(ראה גם: יוסף-ויהודה-מכירת)
ויאמר יהודה מה נאמר לאדוני מה נדבר ומה נצטדק, האלקים מצא את עוון עבדיך הננו עבדים לאדוני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו... ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה... והיה כראותו כי אין הנער ומת, והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ביגון שאולה. כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר, אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים. ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני והנער יעל עם אחיו... (בראשית מד טז והלאה)
תא חזי, ויגש אליו וגו', הוא התקרבות עולם בעולם, כדי שיהיה הכל אחד. משום שיהודה היה מלך ויוסף היה מלך, נתקרבו זה לזה, ונתאחדו זה בזה... משום שיהודה ערב את בנימין, וערב אל אביו בעולם הזה ובעולם הבא. ועל כן נגש אל יוסף להתווכח עמו, שלא להיות בנידוי בעולם הזה ובעולם הבא. עברו יחדיו, פירושו שנתרגזו יחדיו, שהתרגזו זה לזה בשביל בנימין, מה כתוב, המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו, רעדה אחזתם שם, לכל אלו שהיו שם.
חיל כיולדה, משום שהיו יראים להרוג או ליהרג, והכל היה בשביל בנימין. והנה יוסף נמכר בעצת יהודה ונאבד מאביו, ועתה ערב את בנימין, והיה מתירא שלא יאבד, ומשום זה ויגש אליו יהודה...
רבי אלעזר אמר, ויגש אליו יהודה, מה הטעם, משום שכך צריך להיות, כי הוא ערב, וסוד הדבר, משום שיוסף הוא צדיק, יהודה הוא מלך, ועל כן ויגש אליו יהודה, משום שהקרבה שלהם סבבה הרבה טובות לעולם, סבב שלום לכל השבטים, סבב שלום ביניהם, סבב ליעקב שהרוח שלו חזר לתחיה, ועל כן קרבת זה בזה היה נצרך בכל הצדדים למעלה ולמטה... (ויגש כב, ועיין שם עוד)
אמר רבי יהודה, אשרי הם הצדיקים שקרבתם מביאה שלום בעולם, משום שיודעים לייחד היחוד ולעשות קרבה להרבות שלום בעולם, כי יוסף ויהודה כל עוד שלא נתקרבו זה לזה לא היה שלום, כיון שנתקרבו ביחד אז נתרבה השלום בעולם, ונתוספה שמחה למעלה ולמטה... (שם סא)
רבי יהודה בר סימון ורבי חנין בשם רבי יוחנן, כל מי שהוא מתחיל במצוה ואינו גומרה קובר את אשתו ואת בניו, ממי אתה למד, מיהודה, ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע וגו', היה לו להוליכו על כתיפו אצל אביו, מה גרם לו קבר אשתו ובניו... (בראשית פרשה פה ד)
כי הנה המלכים נועדו יחדיו (תהלים מ"ח), זה יהודה ויוסף, עברו יחדיו זה מתמלא עברה על זה, וזה נתמלא עברה על זה, המה ראו כן תמהו, ויתמהו האנשים איש אל רעהו, נבהלו, ולא יכלו אחיו לענות אותו, רעדה אחזתם שם, אלו השבטים, אמרו, מלכים מדיינים אלו עם אלו, אנו מה איכפת לנו, יאי למלך מדיין עם מלך...
דבר אחר, כתיב תפוחי זהב במשכיות כסף,דבר דבור על אופניו (משלי כ"ה), מה אופן זה מראה פנים מכל צד, כך היו דבריו של יהודה נראים לכל צד בשעה שדבר עם יוסף... כך לא זז יהודה משיב ליוסף דבר על דבר עד שעמד לבו.
ויגש אליו וגו', הנה ימים באים נאום ה' ונגש החורש וגו' (עמוס ט'), חורש זה יהודה, בקוצר זה יוסף, שנאמר והנה אנחנו מאלמים אלומים, ודורך ענבים זה יהודה, כי דרכתי לי יהודה קשת (זכריה ט'), במושך הזרע זה יוסף, שמשך זרעו של אביו והורידו למצרים. והטיפו ההרים עסיס אלו השבטים...
דבר אחר, ויגש אליו יהודה, רבי יהודה אומר הגשה למלחמה, כדכתיב (שמואל ב' י') ויגש יואב וגו', רבי נחמיה אומר הגשה לפיוס, הדא דכתיב (יהושע י"ד) ויגשו בני יהודה וגו', רבנן אמרי הגשה לתפלה, (מלכים א' י"ח) ויגש אליהו הנביא וגו', רבי אלעזר אמר פשט לבו, אם למלחמה אני בא, אם לפיוס אם לתפלה.
בי אדוני, ולא ביה, אם למלא מיא אנא, אם לשמשא אנא. דבר אחר בי אדוני, בייאה את מעביר עלינו, שכך אמרת לנו הורידוהו אלי וגו', זו היא השמת עין, נהפך הדבר שאמרת לסמיות עינים... בנימוסות שלנו כתיבא אם אין לו ונמכר ובגנבתו, וזה יש לו לשלם. ידבר נא וגו', יכנסו דברי באזניך, זקנתו של זה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה בנגעים הוא וכל ביתו, דכתיב וינגע ה' את פרעה, הזהר שלא ילקה אותו האיש בצרעת, אמו של זה לא מתה אלא מקללתו של אבא, הזהר שלא תחול בך קללה אחת, ואותו האיש מת. שנים ממנו נכנסו לכרך אחד שלם והחריבוהו, להלן בשביל נקבה, כאן בשביל זכר...
כמוך כפרעה, מה פרעה גוזר ואינו מקיים, אף אתה גוזר ואינו מקיים, מה פרעה להוט אחר הזכרים, אף אתה כן, מה פרעה מלך ואתה שני לו בארץ מצרים, כך אבא מלך בארץ כנען ואני שני לו, ואם שולף אני את חרבי, ממך אני מתחיל ובפרעה רבך אני מסיים...
אמר רבי יוחנן בשעה שתפס יוסף את בנימין, ואמר להם לאחיו האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד, אמר לו יהודה, בנימין את תפוס ושלום בבית אבא, מיד כעס יהודה ושאג בקול גדול, והלך קולו ת' פרסה עד ששמע חושים בן דן וקפץ מארץ כנען ובא אצל יהודה ושאגו שניהם, ובקשה ארץ מצרים ליהפך... ושני כפירים נתעו, אלו גבוריו של יוסף, שכיון שכעס יהודה נשרו שיניהם של כולם. אמר רבי יהושע בן לוי, אף אחיו כיון שראו יהודה בכעס, אף הם נתמלאו חמה ובעטו בארץ ועשו אותה תלמים תלמים. ליש אובד מבלי טרף (איוב ד'), זה יהודה שמסר עצמו על בנימין, אמר שמא ימחול לי הקב"ה על אותו עון שהטעיתי את אבא ואמרתי לו אני מביאו לך. באותה שעה נתמלא חמה על יוסף, כיון שראה יוסף סימנין של יהודה מיד נזדעזע ונבהל, אמר אוי לי שמא יהרגוני, ומה הן סימנין שהן בו, של בית שילו אמרו, שני שלטונות זולגות דם, וחמשה לבושים היה לובש, נימה אחת היתה בלבו, כיון שהיה כועס קורעת את כולם. מה עשה יוסף באותה שעה, אותו עמוד של אבן שהיה יושב עליו בעט בו ועשאו גל של צרורות, מיד תמה יהודה ואמר, זה גבור ממני, באותה שעה אחז יהודה חרבו לשולפה מתערה ואינה נשלפת לו, אמר יהודה ודאי זה ירא שמים הוא, לכך נאמר (קהלת ז') החכמה תעוז לחכם.
אדוני שאל, אמר לו מתחלה באת עלינו בעלילה,כמה מדינות ירדו למצרים לשבר אוכל ולא שאלת אחד מהם, שמא בתך באנו ליקח, אף על פי כן לא כסינו ממך. אמר לו אני רואה בך פטיט (דברן) אתה, יש באחיך פטיט כמותך, אמר לו כל זאת שאתה רואה אני ערבתי אותו, אמר לו מפני מה לא עשית כן את אחיך כשמכרתם אותו לישמעאלים, וציערת את אביך הזקן, כיון ששמע יהודה כך, צעק ובכה בקול גדול, אמר כי איך אעלה אל אבי. אמר לנפתלי לך וראה כמה שווקים במצרים, קפץ וחזר אמר לו י"ב, אמר יהודה לאחיו אני אחריב שלשה מהם, וטלו כל אחד אחד, ולא נשאיר בהם איש. אמרו לו מצרים אינה כשכם, אם אתה מחריב מצרים תחריב את כל העולם, באותה שעה ולא יכול יוסף להתאפק... (בראשית פרשה צג ב-ה)
...ראה גבורתו של יהודה, עליו נאמר חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה (משלי ט"ז), חמת מלך זה יהודה, ואיש חכם יכפרנה זה יוסף, כיון שראה יוסף שעלתו חמתו של יהודה, אמר עכשיו תאבד מצרים. אמר רבי שמעון בן לקיש, משל לשני אתליטין תפושים זה בזה, כיוון שהרגיש אחד מהן שהוא בא להנצח, אמר עכשיו ינצחני ואני נתבייש בפני הכל, מה עשה נשקו על ידיו ושככה חמתו של אתליטה הגדול... וסרה קנאת אפרים (ישעיה י"א), כנגד מי אמר ישעיה מקרא זה, לא אמרו אלא כנגד יהודה ויוסף, דאמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן, בשעה שהיו יהודה ויוסף מתנגחין זה עם זה, אמרו מלאכי השרת זה לזה, בואו נרד למטה ונראה שור וארי מתנגחין זה עם זה, בנוהג שבעולם שור מתירא מפני ארי, ועכשיו שור וארי מתנגחין ועומדין, והקנאה ביניהן עד שבא משיח... (ויגש ג וד)
דבר אחר ויגש אליו יהודה, שנגש בתוכחות, בי אדוני, אל תעבור עלינו מדת הדין, ידבר נא עבדך דבר באזני, ראוי היה לומר לפני אדוני, אלא מלמד שהיה מדבר אחת קשה ואחת רכה, כי כמוך כפרעה, כשם שפרעה אוהב נשים ומחמדן, כך אתה ראית בנימין שהוא יפה תואר, ואתה מחמדו להיות לך לעבד... אמר לו מפני מה לא ערבת את אחיך כשמכרתם אותו... והוא לא חטא לך, אבל זה שחטא וגנב הגביע, אמור לאביך הלך החבל אחר הדלי, כיון ששמע יהודה כך צעק ובכה... אמר רבי שמואל בן נחמן לסכנה גדולה ירד יוסף, שאם הרגוהו אחיו אין בריה בעולם מכירה, ולמה אמר הוציאו כל איש, אלא כך אמר יוסף בלבו, מוטב שאהרג ולא אבייש את אחי בפני המצרים.
אמר ליה יהודה ליוסף, תדע שמתחלה לא באת עלינו אלא בעלילות, בתחילה אמרת לנו מרגלים אתם, לראות את ערות הארץ באתם, גביע גנבתם, נשבע אני בחיי אבי הצדיק, ואתה נשבעת בחיי פרעה הרשע. אם אני אוציא את חרבי מנרתיקה אמלא כל מצרים הרוגים. אמר לו יוסף אם תוציא החרב מנרתיקה אני כורכו על צוארך. אמר ליה יהודה אם אפתח את פי אבלע אותך, אמר ליה יוסף, אם תפתח פיך אני סותמו באבן... אמר לו יהודה דין שקר אתה דן אותנו, אמר לו יוסף אין לך דין שקר כמכירת אחיכם. אמר לו יהודה נורא דשכם דליק בלבי, אמר לו יוסף, נורא דתמר כלתך אנא מטפי, אמר לו יהודה רתח אנא ולית דמהימן לי, אמר לו יוסף רתחא דידך אנא מתבר. אמר לו יהודה עכשיו אצא ואצבע את כל שווקים שבמצרים בדם, אמר לו יוסף צבעים הייתם מימיכם, שצבעתם כתונת אחיכם בדם. כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים, אמר יוסף בלבו מוטב שאתודע להן, ואל יחריבו את מצרים... (שם ה)
...ועתה ישב נא עבדך תחת הנער (בראשית מ"ד ל"ג), אמר רבי ברכיה בשם רבי לוי, אמר לו הקב"ה אתה השפלת עצמך לפני אחיך הקטן ממך בשביל אחיך הקטן שבקטן, חייך, שיוקם המשכן ויבואו השבטים להקריב קרבנות, אין אדם מקריב ראשון לפניך, הריני חולק לך כבוד, ואתה מקריב ראשון... (פרשה ז)
דבר אחר, אמר לו, אם שולף אני את חרבי ממך אני מתחיל ובפרעה רבך אני מסיים, חישב יוסף בלבו, ואמר, אלו אמר בפרעה אני מתחיל הייתי מניחו שיהרג המצרים, אלא מה הנייה יש לי שיהרגני, מיד ולא יכול יוסף להתאפק. (בראשית מד יח)
כמוך כפרעה - מן שעתא דאתינן לוותך הוות אמר לון מן קדם ה' אנא דחיל, וכדון חזרון דיניך למהוי דמיין לרבוני פרעה. (שם)
דבר באזני - יכנסו דברי באזניך, ואל יחר - מכאן אתה למד שדבר אליו קשות. כמוך כפרעה - חשוב אתה בעיני כמלך... ואחיו מת - מפני היראה היה מוציא מדבר שקר מפיו, אמר, אם אומר לו שהוא קיים יאמר הביאוהו אצלי... (שם שם יח וכ)
אדוני שאל - איני יודע מה אריכות הדברים, ולא כרש"י, זוהי שימת עין שאמרת וכו', כי מושל שיצוה להביא אדם לפניו, לא יפטרהו בזאת מגנבה וכו', ומתחלת בואו שם עיניו עליו לטובה במשתה ובמשאות וכו'. ונראה שהכל תחנונים, כי ראה שהוא ירא אלקים ונחמם מרעתם, ואמר שבאונס הרעב הורידוהו, ושירחם עליהם ועל הזקן... ועל דעת רבותינו אולי רוצה לומר שהגביע עלילה מאתו, וכן מתחילה מה ששאל אותם. (שם שם יט)
כי איך - יבחר להיות עבד עולם מלראות ברעתו תמיד, ויתאונן עלי, והזכיר זאת לבל יחשוב שעשה מרמה, כי ידע יותר לברוח מהנער. (שם שם לד)
ואשימה עיני - ואפילו אם פשע, גנאי למושל להכרית דבריו. (שם שם כא)
כי כמוך כפרעה - ולמי אקבול עליך, לכך שים לב לויכוח שלי. כמוך כפרעה - גוזר ואינו מקיים, שכתוב בנימוסי מצרים שאין עבד מולך וכו', ובראשית מלכות פרעה משביעין אותו לקיים חוקי הארץ, והוא הלבישך בגדי שש וכו', ואם כן ודאי גם אינו מקיים הבטחתו, שכל הבא לשבור בר ביאתו והליכתו בשלום. ואשימה עיני - לשמירתו, ואפילו אם פשע גנאי לך להחליף דבריך ולשעבדו... (שם שם יח)
ויגש אליו יהודה - בגימטריא, זהו להלחם עם יוסף, ובגימטריא, גם נכנס לפיוס. כמוך כפרעה - גימטריא, בך אתחיל. (שם מד יח)
מה נאמר - לא נוכל להצטדק בלי להאשימך, כי בעלילה עשית, לכן אמרו אשר נמצא הגביע, ולא אשר גנב, ולכן השיב חלילה לי שמעליל עלילות, ואינו רוצה לעכבם כלל, כי אם רק הגנב. (שם שם טז)
באזני אדוני - בהיות הצעתו להחליף העונש מעין שוחד, רצה לדבר אליו בחשאי. (שם שם יח)
ידבר נא - אחר שאמרת חלילה לי וגו', שלא תחפוץ תקלה על ידך אפילו לחייבים, ואל יחר - באמרי שאתה גרמת התקלה על כרחנו, כמוך כפרעה - אני מטיח בפניך, אך מחשיבך כפרעה. (שם)
ויגש - אל מקום המליץ, בי אדוני - תדבר, ולא על ידי המליץ, שיכול לשנות טעמי דבריו. כמוך כפרעה - ואם כן עליך לדעת ע' לשונות, וגם לשון הקודש. היש לכם - וכל כוונתך היתה לדעת אם יש להם אח קטן בתוארם, שיוכל לקחתו לשמש לפניו. ונפשו קשורה בנפשו - ואם כן אינו גנב, כי אין נפש חוטא נקשרת בנפש צדיק, ולא יועיל שיאמר לו שהוא בכבוד אצל אדוני הארץ, כי לא יעצר כח אפילו לשמע דברינו. (שם שם יח והלאה)
חלילה לי - ...ומשראה יהודה שלוקח רק את בנימין, אמר שהוא לאות כי על לא עוון נתפסו, ומעתה עמד על הדבר לצד בחירת הבחירי. (שם מד יז)
ויגש - לתוך מעגל השרים ובקש לדבר אתו ביחידות, אף שאינו שוה לו כי אם עבד, כי אם ינצחו בפני השרים חייב מיתה, אלא שלא ייעצוהו השרים רעות, שלא כאשר שם ה' בלבו, כי אותו אינו חושד. ובדרש כמים הפנים לפנים, הקריב דעתו לאהבו, כדי שיקבל פיוסו, ומן הטבע לא יתחברו בני יעקב עם עובדי עבודה זרה... בי - נוגע הדבר, ועל כן מדבר בפני ראובן, או הוא הגנב ושמו באמתחת בנימין. ורומז גם בי אדוני מלכות, או בגללי השגת אתה המלכות. (שם שם יח)
בפסוק ויגש אליו הנגינות קדמא ואזלא ורביעי זרקא מונח סגול, ויש לפרש שרומז לו למה קדם ואזל הרביעי, שהוא יהודה, משום דזרקא, שזרק עצמו מלהיות מונח בעם סגולה שפסק עצמו מעולם הבא אם לא יביאנו. (קול אליהו ויגש)
ויגש - ...יהודה ידע שלא יוכל לבא במשפט עם התקיף ממנו, ולכן צריך לבקש מיוסף עצמו שהוא המלך, חסד. דבר - רק דבר אחד, כי חסד אבקש, ולכן רק באזני אדוני, וכבעקדה, שיש כאן ג' זכויות, מצד הנאשם הרך, מצד זולתו שיגיע נזק לאביו, ומצד המשפט, שהמלך יכול להחליף העונש... (שם שם יח)
מעם אבי - ואם כן אינו נפטר מהערבות לצד שבנימין גנב. תחת הנער - ואם כן גם אתה תרויח בחליפין, כי אינו מוכשר לעבדות, כנער. (שם שם לב ולג)
יהודה ויוסף הם שני המרכזים שבברכת יעקב, עליהם ינוח מבטו הצופה לעתיד. ואכן רואים אנו תמיד את יוסף בצד יהודה, בית יוסף ובית יהודה כולל בפי הנביאים את האומה כולה, ומסורת בידינו, שגם באחרית הימים יקום נצר מבית יוסף להכשיר את הקרקע לנצר שמבית יהודה, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, היחס ביניהם אינו ברור (סוכה נ"ב א'), אך ודאי יש טעם בהדגשת יעקב, כי תקוות העתיד וברכותיו תהיינה לראש יוסף לא פחות מאשר לראש יהודה. (שם מט כו)
ויגש אליו - לדבר באזנו בלשון מצרי בלחישה, כי בקש ממנו להחליפו בבנימין, מה שאינו כנימוסי המדינה, וזה יכול רק פרעה. (שם מד יח)
כי איך אעלה - אף שאינו יוצא בזה ידי השבועה שיביא אותו בעצמו, וגם אינו בטוח אם יסבול עזיבת יהודה, מכל מקום לא יראנו. (שם שם לג)
ולא יכול יוסף, יהודה לא חידש דבר, כי אם בירר אמיתת הענין, ואז באה לו הישועה, כענין אמת מארץ תצמח, ופרשה זו משל לעבודת בני ישראל להקב"ה, ולכן בעת צרה, כשאדם מבטל עצמו אל האמת ובמסירות נפש כיהודה, שמסר עצמו להיות עבד במצרים, כדי שלא יהיה חוטא לפני אביו, על ידי זה נתגלה לו כל האמת, וראה שהכל טוב, ולא היה לו מה לפחד... (בראשית ויגש תרל"ז)
פן אראה, יותר צער היה ליהודה מצערו של אביו, מפני צער הערבות שלו של ב' עולמות, והורה זאת לאדון כדי לעורר רחמנות בלבו על אביו. ובאמת במדה זו נענה מיד, וכתיב ולא יכול יוסף להתאפק, על ידי שנסתלקה כל נגיעתו של יהודה, ואם כי ההתפעלות התחילה מהערבות שלו, הביאו ממדרגה למדרגה עד ששכח כל צערו בעבור צער אביו, וכל זה משל לתהלוכות בני ישראל עם אביהם שבשמים. (שם תר"מ)
בזוהר הקדוש מקץ, מים עמוקים עצה בלב איש דא יהודה... ויש לפרש דהנה יוסף צדיק יסוד עולם, והוא המשפיע לכל השבטים, והיו כולם צריכים לקבל ממנו, אך בלתי אפשר לקבל מזולתו רק בהיות נכנעים לו, כמו הלבנה שמקבלת מאור השמש וכידוע, והשבטים הרי היו מתנגדים ליוסף, וכל שכן שלא היו נכנעין לו, ואף שהודו ואמרו אבל אשמים אנחנו, אף על פי כן עוד לא מצינו שנכנעו לו. וזאת היתה עצת יוסף לאמור להם מרגלים אתם, והכריח אותם להביא את בנימין, והכל כדי להכניס בלבם הענוה ולדכא לארץ חייתם, עד שחשב יהודה את עצמו לאובד משני העולמות, והיה רוצה להיות עבד ליוסף, ועל ידי שהכניע את יהודה שהיה המלך וראש לכל השבטים, על ידי זה נכנעו כולם לו. והנה בעומק לבו היה יהודה בעל הכנעה, וזה ענין מלכות בית דוד... וזאת היתה עבודתו של יוסף בעצות להעלות ולכלות מה שנמצא בעומק הלב של יהודה, וזה שדרשו ואיש תבונות ידלנה זה יוסף... (בראשית ויגש תרע"א)
והנה יש להבין, מדוע בסוף פרשת מקץ קבל יהודה על עצמו את הדין, האלקים מצא את עוון עבדיך, וכאשר נתחסד עמהם יוסף, באמרו ואתם עלו לשלום אל אביכם, חזר להתווכח עם יוסף. וכתבו המפרשים, שמתחילה חשב שזה בא להם מחמת חטא מכירת יוסף, והעולם נתפס אחר רובו, אחר שאמר ואתם עלו לשלום ותפס רק את בנימין שלא היה במכירתו, הרי נראה שלא מטעם חטא מכירת יוסף הוא. ויש לי להוסיף, שאם כן הוא בא לקיים גזרת ועבדום וענו אותם, וחשבו שאחד יכול לפרע השטר חוב בשביל כולם... אך נראה שמדה זו נוהגת רק אחר שעברו את הירדן, ונעשים ערבים זה לזה, לכך נחשבים כולם כאיש אחד, אך צדיק יסוד עולם באשר הוא כולל כל הפרטים יש בכחו לפרע השטר חוב בשביל כולם, ובנימין נקרא צדיק דלתתא, על כן נתפס בשביל כולם, כך עלה על דעת יהודה. ולפי זה יובן מה שהתעורר יהודה לבקש מיוסף שיקבל אותו תמורת בנימין, כי באשר יהודה הוא מלך, אם כן הוא ככל הכלל כולו, ואם הוא יהיה הפורע את השטר חוב יבא הענין בטוב יותר, כי מלך קודם לכהן גדול שהוא צדיק הדור, ובאשר מעלתו גדולה, כן תצמיח יותר גדולה לישראל משעבודו... ויהודה באשר הוא מלך, היה צריך שיתמצא בו ביותר מדה זו של מסירת הנפש עבור כל אחד מישראל... ועל כן באשר לא השכיל על מסירת הנפש, חשבו שאבד מעלת המלוכה, ומעתה יובנו דברי המדרש, שמא ימחול לי הקב"ה על אותו עוון שהטעיתי את אבא וכו', שבמסירת נפשו על בנימין ימחול לו הקב"ה על אותו עוון (שלא מסר נפשו עבור יוסף), ושוב בשביל שיש בו מדת מסירת נפשו, ישוב למעלתו ולמלכותו... ובהתקרבות יוסף ויהודה בדבר בנימין ונתאחדו יחד, קבל זה מדתו של זה, וזה מדתו של זה, והושפע ממדות שניהם יחד לכל ישראל... (שם תרע"ג)
...על כן התיישב יהודה שאין חכמה ואין עצה אלא לתקן חטא מכירת יוסף, והנה יהודה היה מלך שלהם, ולבו לב כל העם, ובזוהר הקדוש, אי רישא דעמא זכאי, כולם זכאין, על כן תלה החטא של המכירה על עצמו, ועליו לתקן. ועוד שבאמת עיקר החטא תלוי בו, שבידו היה למחול לו לגמרי כנ"ל, והתיישב בדעתו לקבל על עצמו להיות עבד עולם, מדה במדה על מה שלעבד נמכר יוסף, ובזה יהיה תיקון החטא על כל השבטים... (שם תרע"ד)
ויגש אליו - להבין ענין הגשה זו, אחר שכבר אמר יהודה מה נאמר לאדוני וגו'... ויש לומר בזה, דהנה כאשר נמצא הגביע בידם, והיה המשפט על פי דיניהם שיהיו כולם עבדים, וכמו שאמרו בעצמם אשר ימצא אתו וגו', אזי הרגיש יהודה בעצמו, אשר המשפט צדק בא עליהם מן השמים לשלם להם כפי מדתם, שמכרו את יוסף לעבד, ועבור זה הצדיק על נפשם שיהיו כלם עבדים גם בנימין, כי העולם נידון אחר רובו, וגם ראובן יהיה עבד. אמנם כאשר אמר להם יוסף שרק בנימין יהיה עבד, אזי נתיישב יהודה בלבו, שזה לא בא מצד עונש על המכירה, רק שזה בעצמו שנמכר יוסף לעבד נסבה מן השמים, כדי שיתקיים על ידו גזרת בין הבתרים, ודייקא על ידי יוסף, מפני שהוא היה המובחר שבהם, וסבר שלזה נבחר הוא להשלים בו העינוי... והנה עתה כאשר מושל מצרים רצה שבנימין יהיה עבד, דן יהודה מזה, שבודאי יוסף כבר מת, ועל כן נבחר בנימין מן השמים לקיום גזירת העבדות תחתיו, ובזה יונח כאן מה שאמר ואחיו מת... ועל כן נגש במרירות נפשו לבקש בתפלה שיתקבל הוא לעבד, ויתקיים בו העבדות והעינוי, והנער יעל עם אחיו... (בראשית ויגש א)
ויגש אליו - במדרש אחד באחד יגשו זה יהודה ויוסף, ורוח לא יבא ביניהם, אלו השבטים... גילה בזה המדרש, שעיקר שלימות הישועה דייקא על ידי שנתאחד יהודה עם יוסף, ולא שבט אחר. ובזה דייקא נגמר קדושת ישראל, שהם נקראים על שם יוסף שארית יוסף, כי על ידי שניהם ביחד נשלם קדושת ישראל לקיום עולם, כי בחינת יוסף להיות יראת ה' על פניו תמיד, שיהיה נשמר נדנוד דבר רע חס ושלום, אבל אין בזה קיום להכלל, מפני שאין רוב צבור יכולים לעמוד בו. זולת כשיצטרף לזה בחינת יהודה, שאמרו שנקרא כולו על שמו של הקב"ה... דהיינו על ידי שהאדם בדלות ושפלות להכיר דלית ליה מגרמיה כלום, כי כל מעשיו גם היראת שמים שלו הוא מכח השי"ת, על ידי זה נשלם בחינת התגלות מלכות שמים,וזהו שנקרא כולו על שמו של הקב"ה... (שם ד)