טומאה   הכשר

(ראה גם: טומאה-כללי-אוכלין ומשקין)

 

וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו, טמא הוא לכם. (ויקרא יא לח)

ספרא:

יכול אף הדלעת שנפלה לאויר התנור ולא הוכשרה תהא טמאה, תלמוד לומר אשר יבוא עליו מים. אין לי אלא מים, מניין הטל והיין והשמן והדם והדבש והחלב, תלמוד לומר וכל משקה, אי כל משקה יכול מי תותים או מי פירות ושאר כל מיני פירות, תלמוד לומר מים, מה מים מיוחדים שאין להם שם לווי, אף אני מרבה הטל והיין והשמן והדם והדבש והחלב שאין להם שם לווי, ומוציא מי תותים ושאר כל מי פירות שיש להם שם לווי.

יכול אפילו הם בבורות ובשיחים ובמערות יהו מכשירים, תלמוד לומר בכלי יטמא, אין לי אלא שמילאן בכלים, מניין אם מילאן לגבל בהם את הטיט ולכבס בהן את הכלים, תלמוד לומר בכל יטמא, ואי בכל יכול אף בבורות ובשיחים ובמערות, תלמוד לומר כלי, מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע, אף כל תלוש מן הקרקע... יכול אפילו חישב שירדו לבורות ולשיחים ולמערות יהו מכשירים, תלמוד לומר אשר ישתה. אין לי אלא שמילאן לשתייה, מניין אם חישב לשתיה ולהדיח בהם עצים ואבנים, תלמוד לומר מים... אשר ישתה, מה שתיה מיוחדת שיש עמה מחשבה, אף אני ארבה את שחישב להדיח בהם עצים ואבנים שיש עמהם מחשבה, ומוציא את שחישב עליהם שירדו לבורות ולשיחים ולמערות שאין עמהם מחשבה. משקה זה היין, אשר ישתה זה הדם, דברי רבי יהודה, רבי אליעזר אומר אשר ישתה פרט למשקה סרוח, אמרו לו אין משקים יוצאים לא לידי עופות ולא לידי פרה... (שמיני-יין פרשה ח)

וכי יותן מים על זרע, הרי זה בא ללמד על השרץ, שלא יטמא את הזרעים אלא לאחר הכשר, הלא דין הוא, טימא כלי חרס וטימא בשרץ, מה כלי חרס אינו מטמא את הזרעים אלא לאחר הכשר, אף השרץ לא יטמא את הזרעים אלא לאחר הכשר... תלמוד לומר וכי יתן מים טמא, הרי זה בא ללמד על השרץ שלא יטמא את הזרעים אלא לאחר הכשר. 

אין לי אלא אחר הכשר מים, מניין לרבות לעשות שאר משקים כמים, ודין הוא, ומה אם כלי חרס הקל עשה בו שאר משקין כמים, השרץ החמור אינו דין שנעשה בו שאר משקים כמים... תלמוד לומר מים, מים אמורים למעלה ומים אמורים למטה, מה מים אמורים למעלה עשה בהם שאר משקים כמים, אף מים האמורים למטה עשה בהם שאר משקים כמים. דין אחר, ומה מים שהם חוזרים לידי אביהן לטהר מכשירים את הזרעים, משקים שאין חוזרים לידי אביהן לטהר אינו דין שמכשירים את הזרעים, לא, אם אמרת במים שנעשין אב הטומאה, לטמא אדם ולטמא בגדים, תאמר במשקים שאין נעשים אב הטומאה... לא יכשירו את הזרעים, תלמוד לומר מים... אף מים האמורים למטה, עשה בהם שאר משקים כמים. מנין לעשות את המחשבה כמתנה, ודין הוא, ומה אם כלי חרס הקל עשה בה את המחשבה כמתנה, השרץ החמור אינו דין שנעשה המחשבה כמתנה... אף מים האמורים למטה, עשה בהם המחשבה כמתנה... אין לי אלא בזמן שנתן מים על גבי הזרע, נתן זרע על גבי מים מניין, תלמוד לומר טמא, טמא הוא לכם, שהוא לצרכיכם, לרבות ידות האוכלים... (שם פרק יא)

תלמוד בבלי:

...ואידך, הבוצר לגת, שמאי אומר הוכשר, הלל אומר לא הוכשר, אמר ליה הלל לשמאי מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה, אמר ליה אם תקניטני גוזרני טומאה אף על המסיקה... אמר רבי חנינא גזירה שמא יבצרנו בקופות מזופפות... (שבת יז א, וראה שם עוד)

מתיב רמי בר חמא, זב שחולב את העז החלב טמא, ואי אמרת משקה הבא לאוכלין אוכל הוא, במאי איתכשר, כדאמר רבי יוחנן בטיפה המלוכלכה על פי הדד... (שם קמד ב, וראה שם עוד)

דתניא השכים בבקר להביא פסולת, אם בשביל שיש עליו טל הרי הוא בכי יותן, ואם בשביל שלא יבטל ממלאכתו אינו בכי יותן... (עירובין פז ב)

תא שמע וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא, מאי יטמא, הכשיר, הכשיר מרישא דקרא שמעת ליה, מכל האוכל אשר יאכל וגו', חד בתלושין וחד במחוברין, וצריכי, דאי אשמעינן בתלושין, משום דאחשבינהו, אבל מחוברין אימא לא, ואי תנא מחוברין, משום דקיימי בדוכתייהו חשיבי, אבל תלושין אימא לא, צריכי... והאמר רבי יוסי ברבי חנינא משקין בית מטבחיא לא דיין שהן דכן, אלא שאין מכשירין, תירגמא על דם, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מנין לדם קדשים שאינו מכשיר, שנאמר על הארץ תשפכנו כמים, דם שנשפך כמים מכשיר... (פסחים טז א, וראה שם עוד)

...ואלא דאיתכשר בחיבת הקודש... (שם כא א)

..דרב פפא רמי, כתיב כי יתן וקרינן כי יותן, הא כיצד, כי יותן דומיא דכי יתן, מה יתן דניחא ליה, אף יותן דניחא ליה. (קדושין נט ב)

תא שמע, עודהו הטל עליהם ושמח הרי זה בכי יותן, נגבו, אף על פי ששמח אינן בכי יותן, טעמא מאי, לאו משום דלא אמרינן דאגלאי מילתא דהשתא ניחא ליה, מעיקרא נמי ניחא ליה, שאני התם, דכתיב כי יתן עד שיתן, אי הכי רישא נמי, התם כדרב פפא... (בבא מציעא כב א)

... אמר להם מפני מה אתם מגבלין עיסותיכם בטומאה, אמרו לו תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו מי בצעים אין מכשירין, והוא מי ביצים דרש להו... (סנהדרין ה ב)

לענין הכשר זרעים תנאי היא, דתנן הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח הרי זה בכי יותן, בשביל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן... (חולין טז א, וראה שם עוד)

אלא חולין דלא בעי כונה מנלן, דתנן פירות שנפלו לתוך אמת המים, ופשט מי שידיו טמאות ונטלן, ידיו טהורות ופירות אינן בכי יותן, ואם בשביל שיודחו, ידיו טהורות, ופירות בכי יותן... (שם לא ב)

השוחט חיה ועוף ולא יצא מהן דם, כשרים ונאכלין בידים מסואבות לפי שלא הוכשרו בדם, רבי שמעון אומר הוכשרו בשחיטה... (שם לג א, וראה שם עוד)

אמר רב אסי אומר היה רבי שמעון שחיטתו מכשרת ולא דם, לימא מסייע ליה... תא שמע רבי שמעון אומר דם המת אינו מכשיר, מאי לאו הא דם שחיטה מכשיר, לא הא דם חללים מכשיר... (שם לה ב, וראה שם עוד)

...בשלמא לדידי דאמינא חד גופא הוא, היינו דאיתכשר בדמא דאימיה, אלא לדידך, במאי איתכשר, אמר ליה בשחיטה, וכרבי שמעון... (שם עד ב, וראה שם עוד)

...איבעית אימא מר סבר הכשר תחלת טומאה הוא, ומר סבר הכשר לאו תחלת טומאה הוא, תניא כוותיה דרבי יוחנן כשם שיש יד לטומאה כך יש יד להכשר, וכשם שאין מקבלין טומאה אלא לכשיתלשו, אף כין מקבלין הכשר אלא עד שיתלשו... (שם קיח ב)

האבר והבשר המדולדלין בבהמה מטמאין טומאת אוכלין במקומן וצריכין הכשר, נשחטה הבהמה הוכשרו בדמיה, דברי רבי מאיר, רבי שמעון אומר לא הוכשרו, מתה הבהמה הבשר צריך הכשר... (שם קכז א, וראה שם עוד)

...הכשר למה לי, סופו לטמא טומאה חמורה, וכל שסופו לטמא טומאה חמורה לא בעי הכשר, דתני רבי ישמעאל, וכי יותן מים על זרע, מה זרעים שאין סופן לטמא טומאה חמורה צריכין הכשר, אף כל שאין סופו לטמא טומאה חמורה צריך הכשר... (שם קכא א)

...וכי תימא לא איתכשר, נתכשר בטיפה מלוכלכה על פי הדד, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שינק בתקיפה אחת, אמר רבא שתי תשובות בדבר, חדא דקחזינא לפומיה דינוקא דמלא חלב, ועוד מקום חלב מעיין הוא, דקתני חלב אשה מטמא בין לרצון ובין שלא לרצון, בהמה אינה מטמאה אלא לרצון... (כריתות יג א, וראה שם עוד)

אלא אמר רב ששת הכי קאמר, לא אם אמרת בטומאה חמורה שכן אינה צריכה הכשר, תאמר בטומאה קלה שצריכה הכשר, ומי צריכה הכשר, והתנן שלשה דברים נאמרו בנבלת עוף טהור, צריכה מחשבה ואינה מטמאה אלא בבית הבליעה, ואינה צריכה הכשר, נהי דהכשר שרץ לא בעיא, הכשר מים בעיא... (נדה נא א,וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

...המחליק בענבים לא הוכשר, רבי יהודה אומר הוכשר... דתני זית שפיצעו בידים מסואבות לא הוכשרו, לסופגן במלח הוכשרו, לידע אם יש בו מים לא הוכשרו, רבי יודן אמר הוכשרו, רבנין אמרין במימיו הוא בודק, רבי יודה אומר בגופו הוא בודק... (מעשרות ו א, וראה שם עוד)

דם מהלכי שתים שוה לדם בהמה להכשיר את הזרעים... (בכורים י א)

כל משקה שתחלתו לרצון, אף על פי שאין סופו לרצון, או שסופו לרצון אף על פי שאין תחלתו לרצון, הרי זה בכי יותן, משקין טמאין מטמאין לרצון ושלא לרצון... (מכשירין פרק א א, וראה שם כל הפרק)

זיעת בתים בורות שיחין ומערות טהורה, זיעת אדם טהורה, שתה מים טמאים והזיע זיעתו טהורה, בא במים שאובים והזיע זיעתו טמאה, נסתפג ואחר כך הזיע זיעתו טהורה, מרחץ טמאה זיעתה טמאה, וטהורה בכי יותן... (שם פרק ב, וראה שם עוד)

שק שהוא מלא פירות ונתנו על גב הנהר או על פי הבור או על מעלות המערה ושאבו, כל ששאבו בכי יותן, רבי יהודה אומר כל שהוא כנגד המים בכי יותן, וכל שאינו כנגד המים אינו בכי יותן... היו זיתיו נתונים בגג וירדו עליהן גשמים, אם שמח בכי יותן, רבי יהודה אומר אי אפשר שלא לשמוח, אלא אם פקק את הצנור או אם חלחל לתוכן. החמרין שהיו עוברים בנהר ונפלו שקיהם למים, אם שמחו בכי יותן, רבי יהודה אומר אי אפשר שלא לשמוח, אלא אם הפכו... (שם פרק ג, וראה שם עוד)

השוחה לשתות, המים העולים בפיו ובשפמו בכי יותן, בחוטמו ובראשו ובזקנו אינן בכי יותן... מי שירדו עליו גשמים אפילו אב הטומאה אינו בכי יותן, ואם נער בכי יותן, עמד תחת הצינור להקר או לידוח בטמא טמאין ובטהור בכי יותן... הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח הרי זה בכי יותן, אם בשביל שלא ילקה הכותל אינן בכי יותן... קופה שהיא מלאה תורמוסין ונתנו לתוך מקוה, מושיט ידו ונוטל תורמוסין מתוכה והם טהורים, העלם מן המים הנוגעים בקופה טמאים, ושאר כל התורמוסים טהורים... (שם פרק ד א, וראה שם עוד)

המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה וירד עליהם טל אינם בכי יותן, אם נתכוין לכך הרי זה בכי יותן. העלם חרש שוטה וקטן, אף על פי שחשב שירד עליהן הטל אינן בכי יותן, שיש להן מעשה ואין להן מחשבה... 

שבעה משקין הן, הטל והמים והיין והשמן והדם והחלב ודבש דבורים, דבש צרעים טהור ומותר באכילה. תולדות למים, היוצא מן העין מן האוזן מן החוטם מן הפה, מי רגלים בין גדולים בין קטנים, לדעתו ושלא לדעתו, תולדות לדם דם שחיטה בבהמה ובחיה ובעופות הטהורים, ודם הקזה לשתיה, מי חלב כחלב, והמוהל כשמן, שאין המוהל יוצא מידי שמן דברי רבי שמעון, רבי מאיר אומר אף על פי שאין עמו שמן, דם השרץ כבשרו, מטמא ואינו מכשיר, ואין לנו כיוצא בו... (שם פרק ו, וראה שם עוד)

כלי גללים וכלי אדמה שהשרשים יכולין לצאת בהן אינם מכשירים את הזרעים, עציץ נקוב אינו מכשיר את הזרעים, ושאינו נקוב מכשיר את הזרעים... (עוקצים ב י)

יש צריכין הכשר ואינן צריכים מחשבה, מחשבה והכשר, מחשבה ולא הכשר, לא הכשר ולא מחשבה. כל האוכלים המיוחדים לאדם צריכין הכשר ואינן צריכים מחשבה... (שם פרק ג א, וראה שם עוד)

תרגום יונתן:

וארום אין מתיהיב מוי על בר זרעא ויפיל מנבילתהון עלוי ברוטביה... (ויקרא יא לה)

רש"י:

כל אשר בתוכו - מכל האוכל אשר יאכל, אשר באו עליו מים והוא בתוך כלי חרס הטמא יטמא, למדנו מכאן דברים הרבה, למדנו שאין אוכל מוכשר ומתוקן לקבל טומאה עד שיבאו עליו מים פעם אחת, ומשבאו עליו מקבל טומאה לעולם, ואפילו נגוב, והיין והשמן וכל הנקרא משקה מכשיר זרעים לטומאה, שכך יש לדרוש המקרא, אשר יבא עליו מים או כל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא האוכל... ולמדנו עוד על ביאת מים שאינה מכשרת זרעים אלא אם כן נפלו עליהן משנתלשו, שאם אתה אומר מקבלין הכשר במחובר, אין לך שלא באו עליו מים, ומהו אומר אשר יבא עליו מים... (ויקרא יא לד)

רמב"ן:

זרוע - כרש"י, ומוסיף על כלי חרס שאף משרצים אינו מיטמא בלי הכשר, או מוסיף כאן זרעונים על המאכלים. וטעם ההכשר, כי לכלוך השרץ והמטמאים ידבק בלחים ולא ביבשים, והרחקה יתרה לטמא המוכשרים שנגבו, שלא לתת דבריך לשיעורין. (שם שם לז)

משנה תורה:

כל אוכל המיוחד למאכל אדם... מקבל טומאה... וזה וזה אינו מקבל טומאה עד שיבלל תחילה באחד משבעה משקין, וזהו הנקרא הכשר, שנאמר וכי יותן מים על זרע. 

ואלו הן השבעה משקין שמכשירין את האוכלין לטומאה, המים והטל והשמן והיין והחלב והדם והדבש, ואינן מכשירין עד שיפלו על האוכלין ברצון הבעלים, ולא יהיו סרוחין, שהמשקה הסרוח אינו מכשיר, וכיון שהוכשר האוכל אף על פי שיבש והרי הוא נגוב הרי זה מקבל טומאה... אין שם משקה שמקבל טומאה אלא שבעת המשקין שמנינו בלבד, אבל שאר מי פירות, כדרך שאין מכשירין כך אין מקבלין טומאה... (טומאת אוכלין פרק א א)

אוכלין שהוכשרו כשהן מחוברין לקרקע, או שהוכשרו במים המחוברים שבקרקע, אינו הכשר עד שיוכשרו אחר שנעקרו במים התלושין מן הקרקע או בשאר משקין, שנאמר בכל כלי, שאב המים בכלי ונתנן בקרקע אינן מכשירין. (שם פרק ב ח, וראה שם עוד)

וכן משקה שנסרח ונפסד ואינו ראוי לשתיית אדם אינו מקבל טומאה כדרך שאינו מכשיר, שנאמר אשר ישתה. (שם שם יב)

כל האוכלין המיוחדים לאדם בכל מקום צריכין הכשר ואין צריכין מחשבה, דגים טהורים וחגבים טהורים בכל מקום... ואלו צריכין מחשבה והכשר, בשר הפורש מן החי, בין מן האדם בין מן הבהמה... אף על פי שהוכשר בשחיטה צריך הכשר שני אחר המחשבה, ושאר כל ירקות השדה, כגון הבצלים הקשים ביותר והפירות, וכן חגבים ודגים קטנים צריכין מחשבה בכפרים... ואלו שאין צריכין לא מחשבה ולא הכשר, נבלת בהמה טהורה בכל מקום, ונבלת העוף הטהור... ואינן צריכין הכשר מפני שסופן לטמא אדם וכלים בכזית, וכל המטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר.... (שם פרק ג א, וראה שם עוד)

הבוצר ענבים למכור בשוק או לייבשן לא הוכשרו לטומאה, עד שיפלו עליהן משקין לרצונו כשאר האוכלין, אבל הבוצר לדרוך הוכשר לטומאה, ואף על פי שלא נפלו משקין על הבציר בכלל, ודבר זה גזירה מדברי סופרים... שפעמים שאדם נכנס לכרמו לידע אם הגיע להבצר, וסוחט אשכול של ענבים לבדוק בו, ומזלפו על הענבים הבצורות, שהרי הכל לדריכה עומד... (שם פרק יא א, וראה שם עוד)

כל דברי הכשר אוכלין דברי קבלה הן, מפי השמועה למדו, שזה שנאמר וכי יותן מים על זרע, אחד המים ואחד שאר שבעה משקין, והוא שינתן עליהם ברצון בעלים, ואחר שנעקרו מן הקרקע, שדבר ידוע הוא, שאין לך זרע שלא בא עליו מים כשהוא מחובר. כל משקה שנפל על האוכל בתחילה ברצון הבעלים אף על פי שאין סופו לרצון, או שהיה סופו ברצון ואין תחילתו ברצון, הכשיר, נפל שלא ברצונו אינו מכשיר, אפילו בלל הוא פירותיו מפני הסכנה או מפני הצורך והוא אין רצונו שיהיו בלולין, הרי אלו לא הוכשרו... משקין שנתלשו מן הקרקע שלא ברצון אינן מכשירין, לפיכך אדם או כלים או פירות שנבללו במשקין ונתלשו שלא ברצון, אף על פי שנגעו אוכלין באותן משקין ברצון, לא הוכשרו... (שם פרק יב א, וראה שם עוד)

הממלא בקילון, המים הנשארים בקילון הרי הן תלושין ברצון עד שלשה ימים, אבל אחר שלשה ימים אינן תלושים ברצון, אלא אם נשאר שם משקה אינו מכשיר. עצים שנפלו עליהן משקין ברצון וירדו עליהם גשמים שלא לרצון, אם רבו הרי כולן שלא לרצון, הוציאן שירדו עליהן גשמים, אף על פי שרבו הרי כולם לרצון... הטובל במים, הרי כל המים שעל בשרו תלושים ברצון, אבל העובר במים, כל המים שעל בשרו אינן תלושין ברצון... (שם פרק יג א, וראה שם עוד)

כל האגודות שבשוק וכל הקמחים וכל הסלתות שבשווקים בחזקת מוכשרין... כל הדגים בחזקת מוכשרין... כל הציר בחזקת מוכשר... הפירות בכל מקום בחזקת טהרה, אפילו היה המוכר עכו"ם, עד שידע שהוכשרו או שיהיו מדברים שחזקתן מוכשרין... (שם פרק טז א, וראה שם עוד)

הכתב והקבלה:

וכי יותן - דניחא ליה, קדושין נ"ט, שאם כתב ינתן משמע גם שבא מעצמו מזולת יד אדם, אם כן יותן רוצה לומר יתן הנותן, ומשמע מרצונו. (ויקרא יא לה)