ישראל

(ראה גם: אלקים-ישראל, יעקב)

 

ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל. (בראשית לב כט)

ועתה אם שמע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. (שמות יט ה)

ויאמר ה' אל משה, ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא... (שם לב ט)

כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו, הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו. (במדבר כג ח)

כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל. הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא, לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה. (שם שם כג)

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל. כנחלים נטיו כגנות עלי נהר, כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים. יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו... (שם כד ה)

לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם, כי אתם המעט מכל העמים. כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם הוציא ה' אתכם ביד חזקה, ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים. (דברים ז ז)

וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דבר לך ולשמר כל מצוותיו. ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת, ולהיותך עם קדוש לה' אלקיך כאשר דבר. (שם כו יח)

אין כא-ל ישורון, רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים. מעונה אלקי קדם ומתחת זרועות עולם ויגרש מפניו אויב ויאמר השמד. וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל. אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך, ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך. (שם לג כה)

ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר ה' אלקי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים. ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק. ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו, ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו ויעקב ובניו ירדו מצרים. ואשלח את משה ואת אהרן ואגף את מצרים כאשר עשיתי בקרבו, ואחר הוצאתי אתכם... (יהושע כד ב)

לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו. כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי, והקדישו את קדוש יעקב ואת אלקי ישראל יעריצו... (ישעיה כט כב)

ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי. אשר החזקתיך מקצות הארץ ומאציליה קראתיך, ואמר לך עבדי אתה בחרתיך ולא מאסתיך. אל תירא כי עמך אני אל תשתע כי אני אלקיך, אמצתיך אף עזרתיך אף תמכתיך בימין צדקי. הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך, יהיו כאין ויאבדו אנשי מצותך... אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל אני עזרתיך נאם ה' וגואלך קדוש ישראל. הנה שמתיך למורג חרוץ בעל פיפיות, תדוש הרים ותדוק וגבעות כמוץ תשים... (שם מא ח, וראה עוד ערך גאולה)

ישראל נושע בה' תשועת עולמים לא תבשו ולא תכלמו עד עולמי עד. (שם מה יז)

כה אמר ה' גאלך קדוש ישראל אני ה' אלקיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך. לו הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים. ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך כמעותיו לא יכרת ולא ישמד שמו מלפני... (שם מח יז)

הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד. כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם. כן יזה גוים רבים עליו יקפצו מלכים פיהם, כי אשר לא ספר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו. (שם נב יג)

מי האמין לשמועתנו וזרע ה' על מי נגלתה. ויעל כיונק לפניו וכשרש מארץ ציה, לא תאר לו ולא הדר, ונראהו ולא מראה ונחמדהו. נבזה וחדל אישים איש מכאובות וידוע חולי וכמסתר פנים ממנו נבזה ולא חשבנוהו. אכן חלינו הוא נשא ומכאבינו סבלם, ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלקים ומעונה. והוא מחולל מפשעינו מדכא מעונותינו, מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו... (שם נג א)

ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'... (שם סא ט)

אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש, בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים, כרמי שלי לא נטרתי... (שיר א ו)

שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך, מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים. מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן... (שם ז א)

זהר:

...ועוד הוא ירד והכה את הארי בזמנים הראשונים, כשהנהר הזה היה מושך מימיו למטה, היו ישראל נמצאים בשלימות, כי היו זובחים זבחים וקרבנות לכפר על נפשותיהם, ואז היתה יורדת מלמעלה דמות של אריה אחד, והיו רואים אותו על המזבח רובץ על טרפו, אוכל הקרבנות כאיש גבור, וכל הכלבים היו נחבאים מפניו ולא יצאו לחוץ... (הקדמה צו, ועיין שם עוד)

אבל הנשמה של ישראל יוצאת מתוך גופו של אותו האילן (ז"א), ומשם נשמות עפות לתוך ארץ הזו (המלכות), לתוך מעיה ולפנים, והסוד הוא כי תהיו אתם ארץ חפץ. ועל כן ישראל הוא בן יקיר שמעיה המו עליו, ונקראים העמוסים מני בטן ולא מן הכנפים שהן לחוץ (לגוף), ועוד הגרים אין להם חלק באילן העליון, וכל שכן בגוף שלו, אבל חלקם הוא בכנפים ולא יותר, והגר הוא תחת כנפי השכינה ולא יותר... (שם רלב, ועיין שם עוד)

אמר רבי אבא נפש חיה הוא על ישראל, מפני שהם בניו של הקב"ה, וממנו נשמותיהם הקדושות באות. נפש שאר העמים עכו"ם מאיזה מקום הם באים, אמר רבי אלעזר יש להם נשמות מאותם כחות השמאל המטמאים אותם, ועל כן כולם טמאים, ומטמאים את כל הקרב אליהם... (בראשית ב קע)

בא וראה, אין לו התעוררות לאור התכלת הזה, להדלק ולהתחבר לאור הלבן, כי אם על ידי ישראל שהם מתדבקים בו מתחתיו, דהיינו כמו הפתילה המתדבקת באור התכלת מתחתיו, ובא וראה, אף על פי שדרכו של אור תכלת שחור הזה לכלות כל שנתדבק בו מתחתיו, עם כל זה ישראל נדבקים בו מתחתיו ונמצאים בחיים, וזה שאמר ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים... (שם רנו, ועיין שם עוד)

בא וראה, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, מהו הטעם, משום שהם שומרים את הברית שהעולם מתקיים עליו, כמו שאומר הכתוב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי... ולא עוד אלא שישראל נקראים משום זה צדיקים, מכאן למדנו, שכל מי ששומר הברית שהעולם מתקיים עליו נקרא צדיק... (נח ב)

...ואחר כך כשישראל מגיעים לחג (הסוכות), מתעורר צד הימין של מעלה כדי שהלבנה תתקשר בו, ופניה יאירו כראוי, אז מחלקת חלק מברכותיה לכל אלו הממונים של מטה, (ע' השרים), כדי שיתעסקו בחלקם ולא יבואו לינק וליקרב לצד חלקם של ישראל... כעין זה למטה (בעולם הזה), כאשר שאר האומות כולם מתברכים, הם נעסקים בנחלת חלקם, ואינם באים להתערב עם ישראל ולחמד את נחלת חלקם, ומשום זה ממשיכים ישראל ברכות לכל אלו הממונים כדי שיתעסקו בחלקם ולא יתערבו עמהם. וכאשר הלבנה מתמלאה עם ברכות למעלה כראוי, באים ישראל ויונקים ממנה לבדם, ועל כן כתוב ביום השמיני עצרת תהיה לכם... ועל כן ישראל מרצים (את הקב"ה) במים, לתת להממונים חלק מהברכות שיתעסקו בו, ולא יתערבו אחר כך בשמחתם של ישראל כאשר ינקו ברכות העליונות, ועל יום זה כתב דודי לי ואני לו, שאחר אינו מתערב עמנו... (שם קז, ועיין שם עוד)

הנה כי כן, הנה כן היה צריך לומר, אלא לרבות דבר אחר שלמדים ממנה, שכל זמן שהשכינה היתה צנועה במקומה כראוי לה, כביכול, בניך כשתילי זיתים, אלו הם ישראל כששורים בארץ ישראל, סביב לשולחנך, שאוכלים ושותים ומקריבים קרבנות ושמחים לפני הקב"ה ומתברכים בשבילם עליונים ותחתונים. אחר שיצאה השכינה ממקומה נגלו ישראל משולחן אביהם, ובאו בין העמים וזועקים כל היום ואין מי שישגיח עליהם, חוץ מקב"ה, שכתוב ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו'... שכתוב הרבית הגוי לו הגדלת השמחה, אלו הם הכהנים, שמחו לפניך כשמחת בקציר, אלו הם ישראל, שהקב"ה ברך להם תבואת השדה, ונתנו מעשר מכל. כאשר יגילו בחלקם שלל, אלו הם לוים, שמקבלים מעשר מן הגורן. פירוש אחר הרבית הגוי אלו הם ישראל, שאמונתו של הקב"ה עליהם כראוי, לו הגדלת השמחה, זה הוא מדרגת ראש העליון, שאברהם נתדבק בה, שנקרא גדול, ושמחה נמצאת בו... (וירא תלג, ועיין שם עוד)

אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה רצה בהם מכל העמים עובדי עבודת כוכבים ומזלות, כי בכולם כתוב הבל המה מעשה תעתועים בעת פקודתם יאבדו, היינו בשעה שעתיד הקב"ה לבער אותם מן העולם וישאר הוא לבדו. רבי יהודה פתח ואמר, אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל וגו', בא וראה, כל עמי העולם עובדי עכו"ם נתן אותם הקב"ה תחת שרים ממונים ידועים כמו שלמדנו, וכולם הולכים אחר אלהיהם כמו שכתוב, כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו, וכולם שופכי דמים ועושי מלחמה גוזלים ומכים ומנאפים ומתערבים בכל העושים מעשים להרע, ומתגברים תמיד בכחם להרע. וישראל אין להם גבורה וכח לנצח אותם רק בפיהם (בתפלה), כמו תולעת זו שאין לה גבורה וכח אלא בפה, ובפה היא שוברת הכל, ועל כן נקראים תולעת. ועוד, מה תולעת זו אין לשום בריה בעולם כמו לתולעת הזו של טוית המשי, שממנה יוצאים כל לבושי כבוד, תלבושת מלכים, ולאחר טויתה זורעת זרע ומתה, ואחר כך מאותו זרע שנשאר ממנה היא קמה לתחיה כמקודם, לכן כך הם ישראל, שאף על פי שמתו יחזרו ויחיו בעולם כמקודם לכן... 

מתי ישראל, זה הוא עץ החיים, ומשום שבני ישראל נתדבקו בעץ החיים, משום זה יהיו להם חיים, ויקומו מעפר ויתקיימו בעולם ויהיו לעם אחד לעבוד את הקב"ה. (וישלח רמט, ועיין שם עוד)

אשרי חלקם של ישראל שהם מתדבקים בהקב"ה כראוי, ונותן להם עצה להנצל מכל צדדים אחרים שבעולם, משום שהם עם קדוש לנחלתו וחלקו, ועל כן נותן להם עצה בכל דבר... (וישב רכח)

רבי חייא פתח ואמר, ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ וגו', אשריהם ישראל מכל העמים עכו"ם, שהקב"ה קרא אותם צדיקים, להוריש להם ירושת עולם בעולם הבא, ולהתענג בעולם ההוא, כמו שכתוב אז תתענג על ה', משום שישראל מתדבקים בגוף המלך, שכתוב ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום... אף כאן באהבת הקב"ה את ישראל אמר ועמך כולם צדיקים, ומשום זה לעולם יירשו ארץ, כי ראוים לרשת את השכינה, מה הטעם שיורשים את השכינה, הוא משום שנמולו, כמו שלמדנו, כל מי שנמול ונכנס בנחלה הזו (השכינה) ושומר את הברית הזה נכנס ונתדבק בגוף המלך, ונכנס בצדיק הזה. ומשום זה נקראים ישראל צדיקים, ועל כן לעולם יירשו ארץ. מהו ארץ, הוא ארץ החיים (השכינה)... (ויחי קה, ועיין שם עוד)

בא וראה, מה בין ישראל לעמים עכו"ם, כאשר ישראל כשנמצא אדם מת, הוא מטמא לכל גוף והבית נטמא, וגוף של עכו"ם אינו מטמא לאחר וגופו אינו טמא כשהוא מת. מהו הטעם, ישראל בשעה שמת כל הקדושות של אדונו נעברים ממנו, נעבר ממנו צלם הקדוש ונעבר ממנו רוח הקדוש, ונשאר גופו טמא. אבל נכרי כעכו"ם, אינו כן, שבחייו הוא מטמא מכל הצדדים, הצלם שלו טמא, והרוח שלו טמא, ומשום שטומאות אלו שורות בתוכו אסור לקרב אצלו, כיון שמת יוצאות כל אלו הטומאות ממנו ונשאר הגוף בלי טומאה... (שם קצו, ועיין שם עוד)

והוא הולך כפי שאמר רבי אלעזר הרבית הגוי לו הגדלת השמחה, הרבית הגוי אלו הם ישראל, שכתוב בהם כי מי גוי גדול, וכתוב גוי אחד בארץ. לו בשבילו, הגדלת השמחה, זו היא הלבנה שנתגדל אורה בשביל ישראל. אומות העולם מחשבים לפי השמש, וישראל ללבנה. איזה מהם עדיף, ודאי הלבנה היא למעלה, והשמש של אומות העולם היא מתחת לבנה הזו, ואותו השמש (מקבל אור) מלבנה זו ומאיר. ראה מה בין ישראל להם, ישראל אחוזים בלבנה ונשתלשלו בשמש העליון, ונתאחדו במקום המאיר משמש העליון ונתדבקו בו, שכתוב ואתם הדבקים בה' אלקיכם וגו'... (שם תקסה, ועיין שם עוד)

רבי שמעון אומר יש גפן ויש גפן, יש גפן עליון ויש גפן שנקרא גפן דסדום, וכן יש גפן נכריה בת אל נכר, משום זה כתוב גפן זאת, אותה שנקראת כלה זרע אמת. שורק אלו הם ישראל שיוצאים מגפן הזה, כשחטאו ישראל ועזבו את גפן הזה מה כתוב, כי מגפן סדום גפנם וגו'. (שם תר, ועיין שם עוד)

מילדי העברים זה, שהם רכי לב, ולא מילדי העכו"ם שהם קשי עורף וקשי לב. הם רכי לב בזכותם של האבות והאמהות לשוב לפני אדונם... (שמות רה)

רבי יצחק אומר כל אומות העולם מושכים חוזק מן השרים עליהם (הממונים עליהם), וישראל מושכים כוחותיהם מן הקב"ה, והם נקראים עם ה' ולא עם של מושל... ושם כתוב ראה ראיתי את עני עמי, עמי ממש, כי ישראל נקראים עם ה', ושאר האומות נקראים עמו של המושל הממונה שלהם, שכתוב כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלקינו. אמר רבי אליעזר פסוק זה היה לו לומר, בני ישראל רב ועצום, מהו עם בני, אלא עם בני ישראל ממש, (עם שלמטה שהוא ישראל הגשמי הנמשך) מישראל שלמעלה, אבל העם (עצמו אינם מיחסים לישראל של מעלה, ועל כן הוסיפו המלה) עם, כי חשבו שעם בני ישראל (שלמטה) הם, ולא עם ה', וכתוב ויקוצו מפני בני ישראל, ולא כתוב מפני עם בני ישראל ממש, (שלבסוף הכיר שהם בני ישראל של מעלה, דהיינו עם ה'). (שם רצז, ועיין שם עוד)

 ...ישראל משתמשים בכתרים עליונים הקדושים, עכו"ם בכתרים התחתונים שאינם קדושים, אלו הם מימין, ואלו הם משמאל, ועל כל פנים נבדלים נביאים העליונים (של ישראל), לנביאים התחתונים, נביאים של הקדושה מנביאים שאינם מן הקדושה.. (שם שצד)

וכאשר לא נמצאו מעשיהם של ישראל כראוי, כביכול, אלו ממונים השליחים כשרוצים לעמוד על אלו המעשים של ישראל, הם עומדים על ה', כי כשישראל עושים מעשים שאינם טובים, כביכול, מחלישים כח הקב"ה, וכשעושים מעשים טובים, נותנים גבורה וכח אל הקב"ה, ועל זה כתוב, תנו עוז לאלקים... (יתרו ז)

תאני רבי שמעון, אשרי הם ישראל שהקב"ה קראם אדם, שכתוב ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, מה הטעם שקראם אדם, הוא משום שכתוב ואתם הדבקים בה' אלקיכם, אתם ולא שאר עמים עכו"ם, ומשום זה אתם אדם, אתם קרואים אדם, ואין עכו"ם קרואים אדם. שלמדנו, אמר רבי שמעון כיון שאדם מישראל נימול, נכנס בברית שכרת הקב"ה עם אברהם, שכתוב, וה' ברך את אברהם בכל, והתחיל להכנס במרום הזה, כיון שזכה לקיים מצוות התורה נכנס בו באדם הזה, ונתדבק בגוף המלך, ואז נקרא אדם. וזרע ישראל נקראים אדם. בא וראה, כתוב בו בישמעאל והוא יהיה פרא אדם, משום שנימול והתחלה של אדם היתה בו... אבל לא נשלם במצוות התורה, אבל זרע ישראל שנשלמו בכל נראים אדם ממש, וכתוב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו... (שם תה)

וישראל הם מח העליון של העולם, ישראל עלה במחשבה תחילה, (כי במחשבה קדמה פנימיות לקלפה), העמים עכו"ם שהם הקליפה הקדימו (במעשה), שכתוב ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל, ועתיד הקב"ה להקדים המוח בלא קליפה, דכתיב קדש ישראל לה' ראשית תבואתו, ואף על פי שהמח יקום בלא קליפה, מי הוא שיושיט ידו לאכול ממנו, משום שכל אוכליו יאשמו... (משפטים רסז)

בכמה רשומות רשם הקב"ה את ישראל, שיהיו ניכרים אלו מימין תלוים בהקב"ה, אלו שמשמאל תלוים בשכינה, או אלו התלוים בהקב"ה ושכינתו ביחוד אחד. ודאי אלו שיש בהם תורה רשומים (בימין) בחסד, ואלו שיש בהם מצוה רשומים (בשמאל) בגבורה, ואלו בעלי תפילין ואות שבת ואות ברית רשומים בצדיק. (אותם מישראל) שהם בהמות, עמי הארץ, רשומים בהעברת הערלה והפריעה... אבל תלמידי חכמים כולם רשומים (למעלה), מהם בכסא, ומהם במלאכים, בארבע החיות הנושאות את הכסא, מהם בכוכבים ומזלות ומהם רשומים במדות שהקב"ה נודע בהם, ואלו העוסקים בתורה ובמצוות לשם הקב"ה ושכינתו, שלא על מנת לקבל פרס, אלא כבן מחויב בכבוד אביו ואמו, זה מתקשר בודאי ונרשם בעמוד האמצעי ושכינתו כאילו היו בו אחד. ומי שיש בו תורה בלא מצוה או מצוה בלא תורה, כביכול, כאלו היו בו בפרוד. אבל בזה וזה הוא כאילן שענפיו מתפרדים לימין שענפיו מתפרדים לימין ושמאל, והאילן הוא היחוד של שניהם באמצע.

הרשעים רשומים בלא סימני טהרה, שאין להם תפילין על הראש ועל הזרוע, והם שאינם רשומים בתורה ומצוות, והם שאינם שומרים שמור וזכור ואינם רשומים בתכלת ולבן של הציצית, ואלו שאינם רשומים בסימנים האלו שקץ הם לכם, אינם ישראל אלא עמי הארץ... ואם חוזרים בתשובה ואינם פותחים פיהם להטיח דברים כלפי מעלה, והמיתה שלהם היא בסתימת פה כבהמה שהיא מתה ואין לה קול ודיבור, ובוידוי שלהם יאמרו כך, אין לי פה להשיב וכו'... (שם תנח)

אשרי העם הקדוש שנקראים צאן של הקב"ה, להקריב עצמם קרבן לפניו, כמו שכתוב כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה, ומקריבים עצמם כצאן בתענית, כי מיעוט החלב והדם של התענית הוא חשוב יותר מקרבן של בהמות... (שם תסט, וראה שם עוד)

למדנו שישראל נקראים קדש, ומשום שהם קדש אסור לאדם לקרות לחברו בשם של בזיון, ולא לכנות שם לחבירו, וענשו גדול... (שם תקיא, וראה שם עוד)

ואת המשכן תעשה וגו', רבי יהודה פתח ברב עם הדרת מלך, אלו הם ישראל, שכתוב בהם, כי עם קדוש אתה לה' אלקיך, והם עם העולים לכמה אלפים וכמה רבבות, וכשהם מרובים בחשבון הוא כבוד הקב"ה, כי עליונים ותחתונים משבחים שמו של המלך העליון, ומשבחים אותו בשביל עם הקדוש הזה, זה שאמר רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. ואם תאמר הרי כתוב כי אתם המעט מכל העמים, ודאי שהם המעט, אבל מעט מעם אחד הם יותר מרובים, שאין עם בכל העולם גדול ורב כישראל, ואם תאמר הרי בני ישמעאל והרי בני אדום שהם הרבה, ודאי הוא כך, אבל כל שאר העמים מתערבים אלו באלו, שיש לעם זה בנים בעם זה, ולאלו באחר, (וישראל אינם מתערבים). ומשום זה אין עם בכל העולם שיהיה גדול ורב כישראל, עם ברור ויחיד הם... (תרומה תרצב)

מתוך בני ישראל, למה מתוך בני ישראל, אלא הכל אינו נקרא (אחד להיות אחד כראוי, אלא מתוך בני ישראל, כי בני ישראל עומדים למטה לפתוח דרכים ולהאיר שבילים ולהדליק הנרות (שהם ספירות העליונות, ולקרב הכל ממטה למעלה, שיהיה הכל אחד... (תצוה לט)

אשרי הם חלקם של ישראל, שהקב"ה מטהר אותם במים טהורים עליונים (מימי הבינה), שכתוב, וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם... (פקודי תתקז, ועיין שם עוד)

תא חזי מה בין ישראל לעמים עכו"ם, ישראל, אף כל פי שאדם מישראל לא זכה אלא בנפש, מדרגה עומדת עליו, כי אם הוא רוצה לקנות רוח, ואם הוא רוצה לקנות נשמה, קונה וזוכה בה. אבל עמים אחרים עכו"ם אינם קונים לעולם (יותר מנפש הטמאה שלהם), חוץ אם נמול שקונה נפש ממקום אחר. וישראל העומדים במדרגה תחתונה דנפש, אם אינו רוצה לזכות יותר עונשו גדול, אוי לאותו רשע השוכח מצות התורה, שאינו עוסק בתורה ושוכח את אדונו, עליו כתוב יתמו חטאים מן הארץ... (ויקרא תלח, ועיין שם עוד)

וישראל רשע שנפל בידי ישראל רשע אחר, (הוא רק) בזמן שהרשע לא נתכוון להרגו, (שאז אינו מטעם שליחות), אלא משום שיענשו שניהם ויקבלו עונש לטהר אותם. אמר רבי אלעזר מאין לנו זה, אמר לו הם בימין ולא נתדבקו בשמאל, ולא נתערבו בו לעולם, (על כן לא יוכל להיות שליח של השמאל להעניש למי מהם). אמר רבי אלעזר מאין לנו זה, (שאם רשעים ישראל מתכונים להרג אם נעברים מן העולם), בא וראה מפלגש בגבעה... (שמיני כא, וראה שם עוד)

רבי יצחק פתח, אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם, אשרי הם ישראל שהם קדושים, והקב"ה רוצה לקדשם. בא וראה, ישראל הקדושים כל חיי עולם שיורשים הכל תלוי בעולם הבא ההוא (בינה), משום שהוא חיים של הכל... (שם פג, ועיין שם עוד)

אבל בא וראה, אשריהם ישראל שהם דבקים בהקב"ה, והקב"ה אוהב אותם, שכתוב אהבתי אתכם אמר ה', ומתוך אהבתו הכניסם לארץ הקדושה להשרות שכינתו ביניהם ולדור עמהם, ושימצאו ישראל קדושים מכל בני העולם. (תזריע קמה)

אמר רבי יהודה אם היו יודעים ישראל למה פקד הקב"ה עליהם לייסר אותם יותר מכל שאר העמים, היו יודעים שהקב"ה ויתר על שלו ולא נפרע מהם אחד ממאה... כשהזמין את ישראל בעולם הזה, הכתיר אותם בכתרים קדושים כעין של מעלה, והשכין אותם בארץ הקודש, כדי שימצאו בעבודתו, וקשר כל העליונים בישראל. ושמחה אינה נכנסת לפניו, ועבודה לא נעשית לפניו עד שישראל עושים למטה, כל זמן שישראל נמצאים למטה בעבודת אדונם, כן הוא למעלה. ובזמן שישראל מבטלים העבודה למטה, מתבטלת גם כן למעלה... אמר הקב"ה לישראל, אם הייתם יודעים כמה גדודים כמה צבאות מתעכבים בשבילכם, הייתם יודעים, שאין אתם ראוים להיות בעולם אפילו שעה אחת, ועם כל זה מה כתוב, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו'... (אחרי קעז)

כי ישראל הם מעץ החיים, ויש עבד טוב ועבד רע... (קדושים נא, ועיין שם עוד)

רבי חייא פתח ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום וגו', בא וראה אשרי הם ישראל בעולם הזה ובעולם הבא, שהקב"ה בחר בהם והם מתדבקים בו, ונקראים קדושים, עם קדוש, וכן עד שהעלה אותם למדרגה עליונה שנקרא קדש, שכתוב קדש ישראל לה' וגו', כמו שהעמדנו, כי ישראל משמנת ימים מתדבקים בו בשמו, ורשומים בשמו, והם שלו, כמו שאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ... (אמור נד)

אשרי הם ישראל בעולם הזה ובעולם הבא, שהם יודעים להתדבק במלך הקדוש, ולעורר הכח של מעלה ולהמשיך קדושה של אדונם עליהם, משום זה כתוב אשריך ישראל מי כמוך וגו'. (שם פג)

אלא בירושלים של מטה נקראים ישראל אחד, (דהיינו כשהם יושבים בה). מאין לנו, כי כתוב גוי אחד בארץ, ודאי בארץ הם גוי אחד, עמה הם נקראים אחד, ולא כשהם בלבדם, כי ומי כעמך ישראל גוי אחד היה די, אלא משום שלא נקראו אחד אלא בארץ, בחבור עם ארץ הזו כעין שלמעלה... (שם צח, ועיין שם עוד)

פתח ואמר מה אקוב לא קבה א-ל וגו', בא וראה, כמו שיש למעלה כן יש למטה, למעלה במלכות יש ימין ויש שמאל, אף למטה יש ישראל ועמים. ישראל נאחזים בימין, בקדושת המלך הקדוש, עמים עכו"ם נאחזים בשמאל, בצד הטומאה, שהוא למטה מכל המדרגות דשמאל. וכל המדרגות אחוזות זו בזו, עד שתלויות בראש, ובאותו אופן שהראש נוסע, כמו זה נוסע גם כן הזנב למטה (שהוא רוח הטומאה)... (במדבר מו)

ועתה שאר העמים שהם נאחזים בזנב עולים למעלה ושולטים ומכים, והראש כפוף לעפר, ועם כל זה הראש מנהיג את הזנב ושומר אותו, כמו שאמר שמוני נוטרה את הכרמים, שהם עמים עכו"ם שהם בזנב... אמר לו רבי אלעזר מה לסגולתו, (שאומר ישראל לסגולתו), אמר לו שלשה אבות אלו נקראים סגולה, בין למעלה (חג"ת), בין למטה (אברהם יצחק ויעקב), וכעין זה כהנים לוים וישראלים, והכל אחד, ואלו הם סגולתו של הקב"ה למעלה וסגולתו למטה... (שם נא, ועיין שם עוד)

אלא ודאי על צורה זו של אות ה' העמידו, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, וכשזהו (המלכות שהיא סוד שבת) שורה על ישראל, אין להם יגיעה ולא שעבוד... (נשא לד, ועיין שם עוד)

...ועץ הדעת טוב ורע שהוא איסור והיתר טומאה וטהרה, לא ישלוט יותר על ישראל, כי הפרנסה שלנו לא תהיה אלא מצד עץ החיים, שאין שם לא קשיא שהוא מצד הרע, ולא מחלוקת מרוח הטומאה, כי כתוב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ... (שם צא)

וישראל נקראו אדם, ומאין לנו שיש בישראל בהמה ואדם, זה שאמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, צאני אלו הם עמי הארץ, שהם טובים מצד הטוב, אדם אתם היינו תלמידי חכמים. וגם במקרא רומז לזה, לו עמי שומע לי ישראל וגו', אחר שאמר עמי, למה אמר ישראל, אלא עמי עמי הארץ, ישראל הם תלמידי חכמים, ובשבילם נאמר ובני ישראל יוצאים ביד רמה... (שם צו)

ועתה יגדל נא כח ה', רבי אחא ורבי יוסי אומרים אשרי הם ישראל מכל העמים שבעולם, שהקב"ה רצה בהם, וקרא שמו בהם והתפאר בהם, כי העולם לא נברא אלא בשביל ישראל שיעסקו בתורה, משום שאחד באחד מתקשר, וישראל למטה בעולם הזה הם הקיום שלו, והם קיום כל שאר העמים, מתי זה, היינו בזמן שעושים רצונו של אדונם. (שלח פג, ועיין שם עוד)

כי רב הוא, כי מלפנים הוא (עשו) היה רב, ורב הוא קטן, שכתוב עליו הנה קטון נתתיך בגוים. וישראל נעשו רב במקום עשו, שכתוב בו ורב (ורב יעבד צעיר). הוא משום שראו ששלטו ישראל למעלה ולמטה, כי כתוב את כל אשר עשה ישראל לאמורי... שהפילו משליטתם השרים והשליטים שלמטה... ועל כן אמרו כי רב הוא, במקום הרב, דהיינו בכור קדוש, שכתוב בני בכורי ישראל. ואם תאמר שהקב"ה רצה כך, ואינו מן הדין, בא וראה, עשו היה קליפה וסטרא אחרא היה, והקליפה קדמה למח, ועל כן יצר ראשון. כיון שיצאה הקליפה, ונעברה, הנה נמצא המח. ערלה הראשונה נמצא בחוץ, הברית הוא יקר מכל נגלה אחר כך, (על כן אין קדימת עשו נחשבת לבכורה, כי קליפה וערלה הוא, שאין לו שום ערך). (בלק יד, ועיין שם עוד)

שבח עליון שאינו נמסר למלאכים העליונים בלבד, אלא ביחד עם ישראל מה הוא, הוא קדוש, ברכה נמסר להם לבדם כמו שנמסר לישראל, אבל קדוש לא נמסר להם לבדם, אלא עם ישראל. ואם תאמר הרי כתוב וקרא זה אל זה ואמר וגו', מתי הוא זה, בזמן שישראל מקדשים למטה, ועד שישראל אינם מקדשים למטה אינם אומרים קדושה. (שם קז, ועיין שם עוד)

הוסיפו וחטאו מה כתוב, וישמע הכנעני מלך ערד. וכתוב וילחם בישראל וישב ממנו שבי, וכל זמן שישראל שבים לאביהם שבשמים ויוחזרו להם אלו המתנות, ויהיו חופים עליהם. ולעתיד לבא יוחזר הכל, שכתוב ושב ה' אלקיך את שבותך וגו'. (שם קנב)

רב המנונא הראשון אמר, הדוחק והמיצר של ישראל כמה טוב וכמה תועלת גרם להם. הרפיון של שאר העמים (שאין להם דחקות וצרות) כמה רעות גרם להם. הדוחק והמצר של ישראל גרם שיהיה להם טוב ותועלת, ומה הם כלה שהכל דחוק... מי הם כליה (שנאמר וככלה תעדה כליה), אלו הם ישראל, שהם כלים של כלה הזו (שכינה). כי ישראל שהיה להם דחק וצרה (זוכים אל הכתוב) אקים להם את סוכת דוד הנופלת, שהוא סוכת שלם. ושאר העמים שהיה להם רפיון מן צרה וצוקה, (מגיע להם אחר כך) כלה ברפיון, (כ"ף ולמ"ד בלתי גדושות), ועל כן כי אעשה כלה בכל הגוים וגו', ואותך לא אעשה כלה, כי אינו ראוי לך מאחר שכבר היית בדחק בתחילה פעמים רבות. 

ויסרתיך למשפט, מקרא זה כך היה צריך לומר ויסרתיך במשפט, כי יסורין הוא בשעת הדין, אלא כתוב ה' במשפט יבא עם זקני עמו. ויום ההוא מקדים הקב"ה רפואה לישראל מטרם שיעלו לדין, כדי שיוכלו לעמוד בו. ומהו הרפואה, הוא שבכל שעה ושעה נותן הקב"ה לישראל מעט יסורין, בכל זמן ובכל דור, כדי כשיעלו ליום הדין הגדול שיחיו המתים לא ישלוט עליהם דין... ועוד ונקה לא אנקך, אף על פי שאתם בני, לא אעזוב עונותיכם, אלא אפרע מכם מעט מעט, כשבאים לדין מביא סמאל כמה כתבים עליהם, והקב"ה מוציא כמה כתבים של יסורים שסבלו ישראל על כל עון ועון, וכל העונות נימחו, ואינו עושה להם ויתור כלל... (שם רעא)

ישראל יש להם כתב ולשון, ובכל אות יכולים להסתכל בצורה וציור כראוי, אבל בגוים לא יתחשב סוד הזה, משום שאין להם כתב ולשון (מקורים), שיהיו מצוירות על פי הצורות העליונות... (שם שמו)

השאלה השניה, ודאי אנו קרבים אל מלך העליון יותר מכל שאר העמים, ודאי כך הוא, שישראל עשה אותם הקב"ה לב של כל העולם, וכך הם ישראל בין שאר האומות כמו לב בין האברים, וכמו שאברי הגוף לא יכלו להתקיים בעולם אפילו רגע אחד בלי הלב, כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל. וגם ירושלים היא כך בין שאר הארצות כמו לב בין האברים... וישראל מונהגים תוך שאר העמים כמו הלב בתוך האברים, הלב הוא רך וחלש, והוא קיום של כל האברים, וכל האברים אינם יודעים מצער ויגון כלל, אלא הלב, שבו הקיום ובו התבונה... כך ישראל קרבים אל המלך והקדושה ושאר העמים רחוקים ממנו... 

השאלה האחרת, שישראל אינם אוכלים נבלות וטרפות וטנוף ולכלוך של שקצים ורמשים כשאר העמים, כך הוא, כי הלב שהוא רך וחלש והמלך והקיום של שאר האברים אינו לוקח למזונותיו אלא מהצח מכל הדם... ועל כן בכל שאר האברים יש אבעבועות שאת או ספחת, אבל ללב אין מכל זה כלום, אלא הוא נקי וברור, שאין בו מום כלל, כך הקב"ה לקח לו את ישראל שהוא נקי וברור. (פנחס קנב)

אמר לו רעיא מהימנא יפה אתה אומר לגמרי, אבל אפילו ישראל אין כולם שוים, כי יש בהם בני מלכות מצד המלכות הקדושה, ויש בהם בחינות עבדים מצד העבד (מטטרון), ויש מהם שהם כבהמות, ונאמר בהם ואתן צאני וגו', ואלו שהם שדומים לצאן צוה אותם הקב"ה להקריב במקומם בהמות לכפר עליהם. ואלו הדומים למלאכים הקרבנות שלהם הם המעשים הטובים, שעליהם ממונים מלאכים המקריבים (המעשים) לפני הקב"ה במקומם... (שם רכא, ועיין שם עוד)

אשרי חלקם של ישראל, כי אז ניכרים ישראל, שהם בני המלך הקדוש, כי כולם רשומים ממנו, רשומים בגופם ברושם הקדוש, רשומים בלבושם בעטוף של מצוה, רשומים בראשם בבתים של התפילין, שהם שם אדונם, רשומים בידיהם ברצועות של קדושה. רשומים בנעליהם בנעל של מצוה (בפסח דכתיב נעליכם ברגליכם), רשומים בשדה בזריעה וקצירה... (ואתחנן קיט)

...וכך ישראל נאמר בהם כל ישראל בני מלכים, וכמו האב כן הבנים אינם בני מלכים עד שיחזרו לארץ ישראל... (תצא ה)

דבר אחר, כי ימצא איש נערה בתולה, אלו הם ישראל, שכתוב כי נער ישראל ואוהבהו, נער מצד מטטרון, ואין איש אלא הקב"ה, שנאמר ה' איש מלחמה. כי ימצא איש נערה בתולה, היינו בתולת ישראל, שנאמר בה נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל. (ואיש היינו הקב"ה שפיתה אותה, שכתוב) הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר. ואחר כך פתח להם חמשים שערי חרות, שהם חמשים שערי רחמים. (שם כז, ועיין שם עוד)

ומשום שהלבנה כלולה מטוב ורע מחשבים בה ישראל ומחשבים בה בני ישמעאל. וכשהיא נלקה בימי מלואה סימן רע לישראל, וכשהיא נלקה בימי חסרונה סימן רע לישמעאלים... (שם קיג)

אמר רבי יוסי כמה אהובים ישראל לפני הקב"ה, כי בתחילה קרא אותם גוי קדוש, שכתוב כי עם קדוש אתה וגו', ואחר כך קרא אותם קדש, שכתוב קדש ישראל לה'... (אדרא זוטרא רב, ועיין שם עוד)

ודבר זה שאמרו חברינו כך הוא וכן גזרתי בסוד המשנה שלנו. כשברא הקב"ה את השמש והלבנה, גזר על השמש שתחזור להיות שליטתו של עשו. וגזר על הלבנה שתהיה בעולם הזה שליטתו של יעקב, ומינה עליהם שרים חזקים עד שיבואו שתי אומות האלו. והשר ההוא שנתמנה על הלבנה בשביל האומה של יעקב בקש מהקב"ה שתנתן השליטה ללבנה בעולם הזה. אמר הקב"ה וכי מה צריכה האומה של יעקב, אלא לעולם הבא יהיו שולטים על כל אומות העולם, אבל בעולם הזה לכי ומעטי את עצמך ושעבדי עצמך בגלות לזכות לעולם הבא. כשבאה האומה של יעקב התרעמו לפני הקב"ה, על שנלקחה מהם הממשלה וניתנה לעשו, אמר להם הקב"ה, וכי עוד אתם צריכים ממשלה בעולם הזה, שהרי אני ערב להשליט אתכם לעולם הבא על כל האומות, ומשום זה הקריבו עלי כפרה, כלומר על אותה הבטחה שאני ערב בו, הקריבו כפרה ועיסקו בתורה, ועלי לתת לכם שכר טוב, ועלי להשליט אתכם על כל האומות, שמשום זה מיעטתי את הירח בעולם הזה. (זוהר חדש בראשית תקעז)

ורבי חזקיה אמר, אשרי חלקם של ישראל שהקב"ה רצה בהם, ונתן להם התורה הקדושה והזהיר אותם, ונתן להם עצה להשמר (מהמקטרגים) שלמעלה (ומהמזיקים) שלמטה, כדי שלא ישלט בהם רק הקב"ה בלבדו. והם יודעים לדחות מהם כל המקטרגים וכל המחבלים, כדי שיהיו חלק גורלו ונחלתו... (שם נח א)

ועוד אמר רבי אליעזר, אף על פי שיהיה צדיק גדול מכל העולם, אם יאמר רע לפני הקב"ה או שטנה על ישראל עונשו גדול מכולם. שלא מצינו צדיק טוב כאליהו בכל הדור, ומשום שאמר שטנה על ישראל... בה בשעה חרה לו הרבה... (שם קכד)

אמר רבי יצחק כל שרי האומות היו עולים ויורדים בשביל זה (מטטרון), כשיש לו מעלה יורדים שרי האומות, כשיש לו ירידה הם עולים, והכל תלוי בבניו של יעקב, (אם הם עוסקים בתורה אם לא). אמר רבי יהודה בר שלום אין טוב ואין רע בא לעולם אלא בשביל בניו של יעקב. (שם ויצא נד)

דבר אחר נמשלו ישראל ליונה והכנפים למצוות, כמו שהיונה שבשעה שיש לה כנפים והכנפים שלמות אין עוף בעולם שיקח אותה, כך ישראל, בשעה שהם שלמים במצוות אין בכל העולם מי שיוכל להם... (שם אחרי סז)

פירוש אחר, אף על פי שהכל אחד, אהבת צדק אלו ישראל, שאחוזים בצדק הזה, והוא חלקם, שכתוב אהבתי אתכם וגו' ואוהב את יעקב. את, בא לרבות מדרגת צדק שיעקב אוחז בה, (דהיינו ז"א), בשעה שנקרא יעקב... (שם חקת קה)

עוד לא היה יום מיום שנברא העולם שהקב"ה היה צריך להיות עם ישראל, כבאותו הזמן, שבלעם רצה לכלות שונאיהם של ישראל מן העולם. ועל זה אמר הקב"ה בלעם רצה לכלותכם מן העולם, אבל אני לא אעשה ככה, אלא כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה ואותך לא אעשה כלה. (שם נו)

פתח רבי שמעון ואמר, שיר השירים אשר לשלמה, כתוב הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע וגו', כמה פעמים הוכיח הקב"ה לישראל להחזיר אותם בתשובה אליו, שילכו בדרך הישר, כדי להתעלות ביניהם. כי כשישראל הם זכאים והולכים בדרך הישר, כביכול התעלות היא להקב"ה עמהם מכל אומות העולם. כי כשישראל זכאים והולכים בדרך הישר, מעלה אותם הקב"ה על כל בני העולם, וכולם מודים ומשבחים לו. ולא הם בלבד אלא אפילו העליונים למעלה, כולם מודים לו בשביל ישראל. ולא זה בלבד, אלא הוא מתעלה בכבודו ממש בשביל ישראל. ולא זה בלבד, אלא אפילו ישראל ממש מתעלים בכבודו של הקב"ה למעלה ולמטה. 

בא וראה, בשעה שישראל כשרים, כסא הכבוד שלמעלה (מלכות) מתעלה למעלה למעלה בכמה שמחות, בכמה אהבה, ומתחברים העולמות בשמחה, וכולם מתברכים מעומק הנחלים, וכל העולמות מושקים ומתברכים ומתקדשים בכמה ברכות בכמה קדושות, והקב"ה שמח עמהם בשמחה בשלמות. ובשעה שישראל אינם כשרים, הכל הוא להיפך, ועם כל זה אהבת הקב"ה אינה נמנעת מהם, והכסא שלו יושב עליהם, כאם על בנים שאינה נמנעת מלבקש עליהם רחמים... (שם שיר צט, ועיין שם עוד)

בא וראה, ישראל לוקחים חלקם ושמחים באותה השמחה מהיין הטוב המאיר והזך והשוקט ועומד על שמריו, יתר העמים כולם אינם מקבלים אלא מתוך השמרים שהם מתחת היין, (דהיינו הדינים)... ועל כן ישראל השמחה שלהם היא ביין המשומר היוצא מעולם הבא, שהוא משומר בענביו... (שם קעט, ועיין שם עוד)

וכל המחנות האלו של יתר העמים וכולם מתפזרים ומתחלקים זה מן זה, ועל כן נקראים ישראל גוי אחד, כי הם ביחוד וקשר אחד, ועל כן נקראים הצאן המקושרות, מה שאין כן ליתר העמים. (שם שנז)

מכילתא:

סגלה, במה סגלתו של אדם חביבה עליו, כך תהיו חביבין עלי. רבי יהושע בן קרחא אומר, כדי שתבקע אוזן, כשם שהאשה מסגלת אחר בעלה והבן מאחר אביו והעבד מאחר רבו והשפחה מאחר גברתה, יכול אף אתם מסוגלין לי מאחרי, תלמוד לומר כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי, כביכול איני מעמיד ואיני משליט עליהם אחרים, אלא אני, וכן הוא אומר לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ממלכת, איני ממליך מאומות העולם אלא מכם, וכן הוא אומר אחת היא יונתי תמתי וגו', רבי אליעזר בנו של רבי יוסי אומר, מניין אתה אומר שכל אחד ואחד מישראל עתיד להיות לו בנים כיוצאי מצרים, שנאמר תחת אבותיך יחיו בניך. אי בנים יכול יהו דווים וסגופים, תלמוד לומר תשיתמו שרים בכל הארץ, אי שרים יכול פרגמיטיוטין, תלמוד לומר ממלכת, אי מלך יכול יהא חוזר ומכבש, תלמוד לומר כהנים, יכול כהנים מבטלים, כענין שנאמר ובני דוד כהנים היו, מכאן אמרו ראויים היו כל ישראל לאכל קדשים עד שלא עשו העגל, משעשו העגל נטלו מהם ונתנו לכהנים, שנאמר שה פזורה ישראל וגו', המשילן כשה, מה שה זו כשהיא לוקה מאחת מאבריה כל איבריה מרגישין, כך ישראל אם נהרג אחד מהן כלן מרגישין ומצטערין, אבל אומות העולם אינו כן, אלא אם נהרג אחד מהם, כולם שמחים במפלתו. וגוי קדוש, קראן גוי קדוש, שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וגו', קדוש קדושים ומקודשים, פרושים מאומות העולם ומשקוציהם. (יתרו בחודש פרשה ב)

...רבי נתן אומר לאוהבי ולשומרי מצוותי, אלו ישראל שהם יושבין בארץ ישראל ונותנין נפשם על המצוות, מה לך יוצא ליהרג, על שמלתי את בני ישראל, מה לך יוצא לישרף, על שקראתי בתורה, מה לך יוצא ליצלב, על שאכלתי המצה, מה לך לוקה מאפרגל, על שנטלתי את הלולב, ואומר אשר הוכיתי בית מאהבי, מכות אלו גרמו לי ליאהב לאבי שבשמים. (שם פרשה ו)

ששת ימים תעשה מלאכה, וכתוב אחד אומר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר תיעשה מלאכה, וכן הוא אומר ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם, וכשאין עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר ועשית כל מלאכתך, ולא עוד אלא ועבדת את אויביך... (תשא)

ספרא:

אשר ציוה ה' את משה, כדי השליח לשלחו, את משה אל בני ישראל, כדי השליח למי שנשתלח אצלו, וכדי מי שנשתלח אצלו לשליח, אל בני ישראל, זכות ישראל גרמה... (בחוקותי פרשה יג)

ספרי:

בנים אתם לה' אלקיכם, רבי יהודה אומר אם נוהגים אתם כבנים הרי אתם בנים, ואם לאו אין אתם בנים, רבי מאיר אומר בין כך ובין כך בנים אתם לה' אלקיכם, וכן הוא אומר והיה מספר בני ישראל כחול הים. לא תתגודדו - לא תעשו אגודות אגודות, אלא היו כולכם אגודה אחת, וכן הוא אומר ואגודתו על ארץ יסדה... כי עם קדוש אתה לה' אלקיך, קדושה שהיא עליך היא גרמה לך. דבר אחר אל תגרום לעם אחר להיות קדוש, כיוצא כי בו בחר ה', כי יעקב בחר לו י-ה... דבר אחר כי עם קדוש אתה, קדושת עצמך בך. ובך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים, מלמד שכל אחד ואחד מישראל לפני הקב"ה ככל אומות העולם, יכול אף מאבות הראשונים, תלמוד לומר מכל העמים אשר על פני האדמה, משלפניו ומלאחריו, ולא מאבות הראשונים. (ראה צו וצז)

הוא עשך ויכוננך, היה רבי מאיר אומר כרכא דכולא ביה, כהניו מתוכו, נביאיו מתוכו, סופריו מתוכו, וכן הוא אמר ממנו פנה יתד. רבי יהודה אומר עשאך כוין כוין, רבי שמעון בן יהודה אומר הושיבך על בסיסך... (האזינו שט)

ויהי בישורון מלך, כשישראל שוים בעצה אחת מלמטה, שמו הגדול משתבח למעלה, שנאמר ויהי בישורון מלך, אימתי, בהתאסף ראשי עם, ואין אסיפה אלא זקנים, שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, יחד שבטי ישראל, כשהם עשויים אגודה אחת ולא כשהם עשויים אגודות אגודות, וכן הוא אומר הבונה בשמים מעליותיו ואגודתו על ארץ יסדה, רבי שמעון בן יוחי אמר, משל לאדם שהביא שתי ספינות וקשרם בהגונים ובעשתות והעמידן על גביהם, ובנה עליהם פלטירין, כל זמן שהספינות קשורות פלטורים קיימים, כך ישראל כשעושים רצונו של מקום עליותם בשמים, וכשאין עושים רצונו של מקום ואגודתו על ארץ יסדה. כיוצא בו אתה אומר זה אלי ואנוהו, כשאני מודה לו הוא נאה, וכשאין אני מודה לו כביכול בשמו הוא נאה. כיוצא בו אתה אומר ואתם עדיי נאם ה' ואני א-ל, וכשאין אתם עדיי אין אני א-ל. כיוצא בדבר אתה אומר, אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים, אילמלא אני לא היית יושב בשמים. אף כן אתה אומר יחד שבטי ישראל, כשהם עשוים אגודה אחת, ולא כשהם עשוים אגודות אגודות. (ברכה שמו)

וישכן ישראל בטח, אין בטח אלא רוחצן, וכן הוא אומר וישכן לבטח במדבר. בדד - לא כבדד שאמר משה ה' בדד ינחנו, ולא כבדד שאמר ירמיה מפני ידך בדד ישבתי, ולא כבדד שאמר אותו רשע הן עם לבדד ישכן. עין יעקב - כברכה שברכם יעקב אביהם, והיה אלקים עמכם, אל ארץ דגן ותירוש, כברכה שברכן יצחק אביהם, שנאמר ויתן לך האלקים מטל השמים וגו'... אשריך ישראל - ישראל אומרים מי כמוך באלים, ורוח הקדש אומרת אשריך ישראל... (שם שנו)

מכילתא דרשב"י:

...עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי (שיר ג'), זה אוהל מועד שמשם נתחייבו ישראל בהוראה, אלקי אבי וארממנהו, עמי ניהג במידת רחמים, ועם אבותי ניהג במידת הדין... דבר אחר אלקי אבי, אני אהובה בת אהובים, מלכה בת מלכין טהורה בת טהורים, קדושה בת קדושים. משל למה הדבר דומה, למלך שנשא אשה, פעמים בוש בה, פעמים בוש במשפחתה, פעמים בוש בקרובותיה, אבל אני אהובה בת אהובים, וכשישראל עושין רצונו שמו של הקב"ה מתגדל בע', שנאמר ויהי כשמע כל מלכי האמרי וגו'... וכשאינן ישראל עושין רצונו שמו של הק' מתחלל בעונם, שנאמר ויבא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי, באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו (יחזקאל ל"ו)... (שמות בשלח טו ב)

תלמוד בבלי:

...ומניין שהתפילין עוז גם לישראל, דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך... אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בן אבין הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו, אמר ליה ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ומי משתבח קוב"ה בשבחייהו דישראל, אין דכתיב את ה' האמרת היום וה' האמירך היום. אמר להם הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם... (ברכות ו א)

דרש רב עוירא, זמנין אמר לה משמיה דרבי אמי וזמנין אמר לה משמיה דרבי אסי, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד, והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב ישא ה' פניו אליך, אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך, והם מדקדקים עצמם עד כזית ועד כביצה. (שם כ ב)

וידבר ה' אל משה לך רד, מאי לך רד, אמר רבי אלעזר אמר לו הקב"ה למשה משה, רד מגדולתך, כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, ועכשיו ישראל חטאו, אתה למה לי... ואמר רבי אלעזר מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים, שנאמר ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר... (שם לב א וב)

רבי חנינא בר פפא רמי כתיב ולקחתי דגני בעתו וגו' וכתיב ואספת דגנך וגו', לא קשיא, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום. (שם לה ב)

...ומאי שנא יונה, דמתילי כנסת ישראל ליונה, דכתיב כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ, מה יונה אינה ניצולת אלא בכנפיה, אף ישראל אינן ניצולין אלא במצוות. (שם נג ב)

תנו רבנן, הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים, שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה... תנו רבנן הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו... (שם נח א)

...וכי לאורה הוא צריך... אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל, מאי עדות, אמר רב זו נר מערבי, שנותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים. (שבת כב ב)

...וגליא קמי קוב"ה דמהימני ישראל, אמר לו הן מאמינים בני מאמינים, והאמין בה'... (שבת צז א)

אמר אביי רבן שמעון בן גמליאל ורבי שמעון ורבי ישמעאל ורבי עקיבא כולהו סבירא להו כל ישראל בני מלכים הם... תנא משום רבי ישמעאל ותנא משום רבי עקיבא כל ישראל ראויין לאותה איצטלא. (שבת קכח א)

תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה, דכתיב שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב, עדיין עושין אותה בשמחה... תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת גזרת המלכות כגון עבודת כוכבים ומילה, עדיין היא מוחזקת בידם... (שם קל א)

...שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן... (שם קמו א)

איתמר רבי חנינא אומר מזל מחכים מזל מעשיר, ויש מזל לישראל, רבי יוחנן אמר אין מזל לישראל... שנאמר כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה, הם יחתו ולא ישראל... (שם קנו א)

נשקתיו על ראשו ואמרתי לו אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם מגדוליכם ועד קטניכם... ואמר רבי אליעזר מאי דכתיב חרות על הלוחות, אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל. רב אחא בר יעקב אמר אין כל אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר חרות, אל תיקרי חרות אלא חירות... (עירובין נג ב)

 

תנו רבנן, פעם ביקש אגריפס המלך ליתן עיניו באוכלוסי ישראל, אמר ליה לכהן גדול תן עיניך בפסחים, ונטל כוליא מכל אחד, ונמצאו שם ששים ריבוא זוגי כליות... ואין לך כל פסח ופסח שלא נמנו עליו יותר מעשרה בני אדם... (פסחים סד ב)

...אמר להן הלכה זו שמעתי ושכחתי, אלא הנח להן לישראל אם אין נביאים הן בני נביאים הן... (שם סו א)

...דאמר רבי יהושע בן לוי אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. (שם פה ב)

ורבא אמר אני חומה זו כנסת ישראל, ושדי כמגדלות, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מאי דכתיב אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא, בנותינו כזויות אלו בתולות ישראל שאוגדות פתחיהן לבעליהן... אמר לו הקב"ה להושע בניך חטאו, והיה לו לומר בניך הם בני חנוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהם. לא דיו שלא אמר כך, אלא אמר לפניו רבונו של עולם, כל העולם שלך, העבירם באומה אחרת. אמר הקב"ה מה אעשה לזקן זה, אומר לו לך וקח אשה זונה והוליד לך בנים זנונים, ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך, אם הוא יכול לשלוח אף אני אשלח את ישראל... ישראל שהם בני, בני בחוני, בני אברהם יצחק ויעקב, אחד מארבעה קנינין שקניתי בעולמי, תורה... שמים וארץ... בית המקדש... ישראל קנין אחד, דכתיב עם זו קנית, ואתה אמרת העבירם באומה אחרת. אמר רבי אושעיא מאי דכתיב צדקת פרזונו בישראל, צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות... תני רבי חייא מאי דכתיב אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה, יודע הקב"ה את ישראל שאינן יכולין לקבל גזירות אכזריות אדום, לפיכך הגלה אותם לבבל... רבי חנינא אמר מפני שקרוב לשונם ללשון תורה, רבי יוחנן אמר מפני ששיגרן לבית אמן... עולא אמר כדי שיאכלו תמרים ויעסקו בתורה... (שם פז א)

...אבל בית האסורין ישראל שוחטין בפני עצמו, כיון דאבטחינהו מפיק ליה, דכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב. (שם צא א)

פתח ואמר המבדיל בין קדש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים... (שם קג ב)

דאמר רבי חנינא מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם, היו במצרים ישיבה עמהם, שנאמר לך ואספת את זקני ישראל... (יומא כח ב)

התורה חסה על ממונן של ישראל... (שם לט א)

אמר רב קטינא בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן, ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה... (שם נד א)

...דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת... אמר לו אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים... (סוכה כז ב)

תניא רבי מאיר אומר כל זמן שמאורות לוקין סימן רע לשונאיהם של ישראל, מפני שמלומדים במכותיהן... תנו רבנן בזמן שהחמה לוקה סימן רע לעובדי כוכבים, לבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל, מפני שישראל מונין ללבנה... ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום אין מתייראין מכל אלו, שנאמר כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו וגו'... (שם כט א)

רבי לוי אומר כתמר, מה תמר זה אין לו אלא לב אחד, אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהן שבשמים. (שם מה ב)

...מה תלמוד לומר כי חוק לישראל, מלמד שישראל נכנסין תחילה לדין, כדרב חסדא, דאמר רב חסדא מלך וצבור, מלך נכנס תחילה לדין... מקמי דליפוש חרון אף. (ראש השנה ח ב)

אמר רבי יהושע בן לוי דאמר קרא כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאם ה', מאי קאמר להו... כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל... (תענית ג ב)

רבי אלעזר פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא, בעצלתים ימך המקרה, ובשפלות ידים ידלוף הבית, בשביל עצלות שהיה להם לישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב"ה מך... ושמואל אמר לא מאסתים בימי יוונים, ולא געלתים בימי נבוכדנצר, לכלותם בימי המן, להפר בריתי אתם בימי פרסיים, כי אני ה' אלקיהם בימי גוג ומגוג... (מגילה יא א)

אמר רבא יום השביעי שבת היה, שישראל אוכלין ושותין מתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות... (שם יב ב)

אחר הדברים האלה, אמר רבא אחר שברא הקב"ה רפואה למכה, דאמר ריש לקיש אין הקב"ה מכה את ישראל אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה, שנאמר כרפאי לישראל ונגלה עוון אפרים... (שם יג ב)

אמרה מדת הדין לפני הקב"ה מה נשתנו אלו מאלו, אמר לה הקב"ה, ישראל עסקו בתורה, אומות העולם לא עסקו בתורה. אמר ליה גם אלה ביין שגו... (שם טו ב)

דרש רבי יהודה בר אילעאי שתי נפילות הללו למה, אמרו לו אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים, כשהן יורדין יורדין עד עפר, וכשהן עולין עולין עד לכוכבים. (שם טז א)

תניא רבי שמעון בר יוחי אומר בא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו שכינה עמהן, שנאמר הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים וגו'... והשיב לא נאמר אלא ושב, מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגליות... (שם כט א)

...מאי היו עלי לטורח, אמר הקב"ה לא דיין להם לישראל שחוטאין לפני, אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהם... (שם לא ב)

תנא משמיה דרבי מאיר מפני מה נתנה תורה לישראל, מפני שהן עזין. תנא דבי רבי ישמעאל מימינו אש דת למו, אמר הקב"ה ראויין הללו שתנתן להם דת אש, איכא דאמרי דתיהם של אלו אש. שאלמלא נתנה תורה לישראל אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד בפניהם. והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש ג' עזין הן, ישראל באומות... (ביצה כה ב)

...אמר הני מערב רב קאתו, דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך, כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו... (שם לב ב)

אמר רבי אבא בר אחא אין את יכול לעמוד על אופיא של אומה זו, נתבעין לעגל נותנין, נתבעין למשכן ונותנין... (שקלים ב ב)

כיוצא בדבר אתה אומר, הלא כבני כושיים אתם לי בית ישראל, וכי כושים שמן, והלא ישראל שמן, אלא מה כושי משונה בעורו, אף ישראל משונין במעשיהן מכל האומות. (מועד קטן טז ב)

אמר רבא אמר הקב"ה אף על פי שהסתרתי פני מהם בחלום אדבר בו, רב יוסף אמר ידו נטויה עלינו, שנאמר ובצל ידי כיסיתיך... ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה... מאי מפני גוה, אמר רב שמואל בר יצחק מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם ונתנה לעובדי כוכבים... (חגיגה ה ב)

אמר ליה אליהו לבר הי הי ואמר ליה לרבי אלעזר, מאי דכתיב הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני, מלמד שחזר הקב"ה על כל מדות טובות ליתן לישראל ולא מצא אלא עניות, אמר שמואל ואיתימא רב יוסף, היינו דאמרי אינשי יאה עניותא ליהודאי כי ברזא סומקא לסוסיא חיורא. (שם ט ב)

...וחכמים אומרים על י"ב עמודים עומדת (הארץ), שנאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל... מעון שבו כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי... (שם יב ב)

תנו רבנן, גר שבא להתגייר בזמן הזה אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפין ויסורין באין עליהם... וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות כך מודיעין אותו מתן שכרן, אומרים לו, הוי יודע שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים, וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות... (יבמות מז א)

...דאמר רבי חלבו קשים גרים לישראל כספחת, דכתיב ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב. אמר רבי אלעזר מאי דכתיב ונברכו בך כל משפחות האדמה... אפילו משפחות הדרות באדמה אין מתברכות אלא בשביל ישראל. כל גויי הארץ, אפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא אינן מתברכות אלא בשביל ישראל... תנו רבנן ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל... אחרים אומרים גורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך, בזמן שזרעך אחריך שכינה שורה... (שם סג א וב)

אמר (דוד) שלשה סימנין יש באומה זו, הרחמנים, והביישנין וגומלי חסדים... כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו...(שם עט א)

רב אחא בריה דרבא מסיים בה משמיה דרב יהודה, ברוך אתה ה' מקדש ישראל על ידי חופה וקדושין. (כתובות ז ב)

בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר, אשריכם ישראל, בזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מוסרן ביד אומה שפלה, ולא ביד אומה שפלה, אלא ביד בהמתן של אומה שפלה... (שם סו ב)

אמר רב אדא ברבי חנינא אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד, שערכה של ארץ ישראל הוא... (נדרים כב ב)

קונם שאיני נהנה לבני נח, מותר בישראל ואסור בעובדי כוכבים. וישראל מי נפיק מכלל בני נח, כיון דאיקדש אברהם איתקרו על שמיה, שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר בעובדי כוכבים. והאיכא ישמעאל, כי ביצחק יקרא לך זרע. והאיכא עשו, ביצחק ולא כל יצחק... (שם לא א)

באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן... (שם סו א)

...ואתם בני יעקב לא כליתם, היינו דכתיב חצי אכלה בם, חצי כלים, והם אינן כלים. (סוטה ט א)

מאי חיות, אילימא חיות ממש, אטו חיה מי לא צריכה חיה אחריתי לאולודה, אלא אמרו לו, אומה זו כחיה נמשלה, יהודה גור אריה, דן יהי דן נחש... (שם יא ב)

...אמר להן וכי יש שינה לפני המקום, והלא כבר נאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, אלא בזמן שישראל שרויין בצער ועובדי כוכבים בנחת ושלוה, לכך נאמר עורה למה תישן ה'. ועיני גבוהים תשפלנה, שגורמין שפלות של ישראל... (שם מח א)

אמר רבי אילעא בר יברכיה אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב, שנאמר שיתה ה' מורה להם... (שם מט א, וראה שם עוד)

שלחו ליה למר עוקבא זמרא מנא לן דאסיר, שרטט וכתב להו אל תשמח ישראל אל גיל בעמים... דרש רב עוירא זימנין אמר להו משמיה דרב אמי, וזימנין אמר להו משמיה דרב אסי, בשעה שאמר הקב"ה לישראל הסר המצנפת והרם העטרה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם זאת להם לישראל שהקדימו לפניך בסיני נעשה לנשמע, אמר להן לא זאת להן לישראל שהשפילו את הגבוה והגביהו את השפל והעמידו צלם בהיכל... (גיטין ז א)

אונקלוס בר קלוניקוס בר אחתיה דטיטוס הוה בעי לאיגיורי, אזל אסקיה לטיטוס בנגידא, אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא, אמר ליה ישראל. מהו לאידבוקי בהו, אמר ליה מילייהו נפישין ולא מצית לקיומינהו, זיל איגרי בהו בההוא עלמא והוית רישא, דכתיב היו צריה לראש וגו', כל המיצר לישראל נעשה ראש... אזל אסקיה בנגידא לפושע ישראל, אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא, אמר ליה ישראל, מהו לאדבוקי בהו, אמר ליה טובתם דרוש רעתם לא תדרוש, כל הנוגע בהן כאילו נוגע בבבת עינו... (שם נו ב)

עשרה יוחסין עלו מבבל, כהני לויי ישראלי חללי גירי וחרורי ממזירי נתיני שתוקי ואסופי... אמר רבי חמא ברבי חנינא כשהקב"ה משרה שכינתו אין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל, שנאמר בעת ההיא נאם ה' אהיה לאלקים לכל משפחות ישראל, לכל ישראל לא נאמר, אלא לכל משפחות. והמה יהיו לי לעם, אמר רבה בר רב הונא זו מעלה יתירה יש בין ישראל לגרים, דאילו בישראל כתיב בהו והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם, ואילו בגרים כתיב מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי וגו'... (קדושין סט א וע ב)

ואמר רב חיננא בר פפא לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שלא נקראו ישראל דלים אלא על עסקי תבואה, שנאמר והיה אם זרע ישראל וגו', וכתיב וידל ישראל מאד מפני מדין. (בבא מציעא נט א)

אמר רבי אבהו אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם במה תרום קרן ישראל, אמר לו בכי תשא... תניא אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו, בני, מהו שאמר הכתוב צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת, נענה רבי אליעזר ואמר צדקה תרומם גוי אלו ישראל, דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, וחסד לאומים חטאת, כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין חטא הוא להן, שאינם עושין אלא להתגדל בו... נענה רבי יהושע ואמר... שאין עושין אלא כדי שתמשך מלכותן... אמר רבן גמליאל עדיין אנו צריכין למודעי, רבי אליעזר המודעי אומר... שאין עושין אלא לחרף אותנו בו. נענה רבי נחוניא בן הקנה ואמר צדקה תרומם גוי וחסד לישראל ולאומים חטאת. אמר להם רבן יוחנן לתלמידיו נראין דברי רבי נחוניא בן הקנה מדברי ומדבריכם, לפי שהוא נותן צדקה וחסד לישראל... אמר להם רבן יוחנן בן זכאי כשם שהחטאת מכפרת על ישראל, כך צדקה מכפרת על אומות העולם. (בבא בתרא י ב)

...ריש לקיש אמר מהכא, כפלח הרמון רקתך, אפילו ריקנין שבך מלאין מצוות כרמון, רבי זירא אמר מהכא, וירח את ריח בגדיו, אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו... לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא... (סנהדרין לז א)

חטא ישראל, אמר רבי אבא בר זבדא אף על פי שחטא ישראל הוא, אמר רבי אבא היינו דאמרי אינשי אסא דקאי ביני חילפי אסא שמיה, ואסא קרו ליה. (שם מד א)

...דאמר רבי חייא השומע אזכרה בזמן הזה אינו חייב לקרוע, שאם אי אתה אומר כן נתמלא כל הבגד קרעים, ממאן, אילימא מישראל מי פקירי כולי האי... (שם ס א)

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר... (שם צ א)

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסיניו, אמרתי אעלה בתמר אלו ישראל, ועכשיו לא עלה בידי אלא סנסן אחד של חנניה מישאל ועזריה... (שם צג א)

רבתי בגוים שרתי במדינות, אמר רבא אמר רבי יוחנן כל מקום שהן הולכין נעשין שרים לאדוניהן... (שם קד א, וראה שם עוד)

אמר רבי יוחנן אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו, מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה... (שם קו א)

אמר להם הקב"ה (לאומות) במאי עסקתם, אומרים לפניו רבונו של עולם, הרבה שווקים תקננו... וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל, כדי שיתעסקו בתורה. אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם, כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם... (עבודה זרה ב ב)

רבי חמא בר חנינא רמי, כתיב חימה אין לי, וכתיב נוקם ה' ובעל חימה, לא קשיא, כאן בישראל כאן בעובדי כוכבים... והיינו דאמר רבא מאי דכתיב אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע, אמר להן הקב"ה לישראל כשאני דן את ישראל אין אני דן אותם כעובדי כוכבים, דכתיב עוה עוה עוה אשימנה וגו', אלא אני נפרע מהן כפיד של תרנגולת. דבר אחר אפילו אין ישראל עושין מצוה לפני כי אם מעט כפיד של תרנגולין שמנקרין באשפה, אני מצרפן לחשבון גדול... והיינו דאמר רב פפי משמיה דרבא מאי דכתיב ואני יסרתי חזקתי זרועותם ואלי יחשבו רע, אמר הקב"ה אני אמרתי איסרם ביסורין בעולם הזה כדי שיחזקו זרועותם לעולם הבא, ואלי יחשבו רע... והיינו דקאמר להו נביא עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב וגו' למען דעת צדקות ה', אמר רבי אלעזר אמר להן הקב"ה לישראל, עמי ראו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי עליכם כל אותן הימים, שאם כעסתי עליכם לא נשתייר מעובדי כוכבים משונאיהם של ישראל שריד ופליט... (שם ד א)

תנו רבנן מי יתן והיה לבבם זה להם, אמר להן משה לישראל כפויי טובה בני כפויי טובה, בשעה שאמר הקב"ה לישראל מי יתן והיה לבבם זה להם, היה להם לומר תן אתה, כפויי טובה דכתיב ונפשנו קצה בלחם הקלוקל... אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור, אשריהם ישראל בזמן שעוסקין בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם. (שם ה א)

תניא רבי ישמעאל אומר ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודת כוכבים בטהרה הן... (שם ח א)

חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם. חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה, חבה יתרה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. (אבות ג יד)

...ישראל חכם שמת אין לנו כיוצא בו, מלך ישראל שמת כל ישראל ראויים למלכות... (הוריות יג א)

תניא היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום, אלו הן, שעשאני ישראל... (מנחות מג ב)

...אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם החזק לי טובה שהודעתיך בעולם, אמר לה טובתי בל עליך, איני מחזיק טובה אלא לאברהם יצחק ויעקב שהודיעוני תחילה בעולם... אמר רבי יהושע בן לוי למה נמשלו ישראל לזית, לומר לך מה זית אין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף ישראל אין להם בטילה עולמים, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. ואמר רבי יוחנן למה נמשלו ישראל לזית, לומר לך מה זית אינו מוציא שמנו אלא על ידי כתיתה, אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא על ידי יסורין. (שם נג א וב)

ישראל קדושים הן, יש רוצה ואין לו, ויש שיש לו ואינו רוצה... (חולין ז ב)

תניא היה רבי מאיר אומר, הוא עשך ויכוננך, כרכא דכולה ביה, ממנו כהניו, ממנו נביאיו, ממנו שריו, ממנו מלכיו... (שם נו ב)

...לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם וגו', אמר להם הקב"ה לישראל חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני... (שם פט א)

מיתיבי, חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום... וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות, שנאמר שמע ישראל ה' וגו', ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות, כדכתיב קדוש קדוש קדוש ה'. ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה, עד שיאמרו ישראל למטה, שנאמר ברן יחד כוכבי בקר, והדר ויריעו כל בני אלקים... רבא אמר אלו שלשה שרי גוים שמלמדים זכות על ישראל בכל דור ודור... (שם צא ב)

ולא נקראו בני ישראל עד סיני... (שם קא ב)

...והני מילי ישראל מישראל דקיימו בדבורייהו... (בכורות יג ב)

אמר רבי חנא בר בזנא אמר רבי שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני הקטורת. (כריתות ו ב)

ישראל דדייגי במצוות חביל גופייהו ומסריח... נדה לד ב)

תלמוד ירושלמי:

אמר רבי חיננא בר פפא חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שנקראו ישראל ציון אלא זה, ולאמר לציון עמי אתה. (מגילה כו א)

אמר רבי שמעון בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. (עוקצין ג יב)

פרקי דרבי אליעזר:

כך ישראל בוטחים בצל יוצרם הם ברוכים ומתוקים ויש מהם הנייה לעולם, ובזמן שהם סרים מאחרי יוצרם ובטחו בלא יועיל הם נארים ורעים ואין מהם הנייה לעולם... (פרק ט)

...וירד הקב"ה ושבעים מלאכים הסובבים כסא כבודו ובלבל את לשונם לשבעים לשון, ומנה מלאך על כל לשון ולשון... ומנין שהפיל גורלות ביניהם שנאמר (דברים ל"ב) בהנחל עליון גוים, ונפל גורלו של הקב"ה על אברהם ועל ביתו... (פרק כד)

מסכת דרך ארץ זוטא:

ישראל לעולם עומדין לא עזבן ולא מיעזבן לא כלין ולא מכילין, שנאמר (מלאכי ג') אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם... אמר רבי יהושע גדול הוא השלום, שבשעה שעמדו ישראל ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, שמח בהן הקב"ה ונתן להם תורתו וברכם בשלום, שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום... (פרק יא)

מדרש רבה:

בראשית ברא אלקים, ששה דברים קדמו לבריית העולם, יש מהן שנבראו ויש מהן שעלו במחשבה להבראות... האבות וישראל ובית המקדש ושמו של משיח עלו במחשבה להבראות... ישראל מנין, שנאמר (תהלים ע"ד) זכור עדתך קנית קדם... (בראשית א ה)

רבי לוי בשם רבי יוסי בר אלעאי אמר דרך ארץ שיהא הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן... יעקב מונה ללבנה שהיא קטנה... מה הלבנה הזאת שולטת בלילה וביום, כך יעקב יש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא... שקע אורו של גדול מתפרסם אורו של קטן, כך כל זמן שאורו של עשו קיים אין אורו של יעקב מתפרסם. (שם ו ה)

אמר רבי סימון שלש מציאות מצא הקב"ה... ישראל דכתיב (הושע ט') כענבים במדבר מצאתי ישראל. (שם כט ג)

מה תמרה זו אין בה פסולת... כך הם ישראל אין בהם פסולת, אלא מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה, מהם בעלי תלמוד מהם בעלי אגדה. מה תמרה זו וארז כל מי שהוא עולה לראשן ואינו משמר את עצמו הוא נופל ומת, כך כל מי שהוא בא להזדווג לישראל סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהם... (שם מא א)

ושמתי את זרעך כעפר הארץ, מה עפר הארץ מסוף העולם ועד סופו, כך בניך יהיו מפוזרים מסוף העולם ועד סופו, ומה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים, אף ישראל אינן מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה למים, ומה עפר מבלה את כלי מתכות והוא קיים לעולם, כך ישראל כל העכו"ם בטלים והם קיימים, ומה עפר עשויה דייש, אף בניך עשויין דייש למלכיות... כך בניך מבלין את כל העכו"ם והן קיימין לעולם. (שם יב)

והוא יושב פתח האוהל, רבי ברכיה משום רבי לוי אמר ישב כתיב, בקש לעמוד, אמר לו הקב"ה, שב, אתה סימן לבניך, מה אתה יושב ושכינה עומדת, כך בניך יושבין ושכינה עומדת על גבן. כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין קריאת שמע והן יושבין לכבודי ואני על גבן, שנאמר (תהלים פ"ב) אלקים נצב בעדת א-ל. (שם מח ו)

רבי ברכיה פתח, שובי שובי השולמית שובי שובי (שיר ז'), ד' פעמים כתיב שובי, כנגד ד' מלכיות שישראל נכנסין לתוכן ויוצאין בשלום. השולמית, אומה ששלום חי העולמים מתנהג בה מאהל לאהל. השולמית, אומה שהכהנים משימין לה שלום בכל יום, שנאמר (במדבר ו') וישם לך שלום. השולמית, אומה ששלום העולמים דר בתוכה, שנאמר (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם... רבי שמואל בר תנחום ורבי חנין בשם רבי אידי אומה שעשתה שלום ביני ובין עולמי, שאילולא היא הייתי מחריב את עולמי... רבי אלעזר בן מרון אומר, אומה שכל טובה שהיא באה לעולם אינה באה אלא בזכותה, הגשמים אינם יורדים אלא בזכותה, הטללים אינם יורדים אלא בזכותה, שנאמר ויתן לך האלקים, לך בזכותך ובך הדבר תלוי. (שם סו ב)

וידבר חמור, ריש לקיש אמר בג' לשונות של חבה חבב הקב"ה את ישראל, בדביקה, בחשיקה ובחפיצה... (שם פ ו)

תני רבי חייא... ואין הקדש אלא ישראל, שנאמר (ירמיה ב') קדש ישראל לה'. (שם פא א)

למדנו שנקראו ישראל על שם רחל, שנאמר (ירמיה ל"א) הבן יקיר לי אפרים. (שם פב יא)

והנה גפן לפני, אלו ישראל, שנאמר (תהלים פ') גפן ממצרים תסיע... (שם פח ד)

ואלה שמות בני ישראל וגו', שקולים הן ישראל כצבא השמים, נאמר כאן שמות, ונאמר בכוכבים שמות, שנאמר (תהלים קמ"ז) לכולם שמות יקרא... (שמות א ג)

וירא מלאך, הדא הוא דכתיב אני ישנה ולבי ער (שיר ה') אני ישנה מן המצוות, ולבי ער לעשותן, תמתי בסיני, שנתממו עמי בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. אמר רבי ינאי מה התומים הללו אם חשש אחד בראשו חבירו מרגיש, כך אמר הקב"ה (תהלים צ"א) עמו אנכי בצרה. דבר אחר מהו עמו אנכי בצרה, כשיש להם צרה אינם קוראים אלא להקב"ה... (שם ב ז)

לך ואספת, לעולם זקנים מעמידים את ישראל, וכן הוא אומר (יהושע ח') וכל ישראל וזקניו וגו', אימתי ישראל עומדים, כשיש להם זקנים... (שם ג י)

וילך משה ואהרן וגו', אמר רבי עקיבא למה נמשלו ישראל בעוף, מה עוף אינו פורח אלא בכנפים, אף ישראל אינם יכולים לעמוד אלא בזקנים... (שם ה טו)

...כך ישראל הן תרומתו של הקב"ה, שנאמר (ירמיה ב') קדש ישראל לה' ראשית תרומתו, (שם ט"ו ו'), צבאות השמים מלאכים, שנאמר וכל צבא השמים עומדים (דברי הימים ב' י"ח), צבאות הארץ ישראל, שנאמר (שמות י"ב) יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים, ואדון שניהם הקב"ה, וכשם שהכל יראים מן הקב"ה ומן המלאכים, כן הגוים יראים מישראל... שדימה הקב"ה את ישראל למלאכים, במלאכים כתיב (ישעיה ו') שרפים עומדים ממעל לו, ובישראל נאמר (דברים כ"ט) אתם נצבים היום, המלאכים אומרים כל יום קדוש וכו', וישראל אומרים אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב. המלאכים נקראו אש, דכתיב (תהלים ק"ד) משרתיו אש לוהט, וישראל כמו כן, דכתיב (עובדיה א') והיה בית יעקב אש, המלאכים מתחדשים בכל יום ומקלסין להקב"ה והן חוזרין לנהר אש שיצאו ממנו, שנאמר (איכה ג') חדשים לבקרים וגו', כך ישראל משתקעין בעוונות מיצר הרע שיש בגופן וחוזרין בתשובה, והאלקים בכל שנה סולח לעונותיהם ומחדש לבם ליראתו, שנאמר (יחזקאל ט"ז) ונתתי לכם לב חדש, לכך כתיב איומה כנדגלות. (שם שם ז)

דבר אחר החודש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (משלי ה') לך לבדך ואין לזרים אתך, אמר הקב"ה איני מזהיר עכו"ם על עבודה זרה אלא לכם... לא נתתי המשפט אלא לכם, שנאמר (הושע ה') שמעו זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו כי לכם המשפט. הצדקה שלכם, שנאמר (דברים כ"ד) ולך תהיה צדקה, הרחמים שלכם, שנאמר (שם י"ג) ונתן לך רחמים, ושמיטים ויובלות שלכם... (שם כג, וראה שם עוד)

דבר אחר, משל למלך שהיו לו אוצרות מלאי זהב וכסף אבנים טובות ומרגליות, והיה לו בן אחד, כל זמן שהבן קטן היה אביו משמר את הכל... כך היה הקב"ה משמר את הכל, שנאמר (בראשית א') והיו לאותות וגו', כיון שעמדו ישראל מסר להם הכל, שנאמר החדש הזה לכם. דבר אחר משל למלך שקדש אשה וכתב לה מתנות מועטות, כיון שבא ללקחה כותב לה מתנות רבות כבעל... כך העולם הזה אירוסין היו, ולא מסר להם אלא הלבנה בלבד, אבל לימות המשיח יהיו נישואין, שנאמר (ישעיה נ"ד) כי בועליך עושיך, באותה שעה מוסר להן את הכל... (שם שם ל)

אמר רבי נחמיה, בא וראה אהבתו של הקב"ה על ישראל, שהרי מלאכי השרת שהן גבורי כח עושי דברו עשאן שומרים לישראל, ומי הם, מיכאל וגבריאל, שנאמר (ישעיה ס"ב) על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים... כך לעתיד לבא יעשה על ידיהם, שנאמר (עובדיה א') ועלו מושיעים בהר ציון, זה מיכאל וגבריאל. ורבינו הקדוש אומר זה מיכאל לעצמו, שנאמר (דניאל י"ב) ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך, שהוא תובע בצרכיהן של ישראל ומדבר עליהם... כך מיכאל וסמאל עומדים לפני השכינה והשטן מקטרג, ומיכאל מלמד זכותן של ישראל, והשטן בא לדבר ומיכאל משתקו... (שם יח ה)

מה תצעק אלי, הדא הוא דכתיב (תהלים ל"ד) צעקו וה' שמע, מהו כן, אלא ב' ירושות הנחיל יצחק לב' בניו, הנחיל ליעקב הקול... (שם כא א)

...אי מה אהליהם של ישמעאלים מטלטלין ממקום למקום, יכול אף ישראל יטלטלו, תלמוד לומר כיריעות שלמה, כיריעה של מי שאמר והיה העולם, שמשעה שמתחן כאהל לא זזו ממקומן. אי מה אהליהן של ישמעאלים אין להן תכבוסת, יכול אף ישראל כן, תלמוד לומר כיריעות שלמה, מה השלמה הזאת מתלכלכת וחוזרת ומתלבנת, כך ישראל, אף על פי שהן חוטאין הן שבים בתשובה לפני הקב"ה... (שם כג יא)

דבר אחר, מה הצאן אין מתקנין לה אפוטיקון אלא רועה בכל יום, כך ישראל לא התקין להם אפוטיקון אלא במדבר, שנאמר (שמות ט"ז) ויצא העם ולקטו, דבר אחר הצאן אף על פי שמחבלת את האילנות אין בעליה מעלין עליה, כך ישראל אף על פי שהן חוטאין הקב"ה נוהג בהן כצאן... מה הצאן כל מקום שהרועה מנהיגה שם נמשכת, כך ישראל כל מקום שהיה משה מסיען הן נמשכין אחריו... (שם כד ג)

ורבנן אמרין, בני אם ערבת לרעך אלו ישראל שהם ערבים בינן לבין הקב"ה, חביבין ישראל שנקראו ריעים, שנאמר (תהלים קכ"ב) למען אחי ורעי, ומה היתה ערבותן, אלא בשעה שהקב"ה בא ליתן את התורה, לא קבלוה אחת מן האומות אלא ישראל... (שם כז ח)

אמר רבי שמעון בן יוחי, אמר להן הקב"ה לישראל א-לוה אני על כל באי עולם, אבל לא יחדתי שמי אלא עליכם, איני נקרא אלקי עכו"ם אלא אלקי ישראל... (שם כט ג)

ג' דברים נתן משה נפשו עליהם ונקראו על שמו, ואלו הן, ישראל, והתורה והדינים, ישראל כמה נצטער עליהם ונקראו על שמו, שנאמר (ישעיה ס"ג) ויזכור ימי עולם משה עמו... (שם ל ד)

...כך הקב"ה הזהיר לישראל על המצוות, למה שהם חביבין עליו יותר מן המלאכים, שנאמר (דברים י"ד) בנים אתם לה' אלקיכם... (שם שם ה)

...כך עשה הקב"ה את העולם ערימה, ונטל ישראל שהם תרומתו... לכך אמר הקב"ה לישראל בשביל שאתם תרומה אין לכם רשות לאכול טרפה, שנאמר ובשר בשדה טרפה לא תאכלו... (שם לא ח)

בשעה שגלו ישראל מירושלים הוציאו אותם השונאין בקולרין, והיו עכו"ם אומרים, אין הקב"ה חפץ באומה זו, שנאמר כסף נמאס קראו להם (ירמיה ו')... אמר לו הקב"ה אפילו אני מחריב עולמי איני מגרש ישראל, שנאמר (ירמיה ל"א) כה אמר ה' אם ימדו השמים מלמעלה... (שם שם ט)

הנה אנכי שולח מלאך, הדא הוא דכתיב (תהלים פ"ב) אני אמרתי אלקים אתם, אילו המתינו ישראל למשה ולא היו עושים אותו מעשה, לא היתה עכו"ם ולא מלאך המות שולט בהן... (שם לב א)

דבר אחר... אני אמרתי אלקים אתם (תהלים פ"ב), כשעמדו ישראל בסיני וקבלו את התורה, אמר הקב"ה למלאך המות על כל העכו"ם יש לך רשות, ועל אומה זו אין לך רשות, שהם חלקי, כשם שאני חי וקיים כך בני קיימין... (שם שם ז)

הנה אנכי שולח מלאך, אמר לו הקב"ה למשה, מי ששימר את האבות הוא ישמור את הבנים... (שם שם ח)

דבר אחר ויקחו לי תרומה, הדא הוא דכתיב, (שיר ה') אני ישנה ולבי ער, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אני ישנתי לי מן הקץ, אלא הקב"ה ער, שנאמר (תהלים ע"ג) צור לבבי וחלקי אלקי לעולם. אני ישנה מן המצוות, אבל זכות אבותי עומדת לי ולבי ער... (שם לג ג)

 ואתה תצוה, הדא הוא דכתיב (ירמיה ל') זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך, וכי לא נקראו ישראל אלא בזית הזה לבד, והלא בכל מיני אילנות נאים ומשובחים נקראו ישראל, בגפן ותאנה... בתמר בארז... באגוז... וקראן בכל מיני שלחים, שנאמר (שיר ד') שלחיך פרדס רמונים, אלא מה הזית הזה עד שהוא באילנו מגרגרין אותו ואחר כך מורידין אותו מן הזית ונחבט... כך ישראל באין אומות העולם וחובטין אותם ממקום למקום וחובשים אותם... ואחר כך עושין תשובה והקב"ה עונה להם... דבר אחר מה ראה ירמיה למשול ישראל לזית, אלא כל המשקין מתערבים זה בזה, והשמן אינו מתערב אלא עומד, כך ישראל אינן מתערבים עם העכו"ם, שנאמר ולא תתחתן בם (דברים ז'). דבר אחר, כל המשקין אדם מערב בהם ואינו יודע אי זה תחתון ואי זה עליון, אבל השמן אפילו אתה מערבו בכל המשקין שבעולם הוא נתון למעלה, כך ישראל, בשעה שהם עושים רצונו של מקום נצבים למעלה מן העכו"ם... (שם לו א)

לכן נקראו ישראל זית רענן, שהם מאירים לכל, לכך אמר הקב"ה למשה ויקחו אליך שמן זית זך, לא שאני צריך להם, אלא שתאירו לי כשם שהארתי לכם, למה, כדי להעלות אתכם בפני כל האומות, שיהו אומרים ישראל מאירים למי שמאיר לכל... (שם שם ב)

...אבל ישראל אינו כן, אלא מהם גדוליהם, מהם מלכיהם, מהם כהניהם, מהם נביאיהם, מהם שריהם, שנאמר ממנו פנה זה המלך... (שם לז א, וראה שם עוד)

אמר משה מעונה אלקי קדם (דברים ל"ג), אלו ישראל שבזכותן נברא העולם ועליהם העולם עומד... אמר רבן שמעון בן גמליאל גדולה חיבתן של ישראל שהקב"ה משנה סדרי בראשית בשביל טובתן, שהוא מוריד להם מן מן השמים ומעלה להם מן הארץ טל... (שם לח ה)

פתח רבי תנחומא בר אבא (תהלים פ') גפן ממצרים תסיע, למה נמשלו ישראל לגפן, אלא מה הגפן כשבעליהם מבקשין שתשביח מה הם עושין, עוקרין אותה ממקומה ושותלין אותה במקום אחר והיא משבחת, כך כיון שבקש הקב"ה להודיע את ישראל בעולם מה עשה, עקרן ממצרים והביאן למדבר והתחילו מצליחים שם והתחילו מקבלים התורה... ויצא להם שם בעולם... מה הגפן היא חיה ונשענת על עצים מתים, כך ישראל הם חיים וקיימים ונשענים על המתים, אלו האבות. (שם מד א)

זהב וכסף זו כנסת ישראל, שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף... תכלת זו כנסת ישראל, שנאמר (במדבר ט"ו) ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, וארגמן ותולעת שני זו כנסת ישראל, שנאמר (ישעיה מ"א) אל תיראי תולעת יעקב וכן כחוט השני שפתותיך... (שם מט ג)

...כך אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם, משבעים אומות אוותינטיאות שיש לך בעולמך אי אתה מצוה אלא אותי, אלא צו את בני ישראל, דבר אל בני ישראל, אמור אל בני ישראל, אמר לו שהן דבוקין בי... (ויקרא ב ד, וראה שם עוד)

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, אף הכתובים חלקו כבוד לישראל, כמה דתימא אדם כי יקריב מכם... (שם שם ה)

ישראל נקראו עדה, שנאמר וסמכו זקני העדה... נקראו אבירים, שמעו אלי אבירי לב, נקראו אדירים ואדירי כל חפצי בם, נקראו חכמים, חכמים יצפנו דעת, נקראו תמימים, ותמימים ינחלו טוב... נקראו צדיקים ועמך כולם צדיקים, נקראו אישים, אליכם אישים אקרא... נקראו גבורים, גבורי כח עושי דברו. (שם ה ז)

אבל ישראל שהם נבזין ושפלים בעולם הזה אינן מתנחמין אלא באש, שנאמר ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב. (שם ז ו)

...כך כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים נתייראו, אמר להם משה, אל תתייראו, אלו לאומות העולם, אבל אתם לאכול ולשתות ולשמח... (שם טו ד)

רבי כהן פתח בעצלתים ימך המקרה וגו', על ידי שנתעצלו ישראל מלחנות במחלוקת לפני הר סיני, וירד ה' על הר סיני... דבר אחר על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי ירמיה ימך המקרה ויגל את מסך יהודה... (שם יט ד)

אמר רבי ברכיה אמר הקב"ה למשה לך אמור לישראל כשהייתם במצרים הייתם דומין לשושנה בין החוחים, עכשיו כשאתם נכנסין לארץ כנען היו דומין לשושנה בין החוחים, ותנו דעתכם שלא תעשו לא כמעשה אלו ולא כמעשה אלו... (שם כג ז)

דבר אחר פרי עץ הדר אלו ישראל, מה אתרוג זה שיש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים, כפות תמרים אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח, כך הם ישראל, יש בהם תורה ואין בהם מעשים... אלא אמר הקב"ה יוקשרו כלם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו, ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה, הדא הוא דכתיב הבונה בשמים מעלותיו, ואימתי הוא מתעלה, כשהן עשויין אגודה אחת... (שם ל יא)

הדא הוא דכתיב, גפן ממצרים תסיע, מה הגפן הזה אין נוטעין אותה במקום טרשים גדולים, אלא בולשין אותה מתחתיה ואחר כך נוטעין אותה, כך תגרש גוים ותטעה, מה הגפן הזה כל שאתה מפנה תחתיה הרי היא משובחת, כך הם ישראל... מה הגפן הזה אין נוטעין אותה ערבוביא אלא שורות שורות, כך ישראל הם דגלים דגלים, מה הגפן הזא נמוכה מכל האילנות ושלטת בכל אילנות, כך הם ישראל נראים כאלו שפלים בעולם הזה, אבל לעתיד לבא הן עתידים לירש מסוף העולם ועד סופו, מה הגפן הזה שרביט אחד יוצא ממנו ומכבש כמה אילנות, כך ישראל צדיק אחד יוצא מהן ושולט מסוף העולם ועד סופו... מה הגפן הזה העלים שלה מכסין על האשכלות, כך הם ישראל, עמי הארץ שבהם מכסין על תלמידי חכמים. מה הגפן הזו שיש בה אשכולות גדולות וקטנות, הגדול מחבירו נראה כאלו נמוך מחבירו, כך ישראל, מי שאחד מהם יגע בתורה וגדול בתורה נראה נמוך מחברו. מה הגפן הזו טעונה שלש ברכות, כך ישראל מתברכין שלשה ברכות בכל יום, מה הגפן יש בה ענבים יש בה צמוקים, כך ישראל יש בהם בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי תלמוד, בעלי אגדה. מה גפן זו יש בה יין ויש בה חומץ, זה טעון ברכה וזה טעון ברכה, כך ישראל חייבין לברך על הטובה ועל הרעה... מה היין כל מי ששותה ממנו פניו מאירות, וכל מי שאינו שותה ממנו שניו קהות, כך ישראל, כל מי שבא ומזדווג להם סוף שנוטל את שלו מתחת ידיהן. מה גפן זו בתחלה היא נרפסת ברגל ואחר כך עולה לשלחן מלכים, כך ישראל נראין כאלו מאוסין בעולם הזה... מה גפן זו עולה על כל מסע ומסע (כשחוזרים ושותלים אותה משבחת יותר), כך ישראל סופרין על כל מלכות... מה גפן זו נשענת על גבי קנה, כך ישראל נשענין בזכות התורה שכתובה בקנה. מה גפן זו השומר שלה עומד למעלה, כך ישראל השומר שלהם למעלה... (שם לו ב)

...אבל כשהוא בא אצל ישראל מה כתיב, (דברי הימים ב' ו') ונתת לאיש ככל דרכיו, אשר תדע את לבבו, אם ראוי לו היה נותן לו, ואם לאו לא היה נותן לו, ולא תאמר בית המקדש, אלא אילולא ישראל לא היה מטר יורד ולא השמש זורחת, שבזכותן הקב"ה מרויח בעולמו... (במדבר א ג)

אבל ישראל יש לקב"ה הנייה מהם, קורין קריאת שמע, ומתפללין ומברכין שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה בכל יום, לפיכך הם נמנים כל שעה... (שם שם ד)

...שמשלן בעפר משלן בכוכבים, בעולם הזה הם משולים בעפר, מה עפר הארץ עשוי דייש לכל באי עולם, כך ישראל עשויים דייש לאומות העולם, דבר אחר מה עפר הארץ אם אינו נמצא אין אדם מתקיים... כך אם אין ישראל אין העולם מתקיים, שנאמר והתברכו בזרעך כל גויי הארץ. בעולם הזה הם משולים לעפר, לימות המשיח הם משולים לחול הים, מה דרכו של חול מקהה שיניו, כך ישראל לימות המשיח מכלין כל העכו"ם... דבר אחר מה דרכו של חול אדם מכניסו לאור ומוציאו בולים ועושין הימנו כלי זכוכית, כך ישראל נכנסין לאור ויוצאין חיים... לעתיד לבא משלום בכוכבים, מה הכוכבים מזהירין בכל הרקיע, כך הם מזהירין לעתיד לבא... (שם ב יב)

...מה התמר הזה עושה תמרים רטובים ניקלווסין נובלות ועושה סולין, כך הם ישראל יש בהם בני תורה, ויש בהם עמי הארץ, ויש בהם בורים. מה התמרה הזו יש בהם נובלות שאינן נכנסות לאוצר ועושה תמרים והם נכנסות לאוצר, כך ישראל שכשהיו במדבר הם נכנסו לארץ ישראל... דבר אחר מה התמרה זו אין בה פסולת אלא תמרים לאכילה לולבים להילול... כך הם ישראל אין בהם פסולת אלא מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה... מהם בעלי מצוות, מהם בעלי צדקות, וכל הענין... (שם ג א, וראה שם עוד)

יעקב חבל נחלתו (דברים ל"ב), אני נטלתי יעקב לנחלה והוא היה לחלקי, לפי שהיה זרעו דומה לחבל שהוא משולשל זה בזה, שהיו כולם מיוחסים בני אבותיהם, ולא היה זרע אחר מפסיק ביניהם. (שם ט ד)

ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי (ויקרא כ'), אמר רבי לוי כל מעשיהם של ישראל מובדלים מן אומות העולם, בחרישתן, ובזריעתן, בקצירתן, ובעמרן, בדישתן, בגרניהם, ביקביהם, בתגלחתם ובמנינים... (שם י ג, וראה שם עוד)

ולענוים יתן חן (משלי ג') אלו ישראל, שהם עניים ביניהם ומהלכים בענוה בתוכם, וסובלים עולם עליהם כדי לקדש שמו של הקב"ה, שעתיד הקב"ה לחון עליהם לעשות דין בהן... (שם יא א)

והלא דברים קל וחומר, מה אם העגלות שנדבקו במלאכה באהל מועד ניתן להם הויה עד שיהיו קיימות לעולם, ישראל שהם דבוקים בהקב"ה על אחת כמה וכמה, שנאמר (דברים ד') ואתם הדבקים בה' אלקיכם. (שם יב כג)

מכאן אתה למד, שכל מי שמוסר עצמו על ישראל זוכה לכבוד ולגדולה ולרוח הקודש... (שם טו טז)

והייתם קדושים, בזמן שאתם עושים את המצוות אתם מקודשים ואימתכם מוטלת על האומות, פרשתם מן המצוות נעשיתם מחוללים... (שם יז ז)

מלך שבירר לעצמו מנה ועמד אחד ואמר גנאי עליה, כלום יש לו חיים, ואלו חבלו ונחלתו וסגולתו... (שם כ טז)

כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל, ראתה עינו את ישראל יושבין לפני הקב"ה כתלמיד לפני רבו לעתיד לבא, ושואלין ממנו כל פרשה ופרשה למה נכתבה... הרי הן ישנים מן התורה ומן המצוות, ועומדין משנתן כאריות וחוטפין קריאת שמע וממליכין להקב"ה ונעשין כאריות ומפליגין לדרך ארץ למשא ולמתן, אם נתקל אחד מהם בכולם או אם מחבלין באין ליגע באחד מהן, ממליך להקב"ה... (שם שם יט)

...כך בשעה שישראל שומעין לגדוליהן ואין גדולים עושים צרכיהם, אשמה תלויה בראשם של גדולים... (דברים א ח)

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן בנוהג שבעולם מלך ומטרונה יושבין ומסיחין זה עם זה, מי שבא ומכניס עצמו ביניהם אינו חייב מיתה, כך השבת הזו בין ישראל ובין הקב"ה, שנאמר (שמות ל"א) ביני ובין בני ישראל... (שם שם יח)

...אבל הקב"ה כביכול עושה ישראל עיקר, אשר לו גוי קרוב אין כתוב כאן, אלא אשר לו אלקים קרובים אליו... דבר אחר כי מי גוי גדול, אמר רבי חמא ברבי חנינא איזו אומה שגידלה אלקיה כאומה זו, בנוהג שבעולם אומה מבקשת לעשות מלחמה ואינן יודעין אם נצולין ואם אין נוצחין, וישראל ודאי נוצחין, שנאמר כי מי גוי גדול וגו'. (שם ב ח וט)

כשירד הקב"ה לסיני ירדו עמו חבורות חבורות של מלאכים, מיכאל וחבורתו, גבריאל וחבורתו, יש מאומות העולם שביררו להן מיכאל, ויש מהן שבררו להן גבריאל, אבל ישראל ביררו להן הקב"ה, אמרו חלקי ה' אמרה נפשי, הרי שמע ישראל ה' אלקינו... (שם שם כד)

רבי אבא בר כהנא פתח, צהלי קולך בת גלים (ישעיה י'), אמר ישעיהו לישראל עד שאתם אומרים שירים ומזמורים לפני עבודת אלילים, צהלי קולך בדבר תורה, צהלי קולך בבתי כנסיות... (איכה פתיחתא א)

אמר רבי שמעון בן יוחי כתיב (ישעיה ס"ה) כי כימי העץ ימי עמי, ואין עץ אלא תורה, שנאמר (משלי ג') עץ חיים היא, וכי מי נברא בשביל מי, התורה בשביל ישראל, או ישראל בשביל תורה, לא תורה בשביל ישראל, אלא תורה שנבראת בשביל ישראל הרי היא קיימת לעולמי עולמים, ישראל שנבראו בזכותם על אחת כמה וכמה. אמר רבי יצחק מלכות נכנסת ומלכות יוצאת וישראל עומד לעולם, הוי והארץ לעולם עומדת... (קהלת א ט)

דבר אחר הפכפך דרך איש אלו אומות העולם, שמהפכין ובאין על ישראל בגזרות, איש, הבאים מנח שנקרא איש, וזר שהם עובדין עבודה זרה, וזך וישר פעלו זה הקב"ה שנוהג עמהם בישרות. רבי אחא אמר הפכפך דרך אלו ישראל, שנאמר (דברים ל"ב) כי דור תהפוכות המה, וזר, שעשו עצמם לפני הקב"ה כזרים, שנאמר (הושע ה') בה' בגדו כי בנים זרים ילדו, וזך זה הקב"ה שנוהג עמהם במדת יושר בעולם הזה, ונותן שכרם שלם לעתיד... באותה שעה אמר הקב"ה בני סרבנים הם, לכלותן אי אפשר, להחליפן באומה אחרת איני יכול, אלא מה אעשה להם, הריני מייסרן ביסורים ומצרפן ברעבון... (רות פתיחא ג)

אלופינו מסובלים, רבי יוחנן אמר סובלין אין כתיב כאן, אלא מסובלים, בשעה שהקטנים סובלין את הגדולים אין פרץ, אין פרצה של מגפה... ריש לקיש מסרס קרא, בשעה שהקטנים סובלים את הגדולים אין פרץ של גלות, דכתיב (עמוס ד') ופרצים תצאנה, ואין יוצאת של גלות... (שם שם ו)

אמר רבי אלכסנדרי בכל מקום שנכנסו ישראל לא יצאו ריקנין, בביזת מצרים לא יצאו ריקנין, בביזת סיחון ועוג לא יצאו ריקנין... (שם ז ד)

נגילה ונשמחה בך, בי' לשונות של שמחה נקראו ישראל, גילה שישה שמחה רינה פצחה צהלה עלצה עליזה חדוה תרועה, גילה, (זכריה ט') גילי מאד בת ציון... (שיר א ל)

שחורה אני ונאוה... אמרה כנסת ישראל שחורה אני בפני עצמי ונאוה בפני קוני, דכתיב (עמוס ט') הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל, כבני כושיים אתם בפניכם, אבל לי כבני ישראל נאם ה'. (שם שם לה)

...כיריעות שלמה, מה יריעות שלמה זו מתלכלכת ומתכבסת וחוזרת ומתלכלכת ומתכבסת, כך ישראל אף על פי שמתלכלכין בעונות כל ימות השנה, יום הכפורים בא ומכפר עליהם... אי מה אהלי קדר מטלטלין ממקום למקום, תלמוד לומר כיריעות שלמה, כיריעותיו של מי שהשלום שלו מי שאמר והיה העולם, שמשעה שמתחן עוד לא זזו ממקומן. תני רבי אליעזר בן יעקב (ישעיה ל"ג) אהל בל יצען, בל יצא ובל ינוע, מה אהלי קדר אין עליה עול כל בריה, כך ישראל לעתיד לבא אין עליהם עול כל בריה... (שם שם לח)

...אמר הקב"ה כשם שששתי על המצריים לאבדן בים, כך ששתי לאבד שונאיהם של ישראל, ומי גרם להם להנצל, מימינם ומשמאלם, בזכות התורה שעתידים לקבל מימינו של הקב"ה, דבר אחר מימינם זו קריאת שמע, ומשמאלם זו תפלה... (שם מח, וראה שם עוד)

הנך יפה רעיתי, הנך יפה במצות, הנך יפה בגמילות חסדים, הנך יפה במצוות עשה, הנך יפה במצוות לא תעשה, הנך יפה במצוות הבית, בחלוק תרומה ומעשרות, הנך יפה במצוות השדה... (שם שם סב)

עיניך יונים, רמ"ח אברים יש באדם וכולם אינן הולכים וחוזרים אלא אחר העינים, כך אין ישראל יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדירין שלהם, מה היונה הזאת תמה, כך ישראל נאים בהילוכן כשהן עולין לפעמי רגלים. מה יונה זאת מצויינת, כך ישראל מצויינין בתגלחת במילה בציצית. מה יונה זו צנועה כך ישראל צנועים. מה יונה זו פושטת צוארה לשחיטה, כך ישראל, שנאמר, (תהלים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום. מה יונה זו מכפרת על העונות, כך ישראל מכפרים על האומות... מה יונה זו משעה שמכרת בן זוגה עוד אינה ממירה אותו באחר, כך ישראל משעה שהכירו להקב"ה לא המירוהו באחר... מה יונה זו אף על פי שאת נוטל גוזליה מתחתיה אין מנחת שובכה לעולם, כך ישראל אף על פי שחרב בית המקדש לא בטלו שלש רגלים בשנה, מה יונה זו מחדש בכל חדש וחדש גורן, כך ישראל מחדשין בכל חדש תורה ומעשים טובים... (שם שם סג)

רבי אבא בר כהנא אמר, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אני היא וחביבה אני שנתונה בעמקי הצרות, וכשידלני הקב"ה מהצרות אני מרטבת מעשים טובים כשושנה ואומרת שירה לפניו הלא היא דכתיב (ישעיה כ"ו) ה' בצר פקדוך. אמר רבי אחא אמרה כנסת ישראל בשעה שאתה מעמיק עיניך בי אני מרטבת מעשים טובים כשושנה ואומרת שירה... (שם ב ד)

...כך העולם לא נברא אלא בשביל ישראל, לאחר כ"ו דורות הציץ הקב"ה בעולמו לראות מה שעשה ומצאו מים במים, דור אנוש נמחה במים, דור המבול נמחה במים, דור הפלגה במים, הביא קצצים לקצצו, שנאמר (תהלים פ"ט) ה' למבול ישב, וראה שושנה של ורד אלו ישראל, ונטלה והריח בה בשעה שסדרו ישראל עשרת הדברות, ושבת נפשו עליו בשעה שאמרו נעשה ונשמע. אמר הקב"ה בשביל שושנה זו ינצל הפרדס, בזכות התורה ולומדיה ינצל העולם. (שם שם ו)

אמר רבי לוי שלש קוויות טובות קוו ישראל על הים, קוו לתורה, קוו לדגלים, קוו למשכן... (שם שם יא)

דבר אחר כי חולת אהבה אני, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, כל חלאים שאומות העולם מביאות עלי בשביל שאני אוהבת אותך, דבר אחר אף על פי שאני חולה אהובה אני לו. (שם שם יד)

דודי לי ואני לו, הוא לי לאלקים, (שמות כ') אנכי ה' אלקיך, ואני לו לעם ואומה, שנאמר (ישעיה נ"א) הקשיבו אלי עמי ולאומי, הוא לי לאב כי אתה אבינו, ואני לו לבן, שנאמר (שמות ד') בני בכורי ישראל... (שם שם לד, וראה שם עוד)

בעטרה שעיטרה לו אמו, אמר רבי יוחנן שאל רבי שמעון בן יוחי את רבי אלעזר ברבי יוסי אפשר שמעת מהו בעטרה שעטרה לו אמו. אמר לו הן, אמר לו היאך, אמר לו למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה יותר מדאי, והיה קורא אותה בתי, ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי, ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי, כך היה מחבב יותר מדאי הקב"ה לישראל וקראן בתי... (שם ג כא)

...ומדברך נאוה, שמראין באצבע ואומרים זה א-לי ואנוהו, באותה שעה התחיל משה משבחן כפלח הרמון רקתך, הריקן שבך רצוף מצוות כרמון הזה, אין צריך לומר מבעד לצמתך על הצנועין והמצומתין שבכם... (שם ד ג)

אחותי כלה, רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן, בי' מקומות נקראו ישראל כלה, שיתא הכא, וד' בנביאים... (שם שם כא, וראה שם עוד)

אני ישנה, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם, אני ישנה מן המצוות, ולבי ער לגמילות חסדים, אני ישנה מן הצדקות, ולבי ער לעשותן, אני ישנה מן הקרבנות, ולבי ער לקריאת שמע ולתפלה... אמר רבי חייא בר אבא איכן מצינו שנקרא הקב"ה לבן של ישראל, מן הדין קרא דכתיב (תהלים ע"ג) צור לבבי וחלקי אלקים לעולם. (שם ה ב)

רבי יודן בשם רבי חמא ברבי חנינא ורבי ברכיה בשם רבי אבהו, כתיב (ויקרא כ') ואבדיל אתכם מן העמים וגו'... המברר היפה מן הרעה שוב חוזר ובורר, כך אילו נאמר ואבדיל את העמים מכם, לא היתה תקומה לשונאי ישראל, אלא נאמר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, לשמי לעולם... (שם ו ד)

אי מה לבנה זו פעמים חסרה ופעמים יתירה, יכול אף ישראל כן, תלמוד לומר ברה כחמה... אי מה חמה ולבנה אין להם אימה יכול אף ישראל כן, תלמוד לומר איומה כנדגלות, כנדגלין של מעלה, כגון מיכאל וגבריאל... (שם שם טז)

דבר אחר אל גנת אגוז ירדתי, מה אגוז זה אינו יכול לגנוב המכס שלו, שהוא נשמע וניכר, כך הם ישראל, כל מקום שאחד מהם הולך אינו יכול לומר שאינו יהודי, למה שהוא ניכר, הדא הוא דכתיב (ישעיה ס"א) כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'... דבר אחר אל גנת אגוז ירדתי, מה אגוז זה את נוטל אחד מהכרי וכולן מדרדרין ומתגלגלין זה אחר זה, כך הן ישראל, לקה אחד מהן כולן מרגישין, הדא הוא דכתיב האיש אחד יחטא וגו'... דבר אחר אל גנת אגוז ירדתי זה העולם, לראות באבי הנחל אלו ישראל, לראות הפרחה הגפן אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, הנצו הרימונים, אלו התינוקות שיושבין ועוסקין בתורה... (שם שם יז)

תני רבי חייא, משל לבת מלכים שהיתה מלקטת בשלפים, נמצא המלך עובר והכיר שהיא בתו, שלח אוהבו נטלה והושיבה עמו בקרונין, והיו חברותיה תמיהות עליה... אמרה להן כשם שאתם תמיהות עלי כך אני תמהה על עצמי, וקוראת על עצמה לא ידעתי נפשי שמתני וגו', כך כשהיו ישראל במצרים היו משועבדין בטיט ולבנים והיו מאוסים ובזויין בעיני המצרים... (שם שם יח)

שובי שובי השולמית, רבי שמואל ברבי חייא בר יודן בשם רבי חנינא ד' פעמים כתיב כאן שובי, כנגד ד' מלכיות ששולטין בישראל, וישראל נכנסין תוך ידיהן בשלום ויוצאין לשלום. השולמית ששלום חי העולמים מתנהג בה, דבר אחר השולמית, שמסיימים לה שלום בכל יום, הדא מה דכתיב וישם לך שלום. דבר אחר אומה שאני עתיד להושיבה בנוה שלום, דבר אחר שאני נוטה עליה שלום... רבי שמואל בר תנחום ורבי חנן בריה דרבי ברכיה בוצריה בשם רבי ירמיה, אומה שעשתה שלום ביני ובין עולמי, שאילו לא קבלה תורתי הייתי מחזיר עולמי לתוהו ובהו... (שם ז א)

הדודאים נתנו ריח, אלה עולמי ישראל שלא טעמו טעם חטא, ועל פתחינו כל מגדים אלו בנות ישראל שדבקו בבעליהן ואינן מכירות אדם אחר... (שם שם יח)

אם חומה היא נבנה עליה אלו ישראל, אמר הקב"ה אם מעמידין מעשיהם כחומה נבנה עליה ונצילם, ואם דלת היא, אם מטלטלין הן דבריהם כדלת זו, נצור עליה לוח ארז, מה צורה זו אינה מתקיימת אלא לשעה אחת, כך איני מתקיים עליו אלא לשעה אחת. אני חומה, אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אני חומה, ונעמיד מצוות ומעשים טובים כחומה, ושדי כמגדלות, שאנו עתידים להעמיד כתות כתות של צדיקים כיוצא בנו בעולמך... וישראל היו משיבין להם אנו דומין לבת מלכים שהלכה לעשות רגל רדופים בבית אביה, סוף שחזרה לביתה לשלום. (שם ח י)

...כך אף על פי שישראל עוסקין במלאכתן כל ששת ימים ביום השבת משכימים ובאים לבית הכנסת וקורין קריאת שמע, ועוברין לפני התיבה, וקורין בתורה ומפטירין בנביא, והקב"ה אומר להם, בני, הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים, ואין חברים אלא מלאכי השרת... ותנו דעתכם שלא תשנאו זה את זה ולא תקנאו זה את זה, ולא תחרחרו זה עם זה, ולא תביישו זה לזה... (שם שם טו)

אמר רבי זירא בשעה שישראל קורין את שמע בפה אחד בקול אחד בנעימה אחת, קולך השמיעיני... כך כשישראל אוכלין ושותים ומברכין ומשבחין ומקלסין להקב"ה מקשיב לקולם, ומתרצה, ובשעה שאומות העולם אוכלין ושותין ומחרפין ומנאצין להקב"ה בעריות שמזכירים... הביטה בעמך ישראל שמברכין וכו', ורוח הקודש צווחת ברח דודי, ברח מאומות העולם והדבק בהם בישראל... בארבע דברים נמשלה גאותן של ישראל, בקציר ובבציר ובבשמים וביולדה, בקציר הדא חקלא כד היא מחצדא בלא ענתה אפילו תבנא לית הוא טב... (שם שם טז)

דבר אחר ויהי ביום השלישי, לעולם אין ישראל נתונין בצרה יותר משלשה ימים... (אסתר פרשה ט)

מדרש תנחומא:

...ומצינו שאמר לנח לא יהיה עוד מים למבול, ובא ישעיה ופירש שנשבע, דכתיב אשר נשבעתי, וקיים דברי לעולם, שלש שבועות שנשבע בפירוש לישראל על אחת כמה וכמה, אלה הן: כן נשבעתי מקצף עליך וגו' (ישעיה נ"ד), נשבע ה' בקדשו (עמוס ד'), והשלישית (ישעיה ס"ב) נשבע ה' בימינו... (נח יא)

אם חומה היא נבנה עליה טירת ארז, אם נותן (אברהם) את נפשו כחומה שהיא עומדת בפני מלחמות הרבה וימסור נפש עצמו על קדושת השם נבנה עליה טירת כסף, אלו ישראל, שקראם כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים ס"ט)... (לך ב)

...אבל ישראל קרבן הקב"ה וקראן חבל ונחלה וחלק, וכתיב (דברים ל"ב) כי חלק ה' עמו... (וישב ב)

אמר רבי מאיר כל המברך את ישראל כאילו מברך את השכינה, שנאמר כי מבורכיו, כי מבורכיהן לא נאמר אלא כי מבורכיו (תהלים ל"ז). אמר רבי שמעון בן יוחי כל העוזר את ישראל כאילו עוזר את השכינה, שנאמר אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה' (שופטים ה')... (ויחי ה)

לעולם הזקנים מעמידין את ישראל, וכן הוא אומר וכל ישראל וזקניו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון, אימתי ישראל עומדין, כשיש להם זקנים, למה כשהיה בית המקדש קיים היו נשאלין בזקנים, שנאמר שאל אביך ויגדך, שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל... (שמות כט)

...למה נמשלו ישראל לתולעת, לומר לך, מה התולעת הזה אינו מכה בארזים אלא בפיו, והוא רך ומכה את הקשה, כך אין להם לישראל אלא תפלה, שהעכו"ם נמשלו לארזים... וכשהן מתגברים עליהם חוזרים בתשובה וצועקים ומתפללין... (בשלח ט)

את מוצא כל זמן שישראל בנס הנס לפניו, שנאמר ויקרא שמו ה' נסי, צרה לישראל צרה לפניו, שנאמר בכל צרתם לו צר (ישעיה ס"ג), שמחה לישראל השמחה לפניו, שנאמר (שמואל א' ב') כי שמחתי בישועתך... (בשלח כה)

...ומלאכי השרת אומרים מהו זה שסלק שכינתו מן ישראל, והוא אומר סלקתי את שכינתי ממקום פלוני מפני שראיתי הדיין שקלקל את הדין ועמדתי משם, שנאמר (תהלים י"ב) משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' וגו'... (משפטים ד)

עקילס הגר בן אחותו של אדרינוס היה מבקש להתגייר, והיה מתיירא מפני אדריינוס דודו, אמר לו אני מבקש לעשות סחורה... לידע דעת הבריות, ואני מבקש לימלך בך היאך לעשות, אמר לו כל פרקמטיא שאתה רואה שפלה ונתונה בארץ לך עסוק בה, שסופה להתעלות ואתה משתכר... חזרתי על כל האומות ולא ראיתי שפלה נתונה בארץ כישראל, וסופה להתעלות... (שם ה)

...אבל ישראל כשהוא מתפלל לפניך בבית הזה ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו. אם הוא תובע בנים, ואתה יודע שיהיו מכעיסין לפניך, אל תתן לו, וכן אם תובע נכסים ואתה יודע שעתיד לבעט בהן אל תתן לו, אבל נכרי ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי... אבל ישראל מכירין שמך וכבודך, ואתה צופה מראש מה יהיה בסוף... אלא אפילו ישראל שאלולי הם לא היה מטר יורד לעולם ולא השמש זורחת, ולעתיד לבא אומות העולם רואים היאך הקב"ה מתדבק עם ישראל והם באים להתדבק בהם, שנאמר (זכריה ח') נלכה עמכם כי שמענו אלקים עמכם... (תרומה ט)

...כך כל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים, ראה מה הקב"ה מקלס לישראל בתוכו, הנך יפה רעיתי הנך יפה, הנך יפה במעשים הנך יפה במעשי אבותיך, הנך יפה בבית הנך יפה בשדה, עיניך יונים, מה העינים הללו כל הגוף מהלך אחר העינים, אף ישראל כלם מהלכין אחר סנהדרין על כל מה שאומר להם על הטמא טמא ועל הטהור טהור. דבר אחר מה היונה הזו כל אחת מכרת חלונה ושובכה, כך ישראל כל אחד ואחד מן התלמידים מכיר את מקומו... (תצוה ה)

אמר להן הקב"ה לישראל, כביכול אני אסור בשבועה עמכם, בזכות מה, בזכות שתי ריצות שרץ אברהם לפני, שנאמר (בראשית י"ח) ואל הבקר רץ אברהם, וירץ לקראתם... (שם ו)

כי תשא, ואף כאן אמר הקב"ה למשה תן דעתך על ישראל שהם דבקים לי במתני, שנאמר (ירמיה י"ג) כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל, והם המליכוני בעולם ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד, ומרוב חבתם ירדתי מן העליונים לתחתונים ושכנתי בתוך יריעות עזים... אמר משה, רבוני, משבעים אומות אין את מצוני על אחת מהם אלא על ישראל, כי תשא את ראש בני ישראל, ואל בני ישראל תאמר... אמר לו לפי שהם חביבין עלי מכל האומות והם סגולתי ובהם חשקתי ובהם בחרתי... בא וראה כמה חבבן שנקראו חמשה פעמים בפסוק אחד, ואתנה את הלוים נתונים לאהרן וגו'... כך הקב"ה מתאוה להזכיר את ישראל בכל שעה... כך אמר הקב"ה למשה כל מה שאתה יכול לשבח את ישראל לפני ולפארן עשה, שבהם אני מתפאר, שנאמר (ישעיה מ"ט) ויאמר אלי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. (תשא ח)

אמר הקב"ה כשם שישראל נושאים לי פנים כך אני נושא להם פנים, והיאך נושאים לו פנים, אדם מישראל עני יש לו חמשה בנים או ששה, והוא נוטל ככר אחד והן יושבין כולן ואוכלין אותו הככר, ואין שבעים ממה שהם אוכלין, ומברכין, הכתוב אומר ואכלת ושבעת וברכת... (צו ה)

בא וראה כמה ישראל מחבבין את המצוות, שהם מוציאין הוצאות כדי לשמור את המצוות ולשמח בהם, אמר הקב"ה אתם משמרים את המצוות ותשמחו בהן, אני מוסיף לכם שמחה... (תזריע ה)

אמר רבי אבהו, כי ישועה שבאה לישראל היא של הקב"ה, שנאמר (תהלים צ"ח) עמו אנכי בצרה וגו' ואראהו בישועתי... (אחרי יב)

...כיון שבא יעקב אמרו לפני זה הוא, אמר להן הן, וכן הוא אומר (בראשית ל"ה) ולא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך, ונקראו כל ישראל על שמו, באותה שעה קדש הקב"ה את ישראל לשמו, שנאמר (ישעיה מ"ט) ישראל אשר בך אתפאר. אמר הקב"ה לישראל, הואיל ונקדשתם לשמי עד שלא בראתי העולם, היו קדושים כשם שאני קדוש, שנאמר כי קדוש אני, לכך נאמר קדושים תהיו... אמר להם הקב"ה אם זכיתם אתם נקראים עדת קדושים, לא זכיתם אתם נקראים עדה רעה... (קדושים ב)

...אבל ישראל נקראו בשמו של הקב"ה, כל שם חביב שהיה להקב"ה בהם קרא את ישראל, קרא שמו אלקים, וקרא לישראל אלקים, שנאמר (תהלים פ"ב) אני אמרתי אלהים אתם, נקרא חכם, שנאמר (איוב ט') חכם לבב ואמיץ כח, קרא לישראל חכם, שנאמר (דברים ד') רק עם חכם ונבון... (שם ה)

...כל מה שנטל הקב"ה מהעכו"ם נתן לישראל, ארצות כסף וזהב שדות וכרמים וערים, ולא נתן להם כל אלו אלא כדי שיעסקו בתורה, שנאמר בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצרו... (שם יא)

אמר רבי יהושע בן לוי, אילו היו יודעין העכו"ם שבשביל עונות ישראל הן לוקין היו מעמידין להם ב' איסטרטיוטין לכל אחד ואחד מישראל, כדי שישמעו את התורה ולא יחטאו, ולא דיין שאין העכו"ם משמרין את ישראל, אלא עוד הן מבטלין אותן מן המצוות, שאם יחטאו כל העולם לוקה, שנאמר על כן עליכם כלאו שמים מטל... (בחקותי ב)

...ולא תאמר בית המקדש בלבד היה יפה להם, אלא אילולי ישראל לא היה מטר יורד לעולם, ולא השמש זורחת, שבזכותן המטר יורד והקב"ה מזריח בעולם הזה. ולעתיד לבא עכו"ם רואין היאך הקב"ה מתדבק עם ישראל והם באים להדבק בהם, שנאמר (זכריה ה') נלכה עמכם כי שמענו אלקים עמכם. (במדבר ג)

חבה גדולה חיבב הקב"ה את ישראל שעשאן דגלים כמלאכי השרת, כדי שיהיו נכרים בני ראובן לעצמן ובני שמעון לעצמן, ומנין שהיא אהבה, שכן הוא אומר (שיר ב') ודגלו עלי אהבה... שני יודין עשרים, נון חמשים, הרי שבעים, אלו שבעים אמות, ומכולם לא אהב אלא ישראל, שנאמר ודגלו עלי אהבה... (שם י)

איש על דגלו, זה שאמר הכתוב ימצאהו בארץ מדבר, מציאה גדולה מצא הקב"ה את ישראל, כאדם שהוא מהלך במדבר והוא מוצא שם ענבים, כך מצא הקב"ה את ישראל... תהו היה העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים, יליל ישימון, לילה היה העולם עד שלא קבלו ישראל את התורה, וכיוון שבאו להר סיני וקבלו את התורה האיר העולם, שנאמר (משלי ו') כי נר מצוה ותורה אור... (שם יג)

אל תכריתו וגו', הרי יפה אמר הכתוב (מלכים ב' י"ד) ולא דבר ה' למחות את שם ישראל, אין הקב"ה מבקש שימות א' מישראל. (שם כה)

משל למה הדבר דומה, לפלטרין שהיתה בנויה על גבי הספינה, כל זמן שהספינות מחוברות פלטרין שעל גביהן עומדת, לפיכך נאמר הבונה בשמים מעליותיו, אימתי, בזמן שאגודתו על ארץ יסדה... (בהעלותך יא)

 ...מכאן אתה למד, שכל שמוסר עצמו על ישראל זוכה לכבוד ולגדולה ולרוח הקודש, לכך כתיב אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו. (שם יג)

כתועפות ראם לו, כך היא מדתו, חטאו קמעה הורידם כעוף, שנאמר (הושע ט') אפרים כעוף יתעופף כבודם, זכו מעלן ומרוממן, שנאמר (ישעיה ס') מי אלה כעב תעופינה. כי לא נחש ביעקב... כשהם צריכין להלחם בשונא עמד כהן גדול ולובש אורים ותומים ונשאלין בהקב"ה... (בלק יד)

...ולמי נאה להוסיף שלוה וכבוד, לישראל, שנאמר יספת לגוי, ואין גוי אלא ישראל, שנאמר (שמואל ב' ז') ומי כעמך ישראל גוי אחד. אמרה כנסת ישראל, רבונו של עולם, עליך ליתן לנו מועדים, ועלינו להיות מקריבין לפניך קרבנות כראוי... (פנחס טז)

אף נחלת שפרה עלי, יש אדם שהוא נאה ולבושו כעור, הוא כעור ולבושו נאה, אבל ישראל אינם כן, אלא הם נאים ולבושיהם נאים, הם נאים לארץ וארץ ישראל נאה להם... (מסעי ד)

אמר להן משה לישראל עשו עצמכם כתות כתות והטו לבבכם לשמע דברי תורה, דבר אחר כתתו לבבכם ונפשכם לשמע דברי תורה... ומתוך שישראל מוסרין עצמן על דברי תורה ועל קדושת שמו לפיכך עשה להם הקב"ה חטיבה וברכה בעולם, שנאמר את ה' האמרת היום וגו', וכשם שישראל עושין חטיבה לפני הקב"ה, כך הקב"ה עושה להם חטיבה, שנאמר וה' האמירך היום. אמר רבי יהושע בן לוי כשם שהעליה כובשת, כך עתידין ישראל לכבוש ארבע מלכיות תחת רגליהם... (תבא ב)

אתם נצבים היום, אתם קיומו של עולם הזה ושל עולם הבא... (נצבים ד)

פסיקתא:

אתה מוצא שאין ישראל עומדים בעולם אלא בזכות המצוות שהם עושים בארץ, אמר בלעם מי מנה עפר יעקב (במדבר כ"ג), מי יכול למנות מצוות שישראל עושין בעפר... כך הוא אומר למען תחזקו ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ (דברים י"א), שאפילו ישראל באין לידי סרחון (חסרון) והקב"ה כועס עליהם ומביא עליהם מרדות והם באים לידי חסרון, אלא חוזרים ומתרבים... דבר אחר מה האגוז הזה עשוי ארבע אגורות, כך כשיצאו למדבר עשאם משה ארבעה דגלים והשכינה באמצעם. דבר אחר מה האגוז הזה שחוק לתינוק ותענוג למלכים, כך ישראל כשהם זוכין והיו מלכים אומנייך, וכשהם חוטאים הייתי שחוק לכל העמים (איכה ג'). דבר אחר האגוז הזה עצו משמר פריו, כך ישראל עוסקים בתורה וחבריהם שלהם עוסקים בגמילות חסדים. דבר אחר מה האגוז הזה כל זמן שעצו דבוק לפריו הוא משומר, פירש הימנו משליכים אותו לאשפות, כך ישראל, כל זמן שחבריהם דבוקים לחכמים ושומעים דבריהם הם זוכים לקנות שני עולמים, פרשו מהם אבדו מן העולם... אבל האגוז כיון שאתה נותן ידך ונוטל מהם מעט כולם מתרעמים ומרגישים, כך ישראל, איש אחד חוטא כולם מרגישים... דבר אחר האגוז הזה נתון בקופה, אם מבקש אדם שומשמין ליתן או פילפלין ביניהם מחזיקים הם, מה שאין אתה מוצא בשאר הפירות, כן ישראל מקבלים כל מי שבא להתגייר. אמר רבי לוי האגוז הזה יש בו שלשה מינים, אגוזי פרך בינונים וקטרונים, של פרך שניפרך מעצמו, והבינוניים אתה מקיש עליו והוא נשבר, והקטרונים מתקשה לשבר... כך הוא ישראל, יש בהם בני אדם שהם עושים מצוה מעצמם, אילו של פרך, ויש בהן שאתה תובעם למצות ומיד הם נותנים, אילו הבינוניים, ויש בהם שאפילו אתה מקיש עליו כמה פעמים אין מועיל הימנו כלום, אף על פי כן אמר רבי לוי הפתח שאינו פתוח למצוה פתוח לרופא.

דבר אחר האגוז הזה חלק, מי שאינו אומן לעלות בו מיד הוא נופל, כך כל מי שמשרת את ישראל צריך לשמור עצמו שלא יטול את שלו מתחת ידיהם, כגון משה וישעיה ואליהו... דבר אחר אל גנת אגוז, אמר רבי יהושע בן לוי הגינה שאני גוזז אותה כל שעה, אומות העולם חוטאים אני מאריך רוחי עמהם, אבל ישראל איני מקיף להם, אלא חטאו, מיד אני גוזזם, אף על פי כן כל דבר שהוא נגזז, מיד הוא מחליף ומשבח... (פרק יא)

שוחר טוב:

אני חבצלת השרון, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה חביבה אני שחבבת אותי מכל האומות, חבצלת, שעשיתי לך צל על ידי בצלאל, השרון, שאמרתי לפניו שירה על ידי משה. דבר אחר השרון, חביבה אני שהייתי חבויה בצלן של מצרים, ולשעה קלה כנסתני הקב"ה לרעמסס והרטבתי במעשים טובים כשושנה, ואמרתי לפניו שירה... (תהלים א)

נתת שמחה בלבי, אמרו ישראל, אומות העולם על ידי שעשו ז' מצוות השפעת להם שלוה בעולם הזה במתן שכרן, אנו שנצטוינו על תרי"ג מצוות על אחת כמה וכמה שתשפיע לנו טובות לעולם הבא, לפיכך כשאנו רואים שלותם של אומות העכו"ם אנו שמחים, רבי יהושע בן לוי אמר משל למלך שעשה סעודה והכניס את האורחין והושיבן על פתח פלטרין ורואין את הכלבים שיוצאין ובפיהם פסיונים וראשי פטומות וראשי עגלים... (שם ד)

...דבר אחר שני גוים, שנאיהון דאומייא במעיך, הכל שונאין לעשו, והכל שונאין ליעקב, דבר אחר שני גוים ששונאין זה את זה... (שם ט)

יקראני ואענהו (תהלים צ"א), אמר הקב"ה בשעה שמגעת צרה לישראל ומבקשין אותי והן משתתפין בכבודי, כבודי עמהם, באותה שעה אני עונה אותם, אמר רבי יודן לאשה שהיא עם אמה בכעס, עלתה אמה למעלה ובשעת לידתה היתה מצוחת מלמטה ואמה שומעת קולה מלמעלה וצווחת גם היא כנגדה... (שם כ)

גפן ממצרים תסיע, מה הגפן הזה בוצרין אותה והיא שותקת, דורכין אותה והיא שותקת, ובסוף היין שלה מתשה לאדם ומפלת אותו, כך ישראל לאומות העולם, ומה הגפן הזה משליכין עליו גולגליות וארנוניות וסוף משהיין עולה על ראשו הוא לוקה על ראשו, כך ישראל, שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתו וגו'... (שם פ)

נכספה גם כלתה נפשי, ולא משל עכשיו אלא משהיו ישראל בים נתאוו לבית המקדש, שנאמר (שמות ט"ו) תביאמו ותטעמו. אמרו ישראל עד מתי יהו שונאין אותנו ואומרים (משלי כ"ז) כצפור נודדת מקנה וגו'... ואומרים שאין הקב"ה חוזר לביתו, שנאמר (שם כ"ח) כן איש נודד ממקומו... (שם פד)

...אי מה ארז אין עושה פירות כך ישראל, תלמוד לומר תמר, מה תמר זו עושה פירות, כך ישראל. אי מה מתמר זה אין גזעו מחליף אף ישראל כן, תלמוד לומר ארז, מה ארז גזעו מחליף, כך ישראל, ומה הארז שבלבנון שרשיו מרובין למטה בארץ, ואפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, כך ישראל... (שם צב)

...ומהו מבקש מכם, השתחויות, שנאמר בואו נשתחוה ונכרעה וגו', אימתי אני עמו וצאן מרעיתו, שנאמר (יחזקאל ל"ד) ואתנה צאני צאן מרעיתי, כשאנו אריות הוא שונא אותנו, שנאמר (ירמיה י"ב) היתה לי נחלתי כאריה ביער. (שם צח)

אמר רבי זעירא אפילו שיחתן של ישראל תורה היא... (שם קד)

תחת אהבתי ישטנוני, ואילמלא ישראל לא היתה ברכה בעולם, שנאמר (דברים כ"ח) יצו ה' אתך את הברכה, ואילולא ישראל לא היו המאורות זורחים, שנאמר (ירמיה ל"ג) אם לא בריתי יומם ולילה, ולא היה המטר יורד, שנאמר (דברים כ"ח) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, אמרו ישראל לאומות העולם, כל אלה עושה לכם הקב"ה בשבילנו, ואתם שונאים אותנו, תחת אהבתי ישטנוני. שבעים פרים אני מקריב בחג על שבעים אומות, ואני מתפללת עליהם שירדו הגשמים, הוי תחת אהבתי ישטנוני... (שם קט)

...שיר המעלה אין כתיב כאן, אלא שיר המעלות, כשישראל עולים אינם עולין מעלה אחת, אלא למעלות הרבה, וכן הוא אומר (דברים כ"ח) אתה תעלה מעלה מעלה, וכתיב מי זאת עולה מן, מי זאת המתעלה מן המדבר, וכשהן יורדין אינם יורדין ירידה אחת, אלא ואתה תרד מטה מטה... (שם קיט)

...מה הגפן בולשין תחתיה ואחר כך נוטעין אותה, כך תגרש גוים ותטעה... (שמואל ט"ז, וראה שם עוד)

תנא דבי אליהו:

ואמר לי רבי שני דברים יש בעולם, ואני אוהבם אהבה גמורה, ואלו הן, תורה וישראל, אבל איני יודע איזה מהם קודם, אמרתי לו, בני, דרכן של בני אדם אומרים התורה קדמה, שנאמר (משלי ח') ה' קנני ראשית דרכו וגו', אבל אני אומר ישראל קדמו, שנאמר (ירמיה ב') קודש ישראל לה' ראשית תבואתו, משל למלך שהיה לו אשה ובנים בתוך הבית, וכתב את האגרת אל המקום שאשתו ובניו שם... (אליהו רבא פרק יד)

אבי שבשמים, יהא שמך הגדול מבורך לעולם ותהיה לך קורת רוח מישראל, עברתי בכל מקומות מושבותן של ישראל, וראיתי כל הדברים המכוערים ודברים שאינם ראויין שעשו ישראל, ואף על פי כן לא שמרת אתה להם שום קנאה ונקמה ולא התגאת אתה עליהם, ודברי תורתך לא מנעת מפיהם, אלא זכרת להם הטובות שעשו לפניך ולא הרעות שעשו לפניך, ואמרת להם על ידי ישעיהו (ישעיה ס"ו) לא תזכרנה הראשונות... וכך אמר להם הקב"ה לישראל כמה וכמה פעמים, כמו כן עתיד אני לקרא עליכם אלף אלפים לטובה, מפני שסלסלתם את התורה וחבקתם אותה על זרועכם ועל ידכם... (שם פרק יז)

נוכח פני ה' (איכה ב'), רבונו של עולם, ראה נא בענינו וריבה ריבנו יעלה עלבוננו לפניך מה שנעשה לנו בכל שעה ושעה, וזכור כמה בעלי בתים יש בישראל שאין להם פרנסה ועוסקים בתורה תמיד, וזכור כמה עניים יש בהם בישראל שהעכו"ם מושכין את בשרם מעליהם ועוסקין בתורה בכל יום תמיד, וזכור כמה סומים יש בהם בישראל שאין להם מזונות ונותנים ולומדים את בניהם תורה. זכור כמה נערים וקטנים יש בהם בישראל שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם ועוסקים בתורה בכל יום תמיד, זכור כמה זקנים וזקנות שיש בהן בישראל שמשכימין ומעריבין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומחמדים ומתאוין ומצפין לישועתך בכל יום תמיד... (שם פרק יט, וראה שם עוד)

...מכאן אמרו שישראל הם גדולים בתורה יותר ממלאכי השרת, ואין צריך לומר שישראל הם גדולים יותר מכל באי עולם ומכל מעשה ידיו שברא בעולמו, לכן שנו במשנה הוי עז כנמר וקל כנשר וכו' לעשות רצון אביך שבשמים. מאי מי מנה עפר יעקב, אלא כמה עפר יש בהן בישראל שהן עוסקין בהן בדברי תורה, שהן מגינים על ישראל ודומין לכלי זיין, שנאמר ברח דודי וגו', כמה בעלי בתים יש בהן בישראל שעוסקין בתורה, וכן היה מיום שבחר הקב"ה באברהם אבינו ע"ה ועד עכשיו, כמה נערים וקטנים יש בהן בישראל שהן בחותמיהן עד שהן נכנסין לחופתן, כמה נערות בתולות יש בישראל שהן בחותמיהן עד שעה שנכנסו לחופתן... (שם פרק כא)

ואומר (ישעיה מ"ח) הנה צרפתיך ולא בכסף בחנתיך בכור עוני, מלמד שחזר הקב"ה על כל מדות שבעולם ולא מצא מדה טובה לישראל אלא העניות, שמתוך עניותיהן של ישראל הם יראים את ה', שאם אין להם לחם לאכול ובגד ללבוש ושמן לסוך הם מבקשים רחמים מן הממציא כל המציאות, כי על ידי עניות הם יראים את ה', ואין צדקות בא אלא מתוך עניות, ואין אדם הוא ירא שמים אלא מתוך עניות... (אליהו זוטא פרק ה)

ובכל יום ויום מדת הדין מתגברת ועומדת לפני הקב"ה ואומרת לפניו, רבונו של עולם, כתבת בתורתך לא תשבעו בשמי לשקר וגו', וישראל משכימין לשוקין ונשבעין לשקר וחומדים את נכסי חבריהם ואת נשי חבריהן, ומספרין לשון הרע על חברי ריעיהם, שמא יש לפניך משוא פנים, אבל הקב"ה מדבר טוב על ישראל, ואומר אל מדת הדין, ישראל משכימין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומביאין את התינוקות לבית רבן, ומוהלים את בניהם את בשר ערלתן, ולא עוד אלא שבראתי להם את התשובה שהיא שקולה כנגד כל הקרבנות... (שם פרק כב)

מדרשים:

...בא וראה היאך אני מחבב אתכם, שאפילו חוטאין ונתונין בירידה, עמהם אני, שנאמר (הושע י"ב) ויהודה עוד רד עם א-ל, וכך אמרתי ליעקב (בראשית מ"ו) אנכי ארד עמך מצרימה וגו'... בכל מקום את מוצא שני השבטים הללו שונאין זה לזה, ואנטידי"קין (מנגדים) זה לזה, יהודה ויוסף, כך את מוצא (שופטים א') וישאלו באלקים ויאמרו בני ישראל מי יעלה לנו בתחלה, ויאמר ה' יהודה יעלה, ומה כתיב (שם) ויעלו בית יוסף גם הם בית אל וגו'... תאמר שאף משוח מלחמה העומד מיוסף ומשיח העומד מיהודה אף הן אנטדי"קין זה לזה, חס ושלום אין ביניהן קנאה, שנאמר (ישעיה י"א) וסרה קנאת אפרים וגו', אבל בעולם הזה מפני שאין מתחברים זה עם זה מקנאין זה בזה, וכל זמן שהן כך נתונין בירידה, אבל לעתיד לבא כשיתחברו זה עם זה מתעלין, שנאמר (הושע ב') ונקבצו בני יהודה וגו', אותה שעה (שם) ועלו מן הארץ, אמר הקב"ה עכשיו שנתחברתם עליתם, אף אני עמכם מתעלה... וכשישראל עולין האומות יורדין, בימי רחבעם כשחטאו ירדו, והאומות עלו, שנאמר (מ"א נ"ד) ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים... אבל לעתיד לבא מ"ה יורדין, שנאמר (יחזקאל ל"ב) בן אדם נהה על המון מצרים והורידהו, וכן (שם כ"ו) והורדתיך אל יורדי בור, וישראל מתעלין, שנאמר (הושע ב') ועלו מן הארץ, ואף הקב"ה עמהם, שנאמר (תילים צ"ו) מאד נעלית על כל אלהים... (אגדת בראשית פרק סג, וראה שם עוד)

ילקוט שמעוני:

הקב"ה נמלך במלאכים, אמר להן עולם אני מבקש לבראות, אמרו לו למה, אמר להן בשביל עם אחד שנקרא ישראל. אמרו לו ומה טיבן, אמר להם כשם שהבדלתי בין אור לחשך, כך במצרים ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, כשם שהבדלתי מים העליונים מהתחתונים, אף אני עתיד לעשות כן, שנאמר והמים להם חומה... בראתי אדם ויפח באפיו, אף להם עץ חיים היא למחזיקים בה. אמרו לו, רבונו של עולם, מה עשה לך העם הזה שאתה כל כך מחבבו, אמר להם ביום ראשון בראתי שמים ומתחתים, שנאמר הנוטה כדוק ששמים וגו', אף הם אני משרה שכינתי ביניהן, שנאמר ועשו לי מקדש. בשני הבדלתי בין מים למים, אף הם והבדילה הפרוכת לכם... (בראשית פרק ב, יז)

ונתתי לך ולזרעך אחריך, רבי יודן אמר חמש, אם מקבלין בניך אלקותי אני אהיה להון לאלקים, לפטרון, אם נכנסין בניך לארץ הן מקבלין אלקותי, ואם לאו אין מקבלין אלקותי, אם מקיימין בניך את המילה אהיה להם לא-לוה ולפטרון, ואם לאו לא אהיה לפטרון, שאם מקבלין בניך את המילה הם מקבלין אלקותי, ואם לאו אין מקבלין אלקותי... (שם פרק יז, פב)

והיה זרעך כעפר הארץ, מה עפר אינו מתברך אלא במים, כך בניך אינן מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה למים, מה עפר מכלה כלי מתכות והוא מתקיים לעולם, כך בניך מכלים כל אומות העולם והן קיימין לעולם, מה עפר עשוי דיש לעולם, כך בניך נעשים דיש למלכיות... (שם פרק כח, קכ)

ארבעה נקראו קנין, ישראל שנאמר עם זו קנית, ארץ ישראל שנקראת קנין, שנאמר הר זה קנתה ימינו... (שם פרק טו, רנב)

ד' נקראו נחלה, ישראל נקראו נחלה, שנאמר והם עמך ונחלתך, ארץ ישראל נקראת נחלה, שנאמר בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה, בית המקדש... התורה... (שם רנג)

...ישראל משולין כשה, מה דרכו של שה לוקה אחד מחבריו כולם מרגישין, כך הם ישראל, אחד מהן חוטא נהרג וכולן מצערין, אבל עכו"ם אינו כן, אלא אם נהרג אחד מהן כולן שמחים במפלתו. וגוי קדוש... מקודשים פרושים מעובדי אלילים ושקוציהם... (שם פרק יט, רעו)

דבר אחר שמעה עמי, לשעבר עד שלא קבלתם התורה שמכם ישראל כשמותם של אומות העולם, משקבלתם את התורה עמי, אלקי, אלקים אלקיך אני... (שם פרק כ רפו) ...אתה מרבה להם ימים טובים אוכלין ופוחזין ונכנסין לבתי תרטיאות ולבתי קרקסיאות ומכעיסים אותך בדבריהם ובמעשיהם, הוי יספת לגוי, שמא קראת ה' ונכבדת? אבל ישראל, יספת לגוי ונכבדת, אתה נותן לו בן הוא מוהלו לשמונה ימים, אם הוא בכור פודהו לשלשים יום, הגדיל מוליכו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומברכך בכל יום ברכו את ה' המבורך, אתה נותן לו בית הוא קובע בו מזוזה... אתה נותן להם ימים טובים הם אוכלים ושותים ושמחים, ונכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומרבין בתפלה ומרבין בקרבנות ומרבין במוספין... ראה כמה ישראל מחבבין את המצוות, כמה הם מוציאים הוצאות כדי לשמרם. אמר הקב"ה אתם משמרין את המצוות אני מוסיף, לכם שמחה, שנאמר ויספו ענוים בה' שמחה... (ויקרא פרק יב, תקמז)

...אמרה תורה רבונו של עולם, כתוב בשמאלה עושר וכבוד, ובני עניים, והקב"ה משיבה, ואומר לה להנחיל אוהבי יש, למה הם עניים בעולם הזה, כדי שלא יעסקו בדברים בטלים וישכחו את התורה... (במדבר פרק כא, תשסד)

...הן עם לבדד ישכון, כשהוא משמחן אין אומה שמחה עמהן, אלא הכל לוקין, שנאמר ה' בדד ינחנו, וכשאומות שמחין בעולם הן אוכלין עם כל מלכות ומלכות ואין עולה להן מן החשבון, שנאמר ובגוים לא יתחשב. דבר אחר כי מראש צורים אראנו, אני רואה אותם שקדמו לבראשית ברייתו של עולם, משל למלך שהיה מבקש לבנות, היה חופר ויורד ומבקש ליתן תמליון, והיה מוצא בצים של מים... היה מוצא למטה פטרא, אמר כאן אני בונה. כך הקב"ה היה מבקש לבראות את העולם, והיה יושב ומתבונן בדור אנוש ובדור המבול, אמר היאך אני בורא את העולם, ורשעים אלו עומדין ומכעיסין אותי, כיון שצפה הקב"ה באברהם שעתיד לעמוד, אמר, הרי מצאתי פטרא לבנות עליה ולייסד העולם, לכך קרא לאברהם צור, שנאמר הביטו אל צור חוצבתם, ולישראל צורים... (שם פרק כג, תשסו)

דבר אחר, אמר לו מי יכול למנות שכרן של בחורי ישראל, כענין שנאמר, שדיך כשני עפרים. אדם עסוק בדבר עם חברו, ומתוך משא ומתן שלו גורם לו והוא מגדף, מיד בא לו אצל הזקן, והוא מפשיטו על הספסל ומכה אותו, ומשהוא לוקה הולך ונותן פיו בעפר ומנשק רגליו של זקן, ושכרו של זה אתה יכול למנות. וכן לובש בגדים של שבת ושל מועד ונכנס ומתאבק בעפר לשמע לזקן ולשמע דברי תורה, הוא שיעקב אמר ליששכר מי גרם לך להיות בן תורה, שאתה רובץ בעפר ובאשפתות... אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה אתם מקיימין את המצוות בעפר, אף אני התנערי מעפר קומי שבי ירושלים... (שם תשסז)

עם נבל ולא חכם, נבל לשעבר ולא חכם לעתיד לבא, כיוצא בו אתה אומר ישראל לא ידע עמי לא התבונן, מי גרם לישראל שיהיו מנוולין ומטופשין, שלא היו מתבוננין בדברי תורה... אמר להם משה לישראל, חביבים אתם לי קנין אתם לי, ואי אתם ירושה לי, משל לאחד שהורישו אביו עשר שדות ועמד וקנה שדה אחת משלו, אותה היה אוהב מכל שדות שהורישו אביו, וכן מי שהורישו אביו עשר פלטיריאות ועמד וקנה פלטורא אחת משלו, אותה היה אוהב מכל פלטורות שהנחילו אביו, כך אמר משה לישראל, חביבים אתם לי קנין אתם לי, ואי אתם ירושה לי... (שם פרק לב, תתקמב)

דבר אחר בהנחל עליון גוים וגו', כשהנחיל הקב"ה העולם לאומות העולם פירש תחומן לכל אומה ואומה כדי שלא יהו מעורבין, שלח בני גומר לגומר... כדי שלא יכנסו לארץ ישראל, שנאמר יצב גבולות עמים. דבר אחר בהנחל עליון גוים, כשנתן המקום תורה לישראל עמד וצפה ונסתכל ולא היתה אומה בכל האומות שהיתה ראויה לקבל תורה אלא ישראל, שנאמר יצב גבולות עמים. דבר אחר כשהנחיל המקום העולם לעובדי אלילים חלקן לגיהנם, שנאמר יצב גבולות עמים... (שם)

כי גוי אובד עצות המה, רבי יהודה דורשו כלפי ישראל, אבדו ישראל עצה טובה שניתנה להם, ואין עצה אלא תורה... (שם תתקמו)

כי שמענו, אמר רבי שמעון בן אלעזר כשישראל עושין רצונו של מקום שמו מתגדל בעולם, שנאמר כי שמענו את אשר הוביש וגו', כי ה' אלקיכם הוא האלקים וגו'. וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום שמו מתחלל בעולם, שנאמר ויבואו אל הגוים אשר באו שמה ויחללו את שם קדשי וגו'... (יהושע ב י)

כי לא באו לעזרת ה', אתה מוצא כל מי שהוא עוזר לישראל כאילו עוזר למי שאמר והיה העולם, שנאמר כי לא באו לעזרת ה', לעזרתנו לא נאמר, אלא לעזרת ה', וכן הוא אומר כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו, וכל מי שהוא קם על ישראל כאילו קם על מי שאמר והיה העולם... (שופטים פרק ה, נב)

אמר רבי אחא מצינו שכל המלמד סניגוריא על ישראל הקב"ה מרוממו בעולם, דכתיב ולכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם. (שמואל ב פרק יח, קנא)

רבי אבא בר כהנא אמר צהלי קולך בת גלים, אמר להם ישעיה לישראל עד שאתם עסוקים בשירין וזמרים לאלילים צהלי קולך בדברי תורה, בת גלים, מה הגלים הללו מסויימים בים, כך אבותיכם מסויימים בעולם, דבר אחר בת גלים, ברתהון דגלוואי, בתו של אברהם שנאמר לו לך לך מארצך, בתו של יצחק שנאמר בו וילך יצחק אל אבימלך, בתו של יעקב שנאמר וילך פדנה ארם... (ישעיה פרק י, תטו)

איש בער לא ידע, כל אדם מישראל שהוא בער ולא למד בינה חכמי ישראל ילמדוהו דברי תורה, שנאמר בינו בוערים בעם, אבל כותי בקי הוא כסיל, למה שאינו יודע דברי תורה, שנאמר וכסיל לא יבין את זאת. (תהלים צב, תתמג)

ולענוים יתן חן אלו ישראל, שהם עניים ביניהם ומהלכים בענוה בתוכם, וסובלין עולם עליהם כדי לקדש שמו של הקב"ה, שעתיד הקב"ה לחון עליהם לעשות דין בהם... כבוד חכמים ינחלו אלו ישראל שהם נקראו חכמים בעת שהן עושין את התורה ואת המצוות, שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם וגו', ולפי שישראל משמרים את התורה ביניהם עתיד הקב"ה להנחילם כסא כבוד... (משלי פרק ג, תתקלה)

ילקוט המכירי:

אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי סימן נתן הקב"ה לאברהם שכל מה שאירע לו אירע לבניו. כיצד, בחר באברהם מכל בית אביו, שנאמר אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם (נחמיה ט'), ובחר בבניו משבעים אומות, שנאמר ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה (דברים י"ד). נאמר לו לך לך מארצך (בראשית י"ב), ולבניו אעלה אתכם מעני מצרים (שמות ג'), לאברהם אמר ואברכה מברכיך (בראשית י"ב), ולבניו אמר יברכך ה' (במדבר ו'), לאברהם ואעשך לגוי גדול (בראשית י"ב), ולבניו כי מי גוי גדול (דברים ד'). באברהם כתיב בו אחד היה אברהם (יחזקאל ל"ג), ולישראל גוי אחד בארץ (דברי הימים א' י"ז). לאברהם היה רעב בארץ, לבניו כיון ששבו ממצרים והרעב כבד בארץ (בראשית מ"ג). אברהם על ידי רעב ירד למצרים, ובניו וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר (שם). אברהם כשירד למצרים נזדווגו לו המצרים, שנאמר ויראו המצרים את האשה וגו' (שם י"ב), ולבניו הבה נתחכמה לו (שמות א'). אברהם נזדווגו לו ארבעה מלכים, אף ישראל עתידין כל האומות להתרגש עליהם, שנאמר למה רגשו גוים. מה אברהם יצא ונלחם כנגד שונאיו, שהיה זורק עפר ונעשו חצים, שנאמר יתן כעפר חרבו (ישעיה מ"א), וכתיב מי העיר ממזרח, אף כך עתיד הקב"ה לעשות לבניו, שנאמר (זכריה י"ד) ויצא ה' ונלחם בגוים ההם וגו'. (תהלים מזמור ב)

מדרש הגדול:

רבי אליעזר אומר תן חלק לשבעה זו שבת, שנאמר וביום השביעי שבת, וגם לשמונה אלו שמונה ימי מילה, דכתיב וביום השמיני ימול, שאין עומד לישראל בכל דור ודור אלא שבת ומילה... (ויקרא יב א)

...נמשלו בה ישראל, פרה אלו ישראל, דכתיב בהו כי כפרה סוררה סרר ישראל, אדומה אלו ישראל, דכתיב בהו אדמו עצם מפנינים, תמימה אלו ישראל, דכתיב בהו יונתי תמתי... (במדבר יט א)

ילקוט ראובני:

דע כי מזמן שידע יעקב השער ונטל המפתח אין לשום בריה בעולם לכנוס להשי"ת אלא יעקב ובניו, כלומר עד שיתגיירו ויהיו מהולים ויכנסו תחת כנפי השכינה, ובאיזה שער יכנסו בשערי צדק, ועל זה נקראים גרי אמת וגרי צדק. (בראשית ויצא)

המצריים נקראו בהמות, ונקראים בשם אדם בשם המין, כענין הבהמות החיות והעופות שכלם נקראו בהמות טהורות וטמאות, וכן החיות והעופות שכלם נקראו בהמות טהורות וטמאות, וכן העופות, כן הדבר באדם כלם נקראים אדם בשם המין, אלא שזה אדם טהור וזה אדם טמא, ואם כן ישראל הם ישראלים מובדלים מן העכו"ם, שנאמר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, ואם כן הם צריכים להבדיל, שנאמר והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה וגו'. (ויקרא קדושים)

...מלמד שעמד נגרסנאיל שרו של גיהנם לפני הקב"ה ואמר לו, רבונו של עולם, כל מצריים נתת לי שתאכלם אשו של גיהנם, ואומה זו מפני מה אינך נותן לי שתאכלם אשו של גיהנם כדרך כל עכו"ם, השיב לו הקב"ה ואמר לו, הרי כל המצריים הן בפתקין שלך לעשות להם כרוע מעלליהם ולדונן בתוך גיהנם, ואומה זו ישראל אינן בפתקין שלך, ואין לך עסק בהן. אמר לפניו למה, אמר לו מפני שהם עוסקים בתורה ובמצוות ומקיימים אותם, ואהבתם בלבי עד עולם, שנאמר ואהבת עולם אהבתיך, ואינם עוברים בתוך גיהנם, לפי שאני עמהם וב"מ, אמר לו אל תקרי אלבם, אלא א"ל ב"ם, שנאמר כי תעבור במים אתך אני, ולא עוד אלא שכינה שרויה בתוכם, שנאמר והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים, לכך נאמר א-ל בם. (שם בחקותי, מאותיות דרבי עקיבא בסופו)

למה נקראו בני בכורי, לפי שכתוב בתורה כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים, כך ישראל יורשים שני עולמות. (דברים תצא)

באחסנתא עילאה עלמא לעממיה די נפקו מן בני נח באפרשתא מכתבין לישנהון לבני נשא בדרא דאפלוגתא, בהי זימנא רמא פירצתא עם שבעים מלאכים רברבין עמין דאתגלי עמכון למחמוי קרתא, ובהי זימנא אקים תחומא עממין בסכום מנין שבעין נפשא דישראל דנחתו למצרים וכיון דנפל עמא קדישא בפרשתא דמרי עלמא, פתח פומא ואמר אתון חולק טב דשום מימריה דה' עמיה, פתח גבריאל פומא בתושבחתא ואמר דבית יעקב אחסנתיה. (שם האזינו)

תמצא כל שבעה שרים מקיפים גדולה וגבורה, וכמו שגדולה וגבורה אינם עולים למעלה, כך ע' שרים של אומות העולם וכו', ומשה רבינו ע"ה מבשר להם לישראל ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך, כלומר אף על פי שהעכו"ם יעלו למעלה, גבול וקץ לעלייתם שאינם יכולים לעלות יותר מן המקומות שהם דבקים בהם, שהם גדולה וגבורה, אבל ישראל עולים עד אין סוף, וזהו על במותימו תדרוך וכו', ואם חס ושלום חטאו ישראל אין להם עליה ונמסרין ביד ע' אומות וביד אומות העולם בגלות, וזה סוד לכן גלה עמי מבלי דעת, כלומר כשנתפרדו מן הדעת שעולה עד אין סוף, לבתר נפלו ביד שרי האומות... (שם הברכה)

אמונות ודעות:

והאחד עשר (התמיה), שהוא רואה האומה הזאת המחזיקה בתורה הזו שפלה ומזולזלת, אנו אומרים אלו נתן לתופשי התורה השלטון התמידי היו אומרים עליהם הכופרים שהם עובדים את ה' כדי לשמור על טובתם, וכפי שידעת אומרים על איוב... לפיכך רומם החכם את אלה ולא האמינו בו, ובכך נתקיימה הטענה נגדם, והשפיל את אלו (ישראל) ולא כפרו בו, ולפיכך אשרונו מני ארחך. (מאמר ג פרק י)

ואם ישאל אדם ויאמר אותם שיחיו מי ומי הם? נענהו שהם האומה כולה הצדיקים מהם ומי שמת בתשובה, ונלמד זה ממה שנאמר והעליתי אתכם מקברותיכם עמי, כל מי שנקרא עמי הרי הוא בכלל בהבטחה זו. ומצאתי שהצדיקים נקראים עמי... ואומר עוד דבר כללי, האם אין אנו מקהלות המיחדים מודים שהבורא יתרומם ברוממותו מחיה כל המתים בעולם הבא לגמול, ואיזה דבר מוזר יש באמרינו שתהא לאומה זו עדיפות בזמן, נוסף שיחיה בו מתינו לפני העולם הבא, כדי שישלב את אחיהם אלה בחיי העולם הבא... והרי אומתנו כבר יסר אותה בדברים גדולים, כאמרו כי בחנתנו אלקים צרפתנו, כל שכן שיוסיף לה תקופת זמן זו לפני העולם הבא, ויהיה לה בכך עדיפות על כל אותם שיוטב אליהם, כמו שהיתה תוחלתה ויסוריה יותר מהם... (מאמר ז פרק ז)

הודיענו ה' יתהדר על ידי נביאיו שהוא ימלטנו קהל בני ישראל מן המצב הזה שאנו נתונים בו ויקבץ פזורינו ממזרח הארץ וממערבה, ויביאנו אל גבול קדשו וישכיננו בו, ונהיה סגולתו ונחלתו, כאמרו כה אמר ה' צב-אות הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש, והבאתי אותם ושכנו בתוך ירושלים וגו'. והרחיבו נביאיו בענין זה עד שכתבו בו ספרים רבים... וכבר ייסר האומה הזו יסורים גדולים וממושכים, ואין ספק כי מקצתם אנו נענשים בהם, ומקצתם אנו מתנסים בהם, ולכל אחד מהם נתן גבול ותכלית, ולא יתכן שיהו בלי תכלית, וכאשר תסתיים חיובי הוא שיפסיק מלהעניש את אלה ויגמול את אלה... וכל הרואה אותנו במצב זה מתפלא עלינו או חושב אותנו לסכלים מפני שלא נסה מה שנסינו ולא האמין כמו שהאמננו, והרי הוא דומה למי שלא ראה חטה נזרעת, וכאשר רואה את המשליכה בתלמי האדמה כדי שתצמח יחשבהו לסכל, ולבסוף יתברר לו שהוא הסכל, בעת הגורן, כאשר יקבל על כל מדה עשרים או שלשים מדות... (מאמר ח פרק א, וראה עוד: לעתיד לבא)

חובת הלבבות:

והגדולה בטובות שהיטיב בהם הבורא לאדם והראיה החזקה עליו, התורה הנתונה למשה נביאו ע"ה, והראות האותות על ידו ושנות המנהגים והטבעים והראות המופתים הנוראים כדי להאמין בבורא יתברך ובנביא... ואם יבקש אדם בזמן הזה לראות מה שהוא דומה לענינים ההם יביט בעין האמת עמדנו בין האומות מעת הגלות וסדור ענינינו ביניהם, עם מה שאנו בלתי מסכימים עמהם בסתר ובגלוי, והם יודעים בזה. ויראה כי ענינינו אפשר שיהיה קרוב מעניניהם במזונות ובטרפים, ואפשר שיהיה טוב מעניניהם בעתי המלחמות והתגרות, ותראה הבינונים והכפריים שבהם טורחים יותר מן הבינוניים שבנו והדלים אשר בקרבנו, כמו שהבטיחנו יוצרינו יתברך, (ויקרא כ"ו) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו'... (שער ב פרק ה)

...והענין השני טובות הבורא על עם מן העמים ואומה מן האומות, כמו שהיטיב לבני ישראל בהוציאם אותם ממצרים והביאם אל ארץ כנען וחייבם בזה עבודה יתרה על העבודה הראשונה, והיא התורות השמעיות אחר שהזהיר והעיר על התורות השכליות, ומי שקבלה לכבוד האלקים יחדו הא-ל בטובה וחייבו עליה עבודה זולתי עבודת אומתו ושאר שבטו, כמו שמצאנו שבט לוי... (שער ג פרק ו)

תרגום יונתן:

ארום דילי הינון בני ישראל משתעבדין לאורייתי עבדי הינון דאפיקית יתהון פריקין מארעא דמצרים, אנא הוא ה' אלקיכון. (ויקרא כה נה)

באחסנות עלאה לעממיא די נפקו מבנוי דנח, באפרשותיה מכתבין ולשנין לבני נשא בדרא דפלגותא, ביה היא זמנא רמא פיצתא עם שובעין מלאכיא רברבי עממין דאתגלי עמהון למחמי קרתי, ובי היא זימנא אקים תחומי אומיא בסכום מנין שובעין נפשתא דישראל דנחתו למצרים. (דברים לב ח)

וגלי קדם ה' והוה רגז מן קדמוי מן דארגיזו דקמוי בניא חביביא דאיתקרון על שמיה בנין ובנן. (שם שם יט)

כד הוו ישראל לעיין באורייתא ונטורון פקודיא הוה חד מנהון רדיף אלף ותרין מנהון רביבבתא מערקין, על דחטון וארגזון קדמוי תקיף שבק יתכון ביד בעלי דבביהון. (שם שם לא)

אשירה - אמר נביא אשכחיה לישראל דמתיל לכרמא, בקרן - יהבית להון אחסנא בטור רם ובארעא שמינא... (ישעיה ה א)

קודש - כתרומה שהאוכל ממנה חייב מיתה, ראשית - וכתחילת קציר העומר שעד שלא הקריבו ממנו על המזבח האוכלו חייב, כן כל בוזזי בית ישראל... (ירמיה ב ג)

רש"י:

ואת הצפור לא בתר - לפי שהאומות עובדי אלילים נמשלו לפרים ואלים ושעירים... וישראל נמשלו לבני יונה, שנאמר (שיר ב') יונתי בחגוי הסלע... רמז לישראל שיהיו קיימים לעולם. (בראשית טו י)

בני בכורי - לשון גדולה, כמו (תהלים פ"ט) אף אני בכור אתנהו... (שמות ד כב)

ואנשי קדש תהיון לי - אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבלות וטרפות הרי אתם שלי, ואם לאו אינכם שלי. (שם כב ל)

כי אני ה' המעלה אתכם - על מנת שתקבלו מצותי העליתי אתכם, תנא דבי רבי ישמעאל, אלמלא לא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל שאין מטמאין בשרצים כשאר אומות דיים. (שם יא מה)

למען טמא את מקדשי - את כנסת ישראל שהיא מקודשת לי. (ויקרא כ ג)

ואתנה - חמשה פעמים נאמרו בני ישראל במקרא זה, להודיע חבתן, שנכפל אזכרותיהן במקרא אחד כמנין חמשה חומשי תורה. (במדבר ח יז)

משנאיך - אלו שונאי ישראל, שכל השונא את ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם... (שם י לה)

משפחת החנוכי - לפי שהיו האומות מבזין אותם, מה אלו מתייחסין על שבטיהם, סבורין הם שלא שלטו המצריים באמותיהם, אם בגופם היו מושלים קל וחומר בנשותיהם, לפיכך הטיל הקב"ה שמו עליהם, ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה. וזהו שמפורש על ידי דוד (תהלים קכ"ב) שבטי י-ה עדות לישראל, השם הזה מעיד עליהם לשבטיהם... (שם כו ה)

לתת נקמת ה' - שהעומד נגד ישראל, כאילו עומד נגד הקב"ה. (שם לא ג)

וימסרו - להודיעך שבחן של רועי ישראל כמה הם חביבים על ישראל, עד שלא שמעו במיתתו מה הוא אומר, עוד מעט וסקלוני (שמות ט"ז), ומששמעו שמיתת משה תלויה בנקמת מדין לא רצו ללכת... (שם שם ה)

אפס כי לא יהיה בך אביון, ולהלן הוא אומר כי לא יחדל אביון, אלא בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים ולא בכם, וכשאין אתם עושים רצונו של מקום אביונים בכם. (דברים טו ד)

על אויביכם - אין זו כמלחמת יהודה עם ישראל, שנאמר להלן (דברי הימים ב' כ"ה) ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל, וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום... (שם כ ד)

למען הקים אותך - כל כך הוא נכנס לטרוח למען קיים אותך לפניו לעם והוא יהיה לך לאלקים - לפי שדבר לך ונשבע לאבותיך שלא להחליף את זרעם באומה אחרת, לכך הוא אוסר אתכם בשבועות הללו שלא תקניטוהו, אחר שהוא אינו יכול להבדל מכם... היום - כיום הזה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר, כך האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם, והקללות והיסורין מקיימין אתכם ומציבים אתכם לפניו... (שם כט יב)

אשריכם - ישראל שהצליחה זריעת צדקתכם כזורעים על מים, משלחי - שיקבלו שכר על פעולתם הטובה. (ישעיה לב כ)

אם ימדו שמים - כמה גבהם, כן לא ימאסו בני ישראל בכל שחטאו. (ירמיה לא לו)

להם לשם - יאמרו האומות אין כאומה הזאת רחמנים שקוברים אויביהם שרצו להרגם. (יחזקאל לט יג)

אל תשמח - כשאר עכו"ם שלא קבלו תורה ולא באו לחלקי, ואתה זנית מעלי ואבדת טובות הרבה. (הושע ט א)

הרמונים - מקיימי מצוות, למה נמשלו ישראל לאגוז? שמבחוץ קשה ובתוכו מלא מגורות אוכלים, כן ישראל צנועין במעשיהם ואינם מתפארין. דבר אחר אם נופל לטיט אין תוכו נמאס, כן ישראל גולין ואין מעשיהם נמאסים. (שיר ו יא)

 

אבן עזרא:

בני בכורי - שעבדוני אבותם בתחלה, ואני חומל עליהם. (שמות ד כב)

אנכי - ...והנה היה במערכת ישראל כוכב מזלם שיעבדו עוד במצרים, וה' חידש אותות בעולם השפל שלא היה בממשלת העולם האמצעי, והוציא ישראל מרשות המזלות לעם נחלה, ואלו האומות ראו כולם גם שאינם משכילים. וכן אמר משה בפרשת כי ישאלך שאנו חייבים יותר במצוות ה', כי עבדים היינו ועשה לנו הטובה הגדולה, ב' שהמצוות לטוב לנו ולא לצרכו, ג' וצדקה תהיה לנו לנחול עולם הבא... (שם כ ב)

ביני - ובמילה כתוב ברית גם אות, וככה בשבת, והגאון אמר כאשר ימצא נמול בפריעה ידעו המוצאים אותו שהוא מישראל, וככה כאשר לא יעשה מלאכה בשבת או לא ישא ויתן בשבת... (שמות לא יז)

כי אני ה' המעלה - כי לא העליתי אתכם מארץ מצרים כי אם להיות לכם לאלקים, ואם לא תהיו קדושים לא אהיה לכם לאלקים, על כן אם רצונכם שאהיה לכם לאלקים תהיו קדושים. (ויקרא יא מה)

...ולפי דעתי שהתאוה למות ותהיה אחריתו כאחרית ישראל שהם חלק השם ולא חלק כוכבים, כי הוא היה קוסם, ויש אומרים שמלת ותהי אחריתי כפולה בטעם, והוא היה מתאוה שימות מות ישרים כמו הישרים של ישראל, בעבור דעתו כי בחרב ימות... (במדבר כג י)

בנים - אחר שתדעו שאתם בנים לשם והוא אוהב אתכם יותר מהאב לכן אל תתגודדו על כל מה שיעשה, כי כל אשר יעשה לטוב הוא, ואם לא תבינוהו, כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם רק יסמכו עליו, כן תעשו גם אתם, כי עם קדוש אתה ואינך כשאר כל הגוים, על כן לא תעשה כמעשיהם. וטעם הסמך פרשת לא תאכל כל תועבה כי אתה עם קדוש בלב ובפה ותהיו מובדלים מן העמים, וכל רואיכם יכירו כי לא תקרחו על מת ולא תאכלו כל חי, ואם אתם עם קדוש אין ראוי שתאכל טמא ותטמא הנפש. (דברים יד ב)

בהנחל עליון גוים - אמרו המפרשים על דור הפלגה שנפצם בכל הארץ כי אז גזר השם להיות ארץ שבעה גוים לישראל, והיא שתספיק למספרם על כן למספר בני ישראל... והעד כי חלק ה' עמו, וזו היא המעלה הגדולה שלא עשה כן לכל גוי, על כן אמר הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם, שנפל ממעלתו באיוולתו... (שם לב ח)

רמב"ן:

נושאי כלי ה' - ישראל נושאי התורה. (ישעיה נב יא)

יען אשר עשית - גם מתחלה הבטיחו כי ירבה את זרעו... אבל עתה הוסיף לו יען אשר עשית המעשה הגדול הזה שנשבע בשמו הגדול ושיירש זרעו את שער אויביו, והנה הובטח שלא יגרום שום חטא שיכלה זרעו או שיפול ביד אויביו ולא יקום, והנה זו הבטחה שלימה בגאולה העתידה לנו. (בראשית כב טז)

ולקחתי אתכם לי לעם - בבואכם אל הר סיני ותקבלו התורה, כי שם נאמר והייתם לי סגולה. וידעתם כי אני ה' - ...כאשר אגאל אתכם בזרוע נטויה שיראו אותה כל העמים, תדעו כי אני ה' העושה אותות ומופתים מחודשים בעולם ואני אלקיכם ובעבורכם עשיתי, כי אתם חלק השם. (שמות ו ז)

...ועל דרך האמת שתשמרו את בריתי לדבקה בי כטעם כי אם שמוע תשמע לקולי ועשית כל אשר אדבר, והייתם לי סגולה מכל העמים שתהיו בידי סגולה כדבר נחמד לא ימסרנו המלך ביד אחר כמו וסגולת מלכים והמדינות, ואמר כי לי כל הארץ, כטעם אשר חלק ה' אותם לכל העמים ואתכם לקח ה', וכך אמר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי סגולה, או יהיה סגולה דבקות, כי לי הארץ הנקראת כל, כמו שפירשתי בפסוק וה' ברך את אברהם בכל, והמשכיל יבין, וכן ואתם תהיו לי, שתהיו אתם לי ביחוד לא כשאר העמים, וכך אמרו במכילתא, ואתם תהיו לי, כביכול איני מעמיד ואיני משליט עליכם אלא אני... (שם יט ה)

אבל סוד הדבר בכתוב שאמר בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים וגו' כי חלק ה' עמו וגו', והענין כי השם הנכבד ברא הכל ושם כח התחתונים בעליונים ונתן על כל עם ועם בארצותם לגויהם כוכב ומזל ידוע כאשר נדע באצטגנינות, וזהו שנאמר אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים כי חלק לכלם מזלות בשמים וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיותם שרים עליהם כענין שכתוב ושר מלכות פרס עומד לנגדי... והנה השם הנכבד הוא אלקי האלהים ואדוני האדונים לכל העולם אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו, וזהו שאמר והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ, וכתיב והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלקים, לא שתהיו אתם אל אלהים אחרים כלל. והנה קדש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברובי המצוות להיות לשמו, ולכך אמר ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא הארץ אתכם... אני ה' אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים, יאמר כי הבדיל אותנו מכל העמים אשר נתן עליהם שרים ואלהים אחרים בתתו לנו את הארץ שיהיה הוא יתברך לנו לאלהים ונהיה מיוחדים לשמו. והנה הארץ שהיא נחלת השם הנכבד תקיא כל מטמא אותה ולא תסבול עובדי עבודה זרה ומגלים עריות... (ויקרא יח כה)

למען טמא את מקדשי - לשון רש"י את כנסת ישראל שהיא מקודשת לי, וכבר רמזתי זה איך תטמא כנסת ישראל שהיא מקודשת לשמו הגדול באיש אחד אשר יחטא, וכבר אמרו זה במדרשים שאמרו כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו גזל להקב"ה וכנסת ישראל, שנאמר גוזל אביו ואמו וגו', אין אביו אלא הקב"ה ואין אמו אלא כנסת ישראל, חבר הוא לאיש משחית, חבר הוא לירבעם בן נבט שהחטיא את ישראל לאביהם שבשמים, כי החפץ ביצירה שיברכו עליה לשמו הגדול משם יהיה קיום העולם ואם לאו יתעלה בשמו הגדול ותסתלק השכינה מישראל... (שם כ ג, ועיין שם עוד)

וטעם בן הישראלית ואיש הישראלי, להורות כי הגוי הבא על בת ישראל הולד אינו ישראלי, ואף על פי שפסקנו בגמרא דגוי הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש, הרי אמרו מזהמין את הולד שהוא פגום לכהונה, וכל שכן שאיננו ישראלי בשמו לענין היחס בדגלים ובנחלת הארץ... ומה שאמר בתורת כהנים בתוך בני ישראל מלמד שנתגייר, אינו שיצטרך בגירות, אלא ככל ישראל שנכנסו לברית במילה ובטבילה והרצאת דמים בשעת מתן תורה, אבל נתכוונו לומר שהלך אחרי אמו ונדבק בישראל... והצרפתים אומרים כי טעם הגרות מפני שהיה קודם מתן תורה, והיה משפטו לילך אחר הזכר, ממה שאמרו באומות הלך אחר הזכר, וכאשר נולד זה לא מלו אותו כי מצרי היה בדינו, אבל כשגדל נתגייר לדעתו ונמול, ואין דעתי כך, כי מעת שבא אברהם בברית היו ישראלים ובגוים לא יתחשבו... (שם כד י, וראה שם עוד)

...אמר מראש צורים אראנו ומן הגבעות אני מביט בו ורואה אותו כי ישכון לבדו ואין עמו גוי אחר שיחשב הוא אליו, כמו שיתקבצו עמים רבים ואומות שונות להיות מחנה אחת, אבל אלו כולם תורה אחת ומשפט אחד להם, וגוי אחד הם וישכון בדד בשם יעקב וישראל, ועל כן הזכיר ארה לי יעקב וזועמה ישראל, כי הזכיר להם שמם הנכבד ושמות אבותם לאמר שהם עם לבדד ושמות נאות להם מאבותם... והכונה לומר, כי כאשר אני רואה אותו עתה שוכן לבדו, כן ישכון לעולמים בטח בדד עין יעקב, והוא יהיה לראש לעולם, ואין אומה שתתגבר עליו ולא שיטפל הוא אליה. (במדבר כג ט)

... ואמר מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו, ולומר שהן נוחלי גן עדן, כי אחרית האדם המות, כי כן יבקש שימות מות ישרים הם ישראל הנקראים ישורון שיבלו ימיהם בטוב ותהי אחריתי כמוהו, כישראל אשר חלקם בחיים ואינם בני גיהנם ואבדון, והנה כלל נבואתו בזה הטעם שאין השם חפץ בקללתינו וכי אנחנו עם לבדד, חלקו ועמו, לא נתערב בגוים ולא נחשב עמהם, ואחריתנו דרך טובה בדרך ישר. (שם שם י)

כי לא נחש - אינם צריכים לנחש וקוסם שיאמר ליעקב וישראל מה פעל אל ומה גזרותיו במרום אינם מנחשים וקוסמים, אלא נאמר להם על פי נביאים מה גזרת המקום, או אורים ותומים מגידים להם, לשון רש"י. והנכון בעיני כי בעבור היותו קוסם, ובלק שלח לו כי ידעתי את אשר תברך בקסמיך מבורך... על כן אמר לו אין נחש ביעקב להרע או להטיב להם, ולא קסם בישראל מזיק או מועיל, כי בכל עת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל בהם, כי מפי עליון תצא להם הרעות והטוב, לומר כי חלק ה' עמו אינם בממשלת שרים וכוכבי השמים וכסיליהם שיזיק להם אדם בקסם ונחש בגוים, וזה כאשר אמר משה אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים תחת כל השמים, ואתכם לקח ה' להיות לו לעם נחלה... (שם שם כג, וראה עוד ישראל-מזל)

...ואמר ואתכם לקח ה', כי אתם חלק השם לא תקימו עליכם שר או עוזר זולתו, כי הוא הוציא אתכם מכור הברזל שהייתם בתוך מצרים בכור אש ועצים, והוציא אתכם משם כנגד שריהם שעשה בהם שפטים, ולולי שהפילם לא הייתם יוצאים, כי היו הם במעלתם שלא תצאון. והנה עשה כל זה כדי שתהיו לו נחלה ותהיו לשמו הגדול סגולה מכל העמים. (דברים ד כ)

חשק ה' - שנקשר עמכם בקשר אמיץ שלא יפרד מכם לעולם, כלשון וחשוקיהם כסף, ויבחר בכם מכל העמים, שתהיו אתם סגולה ונחלה לו, כי הבחירה בכל מקום ברירה מן האחרים, ואמר הטעם כי מאהבת ה' אתכם - בחר בכם שראה אתכם ראויים להתאהב לפניו ונבחרים לאהבה יותר מכל העמים, ולא הזכיר בזה טעם מן הבחירה, כי הנבחר לאוהב הידוע לסבול את אוהבו בכל הבא עליו ממנו, וישראל ראוים לכך מכל עם כמו שאמרו שלשה עזים הם, ישראל באומות, כי יעמדו לו בנסיונות, או יהודאי או צלוב, וחשק בכם בעבור אבותיכם שהגיע ענינם עד שנשבע להם כדי שלא יגרום החטא ותבטל הבטחתם, ועל כן הוציא אתכם מארץ מצרים ביד חזקה. (שם ז ז)

וטעם את ה' האמרת היום - כיון שקבלתם עליכם כל התורה בפירושיה ובדקדוקיה ובקדושיה, הנה גדלתם השם ורוממתם אותו שיהיה הוא לבדו לכם לאלקים לא תתורו באל אחר כלל. וללכת בדרכיו - שתעשו הטוב והישר ותגמלו חסד איש לרעהו... (שם כו יז)

ולתתך עליון על כל הגוים - שיהללוך כל עמי הארץ בהיות ה' קרוב בכל קראך אליו, ולשם - שיצא לך שם בגוים בהדרו אשר שם עליך כי אתה נעלה על כלם, ולתפארת - כי תתפאר עליהם לעשות בהם כל אשר תחפוץ תגזר אומר ויקם לך, כענין פן תתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי. ולהיותך עם קדוש - לדבקה בו בסוף. ועל דרך האמת לתהלה, כי אלקי ישראל הוא תהלתך ושמו הגדול הוא אלקיך ובזה תפארתך, כענין שנאמר כי תפארת עוזמו אתה תפארת ישראל. (שם שם יט)

שאל אביך - והטעם כמו שאמר אשר חלק ה' אלקיך אותם וגו', כי לכל חלק במטה חלק למעלה וטעם למספר בני ישראל, כי צורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד, והוא סוד גדול, והעד כי חלק ה' עמו, וזאת מעלה גדולה שלא עשה כן לכל גוי, על כן אמר הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם, שנפל ממעלתו באולתו, וזה טעם אביך קנך, כי קנהו לכבודו וילמדהו כאשר יפרש במעשה האב עם הבן, לשון רבי אברהם ודברי פי חכם חן, ואם כן יהיה פירוש זכור ימות עולם שיתנו לב לזכור ששת ימי בראשית הטובה שעשה להם בעת היצירה כמו שיאמר בהנחל עליון גוים וגו' בינו שנות דור ודור, שיבינו לדעת מה שנעשה להם בדורות מעת ששרתה שכינה ביניהם כאשר יספר. (שם לב ז)

אשביתה מאנוש זכרם - גלותינו בין העכו"ם אנחנו יהודה ובנימין שאין לנו זכר בעמים ולא נחשב לעם ואומה כלל, והנה יאמר הכתוב כי היה במדת הדין להיותנו כן בגלות לעולם לולי כעס אויב, ויורה זה כי בגלותנו עתה תמה זכות אבות, ואין לנו הצלה מיד העמים רק בעבור שמו, כענין שאמר ביחזקאל וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם שם ונקדשתי בכם לעיני הגוים וידעתם כי אני ה' בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל... אבל השם ברא את האדם בתחתונים שיכיר את בוראו ויודה לשמו, ושם הרשות בידו להרע או להטיב, וכאשר חטאו ברצונם וכפרו בו כולם לא נשאר רק העם הזה לשמו, ופרסם בהם האותות והמופתים כי הוא אלקי אלקים ואדוני האדונים, ונודע בזה לכל העמים. והנה אם ישוב ויאבד זכרם ישכחו העמים את אותותיו ואת מעשיו ולא יסופר עוד בהם... ועל כן ראוי מדין הרצון שהיה בבריאת העולם שיהיה רצון מלפניו להקים לו לעם כל הימים, כי הם הקרובים אליו והיודעים אותו מכל העמים, וזה טעם כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם, שיזכור ה' ברחמים כי הם עמו מאז ויזכור כי הם עבדיו שעמדו לו בגלותם כעבדים לסבול הצרות והשעבוד, וכענין שנאמר ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו. וכבר רמזתי בבריאת האדם סוד נשגב ונעלם צריך ממנו שנהיה לו לעם והוא יהיה לנו לאלקים, כענין שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו'. (שם שם כו)

...והענין כי ישראל מודים ומתודים ועושים תשובה בעת צרתם לאמר ולמה מצאתנו כל זאת, אבל אויב הכנעני אובד עצות, אין לו עצה ולא תבונה רק הולך אחר עכו"ם שלו וכופר בשם הנכבד לעולם, כי כן ירש מאבותיו... אבל ישראל ששרשם טוב, אם יכרת ועוד יחליף ויעשה פרי טוב. (שם שם לב)

...ואל תשיב עלי מפסוק מיכאל שרכם, כי הוא שר משרת לבקש רחמים על ישראל, ואינו כמו שר מלכות פרס, וגם שהיה זה בחוצה לארץ, ואין רשות לפרש בענין יותר מזה, כי יש עוד סוד גדול בענין והארץ אזכר... (דרשה על קהלת)

לפי המדה הזאת ישראל רובן יש להם צער ויסורין בעולם הזה יותר משאר האומות. כיצד, אי אפשר לאומות בלא צדקה ובלא מעשים נאים, ואי אפשר לישראל בלא עבירות, אלא שהאומות עובדי עכומ"ז אובדין בעונש עבודת אלילים שלהם לגיהנם ואבדון, וישראל חלקם בחיים שדבקים ביוצר הכל יתברך, ולפיכך הדין מתוח כנגד כל ישראל ליפרע מהן מלכלוך עונות בעולם הזה, ומדת הטוב פרושה על האומות עובדי אלילים לשלם להם שכר בעולם הזה על מעשים נאים וצדקה שהם עושין, וזהו שנאמר רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם... (תורת האדם שער הגמול)

...וכל הצורות הקדושות ממונות על כל אומה ואומה, וישראל קדושים נטלו מגוף האילן ומלבו, מה לב שהוא הדר פרי הגוף, אף ישראל פרי הדר, ומה אילן תמר ענפיו סביביו ולולבו באמצע, אף ישראל נטלו גוף האילן זה שהוא לבן, וכנגד הכף חוט השדרה באדם שהוא עיקר הגוף. ומה לולב זה כתוב ללב אף לב מסור לו... (שיר השירים ח טו, ועיין שם עוד)

רד"ק:

ויבתר אותם - ורמז לו שהאומות שהרעו לישראל יהיו מחולקים וילחמו זו בזו עד שיכלו, וכן מחולקים באמונתם, כי זה גורם השנאה, ולא כן בישראל, אף שהיה מעט זמן מלחמה בין אפרים ויהודה, לא נחלקו באמונתם, ולימות המשיח יתאחדו. (בראשית טו י)

משם רועה - מכבוד יוסף רועה עתה כל ישראל, או לפי שישראל עיקר בנין העולם... (שם מט כד)

ושמתי מקום לעמי - שיהיה מקומם נכון וטוב, השמים יתנו טלם והארץ יבולה... (שמואל ב ז י)

בנים גדלתי - בתורה, ורוממתי - בשכינה. (ישעיה א ב)

גם זאת - ענין המשל, ישראל כהאדמה, וה' תקנה לקבל זרע מצוותיו, ובסיני כל אחד קבל כפי כחו כהאדמה, יש ראויה לשעורים, ויש לזרעים הדקים ככמון, ושלח להם נביאים כגשם לאדמה לעוררם ולהשכילם, ובכל זאת חטאו. (ישעיה כח כט)

וגם מהם אקח - מהמשוקעים בעמים, ואף שעברו על מקצת מהדת... (שם סו כא)

מנעי - הנביאים אומרים שלא ירוצו אחרי האומות, ותאמרי נואש - לבי מללכת אחרי ה'. (ירמיה ב כה)

שפוך - כי ישראל אף על פי שחטאו לא יצאו מתחת רשותך, ומחזיקין ברוב המצוות וקוראין בשמך, ואף על פי שאין לבם נכון עוד ישובו, ועוד היום יש בהם חסידים. (שם י כה)

זית - שעליו תמיד לחים, וכן קרא ה' כנסת ישראל כשעושה רצונו וההצלחה עמה תמיד, לקול המולה - ועתה גרמו עוניך להביא גוים רבים ולהצית אש עליה, ורעו - והגוים ישברו דליות הזית... (שם יא טז)

בחר - לקבלם לעם נחלה, ונפרדו מהאמונות הרעות, ונצטוו לקבל בדעתם ולהבין בשכלם שמאתו יבא הכל לפי מעשיהם, ולא יבא במקרה. (תהלים לג יב)

כוזרי:

אמר הכוזרי, אני רואה שצריך אני לשאול ליהודים, מפני שהם שארית בני ישראל, מפני שאני רואה שהם הטענה כי יש לבורא תורה בארץ... אמר לו החבר: אנחנו מאמינים באלקי אברהם יצחק ויעקב המוציא את בני ישראל ממצרים באותות ובמופתים והמכלכלם במדבר... ושלח משה בתורתו ואחריו כמה אלפי נביאים מזהירים על תורתו מיעדים בגמול הטוב לשומרה ועונש הקשה לממרה אותה. ואנחנו מאמינים בכל מה שכתוב בתורה... (מאמר א י ויא)

אמר החבר: אבל הענין מבהיל יותר, כי היו בני ישראל משועבדים במצרים שש מאות אלף רגלי מתיחסים אל שנים עשר שבטים, לא נמלט מהם איש ולא ברח אל ארץ אחרת, ולא נכנס ביניהם נכרי, מיחלים למועד אשר יעד בו אל אבותם שינחילם את ארץ כנען... (שם פג)

...מפני שהיה רחוק הדבור בעיניהם מזולת אדם (מאלקים), בעבור שהדבור גשמי, ורצה ה' להסיר הספק הזה מלבותם, וצוה אותם להתקדש הקדושה הצפונה והגלויה... והתקדש היום ונזדמן למדרגת הנבואה, אף לשמע דברי אלקים פנים אל פנים... ושמע העם דבור צח בעשרת הדברים, הם אמות התורות ושרשיהן... והאמינו העם מן היום ההוא, כי משה מדובר בו בדבור התחלתו מאת הבורא... (שם פז)

אמר הכוזרי: והלא היה יותר טוב שיישר הכל, והיה זה יותר נכון וראוי בחכמה?

אמר החבר: והלא היה יותר טוב שיהיו כל החיים כולם מדברים? אם כן שכחת מה שקדם בהמשך זרע אדם, והאיך חל הענין האלקי באיש, שהיה לב האחים וסגולת האב מקבל לאור ההוא, וזולתו כקליפה איננו מקבל אותו, עד שבאו בני יעקב כולם סגולה ולב, נבדלים מבני אדם בענינים מיוחדים אלקיים... מבקשים מעלת הנבואה ורובם מגיעים אליה, ומי שלא יגיע אליה קרוב לה בהמעשים הנרצים... (שם קב וקג)

אמר הכוזרי: אם כן אתם היום גוף בלא ראש ובלא לב. 

אמר החבר: כן הוא כאשר אמרת, ועור ולא גוף, אבל עצמות מפוזרות כמו העצמות היבשות אשר ראה יחזקאל, ועם כל זה, מלך כוזר, אלו העצמות נשאר בהם טבע מטבעי החיים, וכבר היו כלים לראש וללב ורוח ונפש ושכל, טובים מגופים מצויירים מאבן וסיד בראש ועינים ואזנים וכל האברים, ולא חלה בהם מעולם רוח חיה, ואי אפשר שיחול בהם, אך המה צורות דומות לצורות אדם ואינם אדם... כי האומות המתות אשר חשבו להדמות לאומה החיה לא יכלו אל יותר מן הדמיון הנראה, הקימו בתים לאלקים ולא נראה בהם לאלקים אות, הפרשו והנזרו להראות עליהם הנבואה ולא נראתה... אבל ענינם משתנה כפי רובם ומעוטם וחזקתם וחולשתם על דרך הטבע והמקרה, ואנחנו כשימצא פגע את לבנו אשר הוא בית מקדשנו אבדנו, וכאשר ירפא נרפא אנחנו, בין שנהיה רב או מעט, ועל איזה ענין שיהיה, כי מנהיגנו ומלכנו והמושל בנו והמחזיק אותנו בענין הזה שאנחנו בו מהפזור והגלות א-ל חי. 

אמר הכוזרי: כן הוא, כי לא יעלה במחשבה, שאומה מן האומות תקרה בגלות כזאת שלא תשתנה לאומה אחרת, כל שכן עם אורך הזמן הזה... 

אמר החבר: ואל תחשבו כי מה שסייעתיך בדבריך הודאה ממנו שאנחנו כמו הדבר המת, אבל יש לנו התחברות בענין ההוא האלקי בתורות אשר שמן ברית בינינו ובינו, כמילה... ואין אנחנו במעלת המת, אך אנחנו במעלת החולה הנשחף שנתיאשו מרפואתו כל הרופאים, והוא מקוה רפואה מצד המופת ושינוי המנהג... 

אמר הכוזרי: ואיך יהיה זה משל לישראל והוא אמר אכן חלינו הוא נשא, וישראל לא מצא אותם מה שמצאם כי אם בעוונותם?

אמר החבר: ישראל באומות כלב באברים, הוא רב חלאים מכולם ורב בריאות מכולם... וכן הענין האלקי ממנו כמעלת הנפש מן הלב, ועל כן אמר (עמוס ג') רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם, ואלה הם החלאים, אבל הבריאות מה שאמרו רבותינו מוחל עונות עמו מעביר ראשון ראשון, כי איננו מניח עונותינו להתעכב עלינו ויהיו גורמים לאבדנו לגמרי... וכאשר הלב משרשו ועצמו זך שוה המזג דבקה בו הנפש החיה, כן ישראל מצד שרשם ועצמם ידבק בהם הענין האלקי, וכאשר ישיג הלב משאר האברים חליים מתאוות הכבד והביצים מרוע מזגם, כן ישראל ישיגום החלאים מהתדמותם בגוים, וכמו שאמר (תהלים ק"ו) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, ואל יהי רחוק בעיניך שיאמר בכמות זה, אכן חליינו הוא נשא, ואנחנו בצרה והעולם במנוחה, והצרות המוצאות אותנו סבה לתקנת תורתנו ובור הבר ממנו... (מאמר ב כט-מד)

...והן התורות אשר בהן התיחדו בני ישראל תוספת על השכליות, ובהן היה להם יתרון הענין האלקי... היתכן שיחזיק הישראלי בעשות משפט ואהבת חסד, ויעזוב המילה ושבת ותורות הפסח ושאר התורות ויצליח?

...וראה היאך שב הענין האלקי הדבק באברהם ואחר כן בהמון סגולתו ובארץ הקדושה, מביא האומה מדרגה אחר מדרגה, ונזהר בזרע עד שלא נמלט אחד מהם, והניח אותם בטוב שבמקומות והפורה שבהם, והרבם הריבוי המופלג ההוא, עד שהעתיק אותם ונטעם באדמה הראויה לסגולה... אך במצוע עם ראוים לקבל האור ההוא, והוא מאציל אותו עליהם, ונקראה זה ממנו אהבה, והיא אשר נקבעה לנו ונתחייבנו להאמינה ולהודות עליה ב"אהבת עולם אהבתנו". (שם נ)

אמר הכוזרי: כמה יצא המאמר במקום הזה יציאה גדולה שיהיה הבורא מתפאר בבשר, (ישעיה מ"ט, ישראל אשר בך אתפאר). 

אמר החבר: ההיה זה קל בעיניך בבריאת השמש (שיתפאר בה)? ... והלא אור הלבבות יותר דק ומעולה מאור הראות. והלא היו כל אנשי העולם בעוורון ובתעות קודם בני ישראל, זולת היחידים אשר זכרנו... עד שנזדככה הקהלה ההיא שהיתה ראויה לחול עליה האור ולעשות לה המופתים הנוראים ולשנות להם המנהגים... וכל מי שבא אחריהם לא יוכל לצאת מיסודותיהם עד ששבו היום כל יושבי העולם מודים בחדוש העולם, ומופתם על זה בני ישראל, ומה שנעשה להם ומה שנגזר עליהם. (שם נא-נד)

אמר הכוזרי: אתם היום במבוכה גדול מאלה החובות הגדולות, ואיזו עדה תוכל לשמור כל הסדר הזה?

אמר החבר: העדה שצופנה (המשגיח) ועונשה לעתה בתוכה, רצה לומר השכינה... (שם נז ונח)

אמר החבר: כבר אמרתי לך, כי זה מחק כחות השכינה, כי היתה בישראל במעלת הרוח בגוף האדם, מועילה אותם החיות האלקית ונותנת להם זיו והדר בגופותם ובתכונותם ובמשכניהם, ובעת שמתרחקת מהם מסתכלת עצתם ויתבערו גופיהם וישתנה יופים, וכשהיא מתרחקת מן יחידים נראה על כל איש סימן... וגדולת מעלת תוכן העיבור ידועה, ומה שנקבע בה לאומה זאת הדלת החומר החזקת הצורה. ואיך איננה כן, והיא איננה מורגשת בין האומות ממיעוטה ודלותה וגלותה, ומחברת אותה שארית התורה האלקית חבור שהם בו כאחד... אבל חכמת המוסיקה חשובה באומה שהיא מכבדת הנגונים ומעמדת אותם על הגדולים שבעם... ומה תאמר בחכמת שלמה, וכבר דבר על כל החכמות בכח אלקי ושכלי וטבעי, והיו אנשי העולם באים אליו להעתיק חכמתו אל האומות עד הודו. וכל החכמות הועתקו שרשיהן וכללן מאתנו אל הכשדים תחילה, ואחר כך אל פרס ומדי, ואחר כך אל יון ואל רומי. ולאורך הזמן ורב המצועים (ממצעים) לא נזכר בחכמות שהן הועתקו מן העברים... (שם סב-סו)

אמר הכוזרי: כבר חשבתי בעניניכם, וראיתי שיש לאלקים סוד בהשאירכם, ושהוא שם השבתות והמועדים מהגדולה שבסיבות בהשאיר תארכם והדרכם, כי האומות היו מחלקות אתכם ולוקחות אתכם לעבדים בעבור בינתכם וזוך דעתכם, והיו משימים אתכם עוד אנשי המלחמה, לולא אלה העתים שאתם שומרים אותן השמירה הזאת המעולה... ולולא הם לא היה אחד מכם לובש בגד נקי, ולא היה לכם קבוץ לזכרון תורתכם מפני שפלות נפשכם בהתמדת הגלות עליכם, ולולא הם לא הייתם מתנעמים יום אחד באורך ימיכם... (מאמר ג י)

ולא מצא הענין האלקי מקבל מסכית לדברו, דבק בסדר אשר צוה בו אחרי המאורות והגלגלים, אלא חסידי בני אדם, היו יחידים מאדם ועד יעקב. ואחר כן שבו קהל, וחל עליהם הענין האלקי לאהבה להיות להם לאלקים, וסדרם במדבר כסדר הגלגלים ארבעה דגלים כארבעת רבעי הגלגל... ומי שהשלים כל אלה בכוונה גמורה הוא ישראל אמיתי, וראוי לו שיקוה להדבק בענין האלקי הדבק בבני ישראל מבלעדי שאר האומות... (שם יז)

ויש שיקראו היחס שיש בין בני ישראל ובינו וההצטרף "ה'", ובזה נאמר הלא משנאך ה' אשנא (תהלים קל"ט), כי אין צירוף בינו ובין אומה מהאומות, כי איננו אוצל אורו כי אם על הסגולה ועל בעלי דת האמיתית, והם מקובלים ממנו והוא מקובל מהם, וכן נקרא אלקי ישראל, ונקראים הם עם ה'... (מאמר ד ג)

אמר החבר הדין אתך שתחרפנו בזה, מפני שאנחנו סובלים הגלות מבלי תולדה, אבל חשבתי בחשובים ממנו, שהם היו יכולים לדחות הבוז ועבדות מעל נפשותם במלה שיאמרוה מבלי טורח, ואינם עושים זה אלא בעבור שמירת תורתם... ואילו היה מה שאתה מבקש ממני לא היינו מתעכבים בגלות הזו, עם מה שיש לאלקים בנו סוד וחכמה, כהחכמה בגרגיר הזרע אשר יפול בארץ... ואם אינו כן, למה לא נשתנו אל תורות הגוים אשר הגלום ושבו אותם, עד שמנשה וצדקיהו ומי שלא היו בישראל מכעיסים כמותם לא רצו לעזוב תורת ישראל, אבל היתה להם תאוה לתוספת מנצחון וברכת ממון בכוחות ההם אשר היו אצלם מנוסים, ממה שהזהיר הבורא מהם... (שם כג)

...ויראה כי החדושים האלקיים לא נראו על הרוב כי אם בארץ מיוחדת, והיא אדמת הקדש, ובעם מיוחד, והם בני ישראל ובעלי דת האמיתית, ובזמן ההוא ועם הענינים ההם אשר נתלו בהם ממצוות וחוקים נראה בסדורם כל מאוויי לב, ונראה בקלקולם כל רעה, ולא הועילו הענינים המקריים הטבעיים דבר בשעת הקלקלה, ולא הזיקו בשעת הסידור. ועל כן היו בני ישראל טענה בכל אומה על האפיקורסים אשר ראו דעת אפיקורוס היוני, באמרו כי כל הדברים נופלים במקרה... (מאמר ה כ)

משנה תורה:

בשלשה כתרים נכתרו ישראל, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה זכה בו אהרן, כתר מלכות זכה בו דוד, כתר תורה הרי הוא מונח ועומד ומוכן לכל ישראל, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, כל מי שירצה יבא ויטול... הא למדת שכתר תורה גדול משניהם, אמרו חכמים ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ... (תלמוד תורה פרק ג א)

...ויעקב אבינו למד בניו כולם, והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך השם ולשמור מצוות אברהם, וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תשכח הלמוד. והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיו יודעת את ה', עד שארכו הימים לישראל במצרים, וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן, חוץ משבט לוי שעמד במצוות אבות... ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו עשה משה רבינו רבן של כל הנביאים, ושלחו. כיון שנתנבא משה רבינו ובחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצוות והודיעם דרך עבודתו, ומה יהיה משפט עבודת כוכבים וכל הטועים אחריה. (עבודת כוכבים פרק א ג)

במה דברים אמורים ביחיד, שנאמר הן כל אלה יפעל א-ל פעמים שלש עם גבר, אבל הצבור תולין להן עוון ראשון שני ושלישי, שנאמר על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו, וכשמחשבין להן על דרך זה, מחשבין להן מרביעי ואילך... וכן כל הרשעים שעונותיהן מרובים דנין אותן כפי חטאיהם, ויש להן חלק לעולם הבא אף על פי שחטאו, שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ... (תשובה ג ה)

ישראל שהוא מחלל שבת בפרהסיא או שהוא עובד עבודת כוכבים ומזלות הרי הוא כעובד כוכבים ומזלות לכל דבריו... (עירובין ב טז)

...לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות, ויצרו הוא שתקפו, וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני, כבר גרש לרצונו... (גירושין ב כ)

חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה, שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו, שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו לעשות צדקה, ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה, שנאמר בצדקה תכונני, ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה... וכל ישראל והנלוה עליהם כאחים, שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם... (מתנות עניים י א)

מורה נבוכים:

דע כי החכמות הרבות אשר היו באומתנו באמיתת אלו הענינים אבדו באורך הזמן ובשלט האומות הסכלות עלינו... ואם תורה שבעל פה נפלה בו הקפדה מהשאירו לעד בחיבור מפורסם לבני אדם כולם, למה שיגיע בזה מן ההפסד, כל שכן שיחובר דבר מאלו סתרי תורה ויפורסם לבני אדם כולם... וזאת הסבה המחייבת להפסק אלו השרשים העצומים מן האומה, ולא תמצא מהם אלא הערות קטנות ורמיזות באו בתלמוד ובמדרשות... (חלק א פרק עא)

...ואלו הענינים כולם כבר בארנו שאינם סותרים דבר ממה שזכרוהו נביאינו וחכמי תורתנו, כי אומתנו אומה חכמה שלמה, כמו שבאר יתעלה על ידי האדון אשר השלימנו, ואמר רק עם חכם ונבון הגוי הגדול וגו'. אך כאשר אבדו טובותינו רשעי אנשי האומות הסכלות, ואבדו חכמתנו וחבורינו והמיתו חכמינו, עד ששבנו סכלים כמו שיעד רע בעונותינו ואמר ואבדה חכמת חכמיו, והתערבנו בהם, ונעתקו אלינו דעותיהם כמו שנעתקו אלינו מדותיהם ופעולותיהם, וכמו שאמר בדמיון המעשים: ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, כן אמר בהעתק דעות הסכלים אלינו, ובילדי נכרים ישפיקו... (חלק ב פרק יא)

...והוא אמרם משבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, זוהמת הדעות הנפסדות, או להיות החומר כבוש תחתיהם, או שלא ימשכו אחר תאוות גופניות. (שם פרק ל)

ספר חסידים:

כמו שמנהג הנכרים כן מנהגי היהודים ברוב מקומות כגון אם הנכרים גדורים בעריות, כך יהיו בני היהודים הנולדים באותה עיר. (תתשא)

רבינו בחיי:

...והנה השרים האלה היו חלק האומות, לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא, וכשם שהוא אלקי השמים ואלקי האלהים עליון על כולם, כן לשוננו עליון על כל הלשונות, ועל כן חלקנו צורנו ויסודנו שהוא יסוד לשון הקדש הוא אלקי ישראל, ואל הכונה הזאת בארו לנו רז"ל, כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקים לו, לפי שאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמי... (בראשית יא ט)

והיה זרעך כעפר הארץ - ...אבל יכלול כונה אחרת מלבד הרבוי, והוא שלשון עפר הוא כולל השפלות והמעלה, השפלות שיהיה זרעו בגלות בין האמות שפלים כעפר ומדרך כף רגל, והמעלה שיעלו לבסוף על כל העו"ג ויתגברו באחרונה כעפר הזה שהוא מדרך לכל, והוא מתאבק ועולה באחרונה על הדורכים אותו... (שם כח יד)

והוצאתי את צבאותי - קרא הכתוב לישראל צבאותי, לפי שהם כנגד צבא הגלגלים י"ב שבטים כנגד י"ב מזלות ועוד שהם נמשלים לכוכבים, שנאמר (דברים א') והנכם היום ככוכבי השמים לרוב, ועוד ירמוז צבאותי אל הצבא העליון, ויהיה שעור הכתוב והוצאתי את צבאותי של מעלה עם עמי בני ישראל של מטה, וזהו שאמרו גלו למצרים שכינה עמהם, ואם שכינה עמדה בגלות קל וחומר לשאר העליונים... (שמות ז ד)

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים - על דרך הפשט תהיו לי לחלקי, וקראם מלכים וכהנים, וקראם גם כן גוי קדוש בקבלת התורה... ועל דרך הקבלה ממלכת כהנים ממלכת משרתים שתעבדוני בעולם הזה, וגוי קדוש לעולם הבא, כי מלת גוי סמוכה, כלומר גוי של קדוש... והנה הם מובטחים בעולם הזה ובעולם הבא. (שם יט ו)

...והתקדשתם והייתם קדושים - והתקדשתם בגוף, והייתם קדושים בנפש לעולם הבא, כי קדוש אני... הקדושה הזאת לישראל יותר משאר העובדי גלולים אינה אלא במעשה התורה והמצוות, כי עם התורה והמצוות יתחזק כח השכל ויחלוש כח התאוות, וידוע כי התאוה חזקה בטבעה, והנה היא באדם קודמת לשכלו, כי התאוה מוטבעת בו מתחלת נעוריו, שהוא נמשך אחר ההנאות הגשמיות... ולפיכך הוצרך האדם אל התורה והמצוות לחזק כח השכל ולהחליש כח התאוות... (ויקרא יא מג)

וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך - מי שהוא עבד לשר אחד משרי המלך אין מעלתו גדולה כל כך כאלו היה עבדו של מלך, כי עבדו של מלך אפילו השרים והסגנים אשר למלך יראים מפניו לאימת המלך, מאחר שהעבד ההוא נקרא בשם המלך אדוניהם... (דברים כח י)

אתם נצבים היום - ...ויתכן לומר כי נכללו בפסוק זה שתי הבטחות, האחת שיהיו ישראל קיימין ולא יתבטלו לעולם, אבל יהיו דור אחרון ולעולם יעמדו, והשני שיהיו זוכין לחיי העולם הבא בקיום התורה. והוצרך להבטיח כן מפני שישראל היו ראוין להאבד לכובד התוכחות שהזכיר למעלה שעברו עליהם, ועל כן אמר שיהיו נצבים היום בעולם הזה ולא יאבדו מפני התוכחות הקשות, אבל תהיינה להם מרוק עונות שבהן יזכו לחיי העולם הבא... (שם כט ט)

 ומצינו ב' מעלות פרטיות לישראל בלבד ולא בשאר האומות, ואלו הן, הארץ והתורה והנבואה ותחיים המתים, ונראה לי לפרש ולהוכיח ארבעתם מן הכתוב. הארץ שכתוב, וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש, כלומר זרע יעקב, כי להם לבדם נתנה הארץ ולא לאומה אחרת. התורה שכתוב, מורשה קהלת יעקב, ליעקב ולכל המתקהל עם יעקב. הנבואה שכתוב, נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלקיך, שלא תבין בלשון מאחיך שיהיו בכלל זרע אדום וישמעאל, פרט ואמר כמוני. תחיית המתים הוא שכתוב, אף שמיו יערפו טל, אף שמיו של עין יעקב הנ"ל יערפו טל שבו עתיד הקב"ה להחיות המתים, וסמך לו מיד אשריך ישראל מי כמוך, שאין אומה כמותכם שתזכה למעלה הזאת... (כד הקמח אבל ב)

קיויתי ה' קיותה נפשי, ידוע שכל ענינם של ישראל מקודש ביותר משאר האומות, מפני שהם לקוחים לשמו של הקב"ה, והם עמו וחלקו, כענין שכתוב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. ומי שהוא עבד המלך הנה מעלתו יתרה על שאר עבדי השרים והסגנים, ומוראו וחיתיתו עליהם, מפני שהשרים והסגנים הם עבדי המלך אדוניו, וכענין שהזכיר מזה, ונתנך ה' אלקיך עליון על כל גויי הארץ, מפני שהם לקוחים לשמו, וזה תהלתם ותפארתם. וכשישאל אדם מה נשתנה העם הזה משאר העמים שהם משועבדים לאומות העולם והולכים בגלות בבלה ובמלכות מדי וביון ובאדום... ידוע כי אורך הגלות הזה מתמיה עד מאד, וירידתן של ישראל ירידה מופלאה... לפי שנתחייבו ישראל כליה בחטאם ואי אפשר לכלותם, לכך גזר עליהם הפיזור והשעבוד בין האומות. וטעם הפיזור לפי דעתי, שיתפשטו ישראל בכל הקצוות בין האומות שאין בהן תבונה, וילמדו האומות מהם האמונה במציאות השי"ת ובענין ההשגחה בפרטי בני אדם. והטעם השני, לפי שישראל חטאו בארץ הקדושה שהיא נקודת העולם ואמצעות האקלימים, והסיעו עצמן מן הנקודה העליונה הנקראת קו האמצעי של מעלה וחיללו את קדושתו, והוציאו עצמן מרשותו ונשארו ברשות שאר הכחות העליונים, לכך נגזר עליהם גלות שיגלו אל יתר הקצוות מן הארץ שהיא נקודה תחתונה מדה כנגד מדה. ועם הגלות והשעבוד אנו מתמרקין, ואנו ניצולין בו מדינה של גיהנם... (שם גאולה א)

ה' בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו, אמר ישעיה ע"ה, כשישראל בצרה הם פוקדים אותך בצום ובתפלה, שהיה בידוע, כי מיום היות ישראל בגלות הם סבולי חלי הצרות יותר מכל אומה, ודרשו רז"ל כשהרב נכנס לבית המדרש ורצועה בידו, מי דואג, מי שדרכו ללקות, כך ישראל מורגלים בצרות מיום היותם גולים בארצות. ועליהם לדאוג יותר משאר האומות כשרואים הצרות מתפשטות בעולם, וכל שכן אם רואים אותן נמשכות עדיהן ומתפשטות בם... ובפירוש אמרו ז"ל אין הקב"ה מרעיש את עולמו אלא בשביל ישראל, והטעם בזה, כדי שיכופו לבם לתשובה ויתפללו לפניו, וכן בדין, כיון שבחר הקב"ה בישראל יותר מכל האומות והם עיקר העולם, ראוי להעמידו בשבילם או להחריבו, הכל לפי מעשיהם, ואין לתלות הענין במקרה... (שם מטר)

דבר ידוע שקדושתן של ישראל תלויה במצוות, והוא שאמרו בספרי, והתקדשתם זו קדושת המצוות, והמצוות האלה שנצטוינו להתקדש בהן הן המצוות המקובלות, שהן הן עיקר הקדושה, והוא שרז"ל חכמי האמת תיקנו לברך עליהם: אשר קדשנו במצוותיו וציונו. ועל המצוות המקובלות האלה נקראו ישראל בסיני "גוי קדוש", כי גם האומות שהם גוי אובד עצות ואין בהם תבונה, הלא הם מתעסקים בקצת המצוות המושכלות, וגם החכמים לא תקנו לברך על המושכלות כלל... (שם ציצית)

הרקאנטי:

...והענין הוא, כי כבר רמזתי לך כי נפשותיהן של ישראל נאצלות ממקור הקדושה, זהו שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתה, וכתיב אני כברוש רענן ממני פריך נמצא, שהרמז בו על אצילות נפשותיהן של ישראל ממקור הקדושה, שנאמר קדש ישראל לה', אומר בו רענן, כי מוציא תמיד פירותיו, כענין ממזרח אביא זרעך, ועל כן קראם הקב"ה בנים, שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם, ואמר שעושין סלע שלי פומבי, כלומר שהברית נתן לנו השם יתעלה הנקראת חותמו, כענין וצאצאיו חתם באות ברית קדש, והסיר משם כחות הטומאה בסוד הפריעה והערלה... (תצא דף פט)

...וטעם כנשר יעיר קנו, ידעת כי כנסת ישראל נקראת נשר, שנאמר ופני נשר לארבעתן, וכתיב תתחדש כנשר נעורייכי, ונקרא נשר, שאם חס ושלום ישראל של מטה עברו תורות חלפו חוק, אזי המדה הזאת נמרטת ועליה נושרין... (האזינו דף צג)

מהר"י יעבץ:

עליך השלכתי מרחם - יאמר כי אין לידתנו כלידת האומות, כי בטרם יוצרנו בבטן נקדשנו לשמו, ורמז לצור אשר ממנו חוצבנו... כי מאז נדבק בנו הא-להות, והוא אומרו א-לי אתה, וראה שלא הזכיר בפסוק הא' הא-לקות, אבל בפסוק ה' אמר כי המוליד כוון אל בן ראוי לעבוד השי"ת, והוא קבלו לעבד לו וקדשו מבטן. (תהלים כב יא)

יראי ה' - ג' חלקים יש בישראל, שרידים, בינונים, תחתיים, אמר (ישעיה מ"ד) זה יאמר לה' אני, והוא מי שכלו לגבוה, מלא תורה ומצוות כרמון, וזה יקרא בשם יעקב, והוא בינוני, וזה יכתוב ידו לה' שירצה להיותו מכלל ישראל, וזה טעם ובשם ישראל יכנה (שם), כי אף על פי ששקוע בתאוותיו הבהמיות יתן חלק מה לה'... (שם כב כד)

ואני - כמה פעמים כתבתי דעת חז"ל כי מה שאירע לדוד סימן לישראל, וכמו שהיה דוד בסכנה עצומה בסלע המחלוקת, ולא היה בחק הטבע להנצל כי אם ברחמי השי"ת, כן אנחנו עדת ישראל לרוב הצרות אשר אפפונו כמעט שכנה דומה נפשינו לולי ה' שהיה לנו... (שם לא כג)

בצאת ישראל - לפי מה שזכר ימשך כי עלינו נאמר (שמות ד') בני בכרי ישראל, ועכשיו הביא ראיה מפורסמת ומוחשת על זה, דרך העולם שירקדו עבדי המלך לפני בני המלך, ויקבלו פניהם בכבוד... (שם קיד א)

ספר החינוך:

ואם ישאל עוד השואל, אחר שהיא תשלום היצירות למה נתנה לעם אחד מעמי העולם ולא לכולם, גם בזה היתה תשובתו פשוטה להשיב, שאין דעת הנוצר משיגה כוונת יוצרו, אבל מכל מקום גם לזה אפשר למצא קצת טעם לפי מנהגו של עולם, הלא ידוע כי בכל דברי העולם השפל הפסולת מרובה בו על העיקר, גם בעיקר חלק ממנו עדי עידית, וכן הדבר במיני הפרות הבהמות והעופות, ואם כן גם במין האנושי נהיה הדבר כן... ועל כן נבחר ממין האדם חלק אחד והוא ישראל, והוא המעט מכל העמים, וברוך השם שיודע כי הם מבחר המין האנושי, ובחרם להיות נקראים עמו, ונתן להם כל עקרי החכמה... וכן הדבר גם כן בכדור הארץ, שיש בה חלק נבחר מן הכל, וידע השם כי המובחר שבה הוא ארץ ישראל, והיה רצונו להושיב בה מבחר מין האדם... ואם ישאל עוד אחר שאמרת כי עיקר הכל והחלק הנבחר הם עם ישראל, איך הדבר שהם סובלים הגלות והצרות מעולם? התשובה, ידוע ומפורסם בין בני העולם, כי אדון הכל ברא שני עולמות, עולם הגופות ועולם הנשמות, ועולם הגופות כאפס ותוהו נחשב כנגד עולם הנשמות, שזה כצל עובר וזה קיים לעד... הנחיל השם לעמו עולם הנשמות שהוא עולם נצחי. ולמה לא נתן הא-ל לעמו אשר בחר שתי מנות, תענוג עולם הגופות ועולם הנשמות? התשובה, כי ידוע לכל בעל שכל שאין אפשר לבעל חומר לעולם מבלי שיחטא... ועל כן מחסדי השם עלינו שם לחלקנו לצרף החטא ממנו בעולם הזה הנפסד, להיות נפשותינו נקיות וקיימות בעולם הנשמות. ואולם יש להאמין שיגיע זמן שנזכה לשתי המנות, והם ימי המשיח... ואחרי זאת אין לתמה בצערן של ישראל בגלויות מכל האומות, כי הכל לטובתם ולכבודם... (הקדמה)

משרשי מצוה זו, לפי שרצה השי"ת לקבע בעם אשר הבדיל להיות נקרא על שמו אות קבוע בגופם להבדילם משאר העמים בצורת גופם, כמו שהם מובדלים מהם בצורת נפשם, אשר מוצאם ומובאם אינו שוה, ונקבע ההבדל הזה בגולת הזהב, לפי שהוא סבה לקיום המין, מלבד שיש בו תשלום צורת הגוף... (לך מצוה ב)

ומשרשי המצוה, לפי שעם ישראל הם מבחר המין האנושי ונבראו להכיר בוראם ולעבד לפניו, וראויים הם להיות להם עבדים לשמש אותם, ואם אין להם עבדים מן האומות על כל פנים יצטרכו להשתעבד באחיהם, ולא יוכלו להשתדל בעבודתו ב"ה, על כן נצטוינו להחזיק באלו לתשמישנו אחר שהכשרו ונעקרה עבודה זרה מפיהם... (בהר מצוה שמז)

משרשי המצוה, לפי שישראל הוא העם אשר בחר הא-ל מכל שאר העמים לעבודתו ולהכיר שמו, והם אינם תחת ממשלת המזלות אשר חלק השם לכל שאר העמים, אבל הם תחת ידו של הקב"ה מבלי אמצעות מלאך ומזל, וכמו שכתוב (דברים ל"ב) "כי חלק ה' עמו" וכמו שאתה מוצא כשגאלם ממצרים שהיה נס כולל כל האומה, שהוא בעצמו ובכבודו הוציאם משם... ולכן בכל עת היות ישראל מחזיקים בתורתו ומתעטרים בעבודתו, לא תנוח בהם רק טובה ושפע ברכה ורוח נדיבה וטהורה תסמכם, וההפך והיא המארה והחרם על אויביהם. ועל כן כי יקצר רוח אחד מהם ויוציא מפיו לשון קללה וחרם על ממונו וקרקעותיו שהם תחת הברכה, הודיעו הכתוב שאי אפשר לו להוציאו מרשות המברך לרשות אחר, לפי שכל אשר לישראל שהם חלק השם לו הוא, ומה שקנה עבד קנה רבו... (בחקותי מצוה שנז)

...ועמנו נתקדש בכל דבר שבקדושה, ונתן לנו הא-ל מופת לדעת ענין זה הנעלם משאר העמים, ומתוך כך תתרבה בין איש לאשתו אהבה ושלום שלם וזרענו יהיה קדוש... (נשא מצוה שסה)

מאירי:

...ואמרו ז"ל למה נמשלו ישראל לכלה, מה כלה זו עיניה יפות אין גופה צריך בדיקה, עיניה תרוטות כל גופה צריך בדיקה, כך ישראל בזמן שזנטורין שלהם צדיקים אין ישראל צריכין בדיקה, בזמן שזנטורין שלהם רשעים כל ישראל צריכין בדיקה, המשל בזה שהכלה כשהיא בעלת עינים אין צריך גופה בדיקה, אם נתקשטה יפה בבגדיה ובצבעוניה, ומי יחוס על כבודה יותר ממנה, אבל בהיותה חשוכת עינים צריך בדיקה, וחזקה עליה שאין דבר מתוקן יוצא מתחת ידיה, כך ישראל מסורים למנהיגים, והיא הסבה להקראם עיני העדה, והיא הכונה להקראם צופים... (משיב נפש מאמר ב פרק י)

בעל הטורים:

מנה כאן ח' מלכים באדום וי"א אלופים, וכנגדן נאמרו בישראל י"א שופטים מיהושע עד שמואל, וח' מלכים עד יורם, וזהו ואלכה לנגדך. (בראשית לו לט)

וע' שמות של ישראל, ואלו הן, אשת נעורים אלי הצדק אלופים אחים אהובים אום אם אישים אפרים אדירים אצילים אגוז איומה אגודה בני א-ל חי בני בכרי בהירים בתי ברה בעולה גוי גדול גן נעול גל נעול גפן העמוסים ונשואים זרע קדש חכמים טובים יחידים יקירים ישראל ישורון יעקב יוסף יהודים יליד ידידים כלה כנה כרם כהנים משרתים מלכים מעין חתום נחלה נדיבים נאוה נער נטע סגולה עליונים ענוים עדה עברים עבדים עמים פדוים פרזים צאן צדיקים קדושים קנוים רבים רכים שבטי י-ה תמימים. (במדבר יא טז)

ספר העקרים:

...וכבר העיד על זה בלעם שלא היה מאומות ישראל, והיה חכם גדול ונביא, ואמר תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו, שיראה שמצד חכמתו או נבואתו השיג שיהיה לישראל אחרית ותקוה אחר המות, עד שהיה כוסף שאחר שימות תהיה לו אחרית ותקוה כישראל. לפי שהבין שההשגחה בעולם הזה ראיה על הצלחתו בעולם הבא, וכל שכן כי בהיות נסים מתמידים באומה שלא כדרך מנהגו של עולם, שהיא ראיה על הצלחת הנפש בעולם הבא, כמו שכל זמן בית ראשון היתה הנבואה נמצאת בישראל תמיד... והיו נסים אחרים מתמידים באומה, כמו שתעשה הארץ בכל שנה ששית בשמטה התבואה לשלש השנים, וכמו שבכל שנת השמטה שאמר הכתוב הקהל את העם וגו', היו כולם עולים בחג הסכות לשמע את התורה, ואמר הכתוב ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך, ונסים אחרים מתמידים שהיו בבית המקדש, כמו שמנו אותם במסכת אבות ובמסכת יומא... מה שלא נמצא באומה אחרת אות מתמיד מורה על אמיתת אמונתם... ואף משנתנה תורה היו כל האומות עובדי עבודת אלילים זולתי ישראל, והיו מצליחות כל אחת במלכותה, ואין הצלחת סנחריב ונבוכדנצר ואלכסנדר והיותם מושלים על ישראל ראיה שתהיה אמונתם טובה מאמונת ישראל, והן עוד היום כולם מודים שדת הישמעאלים היא נמוסית הנחיית ואינה אלקית, ועם כל זה הם מצליחים ומושלים בחלק גדול מן העולם, ואם כן יראה שאין הצלחת האומה ראיה על טוב אמונתה. ואמנם הראיה על אמיתת האמונה היא התמדת הנסים כמו שהיו מתמידים בישראל בהיותם יושבים על אדמתם, מה שלא נמצא כן למאמינים באמונות אחרות... (מאמר ג פרק כה)

ולא נמצא אומה שיהיה השם והזרע קיים אלא אומת ישראל, שעליהם נאמר כן יעמוד זרעכם ושמכם, ותלה זה בקיום השמים החדשים והארץ החדשה, כדי שלא נאמר כי מדרך כל הווה שיהיה נפסד, וכמו ששאר האומות מצד שהיו הוות ונפסדו, כן אומת ישראל אחר שנתהוו בהכרח הוא שיפסדו, לכך אמר שאין מהכרח שכל הווה שיהיה נפסד, שהרי השמים והארץ חדשים הם, רוצה לומר הוים לפי דעת בעלי התורה ומאמיני החידוש, ואף על פי כן הם עומדים לפני השי"ת תמיד, כלומר שהם נצחיים, וכן זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים, וזה יעוד מורה על קיום ישראל ועלותם למעלה גדולה, שאם היה מיעד שיתקיימו בגלות לעולם תהיה לפי זה קללה ולא ברכה. (מאמר ד פרק מב)

עקדה:

...והנה נתעלתה האומה בג': האמונה האמיתית בה', קבלתם התורה והמצוה, ונתן בידם שבט המלכות לרדות בו העולם כולו, ונרמזו ג' אלה במעשה יהודה ותמר... (בראשית לז א)

ויש עוד בקדוש החודש תועלת, אולי כוון רבי יצחק גם לזה, שעניני וקורות האומה נחקקו בה, א' רמזו הרמב"ן בשם רבי נחוניה בן הקנה, כמו שהלבנה נפרצת ונבנית, כן האומה ומלכות בית דוד, ב' הלבנה מישרת הדרך בפני הלומדים חוקות הכוכבים, כי תנועתה יותר מהירה ועקבותיה יותר נודעים, וכן נודעו מציאות הבורא, יכלתו והשגחתו על ידי האומה. ג' כמו שהלבנה פוגעת במסלולה בכל כתות צבא השמים ויתחדשו על ידי זה ענינים ושינויים מופלאים בנמצאות השפלות, כן יתחדשו על ידי האומה מעשים גדולים בעולם. ד' כמו שהלבנה בעמדה מול החמה תקבל חלק יותר גדול מהאור, כן ישראל בעמדם נוכח ה'. ה' כמו שתלקה החמה על ידי הלבנה הקטנה, כן גויים גדולים על ידי ישראל. ו' וכמו שבליקוי החמה תגרום החמה לעצמה הרע על ידי כניסתה לצל, כן לא תלקה האומה מצד האומות, כי אם מצד הכנסה בדרכים המקולקלים. ז' כמו שהלבנה תלקה כולה או מקצתה, כן ישראל ילקו מקצתם או יגלו כולם. ח' כמו שבשעורי הלקות יש הבדלים גדולים, כן בזמני הגלות. ט' הלבנה חלקה רק בתוך חוקי המרחב אצל ראש התלי או הזנב, וכן האומה הזאת בהיותה במצרי עניה ואחרים ילקו על ידה, שכל המיצר לישראל נופל על ידה. י' כמו שהלבנה מלאה אור מצד אחד תמיד, רק מסתירה אותו מאתנו, כן לא סרה השגחתו מעלינו אפילו בחשכת הגלות. י"א לרמוז שאין המלכות באה עד ל' דור, מאברהם עד שלמה ט"ו דור, ואז נתמלא הדיסקוס, ומשם התחילה פוחתת. י"ב כשם שהלבנה נראית ביום ובלילה, כן ישראל בעולם הזה ובעולם הבא... (שמות יב א)

...והתורה האלוקית מתכוונת בכל דבריה והישרותיה שיהיו הנמשכים אחריה כמלאכי השרת לשמע בקול דברו, ולכוון בהם ענינים שכליים רוחניים בסודות האלקות, ולפי שבענין זה יתחלפו מעלות בני אדם זה על זה, אמר שבשני דברים אלו יהיו ישראל סגולה, שהוא קבול החכמה והשלמות, שהכח האלקי הזה ימצא רק בהם בהיותם לו יתברך על ידי למוד התורה וקיום מצוותיה, ובזה נפרדו מכללות מין האדם, ולאלו הדברים כיוונו באומרם נעשה ונשמע... ועל ידי זה נפרדו מהתחתונים והשתתפו בעליונים, ומצד שיתוף זה נמצאו נביאים שמדרגתם למעלה מהגדר האנושי... (שם יט א)

...הלא תראה שלאומה זאת היטיב שחננם מהטובות הזמניות בשלמות הספוק, ונתן לכולם שדות וכרמים, והקפיד שיחלקו לכולם בגורל, ושם כולם שרי אלפים, באמרו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, והקפיד שלא ימכרו ממכרת עבד, וכל זה אי אפשר למלך בשר ודם לעשות. ובשלימות נפשם לא חשך מהם אורו ואמיתו שתכלול התורה, אם להקנותם דעות אמיתיות, ואם לתקן מעשיהם, מה שהספיק להרימם מפחיתות החומר הכולל לטבע מיוחד ומעולה, כאילו הם מין בפני עצמו. על כן יזהיר על טהרת המאכלים ושאר הטומאות מהנגבלות וכו', וכמו שאמרו בויקרא רבה י"ג: לא ניתנו מצוות אלא לצרף בהן הבריות, רוצה לומר שיחיו חיי זהירות ופרישות וקבלת עול מלכות שמים בצמצמו עצמו בהרבה שנפשו מתאוה לו, והם ממש חיי הבחירה... (ויקרא יא א)

ומה שאמר כי קלוס ברוך שם כבוד מלכותו גנוב מהמלאכים קשה, והנה אמרו בחולין נ"א חביבין ישראל יותר ממלאכי השרת, שמזכירין השם אחר ב' תיבות, פירוש שהמלאכים מקדישין אותו על ג' עולמות, כי הם יודעים את עצמם ומשיגים את ענין הבדלו מהם, אבל ישראל יוכלו לקדשו בהכרה שכלית רק על ב' העולמות המורגשים המושגים להם, ומהג' יוכלו רק במאמר. וענין חביבות ישראל ממלאכי השרת הוא אף על פי שמקצרים בקלוסם, שהרי מקלסים ג' פעמים ביום, ומלאכי השרת רק פעם אחת, ויש אומרים פעם בשבוע, בחודש בשנה, ביובל, או לעולם, ואין מלאכי השרת אומרים עד שיאמרו ישראל למטה, ועוד השלמים משבחים אותו מצד עצמותו לעולם ומצד מעשיו בפומבי, והמלאכים משבחים שניהם יחד, כי משיגים איך נשתלשלו הנמצאות מעצמות מציאותו, ומחברים הכבוד והמלכות יחד, אם כן ברוך שם כבוד מלכותו מיוחד רק להם... (שם טז א)

אמנם כללות האומה הנבחרת הם דוגמת עולם הגלגלים המתנועעים על פי מניעים, וכן הוקבעו הכהנים שהם בדרגות מלאכים ללמד את ישראל תורה ומצוות, כמו שנאמר יורו משפטיך ליעקב וכו', והעכו"ם במדרגה התחתונה השקועה בהפסד החומר כשאר הנמצאות החמריות, וישראל נמשלו לשמים וארץ... ונתבאר שכל העולם יתנהג על פי מעשה האומה הנבחרת, כמו שיתנהג על פי תנועת השמים. וזה נתבארה אמיתותו מכל מה שעבר עד הנה מהמלכויות, והאומה הזאת הנבחרת סבה והתחלה לכל טוב העולם, כמו שאמר בתהלים קי"ז, הללו את ה' כל גוים וגו' כי גבר עלינו חסדו. (שם כא א)

 ...ג' לא כל משפחות האדמה הוכשרו לקבל הטוב האלקי ונתייחדו ישראל לכך משעת מתן תורה, כשאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, וזה מחייב שיושם בידם סדר הזמנים הנפלא שהזכרנו, והיא היתה המתנה הראשונה שמסר להם בין אירוסין לנשואין, באמרו החודש הזה לכם, שייחד להם סדר זמנים שלא כטבעי המתחיל מתשרי, וההשגחי מניסן... (שם כג א פרק א)

ענין ג', מעלת בעלי התורה נלמד מקרבן ב' הלחם, שאם תחלה יצאו ישראל מכלל האומות שנחשבו לקוצים, היו עדיין במעלת שעורים, שהם מאכל אדם ובהמה, ועתה באו לידי שלמות כחטים שהם מאכל אדם בלבד... (שם שם פרק ד)

...והדבר המבהיל שאמר שם, שאפילו ישראל עובדין עבודה זרה ושלום ביניהם כביכול אמר המקום אין השטן נוגע בהם. רוצה לומר אם שלום ביניהם הוא סימן שיש להם זכות לפניו ומאריך להם, ומה שאמרו אפילו עובדים עבודה זרה לשון גוזמא, רוצה לומר אפילו עושים מעשים זרים בלתי הגונים... (במדבר ו כו)

...ואמר על ישראל "טובים" מצד האישים המיוחדים הנמצאים במשך הזמנים כהאבות והנביאים, ולא היה כן בשאר האומות, והטוב האישי יסוב גם אל הכלל, וכן על כללות האומה שהיא טובה בבחינת זולתה, בבחינת העכו"ם שלא באו לכלל שלמות מעולם, ועל זה אמר בשיר השירים ב' כשושנה בין החוחים וגו', שאם כי השושנה אינה שלמה לגמרי וקוצים בה, בבחינת העכו"ם שאין בהם שום שלמות הם טובים ונבחרים, וכמו שתיקנו חז"ל אתה בחרתנו וכו'... (במדבר יא א)

כגנות עלי נהר, שיש להם נמוסים וחוקים ישרים, וכן העם הקדוש יהיו תמיד רעננים על נהרי התורה האלוקית המיישרת אותם. נטע ה' - שתהיה להם נצחיות וקיום תמידי, לא כשאר העמים, כארזים - שיהיו בנוי ובתפארת בתמונתם ובמעשיהם. (שם כד ו)

הדברים שהם שלמי צורה הם חלושי החומר, והאדם שהוא היותר מוכן, וזאת האומה הנבחרת שהיא יותר מכולם יתחייב היותה בהפסיד צורתה היותר חלושה, ואחר שתתחיל בהם הפורענות לא יתחזקו לעמוד כנגד שום אדם, ועל כן חויבו שישתדלו בכל עוז לעמוד על שלמות צורתם, כי ככל שהצורה שלמה יותר, יהיה הנזק הבא מהפסדה יותר חזק, ויחזקאל המשילם לגפן שאין לה גודל וחוזק, ושבחה רק מצד פריה, ואם לאו רק להבערה באש... (שם כה יא)

...ושכרם נגד קבלת הטורח קבלו ההתפארות על כל העמים, נגד ההליכה בדרכיו עשאם שומרי אוצרות תורתו, ועל קבלת החוקים אמר ולתתך עליון, ושמשגיח עליהם למלאות צרכיהם, ועל המשפטים אמר ולתפארת, שנודעו בהם על כל הכתות, ועל הד' מבטיחם ולהיותך עם קדוש, שלא יגיעם נזק כי אם יתעלו. וזה שאמר בברכות ו' שהקב"ה מניח תפילין, וכתוב בהם מי כעמך ישראל, נגד מה שכתוב אצלנו ה' אחד... וזה שאמר במדרש אם ישמרו צדקה ומשפט לשמרם כדרך ה', ה' ישמר להם חסד ורחמים, שיעלם ממדותיהם האנושיות לאלוקיות, ממדרגת צדקה לחסד, וממשפט לרחמים, וכן היו ניכרים במעלתם האלקית כל הימים... (דברים כו א)

...ואין ספק שמציאות האומה הנבחרת היתה אחרי כן בדמות הויה חדשה, שהאב הראשון שלה אברהם אבינו שנתיחסה אליו ולא אל הקודמים וכל המין האנושי היה במדרגת היולי לזאת האומה הנבחרת לפני שנבראה. והשלמות הזאת היה קשה להגיעה, והוצרכו הרבה מוסרים תוכחות ונביאים לכך, כדי להעביר זוהמת כל הדעות והאמונות הנפסדות עד שיוצקו בכור הברזל ומורק ושוטף, וישארו בברית שלא תופר לעולם... וכן ישראל שרצו לברח מתחת כנפי השכינה אך לא תעלה בידם, והיסורין שמביא עליהם הוא ללמדם דרך חיים, ולסוף הכל הוא סומך ידו לנהגם ולנהלם, והודיעם כל זה בשירה... (שם לא טז)

אברבנאל:

ג' התחלות לישראל, אדם - כערך הצומח לחי, נח - כצורה המרגשת לחי, אברהם - כצורה האנושית המשכלת לחי המדבר... (בראשית יב א, וראה שם עוד)

כה יהיה זרעך - כמו שהגלגל ספירי ובו חלקים מובחרים מאירים, כן ישראל בכללם שלמים ונכבדים, ובם מובחרים, הנביאים, או על רבוים, כי לעולם לא נמנו כולם עם הנשים והטף... וכמו שהגלגל יתנועע על ידי מניע והעליון על ידי הסבה הראשונה, כן ישראל תנועותיו ומעשיו כציווי ה', וכמו שהגרם השמימי דבק תמיד בנבדל בציורו התמידי, כן כל איש ישראל באלקיו על ידי אמונתו וציורו. וכן יהללו ישראל את ה' כהשמים בציורם ודעתם, וכמו שהשמים בסבובם למעלה ולמטה, כן ישראל פעם ברמה ופעם בשפל, בזוהר אלקי או בחושך, וכמו שתנועת הגלגל נצחית מעת שהתחילה בריאתו, כן האומה הישראלית, ועל שני האחרונים אמר ויחשבה לו צדקה, שההשגחה בצדק על פי מעשיהם. (שם טו ו)

...על כן גזרה החכמה האלקית שימול מהזמה והתאוה לפני לידת יצחק ויוולד מוטבע בשלמות, ואחר כך יעדו לקרבן, להורות שהוא וזרעו אינם נכנעים לחומרם, כי יחשב שגופם כלה ושכלם מושל, כי אינו כלה, ואם כן גם אינם מונהגים בכחות הגרמים השמימיים, כי אם בהשגחה לפי שכלם, ואם כן הוסרה מהם בזה זוהמת נחש, הוא שטן הוא יצר הרע, והוא מלאך המות המביא לידי הפסד על ידי הדביקות בחומר. (שם כב א)

...וכן ישראל בעולם השפל דבקים אליו בלי אמצעי במדרגת העלול הראשון שבשכלים, ודבקות זו השיגו כאן אצילי ישראל... (שמות כד י)

והתקדשתם - מעצמכם, אני ה' - משגיח בכם ושכינתי בתוככם, וראוי שתהיו תמיד בקדושה, שתחול עליכם הקדושה והשפע. מקדשכם - עוד טעם כי אני ציויתי אתכם. (שם כ ז)

אני ה' - היו מצוינים במלבושיכם כעבדי המלך. (במדבר טו מ)

וירום מאגג - מזמן מלחמת שאול באגג יראה חזקם, וזהו כאהלים, ומלכות דוד דימה לארזים. (שם כד ז)

אתה הראית - לבדך הראית, אם כן ראוי שרק ממך יקנא. והעצומות בהשגחת השי"ת הוא שלא תאבד תורתנו בהיותנו בין האומות הארורות לכלות הפשע בגלות הארוך, והקדים רפואה להגלותנו בין האומות המודים באמיתתה של התורה ומגדלים אותה, ואין חלוק כי אם באופן הבנתה. (דברים ד לה)

לא כן נתן לך - בל יחשבו שישמעו מהמעונן מבלי לעשות המעשים האלו, כי הגוים נמשכו לדברים אלו בהיותם תחת המזל, ואתה חלק ה' ונתן לך מעלת הנבואה... (שם יח יד)

דרך ב' - שואל איך ישחית דרכם שהם בניו, וה' בעצמו תמים וצדיק, ואם כן משחיתים רק לעצמם שלא יהיו עוד בערך בנים, ומונה ד' חסדים, אביך - שהמציא הויתם, קניך - שהוציאם ממצרים, עשך - על ידי מתן תורה, ויכוננך - על ידי ארץ ישראל ובית המקדש, ועכשיו מוכיחם על אלו הד'. בהנחל עליון - חסד ג' הוא שבחר רק בישראל מכל העמים, יצב - נגד ע' עמים ע' נפש שירדו למצרים ובחרם להנהגתו, כבחז"ל, שצורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד... (שם לב ו וח)

בקרן בן שמן - תנאי ראשון לשלמות הגפן היא אדמה משובחת, תנאי שני רבוי מיני העבודות, תנאי ג' זמורה משובחת, תנאי ד' הגפן תגדל או תקטן כפי מה שהיא נסמכת עליו, מה שאינו כן בשאר עצים שהם בעלי מדה מסוימת, וכן ישראל שלמותם תושג בארץ הנבחרת, שהיא ארץ ישראל, וכן להם שלמות העבודה במצוות התורה המגינים על עושיהם, והם שורק משובח מגזע האבות... (ישעיה ה א)

פרא - שה' הוציאם לחפשי, שאפה רוח - בנבואה בסיני, תאנתה - אבלה מי ישיב מעליה, בחדשה - אב, בו נחרב בית א' וב', ונחרבה אלכסנדריה, ונתגרשו מאנגליה ומצרפת, וכן כלה זמן גרוש ספרד בט' באב... (ירמיה ב כד)

ביד גדליה -...ומכל זה תראה שאין רשע כרשעת בני ישראל, שנבוזראדן לא הגלה בנות המלך לכבודן, וישמעאל מזרע המלוכה וקרובם הגלם. (שם מא ט)

כענבים - זכר ב' פירות המזינים ביותר, וכשצומחים במדבר אין בהם זיוף, ויש בהם אכילה ושתיה, כן ישראל יש בהם בני תורה ובני מעשים, ומוכיחם על הזנות ולא על עבודה זרה דעגל. (הושע ט י)

ספורנו:

כי אם ישראל - שתשתרר על כל פליטי האומות כאמרו וקרקר כל בני שת. ויקרא את שמו ישראל - ברך אותו שיתחיל קצת ענין שם ישראל מעכשיו, שיוכל נגד המתקוממים עליו גם בארץ לא לו, כאמרם ז"ל כל מקום שהלכו נעשו שרים לאדוניהם. (בראשית לה י)

רועה אבן ישראל - הוא רועה ישראל המתקיימים לבין האומות כמו אבן יקרה או בלתי יקרה המתקיימת, כענין התגזרת אבן די לא בידין וכו', והם ישראל, כי ישורו עם אלקים ועם אנשים, כאמרם בכל מקום שהלכו נעשו שרים לאדוניהם. (שם מט כד)

מא-ל אביך - וגם היה לך זה מאת האל יתברך באשר הוא א-ל אביך שאמר לי שהנחמה תהיה לזרעי אחר השפלות האחרון, כאמרו והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת... (שם שם כה)

בני בכורי ישראל - אף על פי שלקץ הימין אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד, מכל מקום יחשב ישראל אצלי נכבד מכלם באשר הוא בני, עובד כמו בן מאהבה, לא כעובד מאהבת שכר ויראת עונש, ומצד מה שהוא בכורי ראשון לעבודתי בתעות כל האומות מאחרי... (שמות ד כב)

החדש הזה לכם - מכאן ואילך יהיו החדשים שלכם לעשות בהם כרצונכם, אבל בימי השעבוד לא היו ימיכם שלכם... ראשון הוא לכם - כי בו התחיל מציאותכם הבחירי. (שם יב ב)

והייתם לי סגולה - אף על פי שכל המין האנושי יקר אצלי מכל יתר הנמצאים השפלים, כי הוא לבדו המכוון בהם, כאמרם ז"ל חביב אדם שנברא בצלם, מכל מקום אתם תהיו לי סגלה מכלם, כי לי כל הארץ - וההבדל ביניכם בפחות ויתר הוא, כי אמנם לי כל הארץ וחסידי אומות העולם יקרים אצלי בלי ספק. (שם יט ה)

רגע אחד אעלה בקרבך - אתם מתאבלים על מה שאמרתי כי לא אעלה בקרבך, והוא אמנם טוב לכם שאם אעלה בקרבך אכלה אותך, בהיותך עם קשה עורף בלתי פונה לשמע קול מורים, עם היותך מוכן לשלמות בהכנה רוחנית קנויה במעמד הר סיני, ועתה הורד עדיך מעליך - אותה ההכנה הרוחנית הנתונה לך באותו המעמד הנכבד הורידה מעליך, כי הא-ל יתברך אחר שנתן המתנה לא יקחנה מן המקבל בלתי רצון המקבל... (שם לג ה)

והבגד - ...וזה להעיר אוזן הבעלים על עבירות שבידם... וכל זה בחמלת ה' על עמו שומרי מצותיו, וכן קבלו חז"ל שאין בגדי עובדי כוכבים מטמאין בנגעים, וזה כי אמנם המין האנושי הוא התכלית המכוון במציאות בפרט במציאות הנפסדים, כי הוא לבדו מוכן מכלם להיות דומה לבורא במושכלות ובמעשיות, כאשר העיד הוא יתברך באומרו בצלמנו כדמותנו, ויצדק זה בכל אחד מאישי האדם בשכלו האישי הנקרא צלם אלקים ובכחו הבחירי הנקרא דמות אלקים, כי האדם לבדו בנבראים הוא בעל בחירה, וכאשר יתעורר להתבונן מציאות בוראו וגדלו וטובו אשר בו הוא רב חסד ואמת ובהם עושה צדקה ומשפט. ואחר שהתבונן והכיר זה ילך בדרכיו לעשות רצונו כרצונו, הנה זה דומה לבוראו יותר מכל שאר הנבראים, והוא התכלית המכוון מאת הבורא הממציא, כאמרו וצדיק יסוד עולם. וכאשר לב הותל הטה את האדם מזה בהיותו נשמע אל הכח המתאוה הגשמיי בכל פעולותיו או בקצתם להתרשל מרצון בוראו או להתקומם עליו, יהיה העונש עליו נצחי או בלתי נצחי... וכאשר בחר באומה הישראלית כאומרו בך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגולה, וזה מפני שתקוות המכוון מאתו יתברך היא יותר ראוי ומצויה באישי זאת האומה ממה שתהיה באישי זולתה, כי אמנם מציאות הבורא ואחדותו נודע בקצתם ומקובל בכולם מהאבות כאמרו נודע ביהודה אלקים וגו', כתב להורותם התורה והוא החלק העיוני, והמצוה והוא החלק המעשי, כאשר העיד באמרו והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, והזהיר שבנטותם מזה יעיר אזנם ביסורים... (ויקרא יג מז)

...ובהיות מדרכי הא-ל וכבודו שלא לחלל גופות עמו אשר קדש לעבדו אמר לא תקיפו, וצוה שלא יחללם בהקפת הראש כמעשה שוטים ושכורים... (שם יט כו)

אל מול פני - ...כל השבעה יאירו וישפיעו אור עליון לישראל, שיורו היות אור הימנים ואור השמאלים מכוון ופונה אל אור הקנה האמצעי, שהוא עיקר המנורה, ושכן ראוי שכונת המימינים העוסקים בחיי עולם והמשמאילים העוסקים בחיי שעה העוזרים למימינים... תהיה להפיק רצון הא-ל יתברך באופן שיושג מכוונו בין כלם וירוממו את שמו יחדיו, כמו שקבלו עליהם, כאשר העיד באמרו ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, כלומר בין כלנו נשלים כונתו. (במדבר ח ב)

כתועפות ראם - לעם ישראל שאינו טורף ואוכל כארי אבל דוחה בקרניו כמו הראם, כי היתה הכוונה לגרש הכנענים ולהכניס את ישראל לארץ בלתי הריגת יושביה... כי לא נחש ביעקב - והטעם שהוציאם ממצרים ומגרש גוים בשביל ישראל ונתן לישראל תועפות ראם הוא, כי הם דור דורשיו ולא ידרשו הנחש, כאומרו כי העכו"ם הלאה אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, ואתה לא כן... (שם כג כב וכג)

ולכן ייחס אותו לישראל, באמרו ראשי חדשיכם, ולא כן כתב במועדים, שלא כתב בשבת שבתכם ולא ביום בכוריכם, וטעם מנהגם זה היה, כי אמנם הצלחת ישראל בעולם הזה יהא בצד מה דומה לענין הירח, אשר אין לה בעצמה אור כלל זולתי מה שתקבל מזולתה, וזה שאף על פי שקודם לעגל היה חרות על הלוחות, חירות משעבוד מלכיות לעולם, הנה משחטאו התנצלו ולא השתמשו בכתר מלכות תמיד, כמו שאר האומות, אבל היה זה להם לעתיד כפי שפע האור העליון עליהם, ובלעדיו הלכו חשכים ואין נוגה למו, כמו שיקרה ללבנה כשלא תקבל אור השמש, כי אין מזל לישראל, ולא אור כלל מעצמה זולתי אור הא-ל יתברך בהיותם לרצון, ובכן נקרא ה' יתברך אצל הנביאים אור ישראל, כאומרו והיה אור ישראל לאש, וכן העיד באומרו ה' אורי וישעי. וכאשר היו החטאים מבדילים, כאומרו כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם וגו', הלכו חשכים מבוהלים ודחופים בין האומות... (במדבר כח יא)

כי מי גוי גדול - והטעם שראוי להקפיד שתהיו נחשבים חכמים ונבונים לעיני העמים הוא שהא-ל יתברך קרוב אלינו בכל קראנו אליו, וזה יורה שבחר בנו מכל מעמים, ואם יחשבו אתכם העמים לסכלים יהיה חלול ה', באמור לכם עם ה' אלה. ומי גוי גדול - והטעם שתחשבו חכמים בעיני האומות בשמרכם את חקי האלקים ואת תורותיו הוא, שאין גוי במציאות כזה שיהיו לו חקים מורים מציאות הא-ל ודרכיו ומשפטים צדיקים שאין בהם ענין לתועלת הדיין... אבל כל ענינם משפט וצדק... (דברים ד ז וח)

ראה - הביטה וראה שלא יהא ענינך על אופן בינוני כמו שהוא המנהג ברוב, כי אמנם אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, והם שני הקצוות, כי הברכה היא הצלחה יותר מן המספיק על צד היותר טוב, והקללה היא מארה ממהרת שלא יושג המספיק, ושניהם לפניכם... (שם יא כו)

את ה' האמרת היום - כשקבלת עליך להכנס בברית בשבועת האלה אשר בה אבדן כל טוב גשמי אם תעבור עליו, האמרת ורוממת את הא-ל יתברך בזה, שיהיה יותר נכבד אצלך קיום רצונו מכל טוב גשמי. להיות לך לאלקים - שיהא אצלך הנבדל הנכבד מכל העצמים הנבדלים וממנו כל הנהגת וקיום עניניך בלי שום אמצעי כראוי לנצחי באופן שראוי לך לעבוד ולהכנע לו לבדו כראוי לעליון ומנהיגך, ולהתפלל אליו בהיותו הוא לבדו מנהיגך. וללכת בדרכיו - להדמות לנכבד מכל שאר הנמצאים. ולשמוע בקולו - כראוי לעבדיו. וה' האמירך היום - במה שהוא נכנס בברית עמך ולא עשה כן לכל גוי, נתן לך מעלה בזה. להיות לו לעם סגולה - כדי שישיג בכם מה שחפץ להשיג מן המין האנושי, כאומרו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, ולשמור כל מצוותיו - ונתן לך גם כן מעלה במה שבחר בך לשמור כל מצותיו, אשר בם תמצא חן בעיניו, ושאר העכו"ם אצלו בלתי מוכנים וראוים לזה... ובכן אינם ראוים לשמור כל מצותיו אלא קצתם לבד, שהם מצוות בני נח.

ולתתך עליון - להבין ולהורות, כאמרו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, לתהלה ולשם ולתפארת - לא-ל יתברך, כאמרו ישראל אשר בך אתפאר. ולהיותך עם קדוש - נצחי לחיי עולם הבא... (שם כו יח ויט)

הלה' תגמלו זאת - אחר שכיוון לתתכם עליונים על כל עכו"ם, האמנם ראוי שתגמלו לו זאת שתקלקלו מכוונו לחלל את שם קדשו ולמנע שלא ישיג את התכלית שכיון, באמרו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. עם נבל - בזוי בהיותך כפוי טובה ומשלם גמול רע למיטיב על היפך הנדיב... הלא הוא אביך - לא אב טבעי הנותן מציאות מה במקרה, אבל הוא אב רצוני שנתן לך מציאות למען תהיה קנינו מוכן להשיג בה חפצו וסגולתו, וזה כי הוא עשך לגוי, כי לא היית גוי נחשב כלל. ויכוננך - נתן לה הכנות שתהיה מוכן בהם להיות לו לעם סגולה. (שם לב ו, וראה עוד דור המדבר)

וינאץ מכעס בניו - ואחר שלא השיג שלמותם בארץ בחר שלישית לצרפם בגלות ובזה, ומאס בכעסם את בניו ואת בנותיו, לא רחם על הקטנים ולא על כבוד הבנות... כי דור תהפוכות המה - הפכו להם לב אחר נוטה מדרכי הא-ל יתברך. בנים לא אמון בם - שלא למדו מאבותם דבר אמתי.... (שם שם יט וכ)

אלשיך:

ויהי כל הארץ - נקדים כי הקדושה היא אחדות, וכחות הטומאה שלעומתה הם עולם הפירוד. נשמות ישראל הן מהקדושה, ולכן הם גוי אחד, ונפשות עכו"ם מהחיצוניים ומתיחסים לרבוי. לכחות החיצוניים אין קיום ומציאות אלא שיש באיכותם ובפנימיותם מציאות מאור קדוש... אך כשישראל עושין רצונו של מקום ניתן השפע לישראל, ומתמציתם נהנים גם הם, וכשאין עושים נהפך השפע לחיצוניים, וישראל גולים אצלם לאכול מאשר ישאבון שריהם, והשכינה מרגשת יותר צער מאתנו כאשר משפיעה על החיצוניים... ונעשה לנו שם - כי אי אפשר בלי ישראל, ועל ידי אחדותם ימשכו גם נפשות רבות מהקדושה לתוך הקליפות ההן... (בראשית יא א)

דמשק אליעזר - ישראל אפילו בחוצה לארץ מתייחסים אחר שורש נפשם בארץ ישראל, ואומות העולם אפילו בארץ ישראל מתייחסים אחר חוצה לארץ, כי שורש נפשם מהחיצוניים... (שם טו ב)

...ולא התפלל אברהם לבטל הגליות, שבירר לזרעו גלות במקום גיהנם, שעל ידי הגליות ישתחררו מעונותיהם ליום הדין... אמנם שם לפני אברהם ששיעבוד זה אינו מוכרח ויוכלו להנצל ממנו על ידי טוב בחירתם, כדכתבנו, שהקב"ה רצה לזכות את ישראל לתת להם התורה שעל ידה ינצלו מגליות, והיה אפשר לתת להם רק אחר הפסק זוהמת נחש, שעל ידי כן זכו להנבא פנים בפנים בהקיץ, וניקה אותם על ידי גירות יצחק ויעקב וכור הברזל ממצרים, לשם הותכה זוהמתם, ובימים מעטים פסקה זוהמתם לגמרי, ועל ידי זה יכלו להיות בחירות מהאומות... (שם שם ט)

לאמר להם - ...ולכן הקדים לישראל מאכלות אסורות, לומר שלולא איכותם קדושה לא היה הקב"ה מזהירם מלהביא אל פיהם בעל חי שאינו טהור. (ויקרא יא א)

נשמות ישראל קדושים נפשות א-לוה ממעל, ועל כן כולם אחדות אחת, מה שאינו כן נפשות עשו, ושרו של עשו רוצה להדבק בקדושה. והנה אין לנשמות בני ישראל דביקות בחטא, אך כשהם כשרים דבקים בה' לגמרי, כמו שכתב ואתם הדבקים בה' וגו', ולכן בהרהור של תשובה כבר נפרד מהחטא... (שם טז ח)

ולא תלכו בחוקות הגוי - ותחשבו שעל ידי זה ימלאו בתיכם טוב, כי עיקר ישיבתכם בארץ שתהיו תחת כנפי השכינה, לכן הבדלתי אתכם מן העמים - לתת לכם נשמה קדושה חלק א-לוה ממעל, וכן נפשותיכם המתקיימות במזון, והייתם קדושים - ולא תנוחו עד שתשיגו רוח הקדש. (שם כ כג)

כי יפליא - בא להורות את בני ישראל שאין הקדושה תלויה במולידים, כי אם בבחירה, וביד כל איש לקדש את עצמו עד שקדוש יאמר לו, וככהן גדול יחשב... (במדבר ו ב)

אני ה' - עשיתי עמכם לפנים משורת הדין, שלא יחלתי עד שתהיו קדושים, אלא בקדושתי הגדולה הוצאתי אתכם מארץ מצרים, כדי שעל ידי צאתכם מהטומאה בלבד תהיו קדושים, ואם כן עשו את שלכם להיות קדושים. (שם טו מא)

קרובים אליו - בל יחשבו שילגלגו על החוקים, כי יאמרו שקרבות ה' אלינו היא על ידי החוקים, מאחר שמשפטים יש גם להם ואינו קרוב להם, אך הם טועים כי משפטים צדיקים - אין להם, שמשפטיהם רק להישיר את העם ואין בהם קדושה להמשיך שפע אורה ולברא כח קדוש. (דברים ד ז)

כי ה' אלקיכם - ואם תאמרו מדוע קרא עצמו אלקי ישראל ולא אלקי השמים וכו', כי בעיני העמים אתם אלהים, משתמשים בעמודים וכו', והצדיקים עושים כמעשיו, אומרים לשמש דום וכו', ומכניעים שרי האומות הנקראים אדונים, ובזה שהוא אלקי ישראל הוא אלקי האלהים ואדוני האדונים. (שם י יז)

עם קדוש אתה - מפאת הנפש שהיא לה' אלקים חצובה מתחת כסא הכבוד, ובך בחר - אם כן מה צריך לבחר? הוא על בחינת הגוף, שהוא על פני האדמה, ואם כן עם קדוש אתה בכלל. לעם סגולה - כי בסיני פסקה זוהמת נחש מהם, ועתה הולכים ומטהרים ממנה על ידי מיתות וגלגולים, מה שאינו כן בשאר העמים... (שם יד ב)

את ה' האמרת - ה' חשב על ישראל ג' מדרגות, אם יזכו לסלקם מגלויות להעלותם על כל העמים, ומה גם שעל ידי עסק התורה ימשלו גם למעלה, כענין שמש בגבעון דום, ואם יזכו יותר יהיו משוללי מות, כאשר יהיה לעתיד לבא כשיהיה חמרם זך, ועל ג' אלו אמר והייתם לי סגולה, ממלכת כהנים וגוי קדוש. וכאן חזר על התנאים לכך: האמרת בלשון יחיד, שנתאחדו לשמר התורה, ללכת בדרכיו - במעשי חסד בין אדם לחברו, ולשמע בקולו - שהיא מדת מלאכי השרת... (שם כו יז)

כי חלק ה' עמו - מה שאינו מואס בעוברי רצונו, כי ישראל חלקו ולא יעזב חלק מאיכותו עדי אובד, ואם הם חלקו מדוע הוצרך להטיל גורל? זהו על יעקב, בזמן שאינם כשרים ועונותם מפרידים אותם ממנו, ויהיה מקום לתפוס בהם השרים. (שם לב ט)

מסיני בא - לומר שאין חשיבותם מעטה לפני הקב"ה ועל כן מתברכים רק מפי משה, ומה גם בהיותם יחד שבטי ישראל, וחשיבותם עד שה' מסיני בא - לקראתם, להקביל פניהם, מה שלא עשה לשאר העמים, שרק זרח והופיע להם... מימינו - מצד חסד ימינו נתן להם כח לכך, שיהיו בני אדם מלובשים בחומר מרכבה לשכינה, או נגד הטענה שהתורה אינה מתאימה למלאכים הרוחניים אמר להם שהיא מימינו אש דת - דרך הסוד הרוחני מתייחס למלאכים וגם נתנו לישראל... (שם לג ב)

...ועל ידי אור תורה ומצוות עולה אור קיום הרקיעים למעלה עד ה' ומהתהפכות האור חוזר שפע קדושה בהשתלשלות על הגלגלים והעולם השפל. ואם כן ישראל עוזרים שהשמים יקבלו קדושתו על ידי תורה ומצוות, ושם שוכן בבחינה התחתונה שבשכינה, כי משחקים ולמטה הגלגלים הגשמיים. רוכב שמים - רוצה לומר עליהם רק רוכב, ובך מעונתו, כי הצדיקים מקיימים כל העולם, ולכן ויגרש מפניך - זיו צלם אלקים שעל פניך יגרש שר האומות מפניך, וישכן ישראל - בזכות ישראל, אנשי המעלה ישכנו לבטח גם המכונים יעקב, שעינם רק על דגן ותירוש... (שם כו והלאה)

כטל חרמון - שאם אין ישראל באחדות תמנע הברכה, ויוליך טל הברכה לחרמון ושם הולך לאיבוד, ובשעת ברכה יורידו על הר ציון. (תהלים קלג ג)

מהר"ל:

ולצד שני שהוא מצד ישראל אמר, או הנסה אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי, אמר מקרב, שהיו ישראל במצרים כמו שנבלע העובר בבטן אמו, ולבסוף יוצא כאשר נשלם הויתו, וכן בני ישראל היו מתגדלים ומתהוים בתוך מצרים עד שנעשו שלמים להיות שש מאות אלף, וזהו שלימות ישראל וצורתם, ומה שנתוספו אחר כך זהו מפני הברכה שנתברכו, אבל שלימות ישראל הראוי הוא שש מאות אלף. והטעם ידוע, כי לא תמצא דבר שלם כי אם על ידי מספר ששה, כי הנקודה היא אחת והיא חסירה, בעבור שאין לה התפשטות כלל, והקו יש לו התפשטות באורך ויש לו שלימות יותר בעבור שיש לו התפשטות באורך, אך אין זה שלימות גמור בעבור שאין לו התפשטות רוחב, והשטח שיש לו התפשטות רוחב הוא יותר שלם, אבל אין לו עומק, אמנם הגשם השלם הוא שיש לו התפשטות הצדדין הששה... (גבורות ה' פרק ג, וראה עוד: ישראל-מנין)

וכבר אמרנו לך הרבה פעמים כי ישראל נבדלים מן החמרי, וראוי להם המעלה הפנימית אשר אין שם גלוי והרגש אשר שייך לגשם, וכאשר הם יוצאים מן מעלה הפנימית ומגלים דברים נסתרים בזה הם יוצאים ממקום מעלתם להיות בהם ענין הגשם, והגשם יש לו השתעבדות בודאי, ודבר ברור כי כל דבר שהוא בהסתר, מפני שהוא נסתר יש לו מעלה עליונה, אבל דבר שבגלוי הוא שפל ופחות. והאומות מפני שמדרגתם הם דבקים בכח גשמי אין ענין להם להיות משועבדים שאין זה גלוי, כי כיון שזה כחם בעצמם, אבל בישראל שראוי להם להיות דבקים בכח קדוש פנימי והם יוצאים ממדריגתם, וזהו גלוי, והוא ענין הגשמות, לכך הם משתעבדים... (שם פרק יט)

...ורבי יוחנן מפרש הטעם שנגלה בסנה שהוא מורה יותר מעלת ישראל, וזה כי ישראל הם תכלית ושלימות העולם נבדלים מכל המציאות, ונותנים לעולם השפל הזה גדר והשלמה כמו הגדר שהוא השלמה אל הגנה, לכך נגלה הקב"ה בסנה, שאין הסנה רק להיות גדר אל דבר. וידוע כי הגדר שהוא גדר והשלמה מובדל מן הגנה, וענין זה לישראל גם כן, כי הם נבדלים מכל המציאות ונותנים גדר והשלמה לעולם, לכך נגלה הקב"ה בדבר שיש לו התיחסות ודמיון אל ישראל, כי הדברים אשר הם משמשים ענין אחד בעולם קרובים זה לזה, והסנה מובדל מכל האילנות, ולכן נעשה גדר... 

ועוד אמרו מה הסנה עושה קוצין ועושה ורדין, כך ישראל יש בהם צדיקים ויש בהם רשעים. ביארו בזה, כי יש דמיון בין ישראל לסנה, כי הסנה יש בו קוץ וורד, כי הסנה נוטה לשני דברים מתחלפים, כן יש בישראל צדיקים ורשעים, ורשעים הם רשעים מאד, ויש בהם צדיקים גדולים מאד. וזה כי הקושי שבישראל, כאשר הוא נוטה לטוב יש בהם צדיקים גדולים מאד אינם סרים מן המצוות, וכן כאשר הוא מתהפך לרע יש בהם קושי שהם ממאנים לשמע קשי עורף, וזה דמיון אל הסנה שקושי שלו גורם לקוצים שיגדלו בו, וגורם לשושנים הגדולים אשר דרכם לגדל על דבר קשה. וכן ישראל קושי ערפם גורם לטוב שעומדים באמונתם... (שם פרק כג)

קרא ישראל בנו בכורו, רוצה לומר כמו שהבכור נקרא ראשית, כי הוא ראשית אונו, שהוא התחלת הראות כחו של אדם, כי הבן הוא כחו של אב, כך ישראל הם התחלת גלוי כחו של הקב"ה בעולם הזה, כי העלול מורה על העילה יתברך, והם עלולים בראשונה, וכמו שהראשית מובדל מדבר שהוא ראשית לו, שהרי מה שהוא ראשית הוא ענין שאינו נמצא באחר, ומפני זה הבכור קדוש, כי הוא נבדל מן השאר במה שהוא ראשית שלא נמצא זה בשאר, כך ישראל שהם ראשית נבדלים מכל האומות, והם גם כן קדושים מצד שהם ראשית... (שם פרק כט)

...וכן יציאת מצרים הוא השלמת סדר העולם, כמו שיתבאר, שידוע כי בעולם הזה העיקר הוא האדם ובישראל בחר מכל האומות, וישראל הושלמו כאשר יצאו ממצרים, ואז היו לעם, ונמצא יציאת מצרים כמו שבת, כי שבת השלמת הבריאה, ויציאת מצרים השלמת תולדות העולם. כי אחר שנשלמה הבריאה היו תולדות העולם מתחילין לצאת אל השלימות, וכל אומות זו אחר זו היו יוצאים עד ע' אומות, אבל ישראל יצאו באחרונה לכל האומות, וזה דמיון הבריאה, שהאדם נברא באחרונה, לכך אמרו על ישראל אתם קרוים אדם וגו'. ואז כאשר יצאו ישראל היה עומד העולם שלא יצאו עוד שום אומה אל הפועל. ומזה תראה, כי האומרים כי השי"ת הרחיק את ישראל אחר שחטאו זה טעות, שכמו שאין לבריאה שינוי ממה שנברא עליו, ובבריאת ישראל עצמה נמצא בהם רושם המעלה על כל האומות מצד הבריאה, ודבר שהוא בבריאה אין שינוי לו כלל, כי על מעשה אלקים אין להוסיף ואין לגרע, ולפיכך כמו שנזכר יום השבת כל השבוע מהטעם שאמרנו, כי הכל הוא פונה אל השלמה, כך יציאת מצרים יהיה נזכר לעולם, כי היציאה שהוא השלמת הכל עומדת לעולם ולעולמי עולמים...

...כי נחשב קריעת ים סוף גמר היציאה, כי כאשר הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים יצאו מענין החמרי, כי מצרים נקראו חמורים, והיו ישראל גוברים עליהם כאשר התבאר למעלה, ורצה הקב"ה להשלים דבר זה לבקע ים סוף, ונבקעו כל המים שבעולם, שהמים כמו שהתבאר הם חמריים, שאין בהם צורה, וכאשר בקע ים סוף ויצאו בחרבה, יצאו ישראל מענין החמרי לגמרי, עד שקנו ישראל אז מעלה נבדלת, שכל יציאת מצרים לא היה רק דבר זה שיצאו ממצרים החומר הגרוע והפחות, ועדיין לא יצאו לגמרי עד יום השביעי, שהיה קריעת ים סוף לא במקרה אלא בעצם, ולפיכך היציאה נחשבת עד קריעת ים סוף. (שם פרק לט)

וזה תבין ממה שביארנו לך, כי כאשר נבקעו המים אז היו ישראל מושלים לגמרי על הטבע ונעשו קדושים נבדלים, והיו קדושים לה'... ואילו לא נבקע רק הים לא היה הממשלה לישראל רק על הים ולא על כל מדת המים, אבל ישראל היו מושלים על כל המים, לכך כל המים שבעולם נבקעו. (שם פרק מב)

...וכבר התבאר זולת זה המקום המעלה הזאת שיש בישראל ענין אלקי שאין בכל הנמצאים, ולפיכך אמר אחריו אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כי היציאה מארץ מצרים מורה שיש לישראל מעלה אלקית נבדלת מן הגשמית, וזה מוכח מפני שהוציא אותם מבית עבדים, שכבר התבאר כי העבד הוא חמרי... ומה שהשי"ת הוציא את ישראל מבית עבדים היו יוצאים מן העבדות לקנות מעלה האלקית, שכבר התבאר שלא היתה אומה בעולם שהיה כל ענינם הכל חמרי כמו מצרים, והם נקראו אשר בשר חמורים בשרם, והוציאם ממדה זאת, ולכך אמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים, שכל זה הרואה שישראל קנו המעלה האלקית ראוי שיתיחד שמו יתברך על ישראל בפרט, וכאשר הוא אלקי ישראל, הוא אלקי הכל, שכל הנמצאים גשמים וטפלים אצל ישראל, כמו שימשכו כל האברים אחר הלב, והוא העיקר...

ובפרק הבא על יבמתו אמר רבי שמעון בן יוחאי... אתם קרויים אדם וכו', וביאור ענין זה, שעם שכל בני אדם משותפים בצורה זאת, מכל מקום יש חילוק, כי כמו שהאדם נבדל משאר בעלי חיים במה שהאדם שכלי, ושאר בעלי חיים הם בלתי שכליים, כך יש בין האומות גם כן הבדל, שיש אומה נוטה אל החומרי יותר, ויעיד עליהם מעשיהם שנמשכים אחר הזנות ודברים מתועבים, זה יורה על החומריות שבהם, אבל ישראל אף המדה הפחותה שבהם יורה על השכל, שהמדה הפחותה שהם קשי עורף אינם חוזרים מדרכיהם, וזה יורה על העמידה ועל הקושי, וזהו מענין השכל שאין לו השתנות, והמדה הנבחרת שיש לאומות מורה על החמריות, כמו שאמרו ז"ל העכו"ם קלים לתשובה, וזהו גם כן יורה על חמריות שנקל להשתנות, כמו כל חומר שנקל לקבל שינוי... והרי אצל האומות אז בטל הצורה אצל החומר, כאילו אינם אדם, שהחומר עיקר והצורה טפילה, וכל דבר שיש עיקר ועמו טפל, הטפל בטל אצל העיקר, ואצל ישראל הוא היפך זה, כי הצורה עיקר והחומר טפל, ובטל הטפל אצל העיקר. 

ולפי זה יהיו המלאכים הנבדלים לגמרי או השמים יותר חשובים מכל הנמצאים התחתונים, ולמה לא יאמר אנכי אלקי המלאכים, שבזה היה נראה רוממותו וגדולתו. אמנם אני אומר כי כל האומר כי המלאכים הנבדלים הם יותר במעלה מן ישראל שהם אדם באמת אשר נקראו בנים לו יתברך, אין רוח חכמים נוחה הימנו... 

בפרק קמא דברכות אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק מנין שהקב"ה מניח תפילין, ביארו בחכמתם איך ישראל הם ראשון אל השי"ת מחוברים דבקים בו יתברך, ואמרו שהוא מניח תפילין, פירוש זה, כי כל שלימות אשר יוצא לזולתו כמו שיאמר שהשי"ת השפיע כל הנמצאים במה שהשלימות הוא יוצא לזולתו הוא מעלה עליונה, ושלימות יתירה מהן השלימות אשר אינה יוצאת אל זולתו... ונתבאר לך מדברי חכמים כי הכבוד של השי"ת שיוצא לזולתו הוא במה שהשפיע את ישראל בלבד, ואליהם נמשך הכל... (שם פרק מד)

...ולפיכך עכו"ם במה שאינם שלמי צורה במה שראוי שיושלמו, אמרו חכמים עליהם כותי ששבת חייב מיתה, לפי שנאמר עליהם יום ולילה לא ישבותו, כי הם דבר שאין לו השלמה, אבל ישראל במה שהם בעלי שלימות יש להם שבת, כי השבת מורה על ההשלמה... ולפיכך וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וגו', כלומר שסלק הקב"ה אותך מן העבדות, שהעבדות פחיתות חמרית היא, ומציאות בלתי מושלמת, וכאשר השי"ת סלק אותך מן העבדות, מורה שיש בישראל מעלת השלמה, לכך צוך יום השבת... (שם פרק מה, וראה שם עוד)

וזה כי ענין השירה, כי העלול אשר נמצא מן העלה משתוקק אל עילתו, אשר היא באה ונמצאת ממנו, ולכך משתוקק אל עילתו אשר בראו... ולפיכך אין ראוי לשיר שירה רק ישראל מה שהם נקראים בנים אל השי"ת, והם עלולים בעצם ממנו, לא כמו העכו"ם, שהם נבראים בשביל ישראל, וזהו השירה שהיא השתוקקות העלול אל העלה... 

וביאור זה, כי ישראל יש להם התוקף מצד התורה שהיא שכל, שהשכל יש לו חוזק, כי הדבר שהוא גשמי הוא חלש, שהוא מתפעל, אבל החוזק הוא לשכלי שאינו מתפעל, ולפיכך התורה תקרא עוז, והיא עוז לישראל... (שם פרק מז)

 

וכן כל הדברים הנמשכים אחר זה הוראה על מעלה זאת, שישראל אינם מסורים תחת טבעי העולם כלל, וכן העבירנו בתוכו בחרבה שהוא מעלה בפני עצמו, אפשר שהיה נשאר קצת מים מן הים ולא היו עוברים בחרבה, ולא היה בטל שם הים לגמרי, ועוד שיקע צרינו בתוכו, וזהו תוספת מעלה, כי קריעת ים סוף אשר קרע להם הדברים הטבעיים נבקעים ונפסדים לפני ישראל והצלתם, ולא עוד אלא פועלים לאבד אויביהם, והנה הם פועלים דבר והפכו, וזה יותר בלתי טבעי. ואחר כך העלה אותם מעלה אחרת וספק צרכיהם במדבר ארבעים שנה, כלומר מקום מדבר... שתראה בזה כי ישראל נוהג עניניהם שלא על פי הטבע לגמרי... ואחר ה' מעלות אמצעיות זכר ה' מעלות קדושות, שעל ידם הדבוק עם השי"ת, הראשונה מן החמשה נתינת שבת, מצוה אלקית, והיא הברית בין הקב"ה ובין ישראל, בה יתדבקו בהקב"ה, ואחר כך שקרבם לפני הר סיני, וזה בעצמו הדביקות מה שקרבם לפני הר סיני, ועל ידי זה פסקה זוהמת נחש, ויותר מזה שנתן להם התורה הוא דבוק יותר, ויותר שהכניסם לארץ ישראל, כי הארץ הזאת לחלקו של השי"ת, ויותר מזה שבנה להם בית הבחירה, והשי"ת שוכן אתם לגמרי. (שם פרק נט)

ועוד יש לך לדעת, כי הפסח הוא עצמו מה שישראל הם לה', כמו שנתבאר פעמים הרבה מאד. ואחר המדרגה העליונה הזאת שישראל הם להקב"ה נמשך אחר זה הגאולה שהוא מהמצה, ונמשך אחר זה גם כן השעבוד, כאשר המקבל ראוי לזה, ולפיכך נאכל הפסח על מצות ומרורים... ומן מדרגה העליונה שישראל הם להקב"ה נמשך אחר זה הגאולה שהוא מהמצה, ונמשך אחר זה גם כן השעבוד, כאשר המקבל ראוי לזה, ולפיכך נאכל הפסח על מצות ומרורים... ומן מדרגה העליונה שישראל הם של הקב"ה, דבר זה מביא גאולה ומביא מרירות, כי כן נותנת המדה, כאשר הם שלמים יש להם גאולה, וכאשר יש בהם חסרון השעבוד... 

שלא תאמר כי ישראל הם משותפים עם האומות, שאם היו משותפים עם האומות עד שחס ושלום היו לחלק מלאך, שאז שייך בזה אין כח נוגע במוכן לחברו, אבל אין לישראל עם האומות שווי, כי דבר שיש לו שווי עם אחר ונתן לזה חלק ולזה חלק, אין אחד נוגע בחלק אחר שכך נחלק, אבל ישראל לא קבלו חלוקה, רק הם חלק ה' יוצר הכל, ולא שייך אצל השי"ת חלק... ולפיכך הם ראויים אל הגאולה לצאת מרשות אחרים כאשר הם אל השם... (שם פרק ס)

אבל בישראל החומר בטל אצל הצורה, ומכיון שהחומר בטל אצל הצורה הוא אדם, ואם תתמה על זה גם כן, שלא נראה שיש יותר בטול חומר אצל ישראל מן העכו"ם, הרי לא נמצא הנבואה כי אם בישראל, ואם לא נמצאת המעלה הזאת בדורותינו, זהו שנתרחק מעלה זאת מישראל עם שאר המעלות, מכל מקום ישראל מוכנים לזה בפרט. ומאחר שהמעלה הזאת שיקרא אדם בפרט אינו נקרא על כל אשר בשם אדם יכונה, כי כן בעצמו תמצא אצל ישראל שחלוק יש ביניהם, כי אף על גב שכולם בשם אדם נקראים, בשביל הצלם האלקי, מפני שהצורה הזאת נתלית בחומר יש לצורה הזאת בטול מה, ובשביל כך נפל יהושע לפני המלאך... לפי שהוא פרט, והפרט יש לו חסרון זה, אבל מצד הכלל אין כאן חסרון זה כלל... 

וכמו שיש הבדל בין ישראל לעכו"ם במעלת הצורה, כך יש הבדל בישראל בעצמם, כי אין הכל שוים, כי יש אצל אחד מעלה זאת יותר ממה שיש לאחר, כי הכל תלוי כאשר אין בטול אל הצורה האלקית, וכאשר הוא נבדל בעצמו מן החומר, אז אין בטול לצורה האלקית... (שם פרק סז)

...וביאור זה, כי כאשר עלו ישראל מן הים אז קנו ישראל עצם מדרגתן ומעלתן, ולכך שם ישראל עברים, על שם עבר ים... ומיד אמרו שירה, כי במה שנעשו ישראל לעם ראוי שיהיה זה לכבוד השי"ת... (שם פרק סח)

יש לשאול אחר שהעלה את ישראל אל המעלה הגדולה העליונה אשר התבאר בפרקים הקודמים, איך יתכן שיהיה בטול לזאת המעלה, והרי חרב בעונינו בית מאוויינו ותפארתנו, ואנחנו מצאנו כי הדברים אשר הם בטבעיים ואינם כל כך במעלה מיוסדים על אדני הקיום מבלי שינוי, ודברים אלקיים כאלו יהיה בטול והפסד להם? ותשובת שאלה זו, כי אם שהדברים הטבעיים ההפסד נמצא בהם ביותר, ודברים הבלתי טבעיים מקוימים ביותר, זהו בעצמם, אבל הסלוק מן המקבל הוא יותר נמצא בהם. כי הדברים האלקיים הם נבדלים, ובמעט דבר יוסרו הדברים האלקיים. ומשל זה, האדם שהוא מקבל השכל, אף על גב שאין הפסד בשכל מצד עצמו, יש בו שכחה והסרה בקלות מצד המקבל... ומזה עצמו נוכל להביא ראיה ברורה גם כן, כי ההכנה שהיתה לישראל לקבל המעלה העליונה לא הוסרה, כמו באדם שקנה השכל ונעשה שובב עד ששכח תלמודו, מכל מקום הכנה הזאת שהוא מוכן לקבל החכמה לא נתבטלה, ומוכן לחזר לקבל. כך כאשר ראינו בעם ישראל הכנתם לקבל מעלה עליונה, כי לא היה דבר זה מקרה בישראל מה שקבלו המעלה העליונה... כי דבר שהוא במקרה אינו תמידי ואינו מאודי, ובישראל היו נסים הרבה מאד שלא תמצא לשאר אומות, וכן היו נמשכים בהמשך הזמן, עד שאי אפשר לך לומר רק כי יש לישראל הכנה בעצמם לקבל המעלה העליונה, מה שאין בשאר האומות. ועוד כי הדבר שהוא בפרט נוכל לומר שהוא במקרה, אבל דבר שהוא מגיע לכלל האומה אין דבר זה במקרה. ומצאנו נסים שהגיעו לכלל ישראל כגון יציאת מצרים ובאר ומן, ואם היה זה במקרה, למה לא היה לשאר אומות גם כן, ולמה היה זה לאומה זאת בכללה ולא למקצת או לאיזה אנשים. וכיון שאנו ראינו הנסים נמשכים דוקא בישראל ולא בשום אומה והיו הנסים בכללות האומה, אין זה רק שישראל נכונים לקבל המעלה האלקית הנבדלת, ולכך היו דבקים במעלה אלקית עליונה, שהיה הנהגתם שלא בטבע, רק על ידי נסים.

ואם בשביל שהלכו שובב וחטאו ונסתלקה השכינה מישראל בשביל חטאם, כמו שיסולק השכל מן האדם כאשר הוא הולך שובב, הכנתו לקבל המושכלות אינה בטילה, כן אף שנסתלקה שכינה מישראל ונתבטלו המעלות שהיו לישראל, הכנתם על זה לא נתבטלה. ואתה מוכרח לומר שלא היה כל זה במקרה בישראל, כי אם בשביל הכנה שבישראל לקבל המעלות... יותר מזה מה שנמצא בישראל דבוק שכינה ושפע הנבואה על שאר אומות שאין להם דבר זה, כמו שיש למין האנושי מעלה יתירה שיש להם השכל על ידי הכנה שבהם על שאר בעלי חיים שאין להם השכל... וראיה שכל הדברים העליונים צריכים הכנה, דבפרק קמא דעבודה זרה אמרינן ה' מסיני בא וגו', שהחזיר התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה. ולא מצאנו ששלח השם אליהם נביאים אלא שראה בהכנתם אם יש להם הכנה לתורה ולא מצא בם הכנה לתורה, וזהו מיאון שלהם... (שם פרק עב)

...וביאור הענין הזה, כי הכל מודים שהעולם נברא בשביל שיש כאן התחלה, וכל התחלה היא יחידית, ולכן ראוי להיות נברא העולם מן השי"ת, שמן האחד יושפע אחד, ובשביל אותה התחלה נברא הכל. ועל זה אמר שנברא העולם בשבילו, כי כבר אמרנו שאי אפשר שיהיה העולם בלא השלמה... ועתה יחשב שאר הבריאה תוספת והשלמה על המקבל. והרבוי בא מן השי"ת לא בענין אחר, עד שיקשה לך איך יבא הרבוי מן האחד, אבל יבא הריבוי מצד המקבל, ודבר זה רמזה התורה במלת בראשית ברא אלקים, כי הבי"ת פירושה בשביל ראשית נברא הכל, כלומר כאשר יש כאן ראשית שהיא אחת, בשביל אותה התחלה שהיא אחת נברא הכל, מפני שהכל השלמה אל הדבר שהוא התחלה. ופליגי מהו הראשית... ורבי ברכיה סבירא ליה כי משה הוא ראשית, כי עיקר העולם הם ישראל, ומשה הוא עיקר ישראל במה שהשלים את ישראל, וישראל הם ראשית גם כן, כדכתיב קדש ישראל לה' ראשית תבואתו... (נצח ישראל פרק ג)

...כי הזמן אשר הוא מיוחד לישראל ובו מתעלים ישראל הוא הזמן שבארנו, כמו ניסן ותשרי כי זה הזמן הוא הזמן השוה אינו יוצא לשום קצה, כי נקראו קצוות שיש להם קצה וסוף אבל השוה אינו הולך אל הקצה, לכך בחודש ניסן ותשרי יש בהם לישראל המועדים והחגים, כי לשמחת ישראל ושלימות מעלתם לא יהיה קצה והפסק, אבל הזמן אשר היו גוברים המתנגדים להם הוא בתמוז ואב, שהם בקצה החמימות, ומורה כי לחורבן ישראל ותגבורת האומות יהיה קצה וסוף, כי כל דבר שהוא קצה יש לו סוף כמו שמשמע לשון קצה... (שם פרק ח)

כאשר האדם שומע הדברים אשר הגיעו לעם ה' אשר לא הגיע לשום אומה בעולם ורוב הצרות אשר באו עליהם... ותהרהר במחשבתך באולי הוא יתברך עזב אותם והם אליו כאומה אחרת חס ושלום, ויתר פחות מהם כאשר הם ירודים אל הכל, אל יבא בהרהור לבך ובמחשבתך דבר כמו זה, כי מחייב הדעת והשכל שאינו כך, וגם המוחש לא יקבל זה, גם משה עבדו הנאמן וכל עבדיו הנביאים לא העידו עליהם כך. והנה מחייב זה הדעת והשכל בראיות מופתיות מחויבים מוכרחים, כי מן הדברים שנתבארו לך בפרקים הקודמים מסדר השתלשלות הרבוי מן האחד, ובארנו לך במופת ברור כי אי אפשר רק שיש בבריאה דבר שהוא ראשית שהוא קודם וראשית אל הרבוי שאחריו, לכך אי אפשר רק שתהיה אומה אחת יחידה, והיא ראשית הרבוי מן האומות בעולם, ואם לא כן היה הספק הזה עומד