יונה   הנביא

(הנביא. ראה גם: אלישע, יהוא, נינוה)

 

ואלישע הנביא קרא לאחד מבני הנביאים ויאמר לו חגר מתניך וקח פך השמן הזה בידיך ולך רמת גלעד. ובאת שמה וראה שם יהוא בן יהושפט בן נמשי ובאת והקמותו מתוך אחיו והבאת אתו חדר בחדר. ולקחת פך השמן ויצקת על ראשו, ואמרת כה אמר ה' משחתיך למלך אל ישראל, ופתחת הדלת ונסת. (מלכים ב ט א, וראה שם עוד)

הוא השיב את גבול ישראל מלבא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אלקי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר... (שם יד כה)

ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי לאמר, קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני. ויקם יונה לברח תרשישה מלפני ה', וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש ויתן שכרה וירד בה לבא עמהם תרשישה מלפני ה'. וה' הטיל רוח גדולה אל הים ויהי סער גדול בים והאניה חשבה להשבר... ויאמר אליהם שאוני והטילוני אל הים וישתק הים מעליכם, כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם... (יונה א א, וראה שם עוד)

וימן ה' דג גדול לבלע את יונה, ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות. ויתפלל יונה אל ה' אלקיו ממעי הדגה... (שם ב א, וראה שם עוד)

ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר, קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא אליה את הקריאה אשר אנכי דבר אליך... (שם ג א, וראה שם עוד)

וירע אל יונה רעה גדולה ויחר לו. ויתפלל אל ה' ויאמר, אנה ה' הלא זה דברי עד היותי על אדמתי על כן קדמתי לברח תרשישה כי ידעתי כי אתה א-ל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה. ועתה ה' קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי... ויצא יונה מן העיר וישב מקדם לעיר ויעש לו שם סכה וישב תחתיה בצל עד אשר יראה מה יהיה בעיר... (שם ד א, וראה שם עוד)

זהר:

יונה ירד לים, ונזדמן אותו הדג ובלע אותו, איך לא יצאה נשמתו ממנו, אלא משום שהקב"ה מושל בגאות הים... (נח ריח, ועיין שם עוד)

כיוצא בו אמר רבי יהודה מאי דכתיב ויאמר ה' לדג, וכמה צדיקים וחסידים מישראל שלא דבר עמהם הקב"ה, ובא לדבר עם הדג דבר שאינו מכיר ויודע, אלא אמר רבי יהודה, כיון שעלתה תפלתו של יונה לפני הקב"ה ממקום קדושתו, אמר בשביל שיקיא הדג את יונה, לדג כמו בשביל... ומיד נעשה, מה שאין שליח יכול לעשות. (וירא תיז)

ויהיו חיי שרה, רבי יוסי פתח ואמר, וישאו את יונה ויטילוהו אל הים, ויעמוד הים מזעפו. כאן יש להסתכל, מהו הטעם שהים הרעיש על יונה ולא הרעיש עליו הארץ, כיון שהיה הולך כדי שלא תשרה עליו שכינה, ונמצא שברח מארץ ישראל, אם כן הים למה נאחז בו כשהלך, ולא הארץ שממנה ברח... ומשום זה הים נאחז בו וקבל אותו לתוכו, משום שהיה בורח מפני הנבואה הנמשכת מהמוחין דנוקבא (שהם בבחינת ים), וכן השליכוהו אל הים להשיבו אל הנבואה שממנה ברח.

כשהיו מטילים אותו אל הים, והטביעו אותו עד ברכיו, היה הים שכך, הרימו אותו זעף הים, כל כמה שהטביעוהו כן שכך הים, עד שהוא עצמו אמר, שאוני והטילוני אל הים. כיון שנשלך אל הים פרחה ממנו נשמתו, ועלתה עד כסא המלך ונדונה בפניו, והוחזרה לו הנשמה ונכנס בפיו אל אותו הדג, והדג מת, ואחר כך חזר הדג לתחיה, וכבר ביארוהו. (חיי שרה א, ועיין שם עוד)

אבל מקרא זה כך היה צריך לומר, וימן ה' את יונה לדג, שהוא המנה ששלח ה' לדג, אלא ודאי שדג הזה היה מנה ליונה לשמור אותו מכל שאר דגי הים, ויהיה גנוז בו, ראה יונה במעיו את הרוחב של מקום מעיו, כמו היכל גדול, ושתי עיניו של אותו הדג היו מאירות כשמש, ואבן טובה היתה במעיו שהאירה לו, והיה רואה כל מה שבים ובתהומות.

ואם תאמר, אם כן מהו שכתוב קראתי מצרה לי, אלא ודאי שאחר שהדג הזה הראה לו כל מה שבים ובתהומות מת, שלא יכול לסובלו שלשה ימים, ואז נעשה צר ליונה... כל שאר דגי הים היו מסבבים סביב הדג, זה נשך אותו מצד ההוא, וזה נשך אותו מצד ההוא, אז ראה יונה את עצמו בצרה, מיד ויתפלל יונה אל ה'.

מתחילה קראו הכתוב דג, ועתה קוראו דגה, שמת... כיון שהתפלל תפלתו קבל אותו הקב"ה והחיה לאותו הדג, והוציאו ליבשה לעיני כל... (בשלח פב, ועיין שם עוד)

ואם תאמר אם כן הרי כתוב, ויקם יונה לברח תרשישה מלפני ה' וגו', ולמדנו מהו הטעם שהלך יונה וברח, וכי מי יוכל לברח מלפני הקב"ה, אלא שהיה הולך ובורח לצאת מארץ הקדושה, כי השכינה אינה שורה בחוץ לארץ ישראל, ובכדי שלא תשרה עליו השכינה היה בורח מארץ הקדושה... (תרומה תתכא, ועיין שם עוד)

דבר אחר, מי עלה שמים זה אליהו, וירד זה יונה, שהורידו הדג לתוך התהומות למעמקי הים. יונה בא מכחו של אליהו, (שהיה לו נפש אליהו, לפיכך) אליהו עלה, ויונה ירד, זה שאל נפשו למות, וזה שאל נפשו למות, ומשום זה נקרא בן אמיתי, שכתוב ודבר ה' אמת בפיך. (ויקהל מז)

פתח רבי אבא ואמר, ויאמר ה' לדג, וכי באיזה מקום אמר לו, אלא בשעה שברא הקב"ה העולם ביום החמישי ברא דגי הים, אז צוה ואמר, שיהיה עתיד דג אחד לבלע את יונה, ויהיה במעיו ג' ימים וג' לילות, ואחר כך יקיא אותו לחוץ. (שם עד)

כאן יש לנו סמך בלבד, (כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו), על מעשה בני האדם בעולם הזה. יונה שירד לאניה זה הוא הנשמה של האדם שיורדת לעולם הזה להיות בגופו של אדם. למה נקראת יונה, שאחר שנשתתפה בגוף אז היו יונה בעולם הזה, (דהיינו שהיא מרומה מן הגוף שמאנה בו), כמו שנאמר ולא תונו איש את עמיתו. ואז הולך האדם בעולם הזה כאניה בים הגדול החושבת להשבר, וכשהאדם הוא בעולם הזה הוא חוטא, וחושב שהוא ברח מאדונו, כי אינו משגיח כאן בעולם הזה, ואז מטיל הקב"ה רוח סערה חזקה, שזה הוא גזירת הדין העומד תמיד לפני הקב"ה, ומבקשת מלפניו דין על האדם. וזה סערה הוא שהגיע אל האניה והזכיר עונותיו של האדם לתפוס אותו. 

כיון שנתפש האדם על ידי סערה ההוא בית חליו, מה כתוב, ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם. אף על פי שאדם בבית חליו, אין הנשמה מתעוררת לשוב לפני אדונה לפדות עונותיו. מה כתוב, ויקרב אליו רב החובל, מי הוא רב החובל, זהו יצר הטוב שמנהיג הכל. ויאמר לו מה לך נרדם קום קרא אל אלקיך וגו', אין השעה לנום, כי מעלים אותך לדין על כל מה שעשית בעולם הזה, שוב מעונותיך... מה מלאכתך שעסקת בה בעולם הזה, והתודה עליה לפני אדונך. ומאין תבא, מטפה סרוחה ולא תתגאה לפניו. מה ארצך, הסתכל שאתה נברא מן הארץ, ולארץ תשוב, ואי מזה עם אתה, הסתכל אם יש לך זכות אבות שתגן עליך... ואם אדם ההוא לא זכה בדין, מה כתוב, ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה ולא יכלו, אלו שלמדו עליו זכות משתדלים להשיבו לעולם הזה, ואינם יכולים, מה הטעם, כי הים הולך וסוער עליהם, גזירת הדין הולך וסוער בעונותיו של האדם ומתגבר בשבילם... אז מה כתוב, ויטלהו אל הים ויעמוד הים מזעפו, היינו כשמכניסים אותו אל הקבר, שהוא מקום הדין, אז גזירת הדין שהיה סוער שכך מזעפו, והדג שבלעו שזהו הקבר.

מה כתוב, ויהי יונה במעי הדג, הם בטן שאול, מאין לנו, שכתוב מבטן שאול שועתי, שהוא היה במעי הדג, וקרא אותו בטן שאול, שלשה ימים ושלשה לילות אלו הם ג' ימים שהאדם בקבר ומתבקעים מעיו. אחר ג' ימים טנוף ההוא מתהפך על פניו, ואומר לו קח מה שנתת בי... לאחר זה מג' ימים ולהלאה אז נידון האדם, מעיניו מידיו ומרגליו, והעמדנו שזה נמשך עד ל' יום... כיון שנתעורר קול ההוא בין הקברים, אז כל הקברים יקיאו את המתים שבהם לחוץ...

דג הזה, כיון שבלע את יונה מת, ובו היה יונה ג' ימים, ואחר כך חזר לתחיה כמקודם, והקיא את יונה לחוץ, והעמדנו, שכתוב ויתפלל יונה אל ה' אלקיו ממעי הדגה... (שם פא, ועיין שם עוד)

פתח ואמר, ויאמרו וגו', פתח ואמר ויאמרו אליו הגידה נא לנו באשר למי הרעה הזאת וגו', מקרא זה יש להסתכל בו, הכל בסוד החכמה שאלו, באשר, סוד החכמה שאלו, לדעת אם הוא מזרעו של יוסף, שהים, כיון שראה את הארון שלו מיד נבקע... שכתוב בו באשר את אשתו, (רמזו לו במלה באשר), אם מזרע ההוא אתה בא, התפלל שישתוק הים ממנו. למי, ואם מזרע יעקב אתה בא, שכתוב בו למי אתה ואנה תלך, והם (אלו שיעקב שלח) היו מלאכים הקדושים ששלח לעשו בשליחותו, וניצל מצרה ההיא, התפלל לאדונך וישלח מלאכיו וננצל מצרה ההיא. ואי לאו מה מלאכתך, דהיינו במה עסקך כל היום, ומאין תבא, היינו מה היא אהבתך, מה ארצך, אם היא ארץ הראויה לעונש, ואי מזה עם אתה, אם הוא עמלק או אחד משבעה אומות הראויים לעונש, הכל שאלו לו כראוי.

מה השיב אותם, עברי אנכי, מאותו זרע אברהם העברי שהקדיש שם רבונו בעולם בכל יום, ואת ה' אלקי השמים אני ירא וגו', הם שאלו אותו דבר שבגלוי ושבמכוסה, והוא השיב להם הכל בגלוי.

מה כתוב, וייראו האנשים יראה גדולה, כיון ששמעו שם הקב"ה מיד יראו, משום שכולם היו יודעים הנסים והגבורות שעשה הקב"ה בים... עוד אמר להם שהוא בורח לפני הקב"ה, ועל כן אמרו לו מה זאת עשית, שאתה בורח מלפניו ואינך עושה מצוותיו... ובא וראה, כל אלו נתגיירו אחר כך, כשראו הנסים והגבורות שעשה הקב"ה ליונה בים, וכולם ראו אותו כשנופל בים, ואותו הדג שעלה ובלע אותו, וכשבא אותו דג הגדול לעיני כולם והקיאו ליבשה, באו אליו ונתגיירו כולם, זה שאמר משמרים הבלי שוא חסדם יעזבו. ובא וראה כולם אלו היו גרי צדק ונחכמו בתורה, והיו חכמים עליונים, משום שהקב"ה רצה בהם... (פקודי קפט)

רשע אחד בעולם כמה אחרים נזוקים בשבילו, אוי לרשע  אוי לשכנו, בא וראה יונה, משום שלא רצה ללכת בשליחות אדונו, כמה בני אדם היו נאבדים בשבילו בים, עד שכולם חזרו עליו ודנו אותו להשליכו לים, ואז ניצולו כולם, והקב"ה חס עליו אחר כך, והציל כמה המונים בעולם... (נשא כז)

 

מכילתא:

תדע שאין השכינה נגלית בחוצה לארץ, שנאמר ויקם יונה לברח תרשישה וגו', וכי מלפני ה' הוא בורח, והלא כבר נאמר אנא אלך מרוחך וגו', אם אסק שמים שם אתה וגו', אשא כנפי שחר גם שם ידך תנחמני וגו', אלא אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית, שהגוים קרובים לתשובה הן, שלא לחייב את ישראל, משל לעבד כהן שברח מרבו, אמר אלך לבית הקברות מקום שאין רבי יכול לבא אחרי, אמר לו רבו יש לי כיוצא כך, כך אמר יונה, אלך לי בחוצה לארץ מקום שאין השכינה נגלית, שהגוים קרובין לתשובה הן, שלא לחייב את ישראל, אמר לו הקב"ה יש לי שלוחין כיוצא בך, שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים... יונה תבע כבוד הבן ולא כבוד האב, שנאמר ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר, שנית נדבר עמו, לא שלישית, רבי יונתן אומר, לא הלך יונה אלא לאבד עצמו בים, שנאמר ויאמר אליהם שאוני והטילוני אל הים... (בא הקדמה)

תלמוד בבלי:

...ואשתו של יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בה חכמים... (עירובין צו א)

אמר מר ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר, שנית דברה עמו שכינה, שלישית לא דברה עמו, והא כתיב הוא השיב גבול ישראל מלבא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא, אמר רבינא על עסקי נינוה קאמר, רב נחמן בר יצחק אמר הכי קאמר, כדבר ה' אשר דבר ביד עבדו הנביא, כשם שנהפך לנינוה מרעה לטובה, כך בימי ירבעם בן יואש נהפך להם לישראל מרעה לטובה. (יבמות צח א)

יונה (היה עשיר), דכתיב ויתן שכרה וירד בה, ואמר רבי יוחנן שנתן שכרה של ספינה כולה, אמר רבי רומנוס שכרה של ספינה הויא ד' אלפים דינרי דהבא... (נדרים לח א)

..והא יונה דהדרי ביה ולא אודעוהו, יונה מעיקרא נינוה נהפכת אמרי ליה, איהו לא ידע אי לטובה אי לרעה... (סנהדרין פט ב)

תלמוד ירושלמי:

רבי יודן בשם רבי יצחק שיטה אוחרי, בשר ודם יש לו פטרון, אמרו לו הרי נתפס בן ביתך, אמר הרי אני מתקיים עליו, אמרו לו הרי יוצא לידון, אמר להן הרי אני מתקיים עליו, אמרו לו הרי הוא מושלך למים, היכן הוא והיכן פטרונו, אבל הקב"ה הציל את יונה ממעי הדגה, הרי הוא אומר ויאמר ה' לדג ויקא את יונה... (ברכות סג א, וראה שם עוד)

אשת יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בידם חכמים, רבי חזקיה בשם רבי אבהו אשתו של יונה היא שבה... (עירובין נט א)

...אעל רבי לוי ודרש יונה בן אמיתי מאשר היה, דכתיב אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון, וכתיב קום לך צרפתה אשר לצידון. עאל רבי יוחנן ודרש יונה בן אמיתי מזבולון היה, דכתיב ויעל הגורל השלישי לבני זבולון למשפחות, וכתיב ומשם עבר קדמה מזרחה גתה חפר עתה קצין, וכתיב כדבר ה' אלקי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר. בשובתא חורייתא אמר רבי לוי ליהודה בן נחמן סב לך אילין תרתין סילעיא ועול מצמתא קהלא קומי רבי יוחנן, עאל ואמר קומיהון יפה לימדנו רבי יוחנן אמו מאשר ואביו מזבולון, וירכתו על צידון, ירך שיצא ממנה מצידון היה, וכתיב וירד יפו, לא צורכא דילה וירד עמו. אמר רבי יונה, יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה, ונכנס לשמחת בית השואבה ושרת עליו רוח הקודש, ללמדך שאין רוח הקודש שורה אלא על לב שמח... (סוכה כב ב)

פרקי דרבי אליעזר:

בחמשי ברח יונה מפני אלקים, ולמה ברח, אלא פעם ראשון שלחו להשיב את גבול ישראל, ועמדו דבריו... פעם שניה שלחו לירושלים להחריבה, כיון שעשו תשובה הקב"ה עשה כרוב חסדיו וניחם על הרעה ולא חרבה, והיו ישראל קורין אותו נביא שקר, פעם ג' שלחו לנינוה, דן דין נינוה בינו לבין עצמו, אמר, אני יודע שזה הגוי קרובי תשובה הן, עכשיו עושין תשובה, והקב"ה שולח רוגזו על ישראל, ולא די שישראל קורין אותי נביא השקר, אלא אף העובדי גלולים, הריני בורח לי למקום שלא נאמר כבודו שם... ירד יונה ליפו ולא מצא שם אניה לירד בה, ואניה שירד בה יונה היתה רחוקה מיפו מהלך ב' ימים לנסות את יונה, מה עשה הקב"ה הביא עליה רוח סערה בים והחזירה ליפו, וראה יונה ושמח בלבו, ואמר עכשיו אני יודע שדרכי מיושרת לפני, אמר להם ארד עמכם, אמרו לו הרי אנו הולכים לאיי הים תרשישה, אמר להם אבא עמכם, ודרך כל האניות כשאדם יוצא ממנה הוא נותן שכרה, ויונה בשמחת לבו הקדים ונתן שכרה. פרשו יום אחד, ועמד עליהם רוח שסערה בים מימינם ומשמאלם, ודרך כל האניות עוברות ושבות בשלום בשתיקות הים, והאניה שירד בה יונה היתה בצרה גדולה, שנאמר והאניה חשבה להשבר... רבי חנניה אומר, משבעים לשונות היו באניה, וכל אחד ואחד שקוצו בידו, שנאמר וייראו המלחים ויזעקו איש אל אלהיו... ולא הועילו, ויונה בצרת נפשו נרדם ויישן לו, בא אליו רב החובל, אמר לו הרי אנו עומדים בין מות לחיים ואתה נרדם וישן, ואי מזה עם אתה, אמר לו עברי אנכי, אמר לו והלא שמענו שאלקי העברים גדול הוא, קום קרא אל אלקיך, ויעשה לנו נסים כמו שעשה לכם בים סוף. אמר להם לא אכחד מכם, כי בשבילי הצרה הזאת עליכם, שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם. רבי שמעון אומר לא קבלו האנשים להפיל את יונה אל הים, והפילו גורלות, ויפול הגורל על יונה, מה עשו, נטלו את הכלים שבאניה, והשליכו אותם אל הים להקל מעליהם ולא הועיל להם מאומה, רצו לחזור ליבשה ולא יכולו. מה עשו נטלו את יונה ועמדו על ירכתי הספינה, ואמרו, אלקי עולם ה' אל תתן עלינו דם נקי שאין אנו יודעין מה טיבו של האיש הזה, אמר להם בשבילי הצרה הזאת עליכם, שאוני והטילוני אל הים, מיד נטלוהו והטילוהו עד ארכובותיו ועמד הים מזעפו, לקחו אותו אצלם, והים סוער עליהם, הטילוהו עד טבורו והים עמד מזעפו, והעלו אותו אצלם והים הולך וסוער עליהם, הטילוהו עד צוארו ועמד הים מזעפו, ועוד העלו אותו אצלן, והים הולך וסוער עליהם, הטילוהו כולו, ומיד עמד הים מזעפו.

רבי טרפון אומר, ממונה היה אותו הדג לבלע את יונה מששת ימי בראשית, שנאמר וימן ה' דג גדול לבלע את יונה. נכנס בפיו כאדם שהוא נכנס בבית הכנסת הגדולה ועמד, והיו שתי עיניו של דג כחלונות אפומיות מאירות ליונה, רבי מאיר אומר מרגלית אחת היתה תלויה במעיו של דג, מאירה ליונה כשמש הזה שהוא מאיר בצהרים, ומראה לו כל מה שבים ובתהומות, ועליו הכתוב אומר אור זרוע לצדיק. אמר לו הדג ליונה אין אתה יודע שבא יומי להאכל בפיו של לויתן, אמר לו יונה הוליכני אצלו, אמר יונה ללויתן, בשבילך ירדתי לראות מקום מדורך, שאני עתיד ליתן חבל בלשונך ולהעלותך ולזבח אותך לסעודה גדולה של צדיקים, הראהו חותמו של אברהם אמר הבט לברית, וראה לויתן וברח מפני יונה מהלך שני ימים. אמר לו הרי הצלתיך מפיו של לויתן, הראיני כל מה שבים ובתהומות, והראהו נהר גדול של מימי אוקיאנוס, שנאמר תהום יסובבני, והראהו ים סוף שעברו בתוכו ישראל, שנאמר סוף חבוש לראשי... הראהו אבן שתיה קבועה בתהומות תחת היכל ה', ובני קרח עומדים עליה ומתפללין. אמר לו הדג, יונה, הרי אתה עומד תחת היכל ה', התפלל ואתה נענה, אמר יונה לדג עמוד במקום עמדך שאני מבקש להתפלל, עמד הדג, והתחיל יונה להתפלל לפני הקב"ה... ולא נענה, עד שיצא מפיו דבר זה ואמר, אשר נדרתי אשלמה, אשר נדרתי להעלות את לויתן ולזבח אותו לפניך אשלם ביום ישועת ישראל, מיד רמז הקב"ה והשליך את יונה, שנאמר ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה, ראו המלחים את כל האותות והנפלאות הגדולות שעשה הקב"ה עם יונה, מיד עמדו והשליכו איש את אלהיו בים, שנאמר משמרים הבלי שוא חסדם יעזבו, וחזרו ליפו ועלו לירושלים ומלו את בשר ערלתם, שנאמר וייראו המלחים יראה גדולה את ה' ויזבחו זבח לה'... זהו דם ברית שהוא כדם זבח, ונדרו ושלמו להביא איש את אשתו ואת כל אשר לו ליראת אלקי יונה, ושלמו, ועליהם הוא אומר על הגרים גרי הצדק. (פרק י)

מדרש תנחומא:

יונה אמר לו הקב"ה, מה אתה סבור, שרגליך ברשותך, עמד והלך שלא בטובתו, יונה אמר לו הקב"ה קום לך אל נינוה העיר הגדולה כל אותו הענין, ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה', וירד יפו, לסוף הראהו בים כל אותן הצרות ובלעו הדג, ויקרא אל ה' ממעי הדגה, ולבסוף נמרט שער ראשו וזקנו מן אותו חום שהיה לו במעי הדגה, ואחר כך הלך שלא בטובתו... (תולדות יב)

מדרשים:

...ולמה ברח יונה, שפעם ראשונה קודם לכן שלחו הקב"ה להשיב את בני ישראל ועמדו דבריו והשיב את גבול ישראל מלבא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי אשר מגת החפר. פעם שניה שלחו לירושלים להחריבה, וכשעשו ישראל תשובה עשה הקב"ה כרוב רחמיו וניחם על הרעה ולא החריבה, והיו ישראל קוראים אותו נביא שקר. פעם שלישית שלחו לנינוה, דן יונה דין בעצמו ואמר, לא דיו שישראל קורין אותי נביא שקר אלא אף אומות העולם קורין אותי נביא שקר, אלא אברח למקום שלא נאמר שכבודו שם... ואותה אניה שירד בה יונה הביא הקב"ה עליה סער והחזירה ליפו, כיון שראה יונה שמח בלבו, אמר עכשיו אני יודע שדרכי ישר לפני הקב"ה... ויונה מרוב זריזות שרצונו לברוח נתן כל שכרו והקדים בשמחת לבו, שנאמר ויתן שכרה וירד בה לבא עמהם תרשישה... ר' אומר שכרה של ספינה ארבעים אלפים דינרי דהבא. פרשו מהלך יום אחד בים, סיער הקב"ה עליהם את הים ברוח סערה וכל האניות שבים עוברות ושבות בשלום... כדי להודיע כחו וגבורתו של הקב"ה שהוא מושל בשמים ובארץ ובים ואין כל בריה יכולה להסתר מפניו...

מיד ברח לויתן לפני יונה מהלך שני ימים. אמר יונה הרי הצלתיך מפיו של לויתן הראיני כל מה שיש בימים ובתהומות. הראהו נהר גדול שמימי אוקיינוס יוצאים, שנאמר ונהר יסובבני, הראהו שבילי ים סוף שעברו ישראל בתוכו, שנאמר סוף חבוש לראשי, הראהו גיהנם שנאמר ותעל משחת חיי, הראהו היכל ה', שנאמר לקצבי הרים ירדתי... אמר לו הדג יונה הרי אתה נגד היכל ה' התפלל ואתה תענה. והיה יונה שלשה ימים במעי הדג ולא התפלל. אמר הקב"ה אני הרחבתי לו מקום במעי הדג כדי שלא יצטער והוא לא מתפלל לפני, אני מזמין לו דגה מעוברת בשלש מאות וששים וחמשת אלפים דגים קטנים כדי שיצטער ויתפלל לפני... ולא נענה עד שיצא דבר זה מפיו, אשר נדרתי להעלות את לויתן ולזבוח אותה בסעודה של צדיקים לפניך אשלם ביום תשועתי, שנאמר ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי אשלמה... ופלטו תשע מאות וששים וחמשה פרסאות ליבשה...

והיה יונה עומד בשוק אחד ומכריז והיה קולו מהלך מ' פרסאות, והיו שומעין קולו בכל שוק ושוק ורחוב ורחוב ובכל מבוי ומבוי ובכל חצר וחצר בכל בית ובית ובכל שער ושער בעיר נינוה, והיו אנשי נינוה שוברים את לבם ונהפכה רעתם עליהם וחזרו כולם בתשובה...

מיד נפל יונה על פניו ואמר רבונו של עולם, יודע אני שחטאתי לפניך מחול לעוני שברחתי לים שלא ידעתי כח גבורתיך ועכשיו ידעתי, שנאמר כי אתה א-ל רחום וחנון. אמר לו הקב"ה אתה חסת על כבודי וברחת מלפני לים, אף אני חסתי על כבודך והצלתיך מבטן שאול. ומרוב חמה שהיה במעי הדגה נשרף בגדו ומעילו ושערותיו וזבובין ויתושין ונמלים ופרעושין שרויין עליו ומצערין אותו עד שבקש נפשו למות... מכאן אמרו כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו או להחזירו בתשובה ואינו מחזירו בא לידי צער...

יונה שירד לספינה זו הנשמה של אדם שירדה בעולם הזה להיות בגוף של אדם הנמשל לספינה, ולמה מקרי הנשמה יונה, על דרך הפסוק לא תונו איש את עמיתו, וכל זה גורם השותפות שיש לה עם הגוף. והאדם הולך בעולם הזה כספינה בלב הים הגדול שחושבת להישבר, כדכתיב והאניה חשבה להשבר, כן האדם בעולם הזה שחטא וחשב בלבבו שלא יהיה לו שום מכשול מעון זו. הקב"ה מטיל רוח סערה חזקה ומזכיר לו העון והחטא שעשה ושולח לו יסורין ופורעניות כמו הסערה... מה כתיב ויקרב אליו רב החובל, מי הוא רב החובל, זהו יצר טוב שהוא מנהיג הכל ויאמר לו מה לך נרדם קום קרא אל אלקיך, לא שעת כושר הוא לישן שמעלה לך דין על כל מה שעשית בעולם הזה, חזור בך... (מדרש יונה, וראה שם עוד)

ילקוט שמעוני:

הוו זהירין אם נדרתם להיות משלמים נדריכם, דעו מיונה שבשביל שנדר ולא שלם, מה הגיע לו, ירד במצולות ים, כיון שהושלך לים, נזכר לו שנדר והתפלל לפני הקב"ה, אמר רבונו של עולם, יודע אני שנדרתי ולא שלמתי, אלא אם אנצל מן הצרה הזאת אני משלם מה שנדרתי לפניך שנאמר ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי אשלמה... (במדבר ל, תשפד)

ויאמר ה' אל יהוא יען אשר הטיבות, ומי אמר לו נבואה זו, יונה בן אמיתי... (מלכים ב י רלב)

ילקוט ראובני:

...וידוע דברי המקובלים, שהנביא יונה בן אמיתי הוא המבטל קליפות קין כנודע, שהוא קליפות עורב, וכתב על ספר אות אחת, ויהי האחד מפיל הקורה, היה יונ"ה ב"ן אמית"י, הוא האדם היה כאחד ממנו כיונה בן אמיתי, שאצלו כתיב ויהי האחד מפיל... (בראשית, ועיין שם עוד)

...עד מתי יהיה זה, בגימטריא מרכבה שלמה, שהוא ארבע מחנות שכינה, מתי יהיה זה בגימטריא משיח בן יוסף, זה לנו למוקש, בגימטריא יונה בן אמיתי. (שמות בא)

אמונות ודעות:

ואם ישאל עוד היאך נבחר יונה לשליחותו וברח ממנה, והרי אין החכם בוחר מי שימרהו? אני אומר, כבר עיינתי בספר יונה ולא מצאתי מקרא האומר בפירוש שלא מסר את השליחות הראשונה (לאנשי נינוה), אם כי גם לא מצאתי שמסרה, אלא שאני מחייב להיות בדעה שכן (מסרה), כאורח כל הנביאים, ולפי שאין החכם בוחר לשליחותו מי שלא ימסור אותה... אלא ברח יונה מן האפשרות שישלחנו שנית, שנראה לו שהראשונה היתה האזהרה, והשניה איום ויעוד, וחשש לאיים עליהם במאומה, פן ישובו ויתבטל האיום וייחסו לו שקר, לפיכך יצא מן הארץ שהבטיחם הבורא שהנבואה שורה בו... ולא היה עליו חטא, כי לא אמר לו ה' הנני שולח אותך שנית, אלא דבר זה עלה על דעתו, ונסה למנוע מה שעלול להיות או שלא להיות, והחזירו ה' אל הארץ הנבחרת בהכרח, עד שניבא אותו ושלחו ועשה כחכמתו. (מאמר ג פרק ה)

רש"י:

דג - זכר, והיה בריווח ולא נתן לב להתפלל... הקיאו לתוך פיה של נקבה מלאה עוברין... והתפלל. (יונה ב א)

אבן עזרא:

...ומי שמפרש שפחד ללכת כי הנבואה לא נאמרה על תנאי שישובו, ואחר כך אם לא תתקיים ירדפוהו, אינו נראה, דמה איכפת לו בארץ ישראל, ועוד אם ישובו כלום אינם יודעים שה' ינחם, אלא שחס על ישראל... (שם א ב)

שלשה ימים - אין כח באדם לחיות במעי הדג כפי שעה, אלא במעשה נס. (שם ב א)

רד"ק:

מצאנו לו נבואה שלא נכתבה במלכים אצל ירבעם, ויש אומרים שנענש על שתבע כבוד הבן ולא כבוד האב (ה'), ודבר אתו שנית ולא יותר. לפי עירו היה מזבולון, ונכתבה נבואתו, להודיע שגוי כנינוה חזרו בפעם הראשונה שדבר אליהם, ולהודיע פלא הדג. (שם א א)

ויאמינו - כי אנשי האניה היו בעיר והעידו עליו... (שם ג ה)

וימן ה' - להשכילו בגזירת ה', וכי רחמיו על מעשיו... מרעתו - שיבשו עצי הסוכה. (שם ד ו)

ספר חסידים:

בני אדם שעוברים בים ועמדה עליהם רוח סערה לשבר הספינה או להטביעה בים, ושאר הספינות עוברות בשלום, בידוע שיש בספינה מי שחייב, ורשאים להפיל גורלות, על מי שיפול הגורל ג' פעמים זה אחר זה רשאים להפילו בים, ומתפללים שלא יפול על הזכאי אלא על החייב, שנאמר (שמואל א' י"ד מ"א) ה' אלקי ישראל הבה תמים, וכתיב (יונה א' ז') ויפול הגורל על יונה, וכתיב (שם י"ב) שאוני והטילוני אל הים, ולמה לא אמרו לו ליונה תשליך עצמך אל הים, אלא לא רצה להשליך עצמו, ועוד גוים היו בספינה, ומוטב שישליכוהו הם. ואם יש שם כלי או עריבה קטנה אל ישליכוהו בים, אלא יתנוהו שם באותה כלי, ואם ינצל ינצל... (תרעט)

אברבנאל:

לרז"ל בפרק החליל היה בן האלמנה שהחיה אליהו, ומשבט אשר, לרבי יוחנן היה אביו מזבולון ואמו מאשר, ואלישע סמכו ושלחו למשוח את יהוא, ונקרא בן אמיתי, שנתאמתו דבריו תמיד, והיה אחר שהחריב אשור שבט ראובן וגד. (יונה א א)

וקרא - לא מפני השגחתו עליהם, אלא להצילם, כי קבעם להגלות את ישראל, ולכן גמר יונה בלבו לא ללכת... ונכתב הספר ללמדנו חסידותו של יונה. (שם ב וג)

שאוני - ואינני רוצה לשוב וללכת לנינוה או לידור שאלך לשם, ובחר למות מלהציל את האשורים. ויחתרו - להטילו באזיקים בנינוה, אבל ה' רצה שישוב בעל כרחו בתשובה. (שם יב ויג)

משמרים הבלי שוא - ניחם את עצמו שאנשי נינוה לא יתמידו בתשובתם. (שם ב ט)

וירע - חלה מעצבון לבו, כי חשב שינצלו רק אם ישובו באמונות ובמעשים, ויחר - ראה מזה כי ה' שומרם למטה זעם נגד ישראל. (שם ד א)

ויצא - מיד, שלא להיות עם הרשעים, מה יהיה - חשב שיבא אליהם בכל זאת איזה עונש או על בתי אליליהם. להציל - שהיה חולה בקדחת, ושמח על הקור כדרך המוקדחים. (שם ה וו)

ההטב חרה לך - אם המוות טוב בעיניך, למה חרה לך על מות הקיקיון, והשיב שחרה לו עד מות - על צער השמש שקודם המיתה. (שם שם ט)

אלשיך:

הנער - שעם היותו נער הוא הנער הנביא, ומה שאמר ליהוא נאמר לו בנבואה. (מלכים ב ט ג)

הנצנים נראו בארץ - משיח בן יוסף היה הנער שהחיה אליהו, והוא יונה, ומשיח בן דוד נראה בעת החורבן, אך שניהם נתכסו שוב. (שיר השירים ב יב)

רמ"ע מפאנו:

וידוע כי יונה בן אמתי הוא בן הצרפית אשר החיה אליהו... ואין נסתר מה שכתבו בתוספות על בן הצרפית, ומזה נדע למה חרה לו ליונה שלא נתקיימה בימיו הפיכת נינוה כי חושש היה להם ממלחמת גוג ומגוג, ונבין גם כן מה שאמרו בתענית גבי כ"ד ברכות דמשום דבעי מחתם מרחם על הארץ הקדימו יונה לדוד ושלמה, כי אחרי השתפך כמים מדתו של זה יציץ ופרח כסא דוד. אף אנו נצדיק דין שמים להתבונן עד כמה פעמים הגיע המשנה עד שערי מות, נאמן הדיין ברוך הוא אשר לא ישא פנים. (מאמר חקור דין חלק ד פרק טז)

רמח"ל:

והנה אפשר עוד לנביא מן הנביאים שישיג ענין אמיתי בנבואתו, אך לא ישיג כל הענינים האמיתיים שנכללו בה, דרך משל, נבואתו של יונה בן אמיתי, שנאמר לו ונינוה נהפכת, ונכלל בדבור זה שתי הבנות האמיתיות, אחת העונש שהיה מעותד להם כפי חטאת, והשנית מה שהיה צפוי לפניו יתברך שיקרה בהם, דהיינו שיהפכו מרעה לטובה... אכן יונה לא השיג בתחילה אלא ההבנה הראשונה ולא השניה, והוא מה שאמרו חז"ל, יונה איהו דלא אבחין... (דרך ה' חלק ג פרק ד, ז)

מלבי"ם:

טעם שליחותו של יונה לאומות העולם, כי ה' רצה את אשור להעניש את ישראל, ועוד שלא יאמרו איך יבלע אשור את ישראל, ורצה להראות שיש להם גם כן זכויות ששבו, ומשני טעמים אלו אמרו, שיונה תבע כבוד הבן. וקרא עליהם - כאן לא נשלח בנבואה מסויימת, על כן לא היה נביא הכובש את נבואתו, וברח, כי היה לו רק להוכיחם במוסר. (יונה א א)

אניה - ברח לים ולא דרך המדבר לחוץ לארץ, כי חשש שהנבואה תשרה עליו גם שם אחר ששרתה עליו בארץ ישראל, כמו שמצינו ביחזקאל ואליהו בחורב, אבל בים שאין דעתו מיושבת מן הצער, ושהוא בחברת העכו"ם ואינו יכול להתבודד חשב להמלט. באה - חזרה עכשיו משם, ובכל זאת שכרה כולה כדי למהר, וכדי שלא יסכן נפשות אחרות. (שם שם ג)

ויחתרו - לנסות אם רצון ה' שישוב לארצו, ולא כן, כי לא שב בתשובה. (שם שם יג)

במעי הדג - בלי שאיפת רוח, ששם לו טבע העובר בנס, כנס חנניה מישאל ועזריה בכבשן. (שם ב א)

ותשליכני - בתפלה ג' חלקים, כאשר השליכוהו בים, ונהר יסובבני - מי הים בסערה ההולכים כנהר, עלי עברו - שלא צף למעלה כרבי עקיבא... אפפוני - כשפלטו הדג שנית, תהום - ששם הקיאו, סוף - הדג הוליכו דרך ים סוף לנינוה. (שם ד וו)

רש"ר הירש:

מציין עבור היהדות, שאינה דת לאומית, כי רעיון התשובה מומחש דוקא באומה עובדי עבודה זרה, עוד מדגיש כאן את יסוד ההשגחה, הכל נעשה בפקודת ה' ולא במקרה, ושלישית מראה לנו את חסד ה', אם אין האבות ראויים חס הוא על התינוקות... מתאר כאן את חינוכו של הנביא לשליחותו, ובל נטעה באישיותו נקרא במלכים ביד "עבדו" יונה. (שם א א)

ויהי יונה - חייו במקום הזה ביררו לו, כי ברצון ה' שיחיה, ועל כן לא התפלל על הצלתו, כי אם הודה עליה. הוא נוכח בקרבת ה' המצילה אותו, והדג האיום נהיה בהכרתו לדגה - יצור העומד בשרות ההשגחה. (שם ב א)