צדיקים בעולם הזה, כדי שיירשו העולם הבא, שנאמר והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד, ולמה רשעים דומים בעולם הזה, לאילן שכולו עומד במקום טומאה ונופו נוטה למקום טהרה, נקצץ נופו כולו עומד במקום טומאה, כך הקב"ה משפיע להן טובה לרשעים בעולם זה, כדי לטורדן ולהורישן למדריגה התחתונה... (קדושין מ ב)
...הא דאמר שמואל תרתי זרעייתא (משפחות) איכא בנהרדעא, חדא מיקריא דבי יונה, וחדא מיקריא דבי עורבתי, וסימניך טמא טמא טהור טהור... אמר רבי חמא בר חנינא כשהקדוש ברוך הוא מטהר שבטים, שבטו של לוי מטהר תחילה, שנאמר וישב מצרף ומטהר כסף וטיהר את בני לוי... אמר רבי יהושע בן לוי כסף מטהר ממזרים, שנאמר וישב מצרף ומטהר כסף. (שם ע ב)
אמר רב יהודה אמר רב, שם בן מ"ב אותיות אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע ועניו, ועומד בחצי ימיו, ואינו כועס, ואינו משתכר, ואינו מעמיד על מדותיו, וכל היודעו והזהיר בו והמשמרו בטהרה אהוב למעלה ונחמד למטה... (שם עו א)
תנן במתניתין כל המחובר לטמא טמא, כל המחובר לטהור טהור... (בבא קמא צב ב)
אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, אני עתיד ליפרע ממי שמערב קרבי דגים טמאין בקרבי דגים טהורין ומוכרן לישראל... דתנא דבי רבי ישמעאל, אמר הקב"ה, אילמלא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה, שאין מטמאין בשרצים דיי. (בבא מציעא סא ב)
כי הוה קא ניחא נפשיה אמר טהור טהור, יצאת בת קול ואמרה אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאתה נשמתך בטהור... (בבא מציעא פו א)
אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה... (שם פז א)
אמר רב יהודה אמר רב אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מהתורה, אמר רב אני אדון ואטהרנו... (סנהדרין יז א)
וכשהיה רבי עקיבא מגיע למקרא זה היה בוכה, ומה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה שורה עליו רוח טומאה, המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה על אחת כמה וכמה, אבל מה אעשה שעונותינו גרמו לנו, שנאמר כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם... (שם סה ב)
מנעל שעל גבי האמום מהו, אמר להן הוא טהור, ויצאה נשמתו בטהרה... (שם סח א)
...בדקו מדן ועד באר שבע, ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה... אמר להם כמשק גבים שוקק בו, מה גבים הללו מעלין את האדם מטומאה לטהרה, אף ממונם של ישראל, כיון שנפל ביד עובדי כוכבים מיד טיהר... (שם צד ב)
אמר רבי ירמיה מכאן שדירתן של עופות טהורים עם הצדיקים... (שם קח ב)
אמר רבי פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי נקיות... פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות... (עבודה זרה כ ב)
...ולא ידענא אי משום דסבר לה כרבי אליעזר דאמר ספק ביאה טהור... תנינא המוסר מפתחות לעם הארץ טהרותיו טהורות, לפי שלא מסר לו אלא שמירת המפתח בלבד... (שם ע ב, וראה שם עוד)
...הזה על טהרו של מזבח שבע פעמים, מאי לאו אפלגא דמזבח, כדאמרי אינשי טהר טיהרא דיומא, אמר רבא בר שילא לא, אגילוייה, דכתיב וכעצם השמים לטוהר. (זבחים לח א)
אמר רב נחמן בר יצחק ושניהם מקרא אחד דרשו, בן אדם אמר לה את ארץ לא מטוהרה היא לא גושמה ביום זעם, רבי יוחנן סבר אתמוהי מתמה קרא, ארץ ישראל מי לא מטוהרה את, כלום ירדו עליך גשמים ביום זעם... (שם קיג א)
החשוד על זה ועל זה (מעשרות ושביעית) חשוד על הטהרות, ויש שהוא חשוד על הטהרות ואינו חשוד לא על זה ולא על זה... (מנחות ל א, וראה שם עוד)
אמר רבי אלעאי מאי טעמא דרבי מאיר, דכתיב מי יתן טהור מטמא לא אחד, ורבנן אמר רבי יוחנן זו שכבת זרע שהוא טמא, ואדם הנוצר ממנו טהור, ורבי אליעזר אמר אלו מי הנדה, שהמזה ומזין עליו טהור, ונוגע טמא... (נדה ט א)
ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע, אמר, מי שהוא טהור וקדוש, ומשרתיו טהורים וקדושים יציץ בדבר זה... מאי משמע דהאי חטא לישנא דדכויי הוא, דכתיב וחטא את הבית, ומתרגמינן וידכי ית ביתא, ואי בעית אימא מהכא, תחטאני באזוב ואטהר. (שם לא א וב)
כל שבים טהור חוץ מכלב המים מפני שהוא בורח ליבשה, דברי רבי עקיבא, העושה כלים מן הגדל בים וחבר להם מן הגדל בארץ, אפילו חוט אפילו משיחה דבר שהוא מקבל טומאה טמא, ויש במה שנברא ביום הראשון טומאה, בשני אין בו טומאה, בשלישי יש בו טומאה, ברביעי ובחמישי אין בהם טומאה, חוץ מכנף העוז וביצת נעמית המצופה, אמר רבי יוחנן בן נורי מה נשתנה כנף העוז מכל הכנפים, וכל שנברא ביום הששי טמא... (כלים פרק יז יג, וראה שם עוד)
חצרות היו בירושלים בנויות על גבי סלע ותחתיהם חלול מפני קבר התהום, ומביאים נשים עוברות ויולדות שם ומגדלות שם את בניהן, ומביאים שוורים ועל גביהן דלתות, ותינוקות יושבין על גביהן, וכוסות של אבן בידם, הגיעו לשלוח ירדו ומלאום, ועלו וישבו על גביהן, רבי יוסי אומר ממקומו היה משלשל וממלא... (פרה ג ב, וראה שם עוד)
אמר רבי אסי, מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כהנים ואין מתחילין בבראשית, אלא שהתינוקות טהורין והקרבנות טהורין, יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים. (ויקרא פרשה ז ג)
רבי ישמעאל ברבי נחמן מתני לה בשם רבי אבדימי דמן חיפא, לכהן חבר שמסר לכהן עם הארץ ככר של תרומה, אמר לו ראה שאני טהור וביתי טהור, וככר שנתתי לך טהור, אם אתה נותנה לי כדרך שאני נתתי לך מוטב, ואם לאו הריני זורקה לפניך, כך אמר הקב"ה לאדם זה, ראה שאני טהור ומעוני טהור, ומשרתי טהורים, ונשמה שנתתי לך טהורה, אם אתה מחזירה לי כדרך שנתתי לך מוטב, ואם לאו הריני טורפה לפניך... (שם יח א)
אמרות טהורות... רבי יודן בשם רבי יוחנן... ואמרין לה בשם רבי יהושע בן לוי, מצינו שעיקם הקב"ה ח' אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה, ובמקום אחר עקם שתים ושלש תיבות בתורה כדי שלא להוציא דבר של טומאה מתוך פיו, הדא הוא דכתיב ומן הבהמה אשר לא טהורה, אשר טמאה היא אינו אומר. אמר רבי יודן בן מנשה, אף כשבא לפתוח להם בסימני בהמה טמאה לא פתח אלא בטהרה, את הגמל כי לא מפריס פרסה הוא אין כתיב כאן, אלא כי מעלה גרה... (שם כו א)
רבי יוסי ממלחיא ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, מצינו תינוקות בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין לדרוש את התורה מ"ט פנים טמא מ"ט פנים טהור, והוה דוד מצלי עליהון, הוא שדוד אומר אתה ה' תשמרם... (שם שם ב)
אמר רבי תנחום בר חנילאי ב' פרשיות הכתיב לנו משה בתורה והן טהורות, ועל ידי מי נתנו, על ידי שבטו של לוי, שכתוב בו כסף צרוף בעליל לארץ, וכתיב וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אותם, ואיזו, זו פרה אדומה ופרשת המת. (שם שם ג)
...וכשם שמצורע וזב וטמא נפש לא יטהרו לעולם עד שיבואו במים טהורים, כך עתיד הקב"ה לזרוק עליהם מים טהורים ולטהרם, שנאמר (יחזקאל ל"ו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. (במדבר ז י)
תנא דבי רבי ישמעאל, אין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח טהרה, שנאמר ועבר עליו רוח קנאה... (שם ט ט)
הקב"ה טהור בעולמו, והנפש הזו טהורה היא בגוף... (דברים ב כו)
...מה מים מטהרים את האדם מטומאה, שנאמר (יחזקאל ל"ו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, כך תורה מטהרת הטמא מטומאתו, שנאמר אמרות ה' טהורות, ומה המים מטהרים הגוף, שנאמר ורחץ את בשרו במים (ויקרא ט"ז), כך התורה מטהרת הגוף, שנאמר (תהלים קי"ט) צרופה אמרתך מאד... (שיר השירים א יט)
...לפיכך הקב"ה מדמה טומאת ישראל לטומאת הנדה, שנטמאה ונטהרה, כך עתיד הקב"ה לטהר את ישראל... אמר הקב"ה לישראל, בעולם הזה הייתן מטהרין וחוזרין ומטמאין, אבל לעתיד לבא אני מטהר אתכם טהרה עולמית שלא תטמאו, שנאמר, (יחזקאל ל"ו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'... (מצורע ט)
אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, על כל דבר ודבר שהיה הקב"ה אומר למשה, היה אומר לו טומאתו וטהרתו, כיון שהגיע לפרשת אמור אל הכהנים וכו', אמר משה לפניו, רבונו של עולם, אם נטמא הכהן במה תהא טהרתו, לא השיבו... כיון שהגיע לפרשת פרה אדומה, אמר לו הקב"ה למשה אותה מדה שאמרתי לך אמור אל הכהנים... זו היא כפרתו, ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת. (חוקת ו)
...על דבר זה אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל, ללמדך שהטומאות והטהרות הן הן גופי תורה, וכן הוא אומר, כה אמר ה' צב-אות שאל נא את הכהנים תורה לאמר... לימד על דיני טהרות וטומאות שהן נקראין תורה ממש, לפי שהן ממרקין את האדם לשכינה, דאמר מר, טהרה מביאה לידי רוח הקדש... (ויקרא יא לג)
...הדברים אשר אין התפלה מתקבלת עמהם... הששי,מי שמתפלל בלי טהרה, כאמרו גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו... (מאמר ה פרק ו)
ואחר יטהר - יפסק. (ויקרא טו יג)
לטוהר - לשון ברור וצלול. (שמות כד י)
והיה לפנות ערב - סמוך להערב שמשו יטבול, שאינו טהור בלא הערב שמש. (דברים כג יב)
לא תגעו - אינו אסור, אלא יחשוב אם יגע שהוא טמא ויזהר, ומה שאמרו חייב לטהר עצמו ברגל הוא מדברי סופרים, או הוא אסמכתא. (ויקרא יא ח)
הזה עליהם - אחר שתעשה הפרה בב' ניסן, ואף על פי שביום שהוקם המשכן הוצרכו כבר לשיר, יש לומר שנטהרו משמן המשחה והדם אשר על המזבח, כאהרן ובניו... (במדבר ח ז)
...ונשחטה חוץ למקדש, כי באה להעביר רוח הטומאה, ומטהרת במים חיים, כי הטהרה נשפעת ממדת החסד... (שם יט ב)
בחלל - והטומאה מתפשטת עד רביעי, שהיא מעלה שישית מאבי אבות, כי הטהרה דבקה במעלה ז' הנקראת מים טהורים בזמן הגאולה, ובזמן הגלות שערי דמעה, ואמרו כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה, והיא מדת החסד, ומזה תמצא ביום ב' וג' ז' פעמים מלת מים, וז' משקין במסכת מכשירין. (שם שם טז)
שמר רגלך כאשר תלך אל בית האלקים וגו', יזהיר קהלת בכתוב הזה ולמד דעת את העם לטהר עצמם מבית ומחוץ בלכתם לבית התפלה, כי אין האדם נקרא טהור עד שיתחתן בשתים, אחת טהרת הגוף, והשני טהרת הלב, ושתיהם נכללו במלת רגלך, כינה כל הגוף ברגל, מפני שכל הגוף נשען על הרגל... או יהיה רגלו ממש, לפי שהוא דבר מצוי להיות הלכלוך שבדרכים דבק בו, וכל לכלוך שהנפש קצה בו הוא קרוי ערוה. ועל כן הזהיר האדם שישמור גופו ואיבריו, ובכלל השמירה הזאת שיבדוק נקביו תחילה... הוא המטהר עצמו בטהרת הגוף אף כי בלכתו לבית התפלה, כי ראוי לו שישגיח על גופו שיהיה טהור, מפני שהוא כלי הנשמה העליונה הטהורה, ואז תכשר הנשמה ויתכן לה להראות פעולותיה בכלי טהור בית ה'.
טהרת הלב הוא שאמר שמור רגליך, שם משותף וענינו סבה, ומן הסבות המיישרות את האדם לדרך האמת היא טהרת הלב... אז יהיה האלקים קרוב לשמע תפלתו... (כד הקמח בית הכנסת)
הבא לבית הכנסת ראוי לו ליטהר מכל מחשבה רעה, כי המחשבה הרעה היא טומאת הלב... (שם)
לב טהור ברא לי אלקים, בקש דוד ע"ה בכתוב הזה טהרת המחשבה, ומן הידוע שהיא מדה שכלית... המדות השכליות באות לטהר המחשבה, ושלא להשתמש בה זולתי בעבודת השי"ת, וזהו שכתוב, נקי כפים ובר לבב... נמצאת למד, כי מדת הטהרה מדה שכלית כוללת מעלות רבות, ועל זה אמר דוד ע"ה לב טהור ברא לי אלקים, שאל לתת לו עזר בקיום התורה והמצוות, שהרי הטהרה דבקה בתורה לעד, זהו שאמרו ז"ל דברי תורה אין מקבלין טומאה, שנאמר הלא כה דברי כאש.
ממדת הטהרה יבא אדם לידי קדושה, והוא שדרשו רז"ל מאי דכתיב ונשמרת מכל דבר רע, שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה... נקיות מביאה לידי טהרה, שנאמר וכפר עליו הכהן וטהר, טהרה מביאה לידי קדושה, שנאמר וטהרו וקדשו...
וצריך שיתבונן כי מעלת טהרת המחשבה היא, מפני שהמחשבה היא מצד הנפש השכלית שבאדם, ושורש הנפש השכלית עליון עד מאד... ומעתה יתעורר האדם החוטא כשהוא מטמא בהרהוריו הרעים המחשבה הטהורה הזאת, כמה לו עונות וחטאים, ועל זה אמרו הרהורי עבירה קשין מעבירה... (שם טהרת הלב וראה שם עוד)
ומי שיש בו מדה זו, הוא הנקרא בלשון התורה תמים... וכשהאדם מטהר מחשבתו במדה זו מביאתו לידי קדושה, וזהו שאמרו וטהרו וקדשו, שהטהרה מביאה לידי קדושה, ודבר ידוע, שאין הטהרה והקדושה מצויה אלא בקיום התורה והמצוות, שהטהרה דבקה בתורה, שכן אמר דוד ע"ה,יראת ה' טהורה עומדת לעד, כאילו אמר עומדת טהורה לעד, כלומר שהטהרה דבקה בה.
בשתי מדות אלו נתקדשו ישראל בסיני כששמעו עשרת הדברות מפי הגבורה... טהרה הוא שבאו לחסות תחת כנפי השכינה בשלשה דברים, במילה, לפי שהערלה קרויה טומאה, טבילה, עיקר הטהרה במים, קרבן לפי שהחטא קרוי טומאה, והמתכפר בקרבנו הוא טהור... (שם כפורים ב)
ותצא - ...ולמדה אותנו התורה שהטמא רוצה לידבק בטהור, ואינו יכול להדבק בו עד שיטיל בו זוהמא, ושאחרי כל זה לא ידבק הטהור בטמא גם אם הטיל בו זוהמא. (בראשית לד א)
ודבר מופלג בחכמה כי הטומאה לא באה רק מכחות חיצוניות לא פנימיות, אבל בטהרה כתיב ויוציאה מחיקו, שמחיקו נתרפא, אבל רז"ל דרשו מזה, כי מדה טובה ממהרת לבא ממדה של פורענות... והמבין עיקר הדברים יבין, כי הוא עצמו הטעם שאמרנו, כי הטהרה באה ממקום עליון נסתר, ולפיכך תוך חיקו באה הטהרה, ואילו הטומאה באה מכח חיצון, ולפיכך כאשר נגלה באה הטומאה, וזו עצמו שמדת הטהרה ממהרת לבא... (גבורות ה' פרק כז)
...כך ראוי שיהיה נקרא דעת הידיעה בענין הטהרה, שהטהרה היא עוד מדרגה יותר בהשגה, ודבר זה אמרו במקומות הרבה, מה לך אצל אגדות כלך אצל נגעים ואהלות, שדבר זה מורה, כי דברי טהרות הם דברים עמוקים, שהטהרה הוא דבר נבדל, ואינו ענין גשמי, והטהרה דבוקה בו יתברך לגמרי, ולכך נקראת הידיעה בזה בפרט שקנה מדרגת הדעת, לא מי שיקנה הידיעה בדבר שהוא מדרגה למטה מזה. (תפארת ישראל פרק י)
וקאמר הטהרה בטלה טעם הפירות והריח, ורוצה לומר כאשר היו נוהגים בטהרה, היה הטעם בפירות וריח הפירות קיים, ואלו דברים גדולים, ושני דברים יש בפרי, הטעם שאין הפרי כחוש ודל, והטעם הוא כח הפרי, והשומן של פרי הוא גוף הפרי, ואמר כי הטהרה בטלה הטעם, כי הטהרה היא סלוק הטנופת, ובסלוק הטנופת גובר כח הריח, שהוא היפך הטינופת, וזה שאמר אחר כך, כאשר היה מריח ביותר, אמר לו, בני טהרה יש בך, שכאשר הדבר מסולק מן הטנופת גובר כח הריח, כי הטנופת מבטלת הריח, וכאשר היתה הטהרה בעולם, כח הריח היה גובר, והוא שנתן טעם בפרי, כי הריח והטעם שניהם ענין אחד, כי לשניהם יש כח, ולפיכך כאשר נבטלה הטהרה בטל טעם הפרי. (חידושי אגדות סוטה מט ב)
פרישות מביאה לידי טהרה, הטהרה היא עוד יותר מעלה, ובמסכת סוטה (מ"ט א') אמרינן שם רב הונא אשכח תמרי דחנוניתא כרכיה בסודרא, אתא רבה בריה אמר ליה קא מריחני מינך ריחא דחנוניתא, אמר ליה בני טהרה יש בך, שמזה נלמד, כי הטהרה היא לנפש, כמו שאמרו חז"ל (ברכות ס' ב') נשמה שנתת בי טהורה היא, וכאשר היה לו כח הריח ביותר, אשר הריח הוא מצד הנפש, כמו שאמרו (שם מ"ג ב'), איזה דבר שהנשמה נהנית ממנו, הוי אומר זה הריח, והטהרה היא, שמסולקת הנשמה מכל תיעוב, וזהו נקרא טהרה מן טומאת הנפש, ולפיכך אמר פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה אל קדושה היא עוד יותר מעלה, עד שהאדם נכנס במדריגת עליונים, שהם קדושים נבדלים מן הגוף... (שם עבודה זרה כ ב)
עוד יש נוסף על ג' מיני טומאה הנ"ל יש רגל רביעי במרכבה הטמאה, שראוי האדם ליטהר ממנו, והוא דבר שאינו מטמא, רק הוא מלוכלך ומטונף, והתורה אמרה והיה מחניך קדוש, ואסור מדינא לקרא קריאת שמע ולהתפלל וללמוד תורה במקום הטינופת, ולא אזכיר רק שני דברים, שראוי שיראה האדם תמיד שיהיה פי הטבעת נקי, שיקנח עצמו היטב... הב', שדין שכבת זרע כדין צואה...
והנה מצינו טהרה במים, כדכתיב ורחץ בשרו במים וטהר, ומצינו טהרה באש, כדכתיב כל דבר אשר יבא באש וגו', כך היא טהרת עוונות, ומים ואש הוא חסד וגבורה, וענין טהרת האש הוא גבורת התשובה תהיה בוערת בו כאש, ויהיה סובל סיגופים גדולים כפי ערך הענשים אשר חטא... ונגד מימי החסד העליון הוא סוד המקוה, מה גדול מאד ענין טהרת המקוה הן לטומאה, הן לטומאת העבירות ליטהר, לא סגי בלאו הכי... (חלק א אות טי"ת עמוד קז)
הטהרה היא תיקון הלב והמחשבות, וזה הלשון מצאנוה אצל דוד, שאמר לב טהור ברא לי אלקים (תהלים נ"א), וענינה שלא יניח אדם מקום ליצר במעשיו, אלא יהיו כל מעשיו על צד החכמה והיראה, ולא על צד החטא והתאוה, וזה אפילו במעשים הגופניים והחומריים, שאפילו אחרי התנהגו בפרישות, דהיינו שלא יקח מן העולם אלא ההכרחי, עדיין יצטרך לטהר לבבו ומחשבתו, ושגם באותו המעט שהוא לוקח, לא יכוין אל ההנאה והתאוה כלל, אלא תהיה כוונתו אל הטוב הנוצר מן המעשה ההוא על צד החכמה והעבודה... (מסילת ישרים פרק טז)
הנה להשיג המדה הזאת, קל הוא למי שכבר השתדל והשיג המדות השנויות עד הנה, כי הנה כשיחשוב על פחיתות תענוגי העולם וטובותיו כמו שכתבנו, ימאס בהם ולא יחשבם אלא לרעות ולחסרונות הטבע החומרי החשוך והגס... (שם פרק יז, וראה שם עוד)
ותראה עתה ההפרש בין הטהור והקדוש, הטהור מעשיו החמריים אינם לו אלא הכרחיים, והוא עצמו אינו מתכוון בהם אלא על צד ההכרח, ונמצא שעל ידי זה הם יוצאים מסוג הרע שבחמריות ונשארים טהורים, אך לכלל קדושה לא באו, כי אילו היה אפשר בלתם, כבר היה יותר טוב. אך הקדוש הדבק באלוקיו תמיד, ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמיתיות באהבת בוראו ויראתו, הנה נחשב לו כאילו מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה. והנה איש כזה הוא עצמו נחשב כמשכן כמקדש וכמזבח, ומאמרם ז"ל ויעל מעליו אלקים, האבות הן הן המרכבה... ומעתה המאכל שהם אוכלים הוא כקרבן... כללו של עניין, הקדושה היא, שיהיה האדם דבק כל כך באלוקיו, עד שבשום מעשה אשר יעשה לא יפרד ולא יזוז ממנו יתברך, עד שיותר יתעלו הדברים הגשמיים אשר ישמשו לאחד מתשמישיו בהם שהוא משתמש בהם, ממה שיורד הוא מדביקותו ומעלתו בהשתמשו בדברים גשמיים... (שם פרק כו)
לטהר אתכם - הוסיף לשון טהרה אחר הכפרה, לומר שיש כח בתשובה להפוך זדונות לזכויות, כי טהרה היא הסרת לכלוך וגם זריחה ובהירות, וכמו וכעצם השמים לטוהר. (ויקרא טז ל)
וכי יטהר הזב - מצאנו לשון טהרה על הפסק הלכלוך והדבר הטמא מצד עצמו, וישוב בשרך לך והטהר (מלכים ב' ה'), וטהר את הנגע (ויקרא י"ב), הגם שהאדם אינו טהור עדיין... (ויקרא טו יג)
טהור קרוב לצהר (צהרים בארמית טיהרא), אין צהר אלא שקוף, חלקיו הומוגניים וקרן האור חודרת בהם, אם כן הטהור הוא המסוגל לקלוט, ואור ה' חודר בקרבו. זהו אדם הטהור, המוכשר לקבל את השפע האלוקי, ואור ה' חודר ברוחו ובגופו, ניגודו הוא הטמא, האטום בפני אור ה'... מאכלות אסורות אוטמות את הלב בפני השפע האלוקי... (בראשית ז ב)
...הטמא מורה על אובדן חירותו המוסרית של הבא עמו במגע... טהור הוא הדבר החפשי משעבוד, והוא מתפתח בחירות תחת שלטון העיקרון שלו... ביבמות ע"ד הובאו שלשה פסוקים המתארים את טהרתו של אדם, ונראה מהם שאדם נטהר בשלשה שלבים, ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים (ויקרא כ"ב ח'), כאן אכילת קדשים תלויה רק בטבילה, ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים (שם שם ז'), כאן דרוש רק הערב שמש, וכפר עליה הכהן וטהרה (שם י"ב ח'), כאן תלויה הטהרה בהקרבת קרבן... במקביל לאלה יש גם שלש מדרגות של טומאה... (ויקרא ז יט, וראה עוד: טומאה)
בקרב העם נמצאו לפנים גם אישי סגולה בעלי דרגה רוחנית רמה, אשר הקדישו כל ימיהם לטהרת החיים, ואף "אכלו את חוליהם בטהרה", הללו הם שהעלו גם את חייהם האפורים למעלת "טהרת הקודש", בהימנעם, תוך קפידה על כל צעד ושעל מכל מגע עם המת והנפסד הטמא. בהיותם מטביעים בלי הפסק על שולחנם ועל ביתם, על עסקיהם ועל כל חפציהם בחיי יום-יום חותם של טהרה וחיים, היו היחידים הנאצלים הללו מקיפים את עצמם בסימני חיות ושגשוג, הופכים כל עצם וחפץ שהיה שרוי במחיצתם, כל ערך, כל מעשה ופועל, לכרוז על חיי טהרה וחרות ודביקות בה'... מן החוג הרוחני הזה יצאו אותן דמויות מופלאות שופעי החיים, אשר הגיגיהם ומעשיהם עוד מהווים האידנא לחם חוקנו הרוחני. כפי שמסתבר היה גם שאול המלך מן המקפידים לאכול חולין שלו בטהרה, "כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא", על כן לא בא אל שולחן המלך, ודוד המלך שישב על כסאו אחריו, חי על טהרת הקודש גם לעת צאתו למלחמה, "והיו כלי הנערים קודש והוא דרך חול, ואף כי היום יקדש בכלי" (שמואל א' כ' כ"ו, וכ"א ו').
מיהו המסוגל להעריך ולהשיג עד לאיזו בהירות המחשבה ולאיזו מדה של טהרת הרגשות החושניים, עידונם וזיכוכם, לאיזו מדה של התמכרות מתמדת לעבודת השי"ת מגיעה נפש האדם, כשהיא מתפתחת במשטר חיים נאצל כזה, המרחיק מעליו כל ענין שגורם סלידה לנפש היפה... (במעגלי שנה ב עמוד קה)
כי קודם הבריאה, כשהיה הבריאה בכח כביכול, קודם שהוציא אל הפועל היה כולו אחד, וכולו אמת, וכולו טוב וכולו קדש. אפילו שם טהור לא היה שייך לומר, כי טהור אין שייך אלא כשיש טומאה, כמ"ש (יחזקאל ל"ו) "וטהרתם מכל טומאותיכם". אבל כשכולו אחד, אין שם בחינת חשבונות רבים שהוא עיקר הרע והטומאה כנ"ל, כי הטהרה הוא בחינת הממוצע בין הקודש והטומאה, שעל ידו נתתקן הטומאה, כמ"ש "וטהרתם מכל טומאותיכם", והוא בחינת הבחירה שהוא ממוצע בין שני דברים, וזה אין שייך קודם הבריאה שאז היה כולו אחד... (נא)
פרה - אא"ז הגיד על טומאת מת שהיא הסתלקות החיות הפנימית, והעצה לכך להיות בטל כאפר לחיות השי"ת, ועל ידי זה מתחדשת החיות. (פרה תרל"א)
בפסוק אך את שבתותי וגו'... ובני ישראל נבראו להיות קודש לה', כמו שכתוב קודש ישראל לה' וגו', והיינו שלא היה להם שייכות לעולם הזה כלל, כפירוש קדוש נבדל, וכן היה בלוחות ראשונות חירות וכו', ואחר החטא היה התיקון על ידי בחינת טהרה, טהור מטמא, שעל ידי היגיעה בעולם הזה לברר האמת ולהנצל מסט"א, על ידי זה יבא כל אחד על מקומו וכן המשכן והקרבנות שהתחיל אחר החטא הוא גם כן ענין טהור הנ"ל, ובשבת נשארה הקדושה... (שם תרל"ד)
פרה... כתיב בטהרת פרה מים חיים, שהיא הארת התורה, שלכן קדמה פרשת פרה להחודש, שאין כל חדש תחת השמש בלי ביטול הטבע מקודם, רוצה לומר ההכנעה בפני עצמה אינה המכוון, כי אם בצירוף חיות התורה, וצריך כל איש ישראל להיות חזק ותקיף בכח התורה שזהו עץ ארז, ועל ידי זה זוכין לטהרה. (שם תר"מ)
והענין הוא, דכמו שיש מ"ט פנים אל התורה, כן יש בנפש האדם מ"ט שערים, וכפי מה שמטהרין הלב כל שער ושער, כמו כן נפתח לאדם שער בתורה, לכן שקולה טהרה ככל התורה, וכפי מה שזוכין לטהרה זוכין לתורה, לכן נקראת חקת התורה, שהוא הדרך והרשימה לקבל דברי תורה, וצריך להיות כל הרצון להתטהר, כדי להיות כלי מוכן לקבל דברי תורה... (שם תרמ"א)
מי יתן טהור מטמא וכו', יש מ"ט פנים טמא וא' טהור, שהוא האחדות, ששם אין הפרש בין טומאה לטהרה, שהכל אחדות אחת, ורק בהתפשטות חל עליו שם טומאה, ונקודה משורש זה נמצאת בכל השערים, ולכן נקרא טמא, מ"ט וא' מאחדות, ויכולים להטהר מהטומאה על ידי תשובה לשורש, וזה ניתן לישראל ביציאת מצרים, שהיו קרובים למ"ט שערי טומאה, וזו הגאולה לדורות, שיש להם תמיד אחיזה בשורש שער נ', ומצד זה אין המ"ט פנים של טומאה שלהם נפרדים משורש האחדות, וזוכין לטהור מטמא. (שם תרמ"ו)
חוקת התורה, במדרש אמרתי אחכמה והיא רחוקה, כי כל טומאה על ידי חטא עץ הדעת, לכן הטהרה על ידי ביטול הדעת, כמו שהיה רצונו יתברך, שלא יאכל מעץ הדעת, ויהיה נמשך אחר עץ החיים בלי תערובת... אבל בני ישראל נמשכים אחר הבורא באמונתם בלי טעם, ועל ידי זה זוכין לטהרה. (שם תרמ"ז)
פרה - קבעו חכמים לקרותה בשבת, כי בקבלת תורה נתעלו נפשות בני ישראל ונתדבקו בעץ החיים, והיו חירות ממיתה, שהנשמה בכחה להפוך הגוף להיות חי, ואחר החטא ששלטה בנו מיתה נסתלקה אותה נשמה, שאינה יכולה לשרות במקום שיש שם מיתה, רק שניתנה לבני ישראל טהרת פרה מעין תיקון העתיד, שיעבר כל הסט"א מהעולם, ובמצות פרה סט"א ערקית (נמלטת), ויכולין ליטהר מטומאה, וכן בשבת שהיא מעין עולם הבא, וכתיב זאת חוקת התורה, שהטהרה באה בכח התורה... וכן עתה כפי העסק בתורה זוכין לטהרה, קל וחומר מטומאה הבאה מנגיעה בלבד. (שם תרנ"ט)
מים חיים אל כלי וגו'... שמת הוא אבי אבות הטומאה, וזה מצד הגוף העומד למיתה, והטהרה מצד הנשמה הבאה משורש הנשמות, בחינת חי החיים, ובשבת יש התגלות מנשמה זו, ולכן אומרים נשמת כל חי וכו', וכפי התגברות הנשמה על הגוף זוכין לטהרה, וזהו שורש כל המצוות לדבק הגוף לחיות הנשמה, כמו שכתוב וחי בהם, שנעשה הגוף כלי על ידי המצוות, ואז הנשמה מים חיים אל כלי, וזה רמז המים והאפר, שמזה באה הטהרה, זאת חוקת התורה, שהעוסק בתורה יוכל להחזיר הנפש לבחינת נשמת חיים כבראשונה, ואז נעשה טהור, כנשיקה במים המטהרת. (שם תרס"ד)
איתא בזוהר הקדוש,דבעי לנטרא דכיא דמטי עליה בההיא ליליא. דאיתא הבא ליטהר מסייעין אותו, ובימי הספירה מבקשין הטהרה, ומ"ט ימי טהרה הוא בכח התחתונים בכח ספירתם, וטהרת ליל החג מלמעלה, מה שאין בכח האדם, וטהרה היא הכנה לקבלת התורה, דאיתא וטהר לבנו לעבדך באמת, אין אמת אלא תורה, כי הכל עובדין את המלך ית"ש... וצריך אדם לבקש הטהרה, כדי שיוכל לעבוד להשי"ת באמת. (שבועות תרס"ג)
כולם קדושים... בזוהר הקדוש, כהן קדוש ולוי טהור, כי קדוש הוא מתחלתו, וטהור על ידי עבודתו לדחות הטומאה... (במדבר קרח תרל"א)
איתא בזוהר הקדוש... והנה הטהרה עיקר הכח מן האדם למטה, כדאיתא הבא להטהר מסייעין לו, אבל בקדושה דרשו והתקדשתם והייתם קדושים, אדם מקדש עצמו מעט מלמטה, מקדשין אותו מלמעלה הרבה, כי בחינת הקדושה מלמעלה למטה... (שם תרנ"ח)
מי יתן טהור מטמא... ואמרו תבא הפרה ותקנח צואת העגל וכו'... שיש ב' מיני טהרות, כמו שהיו קודם העגל צדיקים גמורים רחוקים מטומאה, ואז שרו במדרגה אחת עם משה, ומדרגה של אחר החטא, שניתנה להם טהרה על ידי התשובה, ועל זה שירה שניה, על התיישרות דרכים עקומים. (שם חוקת תרל"ז)
...והנה מה שבאמצעות המים הגשמיים נעשה רחיצה רוחנית, יש לומר... יוקח נא מעט מים, שקודם יהיו למים הגבהה ועליה רוחנית, כי מים הם חומריים, כבמהר"ל, ובאשר תהיה להם הגבהה ועליה, יהיה בכוחם להעלות גם את הנרחץ מטנופת של עבודה זרה. ויש לומר שלענין זה נרמז המים חיים באפר פרה, כי מים הם חומריים, ומטבע החומר להיות שפל, ומים מניחים מקום גבוה ויורדים למקום נמוך, אך בזה שהם מים חיים, וכל חיות הוי היפוך החמרי, כי טבע החומר הוא עצבות ומרה שחורה, ובר"ח ויטאל, כי עצבות מיסוד העפר ותענוג מיסוד המים, ואם כן מים חיים מורים על ביטול החומרי והשפלות ובקשת התענוגים, אלא להתרומם ולהגביה לבו בדרכי ה', וזכו ישראל לזה מיוקח מעט מים שנאמר באברהם, שהגביה המים ונתן בהם כח רוחני... (ויקהל תרע"ד, וראה שם עוד)
ואת קטורת הסמים טהור... ויש להתבונן למה חלקן הכתוב, ואמר בזה קודש ובזה טהור, שהרי בקטורת מפורש ממולח טהור קודש... ונראה שאף דבמעשה שתי המעלות בכל אחד, מכל מקום הכוונה זה לקודש וזה לטהור, והיינו דהנה ההפרש שבין קודש לטהור, פירש בראב"ד, שקודש הוא במחשבה, והטהור הוא במעשה, ומייתי לה מהא דכתיב (איוב י"ז) וטהר ידים, ועל כן יש לומר שקודש הוא שמעלה את הדבר שנתקדש ומגביהו לשרשו, ונראה שזהו ענין שמן המשחה... אך טהור הוא ענין נקיון, שמנקה מן הסיגים, ואינו מגביה את הטהור למעלה, אלא כמו שהוא למטה תבדל ותפרד ממנו הפסולת. והנה קטורת איתא שמעביר זינין בישין... (שם תרע"ז)
...שלכאורה בלתי מובן, שבשר ודם, שהטבע מושכהו לדברים החומריים והטבעיים, איך ישתנה ויחליף טבעו, שלא תהיה לו שייכות כלל לדברים אלה, כי זהו החילוק שבין טהור לקדוש, שטהור הוא טהר ידים במעשה, היינו שנתגבר על טבעו, ואיננו נמשך אחר הטבע, אבל קדוש פירושו נבדל, היינו שלא תהיה לו שייכות לענינים אלו כלל, איך יתכן זה, רק משום כי קדוש אני ה' אלקיכם, היינו שכאשר מאיר באדם ענין אלקי, שוב גם החומר והטבע שבו מרגישים רצון השי"ת, ואינם יכולים לפעול רק מה שהוא לרצון ה'... (ויקרא קדושים תרע"א)
...והענין, דשני מיני טהרה הם, טהרה במקוה וטהרת מים חיים, דלא מצינו רק בזב. והענין דטהרת המקוה היא במי שהטומאה חופפת עליו, ופורחת ממנו על ידי מקוה, אבל זה שנתקלקל מעינו ומקורו, לא סגי במה שהטומאה פורחת ממנו, רק צריך תיקון שיתקן מעיינו ומקורו, לזה צריך מים חיים, שבאה עליו חיות ממקור החיות, וזה שאמר הזוהר הקדוש דכיו עילאה, היינו טהרה ממקור מים חיים, וזה בליל מתן תורה... (שבועות תרע"ד)
הקדוש רואה את עצמו מוכרח לרדת לעניני עולם הזה, כדי להשתמש בהם לעבודת הבורא, באופנים השונים שביארנו לעיל, להעלות את ניצוצות הקדושה, לתקן את העולם הזה כרצון הבורא. ברור שזו מסירות נפש גדולה מצדו וקרבן גדול, שכן שונא הוא לרדת אל מקום הטומאה, עולם האכילה והשתיה, ושאר עניני העולם הזה המתועבים בעיניו... זוהי בחינת הקרבן שמזכיר במסילת ישרים אצל מעלת הקדוש.
אולם הטהור עדיין לא הגיע למדרגה זו, בה יכול לעשות שלום עם היצר הרע, להפשיר עמו על ידי שמשתמש בו רק למטרת הטוב, כי עדיין הוא צריך לירא ולפחד שאם לא יתרחק ממנו לגמרי, אלא יעסוק בעניני עולם הזה כדי להפכם לטוב, עלול הוא לבא לידי נזק, כי גם אחרי שאין בלבו תשוקה לעניני העולם הזה המאוס בעיניו, ואת היצר הרע כבר "הרגו "בלבו", נשארו בו מרשמי הרע דקים, צלו של יצר הרע, שעלולים להתעורר שוב לאש חזקה אם יתקרב לעניני הגשמיות. זה מה שאמר בירושלמי, דוד שלא היה יכול לו, שלא היה יכול להפכו לטוב, והרגו בלבבו...
אף שדרושה ההנאה לשלמות הברכה, לא יתקרב אל ההנאה כדי להשתמש בה לעבודת הבורא, אלא מי שהגיע למדרגה הרמה של הקדושה, של עושה יצר הרע לטוב, ואולם הטהור אינו מעיז להשתדל לחפש את ההנאה כדי להופכה לכלי לעבודת ה', כי ירא ובורח ממנה, ובכל זאת בדין שמים לעתיד, נתבע האדם גם על שלא נהנה מעולם הזה, כדי לעבוד את ה' בשלמות, שלא התרומם לדרגת הקדושה, בה היה הופך את יצר הרע לטוב... (חלק ג שלמות העבודה, עמוד קנג)