(ראה גם: גלות מצרים-ישראל במצרים)
וירא איש מצרי, מה ראה, אמר רב הונא בשם בר קפרא בשביל ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו שמותם, ומנין שלא נחשדו על הערוה, שהרי אחת היתה ופרסמה הכתוב, שנאמר (ויקרא כ"ד) ושם אמו שלומית בת דברי וגו'... (שמות א לג)
וירא אלקים את בני ישראל, כמה דתימא ראה ראיתי את עני עמי, וידע אלקים כי ידעתי את מכאוביו. דבר אחר וירא אלקים שלא היה בידם מעשים טובים שיגאלו בשבילם, וכן הוא מפורש על ידי יחזקאל, (יחזקאל ט"ז) רבבה כצמח השדה נתתיך וגו'... ואת ערום ועריה בלא מעשים טובים... (שם שם מב)
דבר אחר החודש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (זכריה ד') אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ, אמר רבי לוי מלמד שהיה הקב"ה חוזר ומבקש באיזה דבר לגאול את ישראל ולא היה מוצא, עד שמצא זכותו של משה ושל אהרן, והיא עמדה להם... אמר רבי יהודה מהו מדלג על ההרים, אמר הקב"ה אם אני מסתכל במעשיהם של ישראל אינן נגאלים לעולם, אלא למי אני מסתכל, לאבותיהם הקדושים, שנאמר (שמות ו') וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וגו', בזכות אבותם אני גואלם, לכך כתיב מדלג על ההרים, ואין הרים אלא אבות, שנאמר (מיכה ו') שמעו הרים את ריב ה'. דבר אחר, אמר רבי נחמיה מהו מדלג על ההרים, אלא אמר הקב"ה אין להם מעשים לישראל שיגאלו אלא בזכות הזקנים, שנאמר לך ואספת את זקני ישראל (שמות ג'), ואין ההרים אלא הזקנים, שכן בת יפתח אומרת לאביה (שופטים י"א) וירדתי על ההרים... (שם טו ד וה)
דבר אחר, ולקחתם אגודת אזוב... מה ראה הקב"ה להגן עליהם בדם, כדי לזכור להם דם מילת אברהם. ובשני דמים ניצולו ישראל ממצרים, בדם פסח ובדם מילה, שנאמר (יחזקאל ט"ז) ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי, בדם פסח ובדם מילה, והגעתם אל המשקוף בזכות אברהם, ואל שתי המזוזות בזכות יצחק ויעקב, ובזכותם ראה את הדם ולא יתן המשחית. (שם יז ג)
דבר אחר, ויצא בן אשה ישראלית, הדא הוא דכתיב, גן נעול אחותי כלה, גל נעול מעין חתום, אמר רבי פנחס גן נעול אלו הבתולות, גל נעול אלו הבעולות, מעין חתום אלו הזכרים. תני בשם רבי נתן, גן נעול גל נעול אלו שתי בעילות, כדרכה ושלא כדרכה. דבר אחר, אמר רבי פנחס בשם רבי חייא בר אבא גן נעול על ידי שגדרו ישראל במצרים עצמן מן הערוה נגאלו ממצרים, מתוך כך שלחיך - שלוחיך. רבי הונא בשם רבי חייא בר אבא אמר, שרה אמנו ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה, ונגדרו כל הנשים בזכותה. יוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה, ונגדרו ישראל בזכותו. אמר רבי חייא בר אבא, כדאי היה גדור ערוה בעצמו שנגאלו ישראל על ידו. רבי הונא אמר בשם בר קפרא, בשביל ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו את שמם, ואת לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערוה. לא שינו שמם, ראובן ושמעון נחתין, ראובן ושמעון סלקין... לא שינו את לשונם, להלן כתיב ויבא הפליט ויגד לאברם העברי, וכאן ויאמרו אלקי העברים נקרה עלינו, וכתיב כי פי המדבר אליכם, בלשון הקדש. ולא אמרו לשון הרע, שנאמר דבר נא באזני העם, אתה מוצא שהיה הדבר מופקד אצלן כל י"ב חודש, ולא הלשין אחד על חבריו. ולא נמצא אחד מהן פרוץ בערוה, תדע לך שהיה כן, אחת היתה ופרסמה הכתוב, שנאמר ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן... (ויקרא לב ה)
מוציא אסירים בכושרות, על שהרחיקו עמן מן הזנות הוציאן ממצרים, וכן שלמה אומר (שיר ד') גן נעול אחותי כלה וגו', גן נעול אלו הבתולות, גל נעול אלו נשי האנשים, מעין חתום אלו הפנויות, אמר להם הקב"ה בזכותם אני גואל את בני, הדא הוא דכתיב אחריו (שם) שלחיך פרדס רמונים, בזכות כן שלחיך ויהי בשלח, הוי בזכות הנשים כשירות יצאו ישראל ממצרים, לכך נאמר מוציא אסירים בכושרות... (במדבר ג ד)
... וכן את מוצא כל נסים שעשה האלקים לישראל במצרים לא עשה אלא על ששמרו עצמן מן הערוה. (שם ט יב)
דבר אחר, על משפטי צדקך, משפטים שהבאת על המצריים וצדקות אשר עשית עם אבותינו במצרים, שלא היו בידם מצוות להתעסק בהם ויגאלו, ונתת להם שתי מצוות שיתעסקו בם ויגאלו, ואלו הן, דם פסח ודם מילה. אמר רבי לוי באותו הלילה נתערב דם הפסח עם דם המילה... (רות ו א)
רבי נחמיה אמר קול דודי הנה זה בא, זה משה, בשעה שאמר לישראל בחודש הזה אתם נגאלין, אמרו ליה משה רבינו היאך אנו נגאלין, והלא אין בידינו מעשים טובים, אמר להם הואיל וחפץ בגאולתכם אינו מביט במעשיכם הרעים, ובמי הוא מביט, בצדיקים שבכם ובמעשיהם, כגון עמרם ובית דינו... (שיר ב יט)
והיה לכם למשמרת, מפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים, היה רבי מתיא בן חרש אומר, ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים, הגיע שבועתו שנשבע הקב"ה לאברהם שיגאל את בניו, ולא היה בידם מצוות שיעסקו בהם כדי שיגאלו, שנאמר שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה וגו', ערום מכל מצוות, נתן להם הקב"ה שתי מצוות, דם פסח ודם מילה שיתעסקו בם כדי שיגאלו, שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגו', ואומר גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו, לכך הקדים הכתוב לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים, שאין נוטלין שכר אלא על ידי מעשה. רבי אלעזר הקפר ברבי אומר, וכי לא היה בידם של ישראל ד' מצוות שאין כל העולם כדאי בהן, שלא נחשדו על העריות, ולא על לשון הרע, ולא שינו את שמם ולא שינו לשונם. ומנין שלא נחשדו על העריות, שנאמר ויצא בן אשה ישראלית, להודיע שבחן של ישראל, שלא היה ביניהם אלא זה ופרסמו הכתוב, ועליהם מפרש בקבלה גן נעול אחותי כלה וגו'... ומנין שלא נחשדו על לשון הרע והיו אוהבין זה את זה, תלמוד לומר ושאלה אשה משכנתה, כבר היה בידם שנים עשר חדש, ואי אתה מוצא אחד מהם שהלשין על חברו. ומנין שלא שינו שמם, כשם שמייחסן בירידתן, שנאמר ראובן שמעון לוי ויהודה, כך מייחסן בעליתן, שנאמר ויתיילדו על משפחותם וכו', ואומר המלאך הגואל אותי. ומניין שלא שינו את לשונם, שנאמר כי פי המדבר אליכם, ואומר אלקי העברים נקרה עלינו וגו', ואומר ויבא הפליט ויגד לאברם העברי. ומפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים, לפי שהיו ישראל שטופין בעבודה זרה של מצרים, ועבודה זרה שקולה כנגד כל המצוות... אמר להם משכו ידיכם מעבודה זרה והדבקו במצוות... (בא פרשה ה)
ומה תלמוד לומר וראיתי את הדם, אלא בשכר מצוה שאתם עושים אני נגלה וחס עליכם, שנאמר ופסחתי עליכם, אין פסיחה אלא חייס... וראיתי את הדם, רואה אני דם עקדתו של יצחק, שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, ולהלן הוא אומר ובהשחית ראה ה' וינחם... (שם פרשה ז)
...מי גרם להם לישראל להנצל, מימינם ומשמאלם, מימינם בזכות התורה שעתידין לקבל, שנאמר מימינו אש דת למו, ומשמאלם זו תפלה, דבר אחר מימינם זו מזוזה שעתידין ישראל לעשות, ומשמאלם זו תפילין... (בשלח פרשה ו)
...וכי נחש ממית ומחיה, אלא כל זמן שהיה עושה כן היו ישראל מסתכלין ומאמינין במי שפקד את משה לעשות, והקב"ה עשה להם רפואות. כיוצא בו והיה הדם לכם לאות וגו', וכי מה הדם מהנה למלאך או מה מהנה לישראל, אלא כל זמן שהיו ישראל עושין כן ונותנין מן הדם על פתחיהם הקב"ה חס עליהם... (שם ויבא עמלק פרשה א)
...והיו לוקחים דם מילה ודם פסח והיו נותנין על משקוף בתיהם, וכשעבר הקב"ה לנגוף את מצרים וראה את דם הברית ודם הפסח נתמלא רחמים על ישראל, שנאמר (יחזקאל ט"ז) ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי, אמר רבי אליעזר וכי מה ראה הכתוב לומר שתי פעמים בדמיך חיי, אלא אמר הקב"ה בזכות דם ברית מילה ודם פסח גאלתי אתכם ממצרים, ובזכותם אתם עתידין להגאל בסוף... (פרק כט)
...ובזכות ג' דברים יצאו ישראל ממצרים, על ששמרו לשונם, ולא היה ביניהם לשון הרע, וביחוד השם... (פרק מח)
דרש רב עוירא, בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים, בשעה שהולכות לשאוב מים הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן, ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות שתי קדרות אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן, ונזקקות להם בין שפתים, שנאמר אם תשכבון בין שפתים וגו', בשכר תשכבון בין שפתים זכו ישראל לביזת מצרים, שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ... (סוטה יא ב)
...דבר אחר, באיזה זכות נגאלו, רבי יהודה אומר בזכות דם הפסח ודם מילה... רבי נחמיה אומר בזכות התורה, שנאמר וירא אלקים את בני ישראל, ובמתן תורה כתיב (שם כ') וכל העם רואים את הקולות, ויש לך ממקום ללמוד ממנו, (שם ג') בהוציאך את העם ממצרים תעבדון. רבי יהושע בן לוי אמר בזכות המשכן, שנאמר (שם ל"ט) וירא משה את כל המלאכה, ויש לך ממקום אחר ללמוד, (שם כ"ב) אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם. רבי אלעזר אומר בזכות חנניה מישאל ועזריה, שנאמר (שמות ב') וירא אלקים את בני ישראל, ועליהם כתיב (ישעיה כ"ט) בראותו ילדיו מעשה ידיו, מהו ילדיו, (דניאל א') ילדים אשר אין בהם כל מום. רבי אבא בר כהנא אמר, בזכות דורו של ישעיה, (ישעיה כ"ט) מעשה ידיו בקרבו, וכיון שראה דוד בכמה זכיות יצאו ישראל ממצרים התחיל מקלס על יציאת מצרים הללויה... (תהלים קיד)
ראה יציאת מצרים-כללי.
זה שאמר הכתוב מוליך לימין משה וגו' לעשות לו שם עולם, מכאן אתה למד שלא היו ביד ישראל כשיצאו ממצרים מעשים שיגאלו בהם ולא במעשה אבותם, ולא בזכותם נקרע הים, אלא לעשות לו שם בעולם... כשנגאלו ממצרים אמר להם משה, לא במעשיכם אתם נגאלין, אלא למען תספר באזני בנך ובן בנך, ליתן שבח למקום שבניו מספרים כבודו בין האומות... (תהלים מד)
רבי נחמיה אומר, גדולה אמנה, שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר אמנה, שנאמר ויאמן העם, וכן את מוצא שאין גליות מתכנסות אלא באמנה, שנאמר אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה (שיר ד'). (שמות ד לא)
למנצח לבני קרח משכיל אלקים באזנינו שמענו וכו', זה שאמר הכתוב מוליך לימין משה וגו', מכאן אתה אומר שלא היו בידי ישראל מעשים לא לגאולה ולא לקריעת ים סוף, אלא על מה נגאלו, לעשות לו שם עולם, וכן הוא אומר, כבהמה בבקעה תרד רוח ה' תניחנו כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת... (תהלים מד, תשמו)
...רבי נתן אומר, בכושרות, במעשה הכשרות שלכם, שנאמר במראות הצובאות. רבי אלעזר בן עקיבא אמר בזכות אברהם. רבי שמעון בן יוחאי אמר בזכות המילה. רבי אומר מוציא אסירים בכושרות, סוררים היו, אלא שנהג עמהם בהכשרות, וכן הוא אומר, איש שקוצי עיניו השליכו... לא גלגל הקב"ה והוציא את ישראל ממצרים אלא בשכר שרה רבקה רחל ולאה, בשכר שתפסה שרה בהגר והעלתה אותה למטתו של אברהם, בשכר שאמרו לרבקה התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך, בשכר שתפסה רחל לבלהה והעלתה אותה למטתו של יעקב, ובשכר שתפסה לאה זלפה והעלתה למטתו של יעקב, לכך נאמר מושיב יחידים ביתה. (שם סח, תשצה)
בדמיך חיי - בדם מילה אחוס עליכם... ובדם פסח אגאל אתכם. (יחזקאל טז ו)
כי גרים הייתם - ...ובפסוק אחר הזכיר ואתם ידעתם את נפש הגר, שהיא שפלה עליו וצועק ועיניו תמיד אל ה' וירחם עליו, כבמצרים, דכתיב מן העבודה, לא בזכותם, אלא ריחם עליהם מן העבודה. (שמות כב כ)
ראה יציאת מצרים-כללי, דברים ד לז.
אם לא יאמינו לך - ...וכל זה מצד החסד האלוקי לזכות אותם לישועה בזכות האמונה והבטחון. (שם ד ח)
לכם לאות - לברית ביני וביניכם, והפרש הדעות והאמונות יהיה לכם פדות. (שם יב יג)
ויזכר אלקים את בריתו - ולמה לא פנה אל בני ישראל עצמם, כי וידע אלקים - על ידי זה הסכימה גם מדת הדין לרחם, ובלא זכות אבות לא היו ראוים על פי מדת הדין, כי עבדו עבודה זרה. או בתחלה צעקו על הצרה והעבודה ולא נענו, ואחר כך שבו אל המכהו מתוך תשובה, ואז נשמעה שועתם. (שם ב כד)
וארד להצילו - על ידי שירדה שכינה עמהם לא יכלה טומאת מצרים להחזיק בם בעצם, ועצרו כח לשמר ד' דברים שהיו בידם. (שם ג ח, וראה עוד יציאת מצרים-כללי)
והצלתי אתכם - ממזל טלה, אחר שישראל ישתמשו בו לעבודת ה' בקרבן פסח. (שם ו ו)
...ולבל יהיה פתחון פה למדת הדין על שהיו עובדי עבודה זרה הקדים לישראל שחיטת הפסח, וישובו אל השי"ת בברית מילה. (שם יא ז)
החדש הזה לכם - להסיר מהם מורא החודש שמזלו טלה המתנגד להם, הבטיחם שיגאלו דוקא בו, ולמען לא יהיה להם הטלה שעבדוהו למזכרת עוון, ציוה שיזבחוהו לקרבן פסח. (שם יב ב)
כל עדת - מה שעבדו הטלה היה כל אחד בעצמו, ועתה יעשו המצוה כולם יחד, ואינו דומה מרובים העושים למועטים, ויגבר כח המצוה על העבירה. וציוה להם על השה מראש חודש התחלת שליטת מזלו, כדי שיקבלו מצוה זו בלבבם, בטרם תחול בו כח שליטת החיצונים, ומחשבתם הטובה תשפיע להסיר מהשה כל בחינות הטומאה, ואחר כך יקשרוהו ד' ימים בכרעי המטה לעיני מצרים, לכפר על מה שחללו השם ועבדו הטלה במצרים, ושתחול עליו קדושת השם בן ד' אותיות... (שם שם ו)
וככה תאכלו - להראות כי בכח מצות האכילה אתם יוצאים, או להראות אמונתם, שבזכות האמונה יצאו משם. (שם שם יא)
והנה מצרים נוסע אחריהם - שר של מצרים כדי שיבהלו ישראל, כי בצאתם היתה להם רק זכות היותם בני האבות, וה' רצה שלא יצאו ברמות רוחא, ולשבר את לבם קודם מתן תורה, על כן גירה בהם את הדוב. (שם יד י)
ויסעו - אתה החושב שאין בהם זכות וצריכים לתפלה, לא כן הוא, בדבור קל יסעו, והים יבקע בבואם לתוכו מרוב אמונה ובטחון. (שם שם טו)
ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה - כי לא נמצאה בהם זכות. (דברים כו ח)
בעשור לחדש הזה וגו', פירשו רז"ל שהיה הדבור באחד לחדש והלקיחה בי' לחדש והשחיטה בי"ד. ודבר זה דוקא בפסח מצרים, ופירשו הטעם במכילתא, רבי מתיא אומר, מפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ד' ימים, מפני שבא הקב"ה לגאלם, ולא היה בידם מצוות שיתעסקו בהם כדי לגאול אותם, לכן נתן להם שתי מצוות, מצות פסח ומצות מילה שיתעסקו בהם שיגאלם, ואומר וגם את בדם בריתך שלחתי אסיריך וגו', פירוש כי היו נגאלים באותות ובמופתים, ומי שהוא בעל חומר גשמי אין ראוי לזה, כי האותות והמופתים מורים שהוא דבק בהשי"ת, אשר הוא נבדל מן הטבע... לכך נתן להם שתי מצוות שיתעסקו בהם להיות נגאלים על ידי מצוות אלקיות, ובשביל זה זכו ליציאה, ודווקא דם פסח ומילה, כי רצה הקב"ה לגאול ישראל מבין האומות ולקרבם אליו, ולא היו ישראל ראויים אל זה, לכך נתן להם שתי מצוות אלו, והיא הסרת הערלה שהיא פחיתות וגנות האדם המבדיל בין השי"ת ובין האדם. ואחר שהסיר פחיתות וגנות שלו אז יעבוד לו בודאי, וזה דם פסח, שהוא עבודתו לו יתברך, ואז ראויים להגאל... ועוד יש לפרש שדם מילה לרחם עליהם, כי במילה נאמר כי עליך הורגנו כל היום, ואין הרחמנות גורם רק שלא יהיו בשעבוד ובצרה, אבל אינו מביא גאולה, ובדם פסח שהיו עובדין בו אל השי"ת היו לחלק השי"ת, וראוי שיהיו נגאלים עד שלא יהיו תחת רשות מצרים, וזהו שתרגם יונתן בדמיך חיי, בדם מילה אחוס עליך, ובדם פסח אפרוק יתך... (גבורות ה' פרק לה)
ויש לך לדעת, כי כל זה נמשך מפני זה שאמרנו למעלה שהילדים נולדו על ידי תשוקת האשה לבעלה, והיו בעלי מעלה נבדלת, ומאחר שהיו בעלי מעלה נבדלת היו מתעלים אל יסודם על ידי נס, כי הגשמים אינם מתעלים, ולפיכך אילו היו בעלי חומר לא היו מתעלים אל יסודם, ודבר זה ענין עמוק והבינהו, כי אי אפשר לבאר בכתב... הנה נתבאר לך באיזה ענין ראוי היה אותו דור בפרט לגאולה.
ועוד סבה לגאולת ישראל, אמרו בשיר השירים בפסוק גן נעול... פירוש המאמר הזה, כי גאולה של מצרים היתה בשביל שלא היו מתאחדים עם מצרים, כי אם היו מתאחדים עם מצרים והיה לישראל התחברות עם המצרים לא היו יוצאים משם, ולפיכך אילו שינו שמם בשם מצרים, או היו מדברים בלשון מצרים, היה לישראל חבור עמהם, ולא היו יוצאים. וכן שלא דברו לשון הרע ושלא היו פרוצים בעריות, כי אם היו חס ושלום מגלים סוד שלהם למצרים, זה היה התקרבות למצרים, באשר הם מגלים סודיהם ופנימיות שלהם למצרים, וזהו התאחדות עמהם ולא היו יוצאים ממצרים, ומכל שכן אם היו פרוצים בעריות להתערב עם מצרים, שזהו יותר קרוב ויותר התאחדות עמהם להזדווג עמהם.
וכאשר תתבונן עוד תדע, כי אלו ארבעה דברים אשר אמרו, דוקא ראוי שעל ידם יצאו לחירות, כי אלו ארבעה דברים כאשר לא שינו שמם ולשונם, ולא היו פרוצים בעריות, ולא דברו לשון הרע, באלו ארבעה דברים עמדו בענין הראשון שהיה להם ולא היה להם שינוי. וזה כמו שהחולה שהוא חולה, אם היה משתנה בטבעו לגמרי בחליו, לא היה אפשר שיהיה חוזר אל בריאותו, שאין לו התחלה שבו ישוב אל בריאותו, אבל בודאי יש בחולה כח טבע שנשאר שלא נשתנה, ואותו הטבע מחזיר אותו לבריאותו. ודבר זה ענין ארוך מאד. לכך אמר אילו לא היה נשאר לישראל שמם העצמי, כי במצרים שעדיין לא היו ישראל לעם, שהרי לא היו לעם עד שיצאו, דכתיב והייתם לי לעם, ולא קודם, אם לא היו ישראל שומרים עצמם שלא יגיע להם שינוי בעצמם כבר לא היתה להם התחלה שישובו, כי כבר קבלו שינוי בעצמם ונפסד ענינם.
וכאשר תעמיק בענין תמצא, כי ד' דברים אלו מורים על כל הדברים אשר שייכים לאדם, כי מורים על כל חלקי האדם שהוא עומד בלי שינוי, כי חלקי האדם הם הגוף והנפש, שהם שני חלקי האדם, ועצם האנושית שחלה על שני החלקים ביחד כאשר הם נקחים ביחד דבר בפני עצמו, ומה שהאדם מתייחס אל אומה מיוחדת זהו ענין רביעי... וכנגד אלו זכר שלא היו פרוצים בעריות, שהעריות גדר לגוף שלא יצא להתחבר במי שאינו ראוי, ומגיד לך כי לא היה יוצא הגוף מן הסדר המוגבל. וכן מה שלא היו אומרים לשון הרע זה שייך לנפש, כי הדבור שייך לנפש שלא היתה יוצאת להתחבר אל זולתם מן האומות לגלות להם סוד ישראל. שלא שינו את שמם ואת לשונם, פירוש זה, כי ישראל הם נבדלים מכל האומות, והבדל זה משני פנים, הבדל האחד בדבר שהוא פרטי, דהיינו לכל אחד יש בהם הבדל מן אומה אחרת, שאף שכולם בני אדם, הלא אמרו, אתם קרויים אדם וכו', וכמו שיתבאר. וכמו כן מה שהוא שייך אל אומה בכללה, לא אל אדם פרטי יש בהם הבדל גם כן מאומה אחרת, וזה שאמר שלא שינו שמם, כי השם מורה על האדם הפרטי, ומה שלא שינו את לשונם הוא שייך לכלל אומה, כי הלשון הוא לכלל האומה, וגם זה לא שינו... ולכך ראוי שיגאלו ויבאו לענין הראשון, כי מתחלה בני חורין היו, ראוי שיהיו חוזרים להיות בלא שיעבוד.
וכאשר תבין דברי חכמה, כי אלו ארבעה דברים כנגדם באים ארבע לשונות של גאולה, כנגד הוצאת שיעבוד גופם אמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, כי הסבל הוא לגוף... (שם פרק מג, וראה עוד יציאת מצרים-ד' לשונות)
...וכן מוכח במדרש במקום אחר, הלכה בשביל כמה דברים נגאלו אבותינו במצרים, שלא שינו את שמותן ולא שינו מלבושין ושלא גלו מסתורין שלהם, שמשה אמר ושאלה אשה משכנתה כלי כסף וגו', והיה הדבר מופקד בידם שנים עשר חדש ולא גלה אחד מהם, ולא פרצו בעריות... כי הזכות הזה שלא היה להם חיבור למצרים, ולכך אמר שלא גלו מסתורין שלהם ושלא שינו את מלבושיהן, ודבר זה גם כן הבדל מן האומות. אמנם מה שלא אמר במדרש הראשון, שלא גלו מסתורין שלהן ושלא שינו את מלבושיהן אין זה קשיא, כי גלוי הסוד שהוא הפנימיות שבאדם אל האומות דבר זה הוא חבור לגמרי אל האומות, ועל זה אמר שאם תעברו זה בצבאות או באיילות שתהיה הפקר לגמרי... (נצח ישראל פרק כה)
ראה יציאת מצרים-כללי, שמות ו ו.
ותען להם מרים - הם אמרו שכל זה נעשה בזכותן, ועל כן שרו ביחוד, כי היה להם חלק בנסים אלה. (שמות טו כא)
בענין מצוה הראשונה שנצטוו בני ישראל שלא היה בידם מצות ערום ועריה, ונתן להם מצות פסח... עם כל זה איתא במשנה, המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ודרך ארץ, אם כן מוכרחין לקבל עול תורה ומצות אפילו בשעדיין כפופים תחת עול מלכות ודרך ארץ, אף על פי שאין הקבלה בשלימות, וזה היה כח מצוה הראשונה משכו ידיכם בעל כרחם. וזהו השבח הגדול שמזכירין תמיד, כמו שכתוב זכרתי לך וגו' לכתך אחרי, פירוש אף על פי שלא היו עדיין בדעת השלימות כמו שכתוב כבהמה נמשכנו אחריך, וזה הוא בחינת מצה לחם עוני... ואלה הב' הם בחינת תורה ומצוות שקיבלו בני ישראל מקודם עול מצוות, אחר כך זכו לתורה... (שמות בא תרמ"ח)
ובזה נבא בביאור מקראי קודש, שאמר משה מה זכות יש לישראל שיעשה להם נס כנ"ל, דמאחר שחטאו בחיים אין להם חיים, הגם דלסלק מהם השעבוד לא קשיא ליה, דאף שהבין ברוח קדשו שהם היו בדור המבול וצריכין מירוק, וזה שאמר אכן נודע הדבר, שהפירוש אצלי במה שראה שהיו בהם דלטורין, אף שאין זה מדת ישראל שהם פנימיים בעלי סוד, מזה השכיל והבין בשורש נשמתם שבודאי בא זה מכח החטא בגלגול הקודם, והוא חטא דור המבול... והבין שכל ישראל צריכין מירוק... לא היה ספק אצלו כלל שבודאי נתמרק חטאם, וראויין להגאל מעבודת פרך, כי מה נשתנו מכל ע' אומות, מה גם ששמע מהשי"ת שרצונו לגאלם, אך במה שאמר השי"ת ולהעלותו אל ארץ זבת חלב ודבש, שהיא חיות דקדושה כנ"ל, מזה תמה מאין תהיה להם חיות, כי מאחר שחטאו בחיים אין להם חיים, וזה שדקדק מה זכות יש להם שיעשה להם נס... וזה שהשיבו השי"ת בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו', שהוא מתן תורה, והיינו על פי דברי הש"ס (מכות י') מנין לדברי תורה שהם קולטין, שנאמר את בצר במדבר, וכתיב בתריה וזאת התורה... (שמות תרע"ב)
בבעל הטורים, בני ישראל הבאים מצרימה, סופי תיבות מילה, את יעקב איש סופי תיבות שבת, להורות שבשביל שתי מצוות אלו נגאלו... והיינו כי השעבוד היה בגוף ונפש, והעם והמלך הם דוגמא גוף ונפש וחומר וצורה, ולעומת זה בישראל שתי מצוות אלה, מילה היא חותם הגוף, ושבת היא חותם הנפש, על כן שתי מצוות אלה מקבילות לשתי אלה. ואף ששבת לא היה להם אז, בודאי הכוונה על המשכת הנפש אחר רצון השי"ת, כמו שאמרנו לעיל, והיא שעמדה להם נגד כח פרעה, ומילה עמדה להם נגד כח מצרים אשר בשר חמורים בשרם... (שם תרע"ד)
ויש לומר עוד, שבשביל זה עצמו נגאלו ממצרים, כי במדרש, שכמו שהמצורע מטמא כך המצרים מטמאין אתכם, אך באשר נתבטלו בכל חושיהם לרצון השי"ת ושחטו פסחיהם במצרים, אף שהן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, לא השגיחו לזה, ולכן לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, והלכך מצד עוצם הביטול זה עצמו היה טהרה לישראל מטומאת מצרים... והנה כבר אמרנו במקום אחר, שישראל נשלמו בנפש רוח ונשמה ממקור ישראל בזכות שלשת האבות, ולעומתן היו ג' גזירות במצרים למירוק נפש רוח ונשמה, כן נמי יש לומר, דמאחר שהשיגו ישראל מדרגה ומעלה יתירה בזכות משה רבינו ע"ה להיות בטלים להשי"ת בכל פרטי חושיהם בלי שום שיור, מדרגה זו צריכה נמי מירוק, והיא הגזירה הרביעית לא תאסיפון לתת תבן וגו'... (שם וארא תרע"ד)
והנה ידוע, שישראל היו אז בשפל המדרגה ובמ"ט שערי טומאה, ולא היו מוכנים לגאולה, והעצה היעוצה היתה שעל כל פנים תהיה בהם מדת ההכנעה והביטול לרצון ה' בלי התחכמות, אלא יהיו נמשכים אחר השי"ת מצד האמונה והבטחון בהשי"ת... ונעשו דבוקים בהשי"ת, וכל המחובר לטהור הרי הוא כמוהו, ובזה עצמו לבד נעשו גאולים ונסתלקה מהם טומאת מצרים... וזה היה ענין פסח ומילה שניתנו להם, כדי שיהיו ראויים להגאל, פסח היה עבודה למעלה מכפי שכל אנושי, כמו שכתוב הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, ועוד שבזה יתנו פתחון פה לטענה הישנה של פרעה לכו זבחו לאלקיכם בארץ, ואף על פי כן לא התחכמו ולא שאלו. וכן מילה כתיב בה והיה תמים, והיא מביאה לידי תמימות, ועוד כמו זר נחשב שהרי הם מבקשים לצאת, ומכל מקום מלו באותו לילה ולא חששו שיהיו הכאבים והיסורים של מילה עיכוב, ובאמת שדרך נס נתרפאו כולם תיכף, אבל להם היה נסיון גדול... וכן קריעת ים סוף שהיתה מעלה גדולה מאד, שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, שבודאי אי אפשר שיגיעו במעשים טובים שלהם לזכות זה, אלא גם זה היה בשביל האמונה והתמימות שיצאו למדבר שממה...
ונראה שבעוד היה כח מצרים תוקפם בכח לא היה בכח ישראל לבא להכנעה וביטול לרצון ה' ואמונה ותמימות, וכל כמה שהיתה יד מצרים מתמעטת והולכת מעליהם לעומת זה היה בכח ישראל להתחזק ולבטל את עצמם לרצון השי"ת יותר ויותר, היפוך דתן ואבירם שנפעלו מעזותו של פרעה, וישראל לא נמשכו אחר זה. ומכל מקום לא עצרו כח לעמוד על רום מעלת מדה זו, אלא כפי הסתלקותה של טומאת מצרים מעליהם... ועל כן בראש חדש ניסן שהיה אחר מכת הארבה, שהיה הצעד הראשון של פרעה להכנע, קבלו ישראל עליהם לעשות הפסח, ואחר כך בעשור לחודש שהיה בלי ספק אחר מכת חושך, שנכנע עוד יותר, לקחו ישראל בפועל את הצאן... וכשנכנע פרעה עוד יותר ושלחם נתעלו ישראל בהכנעתם ובביטול דעתם לרצון השי"ת בלי התחכמות... (שם בא תרע"ח)
אך הנה יש להבין, במה היתה להם לזכות באותם הימים, כי עדיין לא ניתנה להם התורה, וידוע דכל הזכות הכל תלוי בתורה... אך נראה דעל ידי תמימות זוכין להדבק בהשי"ת... (שם בשלח תרע"ב)
ובזה יש לפרש מה שאמר משה רבינו ע"ה מה זכות יש לישראל להוציאם ממצרים, והשיב לו הקב"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים וגו', שמשה רבינו ע"ה ביודעו שכל מקטרגי עולם יעמדו ויקטרגו, ת' שנה אמרת להשתעבד ועדיין לא שלמו, על כן נצרך לידע מהי הזכות ללמד עליהם. אבל הקב"ה שהשיב שאינו צריך לזכות, אלא זה עצמו שיעבדו את האלקים, אם כן הרי הם מקודשים לשמו, וההקדש מוציאם מידי שעבוד, וכה היה הדבור הראשון לפרעה, שלח את עמי ויחוגו לי, כי בזה מסלק כל קטרוג למעלה ולמטה... וזהו פירוש הכתוב אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, שבמה שהקריתי שמי עליך להקרא אלקיך זוהי הסיבה אשר הוצאתיך... (שם משפטים תרע"ט)
ונראה כי הנה מבואר שבאכילת עץ הדעת היה ענין חטא עבודה זרה, כמו שאמרו ז"ל (ב"ר פרשה י"ט) והייתם כאלקים יוצרי עולמות... ומזה נסתעפה קליפת עבודה זרה בעולם. אך בחטא השני באותן ק"ל שנה שהיה לאונסו... ומזה נסתעפה רק קליפת גלוי עריות ושפיכות דמים כמובן... עד שבמצרים קבלו עונשם לגמרי, בגזרת כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו נתקן החטא השני, שהוא חטא דור המבול, ובעבודתם בחומר ובלבנים נתקן חטא דור הפלגה, שנאמר בהם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחומר. אך למען לבא לעומת זה לקדושה, לא היו יכולין להיות גאולים, וזה שניתנו להם פסח ומילה, כי פסח הוא ביעור עבודה זרה, וזהו גמר התיקון של החטא הראשון, ומילה היא גמר תיקון החטא השני... (ויקרא צו תרע"א)
...והנה מאחר שהיו במצרים משוקעים במ"ט שערי טומאה, וכמעט שפסק מהם הקישור מסטרא דקדושה לגמרי, כי לעומת שהיו משוקעים בטומאה היו רחוקים מהקדושה כמובן, על כן ניתנו להם שתי מצוות אלו, כדי שיתקשרו בסטרא דקדושה, ושוב זה עצמו הוציאם ממ"ט שערי טומאה, שאחר שנתקשרו בקדושה נפרדה מהם הטומאה, כאשר ינתק פתיל הנעורת בהריחו אש... על ידי שתי מצוות אלו שהתקשרו כנ"ל היפוך כרת, התעוררה אצלם אהבה גדולה להשי"ת מעומקא דלבא ביתר שאת... שהיתה האהבה המוסתרת שבלב כל אישי ישראל כלואה ועצורה בערלת הלב ערות מצרים, וכשהתקשרו אחר כך בסטרא דקדושה כנ"ל, התפרצה האהבה שהיתה טמונה בחוזק ורעש גדול, ולא השגיחו על שום דבר, והיו נמשכים אחר השי"ת... (שם תזריע תע"ר)
...הגיד כ"ק אדמו"ר זצללה"ה על מה שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי, שכל הנביאים לא יכולין לראות אלא לפי ערך הזדככות גופם שלא יהיה חוצץ בעד הנבואה, ועל הים שהיתה מסירות נפש ממש שנכנסו לים עד חוטמם, שוב לא היו הגופים חוצצים, היו כאילו לא היו כלל. וכן יש לומר בנידון דידן, שהעדר הזדככות ישראל באשר לא נשלם מירוק ת' שנה היה מעכב בגאולתם, על ידי התרוממות המעלה שהיתה גורמת לחשוב חטאים שלא היו נחשבים מקודם לחטאים, לזאת צוה שיקחו את השה לקרבן פסח, והיה זה לישראל מסירת נפש ממש, ובמסירת הנפש נחשב גופם שהיה חסר להם עדיין זיכוך כאילו לא היה, על כן שוב אי אפשר לחשוב להם חטאים כנ"ל, שהרי הם כמאן דליתא... (שם אחרי תרע"ו)
אמנם כן, כי תכלית יציאת מצרים תכלית כל האותות והמופתים הוא להביאם לידי אמונה, לראות כבעיניהם הגשמיים מציאותו יתברך. אבל אין נותנים מן השמים אלא אם כן האדם יעשה פעולה מעצמו תחילה, כי על כן היטיב הקב"ה לבשרם מקודם בבשורת הגאולה לנסיון ולעבודת עצמם בהשתדלותם להאמין באמיתת הפקידה, והם אמנם עמדו בנסיון, כי כן נאמר ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל, ראוים היו לראות מעשה ה', ועם שמיעתם שזכר אותם ה' השתדלו וחשבו מחשבות שיתאמת אצלם דבר ה', ובהשתדלותם זכו להארת פני ה' בכל האותות והמופתים עד תכלית הגעתם לוייראו העם את ה' ויאמינו בה'... (דעת תורה שמות, עמוד יט)