ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא לילה, ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. (בראשית א ה)
אמר רבי יצחק, אם כן למה אומר הכתוב ויבדל אלקים בין האור ובין החושך, אמר לו שמתחלה הוציא האור מדת יום והחושך מדת לילה, ואז נאמר ויבדל וגו', דהיינו שהבדיל בין גודל חשיבות היום לפחיתות הלילה, ואחר כך חיבר את היום והלילה שהם זכר ונקבה יחד ונעשו אחד, שכתוב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד... (בראשית שנו, ועיין שם עוד ושלב)
כי כל עוד שהשמש אינה נוטה לצד מערב הוא יום, דהיינו מבקר עד הצהרים, שכתוב עליו חסד א-ל כל היום, ואם תאמר שעד חשכה נקרא יום, בא וראה, כי כתוב אוי נא לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב, כי פנה היום הוא כנגד תפלת שחרית, שכתוב עליו חסד א-ל כל היום, כי אז השמש היא לצד מזרח, כיון שהשמש נוטה ויורדת לצד מערב, הרי אז זמן תפלת המנחה, כי כבר פנה היום וינטו צללי ערב, ונתעורר דין קשה בעולם.
ופנה היום שהוא מדרגת החסד, ונטו צללי ערב שהם מדרגות הדין הקשה, ואז נחרב בית המקדש ונשרף ההיכל, ועל כן למדנו שאדם יהיה נזהר בתפלת המנחה, כי הוא זמן שדין שקשה שורה בעולם. (חיי רלט)
שלמדנו אלו הימים של האדם משעה שנברא, הנה באותו יום שיצא לעולם נמצאים כבר כולם בקיומם, והולכים ומשוטטים בעולם יורדים ומזהירים את האדם, כל יום ויום בפני עצמו. וכאשר היום בא ומזהיר את האדם, והאדם עושה ביום ההוא עבירה לפני אדונו, יום ההוא עולה בבושה ומעיד עדות עליו, והוא עומד בחוץ לבדו, ולמדנו אחר שעומד בלבדו, יושב ומחכה עד שהאדם יעשה תשובה, זכה שב היום למקומו, לא זכה אותו יום אחד יורד ומשתתף עם הרוח שבחוץ וחוזר לביתו, ומתתקן בצורת אותו אדם ממש, כדי להרע לו, יושב עמו בביתו, ואם הוא זוכה מגורו עמו לטוב, ואם לא זכה מגורו עמו לרע...
בין כך וכך נמנו הימים של אותו אדם והם חסרים, ואלו שנשארו מחמת חטאים ואינם נכנסים למנין, ווי לאותו אדם שגרע ימיו לפני המלך הקדוש, ואין לו למעלה ימים להתעטר בהם בעולם ההוא ולקרב עמהם לפני מלך הקדוש.
בא וראה, כשימים האלו קרבים לפני מלך הקדוש, אם אותו אדם שנפטר מן העולם הוא צדיק, הוא עולה ונכנס בימים האלו והם לבושי כבוד, שנשמתו מתלבשת בו, ואלו הימים היו משום שזכה בהם ולא חטא בהם. אוי לאדם שגרע ימיו למעלה, וכשרוצים להלביש אותו בימיו, אלו הימים שקלקל אותם בחטאיו חסרים מלבוש ההוא, והוא מתלבש בכלי חסר, וכל שכן אם רבים המה, ולא היה אל האדם במה להתלבש בעולם ההוא, אוי לנפשו, שדנים אותו בגיהנם על אלו הימים... אשרי הם הצדיקים שימיהם כולם גנוזים אצל המלך הקדוש ונעשה מהם לבושי כבוד, להתלבש בהם בעולם הבא... עד שהשתדל אדם ועשה תשובה והקב"ה קבל תשובתו, ועשה לו כלי ולבוש אחר ולא מימיו, זה שכתוב, ויעש ה' אלקים וגו' כתנות עור וילבישם.
בא וראה, אברהם שזכה מה כתוב, בא בימים, משום שזכה, לכן כשנסתלק מן העולם הזה, באלו הימים שלו ממש נכנס ונתלבש בהם, ולא גרע כלום מאותו לבוש הכבוד... ובלבוש הזה זוכים להתענג בעונג העולם הבא, ובלבוש ההוא עתידים לקום בעולם ולחיות, וכל אלו שיש להם לבוש יקומו... (ויחי רצו, ועיין שם עוד)
בא וראה, ימיו של האדם כשזוכה בעולם הזה במעשים טובים הימים שלו מתגברים למעלה ממקום ההוא שנקרא מדת ימיו... (שם תק, ועיין שם עוד)
פתח ואמר, ויהי מקץ ימים ויבא קין וכו', כתוב מקץ ימים, ולא מקץ ימין, (כי קץ הימים הוא הס"א,וקץ הימין הוא הקדושה), כי הוא דחה את קץ הימין והתקרב אל קץ הימים... ועל זה היה ירא דוד ואומר, הודיעני ה' קצי וגו', או לקץ הימים או לקץ הימין... (בא לא, ועיין שם עוד)
ועל כן אמר משה איש אל יותר ממנו עד בוקר, מהו הטעם, משום שאינו נותן ואינו שואל יום זה לחבירו, אלא כל אחד ואחד שולט בלבדו ביום ההוא שלו, כי יום אינו שולט ביום של חבירו, משום זה כל אלו חמשה הימים שולטים ביומם, ונמצא בהם מה שקבלו, ויום הששי נמצא בו יותר, וזה הולך כמו שאמר רבי אלעזר מה שכתוב יום הששי עם ה"א, יורה שנתחברה בו המטרוניתא, לתקן שלחן אל המלך, ומשום זה יש בו ב' חלקים אחד מימינו עצמו, ואחד מתקון שמחת המלך במטרוניתא. (בשלח תיג ועיין שם עוד)
כשבא הלילה יוצא כרוז התתקנו שליטים של לילה, כל אחד ואחד על מקומו, וכשמאיר היום יוצא כרוז, התתקנו שליטים של יום כל אחד ואחד על מקומו, וכשהכרוז מכריז אז כל אחד ואחד נפקד על מקום ההוא הראוי לו... (ויקהל קכו)
ועל כן יש מקום בישוב שבעת שמאיר לאלו (בצד זה של הכדור) הוא חושך לאלו, שלאלו יום ולאלו לילה, ויש מקום בישוב שכולו יום,ולא נמצא בו לילה רק בשעה קטנה, וזה שאמר בספרי הראשונים ובספרו של אדם הראשון, (שז' ארצות הן זה תחת זה)... כי סוד זה נמסר לבעלי החכמה, ולא למחלקי גבולים הטבעיים, כי הוא סוד עמוק שבתורה. (ויקרא קמב)
רבי יהודה אומר מהו הטעם שבכל יום ויום כתוב ויהי ערב ויהי בקר, שהוא כדי לדעת שאין יום בלי לילה ואין לילה בלי יום, ולא ניתן להפריד ביניהם, אמר רבי יוסי אותו יום שיצא בו אור הראשון נתפשט בכל ימי בראשית, כי כתוב יום בכולם... (זהר חדש בראשית ו, ועיין שם עוד
...הא גופא קשיא, אמרת פעמים שאדם קורא קרית שמע שתי פעמים בלילה, אלמא לאחר שיעלה עמוד השחר יממא הוא, לא לעולם ליליא הוא, והא דקרי ליה יום, דאיכא איניש דקיימי בההיא שעתא. (ברכות ח ב, וראה שם עוד)
אמר רב יהודה אמר שמואל כוכב אחד יום, שנים בין השמשות, שלשה לילה... (שבת לה ב)
...אמר להו רבי חנינא פוקו אמרו ליה לבר ליויא, לא מזל יום גורם אלא מזל שעה גורם (בלידה)... (שם קנו א)
...חמה יוצאה ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך, זה הוא פני צפון, חמה יוצאה ביום קצר ושוקעת ביום קצר, זה הוא פני דרום, תקופת ניסן ותקופת תשרי חמה יוצאה בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב... (עירובין נו א, וראה שם עוד)
ושמע מינה שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד, ושמע מינה מקצת היום ככולו... (פסחים ד א)
...רבינא אמר לעולם ביהודה, ובהשרשה חד מקצת היום ככולו אמרינן, תרי מקצת היום ככולו לא אמרינן. (שם נה א)
איתיביה, כבוד יום וכבוד לילה, כבוד יום קודם, ואם אין לו אלא כוס אחד אומר עליו קידוש היום, מפני שקידוש היום קודם לכבוד לילה... (שם קה א)
...קא משמע לן דניסן ראש השנה למלכים, ויום אחד בשנה חשוב שנה... מהו דתימא כי אמרינן יום אחד בשנה חשוב שנה בסוף שנה, אבל בתחלת שנה לא אמרינן, קא משמע לן... (ראש השנה ב ב)
וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר, מנהני מילי, אמר רבא דאמר קרא ויקרא אלקים לאור יום, למאיר ובא קראו יום, אלא מעתה ולחשך קרא לילה, הא קיימא לן דעד צאת הכוכבים לאו לילה הוא, אלא אמר רבי זירא מהכא, ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השכר עד צאת הכוכבים, ואומר והיה לנו הלילה למשמר, מאי ואומר, וכי תימא משעלה עמוד השחר לאו יממא ומכי אערבא שימשא ליליא, ואינהו מקדמי ומחשכי, תא שמע והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה. (מגילה כ ב)
ואמר רב יהודה אמר רב עשרה דברים נבראו ביום ראשון, ואלו הן, שמים וארץ, תהו ובוהו, אור וחשך, רוח ומים, מדת יום ומדת לילה... דכתיב ויהי ערב ויהי בקר... מעון שבו כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו, ובלילה שירה עמי. אמר ריש לקיש כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו, משום ובלילה שירה עמי. ואיכא דאמרי אמר ריש לקיש כל העוסק בתורה בעולם הזה, שהוא דומה ללילה, הקב"ה מושך עליו חוט של חסד לעולם הבא, שהוא דומה ליום... (חגיגה יב א וב)
אמר רב פפא, הלכך יומא דעיבא ויומא דשותא לא מהלינן ביה ולא מסוכרינן ביה... (יבמות עב א)
...אלא מאי ימים שנה, דכתיב ימים תהיה גאולתו, ואימא חודש, דכתיב עד חודש ימים, אמרי דנין ימים סתם מימים סתם, ואין דנין ימים סתם מימים שנאמר בהן חודש. (כתובות יז ב)
קונם יין שאיני טועם היום אינו אסור אלא עד שתחשך... אמר רבי ירמיה לכשתחשך צריך שאלה לחכם, מאי טעמא, אמר רב יוסף גזירה היום משום יום אחד, אמר ליה אי הכי ליגזור ביום א' משום היום, אמר ליה היום ביום אחד מיחלף, יום אחד בהיום לא מיחלף... (נדרים ס א)
...ומגלח אחד לשנים עשר חדש, שנאמר ויהי מקץ ימים לימים, ויליף ימים ימים מבתי ערי חומה, מה התם י"ב חודש, אף כאן י"ב חודש... (נזיר ד ב)
אמר רבי יום שבעים עולה לכאן ולכאן... (שם טו א, וראה שם עוד)
נכתב ביום ונחתם ביום, בלילה ונחתם בלילה, בלילה ונחתם ביום כשר, ביום ונחתם בלילה פסול... (גיטין יז א, וראה שם עוד)
ואלו הן אידיהן של עובדי כוכבים, קלנדא... ויום גנוסיא של מלכיהם, ויום הלידה ויום המיתה... אמר רב חנן בר רבא קלנדא ח' ימים אחר תקופה, סטרנורא ח' ימים לפני תקופה, וסימנך אחור וקדם צרתני וגו'. תנו רבנן, לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה, כיון שראה תקופת טבת, וראה יום שמאריך והולך, אמר מנהגו של עולם הוא, והלך ועשה שמונה ימים טובים... (עבודה זרה ח א)
יום אחד האמור באותו ואת בנו, היום הולך אחר הלילה, את זו דרש רבי שמעון בן זומא, שנאמר במעשה בראשית יום אחד, ונאמר באותו ואת בנו יום אחד, מה יום אחד האמור במעשה בראשית היום הולך אחר הלילה, אף יום אחד האמור באותו ואת בנו, היום הולך אחר הלילה. תנו רבנן את זו דרש רבי שמעון בן זומא לפי שכל הענין כולו אינו מדבר אלא בקדשים, ובקדשים לילה הולך אחר היום, יכול אף זה כן, נאמר כאן יום אחד... אף יום אחד האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה... (חולין פג א)
...איזו הן ימים החשובין שנה, הוי אומר אלו שלשים יום... (בכורות כח א)
פשיטא שבסוף היום עולה לו ככולו, תחילת היום מהו שיעלה לו ככולו, ולא מתניתא היא, לאחר שבעים סותר שבעים, לא אפילו מקצת, הדא אמרה שתחילת היום עולה לו ככולו... (נזיר ט ב)
וירא אלקים את האור כי טוב... אמר רבי ברכיה, כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, ויבדל הבדלה ממש, משל למלך שהיה לו שני איסטרטיגין, אחד שליט ביום ואחד שליט בלילה, והיו שניהם מדיינין זה עם זה, זה אומר ביום אני שולט, וזה אומר ביום אני שולט, קרא המלך לראשון ואמר לו פלוני יום יהא תחומך, וכן לשני אמר לו פלוני לילה יהא תחומך, כך קרא אלקים לאור יום, אמר לו יום יהא תחומך... (בראשית פרשה ז)
לך יום אף לך לילה, לך היום מקלס ולך הלילה מקלס, מה היום ברשותך, אף הלילה ברשותך, בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום לך יום, ובשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה, אף לך לילה. בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום אנו אומרים לפניך שירה ביום... (שופטים ה') ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום וגו'... (שם ו ג)
כחום היום, תני רבי ישמעאל כחום היום הרי שש שעות אמורות, הא מה אני מקיים וחם השמש ונמס בד' שעות, אתה אומר בד' שעות, או אינו אלא בששה שעות, כשהוא אומר כחום היום, הרי ו' שעות, אמורות... אמת, היאך אתה יכול לקיים כחום היום בד' שעות, והלא בד' שעות אין חום אלא במקום שהחמה זורחת שם, שבד' שעות טולא קריר ושמשא שריב, בשש שעות טולא ושמשא שריבין כחדא, הא אין לך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון, כחום היום בו' שעות, וחם השמש ונמס בד' שעות, שבמקום שהחמה זורחת בלבד שם נמס... (שם מח ח)
ארבעים יום וגו', מניין היה משה יודע אימתי יום, אלא כשהקב"ה היה מלמד תורה בכתב היה יודע שהוא יום, וכשהיה מלמדו על פה משנה ותלמוד, היה יודע שהוא לילה, לפי שהיום ולילה שוין לפני הקב"ה שנאמר (דניאל ב') ונהורא עמיה שרי... ועוד מניין היה יודע בין יום ובין לילה, כשהיה רואה המזלות כורעין ומשתחווין היה יודע שהוא יום, וכשהיה רואה החמה משתחוה היה יודע שהוא לילה... (תשא לו)
ימים רבים - והלא שבעת ימי נדה הן, ולמה קרא אותן ימים רבים, אלא לפי שפורשת מבעלה והם ימים של צער, לפיכך קרא אותן ימים רבים... (מצורע ו)
כך שנה רבי חייא, כל מקום שהוא אומר ימים שני ימים הן, וכל מקום שאומר ימים רבים שלשה ימין הן... (שם ז)
אמר רבי שמואל בר נחמן, כנגד שלשה פעמים שהיום משתנה, ערבית צריך אדם לומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתוציאני מאפלה לאורה, בשחרית צריך לומר מודה אני לפניך ה' אלקי שהוצאתנו מאפלה לאורה, במנחה צריך לומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שכשם שזכיתני לראות חמה בזריחתה, כן תזכני לראות בשקיעתה... (בראשית פרק כח, קיז)
ימים יוצרו ולו אחד בהם, רבי אליעזר אומר יומו של סיסרא, יומו של סנחריב, יומו של גוג ומגוג, רבי יהושע אומר שס"ה ימים הם וליחידו של עולם אחד מהם, רבי לוי אמר זה יום הכפורים, הכזה יהיה צום אבחרהו, יום ענות אדם נפשו. רבי יצחק אמר זה יום השבת, שנאמר זכור את יום השבת לקדשו... דבר אחר ולא אחד בהם זה יום שביעי, לפי שהעולם הזה ששת אלפים שנה... וכשם שאנו עושים שנה אחת לשבע שנים שמיטה, כך עתיד הקב"ה לעשות שמיטה יום אחד שהוא אלף שנים, ואומר והיה יום אחד הוא יוודע לה' והיה לעת ערב יהיה אור, זה העולם הבא... (תהלים קלט, תתפח)
...רבי אליעזר אומר, מפני מה היום כפול כאן שלשה פעמים, אנכי נותן לפניכם היום וגו', וכן מתחלה כבר רמזן משה בפיסוק אחד, אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו (שמות ט"ז כ"ה), אמר להן כדי שתנצלו מיום שכתוב בו כי הנה היום בא בוער כתנור, והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא (מלאכי ג' י"ט), ואומר לפני בא יום ה' הגדול והנורא (שם ג' כ"ג). (דברים ראה יא כז)
לאור יום - על שבא מן המים. (בראשית א ד)
כי ששת ימים עשה ה' ולא אמר בששת ימים, מלמד שכל יום יום יש לו כחו. (שמות תשא)
אבל היאך יהיה הזמן, שהוא תשובת השאלה הרביעית, נאמר, שהוא זמן שכולו אור ואין בו חושך, כלומר לא יהיו שתי משמרות מתחלפות של לילה ויום, כי הלילה ויום היו נקודת החכמה במה שהשכין בני אדם בארץ במקום שיהיו בו על ידי מהלך השמש ותנועתה, כדי שיהא היום לעסקיהם בכלכלתם, והלילה למנוחה ולנחת ולתשמיש ומפגשי התיעצות וכדומה. אבל העולם הבא, כיון שאין בו מאומה מכל זה, הרי בלי ספק אין צורך בו ללילה ויום, וכך לחלוקת החדשים והשנים... (מאמר ט פרק ו)
ימים מספר - יומין דמנין הינון שבעתי יומין שבעתא... (במדבר ט כ)
יומם - בכל יום. (נחמיה ט יב)
ולמשול ביום - יום התורה מצאת עד בא השמש, והלילה מראות הכוכבים על פי שלשה עדים, ודע שמשקיעת השמש יהיה עוד כשעה ושליש אור, והוא ערב, וכן בבוקר קודם הזריחה. (בראשית א יח)
וישע - ...לדעתי נקרא שנה תמימה ימים, כי ישובו הימים בארכם כבתחילה, ומימים ימימה שנתים שלמות, וכן חודש ימים ישוב החודש כאשר היה, על כן בדניאל פירש שהם ימים ולא שנים, כי הם במספר. (שם ד ד)
יומם - רק על היות השמש, ויום ימצא גם על הלילה, כמו ביום הכותי כל בכור. (שמות יג כב)
היום - חסרי אמונה השתבשו בעבור זה הפסוק לומר, שחייבים לשמור יום השבת והלילה אחריו, ומשה אמר שבת היום ולא שלאחריו, ודבר כמנהגם, כי מנהג ארצות הערלים אינו כמנהג ארץ ישראל... והבין טפשות פירושם, דכתיב ויהי ערב ויהי בקר, שלא השלים יום א' עד בקרו, כי הכתוב אומר ויקרא אלקים לאור יום, והוא מזריחה עד שקיעה, והלילה הפכו, והם יקראוהו יום, על אלה כתיב לילה ליום ישימו. והיום בלשון הקדש על ב' דרכים, כל זמן שאור השמש על הארץ, או זמן קרוב או רחוק, כמו ביום הכותי, ויום התורה מצאנו שבעת ימים מצות תאכלו, ופירושו מי"ד בערב, וכן מערב עד ערב תשבתו... (שם טז כה)
מן הבקר - בקר האמת הוא כזרח השמש, וגם יקרא בקר כעלות עמוד השחר, שיראה אור בעבים, וזה הבקר על דרך מקרה. והערב האמיתי בשקע השמש, ועל דרך מקרה עד עריבת האור. ורז"ל הוסיפו על הקדש, ואמרו שיציאת השבת עד צאת הכוכבים, וראוי להכניס השבת משקע השמש, ולחכמי התולדות הוא מרגע היות עגולת השמש כנגד שטח הארץ בכל מקום. (שם יח יג)
בחריש - ...כי היום הידוע השלם תנועת הגלגל העליון למערב בכ"ד שעות, ויום השמש שס"ה ורביעית בקירוב, וחכמי המזלות יבינו זה. (שם לד כא)
ימים - שנה, עד שוב הימים מקור וחום וקיץ וחורף כאשר היו, כי סבתם שוב השמש למקומה... (ויקרא כה כט)
שנתים ימים - שנתים שלמות, אבל שנתים משמע שנה ויום אחד... (בראשית מא א)
ויהי בימים הרבים ההם - לא יאמר בימים ההם וביום ההוא רק על הזמן העומד אשר יזכיר בו המאורע, אבל לאחר העת יאמר ויהי אחרי כן, והראוי בכאן שיאמר ויהי אחרי ימים רבים וימת מלך מצרים, על כן אמרו רבותינו כי לפי שנהיו ימים של צער קורא אותם רבים... (שמות ב כג)
יומם - נכפלה המ"ם כי שם מדת רחמים... (שמות מ לח)
לא ציויתי - ...ועל דרך הקבלה כי ציוה אותנו לשמר בריתו והיא מדת יום ולילה, ורוצה לומר אף על פי שציויתי ב' תמידים נגד מדת יום ומדת לילה המשפיעים אורה וכח בב' המאורות, לא ציויתי לעבד למאורות. (דברים יז ג)
ביום זבחכם יאכל וגו', כבר הודעתיך כי כל יום ויום יש לו כח מיוחד הפועל בו ולא יותירו אלו על אלו, ובהכין האדם בזה היום לצורך מחר הוא פגול, ומכאן תבין טעם אין יום טוב מכין לחברו. ובספר הבהיר ללמדך שכל יום יש לו כח וכו', ובספר הזוהר, תא חזי לית לך יומא ויומא דלא שלטא ביה יומא אחרא עילאה. (ויקרא צו, דף נט)
לימים ראשונים... למדנו מהזוהר כי הימים שעושים בהם מצוות ומעשים טובים קונים קדושה והויה רוחנית קיימת, ועל כן נאמר ויקרבו ימי ישראל וגו', והימים שמראש חודש סיון עד מתן תורה שחיים וקיימים לפניך ישאל אותם. (דברים ד לב)
והארכתי בזה במקום אחר בביאור ד' זמני התשובה, א' ביומו תתן שכרו... כי כל זמן כולל את שלפניו, והיום כולל כ"ד שעות, ובהשלים היקף היום מתחילה השפעה אחרת ליום שלאחריו, בסוד גלגולי צרופי אותיות השב, על כן צריך לתקן העיוות בו ביום... ובבחינה זו נשלמו כל ימי האדם, וכל יום ויום נשאר רושם בפעולותיו שפעל ובתיקון פגמו, ועל זה פירשתי יראת ה' תוסיף ימים... אם נעשה פעולה טובה ביום, אז קנה זה היום חיות ודביקות לחיי הנצחיות, כי בחר בטוב ואז קנה את החיים... ואפילו יושב בטל לא טוב ולא רע, אזי לא קנה חיות...
ועל הוספת ימים פירש בזוהר שעל זה כתיב ואברהם זקן בא בימים, כן ויקרבו ימי יעקב וכו', כי כל יום ויום עלה לחשבון החיות, ועל כן נקראים תלמידי חכמים זקנים, כי בכל יום ויום הוא חי ונעשה זקן ביותר ממה שהיה אתמול... (שער האותיות ת)
...הרי מבואר בכל מה שכתבתי סדר זמנים וסדר הימים וסדר השעות וענינם ורמיזתם ושמושם מבואר בפנים שונות וכולם שוים לטובה, נותנים התעוררות בלב טהור להבין להשכיל בכל יום ויום מעין ברכותיו, להתעורר על ענין היום הזה, ועל ענין אות השם המשמש בו להיות מרכבה אליו. כלל העולה לעשות דבר יום ביומו מה שרומז, הן על פשוטו כגון דהיינו יום א' מורה על אחדותו, לקבע בלבו אחדותו יתברך, להיות יראתו על פניו תמיד, יום ב' תשובה, יום ג' תפלה, יום ד' תורה יום ה' צדקה, יום ה' יזכור האדם נברא למטה בצלם ודמות, גם יהרהר סודות כל יום ויום שהם מששה מדות עליונים ומה יעשה האדם להיות מרכבה לכל מדה... (מסכת חולין, וראה שם עוד)
ואמנם ענין השליטה הזאת ששולטים כחות האלה בלילה וגרושם שנגרשים ביום, הנה הוא דבר מחוקק בטבע בעולם וסדריו, זולת השליטה וההכנעה שמגעת להם במעשה האדם... והנה שם האדון ב"ה שתי מציאויות חזקות האור והחושך, ושהם נמשכים מבחינת ההארה וההעלם שבארנו בחלק הראשון, ונתן להם חלק בזמן, והיינו היום והלילה, ואחריהם נמשכים שליטת כחות הטומאה שזכרנו וגירושם... (דרך ה' חלק ד פרק ו א)
ואפרש לך הענין היטב, בסוד מה שאמרו רז"ל היום קצר והמלאכה מרובה וכו', כי סוד הלוך האדם בימי חייו הוא בסוד התריסר שעתי המוזכרים בספרא דצניעותא, וכולם נקראים יום אחד בסוד כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור, והוא סוד היום לעשותם, שבבחינת יום אחד שלם צריך שתהיה העבודה. אמנם יש יום קצר ויום ארוך, יום קצר מצד המדרגה התחתונה, ולכן השנים שהם השעות של זה היום הם מועטים, ויש יום ארוך מצד המדרגה העליונה שהשעות שלו רבות. ובתחלה היה היום ארוך והמלאכה מועטת, כי היה הכל בנחת ושלוה, ורק בקבלת אור הקדושה, ואחר כך בא היום קצר, ואז נעשית המלאכה מרובה בסוד המצוות... וצריך לטרוח באלה הימים שהם מועטים, ולהשתמש באור המועט ולתקן תקון השכר, ואחר כך הוא בסוד היום ארוך שאין לו תכלית, והוא סוד אורך ימים של התורה, שמתקיימת ביום קצר, והשכר ביום ארוך. ואך מפני היות האורות מועטים, על כן צריך זריזות גדולה להשתמש מאורות האלה, ולקנא על הזמן העובר, ומלאכה מרובה לתקן במעוט האורות תקונים רבים... ומפני שהיום קצר צריך האדם להיות שומר את זמנו הרבה לתקנו, כי הוא מעט והמלאכה מרובה... (אדיר במרום עמוד ב)
חיי שרה - שהצדיקים מחיים ימיהם, והרשעים ימיהם מחיים אותם... (בראשית כג א)
...וכשלומד שעות הרבה רצופות יש לו להתבונן בהכנה זו הנ"ל בכל שעה ושעה על כל פנים, כי בכל שעה ושעה היא המשכה אחרת מעולמות עליונים להחיות התחתונים, והמשכת החיות שבשעה שלפניה חוזרת למקורה עם כל התורה והמעשים טובים של התחתונים, כי בכל שעה שולט צירוף אחד מי"ב צירופי שם הוי"ה ב"ה בי"ב שעות היום, וצירופי שם אדנ"י בלילה כנודע... (ליקוטי אמרים פרק מא)
עוד כל ימי - כבר התבאר אצלי, שיש הבדל בין ימים סתם, שהם מכ"ד שעות, ובין ימי הארץ, שהם שנים, שכל שנה הוא יום אחד מימי הארץ, כי סיבוב השמש בכל יום ממזרח למערב בכ"ד שעות הוא יום סתמי, וסבוב השמש בכל השנה ממערב למזרח הוא יום מימי הארץ, שלכן נקרא שנת השמטה שבת, ולכן יאמר לפעמים שם ימים על השנה, כמו ימים תהיה גאולתו... (בראשית יח כב)
...והוא על פי המבואר אצלי, ששם יום בא מגביל נגד שם לילה, ואז הוא מעלות השחר עד הלילה, ולפעמים בא בדיוק מגביל נגד שם בוקר, ששם בקר הוא עד חצות, ושם יותר מציין כנגדו הזמן שאחר חצות ואילך, ואמר פה אך ביום, מציין אך ביום תשביתו, לא בבוקר, כי מלת אך מציין בדיוק שם יום מגביל נגד שם בוקר, לא שם יום במגביל נגד שם לילה... (שמות יב טו)
אך אם יום - ...והנה ההבדל בין רבי יוסי הגלילי ותנא קמא מבואר, במה שהתנא קמא אמר יומים, שומע אני כמשמעו, ורבי יוסי הגלילי אמר יום, שומע אני כמשמעו, מבואר דלתנא קמא מלמד שיומים אינו כמשמעו, דסבירא ליה דסתם יום הוא מעת לעת, ואם כן יום הוא כמשמעו מעת לעת, ויומים אינו משמעו, ורבי יוסי הגלילי סבירא ליה דסתם יום הוא מבקר עד ערב וגם מקצת היום... (שם כא כא, וראה שם עוד)
ימים רבים - רבים הוא לפי ערך הענין, ואם לענין צער וכאב רבים הם כבר ג'. כל ימי - מורה על המשך זמן, ועת על חלות דבר בנקודת זמן מיוחדת... (ויקרא טו כה)
ואחרי העיון במקרא ראיתי, כי מסגולת הלשון שכל מספר לחדש עד יום עשר ועשר בכלל, לא בא בו מלת יום, ומן עשרה למעלה יאמר תמיד בשבעה עשר יום לחדש וכו', ואין טעם בדבר, רק לפי דברי רז"ל, שלא ישנו את החדש רק יום א' לא שנים, ומן מספר עשר ולמטה מסגולת הלשון לומר שם הנמנה בלשון רבים ימים, לכן לא אמר בעשר ימים לחדש השביעי, כי אין החדש נמנה בלשון רבים ימים רק באחדים, אבל מעשרה ולמעלה, שדרך הלשון להזכיר הנמנה בלשון יחיד, הזכיר הנמנה יום... (שם כג ד)
דבר יום ביומו - כבר ביארתי זה שכל מקום שנכתב יום, כל היום זמנו, שזה המבדיל בין יום ובין בקר, וגם בארתי שיש הבדל בין דבר יום ביום ובין דבר יום ביומו, ביום פירוש לפי ענין היום, אבל ביומו בשבתו בחדשו מציין דוקא ביום ההוא ולא אחר... (שם שם לז)
כל הלילה - כפי שנבואת משה היתה דוקא ביום, תקופת העירנות וההתפקחות כן קירבת האדם לה' תהיה בהכרה רצונית ומפוכחת, ולא בלילה זמן הבלילה, בזמן בו שוקע האדם לתוך תלות פיזית... ביום קם האדם לרדות תחתיו את העולם הפיזי, ולדעת העכו"ם זו תקופת מלחמת האדם נגד אליליו. פעילות היהדות לעומת זאת דוקא ביום, במחשבה בהירה ומתוך פעולות כבישת העולם עומד האדם בקרבת ה', ובמילוי תפקידיו ופעלתנותו האדם ממלא את רצון ה', לכן עבודת המקדש ביום, ולכן במקדש הלילה הולך אחר היום... (ויקרא ו ב)
...אכילת שלמים לשני ימים ולילה אחד רוצה לומר, שהבית והמשפחה האוכלים אותם נמשכים אל מעגל הקדושה והם נאכלים ביום המורכב מיום המקדש בו הלילה הולך אחר היום, ויום החול, בו היום הולך אחר הלילה... (שם ז יח)
זכור ימות - אינו מציין זמן קונקרטי, כי אם תקופה, וכן שנות. (דברים לב ז)
יודע ה' ימי תמימים, הם ושנותיהם תמימים וכו'... ה' נתן בטבע שיהיו הימים כלים לקבל ההארות, ועל ידי הצדיקים העוסקים בעבודת ה' נמשך אור התורה בטבע, וזהו את מספר ימיך אמלא, היינו האור של הימים, ואז הימים שהם הכלים תמימים, שנתמלאו ההארות, וכמו שהצדיקים שוברים כח הטבע ומבטלים גשמיותם בעבור מצוות הבורא, כך בכחם להפך הזמן ולהעלותו לידבק בשורש העליון, וזהו בא בימים, שהעלה ימיו להיות קיימים לעד, וכן ברז"ל, ויהיו חיי שרה, שיש להם הויה נצחית. (בראשית חיי תרמ"א)
והנה תשעה באב יום מיוחד לפורעניות, כמו שכתב בזוהר הקדוש וישלח, ששס"ה ימים נגד שס"ה לא תעשה, ובכל יום שליט מלאך מיוחד, ובט' באב שולט שרו של עשו, הוא שטן, הוא מלאך המות, ואמר כי האוכל בט' באב כאילו אוכל גיד הנשה, דרמ"ח מצוות עשה הם אורות הנמשכים אל האדם, ושס"ה לא תעשה נגד הגידין להסיר המסך המבדיל שלא לעכב המשכות החיות מרמ"ח לכל הגוף... (דברים תרנ"ג)
...ויש לפרש כמו בגשמיות לילה הוא זמן שינה, וכל חיות האדם ומרוצת הדם מתקבצים לתוך הלב, ויום הוא התגלות הנעלם, וזהו שבזוהר הקדוש שמחה בצפרא ורננה ברמשא, כי רננה היא טרם שנתגלו הדברים שבלב, אלא מתוך שהלב נתמלא מתפרץ מלבבו כעין המיה בלי דבור... אך ביום שהוא זמן התגלות מתגלה נמי האהבה העצורה בלב, וזוהי שמחה בצפרא... (בשלח תרע"ח)