(ראה גם: אלקים-דין, יום ה', ראש השנה)
כי הנה היום בא בוער כתנור, והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש, ולהט אותם היום הבא אמר ה' צב-אות אשר לא יעזב להם שורש וענף. וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, ויצאתם ופשתים כעגלי מרבק... הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא... (מלאכי ג יט-כג)
אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן, שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורים, ואחד של צדיקים גמורים, ואחד של בינוניים, צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, ובינוניים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים... תניא בית שמאי אומרים ג' כתות הן ליום הדין, אחת של צדיקים גמורין, ואחת של רשעים גמורין, ואחת של בינוניים, צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי עולם, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם, שנאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם, בינוניים יורדין לגיהנם ומצפצפין ועולין, שנאמר והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים... (ראש השנה טז ב, וראה שם עוד, וערך אלקים-דין)
...ושמא יאמר אדם מי מעיד בי, אבני ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם מעידות בו, שנאמר כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה, דבי רבי שילא אמרי, שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם הן מעידין עליו, שנאמר כי מלאכיו יצוה לך, רבי חידקא אומר נשמתו של אדם היא מעידה עליו, אמרו, בשעת מיתתו של אדם לבית עולמו, כל מעשיו נפטרין לפניו, ואומרים לו כך וכך עשית במקום פלוני ביום פלוני, והוא אומר הין, ואומרים לו חתום, וחותם, שנאמר ביד כל אדם יחתום, ולא עוד אלא שמצדיק עליו את הדין, ואומר להם יפה דנתוני, לקיים מה שנאמר למען תצדק בדברך... (תענית יא א)
רבי אלעזר כי מטי להאי קרא בכי, ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי, ומה שמואל הצדיק היה מתיירא מן הדין, אנו על אחת כמה וכמה, שמואל מאי היא, דכתיב ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים, עולים תרי משמע, חד שמואל, ואידך דאזל שמואל ואייתיה למשה בהדיה, אמר ליה דלמא חס ושלום לדינא מתבעינא, קום בהדאי...
רבי אמי כי מטי להאי קרא בכי, יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה, אמר, כולי האי ואולי... (חגיגה ד ב, וראה שם עוד)
דרש רבי חנינא בר פפא, ואיתימא רבי שמלאי, לעתיד לבא מביא הקב"ה ספר תורה ומניחו בחיקו, ואומר מי שעסק בה יבא ויטול שכרו... (עבודה זרה ב א, וראה שם עוד)
...ויש אומרים למה הרגזתני, שאמר ליה, הייתי מרגיז שמא יום הדין הוא, והייתי מתיירא, והלא דברים קל וחומר, ומה שמואל רבן של כל הנביאים היה מתיירא מיום הדין, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה... (אמור ב)
אמר שלמה, (משלי כ') מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע, מי יאמר זכיתי לבי וגו', מי יוכל לומר ביום הדין זך אני, טהור אני מעוני, אין אדם יכול לעמוד, וכן הוא אומר (מלאכי ג') ומי מכלכל את יום בואו, ומי העומד בהראותו ומי יוכל לעמוד ביום הדין... אמר לו דוד, בבקשה ממך הרי אני מתפלל לפניך שתענה אותי ותעשה עמי צדקה על אותו היום, לכך נאמר שמע תפלתי וגו', ואם אין אתה עושה צדקה עמי, מי יוכל לעמוד... אמר דוד לפני הקב"ה, לדין אתה מכניס אותי, יש עבד נכנס לדין עם קונו, וכן אמר הכתוב (איוב י') אם רשעתי אללי לי וגו'... זכור כי כחומר עשיתנו וגו' עור ובשר וגו'... אין אדם יכול לזכות את עצמו בדין, (קהלת ז') כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ולכך נאמר כי לא יצדק לפניך כל חי, מהו כל חי, אלא אף על החיות של מעלן אינן יכולין להצדיק לפניך ביום הדין... (תהלים קמג, וראה שם עוד)
אמר רבי חנינא בן דוסא, אין לך צדקה שמצלת את האדם מדינה של גיהנם אלא תורה בלבד, שנאמר וצדקה תציל ממות, שיש בה כח להציל אותו מיום הדין, ואפילו מתחייב אדם בדבר עבירה יכולה להציל אותו מיום הדין, שנאמר צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו... צדיק גמור מניין, אמר רבי יעקב אין צריך לומר, שמעשיהן מצילין אותם.
אמר רבי ישמעאל בא וראה כמה קשה יום הדין, שעתיד הקב"ה לדון את כל העולם כולו בעמק יהושפט, וכיון שתלמיד חכם בא לפניו אומר לו, כלום עסקת בתורה, אמר הן, אומר לו הקב"ה הואיל והודית אמור לפני מה שקרית ומה ששנית, מכאן אמרו כל מה שקרא אדם יהא תפוס בידו, ומה ששנה תהא תפוס בידו, שלא תשיגהו בושה וכלימה ליום הדין... (משלי י)
עתיד הקב"ה לישב בבית המדרש שלו, וצדיקי עולם יושבים לפניו ונושאים ונותנים במקרא במשנה בהלכות ואגדות, ואומרים על טמא טמא ועל טהור טהור... ואחר כך מביאין את הרשעים ודנין אותן בפניהן ויש נידונים שלשים יום, ויש נידונים ששים ימים, ויש נידונין שלשה חדשים, ויש נידונין ששה חדשים, כללו של דבר שנו רבותינו במשנה משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש... (פרק ג)
אמרו לו תלמידיו לרבי אליעזר, רבינו, אמור לנו מה יהיה אחריתנו, אמר להם אין שום בריה יכולה להנצל מיום הדין, שנאמר, (ישעיה כ"ד) וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צב-אות בהר ציון ובירושלים, ונגד זקניו כבוד... (פרק כ, וראה שם עוד)
כי עפר אתה - דמן עפר אנת עתיד למיקום למתן דינא וחושבנא על כל מה דעבדת ביום דינא רבא. (בראשית ג יט)
להיות עמה - למיהוי מתחייב עמה ביום דינא רבא לעלמא דאתי. (שם לט י)
במשפט - ביום הדין, והוא יום המיתה, לא תהיה להם תקומה, שנפשם תאבד עם גופם. בעדת צדיקים - וכשימות הצדיק תתענג נפשו עם נפשות הצדיקים בכבוד הא-ל בעולם העליון. (תהלים א ה)
המזמור על יום המשפט לעתיד לבא בבא הגואל, כבנבואת יואל, ויקרא - יעוררם לבא עם גוג ומגוג לירושלים, יבא אלקים - לנקם נקמתנו מהגוים. אל השמים - למלאכים לקחת דין עמו מהגוים, ואל הארץ - שיהרגו איש אחיו. ולרז"ל השמים הנשמה והארץ הגוף, שביום הדין תהיה מהומת תחית המתים, וישפטו הגוף עם הנשמה. (שם נ א-ד)
ועכשיו אנו צריכים לפרש מהו הדין הזה שאדם נידון בו, והלא אמרו חכמים כי בשעת מיתתו של אדם נידון, כמו שאמרו בפרק קמא דתענית, בשעת מיתתו של אדם כל מעשיו נפרטין... ולא עוד, אלא שמצדיק עליו את הדין, ואומר יפה דנתוני וכו', וכן במקומות הרבה. ואם נאמר שאדם נדון בראש השנה ונחתם ביום הכפורים, אם כן אין דינו בשעת מיתה, אלא עוד הזכירו חכמים שיום הדין הוא לעתיד לבא בזמן תחיית המתים, כמו ששנינו דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין, ויום הדין זה מזכירין אותו רבותינו בהגדות ובמדרשים וקוראין לו יום הדין הגדול...
אבל הענין כך הוא, בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו ונדון כל אחד על עניני העולם הזה, אם זכה לתת לו חיים ושלום ועושר וכבוד, או מתחייב למות בשנה זו, או ליסורין וצער ועוני, כללו של דבר על כל ענין שבגוף ובעולם הזה. אבל אינו נדון על הנפש אם תזכה לגן עדן ולחיי העולם הבא, או תתחייב לגיהנם ולאבדון... וכן בגמרא, שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, הזכירו בכאן חיים ומיתה, ולא אמרו לגיהנם ולחיי העולם הבא, כבברייתא...
שעת מיתתו של אדם הוא יום הדין שלו, שהוא נדון בנפשו על אותו עולם שהוא עולם הנפשות, וכל מעשיו נפרטין לפני בוראו יתברך ויתעלה, אם תזכה נפשו לגן עדן העליון והתחתון, ולאי זו מעלה תזכה ממנו, או תתחייב נפשו לגיהנם ויסורין הרבים ובאי זה דין תתחייב להיות נידונת בו, הרי למדנו יום הדין לגוף ויום הדין לנפש.
עוד יש יום דין אחר, יום דין לשניהם, לגוף ולנפש, והוא שהנביאים מזכירים אותו ומפליגין עליו, כענין שנאמר הנה היום בא בוער כתנור, והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא וגו', ואומר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא וגו' (מלאכי ג' י"ט וכ"ג), והיום הזה בתחלת תחיית המתים, והוא הנקרא יום הדין הגדול, וכל באי עולם שמבראשית נידונין בגוף ובנפש אם ראוי זה לתחיית המתים, ולנועם הגוף והנפש בכל אותן הזמנים המתגלגלין ובאין אחרי כן, ולאי זו מעלה יזכה מהם, או יתחייב זה שלא יחיה וישאר בגיהנם במקום שהוא שם, או שיכפל עליו עונש יתר ממדה רעה לקשה ממנה, וזה הוא שהזכירו במשנה אין עומדין בדין ועומדין בדין... (דרשה לראש השנה, וראה עוד: אלקים-דין)
זה שאמרו חכמים שלש כתות הן ליום הדין, יום מועד הוא לדין הכל, הוא שכתוב עליו יום ה' הגדול והנורא, והוא יום וזמן העולם הבא, אבל עומדים בדין... אבל אין הכוונה לרבותינו להאריך עונש האדם ושכרו עד היום ההוא, ושלא יהא דין ועונש או שכר לנפשות קודם אותו הדין, אלא לפי שהם ז"ל מונין כאן כתות הצדיקים גמורים, והם הזוכים לחיי העולם הבא שהוא יום הדין הזה, לפיכך ספרו להם שכרם, שהוא חיי העולם הבא, וכן הרשעים הגמורים הם נכרתים מחיי העולם הבא, והם הנדונים באותו היום העתיד להחזירם לגיהנם ולהכרית והאבד הנפש מתוך העונש והצער הגדול המתחדש עליהם... אבל כל אחד ואחד מבני אדם יש לו הדין בשעת מיתתו, והוא נדון בג' דיני כתות הללו בעצמן, צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר ונכנסין לגן עדן, והוא עצמו חיים מחיי העולם הבא, רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם ונדונין בו, ובינוניים המצפצפים משם להוציאן למקום מנוחה... אבל לאחר י"ב חודש מן הדין הגדול גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים... (תורת האדם שער הגמול)
...וכן בכל מקום שתמצא בדבריהם ז"ל אריכות הענשים לעתיד, הוא מהכרתת הנפש החוטאת בדין ההוא, כמו שאמרו בואלה שמות רבה... ויונתן בן עוזיאל אמר בתרגום כי לא ביד יקחו, בכן לית פורענותהן ביד אינש, אלהין באישתא עתידין לאיתוקדא יתוקדין באתגלא בית דינא רבה למיתב על כורסי דינא למידן עלמא. ואמרו במכילתין אם תזכו לשמור את השבת תנצלו משלש פורעניות, מיומו של גוג, ומחבלו של משיח, ומיום הדין הגדול... ועם כל זה גילה לנו דעתו הרב ז"ל (הרמב"ם), שהוא מאמין בעונש דין וצער יהיה באיזה זמן שיהיה אחרי המוות, שלא התבאר לדעתו בהש"ס ולא הסתפק ממנו אלא אריכות הדין וצער הזה...
עכשיו ביארנו כוונתנו בשכרי המצוות וענשן, ונחזור בקצרה, כי שכר הנפשות וקיומן בעולם הנשמות נקרא לרבותינו גן עדן, ופעמים קורין אותו עליה וישיבה של מעלה, ואחרי כן יבואו ימי המשיח, והוא מכלל העולם הזה, ובסופן יהא הדין ותחיית המתים שהוא השכר הכולל הגוף והנפש, והוא העיקר הגדול, שהוא תקות כל מקוה להקב"ה, והוא העולם הבא, שבו ישוב הגוף כמו נפש, והנפש תדבק בדעת עליון בהדבקה בגן עדן עולם הנשמות, ותתעלה בהשגה גדולה ממנו, ויהיה קיום הכל לעד... (שם, וראה גם: עולם הבא)
...ויקרא ה' אלקים לאדם ויאמר לו איכה, רמז ליום הדין, ויעניש יצר הרע וכח המשכיל שלא ימשך החומר לרצונו כל ימי תחיית המתים... (בראשית ג כא)
היום ההוא - אמרו שהוא לימות המשיח, ומצאנו היום ההוא גם על ימי חזקיה, חורבן הבית, פקידת בית שני ועוד. אך יום ה' נאמר רק על יום הדין, בו תחיית המתים, בו יקבל כל העולם מלכותו על ידי תחיית המתים, שיספרו לנשארים מהשכר הרוחני וכי שקר נחלו, ועל זה אמר והשיב לב אבות על בנים... (ישעיה ב כב)
והנה בתחיה יקומו צדיקים ורשעים, והרשעים שחטאו ולא נשלם בהם העונש הראוי, יענשו אז כראוי להם. ואמנם אחרי התחיה יהיה יום הדין הגדול, שידין הבורא יתברך את כולם, וישפט הראויים לישאר לנצחיות והראויים ליאבד, הראויים ליאבד יענשו לפי מה שראוי להם ולבסוף יאבדו לגמרי, והראויים לישאר ישארו במדרגה שתגיע להם כפי המשפט בעולם שיחודש... (מאמר העיקרים ח)
...כי הלא כבר שמעת כי הנצחיות נבנה על פי הכנות האלה של כל הזמנים, והנה זה סוד יום הדין הגדול, שעליו כתיב כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט על כל נעלם וגו' (קהלת י"ב י"ד), כי אז יתפשטו כל הדברים מכל הזמנים שנעשו להתקבל בקבע המציאות כראוי, ולכן יעשה הקב"ה דין פרטי על כל דבר ודבר שנעשה בכל זמן מזמן בריאת העולם בכל השית אלפי שני, ואז יבא אלף השביעי להסיר הצורה מכל ההנהגה הזמנית, והוא סוד אתחרב עלמא כלא בתריסר שעתי... אך עד שלא נתפשטו הדברים בסוד יום הדין הגדול, ענין הנהגת הנצחיות גורמת ההתחלפות בהנהגת הזמן... (אדיר במרום עמוד נב)
...והנה אז, בהיות הקדושה שולטת לבדה יהיה התיקון תיקון גדול, כאשר היה יכול לתקן אדם הראשון בראשונה, ואז ישתלם הבנין שלא נשלם, וזה בכל ימי המשיח, ובסוף הימים עוד יום הדין הגדול להשלים צירוף כל הנשמות וכל הבריאה, וזה נתבאר במקום אחר. ובדין ההוא תישאר כל הבריאה טהורה לגמרי, וכל הרע יאבד ויכלה, ומשם והלאה יבנה העולם בנין חדש אשר לא פורש ואשר לא נודע, לעמוד לנצח נצחים. (מאמר הגאולה)
את ענין "מתחלה עלה במחשבה" וכו' הסביר הרדב"ז בגדר סוף מעשה במחשבה תחילה, שתכלית הפעולה עולה במחשבה לפני הוצאתה לפועל, פירוש ביום הדין הגדול, דין עולם הבא, לא שייך רחמים כלל, כל עניני הרחמים הם סיועים שונים בהכנה, אבל עצם הווית ומדריגת האדם היא כפי שהיא באמת, והרי הוויתו הרוחנית שיצר האדם על ידי תורה ומצוות היא היא עולם הבא שלו, כאמרם ז"ל, שכר מצוה מצוה, והיינו סוף מעשה, העולם הבא שהוא התכלית הוא דין, על כן מתחילה היה ראוי שכל ההנהגה תהיה במדת הדין, אלא שראה השי"ת שאין העולם מתקיים, פירוש שלפי דקות משפטו יתברך עדיין מצא בזה חסרון, כי כיוון שאינו מתקיים חסרון יש כאן, שהרי האמת השלמה מתקיימת לעד, על כן שיתף מדת רחמים... אולם אנו מוצאים על משפט עולם הבא גם כן בחינת רחמים, כמובא בגמרא ראש השנה (י"ז), בית הלל אומרים ורב חסד, מטה כלפי חסד... (חלק ג, עלה במחשבה לברא בדין, עמוד רכו)