יצר הרע

(ראה גם: אדם-בחירה, חטא, יצר, יצר הטוב, מלאך המות, שטן)

 

וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ, וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום. (בראשית ו ה)

...כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי. (שם ח כא)

ומלתם את ערלת לבבכם, וערפכם לא תקשו עוד. (דברים י טז)

ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך. (שם ל ו)

...כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי. (שם לא כא)

זהר:

אמרו לו החברים, אם כן הוא למה כל זה, (אם התירוץ על בריאת האדם הוא מפני שיכול לעשות תשובה ולתקן, אם כן מוטב היה שלא לברא החושך בנוקבא, והאדם לא יבא לכלל חטא מלכתחילה). אמר רבי שמעון, אם לא היה כך, שברא הקב"ה יצר הטוב ויצר הרע, שהם אור וחושך, לא היה מצוה ועבירה להאדם דבריאה, אלא שהאדם נברא משניהם, מאור ומחשך, ועל כן אומר הכתוב ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע. כלומר שמשום זה נוהג באדם מצוות ועבירות, והוכן לו הבחירה. אמרו לו, למה כל זה, הלא מוטב היה שלא יברא החושך ולא היה לו להאדם לא עונש ולא שכר, משיברא ויחטא ויגרום לכל אלו הקלקולים הרבים שגרם בחטאו.

אמר להם מן הדין היה לו לבראו כך, משום שהתורה נבראה בשביל האדם, שכתוב בה עונש לרשעים ושכר לצדיקים, ולא יצוייר שיהיה שכר ועונש אלא באדם דבריאה הכלול מאור וחושך, והשכר הוא השגת התורה, כמו שכתוב ומלאה הארץ דעה את ה'... (בראשית קפ, ועיין שם עוד)

אמרו רז"ל בשעה שברא הקב"ה את האדם ברא אותו בגן עדן וצוהו על ז' מצוות, חטא בעץ הדעת ונגרש מגן עדן. ב' מלאכי שמים, עזא ועזאל אמרו לפני הקב"ה אילו אנחנו היינו בארץ היינו צדיקים. אמר להם הקב"ה וכי יכולים אתם להתגבר על יצר הרע השולט בארץ, אמרו לפניו אנו יכולים. מיד הפיל אותם הקב"ה משמים לארץ, וזה שכתוב הנפילים וגו', ובשעה שירדו לארץ נכנס בהם יצר הרע, שנאמר ויקחו להם נשים וגו', חטאו ונעקרו מקדושתם... (שם תסח)

וירא ה' כי רבה רעת האדם וגו', רבי יהודה פתח, כי לא א-ל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, מקרא זה נאמר ובארוהו, אבל בא וראה, כל המתדבק ביצר הרע ונמשך אחריו הוא יטמא ויטמאו אותו כמו שלמדנו... (בראשית ב שצג, ועיין שם עוד, וערך יצר הטוב שם רח)

מיד וילך אתו לוט וגו', זהו הנחש שנתקלל, והעולם נתקלל בסבתו, (כלומר לכן מכנה הנחש בשם לוט, שפירושו קללה בארמית), שהנחש הזה עומד לפתח להשטות הגוף, כמו שכתוב לפתח חטאת רובץ, ועל כן לא תפעול הנשמה העבודה שנצטוית עד שיעברו עליה י"ג שנים בעולם הזה, כי מי"ב שנה ומעלה הנשמה מתעוררת לעבוד העבודה... אז יוצאת הנשמה מאותה הזוהמא של הנחש, ונכנסת בעבודה הקדושה, וזה שאמר בצאתו מחרן, מאותו חרון אף ומתוקפו של השטן, שעד כה היה משטה את הגוף והיה שולט עליו.

באילן שולטת הערלה ג' שנים, שהם נקראים שני ערלה, ובבן אדם שלש עשרה שנה נקראים בו שני ערלה כיון שאלו השנים עוברות על הגוף, והנשמה מתעוררת לעבוד עבודה הקדושה, היא פוקדת את הגוף ומעוררת בו רצון טוב להכניע את הנחש הזה, ואז לא יוכל הנחש לשלוט עליו, כמו שהיה מקודם... שכתוב ויקח אברם... ואת לוט בן אחיו, זהו הנחש, שאינו סר כל כך מן הגוף (גם לאחר י"ב שנה), משום שגם דביקות הגוף לא תסור כל כך ממנו, אבל התעוררותה של הנשמה מכה אותו תמיד, ומתרה בו ומוכיח אותו ומכניעו בעל כרחו, ואינו יכול למשול... ואת הנפש אשר עשו בחרן, היינו אותה הנפש שהיתה בתחילה בדביקות ובהתחברות של הערלה עם הגוף, ואחר כך תקנה אותה הנשמה, עליה אומר ואת הנפש אשר עשו בחרן, והיינו נפש המתאוה, שיש לה קורבה חזקה אל תאוות הגוף והקליפות, כי לאחר מי"ג שנה למעלה, שהנשמה מתעוררת לתקן את הגוף, שניהם (הנשמה עם הגוף) מתקנים אותה הנפש שנתקפה בתוקף הדינים של הנחש ובתאותו הרע... ועם כל זה מתקפת הנשמה על אותו הנחש לשבור אותו בתוקף השעבוד של תשובה... (לך מב, ועיין שם עוד)

והכנעני אז בארץ, אז נמתק היצר הרע ונתתקן בעל כרחו בהגוף שנקרא ארץ... אז בארץ ודאי שהוא נכפה בזה, כי אז נמצא הגוף מצד שהנחש עוד לא נעבר ממנו כל כך, ומשום דבקות הגוף (שיש עוד לנחש), נמצא הכנעני אז בארץ. למה נקרא היצר הרע כנעני, משום שמקיף את הגוף עם דינים רעים, כי כנעני פירושו סוחר, (שהוא לשון מקיף)...

וכל זה אם זכתה הנשמה בעולם הזה לתקן את הגוף ולכפות תוקפו של אותו הארור לוט עד שנפרד ממנו. מה כתוב, ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט, כי בעולם הזה בכל יום ויום אלו המחנות והמנהיגים שמצד הנשמה הם במריבה עם אלו המחנות והמנהיגים שמצד הגוף. והם מריבים אלו עם אלו, וכל אברי הגוף נמצאים בצער ביניהם. הנשמה השיבה ליצר הרע ואמרה לו, אל נא תהי מריבה ביני וביניך וגו', בין המחנות שלי ושלך, כי אנשים אחים אנחנו, שהיצר הטוב והיצר הרע קרובים זה לזה, זה לימינו של אדם וזה לשמאלו. הלא כל הארץ לפניך, הרבה רשעים בעולם, לך ושוט אחריהם, ומוכיח אותו ומציק אותו בכמה מלחמות שעושה אתו, עד שכתוב ויפרדו איש מעל אחיו... ולוט ישב בערי הככר, שאותו ארור המקטרג הלך לקטרג ולהתחבר במקום שהרשעים שם... להשטות אותם ולהאביד אותם במעשים רעים...

מה כתיב, וישמע אברם, זוהי הנשמה שנשארה בגוף בטהרה, כי נשבה אחיו, זהו היצר הרע שנשבה בין הרשעים בהרבה עונות, וירק את חניכיו, אלו הם הצדיקים העוסקים בתורה שהם אברי הגוף... וירדוף עד דן, והודיעם הדין שבעולם האמת ועונש הגיהנם, והחזיר אותם הרשעים בתשובה אל הקב"ה. וגם את לוט, אפילו אותו יצר הרע התקיף אותו עד שכפה אותו בעל כרחו והמתיקו כראוי... (שם פא והלאה, ועיין שם עוד)

דאמר רבי אחא לא ברא הקב"ה ליצר הרע אלא לנסות בו בני אדם, ומי בעי קב"ה לנסות בבני נשא, אין... למה בעי נסותא, דהא כל מעשיו של בן אדם גלויים לפניו, שלא לתת פתחון פה לבני אדם... (וירא רמ)

ויעל לוט מצוער וגו', אמר רבי אבהו, בא וראה מה כתיב ביצר הרע, תדע לך, שאינו מתבטל לעולם מבני אדם, עד אותו זמן דכתיב והסירותי לב האבן וגו', שאף על פי שרואה בני אדם נידונים בגיהנם, הוא בא וחוזר לו אצל בני אדם, דכתיב ויעל לוט מצוער, מצערה של גיהנם משם עולה לפתות בני אדם. 

אמר רבי יהודה, שלש הנהגות יש באדם, הנהגת השכל והחכמה, וזו היא כח הנשמה הקדושה, והנהגת התאוה, שהיא מתאוה בכל תאות רעות, וזהו כח התאוה. וההנהגה המנהגת לבני אדם ומחזקת הגוף, ונקראת נפש הגוף, אמר רב דימי זהו כח המחזיק. 

אמר רבי יהודה, בא וראה, לעולם אין יצר הרע שולט אלא באלו ב' כחות, נפש המתאוה, היא הרודפת אחר יצר הרע לעולם, משמע דכתיב ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן, נפש המתאוה היא מעוררת את האחרת ומפתה אותה עם הגוף להדבק ביצר הרע... נלך נרדוף אחר יצר הרע ואחר תשוקת חמדת עולם הזה... ותקם הבכירה ותשכב את אביה, כשאדם שוכב על מטתו בלילה, נפש המתאוה היא המעוררת ליצר הרע ומהרהרת בו, ועדיין יש בלבו ולא נגמר לעשותה, עד שזאת התאוה מעוררת לכח הגוף כמתחלה להדבק ביצר הרע, ואז הוא תשלום הרעה, הדא הוא דכתיב ותהרינה שתי בנות לוט מאביהן.

אמר רבי יצחק, לעולם אין יצר הרע מתפתה אלא באכילה ושתיה ומתוך שמחת היין, אז שולט באדם, בצדיק מה כתיב ביה, צדיק אוכל לשבע נפשו, ואינו משתכר לעולם...

אמר רבי אבהו, מה כתיב ולא ידע בשכבה ובקומה, כלומר, יצר הרע אינו משגיח בה בשכבה בעולם הזה ובקומה לעולם הבא, אלא מתעורר עם כח הגוף, לעבד תאותו בעולם הזה. דאמר רבי אבהו, בשעה שנכנסין הרשעים בגיהנם מכניסים ליצר הרע לראות בהם, הדא הוא דכתיב ולוט בא צערה, ויוצא משם לנסות הבריות... רב הונא כשדרש להזהיר בני אדם, היה אומר להם, בני השמרו משליחה של גיהנם, והוא היצר הרע... רבי אבא אומר, מאי דכתיב ולעלוקה שתי בנות הב הב, אלו שתי בנות לוט, דאמרן, שהיא נפש המתאוה ונפש המשתתפת בגוף הרודפת אחר יצר הרע לעולם. אמר רבי יצחק... אלא כך דרך כל עושה עוולה, כשרואה הרע מתיירא לפי שעה, ומיד חוזר לרשעתו ואינו חושש כלום, כך יצר הרע, בשעה שרואה דין ברשעים ירא, כיון שיוצא לחוץ אינו חושש כלום.

רבי אבא אמר מאי דכתיב ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן, זהו יצר הרע שנקרא זקן, שנאמר מלך זקן וכסיל, שהוא זקן שנולד עם האדם, דתנינן אמר רבי יהודה אמר רבי יוסי, אותה נפש המתאוה אומרת לאחרת, אבינו זקן, נרדוף אחריו ונדבק בו, כשאר כל הרשעים שבעולם, ואיש אין בארץ לבא עלינו, אין איש צדיק בארץ, אין איש שליט על יצרו, לא אנו לבדנו חייבים. לכה נשקה וגו', נשמח בעולם הזה, נאכל ונשתה ונרוה יין ונדבק באבינו ביצר הרע. אמר רבי יהודה בא וראה, מה כתוב ותשקינה את אביהן יין, דרך הרשעים לטעות אחרי היין, לפנק ליצר הרע ולעוררו... מיד ותקם הבכירה ותשכב את אביה, היא מזומנת עמו ומתאוה ומהרהרת בכל הרהורים רעים, ויצר הרע מתחבר עמה ונדבק בה, ואינו משגיח בה מה הוא ממנה. בשכבה בעולם הזה ובקומה ליום הדין, בשום ענין מאלו אין משגיח בה יצר הרע, אלא דבק בה והיא נדבקת בו. ולאחר מכן מעוררת לאחרא, לאחר שההרהור גדול נדבק ביצר הרע, באה האחרת ונדבקת בו. ותשקנה את אביהן יין, כמו כן לעורר ליצר הרע ונדבקת בו, ואזי תשלום הרעות לעשות, ומתעברות שתיהן מיצר הרע, הדא הוא דכתיב ותהרינה שתי בנות לוט מאביהן, עד שיצא לפועל מעשיהן, זו יולדת רשעתה וזו יולדת רשעתה...

רב יוסף כשירד לבבל ראה בחורים שהיו נכנסים ויוצאים בין נשים יפות ואינם חוטאים. אמר להם אינכם מפחדים מפני יצר הרע. אמרו לו, אין אנו באים מתערובת רע, מקדש הקדשים נחצבנו, (שהוריהם לא היו להם מחשבות זרות בעת שנחצבו מהם, אלא מחשבות קדושות), דאמר רב יהודה אמר רב צריך אדם לקדש עצמו בשעת תשמיש, ונפקי מניה בני קדישי בני מעלי דלא מסתפו מיצר הרע... (שם שיד והלאה, ועיין שם עוד)

והשטן עומד על ימינו לשטנו, זהו יצר הרע, שהוא הולך ומשוטט בעולם ליטול נשמות ולהוציא רוחות (מבני העולם), ולהשטין על הבריות למעלה ולמטה. וזה היה בעת שהטיל אותו נבוכדנצר לאש ביחד עם נביאי השקר, ואז היה השטן משטין עליו למעלה כדי שישרף עמהם, כי כך הוא דרכו של השטן, שאינו מקטרג אלא בשעת הסכנה, ובשעה שהצער שורה בעולם יש לו רשות להשטין ולעשות דין אפילו בלא דין... (שם תסח)

אמר רבי יוסי, מאי דכתיב ולרבקה אח ושמו לבן, אמר רבי יצחק אין יצר הרע בטל מן העולם, אף על פי שכולו לא נמצא קצתו נמצא. בא וראה, בתחלה כשהיה מוטל בעולם הזה נקרא לוט, לעולם הבא יבטל מן העולם, אבל לא כולו, ונקרא לבן, לא מנוול כבראשונה, אלא כמאן שרחץ מניוולו. לבן למאי אצטריך, אמר רבי שמעון לעשות פריה ורביה, דאמר רבי שמעון אם אין יצר הרע נמצא פריה ורביה אינו מצוי. (חיי קפ)

ובעת ההיא אותו יצר הרע, שהוא נחש הרע יסתלק מן העולם, ויעביר אותו הקב"ה, כמו שנאמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ואחר שהוא יעבר מן העולם הלבנה אינה מתכסה עוד, והנהר היוצא מעדן (שהוא ז"א) לא יפסקו מבועיו... (שם רו)

בת בתואל, פירושו בת בתו של א-ל... רב הונא אמר לא כך הוא, ואני הייתי במדינת הים ושמעתי שהיו קוראים לאותו עצם של השדרה ההוא הנשאר מכל הגוף בקבר בתואל הרמאי, שאלתי מה טיבו, אמרו שצורתו כמו הראש של הנחש, שהוא רמאי, ואותו העצם הוא רמאי יותר מכל שאר העצמות של הגוף, דתאנא אמר רבי שמעון למה נשאר ומתקיים אותו העצם יותר מכל שאר העצמות, משום שהוא רמאי ואינו סובל טעם המזונות של בני אדם, ומשום זה הוא חזק יותר מכל העצמות, והוא יהיה שורש שהגוף יבנה ממנו. ותאנא אמר רבי שמעון הוא רמאי, ושכן יצר הרע שהוא רמאי... אמר רבי יוסי, אם כן מה ההפרש בין עולם הזה לאותו הזמן, אם גם אז יהיה היצר הרע... אמר רבי אחא כך הוא, שהקב"ה מעורר היצר הרע לאותו הענין שצריך אל הזווג בלבד, אבל לא כל שעה, שיהיה תמיד עם האדם כמו שהוא עתה ובני אדם חוטאים על ידו, אלא שיתעורר רק אל הזיווג בלבד... וזהו שכתוב ונתתי לכם לב בשר, מהו לב בשר, אמר רבי יהודה לב להוציא בשר ולא לדבר אחר, דהיינו ללידת בנים בלבד...

רבי יצחק ברבי יוסי הלך, פגש בו רבי יהודה, אמר לו רבי יצחק תאמר שהחברים נתעוררו בענין הזה, שיצר הרע יתבטל מעולם חוץ מבשעת זיווג, אמר לו חייך שכן היצר הרע נצרך לעולם כמו הגשם, כי אלמלא יצר הרע לא היתה חדות הלימוד בעולם, אבל לא יהיה אז מנוול כמקודם לכך לחטא על ידו, וזהו שכתוב לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, אמר רבי שמעון (הר קדשי) הוא הלב, שבו משכנו של יצר הרע... (תולדות נג והלאה, ועיין שם עוד, וערך יצר הטוב שם קע)

שתי רוחות רעות מתדבקות ביחד, הרוח של הזכר היא דקה, והרוח של הנקבה מתבארת בהם בהרבה דרכים, והיא מתדבקת ברוח ההוא של הזכר, והיא מתעדית בהרבה עדיים, כמו זונה מתועבת העומדת בראש דרכים לפתות בני אדם, (וזה מלמדנו שהיא מזדקקת רק למתחילים לילך בדרך ה' שהם עלולים לנפל בפח שלה). השוטה הקרב אליה היא מחזקת בו ומנשקתו ומוזגת לו יין מלא שמרים דמרורת פתנים. כיון ששתה כבר הוא זונה אחריה. לאחר שרואה אותו זונה אחריה וסר מדרך האמת, היא מתפשטת מכל אלו התקונים שהיתה מתתקנת כלפי אותו השוטה...

יעקב ירד אליה והלך למקומה, שנאמר וילך חרנה, וראה שם כל תקון ביתה וניצל ממנה. הזכר שלה הוא סמאל הרע לו, וירד להלחם עמו ולא יכול לו, שכתוב ויאבק איש עמו וגו', אז הוא ניצל מכולם, ונשלם בשלימות... (ויצא כד, ועיין שם עוד)

בא וראה, רע הזה שהוא יצר הרע שולט על העולם בהרבה אופנים והרבה ממשלה יש לו בעולם, והוא נחש העריץ שחטא בו אדם הראשון, ובני העולם נכשלים בו, וממשיכים אותו עליהם עד שמוציא נשמתם מהם. ובא וראה, כאשר הוא שולט שולט על הגוף, וכיון ששולט על הגוף, יוצאת ממנו הנשמה, כי מכיוון שהגוף נטמא הנשמה עולה ממנו, ואינו שולט עד שמקבל רשות (להוציא נשמתו). והרבה הם הבאים מכח יצר הרע ושולטים בעולם. ולמדנו שכל המעשים שנעשו בעולם הם שולטים בהם, ויש לו ממונים ומשרתים במעשי העולם, כלומר שמתפתים בני אדם לעשות מעשים רעים. ועל כן הוא קץ של השמאל... הוא קץ כל בשר... (שם קיב, ועיין שם עוד)

וישלח יעקב מלאכים וגו', רבי יהודה פתח כי מלאכיו יצוה לך לשמרך וגו', מקרא זה בארוהו החברים, כי בשעה שהאדם בא לעולם, מיד היצר הרע בא עמו, שהוא מקטרג עליו תמיד, כמו שאמר הכתוב לפתח חטאת רובץ. ודוד קרא גם כן (היצר הרע) חטאת, שכתוב וחטאתי נגדי תמיד, והוא משום שבכל יום עושה את האדם לחטא לפני רבונו, ויצר הרע הזה אינו סר מן האדם מיום הולדו עד עולם. והיצר הטוב בא אל האדם מיום שבא להטהר... ומתי האדם בא להטהר, בשעה שהוא בן י"ג שנה, אז מתחבר האדם בשניהם, אחד בימין ואחד בשמאל, היצר הטוב בימין, והיצר הרע בשמאל. ואלו הם שני מלאכים ממונים ממש, והם נמצאים עם האדם תמיד. בא האדם להטהר, נכנע היצר הרע לפניו, והימין שולט על השמאל, ושניהם מתחברים לשמר את האדם בכל דרכיו שהוא הולך, וזה שכתוב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך... (וישלח א)

וישלח יעקב וגו', רבי שמעון פתח ואמר, טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר לחם, מקרא זה על היצר הרע נאמר, משום שהוא מקטרג תמיד על בני אדם, והיצר הרע מגביה לבו ורצונו של אדם בגאוה, והאדם הולך אחריו מסלסל בשערו ובראשו עד שיצר הרע מתגאה עליו ומושך אותו לגיהנם. אבל טוב נקלה מי שאינו הולך אחר יצר הרע ואינו מתגאה כלל, ומשפיל רוחו ורצונו אל הקב"ה, ואז היצר הרע מתהפך להיות עבד לו, שאינו יכול לשלוט עליו, ולהיפך אותו האדם שולט עליו, כמו שאתה אומר, ואתה תמשל בו, ממתכבד, שהוא מכבד את עצמו, מסלסל בשערו ומתגאה ברוחו, והוא חסר לחם, חסר אמונה... (שם טז)

...ודאי שגיד הנשה מחזק את היצר הרע שהוא מינו, ובני ישראל לא יאכלו אותו שהם אינם מצדו וממינו, אבל העמים עובדי עבודה זרה יאכלו אותו, שהם מצדו וממינו של המלאך שלהם שהוא סמאל ויחזק את לבם. (שם קא)

 תא חזי, במקרא הזה תמצא בירורו של הדבר, כתוב, אם יש עליו מלאך, אם לא היה כתוב יותר היה טוב, אבל כתוב, מלאך מליץ אחד מני אלף, מי הוא, זה הוא המלאך הממונה להיות עם האדם לצד שמאלו, שכתוב יפול מצדך אלף. אבל אחד מני אלף הוא היצר הרע, שהוא אחד מן אותם אלף (המזיקים) שהם לצד שמאל, כי הוא עולה למעלה ונוטל רשות, (ואחר כך יורד וממית), ועל כן אם האדם הולך בדרך אמת, אותו היצר הרע נעשה לו לעבד, אז הוא עולה ונעשה מליץ יושר, ואומר לפני הקב"ה זכות על האדם, אז אומר הקב"ה פדעהו מרדת שחת.

ועם כל זה אין היצר הרע חוזר ריקם, כי ניתן לו אדם אחר במקומו לשלוט עליו ולקחת נשמתו ממנו, מפני שהקדימו עונותיו של האדם ההוא והוא נעשה כופר על האדם שניצל, וזה שאמר מצאתי כופר... 

כעין זה ישראל ביום הכפורים, שנותנים לו (ליצר הרע שהוא ס"מ) שעיר ומתעסקים עמו עד שנעשה להם עבד, ועולה ואומר עדות לפני הקב"ה ונעשה להם למליץ טוב, ועל זה אמר שלמה, אם רעב שנאך האכילהו לחם וגו'... ומשום זה ביום צרה, כשהאדם מתרפה מתורה כביכול, דוחף את הקב"ה אל היצר הרע הנעשה מקטרג... ונחלש כחה (של השכינה מחמת הקטרוג)... ובא וראה שאין המקטרג על האדם נמצא אלא בשעת הסכנה... (שם קפד, ועיין שם עוד)

פתח רבי אליעזר ואמר, דחה דחיתני... זה הסטרא אחרא הדוחה האדם תמיד, ורוצה לדחותו ולהשטותו מעם הקב"ה... ועל כן יש לו לאדם להזהר ממנו כדי שלא ישלוט עליו, ואז הקב"ה שומר אותו בכל דרכיו, שכתוב אז תלך לבטח וגו'. (שם רעז)

וישב יעקב בארץ מגורי אביו וגו', רבי חייא פתח ואמר רבות רעות צדיק וגו', כמה מקטרגים יש לו לאדם מיום שנתן לו הקב"ה נשמה בעולם הזה, דכיון שיצא האדם לאויר העולם, מיד נזדמן יצר הרע להשתתף עמו, כמו שלמדנו לפתח חטאת רובץ, ובא וראה שכן הוא, כי הבהמות מיום שנולדו שומרות את עצמן ובורחות מאש ומכל מקומות הרעים, והאדם מיד בא להשליך עצמו לתוך האש, והוא מפני שיצר הרע מסיתו לדרך הרע... ממלך זקן זהו היצר הרע, (הנמשך מן הלעומת של מטטרון הנקרא אדם בליעל), כמו שלמדוהו, שמיום שהיה לא יצא מטומאתו לעולם, והוא כסיל, שכל דרכיו הם לדרך הרע, והולך ומדיח בני אדם ואינו יודע להזהר, והוא בא בעלילה עם בני אדם כדי להדיח אותם מדרך הטוב אל דרך הרע. בא וראה, על כן הקדים (היצר הרע להתחבר) עם האדם מיום שנולד בו, בכדי שיאמין לו, וכשיבא אחר כך היצר הטוב אין האדם יכול להאמינו, ודבריו דומים עליו למשא... ומשום שהקדים וכבר טען טענותיו לפניו, כשיבא אחר כך חבור שהוא יצר הטוב, רע לאדם להיות עמו, ואינו יכול להרים ראשו כאילו הטעין על כתפו כל המשאות שבעולם, משום שרשע ערום הקדים עצמו... (וישב א, ועיין שם עוד, וערך יצר הטוב לכאן)

ויהי אחר הדברים האלה וגו', רבי חייא פתח ואמר, ברכו את ה' מלאכיו גבורי כח וגו', בא וראה כמה צריך האדם להשמר מחטאיו וללכת בדרך מתוקן, כדי שלא ישטה אותו יצר הרע, שהוא מקטרג עליו כל יום ויום כמו שלמדנו. ומשום שהוא מקטרג עליו תמיד, צריך האדם להתגבר עליו ולעלות עליו למקום מוצק, כי צריך להיות גבור ממנו ולהתגבר במקום הגבורה, משום שכאשר האדם מתגבר עליו, הוא אז בצד הגבורה ומתדבק להתחזק (בצד ההוא)... ועל כן אלו האנשים המתגברים עליו נקראים גבורי כח, להיותם נמצאים מין עם מינו... (שם רי)

תא חזי, כי למדנו כאשר צד הרע הזה עומד לפני הקב"ה להשטין על העולם על מעשים רעים, הקב"ה מרחם על העולם, ונותן עצה לבני אדם להנצל ממנו, שלא יוכל לשלט עליהם ולא על מעשיהם. ומהי העצה, להשתדל בתורה וינצלו ממנו, שכתוב כי נר מצוה ותורה אור וגו', מה כתוב אחריו, לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה... וכן עומד עליהם להסטין ולהזכיר עונותיהם בכל מה שעשו באלו הזמנים שהקב"ה נמצא עליהם בדין... (והקב"ה מרחם על ישראל ונותן להם עצה להנצל ממנו, ובמה, בשופר ביום ראש השנה, וביום הכפורים בשעיר המשתלח שנותנים לו, כדי שיפרוש מהם ויעסוק באותו חלק). 

ולא שמע אליה, משום שהקב"ה מרחם על העולם, לשכב אצלה, כדי שתקבל ממשלה למשל על העולם, וממשלה אינה מושלת עד שניתן לה רשות... דבר אחר להיות עמה, היינו לתת לה ממשלה וברכות ועזרה, כי אלמלא העזרה שהיה לה מלמעלה, לא נשאר בעולם אפילו אדם אחד, אבל משום שהקב"ה מרחם על העולם, נשאר העולם על קיומו... 

מה כתיב ויהי כהיום הזה ויבא וגו', היינו היום שיצר הרע שולט בעולם ויורד להשטות בני אדם. מתי זה, זהו היום שאדם בא לשוב בתשובה על עונותיו, או שבא לעסוק בתורה ולעשות מצות התורה, ואז באותו זמן יורד יצר הרע כדי להשטות בני העולם... אלא צריך האדם להיות גבור כארי בכל צדדיו, כדי שלא ישלוט עליו הס"א ולא יוכל לפתותו. מהו דרכו של יצר הרע, כיון שרואה שאין איש עומד לנגדו ולערוך עמו מלחמה, מיד ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי, כי כשהיצר הרע שולט על האדם הוא מתקן ומפאר את בגדיו מסלסל בשערו, וזהו שכתוב ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי, התדבק עמי. מי שהוא צדיק מתגבר כנגדו ועושה עמו מלחמה.

אמר רבי יצחק, עתידים הצדיקים לראות את יצר הרע כהר גבוה, ויתמהו ויאמרו, איך יכולנו לכבוש הר גבוה עליון הזה. ועתידים הרשעים לראות את יצר הרע דק כחוט השערה, ויתמהו ויאמרו, איך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הדק הזה, הללו בוכים והללו בוכים, והקב"ה יבער אותו מן העולם, וישחט אותו לעיניהם ולא ישלוט עוד בעולם, ויראו צדיקים וישמחו. (שם רכד והלאה, ועיין שם עוד)

מי הם ימי רע, אלו הם ימים שנועדו להיות באותו הרע, ומי הם, זהו יצר הרע, שהוא נקרא רע, ויש לו ימים ידועים שניתן לו רשות בעולם להשטות לכל אלו המטמאים דרכם (בשכבת זרע לבטלה), כי מי שבא להטמא מטמאים אותו, ואלו הם הנקראים ימי רע, והם ממונים להעניש בהם על אלו עבירות שאדם דש ברגליו. (מקץ קטו)

ותא חזי, בשביל זה יש יצר הטוב ויצר הרע, וישראל צריכים להגביר את יצר הטוב על יצר הרע על ידי מעשים הטובים, ואם האדם נוטה לשמאל, אז מתגבר יצר הרע על יצר הטוב, ומי שהיה פגום, שהשלימו בחטאו, כי מנוול זה אינו נשלם אלא על ידי החטאים של בני אדם. ובשביל זה צריך האדם להזהר שלא יושלם היצר הרע בחטאיו, וישתמר תמיד, כי יצר הטוב צריכים להשלים אותו בשלימות תמיד, ולא את יצר הרע... (שם קעט)

ולמדנו, לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, וישתדל אחריו, אם הלך ממנו טוב, ואם לא יעסוק בתורה, כי אין לך דבר לשבור את היצר הרע אלא התורה. אם הולך טוב, ואם לא, יזכיר לו יום המיתה כדי לשברו. כאן יש להסתכל, הרי זהו יצר הרע וזהו מלאך המות, וכי מלאך המות ישבר מלפני יום המיתה, והרי הוא ההורג את בני אדם, ומשמע ששמחה היא לו, שמשום זה משטה אותם תמיד, כדי להמשיכם (למיתה). אלא ודאי מה שלמדנו שהאדם יזכיר לו יום המיתה כדי לשבור הלב של האדם, כי יצר הרע אינו שורה אלא במקום שנמצא שמחת היין וגאות רוח, וכשנמצא רוח שבור, אז נתפרד ממנו. 

תא חזי, יצר הטוב צריך חדוה של תורה, ויצר הרע צריך חדוה של יין וניאוף וגסות רוח. ומשום זה צריך האדם להרגיזו תמיד מאותו יום הגדול, יום הדין, יום חשבון, שאין מה להגן על האדם אלא מעשים טובים... (שם קצה)

אלא ודאי עיקר הדבר הוא, כי אות ברית קדש נתן הקב"ה ורשם אותו בבני אדם, כדי שישמרו אותו ולא יפגמו אותו בפגם את רושם הזה של המלך... ומי שרוצה לשמור מקום הזה יתאזר וישים כנגדו בשעה שהיצר הרע יתקיף אותו את חרב הזו הנמצאת על ירך, להפרע ממי שפוגם מקום הזה... (ויחי תרמד, ועיין שם עוד)

ואם לבנו ייעדנה, היינו מי"ג שנה והלאה, שאז יוצא מרשות הצד האחר. מהו כמשפט הבנות יעשה לה, למדנו בכל יום ויום רואה הקב"ה את הילד ההוא העומד ברשות הערלה, והוא יוצא ממנה, ונמשך לבית הספר ומשבר אותה, מה עושה הקב"ה לנשמה ההיא, הוא מכניסה אל חדרו ונותן לה מתנות ומנחות רבות ומקשט אותה בקשוטים עליונים עד הזמן שמביאה לחופה בבן ההוא (שמלבישה בו), מי"ג שנים ומעלה. (משפטים עח)

פעם אחת לא נמצא היצר הרע בעולם, שהכניסו אותו תוך טבעת של ברזל בנקב של תהום הגדול, וכל עת ההוא כבה האש של הגיהנם ולא שרף כלל, וחזר היצר הרע למקומו, ורשעי עולם התחילו להתחמם בו, התחיל בוער גם האש של גיהנם, כי הגיהנם אינו שורף אלא בתוקף החום של יצר הרע של הרשעים... (תרומה תמד, וראה גם ערך יצר הטוב שם תרסט)

אודה ה' בכל לבב, היינו ביצר הטוב וביצר הרע שהם שורים בו, כי על הכל יש להודות להקב"ה ביצר הטוב וביצר הרע. כי מצד היצר הטוב בא טוב לאדם, ויש לברך להקב"ה ברכת הטוב והמטיב, ובצד יצר הרע באים קטרוגים על האדם, ויש להודות להקב"ה על כל מה שבא על האדם מצד זה ומצד זה. (שם תתפג)

תא חזי, כשיצאו בני ישראל ממצרים, יצאו מרשות שלהם, מרשות סטרא אחרא, מרשות ההיא שנקרא חמץ, לחם רע, כן נקרא עבודה זרה כך. וזה הוא יצר הרע, שכך הוא יצר הרע באדם כמו שאור בעיסה, נכנס לאט לאט במעיו של האדם ואחר כך מתרבה בו, עד שכל הגוף מעורב בו... (תצוה נ)

כעין זה קטורת, כל מי שהריח בעשן ההוא, כשעלה עמוד העשן ההוא מאותו מעלה עשן, היה מברר לבו בבירור לעבוד אדונו, ונעבר ממנו הזוהמא של היצר הרע, ולא היה לו אלא לב אחד כלפי אביו שבשמים. משום שקטורת הוא שבירת היצר הרע בודאי בכל הצדדים... שאין לך דבר בעולם לשבר הסטרא אחרא חוץ מקטורת... (ויקהל תסו)

כי כמה בחינות ומדרגות יש ליצר הרע, שהן שטן, מלאך המות, יצר הרע, והרי העמדנו שאף על פי שהוא נקרא בשמות אלו, יש לו שבעה שמות. שטן, טמא, שונא, אבן, מכשול, ערל, רע, צפוני. כנגד שבע מדרגות של היכלות שלו, שכולן מצד הטומאה, כמו שאמרנו, וכנגד אלו שבעה שמות שגיהנם נקרא בהם... (פקודי תתלח, ועיין שם עוד)

בהיכל הזה נראה רוח אחד חזק ושולט, שהוא על כולם, וזה נקרא גם כן אל, כמו רוח שמצד הקדושה. זה הוא אל נכר, וזה הוא שמפתה את האדם העוסק בתורה, או שעומד בבית המדרש, רוח החזק הזה מפתה אותו, והאדם חושב כמה הרהורים, ואומר לו, מה אתה עומד כאן, מוטב לך ללכת בחברה המתגאים על בני אדם וההולכים אחר נשים יפות, ומתענגים בתענוגי העולם. כיון שאדם נפתה אחריו אז כולם (כל הרוחות) משוטטים והולכים ונמשכים אחריו... וכולם מטמאים לו בעולם הזה ובעולם ההוא. ואלו הרוחות נקראים צואה רותחת... שמפתים האדם לצאת... (שם תתפח, ועיין שם עוד)

כתיב והנחש היה ערום, וכבר העמדנו, אבל הצד שרכב עליו נתן לו כח לשלוט ולפתות ולהשטות. וזה (הרוכב עליו) הוא סוד הזכר (של הנחש), כי הזכר שולט על הנקבה ונותן בה כח... (שם תתקמ)

שלמדנו, שכאשר נתגבר היצר הרע באדם אינו מתגבר אלא בעריות, וכל החטאים אחוזים בערוה ההיא... (ויקרא רנה)

אלא כך למדנו, אדם הבא לחטא לפני אדונו, הוא שורף את עצמו בשלהבת יצר הרע, ויצר הרע מבא מצד רוח הטומאה, והרי שורה בו רוח הטומאה, ולפעמים נודע קרבנו שבא מצד הזה, (דהיינו עז), שצריך להקריב על המזבח את הדומה לו, ואינו כלה ואינו מתבטל אותו רוח הטומאה בין מן האדם החוטא, ובין מאותו הצד שבא ממנו, אלא באש המזבח, שאש הזו מבערת רוח הטומאה ומינים רעים מן העולם... (צו כד)

(והקלפה שנקראת) שפחה, שהיא יצר הרע, היא מלאה מומים, ומשום זה, כל איש אשר בו מום לא יקרב... (שם קנו)

...מי שמתלהט ביצר הרע, בלי רצון וכוונת הלב להקב"ה, מצד היצר הרע נמשכת עליו נפש שאינה טובה, זה שאמר גם בלא דעת נפש לא טוב, ואץ ברגלים חוטא... ועל כן שורים נגעים בבני אדם... (תזריע קמב, ועיין שם עוד)

...ועוד עמלק יושב בארץ הנגב, שאם יאמר אדם שאפילו בכל זה יזכה (להתגבר) הרי יצר הרע הקטיגור המקטרג על האדם תמיד נמצא בגוף, והחתי והאמורי, וכמה מקטרגים נמצאים שמה, שלא יוכל אדם להכנס לעולם ההוא כלל... משום זה אל תיראו כי לחמנו הם, (המקטרגים) בעצמם מזמינים מזון בכל יום לאלו שעוסקים בתורה, כמו שאמר ואת העורבים ציויתי לכלכלך... (שלח סה, ועיין שם עוד)

...אכן כאדם תמותון וגו', מה מיתתו של אדם מורידו לעפר, כדי שימחה היצר הרע שבגוף, ואותו יצר הרע הוא שמת ונרקב בתוכו... (שם ק, ועיין שם עוד)

ואות יו"ד דש-די (שהיא אות ברית), היא שלשלת טבעת משלשלת על צואר השד, שהוא יצר הרע, שלא יזיק לאדם. שעליו אמר דוד, הצילה מחרב נפשי, מיד כלב יחידתי, הוא נחש, הוא כלב, הוא אריה... וזה (היצר הרע) הוא כלב ונחש וחמור נוער, שמרכיבים עליו הנפש, ומיד שנודע שאותו הרוכב עליו הוא רשע, כתוב עליו ויפול רוכבו אחור. וסוד הדבר הוא, כי יפול הנופל ממנו, והצדיק שרוכב עליו קושרו בקשר של רצועות התפילין, שהוא אות יו"ד דש-די, היא טבעת על צוארו... (פנחס תפה, ועיין שם עוד, וערך יצר הטוב שם קכו ותטז)

מציל עני מחזק ממנו, זהו יצר הטוב, שמצילו מיצר הרע, משום שיצר הרע הוא חזק כאבן, ויצר הטוב הוא בשר, שכתוב ונתתי לכם לב בשר. (ואתחנן קמט)

והנחש היה ערום, רבי יוסי למד זהו יצר הרע, שהוא הנחש המסית את בני האדם, ולמה נקרא נחש, מה הנחש הולך בדרך עקלתון ואינו הולך בדרך ישרה, כך היצר הרע משטין לאדם בדרך רע ולא בדרך ישר. (זהר חדש בראשית תשפו)

ויולד נח שלשה בנים, אמר רבי כרוספדאי, אלו ג' הנהגות אשר באדם. הנהגת הנשמה להיות לו עזר בעבודת בוראו, והיא הנקראת שם, והנהגת התאוה והיצר הרע, המנהיג והמחמם הגוף בדבר עבירות והיא הנקראת חם. והנהגת היצר הטוב המנהיג את האדם בכל טוב, וליפות מעשיו בתורה וביראת השם, והיא הנקראת יפת, וההנהגה הזו ינהיג האדם להוליכו בדרך חיים... (שם נח מו)

אמר רבי יעקב, ראה מה כתיב ביה, כיון שבאה ליכנס בגוף, וילך אתו לוט, זהו יצר הרע, המזומן ליכנס עם הנשמה ביחד כיון שנולד אדם. ומנין שנקרא יצר הרע כך, שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו, וזהו לוט שנתארר בעולם. ואזלא הא כי הא דאמר רבי יצחק, הנחש שהשיא לחוה הוא יצר הרע, וראינו שנתקלל, שנאמר ארור אתה מכל הבהמה, ולפיכך נקרא לוט, שבשעה שהנשמה באה ליכנס בגוף, מיד וילך אתו לוט, שהוא מזומן ליכנס עמו ולהשטין לאדם ולהיות מקטרג להנשמה. אמר רבי יעקב בר רב אידי, מנין מה שאמרנו שהוא משל על הנשמה, ממה שכתיב אחר כך ויקח אברם את שרי אשתו, זהו הגוף, ואת לוט בן אחיו זהו יצר הרע, שהוא בן אחיו, משותף ונדבק עם הגוף... (שם לך ט, וראה שם עוד, וערך יצר הטוב ליתרו קכח)

ומבמות הגיא וגו'... תא חזי, כשאדם נתדבק בתורה ויושב ברום העולם, הוא צריך להשפיל את עצמו, כדי שהיצר הרע שהוא הקטגור לא ישלוט בו להסירו מן הדרך, ועל כן ומבמות הגיא, הוא צריך לעשות עצמו כגיא, כדי שיפרד ממנו אותו שיושב בשדה מואב, ודאי הוא היצר הרע שנקרא לוט. (שם חוקת כא)

...ועל כן צריך אדם לשים אליו (על היצר הרע) דברי תורה, כדי שיהיה נשבר, כי אין צורר ליצר הרע חוץ מדברי תורה, ועל כן כתוב, והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, על שני יצריך. אמר לו רבי יהודה היצר הטוב למה צריך דברי תורה, אמר לו היצר הטוב מתעטר והיצר הרע נכנע... ואז יהיה נמסר בידי האדם, כמו שנאמר ונתנו ה' אלקיך בידיך ושבית שביו... אשת יפת תואר, זו היא הנשמה, כמו שאתה אומר, אשה יראת ה' היא תתהלל, כי בכל יום ויום אלו האגודות והמנהיגים של הנשמות ואלו האגודות והמנהיגים של היצר הרע הם בשנאה תמיד, צוררים אלו על אלו, וכל אברי הגוף הם בצער ביניהם... (שם תצא ב, ועיין שם עוד)

בדמיון שיש רוח ונפש דימין של היצר הטוב, כך יש רוח ונפש דשמאל של היצר הרע. ועל זה אמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע, היינו דשמאל של היצר הרע... איוולת בידה תהרסנה, זו היא הנפש הבהמית של היצר הרע, תהרסנה את הגוף דקדושה שנתן לו הקב"ה לשמש בעולם הזה, ונתן לו הנשמה לעוררו לעבודה של מעלה. (שם רות שנד, ועיין שם עוד)

ספרי:

על לבבך, מכאן היה רבי יאשיה אומר, צריך להשביע את יצרו, שכך אתה מוצא בכל הצדיקים שמשביעים את יצרם, באברהם הוא אומר הרימותי ידי לא-ל עליון וגו'... (ואתחנן לג)

...כך אמר להם הקב"ה לישראל, בני בראתי לכם יצר הרע, בראתי לכם תורה תבלים, כל זמן שאתם עוסקים בה אינו שולט בכם, שנאמר הלא אם תיטיב שאת. ואם אין אתם עוסקים בתורה הרי אתם נמסרים בידו, שנאמר ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, ולא עוד, אלא שמשאו ומתנו בך, שנאמר ואליך תשוקתו, ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר ואתה תמשל בו. ואומר אם רעב שונאך האכילהו לחם, האכילהו לחמה של תורה... רע הוא יצר הרע, מי שבראו מעיד עליו, כי יצר לב האדם רע מנעוריו. (עקב מה)

תלמוד בבלי:

אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש, לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה, שנאמר אמרו בלבבכם, אם נצחו מוטב, ואם לאו יקרא קריאת שמע, שנאמר על משכבכם, אם נצחו מוטב, ואם לאו יזכור לו יום המיתה, שנאמר ודומו סלה. (ברכות ה א)

רבי בתר צלותיה אמר הכי, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו, שתצילנו מעזי פנים ומעזות פנים מאדם רע ומפגע רע מיצר הרע... ורבי אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי, רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב, שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות, יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם, ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם... מר בריה דרבינא כי הוה מסיים צלותיה אמר הכי, אלקי נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה... ותצילני מפגע רע, מיצר הרע, ומאשה רעה... (שם טז ב)

...אמרי ליה רבנן, לא מסתפי מר מיצר הרע, אמר להו (רב גידל) דמיין באפאי כי קאקי חיורי... (שם כ א)

חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, שנאמר ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך וגו', בכל לבבך בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע... (שם נד א)

הנכנס לישון אומר... וישלוט בי יצר טוב ואל ישלוט בי יצר הרע... כי משי אפיה לימא ברוך המעביר שינה מעיני... וכוף את יצרי להשתעבד לך, ורחקני מאדם רע ומחבר רע ודבקני ביצר טוב... דרש רב נחמן בר רב חסדא, מאי דכתיב וייצר ה' אלקים את האדם בשני יודי"ן, שני יצרים ברא הקב"ה אחד יצר טוב ואחד יצר רע. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק, אלא מעתה בהמה דלא כתיב בה וייצר לית לה יצרא, והא קא חזינן דמזקא ונשכה ובעטא, אלא כדרבי שמעון בן פזי, דאמר אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי...

אמר רב יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב, שנאמר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח, ושמואל אמר כמין חטה הוא דומה, שנאמר לפתח חטאת רובץ. תנו רבנן, שתי כליות יש בו באדם, אחת יועצתו לטובה, ואחת יועצתו לרעה, ומסתברא דטובה לימינו, דכתיב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו... תניא רבי יוסי הגלילי אומר צדיקים יצר טוב שופטן, שנאמר ולבי חלל בקרבי, רשעים יצר רע שופטן, שנאמר נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלקים לנגד עיניו, בינונים זה וזה שופטן, שנאמר יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו, אמר רבא כגון אנו בינונים, אמר ליה אביי לא שביק מר חיי לכל בריה... (שם נט ב)

וברגליהן תעכסנה, אמר רב יצחק דבי רבי אמי, מלמד שמטילות מור ואפרסמון במנעליהן ומהלכות בשוקי ירושלים, וכיון שמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות ומתיזות עליהם, ומכניסות בהן יצר הרע כארס בכעוס... (שבת סב ב)

אמר רב הונא, מאי דכתיב שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך, ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט, עד כאן דברי יצר הרע, מכאן ואילך דברי יצר טוב... (שם סג ב)

לסוף מ' יום בא שטן ועירבב את העולם, אמר להן משה רבכם היכן הוא, אמרו לו עלה למרום, אמר להן בא שש, ולא השגיחו עליו, מת, ולא השגיחו עליו, הראה מהן דמות מטתו... (שם פט א)

דאימיה דרב נחמן בר יצחק אמרי לה כלדאי בריך גנבא הוה, לא שבקתיה גלויי רישיה, אמרה ליה כסי רישיך כי היכי דתיהוו עלך אימתא דשמיא ובעי רחמי, לא הוה ידע אמאי קאמרה ליה, יומא חד יתיב קא גריס תותי דיקלא, נפל גלימא מעילויה רישיה, דלי עיניה חזא לדיקלא, אלמיה יצריה סליק פסקיה לקיבורא בשיניה. (שם קנו ב)

...והאמר רבי שמעון בן לקיש רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין בתשובה, שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו', הפושעים, שפושעים והולכין לעולם... (עירובין יט א)

ויצעקו אל ה' אלקים בקול גדול, מאי אמור, אמר רב ואיתימא רבי יוחנן בייא בייא, היינו האי דאחרביה למקדשא וקליה להיכליה וקטלינהו לכולהו צדיקי ואגלינהו לישראל מארעהון, ועדיין מרקד בינן, כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה אגרא, לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן. נפל להו פיתקא מרקיעא דהוה כתב בה אמת. אמר רב חנינא שמע מינה חותמו של הקב"ה אמת. אותיבו בתעניתא תלתא יומין ותלתא לילואתא, מסרוהו ניהליהו, נפק אתא כי גוריא דנורא מבית קדשי הקדשים, אמר להו נביא לישראל היינו יצרא דעבודת כוכבים, שנאמר ויאמר זאת הרשעה. בהדיה דתפסוה ליה אשתמיט ביניתא ממזייא, ורמא קלא ואזל קליה ארבע מאה פרסי. אמרו היכי נעביד, דילמא חס ושלום מרחמי עליה מן שמיא, אמר להו נביא שדיוהו בדודא דאברא וחפיוהו לפומיה באברא, דאברא משאב שאיב קלא, שנאמר ויאמר זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך האיפה וישלך את אבן העופרת אל פיה.

אמרו, הואיל ועת רצון, נבעי רחמי איצרא דעבירא, בעו רחמי ואמסר בידייהו, אמר להו חזו דאי קטליתו ליה לההוא כליא עלמא. חבשוהו תלתא יומי ובעו ביעא בת יומא בכל ארץ ישראל ולא אשתכח. אמרי היכי נעביד, נקטליה כליא עלמא, ניבעי רחמי אפלגא, פלגא ברקיעא לא יהבי, כחלינהו לעיניה ושבקוהו, ואהני דלא מיגרי ביה לאיניש בקריבתה. (יומא סט ב)

...והלא דברים קל וחומר, ומה לעתיד לבא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהן אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם על אחת כמה וכמה... אלא למאן דאמר על יצר הרע שנהרג, האי הספידא בעי למיעבד, שמחה בעי למעבד, אמאי בכו, כדדרש רבי יהודה, לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים, צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה, הללו בוכין והללו בוכין, צדיקים בוכין ואומרים היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה, ורשעים בוכין ואומרים היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה. ואף הקב"ה תמה עמהם, שנאמר כה אמר ה' צב-אות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם, גם בעיני יפלא.

אמר רבי יוסי, יצר הרע בתחילה דומה לחוט של בוכיא, ולבסוף דומה כעבותות העגלה, שנאמר הוי מושכי העוון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה... דרש רבי עוירא ואיתימא רבי יהושע בן לוי, שבעה שמות יש לו ליצר הרע, הקב"ה קראו רע, שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו. משה קראו ערל, שנאמר ומלתם את ערלת לבבכם. דוד קראו טמא, שנאמר לב טהור ברא לי אלקים, מכלל דאיכא טמא. שלמה קראו שונא, שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם... ישעיה קראו מכשול, שנאמר סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי. יחזקאל קראו אבן, שנאמר והסרותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, יואל קראו צפוני שנאמר ואת הצפוני ארחיק מעליכם. תנו רבנן ואת הצפוני ארחיק מעליכם, זה יצר הרע, שצפון ועומד בלבו של אדם, והדחתיו אל ארץ ציה ושממה, ולמקום שאין בני אדם מצויין להתגרות בהן, את פניו אל הים הקדמוני, שנתן עיניו במקדש ראשון והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו, וסופו אל הים האחרון, שנתן עיניו במקדש שני והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו, ועלה באשו ותעל צחנתו, שמניח אומות העולם ומתגרה בשונאיהם של ישראל, כי הגדיל לעשות, אמר אביי ובתלמידי חכמים יותר מכולם, כי הא דאביי שמעיה לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא נקדים וניזיל באורחא, אמר איזיל אפרשינהו מאיסורא, אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא, כי הוו פרשי מהדדי שמעינהו דקא אמרי, אורחין רחיקא וצוותין בסימא (הדרך רחוקה, והחברה נעימה). אמר אביי אי מאן דסני לי הוה לא הוה מצי אוקמיה נפשיה, אזל תלא נפשיה בעיבורא דדשא ומצטער, אתא ההוא סבא תנא ליה כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו.

אמר רב יצחק יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, שנאמר רק רע כל היום. אמר רבי שמעון בן לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו, שנאמר ה' לא יעזבנו בידו, ולא ירשיענו בהשפטו. תנא דברי רבי ישמעאל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח, אם ברזל הוא מתפוצץ, אם אבן הוא נימוח, דכתיב הוי כל צמא לכו למים, וכתיב אבנים שחקו מים, אם ברזל הוא מתפוצץ, דכתיב הלא כה דברי כאש נאום ה' וכפטיש יפוצץ סלע. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה ומעיד עליו לעולם הבא, שנאמר מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון... אמר רבא בתחלה קראו הלך, ולבסוף קראו אורח, ולבסוף קראו איש, שנאמר ויבא הלך לאיש העשיר... אמר רבי יוחנן אבר קטן יש לו לאדם, מרעיבו שבע, משביעו רעב, שנאמר כמרעיתם וישבעו. אמר רב חנא בר אחא אמרי בי רב ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה שבראן, ואלו הן, גלות כשדים וישמעאלים ויצר הרע... דכתיב ואשר הרעותי. אמר רבי יוחנן אלמלא שלש מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאיהן של ישראל, חד דכתיב ואשר הרעותי, וחד דכתיב הנה כחומר ביד היוצר כן אתם וגו', ואידך והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, רב פפא אמר אף מהאי נמי, ואת רוחי אתן בקרבכם וגו'... (סוכה נב א)

דתניא רבי אלעאי אומר, אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא. (מועד קטן יז א)

...דאמר מר, גזל ועריות נפשו מחמדתן ומתאוה להם, אי הכי גזל נמי, עריות בין בפניו בין שלא בפניו נפיש יצריה, גזל בפניו נפיש יצריה שלא בפניו לא נפיש יצריה. (חגיגה יא ב)

דרש רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש מאי דכתיב אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף, אם יאמר לך יצר הרע חטוא והקב"ה מוחל אל תאמן, שנאמר אל תאמן ברע, ואין רע אלא יצר הרע, שנאמר כי יצר לב האדם רע, ואין אלוף אלא הקב"ה... (שם טז א)

ואמר רבי בר אבא מאי דכתיב עיר קטנה ובה אנשים וגו', עיר קטנה זה הגוף, ואנשים בה מעט אלו אברים, ובא אליה מלך גדול וסבב אותה זה יצר הרע, ובנה עליה מצודים וחרמים אלו עונות, ומצא בה איש מסכן וחכם זה יצר טוב, ומלט הוא את העיר בחכמתו זו תשובה ומעשים טובים, ואדם לא זכר את האיש המסכן, דבשעת יצר הרע לית דמדכר ליה ליצר טוב. (נדרים לב ב)

אמר רב, כל המבקר את החולה ניצול מדינה של גיהנם, שנאמר אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה', ואין דל אלא חולה, שנאמר מדלה יבצעני... ואם ביקר מה שכרו... אלא מה שכרו בעולם הזה, ה' ישמרהו ויחיהו ואושר בארץ ואל תתנהו בנפש אויביו, ה' ישמרהו מיצר הרע, ויחייהו מן היסורין... (שם מ א)

האמר רבא, גמירי דאין יצר הרע שולט אלא במה שאיניו רואות... (סוטה ח א)

תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר, יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. (שם מז א)

...מעשה בארוס וארוסתו שנשבו לבין העובדי כוכבים והשיאום זה לזה, אמרה לו בבקשה ממך אל תגע בי, שאין לי כתובה ממך, ולא נגע בה עד יום מותו, וכשמת אמרה להן סיפדו לזה שפטפט ביצרו יותר מיוסף, דאילו ביוסף לא הוה אלא חדא שעתא, והאי כל יומא ויומא, ואילו יוסף לאו בחדא מטה והאי בחדא מטה, ואילו יוסף לאו אשתו, והא אשתו... (גיטין נז א)

איבעי להו כהן מהו ביפת תאר... בביאה ראשונה כולי עלמא לא פליגי דשרי, דלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע... (קדושין כא ב)

...כך הקב"ה אמר להם לישראל, בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר לפתח חטאת רובץ, ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך, שנאמר ואליך תשוקתו, ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר ואתה תמשל בו. תנו רבנן קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע, שנאמר רק רע כל היום, ואמר רבי שמעון בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, שנאמר אלקים לא יעזבנו בידו. תנא דבי רבי ישמעאל, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ, שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע... (קדושין ל ב)

...בשעת אנינות תביר יצריה, ורבנן סברי לה כרבי יצחק, דאמר רבי יצחק מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו, אפילו בשעת אנינותו של אדם יצרו מתגבר עליו... הנך שבוייתא דאתאי לנהרדעא, אסקינהו לבי רב עמרם חסידא, אשקולו דרגא מקמייהו, בהדי דקא חלפא חדא מנייהו נפל נהורא באיפומא (בארובה, מיפיה), שקליה רב עמרם לדרגא דלא הוו יכלין בי עשרה למדלייא, דלייא לחודיה, סליק ואזיל, כי מטא לפלגא דרגא איפשח, (פשק רגליו ועמד), רמא קלא נורא בי עמרם, אתו רבנן אמרו ליה כסיפתינן, אמר להו מוטב תיכספו בי עמרם בעלמא הדין, ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי, אשבעיה דינפק מיניה, (שיצא ממנו היצר הרע), נפק מיניה כי עמודא דנהורא, אמר ליה, חזי דאת נורא ואנא בישרא, ואנא עדיפנא מינך.

רבי מאיר היה מתלוצץ בעוברי עבירה, יומא חד אידמי ליה שטן כאיתתא בהך גיסא דנהרא, לא הוה מברא, נקט מצרא (חבל מתוח לעבר על דף קרש), וקא עבר, כי מטא לפלגא (חצי הנהר) שבקיה, אמר אי לאו דקא מכרזי ברקיעא הזהרו ברבי מאיר ובתורתו, שיויתה לדמך תרתי מעי. פלימו הוה רגיל למימר כל יומא גירא בעיניה דשטן, יומא חד מעלי יומא דכיפורי הוה אידמי ליה כעניא, אתא קרא אבבא, אפיקו ליה ריפתא (לחם), אמר ליה יומא כי האידנא כולי עלמא גואי ואנא בתר אבראי, עייליה וקריבו ליה ריפתא. אמר ליה יומא כי האידנא כולי עלמא אתכא ואנא לחודאי, איתיוהו אותבוהו אתכא. הוה יתיב מלא נפשא שחינא וכיבי עלה עליה, והוה קעביד ביה מילי דמאיס, אמר ליה תיב שפיר, אמר ליה הבו לי כסא, יהבו ליה כסא, אכמר (השתעל) שדא ביה כיחו, נחרו ביה (גערו בו), שקא ומית... אמר ליה מאי טעמא אמרת הכי, ואלא היכי אימא, אמר ליה לימא מר רחמנא נגער בשטן.

רבי חייא בר אשי הוה רגיל כל עידן דהוה נפל לאפיה הוה אמר, רחמנא יצילנו מיצר הרע, יומא חד שמעתינהו דביתהו, אמרה, מכדי הא כמה שני דפריש ליה מינאי, מאי טעמא קאמר הכי, יומא חד הוה קא גריס בגינתיה, קשטא נפשה חלפה ותנייה קמיה, אמר לה מאן את, אמרה אנא חרותא (שם זונה) הדרי מיומא, תבעה, אמרה ליה אייתי ניליה להך רומנא דריש צוציתא (ענף שבגובה הדקל), שוור (קפץ) אתייה ניהלה, כי אתא לביתיה הוה קא שגרא דביתהו תנורא (הסיקה אשתו התנור), סליק וקא יתיב בגויה, אמרה ליה מאי האי, אמר לה הכי והכי הוה מעשה, אמרה ליה אנא הואי, לא אשגח בה, עד דיהבה ליה סימני, אמר לה אנא מיהא לאיסורא איכווני... (שם פ ב)

תא שמע, אוהב לפרוק ושונא לטעון, מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו, ואי סלקא דעתך צער בעלי חיים דאורייתא הא עדיף ליה, אפילו הכי כדי לכוף את יצרו עדיף. (בבא מציעא לב ב)

אמר רבי לוי שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו, שטן כיוון דחזיא להקב"ה דנטיה דעתיה בתר איוב, אמר חס ושלום נינשי ליה לרחמנותיה דאברהם... (בבא בתרא טז א)

שלשה לא שלט בהן יצר הרע, אלו הן, אברהם יצחק ויעקב, דכתיב בהו בכל מכל כל, ויש אומרים אף דוד, דכתיב ולבי חלל בקרבי... (שם יז א)

...אמר ליה מאי קא עביד אברהם, אמר ליה גאני בכנפה דשרה וקא מעיינא ליה ברישיה, אמר ליה זיל אימא ליה בנאה קאי אבבא, אמר ליה ליעול, מידע ידיע דיצר בהאי עלמא ליכא... (שם נח א)

אמר רבי יהושע בן לוי כל הזובח את יצרו (לאחר שהסיתו לחטא הורגו ושב בתשובה) ומתודה עליו מעלה עליו הכתוב כאילו כבדו להקב"ה בשני עולמים, העולם הזה והעולם הבא, דכתיב זובח תודה יכבדנני... (סנהדרין מג ב)

ואמר ליה אנטונינוס לרבי מאימתי יצר הרע שולט באדם, משעת יצירה או משעת יציאה, אמר ליה משעת יצירה, אמר ליה אם כן בועט במעי אמו ויוצא, אלא משעת יציאה, אמר רבי דבר זה למדנו אנטונינוס ומקרא מסייעו, לפתח חטאת רובץ... (שם צא ב)

הוי מושכי העוון בחבלי שוא וכעבות העגלה חטאה, מאי כעבות העגלה, אמר רבי אסי יצר הרע בתחילה דומה לחוט של בוכיא, ולבסוף דומה לעבות העגלה... (שם צט ב)

 

אמר רבה בר בר חנה אמר להן נביא לישראל חזרו בתשובה, אמרו לו אין אנו יכולין, יצר הרע שולט בנו, אמר להם יסרו יצריכם, אמרו לו אלקיו יורנו. (שם קה א)

אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור, אלו ישראל, בזמן שעוסקים בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם, ואין הם מסורים ביד יצרם, שנאמר אשריכם זורעי על כל מים, ואין זריעה אלא צדקה, שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד, ואין מים אלא תורה... (עבודה זרה ה ב)

רבי חייא ורבי יונתן הוו קאזלי באורחא, מטו להנהו תרי דרכי, חד הוה פצי לפתחא דעבודת אלילים, וחד הוה פצי לפתחא דזונות, אמר ליה חד לחבריה ניזיל אפתא דעבודה זרה דנכיס יצרי, אמר ליה אידך ניזיל אפתחא דזונות דניכוף ליצרין ונקבל אגרא, כי מטו התם חזינהו ואיכנעו מקמייהו, אמר ליה מנא לך, דכתיב מזמה תשמר עליך, מדבר זימה תשמר עליך תורה. (שם יז ב)

...נהי דתקיף להו יצרא דעבירא, יצר דיין נסך לא תקיף להו. (שם סט ב)

רבי יהושע אומר עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם. (אבות ב יא)

בן זומא אומר... איזהו גבור הכובש את יצרו, שנאמר טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר. (שם ד א)

...ואידך דבעי רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה, ואגין זכותא עלייהו כי סוכה, והיינו דקא קפיד קרא עילויה דיהושע, דבכל דוכתא כתיב יהושע, והכא כתיב ישוע, בשלמה משה לא בעא רחמי (על יצר הרע), דלא הוה זכותא דארץ ישראל, אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל אמאי לא ליבעי רחמי... (ערכין לב ב)

אמר רב המקשה עצמו לדעת יהא בנדוי, ולימא אסור, דקמגרי יצר הרע אנפשיה. ורבי אמי אמר נקרא עבריין, שכך אומנותו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו לך עבוד עבודת כוכבים והולך ועובד... (נדה יג ב)

תלמוד ירושלמי:

...איך לך חביב מכולם אלא פרוש אהבה כאברהם, אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב, דכתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך, אמר רבי אחא והפסיד, אלא וכרות עמו הברית והחסד וגו', אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו והרגו בלבבו, מאי טעמא ולבי חלל בקרבי... (ברכות סז ב)

אמר רבי אבון, והסיר ה' ממך כל חולי זה יצר הרע, שראשו מתוק וסופו מר... (שבת עה ב)

ומביא כהן זקן, אפילו תימר ילד, שאין יצר הרע מצוי לשעה... (סוטה יג ב)

אלא כיי דמר רבי ינאי כל השומע ליצרו כאילו עובד עבודה זרה... (שם כט א)

אבות דרבי נתן:

יצר הרע כיצד, שלש עשרה שנה גדול יצר הרע מיצר טוב, ממעי אמו גדל עמו, והתחיל מחלל שבתות ואין ממחה בידו, הורג נפשות ואין ממחה בידו, הולך לדבר עבירה אין ממחה בידו, לאחר י"ג שנה נולד יצר טוב, כיון שמחלל שבתות אמר לו ריקה, הרי הוא אומר מחלליה מות יומת... בזמן שאדם מחמם עצמו והולך לדבר זימה כל אבריו נשמעין לו, מפני שיצר הרע מלך הוא על רמ"ח אברים, כשהוא הולך לדבר מצוה התחילו מתענין כל אבריו, מפני שיצר הרע שבמעיו מלך הוא על רמ"ח אברים שבאדם, ויצר הטוב אינו דומה אלא למי שהוא חבוש בבית האסורין...

אל תתמה על רבי צדוק, שהרי רבי עקיבא גדול ממנו כשהלך לארץ אוכילו קורצא אצל שלטון אחד, שגר לו שתי נשים יפות, רחצום וסכום וקשטום ככלות חתנים, והיו מתנפלות עליו כל הלילה, זאת אומרת חזור אצלי וזאת אומרת חזור אצלי, והיה יושב ביניהם ומרקק ולא פנה אליהן. הלכו להן והקבילו פני השלטון, ואמרו לו שוה לנו מות משתתנו לאיש הזה. שלח וקרא לו, אמר לו מפני מה לא עשית עם הנשים הללו כדרך שבני אדם עושים לנשים, לא יפות הנה, לא בנות אדם כמותך הן, מי שברא אותך לא ברא אותם, אמר לו מה אעשה, ריחן בא עלי מבשר נבלות וטרפות שקצים ורמשים.

אל תתמה על רבי עקיבא, שהרי רבי אליעזר הגדול גדול ממנו, שגדל את בת אחותו י"ג שנה עמו במטה, עד שבאו לה סימנים, אמר לה צאי והתנשאי לאיש, אמרה לו הלא אמתך אנכי לשפחה לרחץ רגלי תלמידך, אמר לה בתי כבר זקנתי צאי והתנשאי לבחור שכמותך, אמרה לו לא כך אמרתי לפניך, הלא שפחתך אנכי לרחץ רגלי תלמידך, כיון ששמע את דבריה נטל ממנה רשות לקדשה ובא עליה.

רבי ראובן בן אצטרובלי אומר היאך מתרחק אדם מיצר הרע שבמעיו, לפי שטפה ראשונה שאדם מטיל באשה הוא היצר הרע, ויצר הרע אינו שרוי אלא על מפתחי הלב, שנאמר לפתח חטאת רובץ, אמר לו לאדם בשעה שהתינוק מוטל בעריסה האיש מבקש להורגך הוא רוצה שיתלוש ממנו בשערו, תינוק מוטל בעריסה הניח ידו על גבי נחש או על גבי עקרב ועקצתו, לא גרם לו אלא יצר הרע שבמעיו... אבל בא וראה בגדי או בטלה, כיון שהוא רואה את הבאר הוא חוזר לאחוריו, שאין יצר הרע בבהמה... יצר הרע דומה לברזל שהטילוהו בתוך האור, כל זמן שהוא בתוך האור עושין ממנו כל כלים שירצו, אף כך יצר הרע אין לו תקנה אלא בדברי תורה בלבד, שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו, וה' ישלם לך, אל תקרי ישלם לך אלא ישלים לך.

רבי יהודה הנשיא אומר אמשול לך משל למה הדבר דומה, יצר הרע דומה לשני בני אדם שנכנסו לפונדק אחד, נתפס אחד מהם משום לסטות, אמרו לו מי עמך, יכול הוא שיאמר לא היה עמי חברי, אלא אומר הואיל ואני נהרג יהרג חברי עמי, אף כך אומר יצר הרע, הואיל ואני אבוד לעולם הבא, אאבד את הגוף... כך עתידים ישראל לומר לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אתה יודע ביצר הרע שהוא מסית בנו, שנאמר (תהלים ק"ג) כי הוא ידע יצרנו. (פרק טז ב וג, וראה שם עוד)

רבי יוסי הגלילי אומר, הרי הוא אומר לא ידון רוחי באדם לעולם, אמר הקב"ה איני משוה יצר הרע על יצר הטוב, אימתי עד שלא נחתם גזר דינם, אבל נחתם גזר דינם שניהם שוים (בעבירה). הוא היה אומר צדיקים נוטל מהם יצר הרע ונותן להם יצר טוב, שנאמר (תהלים ק"ט) רוחי לבי חלל בקרבי, רשעים נוטל מהם יצר טוב ונותן להם יצר הרע, שנאמר (שם ל"ו) נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלקים לנגד עיניו, בינונים נותנין להם זה וזה, את שבא ליצר הרע יצר הרע שופטו, את שבא ליצר טוב יצר טוב שופטו, שנאמר (שם ק"ט) כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו... (פרק לב ב וג)

מדרש רבה:

רב נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר, הנה טוב מאד זה יצר טוב והנה טוב מאד זה יצר הרע, אתמהא, אלא שאילולא יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה, ולא הוליד ולא נשא ונתן, וכן שלמה אומר (קהלת ד') כי היא קנאת איש מרעהו. (בראשית ט ט)

וייצר, ב' יצרים, יצר טוב ויצר רע, שאילו היה לבהמה ב' יצרים כיון שהיתה רואה סכין ביד אדם לשחטה היתה מפחדת ומתה, והרי אדם יש לו ב' יצרים. (שם יד ד)

...אין תשוקתו של יצר הרע אלא על קין וחביריו, שנאמר ואליך תשוקתו... (שם כ טז)

רבי ברכיה בשם רבי שמעון בר אמי אמר, (תהלים ל"ב) לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, אשריו לאדם שהוא גבוה מפשעו ולא פשעו גבוה ממנו, שנאמר (בראשית ד') לפתח חטאת רובץ, חטאת רובצת אין כתיב כאן, אלא חטאת רובץ, בתחילה הוא תש כנקבה, ואחר כך הוא מתגבר כזכר. אמר רבי עקיבא בתחלה דומה לחוט של עכביש, ולבסוף נעשה כקלע הזו של ספינה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ה') הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. אמר רבי יצחק בתחילה הוא נעשה אורח ואחר כך והוא נעשה בעל הבית, הדא הוא דכתיב (שמואל ב' י"ב) ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לאורח, הרי אורח, ויקח את כבשת האיש הרש ויעשה לאיש הבא אליו, הרי בעל הבית. (שם כב יא)

...אמר רבי אבא היצר הזה דומה ללסטים שפוף שהיה יושב בפרשת דרכים, כל מאן דעבר הוה אמר הב מה דעלך, עבר פקח אחד וראה שאין בו תוחלת לגזול לו כלום, התחיל מכתתו. כך כמה דורות אבד יצר הרע, דור אנוש דור הפלגה ודור המבול, כיון שעמד אברהם אבינו וראה שאין בו תוחלת התחיל מכתתו, הדא הוא דכתיב (תהלים פ"ט) וכתותי מפניו צריו ומשנאיו אגוף. אמר רבי אמי אין יצר הרע מהלך לצדדים אלא באמצע פלטיא, ובשעה שהוא רואה אדם ממשמש בעיניו מתקן בשערו מתלא בעקיבו הוא אומר הדין דידי, מאי טעמא, (משלי כ"ו) ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו. אמר רבי אבין כל מי שמפנק את יצרו בנערותו סופו להיות מנון עליו בזקנותו, מאי טעמא, (משלי כ"ט) מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון.

רבי חנינא בר פפא אמר, אם בא יצרך להשחיקך דחהו בדברי תורה, אם עשית כן מעלה אני עליך כאלו בראת את השלום, שנאמר (ישעיה כ"ו) יצר סמוך תצור שלום, שלום אין כתיב כאן אלא שלום שלום, ואם תאמר שאינו ברשותך, תלמוד לומר כי בך בטוח, וכבר הכתבתי לך בתורה ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו. רבי סימון אומר אם בא יצרך להשחיקך שמחהו בדברי תורה, שנאמר יצר סמוך תצור שלום, ואם עשית כן, מעלה אני עליך כאלו בראת את ב' העולמות, תצור שלום אין כתיב כאן, אלא שלום שלום... (שם שם יג-טו)

אמר רבי אחא וסעדו לבבכם אין כתיב כאן אלא וסעדו לבכם, הדא אמרת שאין יצר הרע שולט במלאכים, היא דעתיה דרבי חייא, דאמר רבי חייא שיתו לבבכם לחילה אין כתיב אלא לבכם, הדא אמרת שאין יצר הרע שולט לעתיד לבא. (שם מח יא)

ויגדל הילד ויגמל, רבי הושעיה רבה אמר נגמל מיצר הרע... (שם נג יד)

רבי יהושע בן לוי אמר זה יצר הרע, בנוהג שבעולם אדם גדל עם חברו ב' ג' שנים בכרך הוא קושר לו אהבה, וזה גדל עם אדם מנערותו ועד זקנותו אם מצא בתוך שבעים הוא מפילו, בתוך שמונים מפילו, הוא שדוד אומר (תהלים ל"ה) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו, אמר רבי אחא וכי יש גזלן גדול מזה, ואמר שלמה (משלי כ"ה) אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים מלחמה של תורה, הדא מה דכתיב (שם ט') לכו לחמו בלחמי, ומימיה של תורה הדא מה דכתיב (ישעיה נ"א) הוי כל צמא לכו למים... (שם נד א)

דבר אחר והנה באר בשדה זו בית הכנסת, והנה שם שלשה עדרי צאן אלו ג' קרואים, כי מן הבאר ההיא וגו', שמשם היו שומעין את התורה, והאבן גדולה זה יצר הרע... והשיבו את האבן כיוון שהם יוצאים להם יצר הרע חוזר למקומו... (שם ע ח)

ויהי מקץ (איוב כ"ח) קץ שם לחושך, זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפלה, ומאי טעמא, קץ שם לחשך, שכל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם, דכתיב (שם) אבן אופל וצלמות, נעקר יצר הרע מן העולם, אין אופל וצלמות בעולם... (שם פט א)

דבר אחר זאת חוקת הפסח, זה שאמר הכתוב (תהלים קי"ט) יהי לבי תמים בחקיך, אמר דוד, רבון העולם, כשאני עוסק בחקיך לא יהא רשות ליצר הרע להציק בי, שנאמר (שם פ"ו) הוריני ה' דרכך התהלך באמיתך, שלא יטעה אותי יצר הרע ואני מתבייש מן הצדיקים. ועוד שמתוך שהוא מטעה אותי אני מונע עצמי מדברי תורה, ואני בא להשמיע תלמודי לפניך, וקטנים ממני הם משיבין ואומרים אינו כך, ואני מתבייש, אלא עשה לבי אחד כדי שיהא עוסק בתורה בתמות... (שמות יט ב)

...למה כתוב אלקים כאן על כל דבר ודבר, אלא שהבריות שטופים ביצר הרע, שנאמר (בראשית ח') כי יצר לב האדם רע מנעוריו, אם בלעו הקב"ה ליצר הרע הרי הכל באין לתחת כנפיו, והקב"ה המיתהו. אתה מוצא יצר הרע הוא מרגיל את האדם לחטוא והוא הורגו, שנאמר חבקוק א') ממנו משפטו יצא, לכך הזהיר הקב"ה על המשפטים שבתורה, שנאמר ואלה המשפטים, אמר הקב"ה שמרו משפט בעולם הזה, ואני מציל אתכם מן המשפט של גיהנם... (שם ל יג)

...אמר הקב"ה למשה, בעולם הזה על ידי שהיה בהם יצר הרע הם עושין עבודה זרה, אבל לעתיד לבא אני עוקר מהם יצר הרע ונותן להם לב בשר, כמו דאמר (יחזקאל ל') והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. (שם מא יב)

אמר רבי יוסי שלשה הן שתקף יצרן עליהם ונשבעו לו, יוסף דוד ובועז. יוסף מנין, שנאמר ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, רבי הונא בשם רבי אידי אמר, כלום המקרא חסר, וחטאתי לה' אין כתיב כאן אלא לאלקים, נשבע ליצרו ואמר, לאלקים אני חוטא ואיני עושה הרעה הגדולה. דוד מניין, שנאמר ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו, למי נשבע, רבי יוחנן אמר ליצרו נשבע... בועז מניין, שנאמר חי ה' שכבי עד הבקר, רבי יודן אומר כל אותו הלילה היה יצרו מפתהו בדברים ואומר לו, את פנוי והיא פנויה, אתה מבקש אשה והיא מבקשת איש, ליצר הרע נשבע, ולאשה אמר שכבי עד הבקר. אמר רבי חנינא גבר חכם זה בועז, ואיש דעת מאמץ כח שגבר על יצרו בשבועה. (ויקרא כג יא)

על דעתיה דאבא בר רבי ירמיה דאמר בשם רבי מאיר זה שממליך יצר טוב על יצר רע, דכתיב ה' ישמרהו מיצר רע... (שם לד א)

אם בחקותי תלכו... רבי לוי בשם רבי חמא ברבי חנינא אמר חוקים שבהם חקוקים על יצר הרע, הדא הוא דכתיב הוי החוקקים חקקי און. אמר רבי לוי משל למקום אדרימון שהוא משובש בגייסות, מה עשה המלך, הושיב בו קוסטרינוס בשביל לשמרו, כך אמר הקב"ה תורה קרויה אבן ויצר הרע קרוי אבן, תורה קרויה אבן שנאמר את לוחות האבן והתורה והמצוה, יצר הרע קרוי אבן, דכתיב והסירותי את לב האבן מבשרכם, תורה אבן ויצר הרע אבן, תשמור את האבן. (שם לה ד)

...ולא בועז לבדו, אלא כל הצדיקים משביעין על יצרן, וכן את מוצא בדוד כשנפל שאול בידו מה אמר דוד, (שמואל א' כ"ו) חי ה' כי אם ה' יגפנו, ולמה נשבע ב' פעמים, אמר רבי שמעון בר נחמני היה יצרו בא ואמר לו, אילו נפלת אתה בידו לא היה מרחם עליך והרגך, מן התורה מותר להרגו, בא להרגך השכם להרגו שהרי רודף הוא, לפיכך קפץ ונשבע שני פעמים חי ה' שאיני הורגו, אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם אתה יודע כחו של יצר הרע שהוא קשה, אמר להם הקב"ה סיקלו אותו קימעא בעולם הזה, ואני מעבירו מכם לעתיד, שנאמר (ישעיה ס"ב) סולו סולו סקלו מאבן הרימו נס. (במדבר טו יב)

דבר אחר ומקנה רב, זה שאמר הכתוב (קהלת י') לב חכם לימינו וגו', לב חכם לימינו זה יצר טוב שהוא נתון בימינו, ולב כסיל לשמאלו זה יצר הרע, שהוא נתון בשמאלו... (שם כב ח)

מהו ולא נתן ה' לכם לב לדעת, אמר רבי יצחק בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, אמר הקב"ה מי יתן והיה לבבם זה להם (דברים ה'), שמעו ישראל ושתקו... היה להן לומר רבונו של עולם אתה תן... (דברים ז יא)

נחמיה בריה דרבי שמואל בר נחמן אמר והנה טוב זה אדם, והנה טוב זה יצר טוב, והנה טוב מאד זה יצר הרע... שאילו לא היה יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליד בנים, שכן שלמה אומר כי היא קנאת איש מרעהו, רבי ברכיה ורבי אבהו בשם רבי יונתן אמר גם את העולם נתן בלבם, אהבת עולם נתן בלבם, אהבת תינוקות נתן בלבם... (קהלת ג טו)

דבר אחר יש אחד זה יצר הרע, ואין שני שאין לו בן זוג בעבירה, גם בן ואח אין לו, בשעה שהולך אדם לעבור עבירה אינו רואה שיש לו בן שימות בעונותיו, ואינו רואה שיש לו אח שיתבייש ממנו ולהתגנות בו... (שם ד יג)

ממלך זקן וכסיל, זה יצר הרע, ולמה קורא אותו מלך, שהכל שומעין לו, ולמה קורא אותו זקן, שהוא מזדווג לו מילדותו ועד זקנתו, ולמה קורא אותו כסיל, שהוא מלמד לאדם לדרך רעה. אשר לא ידע להזהר עוד, שאינו יודע כמה צער וכמה יסורין באין עליו, והוא אינו נזהר מהם. כי מבית הסורים יצא למלוך, דהוא מכשכש לברייתה כמין ביני סריאתה, כי גם במלכותו נולד רש, במלכות יצר טוב נולד רשיתו של יצר הרע... (שם שם טו)

...ולמה הוא קורא ליצר הרע גדול, שהוא גדול מיצר טוב י"ג שנה, וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים כמנון ועקמון... (שם ד כב)

רבי יעקב בר אביה אמר ארגיז יצרך ואל תחטא, ורבנן אמרי אכעיס יצרך ולא תחטא... (רות ח א)

רבי נחמיה אמר בשעה ששמעו ישראל לא יהיה לך נעקר יצר הרע מלבם, באו אצל משה, אמרו לו, משה רבינו תעשה את פרוזביון שליח בינותינו, שנאמר דבר אתה עמנו ונשמעה, ועתה למה נמות ומה הניה יש באבדה שלנו, מיד חזר יצר הרע למקומו. חזרו על משה ואמרו לו, משה רבינו לואי יגלה לנו פעם שנית, הלואי ישקני מנשיקות פיהו, אמר להם אין זו עכשיו, אבל לעתיד לבא הוא, דכתיב והסירותי את לב האבן מבשרכם. (שיר א טו)

זאת קומתך דמתה לתמר, רבי חוניא בשם רבי דוסא בר טבת, שני יצרים ברא הקב"ה בעולמו, יצר עבודה זרה ויצר זנות, יצר עבודה זרה כבר נעקר, ויצר זנות הוא קיים, אמר הקב"ה כל מי שיכול לעמוד בזנות מעלה אני עליו כאילו עומד בשתיהן, אימתי נעקר יצר עבודה זרה, רבי בנייה אמר אלו מרדכי ואסתר, ורבנן אמרי אלו חנניה מישאל ועזריה... (שם ז יג)

מדרש תנחומא:

ויאמר ה' אלקים הן האדם, זה שאמר הכתוב לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלקים את האדם ישר (קהלת ז'), לא בראו הקב"ה שנקרא צדיק וישר את האדם בצלמו, אלא כדי להיות צדיק וישר כמוהו, ואם תאמר למה ברא יצר הרע שכתוב בו כי יצר לב האדם רע מנעוריו (בראשית ח'), אתה אומר שהוא רע, מי יוכל לעשותו טוב, אמר הקב"ה אתה עושה אותו רע, למה, תינוק בן חמש בן שש ושבע ושמנה ותשעה אינם חוטאים, אלא מבן עשר ואילך הוא מגדל יצר הרע. ואם תאמר אין אדם יכול לשמור את עצמו, אמר הקב"ה אתה עשית אותו רע, למה, תינוק היית ולא חטאת, נתגדלת וחטאת, וכמה דברים קשים יש בעולם יותר מיצר הרע ומרים ממנו, ואתם ממתיקין אותן, אין לך מר מן התורמוס, ואתה שוקד לשלקו ולהמתיקו במים ז' פעמים עד שהוא נעשה מתוק... ומה מרים שבראתי אותם אתה ממתיקן לצרכך, יצר הרע המסור בידיך על אחת כמה וכמה... (בראשית ז)

אמר הקב"ה בעולם הזה על ידי יצר הרע השנים מתקצרות, אבל לעתיד לבא (ישעיה כ"ה) בלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים וגו'. (יתרו יז)

...אמר להן הקב"ה, בעולם הזה על ידי שיצר הרע מצוי בכם אתם חוטאים ובניכם מתים, אבל לעתיד לבא אני מסיר יצר הרע מכם ומבניכם, ואתם מולידים ושמחים, שנאמר (ישעיה ס"ה) לא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה. (קדושים יד)

אמר להם הקב"ה לישראל בעולם הזה על ידי יצר הרע אתם פורשין מן המצות, לעתיד לבא אני עוקרו מכם, שנאמר (יחזקאל ל"ו) והסירותי את לב האבן מבשרכם וגו'. (שלח טו)

פסיקתא:

רבי יהושע בן לוי אומר בשם רבי לוי, ארבעה דברים יצר הרע משיב עליהם, ובכולם כתב בהם חוקה, ואילו הן, אשת אחיו, וכלאים, ושעיר המשתלח ופרה אדומה. אשת אחיו מניין, ערות אשת אחיך לא תגלה (ויקרא י"ח), מת בלא בנים מותרת לו, וכתב ביה חוקה, (שם כ"ו) ושמרתם את חקותי... (פרשה יד)

...לפי שבשעה שעמדו ישראל בסיני ואמר להם משה מבקש הקב"ה ליתן לכם התורה, אמרו לו רבינו משה, כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, מיהו מבקשים אנו לשמע מפיו. אמר רב חנן בשם רבי אחא ערב לפני הקב"ה התשובה שהשיבו למשה, ומיד נעקר כל יצר הרע שהיה בהם, הוא שהקב"ה אומר מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי (דברים ה'), לבם אינו אומר אלא לבבם, יצר הטוב ויצר הרע שהיה בהם נעשו שניהם לב אחד של יצר טוב. אמר רבי יוחנן הקב"ה עומד ואומר מי יתן והיה לבבם זה להם, ולא היה להם לומר הן של מי שלא שלך לעקור יצר הרע מבינותינו, שאילו שאלו אותה שעה שלא למות לא היו מתים, שאילו שאלו שיעקר יצר הרע היה נעקר מהם, אלא ולא נתן ה' לכם לב לדעת... (פרשה מא)

שוחר טוב:

דבר אחר אמר רבי יונתן פחדתו של מלאך המות נתן בלבם... (תהלים ט)

פודה ה' נפש עבדיו, אמר רבי שמואל בר נחמני (משלי כ"ה) אם רעב שונאך האכילהו לחם, במה הכתוב מדבר, זה יצר הרע, אדם מהלך עם חברו שעה אחת נעשה אוהבו, ויצר הרע נולד עם האדם וגדל עמו כל ימיו, שנאמר (בראשית ח') כי יצר לב האדם רע מנעוריו, אם מצא מקום להפילו בן עשרים בן מ' בן ע' הוא מפילו, יש לך שונא גדול מזה... (שם לה)

...שנאמר רוח הולך ולא ישוב, אלא זה יצר הרע שהוא הולך עמו בשעת מיתה ואינו שב עמו בשעה שיעלו המתים, כמה שנאמר כמה ימרוהו במדבר... (שם עח)

...אין יצר הרע שולט על התורה, ומי שהתורה בלבו אין יצר הרע שולט בו ולא נוגע בו, וכן הוא אומר (משלי ח') אני חכמה שכנתי ערמה, ובמקום ששכנתי סביבותי ערמה, ובערמה אין יצר הרע שולט, וכן הוא אומר (תהלים ל"ז) תורת אלקיו בלבו לא תמעד אשוריו... (שם קיט)

...כך אמר דוד אל תניח את רגלי שילכו למקום רצונם, אלא לתורתך כל היום לבית המדרש, כי אין יצר הרע נכנס לבית המדרש, הולך עמו כל הדרך, כיון שמגיע לבית המדרש אין לו רשות ליכנס שם, וכן הוא אומר לפתח חטאת רובץ... (שם)

אותיות דרבי עקיבא:

...ומהו לא יגורך רע, מלמד שכך אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אל יהי במגורך רע, ואין רע אלא שטן ויצר הרע, שנאמר כי יצר לב האדם רע, וכשם שאין יצר הרע במגורותיו של הקב"ה, כך עתידין ישראל שלא יהיה במגורותם שטן ולא מלאך המות ולא יצר הרע, אימתי לעולם הבא, שנאמר (ישעיה ל"ב) ובמשכנות מבטחים בלא שטן ובמנוחות שאננות בלא מלאך המות ובלא יצר הרע, שנאמר (שם כ"ו) בלע המות לנצח. (אות ה"ע ו"ף)

תנא דבי אליהו רבא:

אבל מצינו במקום אחר שנתחרט הקב"ה ביצר הרע שברא אותו, ואומר מה שכר חדשתי ממנו, ומה עשיתי שבראתי אותו בעולמי, שנאמר (קהלת י') אם ישוך הנחש בלא לחש ומה יתרון לבעל הלשון, באותה שעה נפתח להם פה לפושעי ישראל לבקש רחמים לקבלם בתשובה, ולומר לפניו, רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך כי יצר הרע מגרה אותנו, ברחמיך הרבים קבל אותנו בתשובה שלמה לפניך... (פרק יג)

,..ואמר לי, רבי, מפני מה אתה משמח ביצר הרע, אמרתי לו, בני, אלמלא יצר הרע לא היה כל אותו הכבוד לישראל, מניין כשיעלו לירושלים ברגלים, שנאמר (שמות כ"ג) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו'... (פרק טז)

ילקוט שמעוני:

ויאמר ה' אל לבו, הרשעים הן ברשות לבן, אמר נבל בלבו, ויאמר עשו בלבו וגו', אבל הצדיקים לבן ברשותן, וחנה היא מדברת על לבה, ויאמר דוד אל לבו וגו'... כי יצר לב האדם רע, עלובה היא העיסה שנחתומה מעיד עליה שהיא רעה, עלוב הוא השאור שמי שברא אותו מעיד עליו שהוא רע, שנאמר כי הוא ידע יצרנו... (בראשית פרק ח, סא)

מעשה ברבי מתיא בן חרש שהיה יושב בבית המדרש ועוסק בתורה, והיה זיו פניו דומה לחמה וקלסתר פניו דומה למלאכי השרת, שמימיו לא נשא עיניו לאשה בעולם. פעם אחת עבר שטן ונתקנא בו, אמר אפשר אדם כמו זה לא חטא, אמר לפני הקב"ה רבונו של עולם מתיא בן חרש מה הוא לפניך, אמר לו צדיק גמור הוא, אמר לפניו תן לי רשות ואסיתנו, אמר לו אין את יכול לו, אף על פי כן, אמר לו לך. נדמה לו כאשה יפה שלא היה כדמותה מעולם מימות נעמה אחות תובל קין שטעו בה מלאכי השרת, שנאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם. עמד לפניו, כיון שראה אותו הפך פניו ונתן לאחריו, שוב בא ועמד לו על צד שמאלו, הפך פניו לצד ימין, היה מתהפך לו מכל צד, אמר, מתירא אני שמא יתגבר עלי יצר הרע ויחטיאנו, מה עשה אותו צדיק, קרא לאותו תלמיד שהיה משרת לפניו, אמר לו לך והבא לי אש ומסמר, הביא לו מסמרין ונתנום בעיניו, כיון שראה שטן כך נזדעזע ונפל לאחוריו. באותה שעה קרא הקב"ה לרפאל, אמר לו לך לרפא את רבי מתיא בן חרש. בא ועמד לפניו, אמר לו מי אתה, אמר לו אני הוא רפאל ששלחני הקב"ה לרפאות את עיניך, אמר לו הניחני, מה שהיה היה. חזר לפני הקב"ה, אמר לפניו, רבונו של עולם, כך וכך אמר לי מתיא, אמר לו לך ואמור לו אני ערב שלא ישלוט בו יצר הרע, מיד ריפא אותו. מכאן אמרו חכמים כל מי שאינו מסתכל בנשים, על אחת כמה וכמה באשת חברו, אין יצר הרע שולט בו... (שם פרק מט, קסא)

דבר אחר, ויתד תהיה לך על אזנך, בסוד ובלשון נקיה נאמרו דברי תורה, לא תשב לך בלא אשה, עשה תיק לזיין שלך, מי שהוא יוצא לחוץ וחרבו שלופה, סוף השטן שולט בו והוא לאחד והורגו ומתחייב בנפשו, לכך כל מי שיושב בלא אשה וחרבו שלופה יצר הרע שולט בו, יוצא עמו לשוק, שטן עומד ומצפה לאבדו מן העולם, שנאמר הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, והשטן משלחו לשתות מן כוס שאינו שלו ומאבד עצמו מן העולם... אבל היתה החרב תחובה בתערה אינה מזיקתו, אם נשאת אשה אין יצר הרע שולט בך, שנאמר וידעת כי שלום אהלך... (דברים פרק כג, תתקלד)

שיתו לבכם, לבבכם אין כתיב כאן אלא לבכם, הדא אמרה שאין יצר הרע לעתיד לבא, וכדכוותה וסעדו לבכם אחר תעבורו, הדא אמרה שאין יצר הרע שולט במלאכים. (תהלים מח, תשנז)

נכונו ללצים שפטים, אמר הקב"ה עד שלא בראתי את האדם התקנתי לו יסורין, לפי שאני יודע את יצרו כי יצר לב האדם רע מנעוריו, משל לעבד רע שהיה נמכר, הלך רבו לקנותו והיה יודע בו שהיה רע, לקח עמו כבלים ומגלבים, שאם יסרח יהא רודה אותו בהם, כיון שסרח הביא הכבלים וכבלו והגלבים והכהו, אמר לו העבד לא היית יודע שאני רע, למה לקחת אותי, אמר לו לפי שהייתי יודע שאתה רע התקנתי לך כבלים ומגלבים, שאם תסרח אני ארדה אותך... (משלי יט, תתקנח)

אמר רבי אבא כל המפנק את יצרו, שממתק את יצרו בנערותו, סופו להיות מותח עליו בזקנותו, מאי טעמא, מפנק מנוער עבדו, ואחריתו יהיה מנון. (שם כו, תתקסא)

ילקוט המכירי:

...אבל כל מי שדברי תורה נכנסין ומוצאין חדרי לב פנויין הן שרויין בתוכו, ואין יצר הרע שולט ביניהן, ואין אדם יכול להוציאן מתוכו, משל למלך בשר ודם שהיה מהלך במדבר ומצא שם טרקלין וחדרים פנויין ושרה בתוכן, כך יצר הרע, אם אינו מוצא דברי תורה שולט ביניהן, ואין אדם יכול להוציאו מתוכו. (משלי כד)

מדרש הגדול:

תנו רבנן, קשה יצרה שלעבודה זרה יותר מיצרה של עבירה, שלעבירה לפי הנאתו הוא עושה, אבל יצרה שלעבודה זרה עד שלוקח בניו ובנותיו ושורפן באש, לא לעזר ולא להועיל, והוא מראה לו שהוא טוב, אילו עד שחבול בעצמו והוא מראה לו טוב, שנאמר ויתגודדו כמשפטם בחרבות וברמחים עד שפך דם עליהם. יצרה של עבירה פעם שומע לו ופעם עומד בפניו, אבל יצרה שלעבודה זרה בכל יום הוא גדול ומתקשה. יצרה שלעבירה אינו עושה אלא בסתר וביחידי, אבל יצרה של עבודה זרה ברבים ובפרהסיא, וכן הוא אומר (ירמיה ז') האינך רואה מה המה עושים בערי יהודה ובחוצות ירושלים. יצרה שלעבירה אינה אלא על האיש העומד בחמאו, אבל אם הזקין ותשש כחו בטל ממנו, אבל יצרה שלעבודה זרה על הקטנים ועל הגדולים, על הנשים ועל האנשים, ואלמלי עמדו אבותינו והתפללו עליו לא היה העולם יכול לעמוד בו... (בראשית ד כו)

...וכי מאחר שהוא מצופה זהב מבית ומחוץ עץ למה לי, לומר לך, אלמלא יצר רע אין שבח לתלמיד חכם, אלא שבחן שכובשין יצרן יותר, וכן הוא אומר, ומושל ברוחו מלוכד עיר. (שמות כה יא)

אמר רבי יהושע בן קרחה, אילו הייתי עומד לפני הר סיני הייתי שואל כל צרכי מלפני הקב"ה, ואומר אני לו, עקור יצר הרע מבניך כשאמרת ליתן להן את התורה, ועוד אמר רבי יהושע בן קרחה, כשברא הקב"ה את עולמו תהה על יצר הרע, שנאמר מי יתן והיה לבבם זה להם, מלמד שהמקום מתאוה שיהיו ישראל עמלין בתורה... (דברים ד כד)

על לבבך, מכאן היה רבי יאשיה אומר, צריך אדם להשביע את יצרו, וכן את מוצא בכל מקום שהצדיקים משביעין את יצרן, באברהם הוא אומר (בראשית י"ד) הרימותי ידי אל ה' א-ל עליון... (שם ו ו)

...אמר רבי תנחום למה הדבר דומה, לסולם גדול ועטרה על ראשו, אמר המלך, כל מי שיעלה לראש הסולם הוא נוטל העטרה שעליו. עלה אחד עד שהגיע לשני עוקים ונפל, ועלה השני עד שהגיע לשלשה עוקים ונפל, וכן השלישי וכן הרביעי, אחד היה בו בינה, עלה שתים שלש עוקים התחילו רגליו להתמוטט, התחיל קורא אדוני המלך סעדני, אמר המלך אילו עשיתי לראשונים כך לא היו נופלים ומתים. הסולם זה יצר הרע, בא דור המבול וטעו ושטפם, וכן דור ההפלגה והסדומיים, אף דור שעשה את העגל בקש יצר הרע לשלוט בו, אלולא שעמד משה ונתפלל עליו... כך דוד בקש יצר הרע לשלט בו עד שנתפלל לפני הקב"ה, ואמר לפניו, רבון העולמים אל תמשכני עם רשעים (תהלים כ"ח), הראשונים לא קראו אותך, אבל אני (תהלים י"ז) קראתיך כי תעננו א-ל. (שם כט ט)

כי כשלת בעווניך (הושע י"ד), אמר רבי יצחק לצור גבוה שהוא נתון בפרשת דרכים, והיו העוברין והשבין נכשלין בו, אמר המלך סתתו בו קימעא עד שתבא השעה ואני מעבירו מן העולם, כך אמר הקב"ה, בני, יצר הרע הזה מכשול גדול לעולם, אלא סתתו בו קימעא קימעא עד שתבא השעה ואני מעבירו מן העולם... (שם ל א)

לקח טוב:

דבר אחר אחרי לבבכם מלמד ששני לבבות יש לאדם, יצר טוב ויצר רע, אבל לעתיד לבא לא יהא לאדם אלא יצר טוב בלבד, שנאמר (ישעיה ס"ו) וראיתם ושש לבכם, כל מקום שנאמר כלפי מעלה אינו אלא לב אחד, אבל בבני אדם שני לבבות. (במדבר שלח עמוד קיג)

ילקוט ראובני:

ויאמר אברם אל לוט וגו', אמר רבי יהודא הצדיקים מה הם עושים, אם בא לקטרוג יצר הרע נשמתו מסייעת אותו, שנאמר ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני וביניך, מה עושה הצדיק, הולך לבית המדרש קורא ושונה, ומקטרג ליצר הרע ואומר הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי, וסגיאי אית בעלמא דתוכל לון מן קדם דאבאישו עובדיהם, אם השמאל ואימינה אם אימין ואשמאיל, אף על פי שאדע שטוב עצתך אעשה היפך רצונך ותאותיך, באותו שעה שהוא רואה לא נעשית עצתו מה כתיב, ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן, לאותם הרשעים שלא יקטרגו עמו בשביל זה הדרך, ויפרדו איש מעל אחיו, ומה כתיב ביה, אברם כבד מאד במקנה בכל מעשים טובים. (בראשית לך)

ויגל את האבן וגו', ויגל תרין במסורה, ויגל את האבן, ויגל כבודו, מלמד שיש שמחה לאבן נגף בזמן שהצדיק מעבירה מעל פי הבאר, כתב בעל הפירוש שמחה לאבן ליצר הרע הוא אבן הנגף, בזמן שהצדיק מעביר מעל פי הבאר, הוא האדם שכופהו, שכן הוא מכוין לעשות רצון קונו, שיכפהו האדם ויעשה רצון קונו. (שם ויצא)

סוד תנוך אוזן ובהן יד ורגל, וסוד סימנים שמסר יעקב לרחל, דע כי יש ג' שרים גדולים מסטרא אחרא, והם עוררים את האדם לרדוף אחר תאות גופנים, א' מושבו על תנוך אוזן הימין, והוא הגדול, והבינוני על בוהן ידו הימנית, וקטן על רגל ימנית, ועל ידי נתינות לכהן מדם האשם על ג' מקומות האלו מסולקים מעליו טומאה שהוא רוח הטומאה מסטרא אחרא, וכן צריך ליתן מדם התרנגול הנשחט בערב יום הכפורים לכפרה על תנוך אוזן הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית, ובזה מסתלקים מעליו כל השרים המעוררים אותו לרדוף אחר תאות גופנים, וההם המעוררים הם הם המקטרגים, ובהסתלק מעליו ניצול מתובע וממקטרגים, ואין שום בית דין יכול לתבע עליו... (שם)

קדש לי כל בכור וגו', יצר הרע הוא ראשון ליציאה, והוא אדמוני שלוקח הזוהמא ושולט בפר וצריך פדיון... (שמות בא)

ויעש את מזבח הקטורת וגו', קטורת כל מאן דארח בההוא תננא אעביר מיניה זוהמא דיצר הרע, ולא הוי ליה אלא לבא חדא לאבוי דבשמיא, מבטל חרשין ומלין בישין מביתיה. המסתכל במילין דקטורת ישתזיב מכל חרשין דעלמא ומכל פגעים בישין ומהרהורא בישא ולא יתנזק כולא יומא, דלא יכיל סטרא אחרא לשלטא עלייהו, אית ליה חולקא בעלמא דאתי ובההוא עלמא, ויסתלק מותנא מיניה ומעלמא, וישתזיב מכל דינין דהאי עלמא מסטרין בישין... (שמות ויקהל)

כי יקום בקרבך נביא וגו', אמר רבי יהודה למה זכה יוסף למלכות ולאותו מעלה, לפי שכבש יצרו, דתנינן כל הכובש יצרו מלכותא דשמיא אחיל עליו, דאמר רבי אחא לא ברא הקב"ה ליצר הרע אלא לנסות לבני אדם בו, ומבעי ליה למנסיה לבני נשא, אין, דאמר רבי אחא מנא לן, מדכתיב כי יקום בקרבך נביא וגו' ובא האות והמופת וגו' כי מנסה ה' אלקיכם וגו'... (דברים ראה)

 

תרגום יונתן:

ואם לא תיטיב - ואין לא תיטיב עובדך בעלמא הדין ליום דינא רבא חטאך נטיר ועל תרע לבא רביע, ברם בידך מסרית רשותיה דיצרא בישא ואת תהוי שליט ביה בין למזכי בין למחטי. (בראשית ד ז)

...אעברו ית יצרא בישא מן לבכון ומן יד יתגלי לכון איקר שכינתא דה'. (ויקרא ט ו)

ויעדי ה' אלקיכון ית טפשות לבכון וית טפשות לבא בניכון ארום יבטל יצרא בישא מן עלמא ויברא יצרא טבא די ימלכינכון... (דברים ל ו)

זבח - כבוש ית יצרא בישא ויתחשב קדם ה' כנכסת תודתא... (תהלים נ יד)

זבובי מות - יצרא בישא דשכן על תרעי לבא היך כדבובא וגרים מותא בעלמא ומחבל שמא טבא. אם רוח המושל - אין יצרא בישא מתל בך אתרך טב לא תשבק, ארום פתגמוי אורייתא אתבריאו אסו בעלמא למשבק ולמנשי חובין. (קהלת י א וד)

חובת הלבבות:

אך הצורך המביא אל כל חלק מחלקי ההערה הוא, מפני שההערה התקועה בשכל נחלשת מג' פנים, התחייבנו לחזקה בהערה התוריה... ונטע הבורא יתברך בנפשו מדות וכחות יכסוף בהם לדברים כאשר יתנהג בם האדם יגדל בהם גופו ויתחזק על ישוב העולם הזה, וישאר המין האנושי על ענינו, ואם יפסדו אישיו. והמדה הזאת היא התאוה להנאות הגופיות, והיא כוללת כל מיני החי הגדל. והרכיב הבורא יתעלה בנפש האדם עוד מדות וכחות יכסוף בהם כאשר ישתמש בהם למאוס בעמידתו בעולם הזה ויחפוץ להפרד ממנו, והיא החכמה השלמה, ומפני שהיו ההנאות הגופיות קודמות אל נפש האדם מנעוריו, וצוותו בהם מתחלת ענינו חזק וגדול ונחוץ בם יותר, הגבירה מדת התאוה על שאר מדותיו, עד שגברה על השכל שנוצר עליו האדם, וטחה מראות עינו, ואבדו סימני חמודותיו, והוצרך האדם בעבור זה לדברים שהם חוץ לו לעמוד בהם כנגד מדתו המגונה... והוא השכל, והדברים ההם עניני התורה אשר הורה בהם הא-ל ברואיו דרך... (שער ג פרק ב)

...השני יועצים, האחד מהם הוא השכל המורה אותך מה שיש ברצון הא-ל, והשני תאותך אשר תשיאך ותסיתך במה שתקציף ה' אלקים בוראך בו... (שם פרק ט)

אבל מפסידי יחוד המעשה לאלקים הם שלשה דברים... והשלישי הרהור היצר ורמיזתו לאדם במה שיחבב עליו העולם הזה וירחקהו מדרך העולם הבא... (שער ה פרק ד)

...שאומר לך בן אדם ראוי לך לדעת, כי השונא הגדול שיש לך בעולם הוא יצרך הנמסך בכחות נפשך והמעורב במזג רוחך והמשתתף עמך בהנהגת חושיך הגופניים והרוחניים, המושל בסודות נפשך (במדות), וצפון חובך בעל עצתך בכל תנועותיך הנראות והנסתרות שתהיינה ברצונך, האורב לפתות פסיעותיך, ואתה ישן לו והוא ער לך, ואתה מתעלם ממנו, והוא אינו מתעלם ממך. לבש לך בגדי הידידות והאהבה לך, ונכנס בכלל נאמניך ואנשי עצתך, רץ אל רצונך כנראה מרמיזותיו וקריצותיו, והוא מורה אותך בחציו הממיתים לשרשך מארץ חיים.

ומן החזק שבשלוחיו אשר יורה אותך וילחם אותך בהם במצפון ענינך, שישתדל לספק עליך אמתתך ולשבש מה שנתברר לך, ולערבב את נפשך במחשבות כזבים וטענות שקרים, יטריד אותך בהם מתועלותיך, ויסלף עליך מה שנתברר לך מאמונתך ודתך. ואם תהיה נזהר ממנו ותזמין לו שלוחי שכלך להלחם אותו בהם ותסלק חציו מעליך, תנצל ותמלט ממנו בעזרת השי"ת, ואם תשליך עניניך אליו ותמשך אחר רצונו, לא ירף ממך עד שיאבדך בשני העולמים... על כן אל תטרידך מלחמת זולתו ממלחמתו, והחרב עם מי שהוא רחוק ממך, מן החרב עם מי שלא יפרד ממך, ודחות מי שלא יגיע אליך כי אם ברשות, מדחות מי שאינו שואל רשות בהמצאו עמך.

ואמרו על חסיד שפגע אנשים שבים ממלחמת אויבים ושללו שלל אחר מלחמה חזקה, אמר להם, שבתם מן המלחמה הקטנה שוללים שלל, התעתדו למלחמה הגדולה... אמר להם מלחמת היצר וחייליו. ומן התימא אחי, כי כל אויב שיש לך כשתנצח אותו פעם ושתים ירף ממך ולא יעלה על לבו להלחם בך לדעתו יתרון כחך על כחו, והוא מתיאש מנצוח אותך ומגבור עליך, אבל היצר אין מספיק לו ממך נצוח פעם ומאה פעמים, בין שינצח אותך בין שנצחתו, אם ינצח אותך ימיתך, ואם תנצחו פעם אחת יארוב לך כל ימיך לנצח אותך, כמו שאמרו רז"ל אל תאמין בעצמך עד יום מותך. ואינו מקיל בקטנה שבקטנות ענינך לנצח אותך בה, כדי שתהיה לו מדרגה לנצח אותך במה שלמעלה ממנה. ועל כן ראוי לך שתהיה נזהר ממנו, ואל תמלא ממשאלותיו מאומה, רק יגדל בעיניך המעט שבמעט מנצוחו והמצער מהתגברותו כדי שתהיה לך מדרגה אל מה שלמעלה ממנו, כי במהרה תהיה תשוקתו עליך, ולא יעמוד לפניך בעמדך כנגדו, כמו שכתוב (בראשית ד') ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו.

על כן אל יבהילך דברו ואם עצמו חייליו, כי עיקר כוונתו לאמת השקר, וכמה היא קרובה מפלתו ואבודו מהר אם תרגיש לחולשתו, וכמו שספר עליו החכם באמרו (קהלת ט') ומצא בה איש מסכן חכם, ספר על האדם בעיר קטנה מפני שהוא העולם הקטן, וספר על כלי גופו ומדות נפשו באנשים מעט, ומעטו אצלו כנגד גודל לב האדם ואורך מאוייו בעולם הזה וחסרון כחו והשגתו אותם. וספר על היצר בשר גדול לרוב חיילותיו ואנשיו וצבאותיו, ואמר וסבב אותה, מפני שהוא מקיף כל עניני האדם בנראהו ונסתרו, ואמר ובנה עליה מצודים גדולים לרוב הרהוריו הרעים ומקריו המגונים, שמשתדל להמית את האדם בהם. ומה שאמר ומצא בה איש מסכן חכם, רוצה לומר על השכל, מפני שאנשיו ועוזריו מעטים... ועם חולשתו כבר ספר מהירות תשוקת היצר אליו בהלחמו בו ושחזקתו מסתלקת מעל האדם בנקלה, כי המעט מן האמת ינצח הרבה מן השקר, כאשר מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך...

ותחלת מה שיספק אותך בו היצר, וישתדל לברר אותו אצלך הוא, שנפשך אין לה קיום מבלתי הגוף, ושהיא נפסדת בהפסד גופך, ושאין לה מציאות אחר המות בדמיונות שאינם מתקימות כשיתבונן בהם האדם, כדי שתהיה סבה לבקשת ההנאות הכלות והתאוות האובדות... ואם תתיעץ עם שכלך בזה ירחיק ממך הדעת הזאת בראיות שזכרו אותן הקדמונים, ובדברי הנביאים עליהם השלום. וכאשר יתייאש מספק אותך בזה, ישתדל לספק אותך בבורא יתברך, ויאמר לך כי העולם הזה אינו חדש ולא נברא, ולא סר כאשר הוא עתה, ואין דבר ממנו יותר ראוי להיות בורא מנברא... וכאשר יתייאש מספק הענין הזה עליך יפילך במיני שתוף, כמו דעת מניחי הריבוי... וכאשר יתברר לך כי הבורא יתברך אחד קדמון במה שקדם לנו יסורו כל אלו הספקות ממך.

וכאשר יתייאש ממך מפנים אלו ישתדל לפתותך מצד חיוב העבודה לבורא, ויאמר לך כי העבודה מן העובד לנעבד תהיה בעת צרכו אליו, והבורא יתברך איננו צריך לבריותיו ולא חסר לשום עבודה, ועבודתך לו אין לה טעם ולא פנים. וכאשר תשקיף בשכלך על מה שקדם בשער הבחינה לטובת האלקים עלינו, ובשער חיוב קבלת העבודה לאלקים בעבורה יסור הספק הזה.

וכאשר יתייאש מפתותך בפנים האלה ישתדל לספק עליך בענין הנבואה והנביאים ובתורה ובאופני אמיתותה וחיובה, ואם תעמוד כנגדו בשכלך ותלחם בו בטענות הקודמות בספר הזה יסורו כל הספקות מלבך.

וכאשר יתייאש ממך בענין הזה יספק אותך בקבלה, ויאמר לך כי המושכל והכתוב שניהם אמת, אך מה שאמרו חז"ל אינו עיקר ולא קבולו חובה. וכאשר תסתכל בשכלך תראה, כי המושכל והכתוב צריכין אל הקבלה צורך גדול, כי אין אחד מהם יכול להגמר מבלתי הקבלה... וכאשר תעמוד על כל זה יסור הספק ותתברר לך הידיעה המושכלת והמקובלת.

וכאשר יתייאש לפתותך מן הפנים האלה ישתדל בזה מצד הגמול והעונש, ויאמר כי אינם הולכים בעולם על דרך הצדק, ואלו היו הולכין על דרך הצדק לא היו מטיבין לרשע ומריעין לצדיק... וכאשר יתיאש היצר מגבור עלינו מן הפנים האלה יספק עלינו גמול העולם הבא ועונשו, וישתדל לערבב לשבש עלינו מצד מיעוט מציאותו מבואר בספק תורתנו ומעוט הראות ענינו בו. וכאשר נסתכל במה שיש בספרי שאר הנביאים מן הענין הזה, כמו והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה (קהלת י"ב), ועוד עם מה שיורו עליו דברי רז"ל ומה שיושג ממנו בדרך השכל תנוח נפשנו ותבטח בבירור חיוב הגמול והעונש בעולם הבא.

וכאשר יתייאש היצר מספק אותנו בכל מה שקדם זכרו, ישתדל לעצל אותנו במעשה העבודה, ויטרידנו בעניני עולמנו ממאכל ומשתה ומלבוש ומרכב וליהנות במיני ההנאות הגופיות. וכאשר נשמע אליו במזון אשר לא יתכן לעמוד בלתו, ייפה לנו המותרים שהם טפלה למזונות, ויחבב לנו השמחה והתענוג ולקנא בשרים ובאנשי עבודתם להדמות אליהם ולנהוג מנהגם, וללכת בחקיהם בבקשת התענוגים. וכאשר יראה חפצנו ורצוננו בה, יאמר שנס מתניך חשוף זרועך האיש הנפתה, והשתדל בכחך הגבר המוסת ועבוד העולם ועבוד אנשיו, ואולי תגיע לקצת מחפצך בו. ואל תתעסק במעשה ממעשי העולם, אלא מה שיהיה לך בו עזר על העולם הזה, ותהיה מרוצה בו לאנשיו ומנהיגיו. ואל תטריד לבך בדבר מן החכמות אלא מה שתתכבד בו אצל אנשי דורך, ותתרצה בו אל גדולי בני זמנך שר ושוטר וקצין ובעל מעלה בחכמת הלשון... ולמד לדבר עם כל כת מכתות בני אדם ואל תשתוק שלא תחשב אויל וכסיל, והנח שאר החכמות כי יגיעתם רבה ותועלתם מעוטה.

ונשיבהו כי המותרים אין צורך אליהם ובמה שאנו מעיינים בו מעניני מזונותינו מטרדת נפשותינו בהם די, ואם יתן לנו אלקים המותרים מבלי טרדת לבנו בהם ויגיעת מחשבותינו עליהם נוציאם במה שראוי להוציא ובמה שהדין נותן... ואם נשמע אליו בהם נצא ממדרגה אל מה שאחריה עד שיביאנו לאבדון בעולם הזה ובעולם הבא.

וזה הדמיון בחלק הראשון אשר יספק בו היצר את האדם כשיהיה חלק בחכמה ובדעת האלקים ותורתו, אבל אם יהיה האדם חכם בדעת אלקים ותורתו, ישתדל היצר להכניס ההפסד אליו והשבוש בחכמתו ובמעשהו מדרך הטענה והראיה מאיזה צד שיוכל מן המושכל והכתוב ומהמקובל, ויביא מופת על מה שיורה עליו מן המופתים המבהילים אשר אין הקדמותם אמיתיות ולא תולדותיהם מחוייבות. ואם יהיה שכלך זך וחכמתך חזקה בדרך המופת ואופני ההזהרה בו בעת הדברים והמחלוקת, תראה אופני טעות בראיתו ובמופתו ויתברר לך האמת... ואם תקצר דעתך מזה יהיה פתויו לך יותר חזק, וגברו עליך יותר מזדמן, ומשלו בך והקיפו אותך בנראך ובנסתרך יותר נחוץ, מפני שהוא בא עמך מצד החכמה ומנהיג אותך בדרך המופת אשר תנוח דעתך עליו. וכאשר יפתה את שכלך יטה מעליך ויעזר בו נגדך, מפני שאתה סומך עליו במה שמסתפק לך, ובוטח בו במה שלא תבין על ענינו. וכאשר ימשול עליך בעזרת השכל יעתיק אותך מן המדרגה ההיא שהיתה קרובה אל האמת ונסתרים בה פני השקר אל מה שאחריה, עד שיביאך אל מדרגה שנסתרים בה פני האמת, והיא השקר הגמור, וישרש אותך ויפילך ממדרגות הגמול בעולם הבא. ותהיה חכמתך לרעה לך, ושכלך סבה לאבדך... ונאמר כי החכמה כשמנהיגים אותה על דרכה תהיה רפואה לכל מדוה, וכשנוטים בה מנתיבתה תהיה מדוה כולל שאין לו רפואה ולא ארוכה, ועל כן נמשלה התורה לאש, כמו שכתוב (ירמיה כ"ג) הלא כה דברי כאש וגו', מפני שמאירה את העינים... ושורפת ביקודה מי שנוטה מנתיבתה... על כן הזהר שלא תטה אשוריך מדרך האבות ונתיב הראשונים אל הבדיאות, ותסמוך על שכלך ותתיחד בעצתך ותתבודד בסברתך...

וראוי עתה שנבאר מן החלק השני הזה דמיונים שילמדו מהם שאר הענינים ויזהר האדם מהם בע"ה כשידע אותם, כי אין ענין מעניני הטובה אלא אם יש לו פגע שיפסיד אותו, ומי שעמד על אופני הפגעים המפסידים את המעשים יוכל לדעת להזהר מהם, ומי שלא ידע כי אם הטוב לבדו לא ימלט לו ממנו דבר לרוב הפגעים המשיגים אותו. והיה אחד מן החסידים מצוה לתלמידיו למדו הרע תחלה להבדל ממנו, ואחר כך למדו הטוב ועשוהו...

ואם לא יוכל היצר לפתותך כשתעמוד על ביטולו... ישוב לפתותך ויאמר לך, כמה אני שמח בעניניך על אמונתך הטובה ולבך השלם לאלקים, כבר הגעת ממעלות החסד מה שלא הגיע אליו זולתך בדורך, ויש בו יותר מדאי מהודאתך לבורא על טובתך וחסדו, וראוי לך להנהיג עצמך גם כן לפרע קצת חובות בני אדם, כי כבר ידעת כי הם סבות תועלתך וחזקתך, וכבר נתברר לנו כי ברצותם אותך תהיה תפארתך, ובהתקצפם עליך יהיה חסרונך, על כן השתדל במה שיפיק רצונם ותמצא חן בעיניהם, כמו שאמרו רז"ל כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו. השב לו: ומה יועיל לי בהתרצות אל חלק כמוני, אשר אין ביכלתו להועיל לי ולא להזיק, ואמר הכתוב (ישעיה ב') חדלו לכם מן האדם וגו'. ואפילו אם היה חובה, איך אוכל לרצות כל בני דורי, ואין ביכלתי לרצות בני ביתי כל שכן זולתם. ומה שזכרת מדברי רז"ל בענין הזה, אינו מחייב להשתדל במשיכת רצון כל הבריות, כמו שכתוב (משלי ט"ז) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו... אבל שיהיה האדם החסיד משתדל וטורח במה שישבחוהו בני אדם על עבודתו לאלקים, אין זה ממנהגי החסידים...

וכאשר יתייאש היצר מפתותך בפנים האלה, ישתדל לפתותך מצד אהבת השבח והשם טוב בעולם הזה, ויאמר לך, שמח אני על עבודתך לאלקים עם בטחונך הטוב עליו והשבתך כל עניניך אליו, ושפנית לבך מתועלת הברואים מבלעדי הבורא ואתה הוא הבוטח באלקים באמת, ואין ראוי שתסתיר מבני אדם מה שאתה עליו מן החסידות, אבל הנכון לך כיון שמשלת בעצמך וגברת על תאותך שתראה מעשיך לבני אדם ותגלה להם לבך, ויהיה לך בזה בעולם הזה כבוד מהם וזכר טוב ושם טוב בתוכם, כמו שאמר הכתוב, (ישעיה נ"ו) ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב, ועוד שילמדו ממעשיך ותהיה נשכר עליהם. השב עליו, ומה יועילני שבח בני אדם והשם הטוב שיהיה לי בתוכם, עם ידיעתי בקצורי מה שאני חייב לבורא יתעלה ומה הנאתי בכבודם ואין להם יכולת להועילני ולא לדחות הנזק מעלי... ויעלה על דעתם כי אני חנף במעשי ולא אהיה ראוי אצלם אלא למאוס...

וכאשר יתייאש היצר מפתותך בפנים אלה, ישתדל לחבל את מעשיך בטרוד לבך בעולם הזה ובאנשיו, ובאורך מאוייך ושכחת קצך. וכאשר יראה כי אתה רוצה לפנות את לבך לעולמך הבא בתפלת חובה או רשות, או בעת שאתה קורא בתורה או לומד שום חכמה מחכמות האמונה והמוסר מבלבל אותך ומטריד לבך בדברי העולם בסחורות ומקח וממכר וריוח והפסד, ויאמר לך אחר כך יש לך לקבל עת הפנאי הזה בשמחה ושעת הבטלה הזאת אשר לא תוכל עליה בעת אחרת מפני רבות העסקים בה עליך, וחשוב עתה עם שותפך וברר מה שיש לך ומה שעליך ומה שקבלת מחובותיך ומה שנשאר לך... ואם לא יטרידך במה שזכרנו יעביר על לבך חידות ודברים ארוכים... ואם יהיה מאנשי החכמה והבינה יעביר על לבו ענין קשה מעניני החכמה ויטריד אותו בשאלה ותשובה ובקושיא ופירוק, ומה שנתעלם ממנו בעיון מה שהיה צריך לעיין בו, ומה שנשאר לו ללמד מן החכמה, ויחשוב עם נפשו לעסוק בו, ויטרידהו בזה בכל מעשה העבודה, ויפסיד עליו כפלים ממה שמתקן עליו... ואפשר שיבקש כפרת המקום בלשונו, והוא רץ במחשבתו ובמצפונו להמרותו, ומתחנן אליו באבריו, ופונה מעליו בלבו ובחובו...

וכאשר יתייאש היצר מפתותך מן הפנים האלה, ישתדל לפתותך בהנחת החונף, ויאמר לך לא יתכן שתהיה עבודתך לא-ל בלב שלם גמורה עד שתרחיק החונף ממך מעוטו ורובו, והרחקת החונף לבני אדם מעליך לא יתכן אלא בכסות כל מעשיך מהם ובהראות היפך מה שיש בלבך להם, וכאשר תתפלל תקצר ואל יראה ממך בה רצון ולא השתדלות, ושתרצה ללמד שום חכמה תתייחד לבדך ואל ידע בה זולתי הבורא, ואל תראה בך שום מדה טובה, והראה העצלה והכבדות במעשה העבודה, כדי שלא יצא לך שם בה ותפסיד שכרך, ואל תודיע חכמתך ואל תלמדה לזולתך, ואל יראה עליך סימן יראת שמים ולא אות מאותות העבודה שלא יכבדוך בני אדם בעבורם. ומהשלמת אופני זהירותך שתתרע לכל כתות בני אדם ותתנהג במנהגיהם ותלך בדרכיהם בענין דברי האמת והשחוק, ואל תשמר מן הכזב והשבועה והתחבר עמהם במאכל ובמשתה... ואם תשמע לו בזה ישלול ממך אמונתך ולא תרגיש. ואם תשיב עליו ותאמר לו כבר עזרת לאויבי בהלחמך בי והתחכמך לי להרוס כחי ולמהר מפלתי, ואיך אברח מן האש הקטנה אל הגדולה...

וכאשר יתייאש ממך מן הפנים האלה אשר זכרנו, ישליכך בים הספיקות מעניני ההכרח (שאין לאדם בחירה חפשית) והצדק. וכאשר יראה אותך מתעלם במעשה העבודה ונוטה אל דרך העבירות, ישתדל לברר אצלך ענין ההכרח בטענות חזקות מן הכתוב ומן הקבלה, כדי להרחיב האמתלאות עליך, ויאמר לך אילו רצה הבורא שתעבדהו, היה מכריחך בזה ומזרז אותך עליו, ולא היה אל מה שהוא גוזר, וכי תוכל לעמוד כנגד גזירותיו ולנצח דיניו?... ואם יראה אותך מתעסק במעשה מעניני העולם הזה ועסקיו יאמר לך הזהר מן העצלה והרפיון, ואל תסמוך על זולתך, כי הטוב והרע ביכלתך והמעשה וההנחה בכחך, השתדל בכחך וטרח בכל יכלתך תגיע אל מה שתתאוה מתענוגי העולם הזה, והזהר מסבת הפגעים בכל כחך המלט מהם... והוא מהפך הטענות פעם בהכרח ופעם בצדק ובבחירה, כפי מה שיאות לו לפתותך ולרפות ידיך. ואם תיקץ ותתן אל לבך מה שאמרו רז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, תשתדל בעניני התורה השתדלות מי שנתברר לו כי במעשיו יהיה לו גמול ועונש... ותתנהג בעניני העולם מנהג מי שנתברר לו כי קשר כל תנועותיו והתהפכות עניניו בגזירת הבורא יתעלה, והוא בטוח עליו בכולם.

וכאשר יתייאש היצר מפתותך מהפנים האלה אשר זכרנו, משתדל בזה מצד הגאוה והגאון ומיעוט הענוה. ויאמר כבר הגעת אל המעלות הגדולות שהגיעו אליהן החסידים והצדיקים באמונת לבבך ובמעשיך השלמים בעבודת האלקים, ואתה יחיד בדורך, וראוי לך להראות יתרונך עליהם במאוס אותם ובהפחיתם, ותזכור רעותיהם ותפרסם רוע לבבם ותכלימם ותוכיחם עד שישובו ויתחרטו. ואם תשיב עליו בזה ותאמר לו איך אמאס ואכלים מי שאינני יודע עניני לבבו ומצפונו לאלקים אם הוא בנראה ממנו נמאס, אפשר שאין מצפונו כנראהו. ואם הנביאים הכלימו והוכיחו בני דורם עשו ברשות הבורא שהיה משקיף על לבבם, אבל אין בכח חכמתי ודעתי לדעת מה שיש בלבבות ומצפונים... ועוד כשאטריד לבי לפקוד מומי בני אדם ולעיין במדותם הרעות, ימנעני זה מעיין בחסרוני ומעמוד על מומי עצמי שהוא יותר צורך לי ואני חייב בו יותר... אז ישבר היצר וינגף לפניך.

ואם לא יגיעך חציו במה שזכרנו, יארוב אותך בעתות הצלחתך ובצר לך, וכאשר יהיו עניניך הולכים כרצונך יאמר לך זה פרי השתדלותך ותחבולתך וחכמתך, על כן השתדל בעניני עולמך... ותעלה מעלה מעלה, וקבל הימים האלה בשמחה, כי עוד מעט מזער ויקרא בשמך ותענה אל מחשכי הקבר... ובצר לך יעביר על לבך טובת הרשעים וכו', ויאמר לא נכנס עליך ההפסד הזה, אלא מפני שדבקת בעבודת האלקים ובמצוותיו ואין ביכלתך לעמוד בזה מפני כובד משאו ודוחק תכליתו, ואילו היית מסיר הענין הזה מלבך היית שמח בעניניך כמו שאתה רואה עליו הרשעים... וכשהוא רואה שאתה מסכים לעשות מאומה ממעשה העבודה יגדיל עליך ענינו ויפחידך ממנו, ואם יהיה מענין הצום יאמר לך הזהר כי יחליש אותך ויחליאך... וכן בכל מין ממיני המצוות והחסדים ישתדל להפחידך והגדיל הענין בלבך כדי שתרפה ממנו... ואם תרגיש לזה ולדומה לו ממנו, השב עליו, כי כל צער שעבר עליך במה שקדם מימיך לא נשאר ממנו בך אות, ושכרו עומד לך לעולם לא יתם ולא יכלה. והמתענה כשיצום ביום ויאכל בלילה כאלו לא התענה וישוב אליו כחו וישאר לו שכרו שמור... אך ענין העבירות צריך שתשיב אל לבך ותעביר על מחשבתך חליפות הנאותיו, ותשאר חרפת המגונה מהם עליך, ועונשה בעולם הזה ובעולם הבא, אז יהיה היצר נגף לפניך...

וכאשר יאבד סברו ממך בפנים האלה, ועשית מה שהסכמת עליו ממעשה העבודה, ישתדל להכניס דאגות בלבך ולהתמיד עליך היגונים כדי שתתחרט על מה שקדם לך מן המעשה הטוב, וימנעך מן הגמול עליו ושיקבלהו הבורא ממך. ואם תעשה עבירה משתדל להכניס השמחה בלבך והששון במה שקדם לך, כדי שתתחזק בדבר ותחרץ עליו. ואם תרגיש תרמיותיו ותשים לבך למיני מצודותיו תהיה נזהר בהם ותעזר באלקים להנצל מהם... ואם תעמוד כנגדו בכל זה ולא יוכל לפתותך במה שזכרנו, ישתדל לך מצד חכמתך, ואם יראה ממך חריצות ללמוד החכמה יאמר לך, הלא יספיק לך מה שיספיק לגדולי דורך וזקניך ולדעת תורתך הנאמנה, הלא ידעת כי החכמה אין לה קץ ולא תכלית שים מגמתך אל עיקר האמונה ושורש התורה, ואחר כך למוד מה שתזדיין בו אצל בני אדם מענין השיר והמקצב וצפוני הדקדוק... וסמוך על אנשי הקבלה במה שתוכל לעמוד על ברורו, כאשר תסמך עליהם במה שהוא נמנע ממך. ואם לא תשמע לו ותשתדל ותתחזק יורה אותם בחצי הקנאה בחבירך, ואם יגיעו לחכמה מבלעדיך תטור אותם ותשתדל לתלות בהם מומים ולהפחיתם ולדבר בגנותם כאלו הם שללוך בינתך, ואם תחכם מבלעדיהם יפחתו בעיניך ליתרון בינתך ותשנאם לסכלותם ותראה זה לעמי הארץ ותתגאה לנפשך עד שתטעון שאתה יודע מה שאינך יודע, ויגבה רוחך מלמוד... ותהיה שולל ממוסרי החכמים באלקים ובתורתו...

ואם לא ישלם לו מה שכוון לפתותך בו בשער דעת האלקים ותורתו, ישתדל לפתותך בשער מעשי העבודה, וכשתעשה לאלקים מעשה יגדילהו וינשאהו בעיניך וישימך להתגאות בו ויקלה אנשי דורך אצלך ויקל אליך למאסם ולהכלימם, ואפשר שהם טובים ממך לפני האלקים. ואם יהיה בחבריך מי שיש לו יתרון עליך בעבודת הא-ל יסיתך היצר בו, ויאמר לך כל אשר יראה מהשתדלות זולתך בעבודה הוא חסרון נראה ממך, ולולא הוא היית נראה בעיני בני אדם צדיק מכל בני דורך, השיא עליו וקנא בו ושטום אותו וחקור על מומיו, ואם תוכל להוציא עליו דבר שקר כדי להפחית שמו אצל בני אדם עשה. אז תשיב עליו, ואיך אמאס מי שאהבו אלקים, די לי עצלותי לקיים עבודתו כמוהו, עד שאשטום מי שיעבדהו... (שם פרק ה)

והי"ד חשבון האדם עם נפשו בעת אהבתו ונטות נפשו וכלות רוחו אל כל מי ששוער ממנו שהוא אוהבו... שלא יטרידנו דבר מאהבתו ולא יניח לנפשו מאומה, אבל יוציאנה כלה במצותו ועבודתו... וכיון שנעשה זה לנברא חלש כמוהו, מה אנו חייבין מכפלי זה לבוראנו יתברך... הקץ אחי מן השינה הזאת, וגול מעל לבך את מסך יצרך אשר נסך עליך עד שהבדיל בינך ובין אור שכלך כעכביש אשר יארוג על מאור הבית, וכאשר יתמיד יעבה ויסתום עד שימנע הגעת אור השמש אל הבית. ובתחילת אריגתו הוא חלוש ודק מאד, וכל אשר יתמיד הדבר יחזק ויעבה, וכן מעשה היצר בלבבך, יהיה בתחלת ענינו חלוש מאד, לא ימנעך מראות האמיתיות, ואם תרגיש בו בעת ההיא ותגלהו מעל לבך, יקל עליך הדבר, ואם תקל בו ותתעלם ממנו יחזק מעשהו וימנע אור שכלך ממך, ויקשה לגלותו מעל הכרתך, על כן מהר להציל את נפשך והעזר באלקים לדחותו מעליך, וטרח והשתדל תאור באור החכמה ותראה אמיתת הדברים בעין לבך... (שער ח פרק ג)

...וחייבה החכמה נסות הנפש בגופות עפריות מקבלות הגידול והתוספת במצוע (באמצעות) המזונות הראוים להם והרכיב הבורא יתברך בנפשות האנושיות כח תאוה תכספנה בו למזון המוכן להם בעולם הזה להעמידם ולתקנם כל ימי חבורם, והרכיב בהן עוד כח אחר תכספנה בו למשגל להיות מן האיש תמורתו בעולם, ונתן הבורא יתברך לאדם שכר עליהם התענוג בהם. והפקיד עליו היצר להניע אותו אל המאכל והמשתה והמשגל ואל כל התענוגים והמנוחות אשר בהם תקנת גופו, כמו שאמר (קהלת ג') גם את העולם נתן בלבם וגו', וכאשר גבר היצר על השכל ונמשכה הנפש אליו ונטתה באדם אל הרבויים המביאים להפסדת ענינו והריסת גופו, ונצטרך בעבור זה למדת הפרישות מן התענוגים והמנוחות, כדי שישתוו עניניו ויהיו דבריו על הסדר בעולם הזה בלקיחת המזון ויהיה משובח עליו, כמו שאמר (תהלים קי"ב) טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט... ואין תקנת העולם שיהיו כל אנשיו נוהגים בפרישות, כי זה מביא לעזיבת ישוב העולם ולהפסק הזרע... כי הפרישות פינה מפינות (יסודות) העולם וצורך המדברים אליה כצרכם אל שאר החכמות והמלאכות אשר יתייחד בכל אחת מהם עם מבלתי עם אחר, כדי שיהנו בני אדם ותקח כל כת כפי צרכה והראוי לה, ואין תקנת העולם שיתייחדו כל אנשיו בחכמה אחת ולא במלאכה אחת... (שער ט פרק א)

...וכאשר הגיע היצר ברוב אנשי התורה אל מה שספרנו, נצטרכנו לעמוד כנגדו בפרישות המיוחדת אשר זכרנו גדריה בפתיחת השער הזה עד אשר תשיבם אל גדר הנכונה התוריית אשר בה תקנת האמונה והעולם. והיה בדין בעבור זה שיהיו באנשי התורה אנשים יחידים נושאים הפרישות המיוחדת ומקבלים תנאיה להועיל בה אנשי התורה עם פנות נפשותם ונטות מדותם אל התאוות הבהמיות עם היצר, ויהיו רופאים לאמונה ולנפשות יעלו ארוכה להם בעת נטותם מהמדות הטובות... (שם פרק ב)

רש"י:

ואליך תשוקתו - של חטאת, הוא יצר הרע תמיד שוקק ומתאוה להכשילך. (בראשית ד ז)

להוסיף לכם תבואותו... היה רבי עקיבא אומר, דברה תורה כנגד יצר הרע, שלא יאמר אדם הרי ארבע שנים אני מצטער בו חנם, לפיכך נאמר להוסיף לכם תבואתו. (ויקרא יט כה)

בני היצהר - יצר טוב, ויצר הרע מתהפך לטוב בזכות התורה. (זכריה ד יד)

בתחבולות - אם תלחם נגד היצר הרע בא בתחבולות, תשובה תפלה ותעניות. (משלי כ יח)

אם רעב שונאך - רז"ל פירשו על יצר הרע, אם אמר לך שרעב, משוך עצמך לבית המדרש והאכילהו מלחמה של תורה, כי גחלים אתה חותה - ושואב מהמדורה לתת על ראשו,ישלם - ישלימנו, שלא יתגבר עליך. (שם כה כא)

אבן עזרא:

ואתה תמשל בו - על הבל, ולאחרים על היצר... ואלה אמרו כי לפתח ביתך חטאתך רובצת והיא הולכת עמך, ויש אומר לפתח הפה. כטעם שמור פתחי פיך, והנכון שחטאת סמוך, ויצר לב האדם רובץ עמו וישוב אל משמעתך ברצונך, ויש בך כח למשל בו. (בראשית ד ז)

כי יצר לב האדם רע - התולדה שנוצרה לו. (שם ח כא)

רמב"ן:

הלא אם תיטיב - ...ואם לא תיטיב עמו בלבך תבואך רעה, כי לפתח ביתך חטאתך רובצת להכשילך בכל דרכיך, ואליך תשוקתו - שהוא ישתוקק להיות דבק בך כל הימים, אבל אתה תמשול בו אם תחפוץ, כי תיטיב דרכיך ותסירנו מעליך. הורהו על התשובה... (בראשית ד ז)

כי יצר לב האדם רע מנעוריו - מלמד עליהם זכות שיצירתם בתולדת רעה בימי הנעורים ולא בימי הזקנה, ואם כן אין להכות את כל חי מפני שני הטעמים האלה, וטעם המ"ם כי מתחלת הנעורים הוא בהם, כמו שאמר משננער לצאת ממעי אמו נתן בו יצר הרע, או יאמר כי מן הנעורים, כלומר מחמתם תהיה רעת היצר באדם, שהם יחטיאו אותו, ויש אומרים שהוא כמו בנעוריו... (שם ח כא)

ומל ה' אלקיך את לבבך - זהו שאמרו בא ליטהר מסייעין אותו, מבטיחך שתשוב אליו בכל לבבך... ונראה מן הכתובים ענין זה שאמר כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או רשע, וכל זמן התורה כך, כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב ובעונש כרצונם ברע. אבל לימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי, ולא יחפוץ בו כלל, והיא המילה הנזכרת כאן, כי החמדה והתאוה ערלה ללב, ומול הלב היא שלא יחמוד ולא יתאוה. וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות, ולא היה לו ברצונו דבר והפכו, כמו שפירשתי בסדר בראשית. וזה מה שאמר הכתוב בירמיה הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותיכם וגו', כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההמה נתתי תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, וזהו בטול היצר הרע ועשות הלב בטבעו מעשהו הראוי... וכן נאמר ביחזקאל ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחוקי תלכו, והלב החדש ירמוז לטבעו והרוח לחפץ ולרצון, וזהו שאמרו רבותינו והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהן חפץ, אלו ימות המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה, כי בימי המשיח לא יהיה באדם חפץ אבל יעשה בטבעו המעשה הראוי... (דברים ל ו, וראה עוד אדם-בחירה)

...ובא בספר ענין השטן, שהוא מלאך נברא להשטין ולהזיק, ואולי מאצילות כחו יבא לאדם שטנה וכו', ונתנו רז"ל חלקו אומת עשו והשעירים השדים המזיקים, וקראוהו מלאך המות שהוא אוספה בהכרח מעשה, וקראוהו יצר הרע, כי כחות הנפש המתאוה יפרדו ממנו, והוא הנפש שלהם. והנה כל דבר יעשה על ידי מלאך, וכמו שאמרו רז"ל בענין יהודה ותמר, רמז הקב"ה למלאך הממונה על התאוה, רוצה לומר התגברות הכח בגזרת עליון, כי לא היה טבעי... (איוב א א)

ראה עוד ערך יצר הטוב, שיר השירים.

רד"ק:

אם תיטיב שאת - ...רבי ברכיה בשם רבי שמעון בר אבא אמר, אשרי נשוי פשע (תהלים ל"ב), אשרי אדם שהוא גבוה מפשעו וחטאו, ולא פשעו גבור ממנו, לפתח - לפתחך יהיה חטאת רובץ, שתכשל בו תמיד בצאתך ובבואך, כלומר העון אשר עמך תכשל בו תמיד... חטאת - רוצה לומר הדבר הגורם החטאת, והוא יצר הרע והוא הנחש והוא השטן... ואליך תשוקתו - שיהיה שוקק תמיד אליך ומתאוה להכשילך... ואתה תמשל בו - הוא ימשל בך ויכשילך אם לא תסירנו מעליך, ואם תרצה אתה תמשל בו ותכניעו לפניך, ובזה הראה לו היכולת הנתונה בבחירה... (בראשית ד ז)

וכל יצר - הטוב והרע, ותאות מחשבת הלב נקראת יצר, כי הלב יוצר ופועל בלבו הענינים להוציאם למעשה... (שם ו ה)

כי יצר לב - קראו יצר, לפי שנוצר עמו. ואמר מנעוריו - כי יצר הרע הוא באדם קודם יצר הטוב, כי אין לו יצר הטוב בפועל עד שיגדל ויקנהו מעט מעט, כמו שאמר ואיש נבוב ילבב ועיר פרא אדם יוולד (איוב י"ד), האדם נולד נבוב בלא לב, כלומר בלא שכל, ואחר כך ילבב, כלומר קונה לב מעט מעט, וכיון שיצר לב האדם רע, כי כן ראיתי בחכמתי לברא אותו, כי כן צריך לפי טבע המציאות, הוא חוטא ברוב, ולפיכך לא אוסיף עוד להכות את כל חי בעבורו... (שם ח כא)

משנה תורה:

...והמבעיר גדישו של חברו או השורף דירתו חייב אף על פי שהוא משחית, מפני שכוונתו להנקם משונאו, והרי נתקררה דעתו ושככה חמתו, ונעשה כקורע על מתו בחמתו שהוא חייב, וכחובל בחבירו בשעת מריבה, שכל אלו מתקנים הן אצל יצרן הרע... (שבת יב א)

...אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו, או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו, אין זה אנוס ממנו, אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. (גרושין ב כ)

מורה נבוכים:

...כל זה המשך אחר הדמיון, אשר הוא גם כן יצר הרע באמת, כי כל חסרון בדבר או במדות הוא פועל הדמיון או נמשך אחר פעלו... (חלק ב פרק יב)

...ואחר כך זכר שזה השטן הוא משוטט בארץ ומתהלך בה, ואין בינו ובין העליונים יחס כלל, ואין לו שם מהלכים... ואחר כן זכר שזה התם והישר נתן ונמסר ביד השטן הזה, ושכל מה שחל עליו מן המכות והמקרים היה סבתו השטן... וראה אמרו בבני האלהים "להתייצב על ה'" בפעם ראשונה ושניה, אבל השטן אף על פי שבא בכללם ובתוכם בפעם ראשונה ושניה, לא אמר בו בראשונה להתייצב על ה', ובשניה אמר ויבא גם השטן בתוכם להתייצב על ה', והבן זה הענין והשתכל מה מאד נפלא... שענין להתייצב על ה' מורה על היותם נמצאים מוכרחים במצוותו לעשות מה שירצהו...

ומנפלאות זה המשל שהוא כאשר זכר שוט השטן בארץ בלבד ועשותו המעשים ההם, באר שהוא נמנע מלשלוט על הנפש, ושנתן לו שלטון על אלו הדברים הארציים כולם, ונבדל בינו ובין הנפש, כלומר שלא נתן לו רשות עליה, והוא אומרו אך את נפשו שמור. ושמע המאמר המועיל אשר זכרוהו החכמים שראויים להקרא חכמים באמת, אשר באר כל מסופק... אמר רבי שמעון בן לקיש, הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות... באר שכל הפעולות המיוחסות לכל אחד מאלו השלשה, כולם פועל דבר אחד...

ודע ששטן נגזר מגזרת שטה מעליו ועבור, רוצה לומר שהוא מענין הנטייה וסור מהדבר מפני שהוא המטה מדרך האמת בלא ספק, ויורינו בדרך התעות והשגיגה, ועל הענין ההוא גם כן נאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו. וכבר ידעת פרסום זה הדעת בתורתנו, רצוני לומר יצר טוב ויצר רע, ואומרם בשני יצריך, וכבר אמרו שיצר הרע יתחדש בבן אדם בעת לידתו, לפתח חטאת רובץ, וכמו שאמרה התורה מנעוריו, ושיצר טוב אמנם ימצא לו אחר שלמות שכלו, ולזה אמרו נקרא יצר רע מלך גדול... ואחר שבארו לך שיצר רע הוא השטן הוא מלאך בלא ספק, רוצים לומר שהוא גם כן יקרא מלאך מפני שהוא בתוך בני האלהים, ויהיה גם כן יצר טוב מלאך באמת, אם כן זה הענין המפורסם בדברי חכמים ז"ל, שכל אדם נלוו אליו שני מלאכים אחד מימינו ואחד משמאלו, הם יצר טוב ויצר רע... (חלק ג פרק כב)

ספר חסידים:

הזהר ושמור נפשך פן תלכד ברשותו של יצר הרע המדיחך מארץ החיים והמשיאך לדבר עבירה קטנה למשוך לבך לגדולה, השפילהו והכניעהו להמסר בידך, ואתה לא תהיה נמסר בידו, פן יביאך לבאר שחת באש לו נופח. ולא יהיה יצרך הרע נמסר בידך, אם לא על ידי תשובה לבוראך, ולהרחיקך מבשר תאוה... (ל)

...הן כל אלה יפעל א-ל פעמים שלש עם גבר (איוב ל"ג), כיון ששמר אדם עצמו מן העבירה וכפה יצרו פעם ראשונה שניה ושלישית, מכאן ואילך הקב"ה שומרו. (צג)

...יצר הרע טוב לצדיק, שרואה שהרשע מערים ערמה למצא תאות נפשו לשעה אחת, והוא פעמים משים נפשו בסכנה בעבור תאות נפשו בפעם אחת, כגון הלסטים והגנבים והנואפים על ספק, ואני בעבור הקב"ה שנותן לאוהביו תאות נפשם לעתיד לבא לעולמי עולמים הנאות מכל הנאות הללו על אחת כמה וכמה שיש לו להערים. ואילו היה יצר האדם יצר טוב מתגבר עליו לעשות טובה כמו שמתגבר יצר הרע לתאות בשרו לכבודו, אז היה מערים בכל עומק לעשות לו חפצי שמים... הרי יצר הרע טוב לאדם, שאלו לא היה יצר הרע שולט על האדם מה שכרו אשר יקבל על הטובה, עתה שיצרו מתגבר עליו וכופפו בעבור הקב"ה, הרי יש לו שכר טוב, ולרשעים יצר טוב רע להם, אילו לא טעמו יצר טוב היו יכולים לאמר לא ידענו מה טיבו.

כשיבא לידך שום דבר שלא ברצון הקב"ה, ומפני הבושה אתה מונע אותו שקשה לעשות, או שיש לך יצר הרע שמתגבר עליך לעבור או לעשות, תחשוב אילו היית בשעת השמד הרי היו לך כל היסורים או מות בעבור הבורא... וכל שכן זה הדבר שאינו כל כך גדול, שמתגבר עליך יצרך. ומקבל שכר טוב מה שאדם כופף את יצרו יותר ממאה מצוות שאין יצרו מסיתו ותוקפו ודחקו עליה, שהרי אמרו אין שכר על המצוות שיעשו לעתיד לבא... לפיכך טוב יותר לעשות אותו דבר שיצר הרע התגבר עליו ומכניע את יצרו בעבודת הבורא, משאר מצוות שאין יצר הרע חושש בהן... (קנה)

שלשה יצרים רעים הם הלוחצים את האדם על דבר האשה, שנאמר (הושע ז' ד') כולם מנאפים כמו תנור בוערה מאופה, כי קרבו כתנור לבם וגו' (שם שם ו'), כולם יחמו כתנור (שם שם ז'). ג' תנורים בפרשה, ג' יצרים על האשה לראות וליראות, יצר הרהור של תאוה, וחימוד של חימום, ויצר לב בוער ולא יכבה, שהלב חושב כל שעה אחר האשה ומשתגע אחריה עד שיהא אצלה, וזהו קשה מכולם. יש שנעשה על ידי כשפים, ואפילו לא ראה אותה מעולם, ומה שאמרו חכמים אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות, זה יצר חימוד של חימום התאוה, אבל יצר שהלב בוער אחר אשה בלא ראיה, ענין זה כאדם המשתגע וכאשה מעוברת שמתאוה לאכל שום דבר, ויומם ולילה היא מהרהרת אחר אותו דבר, ושוכחת שאר דברים בעבור זה... ויש בלא כישוף... (קעב)

...שלשה מיני יצר הרע הם, השנים בין בזקן בין בבחור, והשלישי נוהג רק בבחור. אלו הם, אדם מתאוה לראות, ואף אם יחפוץ לעצום עיניו מראות עליה לא יוכל ויראה בעל כרחו, והשני אדם בוער כתנור אש אחריה ולא יוכל להסירה מדעתו, אלו נוהגים בין בבחור בין בזקן, והשלישי נוהג רק בבחור, שמתאוה שתתקשה אמתו... יצר הרע דומה לחיכוך, אם יחכך בשרו יעלה שחין, ואם יעצור ויסבול לא יעלה. (קעג)

אמר רבי יהודה אין היחיד מסגף עצמו בתענית שמא יצטרך לבריות, אבל אדם שיצרו מתגבר עליו יסגף עצמו להכניע יצרו... (תריז)

מעשה שבאו בחורים מארץ מרחקים לפני רב אחד, נתן להם חדרים וקבע להם כלי מלא מים אצל מטות של כל אחד מהם... אמר להם אין אתם מלאכים, כשיגבר יצרכם עליכם הרי יצר יכלה מכם, כי אין דבר שמבטל יצר כמו מים קרים, תשבו עד שיכלה יצרכם, והרי תורתכם טהורה... (תתקצב)

 

רבינו יונה:

החמישית באחור תקון הנפש, היצר הולך ומתגבר ומקשה לבו, ויקשה עליו לתקן נפשו אחר כן, ואמרו רז"ל כאשר היצר קשור בעבירה ידמה כענין המינות ולא תשיג ידו לטהרתו, ואמרו במוסרים ההרגל על כל דבר שלטון. (שערי תשובה שער ב ל)

רבינו בחיי:

וכי תאוה הוא - כוונתו היתה להשכיל, כי כולו היה שכלי... והשכל הכריחו לבא לאכול מה שהקב"ה מנע ממנו, וכוונתו היתה כדי להשכיל, מכל מקום עבר על רצון בוראו ומצותו, כי כשם שהשכל היה נותן לו שהעץ נחמד להשכיל, היה לו להשכיל שאין ראוי לעבור על מצות אדון הכל. והכונה שעדיין לא נוצר יצר הרע שהיה בו, שהרי כלו שכלי בלא יצר הרע, אלא שיצר הרע פתהו והטעהו באמצעות חוה, אבל אחרי אכלו מן הפרי נתחדש בתאוה אחרת ונתלבש בה, והוא תאות המשגל שגרמה לו אכילתו, והוא יצרא דעבירה שנכנס בו שלא היה לו מתחלה. ואל יקשה עליך לומר והלא הנכשלים בחטאים והעוברים על ברית מצד יצר הרע הוא, ואם כן מי הביאו לעבור והוא כלו שכלי בלא יצר הרע, שהרי מדה זו גם בשכלים תמצאנה, שאף על פי שאין בהם יצר הרע, הרי הם נוטים לפעמים מן הדרך הראוי, וכידוע במלאכי סדום... (בראשית ג ו)

ואליך תשוקתו - ...של יצר הרע, ואתה תמשל בו - אם תרצה, ביצר הטוב, והוא שאמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ט') ומלט הוא את העיר בחכמתו... קרא גוף האדם עיר קטנה, כי כן נקרא עולם קטן, ואנשים בה מעט, הם חמדות הגוף ונפש המתאוה, וקראן מעט, לפי שהתאוות רבות והשגתו אותן מעט. ומלך גדול הוא יצר הרע, שיש לו עוזרים הרבה, והם כחות התאוות כמלך שרבו חיילותיו, וסבב אותה, על שם שהוא מקיף את הגוף מבית ומחוץ במחשבות רעות ובמעשים רעים, והם המצודים הגדולים שבהם נכשל האדם, איש מסכן חכם הוא היצר הטוב, והוא השכל, וקראו מסכן, לפי שעוזריו מועטים, והכל כנגדו והכל שונאים אותו... שעם היות יצר הרע מלך גדול ויש לו עוזרים הרבה, כיון שאין עקר פעולותיו כי אם לאמת השקר ולשקר האמת, הנה נפילתו קרובה ביד המסכן החכם, לפי שמעט מן האמת ינצח הרבה מן השקר, כשם שמעט מן האור ינצח הרבה מן החושך... (שם ד ו)

ובכתה - ...ועל דרך השכל יש בפרשה זו התעוררות ורמז על יצר הרע, כי היצר הרע משטין האדם ומחטיאו תמיד, ובא אליו בדמיון אשת יפת תאר, להטעותו ולהכשילו בכל תאוות העולם, וזהו לשון רז"ל שאמרו, לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, ביארו לנו, כי ענין פרשה זו של יפת תואר רמז הוא אל יצר הרע, ומה תקנתו של אדם שינצל מנזקו, שיסיר כחו הקשה מעליו הסרה גמורה, זהו וגלחה את ראשה, ששערותיו של אדם הם כחו, וכענין שכתוב (שופטים ט"ז) אם גלחתי וסר ממני כחי... ומה יעשה עוד שיחשב במעלתו של אדם הראשון קודם שחטא, שהיה מלבושו צפורן, זהו ועשתה את צפרניה, כלומר שתהיה אותה מעלה גדולה בעיניו, ובזה יסיר שמלת שביה שהם בגדים נאים, כלומר יסיר התאוות הגשמיות וימאס בהן, ולא יקח מהן אלא מה שהוא מותר... (דברים כא יג)

אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח, כי מרפא יניח חטאים גדולים. יזהיר הכתוב הזה על האדם שלא ימשך אחר יצר הרע, וגם אם יפתנו וישיאנו בהבליו שלא ישמע ממנו... והטעם בזה, כי הוא המולך בארץ ומושל בכל בעלי חיים שבשפלים, והוא כח ניתן באדם ממעי אמו, ועליו נאמר לפתח חטאת רובץ... וידוע כי הנזקים הבאים מיצר הרע דומין לנזק הצרעת והאש, שהוא מתחיל בדבר מועט ומתפשט הרבה, וכן היצר, מתוך שישמע לו אדם בעבירה קלה, יבא מן הקלה לחמורה, עד שיביאנו לעבד עבודה זרה... אם רוח המושל - או יקרא רוח ליצר הרע, והכח שהוא נאצל משם יקראנו מושל, והוא הכח העליון שהוא נפש הגלגל ששמו מאדים... וביאור הכתוב אם ירצה היצר להתגבר עליך ולהטרידך מעשות מה שראוי, מקומך אל תנח, אל תנח עצמך מלעסוק בתורה וענינים הטובים שהיית מתעסק בהם, כי אז יגבר שכלך על התאוה הגופנית ותנצח ליצרך... או אל תניח עבודת הקב"ה שהוא מקומו של עולם, אבל צריך שתתחזק בעבודת השי"ת ושתתרפה בעבודת היצר. יצטרך האדם ליזהר מיצר הרע הרבה, וכל שכן באיסור הערוה... ולפי שהנחש היה כלי ליצר הרע להטעות את חוה, לכך דרשו רז"ל שאין לנחש רפואה לעתיד לבא...

כל מי שהוא זהיר בעבודת השי"ת בלב שלם יהיה כח בידו להשמר מיצר הרע, שהוא כח המות, ולא יהיה נמסר בידו כלל, אלא כח המות יהיה נמסר בידו, שכן מצינו בחכמי התלמוד שהיה מלאך המות מתאכסן עמהם... עד שלא היה כח ביד מלאך המות להמית... (כד הקמח יצר הרע)

ואל תאמין בעצמך עד יום מותך, כלומר לא תסמוך על חכמתך ועל אמונתך שלא תכשל, שכל זמן שאתה עומד בחיים יצר הרע הוא אורב לך להחטיאך, ואין לך אויב כמוהו, שהאויב אם נלחם עמך ונצחתו פעמים שלש יזניחך לעד ולא ישוב עוד, לפי שנתייאש כאשר נתנצח, אבל יצר הרע אף אם נצחת מאה פעמים לא יתייאש לעולם ולא ירפה ממך אפילו לרגע... (פרקי אבות ב ה)

איזהו גבור הכובש את יצרו, כלומר אי זהו גבור בגבורת הנפש, הכובש את יצרו, לפי שיצר הרע מתכוין להחטיא את האדם ולמרוד בהקב"ה, והוא ענין חזק נאצל מכח חזק ועז, נרמז בסוד עזאזל, על כן יצטרך האדם להיות גבור בגבורת הנפש, יתגבר עליו ויכבשנו וילחם כנגדו... (שם ד א)

חזקוני:

מנעוריו - משננער לצאת, שאין יצר הרע אלא לדבר חסר ומבקש למלאות חסרון תאותו, ולא שייך למלאות חסרון רק באשר הוא שלם במה ויש באותו שלמות חסרון, אבל דבר שאין לו מציאות בשלימות, כמו בבטן אמו והוא מתנועע אל שיהיה נשלם, מאין לו יצר הרע למלאות חסרון, והרי ראוי להיות בלתי שלם. אבל כשיצא ונשלם בדבר של מה מבקש למלאות חסרון, והיצר הרע גם כן מתגרה בדבר שהוא שלם מה. ומה שאמרו ביומא זורו רשעים מבטן מרחם, רוצה לומר שיצרו הרע נכנס בו, ובבטן אמו אפשר לו לעשות מעשה רע, ואין לו יצר הרע, רק שפועל כך בטבעו לפי שהוא רשע מבטן, וכן בצדיק אומר בטרם תצא מבטן ידעתיך, אינו רוצה לומר שעושה דבר בכונה ורצון, שהרי אמרו אין יצר הטוב נכנס באדם רק עד י"ג שנה, אלא על כרחך יצר טוב ויצר הרע נקרא המחשבה שנכסף לטוב או לרע, וזו לא תכנס בו קודם שיצא לאויר העולם, ומה שעושה בבטן אין זה יצר הרע, אלא שנמשך כטבע הרשע לרשעות וכו', וזה לא יקרא יצר הרע. (בראשית ח כא)

מאירי:

תאוה נהיה - הוה ומתחדשת באדם מעת הוולדו, שיצר הרע תקוע בלב האדם משעה שנולד, והיא ערבה מאד לנפש וקשה לפרש ממנה, או נהיה לשון שבירה, שהתאוה הנשברת תערב ותכשר לנפש המשכלת, והכסילים יתרחקו ממנה. (משלי יג יח)

ואמר כי שבע תועבות בלבו, רוצה בו על דעת קצת מפרשים ששבעה כחות יוצאים מצדו כלם לשכים ולצנינים עוזרים לרעה, והם שבע הכחות אשר למרגיש, ומצד הראות לעין פעולת הכח הנזכר אשר התאוה להשיג הנאה היוצאת מכל אחד מהם בא הרמז אל זה הכח, והוא אמרו שבע יפול צדיק וקם, רוצה בו, שאם לפעמים יפול הצדיק ברשת אלו השבעה לפי הצורך ההכרחי על צד מה שיחייב הטבע חיוב אין מפלט ממנו, רוצה לומר שלא ימשך אחריהם לצורך הנאה, רק לפי צורך עמידת גופו אין רע בזה... ואמנם הזהיר שלא להתמיד בזה... ומפני זה אמרו ז"ל מי שעושה דברי תורה עיקר ודרך ארץ טפל, עושין אותו עיקר לעולם הבא... (משיב נפש מאמר ב פרק ט)

בעל הטורים:

מנעוריו - ג' במסורת, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, איש מלחמה מנעוריו, שאנן מואב מנעוריו, שמנעוריו צריך אדם להלחם עם יצר הרע, ואם יגבר עליו ונצחו שאנן הוא מנעוריו... (בראשית ח כא)

לא תעשה חמץ - לפי שיצר הרע דומה לשאור, ומטעם זה גם כן הזהיר על הדבש, שיצר הרע מתוק לאדם כדבש. (ויקרא ג יא)

דרשות הר"ן:

...באמרו מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו', ומן הנראה שזו היא המדרגה הגדולה שיוכל האדם להשיג, ואם כן אין ספק שטבע האדם איננו נוטה אליה אבל חולק ומנגד אליה מאד. וזה מוכח מן הפסוקים מדברי סופרים ומן הנראה לעין, שזה אמר הכתוב כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ואמר דוד כי הוא ידע יצרנו וגו'... הנה מפורש בכאן שגם אותם שרצונם לכבד את המדרגה העליונה אבל חולק עליה הרבה... אבל מה שרוב בני אדם אינם מגיעים לזאת המעלה הוא מענין שהגעתו דבר קשה מאד מצד אחד, והוא מפני התנגדות הכח האחד הנטוע באדם, שהוא פונה לצד המטה, ויש לו שם נטיה טבעית היפך הכח השכלי, והוא הדמיון אשר באדם, כי זה הכח פונה לעולם אל התאוות אשר ישתתף האדם בהם עם הבהמה, והחושים כולם נשמעים יותר לזה הכח מאשר נשמעים לשכלו. וזה לג' סבות, אחד מצד הדמיון שביניהם, שהדמיון והחושים כולם כחות גשמיות, והשכל עצם בלתי גשמי, והסבה השניה שהדברים המדומים שתחת ממשלת הדמיון מוחשים ונגלים, והדברים המושכלים נעלמים. והסבה השלישית מפני הקדמת ממשלתו בזמן, כי התינוק מעת לידתו מושל דמיונו בחושיו, ואין השכל מנהיג אותם עד שיעמוד על דעתו... וקורה אם כן לחושים כמו שיקרה לאנשים סכלים, מנהיג אותם זמן רב מנהיג סכל אשר מצד שהורגלה עליהם הנהגתו שבה עליהם טבע, ולא יאותו למנהיג אחר שלם שינהיגם...

אבל הדמיון אינו כן, כי להשתנות מושגיו ישתנה גם הוא עמהם, וישתנה גם כן מצד השתנות חושיו, כי כפי שיחלשו ויחזקו כן יחלשו ויחזקו גם כן הדמיון ותאות החושיות. ולזה יתחזק הדמיון בשני הבחרות, ויטריד השכל יותר משיטרידהו בימי הזקנה, ונראה שלזה כיוונו רז"ל באותה ששנינו בסוף קנים, רבי שמעון בן עקשיא אומר, זקני עם הארץ כל זמן שמזקינים דעתם מטרפת עליהם... אבל זקני תורה כל זמן שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם, שנאמר בישישים חכמה וגו'... שזקני תורה אשר בבחרותם הניחו תאוות העולם ובחרו הדרך הטובה, כל זמן שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם, כלומר מתפייסים ודעתם נוחה במה שהסכימו עליו, כי בבחרותם אי אפשר שלא יניעם בחרותם לפעמים אליהם, אף על פי ששכלם מונעם מתאוות העולם... (דרוש י)

ספר העקרים:

...ובעבור זה נכתב כל הספור ההוא שקרה לאדם עם הנחש וחוה, כדי שיהיה לו רמז על מה שיקרה לו בעולם הזה, שהנחש הנקרא בלשון רז"ל סמאל, הוא יצר הרע המטריד את האדם באמצעות האשה מהשיג את שלמותו, והוא הגורם להיות מגורש מגן עדן... (מאמר א פרק יא)

...והרע אינו מכוון כוונה ראשונה, אבל אמנם יתחדש במקרה, כמו העונש והמוסר המגיע מן האב לבן, כי הוא רע מגיע בעבור הטוב, לא על הכוונה הראשונה, כי אחר שהיו במציאות טובות, אי אפשר שימצאו מבלעדי שימצא בהם רע מעט מעורב, כמציאות האדם אשר הוא מורכב מנפש מדברת ונפש בהמית שהם יצר טוב ויצר הרע, והושם בו היצר טוב להשארות האיש במה שאפשר, שזהו השארות הנפש, והיצר הרע הושם להשארות המין, אשר אי אפשר שימצא האדם זולתו, גזרה החכמה העליונה שראוי שימצא מטוב הרב ואף עם יעורב בו רע מעט, כי הדעת נותנת שמציאות הטוב הרב עם הרע המועט יותר נבחר מהעדר הטוב הרב בעבור הרע המועט... (מאמר ב פרק יג)

...ולפי שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומפתה אותו לחטא, כמו שכבר העיד על זה שלמה המלך ע"ה בספר קהלת, כי כשמזכיר דברי יצר הרע ופתוייו מגיד איך הוא מפתה ומסית האדם בשפת חלקות מעט מעט עד שמוציאו לתרבות רעה, שבתחלה אומר לו לך אכול בשמחה לחמך וגו' (קהלת ט'), שאלו הן דברי יצר הרע לפי קשר הפסוקים שלמעלה, והוא מדבר עם הבעל תשובה... ואין לך חסיד בעולם שלא יתפתה לדבריו הללו, שאינו נראה שיהיה בהם מכשול עוון, וכשהאדם נשמע לו בזה יוסיף לומר לו בכל עת יהיו בגדיך לבנים, כלומר שיהיה מסולסל ונאה, ואחר ששמע לו גם בזה שאין בזה עוון אשר יחטא, יוסיף עוד לומר לו ראה חיים עם אשה אשה אהבת, ואחר שהגיע לאותה מדרגה להשמע עליו בדברים הללו אף על פי שהם דברים המותרין, לא ישקוט עד שמוסיף עליו ומביאו לכפור בעיקר, ולומר לית דין ולית דיין ולית חשבון, ואומר לו כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה, ומביא ראיה לדבריו, כשאומר לו שבתי וראה תחת השמש, כי לא לקלים המרוץ וגו', וגם לא לחכמים לחם וגו', כי עת ופגע יקרה את כולם. ובדברים הללו וכיוצא בהם מטה את האדם מדרך הישרה ומוליכו בדרך רעה, כשמראה את עצמו כרוצה בתועלת האדם ומקנא בעדו וחושש לכבודו, כמו שעשה בתחלת היצירה לחוה... לפיכך אי אפשר לאדם שלא יחטא בפועל אם מעט ואם הרבה, והחוטא אי אפשר לו שלא יכשל במחשבה כנגד אחד מעקרי הדת... (מאמר ד פרק כח)

עקדה:

וזה שאמרו ז' שמות ליצר הרע, (סכה נ"ב) הקב"ה קראו רע, משה ערל וכו', רוצה לומר שנחלש כח היצר הרע ונתקן עד היום האחרון בו נצפן לגמרי... (בראשית ז א)

...ומה שאמר כי מי נח זאת לי (ישעיה נ"ד), רוצה לומר כמו שהעברתי אז סבת החטא הכולל על ידי היראה וההכנעה בלב האדם, כן יהיה לעתיד לבא מצד ההכנעה וההרתעה העצומה שעל ידי התלאות והצרות האדירים של ימי הגלות הקשים ממי המבול, וממראה עיניהם בהפלגת הנסים וחזרת אור פניו יתברך אליהם יוטבע טבע אמונה בלבם ויראה, עד שלא תהיה אפשרות להכרעת רוע הבחירה, וכאילו בטל מהם יצר הרע... (שם ט יג)

...ויש מלחמה יותר נסתרת ומסוכנת, התקוממות התכונות ורוע הפעולות, כקנאה תאוה חמדה כילות וכו' המרימות יד בשכל, שענינם יוכל יוכר על ידי העצב שבאדם, ורופא הנפשות היודע ברפואתה צריך להיות יותר חכם מהקודם... וכן יתנהג עם יצרו יכנע לפניו מעט כדי לפשרו, ויתחזק שיהיו התאוות דברים המובאים לו, ולא אתה המובא אליהם... (דברים כא כ)

ראה עוד ערך יצר הטוב, דברים ד כב.

מהר"י יעב"ץ:

כי היצר בתחלתו מפתה האדם באומרו מעביר ראשון ראשון, ואחר שנתמלא עבירות אומר שלא תספיק תשובה... (אבות ב יב)

...ויתכן כי בא לומר שהמונע האמיתי מן העבירות הוא השתדלות בדברי תורה, כי כל שלבו פנוי מן התורה, אי אפשר לו להנצל מן החטא, ולכן קרא לבטלנים לצים. והנה הסבות אשר יחייבו את האדם להמשך אחר העבירות הם ג', א' כי התאוה נטועה בלב האדם, כאומרו (בראשית ח') כי יצר לב האדם רע מנעוריו, הב' שיערבו לו העבירות, לא כן התורה והמצוות, הג' כי תאות היצר רבה ועוזריו עצומים, כמו שהמשילו שלמה ע"ה למלך זקן וכסיל, וכאשר יסלק האדם שני המונעים זה השלישי קל מהרה יסתלק, כי מעט מן האמת ינצח הרבה מן השקר, כמו שמעט מן האור יבריח הרבה מן החושך... (שם ג ג)

שהוא א-ל, יאמר כי הסבה אשר רצה השי"ת שימותו הנולדים ויחיו אחר כך, כדי שיתפרסם לכל שהוא א-ל, שאם היו האנשים נצחיים לא היו מכירים אלקותו של חי העולמים, אמרו ז"ל שאמר הנחש, (בראשית ג') והייתם כאלקים יוצרי עולמות... וקל וחומר, ומה עכשו שאנו מתים משתחוה כל אחד לאלוה שבגופו, שנאמר (תהלים פ"א) לא יהיה בך א-ל זר, והוא היצר הרע, והראיה שלא אמר לא יהיה לך, אם היינו חיים לעד לא כל שכן... (שם ד כז)

...והתשובה כי יצר הטוב והרע מתקוטטים זה עם זה כשני אויבים, וכשאחד מהם קרוב להיות מנוצח יתחזק על עמדו בראותו כי כלתה עליו הרעה. והלא בטבעו של עולם הוא, כי הנר בהיותו קרוב לכבות מתחזק אורו, והרבה מן האנשים בעת פטירתם יתחזקו וידברו דברים טובים כאילו הם בריאים, וכבר הרגישו זה העולם ולא יחושו לו, ולזה היה קרוב מאד להיות הכהן בעל קרי, וכבר אמרו ז"ל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, כי יצרו של אדם גדול מצומצם, כי לא יניחהו להתפשט, והוא אצלו כחרב היוצאה מנרתקה, דמיון חום השמש היוצא ביום המעונן, כי הוא מתצמצם, ואילו היה מתפשט לא היה חומו כל כך, אבל הרשעים מניחים את יצרם להתפשט בכל גופם לרוחה, ואינם תאבים כל כך לחטא גם אם עונותיהם מרובים, כי אין יראת השי"ת נגד עיניהם כלל, והצדיק מושל ביצרו כגבור, כאומרו (שמואל ב' כ"ג) צדיק מושל יראת אלקים, ומכאן תעמוד על מאמרם ז"ל רשעים נדמה להם כחוט השערה וצדיקים נדמה להם כהר גבוה ותלול. (שם ה ד)

בחנני ה' ונסני - ...ועל זה אמר דוד הסתרת פניך הייתי נבהל (תהלים ל'), אמר מודה אני לפניך שאתה הוא העוזר לצדיקים, כאמרם ז"ל (סוכה נ"ב) בכל יום ויום מתקומם יצר הרע על הצדיקים, ואלמלא הקב"ה עוזרו לא היו יכולים, דכתיב (תהלים ל"ז) צופה רשע לצדיק וגו' ה' לא יעזבנו וגו', והבן זה. ותדע כמה כחו של שטן שנתן לו אלקים עד אין קץ כדי להבחין את הצדיקים, ולזה אמר דוד, (שם ל') ה' ברצונך העמדתני כנגדו, ובעת הסתרת פניך לנסתוני נבהלתי לא יכולתי לו, ולכן אתפלל מכאן ולהבא שתעזרני כבתחלה... (תהלים כו ב)

מנורת המאור:

אף על פי שיצר לב האדם רע מנעוריו, אם יתחיל לשברו ולדכאו בתחלת נערותו יהא קל בעיניו לנצחו לכל דבר שירצה, אבל אם יפול ביד יצרו בתחלה וימשך אחריו, ימצאנו בכל עת יותר כבד עליו וקשה מלנצחו, ומתגבר עליו כל יום... (נר א כלל ב חלק ג פרק ז, וראה שם עוד)

ארחות צדיקים:

תחלת תחבולותיו של היצר, הוא מקשה לבו של אדם ומגביהו, וממתיק לו הגאוה ושאר מדות רעות. ואף כי יודע האדם בודאי שיש פשע ועון בגאותו, אפילו הכי עובר במזיד ומתגאה, כי היצר מבעיר את לבו אחר הכבוד עד שלא יחוש על העברה. אבל האדם שהוא זך במעשיו, ולא יתגאה במזיד, ולא יתהלל בעצמו כשיודע שיש עברה בדבר, אז יבוא היצר הרע ויערים ערמות ויערך מלחמה עד מות להפילו וללכדו ברשתו, ויורה היתר ומסביר לו סברות שיש לו מצוה ושכר על מה שמתהלל ומתפאר. וכך יאמר לו היצר, כבר הגעת למעלת חכמה וחסידות, וראוי לך להתרצות ולהשתדל למצא חן בעיני העולם ולהחניף להם, לגלות להם חכמתך וצדקתך כדי שיאהבוך. ויביא לך ראיה מדברי רבותינו, כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו (אבות ג'). וכל זה ראיות שקר, כי אותה הסברה היא ענף מן הגאוה, אבל הענין הזה הוא כמו שאמר הכתוב "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו" (משלי ט"ז)... 

אחר כך יסיתך היצר לגלות חסידותך ומעשיך הטובים לפני העם, ומביא ראיה אולי יעשו גם גם הם כמוך. וגם זה נמשך מן הגבהות, אף על פי שמצינו כמה גדולים שנשתבחו, הם לא עשו אלא לפני תלמידיהם וחביריהם, כדי שימשכו אחריהם ויתפשו מעשיהם. וודאי זה מצוה, כדי לחבב עליהם מעשים טובים. ואפילו בפני אלו לא יהנה בלבו באמרו זה אני יודע, או זה אני עושה, אבל לפני העולם באמת אסור לגלות להם.

גם אם תלך בענוה ותעמד להתפלל באריכות ותלמד בקביעות, יפתך היצר להתגאות, ויאמר לך עתה הרואים אותך בני אדם ויחשבוך ויכבדוך עבור דרכיך הטובים, ויש ריוח גדול בזה, מתוך שאתה חשוב בעיניהם יקבלו מוסרך ותוכחתך. כל זה הבל. כי בעשותך מעשה טוב תעשהו לשם הבורא ברוך הוא לבדו, ודברי תוכחתך יתקבלו בפני העולם גם אם לא תחשב כך...

ואחרי שתסתלק מכל זה יסיתך היצר ויאמר לך, לא יתכן שתהיה עבודתך בלב שלם עד שתתרחק מן הגאוה לגמרי, כגון שתכסה מעשיך הטובים ולהראות הפוך ממה שהיה כבר בלבך, תתפלל קצר, וכשתרצה ללמד שום חכמה תתיחד, ולא ידע שום אדם זולת הבורא ב"ה, ולא תראה בך שום מדה טובה, אך תראה העצלות במעשה העבודה, כדי שלא יצא לך שם ותפסיד שכרך, ולא תצוה על הטוב ולא תזהיר מן הרע, ואל תודיע חכמתך ואל תלמדה לאיש זולתך, ולא תראה סימן ירא שמים ולא אות כגון תפלין ומזוזה וציצית, אלא תתנהג במנהגם ותלך בדרכיהם ותהיה מעורב עמהם במאכל ובמשתה ובחדוה ובמותרי הדברים וברוב השחוק. כל זה מעניני היצר ללכד בני אדם ברשתו, והעושה כן לשם מצוה, הפסדו אלף אלפים יותר משכרו, ודומה לבורח מאש קטנה לאש גדולה. אך דרך הישר הוא, שיתפלל בכונה, באריכות, ויצוה על הטוב ויזהיר מהרע... ואם יכבדוהו על זה וישבחוהו אין מזיק לו בשכרו אחרי שלא כיוון לזה בשעת המעשה...

כל מה שספרנו מענין יצר הרע, אינו כי אם טפה בים נגד מה שהוא חייב להזהר בו, כי בכל דבר ובכל מעשה ובכל מדה בא היצר לשחת ולקלקל, אך פתחנו פתח להודיע ענין היצר למי שלא ידע תחלת דרכיו, והחכם יבין וימהר לסלקהו מתוכו... (שער הגאוה)

הגדר המעולה להכנעת היצר הוא רעבון הנפש, למעט התענוגים וההנאות במאכל ובמשתה, רק שיהנה מן הריח הטוב, ומן רחיצת חמים, לפי שהחמים ערבים עליו, והמאכל המעט יהיה מתובל ומתוקן יפה, בעבור שיערב עליו ותהיה נפשו מקבלתו ומתפייסת במעט ממנו. ולעולם יניח מעט מכדי צרכו ומהשלמת תאותו, ולא ישתה יין כי אם מזוג, כדי שלא ישתכר. ועל זה אמרו רבותינו ז"ל סעודה שהנאתך ממנה, משוך ידך ממנה (גיטין ע' א') ושתי תקנות יש בענין, האחת שלא תזיקנו אכילתו, והשניה היא כניעת היצר ושבירת התאוה. וכמו שבארתי בסעודה כן הדרך בכל ההנאות והתענוגים שבעולם, שלא ימלא אדם מהן כל תאותו...

וידע כל חי מדבר, שאין דרך יצר הרע אלא מדרך ההתר פותח דרכו מן המותר אצלו, ואם ישמר את הפתח, אינו צריך שמור אחר, כי דרך היועץ הבליעל מתחלה מסיתו אל המותר, למלא תאותו, ואחר שהרגל למלא תאותו מן ההתר והרעיב נפשו להיות שוקקה בכל עת למלאת תאותו, אז מסיתו אל האיסור הקל, ומן הקל אל החמור. על כן הזהר בהתר לעשות גדר למעט התאוה מן המותר... (שער התשובה)

אברבנאל:

...וספר שהאדם זקוק לחברה מדינית ולא יכשרו לכך בעלי החיים, ומפני חברת האדם עם הזולת תפסק השגתו השכלית ויעסוק בדמיונות הנאה והמגונה, ואמרו חז"ל הנחש גדול כגמל, רוצה לומר הדמיון מרכיב הרכבות גדולות ופחותות, וסמאל רוכב עליו, הוא הכח המתעורר המסמא את האדם. ואמרו בפרקי דרבי אליעזר והאדם ידע, בא עליה רוכב הנחש ועיברה את קין, רוצה לומר להיות המשגל לתכלית הניאוף בכח המתעורר והמתאוה עיברה את קין, והדמיון הסיתה ליהנות בחמרי שהוא ניאות לכח הזן הצומח ולשכל המעשי ובהנהגת הבית והמדינה... (בראשית ג כב)

ותשחת הארץ - ...והוא שגבר חמרם על רוחם, לא שחטאו מתאוה, וזה היה בכולם, כך שנשחתו רק לפני האלקים ולא לפני חבריהם. ואם נשחת חמרם כל כך למה נענשו, כי הם אשמו בזה שהגבירו את חמרם עד שלא יכלו לתקן עוד... (שם ו יא)

...ואחר כך יעדו לקרבן, להורות שהוא וזרעו אינם נכנעים לחמרם, כי יחשב שגופם כלה ושכלם מושל, כי אינו כלה. ואם כן גם אינם מונהגים בכחות הגרמים השמימיים, כי אם בהשגחה כפי שכלם, ואם כן הוסרה מהם בזה זוהמת נחש הוא שטן הוא יצר הרע, והוא מלאך המות המביא להפסד על ידי דביקות בחומר. (שם כב א)

אביב קלוי באש - כי התבואה רכה ואינה נכתשת, והרמז בו כי באביב מתעוררות הליחויות ובפרט הדם, ואתו יתעורר יצר הרע ויתחמם האדם כקלוי באש, ותקונו גרש - שישבור יצר הרע לא בטחינה דקה שימיתנו, שאם כן יפסד ישובו של עולם, כרמל - וכן בימי הנעורים הדומים לאביב, ולכן הרחיק המורה למוד החכמה האלקית לבחורים מפני רתיחת טבעיהם וטרוף דעותיהם. (ויקרא ב יד)

כי ידעתי את יצרו - רוצה לומר בחירתו החפשית הנקראת יצר, כי האדם יוצר אותה ברצון, וידיעת ה' מקפת בו. (דברים לא לא)

ספורנו:

והנחש - הוא שטן הוא יצר הרע, רב החוזק עם מיעוט היותו נראה... ועל זה הדרך קרא בזה המקום את היצר הרע המחטיא נחש, בהיותו דומה לנחש אשר תועלתו מצוי מעט מאד ונזקו רב עם מעוט הראותו, וכבר אמרו ז"ל סמאל רוכב עליו, והוא שהכח המתאוה המחטיא יעשה זה באמצעות הכח המדמה המוביל אליו דמיוני התענוגים החמריים המטים מדרך השלמות המכוון מאת הא-ל יתברך, כשלא יתקומם עליהם הכח השכלי וימחה בהם, כאמרם ז"ל עינא ולבא סרסורי דחטאה... היה ערום - הכח הדמיוני המוביל תמונות התענוגים אל הכח המתאוה היה חזק בהם יותר ממה שהיה בשאר בעלי חיים, כאמרם כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. ויאמר אל האשה - כי שכלה החלוש התעצל מהתבונן ולא התקומם על הדמיון הכוזב, וצייר אז כחה המדמה כי אמנם אף כי אמר אלקים, שאף על פי שאמר אלקים לא תאכלו מעץ הדעת פן תמותון, מכל מקום לא יתאמת זה, ובכן אמר, כשנחש, והוא הדמיון התחיל לשום ספק בזה, הנה האשה בשכלה החלוש אמרה מכל עץ הגן נאכל, ואין לנו צורך להכנס בסכנת אכילת עץ שהא-ל יתברך אמר לנו שבאכלנו ממנו נמות, אמנם הדמיון התחזק ליחס קנאה ושקר חס ושלום לא-ל יתברך, וצייר שאסר אותו הפרי כדי שלא ישיגו בו התועלת להיות כאלקים... (בראשית ג א)

חטאת רובץ - גם כן החטאת מוכן לפניך כי תוסיף על חטאתך פשע, שכך דרכו של יצר הרע, ואליך תשוקתו - כי תפנה אליו למלאות תאוותיו, כאמרם ז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואתה תמשל בו - בידך להתקומם עליו בצלם אלקים, כאמרם שם ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, שנאמר ה' לא יעזבנו בידו. (שם ד ז)

כי יצר לב האדם רע - כי בהיות המזגים מכאן ואילך פחותים מאשר היו קודם המבול, לא יעיר בהם הכח השכלי מנעוריהם כבראשונה, באופן שיתקומם למתאוה המתגבר עליו מנעוריו. (שם ח כא)

חוקת עולם - ...וכאשר היו רבים חפצים בחברת השדים ואהבתם כדי שיסייעוהו בהשגת הערב הבלתי מועיל, אשר תאותו נקנת באכילת עץ הדעת, היו מגישים דם למנחה לשדים ואוכלים אותו להתחבר עמם... וכאשר קדשנו הא-ל יתברך והרחיק את עמו כפי האפשר מרדוף אחרי ערב בלתי מועיל, הרחיק מהם את השדים וחברתם, בהיותם מזיקים באמת... (ויקרא יז ז)

מדרש שמואל:

ואמר עוד ואל תתחבר לרשע, שאם נתגבר יצרך הרע עליך כשהביא דבר עבירה לידך ולא היה בך כח לעמוד כנגדו, כי כח אבנים כחו, על הפחות עשה זאת, שאל תתחבר אתה אליו, כלומר שלא תלך אתה לחזר אחר העבירה בעצתו, שאם יפתה אותך לילך ולחזר אחר העבירה, אף שהעבירה לא באה לידך, לא תאבה לו ולא תשמע אליו, וזהו ואל תתחבר לרשע, שהוא היצר הרע... (אבות א ז)

ושנא את הרבנות, אם המלך שהוא רב ושלטון על גופך והוא מפתה אותך להעדן, היצר הרע. (שם שם יא)

ויצר הרע, יש מפרשים שאם שולט באדם יצר הרע תמיד כועס ושולטת בו המרה השחורה, ויקצרו ימיו וימות בלא עתו, וזהו שאמר שלמה ע"ה כי לאויל יהרג כעס ופותה תמית קנאה, וזהו מוציאין את האדם מן העולם. (שם ב יג)

...אלא להשמיענו כחו הגדול של היצר הרע, כי אפילו בזמן שיתקבצו אנשים רבים לעבוד את ה' ולעסוק בתורתו, כי אז היה ראוי דרך הטבע שאיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק, אפילו הכי עצלים ותרדמת יצר הרע נפלה על כולם, וזה שאמר והפועלים עצלים, אמנם לדבר רע הם רעים וחטאים וזריזים המה להרע, כמו שאמר הכתוב, ואומר להם למי זהב התפרקו וגו'... (שם שם יז)

...והענין הוא, כי בא לתרץ למה ברא השי"ת יצר הרע בעולם יותר טוב היה שלא נברא, והיו בני אדם כמלאכים גבורי כח עושי דברו. לזה תירץ, כי הנה השתות יהרסון צדיק מה פעל, ויהיה פירוש מלת כי כמו אם, שהוא אומר אם השתות, והם כחות היצר הרע וסייעתו היו נהרסין מן העולם, צדיק מה פעל, כלומר לא היה הצדיק ראוי לשכר על היותו צדיק, כי מה פעל, שאם יש לו שכר הוא לפי שבכל יום ויום לוחם עם יצרו... ואמר ומצודה פרושה על כל החיים, כלומר, אף אם כבר נתת ערבון לא תבטח בעצמך, שכיון שכבר התחלת במצוה אחת בודאי שתגמור ותקיים את כולם, לפי שיש מצודה אחת פרוסה על כל החיים לצוד ציד להביא, הלא הוא היצר הרע, כי הוא נקרא רשת ומצודה, כי ציד בפיו, ואפשר שאף על פי שכבר נתת ערבון יפתה אותך, כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, לפי שהיצר הרע אינו פורס המצודה על אותם שהם מתים והם הרשעים, אשר בחיים קרואים מתים, כי כבר הם מתים, רק הוא פורס על כל החיים, והם הצדיקים, שהם קרואים חיים. (שם ג כב)

ואפשר שאמר איזהו גבור הכובש את יצרו, והטעם הוא, לפי שמלחמת יצרו היא תמידית, לא כן מלחמת האויב, כי אחר שנצחו נתפרדה חבילת המלחמה. ועוד שהנלחם עם האויב הוא להציל את גופו, והנלחם עם יצרו הוא מציל את נשמתו, ועוד שהנלחם עם אויבו יודע שהאויב בא להורגו,ולכן מתגבר עליו בכל כחו בעוז ובתעצומות להציל את עצמו, אמנם היצר הרע אינו מראה לו לאדם כאלו הוא צופה לו ומבקש להמיתו, אלא אדרבה מראה לו סימני טהרה כחזיר, כאלו הוא דורש שלומו... והר"י בר שלמה ז"ל כתב, כי נקט איזהו גבור הכובש את יצרו, ולא אמר המכלה את יצרו, לפי שאי אפשר לו לכלותו לגמרי, כי עליו נאמר והנה טוב מאד, זה יצר הרע, שאלמלא יצר הרע לא נשא אדם אשה ולא בנה בית... כי צריך לכובשו ולהתנהג בו כפי הצורך לו לאדם, ולכן הצדיק המכניע יצרו נקרא גבור. ומה שנקרא יצרו סתם מבלי שם לווי, כי היה לו לומר הכובש את היצר הרע, כי רוב העולם הולכים אחרי שרירות לבם הרע, כי טבעם נטוי אליו יותר, כי יצר הטוב הוא איש מסכן וחכם ואין עוזר לו, וכאלו אינו יצרו של האדם רק היצר הרע, ולכן היא גבורה נפלאה לכבוש את יצרו ולהכניעו תחת כפות רגלי היצר הטוב... (שם ד א)

הנס הט' הוא, ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם, רצה להודיע, שאם יאמר האדם שהוא מוכרח במעשיו להשחית ולתעב עלילה, לפי שנחש כרוך בעקבו, הלא הוא היצר הרע, הנס הזה היה סיבה להוציא הטעות הזה מלבות בני אדם, שהרי ירושלים מקום מעותד לנחשים ועקרבים, כי ירושלים הרים סביב לה, ועם כל זה לא הזיק נחש ועקרב בירושלים, כי ה' סביב לעמו ומצילם, כך הנחש העליון, שהוא השטן, לא יהיה לו כח להזיקך, כי ה' לא יעזוב אותך בידו, אם לא שאתה בבחירתך תבחר דרכו... (שם ה ד)

ובהיות כי היצר הרע מיום צאת האדם מרחם אמו הוא הרועה אותו עד שהוא בן י"ג שנה ויום אחד, ועל כן טבעו של אדם נטוי אחריו, וכל אבריו משועבדים אליו, על כן אמר הוי עז כנמר, כלומר תעיז פניך כנמר כנגד יצרך הרע וכפור בטובתו. ואמר וקל כנשר, כלומר קום ברח לך מן היצר הרע בקלות גדול כנשר יעוף השמים. ואמר רץ כצבי, כלומר ברח ודמה לך לצבי, וכמו שהצבי כאשר הוא רץ ובורח מן הציידים לעולם מחזיר פניו לאחוריו לראות אם עדיין הציידים רצים אחריו, כן אתה בני, אף אם הקלת עצמך כנשר לברוח, אפילו הכי אשרי אדם מפחד תמיד, ולעולם תחזיר פניך לאחריך לראות אם הוא רודף אחריך. ואם לפעמים ישיגך ויפגע בך מנוול זה התגבר עליו כאריה טורף ושואג... (שם שם כב)

ואמר עוד בן שמונים לגבורה, כלומר אף אם האדם הגיע לשמונים שנה אל יתייאש מלהתגבר על יצרו, באמרו כי אחר שהגיע לשמונים לא יסיתהו היצר הרע עוד כי אין בו כח, שהרי מצינו יוחנן כהן גדול ששימש בכהונה גדולה שמונים שנה, ולבסוף נעשה צדוקי... (שם שם כג)

 

רמ"ע מפאנו:

...והני תרי יצר טוב ויצר הרע נינהו שהם דוקא איש אל רעהו, אל תקרי רע בכל מקום אלא ריע, שנברא לשמשנו ולסייענו בעבודת שמים, והן הם ב' מלאכי השרת הסודרים תלמודו של אדם בפניו בצאתו מן העולם שלא יהא לו בושת פנים לפני הקב"ה כדברי חכמים על פסוק "לא ירעיב ה' נפש צדיק", ועלייהו רמיא להסדיר לפניו מה ששמעו מפיו תורה כל ימי חייו ונתחדשו שניהם על ידו, שהרי משך אותם לבית המדרש... ובמסורה "יגל" תרין, ויגל את האבן, ויגל כבודי, מלמד שיש שמחה לאבן נגף בזמן שהצדיק מעבירה מעל פי הבאר, שכן יצר הרע לעשות רצון קונו מכוין. עוד במסורה "רק" תרין,"והבור רק", "כי לא דבר רק הוא", מלמד שהכל תקון עולם, ובהיותו נשמע ליצר טוב גם הוא מוטב ומיכתבן מילייהו... (מאמר חקור דין חלק ב פרק יד)

אלשיך:

כי יצר לב האדם רע מנעוריו - הקב"ה קראו רע, כי כשעדיין לא טעם טעם חטא כבר מתחיל לפעמו להתחיל במשתאות וכדומה ולהמשיכו לעבירות, ומשה קראו ערל, שנאמר ערלת לבבכם, כי הערלה מותר, ותלונות בני דורו היו על מותרות, דוד קראו טמא, כי יטמאנו על ידי המותרות, שלמה קראו שונא, כי נעשה לו כבעל הבית, מחטיא בעל כרחו ואינו יכול לו, ישעיה קראו מכשול, כי ישתדל שהחוטא יכשיל גם את הזולת. (בראשית ח כא)

וימאן - זו הדרך הנכונה, שלא להתחיל בטענות נגד המפתה להשתיקו, פן ינוצח בשפת חלקות, ואחר שמנע עצמו לגמרי נתן טעם לדבר. (שם לט ח)

ושמרתם את היום - ...ועוד רומז בהשבתת שאור שלא ימתין בביעור היצר הרע עד היותו בן י"ג, אלא משהגיע לחינוך כבן ט', וביום הראשון מקרא קדש, שאם אדם מקדש עצמו בעשור הראשון מובטח שלא יבא בו שאור היצר הרע עד היום הז', כי עד סוף שבעים יהיה קודש, וזהו שרמז לנו התנא אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר, שבמלאות לו י"ג שנה ויום אחד, שאז יתחיל יצר הטוב לפעמו והנשמה היא נרו, יבער היצר הרע מכל מצפוני לבו מן החורים ומן הסדקים... וכל זמן שאדם עוסק בעיסה בגופו לעשות מצוות בו, אינו בא לידי חימוץ... (שמות יב יז)

אהבתי את אדוני - מודיע דרכו של היצר הרע, תחלה דוחה אותו מעבודת קונו, ואחר כך אחר הנאת השפחה, ואחר כך אחר אהבת הבנים הכנענים... (שם כא ה, וראה שם עוד)

...ומה שהקריב חומר עכור על המחשבה המתייחסת לנפש הוא, כי המחשבה כוללת ב' הלבבות, יצר טוב ויצר הרע המתייחס לצד החומר, ובבא מחשבת עוון הוא על ידי התגבר מחשבת היצר הרע על היצר הטוב, לחשוב לעשות חטא, ולכן מתכפר על ידי בעל חי... (ויקרא א ב)

לא תוסיפו - כדפרישית היו בפעור ההמון שזנו אחרי בנות מואב, והגדולים שרצו לבזות את פעור, והוא הדרך בו יטעה היצר הרע הכשרים, וזה שאמר כי אין לאדם להוסיף משכלו, פן יכשל. (דברים ד ב)

מי יתן - אמרו רז"ל בני כפויי טובה... היה להם לומר אתה תן... והיו משיגים בשאלתם שגם יצרם הרע יתייחד עם היצר הטוב, והם חשבו שהיצר הרע לא ניתן להיטיב לאדם, ולכן קראם כפויי טובה. (שם ה כו)

ובשמו תשבע - ואם לא תוכל ליצרך תקפץ ותשבע. (שם ו יג וי כ)

על לבבכם - שאם הלב דבוק לעבודת שמים אין לפחד שימשך אחר מראה עיניו, ולכן הקדים הקשירה על היד נגד הלב, וקרא זאת על ידכם - שעבודת מצוות עשה קשורה בלב... (שם יא יח)

בכל לבבכם - ועל ידי מלחמת היצר תדע כי עדיין בכם ב' יצרים, ואם הם שלמים לפניו אפילו לא יתעורר היצר הרע, כבאברהם דכתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך. (שם יג ד)

כי תצא - דבר אחר, כי תצא למלחמה על יצר הרע, ותבהל מכחות הטומאה הרבים שפעלת באשמותיך, לא תירא, כי ה' עמך להעלותך ממצרים בהיותך שקוע בטומאה, ונגש הכהן הוא יתברך לסייעך, ודברי השוטרים כאשר יתעוררו גם כחות היצר הטוב שהם כשוטרים, ואמרו אל העם, הם האברים, מי אשר בנה בית חדש על ידי מחשבתו ישוב, ואשר נטע כרם שיש לו תלמידים שלא חללם שיבואו להוראה... ודרך המלחמה היא וקראת אליה לשלום, לא יאמר ליצרו הנני מסגפך, אלא שלום בינינו, אכול ושתה אך יהיה לענג שבתות וימים טובים, ואם לא ישלים עמך וצרת עליה, בצומות וסגופים, והכית את כל זכורה, כחות הטומאה שמהעבירות תשמיד, והנשים והטף - אברי הגוף תבוז תסירם משעבוד היצר... (שם כ א)

כי תצא - וראיתי שפרוש אחד אמר לאלכסנדר המנצח, עכשיו הכונו למלחמה הגדולה, כי מלחמת אנשים אינה לאדם כי אם לה', והוא הפוקד צבא מרום ומלכי האדמה, אך מלחמת היצר לאדם היא ולא לה', ומלחמת היצר כמלחמת נער במלך זקן ומנוסה בעיר מבוצרת, וכן אדם הנולד לפתח חטאת רובץ בגוף ובו רמ"ח אברים ושס"ה גידים, והולך וגדל עם משרתיו עד שנת י"ג... והבאת - ופן יקנה בך היצר הרע דירת קבע אחרי שטעמת פעם איסור זנות, ובכל זיווג יהיה בהם כוונת זימה, על כן יסיר דברים שפיתוהו לרע: שהיתה דבר חדש שהיצר הרע יתלהב אליו, שהתקשטה, ושלוותו אחר הנצחון ושמחת השלל, על כן יהפך ד' אלו אל הקצה האחר, שיהא רגיל בה, יסיר עדיה... (שם כא י ויב)

ארמי אובד - ובדרך רמז רוצה לומר היצר הרע מעכב, וירד מצרימה - מצאתי מרחם לפתח חטאת רובץ, ויהי שם לגוי גדול - החטיאני פעמים רבות ונעשה חיל משחיתים, וירעו לנו המצרים - מלאכי חבלה שנעשו על ידי העוונות הראשונים, ויענונו - הביאו יסורין ממרקים ובכל זאת ויתנו עלינו עבודה קשה - עבודת היצר הרע, כי נעשה בעל הבית. ונצעק - העצה למי שאינו יכול להמלט מיצר הרע יצעק, וה' יצילהו מידו. (שם כו ה)

ולא תצא - שאז יענש בדומה לחטאו שקלל את דוד בצאתו מירושלים, ואם יצוה אותו שלא לצאת יתגרה בו היצר הרע לצאת, כענין מצווה ועושה, שאז יאנסנו לבו, ועוד ידענו שהחוטא ירדפנו החטא... (מלכים א ב לה)

טובים השנים - היצר הטוב והנפש, מן האחד - היצר הרע... אם יפולו - שיחטיא היצר הרע את האדם בשוגג, יקים אחד את חברו לתשובה. אם ישכבו - ואם ירדימם היצר הרע יעורר אחד את חברו, ואם יתקפו - להפילו בחטא מזיד גם אל תתיאש, כי יעוררו זה את זה לתשובה, והחוט המשולש - ה' יעזרם בחסדו. (קהלת ד י-יב)

ספר חרדים:

כל אדם חייב להתפלל שיצילהו ה' מיצר הרע, כמו שמצינו בגמרא באמוראים הקדושים, שהיו מתפללין רחמנא ליצלן מיצר הרע... אלא שהיצר הרע אף על פי שנראה אחד הוא נחלק לשנים, כדאיתא בזוהר בכמה דוכתי, הזכר היוצרו קראו רע, שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו, והנקבה בעלת מרמה ותחבולות, עליה אמר שלמה ע"ה לשמרך מאשה זרה וגו', ועל שניהם אנו אומרים אלקי נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה, כי שניהם יחדיו הם שהחטיאו את חוה... וכשם שצריך להתפלל על עצמו, כך צריך להתפלל על זרעו שיהיו יראי שמים... (מצות התשובה פרק ה)

ובשוב רשע מרשעו מחמת יראה, הוא שוחט את מלך זקן וכסיל שהוא יצר הרע, כדאמרו רז"ל על פסוק זובח תודה יכבדנני, ופירשו על הזובח יצרו ומתודה עליו... גם שבשובו שוחט כל אותם מלאכים משחיתים אשר הוא ברא בפשעיו, וגם על ידי שחיטת אלו מתקדש שמו של הקב"ה, אך השב מאהבה איננו שוחט את יצרו, אלא עושה לו כאשר זמם הוא לעשות לו, שהוא היה צדיק ובקש לעשות אותו רשע, וכן פעל ועשה. ובעת שובו מרשע לבש קנאה גדולה ולקחו לעבד ועשאו צדיק, ועל זה אמרו קראו טהור בעד יצרכם, שהוא היה נקרא טמא וזה טהרו. וזה היה רומז תקות השני שהיו משימים בפתחו של היכל ביום הכפורים, ועל ידי התשובה העזה היה נהפך ללבן, מעתה אותו יצר הרע אינו מכשילו, אדרבא מדריכו כמו היצר הטוב, ועל זה נאמר וידעת היום והשבות אל לבבך, שהרי אמרו רז"ל, כי כשאומר הכתוב לבך הוא רומז ליצר הטוב בלבד, וכשאומר לבבך רומז ליצר טוב וליצר הרע... וכתיב ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, ופירשו ז"ל ביצר טוב וביצר הרע, אם שב מיראה עובד ביצר הרע, במה שמכניעו לענות אמן בעל כרחו, ואם שב מאהבה עונה אמן ברצונו באהבה.

וזה צריך דעת לדבר על הלב הזר שהוא יצר הרע דברים רבים ולהשיבו אל אביו, ותחת שהיה רע ומר יהפך למתוק וטוב. וזה מאמרם ז"ל מה היתה חכמתו של שלמה, שהיה יודע למתק את החרדל והיה יודע למתק את התורמוסים... ודאי בדרך חידה דברו רז"ל, דיש ב' מיני פיתוי יצר הרע, אחד שמחמם האדם לדבר עבירה, שנאמר עליו כלם יחמו כתנור בלהבות אש זרה, והשני שמרפה את ידי האדם מעשות מצוות, כנגד הראשון רמזו בחרדל, שהוא דבר חם, וכנגד השני רמזו בתורמוסים, שאין בהם לא טעם ולא ריח. כשם שמחזיר את היצר הרע ועושה אותו טוב, כך כל פשעיו אשר עשה שהיו מלאכי חבלה משחיתים מחזירן למוטב, והם מלאכים קדושים, כמו אותם שעשה במצוותיו, ועל זה אמר דוד המלך ע"ה וחטאים אליך ישובו... ובזוהר פרשת תרומה על פסוק ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, ואי תימא ביצר הרע, היך יכיל בר נש למרחם ליה, דהא יצר הרע מקטרגא איהו דלא יקרב... כד האי יצר הרע אתכפייא ליה בגין רחימו דקא מרחם ליה לקב"ה, דכד האי יצר הרע אתכפיא ותבר ליה ההוא בר נש דא איהו רחימו דקב"ה, בגין דידע דקרבא לההוא יצר הרע לפולחנא דקב"ה, הרי מפורש בדבריו שהיצר הרע עצמו האדם מקרב אותו תחת כנפי השכינה וטיהרו וקדשו כשהוא עובד מאהבה... (שם פרק ו)

 

תומר דבורה:

דע כי כל פעולות התעוררות יצר הרע, הם ממש מעוררות הגבורות החזקות, לכך לא יתנועע ליצר הרע שלא יעורר גבורה, והטעם, שהאדם נוצר בשתי יצירות, יצר טוב ויצר הרע, זה חסד וזה גבורה. אמנם פירשו בזהר פרשת בראשית (מ"ט א') שיצר טוב נברא לאדם עצמו לצרכו, ויצר הרע לצורך אשתו, ראה כמה מתוקים דבריו, הרי התפארת בעל החסד נוטה אל הימין, וכל הנהגותיו בימין יצר טוב, והנקבה שמאלית, וכל הנהגותיה בגבורה, אם כן ראוי שלא יעורר יצר הרע לתועלת עצמו, שהרי מעורר אדם העליון בגבורה ומאבד העולם. אם כן כל הערות שיעורר האדם לעצמו לצד הגבורה ויצר הרע פוגם האדם העליון. ומכאן יראה כמה מגונה הכעס וכל כיוצא בו, שהוא מגביר הגבורות הקשות.

אמנם יצר הרע צריך להיות קשור ואסור, לבלתי יתעורר לשום פעולה שבעולם מפעולות גופו, לא לחימוד ביאה ולא לחמדת ממון ולא לצד כעס ולא לצד כבוד כלל. אמנם לצורך אשתו יעורר בנחת יצרו לצד גבורות המתוקות, כגון להלבישה לתקן לה בית, ויאמר בזה שאני מלבישה אני מתקן השכינה, שהיא מתקשטת בבינה, שהיא גבורה דכליל כולהו גבורות, והן מתמתקות בהמון רחמים. לפיכך כל תיקוני הבית הם תיקוני השכינה, שהיא מתמתקת מצד יצר הרע, הנברא לעשות רצון קונו לא זולת. לפיכך לא יכוין האדם בו שום הנאה של כלום, אלא כשאשתו מתנאה לפניו בדירה נאה, יכוין לתקוני שכינה, שהיא מתתקנת בגבורות השמאליות הטובות, שמשם העושר והכבוד, מצד זה יעורר היצר הרע לאהבתה... ודרך זה יהיה לכל מיני חמדה הבאים מצד יצר הרע, יהיה עקרם לתקוני האשה אשר הוכיח לו ה' לעזר כנגדו, ויהפוך כולם אחר כך לעבודת ה' לקשרם בימין. (פרק ו)

שערי קדושה:

גם נתבאר ענין היצר הטוב והיצר הרע שבאדם, כי הם שתי יצירות נתווספו באדם זולת נשמתו, והם אור מאור המלאכים ונקרא יצר הטוב, ואור מאור הקליפות הנקרא יצר הרע, חוץ אל יצר הטוב וקליפה אליו. אך הנשמה עצמה של האדם פנימית מכולן, ולהיותה פנימית, גם כי נקראת עצמות האדם, לכן יש בידו בחירה להטותה למקום שירצה, כי גדול הוא מהם. האמנם עיקר נטייתו אל היצר הטוב, כי הוא קדוש כמוהו, וגם כי הוא יותר סמוך אליו, אך הגוף עיקר נטייתו אל היצר הרע, כי שניהן מצד הרע, וגם שהן סמוכין יחד. והנה בבחינה זו היא קטטת החומר עם הנשמה, כי כיון שהנשמה אינה פועלת המצוה אלא על ידי הגוף אשר נוטה יותר אל היצר הרע, בבחינה זו יש קושי גדול להכניעו.

נבאר עתה מה צורך בבריאת האדם בגוף, ועוד מה טעם נוצרו בו יצר הטוב ויצר הרע... הנה בתחילת הבריאה נבראו כל העולמות על הסדר הנ"ל מכח אין סוף ברצון הפשוט, בתורת נדבה וחסד. אחר כך צריך עוד להמשיך מזון וחיות ושפע בכל העולמות... אכן המשכת חיותם מאז ואילך הוצרכו מעשיהם שיפרנסו עצמן, כענין הבן שבהיותו גדול אינו אוכל על שולחן אביו... כי בעשר הספירות נאמר לא יגורך רע, ואין צורך להם לתיקון על ידי מעשה, מה שאין כן בנבראים, שהן מבחינות הנשמות ולחוץ, שהן מעורבין טוב ורע, שצריכים מעשה ותיקון... והנה לסבה הנזכרת הוצרך לברא אדם אחד, יהיה כולל כל הנבראים והנאצלים, קושר כל העולמות כנ"ל, כי הוא היותר קרוב לקבלת השפע מן העשר ספירות, ואז בתיקון מעשיו ימשוך השפע מן העשר ספירות אליו, וממנו אל המלאכים, ומהם אל הקליפות, כדי שיתוקן מהם מה שאפשר להתברר, כמו שיתבאר בענין היצר הרע, ומהן אל העולמות עצמן, שהן הכלים והגופים של כל עולם. ואם חס ושלום יחטא מקלקל כל העולמות. והרי נתבאר צורך בריאת האדם בעולם השפל בגוף ונפש וביצר הטוב וביצר הרע.

ועוד סבה קרוב לזה בענין היצר הרע, כי מוכרח הוא בבריאת האדם להוליד בנים ולאכול, והכל בהכרח המוכרח בטהרה, וגם הוא מוכרח לכל עולם ועולם להמשיך השפע המתגשם בהם לצורך הכלים שהם העולמות עצמן, ולולא הם לא יתקיימו הכלים כי הם דקין מהם, והם עצמם מכלל מדרגות הבריאה, והבן זה מאד.

ונמצא כי הוצרך שהאדם יהיה מורכב מכל העולמות, שהן יסייעוהו במעשיו להמשיך השפע לו ולהם, כי הם לבדם אין כח בידם להמשיכו, ולכן כשהאדם חוטא כל העולמות מתקלקלים ומקבלים עונש ומיעוט שפע בעצמן, יען לא סייעוהו, וזהו סוד והרשעה כולה כעשן תכלה, להיות הקליפות סיבת החטא יותר מכל השאר, לכן ענשם גדול. האמנם הטוב הנברר מהן, עליו נאמר ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, בשני יצריך, כי גם היצר הרע יוכל להתברר, אך הפסולת שבו, שהוא מוכרח להיותו רע, עליו נאמר כהנדוף עשן מפני אש וגו'... (חלק ג שער ב, ועיין שם עוד)

מהר"ל:

והבחינה האחרת כי במה שהם עמו והוא מלכם אינם ראויים להיות ברשות אחר, ולא יתן להיות מושל עליהם מלך זקן היצר הרע, כאשר בני אדם חוטאים לפניו והם נכנסים ברשות אחר הוא היצר הרע, שנקרא מלך גדול, כדכתיב בספר קהלת, ובא אליה מלך גדול וגו', שהענין נאמר על היצר הרע שמושל על גוף, ומצד שהוא יתברך מלך העולם וכל הנמצאים הם תחת רשותו ואינם לאחר, יצאו ביום הכפורים מרשות המלך הרע... וכן החוטא נמכר ביד היצר הרע על ידי חטאיו עד שהוא ברשות אחר, וביום הכפורים יצא... (גבורות ה' פרק מו)

...כי השי"ת השלים את ישראל בכל השלימות עד שלא היו חסרים כלל, מה שלא היה לשום אומה כלל, והם החליפו הטוב ברע הגמור, ובודאי דבר זה תמיה ולא יספיקנו התשובה לומר שהיה זה במקרה, כי המקרה אינו מתמיד. אבל התשובה לשאלה הקשה הזאת מזקנים ומחכמים אתבונן, שהשיבו בפרק החליל ואת הצפוני ארחיק מעליכם זה יצר הרע, שעומד צפון בתוך לבו של אדם... אמר אביי ובתלמידי חכמים (מתגרה) יותר מכולם. ויש לשאול מפני מה דוקא מגרה באותו שיש לו מעלה. ופירוש דבר זה, כי מי שיש לו מעלה גדולה יותר ממה שהוא לשאר אדם, נחשב דבר זה כאילו הוא יוצא מן הדרך והשיעור, ובשביל זה דבק בהם כח אשר הוא מבטל מעלתם אשר היא חוץ מן שעור המוגבל. ולכך ישראל אשר ירשו מעלה העליונה היוצאת חוץ לשעור, דבק בהם כח הרע הוא היצר, אשר הוא מוכן לבטל אותה מעלה עליונה, וכן תלמידי חכמים שיש להם עוד יותר מעלה דבק בהם כח אשר הוא מוכן לבטל המעלה אשר אינה לשאר בני אדם... ולכך באותה שעה שקבלו ישראל את התורה, שהיתה מעלתם על הכל, יצא החטא אל הפועל, לא קודם ולא אחר נתינת התורה...

ועוד יש לך לדעת ולהבין, כי הדבר שהוא שלם הוא מסולק מן החסרון, אבל הדבר שאינו בשלימות, הנה יש בו חסרון מצד מה, וזה מפני שאין לו אותה מעלה משלימות הגמור, ונחשב חסר, ואחר חסרון ימשך ההעדר והחסרון לגמרי, ולפיכך אותם שיש להם מעלה העליונה כמו ישראל ותלמידי חכמים, אי אפשר שיהיה להם אותה מעלה בשלימות הגמור, ודבר שאינו בשלימות, דבר זה נחשב לחסרון, ואחר זה נמשך חסרון לגמרי הוא היצר המביא אותו אל הרע, אחר שאין המעלה שלו בשלימות... ולכך היו בישראל שהיו נמשכים אחר הרע יותר משאר האומות, כי לא נמצא בהם המעלה האלקית בשלימות, ולכך יצר הרע מגרה בישראל עד לעתיד, כי אז יהיה העולם בשלימות, ולא יהיה כאן חסרון, ולכך קאמר על החסרון והדחתיו אל ארץ ציה, מקום שבני אדם אינם מצויים, פירוש שלא יהיה נמצא עוד חסרון בעולם, והציה שודאי בעל חסרון דבק בו... (נצח ישראל פרק ב, וראה עוד: ישראל-חטא)

...ושני יצרים הם, האחד הוא יצר דערוה, והשני יצר דעבודת גלולים, כמו שמבואר בכמה מקומות, ויצר הרע הזה במחשבת האדם שהוא כח שכלי מטעם אשר התבאר, כי יש לישראל חבור אל השי"ת, ויצרא דעבודה זרה הוא כח מוכן לאבד מישראל מעלה זאת ולהטעותם אחר העבודת גלולים, וכפי המעלה אשר יש לאדם מצד כח השכלי, כך יש לאדם כח גופני בערך ומעלה הזאת, שיש לאדם גוף קדוש אשר ראוי שיהיה לו חבור אל כח השכלי שיש לאדם, ומפני זה עצמו גם כן יצר הרע יש לו לבטל מעלה זאת, והוא מסיתו ללכת אחר תאותו בערוה, ודבר זה ביטול קדושת האדם, כלל הדבר, כי אלו שני יצרים יצרא דערוה ויצרא דעבודת גלולים הם לשני חלקי האדם, הגוף והכח השכלי. (שם פרק ג, וראה עוד ערך חטא)

...כך אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין, כל זמן שאתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו. פירוש זה, כי לא יכול יצר הרע לשלוט על התורה שהיא סדר הנמצאים אשר הם נבראים עליו, ולפיכך התורה היא תבלין ליצר הרע שאינו יכול למשול על האדם ולהוציא את האדם עד שיצא האדם חוץ מסדר אשר ראוי, שזה אינו יכול. ומפני זה מעלת התורה שאין יצר הרע שולט עם התורה. ואם לא היתה התורה שהיא רטיה ליצר הרע, שלא יוכל להוציא את האדם חוץ מן הסדר, לא היה נברא היצר הרע, שלא היה יכול האדם לעמוד נגדו, אבל התורה היא שמירה מן היצר הרע, ולכך ביום מתן תורה היו מביאים שני הלחם שהיו של חמץ, כי היצר הרע הוא שאור שבעיסה, ומצד התורה נמצא יצר הרע. עוד מורה זה כי אין צריך להרחיק אותו עם התורה, ולכך המצוה להקריב חמץ ביום מתן תורה. ועוד רמז בזה מה שאמרו כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, ולכך ראוי שיהיו שני לחמי תודה בעצרת חמץ, וזהו עיקר הטעם, אך צריך אל הבנתו חכמה ועומק מאד. ולא כמו שאר קרבנות שאסור להקריב חמץ אל המזבח, כי היצר הרע מרוחק מן עבודת השי"ת, אבל ביום מתן תורה שהתורה שומרת מן היצר הרע אינו מושל באדם, אין הרחקה אליו... (תפארת ישראל פרק כה)

אמרו בפרק קמא דקדושין, תני רבי ישמעאל, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וכו'... והדברים בזה מבוארים, כי ההעדר הזה שהוא השטן דבק בחומר, כאשר ידוע כי ההעדר דבק בחומר, ושתי בחינות יש אל הדבר שדבק בו ההעדר, שהוא דומה לאבן קשה, כי מה שראוי לקבל ולעשות אינו עושה, כמו שהוא האבן הקשה לקבל, ועוד לו בחינה אחרת שהוא כברזל, שהוא מחתך ומשבר, כך על ידי ההעדר הזה האדם משבר ומחתך המצוות אשר אין ראוי לשבר ולעבור עליהם, וכאשר יתחבר אל זה התורה השכלית מבטלת ההעדר הזה שהוא נמשך אחר החומר דוקא, ולפיכך אם היה לישראל התורה ונתן להם לוחות הברית, והיה נמצא עמהם המדרגה השכלית לא היה שולט בהם השטן שהוא כח ההעדר...

ותחלת ההטעאה שאמר להם כבר בא שש, והיה לו לבא, ובודאי מת, ועל כל זה היה גובר השכל ולא השגיח השכל בזה. ואחר כך היה ההטעה מצד השטן כי משה מת, וגם על זה לא השגיח השכל עד שהראה להם מטתו... ואם לא היה דבר זה בשביל כדי לתת פתחון פה לבעלי תשובה, היה השי"ת עוזר להם מן השטן שהוא יצר הרע, כדאיתא בפרק החליל. וביאור הענין, כי היצר הרע באדם הוא החסרון וההעדר הדבק בנמצאים, והעדר זה מבקש להעדיר ולהחסיר האדם לגמרי, ואם לא השי"ת אשר הוא מעמיד הנמצאים ומקיים אותם, לכך לא יתן לכל ההעדר לשלט. (שם פרק מח)

...ולפיכך כל זמן שלא יצא האדם לאויר העולם, שלא נשלם והוא מתנועע אל ההשלמה אין דבק בו ההעדר שהוא היפך ההויה, ולא ימצאו שני הפכים ביחד, אבל תיכף שננער מבטן אמו והוא נמצא בפעל בשלימותו, ואינו עומד אל הויה עוד, אז דבק בו ההעדר שהוא יצר הרע הוא שטן הוא מלאך המות שדבק בכל הנמצאים. כלל הדבר, כי היצר הרע והשטן אין להם כח על דבר שהוא עומד אל הויה... אבל כאשר ישב האדם, וישיבה לאדם כאילו היה בשלימות בפועל שהוא נח ואינו עומד אל השלמה, אז ההעדר הדבק בנבראים נמשך אחר זה, ולפיכך כל ישיבה אינה אלא צער... שהרי היצר הרע ניתן באדם כאשר הוא בפועל, ולפיכך כאשר הוא בשלימות הווייתו ונקרא יושב, אז נאמר כל ישיבה אינה אלא לשון תקלה... מכל מקום התבאר לך מה שאמרו שיגיעת שניהם משכחת עוון, כאשר האדם עמל בשני חלקיו מסלקין העוון, כי לא נמצא היצר הרע באדם רק כאשר אין אחד מחלקיו נמצא בפועל השלימות ומסולק מן העוון... כי אין יצר הרע מתגרה בו, כי בעל העמל מסולק מן החטא שהוא עמל לצאת לפועל השלימות, וצריך שיהיו שניהם בעמל, כי אם אין שניהם בעמל, דהיינו לצאת לפעל מצד גופו, כאשר עמל להשלים גופו בדרך ארץ ולהשלים נפשו בתורה השכלית, ואז גופו ונפשו מסולקים מן החטא ומסולקים מן היצר הרע, אבל אם אין שניהם בעמל, סוף סוף ימצא היצר הרע באחד מהם, ולא יאמר בזה שהוא מסולק מן החטא.

ויש לך להבין בחכמה, כי אלו ב' דברים שזכר, היינו העמל בדרך ארץ והעמל בתורה כנגד שני יצר הרע שברא הקב"ה, יצרא דערוה ויצרא דעבודה זרה, ועל ידי שאדם עמל בדרך ארץ לצורך גופו מסלק יצרא דערוה ועמל נפשו בתורה מסלק יצרא דעבודה זרה... (דרך חיים פרק ב ב)

...והנה עקביא בן מהללאל בא ללמוד האדם שיסיר ממנו סבת החטא, שכל זמן שלא יסיר הדבר שהוא סבה אל החטא הוא בא לידי חטא. והסבה שבא האדם לידי חטא הוא יצר הרע שנתן השי"ת באדם, ואף אם יחשוב וידע שעתיד לתת דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים, מכל מקום כאשר יצרו גובר עליו הוא חוטא, ואינו משגיח בעתיד להיות, ולכך צריך האדם שיסיר ממנו כח יצר הרע. ויצר הרע מתגבר באדם מכח גבהות הלב, וכל תאוה וכל קנאה וכיוצא בו מן הדברים אשר הם גורמים שיבא לידי חטא, מתחדשים מכח גבהות הלב. וזה מפני שיצר הרע מסית האדם עד שהוא מביא את האדם לידי אבוד, לכך אין גרוי והסתה רק כאשר יחשוב האדם עצמו במדרגה עליונה מאד, ואז יצר הרע מסית אותו עד שהוא מפיל אותו ומאבד אותו לגמרי, אבל כאשר רוחו ולבו נשברה בקרבו, אין כאן יצר הרע מסית אותו עד שהוא מפיל אותו ומאבד אותו, ולא כך כאשר אין לו מציאות חשוב בעצמו ובעיניו... כי היצר הרע דרכו שיבא מפני הבטלה, ואם היה בא יצרו עליו מחמת הבטלה היה מגרה יצר הרע בעצמו. ועוד אמר (הנזיר שם לפני שמעון הצדיק, פרק קמא דנדרים), שהיה רועה בעירו, כי היה מורא אביו עליו, ואם רחוק היה ממקום אביו היה פורק מעליו עול אביו ויראתו, והיה כאן גבהות לב, והיה הוא הגורם ליצר הזה ולא היה זה להזיר לה'... כי זהו ענין היצר הרע שמבקש לטורדו מן העולם, ולפיכך אמר בפרק קמא דברכות אמר רבי לוי בר נחמני אמר ריש לקיש, לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר רגזו ואל תחטאו וכו', ביאור ענין זה שיש לאדם להגביר יצרו הטוב על יצרו הרע, ואם כל כך גובר יצרו שלא יוכל לו, אז יקרא קריאת שמע, כי מצד השי"ת שהוא אחד ראוי להיות מסתלק היצר הרע שהוא כנגד יצר הטוב, עד שיש באדם כחות הפכיים מחולקים, ומצד השי"ת אשר הוא אחד אין ראוי להיות נמצא היצר הרע, ולכך לעתיד שיהיה ה' אחד ושמו אחד, אז יסתלק יצר הרע לגמרי. ומכל מקום אחדות השי"ת הוא סבה להסתלקות היצר הרע, שהוא השניות. ואם כל זה לא יועיל... שיעסוק בתורה, כי התורה חירות מן היצר הרע, ואין יצר הרע שולט בתורה, דכתיב חרות על הלוחות, ודרשו חז"ל אל תקרא חרות אלא חירות ממלאך המות, שהוא יצר הרע, וזה כי למעלת ומדריגת התורה אין מגיע לשם כח יצר הרע. ועוד ביארנו לך פעמים רבות, כי היצר הרע הוא השטן אינו דבק רק בחומר, שלכך לא נאמר סמ"ך בכתוב עד שנבראת האשה, שנאמר ויסגור בשר תחתנה, כי האשה היא שנוטה אל החומר, אבל התורה היא חירות מסולקת מן זה השטן שהוא ההעדר הדבק בנבראים. 

ואם עם כל זה לא יסור היצר הרע מן הגוף, שכל כך שולט היצר הרע בגוף, יזכיר לו יום המיתה, שישוב הגוף אל העפר, והרי עיקר היצר הרע המחטיא את האדם כדי לטורדו מן העולם, וכאשר אצל האדם יום המיתה מסתלק ממנו יצר הרע, כי כבר התבאר שאין היצר הרע רק השטן, והוא מלאך המות, והוא המסית את האדם להביא אותו אל ההעדר, ולפיכך אם מזכיר לו יום המיתה כאלו כבר קבל העדר, והרי אין לו כח עוד. וכבר התבאר מענין זה למעלה אצל "שיגיעת שניהם משכחת עוון", שאין היצר הרע שולט באדם רק כאשר האדם מחשיב עצמו שהוא במעלה ובשלימות... אבל כאשר מצד תחלתו וכן מצד סופו אינו נחשב לכלום, כאלו אינו דבר לגמרי, מפני זה יש סלוק יצר הרע לגמרי, כי אין יצר הרע רק כאשר יחשב האדם עצמו בריאה חשובה...

ועדיין אם אין מסתכל שיש לו עלה לא היה נכנס תחת רשות העלה, אבל בזה שמקבל עליו השי"ת לעלה, שיודע שיתן לעתיד דין וחשבון לפניו, אז ידע שהוא יתברך העלה, והאדם הוא עלול לגמרי, ובכל הדברים האלו האדם נכנס תחת רשות העלה ואינו בא לידי חטא שיהיה חס ושלום סר מן השי"ת שהוא העלה, ואז אין שולט היצר הרע... (שם פרק ג א)

...והאדם הזה דבק בו יצר הרע, כי החכמים יודעים בחכמתם ובקבלתם, כי האדם יש בו כח תשוקה אל דבר שהוא רע מצד שיש בו רע, לא תאמר כי התשוקה הזאת בשביל הנאתו שהוא צריך אליו, רק בשביל התשוקה לדבר רע, וכך מוכח מדברי חכמים במסכת בבא קמא ובכמה מקומות חשבו קרן כוונתו להזיק מפני יצרו הרע, לא בשביל שום תאוה... וסוף סוף אם היה האדם סר מן השי"ת על ידי יצר הרע שבו, נחשב כי יש לאדם הסרה מן השי"ת, דסוף סוף מצד בחינה הזאת שיש באדם הוא היצר הרע יש סלוק אל האדם מן השי"ת, ולכך אמר הכתוב בכל לבבך, כי הלב יש בו יצר הרע, ויסלק יצרו הרע לאהוב את השי"ת... (נתיב אהבת השם פרק א)

...ובאולי יקשה לך למה נאמר על לשון הרע יותר ומה יתרון לבעל הלשון יותר מכל, כי אפשר שהלשון יפעל הרע מפני יצר הרע, אבל אין זה שאלה. כי אין הרע בשכל הדברי כמו שיש יצר הרע בנפש, לפיכך מה יתרון לפעולת הלשון, כי כל הפעולות שהם מצד הנפש, מצד כח הנפש שולט בהם יצר הרע, אבל אין יצר הרע בשכל הדברי, כי אם שהוא רע בעצמו. (נתיב הלשון פרק ג)

...יש לך לדעת, כי החטאים באדם הם מחולקים, ואין חטא אחד כמו השני, וחלקי החטאים הראשונים אשר הם יותר חטא הם שלשה, והם אלו כמו שהם מנויים בכל מקום שלשה חטאים ביחד, וכל חטא מאלו מיוחד. כי חטא גילוי עריות הוא מצד הגוף והוא מחמת יצרא דערוה, כמו שמבואר בכל מקום. ובמסכת יומא וסנהדרין אמרו כי יש שני יצרים, דהיינו יצרא דערוה ויצרא דעבודה זרה, ואלו שני יצר הרע הם כנגד הגוף והנפש, כי מצד הגוף נוטה האדם אל הערוה שהוא מתאוה לו, ומצד הנפש נוטה האדם לעבודה זרה, שהם כחות רוחניים, ושייך אל הנפש בפרט לא אל הגוף. ועתה הוסר הדבר הגדול הזה שיהיה נטיה לנפש אל כחות חיצוניות, ולפיכך גילוי עריות ראש החטאים... כי אי אפשר שיהיה גוף האדם ונפש שלו מסולקים מן הרע בעבור שהם הפכים, זה גוף וזה נפש, וכבר התבאר בחכמה, כי ההפכים כל אחד קצה מיוחד, והקצה נוטה אל הרע וההעדר, ולפיכך דבק בגוף האדם הרע, וכן דבק בנפש האדם הרע, ואלו הם יצרא דערוה ודעבודה זרה, ואלו שני חטאים ראשי חטאים. (שם פרק ו)

עוד אמר שם המקשה עצמו לדעת יהא בנדוי... פירוש כיוון שהוא מביא היצר הרע על עצמו הרי הוא כולו יצר הרע, שאילו היה שולט בו יצר הרע והוא לא הביא עליו יצר הרע בעצמו, לא היה נחשב כולו יצר הרע, וזה שמביא עליו יצר הרע הוא כולו רע. וידוע דבר זה מן יצר הרע שהוא מרוחק ומסולק מן בני האדם, ולכך אמר והדחתיו אל ארץ ציה, ואיך לא יהיה מרוחק מבני אדם, שהוא משחית ומקלקל בני אדם, ולכך אמר כי זה שמגרה יצר הרע בעצמו הוא כולו יצר הרע, ולפיכך יהא בנדוי שהוא ההרחקה כמו שהוא יצר הרע. ולמאן דאמר שנקרא מומר, כי המומר הוא שדבק בעבודה זרה, והיצר הרע בעצמו עבודה זרה... (נתיב הפרישות פרק ג)

כי באדם יש יצר הרע בגופו, והוא שקראו חכמים יצר הרע דערוה, כלומר מתחילה שולט יצר הרע בבשר, ולכך כתיב והסירותי את לב האבן מבשרכם, שהאבן קשה ביותר, והיא כנגד יצר הרע שהוא דבוק בחומר, שאין החומר פועל כלל, לכך יצרא דערוה קרא אבן דומם שאין לו הפכים. אבל הברזל הוא היפך זה, שהוא פועל שממנו חרב וקרדום וכו', והוא כנגד יצר הרע בנפש, שהנפש הוא כח פועל, ולכך יצר הרע שבנפש הוא ברזל שהוא כח פועל רע, ולכך אמר אם הוא ברזל הוא מתפוצץ, כנגד זה אמר אם רעב שונאך האכילהו לחם, לחם של תורה, כלומר שיתן ליצר דבר המשביע שלא יהיה עוד חסר, ובכל דבר נחשב האדם חסר חוץ על ידי התורה נחשב האדם שלם, וכאשר האדם שלם הוא מסולק מיצר הרע, שהוא בא בשביל חסרון שיש באדם... ודבקות האדם בטוב צריך שיהיה בשכלו וכן בנפשו, ואז יצר הרע אין שולט בו, ולפיכך אם עוסק בתורה ובגמילות חסדים, כי על ידי התורה האדם הוא טוב מצד שכלו, כי התורה בודאי תקרא טוב, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם, וכאשר עוסק בגמילות חסדים הוא טוב מצד נפשו, ובשביל הטוב שבו הוא מטיב לאחרים, ואם האדם טוב מצד שכלו ונפשו הרי הוא מסולק מיצר הרע שהוא רע. ותדע עוד, כי כאשר עוסק בתורה ובגמילות חסדים מתעלה האדם מעלה מעלה, על ידי גמילות חסדים מתעלה מן פחיתות עבות החמרי, ועל ידי התורה הוא עוד מתעלה אל השכלי לגמרי, עד שמסולק מאתו יצר הרע. ודבר זה מבואר למי שהוא מבין, כי הוא דבר עמוק... והכלל הוא, כי כאשר האדם עוסק בתורה הוא נשמר מן יצר הרע, עד שאינו בא לידי חטא, כי על ידי התורה יש לאדם דביקות בו יתברך, ואיך יבא לידי חטא. ובאולי יהיה קשה לך, הלא אחיתופל ודואג למה לא שמרה התורה אותם מן החטא, הלא אין קשיא כלל, שלא אמרו כאן רק מי שמבקש לסלק יצר הרע ממנו, והם לא בקשו לסלק אותו על ידי תורה, ואם הגיע להם יצר הרע לא היו מושכין אותו לבית המדרש, לכן באו לידי חטא.

בפרק החליל דרש רב עוירא ואיתימא רבי יהושע בן לוי, ז' שמות יש לו ליצר הרע... פירוש כי היצר הזה השי"ת קרא אותו רע, ואין ספק שאין דבר היפך דבר רק כמו הרע לטוב, וראוי שיהיה הקב"ה קורא אותו רע, במה שהוא הוא הטוב האמיתי, וקרא היצר הרע שהוא היפך הטוב רע, כי הוא יתברך מחויב המציאות, והמציאות הוא הטוב, כמו שכתוב בכל נמצא וירא אותו כי טוב, והיצר הרע הוא היפך זה, שהוא העדר, לכך נקרא רע. 

משה קראו ערל, כי האדם כאשר הוא ערל כאלו היה בריה אחרת ממי שהוא נמול, ורוצה לומר, כי מדרגת משה היתה גדולה מאד, עד שאין ליצר הרע שום שייכות אל משה, לפי עצם מעלתו שהיה איש אלוקי, והיה היצר הרע מאוס בעיניו, אבל אין כל כך רחוק כמו שהוא במדריגת הקב"ה שקראו רע, שאין הטוב שייך אל הרע כלל, והערל אינו בפעל הנגלה, שזה ענין הערל שאינו בפעל הנגלה רק מכוסה וטמון, כי בערך משה ומעלת מציאותו אין מציאותו של יצר הרע מציאות גמור רק כמו הערל. ודוד קראו טמא, כי הטמא נבדל מן הטהור עד שמחוץ למחנה מושבו, אבל אין כאן הבדל לגמרי כמו שהוא אל הערל עם הנמול, שזה אדם אחר, והנמול אי אפשר שיהיה ערל, ועוד תדע שהטמא מרוחק מן הנמצאים, כי הם אסורים ליגע בו, ואינו בכלל הנמצאים.

אמנם שלמה קראו שונא, מפני שהשונא נבדל גם כן מן אשר שונא לו ומרוחק ממנו, אבל אין זה כמו הטמא, שהטמא מטמא, אבל השונא אינו מתחבר עם אשר שונאו, אבל נגיעתו אינה מטמאה, רק שאין לו חיבור עם השונא. ישעיה קראו מכשול, שהמכשול מתנגד לאדם לפי שהוא מכשול לו, ודבר זה פחות מן השונא המתנגד לו לגמרי ומחולק ממנו, ואילו המכשול אין כאן התנגדות רק כאשר יתקרב אליו, אמנם יחזקאל קראו אבן, שהאבן אינו מכשול רק הוא דבר קשה על האדם, ומכל מקום אינו לו למכשול, רק שהוא משא על האדם, אמנם יואל קראו צפוני, שהוא צפון בלבו של אדם, ואינו יודע ממנו.

וכאשר תבין כל אלו המדרגות הפוחתים והולכים מעליון עד התחתון, ויש לך להבין דברים אלו, כי ההעדר והוא יצר הרע מגיע עד ז' מדרגות ולא יותר, וכמו כן הגיהנם שהוא הרע, יש גם כן אליו שבעה שמות, הכל ענין אחד. ובענין זה מדרגות בני אדם, יש אדם כאשר רואה חטא אינו נחשב לו ואינו מתפעל מן החטא כלל, ויש אדם כאשר רואה חטא לפניו קשה עליו עשיית החטא, ויש שנחשב לו למכשול וכו', עד שבעיניו עושה החטא כאילו אינו אדם וכאילו היה נעדר, וזה ענין הרע, שהרי הרע הוא דבר שאין לו מציאות. (נתיב כח היצר פרק א)

האדם הזה נברא חסר בעצמו, וכל חסרון הוא רע, ולפיכך משתוקק האדם אל הרע תמיד, אבל מי שהוא בשלימות ואינו חסר, אי אפשר שישלט בו היצר, וזה אמרם במסכת בבא בתרא האבות לא שלט בהן יצר הרע, בעבור שנאמר בהם בכל מכל כל, כלומר, שכל אחד מהאבות נחשב כללי, שהרי מהם יצאה האומה הישראלית, ומאחר שהם אבות להם וכוללים כל אחד כל האומה, לא שייך בהם יצר הרע שהוא מחמת חסרון, כי הפרטי במה שהוא פרטי הוא חסר, ולכך יש בו יצר הרע מצד החסרון... ומה שאמרו כי בתלמידי חכמים הוא מתגרה ביותר מהכל, דבר זה ידוע למבינים, כי אף כי התלמיד חכם הוא שלם, שהרי הוא שכלי, אל יקשה לך דבר זה, כי אדרבה התלמיד חכם במה שנכנס למעלה השכלית, ועם כי השכל במה שהוא שכל הוא דבר שלם, אבל לא ימצא שלימותו בכל, וזה כי אין העולם הכל שכלי, ומציאות שלו מציאות חסרה מאד, במה שהוא אינו הכל. כלל הדבר, התלמידי חכמים וישראל אין להם השלימות אשר ראויה להיות להם, כי התלמיד חכם הוא שכלי, והשכל שיש לאדם אינו בשלימות כלל, אבל יש לו השכל הזה בחסרון, וכן ישראל יש להם המעלה העליונה האלקית, ומעלה זאת אין להם בשלימות בעולם הזה, ולפיכך דבק בהם בעולם הזה החסרון גם כן כפי עילוי מעלתם וגודל מדריגתם, ולפיכך היצר הרע מתגרה בהם יותר ויותר, כי בשאר אדם ובשאר אומות אין לומר עליהם כל כך שהם חסרים, כי אין להם רק המעלה הקטנה, אבל התלמיד חכם מה שיש להם המעלה העליונה שיש לו השכל, ואי אפשר שיהיה לו המעלה הזאת בשלימות... ולפיכך ישראל כאשר נתן השי"ת אליהם לוחות הברית, והיא המעלה אל הכל, אז היה מתגרה בהם היצר הרע...

ובפרק החליל, אמר רבי יוחנן אבר קטן יש באדם משביעו רעב וכו', דבר זה, כי היצר שבאדם, אם האדם נמשך אחריו מורה על שיש לו רעבון, והוא חסרון התאוה, וכאשר רוצה להשביע את יצרו לעשות רצון יצרו תמיד הוא מוסיף בחסרון, ואינו כך אם מרעיבו, בזה נראה אדם שלם... ואינו חסר, ולכך בזה מסלק יצר הרע.

אמר רבא יצר הרע בתחלה קראו אורח ולבסוף קראו איש וכו'. ופירוש דבר זה, כי בבריאת האדם דבק בו החסרון, ואין החסרון דבק בו לגמרי שלא יהיה שלם, שאם היה החסרון דבק לגמרי באדם לא היה לאדם קיום כלל, ולפיכך נקרא כמו ההלך שעובר על האדם ואין לו דביקות לגמרי עמו, רק שהוא מצורף אליו...

האדם צריך שיהיה זריז וגבור חיל לעמוד נגד יצרו. אמר רבי יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, שנאמר וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום. בא להגיד כח היצר הרע שהוא כמו דבר שמתחדש בכל יום, וכל דבר חדוש הוא יותר פועל. ומה שאמר שיצר הרע מתחדש בכל יום דבר זה ענין עמוק מאד, כי היצר הרע, אף על גב שפועל באדם, מכל מקום אין היצר הרע מן האדם כלל נחשב, כמו שהתבאר, והיצר באדם הוא דבר זולת האדם, ולפיכך נחשב היצר הרע שהוא מתחדש על האדם כל יום, כי אין לומר כי יש לו מציאות הראשון, כי אין מציאות אליו, כי אין לרע מציאות... ויש עוד בזה דבר מופלג, בעבור כח היצר הרע שהוא כח שטן כח מלאך המות, שזה הכח אינו דבר טבעי אשר הוא תחת השמש, אבל כחו בא מן הכח אשר הוא על השמש, ומפני זה נאמר על היצר הרע שהוא מתחדש בכל יום על האדם, שכל דבר שכח שלו הוא בא ממדרגה עליונה שהוא על הטבע, נקרא שהוא מתחדש, והבן זה היטב, ותדע כח היצר הרע.

בפרק הרואה אמר רב יצר הרע דומה לזבוב וכו', ושמואל אמר דומה לחטה וכו'. פירוש כי הזבוב הוא דבר מאוס ונפסד אין לו קיום, ואין דבר שהוא נפסד מהר כמו הזבוב, ולכך אמר כי היצר הרע שהוא כח התאוה המתאוה לדברים הפחותים דומה לזבוב, ואין דבר מאוס כמו הזבוב, ולכך יצר הרע שבאדם מתאוה לדברים פחותים ומאוסים כמו זנות וערוה. ושמואל אמר שהוא דומה לחטה, אין דבר שיש לו חומר נקי כמו החטה, ואין דבר פחות ושפל כמו הזבוב. וכבר התבאר שיש מחלוקת בין חכמי השכל, יש אומרים כי ההשתוקקות הוא אל הפכו, ויש אומרים כי הדומה הוא שיאהב הדומה ונמשך אליו תמיד. ויש לפרש שזוהי מחלוקת רב ושמואל, רב סובר שהדומה מתאוה לדומה, ולכן יצר הרע דומה לזבוב המאוס האוהב דברים מאוסים, ושמואל סבר שדומה לחטה, כי האוהב הוא דבר אל הפכו...

ויש לפרש מחלקותם, כי היצר בודאי חסרון באדם, וסבר רב כי הפחיתות דבקה בצורה, והזבוב יש לו צורה פחותה שהוא בעל חי מאוס, ושמואל סבר כי היצר הרע שהאדם נוטה אל החמרי, וזה החסרון והרע באדם, ולפיכך מדמה אותו לחטה שהיא חמרית לגמרי, ופירוש זה עיקר כאשר תבין. ותבין כי לדעת הכל היצר הרע יושב על שתי מפתחות הלב, אשר הלב הוא שורש האדם, והרע דבק בשורש האדם. (שם פרק ג)

האדם הזה אשר ברא השי"ת יצר הרע בקרבו, צריך שישתדל להסיר את יצרו, ואף אם הוא צדיק וחסיד אל יראה בעיניו שהוא קל, רק הוא דבר קשה מאד מאד. והענין הזה שיתפלל האדם אל השי"ת תמיד שיסיר את היצר הרע ממנו, אבל מעצמו קשה הוא, כי האדם נחשב שהוא שבוי ואסור ביד מלך זקן וכסיל הוא יצר הרע, שנקרא בכל מקום בשם הזה, והרי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים... כי מצד האדם בעצמו, אף שהאדם מתנגד אל השטן, הוא יצר הרע, מצד התנגדות הזה אין קיום לאדם כלל אם לא בעזר השם, ולכך תיקנו יהי רצון שתצילני מיצר הרע וכו'... ואם כי בודאי יש לאדם לעמוד נגד יצר הרע בכל כחו, אבל לא יחשוב כי יכול להתנגד אליו ולעמוד נגדו, רק יחשוב שהוא דבר קשה מאד, והוא ירא מיצר הרע, רק כי הסלוק הוא מצד השי"ת שהוא מסלק היצר הרע. אבל האדם כל זמן שאמר כי הוא בעצמו יכול להתנגד אליו ולהיות גובר עליו, אז היצר הרע גובר עליו בכח, כמו שנים שהם מתנגדים זה לזה, רק יאמר כי השי"ת יסלק היצר הרע ממנו, ובזה הוא עצמו אינו מתנגד אל השטן כל כך. ודברים אלו אף כי נראים פשוטים, הם עמוקים.

האדם אשר צריך להסיר היצר הרע ילמד מאבות העולם דרכים הרבה, וכמו ששנינו במסכת אבות, רבי אומר הסתכל בג' דברים וכו'... ואלו ב' דברים מטעים את האדם, כי לפעמים הטעות הוא בשביל כח המדה שאינו שכל, והוא כח יצר הרע בלבד, ולפעמים שכלו מביא אותו לידי טעות... אבל מה שמתגרה יצר הרע הגרוי שהוא בחשובים הוא לפי השעה, כאשר השעה מוכנת לזה, אבל שיהיה לו דביקות תמידי בו, זה אינו רק אצל הרשעים... וכאשר יש באדם דבר שהוא רע כמו שהוא יצר הרע, דבר זה נקרא עבודה זרה לגמרי, כי כמו שהעבודה זרה מסלקת את האדם מן השי"ת, כאשר נמשך אחרי העבודה זרה, כך יצר הרע מסלק את האדם מן השי"ת כאשר נמשך אחר היצר הרע, וכבר התבאר גם כן כי היצר הרע הוא השניות, כמו שהתבאר אצל אם רואה אדם שיצרו גובר עליו יקרא קריאת שמע. ודבר אחד הוא עבודה זרה ויצר הרע, כי זה וזה נקרא השחתה. ולכך יש לאדם לדעת כי כאשר האדם הולך אחר יצרו הוא נמשך אחר העבירה לגמרי...

ואמר כי אל העיר הזאת בא מלך גדול, נקרא היצר הרע מלך, בעבור כי כל ענין שלו למלוך, ואף מלכות השי"ת אינו מקבל עליו, ואינו כמו העליונים שהם משרתי עליון, ומלאכים שהם שלוחי המקום נקראים, שאילו היה מקבל עליו מלכות שמים לא היה מוציא את האדם מרשות השי"ת... ולכך נקרא יצר הטוב איש מסכן, והיפך נקרא יצר הרע מלך, כי יצר הרע מסיתו לגבהות הלב, שדבר זה סלוק יראת השם. וקרא את יצר טוב טוב, כי יצר טוב מכריע אותו להיות רואה את הנולד בכל מעשיו, ומפני כך הוא החכם, ולכך לא בא לידי חטא, ואם חטא הוא עושה תשובה. והיפך זה נקרא יצר הרע מלך זקן וכסיל, שהזקן אף שאינו חכם להיות רואה את הנולד, מכל מקום מפני שראה לפניו הרבה מעשים, בשביל כך הוא יודע שאם הוא עושה כמו שעשו הרשעים יקרה לו גם כן כמו שקרה להם... עם כל זה הוא כסיל ולא למד מוסר...

היצר הרע שברא השי"ת, אף שהוא בודאי רע, כמו שכתוב כי יצר לב האדם רע מנעוריו, עם כל זה בריאתו ותכליתו הוא לטוב... שעל ידו נושא אשה ומוליד בנים, וכך כאשר עדיין לא נברא, נותנת הבריאה שיהיה נברא, אבל מצד עצמו בודאי הוא רע בעצמו, ולכך אחר בריאתו הוא נמצא בפני עצמו, ולא כמו שהוא קודם שנברא מצד סדר הבריאה שהוא אצל השי"ת בודאי ראוי לו בשביל האדם, אבל אחר שנברא ונמצא יצר הרע בעצמו, מצד זה מתחרט עליו השי"ת. ולכך אמרו במסכת שמחות, יצר תינוק ואשה שמאל דוחה וימין מקרבת, כי אם הוא דוחה יצר הרע לגמרי מבטל סדר העולם, שהרי השי"ת בראו שכך ראוי לסדר העולם, ויותר מזה כי על ידי יצר הרע יקנה האדם המעלה העליונה, כמו שהתבאר למעלה אצל בחורי ישראל שעתידין ליתן ריח לפני הקב"ה.

 ופרק הרואה, חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, שנאמר ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, בשני יצריך וכו', הרי כי האדם אינו מגיע אל הדביקות בו יתברך שנרמז בלשון ואהבת את ה' אלקיך, רק אם מתגבר על יצרו, ואז דבק בו יתברך לגמרי, ופסוק ואהבת נאמר אחר קבלת מלכות שמים, כי בזה שהוא גובר על יצרו ומסלק אותו, הוא מאחד השי"ת לגמרי... וכמו שיש בלב הלמוד, יש בלב עוד יצר טוב ויצר הרע, לכך יש בלב שני ביתי"ן, כי כל יצר הוא זולת הלב, והוא שני, כי הבי"ת שניה, וכן יצר טוב שני וכן יצר הרע הוא שני, אבל ההפרש גדול, כי יצר טוב הוא השלמת האדם ובו יושלם, ולכך הוא שייך לאדם במה שהוא השלמתו, אבל יצר הרע אינו נכנס בכלל האדם לגמרי, כי ראוי לסלקו, והוא עומד לסלקו, ולכך הבי"ת השניה אינה קבועה בשם לב (לבב)... והנה יצר הרע אף על פי שהוא רע בעצמו, מכל מקום על ידי יצר הרע קונה האדם הדביקות בו יתברך לגמרי, כאשר גובר על יצרו ומסלק אותו, ואז הוא דבק בו יתברך... (שם פרק ד)

כי חטא ישראל הוא מצד יצר הרע אשר מגרה בישראל, ועשו וזרעו הן הן יצר הרע של ישראל, ובבטול האומה הזאת מן העולם אז יתבטל יצר הרע מישראל, ורמז זה הכתוב הן עשו אחי איש שעי"ר, במספרו היצר הרע... (דרוש לשבת תשובה, בסוף)

...כי יצר הרע אינו שולט רק מצד הבריאה, שהרי כתיב (בראשית ד' ז') לפתח חטאת רובץ, משיצא מן הרחם אל העולם רובץ חטאת, וממילא כשמזכיר לו יום המיתה שאין יצר הרע, אז מסתלק יצר הרע, ולפיכך כאשר מתחיל השמש לערוב ויש לפניו סימן מיתה, כי הלילה הוא סימן הפסד לכל הנמצאים, אז אפשר לו לסלק יצרו מכל וכל לעבוד הבורא יתברך, ולפיכך ביעור חמץ אחר חצות דוקא, ואז ישחט הפסח...

וסוף סוף כי קין בפרט דבק בו יצר הרע, ונקרא קין כי יצר הרע אינו מן האדם, שהרי אפשר לסלקו ולהבדילו ממנו, ולכך נקרא קין, שהוא נקנה לאדם מן השי"ת, וקרא אותו איש על שם הגבורה שיש אל יצר הרע, וכאשר יצר הרע שולט באדם, כמו שאמרו חכמים איזה גבור הכובש את יצרו, ואם כן היצר הרע איש הוא, ומה שאמר קניתי איש את ה' (בראשית ד' א'), כלומר אמרה חוה אל יתמה האדם שיצא ממנה זרע כמו זה שיש בו יצר הרע, ויצר הרע נקרא רע, ואם כן היה לך לומר שהוא מעיד על האדם שיצא ממנה לומר ארור הכרס שיצא ממנו, על זה אמרה קניתי איש את ה', כי יצר הרע ברא השי"ת אותו, ומכיון שכך גזרה חכמתו יתברך אין זה עדות כל כך...

והנה במה שברא השי"ת הכל, בזה היצר הרע הוא טוב, ואין להרחיק את החמץ אף על גב שהרחיקה התורה החמץ והשאור מצד עצמו כי הוא רע, אבל בודאי כאשר השי"ת ברא הכל, יצר הרע הוא טוב מצד הכל, כמו שאמרו במדרש (ב"ר פ"ט ז') וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, מה כל אשר עשה, אפילו יצר הרע, שאם אין יצר הרע לא נשא אשה ולא הוליד בנים, ולפיכך מצד כלל הבריאה הוא טוב מאד, אבל מצד עצמו בודאי רע, רק כי משמש הרע לטוב, כמו שהשאור הוא רע בעצמו, רק הוא טוב כאשר הוא בעיסה, ולפיכך מצד כלל הבריאה יצר הרע הוא טוב... (דרוש לשבת הגדול)

רע מנעוריו, משננער לצאת, שאין יצר הרע אלא לדבר חסר ומבקש למלאות חסרון תאותו, ולא שייך למלאות חסרון רק כאשר הוא שלם במה, ויש באותו שלימות חסרון. אבל דבר שאין לו מציאות בשלימות כמו בבטן אמו, והוא מתנועע אל שיהיה נשלם, מאין לו יצר הרע למלאות חסרון, והרי ראוי להיות בלתי שלם... ויצר הרע נקראת המחשבה שנכסף לטוב או לרע, וזו לא תכנס בו קודם שיצא לאויר העולם, ומה שעושה בבטן אין זה יצר הרע, אלא שנמשך כטבע הרשע לרשעות וכו'... (גור אריה בראשית ח כא)

...והמבקר החולה מתברך מימין, וכנגד זה ישמרהו מיצר הרע אשר הוא עומד על ימינו לשטנו, כי יצר הרע הוא בגוף אשר הוא מצד הימין, ומתברך מצד שמאל לשמור אותו ממדת יסורין שבאים מצד שמאל... (חדושי אגדות נדרים מ)

ואין אתה מתיירא וכו', רוצה לומר, כי התורה היא גוברת על היצר, מצד אשר לא שייך בתורה ההעדר, כי השכל הוא שלם בפועל, ובפרט התורה היא על הכל, ואין במדריגת התורה שולט ההעדר, ולכך התורה אינה מניחה להתגבר היצר הרע שהוא ההעדר, אשר הוא דבק בחומר, כי מאחר שנמשך האדם אחר שכל התורה, אין היצר הרע, שהוא ההעדר הדבק בחומר, גובר עליו, ולכך התורה תבלין אל היצר. (שם קדושין ל)

כל משאו ומתנו בך, רוצה לומר, כי היצר הרע אין לו מציאות בעצמו כלל, ומציאות היצר הרע אינו רק שהוא העדר דבק בחומר, ואילו היתה לו מציאות בעצמו, לא היה כל משא ומתן שלו בך, עכשיו מפני שהיצר הרע הוא אינו, רק שהוא העדר המציאות, לכך כל משא ומתן שלו באדם, כדכתיב ואליך תשוקתו, כי כל תשוקתו אינה רק להכשיל את האדם מצד שזהו מהותו ועצמו. והבן זה היטב, כי דבר זה רמזו בכמה מקומות, כי אין אל היצר הרע מציאות בעצמו, רק שהוא העדר המציאות, לכן כל משא ומתן שלו בך.

שאפילו יוצר שלו קורא אותו רע, פירוש שהוא עצם הרע, ולפיכך קשה רעתו, כי כל עצם הוא קשה, שכן מורה לשון עצם, לכך יוצר שלו קורא אותו רע, שהיוצר שנתן לכל אחד עצם יצירתו קורא אותו רע, אם כן רע הוא בעצם... (שם)

אמר רבי יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, כבר התבאר שאין ליצר מציאות מקוים, ותמיד הוא משתוקק השתוקקות חדשה בעבור שהוא היצר לדבר מה בלבד, ואין עמידה ביצר שיהיה לו קיום, כי כל דבר שאין בו שום טוב אינו קיים כלל... ולפיכך היצר הרע שהוא נקרא רע אין לו קיום, והוא מתחדש על האדם כל יום. וגם מפני כי היצר הוא לפי מה שהוא אדם יש לו יצר, והאדם תחת השתנות הזמן ויש לו שנוי בכל יום ויום, וכן יצרו כל יום ויום מתחדש יצרו.

ואם אבן הוא נימוח וכו', פירוש זה נאמר על שני יצרים, האחד הוא יצר עריות, שהוא דבק בחומר, וזה אשר נמשל לאבן שהוא גוף חומרי, ואמר שהוא נמוח מן התורה, שהתורה היא שכלית, והשכל כמו שאמרנו מבטל היצר הרע, שהרי התורה היא תכלית ליצר הרע, כי השכל יש לו מציאות בפועל, ולכך הוא גובר על היצר הרע שהוא ההעדר, והוא היפך המציאות, ומסלק ההעדר הזה. וכן אם הוא ברזל הוא נגד יצרא דעבודה זרה, שזה היצר אינו דבק בגוף רק בנפש, ולפיכך נקרא יצרא דעבודה זרה ברזל, היצר הזה מן הנפש שממנו מחשבות רעות וזרות של עבודה זרה לקצץ בנטיעות, מה שהוא יתברך אחד ואין שניות, ויצר הרע של עבודה זרה מקצץ האחדות ולכך נקרא ברזל, ופירוש זה מופלג מאד כאשר תבין אותו. ויש מפרשים אם אבן הוא נימוח, רוצה לומר לפעמים הוא מגרה בו שלא יקיים מצוות עשה מפני שטורח עליו לעשות ולקיים, שהאדם נעשה כמו אבן שלא לעשות מצות עשה, אפילו הכי נימוח, וכן אם הוא פועל לעבור מצוות לא תעשה כמו הברזל שהוא מחתך ומשחית... (שם)

...פירוש כל כך היה מבטל יצרו עד דנפק מיניה היצר הרע לגמרי, והבן השבועה הזאת, שהיא הדיבוק בו יתברך לגמרי על ידי השבועה, דכתיב ובו תדבקון ובשמו תשבע, ועל ידי הדיבוק הזה בו יתברך יוצא יצר הרע, ולכך היה היצר הרע יוצא ממנו על ידי שהיה דבק בו יתברך, והוא השבועה בו יתברך.

חזית דאת נורא, כלומר כי היצר הרע הוא כח אשר מסית האדם לרע, וזה הכח רוחני, לכך נקרא אש, כי הדברים הנבדלים מתיחסים לאש, ולכך אמר חזי דאת אש, בשביל כח רוחני רע שדבק באדם ומקבל האדם הסתה ממנו.

אדמי ליה כאשה וכו', פירוש זה בא לומר, כי יצר הרע גובר באדם כל כך, שאף אם הדבר נבדל מן האדם גובר היצר הרע שהוא השטן ומקרב הדבר הנבדל מן האדם... ואמר שהיה לו לומר יגער ה' בך השטן, כלומר שלא יחשוב האדם עצמו נגד השטן, עד שיהיה השטן מגרה בו, אך יאמר יגער ה' בך השטן, שיתן הכח אל השי"ת, שהוא עוזר את האדם ודוחה השטן מן האדם... (שם שם עב)

ששה לא שלט בהם מלאך המות, אף על גב דאמרינן למעלה הוא מלאך המות הוא יצר הרע, מכל מקום הפעולות מחולקות, כי יצר הרע הוא החסרון אשר דבק באדם, לפיכך דוקא באבות שנאמר בהן בכל מכל כל לא שלט יצר הרע בחייהם, אבל לענין מיתה שהיה נמסר בידי מלאך המות, אף על גב דשלט בהם יצר הרע לא שלט בהם מלאך המות, כי פעולת המות אינה דומה לפעולת יצר הרע, כי פעולת יצר הרע שולט באדם במה, דהיינו מצד שיש לו אל החטא, ואין היצר הוא האדם לגמרי, אבל מה שפועל מלאך המות שמביא מיתה אל אדם ומביא את האדם מן החיים אל המות, ובזה שולט בכל האדם... (שם בבא בתרא יז)

כלל הדבר, כי היצר הרע והשטן אין כח להם על דבר שהוא עומד אל הויה, וזה שאמרו כל ישיבה אינה אלא צער... (שם סנהדרין קו)

וידוע דבר זה מן היצר הרע, שהוא מרוחק ומסולק מן בני אדם, וכדכתיב עליו לעתיד (יואל ב') והדחתיו אל ארץ ציה, ואיך לא יהיה מרוחק מן המציאות, שהוא משחית ומקלקל המציאות. (שם נדה יג ב)

של"ה:

...כך הוא האדם, כשהיה בכתנות אור כולו טוב, מכל מקום היה בו כח התעוררות להקליפה בהנעלם, אבל עתה בהוציא חוצה באמת נעשית קליפה רעה, הוא השטן הוא יצר הרע, מכל מקום מי שכובש אותו ומכניעו ומבטלו לגמרי, אז חלף הלך לו, והטוב הנשאר הוא טוב בהיר וברור זך בלי שמרים. וזה האדם השלם הכובש את יצרו ומגביר עליו, ואמר הכובש ולא אמר ההורג, רומז כי אינו הורגו, אדרבא כובשו תחתיו להיותו טוב היפך ממה שהיה, עד שלמלאך רע נתהפך לטוב. למשל, לוקח מדותיו שהם רע, דהיינו קנאה וחמדה ושנאה וכו' ואינו מבטלם רק כובשם תחת ידו לטהרם, דהיינו קנאה לקנאת סופרים, וחמדה לחמדה גנוזה, ושנאה לשנאת הרשעים... כי אז הרע גרם הטוב הגדול, וזה יהיה לעתיד לאחר הזיכוך והצירוף בחורבנות ובצרות שסובלים ומעוררים בתשובה ישבתו הקליפות, ועתיד מלאך המות לישחט, והרע יתמתק מכח זכות הצדיקים שכבשו על יצרם כנ"ל, ואז כתנות עור בעי"ן מלשון עיוור יתהפך להיות עין רואה, כי מכח עין עיוור יתגדל הראות ויהי יתרון לאור מן החשך מכח החשך, ואפילו יהיה תוספות אור בסוד כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון... (בית דוד, ועיין שם עוד)

ו' גבורה, כל פעולות התעוררות היצר הרע הם ממש מעוררות הגבורות החזקות ולא יתנועע היצר הרע שלא יעורר גבורה, והטעם שהאדם נוצר שתי יצירות, יצר הטוב ויצר הרע, זה חסד וזה גבורה. אמנם פירש בזוהר בראשית שיצר הטוב נברא לאדם עצמו לצרכו, ויצר הרע לצורך אשתו, וראה כמה מתוקים דבריו. הרי התפארת בעל החסד נוטה אל הימין, וכל הנהגותיו בימין יצר הטוב, והנקבה שמאלית, וכל הנהגותיה בגבורה, אם כן ראוי שלא יתעורר יצר הרע לתועלת עצמו, שהרי מעורר אדם העליון בגבורה ומאבד העולם. ומכאן יראה כמה גדול עון הכעס וכל כיוצא בו, שהרי מגביר הגבורות הקשות... (בעשרה מאמרות)

...ומרומז היצר הרע ב"רגליך", כי רגליו יורדות מוות, וגם יש רמז ליצר הרע רתיחתו על דרך השכל ברגלים, כהא דתנן בפרק קמא דיומא בקש להתנמנם וכו', אומרים לו אישי כהן גדול עמוד והפג אחת על הרצפה, כי חמימות הרגלים מעוררת השינה, וקרירותם מבטלים אותה. וכן הוא בכל התאוות, ועל זה אומרים בדרך הלצה, שעל כן רות גלתה מרגלותיו של בועז, שיתקרר, כדי שלא ישמע לקול היצר הרע שהיה מפתהו בא עליה. וזהו הוקר רגליך מבית רעיך, לבטל החמדה והתאוה, הרי שמצד היצר הרע הוא ריע להקב"ה, ועל כן נקרא יצר טוב על שם הקב"ה שהוא טוב האמיתי, ואין רע יורד מלמעלה, ובזה הדבר יהיה מרומז רמז גדול... והרע שהוא רע לכאורה הוא לתכלית הטוב... והנה האדם השומע ליצר הרע לפי כוונותיו הנגלה אז הוא לשמאל הולך בסטרא דשמאלא, ונתקיים למשמאילים סמא דמותא, אמנם כשהולך אחר הנסתר של יצר הרע שהוא טוב מאד, דהיינו כדי שיתאוה ויהיה גבור ויתגבר ואז שכרו מרובה, אז מקיים שיויתי ה' לנגדי תמיד, כי מה' לא יצא רק טוב, ואז השמאל נגד ימינו של הקב"ה והוא טוב מאד, ונמצא הכל יצר טוב, ואדרבא, תוכיות הרע היא מצוה, יאמר איך אהיה ציית לזה לעשות כן, הלא עצמיות תוכיות כוונתו היא להיפך... גם באמרו יצר טוב יש בזה התעוררות שיהיה יצר של אדם טוב תמיד, אף בשלא שעת מעשה, דבשעת מעשה פשיטא כשתבא עבירה לידו שידחנה חיש מהר, וכשתבא מצוה לידו תיכף יעשה בזריזות, אלא אף בעת שהוא בטל מזה יחשב בלבו ויתאוה לדבר טוב וימאס ברע, רצוני לומר שיהרהר אחר רדיפת מצוה ואל יהרהר בעבירה, ותמיד יהיה יצרו כלומר תאוותו לטוב, ואף בדבר שאין ביכלתו לעשות, יחשב בלבו אם היה ביכלתי לעשות הייתי עושה... (שער האותיות אות י)

...ואמר בתיקון עץ הדעת טוב דא מטטרון, ורע דא סמאל, וחטא אדם היה לערב הרע בטוב, ולכן במקום זה הם שית סדרי משנה להבדיל הטוב לעצמו והרע לעצמו, כן אמר שם לקמיה ואילנא דעץ טוב ורע צריך למעבד פירוד בין טוב לרע, כדא דכתיב ויבדל אלקים בין האור והחושך, וצריך למעבד קיצוצין ביה למיהוי בר נש בלא יצר הרע, כגוונא דדוד דקציץ ליה מניה והרגו בגרסתיה, הדא דכתיב ולבי חלל בקרבי, ולקבל מ"ט מן מטטרון, אינון מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא. עד כאן לשונו. ואגב מבואר כי סגולת גרסת המשניות להרוג היצר הרע ולהכניעו, עם היות שמשניות האלו שיש לנו ממחלוקות התנאים לא היו עדיין בזמן דוד, מכל מקום היה ששה סדרי משנה מהלכות פסוקות בהם גורסים... (מסכת חולין, וראה שם עוד)

...הלכות הגעלה וביעור חמץ כבר נודע היצר הרע הוא החומץ ומנוול, שאור שבעיסה, ואין ביעור חמץ אלא שרפה, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, דכתיב הלא כה דברי כאש. ענין הגעלת כלים פליטת זוהמת היצר הרע להעביר כתמי העונות, ומי שלא נתחמם כל כך ביצר הרע ומורק ושוטף במים, סוד טהרה וקדושה. ומי שתשמישו ברותחין צריך להיות נכוה ברותחין כמו ענין נתן דצוציתא, וכלי חרס חרסי אדמה שאינן יוצאות מדפנותיהם לעולם אין להם תקנה אלא שבירה, שבירתן מיתתן, ואם חזרת כבשונות מועילה בזה יש פלוגתא, והלכה כדברי שניהם, כי יש מתטהרים בגיהנם ומתרפאים, ויש גיהנם כלה והם אינם כלים... אור לי"ד בודקין וכו', פירשנו, וסדר הנכון יפשפש אדם במעשיו ויבדוק החמץ הנגלה וגם הנסתר, והבדיקה לאור יחיד, רוצה לומר לה' לשמו, ה' אורי וישעי... ויבדקו כל החורין והסדקין, כי הקב"ה בוחן לבבות, גם הרבה עבירות שהאדם דש בהן ונשכחות ממנו... תערובת חמץ רומז על מה שכתבנו במקום אין אדם וכו' יעשה טוב ולא יחטא, כלומר דבעשיית הטוב מעורב חטא, כגון שעושה המצוה בשביל יוהרא או שלא בכוונה. חמץ נוקשה אינו מחמת חימוד, רק ההרגל שהאדם דש. בביטול הלילה יאמר דלא חמיתיה, שאינו יוצא לראות מעשה אחרים, אבל ביום צריך לבטל גם מה שרואה... (מסכת פסחים מצה עשירה דרוש ג)

רמח"ל:

ראה גם יצר הטוב, דרך ה' חלק א פרק ג א.

...ואמנם מה שצריך להבין עתה הוא שיעור כחה של הנשמה שניתן לה לעמוד בתוך הגוף הזה, וזה כי אם היה כחה רב ואורה גדול מאד, ודאי היתה נותנת הארה גדולה כל כך לגוף שהיה מתעלה במציאותו וחסרונותיו היו נשלמים רגע אחד, ויצר הרע הוא העיקר בחסרונות שרצה בם האדון ב"ה לצורך הבחירה והטוב והרע, הנה לא היה שולט באדם כלל, כמו שאינו שולט במלאכים מפני רוב הארתם ושלמות ידיעתם וחשיבותם, תדע לך, שהרי לעתיד לבא נאמר לא ירעו ולא ישחיתו וגו' כי מלאה הארץ דעה וגו', ובאותו הזמן נאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם וגו', לגודל מעלת הנשמה שתגדל בזמן ההוא... אבל הענין הוא שהנשמה במציאותה ושרשה גדולה היא מאד מאד, אבל כדי שתבא בגוף הזה, הנה הקב"ה ממעט אורה וכחה ומשאיר לה רק אותו השיעור הראוי לגוף בעולם הזה... והנה לפי מיעוט הכח אשר ניתן לה בעולם הזה היא עומדת סוגרת ומסוגרת בתוך הגוף העכור הלז כל ימי צבאה, להתנסות ולהבחן בנסיונות היצר הרע, שעל כן הושם באדם, וכמאמרם ז"ל, לא נברא יצר הרע אלא לנסות בו בני האדם, ולפי כשרון מעשיה כך זוכה לעצמה עילוי להתעלות ממדרגה למדרגה... (דעת תבונות עב)

ואמנם כל הכונניות האלה שזכרנו למעלה כולם גלויים על מדת הסוג השני הזה, שהוא לגלות יחודו יתברך, וזה על ידי הסתר הפנים שיקדים לגלוים, ובכלל הכונניות הוא ענין הרע שזכרנו. ואמנם, הרע מצד עצמו לבדו אינו אלא קלקולים והפסדים והשחתה, אך עם שאר הכונניות, אדרבא, ממנו נמשך תועלת לאדם עצמו, כי בו תלוי כל הזכות ומציאת העבודה כאבן העומדת על פרשת דרכים, שהביאו במדרש דלעיל. ותראי שהרי נברא להבטל, ויש לדון בו בשתי דרכים, מצד המצאו ומצד הבטלו. מצד ההתחלה הוא רע ודאי, אך מצד הסוף, גם זו לטובה, כי הנה אפילו בזמן שמתחזק וגובר עדיין, גם מזה נמשך טוב, כי זהו החשך שממנו יהיה ניכר האור של השלימות העליון בזמן שיתגלה לעתיד לבא, ועוד שהרי זה בירור אמיתת היחוד בכל גדרו שזכרתי. ומצד זה יותר שמחשיך והולך, יותר יגלה אמיתת היחוד בבטלו את הרע הזה. ועוד שהוא גורם ריוח לאדם עצמו המתנסה בו, כמשל הזונה עם בן המלך שדרשו חז"ל. ועוד שהרי נמצאת עבודה ומעשה ממש לאדם, שהוא מתקן הבריאה בידיו ומעביר החסרונות שבה, ונעשה שותף כביכול לקב"ה בעולמו.

ועוד הנסיון שהוא גורם לצדיקים פירושו בבחינת הפיתוי לעבירה, אלא עיקר הנסיון הנולד מהסתיר האדון את פניו הוא... והנה זה ריוח גדול מאד מהתעלם השלימות העליונה, ומקום הניח לרע להחשיך פני העולם לנסיון גדול כזה. כי עתה צא וחשוב, כמה יהיו חביבים לפניו יתברך הצדיקים אשר יעמדו בנסיון כזה, והרי זה מכלל כבודו יתברך, שאפילו בחשך הגדול של הסתר פני טובו אינו אלא לכבודו, והוא הגורם שכר טוב כפול ומכופל... 

ואם מציאות הרע בלי הכונניות האלה כבר זכרנו איך איננו אלא רע ומר, השחתה והפסד. ואמנם בהתיצב עליו אלה הכונניות, הנה מיד יוכל גם הוא לימנות בצרכיו של האדם ותקוני בנינו, כי אף על פי שכחו מצד עצמו אין בו כי אם לעשות רע, אך בהשתתפו עם כל הכונניות שהכין האדון ברוך הוא לתקן הדברים, הנה אינו עומד אלא לינצח. וצריך שיהיה באדם היצר וכל התאוות הרעות ולא לימשך אחריהם, אלא לכפות אותם ולהעבירם. ואמנם עם כל זה אינו אובד טבעו הרע, אלא שגם זאת טובה היא, שהיה הרע בכלל בנינו של אדם, ואינו מפסידו ומקלקלו מפני שיתוף ההכנות הטובות שנעשו כבר בחוקו של האדם. ואמנם סוף כל סוף כשיולד הפרי האמיתי שצריך להוולד מן הכונניות האלה שלתכליתו נעשו, יהיה העברת הרע עצמו מן הבריאה והשלמת החסרונות. ונמצא שבהיות האדון ב"ה מכונן את עולמו, הנה היה מכונן והולך כל מה שצריך למצבו של האדם הראשון, זמן העבודה, ואז חידש הרע בכל חוקו וכחותיו לפי עצמו, שכבר יש בו כמו כן כחות וחלקים, כמו שהם חלקי העבודה והתיקון הנוגע לאדם. אחר כך השלים מעשהו לעשות כל הכונניות המכוונים לכל מה שצריך להעברת הרע הזה, ולהעלות האדם בעילויו וכל שאר צרכי שלימותו וטובתו, ואז לא ניתן מקום לרע לעשות ככל חקו, אלא אדרבא, להתפעל מכל מה שהכין האדון ב"ה להעביר רעתו... ואמנם עד שלא נגמרה המלאכה הזאת, אף על פי שהרע עומד גם הוא לטובתו של אדם להנצח ממנו, יכול להיות גם לרעתו חס וחלילה אם לא ינצחנו, כי אז הרע היה גובר... (שם קכד)

וכאשר חטא אדם, אז נתערב החול בקודש, ולא היו עוד זה לעומת זה לבד, כי כבר נדבקו מדריגות החול במדרגות הקדושה, ומשם והלאה נתחזקה הרבה להתפשט בכל העולם... והנה היצר הרע מתחילה לא היה רע באדם, ונעשה רע אחר כן, ובדור המבול היה הזמן שנתגבר יותר, ושם נאמר וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום (בראשית ו'), והנה הקליפה היתה מתפשטת לכל הצדדים בכל העולם כולו, ולא היתה נותנת מקום לקדושה כלל... אבל שם נעשה ענין ההפלגה, והוא כי ניתן מקום וגבול לטומאה והקדושה לקחה לה מקום וגזע מיוחד, והוא שורש אברהם אבינו עליו השלום... (מאמר הגאולה)

...ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם, עד שלא ישאר להם ריוח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים, כי יודע הוא שאלולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, ודאי שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה הולכת ומתגברת בהם, עד שהיו עוזבים החטא לגמרי... כי איש מלחמה הוא ומלומד בערמימות, ואי אפשר להמלט ממנו אלא בחכמה רבה והשקפה גדולה... ופשוט הוא שאפילו אם יפקח האדם על עצמו אין בכחו לינצל, אלולי הקב"ה עוזרו, כי היצר הרע תקיף מאד, וכמאמר הכתוב (תהלים ל"ז) צופה רשע לצדיק ומבקש המיתו, ה' לא יעזבנו בידו. אך אם האדם מפקח על עצמו, אז הקב"ה עוזרו וניצול מן היצר הרע, אבל אם אינו מפקח על עצמו, ודאי שהקב"ה לא יפקח עליו, כי אם הוא אינו חס, מי יחוס עליו, והוא כענין מה שאמרו ז"ל, (ברכות ל"ג) כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו, ומה שאמרו באבות ג' אם אין אני לי מי לי. (מסילת ישרים פרק ב)

והנני רואה צורך לאדם שיהיה מדקדק ושוקל דרכיו דבר יום ביומו כסוחרים הגדולים יפלסו תמיד על עסקיהם למען לא יתקלקלו, ויקבע עתים ושעות לזה שלא יהיה משקלו עראי... וזה כי העצה האמיתית הזאת לא יכולו לתת אותה ולא לראות אמיתה אלא אותם שכבר יצאו מתחת יד יצרם ומשלו בו, כי מי שהוא עדיין חבוש במאסר יצרו אין עיניו רואות האמת הזאת ואינו יכול להכירה, כי היצר מסמא את עיניו ממש, והנה הוא כהולך בחשך שיש לפניו מכשולות ואין עיניו רואות אותם... (שם פרק ג)

...הנה תחלת המחשבה היה, שימצא האדם בעל בחירה שיהיה בן שכר ועונש לפי מעשיו, כדי שסוף סוף יקבל ממנו ית"ש הטוב השלם בלי בושת כלל, ודברים אלה כבר נתבארו במקום אחר. אמנם כיון שרצה לעשות זה האדם בבחירה הזאת, הנה כמה דברים הוצרכו לתקן ולהכין בעבור זה, הנה צריך שיהיה היצר הרע בעולם שיוכל לשלוט באדם, אך שיהיה פעמים האדם שולט על היצר הרע, וזה יגרום פעולה אחת בשורש, ולפעמים שיהיה הרע שולט באדם, ואז יגרום פעולה אחרת בשורש, אם כן נמצאו שני זמנים בין לאדם ובין ליצר הרע, ובין למאורות שהם השורש זמן שליטת הטוב וזמן שליטת הרע. ועוד אין שתי השליטות האלו שתי בחינות לבד, כי הלא בהם עצמן יש היותר ויש הפחות, כי בין לטוב ובין לרע יש זמן שליטה גדולה וזמן שליטה קטנה... (אדיר במרום עמוד כה, ועיין שם עוד)

כלי יקר:

בראשית - התחיל בבי"ת, שהשמש מהלכת בג' רוחות... והיצר הרע המתנגד לתורה בא מצפון וכן הזהב המתנגד לתורה... (בראשית א א)

וכי תאוה הוא - כי בכל חטא יש ליצר טוב וויכוח עם יצר הרע, כי היצר הטוב מבטיחו שכר הרוחני לעולם הבא, והיצר הרע משיב עליו וטוען כי טוב לילך אחר התאוות המוחשות לעין הרואה, כי תאוות היצר הרע נראין לעין כל, מלילך אחר חמדת העולם הבא, אשר עין לא ראתה, לכך נאמר ותרא האשה, ראתה דברי הנחש וישרו בעיניה, כי תאוה הוא לעינים... (שם ג ו)

לפתח חטאת רובץ - שאם נפתח פתח קטן יכול להכנס ולהרחיבו לאין מרפא. (שם ד ז)

ויוותר יעקב - שהיצר הרע כזבוב היכול להתעסק רק במכה מקום שפתוח קצת, כן היצר הרע אינו יכול לאיש השלם, אך יעקב יצא קצת ממדת ההסתפקות ונשאר יחידי בלילה עבור פכין קטנים... (שם לב כה)

כל שאור - כי לכל אדם תאוה לחמדות העולם המכונים דבש, שהם הכרחיים וריבויים מזיק, על כן ישתמש רק בהכרחיים, ואלמלא יצר הרע לא היה נושא אשה ובונה בית, ואלו קודמים בזמן לעסק התורה שהיא ראשית במחשבה ובמעלה, ואלו אין בהם מעלה אלא ראשית, מביאים את האדם לשלימות, שאי אפשר בלעדם, שאם אין קמח אין תורה, על כן מקריבים מהם ביום מתן תורה, שהתורה תבלין להם. (ויקרא ב יא)

...והיה בב' הלחם חמץ, אשר היצר הרע נמשל בו, כי בלשון חז"ל נקרא שאור שבעסה, לפי שבמקום שהתורה מצויה שם אין היצר הרע יכול להזיק, כמאמר חז"ל, בראתי היצר הרע, בראתי לו תבלין, דהיינו התורה, ואלמלי היצר הרע לא היה הקב"ה מוריד התורה מן העליונים לתחתונים, כי בטענה זו נצח משה רבינו ע"ה את המלאכים, כלום יצר הרע יש ביניכם... (שם כג יז)

לא תאחר לשלמו - לפי שיצרו של אדם תוקפו בדבר הנדור דוקא, וכל זמן שנדרו עליו אז היצר הרע מתגרה בו ביותר, אומרים לו, לא דייך במה שאסרה תורה, והבו דלא לוסיף ליה להרבות הגירוי בך... (דברים כג כב)

חטא על הנפש - ...דמשנדר הוא מוכיח שיצרו תוקפו ונשבע כנגדו, ואם כן הוא חוטא שבזה מגרה בעצמו את היצר עוד יותר, ועל הוספה זו אין התורה מגינה בעדו מן היצר, ואם בכל זאת יעמד כנגדו הוא קדוש, ואם נטמא הוא מעשה שטן שנתגרה בו... (במדבר ו יא)

אור החיים:

ותוצא הארץ - ...והודיענו בהוצאת העץ כי הארץ לא קיימה מאמר הבורא שאמר לה פרי עץ, שהעץ בעצמו יהיה טעמו כטעם הפרי, ואיך תמרוד הארץ ברוקע הארץ, והגם שאין לה יצר הרע, דחז"ל הוכיחו רק שיש לבהמה יצר הרע שמבעטת וכו', וכדפירשנו, כי לצד שצריכה ליצר להזקק עשה לה ב"ה יצר המחמם... (בראשית א יב)

היה ערום - נתכוון לומר ג', א' אחר שלא השיגה לאכול מעץ הדעת כאילו אינה אוכלת מכולם, שהם כאין נגדו, וזו מדת היצר הרע להגדיל החשק ולהסיר תאות ההיתר ולהמאיסו לאדם, ב' מורה הוראה לאסור אף שאר העצים שינקו מעץ הדעת, כדין הבריכה שנה אחר שנה ונפסקה, ג' העיד נגד אדם שה' אסר הכל, כדי לבא אחר כך בטענה שזה אי אפשר ומותרת בכל, וזו גם מדתו לשקר ולהוליד בלב אנוש דעות כוזבות רחמנא ליצלן. (שם ג א)

ואם תאמר למה יברא ה' בריה כזו לתקלה, דע כי בריה זו כל מה שהפליא ה' בגודל בחינתה, כן גודל בחינת השגת הנפש בעולם העליון, כי לפי ההתעצמות הצריך לאדם לנצחו, כן יטול שכרו, כמאמר רז"ל לפום צערא אגרא, ואם היה מגביל שיעור כח המסית בשיעור מועט, אין מקום לרוצה להשיג השגה גדולה, כי אין השגה זולת אמצעות נצחון המסית... ומעתה הפליא ה' להתחסד עם אוהביו, להכין להם דבר שבאמצעותו ישיגו עלות במעלות נצחון המסית... וחוה לא העלתה על דעתה שה' ברא מסית או שהעץ גם כן אסור... ושגגה זו באה משגגת האדמה, ששינתה עץ הדעת משאר העצים, כדפרישית. (שם שם ו)

...והנה ציווי עץ הדעת היה לבל ישיג בדעת האדם הרע, ואין דמיון הרע מצויר בדעתו מבריאתו, ועתה הכירו, והאות: וידעו כי ערומים הם... (שם שם כב)

ואם לא תיטיב - פירוש כשתשלוט בעדתך בחינת הטוב, לפתח, פירוש להתחלתך חשוב רע, הנה בחינת הרע שנקראת חטאת רובצת עליך גם על מעשיך, ושללת ממך הנשיאות ומשלת במעשיך, ומעתה מה מקום לחרון אפיך, כיון שאתה סבה לדבר. ואומרו ואליך תשוקתו - כאן רמז כי יצר הרע יש בטבעו בחינת התשוקה להחטיא האדם, כשטבע שבאדם להתאוות תאוה ולחשוק זהב, ואומרו ואתה תמשל בו - הודיע כי הגם כי הוא בסדר זה ישנו בידו למשול בו... והגם שה' ירצה להפרידו מעליך, אבל צריך שאתה תרחיקהו מתשוקתך, כי כל עוד שאדם חושק בבחינת הרע הוא ממשילו עליו, וכשהאדם מואס בדברו ובעצתו זו היא השפלתו... (שם ד ז)

בארץ כנען - העולם הזה הוא יצר הרע, ועל ידי התעצמות נגדו יפליא להשיג בקדושה ובהשגה. (שם כג ב)

...ונגד חלקי הנשמות שאנס ס"מ מאדם הראשון אמר ולזבח השלמים, על דרך אומרו זובח תודה יכבדנני, ואמרו ז"ל זה הזובח יצרו, והזביחה היא שינצחהו, ובבחינת הנצחון בורר ממנו בחינת הטוב אשר אנס מאדם הראשון, והנה בחינה זו מעלה גדולה אשר יתעצם לזבח יצרו כמעשה דוד, שאמר ולבי חלל בקרבי, ודבר זה עושה פעולה גדולה בבחינה שאנו משתדלים עליה, ואין מציאות להשגה זו זולת באמצעות התורה... (ויקרא ז לו)

ימול - ...כי כל המצוות שנתן ה' לישראל אינם אלא לצרף ולנקות את הסיגים אשר סבבם החטא הקדמון, כי כל מצות לא תעשה להסיר תחלואי הנפש, וכל מצות עשה להאיר לבחינת הנפש, לצד שעל ידי חטא קדמון הוחשכו מאורי הנפש, ועל ידי שמירת מצוות לא תעשה יוסר הפגם... ומעתה טעם הערלה הוא לצד חטא קדמון שנדבק בנפש ותולדתו בעור הבשר, וצוה ה' לאיש ישראל לכרות מגופו בחינת הרע, שבזה יתמרק בחינת הרע מהנפש וטהרה... אמרו בזהר הקדוש שד' קליפות סובבות לבחינת הקדושה, בסוד גינת אגוז, שבו קלפה המרה המתייבשת ונופלת, ב' קליפה הקשה, ג' המפרדת בין חלקי האוכל, ד' הדבוקה באוכל ונאכלת עמו ואינה מאוסה כל כך... הערלה נגד בחינה הרמוזה בקליפה החיצונה של אגוז, פריעה נגד קליפת אגוז המשתברת, מציצה היא כנגד קליפה שמפרדת בין חלקי האוכל וצריך לשולפה מבין האוכל, ועדיין נשארה בו בחינה הרמוזה בקלפה הדבוקה, והוא מה שאמרו ז"ל כי האדם עד תשלום י"ג שנה הוא בבחינת שני ערלה... (ויקרא יב ג, וראה עוד ערך מילה)

קדושים תהיו - ...עוד נראה לפרש הכתוב על זה האופן, כי לצד שצוה ה' על בחינת תאוה הקבועה בטבע אנושי, והיא תאוה השולטת על הרצון, וכבר כתבתי בפסוק כמעשה ארץ מצרים וגו', כי בחינה זו אין יכולת באדם לשלוט עליה, אלא בגדר הריחוק בבחינת החושב, ומעתה לצד שצוה ה' במקומו לקיים המין ולהדבק בצלע נכון לאיש, יש מוצא רע מבחינה זו להתגבר בו בחינת חשק המתגבר ונוצח הרצון... על כן בא מאמר ה' כאן וצוה בנעימות אמרי קודש קדושים תהיו, פירוש שיקדשו עצמן במעשים אשר באה עליהם המצוה לעשותם, פירוש שלא יעשה הדבר לתאות הגשם... אלא יעשה הדבר בקדושה ובטהרה, כמו שמתעטף בציצית... (שם יט ב)

ואם לא תשמעו - ...עוד ירצה על זה האופן שיודע ה' מחשבות לב האדם ובתחבולות יצר הרע וסדר כניסתו באדם, לזה דברה תורה כנגד יצר הרע, והתחיל כנגד תחילת הפיתוי, והנה כבר כתבתי לך פעמים רבות, כי לצד שאיש ישראל קרובים לה' לא תכון עצתו של יצר הרע לדבר אליו עשות הרע, עד שירחיקהו מעט מעט, כגונב את הקטן מבית אביו, שבתחילה מושכו מעט מעט, תחילה יתחיל היצר לדבר אליו כי נכון הדבר מאת ה' כל הכתוב בתורה... אבל מה שהוסיפו חכמים כמה גדרים ושמירות וענפי האיסור מי יאמר כי כן צוה הבורא. וכשיטה אזניו להרהר אחריהם יוסיף להכותו כי יאמר אליו רבים המצוות האלה ממך... (שם כו יד)

ואם בחקותי - ...אכן כוונת הכתוב הוא כנגד פיתוי יצר הרע, המפתה לבטל מצות לא תעשה, ויתחכם להתחיל להרחיק מדעת אדם מצוות שהם חקה בלא טעם בא' מב' דרכים, או יאמר אליו כי לא יאמנו הדברים שיאמר אותם אלקי עולם, או יאמר לו יהיה שנאמין שאמרם אין הדברים כפשטן... וכשיטה אדם אזנו לדברי המסית, אז יוסיף לדבר אליו גם במצוות שיש להם טעם... כיון שכבר נתרחק מהקדושה. ובעבירה אשר היצר לא ימצא לה טעם יחזור להוכיח מאותם העבירות שכבר הושרש זה האדם לעבור עליהם, ויאמר אליו אמור נא לי מה רע ועונש הגיעך על אשר עברת על כמה עבירות שאסרה תורה... ואחר שכבר עבר פי ה' פעם א' וב' הנה יבא עוד בטענה ההוגנת לו, כי יותר יקל מעליו העונש אם יהיה מומר ויכפור בכל, שאז לא יענשוהו למעלה אם יבא לכלל העונש, אלא על עון אחד, שהמיר... (שם שם טו, וראה שם עוד)

אבל יהושע היתה לו סבה, תפלת משה הצילתו מיצר הרע וכוחותיו שהם המרגלים. וימלא אחרי - השלים רצונו יתברך, לצד שיש באדם ב' יועצים, יועץ רע, וטוב ללכת אחר ה', והוא השלים ומלא אחר חלק ה', אבל ביהושע לא היתה רוח אחרת להטעותו מדרך השכל, כי משה מנעו, ויש כח בתפלת צדיקים גם לבחינה זו, בסוד צדיק מושל ביראת ה', על כן זכה כלב שיקרא עבד ה'. (במדבר יד כד)

כי יסיתך - בפרשה זו רמז ה' הערה גדולה באופני ההסתה הבאה לאדם מעצמו להטותו מדרך הטוב והישר. דע כי יש מסית שבא עם האדם מיום היותו בעולם, וכאומרם ז"ל בפסוק לפתח חטאת רובץ, והוא מסית להאדם להרע. עוד יולד באדם כח מסית ב' באמצעות העבירה, אם עבר על מצוה אחת תולד בו כח החפץ רשע, והוא סוד מאמר עבירה גוררת עבירה... כי ירבה לחטא יגדל בו ההסתה, ולטעם זה אמרו, מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. עוד באמצעות נטות האדם לדרך לא טוב יסובבנו קנות כח ג' שהוא נפש רעה, כדרך שיזכה האדם בתוספת נשמה יתירה בהתעצמותו בדרכי ה', כמו כן באמצעות דרכים הרעים יקנה תוספת נפש רעה להחטיאו. ועוד יוסיף מזה הגדר ד', והוא להכנס נפשו בגדר אחרת שאין למעלה ממנה, והיא שנפשו תתחבר ותשתתף עם חלק הרע ותשוה לו בטבעה, זה הוא גמר החלט נפש אדם לכפור בעיקר ולעבוד עבודה זרה. והוא מה שרמז באומרו כי יסיתך אחיך, הוא חלק הרע שהיא מתאחה עם האדם מתחלתו... בן אמך, שהיא אם כל חי, שהיא חוה שגרמה תערובת הרע במקור הקדושה בחטא הראשון... (דברים יג ז)

...אמר לא תאבה לו וגו'... פירוש לא תכנס עמו בטענה אלא שלילת הרצון בלא טענה... שאם יכנס עמו בטענות, התמדת החושב תוליד תכונת הרע באדם, ואמר לא תחוס וגו', פירוש שצריך להרחיק ממנו כל אשר תאוה נפשו, אפילו דברים שאין בהם איסור, כדי לענות אדם נפשו... והוא סוד התענית שיתענה האדם לאבד כח הרע הדבוק בו, שהוא כח המסית. ולא תכסה, פירוש על דרך מעשה של רב עמרם חסידא, שצעק נורא בי עמרם, ואספה יחד גם בני אדם ובזה גרש ממנו מסית... כי בזה אתה הורגו... אבל כשתשיג להתעצם כנגדו ולדחותו, אין לך להכלם בדרך זה, אלא ידך תהיה בו בראשונה להמיתו, על דרך אומרו ולבי חלל בקרבי... (שם שם ט)

שונא לרעהו - ...כי שרו של אדום הוא ס"מ הוא שטן הוא יצר הרע, ועליו העיד הכתוב כאן ואמר כי יהיה איש שונא, כי אין שונא לאדם כיצרו הרע, והוא מקור השנאה לרעהו, כי הוא מראה רעות לכל כי לטובתם מיעצם, והוא שונא לו ומבקש רעתו בדרך אהבה וריעות, וארב - שהאורב לו להחטיאו, כי יש לך לדעת, שעבירה ראשונה שעושה האדם אינו עושה אלא כשגגה, ובזה מוצא היצר שער ליכנס לנפש, גם מקדים להאדם, כאומרו לפתח חטאת רובץ... ויאמר לרע טוב... (שם יט יא, וראה שם עוד)

כי תצא למלחמה - אולי רומז למלחמת היצר, ובה ב' דברים המתישין, שאינו מלומד במלחמה, שהרכבת האדם חובקת דברי היצר לגנוב ולנאף ולאכול, וזה ימנעהו משמע לתורה, ועוד אם כבר נכשל שנתוספו בו כחות הרע שנולדו ממעשיו הרעים, וזה שאמר וראית - בשכלך, סוס - כנגד מה שהיצר סוס מוכן למלחמה, רכב - נגד הרכבת האדם שנוטה וחושקת לדברים, עם רב - כנגד כחות הרע שנתוספו מצד מעשיו הרעים, אמר לא תירא כי ה' אלקיך עמך - כחו גדול להצילך, כי כשבא אדם ליטהר, ימינו יתברך מקבלתו ונדבק לה, והוא יכניע מציריו, והוא סוד העלאת ישראל ממצרים כידוע ליודעי חן... (שם דברים כ א)

איננו שומע - לא כתב אינו, לומר שכשאדם ממליך היצר הרע נשללת ממנו הידיעה והשמיעה מהנאמר אליו, כי היצר עומד על מפתח הלב, ומונע הדברים מהגיע אל הנפש, כי הם יחייבום לצאת משם, והמשלתי הדבר למלך שהיו שועריו גנבים ולסטים והבאים לקבול לפני המלך מהם, היתכן שהשוערים ההם יוציאו להם רשות ליכנס לחייבם למלך... (שם כא יח)

...והוא אומרו וענית ואמרת לפני ה' ארמי אובד אבי, ארמי זה יצר הרע, שהוא רמאי גדול, כאומרו והנחש היה ערום, שמרמה הבריות לאבדם, והוא אומרו אובד אבי פירוש אדם הראשון... וגרם מיתה לו ולדורות הבאים אחריו, והשריש בכל הנפשות חלק הרע, והוא סוד ערלה הדבוקה באדם מבטן ומהריון, עוד ירצה באומרו אובד אבי על דרך אומרו אמר נבל בלבו אין אלקים, עוד ירצה באומרו אבי, שהיא הנשמה, שכל מועצותיו של השטן לאבד הנשמה והנשמה נקראת אב... והוא המונע האדם מעשות חיובו בעבודת ה', ולא זו בלבד, אלא וירד מצרימה, פירוש ממקום שבא בו היצר, שהוא גופו של אדם, הוא מצריו של היצר הקרובים אליו בסוד ונחש עפר לחמו, וחפציו באשר יחפוץ מדברי עולם הזה ומטעמיו אשר התעיב ה', כי ד' יסודות שבו הן היום אחר חטא האדם נגשמו ונטמאו, שלסיבה זו גזר ה' מיתה להאדם, ובזה נשמעים דבריו ופיתוייו ליסודי האדם. גם יקרא הגוף מצרימה, לפי שמצר לנפש בתאוותיו, ואומרו ויגר שם, כי בתחילה נכנס כגר, כאומרו ויבא הלך וגו'... במתי מעט, פירוש בכחות מועטים, ואחר כך מתרבים כחותיו על ידי האדם עצמו, והוא אומרו ויהי שם לגוי גדול עצום ורב... ויענונו זה אפיסת כח הלוחם כנגד היצר הרע, צא ולמד ממעשה רב עמרם חסידא, שלא היה בו כח להתעצם כנגד המחטיא, עד שקרא נורא בי עמרם וכו'. ואומר ויתנו עלינו עבודה קשה, פירוש שלא נהג היצר בדרך זה בעתים מרוחקים, אלא תמיד בכל שעה ובכל רגע מתגבר על האדם, ולזו יקרא עבודה קשה. עוד נתכוון על פי דבריהם ז"ל, שאמרו בכל יום מתחדש היצר על האדם בתגבורת חדשה. 

כל זה יאמר עבד ישראל לפני הבורא, ולהתנצל על מנחה קטנה, ואומרו ונצעק אל ה', כאן רמז שצריך האדם להתפלל לה' בכל יום שיצילהו מיצר הרע, והוא אומרו ונצעק אל ה'... וישמע ה' את קולנו וגו', פירוש הגם שברא יצר הרע לבחון האדם בעבודת בוראו, אף על פי כן כשצועקים אליו שומע קולם, מטעם שראה את הרשום שהוא ענינו ועמלנו ולחצנו, העוני הוא אפיסת כח הלוחם, שאין כח בנו המספיק להלחם בו לגרשו ממנו, העמל הוא שאנו צריכין לעמול במלחמתו, הלחץ הוא הדחק שדוחק היצר את האדם לחטא בעל כרחו...

ואומרו ויוציאנו ה' ממצרים, זו הצלה מיצר הרע וכחותיו המצירים אותנו, כי הוא המציל מיצר הרע, כאומרם ז"ל, שלולי שה' עוזר לאדם כנגד יצר הרע אין אדם שליט להנצל ממנו, דכתיב צופה רשע לצדיק להמיתו, ה' לא יעזבנו בידו. ואומר ביד חזקה וגו', רמז לדברים שבאמצעותם יצילהו ה', והוא על דרך אומרם ז"ל אמר הקב"ה בראתי לכם יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין... ואומר ובזרע נטויה, רמז לג' דברים שבאמצעותם ניצול אדם מיצר הרע, כאומרם ז"ל, כל מי שיש לו תפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו לא במהרה הוא חוטא... (שם כו ה, וראה שם עוד)

הגר"א:

שמיר - יצרא דערוה קשה כאבן, ודגזל ורציחה הקשה כברזל, ועלה - היצר הרע יתערב בכל, והוא טוב רק אם הוא למטה ויצר הטוב למעלה, ומנהיגו בישוב העולם. (ישעיה ה ז)

ההרים - שמיר ושית משל לב' פנות היצר, התאותני והכעסני, שאליהם לא יתקרבו, כי אם לתלמידי חכמים הנקראים הרים, שיגיעת התורה משכחת העוון... (שם ז כה)

חכמה - להבין דרכי היצר, מוסר - דרכים לשבר היצר, בינה - כל זה יעשה רק בדרך התורה. (משלי א ב)

ארחות - שהיושב ולומד יש לפניו דרכים הרבה, ודרכים שרק ליחידי סגולה שתורתם אומנותם, וצריכים שמירה מעולה, שיצר הרע מתגרה בהם ביותר. דרך - הרודפים אחר המצוות מה שיעשה גם ההמון, ובאלה אין היצר הרע מתגרה כל כך, ודי בשמירה. (שם ב ח)

מאשה - חמדה הוא דבר שאינו הנאת הגוף, אלא נפש האדם מחמדתם, כגון בגדים נאים, או שיהיה לו ממון רב, ותאוה היא הנאת הגוף... ותאוה זו נכריה לבני ישראל כבת אל נכר, אמריה החליקה - אמרה שהתאוה נעימה מאד ונח להתפתות. (שם שם טז)

נופת - שלדבר מצוה יכביד היצר הרע קודם המעשה ובעת העשיה, ואין לו הנאה ממנה, ולהיפך בעבירה, כמו שכתוב משחרב בית המקדש ניטל טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה. (שם ה ג)

קהל ועדה - ...וכתב כאן ג', נגד מצוות עשה, לא תעשה והמדות, אף שכתבתי כי מצוות לא תעשה והמדות אחד, כי היצר הרע יכול לפתות על לא תעשה רק על ידי המדות. (שם שם יד)

שלמים - שאין היצר הרע בא לפתות לעבירה כי במצוה, ואין היצר הרע בא אלא מתוך אכילה ושמחה... אם כן צריך להזהר מאד בשמחות מצוה, שלא תהיה שם אחיזת יצר הרע. מרבדים - עולם הזה דומה ללילה, ועניניו נקראים מטה, ואמר לו יצר הרע, למה תניח עולם הזה שהוא טוב ויפה, אטון - משא, כלומר הטוב שנושאים ממצרים, ששם כל תענוגי עולם הזה ושורש הטומאות. משכרי - נקרא ההולך בעניני העולם הזה ואינו מתבונן, ואומר לו עכשיו אל תתבונן כי אם אחר כך, ותניף המעשה בתשובה שיהיה כזכיות. (שם ז יד-יז)

 אין האיש - אין חכמה, כי בית המקדש חרב, בדרך רחוק - ואין היראה הנמשכת מבינה הנקראת רחוק, ועתה אין בינה, צרור הכסף - תורה חתומה עכשיו, ליום הכסא - ואין המצוות עתה בשלמות ואל תרדוף אחריהן כי לא תשיג. ברוב לקחה - ואם עוד לא תתפתה על ידי החבוק, הולך - מדחה אותו מדרך חיים הולך מעצמו אחריו, פתאום - ובזה מוכן למיתה חיבוט הקבר כף הקלע וגיהנם. מוסר - חבוט הקבר השורף כארס כל אבר שנהנה מעולם הזה שלא במצוה. (שם יט-כב)

קרית עוזו - התורה מגינה בעד היצר הרע שמחוץ לאדם, מה שלועגים לו. (שם יח יא)

ובתחבולות - במלחמה לא תספיק עצה בלבד, וכן במלחמה היצר. (שם כ יח)

צינים - היצר הרע מחטיא לפעמים ביסורין על הגוף לבטל מתורה, או שמחטיא הנפש, או מונע הדרך מהנשמה, וה' נתן נגד ג' אלו תורה ומצוות ומדות השומרים על האדם, המצוות מונעות על פחיתות הבאה מחלקי הדומם והצומח, והתורה על הבאים מאש ואויר, והמדות מורות הדרך... (שם כב ה)

אל תרא יין - תחשוב שיועיל בעצת היצר האומר חמרא וריחנא פקחין, וכן היה באכילת עץ הדעת. (שם כג לא)

בתחבולות - המצוות שילחם בהן נגד היצר. אל תאמר - שה' ברא יצר הרע ואני אלך אחריו, ולא תייגע עצמך בתורה וה' יסייעך, כמו שאמר יגעתי ומצאתי תאמין. (שם כד ו ול)

מבית רעך - היצר הרע נקרא רע, ואם כבשו לעבודת ה', בכל זאת הרחק מאתו ולא כשלמה שהיה כבוש בידו, וסבור שירבה נשים ולא יטה לבבו... (שם כה יז)

האכילהו - משכהו לבית המדרש שיהיה גם כן עמך, רוצה לומר שתלמד שלא לשמה וממילא יתבטל, כי מתוך שלא לשמה בא לשמה, ואמרו אם אבן נימוח ואם ברזל מתפוצץ, ששני מיני יצר הרע, תאותני וכעסני, ואגדות נקרא מים שמשבר היצר הרע של תאוה, וה