(ראה גם: הסטוריה-בית ראשון, ירמיה)
בן שמונה שנה יאשיהו במלכו, ושלשים ואחת שנה מלך בירושלים ושם אמו ידידה בת עדיה מבצקת. ויעש הישר בעיני ה', וילך בכל דרך דוד אביו ולא סר ימין ושמאל. ויהי בשמונה עשרה שנה למלך יאשיהו שלח המלך... עלה אל חלקיהו הכהן הגדול ויתם את הכסף המובא בית ה'... לחזק את בדק הבית... (מלכים ב כב א והלאה)
ויגד שפן הסופר למלך לאמר ספר נתן לי חלקיה הכהן, ויקראהו שפן לפני המלך. ויהי כשמע המלך את דברי ספר התורה ויקרע את בגדיו, ויצו המלך את חלקיה הכהן... לכו דרשו את ה' בעדי ובעד העם... ואל מלך יהודה השולח אתכם לדרש את ה' כה תאמרו אליו כה אמר ה' אלקי ישראל, הדברים אשר שמעת. יען רך לבבך ותכנע מפני ה' בשמעך אשר דברתי על המקום הזה ועל יושביו להיות לשמה... לכן הנני אוסיפך על אבותיך... ולא תראנה עיניך בכל הרעה אשר אני מביא על המקום הזה... (שם שם י והלאה)
וישלח המלך ויאספו אליו כל זקני יהודה וירושלים... ויקרא באזניהם את כל דברי ספר הברית הנמצא בבית ה'. ויעמד המלך על העמוד ויכרת את הברית לפני ה' ללכת אחר ה' ולשמר מצותיו... ויצו המלך את חלקיהו... להוציא מהיכל ה' את כל הכלים העשוים לבעל ולאשרה ולכל צבא השמים, וישרפם מחוץ לירושלים... וגם את המזבח אשר בבית אל הבמה אשר עשה ירבעם בן נבט אשר החטיא ישראל, גם את המזבח ההוא ואת הבמה נתץ...
ויצו המלך את כל העם לאמר, עשו פסח לה' אלקיכם ככתוב על ספר הברית הזה... וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו ככל תורת משה, ואחריו לא קם כמוהו... בימיו עלה פרעה נכה מלך מצרים על מלך אשור על נהר פרת, וילך המלך יאשיהו לקראתו וימיתהו במגדו כראותו אותו, וירכיבוהו עבדיו מת ממגדו ויביאוהו ירושלים ויקברהו בקברתו... (שם כג א והלאה)
ובשמנה שנים למלכו והוא עודנו נער החל לדרוש לאלקי דויד אביו, ובשתים עשרה שנה החל לטהר את יהודה וירושלים מן הבמות והאשרים והפסלים והמסכות... ובערי מנשה ואפרים ושמעון ועד נפתלי בחרבותיהם סביב... ובשנת שמונה עשרה למלכו לטהר את הארץ והבית שלח את שפן בן אצליהו... לחזק את בית ה' אלקיו... ובהוציאם את הכסף המובא בית ה' מצא חלקיהו הכהן את ספר תורת ה' ביד משה... (דברי הימים ב לד א והלאה)
ויעש יאשיהו בירושלים פסח לה'... ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקודש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל... ושחטו הפסח והתקדשו והכינו לאחיכם לעשות כדבר ה' ביד משה. וירם יאשיהו לבני העם צאן כבשים ובני עזים הכל לפסחים לכל הנמצא למספר שלשים אלף ובקר שלשת אלפים אלה מרכוש המלך...
אחרי כל זאת אשר הכין יאשיהו את הבית עלה נכו מלך מצרים להלחם בכרכמיש על פרת, ויצא לקראתו יאשיהו, וישלח אליו מלאכים לאמר מה לי ולך מלך יהודה לא עליך אתה היום כי אל בית מלחמתי ואלהים אמר לבהלני, חדל לך מאלהים אשר עמי ואל ישחיתך. ולא הסב יאשיהו פניו ממנו כי להלחם בו התחפש ולא שמע אל דברי נכו מפי אלקים, ויבא להלחם בבקעת מגדו. ויורו היורים למלך יאשיהו ויאמר המלך לעבדיו העבירוני כי החליתי מאד. ויעבירוהו עבדיו מן המרכבה וירכיבהו על רכב המשנה אשר לו ויוליכהו ירושלים וימת ויקבר בקברות אבותיו, וכל יהודה וירושלים מתאבלים על יאשיהו. ויקונן ירמיהו על יאשיהו ויאמרו כל השרים והשרות בקינותיהם על יאשיהו עד היום ויתנום לחק על ישראל, והנם כתובים על הקינות... (שם לה א והלאה)
וזה דרש יאשיהו המלך והעמידוהו, שהוא נתפס בעונותיהם של ישראל, כמו שכתב רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם, כאן יש להסתכל, כי למדנו אם ראש העם הוא טוב, כל העולם ניצולים בזכותו... והרי יאשיהו שהיה ראש כשר ומעשיו ישרים, למה נתפס בעונותיהם של ישראל. הוא משום שלא האמין בירמיהו ולא ייסר את ישראל, כי חשב שכולם צדיקים כמותו, ועוד שהלבנה היתה בשפל האור, והיתה הולכת להסתם לגמרי. (בחקותי כח)
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל האומר יאשיהו חטא אינו אלא טועה, שנאמר ויעש הישר בעיני ה' וילך בכל דרך דוד אביו, אלא מה אני מקיים וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב וגו', שכל דין שדן מבן שמנה עד שמנה עשרה החזירו להן, שמא תאמר נטל מזה ונתן לזה, תלמוד לומר בכל מאודו, שנתן להם משלו... (שבת נו ב)
תנו רבנן חרב שאמרו אינו צריך לומר חרב שאינו של שלום, אלא אפילו חרב של שלום, שאין לך חרב של שלום יותר מפרעה נכה, ואף על פי כן נכשל בה המלך יאשיהו, שנאמר וישלח אליו מלאכים לאמר מה לי ולך מלך יהודה לא עליך אתה היום כי אל בית מלחמתי, ואלהים אמר לבהלני, חדל לך מאלהים אשר עמי ואל ישחיתך, אמר רב יהודה אמר רב זו עבודה זרה, אמר הואיל ובטח בעבודה זרה יכילנא ליה. ויורו היורים למלך יאשיהו ויאמר המלך לעבדיו העבירוני כי החליתי מאד, מאי כי החליתי מאד, אמר רבי יהודה אמר רב, מלמד שעשו כל גופו ככברה. אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן מפני מה נענש יאשיהו, מפני שהיה לו לימלך בירמיה ולא נמלך, מאי דרש, וחרב לא תעבור בארצכם... אלא אפילו של שלום, והוא אינו יודע שאין דורו דומה יפה. כי הוה ניחא נפשיה חזא ירמיהו שפוותיה דקא מרחשו, אמר שמא חס ושלום מילתא דלא מהגנא אמר אגב צעריה, גחין ושמעיה דקא מצדיק עליה דינא אנפשיה, אמר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי, פתח עליה ההיא שעתא רוח אפינו משיח ה'. (תענית כב א)
...ויאשיה גופיה היכי שביק ירמיה ומשדר לגבה (דחולדה), אמרי דבי רבי שילא מפני שהנשים רחמניות הן, רבי יוחנן אמר ירמיה לא הוה התם, שהלך להחזיר עשרת השבטים... אלא מלמד שהחזירן ויאשיהו בן אמון מלך עליהן, דכתיב ויאמר מה הציון הלז אשר אני רואה... מה טיבו של יאשיהו על המזבח בבית אל, אלא מלמד שיאשיהו מלך עליהן... (מגילה יד ב)
נענה רבי עקיבא ואמר, ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרימון בבקעת מגידון, ואמר רב יוסף אלמלא תרגומיה דהאי קרא לא הוה ידענא מאי קאמר, בעידנא ההוא יסגי מספדא בירושלים כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרימון בר טברימון, וכמספד דיאשיה בר אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידו... ואמר רבא לרבה בר מרי, כתיב ביה ביאשיהו לכן הנני אוסיפך על אבותיך ונאספת אל קברותיך בשלום, וכתיב ויורו המורים למלך יאשיהו, ואמר רב יהודה שעשאוהו ככברה, אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן שלא חרב בית המקדש בימיו. (מועד קטן כח ב)
...ומי הוה שמן המשחה, והתניא משנגנז ארון נגנז צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה ומקלו של אהרן שקדים ופרחים, וארגז ששגרו פלשתים דורון לאלקי ישראל, שנאמר ואת כלי הזהב וגו', ומי גנזו, יאשיה מלך יהודה גנזו, שנאמר ויאמר המלך אל הכהנים תנו את ארון הקדש... (כריתות ה ב)
...דאמר רב חונה רב יהודה בשם שמואל, על הדבר הזה קרע יאשיהו, ואמר עלי להקים... (סוטה לא א)
בשנת י"ח שנה, אותה שנה נמצא ספר תורה בבית ה', ואותה שנה היא היתה תחילה של יובל, ואותה שנה בדק יאשיהו את הבית, הרי רי"ח שנה משבדקו יואש עד שבדקו יאשיהו, ולמה נבדק מהרה בימי יואש, כי עתליה המרשעת בניה פרצו בית ה', ואותה שנה עשה יאשיהו תשובה, וכמוהו לא היה מלך אשר שב וגו'. יאשיהו גנז הארון, שנאמר ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקודש וגו' (דברי הימים ב' ל"ה)... (פרק כד)
רבי נתנאל אומר, שלש מאות שנה עד שלא נולד יאשיהו נקרא שמו, שנאמר הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו (מלכים ב' כ"ב), ובן שמונה שנה מלך, וכי נער בן שמונה שנה מה היא דעתו, אלא מאס את האלילים ושבר את המצבות וכרת את האשרים, והיתה זכותו מבהקת לפני הקב"ה וכסא הכבוד, ובשביל הרעה שהיו עושין נאסף הצדיק, ונאספו כל אנשי יהודה וירושלים וירמיהו הנביא לגמול חסד עם יאשיהו, שנאמר (דברי הימים ב' ל"ה) ויקונן ירמיהו על יאשיהו וגו', רבי מאיר אומר השרים אלו הלוים העומדים על דוכנם בשיר, והשרות אלו נשותיהן... (פרק יז)
לזובח זה יאשיה, שנאמר וירם יאשיה לבני העם צאן כבשים ובני עזים... זה מת בחצים וזה מת בחצים, היינו דכתיב לזובח ולאשר איננו זובח... (ויקרא פרשה כ א)
צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי, מי אמרו לפסוק זה, יאשיהו אמרו, הדא הוא דכתיב אחרי כל זאת אשר הכין יאשיהו את הבית עלה נכו... ולא הסב יאשיהו פניו ולא שמע אל דברי נכו מפי אלקים, זה ירמיהו, שאמר ליאשיהו כך מקובלני מישעיה רבי וסכסכתי מצרים במצרים (ישעיה י"ט), ולא שמע לו, אלא אמר לו משה רבה דרבך לא כך אמר וחרב לא תעבר בארצכם, וחרבו של אותו רשע עוברת בארצי ובתחומי, והוא לא היה יודע שכל דורו עובד עבודת אלילים היו, הוה משלח זוג תלמידים למיבערא עבודת אלילים מבתיהון, הוון עללין ולא משכחין כלום, עד שנפקון אמרון טרודו תרעין, מן דהוון טרדין לתרעיה הוון חמון יתיה, אמרו עליהון מן דאתא ותיקן הוא דאתא וקילקל, לפיכך ויורו המורים למלך יאשיהו, אמר רבי מני שלש מאות חצים הורו בו, עד שנעשה גופו ככברה, והיה ירמיה מצית אחריו לידע מהו אומר, ומה היה אומר, צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי ופום סרסורו. (איכה א סא)
בבקעת מגידון - וכמספד יאשיה דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידון. (זכריה יב יא)
צדיק הוא ה' - על יאשיה שיצא להלחם בלי לשאל בה', ובמיתתו אמר צדיק הוא ה', שמעו - הספד ירמיה על יאשיה, וראו - מה שאירע לי אחר מותו. (איכה א יח)
ספר תורה מצאתי - מתחת הנדבך שהטמינו שם כששרף אחז התורה. (מלכים ב כב ח)
הדברים אשר שמעת - היו גזורים עליך, רק שהגזירה בטלה כי שמעתי תפלתך. (שם שם יז)
ונשא עפרם בית אל - למקום טמא, שטמא שם מזבח ירבעם ושרף עליו כהני הבמות, ויקטר בבמות - ואותם שהקטירו בבמות השבית. (שם כג ד)
מה הציון - ראה קבר שצדו אחד קמשונים וחרולים ומצדו השני הדסים ובשמים ותמה עליו. לא נעשה כפסח הזה - שנתקבצו רוב עם כמו שנתקבצו בזה... לפי שנחלקה המלכות והלכו לעגלים, ועתה החזירם ירמיה ובאו כולם לירושלים. (שם כג יז וכב)
והבאתי השמש בצהרים - ...ולרז"ל על יומו של יאשיה, אין לך חרב של שלום יותר משל נכו, והשמש מלכות בית דוד, שנאמר וכסאו כשמש נגדי. (עמוס ח ט)
אבני קודש - ...ומדרש אגדה כל רביעית דם שיצאה מיאשיה בכל חץ היה ירמיה קוברה במקומה. (איכה ד א)
מעשרה שליטים - ...יאשיה, שהעיד עליו וכמוהו לא היה לפניו, עמדה לו חכמתו מי' מלכים שהרשיעו ולא שבו... (קהלת ז יט)
כשמע המלך - לרז"ל נחרד על שהיה גלול ליולך ה' אותך וגו', ונתנו חלקיה לשפן שיקראהו למלך שיסבב להסיר הרעה, כי שם נרמז ענין גלות שומרון ויהודה. (מלכים ב כב אי)
להוציא - ...והתחיל לטהר בשנת י"ב למלכו, ולא גמר עד שנה י"ח. הכמרים - ובטלם מעבודתם והחזירם למוטב. (שם כג ד)
בנה שלמה - והמלכים לפניו לא ביערו הבמות כי היו לשם שמים, ויאשיה ביערם, על כן נאמר עליו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו. עצמות אדם - שהוציא עצמות עובדי גלולים מקברם ושרפם במקום האשרות והמצבות לבזיון. (שם יב ויד)
לא נעשה כפסח - שהיו כל ישראל בלב אחד לעבוד את ה', ובימי חזקיה היו רבים מישראל שלא היו שם, והיו מלעיבים במלאכיו, וגם מאותם שבירושלים היו רבים שעשו הפסח בטומאה. (שם שם כב)
אשר שב אל ה', שחרד לדברי התורה והסיר כל הבמות, וברז"ל מחלוקת, יש אומרים שיאשיה חטא ועשה תשובה גדולה, ויש אומרים שלא חטא, אלא כל דין שדן מבן ח' עד י"ח החזירו להם משלו. (שם שם כה)
ואקח את מקלי נועם - זה יאשיה, והפר בריתי - כאילו כרת ה' ברית את העמים שלא ירעו לישראל כל ימי מלכו, שגם פרעה נכה לא רצה להלחם עמו. (זכריה יא י)
ולא סר - לפני שמעו דברי חולדה, ואחר כך השתדל ביותר להשיב גם את העם כדי שתסור מהם הגזירה הרעה. (מלכים ב כב ב)
כפסח הזה - ששבו בכל לבם, ואחרי שנה זו חטאו שוב בסתר, ועל כן לא דבקה בהם ההשגחה, ולא שב חרון ה', וגם יאשיה נלכד בעונם, כבאיכה. אשר שב - שהתעורר בכל כחו להשיב את ישראל. (שם כג כב וכה)
ומה שמצינו ביאשיהו שחרד חרדה גדולה על ספר התורה שמצא חלקיהו הכהן בית ה', לא שלא היה נמצא בידם ספר תורה, שהרי ירמיה הנביא היה קיים, אלא לפי שאמון ומנשה היו עובדי עבודת אלילים ומכעיסין את השם, עד שאמרו רבותינו כי מנשה היה קודר את האזכרות וכותב שם אלילים תחתיהם, לפיכך חשש אחד מן הכהנים שאם יבא ליד המלך ספר התורה שכתב משה, שיקדור את האזכרות שבה, ובעבור זה גנזו בין שורות הבנין, ואחר כך בימי יאשיהו אשר שב אל השם בכל לבבו חפשו אחר הספר הזה ולא מצאוהו, וכשחזקו את בדק הבית מצאוהו בין שורות הבנין, והיה בעיניו כמוצא שלל רב שלח אל המלך ספר התורה מצאתי, כלומר ספר התורה הידוע שעשה משה, ולא אמר ספר תורה... (מאמר ג פרק כב)
אחד בא לפני חכם, אמר לו זוכר אני כשהייתי קטן הייתי גונב לבני אדם וגם הייתי חוטא בשאר חטאים, שמא איני צריך לתשובה, כי כשחטאתי לא הייתי בן י"ג שנים... אמר לו כל עונות שאתה זוכר וכל אשר גנבת אתה צריך לשלם, שהרי יאשיהו שב מכל עונות ושלם כל אשר דן שלא כדין בקטנותו... (תרצב)
ניתץ - את הבמות - כדי שלא ישובו לעבוד שם, והמלכים לפניו הסתפקו שהכריחו העם לעזוב הבמות. (מלכים ב כג יב)
בך לעד - אמנם הספר שמצא חלקיה היה זה שנתן לכהנים ובו פרשת המלך, והוסיף בו יהושע(?) הברית שכרת לעבוד את ה' באמת ובתמים. (דברים לא כו)
רביישמעאל כהן גדול הוא בסוד יאשיהו, וידוע חסידותו כי כמהו לא היה לפניו מלך אשר שב וגו'. ובילקוט שמעוני (מלכים ר"א) שלש מאות שנה עד שלא נולד (יאשיהו) נקרא שמו, ובן שמונה שנה מלך, מאס את האלילים ושבר את המצבות, והיתה זכותו מבקעת לפני כסא הכבוד. ובשביל הרעה שהיו (ישראל) עושים בסתר נאסף הצדיק רוח אפינו משיח ה'. וכן רבי ישמעאל כהן גדול היה מטטרון סנדקו, ובישר את אמו מלידתו כשנראה לה, בהלכה ובחזרה מטבילת מצוה אותה הלילה כמה פעמים, והיה גם הוא מהרוגי מלכות וניטל והופשט עורו מעליו, כשם שעשו כל בשרו של יאשיהו ככברה... (גלגולי נשמות עד)
נלכד בשחיתותם - או נלכד בשחיתותם של נביאי השקר שהטעו את העם, והוא חשב שביער כל העבודה זרה ויתקיים בהם וחרב לא תעבור בארצכם, שכולם צדיקים. (איכה ד כ)
אשר ציוה - ...וכן יאשיה כשראה הגלות צוה לעסוק בחקירה של תורה, ואמר לכהנים עבדו את ה' אלקיכם, ומזה קמו החרש והמסגר... (דברים א ג)