(ראה גם: אבימלך, יצחק-כללי-בארות)
וישב יצחק בגרר. וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחותי היא, כי ירא לאמר אשתי פן יהרגוני אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה היא. ויהי כי ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון, וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו. ויקרא אבימלך ליצחק ויאמר אך הנה אשתך היא ואיך אמרת אחותי היא, ויאמר אליו יצחק כי אמרתי פן אמות עליה. ויאמר אבימלך מה זאת עשית לנו, כמעט שכב אחד העם את אשתך והבאת עלינו אשם. ויצו אבימלך את כל העם לאמר, הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת... וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו, סיתמום פלשתים וימלאום עפר. ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד. וילך משם יצחק, ויחן בנחל גרר וישב שם... ויחפרו עבדי יצחק בנחל, וימצאו שם באר מים חיים. ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו. ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה, ויקרא שמה שטנה. ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה, ויקרא שמה רחובות, ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ... ואבימלך הלך אליו מגרר, ואחוזת מרעהו ופיכל שר צבאו. ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם. ויאמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו וביניך ונכרתה ברית עמך. אם תעשה עמנו רעה, כאשר לא נגענוך, וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום, אתה עתה ברוך ה'. ויעש להם משתה, ויאכלו וישתו. וישכימו בבקר וישבעו איש לאחיו, וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום... (בראשית כו ו והלאה)
אחותי היא, היינו כמו שאמר אברהם (אחותי היא על השכינה), משום שהשכינה היתה עם יצחק ועם אשתו, ועל השכינה אמר... את רבקה אשתו, הוא בדיוק, שרומז על השכינה שהיתה עם רבקה. פירוש אחר, וכי יעלה על הדעת שיצחק היה משמש מטתו ביום, הרי למדנו ישראל קדושים הם, ואינם משמשים מטתם ביום, אלא ודאי אבימלך חכם היה, והיה מסתכל בחכמת הכוכבים שלו, שהוא נקרא חלון, כי כתוב כאן בעד החלון, וכתוב שם בעד החלון נשקפה וגו', וראה שם כי לא היה כמו שאמר יצחק, אלא בודאי שהוא מצחק עמה, והיא אשתו, ואז ויקרא אבימלך ליצחק וגו'.
רבי יוסי אומר, ראוי היה אבימלך לעשות ליצחק (לקחת את אשתו) כמו שעשה לאברהם, אם לא היה הקב"ה מוכיח אותו מקודם לכן במעשה אברהם. אמר רבי אבא על כן אמר אחותי היא, כדי להתדבק בשכינה, שכתוב אמור לחכמה אחותי את. מהו הטעם, הוא משום שלא היה בהם אמונה, שאם היה בהם אמונה לא היה צריך לזה, אבל משום שלא היה בהם אמונה אמר כן, ומשום זה אמר, כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה, אין יראת אלקים זהו אמונה...
ויצו אבימלך וגו', בא וראה כמה המתין הקב"ה להפרע מן הרשעים, כי בשביל אותו הטוב שעשה אבימלך עם האבות הראשונים, הרי בשביל זה לא שלטו ישראל בפלשתים עד לאחר זמן בדורות האחרונים, יפה עשה אבימלך שעשה טוב עם יצחק, כמו שאמר לאברהם הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב. כי אמירה זו סובבת ודאי גם על תולדותיו של אברהם, לכן קיים דבריו גם ביצחק, רבי יהודה אומר, אוי להם לרשעים שטובתם אינה שלמה, בא וראה... אף כאן מתחילה הנה ארצי לפניך, ואחר כך אמר ליצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו. אמר לו רבי אלעזר זה הוא הטובה שעשה עם יצחק, שאבימלך לא לקח ממנו משהו ושלחו עם כל כספו ורכושו, ואחר כך הלך אליו לכרות עמו ברית.
ואמר רבי אלעזר, יפה עשה יצחק, כי בשביל שידע סוד החכמה השתדל וחפר באר מים, כדי להתחזק באמונה כראוי, וכן אברהם השתדל וחפר באר מים... (תולדות צו, ועיין שם עוד)
ויצו אבימלך וגו', אמר רבי אייבו אפילו צרור אל יזרוק בהם אדם, הדא הוא דכתיב יגורו יצפנו המה עקבי ישמורו כאשר קוו נפשי. ויגדל האיש וגו', אמר רבי חנין עד שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך... ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו, אמר לו, כל אותן עצמות שעצמת לא ממנו היו לך, לשעבר הוה לך חדא קווקיא, וכדון אית לך קווקיא סגין... (בראשית סד ו)
ואבימלך הלך אליו מגרר, ומגורר, מלמד שנכנסו ליסטים לתוך ביתו והיו מקרקרים בו כל הלילה, דבר אחר מגורר, מלמד שעלו בו צמחים, כמו דאמר להתגרר בו. ואחוזת מרעהו, רבי יהודה אמר, אחוזת מרעהו היה שמו, ורבי נחמיה אמר סיעת מרחמוהי... ויאמרו ראה ראינו, ראינו מעשיך ומעשה אבותיך, ונאמר תהי נא אלה וגו' רק מיעוט, שלא עשו עמו טובה שלמה... (שם שם ח)
ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים, לפי שכרת יצחק עם פלשתים ברית, שנאמר ראה ראינו כי היה ה' עמך, ונאמר תהי נא אלה, מה עשה יצחק, כרת אמה אחת ממתג החמור שהיה רוכב עליו, ונתן להם ברית שבועה, וכשמלך דוד רצה לבא לארץ פלשתים, ולא היה יכול מפני השבועה, עד שלקח מהם אות ברית שבועת יצחק, ושנאמר ויקח את מתג האמה מיד פלשתים. (שמואל ב פרק ח, קמו)
ויאמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך וגו', איכא למידק בההוא קרא אמר כי ראה ראינו, אמאי כפול, ותו מאי ונאמר תהי נא אלה בינינו, ואמאי כפול בינינו ובינך. אבל רזא דא כי אבימלך חשב כיון דיצחק דינא קשיא הוא, לא אפשר למיתי ברכאין למאן דמתחבר בהדיה, אלא דינין ימטין למאן דמתחבר בהדיה, משום הכי גרשוהו מפניהם, ואמרו לו לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד, כיון דאת דינא קשיא לא חזא דלהוי לך ברכאין כלל, וכיון שחזינן דאית לך ברכאין, וודאי מברכאין די לן קאתי לך, והיינו כי עצמת ממנו, מכאן אתא לך תוקפא דברכה. חזו דאתגריש מביניהם אתבריך בודאי, ומשום הכי אמור ליה ראה ראינו, ראיה אחריתי... ונאמר תהי נא אלה בינינו, דאיהו תוקפא דדינא דאקרי אלה דמיניה אתון לווטין ודינין תקיפין, כלומר, הכי חזינן דהאי אלה מפסקת בינינו, ואת בסטר פנימי דלך, והיינו בינינו וביניך, דיהא חיבורא בינינו וביניך, ולא ימטון עלן לווטין מההוא אלה, וזהו על ידי ונכרתה ברית עמך. והא איהו רזא דוישקף אבימלך בעד החלון, דהיינו חלון דחוכמתא דיליה, דמעיקרא חמון לרבקה אחותו דיצחק דינא קשיא, ורבקה איהי מלכות דינא רפיא, לא אסיק אדעתיה דאבימלך דאתי מיצחק לרבקה אלא דינין ולא ברכאין, ובתר אסתכל בחוכמתא דיליה חדא דברכאין דמיא חדוה דעלמא משפיע ביה, והיינו יצחק מצחק את רבקה, למיתי ברכאין על ידי יצחק וכו'. (בראשית תולדות)
ויריבו - ונצו רעוותא דגרר עם רעוותא דיצחק למימר די לנא מיא, והוה צבו מן שמיא ויבשת, ובכן אהדרו יתה ליצחק ונבעת... וחפרו ביר אוחרי ונצו אוף עלה, ויבשת ותו לא נבעת... (בראשית כו כ וכא)
וכד נפק יצחק מגרר אתיבשן ביריהון ואילניהון לא עבדו פירין, וארגישו דבגין דתריכו יתיה הוה להון כל דא, ואזל אבימלך לוותיה מגרר ואתקיף ברחמוי למיזל עמיה ופיכל רב חיליה. ואמר להון יצחק מה דין אתיתון לוותי דאצלי עליכון... ואקדימו בצפרא וקימו גבר לאחוי, ופסק מתגא דחמריה ויהב פסגא חדא להום לסהדו, וצלי עליהום יצחק ואתרווחו, ואלוינון יצחק ואזלו מלוותי בשלם. (שם שם כו ולא)
ויהי רעב - ...ולדעתי נכלל עוד בענין רמיזה בעתיד, כי גלות אברהם אל מצרים מפני הרעב רמז שיגלו בניו שם, ולכתו אל אבימלך לא היה גלות, כי שם היה יושב ברצונו, אבל ירידתו של יצחק שם מפני הרעב ירמוז לגלות, כי גלה ממקומו בעל כרחו, והלך אל ארץ אחרת, והנה גלותו ממקומו היה אל ארץ פלשתים, שהיא ארץ מגורי אביו, וירמוז לגלות בבל, שהוא מקום מגורי אבותם, שהיו באור כשדים, ודע כי הגלות הנזכר ירמוז למעלת יצחק, כאשר לא לקחו אשתו ולא היה לו שם רק הגלות והפחד, ומתחילה אמר הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת, ולימים חזר בו ואמר לך מעמנו, ואחרי כן חזרו אליו לכרות הברית, וכן גלות בבל גלו שם מפני זלעפות רעב, ומעת היותם שם לא עבדום ולא ענו אותם, אבל היו גדוליהם...
אל אבימלך - לא נדע אם היה אבימלך אשר היה בימי אברהם או שכל מלך פלשתים בעת ההיא יקרא כן... והלך אל אבימלך בעל ברית אביו, אולי ייטיב עמו בימי הבצורת ולא יצטרך לירד למצרים. והנה אבימלך מפני בריתו של אברהם לא נגע בו ולא בביתו כלל, אבל אנשי המקום המה בקשו ממנו דרך שאלה על אשתו... ואף על פי כן לא נגע בה המלך ולא איש מאנשיו, כי היו נזכרים בענין אברהם, ולכך אמר כמעט שכב אחד העם, יאמר אני לא נגעתי בה ונשמרתי ממנה, אבל קרוב היה שיכשל בה אחד מאנשי הארץ, והיית מביא עלינו אשם. (שם כו א)
ויהי לו - ...כי גדולתו אשר נתגדל בה בארץ פלשתים במקנה ובעבודה היתה, ויקנאו אותו פלשתים בענין ההוא. וזה טעם כי עצמת ממנו - אמר לו, גם לי שאני המלך אין בביתי מקנה ועבודה כמוך, וחרפה היא לנו להיות ביתך גדול מבית המלך. (שם שם יד וטז)
בנחל גרר - רש"י, ונראה מדבריו שהם הבארות הנזכרים כאן, כמו שאמר סתמום פלשתים וימלאום עפר, וזה איננו כן, כי היאך יתנו לו הם רשות והם אמרו תחלה הם לנו מפני גייסותם, אבל הם אחרים במקום אחר, כי נחל גרר שם מקום, או שהנחל נמשך מגרר אל ארץ אחרת, וכאשר קנאו בו פלשתים הם השרים אשר בגרר ממדינת המלך, סתמו הבארות אשר לו מירושת אביו בגבול עיר גרר, והמלך שלחו מעיר מושב כסאו והלך לו לעיר אחרת, ואולי איננה ממלכותו, אף על פי שהיא בארץ פלשתים, ושם בארות אחרים שחפר אברהם שגר במקום ההוא ימים רבים, ופלשתים יושבי הארץ כאשר מת אברהם ויצחק לא ישב שם סתמום, ולא לשנאתו רק בימי אברהם לא רצו לסתמם מפני כבודו, כי אמרו אולי ישוב לשבת בארץ, ולכן שב יצחק ויחפור אותם בנחל, ורועי נחל גרר רבו עמו לאמר לנו המים, והטעם לאמר, הנה הבאר בנחל, ומימי הנחל הם אשר ימצו שם, ומתציתם ימלא הבור, והנחל יתמעט בהם, והנה הם שלנו, ועל כן הזכיר הכתוב וימצאו שם באר מים חיים, לאמר כי היה מקור נובע מים חיים, אין מימיו מן הנחל. (שם שם יח)
אל תירא כי אתך אנכי - בעבור שהבריחו אבימלך מעליו מקנאתם בו, וגם רועי גרר רבו עמו, היה מתיירא פן יאספו עליו ויכוהו הוא וביתו, והבטיחו הקב"ה שלא יירא מהם ויברך אותו, ואז נתן בלבם שהלך לפניו המלך בכבוד גדול יותר מאשר עשה לאביו, כי בא עם פיכול שר צבאו, ועוד הוסיף להביא עמו רבים רעיו. אם תעשה עמנו - יאמר אם תעשה עמנו רעה כמו שאנחנו לא נגענוך, אתה עתה ברוך ה' ואין לאל ידינו לעשות עמך רע, אבל ישתנה העת בעבור החמס שאתה עושה (?), ותצטרך לשוב אל ארצנו, ונשיב לך גמול. וטעם לא נגענוך, שלא נפתה לבנו על אשתך ליגע באחד מכם, כלשון הנוגע באיש הזה ובאשתו, ועשינו עמך רק טוב לשמור את כל אשר לך בצוותינו את העם להשמר מכם ונשלחך בשלום, כי גם בקנאתי בך לא לקחנו מכל העושר אשר עשית עמנו, ושלחנוך עם כל אשר לך בשלום. וענין הרעה הזאת אשר פחדו ממנו אינו נראה שירא מלך פלשתים שלא יבא עליו יצחק למלחמה, אבל הבטיחם אברהם לו ולנינו ולנכדו, ועתה אמרו בלבם, בעבור שהפרנו אנחנו את בריתנו עם יצחק ושלחנוהו מעלינו, גם הוא יפר את בריתו עמנו, ויגרש זרעו את זרעינו מן הארץ, ולכן עשו עמו ברית חדשה, והתנצלו לאמר לו שלא הפרו הברית הראשונה, שלא עשו עמו רק טוב... (שם שם כט)
סתמום - אחרי מות אברהם לא יראו מיצחק, וגם אבימלך שכרת עמו ברית והשיב לאברהם הבארות מת, וסתמום שמא יתגבר יצחק ויקחם, ואמרו גם לו גם לנו לא יהיה. (שם שם טו)
לנו המים - רבו אם הבאר מגבול גרר או באר שבע, ויקרא שם - כדי שאם יגדל כחו עליהם לא יוכלו לומר לנו הבאר בלי ערעור. (שם שם כ)
וישאלו אנשי - ומה שלא לקחו את רבקה מיד, כי אברהם הוכיחם אכסנאי שבא לעיר וכו'. (שם שם ז)
בעד החלון - שהיה סגור, ומתוך כך הבין המעשה, שבבית אפל מותר לשמש ביום. (שם שם ח)
סתמום פלשתים - שלא תהיה ליצחק חזקה בארץ, לך מעמנו - כדי שתשאר ארצו המבורכת בידם. (שם שם טו וטז)
...ולמדתי זה מיצחק אבינו ע"ה, שלא היה רוצה השי"ת בישיבתו בארץ פלשתים לשלש תועלות, הא' שיתרחק מאנשי פלשתים, שאמרו ז"ל עליהם ובמושב לצים לא ישב, ב' כדי שיהיו לו המים החיים בריוח, כי בהיותו שם לא ימנע מימיו מהם לחסידותו, ויהיו לו מים לחץ, הג' כדי שיתקרב אל מקום השפע הטהור, וסבב השי"ת שישנאוהו ויריבו עמו... (אבות ג יג)
עשק - שהתעסקו אתו וניצח אותם, ונשארו הבארות בידו. (שם כו כ)
מדוע באתם - גם כן דבר אתם קשות, כראוי לפי כבודו, כי ה' אתו, והשיבו ראינו כי היה ה' עמך, ולא כאשר חשבנו מתחלה שמשלנו אתה מתעשר. (שם שם כז וכח)
וילך יצחק אל אבימלך - ליטול רשות דרך מוסר לצאת מארצו. (שם שם א)
סתמום פלשתים - שיראו להזיק לו בעצמו מפני מצות אבימלך. (שם שם טו)
ואהיה עמך - ולא יתברך בעקיפין על ידי שרו של אבימלך. והתברכו בזרעך - ולא ישען על אבימלך, כי הכל יתברכו בו, ומאז וישב יצחק בגרר - מפני חן המקום, ולא מפני שנשען על אבימלך. (שם שם ד וו)
עצמת ממנו - אבימלך חשב שהשפע בא על ידי שרו, אלא שיצחק מוכשר יותר לקבלו, ואם ילך מאתם יקבלו הם השפע, ואחר כך ראו שאינו כן, ואמרו כי היה ה' עמך. (שם שם טז)
מלבד הרעב הראשון - ואם תאמר מי התיר לאברהם לצאת, ונראה מפני שכך המדה, רעב בעיר פזר רגליך, וביצחק שאני, שהקב"ה ברכו, ובשביל הרעב לא יחסר לו, ולכן אמר לו ואהיה עמך ואברכך. (שם שם א)
וישב יצחק ויחפר - אולי היתה קודם שעת מלחמה, לכן סתמום, ויוכל לחזר ולחפר, או סתמום מפני הקנאה, וחשב שאחר שהלך מהם לא יקנאו עוד. (שם שם יח)
כי לך ולזרעך - אולי ההבטחה שיצליח שם, או שאברהם עוד לא החזיק בארץ פלשתים, ולכן אמר את כל הארצות האל. (שם שם ג)
סתמום פלשתים - שגם עם אברהם היתה להם קנאה, וימלאום - אולי במות אברהם סתמום באבנים, ועכשיו הוסיפו להרשיע ובטלום לגמרי בעפר. (שם שם טו)
כי עצמת ממנו - ואין גדולת המלך נכרת בפניך, וזה בזיון המלך. ויחן בנחל גרר - ולא רצה לעזב את הארץ, מפני המצוה גור בארץ הזאת. (שם שם טז ויז)
ואבימלך הלך אליו - לרמב"ן באו שחששו שהפרו הברית, ולא ראיתי שהתנה עם אברהם לשבת בארצו הוא ובניו, אמנם הנשבע לחברו יכול לעשות התרה גם שלא בפניו... ולכתחלה צריך בפניו, וגם זה רק באדם שעושה לו טובה, ואברהם לא קבל טובה מאבימלך, שהמתנות היו לו מצד כלימת שרה, ומה שנתן לו לשבת בגרר לא קבל אברהם ממנו... אבל יצחק הושיבו בארצו, וזה שאמר הלך אליו מגרר - מדין ישיבת גרר, ולזה תתקיים השבועה בשביל הטובה, ולא יוכל להתירה שלא ברצון אבימלך. ואחוזת מרעהו - נתחכם על פי מה שאמרו בגיטין לרבי יהודה נדר שהותר ברבים אין לו התרה, ושהודר על דעת רבים לכולי עלמא אין לו התרה, וכמה רבים, רב נחמן אמר ג', רבי יצחק אמר י', ואולי זאת המחלוקת בפירוש המלה ואחוזת מרעהו, אם היה יחיד או סיעה... (שם שם כו)
מדוע באתם - כוונתו שאין אבימלך צריך ליצחק זולת פחדו על נחלתו, דדעת יצחק שהנודר על דעת חברו צריך להתירו דוקא בפניו, והברית קיימת, אם כן אין ביאה זו אלא לטובת יצחק, לזה אמר באתם אלי, אלא שגם זה רחוק, שהרי שנאתם אותי וגו', והשיבו ראה ראינו - שבועת אברהם אין לסמוך עליה מטעמים הנ"ל, ושם לא דקדקנו בתנאים ודינים המפסידים הברית... ואם תקבל על ששלחנוך, אם ה' עמך בכל מקום אתה שמור ומוצלח, ואין כאן שנאה. ונאמר - שלחוהו כי אם יכרתו הברית בגרר ששליטת אבימלך על יצחק, יוכל לבטל בלבו, כנודר לאנס, ואמר בינותינו בינינו - גם לחדש ברית אברהם וגם לכרות ברית חדשה, שאם יתן ה' מתנה מחדש ליצחק, ויתן לו גם את ארץ פלשתים... (שם שם כז וכח)
וישאלו - ספר ג' טעמים מדוע אמר אחותי היא, א' כי שאלו אותו, ולכן ראה כי יש מקום לחשוד אותם, ב' שכל אנשי המקום שאלו, ועל כן חשד את כל אנשי המקום, ג' ששאלו לאשתו, היינו שגם אותה שאלו וזה פריצות... (שם כו ז)
לך מעמנו - כי אבימלך חשב שיצחק מגרע מאתם את השפע שהיה ראוי אליהם, ועל זה אמר כי עצמת ממנו, רוצה לומר על ידינו עצמת, שאתה לוקח השפע הראוי אלינו, ולא ידע כי הצדיק דומה ללב בגוף האדם, שהוא מקבל חיות מכל האברים על ידי מרוצת הדם, וחוזר ומשפיע החיות לכולם, ובלעדיו לא תחיה הגויה אף רגע אחד. (שם שם טז)
ראה ראינו - תחלה חשבנו שהצלחתך היא מצד הארץ ואתה ממעט את השפע שלנו, אבל עתה ראינו שהצלחתך היא מצד כי היה ה' עמך, וזה אינו מגרע השפע שלנו, נהפוך הוא, שעל ידי השגחת ה' וברכתו עליך נתברך גם אנחנו, ועל כן ונאמר תהי נא אלה בינותינו - רוצה לומר שאנחנו יש בינותינו אלה וכריתת ברית, היינו בין אבימלך ואחוזת מרעהו ופיכול שהיו כאחים יחדו, ורוצה אני שאלה הזאת תהיה גם ביני ובינך, שגם אתה תהיה בכורתי ברית אחים יחדו. או שרוצה לומר שאלה כבר יש בינותינו מן אברהם ואבימלך, שהיתה האלה גם על זרעם, תתחדש ביני וביניך לחדש את האלה והברית שנית... (שם שם כח, וראה שם עוד)
ראה יצחק-כללי, בראשית כו כד.
וישקף אבימלך - כי חפש תואנה נגדו. מה זאת - בשביל ספק סכנה יביא עליהם סכנה, שכב אחד העם - שבבית יצחק נכנסים גדולי ועשירי העיר. (שם כו ח וי)
הנוגע באיש הזה - גזר שלא יסחרו עמו, ולא יבואו לישא עין אל אשתו, וימצא בשנה ההיא - והוצרכו לסחור עמו בכל זאת מפני הרעב, ולא נתקיים רצון המלך. הלוך וגדל - מכניס כל יום עשירות... כי גדל מאד - בעושר, והוא סימן לבנים כשיגורו בצל המלכיות. ועבודה - עסקים מכניסים על ידי פעולה בהם. ויקנאו - אנשי העיר, שעשיר מקנא בעשיר, ובפרט אם הוא יהודי. (שם שם יא-יד)
סתמום פלשתים - יושבי הכפרים, והוא גר בעיר ולא יכול להתלונן, וגם המלכות הסתירה פניה מפני הקנאה. לך מעמנו - מקום המלך והעשירים, כי עצמת - ואינני יכול לראות בצרת בני עמי, ועל כן מוכרח להפר קצת ברית אברהם, שהיה אזרח לגור בכל מקום שירצה, וגם זה סימן לבנים, כברמב"ן. (שם שם טו וטז)
וישב יצחק - עכשיו היה קרוב לבארות ויכול להשגיח עליהן, וגם לא קנאו בו עוד, אם כן גרושו היה לטובתו, וכן סימן לבנים... שטנה - אחר שראו שיכלו לגזל הבאר בטענה בדויה, הוסיפו לגזל בלי טענה, ועמדו לו לשטן. (שם שם יח וכ)
ואחוזת מרעהו - להרבות רעים לפייסו אם צריך. מדוע באתם - תחילה הראה שאינו ירא מהם, ואם באתם רק לעשות מרעות מה תקוו ממני, אחר שהראתם שנאה. (שם שם כו וכז)
ראה ראינו - אחר חקירה בישוב הדעת עמדו על כך שהצלחתו בהשגחה פרטית, ועברנו על רצון ה' כשחשבנו עליך רעה, אלה - שלא נבא לעבר עוד על הברית תהי גם אלה ולא רק שבועה, שהיא רק ליראת ה'. בינינו - גם בין השרים, ולא רק בין המלך ויצחק, שעיקר הפרת הברית היתה כשהשרים קינאו. אם תעשה - אמרו שאינם מבקשים ברית של אהבה וחסד, אלא שלא ירע בפועל. ונשלחך בשלום - בהשגחת המלוכה שלא יבזזוהו. וכל זה רמז שאם ישלחו את ישראל, יבינו שהרעו לעצמם יותר מלהם. (שם שם כח וכט)
הענין מה שהשתדל יצחק בחפירת הבארות, הגיד כ"ק אדמו"ר זצללה"ה שזה היה לפועל דמיוני לסלק את טמטום הלב, כדמיון העפר המכסה על המים שבבטן הארץ... שהיה העולם חושך ואפלה עד שבא אברהם והאיר להם, לידע שיש בורא ומנהיג העולם כולו, והיינו שפתח כח השכל שתהיה העין רואה שיש בורא עולם. אך יש כחות החומר שהם נמשכים אחר טבעם והם גוברים על השכל, ועל זה בא יצחק אבינו והוסיף להמשיך יראת השי"ת בעולם, והכניס בלבות בני אדם מדת היראה המחלישה כח החומר... (בראשית תולדות תרע"א)
...ולשני דברים אלו היתה חפירת הבארות לאבות לפועל דמיוני, היינו שבסילוק החומר תתגלה העצה שישנה במציאות מכבר בלב האיש, ועוד שנתוספה עצה בתוספת מעלה אשר השכל הטבעי שהיה במציאות מקודם היה כערך גוף לערך שכל נגד השכל הנקנה, שהוא כמעין הנובע. ובזה יש לפרש דברי המדרש כמה בארות חפר יצחק, רבי יהודה אומר ארבע, נגד כן נעשו בניו ד' דגלים במדבר, דענין דגלי מדבר היה להטיל אימה ופחד על הכחות החיצוניים שבמדבר, שהם במספר ארבעה... וענין זה דומה לחפירת הבאר, שבסילוק האדמה המכסה מתגלים המים, דומה לסילוק החומר בעל ארבעה יסודות, שאז נתגלה העצה שבלב איש. ורבנן אמרי חמש כנגד ה' ספרי תורה, שדברי תורה הם כמעין המתגבר, ומוסיפים באדם חכמה ודעת התורה... וכשנפטר אברהם לא היה שפע החכמה והדעת מרובה כל כך, ואז נתגברה תאוות החומר להאפיל ולהחשיך מאור השכל, ולדוגמא זו נעשה שכל הבארות שחפרו עבדי אביו סתמום פלשתים. אך אז הופיעה מדת יצחק שהיא מדת הפחד ויראת אלקים בעולם, והודיע דאית דין ואית דיין, ובזה דחה וסילק את כחות החומר, כידוע שמדת הגבורות של יצחק היא בבחינת שמאל דוחה את הכחות החיצוניים ביותר, והיא כענין דגלי מדבר... (שם תרע"ח)