(ראה גם: אלקים-ומציאות, בריאה, הכרת הטוב, מציאות, רע)
למה נקרא טוב ולמה נקרא חסד, שהם שני שמות, טוב הוא, (כשהספירה) כוללת הכל בתוכה, ואין האור מתפשט לרדת למטה, חסד הוא (כשהאור) יורד למטה ועושה טוב לכל הבריות, לצדיקים ולרשעים, ואינו חושש... (תרומה תשעו, ועיין שם עוד)
...ואין טוב אלא תורה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. (ברכות ה א)
בקש להודיעו דרכיו של הקב"ה ונתן לו, שנאמר הודיעני נא את דרכיך, אמר לפניו, רבונו של עולם, מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו, אמר לו, משה, צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו צדיק בן רשע... ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי לא חזר בו, מנא לן, ממשה רבינו, שנאמר הרף ממני ואשמידם וגו', ואעשה אותך לגוי עצום... שנאמר בני משה גרשום ואליעזר... ובני רחביה רבו למעלה וגו'... (שם ז א)
מהו והטוב בעיניך עשיתי, אמר רבי יהודה אמר רב שסמך גאולה לתפילה, רבי לוי אמר שגנז ספר רפואות. (שם י ב)
אמר אביי גמירי, טבא לא הוי בישא...(שם כט א)
שנאמר א-ל נקמות ה'... והיינו דאמר עולא שתי נקמות הללו למה, אחת לטובה, ואחת לרעה, לטובה דכתיב הופיע מהר פארן... חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה... (שם לג א טב)
הטוב והמטיב ביבנה תיקנוה כנגד הרוגי ביתר... הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה... מנין שכשם שמברך על הטובה כך מברך על הרעה, תלמוד לומר אשר נתן ה' אלקיך, דיינך, בכל דין שדנך בין מדה טובה ובין מדת פורענות, רבי יהודה בן בתירה אומר אינו צריך, הרי הוא אומר טובה הטובה, טובה זו תורה, וכן הוא אומר כי לקח טוב נתתי לכם, הטובה זו בנין ירושלים, וכן הוא אומר ההר הטוב הזה והלבנון. (שם מח ב)
ואמר רב יהודה שלשה צריכים רחמים, מלך טוב, שנה טובה חלום טוב... אמר רבי יוחנן שלשה דברים מכריז עליהם הקב"ה בעצמו, ואלו הן, רעב ושובע ופרנס טוב... דכתיב ויאמר ה' אל משה לאמר ראה קראתי בשם וגו'... אמר רב הונא לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב... אמר רב הונא בר אמי אמר רבי פדת אמר רבי יוחנן, הרואה חלום ונפשו עגומה ילך ויפתרנו בפני שלשה... אלא אימא יטיבנו בפני שלשה, ליתי לתלתא ולימא להו חלמא טבא חזאי, ולימרו ליה הנך טבא הוא וטבא ליהוי, רחמנא לשוייה לטב, שבע זימנין לגזרו עלך מן שמיא דלהוי טבא ויהוי טבא... (שם נה א וב)
מברך על הרעה וכו' היכי דמי, כגון דשקל בדקא בארעיה, אף על גב דטבא היא לדידיה, מדמסקא ארעא שרטון, השתא מיהא רעה היא, ועל הטובה וכו' היכי דמי, כגון דאשכח מציאה, אף על גב דרעה היא לדידיה, דאי שמע בה מלכא שקיל לה מיניה, השתא מיהא טובה היא. (שם ס א)
ויהי רצון מלפניך... ודבקנו ביצר טוב ובחבר טוב בעולמך... אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר, וכן תנא משמיה דרבי עקיבא, לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד... (שם ס ב)
תנו רבנן שתי כליות יש בו באדם, אחת יועצתו לטובה ואחת יועצתו לרעה, ומסתברא דטובה לימינו. (שם סא א)
נשיתי טובה, אמר רבי ירמיה זו בית המרחץ, אמר רבי יוחנן זו רחיצת ידים ורגלים בחמין, רבי יצחק נפחא אמר זו מטה נאה וכלים נאים שעליה, רבי אבא אמר זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמידי חכמים. (שבת כה ב)
אמר רבא ואיתימא רבי יוסי ברבי חנינא מדה טובה ממהרת לבא ממדת פורענות, דאילו במדת פורענות כתיב, ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג, ואילו במדה טובה כתיב, ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו... (שבת צז א)
נלינה בכפרים, אל תקרי בכפרים אלא בכופרים, בא ואראך אותם שהשפעת להן טובה, והן כפרו בך. (עירובין כא ב)
דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב. (פסחים ב א)
אמר רבי אחא בר חנינא לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת, לעולם הבא כולו הטוב והמטיב. (שם נ א)
ואמר רבי בנאה בריה דרבי עולא, מפני מה לא נאמר כי טוב בשני בשבת, מפני שנברא בו אור של גיהנם, ואמר רבי אלעזר אף על פי שלא נאמר בו כי טוב, חזר וכללו בששי, שנאמר וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. (פסחים נד א)
אמר רבי אלעזר אלו שנותיו של אדם המתהפכות עליו מרעה לטובה. (יומא עא א)
וכי איזה מדה מרובה, מדה טובה או מדת פורענות, הוי אומר מדה טובה ממדת פורענות. (שם עו א)
טוב לצדיק טוב לשכינו, שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. (סוכה נו ב)
אמר עולא ידעין חברין בבלאי מאי טיבותא עבדינן בהדייהו, מאי טיבותא, עולא אמר משום ירקיא, רבי אחא אמר משום מתיא... (ראש השנה כ א)
תנו רבנן, על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעין עליה חוץ מרוב גשמים, מאי טעמא, אמר רבי יוחנן לפי שאין מתפללין על רוב הטובה, ואמר רבי יוחנן מניין שאין מתפללין על רוב הטובה, שנאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר וגו', מאי עד בלי די, אמר רמי בר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. (תענית כב ב)
הביאו לו פר הודאה, סמך שתי ידיו עליו ואמר לפניו, רבונו של עולם עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות... (שם כג א)
והא כתיב בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו, ואמר רבי יוחנן מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו, לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים. (מגילה י ב)
...וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות... (יבמות מז א)
אמר רבי חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה... דכתיב לא טוב היות האדם לבדו. (יבמות סב ב)
ואמר רבא בא וראה כמה טובה אשה טובה וכמה רעה אשה רעה, דכתיב מצא אשה מצא טוב, אי בגוה משתעי קרא, כמה טובה אשה טובה שהכתוב משבחה, אי בתורה משתעי קרא, כמה טובה אשה טובה שהתורה נמשלת בה... (שם סג ב)
שכשם שנהפך לנינוה מרעה לטובה, כך בימי ירבעם בן יואש נהפך להם לישראל מרעה לטובה. (שם צח א)
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, כל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים, שנאמר השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע... אלא טוב אמאי לא, אלא שמע מינה טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים. (שם קג א)
אמר רבי, אבותינו אמרו נשינו טובה, אנו אפילו בעינינו לא ראינו. (נדרים נ ב)
ארץ אוכלת יושביה היא, דרש רבא, אמר הקב"ה אני חשבתיה לטובה, והם חשבו לרעה... (סוטה לה א)
ואמר רבי יהושע בן לוי אין נותנין כוס של ברכה אלא לטוב עין, שנאמר טוב עין הוא יבורך... (שם לח ב)
משרבו אחרי בצעם לבם הולך, רבו האומרים לרע טוב ולטוב רע, ומשרבו האומרים לרע טוב ולטוב רע רבו הוי הוי בעולם. (שם מז ב)
אמר רבא רב אידי אסברא לי, אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו, וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב, אלא טוב לשמים ולבריות זהו צדיק טוב, טוב לשמים ורע לבריות זהו צדיק שאינו טוב... (קדושין מ א)
שאל רבי חנינא בן עגיל את רבי חייא מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב... הואיל וסופן להשתבר, וכי סופן להשתבר מאי הוי, אמר רב אשי חס ושלום פסקה טובה מישראל... (בבא קמא נד ב)
סלקא דעתך אמינא אם תאבו טובה, ואם תמאנו לא טובה ולא רעה, קא משמע לן... (שם סא ב)
כדתניא, הרי שכלו פירותיו מן השדה ואינו מניח בני אדם ליכנס בתוך שדהו, מה הבריות אומרות עליו, מה הנאה יש לפלוני ומה הבריות מזיקות לו, עליו הכתוב אומר, מהיות טוב אל תקרי רע... (בבא קמא פא ב)
קרי רב אחא אנפשיה, כל המריעין לו לא במהרה מטיבין לו, וכל המטיבין לו לא במהרה מריעין לו. (בבא בתרא יב ב)
אמר רבי אלעזר לעולם ידבק אדם בטובים, שהרי משה שנשא בת יתרו יצא ממנו יהונתן, אהרן שנשא בת עמינדב יצא ממנו פנחס... (שם קט ב)
דתני רב דימי אחוה דרב ספרא, לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו, שמתוך טובתו בא לידי רעתו. (שם קסד ב)
איתיביה חזקיה אחיו ותפתח הארץ את פיה, אמר לו לרעה פתחה לטובה לא פתחה... (סנהדרין לז ב)
תנו רבנן דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה, ומה כתיב בהם... אמר הקב"ה בטובה שהשפעתי להן בה מכעיסין אותי ובה אני דן אותם... (שם קח א)
צדיק בא לעולם טובה באה לעולם, שנאמר זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו. (שם קיג ב)
ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו, רב אמר זה הבא בהרשאה, ושמואל אמר זה הלוקח שדה שיש עליה עסיקין. (שבועות לא א)
אמר ריש לקיש בואו ונחזיק טובה לאבותינו, שאלמלא הן לא חטאו אנו לא באנו לעולם... הא מיתה איכא, אמר לך כיון דליכא מיתה, אין לך טובה גדולה מזו... (עבודה זרה ה א)
תלמוד לומר סור מרע ועשה טוב, אין טוב אלא תורה , שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. (שם יט ב)
אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת. (אבות ב ח)
אמר להם צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם, רבי אליעזר אומר עין טובה, רבי יהושע אומר חבר טוב, רבי יוסי אומר שכן טוב... רבי אלעזר אומר לב טוב. (שם שם ט)
אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, החזק לי טובה שהודעתיך בעולם, אמר לה טובתי בל עליך, איני מחזיק טובה אלא לאברהם יצחק ויעקב שהודיעוני תחלה בעולם... (מנחות נג א)
...יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים, יבא טוב זה משה, דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא, ויקבל טוב זו תורה, דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם, מטוב זה הקב"ה דכתיב טוב ה' לכל, לטובים אלו ישראל, דכתיב הטיבה ה' לטובים... (שם נג ב)
רב מתנא אמר מהכא, תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב, זה שירה, ואימא דברי תורה, דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב, משמחי לב איקרי, טוב לא איקרי, ואימא בכורים, דכתיב ושמחת בכל הטוב, טוב איקרי, טוב לבב לא איקרי... (ערכין יא א)
...ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים, שנאמר מי יתנני כירחי קדם כימי א-לוה ישמרני, ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים, הוי אומר אלו ירחי לידה... (נדה ל ב)
מחשבה טובה המקום מצרפה למעשה, מחשבה רעה אין המקום מצרפה למעשה, מחשבה טובה המקום מצרפה למעשה, דכתיב אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו', מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, שנאמר אוון אם ראיתי בלבי לא ישמע ה', הדא דתימא בישראל, אבל בגוים חילופא, מחשבה טובה אין הקב"ה מצרפה למעשה, מחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה... (פאה ה א, וראה שם עוד)
אמר רבי יוסה בי רבי בון לא מטעם הזה, אלא זה שהוא עומד לקרות בתורה צריך שיהא פותח בדבר טוב, וחותם בדבר טוב. (מגילה כו ב)
...לפי שטוב לו לאדם דבר אחד בצער ממאה בריוח...(פרק ג ו)
תנחומי אבלים וביקור חולים מביאין טובה לעולם. (פרק ל א)
...ודבר בעתו מה טוב, וירא אלקים את האור כי טוב. (בראשית פרשה ג ג)
וירא אלקים את האור כי טוב, כנגד ספר ויקרא שהוא מלא הלכות רבות... (שם שם ה)
ויקרא אלקים לאור יום, אמר רבי אלעזר לעולם אין הקב"ה מייחד שמו על הרעה אלא על הטובה, ויקרא אלקים לאור יום, ולחושך קרא אלקים אין כתיב כאן... (שם שם ח)
...דאמר רבי שמואל בר נחמן לפי שלא נגמרה מלאכת המים, לפיכך כתיב בשלישי ב' פעמים כי טוב... רבי לוי בשם רבי תנחום בר חנילאי אמר, כתיב מגיד מראשית אחרית, מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה משה קרוי טוב, ועתיד ליטול את שלו מתחת ידיהם (על ידי מים), לפיכך לא כתיב בהם כי טוב... (שם ד ח, וראה שם עוד)
אמר רבי שמעון בר אלעזר, והנה טוב מאד, והנה טוב, השינה... מתוך שאדם ישן קימעא הוא עומד ויגע בתורה הרבה. רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר, הנה טוב מאד זה יצר טוב, והנה טוב מאד זה יצר הרע, וכי יצר הרע טוב מאד, אתמהא, אלא שאילולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה... אמר רבי הונא הנה טוב מאד זו מדת הטוב, והנה טוב מאד זו מדת יסורין, שעל ידה הבריות באים לעולם הבא... אמר רבי זעירא הנה טוב מאד זו גן עדן, והנה טוב מאד זו גיהנם... אמר רבי שמואל בר יצחק הנה טוב מאד זה מלאך חיים, והנה טוב מאד זה מלאך המות... אמר רבי שמעון בר אבא הנה טוב מאד זו מדת הטוב, והנה טוב מאד זו מדת הפורענות... אלא שוקד על הפורענות היאך להביאה.
רבנן אמרי לה בשם רבי חנינא בר אידי ורבי פנחס ורבי חלקיה, הוא מאד הוא אדם... הדא הוא דכתיב וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, זה אדם. אמר רבי שמעון בן לקיש, הנה טוב מאד זו מלכות שמים, והנה טוב מאד זו מלכות הארץ... שהיא תובעת דקיון (עלבון) של בריות. (שם פרשה ט ח-טו)
שלשה כפויי טובה הן, הארץ והאשה והנפש, הארץ שנאמר ארץ לא שבעה מים... (ויקרא ד ב)
...מתלא אמר, גור טב מכלב ביש לא תרבי... (שם יט ו)
...הוא דברייתא אמרין, טוב לביש עבדת, בישא עבדת, טב לביש לא תעביד, וביש לא מטי לך. (שם כב ב)
דבר אחר ישלח עזרך מקודש, אמר רבי לוי כל טובות וברכות ונחמות שהקב"ה עתיד ליתן לישראל אינו אלא מציון... (שם כד ד)
... למדך שאין טוב יוצא מן היין, הדא הוא דכתיב מיין ושכר יזיר... (במדבר י כא)
רבנן אמרי, אמר הקב"ה לישראל, בני, כל הטובות שבאות בעולם בזכותכם הן באות, כיצד, הטל אינו יורד אלא בזכותכם, מנין, שנאמר (בראשית כ"ז) ויתן לך האלקים מטל השמים... (דברים ז ח)
נשיתי טובה, אמר רבן שמעון בן גמליאל זו רחיצת ידים ורגלים אחר המרחץ. (איכה ג טו)
לעולם יבדוק אדם בשמות לקרות לבנו הראוי להיות צדיק, כי לפעמים השם גורם טוב או גורם רע. (האזינו ז)
דבר אחר כטוב, א"ר לוי אומות העולם אין להם טובה, בטוב אין כתיב כאן אלא כטוב, אבל ישראל (מ"א ח') וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב. (מדרש אבא גוריון א)
מדה טובה מרובה ממדת פורענות ת"ק, ומה אם מי שמעל בשוה פרוטה משלם אלף ותקל"ו, הנותן צדקה על אחת כמה וכמה שאין סוף למתן שכרה... (ויקרא פרק ה, תעח)
והשטה החמישית מי שאמר שיש שני עושים קדמונים, אלה יעזרך ה' סכלים בשטתם יותר מהקודמים... ואמרו, אנו רואים כל הדברים יש בהם טוב ורע וכו', לכן מוכרח שיהא הטוב שבהם בא מיסוד שכולו טוב, והיה הרע שבהם מיסוד שכולו רע. ודחפם דבר זה לומר, כי מקור הטוב אין לו תכלית מחמשה צדדים, מעלה ומזרח ומערב ודרום וצפון, והוא מסתיים מלמטה במקום מפגשו עם מקור הרע, וכן מקור הרע אין לו תכלית מחמשה צדדים והוא מסתיים מלמעלה במקום מפגשו עם מקור הטוב,ודימו עוד כי שני יסודות אלה היו מעולם נפרדים ואחר כך נתמזגו, ואז נתחדשו הגופים הללו מהתמזגותם, ונחלקו בגורם ההתמזגות, מהם מי שידמה כי הטוב היה הגורם כדי לרכך את קצה הרע הסמוך לו, ומהם מי שדמה כי הרע היה הגורם בחשקו את הטוב, כדי להתענג במה שיש בו מן העונג... (מאמר א פרק ג)
ממה שהשכל מחייב עוד, שהבורא יתרומם יתהדר כפי שנתגלה לנו מחכמתו ויכלתו וטובו על ברואיו, לא יתכן שיהיה שיעור האושר אשר עתד אותו לנפש זו הוא מה שתמצא בעולם הזה מאושר העולם ותענוגיו, מפני שכל טובה בעולם הזה קשורה בפגע, וכל אושר ביגע, וכל עונג בצער, וכל שמחה ביגון, ומוצא אני פרטיהם אלה או שהם שקולים, או שהדברים המדאיבים מכריעים את המשמחים... (מאמר ט פרק א)
...ונעלה מזה אל מה שאנו חייבין בו לבורא יתעלה מן השבח וההודאה על רוב חסדו וגודל טובו עלינו, ונאמר כי מן הידוע אצלנו, כי כל מטיב אלינו אנו חייבין להודות לו כפי כוונתו להועיל לנו... ואם תגיע לנו שום טובה על ידי מי שלא כוון בה אלינו, יסתלקו מעלינו חיובי התודה לו...
וכאשר נתבונן בטובות בני אדם קצתן אל קצתם אינן יוצאות מאחד מחמשה פנים, האחד טובת האב על הבן, השני טובת האדון על עבדו, השלישי טובת העשיר על הרש כדי לקבל שכר שמים, הרביעי טובת בני אדם קצתם לקצתם, לקנות השם והכבוד ולגמול העולם, והחמישי טובת החזק על החלש בעבור חמלתו עליו, ושהוא כואב על ענינו. וצריך שנעיין עתה בכוונת כל אשר בספרנו אם אינה תלויה בדבר, כי אם לתועלת מי שמטיבין עליהם אם לא.
ותחלתם טובת האב על בנו, מן הידוע כי הוא מכוין לתועלת עצמו בו, כי הבן נתח מהאב עם עוצם תקותו בו, והלא תראה כי הוא מרגיש עליו יותר מגופו במאכלו ובמשתהו... אבל טובת האדון על עבדו ידוע, כי הוא מכוין לתקן ממונו בממונו עם צרכו בעבודתו, והוא אינו מכווין בזה כי אם תועלת עצמו... אבל טובת העשיר על הרש לקבל שכר שמים הוא כסוחר שהוא קונה הנאה גדולה קיימת יגיע אליה אחר זמן, בטובה קטנה ואבודה ונבזית יתננה מיד...
אבל טובת בני אדם קצתם אל קצתם בעבור אהבת השבח והכבוד וגמול העולם, הוא כמי שאוצר דבר אצל חברו או מפקיד אצלו ממון מפני יראתו שיצטרך לאחר זמן... אך טובות החומל על העני הכואב לו הוא מבקש בה לדחות צער מעל עצמו, אשר מצאוהו מעגמת נפשו וכאבו למי שחמל עליו... וכבר נראה ממה שהקדמנו, כי כוונת כל מטיב לזולתו מבני אדם הוא לתועלת עצמו תחלה, ולקנות בו קשוט נאה לעולם הזה או לעולם הבא... ואין כל זה מונע משבחם והודאתם מיראה ומאהבה אותם ומהשיב להם גמולם... אם כן כמה האדם חייב מן העבודה והשבח וההודאה לבורא על הטוב והמטיב בה, אשר אין תכלית לטובתו, אך היא מתמדת ונמשכת מבלתי כוונת תועלת ולא דחיית נזק, רק נדבה וחסד ממנו על כל המדברים.... (שער ג הקדמה)
...והטובה על המדברים על ארבעה ענינים, הראשון טובת הבורא הכוללת כל האדם, והוא ממציאם אחר שלא היה דבר נמצא... והענין השני טובות הבורא על עם מן העמים ואומה מן האומות, כמו שהיטיב לבני ישראל בהוצאתם מארץ מצרים והביאם אל ארץ כנען, וחייבם בזה עבודה יתירה... כל בני לוי הוסיף להם הא-ל טובה יתירה, ובחר מהם לשרת כבודו, וצוה אותם בתורות יתרות, ויעד אותם בגמול הגדול לעולם הבא... והענין הג' טובות האלקים על משפחה ממשפחות האומה, ככהונה ולויה וזרע המלוכה, וחייבם על זה עבודה יתרה ועבודת הכהונה והלויה ידועות... והענין הרביעי טובת האלקים על איש מאישי בני אדם נתייחד בה משאר משפחתו ועמו ושאר המדברים, כנביא מובחר או נגיד מצווה להנהיג אומה או חכם העיר אלקים את רוחו בחכמה... ועל כל טובה מהם יתחייב בעבודה יתרה לאלקים, ומי שהשלימה מתמידות לו כל הטובות הכוללות... וכל אשר יוסיף הבורא טובה לאדם חייב עליה עבודה... ועל כן היו החסידים הראשונים כשהיתה באה להם טובה מטובות העולם מתפחדים לה משני פנים, אחד מהם שלא יקצרו מהשלמת העבודה עליה וההודאה בעבורה, ותשוב להם רעה... והשני שלא תהיה גמול הבורא על עבודתם, ויגרע מגמולם לעולם הבא... (שם פרק ו, וראה שם עוד)
מטוב עד רע - כל טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים. (בראשית לא כד)
כי טוב - כאשר איש מלא דעת או בנשמה, כמו טוב עם ה', או טוב עין, או בגוף או בצורה, וכאן בצורתו טוב מכל הילודים. (שמות ב ב)
הטוב - בעושר ובריאות הגוף והכבוד. (דברים ל טו)
לא טוב - לא יתקיים, כי במעשה בראשית טוב הוא הקיום. (בראשית ב יח)
...אמנם אמרו כל טובי, הוא רמז להראות אותו הנמצאות כולם, הנאמר עליהם וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, רוצה לומר בהראות אותם לו שישיג טבעם והתקשרם קצתם בקצת, וידע הנהגתו להם איך היא... (חלק א פרק נד)
...והוא אמרו וירא אלקים כי טוב, כי אתה ידעת מה שבארנוהו באמרם דברה תורה כלשון בני אדם, והטוב אצלנו יאמר למה שיאות לכוונתנו, ועל הכל אמר וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, כלומר התחדש כל מתחדש נאות לכוונה, ולא יפסק ולא יפסד כלל, והוא אמרו מאד, כי פעמים יהיה הדבר טוב ונאות לכוונתנו לעתו, ואחר כן תכזב בו הכוונה ותפסק... (חלק ג פרק יג)
כי טוב הוא - יפה , דבר אחר שנולד מהול, ולכך נהגו לומר במילה הודו לה' כי טוב. (שמות ב ב)
וקין - היו בו הפכים, צדיק ורשע, ומכאן שהטוב והרע שורש אחד להם שכולו טוב, ולא יסתפק האדם בשתי רשויות בראותו מדות משתנות בעולם. (בראשית ד ב)
טוב וישר - טוב יאמר על לפנים משורת הדין. (תהלים כה ח)
...כן נאמר, שאמנם ימצא העולם בזה התואר ממציאות הטוב והרע בעבור מציאות הטוב בכל המציאות בכללו, והרע אינו מכוון כוונה ראשונה, אבל אמנם יתחדש במקרה, כמו העונש או המוסר המגיע מאב על הבן, כי הוא רע מגיע בעבור הטוב, לא על הכוונה הראשונה. וזה כי אחר שהיו במציאות טובות, אי אפשר שימצאו מבלתי שימצא בהם רע מעט מעורב, כמציאות האדם אשר הוא מורכב מנפש מדברת ונפש בהמית, שהם יצר טוב ויצר הרע. והושם בו יצר הטוב להשארות האיש במה שאפשר, זהו השארות הנפש, והיצר הרע הושם להשארות המין... כי הדעת נותנת שמציאות הטוב הרב עם הרע המועט יותר נבחר מהעדר הטוב הרב בעבור הרע המועט. ולזה לא יתחייב ממציאות הטוב והרע שיהיו מהתחלות מתחלפות, כי כבר ימצא מהתחלה אחת הטוב מצד עצמו והרע במקרה... וכן יש דברים שאף על פי שהן רעות בעצמן, יונחו בעבור הטוב שאפשר שימשך מהן, כמו העונשין... (מאמר ב פרק יג)
כי זקן יצחק - הטובות החיצוניות חסרות ואובדות, וכן האושר הסמוך עליהן, כי רק צור העולמים קיים לנצח... ועוד ג' ראיות כי הטובות החיצוניות אינן טובות לפי השכל כי אם לפי הדמיון, והמדומה הוא חסר המציאות,וכבר אמרו שהן מעידות בעצמן שהעדרן טוב ממציאותן, כי כל המעלות משמשות לאדם בהמצאן בו, והעושר משמש רק בהוצאתו. ב' מצד היותן מדומות לא תשבע הנפש הרודפת אחריהן מהן, וככל שאוספים מהם יותר נתווספת תאוה אליהן... ג' טובות אלו מעותדות למסבות הזמן, בן לילה היו ואבדו... (בראשית כז א)
אם הטוב הכולל יותר משובח, יחוייב שהדת האלקית היא הטובה שבהישרות והמשובחת, אך לא יאמר טוב על הדבר מפאת כללותו, שאם כן יהיו הדברים המשתתפים לכל האנשים טובים מהמיוחדים ליחידי סגולה, בהיפך מה שהתבאר, אלא רוצה לומר שהטוב הנמצא לאיש אחד או למדינה אחת הוא יותר גדול אם תתפשט תועלתו, ומבחינה זו אמר טוב ה' לכל (תהלים קמ"ה), כי מלכי אדמה לא יוכלו להיטיב לכל ולהשלים לכל אחד מחסורו... אמנם הטוב המתפשט מהא-ל הוא לכל, וההבדל הוא רק לפי המקבלים, והנמצא היותר גרוע, מציאותו טובה לו מהעדרו... (ויקרא יא א)
יברכך - לפי שעקר הצלחת וטוב האדם תלויה בזה, שתהיה לו אמונה חזקה שכל הטובות הבאות על העולם הם מהסבה הראשונה, ולא במקרה והזדמן, ולא בכחו ועוצם ידו או מכוכב ומזל, ולזה קבעו חז"ל כל הברכות, ובפרט ברכות הנהנין, כדי שיזכור שם הבורא המיטיב על הטובה... (במדבר ו כד)
לדעת טוב ורע - להרמב"ם הטוב והרע הוא הנאה והמגונה בדברים האפשריים, שהידיעה בהם תלקח ממנהגי בני אדם, ואין בהם טבע עומד, והם נאים למקצתם ומגונים למקצתם, וידיעה זו לא תפול בחוק הנבדלים...
אך אין נראה כהמורה, כי טוב ורע סוגים כוללים לאמת ושקר, והטוב בהחלט הוא האמת המצוייר בנפש כמו שהוא במציאות, והרע בהחלט השקר שאין המציאות מסכימה עמו, וכן השי"ת נקרא טוב, וכן החכמה והדביקות האלוקי ועוד, אלא שיש טוב ורע ציורי מדע, ויש שימושי מעשי, האחד ייוחס לה', והשני לאדם, והאדם ידע קודם חטאו טוב ורע בידיעה שכלית, ועתה אבדה, כי פנה לידיעה חושית-חמרית, ולזה נתכוונו רש"י ורמב"ן. (בראשית ג כב)
...ומביא ג' מצה ואחד חמץ, לומר שטובות העולם רבות מן הרעות, ולא כדעת הסכלים, וכהמורה חלק ג' פרק י"ג, כי הרעות הנופלות לאדם הן מפאת עצמו, מצד חומרו הנפסד, מצד התגבר מקצת בני אדם על מקצתם, ומצד עצמו, כהרבות מאכל ומשגל ורכיבת הימים וכדומה... (וירא ז יא)
הטוב - למפרשים הוא עושר כבוד ובריאות, לדעתי הטוב הנפשי, ואומר שאין אלו בהכרח כי אם בבחירה, ויוכלו לזכות בחיי גוף טובים בארץ ישראל... (דברים ל טו)
כמו שפירש רש"י בפרשת ראה,הטוב בעיני שמים והישר בעיני הבריות, והטעם שלשון ישר שייך אצל עניני הבריות, מפני כי הישר נאמר על דבר שהולך ביושר, והמעוקם הוא הדבר שהולך בעיוות, ודבר זה הוא למראה עין האדם, שאין הישר והמעוות רק בעין, לא בלב... אבל הטוב לא נאמר על העין, רק שהוא טוב בעצמו, ולכך פירושו טוב לשמים. והישר אפשר שידע האדם כי יאמר על הדבר דבר זה הוא ישר, אבל הטוב אינו בהשגת האדם, כי לפעמים ידמה לאדם דבר זה הוא טוב ואינו טוב.
ור"י פליג התם וסבר איפכא, כי הטוב שייך לבריות, אשר הטוב נמצא אצלם שיקבלו הטוב מן העושה, והשי"ת שלא יקבל טוב מן הבריות כלל שייך לומר אצלו ישר, כי דבר הגון וישר בעיני השי"ת... (דרך חיים פרק ב א)
...דע כי הסכמת הכל, כי המציאות הוא הטוב, וההעדר הוא הרע, ולפיכך אמרו כי ביום ה' נברא הגיהנם, שהגיהנם אינו נכנס בכלל המציאות, רק הוא העדר המציאות... ולכך לא נאמר בו טוב, כיון שאחד הוא ביטול השני אין זה טוב... ולמאן דאמר מפני שלא נגמרה מלאכת המים, הוסיף לומר כי אין ראוי שיאמר כי טוב בדבר שאין לו השלמה, והוא בעל חסרון... (נתיב השלום פרק ב)
ויוציאה - שמדה טובה ממהרת לבא, לפי שהטובה מציאות, והוא יתברך רוצה במציאות ולא בהעדר, לכך ממהרת לבא. (שמות ד ז)
וסבר רבי אבא שגם זה אין טוב גמור, שכבר אמרנו שהטוב הוא שאינו רק על צד היותר טוב, ומטה נאה וכלים נאים שעליה, אף על גב שאינו הכרחי לאדם, מכל מקום מטה וכלים אי אפשר שיחיה האדם זולתם, ולפיכך אין זה טוב גמור, אבל הטוב הגמור מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמידי חכמים, שהאשה עצמה אינה הכרחי, רק שנקרא לא טוב היות האדם לבדו, טוב שאינו מוכרח שיהיה, כי המוכרח לא יפול עליו שם טוב, שהוא מצד הזולת, דהיינו שיש לו אשה מקושטת אינו צורך ואינו הכרחי, כמו שהוא הדבר שאינו מצד הזולת, דהיינו מטה נאה וכלים נאים שעליה, שדבר זה תיקון לאדם מצד עצמו בלבד, וקרוב הוא אל ההכרחי, אבל הטוב שהוא לו מצד האשה שהיא זולתו, שנאמר לא טוב היות אדם לבדו, והטוב הזה הוא טוב גמור... (חידושי אגדות שבת כה ב)
אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה וכו', נקט ג' דברים, ואלו ג' דברים כוללים כל מדות הטוב, כי מדת הטוב על ג' פנים, האחד כאשר הוא מחוייב לעשות הטוב, החלק השני הוא הטוב שעושה על צד החסד ולפנים משורת הדין לגמרי, החלק השלישי הוא טוב אשר ממוצע בין אלו שני דברים, אשר אינו חיוב גמור כמו חלק הראשון, ואינו חסד גמור כמו החלק השני, אבל הוא כמו ממוצע שהטוב הוא ראוי, ואם אינו מחוייב רק אם לא עשה הטוב ההוא היה כאן פחיתות ורע בעולם, ולפיכך כנגד אלו ג' חלקים אמר כבוד אב ואם, שהטוב אשר הוא עושה לאב ואם, הכבוד הזה וכיוצא בזה הוא חיוב גמור מאד, והפך זה גמילות חסד, והבאת שלום היא כמו ממוצע, כי גמילות חסד דבר זה, ומכל מקום הוא קצת חיוב לגודל רעת המחלוקת, כאשר המחלוקת היא בעולם, שהוא הירוס המצב והבנין לגמרי, ולפיכך מוטל עליו לרדוף שלום, ודבר זה יותר מחוייב מן גמילות חסדים, ואינו מחוייב כמו כבוד אב ואם... (שם קדושין לט ב)
...ודע כי הטוב הגמור הוא שלשה עשר, ודבר זה בארנו במקום אחר, שהם כנגד י"ג מדות שהם מדת טובו של השי"ת שהם שלשה עשר מדות טובו... וכנגד היפך הטוב כאשר יש לו י"ג ווי"ן, והכתוב מרמז כי היין מביא יללה והעדר הטוב בעולם, ולכך בהם יש י"ג ווי"ן נגד הטוב שהוא הטוב הגמור, וזה הפכו. (שם סנהדרין ע א)
אנשי סדום לא נתגאו וכו', ביאור זה כי רוב הטובה שיש לאדם דבר זה הוא הגורם שהוא סר מן השי"ת, כי כאשר אין לאדם רוב הטובה הנה הוא אין פורק עול שמים, ויש לו לב נכנע, וכאשר יש לו רוב טובה, אין עליו עול שמים כלל, ובדבר זה הוא פורק עול, היינו בממון עצמו, שאינו רוצה שיהיה נחסר ממונו... (שם קט א)
אבל הטוב האמיתי שאין בו תערובת רע הוא יעקב, כי הוא התוכיות והפנימיות, סוד עץ החיים בתוך הגן... טוב בחולם הוא תמורת רע, אבל טוב במלאפו"ם הוא תוכיות, ופירושו הטוביות המובחר שבטובות, ושם לא יגור רע... (חלק ג חיי שרה)
...כן מצינו בג' אלה, תורה כתיב טוב לי תורת פיך בחולם, כתיב טוב טעם ודעת הבינני, ארץ ישראל כתיב ארץ טובה, וכתיב טוב הארץ תאכלו, עולם הבא אמרו רז"ל לעולם שכולו טוב, משום שקשה לרז"ל מאי מעליותא דקורא אותו טוב בחולם, ותירצו, דזה לא יהיה נגלה ונסתר, רק הכל טוב הנגלה כהנסתר, ולא ימצא שם בחינת רע... ועל זה אמרו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך... והענין בשלשה אלה הם, תורה טוב בחולם הוא החלק הנגלה, דהיינו קיום מצוות המעשיות, טוב במלאפו"ם הוא ידיעת הסודות לעתיד לבא יהיה הכל רוחניות... (שם בהעלותך)
...ונמצא היות כוונתו בבריאה שברא לברא מי שיהיה נהנה בטובתו ית"ש, באותו הדרך שאפשר שיהנה בו. ואולם גזרה חכמתו שלהיות טוב שלם, ראוי שיהיה הנהנה בו בעל הטוב ההוא, פירוש מי שיקנה הטוב בעצמו, ולא מי שיתלוה לו הטוב בדרך מקרה. ותראה שזה נקרא קצת התדמות בשיעור שאפשר אל שלמותו ית"ש... ועל כן גזר וסידר שיברא עניני שלמות ועניני חסרון, ותברא בריה שיהיה בה האפשרות לשני הענינים בשוה, ויותנו לבריה אמצעים שעל ידם תקנה לעצמה את השלמות... (דרך ה' חלק א פרק ב, א)
והנה סדרה חכמתו יתברך את הכחות הנבדלים שרשי הנבראים שזכרנו בסדר ובתכונה, שיפול בהם כפי מה ששייך בהם תיקון וקילקול, והיינו שימצא בהן מצב טוב ולא טוב, ואמיתת טוב המצב יהיה שיהיו בהכנה ליאור באור פניו יתברך ויאיר להם... (שם פרק ה, ז)
והנה אחר היות גזירת חכמתו שיהיה בעולם טוב ורע, היה הסדור שימצא באמת הרע בכל המדרגות שאפשר לו להמצא, ותהיה העבודה לאדם שימנע ממנו השליטה והפעולה בכל דרכיו ומדרגותיו, עד שיוסר ענינו לגמרי מן הבריאה כולה. ואולם תראה שהאדון ית"ש הנה אמיתת ענינו שולל ממנו כל מין חסרון שיהיה, ורק בברואים אפשר שימצאו החסרונות והרעות... והנה היה הסידור שיבראו מדרגות טוב לברואים, ויברא להם ההפך שהוא הרע, שהוא המציאות מה שאפשר שיהיה לרע, ויבא האדם בעבודתו ויסיר מענינו ומן הבריאה כולה את הרע כולו, ויקבע בו ובבריאה את הטוב לנצח נצחים. ועל כן היה הסדור שכל ענין טוב ימצא כנגדו ענין רע, והוא מה שאמר הכתוב: גם את זה לעומת זה עשה האלקים. ורק בדבר אחד יתר הטוב על הרע, שהטוב שרשו הוא שלימותו יתברך הקדום והנצחי, והרע אינו אלא דבר נברא, לשיבוטל, ואין לו לשמש אלא כל זמן ההשתדלות של האדם. (שם חלק ג פרק ב ח)
ואמנם מציאות הטוב והרע האמיתית הוא, שהנה שם האדון ב"ה בעולם קדושה וטומאה, פירוש, קדושה היא מציאות קרובה אליו יתברך, וטומאה היא מציאות ריחוק ממנו יתברך, הקדושה היא השפעה שהאדון ב"ה משפיע במי שראוי לזה, והשראה ששורה עליו, והטומאה היא ריחוק שהקב"ה מתרחק והעלם שמתעלם. אמנם האמת היא, שהנה ברא האדון ב"ה איזה כחות רוחניים לצורך ענין זה, והם כחות יושפע מהם חושך וזוהמא, אשר בכל מקום שתמצא שם הזוהמא ההיא מתרחקת ממנו הקדושה ויתעלם משם אורו יתברך.
ואולם שם האדון ב"ה כח במעשי האדם לעורר את השרשים העליונים, והיינו שיהיו ממשיכים אור שפע קדושתו יתברך ואור טובו, או המשך הזוהמא והטומאה ההיא, והנה יחד לו מעשים שעל ידם תמשך הקדושה, והם כלל המצוות, ויחד מעשים שעל ידם תמשך הזוהמא, וצוהו לימנע מהם, והם כלל האיסורים.
ואמנם הטובה האמיתית אינה אלא הדביקות בו יתברך, והנה המצוות כבר ביארנו שהם הממשיכים שפע קדושתו יתברך ואור טובו, על כן הם האמצעים שעל ידם תושג הטובה האמיתית... (מאמר העיקרים, בתורה ובמצוות)
כי שם הקב"ה בעולם צד הקדושה וצד הטומאה זה לעומת זה, וביניהם שם כל עניני העולם להיות שולטות או זו או זו לפי המעשים, אך הכונה היא, לנהוג הדברים בהנהגה כל כך עמוקה, שאי אפשר להשיגה אלא הוא עצמו, ובה סוף סוף יחזור כל רע לטוב, ותהיה הממשלה לקדושה לבדה... והוא המנהיג לבדו אדון יחיד להחזיר כל רע להשתעבד לעבודת קדשו, ואין גם אחד עושה דבר זולת רצונו, ואף על פי שנראים הדברים קשים וזרים להבין דרכם... ואין שום דבר בעולם נעשה לרע לבריות, רק הכל לטובתם מאת המאציל היחיד ברוך הוא אין זולתו... (אדיר במרום עמוד כד)
...והנה מחוק שלמותו, כבר אמרנו, היה ודאי לעשות את כל מעשיו שלמים, ולא יהיה במעשיו אלא טובה גמורה ושלמה בלי שום חסרון ורעה כלל. אמנם ברצותו להתנהג עם נבראיו בהנהגה הזאת שכבר זכרנו, הנה המציא סדר חדש ממש, שלא כדת השלימות העליון ברוך הוא, אלא מאי דצריכא לברייתא, לתת להם זכות לשכר טוב באחריתם, והוא דרך הטוב והרע והשכר והעונש, שלפי הדרך הזה הטוב והרע שקולים ובאים שניהם בעולם הזה, וכן מזומן הוא הטוב לטובים כמו הרע לרעים, ועל פי הדרך הזאת נמצאות הבריות מתקלקלות לפעמים ונתקנות לפעמים... ועל פי הדרך "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", שאין הקב"ה רוצה לעכב כלום בידי בני האדם, אם רוצים לקלקל מעשיהם, ומזה נולדו כל הקלקולים הגדולים אשר היו בעולם מיום ברוא אלקים אדם... ואין דרך זה תלוי אלא בהסתר פני טובו יתברך, כי לולי היה רוצה להתגלות באמיתת ממשלתו, היה מעביר כל הרעות האלה, ולא היה מניח אלא הטוב והתיקון לבדו, וכמו שיעשה לעתיד לבא... (דעת תבונות מח, וראה שם עוד)
...ולא עוד אלא שאפילו בפעולותיו אלה עצמם, לפי ערך הנבראים, מה שהיה יכול לעשות לא עשה, ואדרבא, כבש, כביכול, את טובו לבלתי עשות מה שהיה ראוי לעשות לפי טובו וחוקו... ומחק טובו וחסדו היה זה להגלות להם בהטבה רבה ובהשפעה רווחת, ומחק שלמותו היה לעשות מעשיו שלמות בלא חסרונות, וכבש כל זה וראה לעשותם בחסרונות וחסרי ההארה כמות שהם, ואמנם לא רצה על כל פנים להניח עולמו כך, שיהיה תמיד הולך וסוער בשותפות הטוב והרע, אלא מטעם טובו הגדול היה לשום הנהגה אחת ועצה עמוקה לסבב כל הדברים מתוך הטוב והרע עצמו אל התיקון השלם... (שם נב)
...והנה כל מה שהוא טוב, אף על פי שהוא מחודש, נקרא שמתייחס אליו יתברך ומתקרב קצת לענינו ברוך הוא, אך הרע הזה, אדרבא, הנה הוא דבר ההפכי לו יתברך ממש... (שם צו)
כי הטוב, הקב"ה עושה אותו ממש בשפעו הטוב, אבל הרע אינו אלא העדר שפעו וביטולו, אם מעט ואם הרבה, כי השפע הטוב בא בכל תקון המצטרך לטובת הנשפע, ואם יבטל ויעדר לגמרי, זה יהיה לנשפע ביטול גמור... אך אם לא יבטל לגמרי, אבל הכנותיו יעדרו ותנאי שלמותו, לא ימות הנשפע ההוא, אבל יחלה ויחיה חיי צער. ונמצא שלא נוכל לומר שהטוב והרע הם שתי השפעות, אבל הם תולדות ההשפעה והעדרה, בכל או במקצת. (שם קח)
זה הכלל, ברצות האדון ב"ה לחדש מציאות הטבע הכללי בטוב ורע, שיהיו אישיו מורכבים משניהם, השפיע ממנו יתברך השפעה מולידה מציאות הטוב אשר בטבע, ונחקק הטוב ההוא, וחזר והעדיר שלמות ההשפעה ההיא בהסתירו את פני טובו הסתר גמור, ונחקקו בטבע כל ההפסדים, אחר כך שב והשפיע בהארת פניו ולהמציא נמצאות... אך עלולים להפסד, שאינם נצחיים, וסוף סוף יאיר פניו הארה רבה ויעביר הבטול מן הטבע, וישארו האישים שלמים ונצחיים. (שם קכ)
כל מקום שנזכר טוב ורע ביחד, ויכווין על הטוב והרע ההחלטי, יזכיר טוב קודם רע, כמו עץ הדעת טוב ורע... ולא יצאו מכלל זה רק במקום שהרע אינו רע החלטי, רק בערך הנפעלים, כמו לא נוכל דבר אליך רע או טוב, שהרע שלא תלך אתו רק בערך אליעזר, אם לא במקום שהסדר מחייב להקדים הרע, כמו סור מרע ועשה טוב... (ויקרא ה ד)
כי תעשה הטוב והישר - טוב שייך יותר על מצוות שבין אדם למקום, שאינו עושה אותם מפני יושר לבבו, רק מפני שכן צוותה החכמה העליונה, וידוע שטוב ורע הם בחכמה, שכל דבר של חכמה יש בו שני דרכים, אחד טוב ואחד רע, ואי אפשר שישיג אדם מעצמו מה טוב ומה רע, רק על פי החכמה ותורת ה', ועל מצוות שבין אדם לחברו, שישרם ניכר לבני אדם, שייך לשון ישר... (דברים יב כח)
ועץ הדעת - ...העץ היה צריך ללמד לאדם מה טוב ורע לו, והוא זהה עם הטוב והרע בעיני ה'. העץ היה יכול להיות נחמד למראה וטוב למאכל וכו', ואם כן לפי שיפוט החושים וגם השכל הוא מעולה וטוב ביותר, ובכל זאת על פי רצון ה' שנתגלה לו, העץ ממית. לשם מלוי תפקידו, ולעצוב העולם לגן עדן, על האדם לציית לתבונת ה' ולא לכל השיקולים הפרטיים שלו... (בראשית ב ט)
והנה כל בני אדם אומרים בפיהם ורוצים ברצונם לחיות חיים טובים, ואינם יודעים מה הוא טוב, נראה כי טוב נקרא לבא לתכלית הנרצה, למשל, הבונה בית, התכלית הנרצית היא לדור בו... וכשיבא לתכליתו הוא טוב... והנה הקדמנו, שהאדם תכליתו המיוחדת הוא השכל, וממילא טובת האדם היא כשיבא למושכלות, כי זהו תכליתו... (חלק ב סימן קיד)