(ראה גם: אלקים-סליחה, יום הדין, כפרה, קרבן-יום הכפורים)
כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. (ויקרא טז ל)
אמר רבי אלעזר, כתיב כי ביום הזה יכפר עליכם וגו', היה צריך לומר אכפר עליכם, אלא יכפר עליכם כולל היובל (בינה), שנמשך מבועים להשקות ביום הזה לכל צד לרוות הכל ולהשקות הכל, וזהו עליכם, כלומר בשבילכם, כדי לטהר אתכם ביום ההוא, שכתוב לפני ה' תטהרו, ולא ישלוט עליכם הדין. רבי יהודה אומר אשריהם ישראל שהקב"ה רצה בהם, שלא ימצא בהם עוון, כדי שיהיו בני היכלו וידורו בהיכלו, ולעתיד לבא כתוב וזרקתי עליכם מים טהורים... (אחרי רמא, ועיין שם עוד)
...ואז חזר עשו להיות מגינו של יעקב, ויעקב לא רצה דובשו ועוקצו, ואמר יעבר נא אדוני לפני עבדו, אז וישב ביום ההוא עשו לדרכו, מתי, בשעת תפלת נעילה, כי אז נפרד מעם הקדוש, והקב"ה סולח לעוונותיהם ומכפר עליהם, כיון שהמקטרג הלך במנחה ההיא ונפרד מהם, רוצה הקב"ה לשמוח עם בניו, מה כתוב, ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית וגו', כיוון שישבו ישראל בסוכות, הרי ניצולו מן המקטרג, והקב"ה שמח בבניו... (אמור רכג)
ושחט את שעיר החטאת אשר לעם, שלא יהיו אחיו הכהנים מתכפרים בו, ובמה הן מתכפרים, בפרו של אחיהם... כשהוא אומר ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר, הוי אומר יש להם כפרה, ובמה הם מתכפרים, מוטב שיתכפרו בפרו של אחיהן, שכן מצינו שחלק מכללו, שהרי הוא וביתו מתכפרים בו... ביתו של אהרן הם. (אחרי פרשה ג)
וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם, וכן יעשה לאהל מועד וגו', יש לי בענין הזה להביא שלש טומאות, עבודה זרה, שנאמר למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי, טומאת גילוי עריות, שנאמר לבלתי עשות מחוקות התועבות אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם, טומאת שפיכות דמים, שנאמר ולא תטמא הארץ אשר אתם יושבים בה. יכול על כל הטומאות הללו יהיה שעיר זה מכפר, תלמוד לומר מטומאותם, ולא כל טומאותם... אף כאן לא נחלוק אלא בטומאת מקדש וקדשיו, דברי רבי יהודה, רבי שמעון אומר מקומו הוא מוכרע, שנאמר וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל, ולא כל טומאות שבקדש. יכול על כל טומאת מקדש וקדשיו יהיה שעיר זה מכפר, תלמוד לומר פשעיהם, אילו המרדים. מיכן אמרו, כל שיש בה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף, תולה לו עד שתוודע לו ויביא בעולה ויורד, וכן הוא אומר לכל חטאתם, במחוייבי חטאות... (שם פרק ד, וראה שם עוד)
כי ביום הזה יכפר עליכם, בקרבנות, ומניין שאף על פי שאין קרבנות ואין שעיר היום מכפר, תלמוד לומר כי ביום הזה יכפר, עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, ושבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו... (שם פרק ח)
...כי יום כפורים הוא, שיכול אין לי אלא יום הכיפורים מכפר אלא אם כן עשאו מקרא קדש, והתענה בו ולא עשה בו מלאכה, לא קראו מקרא קודש ולא נתענה בו ועשה מלאכה מניין אפילו שלא עשאו מקרא קדש, תלמוד לומר יום כיפורים הוא, שיכול אין לי יום הכיפורים מכפר אלא עם הקרבנות... יכול יכפר על השבים ועל שאינם שבים... תלמוד לומר אך, הא אינו מכפר אלא על השבים... (אמור פרק יד)
חטאת ואשם ודאי מכפרין, מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה, תשובה מכפרת על עבירות קלות, על עשה ועל לא תעשה, ועל החמורות היא תולה עד שיבא יום הכפורים ויכפר. האומר אחטא... ויום הכפורים מכפר, אין יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו. דרש רבי אלעזר בן עזריה, מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו... דתנן חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יום הכפורים חייבין, אשמות תלויין פטורין... נימא דלא כרבי, דתניא רבי אומר, על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר, חוץ מפורק עול, ומגלה פנים בתורה, ומיפר ברית בשר, שאם עשה תשובה יום הכפורים מכפר, ואם לא עשה תשובה אין יום הכפורים מכפר, אפילו תימא רבי, תשובה בעיא יום הכפורים, יום הכפורים לא בעיא תשובה...
שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי, שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש, אמר שלשה הן ותשובה עם כל אחד ואחד, עבר על עשה ושב, אינו זז משם עד שמוחלין לו, שנאמר שובו בנים שובבים, עבר על לא תעשה ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם, עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין, שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם, אבל מי שיש חילול השם בידו, אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר, ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת, שנאמר ונגלה באזני ה' צב-אות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון... (יומא פה ב)
תנו רבנן, עבירות שהתודה עליהן יום הכפורים זה לא יתודה עליהן יום הכפורים אחר, ואם שנה בהן צריך להתודות יום הכפורים אחר, ואם לא שנה בהן וחזר והתודה עליהן, עליו הכתוב אומר ככלב שב על קיאו כסיל שונה באיוולתו, רבי אליעזר בן יעקב אומר, כל שכן שהוא משובח, שנאמר כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד. (שם פו ב, וראה עוד יום כפורים-כללי)
יש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסוף, שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים תולה עד שיוודע לו ויביא בעולה ויורד. אין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף, שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר, שנאמר מלבד חטאת הכפורים, על מה שזה מכפר זה מכפר, מה הפנימי אין מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה, אף החיצון אין מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה... ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפרין. על שאר עבירות שבתורה הקלות והחמורות, הזדונות והשגגות, הודע ולא הודע, עשה ולא תעשה כריתות ומיתות בית דין שעיר המשתלח מכפר, אחד כהנים ואחד כהן משוח, מה בין ישראל לכהנים ולכהן משוח, אלא שהפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו... (שבועות ב א)
תנו רבנן, וכפר על הקודש מטומאות בני ישראל וגו', יש לי בענין זה להביא ג' טומאות, טומאת עבודה זרה, וטומאת גילוי עריות וטומאת שפיכות דמים... יכול על ג' טומאות הללו יהא שעיר מכפר, תלמוד לומר מטומאות בני ישראל, ולא כל טומאות, מה מצינו שחלק הכתוב מכלל כל טומאות, הוי אומר טומאת מקדש וקדשיו, אף כאן בטומאת מקדש וקדשיו, דברי רבי יהודה, רבי שמעון אומר, ממקומו הוא מוכרע, הרי הוא אומר וכפר על הקדש מטומאות שלקדש, יכול על כל טומאה שבקודש יהא שעיר זה מכפר, תלמוד לומר ומפשעיהם לכל חטאתם, חטאים דומיא דפשעים, מה פשעים שאינם בני קרבן, אף חטאים שאינם בני קרבן, ומניין לשיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף ששעיר זה תולה, תלמוד לומר לכל חטאתם, חייבי חטאות במשמע... (שם ז א, וראה שם עוד, ולעיל בספרא)
על שאר עבירות שבתורה הקלות והחמורות, היינו קלות היינו עשה ולא תעשה, חמורות היינו כריתות ומיתות בית דין, הודע היינו מזיד, לא הודע היינו שוגג, אמר רב יהודה הכי קאמר, על שאר עבירות שבתורה, בין קלות בין חמורות בין שעשאן בשוגג בין שעשאן במזיד, אותן שעשאן בשוגג בין נודע לו ספיקו בין לא נודע לו ספיקו, ואלה הן קלות עשה ולא תעשה, ואלו הן חמורות כריתות ומיתות בית דין... מאי טעמא דרבי, דתניא כי דבר ה' בזה, זה הפורק עול ומגלה פנים בתורה, ואת מצותו הפר, זה המפר ברית בבשר, הכרת תכרת, הכרת לפני יום הכפורים תכרת לאחר יום הכפורים יכול אפילו עשה תשובה, תלמוד לומר עונה בה, לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה.
...רבי סבר לה כרבי יהודה, אבל רבי יהודה לא סבר לה כרבי, דתניא, יכול יהא יום הכפורים מכפר על שבים ועל שאינם שבים, ודין הוא, הואיל וחטאת ואשם מכפרין ויום הכפורים מכפר, מה חטאת ואשם אין מכפרין אלא על השבים, אף יום הכפורים אין מכפר אלא על השבים... הואיל ומכפר על המזיד כשוגג יכפר על שבים ועל שאינן שבים, תלמוד לומר אך, חלק, סתם סיפרא מני, רבי יהודה, וקאמר שבים אין לא שבים לא... רבא אמר, הא והא רבי, ומודה רבי בכרת דיומא (כרת של יום הכפורים, אינו מכפר על שאינם שבים)... אמר רב יהודה הכי קאמר, אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות, ואין חילוק ביניהן, ומה בין ישראל לכהנים ולכהן משוח, אלא שהפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו, ומני רבי יהודה היא, דתניא וכפר את מקדש הקדש זה לפני ולפנים, את אהל מועד זה היכל, מזבח כמשמעו, יכפר אלו עזרות, כהנים כמשמעו, עם הקהל אלו ישראל, יכפר אלו הלוים, הושוו כולן לכפרה אחת, שמתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות... (שם יג ב, וראה שם עוד)
ראה יום כפורים-כללי.
האומר... אין יום הכפורים מכפר, מכפרת היא, אי איפשי שיכפר לי, מכפר הוא לו על כורחו... רבי אומר על כל עבירות שבתורה יום הכפורים מכפר, חוץ מן הפורק עול, והמיפר ברית, והמגלה פנים בתורה, אם עשה תשובה מתכפר לו, ואם לאו אינו מתכפר לו. רבי זבידא אמר רבי יסא מקשי מיסבור סבר רבי שיום הכפורים מכפר בלא תשובה, רבי אשיין רב יונה רבי בא רבי חייה בשם רבי יוחנן מודה רבי שאין יום הכפורים מכפר אלא בתשובה, הא מיתה מכפרת בלא תשובה, תני יום מיתה כיום תשובה... מסיעה לר"ח חומר בשעיר מה שאין ביום הכפורים, וביום הכפורים מה שאין בשעיר, שיום הכפורים מכפר בלא שעיר, והשעיר אינו מכפר אלא ביום הכפורים, חומר בשעיר שהשעיר מכפר מיד, ויום הכפורים מכפר משתחשך... (יומא מב א)
ראה יום כפורים-כללי.
אף על פי שהתשובה מכפרת על הכל, ועצמו של יום הכפורים מכפר, יש עבירות שהן מתכפרים לשעתן, ויש עבירות שאינן מתכפרים אלא לאחר זמן, כיצד, עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת ועשה תשובה, אינו זז משם עד שמוחלין לו, ובאלו נאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם וגו'. על מצוות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, ובאלו נאמר כי ביום הזה יכפר עליכם, עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה, ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין, ובאלו נאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. במה דברים אמורים בשלא חילל את השם בשעה שעבר, אבל המחלל את השם, אף על פי שעשה תשובה והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו, ובאו עליו יסורין, אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות, אלא תשובה יום כפורים ויסורים שלשתן תולין ומיתה מכפרת. (תשובה א ד, וראה עוד יום הכפורים-כללי לכאן)
חייבי חטאות ואשמות ודאים שעבר עליהן יום הכפורים חייבין להביא לאחר יום הכפורים וחייבי אשמות תלויין פטורין, שנאמר מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, כך למדו מפי השמועה, שכל חטא שאין מכיר בו אלא ה' נתכפר לו, לפיכך מי שבא על ידו ספק עבירה ביום הכפורים אפילו עם חשיכה פטור מאשם תלוי, שכל היום מכפר.
אין יום הכפורים ולא החטאת ולא האשם מכפרין אלא על השבים המאמינים בכפרתן, אבל המבעט בהן אינן מכפרין בו... (שגגות ג ט וי)
ראה עוד: יום כפורים-כללי.
...שאם אדם בינוני תלוי עד יום הכיפורים, ואם גם ביום הכפורים יהא הבינוני, פעמים רב חסד מטה כלפי חסד, ועוד זכות יום הכפורים מכריע, והוא שזכיותיו מן גמילות חסדים, והוא מועיל לו שיתפללו עליו, וזהו כי ברבים היו עמדי (תהלים נ"ה י"ט)... ואם חטא לרבים, אף על פי שרוב זכיות עשה, פעמים שלוקה בזה העולם או מיתה... (תרז, וראה גם יום הכפורים-כללי)
ולדעתי הבינוניים שיש בידם עוונות ומצוות מרובות ומועטות ותלוים אם שבו או לא, ושמרו מצוות יום כפורים, דאם לא כן תסתלק ההשגחה מהם ויעזבו למקרי הזמן או ישלח מלאכו וימיתם, ונתייחד יום כפורים כי כקבלת חז"ל עשה בו אדם הראשון תשובה ונתכפר והנחילו עולם הבא, ב' מפני שאברהם שאבינו נימול בו, ג' שבו נתכפר עוון העגל, ד' בו עבר השי"ת לפני משה ולמדו י"ג מדות רחמים. כפורים - כפרתו אינה בשגגת היום עצמו כשאר המועדים, אלא לכל השנה, ולכן הוא בלשון רבים... (ויקרא כג כו)
..כבר התבאר במקומו ענין יום הכפורים, שכל החוטאים אשר נתרחקו מן השי"ת, שבים אל השי"ת שהוא עיקר הכל. וכל בני אדם שבים אל החזקתם הראשונה, כמו היובל שכל אשר נמכר שב לאחוזת אביו, ולכך באדם אשר נמכר אל המלך כסיל וזקן, הוא יצר הרע, שב אל השי"ת שהוא עיקר הכל. והנה אשר אין לו דבר שישוב אל העיקר ואינו שב עליו, אין יום הכפורים מכפר עליו, וזה כי הפורק עול, שהוא כופר בעיקר, אינו שב אל העיקר... (חידושי אגדות שבועות יג א)
כי ביום הזה - הטעם שתצטרכו גם לשביתה ועינוי, כי אמנם הכהן בעבודתו בלבד יכפר, וענין הכפרה הקטנת החטא והכנתו לקבל סליחה. לפני ה' - אבל השגת הסליחה הגמורה תהיה לפני ה' בלבד, וזה על ידי וידוי ותשובה, שהוא לבדו ידע אמיתתם, ולכן שבת שבתון וגו'... והיתה זאת לכם - שהיום עצמו יכפר אף על פי שלא יהיה מקדש ועבודה, כאמרם תשובה תולה ויום הכפורים מכפר. (ויקרא טז ל ולד)
לפני ה' - שאין יום כפורים מכפר אלא לשבים, וקודם חייב אדם לטהר עצמו מכף רגל עד ראש מכל טומאת העוון, לכך נאמר לפני ה' תטהרו, והזהיר על התשובה הפנימית הלבית, שהיא לפני ה', כדבר המסור ללב, ולרז"ל רק עבירות שלפני ה', דהיינו בין אדם למקום, יום הכפורים מכפר, ולכן נאמר ועל כל עם הקהל יכפר, דוקא כשנעשו קהילה אחת, ויטו שכם אחד לעבוד את ה', אז יקבל תשובתם. ולפי שביום כפורים מבקשים מחילה ולמחרת חוזרים לסורם, על כן נאמר ויקהל משה, למחרת יום כפורים עשאם קהלה אחת, שיהיו כך כל השנה... (ויקרא טז ל)
מכל חטאתיכם - אם מכיר בחטא ומתחרט מכפר אף על חטאים שאינם ידועים אלא לה', כחייבי אשמות תלויים, אבל המבעט ביום הכפורים, שאינו מכיר בחטא, אין מתכפר לו. והרמב"ם כתב שעל הקלות מכפר בלא תשובה, והוא כביומא, תשובה בעי יום כפורים, יום כפורים לא בעי תשובה, ועיין שם עוד. (שם טז ל)
והנה בכל השנה ישראל מסתבכין בעוונות היפוך שלש המעלות הטובות הנ"ל, והשטן מקטרג, וביום הכפורים ישראל נוצחין דינא, והיינו על ידי שמופיעה אז מדת האמת, ועל ידי מדה זו מתברר, שכל העבירות לא מהם היו, אלא כמו שכתוב (תהלים ק"ו) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, שמקלקלים את האויר, וכל נשימה הם שואבים לתוכם את האויר המושחת הזה, ועל כן באשר עשו הגורם, המדה שכל העוונות ישובו על ראשו...
ויש לומר דהיינו שלשת הענינים שיש ביום הכפורים, שני השעירים שנתן עליהם גורלות, גורל אחד לה' מברר שישראל הם חלק ה', היפוך גורל השני לעזאזל, שעליו נאמר ונשא השעיר זה עשו כנ"ל. והקטורת לפני ולפנים הוא קישור בשורש החיים, וידוע דקטורת מבטל מותנא, ועוד שהכהן הגדול נכנס אז לפני ולפנים, שלעומתו הוא גילוי הנקודה הפנימית שבלב ישראל, שהיא מדת האמת... (בראשית תולדות תרע"ח)
..וכן אך שנאמר ביום הכפורים, מכפר לשבים ואינו מכפר לשאינם שבים, כי יום הכפורים הוא שכל ישראל באים לשרשם, והיא הנקודה הפנימית משם באה כפרתם, אבל מה שבאים לשרשם הוא על ידי תשובה, וזהו אך, שאינו מכפר אלא עצם יום הכפורים, שהיא הנקודה הפנימית, ואם אינו עושה תשובה, אינו בא אל הנקודה הפנימית... (שמות תשא תרע"ב)
במשנה (ריש שבועות) דכהנים בשאר עבירות מתכפרים בשעיר המשתלח, וכל כפרתם בפר, הן בוידוי והן בדמו, היא על טומאת מקדש וקדשיו, וישראל מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות, ובשעיר הנעשה בפנים על טומאת מקדש וקדשיו. ויש לדקדק למה לישראל על טומאת מקדש וקדשיו מספיקה כפרת דם שעיר הפנימי, בלי שום וידוי, וכהנים בטומאת מקדש וקדשיו שמתכפרין בפר צריכין תרווייהו וידוי הפר ודם הפר. ובפשיטות יש לומר על פי מה שכתוב בקרח אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עוון המקדש, פירש רש"י עליכם אני מטיל עונש הזרים, ועל כן יש לומר, שגם חטא טומאת מקדש וקדשיו של ישראל מוטל על הכהנים, ועל כן צריכים כפרה בכפלים. ויש לומר עוד על פי מה דאיתא בספרים הקדושים, שמחשבות ההמון פוגמות את הצדיקים, וידוע עוד שבאדם עצמו כל מחשבותיו הבלתי טהורות נופלות עליו בשעת התפלה, ולפי זה יש לומר, שכל ענין חטא טומאת מקדש וקדשיו הנמצא בכהנים בא מחטא טומאת מקדש וקדשיו של ישראל. (ויקרא אחרי תרע"ז, וראה שם עוד)
וזהו שיום הכפורים הוקבע למחילה ולסליחה ולכפרה, מאחר שהשי"ת מתקרב לישראל, ממילא כל העוונות והמשחיתים שנבראו מהם נעשו אפס ואין, כי לא יגורך רע (תהלים ה' ה'), ובמקום שיש שכינה שם אין מקום לאלו... (יום הכפורים תרע"ח)
כבר כתבנו במאמר יום הכפורים, שענין יום הכפורים הוא היציאה לגמרי מבחינת העולם הזה, לדבק בו יתברך לבד. בדבקות זו האדם נדבק בשורש, ומעורר את התשובה העליונה, דהיינו שמוריד את בחינת ואשובה אליכם, שהקב"ה משפיע ללב השב את אור התשובה השלמה.
והנה לא שייך ענין דביקות זו אלא בבחינת האחדות, וכמו שהוא יתברך אחד, ככה צריך להיות הדבק בו יתברך גם כן באחדות בלי שום פירוד בתוכו... והענין בעומקו הוא, כי המבחין את עצמו בפירוד מחבירו, הרי הוא מבליט בתוכו את הרגשת עצמו, שהוא ממש היפך ההתבטלות והענוה, שהם הדביקות אליו יתברך. וכתב רמ"ק בספר עבודת יום הכפורים בסופו: עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר... כי הנשמות מתראות לפניו ביום זה בסוד... והנשמות הנכנעות בתשובה הן המעוררות התשובה העליונה, ועתה אם ימצא בינו לבין חבירו טינא, הרי הוא מפריד... ואיך אפשר שישפע עליו אור התשובה והוא מפריד בו חס ושלום...
וצריך עיון, למה לא כתב שעבירות שבין אדם לחבירו לא יתכפרו עד שירצה את חבירו, כי עדיין לא תיקן חטאו? אלא משמע מדבריו, שעד שירצה את חבירו לא יכפר עליו יום הכפורים כלל אפילו על שאר חטאיו, והיינו מחמת ענין הפירוד שהוא בסתירה עם עצם ענין יום הכפורים...
שיטת רבי (יומא פ"ה) דיום הכפורים מכפר אפילו בלי תשובה, משום דעיצומו של יום מכפר, וצריך להבין מהו הגדר, ואפילו אליבא דידן דפסקינן דיום הכפורים בעי תשובה... והרמב"ם הלכות תשובה א' ד' הזכיר גדר "עצמו של יום מכפר", ועיין כסף משנה, דהיינו עם התשובה, דהרי לא פסקינן כרבי, (ובזמן הזה דאין שעיר המשתלח נצרכת תשובה אף על הקלות, עיין שם בלשון הרמב"ם). וצריך להבין, מהו גדר הכפרה בלי תשובה, הרי זה כטובל ושרץ בידו, ועוד מה נוסף בגדר עצמו של יום לאחר שכבר שב?
והנה שמעתי בשם הגרי"צ בלאזר זצ"ל, שאדם יכול לדעת אם זכה לסליחה ומחילה ביום הכפורים, הרי אמרו רז"ל (יומא ל"ט) עבירה מטמטמת לבו של אדם, ואם כן אם תסור העבירה, יסור גם טמטום הלב של העבירה, ולפי זה, הרי יראה האדם בעצמו לב זך בלי טמטום לאות שנמחלו עונותיו, ואם חס ושלום מצב כדאשתקד, הרי ברור שלא נמחלו לו עונותיו. ולפי זה צריך עיון, האם אליבא דרבי יסור לגמרי לאחר יום הכפורים טמטום הלב של כל אחד מישראל, אפילו לא הרהר בתשובה כלל, והרי נראה בחוש שאינו כן. ולעומת זה, גדולי הדורות ז"ל של החסידים למדו לכל לשמוח במוצאי יום הכפורים, וצריך עיון, מה שייך לשמוח על הכפרה, כשמרגישים עדיין את טמטום הלב?
לא כל התשובות שוות, ואין כל הסליחות דומות, וכן ברבינו יונה ז"ל שערי תשובה א' ט', יש שיצר הרע נשבר ונעקר בחינת ולבי חלל בקרבי, אז כשהעוון מתכפר מתבטל לגמרי גם טמטום הלב, אבל יש שרק מרדימים היצר הרע, עיצומו של יום הכפורים יש לו כח מיוחד, שהשי"ת הסיר את השטן ממנו, לא שביטל את יצר הרע לגמרי, אלא חסם בפני פעולותיו, הפיל עליו תרדמה, ואם האבן המטמטמת את הלב אין בה כח להשפיע, הרי השער פתוח, והתשובה קלה ביותר, ואם יתעורר האדם ויכנס למוצאי יום הכפורים לעבודת הקודש כדבעי, לא ישוב הטמטום להיות חוזר וניעור, ולאט לאט גם ימות ויתבטל.
עצומו של יום פעל רק את ההתחלה, וההתעוררות תפעול עד גמירה, זה לדברי רבי, וגם לחכמים יש כח לעצם היום, הוא מסייע בכפרה עם התשובה או עם השעיר, ולפי זה במוצאי יום הכפורים הדבר תלוי, ואם יקיצהו יהיה חוזר וניעור בכל תקפו, כאילו לא היה יום כפורים מעולם, ולזה מכוונים בשמחה במוצאי יום כפורים, להמשיך מתוך שמחה את הכפרה ההיא שזכו לה ביום הכפורים, ולקנות לה יציבות, שלא ישובו יצר הרע וטמטומו להיות חוזרים וניעורים (חלק א יום הכפורים, עמוד רסד, וראה שם עוד)
ראה גם: יום הכפורים-כללי.