יין

(ראה גם: כהן-עבודה, קרבן-נסך, שכור)

ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. וישת מן היין וישכר, ויתגל בתוך אהלה. (בראשית ט כ)

ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין, והוא כהן לא-ל עליון. (שם יד יח)

לכה נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו ונחיה מאבינו זרע. ותשקנה את אביהן יין בלילה הוא, ותבא הבכירה ותשכב את אביה ולא ידע בשכבה ובקומה... (שם יט לב)

ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן, ולחם לבב אנוש יסעד. (תהלים קד טו)

לץ היין המה שכר וכל שגה בו לא יחכם. (משלי כ א)

למי אוי למי אבוי למי מדנים למי שיח למי פצעים חנם למי חכלילות עינים, למאחרים על היין לבאים לחקור ממסך. אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים. אחריתו כנחש ישך וכצפעוני יפרש. עיניך יראו זרות ולבך ידבר תהפכות. והיית כשכב בלב ים וכשכב בראש חבל. הכוני בל חליתי, הלמוני בל ידעתי מתי אקיץ אוסיף אבקשנו עוד. (שם כג כט)

אל למלכים למואל, אל למלכים שתו יין ולרוזנים אי שכר. פן ישתה וישכח מחוקק וישנה דין כל בני עוני. תנו שכר לאובד ויין למרי נפש. ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר עוד. (לא ד)

זהר:

ומשום זה אמר הכתוב כי טובים דודיך מיין, דהיינו מיין ההוא המשמח, והפנים מאירים והעינים צוחקות ועושה חיבה ורעות, ולא מיין המשכר שעושה רוגז וכעס, ומחשיך הפנים, והעינים לוהטות מיין הרוגז. ועל כן משום שיין זה הוא טוב, והפנים מאירים והעינים שמחות ופועל תשוקת האהבה, מקריבים אותו כל יום על המזבח בשעור כזה, שמי ששותה אותו משמחו ופועל בו נחת רוח, כמו שכתוב ונסכו יין רביעית ההין, ומשום זה נאמר כי טובים דודיך מיין, מאותו היין המעורר אהבה ותשוקה... (נח רלט, ועיין שם עוד)

שנים הם, יין ושמן, והולכים לב' צדדים, יין לצד שמאל ושמן לצד ימין, ומצד הימין יוצאות הברכות לעולם, ומשם נמשח מלכות הקדושה... (לך רסה)

אמר רבי יצחק מעולם אין יצר הרע מתפתה אלא באכילה ושתיה, ומתוך שמחת היין אז שולט באדם. בצדיק מה כתיב ביה, צדיק אוכל לשובע נפשו, ואינו משתכר לעולם, דאמר רבי יהודה האי צורבא מרבנן דמרוי, קרינא עליה נזם זהב באף חזיר, ולא עוד אלא שמחלל שם שמים. מנהג הרשעים מהו, הנה ששון ושמחה, היין אז שולט באדם, הרוג בקר ושחוט בצאן וגו', עליהם אמר הכתוב הוי משכימי בבקר שכר ירדופו וגו', כדי לעורר ליצר הרע, שאין יצר הרע מתעורר אלא מתוך היין, הדא הוא דכתיב ותשקין את אביהן יין. (ויקרא שיח)

בא וראה, אדם הראשון אשתו סחטה לו ענבים וגרמה לו מות ולכל ישראל ולכל העולם. נח בא לענבים האלו ולא נשמר כראוי, מה כתוב, וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה, בה"א, בני אהרן שתו יין מהם והקריבו קרבן עם יין ההוא ומתו. וכבר נתבאר, ועל כן כתיב ענבימו ענבי ראש אשכלות מרורות למו, משום שהענבים גרמו לכל זה.

שר המשקים ראה ענבים שהם טובים (לבנים) באותו הכרם, שהם מעלים שם נחת וריח במדרגות שלמות כראוי... (וישב רסז, ועיין שם עוד)

כי טובים דודיך מיין, מאי בעי הכא יין, והא כתיב וגם אלה ביין שגו וכו', וכתיב יין ושכר אל תשת אתה ובניך, מאי טעמא הכא יין, רבי חייא אמר מיינה דאורייתא, רבי חזקיה אמר דא דכתיב כי טובים דודיך מיין, לחדוותא דלבא מיין, דחדי לי יתיר מכלא. (משפטים תקנג, ועיין שם עוד)

רוב הברכות הן על היין, למה, אלא שהיין הוא בחינה המשמחת את הכל, על ההוא יין המשומר תמיד בענביו... (תרומה תשצב, ועיין שם עוד)

היכל הז' הוא היכל של שמרי היין להתרוות בו, כמו שאמר וישת מן היין וישכר ויתגל, הסחיטה של כל אלו הענבים, כל ענבים הרעים כאן היא הסחיטה שלהם, וזה הוא יין חמר שבכתוב, שמרים דיין, שאין מי ששותה מהם שלא יגרום מות לעצמו. מיין הזה הטעימה חוה לבעלה והכניסה אותו בהיכל הזה, שלמדנו דסחטה ענבים ונתנה לו, וגרמה מות לו ולכל העולם אחריו. בהיכל זה עומדים כל אלו נשמות הטמאות היורדות לכל אלו שהם מתדבקים בצד הטמא הזה... (פקודי תתקכה, ועיין שם עוד)

על כן מי שראה יין בחלומו, יש למי שהוא טוב, ויש למי שהוא דין, אם תלמיד חכם הוא כתוב ויין ישמח לבב אנוש, וכתוב כי טובים דודיך מיין, זה הוא יין המשומר המשמח את הכל, ואם אינו (תלמיד חכם) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, כי יש יין אחר שהוא דין, ועל כן יפה להקריב אלו הדברים בקרבן, כדי להעביר הדין ולעורר רחמים, מעביר יין ומביא היין... (ויקרא קצח, ועיין שם עוד)

יין ושכר אל תשת וגו', אמר רבי יהודה מתוך פרשה זו אנו שומעים שנדב ואביהוא שתויי יין היו, משהזהיר אותם על זה. רבי חייא פתח ויין ישמח לבב אנוש וגו', אם הכהן צריך לשמוח ולהמצא בהארת פנים יותר מהכל, למה אסור לו יין, הרי בו נמצאת שמחה והארת פנים. אלא תחילת היין היא שמחה, וסופו הוא עצבות, ועוד שהיין בא מצד הלוים, מן המקום שיין שורה בו, כי התורה ויינה של תורה הוא מצד הגבורה, וצד הכהנים הוא מים צלולים ומאירים...

רבי אבא אמר, ממקום אחד יוצאים יין ושמן ומים, מים ושמן שמימין לוקחים הכהנים ויורשים אותם, ושמן יותר מכל, שהיא שמחה בתחילה ובסוף, שכתוב כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן, ויין שהוא לשמאל יורשים הלוים להרים הקול ולזמר ולא לשתוק, כי יין אינו שותק לעולם, ושמן הוא תמיד בלחש. מה ההפרש בין זה לזה, אלא שמן שהוא בחשאי ובלחש תמיד בא מצד המחשבה... ויין שהוא להרים הקול ואינו שותק לעולם, הוא בא מצד אמא, ויורשים אותו הלוים לצד שמאל, שעומדים לזמר ולהרים קול, ונמצאים בבחינת דין, ועל כן כתוב ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע.

ומשום זה כהן שנכנס למקדש לעבוד עבודה אסור לו לשתות יין, כי מעשיו הם בחשאי, ובחשאי בא ומכוון, ומזווג למי שמזווג, וממשיך ברכות לעולמות כולם, והכל בחשאי, שכל מעשיו הם בסוד... רבי יהודה ורבי יצחק היו הולכים בדרך מבי מרוניא לצפורי, והיה נמצא אצלם ילד אחד עם חמור נושא יין מרוקח בדבש, אמר רבי יהודה נאמר דבר תורה ונלך. פתח רבי יצחק ואמר, וחכך כיין הטוב וגו', זה יינה של תורה שהוא טוב, כי יין אחר אינו טוב, ויינה של תורה טוב לכל, טוב לעולם הזה וטוב לעולם הבא. וזהו יין שנוח לו להקב"ה יותר מכל, ובזכות זה, מי שמרווה מיינה של תורה יתעורר לעולם הבא, ויזכה לתחיית המתים, אמר רבי יהודה דובב שפתי ישנים, הנה למדנו, שאפילו בעולם ההוא יזכה לדבר בתורה.

אמר ההוא רביא, אם היה כתוב וחכך מיין הטוב היינו אומרים כך, אבל כיין הטוב כתוב, אמר רבי יהודה, בני, אמור דבריך כי יפה אמרת. אמר אני שמעתי שמי שעוסק בתורה ודבק בה ודבר תורה ההוא נשמע מפיו ואינו אומרו בלחש, אלא מרים קולו בו, כי כך צריכים להרים קול בתורה, הוא כיין הטוב, שאינו שותק, והוא עתיד להרים קול כשיצא מעולם הזה. עוד שמעתי וחכך כיין הטוב, מקרא זה נאמר לכנסת ישראל, ונאמר בתשבחה, אם כן מי הוא המשבח אותה, אם הקב"ה, מהו הולך דודי למישרים, הולך אלי היה צריך לומר, אלא ודאי הקב"ה הוא שמשבח לכנסת ישראל... יין הטוב הוא יין המשומר... (שמיני סא, ועיין שם עוד)

רבי יצחק פתח, אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם, אשרי הם ישראל שהם קדושים והקב"ה רוצה לקדשם, בא וראה, ישראל הקדושים כל חיי העולם שיורשים הכל תלוי בעולם הבא ההוא, משום שהוא חיים של הכל, למעלה ולמטה, והוא מקום שיין המשומר שורה, ומשם יוצאים חיים וקדושה לכל. ויין של ישראל (למטה הוא קדוש) בשביל היין של ישראל אחר, וזה תלוי בזה... ועל כן מברכים להקב"ה ביין, כי יין של ישראל למטה הוא כמו זה היין של מעלה. 

עכו"ם שהוא טמא, ומי שיקרב אליו יטמא, כשיקרב ביין של ישראל נטמא ואסור לשתותו, כל שכן היין עצמו שהוא עושה... אל תאמר שזה בלבד (יין של ישראל הוא כעין של למעלה), אלא כל מה שעושים ישראל למטה הכל כעין דוגמא של מעלה, כל שכן יין העומד במקום עליון, בדומה ליין המשומר. משום זה ישראל שותים יין של ישראל שנעשה כראוי בקדושה, כעין ישראל למעלה... ועל כן ישראל הקדושים צריכים לשמור זה יותר מהכל, משום שנקשר במקום דעולם הבא, ומשום זה ביין מתברך הקב"ה יותר מבכל, משום שהוא משמח צד שמאל, ובתוך שמחתו נכלל בימין... וכשנעשה הכל ימין, אז השם הקדוש בשמחה והברכות נמצאות בכל העולמות ובהמעשה שלמטה (שתיית היין) מתעורר המעשה שלמעלה, (שהארת חכמה שהוא סוד יין המשומר נמשך מבינה אל קו השמאל דז"א)... ומשום שהוא יין המשומר למעלה (בבינה), צריכים לשמור אותו למטה, וכל השמירה שלו קדושה לישראל, ומי שפוגם אותו למטה בצד הטומאה, יטמא הוא בעולם הזה, ואין לו חלק לעולם הבא... ((שם פג, ועיין שם עוד)

ואם תאמר שאפשר לצאת (ידי סעודה ג') ביין, ביין מותר, משום שמרעיב הלב, אבל מימי הייתי משתדל שלא בטלתי סעודת שבת, ואפילו באלו ימי שבתות שנמצא בהם יום טוב, כי ביום הזה מתברך השדה של תפוחים קדושים, ומתברכים העליונים והתחתונים, ויום הזה הוא קשר התורה... אמר רבי יצחק לרבי יהודה כתוב זכור את יום השבת לקדשו, ולמדנו זכרהו על היין, למה על היין, אמר לו משום שהיין הוא שמחה של התורה, ויינה של תורה הוא שמחת הכל, ויין הזה משמח המלך, ויין הזה מעטר את המלך בעטרותיו, זה שאמר צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה וגו', ולמדנו בכל דבר צריך אדם להראות מעשה, כי לא נמצא קדושה אלא ביין, כמו שאמר כי טובים דודיך מיין... ועל כן הקידוש של שבת הוא על היין. (אמור קכד)

אלא מעשה זה ודבר זה הוא סוד עליון, (שהנזיר בא) להפרד מן הדין לגמרי, שאותו האילן שחטא בו אדם הראשון היה ענבים, וזה הוא סוד הדבר, כי יין ושכר וענבים בצד אחד נאחזים (בקו שמאל דבינה), יין למעלה, והעמידוהו, ושכר הוא לשמאל, כי שכר יוצא מיין, ענבים מקבצים אצלם את כולם... וזה הוא האילן שחטא בו אדם הראשון, משום זה הכל נאחז בצד אחד... (נשא קכה, ועיין שם עוד)

ועל כן מי שברך (ברכת המזון) על היין, ומגיע אל "על הארץ", צריך להטיל בו מים, משום שאין לו לברך רחם ה' על ישראל עמך רק אם יש מים בתוך היין... ואם אינו מטיל, מי היה יכול לסבול את הדינים... (בלק פט, ועיין שם עוד)

ויין ישמח לבב אנוש, זה הוא יינה של תורה, כי כך עולה יין כחשבון סוד, ומה היין צריך להיות סתום וחתום שלא יתנסך לעבודה זרה, אף סוד התורה כך, שצריך להיות סתום וחתום, וכל הסודות שלה אינם נשקים אלא ליראיו, ולא לחנם עושים כמה מצוות ביין ומברכים עליו להקב"ה, ויין יש לו ב' צבעים, לבן ואדום, שהם דין ורחמים... (פנחס סח, ועיין שם עוד)

ביין יש בו ב' צבעים, לבן ואדום, יין הרי ע"ב, ומכנגד ב' צבעים שביין הוא זכור ושמור של שבת (שעם ע' תיבות שבויכולו) שבקידוש הם ע"ב. (פנחס רעיא מהימנא תרכ"ט, ועיין שם עוד, וערך כוס של ברכה)

רבי בון פתח, וידבר ה' אל אהרן לאמר, יין ושכר אל תשת וגו', דאמר רבי אבון, אין בכל העולם דבר שמתגאה לבו של אדם אלא ביין, וזה היה עונשם של נדב ואביהו, שאכלו ושתו וגבה לבם, וזהו אש זרה אשר לא צוה אותם... ולאחר שמתו, צוה לאהרן ולכהנים הבאים אחריו להמנע עצמם מן היין בבואם אל אהל מועד, כדי שלא יכנסו ויצא לבם בגאות ובגסות הרוח. אמר רבי, תרי עניני אינון דלא מתיישבי כחדא, יינא ופולחן שמיא, דתנינן תמן, שתוי אל יתפלל, וכן שכור אל יתפלל, ואם התפלל תפלתו תועבה. ואמר רבי יוסי שכור המתפלל, כאילו עובד עבודה זרה, ומנא לן, מחנה, דכתיב ויחשבה עלי לשכורה, והשיבה ואמרה אל תתן את אמתך לפני בת בליעל...

אמר רבי יצחק לית לך גוברין דאתקרון קדישין, בר מאינן פרישי חמרא, דכתיב כל ימי הזירו לה' קדוש יהיה. ואמר רבי יצחק לית לך חמר דאתקרי חמר טוב, כחמרא דארעא דישראל, ויתיר על כלהון חמרא דגלילא עילאה, דלא יכיל אינש למשתי לפלגות לוגא מיניה.

רבי אלעזר ברבי שמעון אזל למחמי לרבי יוסי בר שמעון בן לקוניא חמוי. יהבי ליה למיכל עגלא תליתאה רכיכא, פתח ליה חד כובא (חבית) דחמרא. חמוי מזיג והוא שתי, מזיג והוא שתי. אמר ליה אפשר דשמעת מאביך כמה הוא שיעורו של כוס, אמר ליה כמות שהוא, אחת בחמין ואחת בצונן, אבל לא שיערו רבנן בכוסך דהיא זעירא, ובחמרך דהוא טבא, ובמעוהי דהוא רחבה... (זהר חדש נח פט)

תלמוד בבלי:

מאי עין לא ראתה, אמר רבי יהושע בן לוי זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית... (ברכות לד ב)

...שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן... אמר רבי יונתן מניין שאין אומרים שירה אלא על היין, שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואנשים, אם אנשים משמח אלקים במה משמח, מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין... מה שנא יין, אילימא משום דאשתני לעלויא אשתני לברכה, והרי שמן... אלא אמר מר זוטרא חמרא זיין משחא לא זיין... אלא חמרא סעיד ומשחא לא סעיד, וחמרא מי סעיד, והא רבא הוה שתי חמרי כל מעלי יומא דפסחא, כי היכי דנגרריה ללביה וניכול מצה טפי, טובא גריר, פורתא סעיד... אלא חמרא אית ביה תרתי, סעיד ומשמח, אי הכי נבריך עליה שלש ברכות, לא קבעי אינשי סעודתיהו עלויה... (שם לה א)

...אי הכי יין נמי נפטריה פת, שאני יין דגורם ברכה לעצמו. (שם מא ב)

ברך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון... בא להם יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו, אחר המזון אחד מברך לכולם... אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא בשבתות וימים טובים, הואיל ואדם קובע סעודתו על היין, אבל בשאר ימות השנה מברך על כל כוס וכוס... (שם מב א, וראה שם עוד)

תנו רבנן, הביאו לפניהם שמן ויין, בית שמאי אומרים אוחז את השמן בימינו ואת היין בשמאלו, מברך על השמן, וחוזר ומברך על היין, בית הלל אומרים אוחז את היין בימינו ואת השמן בשמאלו, מברך על היין, וחוזר ומברך על השמן... (שם מג ב)

הלכתא אכל עלה ירק ושתה כוס של יין מצטרף... (שם מח ב)

אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים מברכין... תנו רבנן, יין עד שלא נתן לתוכו מים אין מברכין עליו בורא פרי הגפן, אלא בורא פרי העץ, ונוטלין ממנו לידים... דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים בין כך ובין כך מברכין עליו בורא פרי הגפן, ואין נוטלין הימנו לידים... תנו רבנן ממשיכין יין בצנורות לפני חתן ולפני כלה... (שם נ ב)

תני תנא קמיה דרבי יוחנן כל מיני משקין יפין לחלום חוץ מן היין, יש שותהו וטוב לו, ויש שותהו ורע לו, יש שותהו וטוב לו, שנאמר ויין ישמח לבב אנוש, ויש שותהו ורע לו, שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש. אמר ליה רבי יוחנן לתנא, תני תלמיד חכם לעולם טוב לו, שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. (שם נז א)

תניא רבי אומר למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, לומר שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין... (שם סג א)

ההוא דאתא לקמיה דרבי חייא, אמר ליה אמך אשתי ואתה בני, אמר ליה רצונך שתשתה כוס של יין, שתה ופקע... (שבת ל ב)

...אמר ליה אביי, ולטעמיך הא דכתיב השותים במזרקי יין, רבי אמי ורבי אסי, חד אמר קנישקין, וחד אמר שמזרקין כוסותיהן זה לזה, הכא נמי דאסיר, והא רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא ושתה בקנישקין (כלי זכוכית ארוך ולו שני פיות, ויין נזרק מזה לזה, רש"י), ולא אמר ליה ולא מידי, אלא כל מידי דאית ביה תענוג ואית ביה שמחה גזרו רבנן, אבל מידי דאית ביה תענוג ולית ביה שמחה לא גזרו רבנן. (שם סב ב)

חמרא וחיי לפום רבנן אין בו משום דרכי האמורי. מעשה ברבי עקיבא שעשה משתה לבנו, ועל כל כוס וכוס שהביא אמר חמרא וחיי לפום רבנן... ולפום תלמידיהון. (שם סז ב)

תנינא המוציא יין כדי מזיגת כוס, ותני עלה כדי מזיגת כוס יפה, וקתני סיפא ושאר כל המשקין ברביעית, ורבא לטעמיה, דאמר רבא כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא לאו חמרא הוא... לענין שבת מידי דחשיב בעינן, והא נמי הא חשיב, תני יבש בכזית דברי רבי נתן... (שם עז א, וראה שם עוד)

ואמר רבי אבא בר כהנא התיר להם רבי חנינא לבית רבי לשתות יין בקרונות של נכרי בחותם אחד, ולא ידענא אי משום דסבר לה כרבי אליעזר, אי משום אימתא דבי נשיאה. (שם קכב א)

מאי צרכי סעודה (אחרי הקזה), רב אמר בשר, ושמואל אמר יין... סומקא חלף סומקא... רבי יוחנן שתי עד דנפיק תיהיא מאוניה, ורב נחמן שתי עד דקפי טחליה, רב יוסף שתי עד דנפיק מרבדא דכוסילתא. רבא מהדר אחמרא בר תלתא טרפי... (שם קכט א)

נותנין מים על גבי השמרים בשביל שיצולו, ומסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית... אמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולין לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש, אבל עכורין לא. מיתיבי רבן שמעון בן גמליאל אומר טורד אדם חבית של יין יינה ושמריה ונותן לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש, תרגמה זעירי בין הגיתות שנו... (שם קלט ב, וראה שם עוד)

ואמר רב פפא האי מאן דאפשר למישתי שיכרא ושתי חמרא עובר משום בל תשחית, ולאו מילתא היא, בל תשחית דגופא עדיף. (שם קמ ב)

דההוא בר גלילא דהוה קאזיל ואמר להו אמר למאן אמר למאן, אמרו ליה גלילאה שוטה, חמר למירכב או חמר למישתי... (עירובין נג ב)

אמר רב יהודה אמר שמואל שתה רביעית יין אל יורה, אמר רב נחמן לא מעליא הא שמעתא, דהא אנא כל כמה דלא שתינא רביעתא דחמרא לא צילא דעתאי, אמר ליה רבא מאי טעמא אמר מר הכי, הא אמר רבי אחא בר חנינא מאי דכתיב ורועה זונות יאבד הון, כל האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה מאבד הונה של תורה, אמר ליה הדרי בי. אמר רבה בר רב הונא שתוי אל יתפלל, ואם התפלל תפלתו תפלה, שכור אל יתפלל, ואם התפלל תפלתו תועבה, היכי דמי שתוי והיכי דמי שכור... שתוי כל שיכול לדבר לפני המלך, שיכור כל שאינו יכול לדבר לפני המלך... אמר רמי בר אבא דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגין את היין. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא ששתה כדי רביעית, אבל שתה יותר מרביעית, כל שכן שדרך טורדתו ושינה משכרתו... והרבה דברים למדנו באותה שעה, למדנו שרביעית יין האיטלקי משכר, ולמדנו שיכור אל יורה, ולמדנו שדרך מפיגה את היין... שאני יין האיטלקי דמשכר טפי. (שם סד ב)

אמר רבי חנינא כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח. אמר רבי חייא כל המתיישב ביינו יש בו דעת ע' זקנים, יין ניתן בע' אותיות, וסוד ניתן בע' אותיות, נכנס יין יצא סוד. אמר רבי חנין לא נברא יין אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים, שנאמר תנו שכר לאובד וגו', אמר רבי חנין בר פפא כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים אינו בכלל ברכה, שנאמר ובירך את לחמך ואת מימיך, מה לחם שניקח בכסף מעשר, אף מים שניקח בכסף מעשר, ומאי ניהו, יין... אמר רבי אילעאי בשלשה דברים אדם ניכר בכוסו ובכיסו ובכעסו. (שם סה א)

יתיב רב אחא בר רב עויא קמיה דרב חסדא, ויתיב ואמר משמיה דרבי יוחנן, ענבים שנטמאו דורכן פחות פחות מכביצה ויינן כשר לנסכין, אלמא קסבר משקין מיפקד פקידי... (פסחים לג ב, וראה שם עוד)

תנו רבנן, שלשה דברים ממעטין את הזבל, וזוקפין את הקומה, ומאירין את העינים, אלו הן, פת נקיה, בשר שמן, ויין ישן... עתיק עתיקי... אמר רב נחמן בתחלה כשהיו מביאין נסכים מיהודה לא היה יינם מחמיץ עד שנותנין לתוכן שעורין, והיו קורין אותו חומץ סתם, ועכשיו אין יינם של אדומיים מחמיץ עד שנותנין לתוכן שעורין, וקורין אותו חומץ האדומי... (שם מב א)

...אלא אמר רב פפא משמחו בכסות נקיה ויין ישן... (שם עא א)

...אמר להו תנינא השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן, שנים דרך ארץ, שלשה מגסי הרוח... אמר להו לא אמרי בכוסך קטן, ויינך מתוק, וכריסי רחבה. (שם פו ב)

...דאמר רבי חנין בר אביי אמר רבי פדת אמר רבי יוחנן אחד שינוי יין ואחד שינוי מקום אין צריך לברך, מיתיבי, שינוי מקום צריך לברך, שינוי יין אין צריך לברך... (שם קא א, וראה שם עוד)

תנו רבנן, אין מקדשין אלא על היין, ואין מברכין אלא על היין... מטעימת יין כל שהוא, רבי יוסי בר יהודה אומר מלא לוגמא... (שם קז א, וראה שם עוד)

תנו רבנן, חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר ושמחת בחגך, במה משמחם, ביין, רבי יהודה אומר אנשים בראוי להם ביין... ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין, שנאמר ויין ישמח לבב אנוש... (שם קט א)

אמר רבי יוחנן שלשה מנוחלי העולם הבא... והמבדיל על היין במוצאי שבתות, מאי היא, דמשייר מקידושא לאבדלתא. (שם קיג א)

ואמר רבי ברכיה הרוצה לנסך יין על גבי המזבח ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין. (יומא עא א)

...תירוש חמרא הוא וקרי ליה ואכלת, ודילמא דאכילה על ידי אניגרון. ותירוש חמרא הוא, והתניא הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה ומותר ביין, ולאו חמרא הוא, והכתיב ותירוש ינובב בתולות, דבר הבא מן התירוש ינובב בתולות, והכתיב ותירוש יקביך יפרוצו, דבר הבא מן התירוש יקביך יפרוצו, והא כתיב וזנות ויין ותירוש יקח לב, אלא דכולי עלמא תירוש חמרא הוא, ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם. ואמאי קרי ליה יין ואמאי קרי ליה תירוש, יין שמביא יללה לעולם, ותירוש שכל המתגרה בו נעשה רש. רב כהנא רמי כתיב תירש וקרינן תירוש, זכה נעשה ראש, לא זכה נעשה רש. והיינו דרבא, דרבא רמי כתיב ישמח וקרינן ישמח, זכה משמחו, לא זכה משממו, והיינו דאמר רבא חמרא וריחני פקחין (יין ובשמים מחכימים). (שם עו א)

אמר רב פפא שכר לשון שתיה, לשון שביעה, לשון שכרות. אמר רב פפא שמע מינה כי שבע איניש חמרא מגרומיה שבע. אמר רבא צורבא מרבנן דלא נפישא ליה חמרא ליגמע גמועי. (סוכה מט ב)

ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר ולא ישתה יין, רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה... (תענית ל א, וראה שם עוד)

תמן תנינן, המוציא יין כדי מזיגת הכוס, רבי זעירא שאל את רבי יאשיה כמה שיעורן של כוס, אמר לו נלמד סתום מן המפורש, דתני רבי חייא ארבע כוסות שאמרו ישנן רביעית של יין באיטלקי... (שקלים ח ב, וראה שם עוד)

ויין מלכות רב, אמר רב מלמד שכל אחד ואחד השקהו יין שגדול הימנו בשנים. והשתיה כדת, מאי כדת, אמר רבי חנן משום רבי מאיר כדת של תורה, מה דת של תורה אכילה מרובה משתיה, אף סעודתו של אותו רשע אכילה מרובה משתיה. אין אונס, אמר רבי אלעזר מלמד שכל אחד ואחד השקהו מיין מדינתו. (מגילה יב א)

מאי מטוב מצרים, אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר שלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו. (שם טז ב)

...ואמר לי אדא ציידא כוורא תחלי וחלבא, מיא ולא שיכרא (ישתה אחריהם), שיכרא ולא חמרא. (מועד קטן יא א)

תנא עשרה כוסות תקנו חכמים בבית האבל, שלשה קודם אכילה כדי לפתוח את בני מעיו, שלשה בתוך אכילה כדי לשרות אכילה שבמעיו, וארבעה לאחר אכילה... התחילו שותין ומשתכרין, החזירו הדבר ליושנה... (כתובות ח ב)

אמר רבי יצחק בר חנניא אמר רב הונא הכל משהין בפני השמש חוץ מבשר ויין, אמר רב חסדא בשר שמן ויין ישן, אמר רבא בשר שמן כל השנה כולה, יין ישן בתקופת תמוז. (שם סא א)

...דאמר רבי אלעזר אין פוסקין יינות לאשה... שנאמר ותקם חנה אחרי אכלה בשילה ואחרי שתה, שתה ולא שתת... מיתיבי, רגילה נותנין לה, רגילה שאני... תנא כוס אחד יפה לאשה, שנים ניוול הוא, שלשה תובעת בפה, ארבעה אפילו חמור תובעת בשוק ואינה מקפדת. אמר רבא לא שנו אלא שאין בעלה עמה, אבל בעלה עמה לית לן בה... (שם סה א, וראה שם עוד)

ודם עינב תשתה חמר, אמרו, לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה יש בו צער לבצור ולדרוך, העולם הבא מביא ענבה אחת בקרון או בספינה ומניחה בזוית ביתו, ומספק הימנה כפטוס גדול... ואין לך כל ענבה וענבה שאין בה שלשים גרבי יין, שנאמר ודם עינב תשתה חמר, אל תקרי חמר, אלא חומר. כי אתא רב דימי אמר מאי דכתיב אוסרי לגפן עירה, אין לך כל גפן וגפן שבארץ ישראל שאין צריך עיר אחת לבצור... ושמא תאמר אין בו יין, תלמוד לומר כבס ביין לבושו, ושמא תאמר שאינו אדום, תלמוד לומר ודם עינב, ושמא תאמר אינו מרוה, תלמוד לומר סותה, ושמא תאמר אין בו טעם, תלמוד לומר חכלילי עינים מיין, כל חיך שטועמו אומר לי לי, ושמא תאמר לנערים יפה ולזקנים אינו יפה, תלמוד לומר ולבן שנים מחלב, אל תיקרי לבן שינים, אלא לבן שנים... (שם קיא ב)

וכי באיזה נפש חטא זה (הנזיר), אלא שציער עצמו מן היין... (נדרים י א)

אמרה ההיא מטרוניתא לרבי יהודה, מורה ורוי (שיכור), אמר לה הימנותא בידא דההיא איתתא אי טעימנא אלא קידושא ואבדלתא וארבעה כסי דפסחא, וחוגרני צידעי מן הפסח עד העצרת, אלא חכמת אדם תאיר פניו. (שם מט ב)

אמרה ליה בת קיסר לרבי יהושע בן חנניה, תורה מפוארת בכלי מכוער, אמר לה למדי מבית אבוך, במה מניחין יין, אמרה ליה במאני דפחרא, אמר לה כולי עלמא בפחרא ואתון במאני דפחרא (חרס), אזלת ורמת חמרא במאני דכספא ודהבא, וסרי (נבאש), אמר לה אף אורייתא כן... (שם נ ב)

הנודר מן היין מותר בתבשיל שיש בו טעם יין, אמר קונם יין זה שאני טועם ונפל לתבשיל, אם יש בו בנותן טעם אסור... הנודר מן הענבים מותר ביין... (שם נב א)

הנודר מן היין מותר ביין תפוחים... (שם נג א)

איקפד רב יוסף, שמע רבא ואתא לקמיה במעלי יומא דכפורי, אשכחיה לשמעיה דהוה קא מזיג חמרא, אמר ליה הב לי דאמזיג ליה אנא, יהב ליה וקא מזיג איהו כסא דחמרא, כי קא שתי אמר הדין מזיגא דמי למיזגא דרבא בריה דרב יוסף בר חמא, אמר ליה הוא ניהו... (שם נה א)

רבי יהודה אומר קונם יין שאיני טועם עד שיהא הפסח, לא נתכוון זה אלא עד ליל פסח, עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין... (שם סג ב)

קונם יין שאני טועם, שהיין רע למעיים, אמרו לו והלא המיושן יפה למעיים, הותר במיושן... (שם סו א)

...והכי קאמר, מי גרם לה לעבירה, יין, וקאמר כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין... (נזיר ב א)

מאי טעמא דרבי שמעון, אמר קרא מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג, ורבנן מאי טעמא, אמר קרא מיין ושכר יזיר, ורבי שמעון נמי מיין ושכר יזיר, ההוא מיבעי ליה לאסור יין מצוה כיין הרשות, מאי היא, קדושתא ואבדלתא... (שם ג ב, וראה שם עוד)

דתניא רבי אלעזר הקפר אומר, מה תלמוד לומר מאשר חטא על הנפש, וכי באיזו נפש חטא זה, אלא מפני שציער עצמו מן היין נקרא חוטא... (שם כב א)

...ומאיימין עליה (על הסוטה)... ואומר לה, בתי, הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה... (סוטה ז א)

בעקבות משיחא... הגפן תתן פריה והיין ביוקר... (שם מט ב)

אמר רב חסדא שיתין מיני חמרא הוו, מעליא דכולהו סומקא ריחנא, גריעא דכולהו טיליא חיוורא. (גיטין ע א)

יוציא לו שתות (חסרונות) ליין, רבי יהודה אומר חומש... ולא פליגי, באתריה דמר חפו בקירא ולא מייץ טפי, באתריה דמר חפו בכופרא ומייץ טפי... (בבא מציעא מ א)

אין מערבין שמרי יין ביין אבל נותן לו את שמריו, מי שנתערב מים ביינו לא ימכרנו בחנות אלא אם כן הודיעו, ולא לתגר אף על פי שהודיעו שאינו אלא לרמות בו, מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו. התגר נוטל... מה' גיתות ונותן לתוך פיטום אחת, ובלבד שלא יתכוון לערב... (שם ס א, וראה שם עוד)

פחד קשה יין מפיגו, יין קשה שינה מפכחתו... (בבא בתרא י א)

אמר רב הונא בריה דרב יהושע הרגיל ביין אפילו לבו אטום כבתולה יין מפקחו, שנאמר ותירוש ינובב בתולות. (שם יב ב)

לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת אוצרו של חברו ולא רפת בקר, באמת ביין התירו אבל לא רפת בקר... תנא ביין התירו מפני שמשביחו ולא רפת בקר מפני שמסריחו, אמר רב יוסף האי דידן אפילו קוטרא (עשן) דשרגא נמי קשיא ליה... (שם כ ב)

...דכתיב בראש כל מותנא אנא דם, בראש כל חיין אנא חמר... מן דדרכיה למיתת משקו ליה  חמרא וחיי, אלא הכי בעי למכתב בראש כל מרעין אנא דם, בראש כל אסוון אנא חמר... באתר דלית חמר תמן מתבעו סמנין. (שם נח ב)

תנו רבנן כשחרב הבית בשניה רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. נטפל להן רבי יהושע, אמר להן, בני, מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין, אמרו לו נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי המזבח ועכשיו בטל, נשתה יין שמנסכין ממנו על גבי המזבח ועכשיו בטל, אמר להם אם כן לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות... מים לא נשתה שכבר בטל נסוך המים, שתקו, אמר להן, בני בואו ואומר לכם, שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה, ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר, שאין גוזרין גזירה על הצבור, אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה... (שם ס ב)

תניא נמי הכי, אין אוצרין פירות דברים שיש בהן חיי נפש, כגון יינות... תנו רבנן אין מוציאין פירות מארץ ישראל דברים שיש בהן חיי נפש, כגון יינות שמנים וסלתות, רבי יהודה בן בתירא מתיר ביין מפני שממעט את התיפלה... (שם צ ב)

המוכר... מרתף של יין מקבל עליו עשר קוססות (יין רע) למאה... (שם צג ב, וראה עוד צה א)

איתמר המוכר חבית יין לחברו והחמיצה, אמר רב כל ג' ימים הראשונים ברשות מוכר, מכאן ואילך ברשות לוקח, ושמואל אמר חמרא אכתפא דמאריה שוואר... (שם צו א, וראה שם עוד)

אמר רב אין אומרים קידוש היום אלא על היין הראוי לינסך על גבי המזבח, אילימא למעוטי יין מגתו, והא תאני רבי חייא יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר... דאמר סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום, ואלא למעוטיה מפניה (של חבית) ומשוליה... ואלא למעוטי יין כושי בורק היליסטון של מרתף של צמוקים, והא תניא בכולן לא יביא ואם הביא כשר, ואלא למעוטי יין קוסס מזוג מגולה ושל שמרים ושריחו רע... בעה מיניה רב כהנא חמוה דרב משרשיא מרבא חמר חווריין מהו, אמר ליה אל תרא יין כי יתאדם... המוכר יין לחבירו והחמיץ אינו חייב באחריותו, ואם ידוע שיינו מחמיץ הרי זה מקח טעות, ואם אמר לו יין מבושם אני מוכר לך חייב להעמיד לו עד העצרת, וישן משל אשתקד, ומיושן משל ג' שנים... ופליגא דרב חייא בר יוסף, דאמר חמרא מזלא דמריה גרים, שנאמר ואף כי היין בוגד גבר יהיר וגו'... (שם צז א, וראה שם עוד)

...ויין שלא בזמן ביאה שרי, והתניא רבי אומר, אומר אני כהנים אסורין לשתות יין לעולם, אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו, ואמר אביי כמאן שתי כהני חמרא האידנא, כרבי, מכלל דרבנן אסרי, התם היינו טעמא מהרה יבנה בית המקדש, ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא... התם נמי אפשר דניים פורתא ועייל, דאמר רב אחא דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגין את היין, ולאו איתמר עלה, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, לא שנו אלא ששתה כדי רביעית, אבל יותר מכדי רביעית, כל שכן דדרך טורדתו ושינה משכרתו, רב אשי אמר שתויין דמחלי עבודה גזרו בהו רבנן, מיתיבי ואלו שבמיתה, פרועי ראש ושתויי יין... ומינה, מה שתויי יין דמחלי עבודה... (סנהדרין כב ב)

אמר ליה רבי חייא, רבי, אל ירע בעיניך, יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד. (שם לח א)

יין מאי טעמא לא ישתו (סנהדרין אותו היום), אמר רבי אחא בר חנינא אמר קרא ולרוזנים אי שכר, העוסקין ברזו של עולם אל ישתכרו. (שם מב א)

מאימתי חייב (בן סורר ומורה), משיאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין האיטלקי... ויין מגיתו עד כמה, כל זמן שהוא תוסס, והתניא יין תוסס אין בו משום גילוי, וכמה תסיסתו שלשה ימים... הכא משום אימשוכי הוא, ובכל שהוא לא מימשיך, ויין עד מ' יום, אמר רבי חנן לא נברא יין בעולם אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים, שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש. אמר רבי יצחק מאי דכתיב אל תרא יין כי יתאדם, אל תרא יין שמאדים פנים של רשעים בעולם הזה, ומלבין פניהם לעולם הבא. רבא אמר אל תרא יין כי יתאדם, אל תרא יין שאחריתו דם. רב כהנא רמי, כתיב ישמח וקרינן ישמח, זכה משמחו, לא זכה משממהו, והיינו דקאמר רבא חמרא וריחני פיקחין. אמר רב עמרם בריה דרבי שמעון בר אבא אמר רבי חנינא, מאי דכתיב למי אוי למי אבוי למי מדנים, למי שיח למי פצעים חנם למאחרים על היין. דריש עובר גלילאה, י"ג ווי"ן נאמרו ביין, ויחל נח וגו'... אמר לו הקב"ה לנח, לא היה לך ללמד מאדם הראשון, שלא גרם לו אלא יין, כמאן דאמר אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה... שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין... אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין, אמרה לו, מה לך אצל מלכים ששותים יין ומשתכרים ואומרים למה לנו א-ל, ולרוזנים אי שכר, מי שכל רזי עולם גלויים לו ישתה יין וישתכר, אמר רבי יצחק מניין שחזר שלמה והודה לאמו, דכתיב כי בער אנכי ולא מאיש ולא בינת אדם לי, כי בער אנכי מאיש מנח, דכתיב ויחל נח איש האדמה, ולא בינת אדם לי זה אדם הראשון. (שם ע א)

יין ושינה לרשעים הנאה להן והנאה לעולם, ולצדיקים רע להן ורע לעולם. (שם עא ב)

אלו דברים של עכו"ם אסורין ואיסורן איסור הנאה, היין והחומץ של עובדי כוכבים שהיה מתחלתו יין, וחרס הדרייני, יין מנלן, אמר רבה בר אבוה אמר קרא אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם, מה זבח אסור בהנאה, אף יין נמי אסור בהנאה... אמר רבי אילעא שנינו יין מבושל של עובדי כוכבים שהיה מתחלתו יין אסור, פשיטא, משום דאיבשיל פקע ליה איסורא, אמר רב אשי הא אתא לאשמועינן יין מבושל משלנו ביד עכו"ם אין צריך חותם בתוך חותם... (עבודה זרה כט ב, וראה שם עוד)

וכן יין תפוחים של עכו"ם הבאין מן האוצר ומן ההפתק ומן הסלולה מותרין, הנמכר בקטלוזא אסור מפני שמערבין בו יין. תנו רבנן, פעם אחת חש רבי במעיו, אמר כלום יש אדם שיודע יין תפוחים של עכו"ם אסור או מותר, אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי, פעם אחת חש אבא במעיו והביאו לו יין תפוחים של עכו"ם של ע' שנה, ושתה ונתרפא... (שם מ ב)

ההוא גברא דאיתערב ליה חביתא דיין נסך בחמריה, אתא לקמיה דרב חסדא, אמר שקול ארבע זוזי ושדי בנהרא ונתירו לך. (שם מט ב) 

חמשה דברים משיבין את הלימוד... והרגיל ביין ובשמים. (הוריות יג ב)

רבי דוסא בן הרכינס אומר, שינה של שחרית ויין של צהרים... מוציאין את האדם מן העולם. (אבות ג י)

מאין היו מביאין את היין, קדוים ועטולין אלפא ליין, שניה להן בית רימה ובית לבן בהר וכפר סיגנא בבקעה, כל ארצות היו כשרות, אלא מיכן היו מביאין, אין מביאין לא מבית הזבלים ולא מבית השלחים, ולא ממה שנזרע ביניהם, ואם הביא כשר. אין מביאין הליסטיון ואם הביא כשר, אין מביאין ישן דברי רבי, וחכמים מכשירין, אין מביאין לא מתוק ולא מעושן ולא מבושל, ואם הביא פסול, ואין מביאין מן הדליות אלא מן הרגליות ומן הכרמים העבודין, ולא כונסין אותו בחצבין גדולים אלא בחביות קטנות, ואינו ממלא את החבית עד פיה, כדי שיהא ריחו נודף, אינו מביא מפיה מפני הקמחין ולא משוליה מפני השמרים, אלא מביא משלישה מאמצעה... (מנחות פו ב, וראה שם עוד)

מתנדבין יין ואין מתנדבין שמן... (שם קד ב)

הרי עלי יין לא יפחות משלשה לוגין... תנו רבנן אזרח, מלמד שמתנדבין יין, וכמה, שלשה לוגין, ומנין שאם רצה להוסיף יוסיף, תלמוד לומר יהיה, יכול יפחות, תלמוד לומר ככה. (שם קז א)

אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן תן חיים לנערותיך, מיכן למדה תורה דרך ארץ שלא ילמד אדם את בנו בשר ויין. (חולין פד א)

והא אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מניין שאין אומרים שירה אלא על היין, שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואנשים, אלקים במה משמח, מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין... (ערכין יא א)

דאמר רבי יוחנן כשם שהדיבור רע ליין, כן הדיבור יפה לבשמים. (כריתות ו ב)

תנו רבנן, יין ושכר אל תשת, יכול אפילו כל שהוא אפילו מגיתו, תלמוד לומר ושכר, אין אסור אלא כדי לשכר, וכמה כדי לשכר, רביעית יין בן מ' יום, אם כן מה תלמוד לומר יין, לומר לך שמוזהרין עליו כל שהוא ומוזהרין עליו מגתו, רבי יהודה אומר יין, אין לי אלא יין, שאר משכרין מניין, תלמוד לומר ושכר, אם כן מה תלמוד לומר יין, על היין במיתה, ועל שאר משקין באזהרה... (שם יג ב, וראה שם עוד)

תניא אבא שאול אומר, קובר מתים הייתי, והייתי מסתכל בעצמות של מתים, השותה יין חי עצמותיו שרופין, מזוג עצמותיו סכויין, כראוי עצמותיו משוחין, וכל מי ששתייתו מרובה מאכילתו עצמותיו שרופין... (נדה כד ב)

תלמוד ירושלמי:

יין בזמן שהוא כמות שהוא אומר עליו בורא פרי העץ, ואין נוטלין ממנו לידים, בזמן שהוא מזוג אומר עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים, דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים בין חי בין מזוג אומרים עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים... (ברכות מב א, וראה שם עוד)

אבא בר רב הונא אמר יין ישן יין חדש צריך לברך, שינוי יין אין צריך לברך... מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה, ואומר חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון. (שם נ ב)

אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים מברכין, רבי זריקא בשם רבי יוסי בן חנינא מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא, נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא מילתא דרבי יוסה פליגא אדרבי יונה, דרבי יונה טעם כסא ומתקן לה... (שם נה ב, וראה שם עוד)

דתני רבי ישמעאל בי רבי יוסי אומר משום אביו תורמין מן היין על החומץ אבל לא מן החומץ על היין, עבר ותרם תרומתו תרומה, רבי אומר, היין והחומץ שני מינין הן, אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה... (כלאים א ב)

אין תורמין זיתים על השמן ולא ענבים על היין, ואם תרמו, בית שמאי אומרים תרומת עצמם בהן, ובית הלל אומרים אין תרומתן תרומה... (תרומות ה א)

אין תורמין שמן על זיתים הנכתשין ולא יין על ענבים הנדרכות, ואם תרם תרומתו תרומה ויחזור ויתרום, הראשונה מדמעת בפני עצמה וחייבים עליה חומש אבל לא שניה. ותורמין... ויין על ענבים לעשותן צמוקין... (שם ז א)

ותורמין... ויין שאינו מבושל על המבושל, ולא מן המבושל על שאינו מבושל... (שם יג ב)

יין של תרומה שנתגלה ישפך, ואין צריך לומר של חולין. שלשה משקין אסורים משום גילוי, המים והיין והחלב, ושאר כל המשקין מותרין... המשמרת של יין אסורה משום גילוי, ורבי נחמיה מתיר. רבי יעקב בר אחא רבי שמעון בר בא בשם רבי חנינא יין שנתגלה ישפך, ואפילו של תרומה, תבשיל שבישלו במים המגולין, אפילו של תרומה ישפך, ואין צריך לומר של חולין. אמר רבי יוסי מתניתין אמרה כן... חברייא בשם רבי יוחנן יין שנתגלה אסור לשתותו, ואם שיהו והחמיץ מאליו אסור... רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי החד והמר והמתוק אין בו משום גילוי, רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי החד והמר והמתוק אין בהן לא משום גילוי ולא משום יין נסך... (שם מב א, וראה שם עוד)

כמה הוא שיעורן של כוסות, רבי אבין אמר טיטרון ורביע... מהו לצאת ביין של שביעית, תני רבי הושעיה יוצאין ביין של שביעית, מהו לצאת בקונדיטון, מן מה דתני בר קפרא קונדיטון כיין, הדא אמרה יוצאין בקונדיטון, מהו לצאת מזוגין, מן מה דתני רבי חייה ארבעה כוסות שאמרו יוצאין בהן בין חיין בין מזוגין והוא שיהא בהן טעם ומראה יין. אמר רבי ירמיה מצוה לצאת ביין אדום, מה טעמא, אל תרא יין כי יתאדם. תני מבושל כדי לתבל, מהו לצאת ביין מבושל, רבי יונה אמר יוצאין ביין מבושל, רבי יונה כדעתיה, דרבי יונה שתי ארבעתי כסיי דלילי פיסחא וחזר רישיה עד עצרתא, ורבי יודא בי רבי אליעאי שתי ארבעתי כסוי דלילי פיסחא וחזר רישיה עד חגא... (שבת נד א, וראה שם עוד)

בראשונה שהיו עושין יין בטהרה לנסכים לא היה יין מחמיץ, והוון יהבין בגויה שערין בגין דיחמע, והוו צווחין ליה סבימיה דרומיה. (פסחים יט ב)

מה בין יין שבתוך המזון מה בין יין של אחר המזון, יין של אחר המזון משכר, שבתוך המזון אינו משכר. (שם עא א)

וכן מי שהיה יינו בתוך הבור ואירעו אבל או אונס או שהטעוהו זולף וגומר וגף כדרכו דברי רבי יוסי, רבי יהודה אומר עושה לו למודים בשביל שלא יחמיץ, אמר רבי זעירא לא אמר אלא וכן מי שהיה יינו בתוך הבור, הא בתחילה אסור... (מועד קטן ח א, וראה שם עוד)

בשלשה פרקים בודקין את היין, בקדים של מוצאי החג, ובהוצאת סמדר, ובשעת כניסת מים לבוסר... יין מגיתו מפרישין עליו בחזקת שהוא יין עד ארבעים יום, רבי יהודה אומר עד הפרק, אמר קולא וחומרא... (גיטין יט א, וראה שם עוד)

...שהיין מגיתו שהיין קוסס מערבין בו ומשתתפין בו, ומברכין עליו ומזמנין עליו, ומקדשין בו את הכלה, ומנחמין בו את האבל, ונמכר בחנות לשם יין, והמוכר לחבירו יין סתם לא מכר לו יין קוסס, ואסור בהורייה ובהיתר נדרים, ועל בית המקדש לית לך אלא שהוא אסור על גבי המזבח, וההן בן סורר ומורה צריכה (בעיא)... (סוטה לז ב)

תוספתא:

שתויי יין פוסל בעבודה וחייב מיתה, איזהו שתוי יין, כל ששתה רביעית יין בן ארבעים יום, הימנו ולמעלה שתה מגיתו יתר מרביעית פטור, שתה פחות מרביעית בן ארבע בן חמש שנים חייב, בין שמזגו ושתאו ובין ששתאו חצאין חייב, רבי אליעזר אומר שתאו כולו כאחד חייב, מזגו ושתאו או שתאו חצאין פטור, רבי יהודה אומר על היין במיתה ועל המשכרין באזהרה, לפיכך אם אכל דבילה קעילית או ששתה חלב ודבש הרי זה לוקה ארבעים, ועובר בלא תעשה, וכשם שאם היה כהן פסול בעבודה וחייב במיתה, כך אם היה חכם או תלמיד חכם אסור ללמד ולהורות, רבי יוסי ברבי יהודה אומר אם היה חכם מותר ללמוד. (כריתות פרק א)

אבות דרבי נתן:

יין של צהרים כיצד, מלמד שלא יתכוון אדם לשתות יין בצהרים, שכל זמן שאדם שותה יין בצהרים נמצא בטל מכל התורה כולה, שנאמר אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו...(כא א)

ח' דברים רובן קשה ומיעוטן יפה, יין, מלאכה שינה... (שם לז ה)

מדרש רבה:

רבי יהודה אמר רבי חנין בשם רבי שמואל ברבי יצחק ויגל אין כתוב כאן אלא ויתגל, גרם גלות לו ולדורות, עשרת השבטים לא גלו אלא בשביל היין, הדא הוא דכתיב (עמוס ו') השותים במזרקי יין, שבט יהודה ובנימין לא גלו אלא בשביל יין, שנאמר (שם כ"ח) גם אלה ביין שגו ובשכר תעו... (בראשית לז ז)

...לחם זו לחם הפנים, ויין אלו הנסכים, ורבנן אמרי תורה גילה לו, שנאמר (משלי ט') לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. (שם מג ז)

ולא כן אמר רבי יוחנן הכל הולך אחר הפתרון חוץ מן היין, יש מי ששותה אותו וטוב לו, ויש מי ששותה אותו ורע לו, תלמיד חכם שותה וטוב לו, עם הארץ שותה ורע לו... (שם פט י)

אוסרי לגפן עירה, רבי יהודה אומר גפן שכחה רע אוסרין לה ברקום אחד, ולשרקה שני אתונות, כבס ביין לבושו זה החלב, ובדם ענבים סותה זה האדום... כבס ביין לבושו שהוא מחוור להן דברי תורה, ובדם ענבים סותה שהוא מחוור להם טעויותיהן... דבר אחר חכלילי עינים מיין אלו בני דרום שעיניהם כחולות וכחם יפה לתלמוד תורה, ולבן שנים מחלב, יפה יין לבן שנים יותר מחלב לתינוק, עמד אחד עם חבירו בדרום, אמר לו אם יין חרדלי שתית יין הוא, ואם יין גורדלי שתית יין רע שתית. (שם צח יד וטו)

יין ושכר אל תשת, הדא הוא דכתיב אל תרא יין כי יתאדם, מהו כי יתאדם, כי יתאוה לדם נדה ולדם זבה, כי יתן בכוס עינו, בכיס כתיב, לשון נקי הוא, כדכתיב כיס אחד יהיה לכולנו, יתהלך במישרים, סוף שאשתו אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי ואינו פורש, אמר רבי אסי אם תלמיד חכם הוא סוף שמטמא את הטהור ומטהר את הטמא. דבר אחר אל תרא יין כי יתאדם, ודאי מסמיק ליה, כי יתן בכוס עינו, הוא נותן עינו בכוס, וחנוני נותן עינו בכיס, יתהלך במישרים, סוף דהוא עביד ביתיה מישרה, מה הדין קדרה דנחשא עביד קדרה דחספא, עבד מזבין לה ושתי חמרא בטמיתיה. רבי יצחק בר רדיפא אומר בשם רבי אמי סוף שהוא מוכר את כלי ביתו ושותה בהן יין.

אמר רבי אחא מעשה באחד שהיה מוכר כלי ביתו ושותה בהן יין, אמרין בנייא לית הדין אבונן שביק לן כלום, אשקוניה ושכרוניה ואפקוניה ויתבוניה בחד בית עולם. עברין שפיין בתרע בית עולם, שמעון אנגריא במדינתא, פרקין טעוניהון בגו בית עולם, ואזלון למחמי קלא במדינתא, אתער משנתיה, חמא זיקא יהיבא לעיל מן רישיה, שרא יתיה ויהב יתיה בפומיה. בתר ג' יומין אמרין בנייא לית אנן אזלינן וחזינן מה ההוא אבונן עביד, אזלון ואשכחוניה והא זיקא יהיב בפומיה, אמרין אוף הכא לא שבק לך ברייך, הואיל ויהב לך לית אנן ידעין מה נעבד לך, עבדון ביניהון תקנה, כל חד וחד הוה משקא ליה חד יומא...

עובדא הוה בחד בר נש דהוה אליף למשתי תרי עשר קסטין דחמר בכל יומא ויומא. יומא חד אשתי חד עשר קסטין, דמיך ולא אתא שינתא. קם בחשוכא אזל לגבי קפילא, אמר ליה זבין לי חד קיסטא, אמר ליה לא פתחנא לך, דהיא חשוכה וצרי לי נטוריא. תלה עיניה וחזא נוקבא בתרעא, אמר ליה הב לי מיניה בהדיה נוקבא את מפני מלגאו ואנא שתי מלבר. עבד ליה כן, אשתי ודמיך קדם תרעא. עברין עליה נטוריה, סבוריניה דהיה גנב, מחוניה ופדעוניה, קרו עליה למי פצעים חנם למי חכלילות עינים למי שמשין דעיינין, כל אלה למי, למאחרים על היין...

מה כתיב ביה בסוף, אחריתו כנחש ישך וכו', מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש היין בין אדם לחוה, דאמר רבי יהודה ברבי אלעאי אותו העץ שאכל ממנו אדם הראשון ענבים היה. ענבימו ענבי ראש וגו', הללו הביאו מרירות לעולם. דבר אחר וכצפעוני יפריש, מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש היין בין נח לבניו לעבדות... דבר אחר כך הפריש היין בין לוט לבנותיו לממזרות... דבר אחר כך הפריש בין אהרן ובניו למיתה, דתני רבי שמעון לא מתו בניו של אהרן אלא על שנכנסו שתויי יין לאהל מועד... (ויקרא יב א)

אל למלכים שתו יין, אל ישתו מלכים יין שמא ישכחו ויאמרו כאותו שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו, ולרוזנים אי שכר, או כתיב, אוי מן קדם חמרא, פן ישתה וישכח מחקק, כל השותה יין הרבה סוף שהוא שוכחי ברמ"ח אברים שבו... מחקק כתיב, ואינון רמ"ח, רבי חנינא בר פפא אמר, אמר הקב"ה בית גדול היה לי ולא החרבתיו אלא מפני היין, רבנין אמרי שני רוזנים היו לי ולא מתו אלא מפני היין... אמר הקב"ה לפי שבעולם הזה היין תקלה לעולם, לעתיד לבא אני עושהו שמחה, הדא הוא דכתיב, והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. (שם שם ד)

איש או אשה כי יפליא, מה כתיב למעלה, (במדבר ה') זאת תורת הקנאות, וכי מה ענין זה לזה, אלא כשהם משקין את הסוטה היו אומרים לה הרבה יין עושה, וכל ישראל עומדים שם אנשים ונשים, ואם היתה טמאה וצבתה בטנה וגו', וכשם שבודקים אותה כך בודקים אותו, והיו ישראל האנשים והנשים באים לתוך בתיהם ואומרים, אוי לו לפלוני ולפלונית ששתו יין ונשתכרו ועברו עבירות ומתו, נשבע אני שאיני שותה יין לעולם... (במדבר י ד)

...למי חכלילות עינים, זו הזונה, שמשקה את הנואף יין, כמו דכתיב, (בראשית מ"ט) חכלילי עינים מיין... כל אלו למי, למאחרים על היין, מכאן שהיין גורם. לבאים לחקור ממסך, מן דשמע הן אית ליה חמר טבא רדיף בתריה, אל תרא יין כי יתאדם, הזהירה רוח הקודש על היין שלא ישתכר אדם, למה כי יתאדם, כי יתאוה לדם נדה ולדם זבה. כי יתן בכוס עינו, בכיס כתיב, על ידי הכוס יתן עינו בכיס, לשון נקי דברה תורה, שיבא על הערוה, יתהלך מישרים, סוף אשתו אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי, ואינו פורש. אמר רבי אסי אם תלמיד חכם הוא סוף שמטמא את הטהור ומטהר את הטמא. דבר אחר יתהלך במישרים, דסוף שהוא מתיר את העבירות, ועושה אותן הפקר במישור, מסיח עם אשה בשוק מנבל פיו דברים רעים בשכרות ואינו מתבייש. אחריתו כנחש יישך, מה הנחש על ידי שהסית לחוה לשתות יין נתקללה האדמה בעבורו, שנאמר ארורה האדמה בעבורך (בראשית ג')... מה צפעון זה מפריש את האדם מדרכי חיים לדרכי המות, לפי שהיין גורם לו לעבוד עבודה זרה, הדא הוא דכתיב (משלי כ"ג) עיניך יראו זרות. דבר אחר שהוא בא על אשת איש, כמה דכתיב (משלי ה') ולמה תשגה בני בזרה. דבר אחר שיעשה את המצוות זרות, כמה דכתיב (תהלים קי"ט) ארורים השוגים וגו', ואין זדים אלא הטועים בעבור היין, כמה דכתיב, (משלי כ"א) זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון. זה שכרו שנקרא יהיר ולץ, יהיר מניין, שנאמר (חבקוק ב'), ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה, לץ מניין, דכתיב (משלי כ') לץ היין וגו', ולבך ידבר תהפוכות, שהוא הופך פניו מן הקב"ה ומן המצוות, כמו דכתיב, (דברים ל"ב) כי דור תהפוכות המה. והיית כשוכב בלב ים זה נח, ששכב בתבה י"ב חודש בתוך מי מבול, ועל ששתה ונשתכר אירע בו פסול שנסתרס, וכשוכב בראש חבר, זהו אדם הקדמוני, שהוא היה ראש לכל בני אדם, שעל ידי היין נקנסה עליו מיתה, וגרם להביא חבלי מוות לעולם. 

הכוני בל חליתי, אוי לו לנואף, שאינו לומד דעת ממה שעברו עליו, הוא ראה מה אירע לסוטה על ידי היין, ולא למד דעת, הלמוני בל ידעתי, ראה בתורה מה אירע לנואף על ידי היין ולא ידע להבין, אלא אמר מתי אבקשנו עוד, שכל זמן שיהיה לו פנאי להתעסק בזנות ירדוף אחריה, הא למדנו שהיין גורם לזנות, ולכך כתב הקב"ה פרשת נזיר אחר פרשת סוטה... אלא הירא מן החטא יזיר עצמו מן היין. (שם שם ו)

...אל למלכים שתו יין, מה לך להשוות עצמך למלכים השותים יין ומשתכרין ועושין כל מיני זמה, אל תעשה כמעשיהם. ולרוזנים אי שכר, מי שכל רזי עולם גלוים לו ישתה יין וישתכר, פן ישתה וישכח מחוקק, אמר רבי שמעון אלו דברי תורה החקוקים, וכתיב בהן לא תנאף, וישנה דין כל בני עוני, אמרה לו הדין נמסר למלכות בית דוד, כמה דכתיב, (ירמיה כ"א) בית דוד דינו לבקר משפט, תשתה יין ותשנה דין כל בני עוני, תזכה את החייב ותחייב את הזכאי, מכאן אמרו דיין ששתה רביעית יין אל ידון, וכן חכם ששתה רביעית יין אל יורה.

תנו שכר לאובד ויין למרי נפש (משלי ל"א), אמר רבי חנן לא נברא יין בעולם אלא לשלם שכר לרשעים בעולם הזה, שהם אבודים לעולם הבא, ולנחם אבלים, הדא הוא דכתיב ויין למרי נפש. מכאן אמרו כל הנהרגים בבית דין היו משקין אותו יין חי, כדי שתטרוף דעתו עליו... ועמלו על מרי נפש, הוא אומר שמתו לו בנים ובנות והוא מר נפש, והיין ישמח לב ולא יזכר עוד את צערו... (שם שם ח)

...מהו לממסך שכר, שהיו מוסכים יין חזק ביין קל כדי להשתכר בו. מעשה בחבורה אחת של זלין שהיו יושבים ושותים יין עד חצי הלילה, ולא היו משתכרים, בא להם יין, אמרו למזוג יין ביין, היו עושים כן עד שנכנס בהם היין, עמדו והכו זה את זה מתוך השכרות, נפלה הצוחה בעיר, ובא הלופר ותפשם ומסרם למלכות ונאבדו כולם, מי גרם להם, היין שהיו שותים... היין והדעת נמשלו ככימה ועקרב, כל שעה שכימה נראית ברקיע אין עקרב נראה ברקיע, כך היין משול בעקרב והדעת משולה בכימה, מה עקרב מכה בעוקצו, כך היין מכה בסופו, שנאמר (משלי כ"ג) אחריתו כנחש ישוך, וכשם שהכימה מבשלת את הפירות ונותנת בהם טעם, כך הדעת נותנת ריח וטעם בדבריו של אדם, נכנס היין יצא הדעת, כל מקום שיש יין אין דעת, נכנס יין יצא סוד, יין חשבונו ע' וסוד חשבונו ע'. הדעת מתחלקת בארבע חלקים, ב' בשתי הכליות, וחלק אחד בפה, וחלק אחד בלב... וכנגדן נתנו חכמים שיעור לשכרות בד' רביעית יין חי, שהן ד' כוסות, שתה אדם כוס א' שהוא רביעית, יצא האדם מרביעית דעתו, שתה כוס ד' יצא כל דעתו, נשתעממו כל הכליות ונטרף לבו והלשון נפסק, מבקש לדבר ואינו יכול, אלא לשונו עגום, לכך אמרו כהן ששתה רביעית יין פסול לעבודה, ישראל ששתה רביעית פסול מלדון, ללמדך שאין טוב יוצא מן היין. (שם שם כא)

...רבי יוסי הגלילי אומר, מיין ושכר יזיר, למה כפל הכתוב יין ושכר, הלא יין הוא שכר ושכר הוא יין, לפי שהוא אומר (דברים כ"ד) ואכלת לפני ה' וגו', יכול אף הנזיר במשמע, ומה אני מקיים מיין ושכר יזיר, בשאר כל המינים חוץ מיין מצוה, או אף ביין מצוה, ומה אני מקיים ואכלת לפני ה' אלקיך וגו', בשאר כל אדם חוץ מן הנזיר, תלמוד לומר מיין ושכר יזיר, לעשות יין מצוה כיין רשות. רבי אלעזר הקפר אומר יין זה מזוג, שכר זה חי, או אינו אלא יין זה חי, תלמוד לומר ונסכו יין רביעית ההין, ואומר הסך נסך שכר, חי אתה מנסך, ואין אתה מנסך מזוג... (שם שם כג)

מדרש תנחומא:

...אמרו רז"ל, כשבא נח ליטע כרם, בא שטן ועמד לפניו, אמר לו מה אתה נוטע, אמר לו כרם, אמר לו מה טיבו, פירותיו מתוקים בין לחים בין יבשים, ועושין מהן יין המשמח לבבות, דכתיב ויין ישמח לבב אנוש (תהלים ק"ד), אמר לו שטן בא ונשתתף שנינו בכרם זה, אמר לו לחיי. מה עשה שטן, הביא כבש והרגו תחת הגפן, אחר כך הביא ארי והרגו, ואחר כך הביא חזיר והרגו, ואחר כך הביא קוף והרגו תחת הכרם, והטיפו דמן באותו הכרם והשקוהו מדמיהן. רמז לו שקודם שישתה אדם מן היין הרי הוא תם ככבש זו שאינה יודעת כלום, שתה כהוגן הרי הוא גבור כארי, ואומר אין כמותו בעולם, כיון ששתה יותר מדאי נעשה כחזיר מתלכלך במי רגלים ובדבר אחר, נשתכר נעשה כקוף עומד ומרקד ומשחק ומוציא לפני הכל נבלות פה ואינו יודע מה יעשה. וכל זה אירע לנח הצדיק... (נח יג)

...ומה ראה יין שתהא ברכתו משונה מכל המשקין, שהיה מתנסך על גבי המזבח, ולא עוד אלא שהוא גרם ליעקב ליטול את הברכות... (תולדות י)

...למה הוא מצוה על היין, שכל השותה יין החבורות ופצעים ובושת וחרפה באות עליו, ורוח הקדש צווחת למי אוי למי אבוי וגו' למאחרים על היין... אל תרא יין כי יתאדם, אחריתו דם, דם נאה מבחוץ ורע מבפנים, ולא תאמר שהוא יפה מבפנים כשם שהוא מבחוץ, כי יתן בכוס עינו, בכיס כתיב, השכור נותן עינו בכוס לשתות, והחנוני נותן עינו בכיס. כי יתן בכוס עינו, רואה את חבירו שותה, והוא אומר לו מזוג לי ואני שותה, ומתלכלך ברעי ובמימי רגלים. יתהלך במישרים סופו למכור כל חפצי ביתו ואין לו לא בגד ולא תשמישי הבית ולא כלום... סוף שהוא מתיר את העבירות... אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום, בלשון עברי שמו יין, ובלשון ארמי חמר, בגימטריא רמ"ח כנגד אברים שבאדם, היין נכנס בכל אבר ואבר והגוף מתרשל והדעת מטלטלת, נכנס היין והדעת יוצאת, לכך נצטוה כהן גדול שלא ישתה יין בשעת עבודה, כדי שלא תטלטל דעתו אלא משמר התורה ומשמר הדעת... אלא אף לעולם שמרו עצמכם מן היין, שנאמר (ויקרא י') חקת עולם לדורותיכם, לפיכך שמרו עצמכם מן היין, שהוא סימן קללה... (שמיני ה, וראה שם עוד)

...ולכך הזהרו מן היין, כי היין מביא את האדם לכל עבירות שבעולם לזנות ולשפיכות דמים, והלא משמח לב האדם, ומשבחו הכתוב כמו הקורא בתורה, שנאמר ויין ישמח לבב אנוש (תהלים ק"ד), ואומר פקודי ה' ישרים משמחי לב (שם י"ט), ועוד כי לעוסק בתורה ובפקודיו ינחיל גן עדן, כמו שנאמר (דברים ל') כי הוא חייך ואורך ימיך, והשכור בעוד שהיין בו הוא יושב בשמחה כמו הוא יושב בגן עדן. 

כמו ההוא תלמידא דהוה חסיד, והוה ליה אבא ושתי חמרא טובא, ובכל עידן דהוה נפיל בשוקא אתו עולמיא ומכין יתיה באבנים וצווחין וקורין בתרוי חזו שיכרא. וכשראה בנו החסיד הוא מכלים ושואל את נפשו למות, ובכל יום אומר לו אבא, אני אשגר ויביאו לך לביתך מכל היין שמוכרין במדינה, ולא תלך לשתות בבית היין, שאתה עושה חרפה ממני וממך. והוא אומר לו כן פעם אחת ושתים בכל יום, עד שאמר אביו שיעשה כמו שהוא אומר. וכן עשה החסיד, שהוא עושה לו בכל יום ובכל לילה מאכל ומשתה ומישנו במטתו, ואחר הולך לו. פעם אחת היה יורד מטר, ויצא החסיד לשוק, והיה הולך לבית הכנסת לתפלה, וראה שכור אחד שהוא שוכב בשוק ואמת המים יורדת עליו, והבחורים והנערים מכין אותו באבנים ובצרורין ומשליכין חומר בפניו ובתוך פיו. כשראה זה החסיד אמר בלבו, אלך לאבא ואביאנו לכאן, ואראה לו זה השכור והחרפה שעושין ממנו, אולי ימנע פיו מלשתות בבית היין ולהשתכר, וכן עשה, מה עשה אביו הזקן, הלך אצל השכור ושאל לו באיזה בית שתה אותו יין שהיה משתכר בו... אמר לו, בני, בחיי אין לי תענוג וגן עדן אלא זה, כששמע החסיד הלך לו במפח נפש. 

אבל לא שמחת היין הפקודים והתורה, כי היין כשיצא מגופו והיגון בא בלבו, זה יוצא וזה בא, והתורה והמצוה הוא העונג והשמחה בעולם הזה ובעולם הבא... (שם יא)

מדרש תנחומא הקדום:

...וכל הדברים הללו על ידי היין הגיעו, כך בכל מקום שאתה מוצא יין אתה מוצא כשלון, וכן נח על ידי יין, וכן בשבטים שישבו לאכל לחם מכרו את יוסף אחיהם, וכן בשטים... וכן במעשה העגל על ידי יין, וישב העם לאכול ושתה (שמות ל"ב), והשבטים לא גלו אלא מתוך היין, שנאמר הוי משכימי בבקר שכר ירדופו (ישעיה ה')... אמר הקב"ה בעולם הזה עשוי לתקלה, אבל לעולם הבא אני עושה את היין עסיס, שנאמר (יואל ד') והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס וגו'. (נח כא)

...מהיכן היה לו יין, הרי מצאנו שלא נתנה לו אמו יין, אלא ותתן את המטעמים וגו', ומי הביא לו יין, מיכאל הביאו לו מגן עדן. אמרו רבותינו אין את מוצא יין של ברכה אלא זה ושל אברהם, שנאמר ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין וגו', ואף זה כיון ששתה בירכו... (תולדות טז)

מסכת דרך ארץ:

יין רובו קשה לגוף ומיעוטו יפה... (פרק ז)

שוחר טוב:

ויין ושכר לא שתיתי, יין זה חדש ושכר זה ישן... (שמואל פרשה ב)

...ובא שלמה ופירש בחכמתו למי אוי למי אבוי לזה שנשתכר, ווי לזה ווי לאבותיו, כמו דאמר (דברים כ"א) כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. למי מדנים למי שיח, שמתוך שמשתכר הוא מגלה סוד שבין אדם לחבירו, והוא משלח מדנים, למי פצעים עושה חבורה חנם שאין לו דין, למי חכלילות עינים, אם שתה כדי צרכו הוא מתוק לחכו... ולמי הוא ערב, למי ששותה כדי צרכו ולזקן, ולבן שינים מחלב, מה חלב מרצה דעתו של תינוק כך היין משיב דעתו של זקן, מה כתוב אחריו, למאחרים על היין לבאים לחקור ממסך, אוי לזה שמניח דברי תורה, ומשכים ליין... (משלי כג)

תנא דבי אליהו רבא:

...דבר אחר למי אוי למי אבוי, מכאן אמרו כל המשכים ומעריב ומאחר על היין סימן רע לו, והוא בידו עוקר את עצמו מן העולם הזה והעולם הבא, ועליו הוא אומר (חבקוק ב') ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה וגו', ואין יהיר אלא לשון זריזות ומהירות... והוא כמות לא ישבע... כל המשכים ומעריב על היין אין דרכו לשבוע, ועליו הוא אומר (משלי ד') מארת ה' בבית רשע ונוה צדיקים יבורך... (פרק טו)

ילקוט שמעוני:

ויטע כרם, מצא גפן שגרופה מגן עדן ואשכלותיה עמה, ושתל מפירותיה ושמח בלבו, שנאמר המשמח אלקים ואנשים, ובו ביום נשתגשגו פירותיה ושתה ממנו ונתגל... (בראשית פרק י, סא)

רבי אבא בר כהנא אמר, כל יין שכתוב בתורה עושה רושם חוץ מזה... (שם פרק יד, עד)

מזמרת הארץ, דברים שהן מזמרין בעולם, חלזון חמר קטף... (שם פרק מג, קמט)

מדרש הגדול:

...ומנין למד שפרישות היין מארכת ימים, שהרי ארבעה היו להוטין אחר האדמה ולא נמצאו כראוי, קין ונח ולוט ועוזיהו. קין, וקין היה עובד אדמה, נח, ויחל נח איש האדמה (בראשית ט'), ולוט, וישא את עיניו וירא את כל ככר הירדן (בראשית י"ג), עוזיהו, כי אהב אדמה היה (דברי הימים ב' כ"ו)... (שמות יתרו יח כז)

אמר רבי שמואל כל אילניא מתקרן על שומהון, חזורא מתקרי חזור... אבל הגפן תלתא שמות אית לה, היא נקראת גפן, ופריה דילה מתקרי ענבין, ואם דרכוהו חמר נקרא, מה הדא ענבתא את ממעיך לה הויא מפקא כל מה דבגוה, כך השותה יין יתר, סוף מוציא כל שבתוכו, דתניא נכנס יין יצא סוד, ואם שתה יתר מדי חמר מתקרי, דלא ידע מה דעבד ומה דזבין ומה דיהב ומה דאיהיב ליה...

ויחל נח איש האדמה (בראשית ט'), אמר רב חסדא אמר מר עוקבא ואמרי לה אמר מר עוקבא אמר רבי זכאי, אמר לו הקב"ה לנח, נח לא היה לך ללמוד מאיש האדמה, שלא גרם לו אלא יין, כמאן דאמר אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה, דתניא רבי מאיר אומר, אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין... (ויקרא שמיני י ט)

ילקוט ראובני:

...כרם של נח בני חרב"ן, ויתגל אותיות גליו"ת, י"ג ווי"ן נאמר ביין, ויחל ויטע וגו', לא קא חשיב ויפת, לפי שהוא שם. בא וראה י"ג ווין נאמרו ביין, ויחל נח וכו', ובא שלמה ופירש בחכמתו למי אוי וגו', אוי לזה שמשתכר, ווין ליה, ווי לאבותיו, כמו דאמר כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, למי מדנים וכו', שמתוך שמשתכר הוא מגלה סוד בין אדם לחבירו ומשלח מדנים, למי שיח, עושה חבורה חנם, לפי שאין לו דין, וישת מן היין וישכר ויתגל וגו'. דבר אחר וצפעוני יפריש, מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש יין בין נח לבניו לעבדות... (בראשית נח)

יין ושכר אל תשת, רבי בון פתח, וידבר ה' אל אהרן, וישכר ויתגל וגו', דאמר רבי בון אין לך מתגאה לבו של אדם אלא ביין, וזה ענשם של נדב ואביהו, שאכלו ושתו וגבה לבם, וזהו אש זרה אשר לא ציוה אותם... (ויקרא שמיני)

תרגום יונתן:

המשמח אלקים ואנשים - דמיניה מנסכין קדם ה', וביה חדן רברבין. (שופטים ט יג)

רש"י:

חכלילי עינים - שכן דרך שותי יין עיניהם מאדימין. (בראשית מט יב)

לחשף - לשאוב ממנו מ' והיו כ', שאדם טועה יותר באומד מדת היקב שהוא לעומק ממדת הכרי, ובאבות דרבי נתן שהיין מדה יתרה, לכן אמר בו נ' ובערימה כ', וכשהוא לוקה סימן רע. (חגי ב טז)

מיין - כל סעודת עונג ושמחה נקראת על שם היין... (שיר השירים א ב)

אבן עזרא:

...ולדעתי הנזירה היפך המועלת, שרובי העבירות סבתן היין... (במדבר ה לא)

נזיר - שירחיק מהתאוות לעבודת ה', כי היין משחית הדעות ועבודת ה'. (שם ו ב)

לץ - חסר איש, איש היין הומה צועק שיתנו לו, לא יחכם - לא יתעסק בחכמה. (משלי כ א)

אל תרא - אף שיתן היין בכוס יפה, במישרים - ויחשוב שלא יזיק לו, יפריש - ישך... (שם כג לא)

רמב"ן:

וישכר - ונכתב להודיע... ולהזהיר מן היין, כי הצדיק התמים אשר צדקו הציל העולם גם אותו החטיא. (בראשית ט כו)

חכלילי - ...כי כאשר אחרים כוחלים אותם בפוך, שהוא אל כחול בערבי, כן יכחול אותם הוא ביין... וכן לשון חכלילות עינים כמו כחלילות, שעיניו כחולות ביין, ולא יוכל להסתיר שכרותו, או שיצטרך תמיד לכחול עיניו למאחרים על היין, כי היין יחשיך את עיניהם ויורידו תמיד דמעה ותמקנה בחוריהם, ויצטרך שיהיו עיניו במכחול תדיר... (שם מט יב)

יין ושכר - לרש"י רק יין, כבנזיר, וכן לדעתי, ולרמב"ם על שאר משכרים באזהרה, שלא יטעה ויחשוב שלא כהוגן, ואולי טעו מפני זה נדב ואביהו באש זרה, ואין החיוב אלא בשעת עבודה, בין ששתה בחוץ בין בפנים. (ויקרא י ט)

רד"ק:

המשמח - ...כי הגדולים והחכמים ייטיב היין לבם, כמו שאמרו רז"ל חמרא וריחני פקחין, אבל הפחותים ישתכרו בו. (שופטים ט יג)

בשיר - כדרך השותים, והם באנחה, והמעט שישתו יימר להם. (ישעיה כד ט)

אל שמריו - כי בהורק היין מכלי אל כלי ילך ריחו וטעמו... (ירמיה מח יא)

אשישי ענבים - תחת לאהב תורת ה' ולהגות בה אהבו תענוגי העולם, והיין כל שוגה בו לא יחכם. (הושע ג א)

יחיו דגן - ...וראיתי בספר אסף הרופא, שיינות ארץ ישראל עליונים על כולם בטעם ולרפואה. (שם יד ח)

ויין ישמח לבב - ועם שמחת הלב ייטיב השכל... (תהלים קד טו)

משנה תורה:

הדבש והיין רע לקטנים ויפה לזקנים, וכל שכן בימות הגשמים... (דעות ד יב)

כשהחכם שותה יין אינו שותה אלא כדי לשרות אכילה שבמעיו, וכל המשתכר הרי זה חוטא ומגונה ומפסיד חכמתו, ואם נשתכר בפני עמי הארץ הרי זה חילל את השם. ואסור לשתות יין בצהרים ואפילו מעט, אלא אם היה בכלל האכילה, שהשתיה שהיא בכלל האכילה אינה משכרת, ואין נזהרין אלא מיין שלאחר המזון. (שם ה ג)

היו מסובין לשתות יין ובא להן מין יין אחר, כגון שהיו שותין אדום והביאו שחור, או ישן והביאו חדש, אינן צריכים לברך ברכת היין פעם שניה, אבל מברכין ברוך וכו' הטוב והמטיב. (ברכות ד ט)

בשבתות ובימים טובים ובסעודת הקזת הדם ובשעה שיצא מן המרחץ וכיוצא בהן, שאדם קובע סעודתו על היין, אם בירך על היין שלפני המזון פטר את היין ששתה לאחר המזון קודם שיברך ברכת המזון, אבל בשאר ימים צריך לחזור ולברך בתחלה על היין של אחר המזון, בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו, שאין בית הבליעה פנוי שיענו אמן, ואינו פוטר את היין שלאחר מזון. (שם שם יב)

מדברי סופרים לקדש על היין ולהבדיל על היין, ואף על פי שהבדיל בתפלה צריך להבדיל על כוס... (שבת כט ו, וראה שם עוד)

אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח, לפיכך אם נתערב בו דבש או שאור אפילו כטיפת החרדל בחבית גדולה אין מקדשין עליו, כך אנו מורין בכל המערב, ויש מי שמתיר, ואומר שלא נאמר אלא להוציא יין שריחו רע או מגולה או מבושל, שאין מקדשין על אחד מהן. יין שטעמו טעם חומץ, אף על פי שריחו יין אין מקדשין עליו, וכן שמרים שנתן עליהם מים, אף על פי שיש בהן טעם יין אין מקדשין עליהם... כלי שהיה מלא יין אפילו מחזיק כמה רביעיות אם שתה ממנו מעט הרי זה פגמו, ונפסל, ואין מקדשין על השאר, מפני שהוא כשיורי כוסות. יין שריחו ריח החומץ וטעמו טעם יין מקדשין עליו, וכן יין מזוג וכן יין צמוקים מקדשין עליו, והוא שיהיו צמוקים שיש בהן לחלוחית... וכן יין חדש מגתו מקדשין עליו, וסוחט אדם אשכול של ענבים ומקדש עליו בשעתו... (שם שם יד והלאה)

אין תורמין חומץ על יין, אבל תורמין יין על חומץ, שהיין והחומץ מין אחד הן... (תרומות ה כא, וראה שם עוד)

מורה נבוכים:

ואמנם היין דינו כדין המזון בכונה, אך הקבוץ על השתיה המשכרת ראוי שיהיה אצלך יותר חרפה מהתקבץ אנשים ערומים מגולי הערוה נפנים ומתריזים ביום בבית אחד, וביאור זה, כי היציאה ענין הכרחי אין לאדם תחבולה לדחותו, והשכרות הוא ממעשה האיש הרע בבחירתו... (חלק ג פרק ח)

...וטעם הנזירות מבואר מאד, והוא הפרישות מן היין אשר הפסיד מן הראשונים והאחרונים רבים ועצומים כל הרוגיו, וגם אלה ביין שגו... כי הנשמר ממנו נקרא קדוש, והושם במדרגת כהן גדול בקדושה, זאת הגדולה מפני שפירש מן היין, (שם פרק מח)

ספר חסידים:

וימנע אדם עצמו מלבא לידי קרי מלשתות יין יותר מן הראוי, מפני שהוא לוקח את לבבו ומסירו מאחרי ה', שנאמר (הושע ד') זנות ויין ותירוש יקח לב... (כח)

...והאוכל וידיו מלוכלכות בתבשיל והוא רוצה לשתות יין יקנח ידיו ויברך על היין וישתה, שנאמר (תהלים קל"ד) שאו ידיכם קודש וברכו את ה'. (נח)

הנותן יין למי שעסקו בנשים הרי זה סייע עוברי עבירה, כי הוא ממשיך את האדם לידי עבירה, אבל הנותן יין למי שמצטער ואינו יכול ללמוד ולהתפלל בכוונה מפני צערו, וכשמשקהו אז מתיישבת דעתו עליו ושמח, על זה נאמר (שופטים ט') המשמח אלקים ואנשים. (קיח)

רבינו בחיי:

ויחל נח - סמך היין לקשת, שהוא מדת הדין, ועל זה אמרו רז"ל אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, והפרשה זו אזהרה על היין שגרם רעה רבה לעולם. (בראשית ט כ)

אהלה - כתיב, שתענוג רוב היין מביא לרבוי תשמיש. (שם שם כא)

חוקת עולם - וידוע שהיין מביא שינה וגסות הרוח ובלבול השכל, ורמז אותם בפסוק, בבואכם אל אהל מועד, שאסור לישן שם... ולהבדיל נגד גובה הלב, ושאצלו הכל שוה ולא יבדיל, ומוליד בלבול השכל על ידי העשן העולה למח, והוא מחיצה בינו לשאר כחות הגוף, ועל זה אמר ולהורות את בני ישראל, שההוראה צריכה שכל זך. (ויקרא י ט)

נזיר - על דרך הפשט הוזהר מיין, שכל הנמשך אחריו נמשך אחרי התאוות ומביא למכשולים גדולים. (במדבר ו ב)

ומפני שחייב אדם למעט בשמחת העולם הזה, תקנו החכמים לברך על שנוי יין הטוב והמטיב, שהרי במקום שמשנים היינות אין ספק שיש שם ריבוי שמחה, וכדי למעט השמחה ההיא תקנו לזה ברכת הטוב והמטיב, שהיא ברכת האבל, והיא שתיקנו אותה ביבנה על הרוגי ביתר. (כד הקמח שמחה)

ברכה ג' בורא פרי הגפן, ואין לומר שהפת פוטרו, לפי שהיין קובע ברכה לעצמו, ברכה זו היה ראוי לנו לומר בורא פרי העץ, אך למעלת היין הזכירו שם האילן שהוא הגפן, ואלמלא שרצו להזכיר שם הגפן לחשיבות היין היה אפשר להם לתקן ולברך בורא פרי הענבים, כי הענבים עצמן שהן פרי הגפן, והיין הוא הפרי היוצא מן הענבים... ובעלי התוספות נשאו ונתנו בדבר זה הרבה, והוכיחו כי היין אינו נקרא פרי... אמנם העלו בסוף דבריהם ואמרו כי היין נקרא פרי מגזרה שוה מערלה... (שולחן של ארבע שער א, וראה שם עוד)

אין מברכין על הכוס של ברכת המזון עד שיתן לתוכו מים, משום דבעינן מצוה מן המובחר ודבר מזוג, לפי שהיין חי מזיק הוא, ועיקר חיוב הברכה הוא על דבר שאינו מזיקו, וכך אמרו, אין מברכין על כוס של ברכה עד שיתן לתוכו מים, ודוקא ברכה דברכת המזון, אבל ברכה דבורא פרי הגפן מברכין עליו, וכן מקדשין עליו דומיא דנסוך, דכתיב הסך נסך שכר לה', בעינן יין המשכר, וכאותה שאמרו כגון זה צריך לברך עליו ולומר עליו הלל הגדול. וכבר ידעת כי היין רמז למדת הדין, ומספרו שבעים, כי יש למעלה שבעים שרים נזונים ממדת הגבורה, וכולן נמשכים מן הרחמים בדוגמת יעקב, השלישי שבמרכבה, שיצאו ממנו שבעים נפש. ומטעם זה מנעו לנזיר להפריש עצמו מן היין, לפי שהוא דבק עם הרחמים, כמו שאמר איש כי יפליא וגו', ועל כן הצריכו חז"ל בכוס של ברכת המזון שהוא מן התורה שלא לברך עליו עד שיתן לתוכו מים, כיון שכונת הברכה לעצם הרחמים... (שם וראה שם עוד)

מאירי:

למי אוי - לאחר שהוכיח על הזונה מוכיח על היין המחטיא ומושך יותר משאר תענוגים, למי שיח - לשון קינה. (משלי כג כט)

ספר החינוך:

משרשי מצוה זו (קדוש), כדי שנתעורר מתוך מעשה זה לזכר גדולת היום, ונקבע בלבנו אמונת חדוש העולם, ועל כן נתחייבנו לעשות המעשה עם היין, לפי שטבע האדם מתעורר בו הרבה, שהוא סועד ומשמח, וכבר אמרתי לך, כי לפי התעוררות האדם ומעשהו יתפעל אל הדברים לעולם... (יתרו מצוה לא, וראה שם עוד)

...ונתרבו האזהרות בהרחקת היין ובכל היוצא מן הגפן לפי הדומה, מפני שיש בכל היוצא ממנה כח רב להגדיל היצר, וזה ידוע לחכמי הטבע... (נשא מצוה שעב)

שנמנענו מלאכול כלאי הכרם... משרשי המצוה: ידוע הדבר בכל מצוות התורה, כי כל דבר לפי הכשלון שמצוי בו יותר ירחיקנו הא-ל ממנו, ואין ספק כי נטיעת הכרם סבה ליין, שבו כמה מכשולות לבני אדם, הפיל רבים חללים בחמדם אותו, כי יתאדם - מעורר יצר האדם רע ומדיח יצר טוב, וכל עצתו אכול ושתה ולשכב להיות נרדם. וכענין שכתוב ואף כי היין בוגד (חבקוק ב'), ואשר יזיר ממנו יקרא קדוש, ואולם התירו לנו השי"ת בשביל קצת תועלת שנמצא במעוטו אל הגופים, ואחר שלא הותר רק לצורך גדול, חייבנו הכתוב, שאם גם בתחלת נטיעתו או זריעתו יהיה בעינינו צד עוון וחטא, שלא נקיימו ולא נהנה בו כלל... (כי תצא, מצוה תקמט)

בעל הטורים:

ויתגל - אותיות גליות, שגלו בראש גולים על ידי היין, היין גימטריא יללה. (בראשית ט כא)

יין ושכר - וסמיך ליה ולהבדיל, שמבדילין על היין. (ויקרא י ט)

זאת תורת - וסמיך ליה על תורת נזרו, לומר מי ששתה יין אל יורה, וסמך ברכת כהנים לפרשת נזיר, לומר שתויי יין פסול לברכת כהנים שנקראת עבודה. (במדבר ו כא)

למקום ההוא - הפסוק מתחיל ומסיים בלמ"ד, דסתם נזירות ל' יום, והיין אם זכה לשתותו כראוי אז חמרא וריחני פקחין, וזוכה ללמוד וללמד. (שם יג כד)

מהר"י יעב"ץ:

ויאמר שהמשובח שבתענוגים הוא היין, אשר יצהיל פנים יותר מדבר שמן, או יותר מהאוכל השמן עצמו, כי אף על פי שיאכל אדם משמנים, אם לא ישתה יין, הכל כאין בעיניו, ואם יאכל בדרך בינוני וישתה יין, יצהילו פניו... (תהלים יד טו)

הרקאנטי:

ספר הבהיר, ובלא מחיר יין וחלב, מאי יין וחלב, מה ענין זה אצל זה, אלא מלמד שיין הוא פחד וחלב הוא חסד, ומפני מה הזכיר יין תחלה, מפני שהוא קרוב אלינו יותר, יין וחלב סלקא אדעתך, אלא אימא דמות יין וחלב, מכאן תבין סוד אסור יין נסך, כי כחות האומות אין להם חלק ביין ההוא, לפיכך מגעם עושה יין נסך, כי יינם הוא מסורי הגפן נכריה, אבל זה היין הוא המשמח אלקים ואנשים, וכשאדם שותהו מתעלה למקום שהיתה תועלתו, ועל כן הוא סבה לגלוי הנסתרות, כענין שאמרו רז"ל כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, והבן זה. ומפני שהאשה נמשלה לגפן, שנאמר אשתך כגפן פוריה, ומן הגפן הזה יוצא היין הנזכר, על כן תקנו ברכת נשואין על היין, והמובחר הוא אדום, כזרע האשה שמזרעת אודם, כענין שנאמר חכלילי ענינים מיין, כבס ביין לבושו, ודם ענב תשתה חמר, אל תרא יין כי יתאדם, וכתיב בתריה אחריתו כנחש ישוך, רמז לנחש הקדמוני. (בראשית דף יב)

יין ושכר אל תשת וגו', אף כי לפי הפשט טעם הענין ידוע, שלא תטרף דעתו עליו מפני שכרות, עוד יש לומר, כי הכהנים הם אנשי החסד, ובו יכופר עוון, והיין רמז למדת הדין קשה, ובענין הנזיר יתבאר בע"ה. גם נרמוז בו סוד חטא בני אהרן, כי היו שתויי יין, ומטעם זה אסור להורות, שנאמר ולהורות את בני ישראל, משום שנאמר והיה מחניך קדוש, והבן זה. (ויקרא שמיני, דף ס)

מנורת המאור:

היין הוא דומה למאכל, שמעט ממנו מועיל והרבה ממנו מזיק, כן היין מבשל המאכל באצטומכא ומשמח הלב, כמו שאמרו ז"ל (יומא ע"ד) חמרא וריחני פקחין, אבל המשתכר ממנו מפסיד גופו ומאבד שכלו וגורם לו כל הרעות שבעולם, כמו שמצינו בנח... (נר א כלל ב חלק ב פרק ב)

עקדה:

...ואמרו במדרש חזית ב': הביאני אל בית היין, רבי מאיר אומר, אמרה כנסת ישראל, השליט בי יצר הרע, עד שאמרתי אלה אלהיך, כהאי חמרא כדעיל ביה באיניש מערבב ליה, שמביא לבלבול הדעות. אמר לו רבי יהודה דייך רבי מאיר, אין דורשין שיר השירים לגנאי, אלא הביאני למרתף גדולה של יין זה סיני וכו'. כי המזוג והמשוער מהיין מועיל לחזק ההזנה והעיכול ולשמח הלב ולפקחו ולחדד השכל... (ויקרא יא א)

...מכל מקום לענין דרישה וחקירה נשכיל עוד בד' דברים אלו, שהבדילה התורה בד' פסוקים רצופים שתחלתם כל ימי וגו', וכוונת התורה בהם להרחיקנו מהדרכים הרעים שידיחו אותנו משלימותנו, כי היין והשכר הם משל בתורה לשבוש המעשים ובלבול הדעות, שהם בד' פנים, א' העדר ההגבלה במעשים שאינו מבחין בין מותר ואסור, ועל זה אמר מיין ושכר יזיר, ויתרחק מאד. ב' שהוא מלומד בהגבלה אבל היא משובשת כרוב הנמוסים בדתות האנושיות, וכמו חטא סדום, ועל זה אמר חומץ יין לא ישתה. ג' שבוש הדעות בלמוד תורה על ידי שתוף ענינים אחרים ככת צדוק וביתוס, ועל זה אמר וכל משרת ענבים לא ישתה, רוצה לומר כל מה שישתף עם היין מזולתו. ד' המסוכן מכולם שבוש המחשבה והפסד האמונה על ידי צד מינות והאפיקורסים, ועל זה אמר וענבים לחים ויבשים לא יאכל, לחים על המחשבה הקרובה לצאת לפועל כמשקה הענבים, וכן דעות בלתי שלמות ומבושלות... (במדבר ו ג)

אברבנאל:

יין ושכר - שהיה מר לב ואינו יכול להתאבל מפני הצווי, והזהירו שלא ישתה לשכח אבלו, כי עליו לעבוד העבודה, וכי הוא מורה לעם. (ויקרא י ט)

ענבימו - רמז למחשבות והיין למעשים, או להיפך... (דברים לב לב)

ספורנו:

למשך ביין - שעל ידי היין יפנה לבי קצת אל המדיניות וצרכי חיי שעה... (קהלת ב ג)

מדרש שמואל:

לפי שלמעלה מזה דבר ברשעת בני אדם השכורים השותים במזרקי יין, ואמר וגם אלה ביין שגו בשכר תעו, ואמר ביין שגו, לפי שהוא יותר טוב מהשכר, ואינו כל כך משכר, אמנם אותם שנמשכו בשכר הם תעו, כי הוא יותר משוגג, ולכן תעו אלו במה שנמשכו אחר השכר, כי אין בו תועלת, רק נזק, ואפילו הכהן ונביא תעו בשכר נבלעו מן היין, ואומרו שגו ברואה... או שגו ברואה, לפי שכשמשתכר האדם הרבה אז ראות האדם מתערבבת... וכל מה שרואה מחוי על חד תרין... (אבות פרק ג ד)

...והמום השני הוא יין של צהרים, ולפי שאמרו ז"ל יין שבתוך הסעודה אינו משכר, לזה דייק ואמר יין של צהרים, שהוא אחר ארבע שעות, שהוא אחר זמן סעודה, וזה ודאי משכר, וכבר הוא מפורסם שהשכרות מכהה את העינים ומקרר החום הטבעי, רפיון העצבים הרעשת הגוף, חולי הנופל ושאר החולאים, נמצא שמקצר ימיו עוד שיפסיד כל ממונו ביין, ויתהלך מישרים וילך לגנוב ולגזול וסופו ליהרג... (שם שם יד)

אלשיך:

וישת מן היין - והיין לא היה לשם מצוה כבמקדש, או לניחום אבלים, או אגב מצוה, כי אם סתם לשתיה, וכן במדרש שכיון ליין הרשות שנעשים ממנו שדים וכחות טומאה, ואמר לו השטן שותפי עמך. (בראשית ט כא)

...והנה כי ריש כל מרעין לכל עון ולכל חטאת הוי חמר, כי ממנו פינה לעשות כל מצות ה' אשר לא תעשינה, על כן היתה עצת הא-ל הרואה סוטה בנוולה יזיר עצמו מן היין. והנה מכח דברי התורה הזאת תוכחת מגולה לסובאי יין גם בקרב ביתם, ומה גם למתקדשים ומתוועדים אל הגנות אל תחת גפן... כי במה יוודע איפה כי אנשים אחים אנחנו באהבה מוסתרת, אם לא נגילה יחד ביין... וירם לבם ויהי כל איש מהם כמוהו כפרעה חשוב בעיניו כמלך כי תירוש ינובב... והנה אשר יראה הרואה אותם בראשיתם ברך יברך על כל כוס וכוס תלי תלים של ברכות, אך כמרעיתם וישבעו ואז יתהלל המתהלל מי כמוני גבור לשתות יין, עד אשר יצא מאפם ואז למי אוי למי אבוי, זה נופל כשוכב בלב ים וזה קם והכה את רעהו... עד ששמחה נהפכת לתוגה וגם אהבתם כבר אבדה...

...ואף גם בטוב לבם יבחרו בשירי זמרה והיה כנור ונבל יין משתיהם, ועל ערבים שירי עגבים ישאו קולם יחדיו ירננו... כדבר אחת הנבלות, כי יחמדו לבות ויפעלו גויותם כי מי שלח ידו ביין וניקה... (במדבר ו יג, וראה שם עוד)

ארחות צדיקים:

ויש עוד שמחה מעורבבת, המעלה עשן לכל המצות, והמשכחת יראת השי"ת מלבות בני אדם, כגון אלו המשתכרים ושמחים בבית המשתה, ואחרית השמחה הזאת תוגה, כי הרבה קלקולים באים מתוך שחוק המשתה... ראה מה קלקול בא מן היין. וכתיב (משלי כ') "לץ היין הומה שכר וכל שוגה בו לא יחכם", כי הנה היין גורם להיות מתלוצץ ולהיות הומה ובעל דברים, וכל שוגה בו לא ירבה חכמה...

אמנם שתית היין טובה מאד בזמן שהשתיה כדת על מנהג המשכילים, כדרך שאמר שלמה "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר עוד" (משלי  "א), ועוד נאמר על היין (שופטים ט') "המשמח אלקים ואנשים"... ולא שיגבר היין על השכל, והשותים בזמן הקבוע, עם אוהבים ורעים ועם חסידים וצדיקים ולא עם ערטילאים וריקים, כי היין יוסיף חכמת עמוקים, עץ חיים למחזיקים... ויחדש אהבת אוהב ויעורר איבת האויב, ויפתח יד הנדיב ויחזק לב הכילי.

וזאת מדת שותה יין, ישים היין לרפואה לדאגתו, כדי להתחזק בתורה ללמדה בשמחה, כי כל זמן שאדם שרוי בצער לא יוכל ללמד... גם הצער מבטל כונת הלב בתפלה, גם כשאדם שרוי בצער מי שמדבר אליו או מי שמבקש ממנו לעשות עמו חסד, אין לו כח לעשות בקשתו... לכן על דרך זו יכון המשכיל לשתות יין, ויזהר שלא ירבה בשתיה שיצטרך לבטל מלאכתו ועסקיו. ועל הכל ישתמר מלשתות כל כך עד שיתבטל מתורתו או מתפלתו, או עד שירבה שחוק וקלות ראש... גם במועדים וברגלים אשר כתוב בהם "ושמחת לפני ה' אלקיך" (דברים י"ב)... לא ימשוך עצמו ביין בשחוק ובקלות ראש... (שער השמחה)

מהר"ל:

...ואני אומר כי בעל הטור מפרש בגמרא פירוש נכון, שהוא מפרש יין טובא מגרר גריר פורתא מסעד סעיד, כלומר שהיין אף על גב שהוא סועד הלב, מביא לו גרוי לאכול, ודבר זה הוא ביין סועד את האדם שמפרנסו ואינו רעב לאכול זה נקרא סעיד, מכל מקום גורר לו תאות המאכל... ומי שאוכל מחמת תאוה מתאוה דברים טובים... (גבורות ה' פרק מח, וראה שם עוד)

שתאן חי, פירוש בלא מזיגה, יצא, ומפרש רבה שיצא ידי ד' כוסות אבל ידי חירות לא יצא, שאין זה דרך חירות לשתות יין חי, הלכך לא יצא ידי חירות, וזה דווקא ביינות שלהם, אבל ביינות שלנו לא בעי מזיגה, וכך נראה, שהמזיגה הוא לפי היין... משום דרפי. מיהא נראה מדברי הגמרא שצריך מעט מים בכוס של ברכת המזון, דאמר רבי אליעזר בפרק כיצד מברכין, הכל מודים בכוס של ברכה דאין מברכין עד שיתן לתוכו מים, ואין הטעם שם משום מזיגה. והטעם הוא בעיני ופשט, כי אף על גב שהיין אין צריך מזיגה, כיוון שהיין עצמו, והם יינות ארץ ישראל שהם עיקר יינות בודאי צריכין מזיגה, אם כן מצאנו ענין היין שצריך אל המים, לכן אין מברכין על שום יין עד שיתן לתוכו מים, שהרי כשנברא צריך הוא אל המים... לכך בכוס של ברכה כיוון דהמים הם עילוי ליין יש ליתן בו מים, אבל בשאר כוסות אפילו לכוס של קדוש לא בעי למצוה...

...ויש לומר הא דיין לבן כשר, היינו לג' כוסות חוץ מכוס קדוש, דקיימא במילתא וצריך לו יין אדום, ושפיר יש לחלק, דארבע כוסות תקנו לשתות דרך חירות וסגי בלבן, אף על גב דלא הוי אדום, דאין אדום דרך חירות יותר, אבל כוס קידוש בעינן יין הראוי לנסך על גבי המזבח, וצריך אדום... (שם, וראה שם עוד, וערך ארבע כוסות)

וכמו שאמרו נכנס יין יצא סוד, אבל הוא דבר אמיתי מצד עצמו, כי היין הוא משקה נסתר, יוצא מהסתר הענב ומפנימיות הענב, ולפיכך היין שהוא גדל בנסתר ובפנימיות בגימטריא סוד, לפי שהוא נסתר, וכאשר נכנס היין באדם מוציא הסוד, כי הוא בא עד הנסתר כפי מדרגתו ומוציאו. ולפיכך המצה באה על הגאולה הנגלית, והשתיה באה על מדרגה העליונה יותר, ולפיכך הם ד' כוסות, כי הגאולה באה מעולם העליון לעולם הזה שהוא עולם הריבוי, מחולק לארבע, כי מספר זה הוא מספר הריבוי נגד ד' צדדין המחולקים... (שם פרק ס)

...אבל נראה ברור שלא יגלו הסוד, רצו בזה, שלא יהיה החבור להם בדבר שהוא מספר סוד, וזה מפני כי היין הוא סוד לפי שהוא נסתר ונטמן תוך הענב, ולא נמצא שום משקה שיוצא מן הפנימיות כמו היין, לכך הוא כמספר סוד, ועל זה אמרו שלא יגלו הסוד, כלומר כל דבר שהוא סוד פנימי לא יהיה לישראל שום שתוף עם העובדי גלולים... לכן גזר דניאל על יין נסך שיהיו ישראל פרושים מהם, וגדר הגדר וההבדל הזה בפרט, כי כאשר יש לישראל חבור להם בדבר שהוא פנימי, דבר זה הוא חבור גמור, ויהיה להם חס ושלום חבור בעיקר... ועתה בעוונותינו הרבים באו שועלים קטנים נכנסו בגדר הזה ופרצו פרצות בגדר שגדרו צדיקים יסוד עולם, כי עמדו ראשים ועליהם שמן משחת קדש, ויאמרו לאשר הוא מחוייב לגדור גדר, מה לך פה כי אין לך כח ויכולת על זה, עד שהותרה הרצועה לעוברים בכמה דברים... (נצח פרק כה)

...ומכל מקום אין צריך שיתן לתוכו מים עד שיהיה מזוג לגמרי, דהרי משמע כל שהוא נותן לתוכו, ואדרבא, הרי צריך שיהיה חי, ואין צריך רק שיתן בו מים, כי המים מתקן היין, ודי אם יתן בתוכו מעט מים. ועוד נראה כי דבר זה מופלג בחכמה, כי היין כאשר הוא בלבד אין זה מצוה מן המובחר, שהרי היין הביא יללה לעולם, וכמה דברים שאמרו על היין שהוא היפך הברכה, ולפיכך אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, ואז הוא ראוי לברכה, כי כאשר מחובר היין אל המים, אין היין מוכן עוד אל היללה, והוא ראוי לברכה... (נתיב העבודה פרק יח)

...מלמד שכל אחד השקהו יין גדול ממנו בשנים, למה עשה דבר זה, ופירשנו כי היין מתייחס לאדם, וכמו שהוא ענין היין כך הוא ענין האדם, כל זמן שהוא ישן יותר דעתו צלולה, והיין גם כן כל שהוא ישן יותר הוא יותר צלול, ואם נתן לזקן יין שאינו כמותו, היה זה גנאי לו, כלומר שאין דעתו צלולה עליו. ועוד כי יין מספר שבעים הוא כנגד חיי האדם, כי היין נותן חיים לאדם, כי הוא משמח לבב אנוש אשר בו החיים, וזה שאומרים בשתיית היין על כל כוס וכוס חיי וחמרי לפום רבנן... (אור חדש ד"ה וכלים מכלים)

ויתגל - ג' פורעניות על ידי היין, א' הגנאי שיתבזה, לכך נאמר ויתגל, והב' איבוד החכמה. ודע כי השכל הוא הדבוק בהשי"ת, ועל ידי השכרות יאבד הדבוק ההוא, ועל ידי זה יבא גלות, לכך כתבה התורה ויתגל, לשון גלות, ואין הפרש בין גלות וגילוי, כי מי שגולה ממקומו יצא מהסתרו ונראה במקום אחר. (גור אריה בראשית ט כא)

לא נברא יין אלא לנחם אבלים וכו', פירוש כי היין אינו ראוי לעולם הזה, כי היין יש בו ענין אלקי, שהרי הוא משמח אלקים ואנשים, ודבר זה יכול האדם לדעת ולהבין שהוא יוצא מן פנימיות הענב שהוא נסתר, מורה על שהיין יש לו מקום נסתר אינו מן העולם בנגלה. ולפיכך כאשר אמרו ז"ל על השכר הנסתר שיהיה לצדיקים לעתיד לבא, אמרו (לקמן צ"ט) יין המשומר בענביו, כלומר כי השכר לצדיקים הוא נסתר שאין העין שולטת בו, ולכך אמר על זה (ישעיה ס"ד) עין לא ראתה אלקים זולתך. והיין שבעולם הזה, שיוצא מפנימיות הענב, ויש בו ענין רוחני, לא היה ראוי בעולם הזה רק לנחם בו אבלים, שהגיע לו מיתה באחד מקרוביו, והיין מפקח אותו ומשיב נפשו עליו. ולדבר זה צריך דבר כמו זה שאינו מן עולם הזה, והיין שהוא יוצא מפנימיות הענב מפקח אותו ומשיב את נפשו עליו, כאלו היה גובר על העולם. וכן לתת שכר לרשעים שיקחו חלקם שראוי להם בעולם הבא, והם אוכלין אותו בעולם הזה, ולדבר זה ראוי היין שהוא נסתר, שהוא מעין עולם הבא, שהרי השכר של עולם הבא הוא יין המשומר בענביו, רוצה לומר הוא טוב הצפון, והרשעים שאוכלים עולמם בעולם הזה, ראוי שיהיה שכרם טוב הצפון, הוא היין היוצא מפנימיות הענב.

ועוד תדע, כי היין, לפי שהוא משמח האדם בשמחה יתירה, ואין העולם כדי לשמחה כמו שאמרו (ברכות ל"א) אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה, לא נברא רק לנחם אבלים שיש להם אבל, והם נוטים לאבילות לגמרי, ולהם ראוי היין לנחם אותם, וכן לתת שכר לרשעים. ולהם ראוי לתת השמחה היתירה, שיטלו שכרם בעולם הזה.

...ורבא דריש, שלא יהיה נמשך אחרי היין, כי אחריתו דם, כי היין מביא יללה לעולם, וכל זה כי היין אינו ראוי לעולם הזה, כמו שאמרנו, ולפיכך מביא יללה הוא הפסד לעולם, שכל אשר אינו ראוי לעולם הזה, הוא הפסד שלו כאשר ימשך אחריו, וזה שאמר אחר כך רבי רמי וכו' וביאור זה, כי אם זכה שיש בו שכל וחכמה וכמו שאמרו, (עירובין ס"ה) כל המתפתה ביינו יש בו מדעת שבעים זקינים, כי היין הוא דבר פנימי, ואם יש בו חכמה ודעת שכל חכמה היא פנימית, אז נעשה ראש, שמגביה אותו ליתן לו שכל, ואם לא זכה ששותה להשתכר נעשה רש ומך ופחות, כי אין לך דבר מגונה ופחות כמו השכור.

ועוד רבא רמי וכו', וכל זה כמו שפירשנו, כי היין הוא נסתר, וכל נסתר יש לו שתי בחינות, כי מצד שהוא נסתר יש לו מדריגות השכל, שהוא נסתר, ומצד שאינו נגלה אינו נמצא ונעדר, ואם זכה, דהיינו שיש לו השכל, אז משמח אותו ונותן לו מציאות, כי השמחה היא המציאות הגמור, כאשר נפשו בשלימות, ואם לא זכה, שאין לו השכל, משממו, נותן לו העדר מצד הבחינה השנית, וזה שאמר והיינו דאמר רבא חמרא וריחני פקחין, כי היין ראוי שיפקח האדם מצד שיוצא ממקום נסתר, וזהו מדריגות השכל. וכבר אמרנו כי היין יש בו ענין רוחני, שהרי הוא משמח אלקים ואנשים, וכל דבר שהוא חשוב ויש בו ענין אלקי ואם ישתמש בו כראוי קונה על ידי זה מעלה, ואם אינו משתמש בו כראוי קונה על ידי זה מיתה... (חדושי אגדות סנהדרין ע א)

של"ה:

עתה באתי להזהיר באזהרות גדולות מחמת שתיית יין, אתם בני יצ"ו הוו זהירין במאד שלא לשתות יין בכל מקום ומקום אף אצל ישראל, אלא אם כן יהיו קים לכו בגוויה שהיין נעשה בהכשר ובשמירה גדולה ממגע עכו"ם, כי המכשלה הזאת תחת יד רבים מעמינו להקל בשמירה יתירה, והפגם הגדול המגיע מאיסור סתם יינם של העכו"ם, והוא הדין למגעם ביין שלנו רב עצום מאד. וכבזוהר שמיני... ספירת בינה שהיא עולם הבא שם היין משומר ממגע עכו"ם, ששם בבינה הו' קצוות של מעלה נעלמים ואין שם אחיזה לקליפה רק בהתפשטות ו' קצוות במקומות שהוא עולם הזה, וזהו שאמרו רז"ל על עולם הבא, שאמר הפסוק עין לא ראתה אלקים זולתך, שהוא יין המשומר מו' ימי בראשית, כלומר כי שם סוד ו' ימי בראשית משומרים, ובחטא חוה שסחטה אשכול ענבים נתגברו כח הקליפות, ושם יין המשכר, אבל אנחנו ישראל, שנשמותינו מצד הקדושה, אז כל מגמתינו לעולם הבא...

ובימי חרפי ראיתי אנשי מעשה שהיו מחמירים על עצמם שאפילו בראיית עכו"ם היין לא היו רוצים לשתותו, אף על פי שלא נגע בו, כיוון שנתן עיניו בו אין בו סימן ברכה, ומנהג וותיקין הוא, כיוון שהעכו"ם רואה היין או ריחו נתאווה לו במחשבתו, וסתם מחשבת עכו"ם לעבודה זרה. ואל תתמה על הדקדוק והחומרא בכל שהוא, שהנשמר ממנו זוכה ליין המשומר בענביו אחר שמשמח אלקים ואנשים בברכות... (חלק א שער האותיות כלל צד)

וכמו שצריך אדם ליזהר מרבוי אכילה כדלעיל, כן צריך ליזהר מרבוי שתיה, כי השכרות מפסיד גופו של אדם ומאביד שכלו, וגורם לו כל רעות שבעולם, כמו שמצינו בנח... ואמרו רז"ל י"ג ווי"ן נאמרו ביין ויחל נח ויטע כרם וגו', הכוונה בי"ג ווי"ן אלו כתב בספר ראשית חכמה, מפני שכולם באו להורות אוי ווי, והם י"ג להורות שפגם באחדות שאחד עולה י"ג וכו'. ובמדרש פרשת נזיר אל תרא יין כי יתאדם, הזהירה רוח הקודש על היין שלא ישתכר, למה, כי יתאדם, שעובר עבירה שיתחייב בה מיתה... למדנו שאין טוב יוצא מהיין, והוא הדין שאר משקין שהאדם שותה דרך שכרות, ובפרט לומדי תורה צריכין ליזהר יותר מן השכרות, כי השכרות מביא לידי ריבוי שינה, ומתוך כך יבואו להתבטל מדברי תורה, וגם גנאי הוא לתלמיד חכם כשהוא שכור יותר משאר העם. ואמרו במדרש הנעלם אמר רבי יצחק מעולם אין היצר הרע מפתה אלא באכילה ושתיה, ומתוך שמדת היין אז שולט באדם...

ואני מלמד זכות לקדושים אשר בארץ המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם ומשרתיו ששתו לפעמים הרבה יותר מדאי בסעודות גדולות, בפרט בסעודת מצוה, בודאי היתה כוונתם בזה לשם שמים, כי מתוך משתה יין הוו מבדחי טובא, ומתוך כך אומרים דברי תורה על השולחן הרבה מאד וכפלים לתושיה... כי ברבות השמחה יתחזק הכח השכלי שיש בנפש, ואז הוא יותר מוכן לגלות תעלומות חכמה... ונראה לעניות דעתי דלזה כיוון גם כן רבי עקיבא במשתה בנו, ועל כל כוס שהביא אמר חמרא וחיי לפום רבנן ותלמידיהון במשתה יין, שלא יכוונו בשתייתן להנאת השכרות, רק אל התכלית הטובה שיפתח לבם, כי היכי דלימרו מילתא דברי תורה מכח הביסום... ולהורות להם כי אין זה ראוי לעשות, כי אם כשיהיו רבנן ותלמידיהון במסיבה יחדיו, ולא כשמעורב ביניהם גם כן המוניים שאינם בני תורה, כי שמא ילמד לשכר הבעלי בתים היושבים עמהם, כי גם עליהם יעבור כוס השתיה, הרי אלו שכורים ולא מיינה של תורה, ואז אלם בשיר של פגעים ירון... (שם סעיף ג)

זהו סוד ולאביו שלח וגו', ואמרו רז"ל שלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו, דע כי יש שני מיני יינות, אחד יין המשומר, שהוא סוד עולם הבא, הוא מעל גבי ששת ימי בראשית... ומזה היין דעת זקנים נוחה הימנו מנוחה לחיי עולם הבא, והוא יין ישן שמגיע בשרשו עד הכתר הנקרא עתיק יומין, עתיקא קדישא. ב' יין שהוא המשכר וגורם רעה לעולם ואין בו דעת, אבל דעתן של נשים קלות, והאשה היא חוה סחטה האשכול של ענבים והביאה היין הזה, ומרעה זו נמשך היין נסך שהוא סטרא דמסאבא מגע גוי... (תורה שבכתב וישב)

כלי יקר:

ויחל נח - לשון חולין, שהיין מרגיל לערוה שהיא היפך הקדושה ועוד, ועיין שם. (בראשית ט ב)

יין ושכר - להזהירו שגם באבלו לא ישתה, אף שלא נברא היין אלא לנחם אבלים. (ויקרא י ט)

ובציר ישיג - כאן לא כתב 'לכם', כי הלחם עבור האדם, והיין מותרות, אינו להנאתכם אלא למצוה. (שם כו ה)

כי תשטה - ... או שחוטא על ידי היין המבלבל הדעת, וזה שאמר ביואל והטיפו ההרים עסיס, ואחריו אמר ומעין יצא מבית ה' והשקה את נחל השטים, שהיין לא יגרום לכם לרבוי זנות, כי נחל השטים מקורו של סמאל, והוא שותף לאותיות ענבים בא"ב, ולולי דמסתפינא לחדש הייתי מפרש כי תשטה - תשתה. (במדבר ה יב)

מצודת דוד:

אשישי ענבים - ובהסתת השכרות רודפים עבודה זרה, וכן היין מביא לידי ניאוף. (הושע ג א)

יין התרעלה - מטמטם הלב לרוע תכונתו, משל על הצרות. (תהלים ס ה)

הגר"א:

בבקר שכר - כשיצא לעבודה ישתה מעט וחזק, ובערב ישתו הרבה וידליקם. (ישעיה ה יא)

אל תרא יין - תחשוב שיועיל בעצת היצר האומר חמרא וריחני פקחין, וכן היה באכילת עץ הדעת. (משלי כג לא)

מלבי"ם:

חכלילי עינים - היין מציין רתיחת המלחמה, והחלב המשקיט מליצה לשלום. (בראשית מט יב)

מיין ושכר יזיר - תרגם אונקלוס ויונתן חמר חדת ועתיק, שהיין הישן משכר. והנה במה שכתב יין ושכר אל תשת (ויקרא י'), פירש בספרא שם וכריתות י"ג, לתנא קמא יין מגתו בלאו, ושכר שהוא יין בן מ' יום במיתה, כי אחר שאמר יין אל תשת אין צריך לומר שכר, וזה אי אפשר לומר כאן, דאין כאן רק אזהרה, ורבי אליעזר סבר שם דשכר פירוש ליין, אל תשת כדרך שכרותו, וגם זה אי אפשר לומר כאן, דגם משרת ענבים אסור, ורבי יהודה פירש שם שכר לשאר משקים המשכרים, וגם זה אי אפשר לומר פה, שאין אסור רק היוצא מן הגפן, וסבירא ליה לתנא קמא שבא ללמד שיין ושכר הנאמר בכל מקום הם שמות נרדפים... ורבי אלעזר הקפר סבר דיין הוא המזוג ושכר הוא פסולת מזוג... (במדבר ו ג)

הסך נסך שכר - בארנו ששם שכר מובדל מן יין, שמציין בפרטות יין בלתי מזוג, ולמד ממה שכתב הסך נסך שכר שלא ינסך מזוג, כי יין מגתו כשר לנסכים... (שם כח ז)

דודיך מיין - כי היין יגביה כחות הנפש ילהיב את החום הטבעי וישמח רוח האדם, אבל ההתלהבות הזאת היא אש זרה, כי באה מלמטה למעלה, מן הגוף אל הנפש... (שיר השירים א ב)

לץ היין - מתלוצץ על חוקי החכמה, כי ימשול על הלב וציוריו לסור מדרך החכמה. הומה - השכר אינו מתלוצץ כי אם הומה, ששכלו כבר בטל כבעלי חיים. (משלי כ א)

רש"ר הירש:

נסך - הוא מיין, להביע על ידי זה, שכל השמחה באה מה', או מים, לומר שכל רגע מהחיים ניתן באופן ישיר מה'. (בראשית לה יד)

יין ושכר - חלול העבודה וחיוב המיתה הם בשותה רביעית יין וביותר מרביעית יין מזוג. עבודת ה' והסמליות המובעת במקדש פונים לשכל הבהיר של האדם, ולא לשטח האפל של הרגשות ולדמיון... (ויקרא י ח)

מיין ושכר יזיר - לשמור על טוהר השכל והרגש. (במדבר ו ג)

העמק דבר:

אוסרי לגפן - שהיין מועיל לחריצות השכל כביומא ע"ו ב'. (בראשית מט יא)

יין ושכר - לפי שרק כהן גדול מותר לעבוד באנינות, כי בגדולתו יכול להתגבר על צערו, בל יחשוב שיוכל להשתמש גם ביין להשיג אהבה. (ויקרא י ח)

מוהר"ן:

"ויאמר ה' סלחתי כדבריך", ראשי תיבות כוסי, כדברך, דבר ראשי תיבות דשנת בשמן ראשי, כי יש צדיקים אמתיים שיש להם כח כששותין יין לפעמים למחול עוונות על ידי זה, כי ארז"ל (יומא ע"ו) שיין יש לו שני בחינות, זכה נעשה ראש, וכשנעשה ראש שהוא בחינות מוחין על ידי זה הוא יכול לכפר עוונות... (קעז)

שפת אמת:

אך את שבתותי, אמרו רז"ל שבת נתנה בצנעה, הענין כי בשבת נגלית הפנימיות הנסתרת, וזהו זכרהו על היין, שבו נגלה הסוד הפנימי כפעולת היין, ובספר תורת חיים על ששבת רומזת לעולם הבא מקדשין על היין, לרמוז ליין המשומר בענביו לעולם הבא, והוא גם על הנשמה הנסתרת בגוף ואינו יכול לשלוט בה מגע נכרי, ומקדשין על היין לרמוז להתגלותה, ולכן צריך היין שמירה ממגע נכרי, וכן קבעו משתה פורים על היין, שמתגלה בו הפנימיות, וממילא יש מחיית עמלק. ובשבת הסט"א נופלת לעומקא דתהום רבה, ולכן יש בו התגלות היין... (שמות כי תשא תרנ"ג)

אשר לא ציוה אותם, ללמוד כי עיקר כח כל מעשה האדם מצד ציווי ה', כי כל שכל אדם בטל לכח זה... ויש לפרש מה שאמרו שתויי יין נכנסו, כי השגת הטעמים נקרא יין, יינה של תורה, אף על פי כן צריך להיות רק בפקודת המלך, ולאשר השגתם גבר להם לעשות גם אשר לא צוה ה', נקרא שתויי יין נכנסו... (ויקרא שמיני תרל"ו)

מים בחג... וזה החילוק בין יין למים, שהיין אחר תיקונים רבים, אבל מים הם כמו שהוא... (סוכות תרנ"א)

שם משמואל:

...ויעקב כשראה שמעשיו מצליחים בפועל מה שהביא לו, והרגיש תיקון מן הלחם ומן המטעמים, הוסיף להביא גם יין לתקן גם את בחינת העינים, שיין מתיחס לעומתן, כמו שכתוב חכלילי עינים מיין (בראשית מ"ט) והוא מעורר נמי הטבת כחות הנפש, שכתוב (משלי ל"א) ויין למרי נפש... (תולדות תרפ"א)

בענין סעודת פורים... והנה כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד בדברי הש"ס לגבי חול המועד כוס בכל יומא נמי איכא, והקשה דהרי מחוייב בשמחה, ובזמן הזה אין שמחה אלא ביין, ותירץ, דהנה בזוהר הקדוש דיצר הרע מתגדל על ידי היין, ואם כן יש להבין איך שמחת יום טוב היא ביין, והטעם דבשבת ויום טוב יש עליית העולמות, גם היין יש לו עליה ואינו מגשם ולא מוסיף יצר הרע, וכל זה בשבת ויום טוב, אבל בחול המועד דאין בו עליית העולמות, שוב אין היין מביא שמחת יום טוב, ואדרבא וכו', ולפי זה יש להבין סעודת פורים וערב יום הכפורים דסעודות חול נינהו, איך תקנו בהן אכילה ושתיה... ולפי דברינו שסעודת פורים היא מעין אכילת המן, יש לומר נמי שהיא אמצעי להביא קדושת סעודת שבת ויום טוב לכל סעודות ימי החול של כל השנה, ומסייעת לכל אדם להיות מאכלו בקדושה ולא יתגשם כל כך אפילו בחוצה לארץ, כי תיקון סעודת פורים היתה בחוצה לארץ. (פורים תרע"ה)

ויש להוסיף בזה דברים, דהנה יין יש בו שורש גבוה חמרא דמנטרא, וכל הקדושות נאמרות על היין, אך באשר יכול להביא גם לדברים שאינם ראויים ומשחית הדעת, כאמרם ז"ל יין יש שותהו וטוב לו, ויש שותהו ורע לו, לתלמיד חכם שותהו וטוב לו, ועל כן נאסר לנזיר לגמרי, אבל אחר שהיה פרוש שלשים יום שוב לא יביאהו היין לדברים שאינם ראויים, כיון שהורגל בקדושה ל' יום, והוא כתלמיד חכם. וכעין זה נאמר אחר שהורגל עם הרוח היתירה של יום טוב שלשים יום כמסת ההכנה נקשרה עמו קדושה שלא תפרד עוד לעולם... (פסח תרע"ג)

...ובזמן הזה אין שמחה אלא ביין, כי שמחת יום טוב היא בפנימיות, ולכך אין מרקדין ביום טוב, דריקוד הוא באברים חיצוניים, ולעורר שמחה זו צריכין גם כן דבר שיש בה פנימיות, ויין גם כן הוא פנימיות, ויין בענבים מיפקד פקיד, ונכנס יין יצא סוד. וידוע שכל דבר חדש יותר טוב מישן, חוץ מיין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו, והטעם משום שכל חומריות וחיצוניות הן תחת הזמן, ועל כן מתקלקלין באורך הזמן, אבל יין שעיקרו פנימיות, והחיצוניות נפרדת ממנו בהמשך הזמן, על כן כשיזקין הוא יותר טוב... (ויקרא בחוקותי תע"ר)

...ובזה נבין ענין נזיר שמעלתו גדולה עד מאד... מפורש בקרא (עמוס ב') ואקח מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים, הרי שגדלה מעלתם של נזירים ממעלת נביאים, ולזה נאמר מבחוריכם, ממובחרים שבכם. אך לבא לזאת המעלה אי אפשר כי אם בסור מן הדבר שהוא היפוך לו, כי הנה היין שרשו בינה, רק כשיורד למטה מטה מתגשם ומשחית את הדעת, ומגלה הנסתרות שבלב, ועל כן כשפורש עצמו מן היין בא לעומתו בקדושה לשורש היין שהא בינה... (במדבר נשא תע"ר)

ר' צדוק:

...אבל כשישמח ה' במעשיו אז ישפיע תוספת שמחה שלימה גם לנבראים, וזהו היין המשומר בענבים (ברכות ל"ד ב') שהוא נעלם בעולם הזה. (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד קסא)

ומשום הכי אחר הקלקול תקנו קידוש על היין ליישר הלב ולשמחו, והוא לנחם אבלים כאמור, אבל קודם הקלקול לא נצרך כלל היין, וכן מה שאמר רב נחמן דכל כמה דלא שתינא רביעתא דחמרא לא צילאי דעתאי, הוא גם כן אחר הקלקול, שנצרך היין ליישר הלב ולשמחו, וקודם הערבוב טוב ורע לא נצרך היין כלל... ולזה המצוה לברך על כוס יין לשמח הלב, להיות לישרי לב שמחה, והיינו כשזוכין להוריד הרע מלב כסיל וליישר הלב, ובגמרא (ערכין י"א) אין אומרים שירה אלא על היין וכו', והיינו בטוב לבב ב' הלבבות, וזהו טוב לבב כשזוכין ליישר הלב שיהיה לב אחד לטוב, וכן מצות נסכים מורה שהשי"ת בשמחה ונייחא מישראל, וזה נצרך רק אחר הקלקול... (פרי צדיק בראשית לך לך ג)

בפרשה זו, ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין, ואיתא (בראשית רבה מ"ג), כל יין שכתוב בתורה עושה רושם, חוץ מזה, ופירש המתנות כהונה, שיצא תקלה, נח ובני אהרן וכו'. וצריך להבין הא נמצא גם כן בתורה וישתו וישכרו עמו, שנזכר גם שכרות, גם ביצחק ויבא לו יין וישת ועוד. אך הענין, דאיתא ברכות ל' חזייה דהוה קא בדח טובא, אמר לו... אנא תפילין מנחנא, והיינו דתפילין מורה שהוא קשור בראשית המחשבה... וכיוון שהתינוק נימול לח' שלא מדעתו, ונעשה על ידי זה ישראל, זה מורה, שקשור בשורש בראשית המחשבה... והיינו שסעודה זו היא מעין סעודת עולם הבא... וכיון שנדרש משתה גדול שנרמז סעודה שיהיה לעולם הבא, מזה מוכח, שגם סעודת ברית מילה הוא מאור עולם הבא, שנקרא הו"א, שיהיה אחר התיקון, ולכן סעודת ברית מילה מותר היין המשמח, ולישרי לב שמחה. וכן מה שנאמר וישתו וישכרו עמו, היה בסעודת שבת, כמו שכתוב בבראשית רבה צ"ב, ובשבת מתגלה הרצון דעתיקא... וענין השכרות הוא כמו שמצינו, (מגילה ז') מיחייב אינש לבסומי בפוריא וכו', אף שלא מצינו בקדושה רק לשתות יין... אבל לא לבסומי שמבלבל הדעת, אך במחיית עמלק, שהוא ראשית דקליפה, ואז מתבררין ישראל שקשורים בראשית המחשבה... וכשמתברר זה אז יש גם שכרות בקדושה... (שם ד)

ובחמרא טבא דביה תחדי נפשא, דיין יש שותהו וטוב לו, ויש להיפך, אנחנו מבקשים בחמרא טבא דביה תחדי נפשא, שמחת הנפש ולא שמחה גופנית, ושמחת הנפש היא רק ישמח ישראל בעושיו וגו', וזה יין ישמח לבב אנוש, שמחה במלכות שמים, כתיב בפרשה זו ולאביו שלח כזאת וגו', ואיתא סוף פרק קמא דמגילה שלח לו יין ישן וכו', ולא מצינו שנשתבחה מצרים בענין יין, ויש להבין למה נקרא טוב מצרים... ולמה הוצרך לכתוב חשבון המשא, אכן מצינו, (עירובין ס"ה) לא נברא יין וכו' ולשלם שכר לרשעים, היינו שרצון הרשע למלא תאותו, והיין מסייע לו לתאותו... והנה אברהם אבינו ע"ה כשהודיעו השי"ת ענין הגלות, ונתיירא אולי ישתקעו ישראל בגלות, אמר לו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, היינו שיוציאו כל הניצוצות קדושה משם, כי בכל ענין קליפה שיש בעולם משוקע בתוכה צד קדושה... והנה קליפת מצרים היתה תאוות ומדות רעות... וזהו ששלח לאביו לרמוז לו שיזכו לקלוט כל הטוב שבמצרים, הגם שהם מלאים זוהמת תאוות, והיין נשפע להם למילוי תאותם יש בו טוב, שדעת זקנים שקנו חכמה ונתבטל תאוות נוחה הימנו, ובעשרה חמורים נושאים מטוב מצרים מרמז שיוציאו הקדושה וטוב שבקליפת מצרים, היינו מענין קליפת התאוה... (שם ויגש ט)

...וקרו ליה אלהי מסכה על פי מה שכתוב בזוהר הקדוש, יצרא טבא בעי חדוותא דאורייתא, ויצר הרע חדוה דחמרא וניאופין וגסותא דרוחא. ותחלה בא היצר הרע בקלות ומסיתו לחדוה דחמרא שאומר שנחסר לו שמחה ונצרך לו היין... וזהו שנקרא היצר הרע של עריות אלהי מסכה, שמתחיל בחדוה דחמרא ומביא לידי ניאופין... (שם ויקרא קדושים ו)

בסעודה שלישית של שבת לא תקנו חז"ל קדוש על היין, הענין הוא, דאיתא (עירובין ס"ה) לא נברא יין אלא לנחם אבלים וכו', וצריך להבין הא יש יין דמצוה כמו דקידוש... אך באמת היין הוא רק למרי נפש, שעיקר העצבון הביא הנחש שנזכר בקללות עצב בעצבון תאכלנה, וזה נקרא אבלות... ולכן בתחילת ביאתם לארץ ישראל היה שם יעבץ לתקן העצב שהביא הנחש, ולזה הוצרך היין להשיב נפש וליישר הדעת, וכמו שאמר רב נחמן עד דלא שתינא וכו' לא צילאי דעתאי, ונצרך היין ליישר הדעת לדברי תורה, וכן משתה יין שעשה אברהם ביום הגמל הוא גם כן אחר שכבר יש ערלה ופסולת הוצרך לזה היין לשמח העצב הזה... (במדבר שלח טו)

...ואף שיש עוד בחינת יין המשומר בענביו, אך זהו אינו בעולם הזה, כי הוא בחינת אור הראשון, שגנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבא, שאז יהיה הגאולה בשלימות, ויתגלה היין המשומר בענביו, והיינו שיהיה התחדשות תורה שבעל פה בכל פעם יותר, ויתגלה לצדיקים סודות שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם, וכל היין דמצוה מרמז ליין המשומר בענביו חמרא דמנטרא, מה שאינו כן התורה שבעל פה שבעולם הזה, הוא רק התגלות מעין זה כמו שבת שיש בו התגלות ענין אור הראשון, וזה שאמרו לא נברא יין, היינו בחינת היין שבעולם הזה, אלא לנחם אבלים שהוא לשמח הלב בהכוס ישועות, שיהיה נושע על ידי זה מתוך הלחץ והדחק המיצר ללב ישראל, וזה הטעם שבב' סעודות הראשונות דשבת תקנו קדוש על היין, שצריך כוס ישועות להנצל מהדחק, שעדיין לא עבר יום השבת בשמירה, מה שאינו כן סעודה ג', שהוא דזעיר אנפין... ואז נושעים מכל... (שם בלק יד)

וכבר אמרנו, שלזה תקנו חכמים הקדוש על היין קודם הסעודה, מפני שעיקרו הוא היין, כמו שרואים בבקר שאין אומרים שום קדוש רק ברכת היין, שהוא ברכת הנהנין, שעיקר הקידוש הוא היין, ובכל מקום נזכר הסדר אכילה ושתיה, מקדשו במאכל ובמשתה אכילה קודם, והוה ליה ליתן היין אחר אכילה... ועל זה כתיב ויין למרי נפש, שהם ישראל, לב יודע מרת נפשו, מפני קטרוג היצר הרע שהוא השונא התמידי שבתוך לבו של אדם לב כסיל לשמאלו, והיין שישמח לבב אנוש, ב' הלבבות, להוריק הרע מהלב כסיל לשמאלו, ולהכניס קדושה ללב חכם לימינו... (שם פנחס יט)

אבל באמת תורה שבכתב גם כן נקרא יין, והוא הנקרא ייני, כמו שנקרא לחמי, רק שיש תורה שהוא כלחם, שהוא סועד הלב, כמו שנאמר ולחם לבב אנוש יסעד, ויש תורה שהוא בבחינת יין שמשמח, והוא גם כן סועד קצת, וכמו שפירש מהר"ל על מה שאיתא ברכות ל"ה טובא גריר פורתא סעיד, שהיין יש בו ב' הכחות, שמעט הוא סועד, ומכל מקום גריר חשק ותאוה לאכול, וזה נקרא ייני, והוא בחינת יעקב, שהוא בעצמו נקרא היין, שהוא בחינת אמת... ולכן בב' הסעודות תקנו קידוש על היין, שהוא מרמז לתורה שבעל פה, דבעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא, שעל ידי היין דקידוש ישפיע השי"ת תורה שבעל פה, שהוא יין מסכתי כנ"ל, וזה לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך, היינו היין שנקרא על שם האדם, והוא יין מסכתי, שעל ידי זה זוכים לתורה שבעל פה, מה שאינו כן בסעודה ג' שהוא כנגד יעקב אבינו שהוא היין עצמו, בחינת ייני, לא תקנו קידוש על היין... (דברים ראה יד)

...וזה הפירוש בגמרא הנ"ל, לא נברא יין בשעת הבריאה קודם הקלקול אלא לנחם אבלים, היינו הצדיקים שהיו אבלים על הרשעים, שהיו עוברים על הז' מצוות בני נח, וצריכים לנחמה, ולשלם שכר לרשעים, למי שהיה רשע בפני עצמו בפרט, אבל לא בערבוב טוב ורע בכל העולם. ובספרים הקדושים משמע, שאם לא היה אדם הראשון אוכל מעץ הדעת ביום ו' והיה אוכל אחר כך, לא היה חטא כלל, ויכול להיות שגם אם היה שותה מקודם בשבת יין של מצוה, שיש מאן דאמר שנצטוה אדם הראשון על השבת, שנאמר ויניחהו, נתן לו מצות שבת (בראשית רבה ט"ז), גם כן שוב לא היה מזיק לו היין אחר כך, אך מפני ששתה מקודם בערב שבת, על ידי זה גרם הערבוב, וכיון שעל ידי היין גרם יללה לעולם, לכן בו השי"ת מרפא, כמו שנאמר וממכותיך ארפאך, ובריש כל אסוון אנא חמר, ומזה כל יין של מצוה, ואז נעשה המצוה ביין לנסכים ונעשה יין המשמח, וכן כל יין של מצוה, וכן מי שנצרך לו היין לדברי תורה... וזה ענין יין של קידוש, וזה נצרך רק בב' סעודות הראשונות כדי שלא ישכח שמירת השבת, ולכן בסעודה ג' שכבר זכה שעבר היום בשמירה לא נצרך עוד לקידוש על היין. (שם שופטים טו)

...וזה הענין מה שאמרו בגמרא לא נברא יין אלא לנחם אבלים וכו', והנה מה שלא אמרו שנברא לנסכים... אבל על פי האמור ניחא, דיין דמצוה אינו נקרא כלל יין, כמו שנאמר וברך את לחמך ואת מימיך, שיין דמצוה דברכה הוא קרוי מים, בחינת חסדים, ובזה לא מיירי בגמרא שבת... (שם תצא יז)

חכמה ומוסר:

...כי היה לנח כל כך רושם יראת ה' בקרבו, עד שלא נתפעל אחר המבול מאומה... והנה אף על פי כן כשנטע כרם נאמר עליו, (בראשית ט') ויחל נח ויטע כרם, ואיתא (בראשית רבה ל"ו) אמר לו שידא שמדון שותפי את, הרי כי יין לוקח דעת האדם, ואז נקל לו לצודו ברשתו חס ושלום... (חלק ב סימן של)