(ראה גם: דוד-מלחמות)
ויואב בן צרויה ועבדי דוד יצאו ויפגשום על ברכת גבעון יחדיו... ויאמר יואב חי האלקים כי לולא דברת כי אז מהבקר נעלה העם איש מאחרי אחיו. ויתקע יואב בשופר ויעמדו כל העם ולא ירדפו עוד אחרי ישראל... (שמואל ב ב יג והלאה)
ויואב וכל הצבא אשר אתו באו, ויגידו ליואב לאמר בא אבנר בן נר אל המלך וישלחהו וילך בשלום. ויבא יואב אל המלך ויאמר מה עשיתה הנה בא אבנר אליך למה זה שלחתו וילך הלוך... ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישיבו אותו מבור הסרה ודוד לא ידע. וישב אבנר חברון ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי, ויכהו שם החמש וימת בדם עשהאל אחיו. וישמע דוד מאחרי כן ויאמר נקי אנכי וממלכתי מעם ה' עד עולם מדמי אבנר בן נר. יחולו על ראש יואב... (שם ג כג)
ויואב בן צרויה על הצבא ויהושפט בן אחילוד מזכיר... (שם ח טז)
וירא יואב כי היתה אליו פני המלחמה מפנים ומאחור, ויבחר מכל בחורי ישראל ויערך לקראת ארם, ואת יתר העם נתן ביד אבשי אחיו, ויערך לקראת בני עמון... חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלקינו, וה' יעשה הטוב בעיניו. ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה בארם וינסו מפניו... (שם יט )
ויהי בשמור יואב אל העיר, ויתן את אוריה אל המקום אשר ידע כי אנשי חיל שם. ויצאו אנשי העיר וילחמו את יואב ויפל מן העם מעבדי דוד, וימת גם אוריה החתי. וישלח יואב ויגד לדוד... (שם יא טז)
וידע יואב בן צרויה כי לב המלך על אבשלום וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה... ובאת אל המלך ודברת אליו כדבר הזה, וישם יואב את הדברים בפיה... ויאמר המלך היד יואב אתך בכל זאת, ותען האשה ותאמר, חי נפשך אדני המלך אם להמין ולהשמיל מכל אשר דבר אדני המלך, כי עבדך יואב הוא צוני, והוא שם בפי שפחתך אך כל הדברים האלה... ויאמר המלך אל יואב, הנה נא עשיתי את הדבר הזה, ולך השב את הנער אבשלום... ויאמר יואב היום ידע עבדך כי מצאתי חן בעיניך אדני המלך, אשר עשה המלך את דבר עבדך. ויקם יואב וילך גשורה ויבא את אבשלום ירושלים... ויאמר אל עבדיו ראו חלקת יואב אל ידי ולו שם שעורים, לכו והציתוה באש... ויבא יואב אל המלך ויגד לו, ויקרא אל אבשלום ויבא אל המלך וישתחו לו על אפיו ארצה לפני המלך, וישק המלך לאבשלום. (שם יד א והלאה)
ויאמר יואב לאיש המגיד לו והנה ראית ומדוע לא הכיתו שם ארצה, ועלי לתת לך עשרה כסף וחגורה אחת. ויאמר האיש אל יואב, ולא אנכי שוקל על כפי אלף כסף לא אשלח ידי אל בן המלך, כי באזנינו צוה המלך אתך ואת אבישי ואת אתי לאמר שמרו מי בנער אבשלום... ויאמר יואב לא כן אחילה לפניך, ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום עודנו חי בלב האלה... ויתקע יואב בשופר וישב העם מרדוף אחרי ישראל, כי חשך יואב את העם... ויאמר יואב לכושי לך הגד למלך אשר ראיתה, וישתחו כושי ליואב וירץ... (שם יח יא)
ויבא יואב אל המלך הבית, ויאמר הבשת היום את פני כל עבדיך הממלטים את נפשך היום ואת נפש בניך ובנותיך ונפש נשיך ונפש פלגשיך... ועתה קום צא ודבר על לב עבדיך, כי בה' נשבעתי כי אינך יוצא אם ילין איש אתך הלילה, ורעה לך זאת מכל הרעה אשר באה עליך מנעוריך ועד עתה... (שם יט ו)
הם עם האבן הגדולה אשר בגבעון, ועמשא בא לפניהם, ויואב חגור מדו לבשו ועליו חגור חרב מצומדת על מתניו בתערה, והוא יצא ותפל. ויאמר יואב לעמשא השלום אתה אחי, ותאחז יד ימין יואב בזקן עמשא לנשק לו. ועמשא לא נשמר בחרב אשר ביד יואב, ויכהו בה אל החמש וישפך מעיו ארצה ולא שנה לו וימת, ויואב ואבישי אחיו רדף אחר שבע בן בכרי. ואיש עמד עליו מנערי יואב, ויאמר מי אשר יחפץ ביואב ומי אשר לדוד אחרי יואב... ויען יואב ויאמר חלילה חלילה לי אם אבלע ואם אשחית. לא כן הדבר, כי איש מהר אפרים שבע בן בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד, תנו אותו לבדו ואלכה מעל העיר... (שם כ ח והלאה)
ויאמר יואב אל המלך, ויוסף ה' אלקיך אל העם כהם וכהם מאה פעמים ועיני אדני המלך רואות, ואדוני המלך למה חפץ בדבר הזה. ויחזק דבר המלך אל יואב ועל שרי החיל, ויצא יואב ושרי החיל לפני המלך לפקד את העם את ישראל... (שם כד ג)
ויהיו דבריו עם יואב בן צרויה ועם אביתר הכהן ויעזרו אחרי אדניה... וישמע יואב את קול השופר, ויאמר מדוע קול הקריה הומה (מלכים א א ז ומא)
וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה, אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר ולעמשה בן יתר ויהרגם, וישם דמי מלחמה בשלום, ויתן דמי מלחמה בחגורתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו. ועשית כחכמתך ולא תורד שיבתו בשלום שאול. (שם ב ה)
והשמועה באה עד יואב, כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה, וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח. ויגד למלך שלמה כי נס יואב אל אהל ה' והנה אצל המזבח, וישלח שלמה את בניהו בן יהוידע לאמר לך פגע בו, ויאמר אליו כה אמר המלך צא, ויאמר לא כי פה אמות... ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו והסירות דמי חנם אשר שפך יואב מעלי ומעל בית אבי. והשיב ה' את דמו בראשו אשר פגע בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו ויהרגם בחרב, ואבי דוד לא ידע... ויעל בניהו בן יהוידע ויפגע בו וימיתהו ויקבר בביתו אשר במדבר. (שם שם כח והלאה)
ויאמר דוד כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר, ויעל בראשונה יואב בן צרויה ויהי לראש... (דברי הימים א יא ו)
...שבשתא כיון דעל על, דכתיב כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום, אתא לקמיה דדוד, אמר ליה מאי טעמא עבדת הכי, אמר ליה דכתיב תמחה את זכר עמלק, אמר ליה והא אנן זכר קרינן, אמר ליה אנא זכר אקריון. אזל שייליה לרביה, אמר ליה היאך אקריתון, אמר ליה זכר, שקל ספסירא למיקטליה... איכא דאמרי קטליה ואיכא דאמרי לא קטליה. (בבא בתרא כא א)
...כי שכב דוד עם אבותיו וכי מת יואב שר הצבא, מפני מה בדוד נאמרה בו שכיבה וביואב נאמרה בו מיתה, דוד שהניח בן נאמרה בו שכיבה, יואב שלא הניח בן נאמרה בו מיתה. ויואב לא הניח בן, והכתיב מבני יואב עובדיה בן יחיאל, אלא דוד שהניח בן כמותו נאמרה בו שכיבה, יואב שלא הניח בן כמותו נאמרה בו מיתה... (שם קטז א)
בשלמא למאן דאמר נכסיהן למלך, היינו דכתיב וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח, וכתיב לא כי פה אמות, אלא למאן דאמר נכסיהן ליורשין, מאי נפקא ליה מינה, לחיי שעה. וישב בניהו את המלך דבר לאמר כה דיבר יואב וכה ענני, אמר ליה זיל אימא ליה תרתי לא תעביד בהאי גברא, אי קטילת ליה קבול לטותיה דלטייה אבוך, ואי לא שבקיה דליקו בלטותיה דלטייה אבוך, ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו. אמר רב יהודה אמר רב כל קללות שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד...
אתיוה ליואב דייניה, אמר ליה מאי טעמא קטלתיה לאבנר, אמר ליה גואל הדם דעשאל הואי, עשאל רודף הוה, אמר ליה היה לו להצילו באחד מאבריו, אמר ליה לא יכיל ליה, אמר ליה השתא בדופן חמשית כיון ליה... באחד מאבריו לא יכיל ליה.
אמר ליה ליזיל אבנר, מאי טעמא קטליתיה לעמשא, אמר ליה עמשא מורד במלכות הוה, דכתיב ויאמר המלך לעמשא הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים וגו'... אלא ההוא גברא מורד במלכות הוה, דכתיב והשמועה באה עד יואב, כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה, מאי לא נטה, אמר רב יהודה שבקש לנטות ולא נטה, אמר רבי אלעזר עדיין ליחלוחית של דוד קיימת... ופליגא דרבי אבא בר כהנא, דאמר רבי אבא בר כהנא, אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה, ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה, דכתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא...
ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישיבו אותו מבור הסירה, מאי בור הסירה, אמר רבי אבא בר כהנא בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג, ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי, אמר רבי יוחנן שדנו דין סנהדרי... בשלי, אמר רב יהודה אמר רב על עסקי שלו, ויכהו שם אל החומש, אמר רבי יוחנן בדופן חמישית מקום שמרה וכבד תלויין בו.
והשיב ה' דמו על בראשו אשר פגע בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו, טובים שהיו דורשין אכין ורקין והוא לא דרש... צדיקים שהן בפה ולא עשו, והוא באיגרת ועשה, (הם לא הרגו כהני נוב, והוא הרג את אוריה). ועמשא לא נשמר בחרב אשר ביד יואב, אמר רב שלא חשדו. ויקבר בביתו במדבר, אטו ביתו מדבר הוא, אמר רב יהודה אמר רב כמדבר, מה מדבר מופקר לכל, אף ביתו של יואב מופקר לכל, דבר אחר כמדבר, מה מדבר מנוקה מגזל ועריות, אף ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות. ויואב יחיה את שאר העיר, אמר רב יהודה אפילו מוניני וצחנתא פריס להו. (סנהדרין מח ב)
אמר רב יהודה אמר רב שתי טעיות טעה יואב באותה שעה, דכתיב וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח, טעה שאינו קולט אלא גגו, והוא תפס בקרנותיו, טעה שאינו קולט אלא מזבח בית עולמים, והוא תפס מזבח של שילה. אביי אומר בהא נמי מיטעא טעה, שאינו קולט אלא כהן ועבודה בידו והוא זר היה... (מכות יב א)
תמן תנינן, האב זוכה לבן בנוי בכח ובעושר ובחכמה ובשנים... וכשם שהוא זוכה לו בחמשה דברים כך הוא מחייב לו בחמשה דברים, ואלו הן, מאכיל ומשקה מלביש מנעיל מנהיג, הדא הוא דכתיב יחולו על ראש יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם... כד אתא שלמה מיקטול ליואב, אמר ליה אביך גזר עלי חמש גזירות קבלין ואנא מיתקטיל, וקבלין, וכולהון קיימין מן דבית דוד... (קדושין יט ב)
אמרין בשם רב סבור היה יואב שקרנות המזבח קולטת, ואינו קולט אלא גגו, של שילו קולט ושל בית העולמים אינו קולט, ואני אומר לא מזבח קולט ולא גגו קולט, ולא של שילו קולט ולא של בית עולמים קולט, אין לך קולט אלא שש ערי מקלט בלבד, ואיפשר יואב דכתיב ביה תחכמוני ראש השלישי היה טועה בדבר זה, אמר רבי תנחומא לסנהדרין ברח, דהדא דתני הרוגי בית דין נכסיהן ליורשין, הרוגי מלכות נכסיהן למלכות, אמר יואב, מוטב שאהרג בבית דין ויירשוני בני,ואל יהרגיני מלך ויירשני. כד שמע שלמה כן, אמר לממונו אני צריך, מיד והסירות דמי חנם, אין ממונו חנם. וישלח ביד בניהו ויפגע בו וימיתהו ויקברוהו בבית במדבר, וכי מדבר היה ביתו, אלא ללמדך שכיוון שמת יואב שר צבא ישראל נעשו ישראל כמדבר, אין תימר שהיה בוזז ובונה להן דימוסיות ומרחצאות שבח, ואם תאמר שהיה בוזז ומאכיל חכמים ותלמידיהם שבח שבחים. (מכות ז א)
עד הגל הזה וגו'...בשעה ששלח דוד את יואב לארם נהרים ולארם צובא פגע באדומיים בקש לזנבן, הוציאו לו אפיסטולי שלהם, (דברים ב') רב לכם סוב את ההר וגו', פגע במואביים בקש לזנבם, הוציאו לו אפיסטולי שלהן (שם) אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה, ובאותה שעה שלח יואב אצל דוד, אמר לו פגעתי באדומיין ובקשתי לזנבן והוציאו לי אפיסטולי שלהן... באותה שעה לא נהג דוד כבוד מלכות בעצמו, אלא עמד והעביר פיפורין מעליו, ועטרה מעל ראשו ונתעטף בטליתו והלך לו אצל סנהדרין, אמר להם, רבותי לא באתי לכאן אלא ללמד... (בראשית פרשה עד יג)
...ומי היה זה שברח למזבח ונהרג, יואב, שנאמר (מלכים א' ב') והשמועה באה עד יואב וגו', ואומר (שמואל ב' כ"ג) ותחכמוני ראש השלישי, לא היה יודע שכתוב בתורה וכי יזיד איש על רעהו וגו', שהלך והחזיק בקרן המזבח, אלא אמר הרוגי בית דין אין נקברין בקבורת אבותיהם אלא הם לעצמן, מוטב לי שאמות כאן ואקבר בקבורת אבותי... ולמה נהרג, שכן ציוהו דוד אביו, וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל וגו', מה עשה לו, את מוצא בשעה שכתב דוד ליואב הבו את אוריה אל מול פני המלחמה ושבתם מאחריו ונכה ומת, עשה כך ונהרג, נתקבצו כל ראשי החיילים על יואב להרגו, שהיה ראש הגבורים, שכך כתיב בו (שמואל ב' כ"ג) אוריה החיתי כל שלשים ושבעה, הראה להם את הכתב... היו כל ישראל סבורין שדוד צוהו להרגו, שהיה אבנר בן דודו של שאול, לפיכך כתיב (שם ג') אל יכרת מבית יואב זב ומצורע, עמד דוד וקלל את יואב, וידעו כל ישראל שלא היה מדוד, ונתפייסו, וצוה לשלמה בנו שיהרוג אותו, שהיה יואב בן אחותו של דוד, והיה מבקשו להביאו לעולם הבא... (במדבר כג יג)
דבר אחר טובה חכמה, זו חכמתה של סרח בת אשר, מכלי קרב, מכלי קרבו של יואב, שנאמר (שמואל ב' כ') ותקרא אשה חכמה מן העיר, מיכן דהוה רחיק, ויקרב אליה ותאמר אליו לא אתה הוא יואב, קוצר את לית את לפום שמך, לא את בן תורה ולא דוד בן תורה, לא כתיב בתורה (דברים כ') כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום... מיד ויען יואב ויאמר חלילה חלילה, חלילה ליואב חלילה לדוד חלילה למלכותו, אלא לא כן הדבר כי איש מהר אפרים ... (קהלת ט כו)
את מוצא שיואב היה ראש סנהדרין, שנאמר (שמואל ב' כ"ג) ואלה שמות הגבורים אשר לדוד יושב בשבת תחכמוני זה יואב, ודוד חכם מכלם היה... שהלך יואב להלחם עם ארם נהרים יצאו לקראתו, אמרו לו את מבני בניו של יעקב, ואנו מבני בניו של לבן, והרי התנאי שלהם קיים, דכתיב (בראשית ל"א) עד הגל הזה וגו', כששמע יואב כך חזר אצל דוד, אמר לו מה אתה אומר הרי תנאי שבועת יעקב, מיד הושיבו סנהדרין שושן עדות ללמד, למדוהו ואמרו לו באמת כך היה התנאי, אלא שהם עברו תחלה, בלעם הרשע לא כך אמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב וגו'... חזר עליהם והרגם, שנאמר (תהלים ס') בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה, וישב יואב ויך את אדום בגי מלח, והלא עם ארם עשה מלחמה, מהו ויך את אדום, כשבא יואב להלחם עם ארם עמדו עליו בני אדום... אמר יואב, אם נחריב את אדום עכשיו אין אנו מוציאן בחזרתינו לא אכילה ולא שתיה, אלא נניח אותם עד שנכה את ארם, ונחזור עליהם, לכך נאמר וישב יואב ויך את אדום.. (דברים ג)
...אלמלא שטרו של יואב לא היה דוד יכול לעשות את הדין, וכן הוא ואמר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא, וכי דוד ויואב שופטים כאחד, אלא כל מי שאינו שומע לדוד מוסרין אותו ביד יואב. (דברים פרק טז, תתקז)
...אלא ברכתו של יואב גדולה משל משה, שאמר לו ועיני אדוני המלך רואות, אמר לו בימיך יהי כן. אמר יואב מנין שהוא לצורך אין בו חסרון, מנין שאין בו צורך יש בו חסרון, ויואב היה ראש סנהדרין יושב בשבת תחכמוני, ויחזק דבר המלך, אמר לו דוד או אתה מלך ואני שר הצבא, או אני מלך ואתה שר הצבא, כיון שראה כן יצא שלא בטובתו, אף על פי כן הלך לשבט גד, אמר יודע אני שהם קשים שמא יזרקו עלי אבנים ונמצא הדבר בטל, אף על פי כן לא סייעה אותה השעה, אחר כך הלך לו לשבט דן, אמר יודע אני שהם עובדי אלילים, שמא תפגע שעה בעובדי אלילים, כיון שלא עמד אחד בפניו הלך לו אצל כל ישראל, ולפי שלא היה חפץ בדבר נשתהה, דכתיב ויבואו מקצה תשעה חדשים ועשרים יום. ויתן יואב את מספר מפקד העם, אם מספר למה מפקד, אלא אמרו רבותינו שתי אנפוראות עשה, אחת גדולה ואחת קטנה, והניח את הגדולה בפונדתו, אמר הריני נותן את הקטנה אם יעלה חמה הריני נותן לו את הגדולה... דבר אחר כיון שהלך למנות היה משלח למי שהיו לו חמשה בנים לך והטמן וספור מה שאתה מבקש... (שמואל ב פרק כד, קסה)
אמר רבי יהושע בן לוי אוריה החיתי כל שלשים ושבעה, זה יואב בן צרויה שהורידוהו מגדולותו, שהיה ראוי למנותו אחר שלשים וששה, ומנו אותו אחר שלשים ושבעה. (תהלים נא, תשסה)
מצומדת על מתניו - סמוכה מאד לגופו לרחב מתניו, שלא כדרך חוגרי חרב, שתהא נוחה ליפול ולא יצטרך להוציאה. והוא יצא - נגד עמשא ותפול מתערה, שהיתה חלקה ולטושה, ואינה תלויה לצד ירכו אלא לרוחב מתניו. (שמואל ב כ ח)
עם אדוניהו - שידע שבלב דוד עליו ויצוה לבנו אחריו, לפיכך רצה שימלוך זה על ידו ויאהבנו. (מלכים א א ז)
ובנעלו - ששאל את אבנר איך גדמת חולצת. בשלום שאול - אל תניחהו למות מיתת עצמו ולירד בגיהנם. (שם ב ה)
ויפגשום - נראה שדעת יואב היתה להלחם אתו, וכשראה כי רבים אותו חדל, עד שאמר לו אבנר יקומו הנערים וישחקו לפנינו, יתגרו בחרבותם לידע מי יודע בדרכי המלחמה יותר... (שמואל ב ב יג)
השער - דבר אתו להביאו לפני סנהדרין להשפט, והטהו בדברים אלו והשגהו. בשלי - בשלום או פתאום, ובדרש בערמה, ששאלו גדמת איך חולצת, מלשון של נעליך. (שם ג כז)
כל מכה יבוסי - ובמדרש כפף יואב ברוש וקפץ על החומה ונלחם, ועזרוהו גבורי ישראל. (שם ה ח)
על כל הצבא - אחר שנצח את אבשלום ושבע נתגאה, ולא היה יכול להסירו. (שם כ כג)
ועשית כחכמתך - שתמצא לו עילה, אף על פי שאינו חייב מיתה, כי נלחם מלחמות ה' וטובות נמצאו בו. (מלכים א ב ה)
...וכן לא יאמר אדם אם לא אעשה אותו דבר שאינו הגון לא יהא תקנתי, שהרי יואב ואביתר חשבו שאם לא יעזרו לאדניה לא יהא תקנתם, ונכשלו. (תקמא)
לולי דברת - שאיני רודף כי אם מפני הכבוד, ולולא הודית קודם, או לולא אמרת יקומו הנערים לא היתה מלחמה, ואינו רודף לנקום. כל הלילה - אבנר פחד פן ינקום יואב את עשהאל, ויואב פחד פן יהרגהו אבנר להסיר ממנו פחד גאולת עשהאל. (שמואל ב ב כז ולב)
וגם - נראה שלא ציוהו להרגם בתחילת מלכותו, שהוא מסוכן, אלא שישמר מהם ולא ימנם לשררה בביתו, ואם יחטאו לא יכפר להם אלא יתחזק להענישם... ועשית כחכמתך - ולא תזדקק לחכמתו, ואז לא ימשול בך. (מלכים א ב ה וו)
צא - אף על פי ששלמה אמר פגע בו בכל מקום, רצה שיבא לפני המלך ויתנפל לפניו אולי יסלח לו כלאביתר, כי ידע שיהיה במקומו שר צבא, ושלא יאמרו עליו רצחת גם ירשת, ויואב לא האמין שיסלח לו, ורצה להחטיאו במה שיהרגנו אצל המזבח, ושתהיה מיתתו מגונה בעיני העם, או כברז"ל. (שם שם ל)
והסירות - שבית דין לא יכלו להענישו, שהיה בלי התראה, אלא שמוטל על המלך להענישו. ושבו דמיהם - שאין מיתתו כפרה על כך, אלא על שמרד... ואמרו חז"ל בסנהדרין, שלא כדין קלל דוד את יואב, ולכן נתקיימו בזרעו של דוד, ומה שאמרו ששלמה קבל הקללות על עצמו הוא בזה שהרגו אצל מזבח ה', וגם לא היה ראוי שיענישנו על מה שלא חטא בימיו. בביתו אשר במדבר - שעשה שם בית לאורחים ולעניים לצדקה, ושיתפללו על נפשו... (שם שם לג ולד)
קשים ממני - שאימת בני צרויה מוטלת על פלשתים והאומות כפי שהיתה אימת אבנר, ואחר שנפל שר אחד איך אפיל גם את השני. (שמואל ב ג לט)
יואב בקש אשה שתדבר לפני החמלך, כי אם ידבר בעצמו יבין המלך מיד, וישתיקו לפני גמרו לדבר. (שם יד ב)
אצל המזבח - ירד מהקרנות לבית דין, ואמר שידיננו בבית דין, ושלח פגע בו - מדין המלכות ולא בבית דין. ואמר לו צא - מבית דין, והשיב כי פה אמות, שידינני, ואז נכסי ליורשים. (מלכים ב כט ול)
על עסקי השל וכו', קשה דמאי בא הכתוב לומר שהיה בא זה על עסקי חליצה... ונראה לומר כי יואב בא לרמז לכל העולם כי מה שהורג אותו אינו אלא כמו חליצת מנעל מן הרגל, כי היא הסתלקות הפחיתות, וכדכתיב (שמות ג') של נעליך מעל רגליך וגו'... ומפני שאמר יואב כי חטא, והריגתו היא לסלק ממנו פחיתות חטא ולקדש אותו שיכנס אל מקום הקדוש הוא עולם הבא, ולכך הורג אותו, ולכך עשה כל זה... (חידושי אגדות סנהדרין מט א)
וילך הלוך - יואב טען, שאם חזר אל מלכו סימן שאינו מורד בו אלא מרגל מדעתו. (שמואל ב ג כב)
ויתאבל - יואב ידע שהמלך יעצב, אך לא חשב שיתאבל, כי נהרג כדין, והרוגי בית דין אין מתאבלים עליהם, ואם כן רוצה לומר שלא כדין הרגו. (שם יט א)
ועשית כחמתך - שיהרגהו במשפט המלך, הגם שאינו חייב מיתה מדין התורה, ולא תורד - לא ציוה שימיתנו דוקא, אלא שיענישנו. (מלכים א ב ו)
ואחרי אבשלום לא נטה - ואם כן לא היה לו תירוץ שחשב כי המלוכה לבכור. (שם שם כח)