(ראה גם: יום טוב-כללי)
וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם, כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. (שמות יב טז)
כל מלאכה לא יעשה, אין לי אלא יום טוב האחרון שהוא אסור בעשיית מלאכה, יום טוב הראשון מנין, תלמוד לומר ביום הראשון מקרא קדש, אין לי אלא יום טוב הראשון והאחרון... חולו של מועד מנין, תלמוד לומר את חג המצות תשמור מכל מקום, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר אינו צריך, אם יום טוב הראשון והאחרון שאין קדושה לא לפניהם ולא לאחריהם הרי הן אסורין במלאכה, חולו של מועד שיש קדושה לפניו ולאחריו אינו דין שיאסר במלאכה, ו' ימי בראשית יוכיחו, שיש קדושה לפניהם ולאחריהם ומותרים במלאכה... תאמר בחולו של מועד, שיש בו קרבן מוסף... תאמר בחולו של מועד שהוא קרוי מקרא קדש יהא אסור במלאכה.
כל מלאכה לא יעשה בהם, לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה גוי מלאכתך... דברי רבי יאשיה, רבי יונתן אומר אינו צריך, והלא כבר נאמר זכור את יום השבת לקדשו, והלא דברים קל וחומר, ומה אם שבת חמורה אינו מוזהר על מלאכת גוי במלאכתך, יום טוב הקל דין הוא שלא יהא מוזהר על מלאכת גוי במלאכתך...
אך אשר יאכל לכל נפש, כל אוכל נפש דוחה יום טוב, ואין כל עבודה דוחה יום טוב, שהיה בדין, ומה אם במקום שאין מקצת אוכל נפש דוחה שבת מקצת עבודה דוחה את השבת... תלמוד לומר אך אשר יאכל לכל נפש, כל אוכל נפש דוחה יום טוב, ואין כל עבודה דוחה יום טוב... שומע אני אף נפשות בהמה ונפשות אחרים במשמע, תלמוד לומר לכם, ולא לבהמה, ולא לאחרים, דברי רבי ישמעאל, רבי יוסי הגלילי אומר אך אשר יאכל לכל נפש, אף נפשות בהמה במשמע, ומביא נפשות אחרים תלמוד לומר אך, חלק... (בא פרשה ט)
רבי נתן אומר לא תבערו אש למה נאמר, לפי שהוא אומר ויקהל משה... תלמוד לומר לא תבערו אש ביום השבת, ביום השבת אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר ביום טוב. (ויקהל)
שלח להו מת לא יתעסקו ביה לא יהודאין ולא ארמאין לא ביום טוב ראשון ולא ביום טוב שני... ואמר רבא מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממין, ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל, ואפילו ביום טוב שני של ראש השנה, מה שאין כן בביצה... (שבת קלט א)
...וכן ערב פסח בירושלים שחל להיות בשבת, מניח טליתו אצלו ונוטל את פסחו, ועושה עמו חשבון לאחר יום טוב... אמר ליה רבא בר רב חנן לאביי מכדי אמרו רבנן כל מילי דיום טוב כמה דאפשר לשנויי משנינן, הני נשי דמליין חצבייהו מיא מאי טעמא לא משנין, משום דלא אפשר... ואמר ליה רבא בר רב חנן לאביי תנן לא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין ביום טוב, וקא חזינן דעבדין ולא אמרינן להו מידי... אלא הנח להו לישראל, מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין... (שם קמח א)
כיצד מפרישין חלה בטומאה ביום טוב, רבי אליעזר אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה, בן בתירא אומר תטיל בצונן, אמר רבי יהושע לא זהו חמץ שמוזהרין עליו... איתמר האופה מיום טוב לחול, רב חסדא אמר לוקה, רבה אמר אינו לוקה, רב חסדא אמר לוקה, לא אמרינן הואיל ומיקלעי ליה אורחים חזי ליה, רבה אמר אינו לוקה, אמרינן הואיל. אמר ליה רבה לרב חסדא, לדידך דאמרת לא אמרינן הואיל, והיאך אופין מיום טוב לשבת, אמר ליה משום עירובי תבשילין, ומשום עירובי תבשילין שרינן איסורא דאורייתא, אמר ליה מדאורייתא צורכי שבת נעשין ביום טוב, ורבנן הוא דגזרו ביה, גזירה שמא יאמרו אופין מיום טוב אפילו לחול, וכיון דאצרכוה רבנן עירובי תבשילין, אית ליה היכירא... (פסחים מו א, וראה שם עוד)
העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר, חל ט"ז להיות בשבת ישרפו בי"ז, לפי שאינן דוחין לא את השבת ולא את יום טוב... ואמאי, ניתי עשה וידחי לא תעשה, אמר חזקיה וכן תני דבי חזקיה אמר קרא לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו, שאין תלמוד לומר עד בקר מה תלמוד לומר עד בקר, ליתן לו בקר שני לשריפתו... רבא אמר אמר קרא הוא לבדו יעשה לכם, הוא ולא מכשיריו, לבדו ולא מילה שלא בזמנה הבאה מקל וחומר. רב אשי אמר שבתון דיום טוב עשה הוא, ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה. (שם פג א)
ביצה שנולדה ביום טוב, בית שמאי אומרים תאכל ובית הלל אומרים לא תאכל... רבה לטעמיה, דאמר רבה מאי דכתיב והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו, חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב, ואין יום טוב מכין לשבת, ואין שבת מכין ליום טוב... (ביצה ב א, וראה שם עוד)
בית שמאי אומרים אין מוליכין את הסולם משובך לשובך אבל מטהו מחלון לחלון ובית הלל מתירין... (שם ט א, וראה שם עוד כל הפרק)
יום טוב שחל להיות ערב שבת לא יבשל בתחלה מיום טוב לשבת, אבל מבשל הוא ליום טוב, ואם הותיר הותיר לשבת, ועושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת, בית שמאי אומרים שני תבשילין ובית הלל אומרים תבשיל אחד... (שם טו ב, וראה שם עוד)
תנו רבנן אין אופין מיום טוב לחבירו, באמת אמרו ממלאה אשה כל הקדרה בשר אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת, ממלא נחתום חבית של מים אף על פי שאינו צריך אלא לקיתון אחד, אבל לאפות אינו אופה אלא מה שצריך לו, רבי שמעון בן אלעזר אומר ממלאה אשה כל התנור פת מפני שהפת נאפת יפה בזמן שהתנור מלא... (שם יז א, וראה שם עוד)
בעו מיניה מרב הונא, הני בני באגא דרמו עלייהו קמחא דבני חילא מהו לאפותה ביום טוב, אמר ליה חזינא אי יהבי ליה רפתא לינוקא ולא קפדי, כל חדא וחדא חזיא לינוקא ושרי, ואי לאו אסור... תנאי היא, דתניא אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, ממשמע שנאמר לכל נפש שומע אני אפילו נפש בהמה במשמע, כענין שנאמר ומכה נפש בהמה ישלמנה, תלמוד לומר לכם, לכם ולא לכלבים, דברי רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר אפילו נפש בהמה במשמע, אם כן מה תלמוד לומר לכם, לכם ולא לעובדי כוכבים... מרבה אני את הכלבים שמזונותן עליך, ומוציא אני את העובדי כוכבים שאין מזונותן עליך... (שם כא א, וראה שם עוד ופרק ג)
אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך... ושוין בסוכת החג שאסורה, ואם התנה עליה הכל לפי תנאו... (שם ל ב, וראה שם עוד)
אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד, הא לענין מכשירי אוכל נפש זה וזה שוין, מתניתין דלא כרבי יהודה, דתניא אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש, רבי יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש, מאי טעמא דתנא קמא, אמר קרא הוא ולא מכשיריו, ורבי יהודה אמר לכם, לכם לכל צורכיכם, ואידך נמי הכתיב לכם, לכם ולא לעובדי כוכבים לכם ולא לכלבים, ואידך נמי הוא כתיב הוא, כתיב הוא וכתיב לכם, כאן במכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב, כאן במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב. (מגילה ז ב)
רבי יוסי בן משולם אומר, השוחט את הבכור עושה מקום בקופיץ מיכן ומיכן ותולש את השער ובלבד שלא יזיזנו ממקומו... אמר רב הלכה כרבי יוסי בן המשולם, בעו מיניה מרב הונא כנגדו ביום טוב מהו, טעמא דרבי יוסי בן המשולם משום דקסבר תולש לאו היינו גוזז, וביום טוב אסור, דהוה ליה עוקר דבר מגידולו... (בכורות כד ב, וראה שם עוד)
ונעשית ביום טוב, מתניתין דרבי שמעון בן אלעזר, דתני אין אופין מיום טוב למוצאי יום טוב, והתני ממלאה אשה קדירה בשר אף על פי שאינו אוכל ממנה אלא חתיכה אחת, קומקום חמין אף על פי שאינו שותה ממנו אלא כוס אחד, אבל לאפות אותה אינה אופה אלא צורכה, דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר ממלאה היא אשה את התנור פת מפני שהפת יפה בשעה שהתנור מלא. (חלה ט א)
ולא בשמן שרפה, אמר רב חסדא זאת אומרת שאסור להצית את האור במדורת קדשים והיא דליקה והולכת בשבת, והא תנינן מאחיזין את האור במדורת בית המוקד ובגבולים כדי שיצת האור ברובן, אמר יוסה בשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה, נעשית היא מאליה, ברם הכא התורה אמרה אין שורפין את הקדשים ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת, מה חמית לומר כן, לא תותירו ממנו עד בוקר, והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו, אחר שני בקרים, א' בוקרו של ט"ו, ואחד בוקרו של י"ו... (שבת טו א, וראה שם עוד)
רבי חייא בשם רבי יוחנן המבשל נבילה ביום טוב אינו לוקה, שהותר מכלל בישול ביום טוב, רבי שמעון בן לקיש אמר לוקה, שלא הותר מכלל בישול אלא לאכילה בלבד... (שם מז ב, וראה שם עוד)
תני אין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין, הבורר הטוחן המרקיד בשבת נסקל, ביום טוב סופג את הארבעים, והוא תנינן בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי אמר רבי חנינא ענתונייא דרבן גמליאל היא, דרבן גמליאל אומר אף מדיח ושולה. והא תנינן של בית רבן גמליאל היו שוחקים את הפילפלים בריחיים שלהן, מותר לטחון ואסור לבור, רבי יוסי בשם רבי אליא לא הותרה טחינא כדרכה, ומניין שאין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין, רבי יוסי בשם רבי שמעון בן לקיש כל מלאכה לא יעשה בהם עד ושמרתם את המצות, תני רבי יוסה בעי כלום למדו לתבשיל אלא מיכן, רבי יוסה לא אמר כן אלא רבי יוסה בשם רבי שמעון בן לקיש אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, עד ושמרתם את המצות, תני חזקיה ופליג, אך הוא הרי אלו מיעוטין שלא לקצור ולא לטחון ולא להרקיד ביום טוב. רבי זעירא רב חייה בר אשי בשם שמואל המשמר חייב משום בורר, אמר רבי זעירא לא מסתברא דלא משום מרקד... (שם נ א, וראה שם עוד)
ביצה שנולדה ביום טוב, בית שמאי אומרים תאכל ובית אומרים לא תאכל, מה טעמון דבית שמאי, מוכנת היא על גב אמה, מה טעמון דבית הלל נעשית כמוקצה שיבש ולא ידע בו... (ביצה א א, וראה שם עוד)
בית שמאי אומרים אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר ובית הלל מתירין...הא שלא לקצב עליו בשר אסור, הדא היא דאמר רבי חיננה בר שלמיה בשם רב מודין חכמים לרבי נחמיה בזרייה ומוזרה ובוכנה (שאם מקפיד עליהם שלא יתקלקלו מוקצין)... רב חונה הורי לריש גלותא לצאת בכסא, רב חסדא בעי לא כן תני אין יוצאין בכסא אחד אנשים ואחד נשים, אפילו תלמיד חכם אינו טועה בדבר הזה ורב חונה טעי, רבי ירמיה הורי לבר גירנטי אסיא מיטענה בסדינא מיעול מבקרא ביישייא בשובתא, ממיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי מיטעון בסדינא מיעול מידרוש בציבורא בשובתא... לא סוף דבר שצורך לרבים בו, אלא שמא יצרכו לו הרבים... (שם ו ב, וראה שם עוד)
לא יעשה בהם - אפילו על ידי אחרים, לכל נפש - אפילו לבהמה, יכול אף לנכרים תלמוד לומר אך. ושמרתם את היום הזה - ממלאכה, לדורותיכם - לפי שלא נאמר דורות וחקת על המלאכה אלא על החגיגה, לכך חזר ושנאו כאן שלא תאמר אזהרת כל מלאכה לא יעשה לא לדורות נאמרה, אלא לאותו הדור. (שמות יב טז ויז)
מלאכת עבודה - אפילו מלאכות החשובות לכם עבודה וצורך שיש חסרון כיס בבטלה שלהם, כגון דבר האבד, כך הבנתי מתורת כהנים, דקתני יכול אף חולו של מועד יהא אסור במלאכת עבודה וכו'. (ויקרא כג ח)
לא יעשה - רש"י, אפילו על ידי אחרים, ולא הבינותי אם האחר ישראל פשיטא, ואם גוי הוא רק שבות מדבריהם, וכן במכילתא ברייתות מוטעות שאסמכוה אקרא, והוא רק אסמכתא בעלמא... וכן מוציא בהמה מלכם. (שמות יב טז, וראה עוד יום טוב-כללי, ויקרא כג כד)
ששת ימים האלו שאסרן הכתוב בעשיית מלאכה שהן ראשון ושביעי של פסח, וראשון ושמיני של חג הסוכות, וביום חג השבועות ובאחד לחדש השביעי הן הנקראין ימים טובים, ושביתת כולן שוה, שהן אסורין בכל מלאכת עבודה חוץ ממלאכה שהיא לצורך אכילה, שנאמר אך אשר יאכל וגו', כל השובת ממלאכת עבודה באחד מהן הרי קיים מצות עשה, שהרי נאמר בהן שבתון, כלומר שבות, וכל העושה באחד מהן מלאכה שאינה לצורך אכילה, כגון שבנה או הרס או ארג וכיוצא באלו, הרי בטל מצות עשה ועבר על לא תעשה, שנאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו, כל מלאכה לא יעשה בהן, ואם עשה בעדים והתראה לוקה מן התורה.
העושה אבות מלאכות הרבה ביום טוב בהתראה אחת, כגון שזרע ובנה וסתר בהתראה אחת אינו לוקה אלא אחת, חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליום טוב. כל מלאכה שחייבין עליה בשבת אם עשה אותה ביום טוב שלא לצורך אכילה לוקה, חוץ מן ההוצאה מרשות לרשות, וההבערה, שמתוך שהותרה הוצאה ביום טוב לצורך אכילה, הותרה שלא לצורך אכילה... וכן מותר להבעיר אף על פי שאינו לצורך אכילה, ושאר מלאכות כל שיש בו צורך אכילה מותר, כגון שחיטה ואפיה ולישה וכיוצא בהן...
כל מלאכה שאפשר להעשות מערב יום טוב ולא יהיה בה הפסד ולא חסרון אם נעשית מבערב, אסרו חכמים לעשות אותה ביום טוב, אף על פי שהיא לצורך אכילה, גזירה שמא יניח אדם מלאכות שאפשר לעשותן מערב יום טוב ליום טוב, ונמצא יום טוב כולו הולך בעשיית אותן מלאכות, וימנע משמחת יום טוב, ולא יהיה לו פנאי לאכול... ואף על פי שכל ההוצאה היא מלאכה שאפשר לעשותה מערב יום טוב, ולמה לא אסורה, כדי להרבות בשמחת יום טוב, ויוליך ויביא כל מה שירצה וישלים חפציו ולא יהיה כמי שידיו אסורות... כיצד אין קוצרין ולא דשין ולא זורין... ביום טוב, שכל אלו וכיוצא בהם אפשר לעשותן מערב יום טוב, ואין בכך הפסד ולא חסרון. אבל לשין ואופין ושוחטין ומבשלין ביום טוב, שאם עשה אלו מבערב יש בכך הפסד או חסרון טעם... וכן מכשירי אוכל נפש שיש בהן חסרון, אם נעשו מבערב, עושין אותן ביום טוב, כגון שחיקת תבלין.
אין אופין ומבשלין ביום טוב מה שיאכל בחול, ולא הותרה מלאכה שהיא לצורך אכילה אלא כדי ליהנות בה ביום טוב. עשה כדי לאכול ביום טוב והותיר, מותר לאכול המותר בחול, ממלאה אשה קדרה בשר, אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת, ממלא נחתום חבית של מים אף על פי שאינו צריך אלא לקיתון אחד... וכן כל כיוצא בזה... אין אופין ומבשלין ביום טוב כדי להאכיל כותים או כלבים, שנאמר הוא לבדו יעשה לכם, לכם ולא לכותים ולא לכלבים, לפיכך מזמנין את הכותי בשבת, ואין מזמנין אותו ביום טוב, גזירה שמא ירבה בשבילו, אבל אם בא הכותי מאליו אוכל עמהן מה שהן אוכלין...
רחיצה וסיכה הרי הן בכלל אכילה ושתיה, ועושין אותן ביום טוב, שנאמר אך אשר יאכל לכל נפש, לכל שצריך הגוף... אבל כל גופו אסור משום גזירת מרחץ, וחמין שהוחמו מערב יום טוב רוחץ בהן כל גופו ביום טוב, שלא גזרו על דבר זה אלא בשבת בלבד... (יום טוב א א והלאה, וראה שם עוד)
משרשי המצוה, כדי שיזכרו ישראל הנסים הגדולים שעשה השם להם ולאבותיהם, וידברו בם ויודיעום לבניהם ולבני בניהם, כי מתוך השביתה מעסקי העולם יהיו פנויים לעסק בזה, שאילו היו מותרים במלאכה, ואפילו במלאכה קלה, היה כל אחד ואחד פונה לעסקו וכבוד הרגל ישכח מפי עוללים גם מפי הגדולים. ועוד יש תועלות רבות בשביתה, שמתקבצין כל העם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לשמע דברי ספר, וראשי העם ידריכום וילמדום דעת, וכעין מה שאמרו ז"ל משה תקן להם לישראל שיהיו דורשין בהלכות הפסח בפסח וכו'...
ועוד ביארו המפרשים האחרונים ענין זה, ואמרו דלא נקרא צורך אוכל נפש אלא מה שנעשה ליומו, כלומר לזמן מועט, כמו בשול ואפיה וכיוצא בזה, כמו שאמרנו, וכן מה שדעתו של אדם סומכת בו להכינו לשעתו, לאפוקי צידה שאין דעתו של אדם עליה, דשמא לא תזדמן לו צידה היום. ועוד אמרו דכי שרינן אוכל נפש במה שנעשה לשעתו דוקא כשאדם משתמש בגופה של מלאכה, אבל אם משתמש בסלוקה של מלאכה אסור, כגון לכבות הבקעת אף על פי שדעתו לכבותה כדי שלא תתעשן הקדרה...
וכן מה שאמרו ז"ל (ביצה י"ה א') שאין בכלל היתר צרכי אוכל נפש דוקא מה שהוא כאכילה ושתיה לבד, אלא אף כל דבר הצריך לו לאדם בו ביום, שהוא דבר מצוה, כגון קטן למולו ולולב לצאת בו וכו', בין שאינו דבר מצוה אלא צרכי הגוף לבו ביום, כגון רחיצת רגלים במים חמין שהוחמו ביום טוב, או לעשות מדורה להתחמם בה, כל דברים אלו מותרין, ובכלל היתר דאוכל נפש נינהו, ומיהו דוקא דברים השוים בכל גוף האדם הוא שנתיר ונאמר שהוא בכלל היתר זה, אבל מה שאינו שוה לכל אדם, כגון מוגמר ודאי אסור הוא... אבל לענין מאכלין אפילו מאכל שאין דרך לעשותו אלא המלכים והשרים הגדולים מותר לעשותו כל אדם, דמכל מקום עיקר אכילה דבר השוה לכל נפש היא... (אמור מצוה רחצ, וראה שם עוד)
לא יעשה בהם - אף על גב שהוא עצמו מוזהר, כאן עובר בלאו גם אם מניח לישראל אחר לעשות מלאכתו. לכל נפש - נקרא אוכל נפש רק מה שעושה לאכול מיד, לכך קוצר אף על פי שרוצה לאכול עתה, קצירה בעלמא אין דרכה לעשות להאכל מיד, כמו אפיה, וכן המחבץ ומגבן אין עושין בשביל לאכול מיד. (שמות יב טז)
לא תבערו אש - ...ביום טוב אין לעומת זאת חילוק מלאכות, ביום טוב השביתה היא תוצאה מעבודת ה' אליה נקראנו, ומונעת ממנו כל מלאכת עבודה באופן כללי. בשבת מעידה השביתה מפעולות יצירה אנושית על ממשלת ה', וכי יצירות ופעולות אנוש ניתנו רק כתפקידים בעבודת ה', לכן נאסרו קטגוריות של מלאכות, והעושה הרבה מלאכות מאב אחד חייב רק פעם אחת... (שמות לה א)