(ראה גם: חזקיהו)
וישלח את אליקים אשר על הבית ושבנא הספר ואת זקני הכהנים מתכסים בשקים אל ישעיהו הנביא בן אמוץ... ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה... ויאמר להם ישעיהו כה תאמרון אל אדניכם, כה אמר ה' אל תירא מפני הדברים אשר שמעת אשר גדפו נערי מלך אשור אותי... וישלח ישעיהו בן אמוץ אל חזקיהו לאמר, כה אמר ה' אלקי ישראל אשר התפללת אלי אל סנחריב מלך אשור שמעתי... (מלכים ב יט ב והלאה)
בימים ההם חלה חזקיהו למות, ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה... ויהי ישעיהו לא יצא העיר התיכונה, ודבר ה' היה אליו לאמר. שוב ואמרת אל חזקיהו נגיד עמי כה אמר ה' אלקי דוד אביך שמעתי את תפלתך ראיתי את דמעתך... ויאמר ישעיהו קחו דבלת תאנים, ויקחו וישימו על השחין ויחי... ויאמר ישעיהו זה לך האות מאת ה' כי יעשה ה' את הדבר אשר דבר, הלך הצל עשר מעלות אם ישוב עשר מעלות... ויקרא ישעיהו הנביא אל ה' וישב את הצל במעלות אשר ירדה במעלות אחז אחורנית עשר מעלות... (שם כ א והלאה)
ויבא ישעיהו הנביא אל המלך חזקיהו ויאמר אליו מה אמרו האנשים האלה ומאין יבאו אליך, ויאמר חזקיהו מארץ רחוקה באו מבבל... ויאמר ישעיהו אל חזקיהו שמע דבר ה', הנה ימים באים ונישא כל אשר בביתך ואשר אצרו אבותיך עד היום הזה בבלה לא יותר דבר אמר ה'... (שם שם יד)
חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים, בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה. (ישעיה א א)
בשנת מות המלך עזיהו ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל... ואומר אוי לי כי נדמיתי, כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי ישב, כי את המלך ה' צב-אות ראו עיני. ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה, במלקחים לקח מעל המזבח. ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר. ואשמע את קול ה' אומר את מי אשלח ומי ילך לנו, ואמר הנני שלחני. ויאמר לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראה ואל תדעו... (שם ו א והלאה)
ויאמר ה' אל ישעיהו צא נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב בנך, אל קצה תעלת הברכה העליונה אל מסלת שדה כובס... (שם ז ג)
ויאמר ה' אלי קח לך גליון גדול וכתב אליו בחרט אנוש למהר שלל חש בז. ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו. ואקרב אל הנביאה ותהר ותלד בן, ויאמר ה' אלי קרא שמו מהר שלל חש בז. כי בטרם ידע הנער קרא אבי ואמי ישא את חיל דמשק ואת שלל שמרון לפני מלך אשור... (שם ח א)
בעת ההיא דבר ה' ביד ישעיהו בן אמוץ לאמר, לך ופתחת השק מעל מתנך ונעלך תחלץ מעל רגלך, ויעש כן הלך ערום ויחף. ויאמר ה' כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף שלש שנים אות ומופת על מצרים ועל כוש. כי כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות אשור... (שם כ ב)
שמעו איים אלי והקשיבו לאמים מרחוק ה' מבטן קראני ממעי אמי הזכיר שמי. וישם פי כחרב חדה בצל ידו החביאני, וישימני לחץ ברור באשפתו הסתירני. ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי, אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלקי... (שם מט א)
אד-ני אלקים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר, יעיר בבקר בבקר יעיר לי אזן לשמע כלמודים. אד-ני אלקים פתח לי אזן ואנכי לא מריתי, אחור לא נסוגתי. גוי נתתי למכים ולחיי למורטים, פני לא הסתרתי מכלימות ורוק. ואד-ני אלקים יעזר לי על כן לא נכלמתי, על כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש. קרוב מצדיקי מי יריב אתי נעמדה יחד, מי בעל משפטי יגש אלי. הן אד-ני אלקים יעזר לי מי הוא ירשיעני, הן כלם כבגד יכלו עש יאכלם... (שם נ ד)
ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך, לנטע שמים וליסד ארץ ולאמר לציון עמי אתה. (שם נא טז)
רוח אד-ני אלקים עלי, יען משח ה' אותי לבשר ענוים שלחני לחבש לנשברי לב לקרא לשבוים דרור ולאסורים פקח קוח. לקרא שנת רצון לה' ויום נקם לאלקינו, לנחם כל אבלים... (שם סא א)
ויתר דברי עזיהו הראשונים והאחרונים כתב ישעיהו בן אמוץ הנביא. (דברי הימים ב כו כב)
ויתר דברי יחזקיהו וחסדיו הנם כתובים בחזון ישעיהו בן אמוץ הנביא על ספר מלכי יהודה וישראל. (שם לב לב)
בא וראה, בישעיהו כתוב וארא את ה', וביחזקאל כתוב ואראה מראת אלקים, כאן את (שהיא השכינה), ושם מראות (שהיא השכינה), כי מה שראה זה ראה זה (דהיינו רק השכינה), אשרי חלקו של משה שלא היה נביא שלם כמותו. וארא את ה', את הוא בדיוק, וארא מראת אלקים, מראת הוא בדיוק, ובמדרגה אחת היו (ישעיה ויחזקאל). אם כן למה לא פירש ישעיהו כל כך (כמו יחזקאל). אמר רבי יוסי זה כלל דהיינו ישעיה, וזה פירש היינו יחזקאל. מה הטעם שיחזקאל פירש כל כך, אלא הכל היה צריך בשביל ישראל, שידעו האהבה שאהב אותם הקב"ה, שהשכינה ומרכבותיה באים לגור ביניהם בגלות... (יתרו שכג)
אבל ישעיהו השם ישע יה"ו גורם לגאולה, ולהחזיר אור העליון למקומו ולבנות בית המקדש וכל הטוב וכל האורות יחזרו כבתחילה, ועל כן השמות של ב' נביאים אלו עומדים זה כנגד זה... (תצוה ז, ועיין שם עוד)
כיון שנסתכל ישעיהו בזה, קבץ כל יראי חטא ולימד אותם דרך הקדוש איך להתקדש בקדושת המלך (בשעת הזיווג), כדי שבניהם יהיו קדושים, כיון שאלו נתקדשו נקראו הבנים שהולידו על שמו. זה שאמר הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאותות ולמופתים בישראל, דהיינו שנבדלים משאר העמים. (וילך יט)
למדנו באותה שעה שאמר ישעיהו שמעו שמים והאזיני ארץ, כמה בעלי דין נזדמנו לשבור ראשו, יצא קול ואמר מי הוא זה שרוצה להרעיש עולמות. עד שפתח ואמר לא אני ולא שלי אלא כי ה' דבר... רבי יוסי אמר עוד מה בין משה לישעיהו, משה אמר האזינו השמים (עם ה"א הידיעה), השמים היינו השמים העליונים, אלו הנודעים, הנקראים שמו של הקב"ה, ותשמע הארץ, היינו הארץ העליונה, אותה שנודעת שהיא ארץ החיים (מלכות). בישעיהו כתוב שמעו שמים ולא השמים, האזיני ארץ ולא הארץ, כי השם שמים וארץ תחתונים, ועם כל זה רצו להענישו, עד שאמר כי ה' דבר ולא אני. ומשה דבר כל כך... (האזינו ז, ועיין שם עוד)
דבר אחר, האזינו השמים, לפי שהיה משה קרוב לשמים, לפיכך אמר האזינו השמים, ולפי שהיה רחוק מן הארץ לפיכך אמר ותשמע הארץ, בא ישעיה וסמך לדבר, ואמר שמעו שמים והאזיני ארץ, שמעו שמים שהיה רחוק מן השמים, והאזיני ארץ, שהיה קרוב לארץ. דבר אחר לפי שהיו שמים מרובים פתח בהם בלשון מרובה, ולפי שהיתה ארץ מועטת, פתח בה בלשון מועט. בא ישעיה וסמך לדבר, ואמר שמעו שמים והאזיני ארץ, ליתן את המרובה במרובים ואת המעוטה למעוטים. וחכמים אומרים אין הדבר כן, אלא שאם העדים מעידים, אם מצאו דבריהם מכוונים כאחד עדותם קיימת, כך אילו אמר משה האזינו ושתק, היו שמים אומרים לא שמענו אלא בהאזנה... בא ישעיה וסמך לדבר, שמעו שמים והאזיני ארץ, ליתן האזנה ושמיעה לשמים, והאזנה ושמיעה לארץ... (האזינו שו)
אמר רב המנונא מאי דכתיב מי כהחכם ומי יודע פשר דבר, מי כהקב"ה שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים, בין חזקיהו לישעיהו, חזקיהו אמר ליתי ישעיהו גבאי דהכי אשכחן באליהו דאזל לגבי אחאב, ישעיהו אמר ליתי חזקיהו גבאי דהכי אשכחן ביהורם בן אחאב דאזל לגבי אלישע. מה עשה הקב"ה, הביא יסורים על חזקיהו, ואמר לו לישעיהו לך ובקר את החולה... מאי כי מת אתה ולא תחיה, מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא... אמר ליה השתא הב לי ברתך, אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מני בנין דמעלו, אמר לו כבר נגזרה גזרה, אמר לו בן אמוץ, כלך נבואך וצא, כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים... (ברכות י א)
...אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו, שנאמר ויהי ישעיהו לא יצא חצר התיכונה... מאי בעי התם, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מלמד שחלה חזקיה והלך ישעיהו והושיב ישיבה על פתחו... (ערובין כו א)
...אמר רבי יוחנן תחילה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו פרק, ואלו הן הושע ישעיה עמוס ומיכה. (פסחים פז א)
אמר רבי לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים הוו... (מגילה י ב)
אמר רבא כל שראה יחזקאל ראה ישעיה, למה יחזקאל דומה לבן כפר שראה את המלך ולמה ישעיה דומה לבן כרך שראה את המלך... כי אתא רב דימי אמר שמונה עשרה קללות קילל ישעיה את ישראל, ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם המקרא הזה, ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד... (חגיגה יג ב)
תני שמעון בן עזאי אומר מצאתי מגלת יוחסין בירושלים... וכתוב בה מנשה הרג את ישעיה. אמר רבא מידן דייניה ומקטליה, אמר ליה משה רבך אמר כי לא יראני האדם וחי, ואת אמרת ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא, משה רבך אמר מי כה' אלקינו בכל קראנו אליו, ואת אמרת דרשו את ה' בהמצאו, משה רבך אמר את מספר ימיך אמלא, ואת אמרת והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה. אמר ישעיה ידענא ביה דלא מקבל מה דאימא ליה, ואי אימא ליה אישוויה מזיד, אמר שם איבלע בארזא. אתיוה לארזא ונסרוה, כי מטא להדי פומא נח נפשיה, משום דאמר ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב. (יבמות מט ב)
תנו רבנן, סדרן של נביאים יהושע ושופטים שמואל ומלכים ירמיה ויחזקאל ישעיה ושנים עשר... ואמר רבי יוחנן שהיה תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק, ואלו הן, הושע וישעיה עמוס ומיכה... מכדי ישעיה קדים מירמיה ויחזקאל ליקדמיה לישעיה ברישא, כיון דמלכים סופיה חורבנא וירמיה כוליה חורבנא, ויחזקאל רישיה חורבנא וסיפיה נחמתא וישעיה כוליה נחמתא, סמכינן חורבנא לחורבנא ונחמתא לנחמתא... חזקיה וסיעתו כתבו ישעיה משלי שיר השירים וקהלת. (בבא בתרא יד ב)
חזקיה אמר דלמא חס ושלום נטיה דעתיה דקוב"ה בתר רובא, כיון דרובא מימסרי אינהו נמי מימסרי, בא נביא ואמר לו, לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר, כלומר קשר רשעים הוא, וקשר רשעים אינו מן המנין... (סנהדרין כו א)
...רבי יוסף אמר מפני שהיתה לו בושת פנים מישעיהו, שנאמר ויאמר ה' אל ישעיהו צא נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב בנך, אל קצה תעלת הברכה העליונה אל מסילת שדה כובס, מאי כובס, איכא דאמרי דכבשינהו לאפיה וחלף, ואיכא דאמרי אוכלא דקצרי סחף ארישיה וחלף, (כלי כובסין מנוקב, שלא יראהו)... (שם קד א)
בא ישעיהו והעמידן על שש, דכתיב הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע... כתיב הוא מרומים ישכון... (מכות כד א, וראה שם עוד)
כתיב ויהי דבר ה' אל ישעיה הנביא לאמר לך ואמרת אל חזקיה נגיד עמי וגו' הנני מוסיף על ימיך חמש עשרה שנה. אמר ליה כדון אמרית ליה הכין, וכדון אנא מימר ליה הכין (עכשיו אמרתי לו כך ועכשיו כך, ולא יאמין), אמר ליה גברא רבה הוא ולית הוא מהימנתי, אמר ליה עינוון סגין הוא והוא מהימן לך, (עניו גדול ויאמין), ולא עוד אלא עדיין לא יצאת הברה בעיר... כד דקם מנשה הוה פרי חורי ישעיה (רדף אחריו) בעי מיקטליניה, והוא ערק מן קדמוי, ערק לארזא לבלעיה ארזה, חסר ציציתה גדולתיה (ציצית מלבושו נשארה בחוץ), אתון ואמרין קדמוי, אמר לון אזלון ונסרון ארזא, ונסרו לארזא ואיתחמי דמא נגד (דם נוזל). (סנהדרין נא ב)
רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון פתר קראי בישעיה. אמר ישעיה מטייל הייתי בבית תלמודי שמעתי קולו של הקב"ה אומר את מי אשלח ומי ילך לנו, שלחתי את מיכה והיו מכין אותו בלחי... מעתה את מי אשלח ומי ילך לנו, ואומר הנני שלחני. אמר לו הקב"ה ישעיה בני טרחנין סרבנין הם, אם אתה מקבל עליך להתבזה וללקות מבני את הולך בשליחותי, ואם לאו אין אתה הולך בשליחותי, אמר לו על מנת כן, וגוי נתתי למכים ולחיי למורטים, ואיני כדי לילך בשליחות אצל בניך, אמר לו הקב"ה ישעיה אהבת צדק אהבת לצדק את בני, ותשנא רשע, ששנאת מלחייבן, על כן משחך אלקים. מהו מחבריך, אמר לו, חייך כל הנביאים קבלו נביאות מן נביא, ויאצל מן הרוח אשר עליו וגו', ויאמרו נחה רוח אליהו על אלישע, אבל את מפי הקב"ה, רוח ה' אלקים עלי וגו', כל הנביאים מתנבאים נביאות פשוטות, ואת נחמות כפולות, עורי עורי... (וירא י ב)
אמר רבי סימון, ב' דברים נתנבא בארי ולא היה בהם כדי ספר ונטפלו בישעיה, ואלו הן, וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים, וחברו ומים תכן במדה... (שם טו ב)
...וכן את מוצא שכל נבואות קשות שנתנבא ירמיה על ישראל הקדים ישעיה ורפאן, ירמיה אמר איכה ישבה בדד, ישעיה אמר (ישעיה מ"ט) ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה וגו'... (איכה א כג, וראה שם עוד)
דבר אחר אין לך שמח בבני יותר מישעיהו, ועל ידי שאמר (ישעיה ו') ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, אמר לו הקב"ה, ישעיה, בנפשך את רשאי לומר כי איש טמא שפתים אנכי ניחא, שמא ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, אתמהא, תא חמי, מה כתיב תמן ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה, אמר רבי שמואל רוץ פה, רצוץ פה למי שאמר דילטוריא על בני... (שיר א לט)
...אמר לו הקב"ה, ישעיה, בעצמך אתה רשאי לומר איש טמא שפתים, אבל לישראל אתה אומר בתוך עם טמא שפתים, שהם הקדימו עשיה לשמיעה, ומיחדין את שמי פעמים בכל יום, ואת קורא אותן עם טמא שפתים, מה כתיב שם, ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה, מהו רצפה, רוץ פה של מי שאומר לשון הרע על בני. במלקחים, מהו, מלמד שהיו שתי מלקחות, הלך המלאך ליטול את הגחלת ונכוה... ונתן מלקחת לתוך מלקחת ונטל את הגחלת ונתנה על פי ישעיה, שנאמר ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך, על שאמר בתוך עם טמא שפתים. נטל במלקחים גחלת שלא יכול השרף ליטול בידו, אלא בשתי מלקחות, נתן על פי ישעיה ולא נכוה... (וישלח ב)
מה ראה ישעיהו לומר שמעו שמים, אלא ללמדך שכל דברי הנביאים שוים, משה אמר האזינו השמים, וישעיהו אמר שמעו שמים והאזיני ארץ. אמר רבי עקיבא מלמד כיון שאמר משה את התורה בשמים היה, והיה מדבר עם השמים כאדם שמדבר עם חברו, שאמר האזינו השמים, וראה את הארץ רחוקה ממנו ואמר ותשמע הארץ, אבל ישעיה שהיה בארץ וראה השמים רחוקים ממנו, התחיל לומר שמעו שמים... (האזינו ב)
השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישעיה ס"ו) סוף נבואתו של ישעיה נתנבא הפסוק הזה, ואימתי נתנבא אותו, בימי מנשה, שכיון שהכניס מנשה את הצלם להיכל התחיל מתנבא ישעיה לישראל, ואמר להם מה אתם מתגאים לי בבית הזה שבניתם לי, העליונים והתחתונים אינם מחזיקים כבודי והבית הזה שבניתם לי אני צריך אתכם, איזה בית אשר תבנו לי, הרי נבוכדנצר עולה ומחריב אותו ומגלה אתכם, מיד כעס עליו מנשה ואמר להם תפשוהו, רצו אחריו לתופשו ברח מפניהם, פערה החרובית עצמה ובלעה אותו... (פרק ד)
...כיון שראה את מלאכי השרת מקלסים להקב"ה ולא שיתף קילוסו עמהם, התחיל מיצר על הדבר ואומר אוי לי כי נדמיתי (ישעיה ו'), דברים שלא היה אפשר לראות ראיתי, ולא היה לי לשתף קילוסי עם קילוסן של מלאכי השרת, שאילולי שיתפתי קילוסי עם קילוסם שלהם הייתי חי וקיים לעולם כמותם, עם שהוא עומד ומשתומם על הדבר הוציא דבר יתר מפיו, ואמר כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב... וכיון שראה ישעיה כן התחיל מצדיק את ישראל ומלמד עליהם סנגוריא. מהו אומר בסוף נבואתו, ה' אלקים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר וגו', ללמד עליהם סנגוריא... לפיכך ואחור לא נסוגותי, לא נעשיתי אחור לנבואה, אלא נתנביתי יותר לכל הנביאים, שכן אתה מוצא את ישעיה שנתנבא נבואות הרבה יותר מכל הנביאים, ולא עוד אלא שנתנבא על כל אומות העולם, משא בערב, משא מואב וגו'... על שצידק את ישראל ולימד עליהם זכות... ולא עוד אלא שנתנבא נחמות הרבה יותר מכל הנביאים, ועוד שהיו נבואותיו נבואות כפולים, נחמו נחמו וגו'. (פרק לג)
תני דבי רבי יהושע בן קרחא, עשרים אשרי כתיב בספר תלים, נגד עשרים הוי שבספר ישעיה, אמר רבי תמה אני האיך למדנו רבי יהושע עשרים אשרי כתיב, ואני אומר עשרים ושתים, ולמה, כנגד עשרים ושתים אותיות... (תהלים א)
ואמר לי, רבי, מה נשתנה ישעיהו בן אמוץ מכל הנביאים, שהוא מתנבא כל הטובות וכל הנחמות לישראל יותר מכל הנביאים, אמרתי לו, בני, מפני שהוא היה מקבל עליו עול מלכות שמים בשמחה יותר מכל הנביאים, שנאמר (ישעיה ז') ואומר הנני שלחני, וכתיב בתריה לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראה ואל תדעו וגו', ואומר עד אשר אם שאו ערים מאין יושב וגו', ועלה על דעתו של ישעיהו שאין הקב"ה רוצה בתשובתן של ישראל חס ושלום... אלא המלך הקב"ה יודע שלא השיב ישעיהו תשובה במקומה, בודאי מי שאמר פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב וגו', בודאי יהא אדם יודע לפני מי עומד ולפני מי הוא מדבר, ושנו חכמים אל תרצה את חבירך בשעת כעסו, ואמר לי, רבי בכמה שנים נתנבא ישעיה כל אותן הטובות והנחמות שהתנבא לישראל, אמרתי לו, בני, אלו עשו ישראל תשובה מחיבתן היה הקב"ה בונה להם בית האחרון מיד באותה שעה... (פרק טז)
...ועל אותה שעה אמר ישעיה ה' רמה ידך וגו', מהו רמה ידך, מלמד שעתיד ישעיה לומר לפני הקב"ה בסעודתן של צדיקים שבגן עדן בשעה שהקב"ה עומד ומרקד לפני הצדיקים, רבון של העולם רמה ידך בל יבאו רשעים ויראו בטובתן של צדיקים, משיב הקב"ה ואומר, ישעיה בני, יבאו רשעים ויראו בטובתן ובשמחתן וילבשו בושה ויעטו כלימה, שנאמר יחזו ויבושו קנאת עם, משיב ישעיה ואומר, לפניו, רבונו של עולם, לא יבאו ולא יראו, אומר הקב"ה מי מכריע בינינו שנעשה כדברו, משיב ישעיה ואומר לפניו, רבונו של עולם, תבא כנסת ישראל ותכריע בינינו ונעשה כדבריה... (אות כ)
דבר אחר חזון ישעיהו, זש"ה (משלי י') יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה, יראת ה' תוסיף ימים זה ישעיה שחיה שנים הרבה, טליתו של ישעיה כמה מלכים קפל, שנאמר חזון ישעיהו וגו', אמרו רבותינו מאה ועשרים שנה חיה ישעיה כנגד ק"כ שנה של ארבעה מלכים הללו, עוזיהו יותם אחז חזקיהו, למה יראת ה' תוסיף ימים.
דבר אחר חזון ישעיה בעשרה לשונות דברה הנבואה, אמירה דיבור הגדה חידה משל מליצה נבואה משא הטפה וחזיון, ואין את מוצא קשה מכולן אלא חזון, שכך אמר ישעיהו (ישעיה כ"א) חזות קשות הוגד לי. (אגדת בראשית פרק יד)
דבר אחר חזון ישעיהו, זש"ה (משלי י') יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה, יראת ה' תוסיף ימים זה ישעיה שחיה שנים הרבה, טליתו של ישעיה כמה מלכים קפל, שנאמר חזון ישעיהו וגו', אמרו רבותינו מאה ועשרים שנה חיה ישעיה כנגד ק"כ שנה של ארבעה מלכים הללו, עוזיהו יותם אחז חזקיהו, למה יראת ה' תוסיף ימים.
דבר אחר חזון ישעיה בעשרה לשונות דברה הנבואה, אמירה דיבור הגדה חידה משל מליצה נבואה משא הטפה וחזיון, ואין את מוצא קשה מכולן אלא חזון, שכך אמר ישעיהו (ישעיה כ"א) חזות קשות הוגד לי. (אגדת בראשית פרק יד)
דבר אחר, יראת ה' תוסיף ימים, זה ישעיה שחיה שנים הרבה, טליתו של ישעיה כמה מלכים קפל, שנאמר חזון וגו', אמרו רבותינו מאה ועשרים שנה חיה ישעיה כנגד ק"כ שנה של ארבע מלכים הללו, עוזיהו יותם אחז יחזקיהו, למה, יראת ה' תוסיף ימים. דבר אחר חזון ישעיהו, בעשרה לשונות דברה הנבואה... ואין את מוצא קשה מכולן אלא חזון, שכן אמר ישעיה חזות קשה הוגד לי... דבר אחר חזון ישעיהו, שני נביאים נתנבאו בלשון זה, ישעיה ועובדיה, ישעיה גדול שבנביאים ועובדיה קטן שבנביאים... אף ישעיה נתנבא מפי סנהדרין, שנאמר ואשמע את קול ה' אומר את מי אשלח ומי ילך לנו, מפי סנהדרין... ולכן נתנבאו שניהם בחזון, שחזון בגימטריא שבעים ואחד, שנתנבאו שניהם בע"א סנהדרין. (ישעיה פרק א, שפה ושפו)
והיה אור ישראל לאש זה חזקיה, וקדושו ללהבה זה ישעיה, ובערה ואכלה שיתו ושמירו זה סנחריב, יצאת האש מבין שניהם ולהטה אותו. (שם פרק י, תטו)
כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף, אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן ערום בבגדים המטולאים בטלאי על גבי טלאי. (שם פרק כ, תכ)
...בישעיהו הוא אומר וינועו אמות הספים, שנתנבא ביום הרעש... (הושע פרק א, תקטו)
אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא כל הנביאים היו נתנבאים ולא היו יודעים מה היו מתנבאים, אבל משה וישעיה היו יודעים מה מתנבאים, משה אמר יערוף כמטר לקחי, ישעיה אמר הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה'... (תהלים צ, תתמא)
ישעיה הראה אותו הקב"ה כבודו, התחיל אומר ואראה את ה' יושב (ישעיה ו'), אמר לו הקב"ה מפני שאתה צדיק הראיתי אותך כבודי ואתה מתגאה, חייך למחר אני עובר לפניך ואתה אומר (שם ס"ג) מי זה בא מאדום... (דברים א יז)
בשנת מות - פרק זה תחילת הספר, ואין מוקדם ומאוחר, מות - שנצטרע, ושוליו מלאים - רגליו בבית המקדש לדון את עוזיה. (ישעיה ו א)
ותלד הבן - הוא הבן שקראה הנביאה עמנואל, כי שנינו שבשנה ד' לאחז נאמרה הנבואה, ובה נהרג פקח, ואי אפשר לשני בנים להוולד בשנה אחת, וישעיה קרא שמו מהר שלל חש בז, על פורענות רצין ופקח. (שם ח ג)
מתפלל שיחיו הצדיקים שהומתו, שיאמר ה' להם הקיצו, שיהיה התורה והמצוות להם אור, והרפאים שרפו ידיהם מן התורה תפיל. (שם כו יט)
מארץ רחוקה - זה אחד מג' אנשים שבדקם המקום, קין ששאלו אי הבל... וחזקיה שהיה לו להשיב אתה נביאו של מקום ושאלני, לפיכך נענש. (שם לט ג)
חזון ישעיה - יש אומרים שהיה מזרע המלוכה, ועל כן לא הרעו לו כלירמיה, ועל דרך הפשט אין אביו נביא. בימי עוזיהו - נראה שבשנת מותו התחיל להנבא, ומת בימי חזקיה, ובקבלה שמת על ידי מנשה. (שם א א)
כי נדמיתי - נכרתי מחברת הקדושים, טמא שפתים - שגדל עם ישראל הטמאים במעשה ובדבור, ראו עיני - ופחדתי להקדישו בעבור טומאת השפתים. (שם ו ה)
וחיכיתי לה' - שיתן לי רשות לגלות סודו. (שם ח יז)
ודע כי כבר היה מעיון המפרשים לומר שזה הספר נחלק לשלש נבואות, מתחלתו עד ספור מפלת סנחריב ענין רובי הנחמות בכללן על נפילת הצורר ההוא ועל גדולת חזקיהו. וכאשר יצא המעשה ההוא מכח גזרה אל הפעל, כאשר הזכיר בפרשת ויהי בארבע עשרה שנה, התחיל לנבא על גאולת בבל... נחמו נחמו עמי, ובאר בפרשיות הבאות אחרי כן ענין נבואתו... ולא תמצא בפרשיות האלה זכר לאפרים ולשבי ישראל רק ליהודה לבדו, זולתי בפסוק בה' יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל... והנבואה השלישית התחיל גם כן בדומה לתחלתו על גאולה שניה, ואמר אנכי אנכי הוא מנחמכם, כלומר מנחם אתכם מן הגלות השלישית כאשר נחמתי מן השנית, ומן המקום הזה והלאה לא תמצא בדבר ישעיהו זכר לבבל, וזאת ראיה גמורה לכל מודה אמת, בהתמדתו שם אשור וזכרו בבל ולא הזכירם מעתה, גם לא זכר אומה ולשון רק זכר אדום לבדו... רמז כי לא ישלח בהם מלכות אחרת ובאפס יד ישברו. (ספר הגאולה)
הנה הנחמות אשר בתחלת ספר ישעיה רבים אומרים שהם על חזקיהו המלך, ומהם מתיחסות אליו ומהן מעורבות, כגון פרשת ויצא חטר מגזע ישי, שדעת רובי המפרשים בה שהיא לעתיד, לרוב הפלגת הנחמות הגדולות ההם, כי לא מצאנו אותן ככה בימי חזקיהו, ועם קוצר זמן שלותו כי חמש עשרה שנה היה...
והנה נתבאר מן הדברים כי הנחמות החזקות אשר אמר ישעיהו ע"ה שלא נאמרו בלשון תשמעו, ואם תעבדו עתידות הן לבא על כל פנים, והוא לא פירש אותן על חזקיהו המלך כי היו באות בימיו על כל פנים, רק על ישראל ועל מלכות בית דוד, ככתוב על כסא דוד ועל ממלכתו, ומה שנתקיים נתקיים ומה שלא נתקיים עתיד הוא ויבא באמת... (שם שער ב)
משפטי את ה' - אתו אריב על שיגעתי לריק. ואכבד - אם לא אועיל בדור זה, אכבד שה' יודיעני סודותיו, וה' עוזי - לא ירעו לי. לאור גוים - שיראה בעתיד קיום נבואתיך ובתשועות ישראל מגוג ומגוג וישמעו גם המה וישובו. (ישעיה מט ד-ו)
לשון למודים - של אנשים מורגלים בלשון, לעות - לאמר דבר בעתו, כהשקאת צמא במדבר. בבקר - אולי היו נבואותיו במראות לילה, או יום אחר יום בלי הפסקה. (שם נ ד)
דע שזה הענין הנכבד אשר התחיל יחזקאל ע"ה ללמדנו אותו מספור המרכבה, בהערת הנבואה אשר עוררתו ללמדנו אותו, הוא הענין עצמו שלמדנו ישעיה ע"ה בכלל, לא הצטרך אל זה הפרט. והוא אמרו ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל וגו', כבר בארו לנו החכמים ז"ל כל זה, והעירו אותנו על זה הענין, ואמרו שההשגה אשר השיגה יחזקאל היא ההשגה בעצמה אשר השיגה ישעיה, והמשילו בזה משל בשני אנשים שראו את המלך בעת רכבו, האחד מהם מבני כרך, והשני מבני כפר, כי בן הכרך לדעתו שאנשי העיר יודעים תכונת רכיבת המלך אינו מספר תכונת רכיבתו, אלא אומר ראיתי את המלך לבד... והוא שישעיה אנשי דורו לא היו צריכים לבאר להם הפרט ההוא, אבל הספיק להם אמרו ואראה את ה' וגו', ובני הגולה היו צריכים לפרט ההוא... (חלק ג פרק ו)
פרשו המשך הפסוקים, אמר תחלה את מי אשלח ומי ילך לנו, כלומר מי הוא זה אשר ימציא את עצמו להיות זה השליחות הקשה נעשה על ידו, רוצה לומר להודיעם שלא יוכלו עוד לשוב כי הסב השם את לבם אחורנית, והנביא לרוב גבורתו השיב הנני שלחני, כלומר אני הוא שראוי לי להמציא עצמי לזאת הנבואה, אחר שאני הוא אשר הזהרתים ולא נזהרו, הוכחתים ולא נוכחו... ועתה לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראה ואל תדעו השמן לב העם הזה וגו', כלומר שתדעו העונש המגיעכם מאתי הוא, שתשמעו שמיעת האוזן ולא תבינו להם, שלא תרדו לסוף כוונת המוכיחים, וסתום לבם מהבין דרכי התשובה... (משיב נפש מאמר א פרק ו)
ולרמוז אל ג' העקרים האלה שהם סבת ההצלחה, כללם ישעיה בפסוק אחד, אמר ה' שופטנו, לרמוז אל עיקר ההשגחה, ה' מחוקקנו לרמוז על התורה מן השמים... ה' מלכנו לרמוז על העיקר הג' שהוא מציאות השם, שהוא מלך על כל העולם ונקרא ביחוד מלך ישראל... (מאמר א פרק ד)
...ודברי ישעיה שהוא למטה ממנו (ממשה) במדרגה אינם צודקים, ולמעוט מדרגתו אמר ואראה את ה', שחשב שראה את ה' ואינו כן, כי זה היה מפעל הכח המדמה. אבל משה, למה שלא היה לכח המדמה מבוא בנבואתו כלל, אמר כי לא יראני האדם וחי, שהוא האמת, אבל ישעיה למה שהיה משתמש בנבואה גם על ידי הכח המדמה שקראוה רז"ל אספקלריא שאינה מאירה, הביאה זה לטעות ולדמות בכח המדמה שראה את השם. ובאר בעצמו שהסבה בזה היתה שלא היה חמרו מזוקק כחומר משה רבינו, וזהו שאמר בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, כי הישיבה בין האנשים רעי המדות יפסידו מדות האיש הטוב, ובעבור זה היה מתאונן אוי לי כי נדמיתי, כלומר שנתפעלתי מן הכח המדמה, ואין נבואתי באספקלריא המאירה כנבואת משה... וזהו שאמרו רז"ל מנשה הרג את ישעיה, ואמרו מידן דייניה וקטליה (יבמות מ"ט), אמר לו משה רבך אמר כי לא יראני האדם וחי, ואתה אמרת ואראה את ה', ואמרו שהיה יכול להשיב על זה ולא השיב, לפי שידע שלא יקבל את תשובתו, והיה יכול להשיב, כי אפילו באותם העומדים בדורו של משה נאמר עליהם ויראו את אלקי ישראל (שמות כ"ד), לפי שלא היתה השגתם באספקלריא המאירה... (מאמר ג פרק יז)
ישעיה ניבא לפני הושע שניבא באותו פרק, ומה שאמרו תחלת דבר ה' בהושע... אמר רבי יוחנן תחלה לד' נביאים שהתנבאו באותו זמן לאו דוקא, וכן עמוס שניבא שנתים לפני הרעש לא קדם לישעיה... ועוד טעם שספר ישעיה קודם לאחרים הוא מפני יחוסו שהיה מזרע המלוכה ולבו כלב האריה, וכן יופי מליצתו תוכיח, ומצאנו בכל מקום שראוי להקדים כבוד היחס. טעם ג' להקדימו הוא צורת נבואותיו, כי מדרגות הנבואה להמורה: חלום ומראה אין הבדל ביניהם מצד המשפיע זולת משה רבינו ע"ה, אך בחלום הכח המדמה אינו כבוש כל כך תחת השכל, ולכן אינו מסודר, ונבואה כזו קשת ההבנה ורבת משל וחידה, ונבואת ישעיה צחה ונקיה, לכך נאמר בו תמיד חזון, שהתנבא במראה ולא בחלום, וחזון שייך גם על נבואה לטובה, ולא כבבראשית רבה.
מעלה נוספת לישעיה מרוב הנחמות שבו, והן ט"ו על הישועה העתידה, ואולי לכן נקרא בגזרת עירין ישעיה, שיפרסם הישועה... וגם בחומר היעודים גילה י"ד יעודים: נקמת ה', שתהיה הנקמה באדום ביותר ולא יזכו לקרא בשם ה', (נבואה כ"ג ל"ג ועוד), תשועת ישראל וקבוץ גלויות (נבואה ח' י"א כ' כ"ג כ"ה ועוד), שישובו אז י' השבטים, (נבואה כ' ועוד), שהגאולה העתידה תדמה ליציאת מצרים, שלא ישאר איש בגלות, ותהי על ידי גואל גדול, שיש עת מוגבל לגאולה ולא תמנע לגמרי, ושהרשעים יכלו בקבוץ גלויות וחבלי משיח. ז' שהגאולה אחר גלות ארוכה, שהשכינה תשוב, ושישובו כל פושעי ישראל שהתערבו בגוים באונס או על ידי פיתויים וכדומה, ושימלך מלך מבית דוד, ושאחר כך לא יגלו עוד כי ימול לבבם הערל, ושאז יקבלו רוב האומות אמונת ה', ושאחרי הנקמה יהיה שלום בעולם, ושאחר כך יעשה פליאת תחית המתים. ושאר הנביאים ניבאו רק חלק מיעודים הללו...
מעלה נוספת תכלית הספר להביא האדם לתכליתו האמיתית ולהודיעו כלות העולם וסופו, שבזה דעות שונות... ופה אאריך בשרשים שהזכיר ישעיה בענין התחיה מה שלא ראו שאר הנביאים. בנבואה כ' אמר יחיו מתיך נבלתי יקומון וגו', וכן בדניאל ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו, אם כן הנפש תקשר שוב בגוף, לא שיהיה גוף אחר לא הנפסד, כפי דעת הנוצרים, כי אם שיורכב הגוף מאותם היסודות כבראשונה, וכן בנבואה י"א, אשקטה ואביטה במכוני, רוצה לומר במכונו הראשון. ועוד זכר שם התחיה כעב טל ביום קציר וכו'... ואמר שהנבואה בדרך הפלא בנבואה הכ', ולא מפאת המערכה כדעת ההודים, ואמר יפקוד ה' על צבא המרום וחפרה הלבנה וגו', ולכן נקרא יום ה'... וביאר את צורת התחיה, שיהיה גופו דומה לגופו הראשון, ותכלית התחיה לאלה שמתו בגלות בנפש מרה, שעליהם אמר שישו את ירושלים וגו', ועל האומות שיכירו כולם את ה', וביאר מי יקום, ושיקומו במצב שבו מתו, ויכירו קרוביהם, ויאכלו וישתו, ושהרשעים יענשו, ואז תבטל הגאוה ולא יהיו מלכים ושרים אלא כולם שוים כבתחילת הבריאה. ושזמן התחיה קרוב לקבוץ גלויות. וגם בכלות וסוף העולם התנבא בנבואה כ"ח, כי שמים כעשן נמלחו וגו', ולכן סדרו את ישעיה בראש הנביאים... (ישעיה הקדמה)
שמעו שמים - מוכיח מעין משה רבינו בהאזינו שמעו שמים, בנים משחיתים נגד דור עקש ופתלתול, ידע שור קונהו נגד יזבחו לשדים וכו'. (שם א ב)
לולי - לדעתי מזהירם על גלות שומרון, כדי שיזהרו לבל יהיו כמוהם, האם שתחפצו שכל ראש יהיה לחלי, או שהנבואה אחרי חורבן שומרון שהיתה שרפה וכו', ואמר להם ונותרה בת ציון כסוכה בכרם וגו', ולפי שידע שבסוף יגלו המשילם לסוכה ולמלונה. (שם שם ט)
נכון יהיה - נבואה זו באה גם במיכה, וביניהם רק שינויי סגנון, וישעיה ניבא בראשונה, על כן אמר אצלו אשר חזה, ומיכה השיג הנבואה מה' ולקח הסגנון מישעיה, ולכן לא נאמר שם כה אמר ה' וכדומה... וכן הרבה. (שם ב ב)
ההבדלים בין נבואת ישעיה ויחזקאל, שיחזקאל פירט מקום ושעת הנבואה, כי לא היה מוחזק בנבואה, ואמר נפתחו השמים, כי נפתחו לו שערים מאותה ידיעה, וכל זה מורה על חולשת ההשגה, והיתה השגתו מהאמצע למעלה, מהחיות לחשמל... וישעיה התחיל למעלה... יחזקאל זכר ד' כנפים וישעיה ו', להמורה כנפי יחזקאל יורו על הגלגלים, והם ד' סבות התנועה, ושל ישעיה לשרפים, ויורו על ההסתר כדלקמן, ובכלל האריך ישעיה בעולם הנבדלים, ויחזקאל בעולם ההויה והגלגלים. ויחזקאל אמר כמה פעמים לשון דמות, השגה בלתי ודאית, חוץ מבאופנים... וישעיה שמע בפירוש קול ה' אומר. הכוונה הכללית בנבואה זו להודיע רוממות ה' והשגחתו בבני אדם, נגד טענת עוזיה.
בשנת מות - אינו בהכרח תחילת נבואתו, ומה שאמר את מי אשלח, כי היו אז נביאים אחרים גם כן, ואם כן אינו מוכרח שהוא היה כשנצטרע עוזיה... ואראה - לחז"ל שהתנבא באספקלריא שאינה מאירה, בכח המדמה, ומשה התנבא בכח השכל... (שם ו א, וראה שם עוד)
וסר עונך - שהליץ בעד עוזיה, ולכן לקח רצפה מעל המזבח במלקחים, לומר שאי אפשר שיקח ההדיוט מהדברים הקדושים בלי שילקה, ואם כן אין להתלונן על צרעת עוזיה, שעל הנביא להוכיח ולא להתלונן על העונש. ולפירוש הב' נענש על שדימה נבואתו לנבואת משה. (שם שם ז)
בשנת - באה הנבואה לישעיה לפשוט השק שלבש על גלות י' השבטים, וללכת ערום ויחף, ויעשה זאת פעם אחת או ה', ולא במשך ג' שנים. (שם כ א)
וכתב המורה בחלק ב' פרק מ"ו שכל אלו הדברים היו רק במראה הנבואה, כי חלילה שיצוה ה' לנביאיו לעשות מעשה השוטים והשכורים, ותמהני... ואין לזוז מפשט הפסוקים... ועוד שכאן העיד הכתוב בפירוש ויעש כן הלוך וגו'. (שם שם ב)
יעזר לי - אין כוונתו שהכוהו, כי היה שר וגדול בישראל, אבל לשאר הנביאים עשו כן. (שם נ ז)
...אמר שם ואבלע בארזא, פירש כי ישעיה שאמר ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, ולא היה לו לומר על ישראל דבר זה, ואף כי הנביאים היו מדברים דברים קשים על ישראל, לא היו אומרים אל השי"ת כך, ודבר זה שאמר בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, דברים אלו דבר אל הקב"ה, ובדבר זה נענש, ואין כן החטאים בעולם שגורם לאדם גזר דין כמו הדבור, כי הדבור הוא קשה, וגורם גזירות קשות... ולפיכך דבר זה היה גורם הגזירה על ישעיה להרגו... ולכך אמר מלא ירושלים חללים מפה עד פה, דהיינו מן ישעיה שאמר בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, והיה חשוב ומגיע מעלתו עד פה, דהיינו עד משה שנאמר בו פה אל פה...
ודע כי מה שנבלע בארזא כל זה ענין שכלי, כי השם היה מסתיר את ישעיה, כי נביא כמו ישעיה איך לא יהיה לו שמירה מן השי"ת, רק מצד הפה לא היה לו הגנה ושמירה, והיה מנשה הורג אותו, שהוסר ממנו השמירה העליונה שהיתה לו, כי על ידי שם נבלע בארז, והיינו הגנתו ושמירתו שהיתה לו, ודוקא בארזא, כי הארז יש לו חוזק גדול, שיש לו שרשין מרובין, ואפילו כל הרוחות באות אין מזיזין אותו ממקומו, ולכך אמר דאבלע בארזא... (חידושי אגדות יבמות מט ב)
ישעיה הוכיחם כאן על ד', על הפשעים, על שבחרו במצרים ובאשור ומאסו בבת ציון, על שעושים מצוות ואינם בתורה וביראה, ועל המחזיקים ידי עוברי עבירה... (שם א לא)
נדמיתי - שהראו לי במשל כי איש טמא שפתים - זהו משל התנועעות הסיפים, על שאינו מניע שפתיו להוכיח, ובתוך עם טמא - שאינם שומעים לתוכחה, ועל זה מלא הבית עשן. (שם ו ה)
קרא שמו - לצרף פעולה אל הנבואה, שאז לא תחזור, אבל בנבואות הטובות אין צורך בזה, כי ה' לא יחזור בטובה. (שם ח ג)
גוי נתתי - הכנתי למכים, לא הסתרתי - אם היו מכים לא הייתי מסתיר פני מהם. (שם נ ו)
...אבל האמצעיי שהוא הלב שהוא למטה ממדרגתו של משה תכלית יחוד וקישורו היה על ידי ישעיה שהוא הגדול שבנביאים והשלם בשלימות דבור הלב על האופן היותר שלם כמו שנתבאר. ולפיכך כשחטא בשפתיו היה מרפא לשון עץ חיים, כמו שאיתא (עירכין ט"ז) מאי תקנתיה יעסוק בתורה, והיינו סמא דחיי שבאש של תורה, כאשר מתקשר עם דבור הוא רפואת הדבור, ולכך נגע בגחלת מעל המזבח, (שהוא עולם העליון כמו שאיתא בתוספות מנחות ק"י א' בשם מדרש... על שפתיו, ועל ידי זה סר עונו. ואמר שהוא לא נכוה בזה ההתאחדות האש עם שפתיו, אבל המלאך הוצרך שני מלקחיים שהם שני הפסקות... אבל ישעיה הוא בעבודתו היה בידו לקשר ולאחד כח המחשביי וכח הלב והדבור הנמשך ממנו שיהיה כל דבורו בתורה ונמשך מצד החכמה. ואלה השלשה מעלות הם מיוחדים באדם על ידי העבודה שהיא מסורה לו לבד ולא למלאכים... (חלק א שיחת מלאכי השרת עמוד לד)
ואיתא בגמרא שם, כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו, שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו וסר עונך וחטאתך תכופר. הענין דפסוק זה נאמר בישעיה, דכתיב הנה נגע זה על שפתיך וסר וגו', והיינו העון דקרי לישראל עם טמא שפתים, וכמו שכתוב (תנחומא וישלח ב') מהו רצפה, רוץ פה של מי שאומר לשון הרע על בני וכו'... היינו שמה שאמר ובתוך עם טמא שפתים וגו' היה פי ה' דבר, שכך היו הדברים ברצונו יתברך, וזה שנאמר וסר עונך, ואף שכונת ישעיה היתה על ישראל, שהם עם טמא שפתים, והיה לשון הרע על ישראל, אבל הדברים שנכתבו בנביאים הם דברי תורה, שבאמת נאמרו כן על ידי פי ה', והם למוד זכות על ישראל, שחטאתם רק מן השפה לחוץ... אבל לבם טהור וקשור בשרש בהשי"ת, וזה היה המכוון מצד השי"ת, אבל ישעיה מצדו שנתכוין לומר דלטוריא בזה על ישראל, דומה הדבר לנתכוין להעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, שטעון כפרה וסליחה, ועל זה נאמר וסר עונך... (שמות פקודי ד)
ואיתא בפסיקתא (פרשת דברי) על ד' בני אדם שנאמר בהן לשון יצירה, באדם הראשון וייצר וגו' את האדם... ובישעיה יוצרי מבטן לעבד לו, ובירמיה בטרם אצרך בבטן ידעתיך, זהו החילוק שבין ישעיה שנאמר בו יצירה מבטן, היינו על דבר הישות והתגלות, אבל בירמיה נאמר בטרם אצרך היינו בבחינת אין למעלה מן ההשגה. (במדבר מטות ט)
איתא בילקוט ישעיה ת"ו אוי לי כי נדמיתי, כיון שראה מלאכי השרת מקלסין להקב"ה ולא שיתף קילוסו עמהם, התחיל מיצר על הדבר וכו'... הרי שטענת הקב"ה עליו היתה בדקי דקות על שהרשה לעצמו לומר ביקורת על ישראל... לא היה כאן חטא במובן התחתון, אי אפשר היה לבדק אחר פגם דק כזה בכל הכלים שלמטה, אלא דוקא בהתקרבו אל אש שלמעלה, רק לעומתו נראה הפגם. וגם שם לא היה אלא פגם דק... ובהתעלות זו לבד, על ידי המגע אל בחינה העליונה ההיא כבר ממילא סר הפגם. במבט של למטה היו כל דבריו רק ביטוי לתשובה גמורה ועמוקה, אך למעלה במדרגת השלימות, שהיא מעולה גם מהבחנת המלאך הממונה על מדרגת לשמה, שם היה אפשרי להשיג דקות זו של שפת יתר, בקורת מיותרת על אחרים. ובהתעלותו לבחינה העליונה ההיא ממילא הלך לו הפגם.
נראה עד היכן הגיעו הדברים, עיין יבמות מ"ט מנשה הרג את ישעיה... נסרוה, כי מטו לפומיה נח נפשיה, דאמר ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב. הרי שרושם החטא הזה עדיין היה נשאר בו בסוף חייו, ומחמת זה לא פעל שם הקודש להצילו כשהגיעו הרוצחים למקום פיו.
כבר ראינו שבמגע אל התלהבות הדביקות העליונה סר ממנו הפגם גם על פי ההבחנה העליונה ההיא ונתכפר, אם כן מהו זה שנשאר בו שעיכב את הנס? ועוד ידוע לנו שענין אמירת שם אינו בפה לבד, אלא שהשגת גילוי שם ההוא מאומתת בלבבו בשלמות, ועל ידי זה יוצא מהגבלות הגשמיות אל עולם שלמעלה מהטבע והחושים... ואם כן לא היתה שייכת בו עוד השפעה גשמית מבחוץ, אם כן למה כשהגיעו לפיו פעלה בו הנסירה ונח נפשיה? גילתה הגמרא הטעם, משום שאמר ובתוך עם טמא שפתים, נקודה זו של פיו, אותו חלק קטן שבגופו לא היה ישעיה הנביא יכול להעלותו אל דרגת שאר גופו, בשביל דבר יתר שנעשה במצב של תשובה, ולאחר שנתעלה למעלה מהמלאכים, והגיע לדביקות העליונה על ידי מגע פיו אל שלהבת הרוחניות הכי עליונה. ומכאן דבר נורא, צלו של גוף, צל דק מן הדק שאינו נבחן כלל למטה, הרי אינו נעקר אפילו על ידי הדביקות העליונה ביותר. עדיין חסרים גדרי תשובה התחתונים, היינו תשובה דרך הגוף... ולכן גם בישעיה, אם אמנם היה אפשר לו להשיג כפרה דרך מעלה, בעמדו בבית המקדש של מעלה, אבל עדיין חסרה התשובה של מטה, ומשום חסרון זה כיון שהגיעה הנסירה אל פיו נח נפשיה. (חלק ב עמוד רפב, ישעיהו)