היו"ד של שם הקדוש מתקשרת בג' קשרים, משום זה י' זו יש לה קוץ אחד למעלה, וקוץ אחד למטה, וקוץ אחד באמצע, משום שג' קשרים נשתלשלו בה, קוץ שלמעלה הוא כתר עליון, שהוא עליון מכל העליונים, הראש על הראשים, והוא עומד על כולם... (ויקרא קמז, ועיין שם עוד)
היו"ד שזכה בה פנחס, (שנכתב פינחס מלא), הוא משום שקינא על ברית זכה לברית, וב' יודין הן, יוד עליונה מן הויה שכרת בה לאברהם ברית בין י' אצבעות הידים, ויו"ד קטנה היא מן אד"ני, שכרת בה ברית בין י' אצבעות הרגלים, והיא אות קדושה המעטרת ברשימו העליונה... (פנחס תפג, ועיין שם עוד)
ומשום זה יו"ד מן ש-די (דהיינו אות ברית), שהיא טבעת משלשלת ממנה מפחדים כל השדים והמזיקים, ומיד שרואים את היו"ד במזוזות השערים הם בורחים, כי בה נאמר לאסור מלכיהם בזיקים ונכבדיהם בכבלי ברזל, כל שכן (בורחים) כשרואים אותה באות תפילין שעל הזרועות, והרשומים באות ברית בבשרם (נאמר עליהם) והזר הקרב יומת, שאין זר אלא היצר הרע... (שם תפח, ועיין שם עוד)
כי היו"ד היא נקודה אחת בלי רושם אחר, כל האותיות יש להן רושם אחר על המקום שכתובות שם, שאותו הרושם נעשה בלבן שבאותה האות, (כלומר שהאות מורכבת משחור ומלבן שתוך השחור), חוץ מן היו"ד שהיא נקודה אחת שאין בה לבן ממקום אחר, ונקודה זו יורשת הכלה תקוניה, והיא נקודה אחת בתוך צבאותיה ומחנותיה, ונקראת יו"ד, שהיא נקודה אחת... (זהר חדש שיר השירים תלו, ועיין שם עוד)
כדדרש רבי יהודה בר רבי עילעאי אלו שני עולמות שברא הקב"ה, אחד בה"י ואחד ביו"ד, ואיני יודע אם העולם הבא ביו"ד והעולם הזה בה"י, אם העולם הזה ביו"ד והעולם הבא בה"י, כשהוא אומר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא בה"י בראם, הוי אומר העולם הזה בה"י, והעולם הבא ביו"ד... מפני מה נברא העולם הבא ביו"ד, מפני שצדיקים שבו מועטים, ומפני מה כפוף ראשו, מפני שצדיקים שבו כפוף ראשיהם מפני מעשיהן שאינן דומין זה לזה. (מנחות כט ב)
את והב - יו"ד וא"ו משתמשין, שפו ואונם, שפי ואונם... (במדבר חקת)
י' קטן, שכל המקטין עצמו בעולם הזה זוכה לעולם הבא שנברא ביו"ד, שנאמר (ישעיה כ"ו) כי בי-ה ה' צור עולמים, שני עולמים כאן, העולם הזה בה"י והעולם הבא ביו"ד. ומפני מה תגו של יו"ד כנגד פניו, שכל צדיק אין לו אלא שכר מעשיו שהקדים לפניו, שנאמר (שם נ"ח) והלך לפניך צדקך... (מדרש האותיות)
יו"ד כפופה למעלה ולמטה, כנגד עשרה שמתפללין בבית הכנסת וכופפין את קומתן ומתפללין ומכוונין לבם לאביהם שבשמים. (מדרש ר"ע על התגין)
...וזה לא יתכן זולתי בג' הזאות, להורות על ג' יודין, כאמרם העולם הבא נברא ביו"ד, וכן היה קודם חטא אדם הראשון, וביום מתן תורה עד העגל, כי בם יהיה צור עולמים נצחיים, כי היו"ד תורה על פשיטות נצחי ותורה היו"ד עליונה מציאות היחיד בעולמו על שני עולמים נצחיים. (שמות יב כב)
אבל השם של ד' אותיות שם הוי"ה נבדל מן הנמצאים, ולכך התחלתו ביו"ד,והוא שמש לנסתר כמו כל יו"ד בראש, כי בזה השם נסתר ונבדל מן הנמצאים... ולפיכך בא היו"ד בראשו, כי היו"ד מורה על תכלית וצורה אחרונה, כי היו"ד היא בסוף כל מספר לא יעלה רק עד עשרה, הרי האלף בראש, והיו"ד בסוף... (גבורות ה' פרק כה)
ולכן הוסיף הויה זו של התיחדות ליהושע, שכאשר היה מבקש משה שיהיה יהושע נבדל מן המרגלים לא יהיה בכלל המרגלים רק מיוחד לעצמו, נתן ליהושע יו"ד, כי היו"ד מורה על התיחדות, וזה בשביל קטנות היו"ד, ושהדבר שהוא קטן אין בו רבוי וכולל רק המיוחד, ומעתה היו"ד שהיא הויה מורה על היחוד לא נתבטל, רק נתווסף הויה זאת ליהושע, ואמר הקב"ה שמתחלה היתה בסוף נקבה ועתה תהיה בראש הזכר, ודבר זה מופלג מאד, ופירוש דבר זה, כי היו"ד מורה כאשר היא סוף תבה של שרי, ומורה כי לא היתה רק לאומתה בלבד, אבל כאשר היו"ד היא בראש זכר, אף על גב שהיא מורה מיעוט, היינו שהזכר יש לו מדרגה עליונה וכל מדרגה עליונה היא מעט וקטנה, ודבר זה שייך בזכר דוקא, כי אין שייך זה בנקבה, שתהיה מתחברת הנקבה במדרגת היו"ד הקטנה הנזכר, כי מדרגת הנקבה היא גלויה בלתי נסתרת, ולפיכך אין היו"ד בראש הנקבה, רק בסוף הנקבה, המורה על מיעוט כח הנקבה...
ותדע עוד, כי היו"ד היא אות חשובה, שהיו"ד מן השם, והוא משמש בראש התיבה בלשון עתיד, יפקוד, ובלשון נקבה בלשון עתיד בסוף, תפקדי, כי מדרגת הזכר שהוא התחלה והאשה משלמת את הזכר, וההשלמה היא בסוף, והדברים האלה עמוקים מאד בחכמה. (תפארת ישראל פרק מט)
והאל"ף שהיא ציור יו"ד למעלה מורה על החסד, ויו"ד למטה מורה הדין, וא"ו שבאמצע מורה על הרחמים... (חוקר ומקובל פרק כ)
...וי' דומה לא' וכולל האחדים מא' עד י', וכן ק' דומה לא'... (שמות ג טו, וראה עוד ערך מספר-עשר)
ראה לקמן בערך יבום.
...ובדרך כלל הברכות מתחילות ביו"ד, שגם הנעלם ממנה ו"ד עולה למספר י', שכל הברכות כפולות חלק לגוף וחלק לנשמה הנעלמת, וי' דברים באדם מצד אביו ואמו, וי' מצד הקב"ה, וכ' חלקים אלו מתברכים על ידי שישא הכהן י' אצבעותיו... (במדבר ו כד)
והנה שורש הצורות הם י' וו' שהם הנקודה והקו, כמו שנתבאר למעלה שמהם הוא בנין כל הצורות... והם אבות לכל הציורים שבמחשבה שהם נבנים מנקודה וקו בהכרח... שהוי"ו הוא המשכת היו"ד לאורך והד' היא המשכה לאורך וגם לרוחב, ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט, שכל אות הוא צמצום וכלי המגביל. וראשית הכרות הישות ובעל גבול הוא י' והמשכת הישות הוא הגבלה יתירה, ויש המשכה לאורך והוא הו' וזהו מדת הזמן והשנה, כי כל המשכה צריך זמן להמשכה... וקו הרוחב שמן הצפון לדרום הוא המקום המקבל לאור השמש בכל נקודה שהיא יש לו קו רוחב מצפון לדרום הרחוק מגוף נקודת האור ומקבלו, וכן הד'... ובהמשכה זו נעלם היו"ד כל עיקר (שעדיין בוי"ו הוא גלוי בראשו, שהי' הוא היש מאין וכאן נתגלה יש גמור מכל צד, ולכך היא נקראת דלה דלית לה מגרמה כלום, פירוש שעיקר קבלת האור והחיות הוא מן האין ועל ידי היש מאין... (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד ריד, ועיין שם עוד)
...וכן איתא (מנחות כ"ט) שהעולם הזה נברא ביו"ד, ואמר שהמליך אות י' במעשה, היינו שהמעשה יהיה על פי החכמה... (פרי צדיק דברים לראש חודש אלול א)