(ראה גם: בית המקדש-חורבן, רומי)
רבי נחמיה אומר טיטוס בן אשתו של אספסיינוס נכנס לבית קדשי הקדשים וגרר את הפרכות בסייף ואמר אם א-לוה הוא יבא ויחמה. (האזינו שכח)
בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות, ושלא ילמד אדם את בנו יוונית... (סוטה מט א)
ואמר אי אלהימו צור חסיו בו, זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה, מה עשה, תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים, והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה, ונטל סייף וגידר את הפרוכת, ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא, וכסבור הרג את עצמו, שנאמר שאגו צורריך בקרב מועדיך, שמו אותותם אותות... מה עשה נטל את הפרוכת ועשאו כמין גרגותני והביא כל כלים שבמקדש והניחן בהן, והושיבן בספינה לילך ולהשתבח בעירו... עמד עליו נחשול בים לטובעו, אמר כמדומה אני שאלקיהם של אלו אין גבורתו אלא במים, בא פרעה טבעו במים... יצתה בת קול ואמרה לו רשע בן רשע, בן בנו של עשו הרשע, בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה... עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה, עלה ליבשה, בא יתוש ונכנס בחוטמו, ונקר במוחו שבע שנים, יומא חד הוה קא חליף אבבא דבי נפחא, שמע קול ארפזתא אישתיק, אמר איכא תקנתא, כל יומא מייתו נפחא ומיחא קמיה, לנכרי יהיב ליה ארבע זוזי, לישראל אמר ליה, מסתייך דקא חזית בסנאך, עד תלתין יומין עבד הכי, מכאן ואילך כיון דש דש. תניא אמר רבי פינחס בן ערובא אני היית בין גדולי רומי, וכשמת פצעו את מוחו ומצאו בו כצפור דרור משקל שני סלעים... כי הוה מיית, אמר להו ליקליוה לההוא גברא ולבדרי לקטמיה (יפזרו אפרו) אשב ימי, דלא לישכחיה אלקא דיהודאי ולוקמיה בדינא.
אונקלוס בר קלוניקוס בר אחתיה דטיטוס הוה בעי לגיורי, אזל הסקיה לטיטוס בנגידא, אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא, אמר ליה ישראל, מהו לאידבוקי בהו, אמר ליה מילייהו נפישין ולא מצית לקיומינהו, זיל איגרי בהו והוית רישא, דכתיב היו צריה לראש וגו', כל המיצר לישראל נעשה ראש. אמר ליה דיניה דההוא גברא במאי, אמר ליה במאי דפסיק אנפשיה, כל יומא מכנשי ליה לקיטמיה ודייני ליה וקלו ליה ומבדרו אשב ימי... (גיטין נו ב)
דבר אחר אל תבואני רגל גאוה, זה טיטוס הרשע שנשחקו עצמותיו, שהיה מורה בידו והיה מכה על גבי המזבח, ואומר לקוס לקוס, את מלך ואני מלך, בא ועשה עמי מלחמה, כמה שוורים נשחטו עליך, כמה יינות נסכו עליך, אתה הוא שמחריב את העולם... (א ו)
טיטוס נכנס לבית קדשי הקדשים, ואמר אין צר ואויב יכול לפני, מה עשה הקב"ה שלח עליו יתוש אחד לתוך חוטמו, והיה מהלך עד שהגיעה למוח, ונעשה אותו יתוש כמו גוזל בן יונה משקל שני ליטרין, להודיע שאין בכח גבורתו מאומה... (פרק מט)
טיטוס הרשע נכנס לבית קדש הקדשים וחרבו שלופה בידו, וגידר את שתי הפרוכות, ונטל שתי זונות ובעלן על גבי המזבח, ויצאת חרבו מלאה דם, אית דאמרי מדם הקדשים, ואית דאמרי מדם שעיר של יום הכפורים, וחירף וגידף, ונטל כל כלי בית המקדש ועשאן כמין גורגותני אחת, והתחיל מחרף ומגדף כלפי מעלה... (בראשית פרשה י ח)
...ונטל ב' זונות והציע ספר תורה תחתיהן, ובעלן על גבי המזבח... (ויקרא פרשה כב ב)
...וקיצץ את ספר התורה נעשה נס והתחיל דם מבצבץ ממנו, התחיל משתבח לומר שעצמו הרג... (במדבר פרשה יח יח)
ותלתה מלכים ישפיל - טיטוס, מלך ישראל יון וישמעאל. (דניאל ז כד)
יצא קרן - טיטוס, מצעירה - מוצערת ונבזית. (שם ח ט)
כהתם פושעים - כשיגיע שיתמו פושעי ישראל יעמיד מלך עז פנים, הוא טיטוס. (שם שם כג)
והגביר ברית - טיטוס לשרי ישראל, שבוע - יבטיחם בהגברת הברית, ובתוך השבוע יפר בריתו... ועד כלה - תתקיים ממשלת השקץ עד אשר חתך עליה כלה בימי המשיח. (שם ט כז)
והנה היתוש ניקר במוח האויב שבע שנים ונעשה כגוזל בן שנה משקל שני לטרין, ומצאו פיו של נחשת וצפרניו של ברזל. והנה חייבים אנו לדרוש מלה מלה וטעמה כי אין דבר בטל בשיחת תלמידי חכמים... הנה בריה קלה זו נקראת יתוש משום דמעיילנא אית לה ומפיקנא לית לה, כי זה הדבר מורה תשות כחה עד הקצה האחרון ושמה הוא בגמטריא ונפ"ש רע"בה עם המלות והכולל, לפיכך אמר עליו המלך החכם כלומר מתוק שאינו מוציא כלום ומקבץ כל הזוהמא להתפרנס ממנה... והרי פיו כצואה עוברת אפילו בשעה שעולה מן הנהר, אף כאן עולה היה זה מן הים בשעה שהתחיל מחרף ומגדף בשוא גליו ואמר אין כחו אלא במים. ומעיקר נמי מצחו נחושה ואומר אי אלקינו, לפיכך פי היתוש היה של נחשת, וגם הנה גבורה רבה נודעת לו ית' ביבשה על ידי בריה קלה דחייתה קליל, וזו נתקיימה באדם חלל רשע שבע שנים כנגד שבעה גופי עברות שנמנו לו שם, בזיון לפני לפנים, שנית בזיון ספר תורה, שלישית העיז בסייף, רביעית שאגו צורריך, חמישית בזיון הפרוכת, ששית בזיון הכלים, שביעית אין כחו אלא במים, ונעשה בשבעה שנים כגוזל בן שנה שיש בקליפות שבע מדות נכללות באחת כקוף בפני אדם. והיה משקל שני לטרין שכל לטרא משקל תשעת סלעים פחות רביעי, נמצאו שני לטרים שבעים דינרים מנין הלמד מענינו, ומנקרת מוחו ונעשה צפורניו של ברזל, על שם שקוהי די פרזל בחלום נבוכדנצר הנוגע כן והוא סוד ממשל רב... (מאמר העתים סימן יז)
...אמנם מה שהקשה האיש מן הטבע (על מעשה היתוש של טיטוס), דבריו אין מכריעין כלל, כי אין מביאין ראיה מן הטבע למעשה ניסים, כי מעשה נס היה זה, אבל האמת היה, כי מה שאמר כאן שנכנס היתוש בחוטמו, כי לכל בעל חי יש מהות מיוחדת בפני עצמו, שבו הוא מה שהוא, ודבר זה נכנס בחוטמו מהות היתוש והיה פועל בו, כי היתוש הוא כח פועל... ואז אמדו הכח אשר היה פועל הוא כח פועל כצפור דרור משקל ב' סלעים, או כגוזל בן שנה... דע כי טיטוס הוא אשר החריב ושרף והשחית את בית אלוקינו, ואין אדם כמוהו בעולם שהיה מתנגד אל השי"ת כמו זה הרשע, וזהו אף כי נבוכדנצר הרשע החריב בית אלקינו, אינו דומה לזה, כי מפני שהיו מורדים בו היה מחריב, ולא היה עיקר דעתו להחריב, ולא היה כמו טיטוס שלא היה דעתו כי אם לשם יתברך, ודבר זה העידו עליו חכמים, באמרם שאמר אי אלקימו וגו', זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה... ולפיכך ראוי שיבא עליו כפי מה שהוא מתנגד אל השי"ת בפרט, ולא היה ראוי לו טביעת המים, שאין כח ממשלת האדם במים, כי האדם נברא שיהיה בישוב ושם כח האדם, והיה סובר כי בישוב ששם כח האדם לא יוכל לו השי"ת... ומפני שהיה מחרף ומגדף לא היה ראוי שיתגבר עליו רק דבר קטן, ולפיכך היתוש הוא דבר שראוי שיתגבר על המתנגד הזה... והיתוש הוא דבר קטן, וכל דבר קטן מחלק ומפריד ביותר, ולפיכך אמר שהיה בהם משקל ב' סלעים או ב' ליטרא, ורוצה לומר שהיה בה הכח חלוק והפרדה, וכל זה מפני שהשחית טיטוס בית אלוקינו... שעל ידי הבית הזה היה חיבור ישראל לאביהם שבשמים... (באר הגולה באר ו, ד"ה עוד אסף מן המאמרים)
אזל שדר לטיטוס וכו', יש לתמוה אף על גב שהיה טיטוס רשע גמור, אין דרך מי שהוא מלך כמו שאמר והלבנון באדיר יפול, שינהג בדבר פחיתות כמו זה, שיציע ספר תורה ויהיה נוהג זנות עליה, שאילו דקר ושרף, יש לומר שזה דרך מלכים, אבל דבר זה גנאי מאוד, ועוד ענין הנס שנעשה שהיה דם מבצבץ, למה יצא דם, ונס הזה שלא לצורך היה לגמרי.
דע כי טיטוס זה אי אפשר שלא יהיה רשע גמור, מאחר שעל ידו חרב דבר קדוש כזה שהוא בית אלקינו... ומה שאמר שתפס זונה בידו ונכנס לבית המקדש, פירוש זה, שהרשע הזה כאשר נכנס למקום הקדוש לחבל, אין ספק שהיה יוצא מרשות הקדוש ב"ה ודבק באלהי נכר, וזה נקרא זנות בודאי, כי עבודה זרה נמשלה לזונה... ועוד בא לומר, כאשר בא למקום קדשי קדשים, ששם הוא ויעוד שכינה עם ישראל, וכן שם ספר תורה שנקרא ספר הברית שהקב"ה יש לו חבור עם ישראל, הנה התורה והלוחות שהם בארון הם עצם החבור שיש להקב"ה עם ישראל... אז הרשע הזה שהוא בעל עובד עבודה זרה נחשב שנכנס עם הזונה הוא כח עבודה זרה שלו, כי היה בא לרשת וליקח מדריגת ישראל...
וניקר במוחו ז' שנים, כבר אמרנו כי הרשע הזה היה מחבל ומשחית יותר מכל הרשעים, כמו שגדר הפרוכת, ולפיכך כמדתו נפרע ממנו, שהיתוש היה מנקר במוחו, ורוצה לומר שהיה פועל ומחבל בו כח מפסיד,וזהו כח היתוש שהוא מחבל, והוא קציצה והשחתה, כמו מדתו של טיטוס...
ולפיכך כאשר מת אמר לקליוה ולבדרוה, ודבר זה יש בו תמיה, וכי סכל היה כל כך שלא ימצא אותו הקב"ה אם ישרפו אותו, אבל פירושו מפני שמדת טיטוס שהוא משחית ומחבל, ובפרט לבית אלוקינו, גוזר על עצמו כפי המדות, והגזירה הזאת אינה גזירה ממש, רק שכל אחד גוזר בעצמו מדתו על עצמו, כמו שהיה בחייו שהיה משחית, גם עתה גוזר על עצמו החבול וההשחתה הזאת,וטוב לעצמו של רשע שיהיה לו השחתה וכליון ויפזר קטמיה אשב ימי, שלא יהיה נדון... אך מפני מציאותו שהיה לרשע טיטוס כמו שיש לכל הנבראים, מצד הזה יש לו בחינה מיוחדת שאין רשע מיוחד לדבר זה, נמצא שיש שתי בחינות, הבחינה האחת מצד רשעתו, ומצד הזה גוזר על עצמו ההשחתה והחבלה, וראוי לו האפיסה ולפזר אפרו, אבל מפני שיש לו מציאות בעולם, כמו שיש לכל אדם מצד הזה יש לו חבור ולא הפרדה, ולפיכך כל יום שורפים אותו ומבדרין לקטמיה מצד שהוא משותף עם שאר הנבראים...
אסקיה לטיטוס בנגידא וכו', הנה חלוק יש בין טיטוס ובין בלעם, כי מפני שהיה בלעם דבק בכח הטומאה, והדבק בטומאה רחוק מן השי"ת אשר הוא אמת, ולפיכך היו דבריו רחוקים לגמרי מן האמת, שאמר רעתם דרוש טובתם בל תדרוש... אבל טיטוס לא אמר כך, רק אמר מילייהו נפישי, כי זה ענין פושעי אומות העולם, שהם רחוקים מן התורה במה שהתורה ראויה לישראל דוקא ולא לאומות... ומכל מקום לא היה רחוק מן ישראל כמו שהיה בלעם הרשע, שהיה דבק לגמרי בכח טומאה והיה מתנגד אל הקדושה, אבל טיטוס לא היה מתנגד רק אל התורה, לא מצד הקדושה, וראוי להבין דבר זה, כי הוא עמוק מאד... (חידושי אגדות גיטין נו ב, וראה שם עוד)
...רק מזרע טיטוס לא היה מבנים שלו תחת כנפי השכינה, כי כחו כח סמאל הרשע, שאין לו חלק בו יתברך, והוא נבדל מן הקדושה לגמרי, ואינו מצטרף אל הקדושה, לא כמו כל הכחות האחרים שיש להם חבור ודבוק אל הקדושה, ומצד אותו הדבוק נתגיירו זרעם, ולא כן טיטוס, שהיה כח שלו כח סמאל נקצץ ונכרת מן השי"ת כפי מה שהיה מדתו הקיצוץ והפירוד, ולכך לא היה מכניס מבניו תחת כנפי השכינה, והדבר הזה עמוק... (שם שם ב)
...לבו יחיל בקרבו בחיל ורעדה, בשומו על לבו על מעשיו אשר לא טובים עד היכן המה מגיעים להרוס בחטא קל חס ושלום, הרבה יותר ממה שהחריב נבוכדנצר וטיטוס, כי הלא לא עשו במעשיהם שום פגם וקלקול למעלה כלל, כי לא להם חלק ושורש בעולמות העליונים, שהיו יכולים לנגע שם כלל במעשיהם, רק שבחטאינו נתמעט כביכול כח גבורה של מעלה, ועל ידי כן היה להם כח להחריב המקדש של מטה המכוון נגד המקדש של מעלה, כמו שאמרו רז"ל קמחא טחינא טחינת... (שער א פרק ד)
...וכן הוא ענין שמצינו בטיטוס הרשע, שתפס זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים וכו', והיינו מפני שחפצו היה להגביר כח הטומאה, ובגודל החטא ורשעתו הנוראה בחללו את קדשי הקדשים חשב שיתגבר כח הטומאה וישליט אותו בעולם, כי ידע שבמעשה הרע הוא נותן כח למרכבת הטומאה, ונותן שליטה לרע בכל העולמות, וחשבו שכח הרע והטומאה ינצח גם בעליונים, ולא יהיה להם עונשים גם לאחר מיתתם, כי ידעו לפי גודל חכמתם שגם בעולם שלאחר המות עדיין אין האמת שולטת לפי המציאות האמיתית, ועדיין יש שם מקום לשליטת הרע... (חלק ב חיי העולמות, עמוד פה)