(ראה גם: טומאה-כללי)
מה תלמוד לומר היא נטמאה והיא לא נטמאה, אם היא טמאה למה אינו משקה, ואם טהורה היא למה הוא משקה, אלא בא הכתוב ללמדך, שלעולם אין משקים אלא על הספק, ומיכן אתה דן לשרץ,ומה אם במקום שלא עשה אונס כרצון עשה ספק כודאי, כאן שעשה אונס כרצון, דין הוא שנעשה ספק כודאי, ומה כאן רשות היחיד, אף להלן רשות היחיד, מה כאן דבר שיש בו דעת לישאל, אף להלן דבר שיש בו דעת לישאל, מכאן אמרו ספק טומאה ברשות היחיד טמא, ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור, את שיש בו דעת לישאל ספיקו טמא, ואת שאין בו דעת לישאל ספיקו טהור. (נשא ז)
...וסבר רבי מאיר ספיקא לחומרא, והתנן טמא שירד לטבול, ספק טבל ספק לא טבל, ואפילו טבל, ספק טבל בארבעים סאה ספק לא טבל בארבעים סאה, ספיקו טמא, במה דברים אמורים בטומאה חמורה, אבל בטומאה קלה, כגון שאכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין, והבא ראשו ורובו במים שאובין... וירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל, ואפילו טבל, ספק טבל בארבעים סאה... ספיקו טהור, רבי יוסי מטמא... (עירובין לה ב)
אלא מתשעה שרצים וצפרדע אחד ביניהם, ונגע באחד מהן ואינו יודע באיזה מהן נגע, ברשות היחיד ספיקו טמא, ברשות הרבים ספיקו טהור. (כתובות טו א)
...מספיקא מי מחזקינן טומאה, והאמר ריש לקיש עילה מצאו וטהרו ארץ ישראל... (שם כ ב, וראה שם עוד)
...ומאי שנא משני שבילין אחד טמא ואחד טהור, והלך באחד מהן ועשה טהרות, ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות, רבי יהודה אומר, אם נשאל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו טהורות, שניהם כאחת טמאות, רבי יוסי אומר בין כך ובין כך טמאין, ואמר רבא ואיתימא רבי יוחנן בבת אחת דברי הכל טמאין, בזה אחר זה דברי הכל טהורים, לא נחלקו אלא בבא לישאל עליו ועל חבירו, מר מדמי ליה לבבת אחת, ומר מדמי ליה לבזה אחר זה... הכי השתא, התם ודאי איכא טומאה, הכא מי יימר דאיטמי. (שם כז א)
שני נזירים שאמר להם אחד ראיתי אחד מכם שנטמא, ואיני יודע איזה מכם, מגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה, ואומר, אם אני הוא טמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך... (נזיר נז א, וראה שם עוד)
מה תלמוד לומר והיא נטמאה והיא לא נטמאה, אם נטמאה למה שותה, ואם לא נטמאה למה משקה, מגיד לך הכתוב שהספק אסורה, מכאן אתה דן לשרץ, ומה סוטה שלא עשה בה שוגג כמזיד ואונס כרצון, עשה בה ספק כודאי, שקץ שעשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון, אינו דין שיעשה בו ספק כודאי, וממקום שבאת, מה סוטה רשות היחיד, אף שרץ רשות היחיד, מה סוטה דבר שיש בו דעת לישאל, אף שרץ דבר שיש בו דעת לישאל, ומכאן אמרו דבר שיש בו דעת לישאל ברשות היחיד ספיקו טמא, ברשות הרבים ספיקו טהור, ושאין בו דעת לישאל בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים ספיקו טהור. (סוטה כח א)
טומאה מאי היא, דתנן הנכנס לבקעה בימות הגשמים וטומאה בשדה פלונית, ואמר הלכתי למקום הלז ואיני יודע אם נכנסתי לאותו מקום ואם לאו, רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין, שהיה רבי אליעזר אומר, ספק ביאה טהור, ספק מגע טומאה טמא. (בבא בתרא נה ב)
...וקמיפלגי בפלוגתא דרבי מאיר ורבנן, דתנן שהיה רבי מאיר אומר, כל דבר שהיה בחזקת טומאה, לעולם הוא בטומאתו עד שיתוודע הטומאה, וחכמים אומרים חופר עד שמגיע לסלע או לבתולה, רבי אסי אמר רבי יוחנן, מחלוקת כשבדק ומצא, וקמיפלגי בפלוגתא דרבי ורבן שמעון בן גמליאל, דתניא, שדה שאבד בה קבר נכנס בתוכה טמא, נמצא בתוכה קבר נכנס לתוכה טהור, שאני אומר הוא קבר שאבד הוא קבר שנמצא, דברי רבי, רבן שמעון בן גמליאל אומר תיבדק כל השדה... (בכורות כה ב, וראה שם עוד)
...ושניהם לא למדוה אלא מסוטה, רבנן סברי כי סוטה, מה סוטה ספק היא ועשאוה כודאי, הכא נמי ספק ועשאוה כודאי, אי מסוטה אימא כי סוטה, מה סוטה ברשות הרבים טהור, הכא נמי ברשות הרבים טהור, הכי השתא, התם משום סתירה הוא, וסתירה ברשות הרבים ליכא, הכא משום חסר (המקוה), מה לי חסר ברשות הרבים מה לי חסר ברשות היחיד, וכי תימא הא כל ספק טומאה ברשות הרבים טהור, כיון דאיכא תרתי לריעותא כודאי טומאה דמי, ורבי שמעון סבר כי סוטה, מה סוטה ברשות הרבים טהור, הכא נמי ברשות הרבים טהור... (נדה ג א, וראה שם עוד)
מכדי האי מטה דבר שאין בו דעת לישאל הוא, וכל דבר שאין בו דעת לישאל ספקו טהור, תרגמה זעירי כשחברותיה נושאות אותה במטה, דהויא ליה יד חברותיה. והשתא דאמר רבי יוחנן ספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עליה, אפילו בכלי מונח על גבי קרקע כמי שיש בו דעת לישאל, אף על פי שאין חברותיה נושאות אותה במטה... (שם ה ב, וראה שם עוד)
אמר רבי יוחנן שלשה מקומות הלכו בו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי... והאיכא תשע צפרדעים ושרץ אחד ביניהם ונגע באחד מהן ואינו יודע באיזה מהן נגע, ברשות היחיד ספיקו טמא ברשות הרבים ספיקו טהור, ובנמצא הלך אחר הרוב, טומאה דאשה קאמרינן, טומאה בעלמא לא קאמרינן... (שם יח א, וראה שם עוד)
למה הדבר דומה לגל טמא שנתערב בין שני גלים טהורים, ובדקו אחת מהן ומצאו טהור, הוא טהור ושנים טמאים, שנים ומצאו טהורין הם טהורין ושלישי טמא, שלשתן ומצאו טהורין כולן טמאים דברי רבי מאיר, שרבי מאיר אומר כל דבר שהוא בחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו עד שיוודע לך טומאה היכן היא, וחכמים אומרים בודק עד שמגיע לסלע או לבתולה... (שם סא א, וראה שם עוד)
אמר רבי מנא קומי רבי יוסה על דעתיה דרבי יוחנן ניחא, דאמר רבי יוחנן ששה ספיקות היו תולין עליהן ובאין, ובאושה גזרו עליהן שריפה... אלו ששה ספיקות, על ספק בית הפרס, על ספק ארץ העמים, על ספק בגדי עם הארץ, על ספק רוקק, על ספק מי רגלי אדם שהוא כנגד מי רגלי בהמה, על ודאי מגען שהוא ספק טומאתן על אלו שורפין תרומה. (פסחים ו ב, וראה שם עוד)
שאלו את בן זומא מפני מה ספק רשות היחיד טמא, אמר לון סוטה מהיא, אמרו ליה רשות היחיד ספק, אמר לון מצינו שהיא אסורה לביתה... מפני מה ספק רשות הרבים טהור, אמר לון מצינו שהציבור עושין פסחיהן בטומאה בשעה שרובן טמאין, מה טומאה ידועה הותרה לציבור, קל וחומר ספק טומאה... (סוטה ג א, וראה שם עוד)
אמר רב בון בר חייה הוינן סברין דמר ריש לקיש בבריא לו שהוא טמא ונעלמה ממנו טומאה ונכנס למקדש, אבל אם היה ספק טמא ספק טהור ונעלם ממנו מקדש ונכנס למקדש לא, ממה דאמר ריש לקיש דרבי ישמעאל היא, דאמר חייב על העלם טומאה והעלם מקדש, הדא אמרה אפילו ספק טמא ספק טהור נעלם ממנו מקדש ונכנס למקדש חייב, אמר רבי יוחנן דברי הכל היא משום ספק ידיעה כידיעה, מה אם בשעה שאינו יודע אם טמא הוא אם טהור את אמר ידיעה ודאי היא, בשעה שיודע שטמא אלא אינו יודע אם חייבין עליה קרבן, לא כל שכן שתהא ידיעה... (שבועות ח ב, וראה שם עוד)
שנים עשר ספיקות טיהרו חכמים, ואלו הן, ספק מים שאובים למקוה, ספק טומאה צפה על פני המים, ספק משקין לטמא אחרים, אבל לטומאת עצמן טמאים מספק, ספק הידים בין לטומאת עצמן בין לטמא אחרים בין לטהרת ידים מטומאתן, ספק דברי סופרים, ספק קרבנות, ספק נגעים, ספק עובר ועומד, ספק שרצים, ספק רשות הרבים, ספק שתי רשויות...
ספק מים שאובין למקוה כיצד, שלשה לוגין מים שאובין שנפלו למקוה פסלוהו, ספק נפלו ספק לא נפלו, ואפילו נפלו ספק יש בהן שיעור או אין בהן, ספיקו טהור, והרי המקוה בכשרותו, ואין מורין לו לטבול במקוה זה ולעשות טהרות לכתחילה, ואם טבל ועשה טהרותיו טהורות... (אבות הטומאות פרק יד, וראה שם עוד)
ספק דברי סופרים כיצד, ספק אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין ספק שלא אכל ושלא שתה, ספק שבא ראשו ורובו במים שאובין... הרי זה טהור... ספק החולין היא טהרת אוכלי חוליהן בטהרה, והן הנקראים פרושים, כיצד, אוכלי חולין בטהרה שנולד להן ספק טומאה בטהרותיהן, הרי אלו טהורים ככל הספיקות כולן, ואין להם טומאה אלא ודאית... ספק רשות הרבים כיצד, טומאה שמונחת ברשות הרבים, ספק נגע בה ספק לא נגע ספיקו טהור, היתה ברשות היחיד וספק נגע בה ספיקו טמא, וכל אלו הספיקות שטהרו חכמים אפילו ברשות היחיד מפני שאין בהן דעת להשאל כמו שיתבאר...(שם פרק טו א, וראה שם עוד)
כזית מן המת בפי העורב ספק האהיל על האדם ועל הכלים ברשות היחיד ספק שלא האהיל, הרי האדם טמא מספק, והוא שיהיה בו דעת לישאל, והכלים טהורים מפני שאין להן דעת לישאל. וכן הממלא בכלי ונתן בעשרה כלים ונמצא השרץ באחד מהן, הוא טמא והכלים טהורין, אף על פי שכולן ספק... (שם פרק יז א, וראה שם עוד)
כל שאתה יכול לרבות ספיקות וספקי ספיקות ברשות הרבים טהור, ברשות היחיד טמא, כיצד, נכנס למבוי והטומאה בחצר, ספק נכנס לחצר ספק לא נכנס, ואפילו נכנס ספק היתה שם... ספיקו טמא, שהמבוי רשות היחיד... (שם פרק יח א, וראה שם עוד)
...וכיצד יוולד להם ספק זה בטומאה, כגון שהיו שני הנזירין עומדין ברשות היחיד שספק טומאה שם, והיה אחד מבחוץ רואה אותן, ואמר ראיתי אחד מכם שנטמא ואיני יודע מי הוא, אבל אם היה עד זה עמהם בחצר הרי שניהן טהורין, כיון שהם שלשה הרי הן רבים, ורבים ברשות היחיד ספקו טהור בספק טומאה... (נזירות פרק ט טז, וראה שם עוד)