(ראה גם: אלקים-דין-מדת הדין, עונש)
יסרני ה' אך במשפט אל באפך פן תמעיטני... (ירמיה י כד)
כי אתך אני נאם ה' להושיעך, כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפיצותיך שם אך אותך לא אעשה כלה, ויסרתיך למשפט, ונקה לא אנקך. (שם ל יא)
נעותי שחותי עד מאד כל היום קדר הלכתי, כי כסלי מלאו נקלה ואין מתם בבשרי, נפוגתי ונדכיתי עד מאד שאגתי מנהמת לבי, אד-ני נגדך כל תאותי ואנחתי ממך לא נסתרה. לבי סחרחר עזבני כחי ואור עיני גם הם אין אתי... (תהלים לח ז והלאה)
אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו. (שם צד יב)
מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקץ בתוכחתו. כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה. (משלי ג יא)
אז יגלה אזן אנשים ומסרם יחתם, להסיר אדם מעשה וגוה מגבר יכסה. יחשך נפשו מני שחת וחיתו מעבר בשלח. והוכח במכאוב על משכבו ובעצמיו איתן, וזהמתו חיתו לחם, ונפשו מאכל תאוה. יכל בשרו מראי ושפו עצמותיו לא ראו. ותקרב לשחת חיתו לממתים... (איוב לג טז)
...בהיכל זה נמצאים כל אלו שסבלו יסורים ומחלות בעולם הזה בכדי להתתקן בתשובה שלמה, והיו מודים ומשבחים בכל יום לרבונם ולא היו מבטלים תפלתם לעולם. (בראשית ב' יד)
המשיח נוסע מהיכל זה הב' ונכנס בהיכל השלישי, ושם כל אלו שסבלו מחלות ומכאובים ביותר בכדי להתתקן, וכל אלו תינוקות של בית רבן שלא השלימו ימיהם, וכל אלו המתאבלים על חורבן בית המקדש ומורידין דמעות, כל אלו נמצאים בהיכל ההוא ומשיח מנחם אותם... (שם טז)
ובא וראה, בשעה שהקב"ה חפץ בנשמתו של אדם להאיר אותה, הוא מכה את הגוף כדי שתשלוט הנשמה, כי כל עוד שהנשמה עם הגוף המה שוים, אין הנשמה יכולה לשלט, וכשהגוף נשבר הנשמה שולטת. מהו צדיק יבחן, הוא כמו שאתה אומר אבן בוחן, שמחזק אותו כאבן הבוחן הזו שהיא פנת יקרת, כן צדיק יבחן... (תולדות צ)
אבל צדיק ההוא ירא את רבונו, כמה רעות הוא סובל בעולם הזה, כדי שלא יאמין ולא ישתתף עם היצר הרע, והקב"ה מצילו מכולם, זהו שכתוב, רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה', רבות רעות לצדיק לא כתיב, אלא צדיק, משם שהקב"ה חפץ בו, ומשום זה הקב"ה חפץ באדם ההוא ומציל אותו מכולם בעולם הזה ובעולם הבא אשרי חלקו.
בא וראה כמה רעות עברו על יעקב כדי שלא יתדבק ביצר הרע ההוא ויתרחק מחלקו, ומשום זה סבל כמה עונשים כמה רעות ולא שקט, בא וראה כמה רעות סובלים הצדיקים בעולם הזה רעות על רעות מכאובים על מכאובים, כדי לזכותם לעולם הבא... (וישב יא)
וצריך האדם לגוף חלש ולנפש חזקה שתתגבר בגבורה, ואז הוא אוהבו של הקב"ה, כמו שאומרים החברים שהקב"ה נותן צער אל הצדיק בעולם הזה, בשביל לזכותו לעולם הבא... (שם כז)
רבי אלעזר אומר, כל מה שעושה הקב"ה הוא בדין, (ואם מביא יסורין על איש צדיק הוא), כדי לטהר את נפש ההיא להביאה לעולם הבא, כי כל מעשיו של הקב"ה הם בדין ובאמת, ובכדי להעביר ממנו אותה הזוהמא שקבלה בעולם הזה, על כן נשבר אותו הגוף, והנפש מטהרת... (שם לו, ועיין שם עוד)
ואלו נקראים יסורין של אהבה, כי של אהבה הם ולא מחמת האדם עצמו, של אהבה הם מחמת שנפגם האור של אהבה הקטנה שדחתה מאהבה רבה, משום זה אלו הצדיקים הם חברים ושותפים עמה, אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא, כי הם זכו להיעשות חברים עמה, עליהם כתוב למען אחי ורעי וגו'. (שם מא)
בגן עדן יש היכל אחד, שנקרא היכל החולים, אז משיח נכנס בהיכל ההוא, וקרא כל המחלות וכל המכאובים וכל היסורין של ישראל שיבואו עליו, וכולם באים עליו, ולולא שהוא מקל מעל ישראל ולוקחם עליו, לא היה אדם שיכול לסבול יסוריהם של ישראל על עונשי התורה. זה שאמר אכן חליינו הוא נשא, כעין זה רבי אלעזר בארץ. משום שאין מספר אל היסורין שעומדים על האדם בכל יום מעונשי התורה, וכולם ירדו לעולם בשעה שניתנה התורה, וכשישראל היו בארץ הקדושה, באלו עבודות וקרבנות שהיו עושים היו מעבירים כל אלו המחלות והיסורים מן העולם, עתה משיח מעבירם מן העולם. עד שנפטר האדם מעולם הזה ומקבל ענשו, כמו שלמדנו, ואם העונות מרובים מכניסים אותם בתוך הגיהנם... (ויקהל שלו, ועיין שם עוד)
העשיה (שצריך לעשות) לקבל עליו עול מלכות שמים הוא, קבלת יסורין של עניות אשר לתלמיד חכם הוא מות לגוף הבהמי שלו, כי מזון התורה הוא מזון של נשמה רוח ונפש השכליים... (צו סח, ועיין שם עוד)
בעוד שהיו הולכים פגשו באדם אחד ופניו מלאים נגעים, והיה קם מתחת אילן אחד. הסתכלו בו, וראו פניו אדומים מחמת הנגעים. אמר לו רבי חייא מי אתה, אמר לו יהודי אני. אמר רבי יוסי חוטא הוא, שאם לא כן לא היו נרשמים בפניו אלו נגעים הרעים, ואלו לא נקראים יסורין של אהבה, אמר רבי חייא כך הוא ודאי, כי יסורים של אהבה מכוסים מבני אדם... כי ודאי אלו הנראים לחוץ לבני אדם באים מצד הטומאה, ואינם יסורים של אהבה. אמר רבי יוסי מנלן זה, אמר רבי חייא, שכתוב טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת, ואם התוכחה היא מאהבה, היא מסותרת מבני אדם, כעין מי שמוכיח את חברו באהבה צריך להסתיר דבריו מבני אדם, שחברו לא יתבייש מהם, כך הקב"ה כשהוא מוכיח את האדם מוכיחו באהבה בכל, תחילה מכה אותו בגופו בפנים, אם חזר בו טוב, ואם לא מכה אותו תחת מלבושיו, ואלו נקראים יסורין של אהבה, אם חזר בו מוטב, ואם לא מכה אותו בגלוי, בפניו לעין כל, כדי שיסתכלו בו וידעו שהוא חוטא ואינו אהובו של אדונו... (תזריע ע, ועיין שם עוד)
מכאן למדנו, שכל אדם שבאים עליו יסורים מרבונו הם כפרת עונות. וכל מי שמצטער על יסורים של הצדיקים מעבירים עונותיהם מן העולם, ועל כן ביום הזה (יום הכפורים) קוראים אחרי מות שני בני אהרן, כדי שישמעו העם ויצטערו על הצדיקים שנאבדו, ויתכפרו להם עונותיהם... ולא עוד אלא שלא ימותו בניו בימיו... (אחרי מות כט)
ואם בחוקותי תמאסו וגו', רבי יוסי פתח, מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו. כמה אהובים הם ישראל לפני הקב"ה, שהקב"ה רוצה להוכיחם ולהנהיגם בדרך הישר כרחם אב על בנו. ומתוך אהבתו אליו נמצא השרביט שלו תמיד בידו להנהיגו בדרך הישר, שלא יסור ימין ושמאל, זה שאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח. ומי שהקב"ה אינו אוהב אותו ושונא אותו מעביר ממנו תוכחה, מעביר ממנו השרביט... בא וראה בשעה שצדק (מלכות מצד הדין שבה) מתעורר בדיניו, כמה בחינות רוחות מתעוררים מימין ומשמאל, כמה שרביטים יוצאים מהם, שרביטי אש, שרביטי גחלים, כולם יוצאים ומתעוררים בעולם ומענים בני אדם תחתיהם... והיינו שכתוב ויספתי ליסרה אתכם, אתן לבעלי הדין תוספת על הדין שלהם... (בחוקתי מב, ועיין שם עוד)
ובמקום ההוא ששורה החושך ההוא, כמה מלאכי חבלה הנקראים נחשים ועקרבים מתקרבים אליו, ונותנים לו כמה נשיכות, ואלו הם יסורים, ואם יש לו כסף ממעשים טובים שעשה, הם מתמעטים ממנו, ואיך הם מתמעטים ממנו, שכל זכות היורדת אליו מלמעלה (בעד המעשים הטובים) נותנם לאלו מלאכי חבלה, ומבטלים ממנו היסורים. ואם אין לו לא זכות ולא חוב למעלה, אלא הכל הוא למטה, ובכל זכות שעושה יורד לו כסף (גשמי, אז) אומות מתקרבים אליו במקום מלאכי חבלה, ונותן להם כספו וניצל מהם. ומשום זה היו ישראל מקריבים לעזאזל, אל אותו החושך, וע' פרים נגד ע' אומות, לקיים הכתוב אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו', ומי הם שחוזרים בתשובה, נעבר אותו חשך מפגם ההוא ונשלמים, וסוד הדבר גם ה' העביר חטאתך לא תמות, ומיד חוזר עליו שם הוי"ה, וירפא אותו מאלו הנשיכות של היסורים, זה שאמר ושב ורפא לו... (נשא נז)
ורעיא מהימנא... והיסורין שלך על ידי סודות אלו שיתגלו על ידך יהיו לך מתוקים וכל הצרות שלך יחזרו עליך כמו חלומות העוברים, וחלם בהיפוך מלח, (שכמו מלח) הממתק הבשר, כך יסורים ממתקים. ולרשעים יחזרו היסורים להיות כמלח סדומית המעוור את העינים, לקיים בהם ועיני רשעים תכלינה, ואלו הערב רב הרשעים יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים, ויתלבנו אלו בעלי משנה, ויצרפו אלו הם זרע קדוש שאר העם, זה שאמר וצרפתים כצרוף את הכסף, והרשיעו רשעים אלו ערב רב... (בהעלותך פו)
ויסרתיך למשפט, מקרא זה כך היה צריך לומר, ויסרתיך במשפט, כי מתי יש יסורין הוא בשעת הדין, מהו ויסרתיך למשפט, אלא כתוב ה' במשפט יבא עם זקני עמו, ויום ההוא מקדים הקב"ה רפואה לישראל מטרם שיעלו לדין, כדי שיוכלו לעמד בו, ומהו הרפואה, הוא שבכל שעה ושעה נותן הקב"ה לישראל מעט מעט יסורין, בכל זמן וזמן ובכל דור ודור, כדי כשיעלו ליום הדין הגדול בעת שיחיו המתים, לא ישלוט עליהם דין. (בלק רעג)
כך עושה הקב"ה עם הדור, שהקב"ה נותן את הצדיק ברשות המקטרג, כדי להציל את הדור בשבילו, ואם הצדיק חזק כמו יעקב, נאמר בו ויאבק איש עמו, כל שכן וכל שכן המנצח אותו, עד שאמר לו שלחני. אמר, צל צל כך הוא, אשרי חלקו של אותו צדיק שהוא חזק לסבול יסורין, כל שכן מי שמנצח על ידי (היסורין) את המקטרג שלו שפרש שליטתו על כל הדור, ונחשב לו כאילו הוא הצילם והקב"ה עושה אותו רועה עליהם במקומו... בתוך כך הנה רעיא מהימנא. אמר להם ולמה לקתה הזרוע הימנית, כי דרך הרופאים להקיז דם מתחילה בזרוע הימנית, והרי הזרוע השמאלית היא קרובה יותר אל הלב, למה לא מקיזים דם ממנה, (למה צדיק אחד נלקה ושני אינו נלקה), אמר לו משום שהקב"ה אינו רוצה להכות יותר, כי בזה די, ואם נכבדת המחלה על אברי הגוף מקיזים דם גם מהזרוע השמאלית. אמר לו אם לא היו שניהם בזמן אחד יפה, אבל יש צדיק כאן ויש צדיק כאן, לזה יש מחלות ונגעים ולזה יש חסד, למה אם נכבדת המחלה יקיז דם לשניהם, כדי לתת רפואה לכל אברי הגוף (לכל הדור), ואם לא נכבדת המחלה על כל האברים, למה מקיז לזרוע ימנית יותר משמאלית... (פנחס צד, ועיין שם עוד)
אמרתי לו, מה זה שבכל זמן שהרשעים מתרבים בעולם והדין שורה בעולם הצדיקים שבהם מוכים עליהם, כי כך למדנו בעונות הדור נתפסים הקדושים והצדיקים, למה, אם משום שאינם מוכיחים לעולם על מעשיהם, כמה יש שמוכיחים ואינם מקבלים מהם, והצדיקים נכנעים לפניהם, ואם משום שאין מגין על העולם, לא ימותו הצדיקים ולא יהיו נתפשים בעונותיהם של הרשעים...
אמר לו בעונות הדור ודאי נתפסים הצדיקים, וכבר העמדנו דברים אלו, אבל בשעה שהצדיקים נתפסים במחלות או בנגעים, הוא כדי לכפר על עונות העולם, כי אז מתכפרים על כל עונות הדור. מאין לנו זה מכל אברי הגוף, כי בשעה שכל האברים הם בצרה, ומחלה גדולה שורה עליהם, צריכים להלקות אבר אחד כדי שיתרפאו כולם, ואיזה לזרוע שמוציאים ממנה דם, ואז יש רפואה לכל אברי הגוף. אף כך בני העולם הם אברים זה עם זה. בשעה שרוצה הקב"ה לתת רפואה לעולם הוא מכה לצדיק אחד שביניהם במחלות ובנגעים, ובשבילו נותן רפואה לכל... ולעולם אינו מכה את הצדיק אלא כדי לתת רפואה לדור ולכפר על עונותיהם, כי נוח לו לסטרא אחרא שהדין שולט על הצדיק, כי אז אינו מחשיב לכל העולם, ואינו משגיח בהם מרוב שמחה ששולט על הצדיק, והצדיק ההוא זוכה לממשלה עליונה בעולם הזה ובעולם הבא, צדיק וטוב לו, הוא משום שהקב"ה אינו דואג לכפר על העולם... אמר לי בצדיק אחד מהם או שנים די (לכפרת הדור), שהקב"ה אינו צריך להכות את כולם, כמו שלא צריכים להכות ולהקיז דם אלא מזרוע אחת. ואם המחלה התקיפה את כל האברים, אז צריכים להקיז דם מב' זרועות, אף כך אם נתרבו עונות כבדים על העולם, אז כל הצדיקים מוכים כדי לתת רפואה לכל הדור... ואם נרפא העם נרפאים גם הצדיקים. ולפעמים נמצאים במחלות כל ימיהם, כדי להגין על הדור, בזמן שהעונות כבדים יותר, מתו הצדיקים הרי נרפא הכל ונתכפר. (שם קח)
רבי עקיבא אומר, לא תעשון אתי כדרך שאחרים מנהגין במדינות, כשהטובה באה אליהם הם מכבדין את אלהיהם, שנאמר על כן יזבח לחרמו, וכשהפורענות באה עליהן הם מקללין את אלהיהם, שנאמר וקלל במלכו, אבל (ישראל) אם אביא עליהם הטובה יתנו הודאה, וכשאביא עליהם יסורים יתנו הודאה, וכן דוד אומר כוס ישועות אשא, ובשם ה' אקרא... ועוד שיהא אדם שמח ביסורין יותר מהטובה, שאפילו אדם עומד בטוב כל ימיו אינו נמחל לו העבירות שבידו, ומי מוחל לו העבירות, הוי אומר היסורין. רבי אליעזר אומר, הרי הוא אומר מוסר ה' בני אל תמאס וגו', מפני מה, כי את אשר יאהב ה' יוכיח, אמרת בא וראה, מי גרם לבן זה לרצות את האב, הוי אומר יסורין.
רבי אומר וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו וגו', רבי יונתן אומר, חביבין יסורין, כשם שברית כרותה לארץ, כך ברית כרותה ליסורין, ה' אלקיך מיסרך, כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה. רבי שמעון בן יוחאי אומר, חביבין יסורים, ששלש מתנות טובות נתנו לישראל, ואומות העולם מתאוין להם, ולא נתנו להם אלא ביסורין, ואלו הן, תורה וארץ ישראל ועולם הבא, אמרת, אי זה דבר שמביא את האדם לחיי העולם הבא, הוי אומר אלו יסורין. רבי נחמיה אומר חביבין יסורין, שכשם שהקרבנות מרצין, כך יסורין מרצין, בקרבנות מה הוא אומר, והם ירצו את עונם, ולא עוד אלא שהיסורין מרצין יותר מן הקרבנות, מפני שהקרבנות בממון והיסורין בגוף, וכן הוא אומר עור בעד עור. כבר היה רבי אליעזר חולה, ונכנסו ארבעה זקנים לבקרו, נענה רבי טרפון ואמר טוב אתה לישראל מגלגל חמה, הא למדת שחביבין יסורין. (יתרו-בחודש פרשה י, וראה עוד בספרי בפסקה דלקמן)
ועוד יהא אדם שמח ביסורים יותר מן הטובה, שאילו אדם בטובה כל ימיו אין נמחל לו עוון שבידו, ובמה נמחל לו, ביסורים נמחל לו. רבי אליעזר בן יעקב אומר, הרי הוא אומר את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, מי גרם לבן שירצה לאב, הוי אומר אילו יסורים, רבי מאיר אומר, הרי הוא אומר וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך, אתה ולבך יודעים המעשים שעשית, והיסורים שהבאתי עליך שלא כנגד מעשיך שעשית הבאתי לך. רבי יוסי ברבי יהודה אומר, חביבים יסורים לפני המקום, שכבודו של מקום חל על מי שיסורים באים עליו, שנאמר ה' אלקיך מיסרך... רבי נחמיה אומר חביבים יסורים, שכשם שקרבנות מרצים, כך יסורים מרצים, בקרבנות הוא אומר ונרצה לו לכפר עליו, ביסורין הוא אומר והם ירצו את עונם, ועוד שהיסורים מרצים יותר מהקרבנות, שהקרבנות בממונות ויסורים בגוף, וכן הוא אומר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו. וכבר היה רבי אליעזר חולה ונכנסו... נענה רבי עקיבא ואמר, רבי חביבים יסורים, ואמר להם רבי אליעזר לתלמידיו סמכוני, ישב לו רבי אליעזר, אמר לו אמור עקיבא, אמר לו הרי הוא אומר בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים, ואומר גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה, וכי עלתה על דעתך שחזקיהו למד תורה לישראל ולמנשה בנו לא למד, אלא כל תלמוד שלימדו וכל עמל שעמל בו לא הועיל לו אלא יסורים... (ואתחנן לב)
ואם תאמר מפני מה יסורין באים, מפני חבתן של ישראל... (האזינו שיא)
אמר רבי שמעון בן לקיש כל העוסק בתורה יסורין בדילין הימנו, שנאמר ובני רשף יגביהו עוף, ואין עוף אלא תורה, שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו, ואין רשף אלא יסורין, שנאמר מזי רעב ולחומי רשף, אמר ליה רבי יוחנן הא אפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, שנאמר אם שמע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניך תעשה וגו', כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך, אלא כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו, שנאמר נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר... אמר רבא ואיתימא רב חסדא אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו, שנאמר נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה', פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה, שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו, ואם תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הם, שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח, אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין, שנאמר וה' חפץ דכאו החלי, יכול אפילו לא קבלם מאהבה, תלמוד לומר אם תשים אשם נפשו, מה אשם לדעת, אף יסורין לדעת, ואם קבלם מה שכרו, יראה זרע יאריך ימים, ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו, שנאמר וחפץ ה' בידו יצלח. פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי אחא בר חנינא, חד אמר אלו יסורין של אהבה, כל שאין בהן בטול תורה, שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו, וחד אמר אלה הם יסורין של אהבה, כל שאין בהן בטול תפלה, שנאמר ברוך אלקים אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי. אמר להו רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא הכי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, אלו ואלו יסורין של אהבה הן, שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח, אלא מה תלמוד לומר ומתורתך תלמדנו, דבר זה מתורתך תלמדנו, קל וחומר משן ועין, מה שן ועין הם אחד מאבריו של אדם, עבד יוצא בהן לחירות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם, על אחת כמה וכמה, והיינו דרבי שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש, נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין, דכתיב אלה דברי הברית, מה ברית האמור במלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור ביסורין, יסורין ממרקין כל עוונותיו של אדם.
תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר, שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין, אלו הן, תורה, וארץ ישראל והעולם הבא, תורה מניין, שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו. ארץ ישראל דכתיב, כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מייסרך, וכתיב בתריה, כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה. העולם הבא דכתיב, כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר.
תני תנא קמיה דרבי יוחנן, כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים וקובר את בניו מוחלין לו על כל עונותיו... אמר רבי יוחנן נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה, ונגעים לא, והתניא כל מי שיש בו אחד מארבעה מראות נגעים הללו אינן אלא מזבח כפרה, מזבח כפרה הוו, יסורין של אהבה לא הוו... ובנים לא, היכי דמי, אילימא דהוו להו ומתו, והא אמר רבי יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר, אלא הא דלא הוו ליה כלל, הא דהוו ליה ומתו, (הוי יסורין של אהבה)... רבי חייא בר אבא חלש, על לגביה רבי יוחנן, אמר ליה חביבין עליך יסורין, אמר ליה לא הן ולא שכרן, אמר ליה הב לי ידך, יהב ליה ידיה ואוקמיה... (ברכות ה א)
תנו רבנן, חמשה דברים נאמרו בשור, (הרואה שור בחלום)... נשכו, יסורין באים עליו... (שם נו ב)
אמר רבי אמי אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עוון... דכתיב ופקדתי בשבט פשעם וגו'... (שבת נה א)
תנו רבנן, עלובין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואין משיבין, עושים באהבה ושמחין ביסורין, עליהן הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. (שם פח ב)
עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין, שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם, אבל מי שיש חילול השם בידו אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר, ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת... (יומא פו א)
תנו רבנן שלשה חייהם אינם חיים, ואלו הן, המצפה לשלחן חבירו, ומי שאשתו מושלת עליו, ומי שיסורין מושלין בגופו... (ביצה לב ב)
אמר רבי יהושע בן לוי כל השמח ביסורין שבאין עליו מביא ישועה לעולם, שנאמר בהם עולם ונושע. (תענית ח א)
תנו רבנן, גר שבא להתגייר בזמן הזה, אומרים לו, מה ראית שבאת להתגייר, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפים, ויסורין באין עליהם... (יבמות מז א)
תניא רבי חנניה בנו של רבן גמליאל אומר, מפני מה גרים בזמן הזה מעונין ויסורין באין עליהן, מפני שלא קיימו שבע מצוות בני נח, רבי יוסי אומר גר שמתגייר כקטן שנולד דמי, אלא מפני מה מעונין, לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצוות כישראל, אבא חנן אומר משום רבי אלעזר לפי שאין עושין מאהבה אלא מיראה, אחרים אומרים, מפני ששהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה... (שם מח ב)
אמר רב כל המבקר את החולה ניצול מדינה של גיהנם, שנאמר אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'... מה שכרו בעולם הזה, ה' ישמרהו ויחייהו וגו', ה' ישמרהו מיצר הרע, ויחייהו מן היסורין... (נדרים מ א)
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי סימאי, שלשה היו באותה עצה, בלעם ואיוב ויתרו... איוב ששתק נידון ביסורין... (סוטה יא א)
...כך הקב"ה מביא יסורים על צדיקים בעולם הזה, כדי שיירשו העולם הבא, שנאמר והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד... (קדושין מ ב)
כשאדם בא לידי זקנה או לידי יסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו, הרי הוא מת ברעב, אבל התורה אינה כן, אלא משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו... (שם פב א)
...ואפילו הכי לא סמך רבי אלעזר ברבי שמעון אדעתיה, קביל עליה יסורי, באורתא הוו מייתי ליה שיתין נמטי, לצפרא נגדי מתותיה שיתין משיכלי דמא וכיבא, למחר עבדה ליה דביתהו שיתין מיני לפדא ואכיל להו וברי... באורתא אמר להו (ליסורין) אחי ורעי בואו, בצפרא אמר להו זילו, מפני ביטול תורה...
שלחה ליה (אשתו) בתורה מיהא גדול ממך לא ידענא, במעשים ידענא, דהא קביל עליה יסורי... אמר רבי חביבין יסורין, קבל עליה תליסר שני, שית בצמירתא (אבן במקום קטנים), ושבע בפרנא (חולי בפה)... ואפילו הכי יסורי דרבי אלעזר ברבי שמעון עדיפי מדרבי, דאילו רבי אלעזר ברבי שמעון מאהבה באו ומאהבה הלכו, דרבי על ידי מעשה באו ועל ידי מעשה הלכו. דההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לשחיטה, אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי וקא בכי, אמר ליה זיל, לכך נוצרת, אמרי, הואיל ולא קא מרחם ליתו עליה יסורין, ועל ידי מעשה הלכו, יומא חד הוה קא כנשא אמתיה דרבי ביתא, הוה שדיא כרכושתא (חולדה) וקא כנשא להו, אמר לה שבקינהו, כתיב ורחמיו על כל מעשיו, אמרי, הואיל וקא מרחם ונרחם עליה. כולהו שני יסורי דרבי אלעזר לא שכיב איניש בלא זמניה, כולהו שני יסורי דרבי לא איצטריך עלמא למטרא... (בבא מציעא פד ב)
מיתיבי, חסיד היה באומות העולם ואיוב שמו, ולא בא לעולם אלא כדי לקבל שכרו, הביא הקב"ה עליו יסורין, התחיל מחרף ומגדף, כפל לו הקב"ה שכרו בעולם הזה, כדי לטרדו מן העולם הבא... (בבא בתרא טו ב)
מנהגו של מלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה, אם אכזרי הוא הורג את כולם, אם רחמן הוא הורג חצים, אם רחמן מלא רחמים הוא מייסר הגדולים שבהן ביסורין, אף כך הקב"ה מייסר את יחזקאל, כדי למרק עונותיהם של ישראל. (סנהדרין לט א)
ואמר רבי אלעזר כל הנותן פתו למי שאין בו דעה יסורין באין עליו, שנאמר לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו, ואין מזור אלא יסורין, שנאמר וירא אפרים את חליו ויהודה את מזורו. (שם צב א)
אמר רבה בר בר חנה כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו, אמר להן חמה עזה יש בעולם, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא משחק, אמרו לו למה אתה משחק... כל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ, ואין פשתנו לוקה, ואין שמנו מבאיש, ואין דובשנו מדביש, אמרתי, שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו, ועכשיו שאני רואה רבי בצער אני שמח... תנו רבנן, כשחלה רבי אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו, רבי טרפון ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא... נענה רבי עקיבא ואמר חביבין יסורין... (סנהדרין קא א, וראה לעיל בספרי)
...אמר ליה (לדוד) קבל עליך יסורין, קבל עליו, אמר רבי יהודה אמר רב, ששה חדשים נצטרע דוד ונסתלקה ממנו סנהדרין... (שם קז א)
...אמר רבי אליעזר כל המתלוצץ יסורין באין עליו, שנאמר ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם, אמר להו רבא לרבנן, במטותא מינייכו דלא תתלוצצו, דלא ליתו עלייכו יסורין... (עבודה זרה יח ב)
...אף כך יסורין, בשעה שמשגרין אותן על האדם משביעין אותן שלא תלכו אלא ביום פלוני, ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית, ועל ידי פלוני, ועל ידי סם פלוני, כיון שהגיע זמנן לצאת הלך זה לבית עבודת כוכבים, אמרו יסורין, דין הוא שלא נצא, וחוזרין ואומרים וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן אנו נאבד שבועתנו, והיינו דאמר רבי יוחנן, מאי דכתיב וחלים רעים ונאמנים, רעים בשליחותן, ונאמנים בשבועתן. (שם נה א)
רבי ינאי אומר, אין בידינו לא משלות הרשעים ואף לא מיסורי הצדיקים. (אבות ד טו)
ואמר רבי יוחנן, למה נמשלו ישראל לזית, לומר לך, מה זית אינו מוציא שמנו אלא על ידי כתישה, אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא על ידי יסורין. (מנחות נג ב)
ואמר רבי חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, אמר רבי אלעזר דם ניקוף מרצה כדם עולה, אמר רבא בגודל, ובניקוף שני, והוא דקאזיל לדבר מצוה. (חולין ז ב)
עד היכן תכלית יסורין, אמר רבי אלעזר כל שארגו לו בגד ללבוש ואין מתקבל עליו, מתקיף לה רבא זעירא ואיתימא רבי שמואל בר נחמני, גדולה מזו אמרו, אפילו נתכוונו למזוג בחמין ומזגו לו בצונן, בצונן ומזגו לו בחמין, ואת אמרת כולי האי, מר בריה דרבינא אמר אפילו נהפך לו חלוקו, רבא ואיתימא רב חסדא, ואיתימא רבי יצחק, ואמרי לה במתניתא תנא, אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים... וכל כך למה, דתניא דבי רבי ישמעאל, כל שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין קבל עולמו, ובמערבא אמרי פורענות מזדמנת לו... (ערכין טז ב)
סליק לגביה רבי עקיבא (לנחום איש גם זו), אמר לו אי לי שאני רואה אותך כך, אמר לו אי לי שאני אין רואה אותך בכך, אמר לו מה את מקללני, אמר לו ומה את מבעט ביסורין... (פאה לז ב)
אמר רבי הונא הנה טוב מאד זו מדת הטוב, והנה טוב מאד זו מדת יסורין, וכי מדת יסורין טוב מאד, אתמהא, אלא שעל ידיה הבריות באין לחיי העולם הבא, וכן שלמה אומר, (משלי ו') ודרך חיים תוכחות מוסר, אמרת, צא וראה איזהו דרך מביאה את האדם לחיי העולם הבא, הוי אומר זו מדת יסורין. (בראשית ט י)
יצחק תבע יסורין, אמר לפניו, רבון העולמים, אדם מת בלא יסורין מדת הדין מתוחה כנגדו, מתוך שאתה מביא עליו יסורין אין מדת הדין מתוחה כנגדו, אמר לו הקב"ה חייך דבר טוב תבעת, וממך אני מתחיל, מתחילת הספר ועד כאן אין כתיב יסורין, וכיון שעמד יצחק נתן לו יסורין, ויהי כי זקן יצחק ותכהין... (שם סה ד)
רבי פנחס בשם רבי חנין דציפורין פתח, (תהלים צ"ד) אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה, ואם בא להקפיד ומתורתך תלמדנו, מה כתיב באברהם, (בראשית י"ב) ואברכך ואגדלה שמך, כיון שיצא קפץ עליו רעבון ולא הקפיד ולא קרא תגר, אף אם באו עליו יסורין לא תהא מקפיד ולא קורא קטיגור. אמר רבי אלכסנדרי אין לך אדם בלא יסורים, אשריו לאדם שיסורים באים עליו מן התורה, שנאמר ומתורתך תלמדנו, אמר רבי יהושע בן לוי כל יסורים שהם באים על האדם ומבטלין אותו מדברי תורה יסורים של תוכחת הם, אבל יסורים שהן באים על האדם ואין מבטלין אותו מדברי תורה יסורים של אהבה הן, כדכתיב (משלי ג') כי את אשר יאהב ה' יוכיח. רבי חמא חזא חד סגי נהורא יתיב לעי באורייתא, אמר לו שלום לך בר חריא, אמר לו מהיכן שמיע לך דההוא גברא בר עבדים, אמר לו אלא שאת בן חורין לעולם הבא. אמר רבי יודן כתיב (שמות כ"א) ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל לחפשי ישלחנו, ומה הללו שאינן בכל גופו של אדם אלא באחד מאבריו, אמרה תורה לחפשי ישלחנו, מי שיסורים באים עליו שהן בכל גופו של אדם על אחת כמה וכמה, אלא אשר תייסרנו י-ה, כזה שהוא נדון לפני הדיין צועק ומצטער, ואומר יה יה די די, כך אמר יעקב מי שעתיד לומר ליסורים די, הוא יאמר ליסורי די. (שם צב א)
ואת יהודה שלח לפניו, כתיב (ישעיה ס"ה) זאב וטלה ירעו כאחד, בא וראה כל מה שהכה הקב"ה בעולם הזה מרפא אותו לעתיד לבא, העורים מתרפאין, שנאמר (שם ל"ה) אז תפקחנה עיני עורים... (שם צה א)
כיוצא בו, דוד שלא ייסר לאבשלום בנו ולא רידהו יצא לתרבות רעה... וכיוצא בו עשה דוד באדוניה, שלא רידהו ביסורין ולא גער בו, ולפיכך יצא לתרבות רעה, דכתיב (מלכים א' א') ולא עצבו אביו מימיו... ואהבו שיחרו מוסר זה הקב"ה, על שאהב את ישראל, דכתיב (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה', שהוא מרדה אותם ביסורין. אתה מוצא ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולם לא נתנם להם אלא על ידי יסורין... וכל המייסר את בנו מוסיף הבן אהבה על אביו והוא מכבדו, שנאמר יסר בנך ויניחך וגו'... (שמות א א)
דבר אחר את העני עמך, אין בעולם קשה מן העניות, שהוא קשה מכל ייסורין שבעולם, אמרו רבותינו כל היסורין לצד אחד, והעניות לצד אחד... אמר לו הקב"ה מה אתה רוצה איוב, עניות או ייסורין, אמר לו איוב, רבון העולם מקבל אני עלי כל ייסורין שבעולם ולא עניות, כשאצא לשוק ואין בידי פרוטה לקנות מה אוכל. כיון שנתייסר איוב מה כתיב, התחיל צווח כנגד מדת הדין, שנאמר מי יתן ידעתי ואמצאהו, אמר לו אליהו מה אתה צווח, לא אמרת שאינך מבקש העניות אלא היסורין... (שם לא יא)
דבר אחר, אדם כי יהיה בעור בשרו, הדא הוא דכתיב נכונו ללצים שפטים, מוכנים היו ללצים דינים, בנוהג שבעולם אדם רוכב על החמור פעמים שסורח עליו ומכהו, פעמים ששוחק עליו ומכהו, ברם הכא נכונו ללצים שפטים... כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים, נתייראו, אמר להם משה אל תתייראו, אלו לאומות העולם, אבל אתם לאכול ולשתות ולשמח, שנאמר רבים מכאובים לרשע, והבוטח בה' חסד יסובבנו. רבי ורבי ישמעאל ברבי יוסי היו יושבים ועוסקים במגילת קינות ערב תשעה באב שחל להיות בשבת עם חשכה מן המנחה ולמעלה, שיירו בה אלף בית אחת, אמרו למחר אנו גומרים אותה, כשעלה רבי נכשל באצבעו קטנה, קרא על עצמו רבים מכאובים לרשע... (ויקרא טו ד)
אמר רבי פנחס בשם רבי הושעיה למה נבראו היסורין, להתלות בית דאית להון למיזל, (להתלוות בבית שיש להם ללכת שמה כלומר, מיד שיוצאים מבית זה מוכנים ללכת לבית אחר), הדא הוא דכתיב, תם עונך בת ציון פקד עונך בת אדום גלה על חטאותיך... (איכה ד כז, וראה שם עוד)
אמרה ליה (אשתו של רבי אלעזר ברבי שמעון לרבי) כד יתיב מלעי באורייתא הוה לעי כל צרכיה, והוה אמר דכל יסוריהון דישראל ייתון עלי, והיינון אתיין, וכד הות ענתה דמלעי הוה אמר כל חד וחד ייזל ליה לאתריה. אמר לה אף אנא עביד כן, קרא לון דייתון ואתון, בעא דיזלון ולא אזלון, ואית דאמרי י"ג שנין דיומיה עביד חשש שיניה. (קהלת יא ז)
הרועה בשושנים, רבי יוחנן אתיסר ועבד חשש בצמר מורייה ג' שנים ופלג, סלק רבי חנינא למבקרא יתיה, אמר ליה מה אית עלך אמר ליה אית עילאי יותר ממשאי, אמר ליה לא תהוי אומר כן, אלא הוי אומר הא-ל הנאמן, כד הוה צערא קשי עלוי הוה אמר הא-ל הנאמן, וכד הוה מקשה עלוי צערא יותר מצרכו, הוה סלק רבי חנינא אמר עלוי מלה והוה נסב נפש. לבתר יומין אתחשש רבי חנינא, סלק רבי יוחנן למבקריה, אמר ליה מה אית עלך, אמר ליה מה קשין הן היסורין, אמר ליה ומה שכרן מרובה, אמר ליה לא אנא בעי להון ולא לאגריהון, אמר ליה למה לית את אמר ההיא מלתא דהווית אמר עלי ואיתנסב נפש, אמר ליה כד הוינא מלבר הוינא ערב לאחרנין, וכדון דאנא מלגיו לית אנא בעי אחרנין דיערבוני, אמר ליה כתיב הרועה בשושנים, אין שרביטו של הקב"ה ממשמש ובא אלא בבני אדם שלבם רך כשושנים. אמר רבי אלעזר לבעל הבית שהיו לו שתי פרות, אחת כחה יפה ואחת כחה רע, על אי זו מהן הוא מטרח, לא על אותה שכחה יפה, כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים, למה שאינן יכולין לעמוד... (שיר השירים ב לה)
...ואברהם התחיל בזקנה וביסורין ובפונדק ובליגטא... אמר אברהם לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אלולי נתת שלוה לדור המבול לא היו מכעיסין ומורדין ואומרים סור ממנו, אמר לו ממך אני מתחיל, לפיכך נתייסר בבנו, שנאמר ויגדל הילד ויגמל... (נח יד)
וצריך אדם להיות שמח ביסורין יותר מן הטובה, שאילו אדם בטובה כל ימיו לא נמחל לו עבירות שבידו, ובמה נמחל לו, ביסורין. רבי אליעזר בן יעקב אומר הרי הוא אומר מוסר ה' בני אל תמאס, ואל תקוץ בתוכחתו, כי את אשר יאהב ה' יוכיח, וכאב את בן ירצה (משלי ג'), מי גרם לבן זה לרצות את אביו, הוי אומר זה יסורין, רבי מאיר אומר הרי הוא אומר וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך (דברים ח'), מהו עם לבבך, יהי יודע לבבך מעשים שעשית, שיסורין שהבאתי עליך שלא לפי מעשיך הן, רבי נחמיה אומר חביבין היסורין, שכשם שקרבנות מרצין, כך היסורין מרצין, בקרבנות כתיב ונרצה לו, וביסורין כתיב והם ירצו את עונם (וירא כ"ו), ולא עוד אלא שהיסורין מרצין יותר מן הקרבנות, שהקרבנות בממון ויסורין בגוף... (יתרו טז)
ממנו משפטו ושאתו יצא, שבשעה שאדם חוטא הרי מביא עליו הקב"ה יסורין בגופו, למה, שאין מדותיו של הקב"ה כבשר ודם, מדת בשר ודם כשסרח עליו עבדו מביא את הכבלים וכובלו, ומביא את המגלבין ומכהו, והקב"ה אינו כן, אלא מגופו של אדם רודה אותו... זהו האמור בענין אדם כי יהיה בעור בשרו. (תזריע ח)
מפני מה היסורין באין לעולם, מפני הבריות, כדי שיראו ויסתכלו ויאמרו מי שחטא לוקה, ומי שלא חטא אין לוקה, ולמה העצים והאבנים לוקים, כדי שיראו בעליהן ויעשו תשובה... (מצורע ד)
אמר רבי אלעזר בן יעקב צריך אדם להחזיק טובה להקב"ה בזמן שהיסורין באין עליו, למה, שהיסורין מושכין את האדם להקב"ה, שנאמר (משלי ג') כי את אשר יאהב ה' יוכיח... (תצא ב)
...ואם תאמר מפני מה העכו"ם נתחייבו כלייה ואנו קיימין, לפי שבשעה שבאו עליהן יסורין מבעטין בהן ואינם מזכירין שמו של הקב"ה, שנאמר (תהלים ע"ט) שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך וגו', אבל ישראל כשהיסורין באין עליהן הן נכנעין ומתפללין, שנאמר (שם קט"ז) כוס ישועות אשא וגו' צרה ויגון אמצא וגו', לפיכך אמר להם הקב"ה אף על פי שהקללות הללו באות עליכם הן מעמידות אתכם, וכן הוא אומר, (דברים ח') למען ענותך ולמען נסותך וגו', וכך אמר להם משה לישראל אף על פי שהיסורין הללו באין עליכם יש לכם עמידה, לכך נאמר אתם נצבים היום כולכם... (נצבים א)
כל דבר ודבר שהוא בא לאדם, אפילו היסורין, יש להם קץ, שנאמר ולכל תכלית הוא חוקר, שהקב"ה יושב וחוקר אם מתבקשין לו יסורין אם לאו. אמר ריש לקיש, מי גרם להאיש הזה שבאו עליו יסורין, אבן אופל וצלמות, אבן זה יצר הרע, שהוא משול באבן, שנאמר (יחזקאל ל"ו כ"ו) והסירותי את לב האבן. (בראשית מקץ א)
אם לקית בממונך זכור את איוב שלקה בממונו ובגופו, ואם לקית בגופך זכור דתן ואבירם שירדו חיים שאולה... שמא תאמר איוב מאומות העולם, הא דתן ואבירם שלקו בממונם ובגופם... (פרק ג)
רב הונא אמר לשלשה חלקים נחלקו היסורין, אחת נטלו אבות העולם וכל הדורות, ואחת דורו של שמד, ואחת דורו של משיח... (תהלים ב)
ה' אל בקצפך תוכיחני, זה שאמר הכתוב (ירמיה י') יסרני ה' אך במשפט, במשפט אין כתיב כאן אך במשפט, יסרני ביסורין טובים, וכך הוא אומר יסר בנך כי יש תקוה, יסרהו אבל לא למות, הזהר אל תמיתהו, אמר דוד אל בקצפך תוכיחני, טובה היא התוכחה, וכן הוא אומר (משלי ג') כי את אשר יאהב ה' יוכיח, אבל לא בקצף, לכך נאמר אל בקצפך, אמר דוד טובים הם היסורין, וכן אומר, (תהלים צ"ד) אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה, אבל קצרי הרוח אנו ואין בנו כח לקבלם... (שם לח)
...רבי נתן ברבי יוסי אומר, חביבין יסורין שבשבילן הברית כרותה לישראל, שנאמר כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה, צא וראה איזה מהן מביאה לחיי העולם הבא, הוי האומר היסורין, שהקב"ה מיחל שמו על מי שיסורין באין עליו, שנאמר (דברים ח') ה' אלקיך מיסרך. רבי אליעזר אומר, הרי הוא אומר (משלי ג') וכאב את בן ירצה, אל תהי קורא וכאב, אלא וכאב, שבשעה שמכאיבו, ומי גרם להם לרצות לאביהן שבשמים, הוי אומר היסורין... (שם צד)
...ואיזהו עמקה של מות, אלו יסורין רעים שאול צעדיה יתמוכו, אף על פי שנידון ביסורין בעולם הזה, אינו ניצול מדינה של גיהנם... (משלי ה)
מכאן אמרו חכמים המבעט ביסורין כופלין אותם עליו, משלו משל למה הדבר דומה, לבעל הבית שהיתה לו פרה מבעטת, ונתן בה חבל של עשר אמות, והיתה מבעטת, ונתן בה חבל של חמשים אמות, שנאמר כי כפרה סוררה סרר ישראל, הא למדת, שכל המבעט ביסורין סימן רע לו. אמרו חכמים וכי לא בדין עונותיו באו עליו היסורין, אתמהא, אלא באו עליו היסורין שעשה על ידי דברים מכוערים ודברים שאינם ראויים, והוא בידיו עוקר את עצמו מן העולם הזה ומן העולם הבא... (פרק ב)
כל המודה ביסורין ושמח בהם נותנים לו חיים בעולם הזה ובעולם שאין לו סוף, שנאמר (משלי ו') ודרך חיים תוכחת מוסר. (פרק ג)
דבר אחר, קומי רוני בלילה וגו', אין רוני זו אלא הודאת היסורין, כיצד, עושה אדם כל מה שהוא עושה ובאו עליו יסורין, יעמוד בחצי הלילה וישבח ויברך וירומם ויגדל ויקדש לשמו של מי שאמר והיה העולם ברוך הוא, שנאמר (תהלים קי"ט) חצות לילה אקום להודות לך וגו'... וכן כשבאו עליו יסורין לטובתי (לטובת ישראל) באים עליו, כדי להציל מידיו כל מה שעשה, לא יאמר בלבו אני צדיק, אני ישר, גומל חסדים אני, עלי יבואו יסורין, אל יכמרו דברים במקום כשאינו יכול לדבר, ואל ידבר דברים אלא יסתכל אדם בעצמו, ויודיע לעצמו שלא לשום אדם נושא הקב"ה משא פנים, שנאמר בני בכורי ישראל (שמות ד'), ולהלן הוא אומר (דברים י"ד) בנים אתם לה', כשהוא מיסרן אינו מדי מיסרן, אלא לאמיתן, שנאמר (דברים ח') וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו וגו', יש לך אדם בעולם שהוא רוצה שיחטא בנו חס ושלום... (שם פרק יח)
משל למה הדבר דומה, למלך שכעס על בנו, תפסו בידו והכניסו לבית רבו, וקובל לרבו על בנו, ועמד רבו והכהו מכות גדולות לפני אביו, ואמר לו רבו, בני, אף על פי שהכיתיך מכות גדולות, אינן אלא קטנות לפניך לפי מעשיך, והמכות הן לטובתך, כדי שתיטיב מעשיך וייטיב לך אביך אחר כך על מעשיך הטובים. כך ישראל מתייסרים ביסורים גדולים על מעשיהם הרעים, ואינן אלא יסורים קלים לפי מעשיהם, ולא עוד אלא שהם מקבלין שכר על היסורין שלהם, לכך נאמר ושלמתי לכם את השנים וגו' ולא יבושו עמי לעולם. (שם פרק כ)
אין יסורין באין על ישראל אלא לטובתן, ואין יסורין באין אלא לאהבתן של ישראל, משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו עבד ועלתה לו מכה ברגלו, וצוה לרופא לרפאותו ולהכניסו לפניו כשהוא שלם, שנאמר מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו, מה כתיב בתריה, כי את אשר יאהב ה' יוכיח וגו'. אלו הן יסורין של אהבה, אלו תלמידי חכמים הצדיקים שמתים להם בניהם שלהם בקטנותן, ומכפר להם על עונותיהם בעולם הזה, ואחר כך הן באין בטהרה לחיי העולם הבא... (פרק יא)
באו והסתכלו במצרים, עשר מכות בלבד הבאתי עליהם ולא יכלו לעמוד בהם, אלא נדעכו והלכו להם, וכך מלכות בבל הבאתי עליהם צרות קימעה ולא יכלו לעמוד בהם, אלא בטלו והלכו להם מן העולם, שנאמר הן ארץ זה כשדים, זה העם לא היה וגו', אבל ישראל אף על פי שאני מביא עליהם צרות ויסורים בעולם אינן נדחים מלפני, אלא הרי הם קיימים לעולם ולעולמים... (פרשה לה)
אשרי אדם שנגעו בו יסורין וכבש כעסו ולא קרא תגר אחר מדת הדין, אלא כיון שבאו יסורים על איוב, אילו כבש כעסו ולא קרא תגר אחר מדת הדין למדה גדולה ומשובחת היה בא, אמר רבי חנינא בר פפא, אילו לא קרא תגר, כשם שאומרים עכשיו בתפלה אלקי אברהם וכו', כך היו אומרים ואלקי איוב... אלא כיון שהגיעו אותו יסורים התחיל מבעט ואומר (איוב כ"ג) מי יתן ידעתי ואמצאהו... (פרשה מז אחרי מות)
אמר הקב"ה נכונו ללצים שפטים, אמר הקב"ה עד שלא בראתי את האדם התקנתי לו את כל אלו, משל לעבד רע שהיה נמכר, כיון שהלך רבו לקנותו והיה יודע שהוא עבד רע, לקח עמו כבלים ומגלבים, שאם ברח רודה אותו בהם. כיון שברח הביא אותם כבלים וכבלו, הביא המגלבים והכהו. אמר לו העבד, לא היית יודע שאני עבד רע, למה לקחת אותי, אמר לו לפי שהייתי יודע שאתה עבד רע התקנתי לך כבלים ומגלבים, שאם תברח אני ארדה אותך בהם. אף הקב"ה יתברך שמו לעולמים, עד שלא ברא את האדם התקין לו את כל היסורין,לפי שהוא יודע שיצר לב האדם רע... (ויקרא פרק יד, תקסג)
אמר רבי חייא כל היסורים באים, וכשהולכים להם מתחדש כמו שהיה, אבל יסורין של עוני מכהין עיניו של אדם, שנאמר עיני דאבה מני עוני... (רות פרק א, תרא)
ויגוע וימת, אמר רבי אליעזר חסידים הראשונים נתייסרו בחולי מעיים כעשר ימים כעשרים יום, לומר לך שהחולי מעיים ממרק עונות... (בראשית כה ח)
לעולם יהא אדם שמח ביסורין יותר מן הטובה, שאילו אדם בטובה כל ימיו אין נמחל לו עוון שבידו, על מה נמחל לו, על ידי יסורין, רבי אליעזר בן יעקב אומר חביבין יסורין שמאהבין לאב את הבן, שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח, וכאב את בן ירצה, רבי יוסי ברבי יהודה אומר חביבין יסורין ששמו של הקב"ה חל על מי שיסורין באין עליו, שנאמר (דברים י"א) ה' אלקיך מיסרך, ואומר (תהלים צ"ד) אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה... (דברים ואתחנן)
אלה דברי הברית, גדולים הם היסורים, שנכרת עליהן ברית. (שם כי תבא)
מצות שחיטה כשרה בזרים, דאינון בני נשא דדמיין לבעירה, דאלו דלא משתדלין באורייתא צריך למיעבד בהון קרבנן דצלותין דאתקריבו להקב"ה, ואם מתקרבין בצלותין להקב"ה וסבלין כמה מכתשין, הדא הוא דכתיב כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה, אתחזי כאלו וזבחת עליו את עולותיך ושלמיך, דהא שזיב ליה ממיתה דמלאך המות... (שמות יתרו)
מי שמייסרו הקב"ה בנגעים, שתחת הבגדים הוי יסורין של אהבה, אבל אם הם על פניו באתגלייא, לאו של אהבה הן, זולת אם נתפס בעוון הדור, שהיה בידו למחות ולא מיחה, או אף אם הוא צדיק גמור מייסרו הקב"ה בעון הדור שהנגעים באים על פניו. כשהשינים נשפעים על ידי נצח הם יסורין של אהבה, והם לטובה וכו', לאפוקי הוד.
ע"ש מי שחליינו הוא נשא ומכאובינו הוא סבלם, הוא האדם בעצמו שגרם המיתה בעולם, וילמוד הסתום מן המפורש, פירוש, משום שחליינו הוא נשא, מטעם שהוא האדם בעצמו בגלגול אדם דוד משיח, על כן סובל היסורין לכפר עון אדם הראשון, שהביא המיתה לעולם, ועל כן ילמוד הסתום מן המפורש, שאף הצדיקים כיוצא בו, שסובלים יסורין בשביל גלגול נשמתם מאיזה חטא, או שסובלים תיקון אדם הראשון... (ויקרא תזריע)
ואומר עוד שמצאתי יסורי הצדיקים בעולם הזה שני סוגים, האחד על העבירות המעטות כדלעיל, והשני על דרך הנסיון, מיסרם ה' כאשר ידוע לפניו שהם יסבלו אותם, ואחר כך יגמלם עליהם טוב, כאמרו ה' צדיק יבחן... אלא התועלת בתוחלת הצדיקים כדי שידעו בני אדם שלא לחנם בחרם ה', וכפי שידעת על איוב ותוחלתו. אלא שכאשר יסורי האדם דרך עונש, ובקש מה' שיודיעו על מה הביא אותם עליו, קבע שהוא מודיעו, כאמרו, והיה כי תאמרו תחת מה עשה ה' אלקינו לנו את כל אלה וגו', ולא באר לו. ושאל איוב הודיעני על מה תריבני, ולא פרש לו, וגם בזה יש צדק, כדי שלא תקל בעיני בני אדם תוחלת הצדיק ויאמרו כי לא הוחיל אלא מפני שידע גודל שכרו.
ואומר אני, אף גם השלם יתכן שיבואו עליו יסורין כדי ליתן לו שכר על כך, מפני שאני מצאתי שהטף מתיסרין, ואין לי ספק שישלם להם. ויהיו יסורי החכם להם כמוסר אביהם להם על ידי הכאה וכליאה, כדי למנעם מלהזיק, וכמו שהוא משקה אותם הרפואות הנגעלות המרות כדי לסלק חליים... ואם יאמר אדם והרי הוא יכול להטיב להם בכמו הגמול הזה מבלי ליסרם? אנו עונים לו כדלעיל, כי הטובה על דרך הגמול יותר מאשר על דרך החסד... (מאמר ה פרק ג)
אבל היסורין הבאים עליו לא יבצרו מאחת משתי הנחות, אם היו יסורין שהביאם על עצמו הוא, בצאתו בעתות החושך ובעת החום והקור, הרי הוא האשם ולא בוראו, כי הוא כבר נתן בו שכל וצוהו להשמר מכל המזיקים הללו והמרה דברו, ואם היו יסורין שה' הביאם עליו, הרי הן בצדקו וברחמיו, ולא הביאם עליו אלא על דרך התוכחת לגמול לו טובה... (שם מאמר ו פרק ד)
וכבר יסר את האומה הזאת יסורים גדולים וממושכים, ואין ספק כי מקצתם אנו נענשים בהם, ומקצתם אנו מתנסים בהם, ולכל אחד מהן גבול ותכלית, ולא יתכן שיהו בלי תכלית, וכאשר תסתיים, חיובי הוא שיפסיק מלהעניש את אלה ויגמול את אלה... (מאמר ח פרק א)
ורצה לנשאך ולהרים מעלתך עד מעלת סגולתו ובחיריו מן הקרובים אל אור כבודו לטוב לך ולחסד עמך, ולא היית ראוי לזה אלא אחר שלשה דברים, אחד מהם הסר מסך האוולת מעליך והאיר לך בדעתו, והב' נסותך ובחנך אם תבחר בעבודתו או בהמרותו, והשלישי מיסרך בעולם הזה בסבלך עול עבודתו בו, להעלותך אל מעלת העליונים הסובלים, שנאמר בהם (תהלים קי"ג) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו, ולא יתכן לך זה ואתה על עניניך הראשון. (שער ג פרק ט)
והשבעה ועשרים, חשבון האדם עם נפשו כשתבא עליו רעה בגופו או בממונו או בענין מעניניו, ויקבל הכל מאלקיו בשמחה ויסבול סבל רוצה בדין האלקים, ולא סבל מתקצף על גזירתו, כמו שאמר, (ישעיה ח') וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו, ולא יהיה כמי שנאמר עליו, (שם) והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו, ופנה למעלה. ודע אחי, כי העשר נסיונות שנסה המקום את אברהם אבינו לא היינו משבחים לו עמדו בהם, לולי שהיה מקבל הכל מאלקיו ברצון ובטוב לבב, כמו שנאמר (נחמיה ט') ומצאת את לבבו נאמן לפניך... והתבונן ההפרש שיש בין שני הענינים, וחלוק ענין הסבל בנפשך לשלשה חלקים, הסבל על עבודת האלקים, והסבל על המרותו, והסבל על פגעי העולם. וזה החלק השלישי נחלק לב' חלקים, והוא הסבל על מה שחסר, או על העדר דבר אהוב, ואיזה מהם שיהיה יכול שתתחייב בו על דרך העונש ומוחלין בו עונך, או שיהיה התחלה מן האלקים לך על דרך הנסיון והמבחן, וירבה בזה הבורא שכר לך, ויגדיל גמולך עליו. ועל איזה מהם שיהיה מאלה השני פנים, ראוי לך שתקבל מה שיבואך מאת האלקים מהם ברצון ובקבול טוב, כמו שאמר דוד המלך ע"ה, (תהלים כ"ה) כל ארחות ה' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו. כי הרעה הבאה עליך, אם היא למחול עונך היא אמת, ואם היא התחלה מאת האלקים לתת תמורתה הגמול הטוב על סבלך הנסיון הוא חסד... (שער ח פרק ג)
ויסרתיך למשפט - ואייתי עלך יסורין לאלפותך ברם בדין חסוך... (ירמיה ל יא)
כי נטל עליו - בגין יחודא דשמא דה' דמשתלחין לאתפרע מיניה על חובא קלילא דחב בעלמא הדין... ויקבל אפי שלים לעלמא דאתי... (איכה ג כח)
אך טוב אלקים - ידעתי שה' מביא הצרות על ישראל לטובתם, לזכות לחיי עולם הבא. (תהלים עג א)
תשב אנוש עד דכא - מביא יסורין עד שתש כחו וקרוב למות, ותאמר לו - ביסוריו, שובו. (שם צ ג)
להשקיט לו - היסורין גורמים להשקיט לו דין גיהנם. (שם צד יג)
כי המרו - אין פורענות באה על האדם אלא בעונו. (שם קז יא)
להסיר אדם - בחליו, מעשה - ממעשה שהיה בדעתו, וגוה - יכניעו שיחשוך נפשו ממיתה גמורה... ורוצה לומר לטובתך הביא עליך יסורין. (איוב לג יז)
פעמים שלש - מייסרו בחליו, שלא להשחיתו, ואם יכעיס יותר ידאג מגיהנם וממיתה. (שם שם כט)
וחיתם בקדושים - ...וראיתי לרבינו שלמה ז"ל שכתב דברי אליהוא תנחומים שלימים היו ולא קנטורין, אל תדאג על יסורין כי לטובתך הם באים לך. ולא ידעתי במה היו התנחומים האלה, ואיך חשב דברי החברים לקנטור... רק הענין כדפירשתי, אליהוא תירץ קושיותיו של איוב יפה, ואחרי כן שב אליהוא לדבר עוד, כי לא ידע מאיוב אם אמת כדבריו שיהיה צדיק גמור, ולכן אמר כי המתייסרים בעולם טעמים רבים להם, וכולם במשפט, כי יש מהם מן הסוד שרמז לו (על דרך הגלגול), ויש נעלם עוד ודעו רחוק מהם, רק יתן בו הצדק לפועלו, ויש למוסר ולהסיר האדם מחטאיו... יחלץ עני בעניו - ואמר כי מלבד האסורים בזיקים שאסרם להשיבם מאוון, יחלץ מכל רע העניים בענים, כי יביא עליהם דקדוקי עניות לחלצם ממוות ולגלות אזנם במוסר בלחץ ענים... (איוב לו יד)
...ולמה נקראו יסורין של אהבה, והלא יסורין שפירשנו ויסורין של עונשין הן על מיעוט עבירות שעשה, כגון שהן באין על שגגת מעשה ועל העלם דבר, שאכל חלב בשוגג נקרא חוטא, שלא נזהר בעצמו ולא היה ירד וחרד אל דברי המקום ב"ה שלא יאכל ולא יעשה דבר עד שיבדוק יפה יפה... ועוד שכל דבר האסור מלכלך הנפש ומטמא אותה, לפיכך נקרא שוגג חוטא. אף על פי כן אין השוגג ראוי להענש על שגגתו בגיהנם ובאר שחת, אלא שהוא צריך מירוק מאותו עוון, ולהתקדש ולהטהר ממנו כדי שיהא ראוי למעלה ההוגנת למעשיו הטובים בעולם הבא, לפיכך חס הקב"ה על עמו ועל חסידיו ונתן להם הקרבנות להכפר בהן השגגות, וכשאין בית המקדש קיים משלח עליהם יסורין למרק מהן אותן שגגות... כך יסורין הללו אהבה וחמלה על האדם...
ובפרק חלק אמרו, כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו... ואם יש במדותיו של הקב"ה יסורין שלא על חטא כלל, האיך לא נחמו רבי עקיבא בהן, וכי מי היה ראוי ליסורין של אהבה ושלא על חטא אלא רבי אליעזר, ועוד שהיה רבי עקיבא תלמידו ולא בא אלא לכבדו בכל כחו, והיה תולה לו יסורין שלו לכבודו, הא למדנו שאין יסורין אלא לכפרה.
עוד הזכירו חכמים דרך אחרת ביסורין, אמרו תנא דבי רבי ישמעאל, כל שעברו עליו מ' יום בלא יסורין קבל עולמו. ופירוש הדבר מן המקרים ההווים בנוהג של עולם והבאין על האדם, כגון שימצא טורח במעשיו לפעמים, ויכאב גופו כשיאכל מאכלים רעים, וראשו כשיעמד בשמש, ויהיו לו מן היגיעות שבאות אפילו על המלכים, שכגון אלו אין ניצול מהן אלא הרשע הגמור לגיהנם, שמקבל עולמו, שומרים אותו משמים לעשות לו כל רצונו בעולם הזה... וזה ענין אחר הוא, אינו מן היסורין המשתנין בהם בני אדם זה מזה ברוב, אבל ביסורין ממש לא למדנו בהם שבאים אלא לכפרה. ואם תשאל ותאמר, הרי מפורש בתורה שיש יסורין של נסיון, כגון והאלקים ניסה את אברהם, כן הדבר, שהקב"ה מנסה, ולא כל אדם, אלא את חסידיו... מטריח על יראיו בקצת נסיון, כדי שיקבלו מצוות ויעשו אותן מתוך הטורח, כדי שיהא שכרם באותן מצוות כפול ומכופל...
דע שיש מרבותינו שחולקין על זאת המדה, יש מהן שאומרים אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עוון, ונדחו דבריו בגמרא באין מיתה בלא חטא... אבל באין יסורין בלא עוון לא נדחו דבריו. ואם תאמר שנדחו בכל, שהמיתה ויסורין אינם חנם בעולם אבל באין על חטא שקדם לאב כמו עטיו של נחש שהזכיר המקשה... ויש מרבותינו שסוברין, והיא דעת רבי מאיר בברייתא, שאף על פי שהמדות הללו כך הם כמו שסברנו, ומקצת בני אדם נדונין בהם, אבל עדיין יש צדיקים גמורים שלא בדרך המדות הללו מתיסרין, ורשעים גמורים שיושבין שאנן ושקט בעולם, ואלו הן תוכחותיו של איוב, שבאו יסוריו שלא על חטא כפי דעתו... ודבר זה אין לו תשובה לדעת הבריות, אלא לדעתו של א-ל דעות יתברך, כך אמרו ברבי עקיבא שהראה אותו הקב"ה למשה רבינו במראות הנבואה... אמר לו שתוק, כך עלתה במחשבה לפני, רצו חכמים לומר, שאין מיתתו של רבי עקיבא ביסורין הללו ראויה לו לנכות ממנו מיעוט מעשים רעים, לפי שהיה צדיק גמור כל ימיו, אלא שהענין נעלם, וכך עלה במחשבת בעל המחשבות יתברך חפצו ורצונו. אף על פי כן עם ההעלמה הזאת, יש בטענה הזאת סוד נמסר לאנשי התורה והקבלה, והוא רמוז בדברי רבותינו, ונכלל בענין סוד העיבור לחכמים, מוסרין אותו לתלמידיהם הראויים, והוא תשובתו של אליהוא על תוכחותיו של איוב... (תורת האדם, שער הגמול)
...ועוד שנזכרו מקריו על ערך דעות בני אדם, כי מבני אדם מי שלא יבהל ולא יסוב לבבו לאבדת הממון ויהיה נקל בעיניו, אבל ירעידהו דבר מות הבנים וימיתהו מדאגה, ומבני אדם גם כן מי שיסבול ולא יבהל ולא ילאה אפילו לאבדת הבנים ואולם סבול המכאובים אין יכולת להרגיש עליו. וכל בני אדם, רצוני לומר ההמון אולם יגדילו השם בלשונותם ויתארוהו יתעלה ביושר ובגמילות החסד בעת הצלחתם ושלותם, או בעת צער שיוכלו לסובלו, אבל כשיבואו לו הצרות הנזכרות באיוב, מהן מי שיכפור ויאמין מעוט הסדר במציאות כלו, באבוד ממונו, ומהם מי שישאר על אמונת היושר והסדר אפילו עם צער אבדת הממון, אבל כשינוגע באבידת הבנים לא יסבול, ומהן מי שיסבול ולא תתבלבל עליו אמונתו אפילו עם אבידת הבנים, אבל עם מכאובי הגוף אין אחד מהם שיסבול,אלא יתלונן ויצעק חמס אם בלבבו אם בלשונו... (חלק ג פרק כב, וראה עוד: נסיון)
..ואם הצער שאדם מקבל שקול כנגד עוונותיו, הרי נתכפרו עוונותיו, והזכיות במקומם עומדות... ובלבד שהצער שקבל לא יהיה לדבר עבירה, כגון שרואה אשה ומצטער עליה שאינה שלו, ועיניו גרמו לו... וכן צער של גנבה שיבוש מבני אדם, ואינו מצטער בשביל העבירות, שנמנע בשביל בושת בני אדם, ואינו יכול לעשות מה שלבו חפץ, אבל אם קבל עליו צערו בשביל הקב"ה, כגון שמונע משעשוע בניו ובנותיו שישמע שבוכין, ושאשתו מגדלתן והוא מצטער שבוכין, ואינו עומד בשביל שעוסק בתורה, ואינו הולך לטייל עם בניו וילדיו, על זה יקבל שכר על זה הצער, וצער של גיהנם ממעטין לו. וכן צער אשה רעה ואינו חוטא, ודקדוקי עניות ואינו עושה עוולה, וצער יסורים בגופו או במיתת אוהביו, או במצטער על צער אוהביו ועל צער אחרים, הכל מחשבין לו נגד צער גיהנם כנגד עונותיו, שנאמר (ישעיה מ') כי נרצה עונה, ויש עבירות שאף על פי שלוקה בעולם הזה ילקה בגיהנם, כגון ירבעם שהחטיא... (קסד)
מעשה בחסיד אחד שהיה בימי חחמה שוכב על הארץ בין פרעושים, ובימי החורף משים רגליו בכלי מלא מים, עד שהיו רגליו דבוקים בקרח. אמר לו חבירו למה אתה עושה כן, והלא כתיב (בראשית ט' ה') ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, ולמה אתה מסתכן בנפשך, אמר לו לא חטאתי עון חמור כל כך, ואי אפשר שלא חטאתי בעונות קלות, ובשביל זה לא הייתי צריך לעשות לי יסורים גדולים, אלא משיח סובל עונות ישראל, וגם הצדיקים גמורים סובלים יסורים עבור ישראל, איני חפץ שיסבול אדם עונותי אלא אני, ועוד אעשה חסד לרבים, שכשהצדיק סובל יסורים נהנים רבים מזה, כגון רבי אלעזר ברבי שמעון ורבינו הקדוש, וכאילו בידים עשו להם טובות, וכתיב (ישעיה נ"ג) לכן אחלק לו ברבים. אמר לו תלמידו אף על פי כן אני ירא שמא תענש. ומת אותו האיש, והיה תלמידו חושב בלבו, כיון שעשה בעצמו יסורין יכול להיות שמתוך יסורין מת, כי התלמיד היה רואה היסורין, שלפעמים היה משליך אש על בשרו, והיה מוטל למטה, והיה אומר לו התלמיד הרי אתה מתבטל מדברי תורה, וזהו עוון. לאחר מות החסיד היה התלמיד מצטער, שמא יחשב לו עוון באותו עולם, הלך ונשתטח על קברו, ובקש להודיעו בחלום דבר היסורים, אם נענש או אם מקבל שכר. ובא אליו החסיד בחלום, ואמר לו בא ואראך, והביאו לגן עדן, אמר לו איה מקומי, אמר לו באותו מקום, ואם תעשה זכיות תהיה למעלה, אמר התלמיד אנה מקומך, אמר לו באותו מקום גבוה... ולא זכה לראות מקום רבו. (תקכח)
הנה אמרו יסורין של אהבה כמה גדולים, שהרי כל זכיות שעשה רבי אלעזר ברבי שמעון לא נהנה העולם כמו באותן שנים שסבל יסורין, וכן רבינו הקדוש, שלא הוצרכו לגשמים ולא מתו בלא עתם, הרי יסורין של אהבה גדולים מכל. וכל מה שהעולם נהנה מהם כאילו בידים עשו להם הטובה... ואף על פי שיסורי אהבה גדולים, הואיל ואינם באים אלא מרצון, אם מבטלים אותו מללמוד ומלכתוב או התפלה, צריך לבקש רחמים שלא יבטלוהו, כמעשה דרבי אלעזר ברבי שמעון... (תקכט)
..אבל בעולם הזה אנו יודעים מדרך הדת, שיש יסורים המגיעים לקטנים ולצדיקים מפני שיש להם תקנה בדבר זה לעתיד לבא, שהן עתידין לקבל עליהן שכר טוב יותר מכשיעור הצער שאירע להם. ויש בדבר זה עוד ראיה לבני אדם המצויינין בעבודתו של הקב"ה ותקנת דרכיהם, וכיון שיתכן עוד שינסה אותם מחמת דברי מקצת הברואים, מזמן שהוא ידוע שיש להם תקנה בדבר, או שיוסיף בנסיונים או יקל ממנו, כל זה אין בו שום כיעור... ונסיון זה מענין איוב, שהעיד בו הכתוב איש תם וישר וירא אלקים וסר מרע, והתחיל להביא עליו אלו היסורים שקשים וחזקים ועיקר סבתו היתה מדברי השטן, וביאר הכתוב שלא היה מחוייב בצרות וביסורים שבאו עליו, אלא הקב"ה התחילן, כדי שיגמלהו טובה עליהם, ולמען יראו כל הרואים והשומעין אותן קושי יסורים, ומתקנים דרכיהן... כי יסורים המגיעים לו לאדם בעולם הזה יש בהם מה שמקבלים בתחלה על לא דבר, אלא כדי שיזכו ויקבלו עליו גמול טוב ושכר גדול, והוא הנקרא חנם, כי המנוסה בו אינו חייב שיבא עליו. ומהם מה שהוא פורעניות ונקמה על עבירות שכבר קדמום, והם בדרך החיוב, לא יאמר עליהם חנם... (תרה)
דע כי דרכי הסבות שיתעורר האדם בהן לשוב מדרכיו הרעות הם ששה... הדרך הראשון כאשר תמצאנה את האיש צרות, ישיב אל לבו ויאמר, אין זה כי אם דרכיו ומעלליו אשר עשו אלה לו, וישוב אל השם וירחמהו... ואם לא ישוב האיש מדרכו הרעה ביום רעה, והוכח במכאוב ולא שב עד המכהו, יגדל עונשו ויוכפל, הלא תראה אם המלך מיסר את מי שחטא לו ולא יוסר, יקשה מוסרו ויכביד עולו מאד, ואם לא ידע ולא יתבונן כי התלאות מצאוהו מפני חטאיו, אך יאמר כאשר אמרו הפלשתים כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו, בזאת יהי קצף עליו מלפני השם ויגדל עון הכת הזאת מהכת הראשונה...
ותדע כי מוסר השם לטובת האדם, כי אם חטא איש לפניו, ויעש הרע בעיניו, מוסר השם עליו לשתי תועליות, האחת לכפר על חטאיו ולהעביר עונו, ובתחלואי הגוף אשר חלה השם בו ירפא חלי נפשו, כי העון חלי הנפש, והשניה להזכירו ולהשיבו מדרכיו הרעים. ואם לא קבל המוסר ולא נחת מפני תוכחה, ולא מל ערלת לבבו, אוי לו ואוי לנפשו, כי סבל יסורים ונשא את עונו ולא נרצה הונו, אבל נכפל עונשו. וכאשר יקבל אדם את מוסר השם וייטיב דרכיו ומעלליו, ראוי לו שישמח ביסוריו, לפי שהועילוהו תועלות נשגבות, ויש לו להודות להשי"ת עליהם, כמו על שאר ההצלחות... (שערי תשובה ב ב-ד)
מוסר ה' בני אל תמאס, פירוש, אם לא יהיה לך כן להמלא אסמיך שבע בתתך מהונך ומראשית כל תבואתך לעבודת הצדקה, אבל יאחזוך ימי עוני, אל תמאס מוסר השם. ודע כי גם זה לטובתך, כי את אשר יאהב ה' יוכיח, ולהיטיבו באחריתו, להיות תמורת שכר העולם הזה, ותחת כבודו שכר אמת והטוב הצפון העומד לעד לעולם. (שם ג ל)
וחייב אדם להתבונן ולדעת, כי אין התלאה אשר מצאתהו והיסורים הבאים עליו לפי גודל עונו ורוב חטאיו, אך השי"ת מיסרו דרך מוסר האב את בנו בחמלת השם עליו... וכאשר יבא המוסר על אויבי השי"ת בעון אחד הם נספים, כי תבא עליהם הפורענות בבת אחת... אבל בבא המוסר על הצדיקים מעט מעט יבא עליהם עד תם עונותם, כמו שנאמר, רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקד עליכם את כל עונותיכם... ומשלו עוד משל בענין הזה, מי שאינו יודע להכות מכה את בנו על עיניו ועל פניו, אבל מי שיודע להכות, מכה את בנו בענין שלא יזיק לו, וכן כתוב, (תהלים קי"ח) יסור יסרני י-ה ולמות לא נתנני... ולא יבואו על הרשעים זולתי יסורי נקם. אבל יסורי הבחינה לא יבואו זולתי על הצדיקים שהם מקבלים אותם באהבה, ומוסיפים תקון במעשיהם, והיסורים לטובתם ותועלתם וגודל שכרם... (שם ד יג)
ונפרעין ממנו לדעתו ושלא לדעתו - כיצד לדעתו, כשיודע וזוכר העוון שעשה, וכשבאת אליו הפורענות מכיר ומשגיח כי מפני אותו החטא הוא, ואשריו, שעל ידי זה מצדיק את הדין וחוזר בתשובה, ומתכפר לו העוון. (פרקי אבות ג כא)
היסורין הם סבה להכנעה, שנאמר ויכנע בעמל לבם, ומי שיש לו יסורין ואין לו הכנעה, הלא זה דבר קשה מאד, כי היסורין עם הכנעה מכפרים העונות, שכן הזכיר דוד ע"ה: ראה עני ועמלי ושא לכל חטאתי, אמר עניי על ההכנעה, ועמלי על היסורין, וביאר כי ההכנעה והיסורין הם מזבח כפרה, ולכך יתמיד להזכיר עצמו עני, ועני הוא נענה ותאב להשגת השי"ת... וכמו שאמרו רז"ל, שהיסורין מכפרין, גם רבי עקיבא שהיה אומר חביבין היסורין, אינו אלא בשביל ההכנעה, שעם המדה הזאת ישיג האדם רצונו של מקום. ואותם שהולכים בשרירות לבם ואינם רוצים לקבל עול ההכנעה, הנה הם נענשים בעולם הזה וגם בעולם הבא לא יצילו את נפשם מידי הקב"ה... (כד הקמח, הכנעה)
הן א-ל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה (איוב ל"ו), יאמר הכתוב כי השי"ת נותן כח בצדיקים ומעצים כחם בכחו לסבול יסורים, לפי שהיסורים הן כפרת עונות, וכמו שאמר רבי עקיבא חביבין יסורים... ועל כן יבאו היסורים על האדם למרק חטאיו, כדי שיהיה זכאי לעולם הבא, ומפני זה מייסר הקב"ה הצדיקים בשביל מיעוט עונות שבידם בזמן הפחות הוא העולם הזה שאין לו קיימא, ובדבר הגרוע והוא הגוף, כדי לזכותו ולגמול לו פרי מעשיו הטובים בזמן הנכבד, והוא העולם הבא, ובדבר המעולה והוא הנפש... והעלו שם בגמרא אלו ואלו יסורים של אהבה הן, כלומר אפילו יסורין שיש בהן ביטול תורה וביטול תפלה, ולמדו זה ממה שכתוב אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו...
ודע כי היסורין חלוקין, יש יסורין בגופו של אדם ויש יסורין בממונו, יסורין בגופו כגון מה שאמרו רז"ל על רבינו הקדוש שנתייסר שש שנים בכאב שינים... יסורין בממונו כגון מה שאמרו רז"ל רב הונא הוו ליה ארבע מאה דני חמרא והוה חלא (חומץ)... והא למדת שכל מה שאדם מצטער ביסורין, בין שיהיו בגוף בין שיהיו בממון, הכל מירוק עונות בעולם הזה, כדי שיבא זכאי ושלם לעולם הבא... (שם כפורים א)
ומתוך שהיסורין באין על האדם הוא חוזר למוטב, וכמו שדרשו ז"ל בשיר השירים רבה, הנך יפה דודי אף נעים, אף שאתה מביא עלי יסורין נעים הוא, שאתה מחזירני בו למוטב. ולעולם אין תשובתו של אדם שלמה אלא עם היסורין, והתשובה היא הטבת המעשים ותיקון הנהגת המדות... (שם מטר)
כל מה שהקב"ה נותן לאדם בעולם הזה או שלוה או יסורין, הכל חסד, וכן מצינו כי ההצלה מן היסורין נקרא חסד, הוא שאמר דוד כי חסדך גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתיה (תהלים פ"ו), שאם יביאם על עון שקדם לו, אם הם לכפרת עוון זהו אמת, ואם הם התחלה מאת השי"ת מבלי עון שקדם לו, כדי שיתן לו השכר תמורתו מפני שסובל נסיון, זהו חסד, ועל זה אמר דוד כי טוב חסדך מחיים (שם ס"ג)... כי עם היסורין ההם יגיע אל החיים האמיתיים, שהם חיי העולם הבא... וידוע כי כשהקב"ה מביא יסורין על האדם הוא מביאם עליו דרך החסד, וזהו שאמר דוד, ולך אד-ני החסד, כי אתה תשלם לאיש כמעשהו (שם ס"ב), הזכיר שם אל"ף דלי"ת, שהוא מדת הדין, וביאור הכתוב, אף כשאתה מביא על האדם יסורין במדת הדין, לך ה' החסד, אתה מתנהג עמו בחסד, כי לעולם מדת החסד גוברת על מדת המשפט... (שם פורים)
משרשי המצוה, לרמז, שיסבל כל אדם איזה צער ואיזה עונש שיענישהו השי"ת, ולא יבעט בהם, ואל יחשב שיהיה יכולת בידו לבטל אותם ולהעלים מן הבריות, רק יש לו לבקש תחנה מאת הא-ל ב"ה שירפא מחץ מכותיו... (תזריע מצוה קע)
ואמנם העבירות שאדם עושה מעיד בו ביתו וקורות גגו, שנאמר כי אבן מקיר תזעק (חבקוק ב' י"א), והכונה אצלי, כי אולי יפול ביתו עליו או קירותיו או אבנים מהם, כל זה להתבונן כי מה' יצא הדבר, ואף על פי שיש מאמר סותר לזה, והוא מה שאמרו יסורים של אהבה, נראה לי ביאור המאמר, שידוע נגלה, כי אין אדם אשר לא יחטא, אם במעשה הקל במעט לא ירגיש עליו, ואם בדבור אם במחשבה אם להתרשלו, כאמרם מי שיש לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורים, אם בהתרשלו למחות במי שיש בידו למחות, וגם אם הוא בתכלית השלימות עד אשר לא יגיעו ולא ימצאו לו עוון אשר חטא, ולפי קלות חטאיו יבואהו מן הדין מעט עונש, עד שהוא לצד קלות העונש שלא ירגיש היות העונש ההוא משיגו לסבת מרי ועוון, ומצד בלתי הרגישו העונש לא יתעורר לשוב מחטאו, אבל יתמיד בענינים הקלים ההם, ומחסדי השם ואהבתו לפי יושר משפטיו יגדיל עונשו, עד שיביאהו העונש לתלות הדבר בחטאו ולפשפש במעשיו, וירגיש בחטאים הקלים ההם וישוב מהם, לא שיביאהו עונש ללא טעם, וראיה אצלי מה שהביאו ראיה לזה, כי את אשר יאהב ה' יוכיח, ולשון תוכחות לא יפול בלשון, רק על מי שקדם לו ענין שעליו יוכיחוהו המבקשים להסיר מעליו המדה ההיא... (שבר גאון, מאמר א פרק ד)
וזה שאמרו ז"ל (ברכות ו') ששאל משה רבינו ע"ה מפני מה צדיק ורע לו רשע וטוב לו, והקב"ה הוא היודע לב הצדיק הראוי להתייסר, והוא חביב אליו ומייסרו, כי לא כל הצדיקים ראויים וזוכים ליסורין, כי יטפל יוצרם עמהם להרע להם הפך מדתו שהיא להיטיב, והאמת כי זו היא טובה מופלגת, מכל מקום לא הכל זוכים שירצה להרע אפילו לפי שעה, וגם כי לא כל הרשעים שונאיו של מקום, שתספיק שנאתו אותם להיטיבם, ולפי שההכרה הזאת אינה אלא ביד המקום, על כן אמר אנו אין בידינו כלום, אלא בידי הקב"ה היא... (אבות פרק ד יט)
...והענין הוא, משפטי השי"ת כלם לטובה, אין דבר רע יורד מלמעלה, ואף על פי שהיסורין עצמן רעים, אבל הם לתכלית טובה, כדי שיחזרו בתשובה, וזה מה שדקדקו חז"ל באומרם כל דעבדין מן שמיא לטב, לא אמר טב, כי יש דבר שתחלתו רע וסופו טוב, ולזה אמר לטב...
דבר אחר המשנה הזאת נשענת על שתי הקדמות, הא', (משלי ו') כי את אשר יאהב ה' יוכיח, הב', כי מרירות האדם הרבה בהנקם אויבו ממנו, על כן אמר בנפול אויבך אל תשמח, כי הוא הנאהב להשי"ת עתה שקבל היסורין, הלא היה לך ליראה ולומר הוא טוב ממני, כי אותו הוכיח ולא אותי... (שם שם כג)
...וכן הזכיר הנביא (ישעיה ל"ג) ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון, יאמר אין ראוי שיתרעמו שכני ירושלים וזה טעם שכן סתם כי הם קרובים להקב"ה, כי דבר הנביא בשם שולחו על חולייהם וייסוריהם, יען כי הם נשואים מעון על ידי אותן היסורין, וזה הפסוק תמורת אומרו, (עמוס ג') רק אתכם ידעתי וגו', עיין מלת ידעתי, כי הוא המכוון במלת שכן כמו שפרשתי, וכבר אמר בלעם כי לזאת הסבה לא היה יכול להרע לישראל (במדבר כ"ג) לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל וגו' והטעם כי ה' אל-היו עמו, תמיד גובה החובות והפשעים, וזה טעם ותרועת מלך בו, כטעם תרועם...
רפאני ה' - גם באלה לא כפל, אבל הזכיר תכלית התוכחה והיסורין הנזכרים, כי התוכחות להכניע הלב, והייסורין לגבות החוב, ושתיהם צריכים, כי האדם חוטא במעשה ובמחשבה ולזה צוונו רבותינו הקדושים בתענית צבור להתענות וללבוש שק ואפר, ולהוריד זקן מוכיח לפני התיבה, ולזה אמר דוד המלך ע"ה חנני ה' כי כבר נכנעתי... כי נבהלו עצמי - שאפילו עצמי, שאפילו יכהו לא ירגיש ואם כן למה תכני עוד... (תהלים ו ב)
פדני - מרדת שחת, וחנני - קח נקמתי בזה העולם ביסורין ובחלאים אם נא מצאתי חן בעיניך, וסלחת לעוני ולחטאתי. ורבותינו עוררו במדרש כל מה שאמרתי, ד' לקו, איוב ואברהם וחזקיהו ודוד, איוב הטיח דברים, (איוב י"ג) כמה לי עונות וגו', אברהם היה שמח, דכתיב (בראשית י"ז) ויפול אברהם על פניו ויצחק וגו', עד שאמר לו הקב"ה די, שנאמר אני א-ל ש-די, חזקיהו בקש מאוהבו, דכתיב (מלכים ב' כ') ויסב את פניו אל הקיר, ודוד אמר מה הרצועה תלויה הלקני בה, הדא הוא דכתיב לדוד שפטני ה'... כי ידע דוד מטבעו שלא היה אפשר שלא חטא בחוט השערה בשוגג, ולזה יתבע יסורין להיות נקי לגמרי, אבל אברהם אבינו ע"ה היה זך וישר מאד ויקבל בסבר פנים יפות, כי היה יודע כל דעבדין מן שמיא לטב, ואולי כי חזקיהו חשב שאם ייסרהו כדי רשעתו יתבטל מתורתו, וטעם (תהלים כ"ה) זכר רחמיך ה' חטאת וגו', אבל איוב לא עמד בסוד אלו הצדיקים, כי היה חושב טובות הגוף עיקר ולא יומת עד התנוצץ בו אורו של אברהם אבינו ע"ה על ידי זרעו, בא אליהוא והודיעו סוד הנפש, אז שמח ביסורין...(שם כו יא)
... ולזה כשהעולם נוהג כמנהגו וטובותיו נמשכות, הדמיון מתחזק להלחם עם השכל ולהשקיע אותו לפנות לצד המטה היפך נטייתו, לפי שהדברים המדומים אליו נמשכים על סדר ויושר כאשר דמה ואין חולק מהם, ואז קשה מאד על רוב האנשים להשיג אהבת השי"ת ויראתו לרוב מלחמת הדמיון והחושים הנשמעים אליו, אבל כאשר תקרנה תלאות ודברים שאינם על דרך מנהגו של עולם, עד שהדמיון צריך להכנע על כרחו להודות כי יש אלקים שופטים בארץ למעלה ממנהגו של עולם, והוא חרד לרגעיו כאשר תקרינה דברים מרעידים וצרות מתחדשות, אז על כרחו יכנע לבבו הערל וישוב אחור ימינו מלהלחם עם השכל. ומהיות האדם על ענין הזה קל מאד מאד להשיג אליו יראת השי"ת ויראתו ואהבתו, לפי שנשאר כח שכלי מבלי חולק ומנגד, והוא לעולם מצד עצמו פונה אל המעלה... מפני זה אמר משה לישראל, מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו'... וכי תאמרו אמת הוא שיקל זה אצל השכל, אבל יכבד על הדמיון שיסכים לזה, לזה אמר וידעתם היום כי לא את בניכם אשר לא ידעו ואשר לא ראו את מוסר ה' אלקיכם... וראיתם מצרים שהיו יושבי כביר, איך הוריד השי"ת לארץ נצחם, וראיתם גם כמה מיני פורעניות שהביא עליכם במדבר בעונותיכם...
ומן הנראה, שכל מה שהפליגו רז"ל (ברכות ה') לשבח ענין היסורין, שכל מי שהשי"ת חפץ בו מדכאו ביסורין, הוא על זה הדרך... שמפני הדמיון הנטוע באדם נלחם עם השכל תמיד ומבקש לטרדו מן העולם, והדמיון הזה הוא נכנע מתוך צרה, נמצא שהשי"ת מתחסד עם ברואיו כשמביא עליהם יסורין, שמתוך כך תש כחו של היצר הרע, והם מתרצים לבוראם, ועל דרך זה נראה לי שהם יסורין של אהבה שהזכירו חז"ל... שאי אפשר לצדיק שעם היות שאיננו חוטא והוא מקיים המצוות כולן, שלא יטרידוהו מעט תאוות העולם מהתדבק בבוראו, אלא אם כן יהיה במדרגה היותר גדולה ממדרגת הצדיקים, ואף על פי כן אינו נקרא בזה חוטא, מפני שלא הגיע לדרגת משה. ומפני זה השי"ת לפעמים מביא יסורין על הצדיקים אף על פי שלא נכשלו בעבירה, אלא כדי שיוסיפו להתרחק מעניני העולם הזה, ושלא יתפתו אליו כלל... (דרוש י)
...ופעם יבואו לאדם יסורין אם מחולי ואם ממאסר ודומיהן, אם על צד האזהרה להעירם שישובו אל השם מן הרע שנסתבכו בו, ואם למרק מעוט עונות שבידם, וביסורין שהן מזה המין יבחנו האנשים העובדים את השם, שאם הם עובדים מאהבה יקבלו היסורין בסבר פנים יפות לאהבת השם, ואם הם עובדים ביראת העונש ואהבת השכר יקראו תגר על מדות השם, וידברו עליו תועה, כמו שקרא איוב ביסוריו, שהיה ירא אלקים והיה עובד מאהבת השכר ויראת העונש... וזה הצד מן ההודעה גלה אותו אליהו במענהו הראשון, ואמר בחלום חזיון לילה וגו' להסיר אדם מעשה וגוה מגבר יכסה (איוב ל"ג), שפעמים תבא ההודעה לאדם בחלום להסיר האדם ממעשה הרע שנסתבך בו, ושיכסה ממנו הענינים הגופיים, ועל ידי כך יחשוך נפשו מני שחת. ופעמים תבא ההודעה לאדם על ידי חולי, כמו שאמר והוכח במכאוב על משכבו... אבל העני ניצול מאלו היסורין מצד עניו, כלומר אחר שסבל יסורי העוני, וזה הוא יחלץ עני בעניו, שבלחץ ההוא שהיה סובל מחמת העוני יגלה אזנם שישבו אל השם, ואין צריך למאסר או ליסורין אחרים... (מאמר ד פרק יא)
ובמדרש שמות רבה פ"א אמר רבי שמעון בר יוחי ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל ולא נתנם אלא על ידי יסורין... תורה, וארץ ישראל ועולם הבא, כי העמל של בעל שכל במלאכה הוא ראיה על מדרגת נחיצותה, אם כן מתנות גדולות אלו ניתנות רק על ידי יסורין, רוצה לומר חריצות האדם לעמוד על הזירוזין והאזהרות, וכך דרכה של תורה, פת במלח תאכל וכו', וכן ארץ ישראל והעולם הבא נקנים על ידי צמצום המותרות, וכפי שציוה יונדב בן רכב לבניו... (במדבר יג א)
כשיראה אדם שבאין עליו יסורין, אל יחשוב שבאין במקרה, כי מי שמאמין בכך ענשו הוא מדה כנגד מדה, לעזבו למקרים בלי שמירה, כמו שאמרה תורה, ואם תלכו עמי קרי, אף אני אלך עמכם בקרי, ועונש זה הוא גדול, כי רבים הם המקרים המתנשבים בעולם, והעזוב מלמעלה אין שמירתו כלום... ואם באו לאדם יסורין וחושב שלא חטא, ידקדק בדרכיו וימצא טעם לדבר ויפשפש במעשיו וישוב בתשובה... (נר ה כלל ג חלק א פרק א)
רבי ינאי אומר וכו', הודיענו שהשי"ת ראה תכונת עם בני ישראל, ויודע שאילו השלוה שהיא ביד הרשעים זדים ארורים היתה ביד ישראל היו בועטין בו, ולכן אין בידינו לא משלות הרשעים, כדי שלא נבעט בו כפרה סוררה, וגם אינו מביא עלינו יסורין קשין כיסורי הצדיקים יחידי סגולה, כי כללות עם בני ישראל לא יסבלו אותם. (אבות פרק ד יט)
...ומה שאמר ועמד בכולן, הכונה כי מטבע האדם להיות מיצר ביסורין ואפילו הוא צדיק גמור, ואיוב יוכיח, על כן השמיענו, כי אברהם אבינו אפילו שנתנסה עשר נסיונות עמד בכולן, כלומר לא היה מחשב הצרה לנפילה רק לקימה והעמדה שהיה שמח בהם... (שם פרק ה ג)
...הודיע בנס הזה, כי כמו שהעומדים בעזרה היו עומדין צפופין, כלומר זה בצד זה דוחקין ולוחצין זה את זה, וכשהיו משתחוין היו רווחין, כן ישראל כאשר יהיו הצרות לוחצין אותם ישובו בתשובה, ותיכף יצאו מצרה לרוחה... (שם שם ד)
להצדיק הדין על המאורע, בין בגופו בין בבניו בין בממונו, שנאמר וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מייסרך, ויקבע זה בלבו, ויכוף ראשו וישתוק, שנאמר וידום אהרן, ולא יצדיק נפשו מאלקים, וגם לא יאמר מקרה הוא, כי אז ילך עמו השי"ת בחמת קרי, אלא יפשפש במעשיו וישוב בתשובה, וזה חלק עיקרי ממצות ואהבת את ה', דכתיב בכל מאדך, ודרשו רז"ל, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, בין טוב ובין יסורין לקבל בשמחה, וכתיב נאמנים פצעי אוהב, וכתיב שבטך ומשענתך המה ינחמוני. (מצות עשה מהתורה התלויות בלב, פרק א)
מקשה תיעשה - שהיסורין ממרקים חטאו, וצריך להכניע בו ג' דברים, ירכה התשמיש, וקנה הדבור היוצא מהקנה, גביעיה וכפתוריה ופרחיה שתיה ואכילה ומלבוש... (שמות כה לא)
ובעל הבית דוחק - על האומרים שיסורין מעכבים, כי הוא להיפך, שבאים על ידי בטול תורה, וכמו שאמרו חז"ל בברכות ה', העוסק בתורה יסורין בדלים ממנו... (ויקרא יד ב)
כשעירים - ...וכן להוציא כח קדושת תורה ומצוות ומעשים טובים צריך גבורת יסורין, להכניע החומר ולמרק אשמותיו, ויתן כח באדם לסבל זאת כפי שנותן כח בעשב. (דברים לב ב)
תיסרני - יסורין, על כן איני מואס בהם, אך אל יהיו בחימה. (תהלים ו א)
תשב אנוש - מתחיל ביסורין בעמים כדי שנקח מוסר, שובו בני אדם - ישראל הנקראים אדם. (שם צ ג)
יוכיחנו - תוכחות הם יסורין של האהבה, שרב זכותם לכפר על כל ישראל, ומוסר יסורין של עוון. יכאיב ויחבש - הכאב עצמו הוא רחמים להגין על הדור שחטאו... (איוב ה יז)
הינהק פרא - הלא יראה שבדשא יתקן רעבונו, כך היה לו היה לו עוון שיתוקן על ידי היסורין. היגעה שור - שהאכילוהו יתר על פרנסתו, כן לא יגדילו היסורין זכותי, שהרי מפטמים אותו לרעתו, לשחטו. לא יחמול - לדבריך שטוב לסבול עוון בעולם הזה, אינו כן, כי בעולם הבא היסורין לנפש שהיא חלקו יתברך, ויחמול עליה. (שם ו ד וי)
רציץ - ויברח מן העולם לפני שיסבול יסורין, אם כן חסת על גופו ותהיה לו המיתה תיקון היסורין, וישוב להתגלגל ולהשתלם בלי יסורין. ואותי - ועלי לא חסת על גופי על מה שלא פשעתי. או איוב בן יבמה היה, והיו עליו יסורין להתם חטאת הראשון, ויתאונן למה יסבול זאת, ואמר מי יתן טהור - אם לא טוהרה הנפש בגוף הראשון איך תטוהר בשני, והיה יותר טוב שיעזרני בתשובה. (שם יד ב וג)
לא ידע שלו - לא יועילוהו היסורים, ואפילו צער גידול בנים, אם מעלים עיניו מן הצדקה. (שם כ כ)
פעמים ושלש - אמר לו מה שמסתגף הגוף השני הוא לטהר הנפש ולהנאת הגוף הראשון שיקום גם כן. ליאור באור - על ידי זה יזכה לאור, שאם היה הגוף הא' מתמרק בגיהנם היה מנקה חלאה, אך אינו זוכה לאור שיקנה על ידי קנין זכויות. (שם לג כט ול)
תאמר מה יסכן לך - מה יועילו לך יסורי, שאינני יכול לעשות מצוות ולהוסיף כח בפמליא של מעלה, ואדרבא נמשך מזה שאחטא בלשוני. (שם לה ב)
יחלץ עני - היסורין הטובים הם עוני, שעל ידי זה יחלץ מגיהנם ויתן מוסר לרשעים שישובו מקל וחומר. היערך שועך - תראה שקנית יתרון על ידי יסורין אלו, כי עתה תועיל תפלתך יותר מקודם. (שם לו טו ויט)
ציוית בקר - כל אדם צריך צער לקבל אור עולם הבא והתחיה, כדי למרק איזו חלאה מהגויה. (שם לח יב)
ישב בדד - אם באו עליו יסורין, וידום - יבטל מתורה, אז אינם יסורין של אהבה, יתן בעפר - להתוודות, ואולי יסלק מעליו. (איכה ג כח)
...ואמר ובעל הבית דוחק, כלומר בעל העולמות כולם דוחק לאדם ומביא לו יסורים כדי שיתעורר וישוב אל אלקיו ויעסוק בתורתו יומם ולילה, כי לעולם אין הקב"ה מניח את האדם שיהיה פורק עול שמים מעליו... וכיון שכוונתו יתברך ביסורין שמביא על האדם הוא כדי להורות לו דרך התשובה כדי שיתעורר, על כן אין לבעוט בהם, וכמו שאמר דוד המלך ע"ה ממשפטיך לא סרתי וגו', אמר על היסורין שהיו באים עליו, וזהו ממשפטיך שהם היסורין, לא סרתי, לא קצתי בתוכחתיך ואיני בועט בהם... כי אתה הוריתני הדרך הטוב ביסורין שהבאת עלי... (פרקי אבות ב יז)
ואחרי שהופרש מיצחק השעיר המשתלח אל ארץ אחרת שאין לו חלק ביעודים ולא בעמלם, ראה הצדק העליון שיהא זרע יעקב סובל יסורין של אהבה ונתפס בעון כל הדורות, דוגמת הצדיקים שבכל דור והמשיח עצמו "חוליינו הוא נשא ומכאובינו הוא סבלם". ועם זה יקויים מאמר ונברכו בך כל משפחות האדם ובזרעך, כי אין ההברכה אלא השפלת הענף עד עפר הארץ, כטעם ונפשי כעפר לכל תהיה, שהכל ימצאו נחת רוח לעשות ענף ולשאת פרי בהתחברם אליה... (מאמר חקור דין חלק ג פרק יט)
וכן היסורין גם כן הם זכות הנפש, ומפני זה כתב והריחו, לשון נופל על לשון, שמפני שיהיה לו יסורין ומצוות שקשים עליו והכרחיים, כתב גם כן והריחו, כי מי שיש לו מעלה הנבדלת מן החומר, לכך העולם החמרי מתנגד לו ביותר, ולפיכך יש עליו יסורים הכרחיים... ובמדרש רבי אחא בשם רבי הונא, לג' חלקים נחלקו היסורים, אחד לדוד, ואחד לדורו של שמד, ואחד למשיח. וביאור ענין זה, כי ענין היסורים הם מצד התנגדות אשר יש לדבר אחר, לכך באים יסורים עליו, וידוע כי העכו"ם וישראל הם מתנגדים, ודוד היה ההתחלה לענין זה, שהיה לוחם בעכו"ם המתנגדים, ומפני כך העכו"ם שהם רוצים לבטל אשר מתנגד להם היו מתנגדים ביותר אל דוד, שהוא כמו התחלה לדבר זה. והרוגי מלכות הם עצם ישראל, שהעכו"ם מתנגדים להם, כי הרוגי מלכות היו מוסרים נפשם על התורה והמצוות, ולכך היו הם עצם ישראל שהעכו"ם מתנגדים להם והיו שולטים בהם. ומלך המשיח הוא יהיה סוף ההתנגדות, לפי שהמלך המשיח בא לבטל את העכו"ם, ולכך בכל כחם יהיו העכו"ם מתנגדים למשיח. ואלו הם דברים עמוקים מאד. (נצח ישראל פרק לב)
וביאור דבר זה, מה שאלו שלשה דברים ניתנו על ידי יסורים, מפני שכל אלו ג' דברים הם קדושים, כי ארץ ישראל היא הארץ הקדושה, אשר היא נבדלת, יש בה השכל יותר משאר ארצות, ואם לא כן שהיה לארץ ישראל מעלה זו, לא היה אוירא מחכים ביותר משאר הארצות, ולא היה בארץ ישראל דוקא הנבואה. והתורה שהיא חכמה אלקית אין בה דבר גופני, ויותר מזה עולם הבא, שאין שם אכילה ושתיה ומסולק מן הגופניות לגמרי, ומפני זה נקראו ג' דברים אלו מתנות, כי המתנה היא מה שאינו שייך לאדם מצד עצמו, ונתן לו מזולתו, וכן האדם הוא בעל גוף חמרי, ואין מצדו הדברים האלו שהם דברים נבדלים אלקיים, ולכך לא ניתנו רק על ידי היסורים שהם ממעטים את החומר וגוף האדם, ומסלקים את פחיתותו, עד שהאדם ראוי אליו דברים האלוקיים... אבל מזה מוכח, כי רז"ל מפרשים הכתוב ודרך חיים תוכחת מוסר, כי מפני כך ראוי האדם אל חיים כאשר ממעט מהחמריות, אשר בו דבק העדר שהוא המיתה, ולכך זוכה לחיי עולם הבא. ואין פשט הכתוב ודרך חיים תוכחת מוסר על מדת יסורין, שאם כן לא היה אל הכתוב קשור כלל לנר מצוה ותורה אור, כי מה ענין היסורין אל המצוות והתורה, אבל דעת רז"ל בודאי כמו שפירשנו, כי תוכחת מוסר היינו דברי מוסר המייסרים את האדם שלא ילך אחר גופו וחומרו, רק יסלק הדברים אשר נמשך בהם האדם אחר תאות גופו, ודבר זה הם יסורים לגופו, כי האדם מצד גופו הוא רודף אחריהם. (דרך חיים הקדמה)
...אף על גב דיסורין של אהבה הם, מכל מקום אמר, אין בידינו כלום, כי יש צדיקים דלא ניחא להו ביסורים, וכדאיתא שם, אמר ליה חביבין עליך יסורין, אמר לו לא הן ולא שכרן, שמזה תראה כי קשים היסורין על הצדיקים, אף על גב שהם של אהבה להגדיל שכרן, ולכך אמר אין בידינו לא משלות הרשעים כדפירשנו, ואף יסורי צדיקים אין בידינו... (פרק ד טו)
...ולכך יש לו לברך השי"ת אף על הרע, כי גם הרע הוא מצד הטוב, שהשי"ת הוא הטוב אינו חפץ ברע. גם אי אפשר בעולם שיהיה מדת היסורין באים על האדם ולא יהיה זה כפרה על חטאתו, ולפיכך אף מדת היסורין הם לטוב, ובמדרש וירא את כל אשר עשה והנה טוב מאד, אמר רב הונא זו מדת יסורין, שעל ידי זה הבריות באים לחיי עולם הבא... (נתיב אהבת השם פרק א)
ודבר זה ביארנו בנתיב התורה, כי התורה נקראת עוף פורח בשמים, ובשביל כי היסורים הם חסרון באדם והתורה מסולקת מן החסרון, רק התורה היא השלמת הכל, ולכך התורה מגביהה ומעלה את האדם שאין יסורין שולטין בו, שהרי התורה היא תמימה, ובמדריגת התורה אין חסרון רק תמימות... ויש שהם תמהים שהקב"ה יביא על האדם יסורין משום אהבה, ופירוש זה שיש לאדם לתלות היסורין קודם בחטא ממה שיתלה בביטול תורה, כי החטא הוא בודאי ראשון אל היסורין וקרובים הם אל החטא, שהחטא הוא חסרון באדם, שכן הוא לשון חטא, וכאשר האדם חטא והוא חסר, ראוי שיבאו עליו היסורין שמחסרים האדם, אבל שיתלה בביטול תורה זה אינו, שאף אם מבטל תלמוד תורה אין חסר בעצמו, רק נקרא חסר מפני שאפשר לו להשלים עצמו בתורה ביותר עד שהוא שלם, וכאשר עומד בחסרונו כמו שהוא נברא, ודבר זה בצד מה נקרא חסר, שהאדם נברא חסר, וצריך להשלים עצמו בתורה, אבל לא כמו החוטא המחסר עצמו לגמרי מן הדבר שהוא מצווה מן השי"ת, והוא מחוייב לעשות. ומכל מקום אלו שניהם שיוצא האדם ממה שראוי עליו לעשות, לכך החטא הוא הראשון שיתלה בו היסורין, ואם לא מצא יתלה בביטול תורה, כאשר הוא חסר השלמה.
ואם לא מצא יתלה ביסורין של אהבה, פירוש כי כאשר האדם הוא צדיק וראוי אל מעלה עליונה, והאדם מצד הגוף יש בו צד שאינו ראוי אל אותה מעלה, שאין האדם ראוי אל אותה מעלה מצד החסרון שהוא דבק בחומר, והקב"ה מביא עליו יסורין כדי למרק הנפש שהוא דבק בחומר, ולסלק חומר שלו ממנו, כדי להביא אותו אל המעלה העליונה, שאין האדם זוכה לזה, שהגוף יש בו פחיתות, והיסורים ממרקין הנפש ומסלקין הנפש מן פחיתות החמרי עד שהוא טהור, ולפיכך נקראו יסורין של אהבה, כי מצד שהשי"ת אוהב אותו ורוצה לקרב את האדם אליו להיות דבק בו יתברך, ויש לאדם מניעה ועיכוב שאין ראוי אל הדביקות בו, לכך מביא השי"ת עליו יסורין למרק את חטאו עד שראוי אל הדביקות...
ואמר דוקא שקבלן מאהבה, וזה כי יסורין של אהבה הם להביא אותו אל המדרגה העליונה, שיהיה קרוב אל השי"ת, כמו שאמר כל שהקב"ה חפץ בו הוא מדכאו, ולפיכך צריך שיקבל אותם באהבה, שאם לא אין לו דביקות בו, ואיך יהיו יסורין של אהבה.
ואמר שאם קבלם מאהבה שכרו יראה זרע יאריך ימים, יש להבין השכר הזה, כי מי שמקבל היסורין מאהבה, שאלו שני דברים באים על ידי הדבוק בו יתברך לגמרי, כי על ידי הדבוק בו יתברך, כאשר מקבל היסורין מאהבה, לכך מקבל מהשי"ת הברכה ממקור העליון ודבק במדת יעקב שזכה לבנים ושזכה לחיים, כי יעקב אבינו לא מת, כי היסורין מסלקין אותו מן פחיתות החומר עד שהוא קדוש, ולכך זוכה לזרע קדוש ממקור עליון, ולחיים, והבן זה.
וביאור זה כמו שאמרנו, שיסורין של אהבה הוא, כדי לעשות לאדם דביקות בו יתברך ולצרף הנפש, ואם כן אין ראוי שיהיו היסורים מביאים הריחוק מן השי"ת, רק שיהיו מביאים הדביקות. וזהו שאמר כל יסורין שיש בהם ביטול תורה אינם יסורים של אהבה. וידוע כי תלמוד תורה הוא הדביקות שיש לאדם אל בוראו... וכן למאן דאמר כל שיש בו בטול תפלה אינם יסורין של אהבה, כי יש לאדם גם כן דביקות עם בוראו על ידי התפלה... ויש להבין.
למדנו קל וחומר משן ועין, שהוא אחד מאבריו של אדם, עבד יוצא בהן לחירות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם, אינו דין שיוצא בהם האדם לחירות. רוצה לומר, כי מאחר שעיקר יסורין של אהבה הבאים על האדם כדי למרק ולזכך את האדם, אם כן אף שיש בהם ביטול תורה או ביטול תפלה, דסוף סוף היסורין ממעטין וממרקין את האדם, ולכן בין כך ובין כך הכל הוא יסורין של אהבה... ממה שביארנו למעלה, כי היסורין של אהבה מסלקין וממרקין הנשמה שיש לה דביקות אל הגוף, שכאשר חטא ונטה אחר הגוף שממנו החטא יש לה כפרה על ידי יסורין שממעטין הגוף. וראיה לזה, כי העבד שהוא בעל חומר... כאשר האדון מפיל שן עבדו או מסמא עינו ומחסר לו אבר מגופו וממעט אותו מגופניות, ראוי שיהיה יוצא מן העבדות ויהיה בן חורין, וקל וחומר גדול מאד זה למי שמבין דברי חכמה... (נתיב היסורין פרק א)
בפרק קמא דברכות, תניא, רבי שמעון אומר שלש מתנות נתן הקב"ה לישראל, וכולם לא נתן אלא על ידי יסורין... כי היסורים זכוך הנפש, ולכך כאשר ישראל קנו מעלה נבדלת מן הגוף, צריכים קודם מרוק וזכוך הנפש, עד שראוי לקבל המעלה הקדושה, ודבר זה דומה ליסורין של אהבה. ולכך אמר ג' מתנות טובות נגד ג' מדריגות של קדושה, וזה כי ארץ ישראל היא קדושה, ולא היו ישראל ראוים אל מדרגה הקדושה הזאת שינחלו הארץ הקדושה הנבדלת, עד שהגיע להם יסורים שהיה להם זכות הנפש על ידי סילוק הגוף על ידי יסורין. אמנם הארץ עצמה היא גשמית, רק שיש לה קדושה. ויותר על זה התורה, שהיא יותר נבדלת, שהיא שכלית בלתי גשמית, ולא זכו גם כן אל התורה רק בהתמעטות הגוף על ידי יסורין. ומכל מקום אף כי התורה היא שכלית, שיש לתורה חבור אל האדם הגשמי, אבל העולם הבא הוא נבדל לגמרי, וזהו המעלה השלישית הנבדלת, ולפיכך לא זכו ישראל אל עולם הבא, כי אם על ידי יסורין שהן ממעטין הגוף, ויש לך להבין אלו ג' מדרגות זו על זו וסדר שלהם.
עוד אמר שם, אמר רבי יוחנן נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה... פירוש, כבר התבאר, כי היסורין של אהבה הם הדיבוק והחיבור אל השי"ת, ולכן אין ראוי שיהיו הנגעים יסורין של אהבה, כי על ידי הנגע הוא מרוחק לגמרי מן השי"ת, עד שהוא מרוחק מן הבריות. וגם כן מי שאין לו בנים, כי כתיב אצל יסורין של אהבה, וכאב את בן ירצה, שנוהג השי"ת עמו כאב עם הבן, אחר שהוא עצמו אין לו הנהגה זאת.
ועוד יש לך להבין בחכמה, כי המצורע חשוב כמת, ומי שאין לו בנים חשוב כמת, ואלו שניהם מסולקים מן הקב"ה, כי מי שאין לו בנים והולך ערירי נכרת מן השי"ת, ואין כאן אהבה וחיבור, ומכל שכן נגעים שהוא מסולק לגמרי מן השי"ת, והבן זה מאד... ומי שאין לו בנים לא נקרא זה מירוק כלל, רק כאשר באים עליו יסורים מן החוץ, ואין זה דומה כאשר יש לו עניות, שודאי כאשר אין לו לאכול וכיוצא בו הם יסורים הממרקים, שהרי הגוף מתייסר בזה, אבל בנים אינם יסורים לגוף כי אין זה רק העדר בנים, אבל אם היו לו בנים ומתו, הרי בדבר זה היסורים באים עליו כאשר מתו בניו, ואין זה העדר בלבד, והם יסורים של אהבה.
ופריך, ונגעים אינם יסורין של אהבה וכו', ופירוש הנגעים ראוים יותר לכפר, כי מביא השי"ת על האדם מדה כנגד מדה, כי החטאים עצמם נקראים נגעים, ואינם אלא מזבח כפרה. ומתרץ הא לן הא להו. ונראה לי פירושו, כי בארץ ישראל הם יסורים של אהבה, כי אף על גב כי המצורע מרוחק מן השי"ת, כיון שהוא בארץ ישראל אינו מרוחק מאתו לגמרי, אבל בבבל שאינה ארץ ישראל הקדושה, הנגעים הם הרחקה גמורה. ואפשר לומר שמה שפירש רש"י ז"ל כי בארץ ישראל אינם יסורים של אהבה, כי בארץ ישראל, שהיא קדושה, הנגעים הם דחיה והרחקה למנוגע, ואף על גב שאין עתה שלוח מן המחנה, מכל מקום ראוי לשלח, וכיון שהוא בארץ ישראל הקדושה, פלטרין של מלך, כאשר באים עליו נגעים והוא נדחה לחוץ, כי הכל מרחיקין את המנוגע, ולכן אינם יסורים של אהבה... (שם פרק ב)
ובפרק יש בערכין עד היכן תכלית יסורין, כל שארגו לו בגד ללבוש ואינו מתקבל עליו... פירוש, כל דבר שהוא נגד האדם דבר זה נקראו יסורין. ומה שאמר שאם הוא מ' יום בלא יסורין קבל עולמו, דבר זה יש לך להבין ממה שהתבאר בכמה מקומות, כי עולם הבא הוא היפך העולם הזה הגשמי, ולפיכך מי שראוי ומוכן אל העולם הזה, אינו מוכן לעולם הבא, ולכך אין ראוי לצדיקים עולם הזה, כי עולם הבא הוא נבדל וזה גשמי, והם הפכים... ולפיכך אם הוא מ' יום כמספר יצירת האדם בלא יסורין, אם כן הוא נקרא בעל עולם הזה, והוא מסולק מן העולם הנבדל. ועוד הרי אמרנו כי היסורים הם הכנה לעולם הבא, כמו שהתבאר למעלה, וכאשר הוא ארבעים יום בלא יסורין, כי מספר ארבעים הוא מיוחד שהוא עולה לעולם הבא השכלי, שהתורה השכלית נתנה במ' יום... ודבר זה ביארנו בכמה מקומות, כי אין האדם בהשלמה בעולם הזה. ודבר זה הוא תוחלת ישראל ותקותם שעומדים אל עולם הבא כאשר לא קבלו עולמם ולא היו בהשלמה רק בחסרון, והשלמת ישראל בעולם הבא, והיפך זה אותם שהם בעולם הזה בהשלמה, דבר זה יורה שכבר נשלם מדרגתם, ואין להם עולם הבא... (שם פרק ג)
...ואמר עושים מאהבה ושמחים ביסורים, שהם משתוקקים אל השי"ת בכל מעשיהם, וגם זה מצד שיש בהם מעלה נבדלת, לכך משתוקקים תמיד לקרב אל השי"ת, ושמחים על היסורים אשר בא עליהם למעט הגוף ולרחק אותם מן החטא, ולסלק ולזכך הנפש מן החמרי... (חדושי אגדות שבת פח)
אין פורענות בא וכו', כי אין לומר שהשי"ת מביא פורעניות על האומות בשביל חטא שלהם, זה אינו, כי השי"ת לא בא ממנו רק הטוב, ואם אתה אומר שהפורענות בא לעולם בשביל לאבד האומות היה זה רע, ואם הפורעניות בא להחזירם למוטב, דבר זה לא שייך באומות שהם מקולקלים בעצמם... אם יסורין באים עליהם הם מחרפין ומגדפין, ואם כן למה באה הפורענות, אלא הכל בשביל שישראל ילמדו מוסר ויחזרו למוטב, ומפני כך כל שבא מן השי"ת הוא טוב... (שם יבמות עב)
...ובשביל כך שלטו עליו (על איוב) יסורין, וכמו שאמרו ז"ל (פסחים קי"ז) ואברכך זה שאמר אלקי יצחק, והוא נתברך בעושר, עד שאמרו (בראשית רבה ס"ד) זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך, ויצחק היה בעל יסורין ביותר, כמו שאמרו במדרש יצחק חדש יסורין (שם נ"ט), לכן אמר על איוב שהיה ברכה במעשה ידיו ושולט בו יסורין. (שם בבא בתרא טו)
ורבי עקיבא אמר חביבין יסורין, כלומר יותר מכל מדריגות האלו, כי אינם נחשבים נגד היסורין שהם ממרקין ומזכין את הנפש ומטהרין את הנפש עד שהוא נעשה נבדל לגמרי בלתי גשמי, ודבר זה יותר מכל המעלות... שהיא שלמות עצמית, כי בעל היסורין הוא נעשה נבדל מן החמרי, עד שהוא בן עולם הבא, וזה יותר מהכל... (שם סנהדרין קא)
אמר רבי אלעזר, כל המתלוצץ יסורין באין עליו וכו'. ביאור דבר זה, כי כאשר הוא מתלוצץ בדברי הבאי ואין בהם ממש כלל רק התול, באים יסורין עליו, שאין יכול לעמוד כנגד היסורין, והם מבטלים את מציאותו, כי האדם כאשר יש לו מציאות חזק בעולם עומד כנגד היסורין, שהם מתנגדים לו ולא יוכלו לשלוט בו היסורין, אבל כאשר הולך אחר דברי ליצנות והתול דברים שאין בהם ממש, באים יסורין עליו ולא יוכל לעמוד כנגדן, מפני שאינו נחשב מציאות, שכאשר האדם נמשך אחר דברי ליצנות והתול דברים שאין בהם ממש, ואז יכולין יסורין לשלוט בו לכלותו עד שאין בו ממש, וכן ראוי שיהיו מזונותיו מתמעטים עד שאין לו מציאות כמו שראוי... (שם עבודה זרה יח)
ואמר תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורעניות, פירוש דבר זה, כבר התבאר כי הפורעניות הוא ההעדר שדבק באדם, וההעדר הזה הוא מצד החומר, ודבר זה רמזו חכמים כמו שבארנו למעלה, כי לא כתיב סמ"ך עד שנבראת האשה, כי כאשר נבראת האשה נברא השטן עמה, כי האיש נוטה אל הצורה, והאשה נוטה אל החומר, וההעדר הזה דבק בחומר, כי הוא נעדר השלימות והיא הצורה, ולפיכך הפורענות שהיא ההעדר היא מפאת החומר, גם כי החומר מוכן להשתנות ולקבל התפעלות, אבל הדברים הנבדלים אינם מוכנים להשתנות ולקבל התפעלות. (דרך חיים פרק ד יא)
המאמר החמישי, עבודה נצחית, פירוש בכל מדה ומדה שמודד לך השי"ת הוי מודה לו, זה נמשך מהעובד האמיתי ביראה ובאהבה, שאינו ירא את עצמו ועובד את עצמו, רק ירא ואוהב את ה', נמצא שאינו זז מעבודתו אף בעת הצר לו מקבל היסורין באהבה, ונמצא עובד תמיד בנצחי, אינו זז מעבודתו בכל ענין. והנה גודל המדה הזאת לקבל יסורין באהבה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים, וגרסינן בתלמוד, ומבואר בדברי חכמים הראשונים והאחרונים, שאין טוב לאדם השלם שיתעצב ביסורין להיות בועט בהם חלילה, רק יקבלם באהבה בסבר פנים יפות, בחשבו כי הוא דיין אמת כל דרכיו משפט, א-ל אמונה ואין עול, את אשר יאהב ה' יוכיח. גם יחשוב כי אין רע יורד מלמעלה, אלא כל מה דעביד קב"ה לטב עביד, למרק עונותיו למען הטיב לו באחריתו, כי אין יסורין בלא עוון, גם היסורין סבה לאדם להתעורר בתשובה... והאריכו בבמה מדליקין בכמה מעשיות גדלות ענוה של הלל, הענין הוא, שהלל שמח ביסורין, לקבל אותם בסבר פנים יפות, ובזו המדה הרגיל גם כן בני ביתו, לזה כששמע קול צוחה בעיר, אמר, מובטחני שאין זה בביתי, כי הורגלו לקבל הצרה בטוב לבב. על זה אמר עליו הכתוב משמועה רעה לא יירא... כי יודע הוא שלטובתו שמע השמועה למרק עונותיו...
...או אדם טועה שהוא רע כענין לעבד נמכר יוסף, ואדרבא זה היה הסבה שנעשה למלך במצרים... ומה שאנו מתפללים אבל לא על ידי יסורין וחלאים רעים, היינו יסורין שבאין על האדם לנקמה מהשי"ת, כשהוא נמאס בעיני הבורא שולח עליו יסורין, כדי שיהיה הרע כלה ובטל מהעולם, רחמנא ליצלן, אבל היסורין הבאים לנקות אותו מהחטא, כדי שיהיה זך ונקי, או לסבות אחרות טובות להגדיל זכותו וכיוצא בו, אשרי הגבר אשר תייסרנו י-ה, על כן תנן, כשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה, ואמר רבא לקבולי בשמחה כמו שמקבל הטובה... (בעשרה מאמרות)
וכן אלו הקדושים והטהורים מישראל שמענים אותם כדי שיודו על דבר מה שיהיה היזק לישראל, והם אינם יודעים, וסובלים העינויים שהם קשים ממות, אף על פי שהוא בפרהסיא ונודע לרבים מישראל, אין מקום לברכה זו מתרי טעמי, חדא דמצוות עשה ונקדשתי אינה אלא כשהגוי רוצה להעבירו על דת מדתי תורה או מדתי ישראל הנהוגים, והוא בפרהסיא, אבל העינויים שאינם להעבירו על דת, רק כדי שיודה, אף על פי שקדוש יאמר לו והוא מבני עליה, כמו פפוס ולוליינוס במסכת תענית, זה אינו בכלל ונקדשתי... (שער האותיות אות א)
וענין הכל, כי מאז חטא אדם אז יקר המותה והיסורין לטובה, למען התיש את החומר ולהמית זוהמת הקליפה, וזהו ענין היסורין, כאשר הארכתי... מרור נגד גמ"ח, כי המרור נקרא חסא, והעבירות הוא חירות, ויסורין ממרקין, אשר על זה סובב דרוש שלנו שהיסורין טובים למרק זוהמת הנחש, ולפעמים יסורים רעים, כגון אלו השנויים בברייתא המינין והמוסרין והאפיקורסין אין להם חלק לעולם הבא, ונגד זה השורש ממרור שאינו נאכל לא לח ולא יבש, לח רומז על הטוב, והיבשות מורה על היסורין, כי זה היבשות ממרור רומז על עצם הרע, כי זה השורש הוא משורש נח"ש יצא צפע, עד לעתיד יתבטל הנחש ויהיה נשחט מלאך המות...
ד' ענינים במרור, א' שיעור כזית, ב' מרור עם חרוסת, ג' מרור עם מצה, ד' דייק בשמו נאה לו חסא. ירמוז ד' סבות שראוי לקבל יסורין באהבה, א' כתב הר"ן שהיסורין מביאין אדם לתורה, וגם היסורין מביאין לידי פישפוש במעשה, ב' אדם טועה שהוא סובר שהוא רע, כענין לעבד נמכר יוסף, ואדרבה זו היתה סבה שבסוף נעשה מלך, וזהו כוונת הפסוק והטוב בעיניך עשיתי ולא הטוב בעיני, וזהו ענני באמת ישעך, ולא ישועה שהיא בשקר, דהיינו מה שהאדם סובר שהוא טוב ובאמת הוא רע, כי השי"ת מטה כלפי חסד, אף שלפום ריהטא נראה שהוא רע. ג' אין רע יורד מלמעלה, אף אם רע הוא, להצלה מהעונש רע יותר מזה אשר אדם מעותד בכל עת וראוי לו... וסימנך וכל החיים יודוך סלה, במדרש, אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם, תודיענו אורח חיים, אמר לו הקב"ה אם חיים אתה מבקש צפה ליסורין, שנאמר ודרך חיים תוכחת מוסר. ד' מאחר שהקב"ה משלם שכר טוב לאדם שיקיים ציוויו, אף מה שתענוג לאדם, כאשר אפרש ומקבל השי"ת, כן ראוי לאדם נגד זה לקבל אף העונש מהשי"ת אף כשהוא רע, וזה הוא שאמר במשנה דברכות, בכל מדה ומדה שמודד לך הוה מודה לו... (פסחים דרוש ד)
...ומזה נמצא כל הגלויות והצרות יבאו באחרית הימים לטובה, והם לתכלית עצם הטוב, ובזה מבואר המדרש באיכה רבתי כי ה' הוגה על רוב פשעיה... להכות מכת חנם חס ושלום נקרא ענין פעולה שאין יוצא ממנה דבר תכלית נצחי, על זה אמר כי ה' הוגה, יכול על מגן, כלומר שלא יהיה יוצא מזה פעולה טובה נצחית, רק המכות והיסורין הם לנקום מהם על מה שעברו, על זה אמר על רוב פשעיה, כלומר המכות והיסורין מזככים אותן ומשברין הקליפות, והם נקראים רוב פשעיה, כי בעוונות הרבים הקליפות נתפשטו שהם הרוב, והגליות והצרות ובפרט צרת חורבן המקדש הם מזככים, ויתבטלו הקליפות שהם עתה הרוב... (מסכת תענית)
בענין הדין שלמעלה האריכו מאד רז"ל, שאם פגעה באדם איזה מדת הדין שיקבל באהבה, ויחשוב כי הוא יתברך דיין אמת, ויחשוב בלבו שהוא יתברך מענישו מעט על חיוב גדול ברחמו עלי. ובזה עושה עמו חסד, כבפסיקתא, אדם נכשל בעבירה, והוא חייב עליה מיתה לשמים, מת שורו, אבדה תרנגולתו, נשברה צלוחיתו, נכשל באצבעו, מקצת הנפש ככל הנפש. ויודה את השי"ת ויברך אותו, ויצדיק עליו את הדין, ויאמר רבונו של עולם אתה צדיק על כל הבא עלי, כי אמת עשית ואני הרשעתי, הכונה כי בהתודות על עונו מטהר המדות העליונות, ומוריד החושך והפגם שהוא הדין עליו, וזהו ואתה צדיק על הבא עלי. ועוד טעם לקבלתו היסורין הוא, כי העובר עבירה אחת קנה לו קטיגור אחד שעומד ומקטרג עליו לעולם, וכאשר האדם מתודה בי דינא בדילין מיניה, ואינו מקטרג, וכן פירשו בזוהר בענין דוד. (מסכת ראש השנה עמוד הדין)
אך אי אפשר לבא למעלת ישראל, רק אחר הצירוף והזיכוך וקבלת יסורין, והיסורין הם נמשכים מכח קטרוג הקליפות, וכשמקבל היסורין באהבה, אז נשברו הקליפות ונתמרק, ומי שכחו גדול, לא די לו שממרק הקליפה, אלא כובש הקליפה תחתיו ומטהרה כדלעיל, ואחר כך עולה מעלה מעלה. והנה כל ג' האבות נזדככו בענין הגלויות... (תורה שבכתב תולדות)
ואולם מן השורש הזה יצא עוד ענף אחד בענין היסורין, כי עוד אפשר שיהיה אדם צדיק ובידו חטאים, או בינוני ושקול במעשיו, ותהיה הגזרה עליו שיעוררוהו לתשובה, והנה אז ייסרוהו מן השמים, כדי שישים אל לבו ויפשפש במעשיו. ואמנם אין היסורים האלה ממין יסורי הכפרה שזכרנו למעלה, שתכליתם למרק העונות בעולם הזה, אבל יסורים אלה יסורי הערה הם, להעיר הלב לתשובה, כי אולם לא נבראו העונשים אלא בהעדר התשובה... ואם לא יתעורר האדם בהם, אז יתייסר ביסורי המירוק, ועל ענין זה אמר אליהוא ויגל אזנם למוסר ויאמר כי ישובון מאוון... (דרך ה' חלק ב פרק ג, ה)
אמנם יש עוד יסורין שנותנים לחסידים היותר גדולים המושלמים כבר בעצמם, והם לעזור למה שצריך לכלל גלגולי ההנהגה שיגיעו אל הסוף שהוא השלימות. ופירוש הענין, כי הנה מצד הסדר הראשון שהוסדר להנהגת העולם וגלגוליו כבר היה צריך לאדם שיסבול קצת צער, לשיגיע הוא וכל העולם עמו לשלמות, והוא מה שהיה מתיילד ונתמשך מהעלם אורו יתברך והסתר פניו, שהושם לאחד מיסודות עניני מצבו של אדם כמו שכתבנו, וכל שכן אחרי שרבו הקלקולים בעולם מצד חטאים על חטאים גדולים ועצומים שנעשו בו, הנה נתרבה יותר ההסתר ונעלם הטוב, ונמצא העולם ובריותיו במצב שפל ורע, וצריך על כל פנים שעל ידי גלגולים שתגלגל חכמתו הנפלאה בעולם יגיעו הדברים אל תקון, מעיקרם של גלגולים הוא שיקבלו בני האדם עונשים כדי רשעתם, עד שתמצא מדת הדין מפוייסת. ואולם סידר האדון ב"ה שהשלמים והחשובים יוכלו לתקן בעד אחרים, וכמו שכתבנו, ותפגע בהם מדת הדין תחת פגעה בכלל העולם. ואמנם כיון שהם בעצמם שלמים וראויים לטוב, ושהם מתייסרים רק בעבור אחרים, ודאי שתתפייס מדת הדין במועט מהם כמרובה בחוטאים עצמם. ולא עוד אלא שעל ידי זה זכותם נוסף וכחם מתחזק, וכל שכן שיכולים לתקן את אשר עיוותו האחרים, והיינו כי לא די שיתקנו למה שבבני דורם, אלא גם לענין כל מה שנתקלקל העולם מאז נהיו בו חטאים ועד עתה, ובודאי שאלה יהיו אחרי כן בקבוץ השלמים ראשי הראשונים והיותר קרובים אליו ית"ש. (שם שם ח)
והנה כל זה שזכרנו עד עתה על צד המשפט, מתבאר עוד על צד המציאות כפי אמיתת סדריו וכמו שכתבנו, כי הנה בחטאים מתרבית הזוהמא ומתעצמת בבני האדם ובעולם, וגורמת לאורו ית"ש שיסתר ויתעלם העלם על העלם, וכפי התמרק הזוהמא הזאת והיטהר הבריות ממנה, כן חוזר אורו ית"ש ומתגלה גלוי על גלוי. ואמנם היסורים הם הממרקים הזוהמא בין בפרט בין בכלל, ועל ידי יסורי החשובים האלה מתמרקת והולכת לה כלל הבריאה כולה ומתקרב העולם מדרגה אחר מדרגה אל השלמות. (שם שם ט)
...נמצא שהמשפט והדין עצמו ממקור האהבה הוא נובע, ואין מוסרו של הקב"ה מכת אויב ומתנקם, אלא מוסר אב הרוצה בטובת בנו, וכמו שכתבנו. ואולם משורש זה נולדים שני ענינים, האחד שהמוסר בעצמו יהיה ממותק ולא קשה ואכזרי, כי האהבה בעצמה תמזוג את הדין ברחמים, והשני שלפעמים כשהשעה צריכה לכך, יעבור האדון ב"ה על שורת הדין לגמרי ויתנהג ברחמים... (שם פרק ח, א)
והם הם דברי הנביא,ישוב אפך ותנחמני (ישעיה י"ב), כי יודיע דרכיו של הקב"ה לעתיד לבא לעיני כל ישראל, איך אפילו התוכחות והיסורין לא היו אלא הזמנות לטובה והכנה ממש לברכה, כי הקב"ה אינו רוצה אלא בתיקון בריאתו, ואינו דוחה הרשעים בשתי ידים, אלא אדרבא מצרפם בכור להתקן ולצאת מנוקים מכל סיג, והכונה זאת אחת היא לו יתברך בכל מעשיו... (דעת תבונות נד)
...כי אין הקב"ה נחם על מעשיו הטובים שימאסם, ואף על פי שמניח להם קלקול אינו שעזבם ודחם בשתי ידים, חס וחלילה, אלא מניח להם לסבות מה שהוא יודע היותו סוף סוף לטובתם, על כן הוא מקיים מציאותם, אבל מניחם הוא להצטרף בכור הנסיונות של הצרות הרבות והרעות, אחר ישובו ויפרחו כגפן, כארץ תוציא צמחה, והזרעונים עצמם ראיה לדבר, שהם מתקלקלים תחת הארץ, אך לא מתבטלים, אלא על כרחן מעפר יחזרו ויצמחו, נמצא שלא המציא האדון ב"ה למעשיו ביטול ממש שאין לו תיקון, אלא קלקול שיכול ליתקן.
והנה כמו שזכרנו, שלהמצאת הביטול הזה לא ייחד האדון ב"ה שם שלמותו עליו, שאינו מייחד שמו על הרעה, כי אדרבא ממעשי שלמותו הוא לקיים כל דבר טוב אפילו בתוך ההפסדים בשעת קלקלתו, ולא זז מרחף עליהם כדי לקיים הטוב הזה שלא יתבטל ביטול גמור... (שם קל)
...וזה בנין אב, שלכל עילוי שרוצה הקב"ה לתת לאדם או לעולם, הנה כל זמן הזדמן הטוב אינו מזדמן ובא אלא מתוך עומק עצה נסתרה יקרה קודם לו צער, והרי זה כענין שאמרו ז"ל (ברכות ה') שלש מתנות טובות ניתנו לישראל, וכלן לא ניתנו אלא על ידי יסורין... (שם קמו)
...ונשלים ענין ההנהגה, שכבר שמעת איך המוסר עצמו נולד מן האהבה, כענין הכתוב שזכרנו למעלה, ואוהבו שיחרו מוסר, כי האב האוהב את בנו לא יחפוץ שיתמלא הבן מדות רעות, אבל מאהבתו אותו יסדר לעצמו סדר הנהגה להתנהג עמו בתבונה רבה, עד שיישיר דרכיו, ומשם והלאה יולד חכם ישמח בו... ומאהבתו עצמה, שרוצה בטובתו ולא ברעתו, ירצה ליסרו אם יקלקל מעשיו, הרי שממקור האהבה עצמה נובעים כל מדות המוסר, דהיינו החסד הדין והרחמים הממוצעים. ומתולדות האהבה להיות המוסר אפילו בזמן שהוא נעשה ממותק ולא באכזריות חימה, ולהיות קשה לכעוס ונוח לרצות... (שם קנד)
אך הליצים שאינם מתפעלים מן התוכחות מפני כח ליצנותם אין להם תיקון אלא השפטים, שאלה לא יהיה כח בליצנותם לדחותם מעליהם, כאשר ידחו המוסרים. והנה כפי חומר החטא ותולדותיו החמיר השופט האמיתי בענשו, והוא מה שלמדונו ז"ל (עבודה זרה י"ח) קשה הליצנות, שתחילתו יסורין וסופו כליה, שנאמר פן יחזקו מוסריכם כי כלה ונחרצה וגו'... (מסילת ישרים פרק ה)
רטוב - ימשיל רעות הצדיקים לעץ רטוב, אף בעמדו מול השמש, הוא משוש דרכו - הצדיק כהאילן שיהיה יותר שלם כשיטעוהו במקום אחר, ואם כן הרעה טובה לו. (איוב יח טז ויט)
ובמוסרם יחתום - אם לא יבינו הודעת החלום ישלח יסורים מעין חטאם. (שם לג טז)
יחלץ - בעבור העוני מדין גיהנם קשה יותר, ועוד יקבלו מוסר ולא יחטאו עוד. (שם לו יד)
ואתה הקרב - ...ועוד שעל ידי החטא מתרחק בחינת ענף נשמתו שכנגד הענף שבו חטא, וכאשר מקבל ענשו מתקנו, וכן תקרב לבחינתך מה שהתרחק על ידי החטא, וזה שאמר חייב אדם לברך על הרעה, שעל ידי היסורין מתקרבים ענפי הנשמה הרחוקים משרשם, וישמח לב המשכיל. (שמות כח א)
ואפילו מי שעבר על כריתות ומיתות בית דין, שגמר כפרתו היא על ידי יסורים, היינו שהקב"ה מביא עליו יסורין, וכמו שכתוב ופקדתי בשבט וכו', ופקדתי דייקא, והיינו כשתשובתו רצויה לפניו יתברך בשובו אל ה' בכל לבו ונפשו מאהבה, אזי באתערותא דלתתא וכמים הפנים וכו' אתערותא דלעילא לעורר האהבה, וחסד ה' למרק עונו ביסורים בעולם הזה, וכמו שכתב, את אשר יאהב ה' יוכיח וכו', ולכן לא הזכירו הרמב"ם והסמ"ג שום תענית כלל במצות התשובה, אף בכריתות ומיתות בית דין, רק הוידוי ובקשת מחילה. ומה שכתב ביואל שובו עדי בכל לבבכם בצום ובבכי וגו', היינו לבטל הגזרה שנגזרה למרק עוון הדור על ידי יסורים בארבה, וזהו הטעם בכל תעניות שמתענין על כל צרה שלא תבא על הצבור. ומה שכתבו בספרי המוסר, ובראשם הרוקח וספר חסידים הרבה תעניות וסיגופים לעובר על כריתות ומיתות בית דין, וכן למוציא זרע לבטלה שחייב מיתה בידי שמים, ודינו כחייבי כריתות לענין זה, היינו כדי לינצל מעונש יסורים של מעלה חס ושלום, וגם כדי לזרז ולמהר גמר כפרת נפשו... (אגרת התשובה פרק א)
וטעם השמחה ביסורי הגוף, לפי שהיא טובה גדולה ועצומה לנפש החוטאת למרקה בעולם הזה, ולהצילה מהמירוק בגיהנם, (בפרט בדורותינו שאין ביכולת להתענות כפי מספר הצומות שבתיקוני תשובה מהאר"י ז"ל הצריכות למירוק הנפש להצילה ממירוק בגיהנם), וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל בהקדמה לספר איוב, שאפילו יסורים של איוב ע' שנה אין להן ערך כלל ליסורי הנפש שעה אחת בגיהנם, אלא לפי שעולם הזה חסד יבנה, וביסורין קלין בעולם הזה ניצול מדינים קשים של עולם הבא, כמשל הילוך והעתקת הצל בארץ טפח, לפי הילוך השמש ברקיע אלפי מילין וכו', ויתר על כן לאין קץ הוא בנמשל בבחינת השתלשלות העולמות מרום המעלות עד עולם הזה הגשמי... (שם פרק יב)
ולכן אמרו רז"ל (ברכות ס"ג) כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו. והענין, כי מלבד זה הצער שנעשה למעלה כשמקבל עונשו ביסורים רחמנא ליצלן, אין ערך ודמיון כלל זה הצער של מעלה נגד עוצם הצער שגרם למעלה בעת עשותו העוון רחמנא ליצלן, כענין הבן יקיר שנתפתה ביינו ונפל לארץ ונשברה מפרקתו וגופו הוא מסוכן, והוא עצמו אינו מרגיש כלל סכנת נפשו, כמו שכתב (משלי כ"ג) הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי. אמנם אביו לבו מתמרמר מאד על זה, וכאשר הרופאים קשרו השברים והניחו רטיה והתחבושת מסמנים חריפים, והבן מר צורח על הכאב שלו מהסמנים החריפים האוכלים בשרו, ועם כי אביו מצטער עתה לצעקתו, אין ערך כלל הצער של עתה נגד הצער והיגון הראשון שהיה לאביו בעת שנפל ושיבר עצמותיו, אשר כמעט נתייאש מחייו אז, כן ממש על זה האופן הוא ענין העוון רחמנא ליצלן...
ויש עונות שעל ידיהם נפשו נכרתה חס ושלום לגמרי מהתקשרות חבל הקדושה, אבל הוא ית"ש אב הרחמן כביכול בצרתו לו צער, ומרוב רחמיו וחסדיו ית"ש שולח לו יסורין אשר המה רטיה ותחבושת למרק עונו, ואז האדם מרגיש כאב יסוריו ומצטער, ובזה מתעורר גם כן צער למעלה כנ"ל, אמנם אין ערוך כלל זה הצער נגד הצער שגרם למעלה בעת עשותו העוון חס ושלום. ולכן כשכל תכלית תפלת האדם לפניו ית"ש להסיר מעליו צערו, הוא רק על הצער של מעלה, המשתתף עמו בצערו, ושב ומתחרט באמת על עונו שגרם על ידו הצער של מעלה, אז היסורין מסתלקין מעליו, ולא עוד אלא שמודדים לו כמדתו וכופלין לו פרנסתו, נגד הב' מיני צער שגרם למעלה, ועתה מתחרט על שניהם, זדונות מתהפכין לו לזכיות. (שער ב יב)
ועוד נראה על דרך אמרם ז"ל במשנה, והיה כאשר ירים משה ידו וגו', והכוונה אחרי אשר ידענו כי העונשים לחוטאים אינם בתורת נקמיי כעונש בשר ודם, רק בהכרח כי החטא עצמו מלפפתו לאדם וצריך חבטה וניעור להפרידו וללבנו ולרחצו, ואם כן יפלא מאד על התחינות שמתחננים אנחנו על הצרות שיסורו, והוא ממש כאם הרוחצת את הבן במים חמים קצת להסיר הזוהמא ממנו, האם יבקש הניחני חוס ורחם עלי, הלא לא יעשה כן, כי אם בן שנה אשר לא ידע כי מצואתו לא רוחץ, ואיך נעיז פנינו אנחנו לבקש כן, אם כן איפוא אין לנו להתפלל רק על צרות כלל ישראל במקום שיש חילול שמו ית"ש, אשר אך למענו יעשה. וגם בצרות יחיד יתפלל על זה האופן, כמאמר רז"ל, (סנהדרין מ"ו) אמר רבי מאיר בזמן שהאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת, קלני מראשי וכו', וכביכול משתתף בצער של כל יחיד, כי כביכול זה לטורח עליו, ולזה כיוונו חז"ל (ברכות ס"ג) כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו... (רוח חיים פרק ג ב)
...וכמו שכתב דוד, (תהלים קי"ט) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך, כי הנה אמרו רז"ל, (שבת נ"ו) כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו, ואם כן לא חטא דוד במה שלקח בת שבע, כי אם במה שראו עיניו, כמו שכתב (שמואל ב' י"א) וירא והנה אשה רוחצת מעל גג וגו', ותיקן עיניו בבכיה, וזה שאמר פלגי מים וגו', בעיניו חטא ובבכי העינים תיקן. וצריך אדם להתבונן היטיב מתוך הפורענות ידע באיזה דבר קלקל ופגם, שהם מדה כנגד מדה, וכמו שאמרו חז"ל ברכות ה', אם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו, פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה... כי בעוון ביטול תורה כל היסורים שבעולם חס ושלום המה מדה כנגד מדה, שכמו שבלימוד התורה כתוב (משלי ד') ולכל בשרו מרפא, כן להיפך חס ושלום בביטול תורה. אבל בשאר עבירות צריך לתקן בתשובה ומעשים טובים לעומת החטא דוקא שמבין מתוך הפורעניות, ואם יתקן חטא אחר לא יועיל לזה החטא. (שם פרק ד יא)
בקבלת היסורין - כי יסורין ממרקין עונותיו של אדם, ואם הוא חכם אינו ממתין עד שישלח הקב"ה עליו יסורין, כי אם מקבל מעצמו יסורין על ידי עסק התורה במעוט תענוג והתמדת הלימוד ועולה של תורה שהיא מתשת כחו, וירויח בזה, שגם היסורין עצמן יחשב לו למצוה, לבד סגולתם שממרקין עונותיו, שזה היה גם אם הקב"ה שולח עליו יסורין אחרים. (שם פרק ו ו)
וזכרת את כל הדרך - הנה אמרו ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולם לא נתנם אלא על ידי יסורים, ואלו הם, תורה וארץ ישראל ועולם הבא, כי להשיג אושר הנפש צריך יסורים שיכנעו כחות החומר ותגבר הרוחני על הגשמי. וזה הראה להם ה' במדבר, שלא הכניסן לארץ תיכף, רק הניעם במדבר מ' שנה... כמו שכתוב פה למען ענותך - להכניע כח החומר על ידי יסורי המדבר, ולמען נסותך - להגביה כחות הנפש על ידי הנסים המתמידים... (דברים ח ב)
ויסרו אותו - במובנו המדויק הוא על ידי הכאה, כמו שכתוב (משלי כ"ג) אל תמנע מנער מוסר וגו' אתה בשבט תכנו, ובודאי אינו מדבר ממין זה מן המוסר, שזה פשיטא, שהלא מצווים לשחרו מוסר, רק מדבר ממין המוסר שנאמר במוציא שם רע, ויסרו אותו, שהוא בבית דין, ואיכותו מפורשת גבי עדים זוממים והפילו השופט והכהו לפניו וגו'. (שם כא יח)
...כי העונשים הבאים מאת הבורא הם על שני פנים, א' יסורין הבאים בעבור החטא העבר ולמרק את החטא שכבר עשהו, ויסורים אלו טובים מאד, כי הם סמים מרפאים חלאת החטא, ועל ידי היסורין יעלה ארוכה לנפש... אמנם יש יסורין אחרים הבאים על האדם לא בעבור פרעון החוב רק להתרות בו על להבא, שלא יחטא, או להזהירו שישוב בתשובה, יסורין אלו רעים מאד, כי לו היה ממהר לשוב היה בידו לדחות היסורין מעליו, ולחנם הוסר במכת אכזריות... (שם כח יא)
לא בחרוץ - מסביר עתה יסורי היחיד, שלפעמים יתערב בלמודו מן השקר וצריך לבררו כמוץ מהתבואה. (ישעיה כח כז)
...תוכחה היא בדברים, וייסר דברים קשים. (תהלים ו ב)
יכאיב - נגד התוכחה שהיא על העתיד, לתקן דרכו, שזה כחובש בל תתפשט המכה, ימחץ - יסורין גדולים לכפר העבר. (איוב ה יז)
בשש - אמר לו שלפעמים יבואו ו' צרות על הצדיק, כדי להצילו מהז' הקשה מכולן, למשל ברעב - יביא רעב כדי שיצא מהארץ, שאחר כך תחרב על ידי רעש. (שם שם יט וכ)
ישגיב בכחו - על ידי יסורין יחזק האדם ויעלהו במדרגה עד שיהיו שוות בעיניו טובות ורעות העולם הזה. (שם לו כב)
...ההתנזרות משחררת את האדם, והיא מבררת את חלקו הטוב והאלוקי, היא תבטל את תלותו בעולם החיצוני, בברכת האדמה ובקללתה... הנה כך נגזר על האדם ללמוד תורת ההתנזרות, הוא ישמח בחלקו ויראה בטוב, רק במחיר התנזרות, עמל וייסורין... וכך הורו חכמינו, כל המתנות הטובות שהקב"ה נותן לנו נקנות רק בדרך ייסורין. (בראשית ג יז)
תוסרו - כבר פירשנו, שיסר הוא לאדם מה שיצר הוא לחומר, הגבלה מוסרית לטבעו השוטף... (ויקרא כו כג)
לבבי הרחיבו - הצרות פעלו פעולתן להרחיב את הכרתי. (תהלים כה יז)
על זאת - אחר שהשי"ת שלח היסורין רק כדי לעורר מחשבות האדם, יתפלל - ישתמש בנסבות אלו כדי להתפלל, לשפוט את עצמו. (שם לב ו)
ה' יודע - אינו מתערב בעוולה, כי יודע שהיא הבל ותשבר בסופה, או שהיא לייסר ולהלהיב לטוב. אמנם יסורים טובים רק לגבר - שאינו נשבר על ידם, ומתורתך תלמדנו - שעודנו קשור בתורה שיוכל לשפט על חייו בעבר ועל תפקידו בעתיד. (שם צד יא)
מן המצר - תחושת צרה בה נודעה לאדם קרבת ה'. (שם קיח ה)
כל נסיון בחיים, המיועד לרפא את האדם ממחלת העיוורון הרוחני ולנתק את הכבלים החומריים מעל מוחו ולבו, מן ההכרח שיכאיב, לפיכך רפודה הדרך לידיעת התורה יסורים וכאב כה מרובים, ואולם, אשרי הגבר אשר תייסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו. (במעגלי שנה ב, עמוד רמב)
הנה כי כן, זהו חין-ערכם הנעלה, והפודה ומציל של היסורים בשביל כל אדם באשר הוא. אמת הדבר, שכל יחיד מאתנו, על יריעת תלאותיו ומצוקותיו, מהווה היסטוריה עולמית בפני עצמה, אשר מתוכה בוקע ועולה הסיפור על השגחה עליונה פרטית, שמצרפת ומחנכת את האדם באהבה. הכלל של "ויהי" חל גם לגבינו, כל מה שהאדם הספיק לרכוש, כל נכס רוחני שנוצר ונתהווה בנפשו, אינו כי אם פרי פקעת של כאבים ויליד עבר רצוף נסיונות ויסורים. לעתים רחוקות בלבד יצליח מישהו מאתנו להחזיק בדבר שזכה בו ללא קרבנות ומחיר סבל יקר, מבלי שהתלאות תכשרנה את עצם מהותו להזדווג זיווג שלם ומתמיד עם נכס רוחני זה... (שם עמוד רמה)
...נמצא שבחינת אחד הוא התכלית, והוא כולו טוב, כי התכלית הוא כולו טוב, כי אפילו כל הצרות והיסורין והרעות העוברין על האדם חס ושלום אם יסתכל על התכלית בודאי אינם רעות כלל, רק טובות גדולות, כי בודאי כל היסורין באים בכוונה מהשי"ת לטובתו, אם להזכירו שישוב בתשובה, אם למרק עונותיו. ואם כן היסורין הם טובות גדולות, כי כוונת השי"ת הוא בודאי רק לטובה, נמצא שבכל הרעות והיסורין שיש לאדם חס ושלום, אם יסתכל על התכלית, היינו כונת השי"ת, לא יהיה לו יסורין כלל, רק אדרבא יתמלא שמחה, מגודל רוב הטובה שיסתכל בתכלית היסורין הללו, כי התכלית כולו טוב, כולו אחד כנ"ל, ובאמת אין שום רע בעולם... אך עיקר הצער שיש לאדם מהיסורין שעוברים עליו חס ושלום, הוא רק מחמת שלוקחין מהאדם הדעת, עד שאין יכול להסתכל על התכלית, שהוא כולו טוב, ואז מרגיש צער וכאב היסורין, כי כשיש לו דעת ומסתכל על התכלית אינו מרגיש כל הצער של היסורין כנ"ל.
ובזה תבין דבר נעלם ונסתר, מה שנטבע בנפש האדם, כשיש לו יסורין גדולים רחמנא ליצלן, אזי סותם את עינו בחוזק, כי זה אנו רואים בחוש, כשאדם רוצה להסתכל על דבר שהוא רחוק ממנו, אזי סותם את עיניו ומצמצם ומכוויץ הראות, כדי לכוון הראות אל הדבר הרחוק שרוצה לראות... כמו כן כשרוצים להסתכל על התכלית שהוא כולו טוב כולו אחד, צריך לסתום את עיניו ולכוין ההסתכלות אל התכלית... (סה ג)
והנה באמת בשעת ביטול שנתבטל אל התכלית, שהוא כולו טוב, כולו אחד, אזי באמת נתבטלין היסורין כנ"ל. אך אי אפשר להיות תמיד קבוע בבחינות הביטול, כי אם כן יצא מגדר אנושי, ועל כן מוכרח שיהיה הביטול בבחינות רצוא ושוב, על כן כשחוזר השכל מהביטול אל המוח, שהוא כלי השכל, אזי אי אפשר להמוחין, שהם הכלים לקבל זה השכל של בחינות ביטול, כי הוא בחינות א"ס, שהוא בחינות התכלית, שהוא כולו אחד, כולו טוב, ומחמת זה מרגיש המוח הצער של היסורין, כי עיקר ההרגשה של כל היסורין והכאבים חס ושלום הוא בהמוח...
ודע שאחר כך כשחוזר מהביטול אל הכלים, דהיינו המוחין, אזי מתגברין היסורין ביותר ממה שהיו מקודם, כדרך שני אנשים שמתאבקים ונלחמים ונתגברים זה כנגד זה, שכשאחד רואה שחבירו מתגבר עליו, אזי הוא מתחזק מאד ומתגבר ביותר... ועל כן אחר כך כששב מהביטול אזי היסורין הם גדולים יותר מקודם, כי הם מתגברים כנגדו, מחמת שרוצה לברוח מהם וכנ"ל.
אך אחר כך מקילים היסורין ומתנחמין עליהם, על ידי התחדשות התורה שזוכין על ידי היסורין, כי על ידי היסורין בא לבחינת ביטול כנ"ל, ואחר כך, אף על פי ששב מהביטול אף על פי כן מהרשימו שנשאר מהביטול, על ידי זה נעשה התחדשות התורה, כי על ידי הביטול שנתבטל אל התכלית, והשיג שכל היסורין הם טובות גדולות מאד, על ידי זה נתמלא שמחה, והשמחה הוא כלי אל חידושין דאורייתא... (סה ד)
דע שקשה מאד להיות מפורסם, כי מה שהוא מפורסם, הוא מזיק לו מאד, כי לפעמים צריך לסבול יסורין בשביל רבים, כמה שכתוב (ישעיה נ"ג) "ובחבורתו נרפא לנו", כי מאחר שהוא מפורסם, על כן הוא בבחינות (שם) "לכן אחלק לו ברבים", על כן צריך לסבול יסורין בשביל רבים, כי עליו נאמר "ובחבורתו נרפא לנו" (שם). רק שיש כמה בני אדם שצריכים להיות מפורסמים, ועושים אותם דוקא מפורסמים, אבל יש צדיקים שמקבלים מעצמם יסורים עליהם בשביל ישראל, ובזה מחליפין השפע. (עא)
"ה' מה רבו צרי" (תהלים ג') כי כל אחד לפי נשמתו ולפי עבודתו, כך יש לו יסורין. יש שיש לו יסורים מבניו ומאביו ומשכן, ויש שהוא במדריגה גדולה ממנו, ויש לו יסורים משכנים רחוקים, ויש גדול ממנו ויש לו יסורים מבכל העיר, ויש גדול מאד ויש לו יסורין מכל העולם. וכל אחד על ידי היסורים נושא עליו האנשים שיש לו יסורין מהם, כי כשיש לו יסורין מהם הוא נושא אותם עליו. אך איך אפשר לחמור לישא עליו כל כך אנשים. אך על ידי היסורין נכנע גופו, כי כל היסורין נקראים צרות, על שם שהם מצירין ומעיקין להגוף, וכשנתכתת הגוף על ידי הצרות על ידי זה מאירה ונתגדלה הנפש, כי בהכנע החומר תגדל הצורה... ועל כן נקראת צרה לשון צורה, כי על ידי הצרה נכנע הגוף ומאירה הצורה. נמצא שעל ידי זה שיש לו יסורין וצרות מאירה הצורה, היינו הנפש, והנפש אפשר לה לשאת עליה כמה וכמה אנשים, וזה "ה' מה רבו צרי", כל מה שנתרבין צרי, "רבים קמים עלי", כי על ידי זה אני נושא ומקים ומרים רבים לשרשם. (קע)
דע שכל מיני צער וכל היסורים אינם רק מחסרון הדעת, כי מי שיש לו דעת ויודע שהכל בהשגחה מהשי"ת אין לו שום יסורין, ואינו מרגיש שום צער. כי ה' נתן וה' לקח (איוב א'), ואף על פי שיש יסורין שבהכרח מרגישים אותם, כגון היסורים שבאים מחמת ההרכבה, כמו יסורים שיש מיציאת הנשמה מן הגוף, והם ייסורי החולה שבאים מחמת שמתחלת הנשמה להתפשט מן הגוף, ומחמת שנקשרה הנשמה בהגוף בקשר אמיץ וחזק, על כן בהכרח מרגיש היסורים בעת הפירוד. אף על פי כן היסורים קלים מאד ונוחים להתקבל בעת שידוע בדעת ברור שהכל בהשגחה מהשי"ת. ומכל שכן שאר מיני צער ויסורין שאין מרגישין כלל כשיש לו דעת כנ"ל. ועיקר הצער מהיסורין הוא מחמת שנוטלין ממנו הדעת כדי שירגיש היסורין... (רנ)
דיבר עמנו כמה פעמים מענין יסורי עולם הזה, שכל בני העולם כולם מלאים יסורים, אין גם אחד שיהיה לו עולם הזה, ואפילו העשירים הגדולים ואפילו השרים אין להם שום עולם הזה כלל, כי כל ימיהם כעס ומכאובות, וכולם מלאים טרדות ודאגות ועצבות ויגון ואנחה תמיד, וכל אחד יש לו יסורים מיוחדים. ואין גם אחד מכל הגבירים והשרים שיהיה לו הכל בסדר כרצונו תמיד, וכולם כאחד מלאים יסורים ודאגות תמיד... ואין צריך לבאר זאת למי שיש לו מוח בקדקדו ומסתכל קצת בהם באמת, וכמ"ש שלמה המע"ה (קהלת ב') גם כל ימיו כעס ומכאובות וכו'... ואין שום עצה ותחבולה להנצל מעמל ויגון הזה, כי אם לברוח להשי"ת ולעסוק בתורה, וכ"ש במדרש (ב"ר י"ג) "אדם לעמל יולד" אשרי מי שעמלו בתורה... שיהפוך העמל לעמל של תורה, אשר בשביל זה נולד שיעמול בתורה, ואז אשרי לו, כי ניצול מעמל העולם הזה וזוכה לחיי העולם הבא.
ענה ואמר רבינו ז"ל, הנה הכל אומרים שיש עולם הזה ועולם הבא. והנה עולם הבא אנו מאמינים שיש עולם הבא, אפשר יש גם עולם הזה גם כן באיזה עולם, כי בכאן נראה שהוא הגיהנם, כי כולם מלאים יסורים גדולים תמיד, ואמר שאין נמצא שום עולם הזה כלל. (תנינא קיט)
חושך שבטו שונא בנו וכו', לרשעים הבחירה, והניחם הקב"ה ברשות לבם, אבל הצדיקים מבקשים שתנטל מהם הבחירה לגמרי, לכן הקב"ה רודם ביסורין ובמוסר, וזה שאמרו חז"ל שהאבות ביררו להם הגלות, דהיינו להיות תחלתם יסורים וסופם שלוה, וכן בכל איש ישראל, כי יצרו מתגבר עליו כל יום, ולכן מצווין לזכור תמיד יציאת מצרים, דהיינו שהשי"ת מציל כל אחד כפי עבודתו לשם שמים... (שמות תרמ"ה)
חושך שבטו וגו', ג' מתנות ניתנו לבני ישראל על ידי יסורין, תורה, ארץ ישראל ועולם הבא, ואם היו ראוים, היו יסורי מצרים מספיקים לכולם, כמו שאמר אני אמרתי אלהים אתם, ולפי שחטאנו הוצרכו להיות במדבר מ' שנה לזכות למתנת ארץ ישראל, ואם לא היו חוטאים בארץ ישראל לא היו צריכים יסורי ד' מלכיות כהכנה לעולם הבא... (שם תרנ"ח)
לחם עוני... ובפשט יש לומר, כי היה זה כדי להיות שפלים ונכנעים להשי"ת, כי בלא זה לא היינו יכולין להנצל מגיאות, כמו שמצינו כמה פעמים נפלאות השי"ת בדרך זה, שיוכל האדם לקבל הטובה שלא יבטלנה על ידי רגל גאוה, ונראה שכל הרעות שבעולם הם לכוונה זו להכניע האדם, ומאחר שהיינו עבדי פרעה ויוציאנו משם להיות עבדי ה' קבלנו מלכותו יתברך עלינו בקבלה שלמה... (ויקרא פסח תרל"ג ליל ב)
אשר לו אלהים קרובים וגו', במדרש יענך ה' ביום צרה... משל למה הדבר דומה, ליושבת על המשבר, אומרים לה, מי שענה לאמך הוא יענך וכו', ורוצה לומר, כל צרה הבאה על ישראל היא לטובה, כצרת היולדת, שהיא הכנה ללידה, וכל התחדשות שצריך להוולד בישראל היא בחינת לידה. (דברים ואתחנן תרנ"ז)
...וכתיב אשר יאהב ה' יוכיח, ולא כתיב אוהב, כי בוודאי התוכחה על ידי החטא, אך השי"ת מוכיח מי שיודע שעל ידי התוכחה יתהפך למוטב, ויבא להיות נאהב אחר כך, ולכן התוכחה שבאה מאתו יתברך בכח התורה, לא על ידי רצועה בישא היא לטוב, כמו שכתוב טובה תוכחת מגולה וכו', פירוש אפילו בגלות, שהאהבה מסותרת והתוכחת מגולה, אף על פי כן אם נשוב לפניו יתברך יתהפכו כל העונשין לאהבה, ולכן אין מפסיקין בקללות שצריך לראות לגמור המכוון ולשוב לפניו יתברך על ידי התוכחה, ואז מתהפך לברכה כנ"ל. (שם ראה תרמ"ז)
במדרש, אין מפסיקין בקללות, מוסר ה' אל תמאס, לא לרעתך נתתי לפניכם ברכות וקללות, אלא להודיעך איזו דרך טובה, דכתיב אשרי הגבר וכו', שהיסורים לבני ישראל הם עצמם תורה ולימוד, ואמרו חז"ל יסורים שאין בהם ביטול תפלה הם יסורים של אהבה, היינו שימצא האדם תורה ולימוד מתוך היסורים וגם לבא לתפלה בכח היסורים... (שם תרנ"ח)
במדרש תנחומא... ויש לומר דעל זה כתוב תחת אשר לא עבדת וגו' בשמחה וגו', כי אז זכו לעבודת ה' על ידי מצות בכורים, שנאמר בו ושמחת, ועתה צריכין לעבוד על ידי יסורים, כדמסיים ועבדת את אויביך וגו' בעירום וגו', וחלילה שיהיה רק עונש, רק הפירוש שעתה בא עבודת ה' באמצעיות היסורים ורדיפות האויבים וחוסר כל, והם ב' דרכים, דכתיב מרשית, ודרשו כל שנה שרשה בתחילתה וכו', שבזמן המקדש היה על ידי הראשית כנ"ל בשמחה, ועתה בעונותינו הרבים על ידי יסורין והכנעה... (שם תבא תרמ"ב)
אכן בני ישראל עברו עליהם כמה יסורים באלה המ' שנים, עד שזכו לזה התיקון, כמו שכתוב לחם לא אכלתם וגו', ומתוך היסורין ניתקנו, וכן כתוב בזוהר הקדוש תרומה, נהיית לעם, תברת לבך לפולחנא דקוב"ה, מלשון נהייתי ונחלתי, ולכן כמו שנעשה אז כך הוא תמיד, ולכן צריכין לכתת הלב ונפש לזכות לדברי תורה... (שם תרנ"א)
וכתוב צרור המור דודי לי, דרשו חז"ל, אף על פי שמצר ומימר לי, בין שדי ילין, שגם מתוך היסורין והגלות יכולין להתקרב אל ה'. ואיתא בגמרא, כתוב ברית במלח וברית ביסורים, מה המלח ממתק את הבשר, כך יסורים ממתקים את הגוף, פירוש כשעובדים את הבורא מתוך היסורים, היסורים מסייעין לעבודת הבורא, כמו הכהן והמלח בבית המקדש מסייעין לקרבן. (שם תרס"ד)
במדרש רבה ל"ו הדא הוא דכתיב זית רענן וגו', מה הזית הזה... טוחנין אותו ואחר כך מקיפין אותן בחבלים ומביאין אבנים וכו', כך ישראל... ויש לתמוה שחס ושלום לומר שכן צורת ישראל שלא לעשות תשובה, עד שבאים עליהם יסורים חס ושלום. אבל הפירוש הוא, דהנה לכאורה נראה, שתשובה כזו על ידי יסורין רחמנא ליצלן אין בה כל כך שבח, על זה בא לומר שאינו כך, שהרי זית כך צורתו, שיתן שמנו אחר כל המעשים, ומכל מקום זה שבחו, כי על ידי המעשים אינה נולדת לו תכונה אחרת, רק שמקודם היה טמון שבחו בפסולת המקיפו, וכשמסלקין הפסולת ממילא נתגלה שבחו וטבעו. כן ישראל בעצם טובים, רק לפעמים במקרה פסולת מקיפתם, וכשמסירין הפסולת ממילא נתגלה עצם ישראל... (תצוה תרע"ג)
...יש שנתבער ברחמים בלי יסורין וצער, ויש שהוא דבק כל כך שאיננו נפרד אלא על ידי יסורין חס ושלום, וישראל המשכילים משתוקקים כל כך שיתפרד הרע מהם, עד שאפילו היסורין חס ושלום כדאי הוא להם כדי להפטר מהרע הדבוק בהם... (נצבים תרע"ה)
ונראה, דהנה במכילתא יתרו בפסוק ויבא משה ויספר לעם וגו', וקבלו עליהם עונשין בשמחה. ויש להבין לשמחה מה זו עושה, ועוד דהעונשין בשביל החטא המגיע להם... והנה מדת הדין אומרת נפש החוטאת היא תמות, אך מפאת החסד, למען ישארו ישראל בעלי ברית להשי"ת ולהחיותם ולהיטיב אחריתם, הוא פוקד בשבט פשעם, וכמו שכתוב ויסרתיך למשפט, ובתרגום יונתן, ואיתי עלך יסורין לאלפותך, ברם בדין חסוך. ונראה שזאת מדת גבורה שבחסד. אך ידוע שכל המדות מתעוררות על ידי אתערותא דלתתא, ובמה שישראל מקבלים את העונשין בשמחה ובפנים שוחקות, ודומה בעיניהם כחולה שעלתה בו נומי והוא נוטה למות, ועבר בעיר רופא המלך וחמל על האומלל ועשה לו ניתוח או השקהו סמי מרפא, ששמחה גדולה היתה לחולה, אף שהיו לו יסורין בעת הניתוח או המשקה המרפא, ונתן אלפי תודות לרופא שחמל עליו, כן הוא הענין אשר ישראל מקבלין העונשין בשמחה, באשר יודעין שאלו לנקותם ולהחיותם להיטיב אחריתם, ונשארים נצחיים לעם להשי"ת... ונראה שבזה שישראל בתחילת כניסתם לברית קבלו עליהם עונשין בשמחה, פעלו שלעולם תהיה ההנהגה עמהם במדת גבורה שבחסד כנ"ל, שעל דעת כן היתה הכנסתם לברית. ואף שחס ושלום יהיה באחד הזמנים שתחשכנה עיניהם מראות, ולא יהיו בבחינה זו לקבל הענשים בשמחה, ולא יהיה בכחם להפך מדת הדין לרחמים, מכל מקום תהיה ההנהגה עמם במדה זו, ולכן הם בטוחים שישארו נצחיים. (שם תרע"ו)
כשאדם מתייסר באיזה אבר או באיזה כח מכחותיו, (כי ע' כחות בנפש נגד ע' אומות ברע כידוע), מסתמא בו חטא, ומיד שלקה הרי הוא כאחיך, כמשאז"ל (מכות כ"ג), ואפילו רק כפתוהו וכו' כמ"ש במכות שם, וכד"ש בשבת (קכ"א) בנחש שהיה רודף אחריו, כי בזה יצא ידי עונשו ויסורין שלו בפחד שחשב שישכנו, וכן היה באמת דמן השמים נזדמנו וכו' כדאיתא התם, רק שחסו עליו ופדאוהו על ידי הפחד... ואז אותו אבר וכח מתוקן, ונפש משיב את הנפש, שאותו אבר יש בו תיקון אלא שצריך להוסיף ולחזקו. (חלק ב צדקת הצדיק קסא עמוד נה)
הפחדים של האדם הוא מן החטאים, כמשז"ל (ברכות ה') ומכ"ש "פחדו בציון" וגו', והפחדים הם ממש יסורי גיהנם, עיין ראב"ד על ספר יצירה בענין יסורי גיהנם, ודבר זה הוא המתקת הדינים, כמשז"ל (שם) מה מלח ממתקת הבשר אף יסורין ממתקין העונות... (שם קסח עמוד נז)
כשהקב"ה רוצה להטיב לאדם ורוצה רק שיתפלל האדם על הדבר, אז מזמין לפניו צער או פחד מעין דבר זה, וכדשז"ל (יבמות ס"ד) מפני מה היו אמהות עקרות וכו', או רואה אחר מעונה באותו דבר ומבקש רחמים עליו כדי שיהיה הוא נענה... ולכך כשמתעורר מדה זו לטובה מתעורר גם כן ההיפך חס ושלום, ומרגיש פחד ומתפלל ובא הטוב, אבל לעולם הוא בא הדבר שמתפחד רק שבא ההיפך, דהיינו כל מיני טובה שבדבר זה. וזה ענין מ"ש (ב"ר ס"ו) צדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה... וכד"ש פרק קמא דברכות (ה') ג' מתנות טובות וכו' וכברייתו של עולם ברישא וכו' (שבת ע"ז), לפי שהעולם הזה רובו רע, כידוע, ולכך כל דבר שמתעורר בו רואה הוא מקודם כח הרע שבו ומצטער ועל ידי הצער ממתיקו, ומיד סופו שלוה... (שם קע עמוד נח, וראה שם עוד)
וזהו בכל לבבך, היינו אפילו באהבות ותאות עולם הזה... ועיקר יסורין דעולם הזה הוא בממון, כמ"ש ז"ל חסרון כיס קשה מכולם, ומפורש באיוב כי כל זה בחרת מעוני, וידוע דיסורי איוב הם תכלית תוקף היסורין שאפשר במציאות בעולם הזה, ועוני הוא יותר מזה, ועל כן לענין עאקו רחמנא ליצלן נקט ממון... (חלק ה תקנת השבין עמוד יח)
רק הוא מה שמסייע השי"ת לאדם, שאם בחוקותי תלכו אזי יהיה נשפע עלינו כל צורכי עולם הזה בהרחבה... אמנם בהיפך חס ושלום, אזי בהכרח לייסר ביסורי חסרון שפע עולם הזה, וכל זה לטובתינו, כדי שלא נתפשט חס ושלום בתאוות עולם הזה, וזהו הענין גם כן באדם הראשון, ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, היינו לקבל עליו עול תורה בפקודין דעשה ומצוות לא תעשה... (פרי צדיק בראשית ויצא ג)
...אמנם יש בחינת עבד ובחינת בן, בהעבד כל הדינים והיסורים הם במשפט חרוץ לייסרו ולענשו, ועל כן אמרו דאין הקב"ה נפרע מהאומה עד שעת שילוחה... אבל בישראל הקרויים בנים למקום, כל המשפטים והדינים והיסורין המה רק לרפואת נפשו, וכרופא החותך בבשר ועושה יסורין כדי להחיותו, והוא עושה לטובתו שלא ימות, וכן האב הרודה את בנו להדריכו בדרך הטוב מאהבתו... כי כל המשפטים והדינים השרויין על נפש ישראל, הגם שנתחייב לפי מעשיו, עם כל זה המה לטובתו, כי זוכה אחר כך להתקרב להשי"ת ביתר שאת, ועל דרך שנאמר באיוב לאחר היסורין שלו, לשמע אוזן שמעתיך, ועתה עיני ראתך, דהיינו דקודם קבלת היסורין היתה לו השגת השי"ת רק בשמיעה מרחוק, ועתה אחר קבלת היסורין זכה לראות בחוש... (שמות משפטים ג)
...מכל מקום הבטיח להם הקב"ה כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, ששם במצרים היו המכות להם רק לעונש שנקרא נגע, כמו שנאמר עוד נגע אחד אביא וגו', שהמכה היתה בשורש, והיה נקרא נגע, ואף דכתיב נגוף ורפא... שבכל מכה יצאו ישראל מקליפה אחת, ונכנסו למדה אחת מעשר מדות דקדושה, אבל למצרים היתה המכה בשורשם רק לעונש, וזה לא אשים עליך, כי אני ה' רופאך, שאף שלפעמים צריך לבא המכה כנגעים, יהיה רק דרך רפואה, שיהיה מזבח כפרה... שהשי"ת אינו שולח לישראל רק יסורים של אהבה, כמו כל הגליות, שהם רק אוהבו שחרו מוסר... (ויקרא תזריע א)
...ובמדרש רבה תולדות, יצחק תבע יסורין, אמר לפניו, רבונו של עולם, אדם מת בלא יסורין ומדת הדין מתוחה כנגדו... אמר לו הקב"ה חייך, דבר טוב תבעת, וממך אני מתחיל. זה תנחומין גדולים לסובלי יסורין, שיצחק עולה תמימה ומאבות העולם היה מתיירא ממדת הדין, והקב"ה הודה לו. על כן על האדם להצדיק דין שמים ולקבל יסורין באהבה. וגם אותי מפריעין יסורין מתורה ותפלה, אך אני חושד עצמי שזה ממעוט סבלנות שלי... (חלק א סימן רצג)
והנה נתבונן, כי אחר שכל הצרות אשר בעינינו ראינו מאז גלינו מארצנו הוא רק רגע, וכל כך ארכו לנו, כמה יארכו לנו הצרות והיסורים ליורדי גיהנם רחמנא ליצלן, כידוע דברי הרמב"ן ז"ל, כי כל יסורי איוב כל ימי חייו כאפס ואין נחשבים נגד רגע גיהנם. ומעתה כמה שמחה לאדם לשמח ביסורין, ורק יראה שלא יהיה חס ושלום כל המחלה אשר שמתי במצרים, פירוש כל מחלת מצרים הוסיפה להם גיהנם, כי לא לקחו מוסר לשוב מדרכם הרעה, על כן יעצו לנו חז"ל, אם רואה אדם שיסורין באין עליו... כי בלי ספק שלוחי ה' המה לעוררו על חטאיו, כענין שנאמר תשב אנוש עד דכא, למה, ותאמר שובו בני אדם... (שם רמט)
והנה האדם צריך לסבול יסורין למרק עונותיו, ואם כן כשהאדם הולך אחרי השכל ונלחם עם תאוותיו, ב' טובות מזה, האחד שהוא סובל יסורים ונתמרקו עונותיו, והב', שהוא מתקרב אל התענוג האמיתי... (חלק ב סימן פ)
...וזה שבטך אלו יסורין, ומשענתך היא התורה, בהם אתנחם, כי הם ינחמוני. ונמצא מה שדבריו, כי אין לך שונא האדם ואויבו כמו היסורין, והיפוך הרצון המגיע לאדם, באמת הם יתהפכו לו לאוהבים מאד, כי בהם ינחם ויגדלו אותו מכל המדרגות הנ"ל. אין זה שייך להענין כל כך, אבל חפצי בכם בביטול הרצון, והנה נבין הדברים למה זה ועל מה זה כל המדרגות כולם אינם כלום נגד שבטך ומשענתך... (שם קס)
בספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ד' אות י"ב, וכן ישים וכו', פירוש, כאשר יחלה הגוף הנפש תסבול חליו, כלומר תעזור לגוף ותסעדהו, כאשר תדבר על לבו ותנחמהו לקבל ולסבול, אבל כאשר הנפש חולה ונכאה מן היגון והדאגה, מי ינחם הנפש ומי יסבול ויסעד אותה. הנה כי הדאגה ומרירות הלב יכבדו מחלי הגוף, כי הנפש סועדת הגוף בחליו... ואם תמצא את החוטא תלאה ותקרה אותו צרה ויצדיק עליו את הדין ויקבל המוסר באהבה, יהיה זה לו למגן מן הייסורים הרבים הראויין לבא עליו... ושם אות י"ג: וחייב אדם להתבונן ולדעת כי אין התלאה אשר מצאתהו והיסורין הבאין עליו לפי גודל עונו, אך השי"ת מיסרו דרך מוסר האב את בנו... (שם רצה)
ובפשוטו יש לומר, דהנה מכת מצרים היתה נקראת מכה יען שלא נמשך ממנה תועלת, כי פרעה הכביד את לבו ונתווסף חטא על פשע, אבל מכת ישראל תמיד היא מכה שמביאה רפואה... ונמצא שמכת ישראל רק לשעתה היא, אבל לבסוף המכה מתהפכת לרפואה... (שם שיא)
...והשתנות הדבר ממה שהוא קשה מאד, וכל שכן כבישת המחשבה ממה שהנה מייגעת אותו ויסורים הם לאדם. ועל דרך זה ענין כל היסורים כגון הכאה בגופו של אדם משנה מרוצת הדם ממה שהנה, וזה יסורים לאדם, כי נשתנה בו הדבר מכפי שצריך להיות... וכל דבר המקיף יותר בצרכי האדם, השינוי בו מקיף יותר ומסבב יסורים יותר לאדם. והנה כל הכחות הטובים הנתונים באדם, שהם יותר מקיפים צרכי מין האדם, כגון הרחמנות, יושר, צדק וכדומה, השינוי שבהם גורם יסורים לאדם, אך מחמת שלא הרגיל עצמו להוציא לפועל את הכח הטוב, על כן אינו מרגיש השינוי שבהשתנותם. ועוד נבין מזה, שאם בצרכי הגוף אשר מעטים הנושאים שלהם כערך הנושא, שהוא כלה ונפסד, כי כולם נשואים לגוף הכלה, ועם כל זה כל שינוי הנעשה בהם יסורים גדולים הוא, על אחת כמה וכמה נושאי הנפש שהיא נצחית, שינוי הנמצא בנפש מקיף יסורים הרבה יותר, כדמיון תכלית לבלתי תכלית, ומכל שכן מצוות השי"ת, שהן באמת צריכות להיות כך, כמה וכמה מקיפים יסורי השינוי שבהם... (שם שלב)
...נענה רבי עקיבא ואמר גדולים יסורין וכו', בדעתנו פה להעיר על דברי רבי עקיבא ששמח על יסורי רבי אליעזר, שיש להתבונן בזה ולהתפעל מאד. כי קשה לשמע דברים כאלו, איך אפשר לשמח על יסורי חברו, ומה גם על יסורי אדם גדול כרבי אליעזר... תחת להשתתף בצערו ולנחמו. אמנם לשמח ביסורי עצמו מדה משובחת היא, אבל לשמח על יסורי חברו, אין זה מהמדה, אף כי יכוון בזה לטובת חברו... אולם כשנתבונן אל הדבר מצדו השני אין להשתומם על זה, כי באמת מדוע לא ישמח האדם רם המעלה על יסורי חברו, הלא מכיר ומאמין הוא, כי טובים הם בעדו ורפואת נפשו הם, ואם האדם יש לו לב ומרגיש אל נכון מטרת האדם ותעודתו עלי תבל, הלא צריך הוא לשמח כשרואה שיסורים באים על חברו, כי במה ישוו כל יסורי ארץ לעומת חיי נצח, חיי העולם הבא שזוכה על ידם...
עלינו להווכח, כמה היתה מטרת חיי האדם בעולם הזה ברורה אצלם, ובהירות דעתם החזקה היתה גדולה כל כך לראות ולהרגיש, כי כל עמלו של האדם הוא רק בעבור העולם הבא, וכל חיי האדם זולת מטרה זו הבל ורעות רוח הם, ואם כן, אם רק אפשר לו לאדם להשיג מבוקשו ולהגיע אל מטרתו בזמן קצר, הלא מפח נפש הוא בעדו, שתחת זה יוטל עליו להתגלגל בעולם השפל בעמק הבכא, הלא ממש עונש כבד מנשוא הוא לאדם המשכיל. ועל זה בכה רבי, ובכה על אותו האיש שעולה בגורלו לחיות פה חיי אופל וצלמות, תחת שהיה יכול ליהנות כבר באותה שעה מזיו השכינה, וכמו שזכה לזה קטיעא בר שלום.
והנה אם יש לאדם הכרה ברורה באושר חברו, מדוע לא ישמח על יסוריו, מכיון שיודע אל נכון, שזוהי הצלחתו וטובתו... אבל עם כל זה האמת היא, כי האדם אשר לא התפתח עדיין במדה נעלה כזו שיבזה כל תענוגי העולם הזה, ויוכל להיות מסור לגמרי אל האמת, ויש לו עוד תשוקות ותאוות לעניני העולם הזה, אי אפשר שיהיה אוהב אמיתי לחברו בכל נפשו ומאדו, כי מכיון שנמצאת אצלו המשכה לחיי העולם הזה, אות הוא כי הרע מקנן עדיין בלבו, ולכן כשרואה את חברו בצרה, אף שהוא משתתף בצערו ומיצר עליו, בכל זאת נמצא גם באיזו מדה במסתרי נפשו איזה כח והרגש השמח לאיד חברו. והנה לבכות על יסורי חברו או לנחמו בדברים טובים, זה אפשר לכל אדם, ואדרבא, על ידי זה מתעוררים בו היסודות הטובים הנמצאים באדם, אבל לשמח על יסורי חברו או לנחמו בחביבין יסורין, זה יכול רק איש, ששיער בנפשו, שהוא אוהב אותו מתמצית הנפש, ששקל ומדד כי שמחתו נובעת רק מהכרתו הפנימית וידיעתו הגמורה, שהיסורים הם לטובת חברו ולאשרו.
לכן החכמים שנכנסו לבקרו, שבחנו בעצמם והרגישו, שעדיין לא הגיעו למדרגות אלו שיוכלו לשמח ביסורי רבם, אף שהיתה להם הידיעה שחביבין יסורין, יכלו רק לבכות ולנחמו בדברים כדי להרגיע את רוחו ולשכך את יסוריו, רק רבי עקיבא אשר נכנס לפרדס בשלום ויצא בשלום... רק הוא לא היה מתיירא מלהביא את האמת... (חלק ב', בכל דרכיך דעהו, וראה שם עוד)
אמנם צריך לדעת, כי היסורין הם סייעתא דשמיא, אשר בהם יסייע הקב"ה אותנו להתקרב אליו יתברך, אבל לא יסלק בזה ממנו את אפשרות הבחירה, כי אף שהיסורין מדודים הם ומתאימים ממש אל הנצרך ללמדנו, מכל מקום הלימוד עצמו תלוי בבחירתנו, ויכולים אנו לסתום את עינינו ולהקשות את ערפנו, ואז אדרבא, נמצא מקום לטעון נגדו יתברך, על זה אמר הכתוב כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם, וילמד צדק, ופושעים, אלה אשר יבחרו לפשע, יכשלו בם, באותם דרכים עצמם...
ויש אשר ישאלו, אם כן למה יש יסורין שאינם עונש כלל, למה יש מי שנולד חולה וכדומה... סביבת כל אדם היא כראוי לפי ענינו, וכפי אותו קדוש ה' אשר עליו לקדש. יש אשר עליו לעמוד בנסיון העושר והנאות העולם הזה, שלא יתגשם בם עד שישכח את יוצרו לגמרי, ויש אשר עליו לסבול את נסיון העוני וצרות רבות, ואף על פי כן לא יהרהר אחר מדותיו יתברך... (חלק א צדיק ורע לו, עמוד כא)
יש יסורין שבאים בתורת עונש, היינו משום שחטא, ללמד לאדם שישוב, ויש שבאין למען יעבוד את ה' בשלמות, על ידי שלא יהרהר אחר מדותיו יתברך, וגם יגיע עד מדרגת קבלת היסורין באהבה ולשמח בהם, מי שיסורין הם חלקו מתחילת יצירתו, הרי לא שייך שיהיו יסורי עונש, (אם לא לעונש על חטאו בגלגול אחר), אלא אם כן שחלקו הוא לקבל יסוריו באהבה.
וענין יסורין של אהבה קשה להבין, איך אפשר שהקב"ה יביא על האדם יסורין משום אהבה. אולם אמרו ז"ל (ברכות ה'), אם אדם רואה שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו, (מהר"ל: כאשר האדם חטא והוא חסר, ראוי שיבואו עליו יסורין שמחסרין האדם), פשפש ולא מצא, יתלה בביטול תורה, (שהאדם נברא חסר, וצריך להשלים עצמו בתורה... ובביטול תורה הוא חסר ההשלמה, ולכך יסורין באים), לא מצא, בידוע שיסורין של אהבה הן, (כאשר הוא צדיק וראוי למעלה עליונה, ויש בו צד מה שאינו ראוי אל אותה המעלה מצד החסרון, שהוא דבק בחומר... והיסורין ממרקין הנפש ומסלקין... מן פחיתות החומר עד שהוא טהור, לפיכך נקראו יסורין של אהבה, שהשי"ת אוהב אותו וחפץ בו... לקרב אותו אליו, ולכך ממרק השי"ת פחיתות החומר שלו, עד שהוא ראוי אל הדביקות, מהר"ל). (חלק ב וישב, עמוד רכה)
יש שהיסורין מחזירין את האדם למוטב, שעל ידם מתעורר להכיר את האמת בלבבו, ומאידך יש שגודל היסורין משבר אותו, ותאותו נחלשת על ידי התלאות הרבות, אולם אם אך ירפו ממנו היסורין תשוב התאוה כמקודם. גם בחינה שניה זו הינה תשובה במקצת, כי על כל פנים איננו חוטא בשעת היסורין, אבל אינו עושה תשובה אמיתית, כי הרע עדיין מושרש בלבו, ואינו מתבטל כלל.
והנה תוכן ותכלית הענשים הוא, שילמד האדם מהם וישוב בתשובה גמורה, משום זה ישנו חשש, שבבא היסורין על האדם יכנע מפניהם לא מצד התשובה, אלא מצד שלא יוכל לסבול את רוב התלאות. ולפי זה בטל עיקר הטעם שבעבורם באו היסורין, לפיכך פועל השי"ת ברוב חסדיו לחזק את לב הרשע, שלא יכנע מפני היסורין, אלא אם כן יגיע למדרגה שילמד מהם לשוב באמת. אך לענין הגאולה, בהגיע העת של "בעתה", ודור שכולו חייב, שאין עוד מוצא ותקוה לתשובה גמורה, אז יגאל השי"ת את עמו אפילו באופן כזה, שיבטל את היצר הרע על ידי יסורין, וממילא יפסיקו מלחטא, ואחר כך יגלה להם את כבודו על ידי משיח צדקו שילמדם... (שם פרשת שמות, עמוד רלז)
...והביאור הוא, שמה שאמרו חש בראשו, עלה למטה, יהיה דומה בעיניו כמו שהעלוהו לגרדום, היינו שאם הוכנס האדם למצב שבדרך הטבע אפשר שיבא על ידו לידי סכנה, עליו לדעת שלא בכדי הוא, אלא שמן השמים רוצים לעוררו ולאלפו בינה, עליו ללמוד שמצד עיקר מצבו הרוחני ראוי הוא אמנם לעונש זה של הסכנה האפשרית שחלפה עליו, אם לא יתקן חסרונו בתשובה ומעשים טובים שהם פרקליטיו הגדולים, ואולם כדי להנצל באותה שעה מהסכנה הצפויה לו, מספיק גם כן מליץ אחד מני אלף לחון אותו ולפדותו לפי שעה מהעונש, כגדר "הקדש מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל", שפרוטה אחת פודה אפילו אלף זוז. מכל מקום מצב זה עצמו מעורר את האדם להכיר את מדרגתו האמיתית, כי יבחין שמהשמים הכניסוהו למצב מסוכן זה, ועל ידי כך יכיר שעליו לתקן את עצמו.
וזה ענין ויירא יעקב, ואמרו ז"ל שלמרות ההבטחות שהובטחו לו, התיירא שמא נתלכלך בחטא... ויש להניח שיעקב הבין שעדיין הוא שייך לקיום ההבטחה, כי לא מסתבר שיטעה בעצמו כל כך, אך בראותו את עשו וארבע מאות איש עמו, ובהבחינו שמרחפת עליו אפשרות של סכנה, יש להבין שמשמים רוצים ללמדו שישנו בו עדיין צורך לדקדוק ולחיפוש, שמא התערב בו איזה שמץ חטא חס ושלום.
דרכם של בני אדם לשער מראש על ידי חישוב הסיבות את סיכויי התפתחות המסובב הטבעי, אולם אין אלו אלא מחשבות אפיקורסות. הרי כל מצב מורכב מסיבות רבות, ולהן הרבה תוצאות אפשריות... הרי שהמאמין האמיתי יודע, שצריך לחשוב רק על הסבות האמיתיות שהן הפנימיות, דהיינו מעשינו, ולכן יתעורר גם מאפשרות של סכנה.
ועוד נלמד מזה, הרי תכלית היסורים אינה היסורים עצמם, אלא אשר ילמד מהם האדם לתקן עצמו ומעשיו. לכן מרובה יותר התועלת מהאפשרות לייסורים מעצם מציאותם. ראשית אם באה כבר הצרה על האדם יש סכנה שימנעהו יצרו מללמוד מכך, כי יסיתנו להתמרמר חס ושלום ולטעון כנגד משפטו יתברך. ועוד כשהאדם מדוכא ביסורים קשה לו להתרכז במחשבות תשובה, כי כל מחשבתו בכאבו אשר יכאב. דוקא קודם היסורים הוא הזמן המתאים ביותר לאדם להתבונן ולתקן עצמו... נורא ואיום עד כמה גדולה העבודה המוטלת על האדם...
ועוד יש מעלה בתשובה הבאה על ידי ההתראה על יסורים מאשר על ידי היסורים עצמם. כשעושה תשובה מחמת הצרות שכבר פגעו בו, הרי אין התעוררותו לתשובה מחמת עצמו, אלא מחמת היסורים, שהכריחוהו לחשוב על מדרגתו ולשנות את דעותיו על עצמו. ואף שזו בודאי מדה גדולה, שלא לבעט ביסורים, אלא ללמוד מהם לפשפש במעשיו, כך מי שמעצמו מתעורר על ידי רמז קל מדתו גבוהה הרבה מזה. הסוס רץ כאשר רק רואה את השבט, ורק החמור מחכה להכאה. ומי שמתעורר על ידי רמז קל, הרי חלק בחירתו מרובה וחלק אתערותא דלעילא מועט, ועל כן תשובתו חשובה יותר, כי בזה מתקן גם את שורש בחירתו הרעה. מעצמו נתעורר לחטא, ומעצמו חוזר בתשובה. אך מי שאינו מתעורר, וצריך לשברו על ידי יסורים ממש, הרי חלק הבחירי שבתשובתו מועט, וחלק שמים מרובה, ואין זה תיקון לעצם רצון בחירתו הרעה, אלא למעשה החטא גרידא...
וצריך ביאור, אם הלמוד מהאפשרות ליסורים הוא הלימוד הרצוי, אם כן מדוע רבו כל כך יסורי הצדיקים הגמורים, אשר ודאי לומדים לתקן את עצמם אף מההתראה וההוראה הקטנה ביותר. אמנם יש עוד ענין ביסורים עצמם. יש למודים בבחינות תחתונות, ויש בבחינות עליונות. הבחינה התחתונה היא, הלמוד להמנע מחטא ולתקן את מה שעיוות, ואם לומד מראייתו האפשרות ליסורים כבר תיקן. אבל הבחינה העליונה היא הטהרה שמשיגים הצדיקים על ידי היסורים, זיכוך וליבון האדם מכל רשמי חטאיו וחומריותו. לדרגות יותר דקות ועליונות ברוחניות זקוקים לזכוכים נוספים וחמורים יותר, ובגדר זה נבין את הענשים החמורים והסגופים של בעלי התשובה. וזהו גדר יסורים של אהבה... אצל הצדיקים אלו שמתייסרים יסורים של אהבה, הרי אין סכנה שמא על ידי יסוריהם הקשים יבואו לבעיטה ביסורים...
הנה כדי שיוכל האדם לבא על ידי היסורים לידי אחיזה בחכמה העליונה הנסתרת, שהיא השגת גילויי אחדות הנהגתו יתברך השלמה, שהכל בא רק ממקור החסד, צריך שיקוימו שלשת התנאים: א' שיאמין האדם שהשגחתו הפרטית ממש בכל, שאין שום מעשה והכנה דהכנה וכו' שאינם נגזרים משמים. ב' שיתברר לו שמשפטו יתברך אמת לאמיתה עד הנקודה הדקה שבדקה. ג' השגת כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד, שכל מעשי ה' עמו הם טוב ממש...
אמנם כבר ביארנו, ששלמות השגה זו היא למעלה מבחינת העולם הזה... אם הגיע אדם לדבקות מעשית וממשית אל בחינה זו של החכמה העליונה, שאינה באה אלא מתוך שיא ביטול היש הגשמי האפשרי בעולם הזה, עלול הוא גם לזכות להנהגה נסית, ולהנצל מיסוריו שלא בדרך הטבע, כי מי שזכה והיש הגשמי בטל אצלו, מתנהגים עמו גם כן בבחינה שלמעלה מהטבע החמרי. אבל יש בחינה למטה מזו, שאמנם רואה האדם את השגחתו יתברך, אבל רק בתוך גבולי הטבע, הוא מאמין שהשי"ת זימן לו את המחלה שתיסרהו, אבל מדמה בלבבו שהמחלה עצמה גורמת את היסורים, וכמו כן מאמין שצריך שהשי"ת יזמן לו רופא וסממנים נכונים כדי לרפאותו, אבל תולה את הרפואה בסממנים עצמם, והרי זו כעבודה זרה בשיתוף, שמחשיב גם הטבע כפועל משותף לו יתברך. ההנהגה עם אדם כזה היא רק בדרך הטבע, כמאמר חובת הלבבות "שהבוטח בטבע נמסר ביד הטבע", ולא תתכן אצלו הנהגה נסית כלל...
בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה... אמרו לו תלמידיו, רבינו עד כאן. שאלת התלמידים היתה, איך אפשר שלא ימנעוהו יסורי הגוף הנוראים מלהתרכז במחשבה ובכוונת הלב לקבלת עול מלכות שמים, וכל שכן באהבה שלמה, הרי בדרך הטבע מונעים היסורים כל מחשבה אחרת. ולכן לימד אותם, שכל ימיו היה מתאווה ומצפה לזה, שתמיד הכין עצמו בעמל רב ובתשוקה רבה עצומה למצב כזה, שיוכל לקבל את היסורין כראוי, כי רק אחרי הכנה כזאת זוכים לאור הגנוז ביסורים, המאפשר קבלת עול מלכות שמים אפילו בשעה כזאת.
מי שמאמין שהיסורים נשלחו מהשי"ת לטובתו, אף שאינו מבין הטובה שבהם, ישיג אחיזה ודביקות מה בחכמה העליונה בבחינת "ראשית חכמה". אולם מי שמכין את עצמו כל ימיו למסירת נפש באהבה, זוכה ליותר מזה, להתעלות לדביקות שלמה בעצם אור החכמה. בזה מתעלה מעל עולם דלמטה, וכל ההרגשות דלמטה בטלות אצלו... וחס ושלום לפרש שיצאה נשמתו על ידי יסורין, אלא הפירוש הנכון הוא, שיצאה נשמתו על ידי דביקותו השלמה בהשי"ת, אשר הפרידתו מחמריות הגוף לגמרי. וזהו שאמרו שם בגמרא, עד שיצאה נשמתו באחד, כלומר, היה מתעמק כל כך בהשגת אחדותו בתוך היסורים, עד שנסתלק מהגשם בהתדבקו באור השגת אחדותו יתברך השלמה...
הצדיק הגמור, מתוך השגת כל מה דעביד רחמנא לטב עביד מגיע למסירות נפש בשמחה, ומקבל עליו יסורי הגלות באהבה, ועל ידי זה זוכה שמתגלה לו אור הגאוה הפנימית ומתדבק בו, וזהו מעלהו למעלה מסבל היסורים, וזהו הביאור העמוק למה שכתב הרמח"ל, שיתכן שלצדיק הגמור יתגלה אורו של משיח אף לפני התגלותו לכלל העולם. זהו עומק סוד היסורים, שסבל היסורים אינו אלא בעולם הדמיון, עבור מי שחי חיי דמיון בלבד, אבל עד כמה שזכה אדם לצאת מחיי הדמיון, באותה מדה לא יחוש בהם ולא יפריעו לו כלל...
מי שמתעלה מעל החיים הללו (חיי בהמות), ומתמסר לחיי תורה, בטלו אצלו יסורי חסרון משחקים, וחסרון כבוד וממון, ולא יפריעו לו כלל. וכן ביסורים הקטנים של התגברות על עצלות הגוף ועל עצלות המחשבה, מי שמתחזק כמה פעמים ומתעלה מעליהם בראותו את האושר שבתורה ועבודת ה', רואה שאחר כך לא יפריעו לו כלל. כל נקודה של יציאה מתחת עול הגוף ונטיותיו, הרי זו נקודה של גילוי אור הגאולה, שרואה שהדבר שהפריע לו אתמול, שהנהו דמיון וחלום, ובזה גואל את עצמו גאולה רוחנית... (חלק ג, מדרגות בלמודי היסורים, עמוד רלו והלאה, וראה שם עוד)
כשאמר הנביא לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו (ירמיה ב' ל'), הפירוש הוא, שהעונש הוא שוא רק כלפי האדם שלא למד מן המכה, אבל מעשיו יתברך אינם לשוא, ותועליות רבות ישנן ביסורין, אפילו אם לא יביא לתשובה, ואלה הן קצתן:
א' יסורין ממעטים את הנאת החטא וטעמו, ומחלישים את שטן הגאוה שבאדם...
ב' על ידי היסורין בא קוצר רוח שממעט ערך החטא, עד שאפילו זדונות כמעט שנעשים כשגגות... ומשום שני הטעמים האלה נאמר בגלות, ועבדתם שם אלהים אחרים, היינו אף אם ממשיכים לחטא, שם בגלות הנאת החטא וערכו מתמעטים.
ג' כשם שגיהנום מתקן את נפש האדם, אף על פי שלאחר מיתה לא שייכת עוד תשובה בחירית, היינו שאש החרטה שורפת את טומאת החטאים ממילא, ועוד שהחוטא עם ענשו נעשים כלים לגילוי משפטו יתברך, וזה תלוי במה שהרשע סובל את יסוריו, ואף שאינו בוחר בהם, מכל מקום הגילוי בא מהם ממילא. (חלק ד, טעמים ליסורין, עמוד קכב, וראה שם עוד)
...והענין הוא על פי אמרם ז"ל על הפסוק בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד (ויקרא י' ג'), כשהקב"ה עושה דין בצדיקים מתיירא ומתעלה ומתקלס, אם כן באלו כל שכן ברשעים (רש"י מזבחים קט"ו). והנה כל עונש בעולם הזה הוא ללמד, והלימוד אפשרי בשתי דרכים, או שהחוטא מתייסר ולומד מייסוריו, או שהצדיק מוסר נפשו באהבתו לכלל, ומקבל על עצמו יסורין שילמדו גם אחרים ממנו על דרך הקל וחומר הנ"ל, (ואולי אלה הם הנקראים יסורין של אהבה)... והנה ככל אשר יגדל הצדיק, וככל אשר יקטן החטא הקל שהיה סיבה חיצונית ליסוריו, עוד תגדל הקל וחומר בכפלי כפליים...
...וצריך עיון, שהמדרש עצמו מביא קודם לכן שהיסורין של רבי הלכו על ידי המעשה שריחם על השרצים, וכאן מביא שהלכו על ידי מעשה אחר. ועוד צריך להבין מה זה מלמדנו שנרפא דוקא על ידי רבי חייא, ושבשלשים ימים אלה לימד רבי חייא לרב כל כללי תלמוד בבלי.
אבל לפי מה שביארנו לעיל הכל מבואר. כי זה שנתכרכמו פניו של רבי על ידי דבריו של רבי חייא, הריהו פחיתת ערך במשהו במדרגת רבינו הקדוש... ועל כל פנים נפגם בזה הקל וחומר הנ"ל, ולא היו יכולים ללמוד ממנו באותו תוקף כמו שהיו לומדים מקודם, וממילא לא היה עוד צורך ביסוריו בשביל הכלל. ועוד לימדו לרבי שצער שלשים יום של נזיפת רבי חייא היה נכנס במקום צער השיניים של רבי לכפר על הכלל, וזהו הטעם שבא אליהו לסוף השלשים יום וריפא לו בדמות רבי חייא, וזה לאות על גודל מדרגת רבי חייא.
וענין שתי המעשיות שעל ידיהן הלכו יסוריו של רבי הוא, משום שלהסתלקות היסורין צריכין לשני תנאים, שישלם לימודו של הצדיק עצמו מיסוריו, ועוד שיוסר הצורך ללימודי הכלל... (שם יסורי הצדיק בעד הכלל, עמוד רא, וראה שם עוד)
...ר' יוסי הגלילי אומר... אמר להם, אם אתם מקבלים עונשים בשמחה הרי אתם מקבלים שכר, ואם לאו הרי אתם מקבלים פורענות, וקבלו עליהם עונשים בשמחה (ילקוט שמות רמז ורעו)
מכאן ששמחה ביסורין היא הקדמה ותנאי לקבלת התורה, כי שמחה ביסורין היא שלימות ביטול היש, ורק בזאת מגיעים לדבקות גמורה כדי לקבל תורה. לשמחה ביסורין מגיעים על ידי שאיפה גדולה לרוחניות אשר משום זה יאהב כל אשר יקרבהו אליה - אפילו יסורין.
והיינו "שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין, אלו הם התורה וכו'" (ברכות ה'). פירוש "על ידי יסורין" היינו כשמקבלים אותם כראוי בשמחה, ומהטעם הנ"ל. אשרי הזוכה! (חלק ה עמוד רה)
ובתיקוני זהר (תיקונא י"ג ד"ה תניינא בשיר) איתא ששש הכנפים הן כנגד שש התיבות "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", וכנגד שש התיבות של פסוק "שמע ישראל וגו'". ועיין שערי רחמים (הנהגות הגר"א דף כ"א) שכתב הגר"א ששתי הכנפים שנתמעטו בחורבן הן כנגד התיבות "כבוד מלכותו", והיינו בחינת "ה' אלקינו". נמצא שבחורבן בית המקדש שבלב לא יבחין עוד האדם אחדות הדין והרחמים, דהיינו הבחנת הטוב שביסורים. האדם לא ירגיש את זאת בלבו בשלמות עד כדי שיהא "שמח ביסורים" אלא אם כן הגיע לדרגת אהבת ה', כמו שאז"ל (שבת פ"ח) "עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה')...
אבל עדיין קשה לכאורה הרי האדם אינו רק נשמה אלא גם גוף, ואיך יגיע אדם קרוץ מחומר לדרגה כזו שישמח בלבב שלם במה שמצערו כמעט עד בלי נשוא? התשובה לזה היא בשולחן ערוך אורח חיים (רכ"ב ג') והוא מהטור שם - "חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלמה ובנפש חפצה כדרך שמברך בשמחה על הטובה, כי הרעה לעובדי ה' הוא שמחתם וטובתם, כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו ה' נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד את ה' שהיא שמחה לו". היינו שגם אם אינו יכול לשמוח על הצער ממש, אלא שהוא מקבל את הצער כגזירה מן השמים, שמחתו היא שהשי"ת נתן לו הזדמנות זו לעבודת ה'... (שם עמוד רפג)
בגדר היסורים יש שתי בחינות, א', דרך עונש לשם לימוד ותיקון, כמש"כ "כי את אשר יאהב ה' יוכיח" (משלי ג' י"ב). ב', להכביד את קיום המצוות על הרשע, כדי שיאבד ברשעו, על דרך עבירה גוררת עבירה - "הלעיטהו לרשע וימות" (ב"ק ס"ט)...
ולכאורה הדרכים סותרות זו לזו. אבל הביאור הוא שדרך העונש היא למי שראוי לכך ויתן אל לבו לשוב מחמת היסורים, ומי שאינו שב היסורים אצלו בבחינת עבירה גוררת עבירה, ועל ידי זה נותן כח לרע להתפתח עד מילוי הסאה... והענין הוא שכאשר הרע מתאחד ומתעצם הוא מבטל את עצמו, כי כולו שקר אינו יכול להתקיים.
אבל יש שהיסורים מתגברים ומביאים לביטול הרע מן הרשע עצמו, וכמש"כ הרמב"ם "יסיר... כל טובות העולם הזה שהן חיזקו ידיהם לבעוט". הרשעים הרוצחים של זמננו ימ"ש מבטלים את היצר הרע ממנו באבדם את תקוותנו לחיי עולם הזה מעונגים. וזהו גדר "כולו הפך לבן טהור הוא" (ויקרא י"ג י"ד) - כי שיא היסורים הוא פתח לגאולה. וזה לאות שהרע לא יפריע בסוף לגילוי האמת.
וזהו גדר מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע בסנהדרין צ"ז, שלדברי ר' אליעזר אם אין עושין תשובה אין נגאלין, ולר' יהושע נגאלים אפילו בלי תשובה, "אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה". ולכאורה דברי ר' יהושע סותרים את עצמם. אבל הפירוש בבחינה הנ"ל, שעל ידי היסורים הרע מבטל את עצמו... (שם עמוד רצב)
...ועל כן אנו מתפללים בוידוי של יום כיפור "ומה שחטאתי לפניך מחוק ברחמיך הרבים אבל לא על ידי יסורים וחליים רעים". (והוא מברכות י"ז). מה זה "יסורים וחליים רעים"? וכי יש יסורים וחליים טובים? וכן הוא באוצר התפלות בפירוש עץ יוסף שמביא בשם ספר משפט צדק, שהכוונה אותן יסורין אשר באים על האדם לנקמה מהשי"ת, היינו כשהוא נמאס בעיני הבורא חס ושלום, שולח עליו יסורין כדי שיהיה כלה ובטל מהעולם רחמנא ליצלן. אבל יסורים הבאים לנקות אותו מהחטא כדי שיהיה זך ונקי או לסבות אחרות טובות להגדיל זכות וכיוצא, אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה. עד כאן לשונו. והיינו ממש שתי הדברים של יסורים שכתבנו לעיל. ויש עוד פירוש שיסורים רעים הם שמבטלים אותו מתלמוד תורה וממעשה המצות ויסורים טובים הם אותם שאין מתישים את גופו כלל, כגון שאנשים מחרפים ומגדפים אותו וכדומה, שבקל יכול להתגבר עליהם אם מסתכל במבט האמת. (שם עמוד רצו)
וזה עיקר הסוד למה הצדיקים המה הנענשים ביותר - ובדורות האחרונים כמעט כל הצרות הגדולות היו במקומות התורה והצדיקים - כי המה אשר הניצוצות בהם, אשר יתבררו בקבלת היסורים באהבה. אבל הפושעים שבישראל, אדרבה, נהנים בעולם הזה זה כמה, בהיותם "מחיילותיו של השטן" להטעות בני אדם. לפעמים קיומם הוא במה שהם מייסרים ודוחקים לצדיקים ביותר, כמו שכתוב "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו" (ישעיה מ"ט), היינו שהמהרסים והמחריבים יוצאים דוקא מעם ישראל עצמו. וגם מובן מה שהצדיקים נענשים במיתה ממש ואפילו במיתה משונה ובתכלית הזלזול כי בזה יגלו יותר ויותר כבוד שמים בקבלתם כל זה באהבה ובמסירת נפשם, ואחר כך יזכו בזה לתחיית המתים ולכל השכר היותר נעלה לעולם הבא... (שם עמוד תפג)