טומאה   שרץ

(ראה גם: טומאה-כללי-נבלה, שרץ)

ספרא:

אלה הטמאים לכם בכל השרץ, מה תלמוד לומר, לפי שנאמר לא תטמאו בהם ונטמתם בם, שומע אני טומאת הגויות וטומאת הקדושות, תלמוד לומר החולד והעכבר והצב למינהו. טמאים, יכול יהו אלו מטמאים אדם וכלים, ואלו יהו מטמאים אדם ולא כלים או כלים ולא אדם, תלמוד לומר אלה, אין לך אלא אילו... מה הפרט מפורש בעל עצמות ופרה ורבה, אף אינו מוציא אלא כל שאינו בעל עצמות ופרה ורבה, מנין בעל עצמות ואינו פרה ורבה, או אינו בעל עצמות ופרה ורבה, עד שאתה מרבה את בעל עצמות שהם פרים ורבים, תלמוד לומר אלה הטמאים בכל השרץ, אין לך מטמא בשרץ אלא אלו בלבד.

וזה לכם הטמא, להביא את דמו שיטמא כבשרו, והלא דין הוא... תלמוד לומר זה טמא, להביא את דמו שיטמא כבשרו, יכול יכשיר את הזרעים... תלמוד לומר לכם, לכם הוא טמא, ואינו מכשיר את הזרעים... (שמיני-יין ושכר פרשה ה, וראה שם עוד)

טמאים, לרבות עורותיהם, יכול עורות כולם, תלמוד לומר אלה, אילו עורות הטמאים, האנקה הכח והלטאה והחומט, רבי יהודה אומר הלטאה כחולדה, רבי יוחנן בן נורי אומר שמונה שרצים יש להם עורות. טמאים, לרבות ביצת השרץ וקליפת השרץ, יכול אף על פי שלא ריקמה, תלמוד לומר בשרץ, מה שרץ משירקם, אף ביצה משתרקם... יכול אף על פי שהיא סתומה, תלמוד לומר הנוגע יטמא, את שאפשר לו ליגע טמא, עד כמה תינקב עד כשעורה, שכן אפשר לו ליגע בכשעורה.

טמאים, מלמד שמצטרפים זה עם זה, יש דם בדם ובשר בבשר, דם בבשר ובשר בדם, בין במין אחד בין בשני מינים.

כל הנוגע בהם יטמא, לרבות ידות הכלים, או יכול שאני מרבה יתר מכשעורה, תלמוד לומר לכם, לכל שהוא לצרכיכם, דברי רבי עקיבא... כל הנוגע בהם, יכול בחייהם, תלמוד לומר במותם, אי במותם יכול לא בשחיטתם, תלמוד לומר בהם, אף על פי שחוטים. כל הנוגע בהם, יכול בכולם, תלמוד לומר מהם, אי מהם יכול במקצתם, תלמוד לומר בהם, הא כיצד, שיגע במקצתו שהוא ככולו, שיערו חכמים בכעדשה, שכן החומט תחלת ברייתו בכעדשה, רבי יוסי ברבי יהודה אומר כזנב הלטאה. (שם פרק ז)

וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא, במי הוא מדבר... הא אינו מדבר אלא באבר מן החי... יכול אפילו תלוי בו בשערה, תלמוד לומר אשר יפול, הא אינו מטמא אלא כשיפול. יכול בשר הפורש מן החי יטמא, תלמוד לומר במותם, מה מיתה שאין לה חליפים, אף אבר מן החי שאין לה חליפים, דברי רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר מה מיתה גידים ועצמות, אף אבר מן החי גידים ועצמות, רבי אומר מה השרץ בשר גידים ועצמות, אף אבר מן החי כברייתו בשר גידים ועצמות... (שם פרשה ו)

וכי יותן מים על זרע, הרי זה בא ללמד על השרץ שלא יטמא את הזרעים אלא לאחר הכשר... (שם פרק יא)

תלמוד בבלי:

...מדקתני החובל בהן חייב (בשבת), מכלל דאית להו עור, מאן תנא, אמר שמואל רבי יוחנן בן נורי היא, דתנן רבי יוחנן בן נורי אומר שמונה שרצים יש להן עורות, רבה בר רב הונא אמר רב אפילו תימא רבנן, עד כאן לא פליגי רבנן עליה אלא לענין טומאה, דכתיב אלה הטמאים לכם, לכם לרבות שעורותיהן כבשרן, אבל לענין שבת אפילו רבנן מודו... (שבת קז א, וראה שם עוד)

שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו בהמינו שלא לשהות את הטומאה, דברי רבי יוחנן בר ברוקה, רבי יהודה אומר בצבת של עץ שלא לרבות את הטומאה... אמר רב טבי בר קיסנא אמר שמואל המכניס טמא שרץ למקדש חייב, שרץ עצמו פטור, מאי טעמא, אמר קרא מזכר ועד נקבה תשלחו, מי שיש לו טהרה במקוה, יצא שרץ שאין לו טהרה... (עירובין קד ב, וראה שם עוד)

תנו רבנן, הטמאים לרבות עורותיהן כבשרן, יכול אפילו כולן, תלמוד לומר אלה, והא אלה אכולהו כתיבי, אמר רב למינהו הפסיק הענין, וליחשוב נמי תנשמת, אמר רב שמואל בר יצחק רב תנא הוא ותני תנשמת... (חולין קכב ב, וראה שם עוד)

קולית נבלה וקולית השרץ הנוגע בהם סתומים טהורים נקובים כל שהוא מטמא במגע, מנין שאף במשא, תלמוד לומר הנוגע והנושא, את שבא לכלל מגע בא לכלל משא... (שם קכה א, וראה שם עוד)

ביצת השרץ המרוקמת טהורה, ניקבה כל שהוא טמא, עכבר שחציו בשר וחציו אדמה הנוגע בבשר טמא באדמה טהור, רבי יהודה אומר אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר טמא. תנו רבנן, הטמאים, לרבות ביצת השרץ וקולית השרץ, יכול אפילו לא ריקמה, תלמוד לומר השרץ, מה שרץ שרקם, אף ביצה שרקמה, יכול אפילו לא ניקבו, תלמוד לומר הנוגע יטמא, את שאפשר ליגע טמא, וכמה נקיבתה כחוט השערה, שאפשר ליגע כחוט השערה... תנו רבנן, מתוך שנאמר עכבר, שומע אני אפילו עכבר שבים ששמו עכבר, ודין הוא, טימא בחולדה וטימא בעכבר, מה חולדה מין הגדל על הארץ, אף העכבר מין הגדל על הארץ... תלמוד לומר על הארץ... (שם קכו ב, וראה שם עוד)

כל הנבלות מצטרפין זו עם זו, וכל השקצים מצטרפין זה עם זה. אמר רב לא שנו אלא לענין טומאה, אבל לענין אכילה טהורין בפני עצמן וטמאים בפני עצמן, ולוי אמר אפילו לאכילה נמי מצטרפין, ורב אסי אמר טהורים לעצמן וטמאין לעצמן... (מעילה טו ב, וראה שם עוד)

איתמר, קופה שנשתמשו בה טהרות בזוית זו ונמצא שרץ בזוית אחרת, חזקיה אמר טהרות הראשונות טהורות, רבי יוחנן אמר טהרות הראשונות טמאות, והא שמאי והלל מודו בקופה דטהרות הראשונות טמאות, כי מודו שמאי והלל בקופה שיש לה שולים, כי פליגי חזקיה ורבי יוחנן בקופה שאין לה שולים... ויש לה אוגנים, והתניא המדלה עשרה דליים מים בזה אחר זה ונמצא שרץ באחד מהן, הוא טמא וכולן טהורין, ואמר ריש לקיש משום רבי ינאי, לא שנו אלא שאין לה אוגנים, אבל יש לה אוגנים כולן טמאין... (נדה ג ב, וראה שם עוד)

תא שמע, חומר בשכבת זרע מבשרץ וחומר בשרץ מבשכבת זרע, חומר בשרץ שהשרץ אין חלוקה טומאתו מה שאין כן בשכבת זרע, חומר בשכבת זרע, שהשכבת זרע מטמא בכל שהוא, מה שאין כן בשרץ... ושרץ לא מטמא במשא, והא אנן תנן האברים אין להם שיעור, פחות מכזית בשר המת ופחות מכזית בשר נבלה ופחות מכעדשה מן השרץ, שאני אבר דכוליה במקום עדשה קאי, דהא אילו חסר פורתא אבר מי קמטמיא... (שם מג ב)

והשרץ, אמר ריש לקיש שרץ שיבש ושלדו קיימת טמא, והאנן תנן מטמאין לחין ואין מטמאין יבישין, אמר רבי זירא לא קשיא, הא בכולן הא במקצתן, דתניא, אמר רבי יצחק בר ביסנא אמר רבי שמעון בן יוחי, בהם, יכול בכולן, תלמוד לומר מהם, אי מהם יכול במקצתן, תלמוד לומר בהם, הא כיצד, כאן בלח כאן ביבש... ואמר ריש לקיש שרץ שנשרף ושלדו קיימת טמא, מיתיבי נמצא שרץ שרוף על גבי הזיתים... טהורין, שכל הטומאות כשעת מציאתן, אמר רבי זירא לא קשיא, הא בכולן הא במקצתן... (שם נו א, וראה שם עוד)

השרץ שנמצא בריחים אין טמא אלא מקום מגעו, אם היה משקה מהלך הכל טמא, נמצא על גבי העלים ישאלו הבדדים לומר לא נגענו, אם היה נוגע באום אפילו בשערה טמא, נמצא על גבי פרודים והוא נוגע בכביצה טמא... (טהרות פרק ח ח, וראה שם עוד)

הזולף את הבור ונמצא שרץ בראשונה כולן טמאות, באחרונה היא טמאה וכולן טהורות. (שם פרק י ז, וראה שם עוד)

משנה תורה:

שמונה שרצים האמורין בתורה, והן החולד והעכבר והצב והאנקה והלטאה והכח והתנשמת והחומט, טומאת כולן שוה, והן הנקראין שרץ לענין טומאה.

השרץ אב מאבות הטומאה, מטמא אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר, ואינו מטמא במשא, והנוגע בו אינו מטמא בגדים בשעת במגעו, ושיעור טומאתו בכעדשה, וכל השרצים מצטרפין לכעדשה. האיברים אין להן שיעור, אבר מן השרץ כברייתו, בשר וגידים ועצמות שהוא פחות מכעדשה, בין שפירש מן החי בין שפירש מן המת, מטמא טומאתו, והוא שיהיה בבשר שעליו או במוח שבעצם כדי להעלות ארוכה. בשר מן החי הפורש מן השרץ טהור, שאין מטמא אלא אבר הדומה לשרץ כולו, מה שרץ בשר וגידים ועצמות, אף אבר הפורש בשר וגידים ועצמות... דם השרץ כבשרו, ומצטרף לכעדשה כל זמן שהוא מחובר בבשר. עצמות השרץ וגידיו וציפורניו טהורין, ועור החולד והעכבר והצב והתנשמת טהור אף על פי שהוא לח ועדיין לא עיבדו ולא הלך בו, אבל עור האנקה והכח והלטאה וחומט בכבשרן, ומטמא בכעדשה, ואם עיבדן או שהלך בהן כדי עבודה טהורין, וכמה היא עבודה, כדי הילוך ד' מילין...

בשר השרץ שהבאיש ונפסל מלאכול הכלב טהור, יבש עד שנעשה כחרש, אם יכול להשרות בפושרין במעת לעת ולחזור לח כשהיה מטמא, ואם לאו טהור, ואפילו כאוכלין טמאים אינו מטמא, במה דברים אמורים במקצת השרץ, אבל שרץ שיבש ושלדו קיים, או שנשרף ושלדו קיים, הואיל ותבנית כולו עומדת, הרי זה מטמא, וקרוב בעיני שטומאה זו מדבריהם...

השרץ אינו מטמא עד שימות, הותזו ראשיהן אף על פי שעדיין הראש מעורה בעור הגוף, אף על פי שהן מפרכסין כזנב הלטאה מטמאין, שאר שקצים ורמשים כולן, כגון הצפרדע והנחש והעקרב וכיוצא בהן, אף על פי שהן אסורין באכילה, הרי הן טהורין מכלום, ואפילו כאוכלין טמאין אינן, ואין לך בכל השרצים מה שמטמא במותו חוץ משמונת המינין המפורשין בתורה. (אבות הטומאה פרק ד א)