יום כפורים   ערב

(ראה גם: יום כפורים-כללי)

 

שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם, בתשעה לחודש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם. (ויקרא כג לב)

זהר:

תענו את נפשותיכם, אומר נפשותיכם, כדי שישראל ימצאו זכאים לפני המלך הקדוש, ויהיה רצונם אל הקב"ה ולהתדבק בו, כדי שיתכפרו להם עונותיהם. ועל כן מי שאוכל ושותה בתשיעי ומענג נפשו במאכל ומשתה, נמצא לו עינוי נפש בעשירי כפלים, והוא נמצא כאילו התענה תשיעי ועשירי. (אחרי רכג)

בחדש השביעי בעשור לחודש, בעשור הוא בדיוק, כמו שהעמדנו (שבעשור הוא מלכות), תענו את נפשותיכם, ודאי כך הוא, והרי למדנו נפשותיכם ודאי, כי בנפש תלוי הדבר, ומשום זה אכילה ושתיה מתשעה (לחדש שהוא יסוד), הוא אז יותר מיום אחר. ואף על פי שדבר זה למדנו באופן אחר והכל יפה... (שם רלו, ועיין שם עוד)

תלמוד בבלי:

...דתני חייא בר רב מדפתי, ועניתם את נפשותיכם בתשעה, וכי בתשעה מתענין, והלא בעשירי מתענין, אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי... (ראש השנה ט א)

ראה עוד: יום כפורים-כללי, ברכות ח ב, וחולין פג א.

רבינו יונה:

...ועל כן אמרו רז"ל כל הקובע סעודה בערב יום הכפורים, כאילו נצטוה להתענות תשיעי ועשירי והתענה בהם, כי הראה שמחתו בהגיע זמן כפרתו, ותהיה לו לעדה על דאגתו לאשמתו ויגונותיו לעונותיו. ושנית, כי בשאר ימים טובים אנחנו קובעים סעודה לשמחת המצוה, כי יגדל וישגה מאד שכר השמחה על המצוה... ומפני שהצום ביום הכפורים נתחייבנו לקבע הסעודה על שמחת המצוה בערב יום הכפורים. והשלישית, למען נחזק להרבות תפלה ותחנונים ביום הכפורים ולשית עצות בנפשנו על התשובה ועיקריה... (שערי תשובה ד)

מאירי:

וכבר הוסיפו בו, רצוני לומר בערב יום הכפורים, והוא שנהגו זקנים לטבול בו בשחרית, ויש שנהגו לטבול בז' שעות או בשמונה, כדי לסמוך תפלת המנחה לטהרתם, וטבילה זו אינה מתקנת חכמים אלא ממנהג זקנים, כדי לטהר את גופם ולנקותו, עד שמתוכה יתעורר לטבילת הלב... יש בענינה מחלוקת אם מברכין עליה אם לא, רב סעדיה כתב שמברכין עליה בשעת עליתו על הטבילה... ומנהג אחר נהגו זקנים ביום זה, שהוא צריך לעיין עליו, שהתינוקות מביאין לפניהם תרנגולים ושוחטים אותם וקוראין עליהם פסוקים, כמעט שמחללין קדושת התינוק על התרנגול, כאילו היה התינוק הקדש או מעשר שירצו לחלל קדושתו על התרנגול... מבלי שנדע בדבר זה שורש או יסוד בתלמוד כלל, ולא עוד אלא שכשלו בו רבים לעשות כן מדרך נחש וסימן, עד שכבר מיחו מקצת גאונים במנהג זה... ולא נענו... ולדעתי רצו לומר במנהג זה, שאין הכונה רק להעיר לב האדם ולהרעידו להיות מראה את עצמו כאילו הוא ובני ביתו מחוייבים לשם מצד עונותיו...

ואחר שיצאו משם, רצוני לומר שהתפללו תפלת המנחה, הולכין לבתיהם ואוכלין סעודתם, וסעודה זו מצות חכמים, וכבר כללוהו בכלל הימים שאין מתענין בהם... (משיב נפש מאמר ב פרק ח)

ואצלי גם כן ביאור נאה על דרך הפשט באמרו ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש, והוא שהתורה באה להזהיר את האדם להיות מאכלו ומשתיו בתשיעי אל זאת הכונה הנבחרת, והוא כאילו אמר שיהיה מאכלכם בתשיעי והשגת תאוות גופכם בו בהבטה ובהקש אל עינוי הנפש, להעמידה זמן משוללת מכל סיג חמרי, כדי שתשלימוה שלמות אמיתית. ועל צד היום מחשבתו בלקיחת המאכל ההוא לא לסבת תענוג, אלא לכונת השלמת הנפש ולשללה מכל תאוה חמרית כינה התענוג ההוא עינוי... (שם פרק ט)

מהר"ל:

...אמנם עיקר הדבר הוא דבר נסתר מאד, מה שאמרו כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי, כי יום העשירי הוא קדוש, וכל קדוש הוא נבדל מן האחר, שזהו ענין הקדוש, ואם אין אכילה ושתיה ביום ט', אין יום העשירי קדוש ונבדל... (חידושי אגדות ראש השנה ט א, וראה עוד יום כפורים-כללי)

של"ה:

כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי, כלומר כאילו היה מצוה להתענות תשיעי ועשירי והיה מתענה בהם היה שכר רב, כך מקבל שכר האוכל בתשיעי ומתענה בעשירי, כי אכילת התשיעי הוא בשביל תענית העשירי, נמצאת האכילה כלולה מהתענית. כתב הטור לפי פשטן של דברים כדי שיהיה חזק ויוכל לסבול עינוי של מחר, ולפי טעם זה הסעודה העיקרית היא סעודת הערב... (חלק ב מסכת יומא, וראה שם עוד)

סדר האכילה בערב יום הכפורים זה לשון האלקי מהרמ"ק בספר עבודת יום הכפורים, דרך כל ישראל לשמח בערב יום הכפורים ולתקן סעודה יפה, וכן הדין, וכן פירש בגמרא, ואמנם טעם לזה יתבאר במה שהקשו בזהר, כי התשובה היא אחת ממצות עשה, ובכל מצות עשה צריך השמחה, ואם כן השב בתשובה עיקרו ההכנעה והדאגה, ואם כן שמחה בתשובה היאך... ולענינינו נאמר כי יום כפורים אין בו שמחה מחמת דאגות העוונות, ועיני כל ישראל תלוים לאביהם שבשמים שיוציא לאור משפטם, ואין שמחה, לכן הקדימו השמחה אל המצוה, לכן ראוי לתקן הבית במצע ושולחן מלא ברכת ה' בערב יום זה לשמוח בו שמחת מצוה... מזון יום הכפורים הוא להיות נהנין מזיו השכינה, והקב"ה חפץ בטבע שהם הדברים התחתונים הדברים הגשמיים, שלא ברא הנמצאות אלא בסבת התחתונים האלו... וצריך לזונם ולפרנסם, ולזה צריך להקדים אליהם המזון והקיום, ולזה כמו שבשבת הוא מזון הנפש הרוחנית, והיו בערב שבת לוקטים לחם משנה, כך ביום הכפורים יטלו לחם משנה בערב יום הכפורים למזון הגשמי הזה... (שם הלכות תשובה, וראה שם עוד)

ראה עוד: יום כפורים-כללי, תורה שבכתב וישלח.

שפת אמת:

הסעודה של ערב יום כפור על שניתנו לוחות אחרונות ביום כפורים, ומקדימין הסעודה לערב יום כפורים, ונראה שבעיקר זכו ללוחות אחרונות בזכות תשובה שעשו בערב יום כפורים, כי בלוחות הראשונות החטיאם השטן יום קודם לכן שלא יקבלום למחר, ובודאי ניסה גם בערב יום הכפורים, ואבותינו גברו עליו, ועיקר הכפרה והטהרה ביום כפורים מכח הלוחות... (יום כפורים תרס"ב)

ראה עוד: יום כפורים-כללי תרמ"א.

שם משמואל:

חיוב סעודה בערב יום הכפורים מוכח מהש"ס כתובות ה' דליתא בליל ערב יום הכפורים, ויש לומר כי ידוע שבאכילת ערב יום הכפורים מתקנין כל האכילות של כל השנה, וכן כל התפילות של כל השנה מתתקנין בתפילת ערב יום הכפורים, ואם יש מכולן כדי לצרף תפילה אחת שלימה, יש לכל התפילות עליה בהדי תפלה זו, וכמו שבכל יום תיקון האכילה הוא אחר תיקון העולמות שבתפילה, ואסור לאדם שיאכל קודם שיתפלל, כן הוא תיקון האכילות בערב יום הכפורים בלתי אפשר להתחיל קודם תיקון התפילות. (יום הכפורים תרע"ב)

הנה ענין כפרות הוא דוגמת שעיר המשתלח, כמבואר בספרים ובהתפלה שקודם הכפרות. ויש להבין למה עושין דוגמא ופועל דמיוני לשעיר המשתלח יותר מלכל קרבנות יום הכפורים. ונראה דיש כאן שאלה למה צריכין כלל לדוגמא, הלא בש"ס מגילה ל"א אמר אברהם אבינו... אמר לו כל זמן שקורין לפני בהן מעלה אני עליהם כאילו מקריבין לפני קרבן.

ונראה דאיתא במדרשות, שאחר החורבן מיכאל עומד ומקריב בשמים בכל יום כבשים של אש, ונראה הפירוש, שמההתלהבות שישראל משתוקקין לעבודת הקרבנות וקורין הפרשיות בהתלהבות, מזה נעשין למעלה כבשי האש. והנה מטעם זה אין צריכין לפועל דמיוני כלל, אבל בשעיר המשתלח לא שייך לומר שעל ידי קריאת הפרשה נעשה בשמים בפועל ממש, שהרי כתיב לא יגורך רע (תהלים ה' ה'), ואין שם ענין סט"א ועזאזל כלל, על כן צריכין לפועל דמיוני... (שם תרע"ד)

ויש לומר שבדוגמא זו הוא ענין הכפרות, שאחר שעברו ח' ימי תשובה וגם הגיע אור חוזר מיום הכפורים, והאהבה דופקת על לבב כל איש ישראל, וכל ישראל עשו תשובה מאהבה מוסתרת על כל פנים, ומזמנין הכפרות לשחיטה מעין שעיר המשתלח, ובאשר אי אפשר לעשות זה ביום הכפורים עצמו עושין ביום הקודם, שיש בו אור החוזר מיום הכפורים. ולפי זה מובן אשר קודם ראש השנה בעוד לא התעוררו ישראל בתשובה מאהבה אין ענין לכפרות. (שם תרע"ו)

פרי צדיק:

אבל באמת דגם בערב יום כפורים יש מצוה בעונג ושתיה, ובזוהר הקדוש מפורש למענגא נפשיה במיכלא ומשתיא... אך ענין אכילת ערב יום הכפורים בא לתקן כל אכילת ועינוגי הגוף שיהיה בקדושה, כמו קודם החטא, שרק אחר הקלקול הכניס הנחש הנאת הגוף שלא לשם שמים... (ערב יום הכפורים א)

ראה עוד: יום כפורים-כללי.