טפש

(ראה גם: בער, כסיל, סכל, פתי)

תלמוד בבלי:

...דאמר רב יהודה אבירי לב גובאי טפשאי, אמר רב יוסף תדע, דהא לא איגייר גיורא מינייהו. (ברכות יז ב)

תנו רבנן, שתי כליות יש בו באדם, אחת יועצתו לטובה ואחת יעצתו לרעה, ומסתברא דטובה לימינו ורעה לשמאלו, דכתיב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו... אמרו לו (דגים לשועל), אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות, לא פקח אתה אלא טפש אתה, ומה במקום חיותנו אנו מתייראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה... (שם סא א)

...דאמר רבי יוסי בר חנינא, מאי דכתיב חרב על הבדים ונואלו, חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה, ולא עוד אלא שמטפשים, כתיב הכא ונואלו, וכתיב התם אשר נואלנו... (שם סג ב)

...כתיב אל תען כסיל כאיוולתו, וכתיב ענה כסיל כאיוולתו, לא קשיא, הא בדברי תורה, הא במילי דעלמא... (שבת ל ב)

...ועמי הארץ כל זמן שמזקינים טפשות נתוספת בהן, שנאמר מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח. (שם קנב א)

...אמר רבן יוחנן בן זכאי, משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה ולא קבע להם זמן, פיקחין שבהן קישטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך, אמרו כלום חסר לבית המלך, טפשים שבהן הלכו למלאכתן, אמרו כלום יש סעודה בלא טורח, פתאום בקש המלך את עבדיו, פיקחין שבהן נכנסו לפניו כשהן מקושטין, והטיפשין נכנסו לפניו כשהן מלוכלכין... (שם קנג א)

...מכאן אמרו חכמים יפה שתיקה לחכמים, קל וחומר לטפשים, שנאמר אויל מחריש חכם יחשב. (פסחים צט א)

אמרוה קמי דרבי ירמיה אמר, בבלאי טפשאי, משום דדיירי בארעא חשוכא אמרי שמעתא דמחשכן... אמר ליה רבא עד השתא קרו לן טפשאי, והשתא טפשאי דטפשאי... (יומא נז א)

...דאמר רבי זירא הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא... (ביצה טז א)

...ומאן דאמר מלך טפש היה (אחשורוש), דאיבעי ליה לקרובי בני מתיה ברישא, דאי מרדו ביה הנך, הני הוו קיימי בהדיה. (מגילה יב א)

אמר רבא וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו, דהא רבי ירמיה דכי הוה הכא לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן, כי סליק להתם קרי לן בבלאי טפשאי. (כתובות עה א)

רבי ירמיה מדפתי אמר (כל הכועס) משכח תלמודו ומוסיף טיפשות, שנאמר כי כעס בחיק כסילים ינוח... (נדרים כב ב)

אמר רב אחא בר יעקב אימסר עלמא בידא דטפשאי... (סנהדרין מו ב)

אמר רבא כמה טיפשאי אינשי דקיימי מקמי ספר תורה, ולא קיימי מקמי גברא רבה, דאילו בספר תורה כתיב ארבעים יכנו, ואתו רבנן בצרו חדא. (מכות כב ב)

מי שעשאו חכם לזה עושה אותו טיפש, טיפש לזה עושה אותו חכם... (תמורה טז א)

אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר... חכם או טפש... (נדה טז ב)

מדרש רבה:

דבר אחר רבנן אמרי הטיפש הזה נכנס לבית הכנסת ורואה אותן עוסקין בתורה, והוא אומר להן, היאך אדם לומד תורה תחלה, אומרים לו תחלה קורא במגלה, ואחר כך בספר, ואחר כך בנביאים... כיון ששומע כך אומר בלבו, אימתי אני לומד כל זאת, וחוזר מן השער, הוי בשער לא יפתח פיהו. אמר רבי ינאי למה הדבר דומה, לככר שהיה תלוי באויר, טיפש אומר מי יכול להביאו, ופקח אומר לא אחד תלה אותו, מביא סולם או קנה ומוריד אותו, כך כל טיפש אומר אימתי אקרא כל התורה, מי שהוא פיקח מהו עושה, שונה פרק אחד בכל יום ויום, עד שמסיים כל התורה כולה... (דברים פרשה ה ג)

...י' חלקים טפשות בעולם, ט' בישמעאלים וא' בכל העולם... (אסתר א)

וגם בדרך שהסכל הולך וגו', טפשא סבר דכל עמא כוותיה, והוא לא ידע דהוא טפשא וכל עמא חכימין. (קהלת י ד)

מדרש תנחומא:

וסתם פי הבהמה, שאילו היתה מדברת לא יכולין לשעבדה ולעמוד בה, שזה הטפשית שבבהמות (האתון), וזה חכם שבחכמים (בלעם), כיון שדיברה לא היה יכול לעמוד בה. (בלק ט)

רש"ר הירש:

בעירכם - ...כן אנו מוצאים כינויים שונים לטפשות, בער שחסר לו כל כשרון לחכמה, וקרוב ביותר לבהמה (בעיר), פתי הפתוח לכל הרשמים החיצוניים, אויל שאין לו דעה קבועה ופוסח על הסעיפים, כסיל בעל דעה קבועה שאי אפשר ללמדו, סכל היוצר לעצמו מחשבה מהעולם, אבל אינו מתקנה על פי הנתונים האוביקטיביים. (בראשית מה יז)