(ראה גם: יהודה-ויוסף, יוסף-כללי-מכירת)
אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן, והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו, ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם... ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו, ולא יכלו דברו לשלום. ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו, ויוסיפו עוד שנא אותו... (בראשית לז ב-ה)
ויאמרו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו, ויוסיפו עוד שנא אותו על חלומותיו ועל דבריו... ויקנאו בו אחיו, ואביו שמר את הדבר. (שם ח ויא)
וירא יוסף את אחיו ויכירם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות ויאמר אליהם מאין באתם, ויאמרו מארץ כנען לשבר אוכל... ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם, ויאמר אליהם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם... ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת. ויען ראובן אותם לאמר, הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש. והם לא ידעו כי שומע יוסף כי המליץ בינותם. ויסב מעליהם ויבך, וישב אלהם וידבר אלהם ויקח מאתם את שמעון ויאסור אתו לעיניהם. (שם מב ו והלאה)
וירא יוסף אתם את בנימין, ויאמר לאשר על ביתו הבא את האנשים הביתה, וטבח טבח והכן, כי אתי יאכלו האנשים בצהרים. (שם מג טז)
וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות, ויבא החדרה ויבך שמה. וירחץ פניו ויצא, ויתאפק ויאמר שימו לחם... וישא משאות מאת פניו אליהם ותרב משאת בנימין ממשאות כולם חמש ידות וישתו וישכרו עמו. (שם מג ל והלאה)
ויאמר להם יוסף מה המעשה הזה אשר עשיתם, הלא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני. ויאמר יהודה מה נאמר לאדוני מה נדבר ומה נצטדק, האלקים מצא את עוון עבדיך הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו. ויאמר חלילה לי מעשות זאת האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד, ואתם עלו לשלום אל אביכם... (שם מד טו, וראה עוד יהודה-ויוסף)
ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעלי, ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו. ויתן את קולו בבכי וישמעו מצרים וישמע בית פרעה. ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי, ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו. ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו, ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה. ועתה אל תעצבו, ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה, כי למחיה שלחני אלקים לפניכם... (מה א, וראה שם עוד)
ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך, ובנימין בכה על צואריו. וינשק לכל אחיו ויבך עליהם, ואחרי כן דברו אחיו אתו... לכלם נתן לאיש חליפות שמלות, ולבנימין נתן שלש מאות כסף וחמש חליפות שמלות... וישלח את אחיו וילכו ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך... (שם יד והלאה)
ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויציגם לפני פרעה... ויושב יוסף את אביו ואת אחיו ויתן להם אחוזה בארץ מצרים במיטב הארץ בארץ רעמסס, כאשר צוה פרעה... (שם מז ב ויא)
ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו. ויצוו אל יוסף לאמר, אביך ציוה לפני מותו לאמר. כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך, ועתה שא נא לפשע עבדי אלקי אביך, ויבך יוסף בדברם אליו. וילכו גם אחיו ויפלו לפניו, ויאמרו הננו לך לעבדים. ויאמר אליהם יוסף אל תיראו כי התחת אלקים אני. ואתם חשבתם עלי רעה, אלקים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב. ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם, וינחם אותם וידבר על לבם. (שם נ טו והלאה)
ויבא יוסף את דבתם וגו', הרי ביארוה, שהיה אומר עליהם לאביו שהיו אוכלים אבר מן החי בעוד שהוא חי... והרי במנין י"ב השבטים היו אלה בני השפחות, ואם כן איך היו בני לאה מזלזלים בהם, ואיך היו אוכלים אבר מן החי ועברו על מצות רבונם... אלא יוסף היה אומר כן (מדעתו), ועל כן נענש. רבי יהודה אומר את דבתם רעה הוא כמו שבארוה, שיוסף אמר שנתנו עיניהם בבנות הארץ, וזהו דבתם רעה לינק מכל אלו המדרגות שאינם קדושים הבאים מצד הטומאה. (וישב עב)
בא וראה בשביל האהבה שאהב יעקב את יוסף יותר מאחיו אף על פי שהיו כולם אחים, מה כתוב, ויתנכלו אותו להמיתו, כל שכן העמים עובדי כו"ם לישראל... בא וראה כמה גרמה אהבה ההיא שאהב אותו יותר גרמה שיגלה מאביו, ואביו הגלה עמו, וגרם גלות להם, וגרמה על השכינה שהגלתה ביניהם, ואף על פי שנגזרה גזירה (בברית בין הבתרים), מכל מקום הסבה לזה היתה האהבה שאהבו מכל אחיו... (שם פ)
בא וראה, שיוסף אף על פי שאחיו לא היו לו כאחים כשנפל בידיהם, הוא היה להם כאח כשנפלו בידו, שכתוב וינחם אותם וידבר על לבם, בכל הצדדים דבר אל לבם, (עד שהאמינו לו). ובא וראה מה כתוב, ויאמרו איש אל אחיו, זהו שמעון ולוי שהם היו אחים ודאי בכל דבר, משום שבאו מצד הדין הקשה, ומשום זה הכעס שלהם הוא כעס של רציחה בעולם... (שם קח)
וימצאהו איש זהו גבריאל... והנה תועה, בכל היה תועה, שבטח על אחיו והיה מבקש האחוה מהם ולא מצא, גם בקש אותם עצמם ולא מצא, ועל כן בכל היה תועה, ועל כן וישאלהו האיש מה תבקש. רבי יהודה פתח, מי יתנך כאח לי, מקרא זה בארוהו החברים, אבל מקרא זה כנסת ישראל אמרה אותו, המלך שהשלום שלו, מי יתנך כאח לי, היינו כמו יוסף על אחיו שאמר ועתה אל תיראו וגו', שנתן להם מזונות וזן אותם בימי רעב... (שם קה, ועיין שם עוד)
רבי אבא אומר, כיון שראו כל השבטים אותו הצער של אביהם, התחרטו ונתנו נפשם על יוסף לפדותו, אם ימצאו אותו, כיון שראו שאינם יכולים, חזרו אל יהודה והעבירו אותו מעליהם, כי הוא היה מלך עליהם, וכיון שהעבירוהו מה כתוב, ויהי בעת ההיא וירד יהודה וגו'. (שם קמד)
דוד המלך שנאו אותו אחיו ודחו אותו מהם, הקב"ה הרימו על כל בני העולם... ויוסף דחו אותו אחיו, ולאחר כך כולם כרעו והשתחוו לפניו, וזה שאמר ויבואו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה. (מקץ קז)
פתח אותו אדם בסוד החלום ואמר, ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם, למה זכר את אלו החלומות, ומה היה יוצא לו אילו לא זכר אותם, הרי יוסף חכם היה, וכתוב כל ערום יעשה בדעת וגו', אבל כיון שראה יוסף שהם באים ומשתחוים לו אפים ארצה, אז נזכר ממה שחלם להם כשהיה עמהם, שכתוב והנה קמה אלומתי וגם ניצבה, כי בשעה שרואה אחיו כורעים לפניו אז ויזכור וגו', דהיינו שראה שהם נתקיימו. שזכר אותם משום שאז אין שכחה לפני הקב"ה, כי חלום שהוא טוב צריך האדם לזכור אותו שלא ישכח, ואז הוא מתקיים... (שם קמד)
אמר רבי יוסי ודאי לא נזכר שמו של יוסף באלו הדגלים, שכתוב דגל מחנה אפרים ולא כתוב דגל מחנה יוסף, והוא משום שהתגאה על אחיו. אמר אותו היהודי ודאי שמעתי שיוסף הוא בעולם הזכר, וכל השבטים הם בחינת עולם הנקבה, ועל כן לא נכלל יוסף עמהם בדגלים, להיותו בעולם הזכר... (שם קנו, ועיין שם עוד)
ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים, אמר רבי אלעזר אלו שלשה ימים למה הם, כנגד ג' ימים של שכם, שכתוב ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים... ועל זה ויקח מאתם את שמעון, כדי שלא יקטרג עליו עם לוי, כי שמעון ולוי כשמתחברים שניהם הם יכולים לקטרג, ויאסור אותו לעיניהם, הרי ביארוהו, שרק לעינהם אסור, ואחר שיצאו היה מאכיל ומשקה אותו. ואם תאמר שרצונו של יוסף היה משום שכתוב, אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא וגו', שעל כן האכיל והשקה את שמעון שהיה שונאו, יוסף שהיה צדיק איך עשה כזאת, שהרי כתוב בסיום הכתוב, כי גחלים אתה חותה על ראשו, וה' ישלם לך. אלא חס ושלום שיוסף היה מתכוין לכך, אלא כאיש לאחיו, כן היה עושה ומתנהג עמו באחוה, ולא באופן אחר, ולא רק עמו לבדו אלא עם כל אחיו, כמו שכתוב ויצו יוסף וימלאו את כליהם וגו', כדי להתנהג עמהם באחוה... (שם קסא וקסה, ועיין שם עוד)
ומקרא הזה ביארוהו ביוסף הצדיק, שלא בקש לשלם רעה לאחיו בשעה שנפלו בידיו, כי הוא היה ירא את הקב"ה, שכתוב זאת עשו וחיו, את האלקים אני ירא. (שם קפב)
רבי יוסי אמר, והרי כתוב מקודם לכן וירא יוסף אתם את בנימין, ועתה כתוב וישא עיניו וירא את בנימין אחיו, מהו הראיה שבכאן, אלא שראה ברוח הקודש את בנימין שחלקו היה עמהם בארץ, ובחלקם של בנימין ויהודה תשרה השכינה, כי ראה יהודה ובנימין שבחלקם היה בית המקדש, וזהו וירא יוסף אתם... אף כאן וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו, מה כתוב אחריו, וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו וגו', (משום שראה חורבנו של בית המקדש). (שם רטו)
בא וראה חכמתו של יוסף, שכתוב ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים, ולמד אותם לומר אנשי מקנה היו עבדיך, וכי מלך שהיה שולט על הארץ והוא אב אל המלך יעשה כזאת, שיעשה לאחיו שישנאו אותם, ולא יחשבו אותם, (אם אתה אומר שתועבת מצרים פירושו שנאת מצרים), אלא ודאי תועבת מצרים היראה והאלוה שלהם, אמר יוסף כל מיטב מצרים היא ארץ רעמסס, ואותה הפרישו בשביל האלוה שלהם, שירעה וילך שם בכל תענוגי העולם, וכל המצרים החשיבו אלו שרועים את אלוהיהם כמו אלוהיהם, אעשה לאחי שירשו אותה ארץ וישתחוו להם המצרים.
אמר רבי יוסי, למדנו, כמו שהקב"ה נפרע מאלו העובדים עבודה זרה, כך הוא נפרע מעבודה זרה עצמה. ואם כן איך עשה יוסף את אחיו עבודה זרה, אמרו לו לא עשה את אחיו עבודה זרה, אלא עשה אותם שישלטו בעבודה זרה של המצרים, ולהכניע העבודה זרה שלהם תחת ידי אחיו ושיכוהו במקל, אמר יוסף, אם ישלטו אחי על עבודה זרה שלהם, כל שכן שישלטו עליהם עצמם, ומשום זה הושיבם במיטב הארץ והשליטם על כל הארץ... (פנחס תשכב)
ויוסף הצדיק עשה גם כן כך, זה שאמר ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויציגם לפני פרעה, מי הם, היינו אלו החמשה שלא היו שונאים אותו, שכתוב והוא נער את בני בלהה וגו', אמר כדאים אתם הצדיקים לעמוד בפרצה הזו שפרצו אחיכם... שיגינו לפני הדין העליון הנקרא פרעה. (זהר חדש וישב כז)
ועל כן כתוב משכני אחריך נרוצה, כי יוסף משך אחיו שמה, כמו שאמר בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה, זוהי אהבה שירדה עמהם לדור שמה, ושמחו שם במלך העליון שנתחבר שם עם יוסף, משום ששמר ברית הקדש שניתנה לשמונה ימים... (חקת נג)
ראה יוסף-כללי, שבת י ב.
ואמר רבי מלאי משום רבי יצחק מגדלאה, מיום שפירש יוסף מאחיו לא טעם טעם יין, דכתיב ולקדקד נזיר אחיו. רבי יוסי ברבי חנינא אמר, אף הן לא טעמו טעם יין, דכתיב וישתו וישכרו עמו, מכלל דעד האידנא לא הוה שיכרות... (שם קלט א)
...דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, בשביל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. ויפול על צוארי בנימין אחיו, כמה צוארין הוו ליה לבנימין, אמר רבי אלעזר בכה על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב... והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין, אמר רבי אלעזר, אמר להם כשם שאין בלבי על בנימין אחי שלא היה במכירתו, כך אין בלבי עליכם. כי פי המדבר אליכם, כפי כן לבי... וינחם אותם וידבר על לבם, אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר, מלמד שאמר להם דברים שמתקבלין על הלב, ומה עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד, נר אחד היאך יכול לכבות עשרה נרות... (מגילה טז ב)
...שנאמר ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו, מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן... (בבא מציעא לט ב)
כתיב ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם, מה אמר, רבי מאיר אמר חשודים הן על אבר מן החי, רבי יהודה אומר מזלזלין הן בבני השפחות ונוהגין בהן כעבדים, ורבי שמעון אומר נותנין הן עיניהם בבנות הארץ. אמר רבי יהודה בן פזי פלס מאזני משפט לה' מעשהו כל אבני כיס, מה אמר, חשודין הן על אבר מן החי, אמר הקב"ה כך אני מוכיח עליהן שהן שוחטין ואזלין, וישחטו שעיר עזים, מה אמר, מזלזלין הן בבני השפחות ונוהגים בהן כעבדים, לעבד נמכר יוסף, מה אמר, נותנים עיניהם בבנות הארץ, הא דובא מתגרי לך, ותשא אשת אדוניו את עיניה וגו'... (פאה ד א)
...וקנאו אחיו אותו קנאה גדולה, שנאמר ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם, ועוד שראה אותו בחלומו שעתיד למלוך והגיד לאביו, והוסיפו לו קנאה על קנאה, שנאמר ויוסיפו עוד שנא אותו, שראה בני פלגשי אביו אוכלין בשר אליות כבשים כשהן חיים, והוציא עליהם דופי לפני אביהם, שנאמר ולא יכלו דברו לשלום... (פרק לח)
ויבא יוסף את דבתם רעה, מה אמר, רבי מאיר אומר חשודים הן בניך על אבר מן החי, רבי שמעון אומר תולין הן עיניהם בבנות הארץ, רבי יהודה אומר מזלזלין הן בבני השפחות וקורין להם עבדים, רבי יהודה בר סימון אמר ועל תלתיהון לקה... (בראשית פד ז)
ויאמרו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו, רבי לוי ורבי סימון, חד אמר מפני שענו אותו בעין רעה, לפיכך מעמיד רשעים, וחד אמר מפני שענו אותו בלשון כפול, לפיכך הוא מעמיד מלכים... (שם שם י)
ויפשיטו את יוסף וגו', רבי אלעזר אמר בקילוס היה בא, ויפשיטו את יוסף זה הפינס, את כתנתו זה חלוק, את כתונת הפסים זה הפרגוד, אשר עליו זו פמלניא שלו. ויקחוהו, מי היה זה, שמעון, ואימתי פרע לו, ויקח מאתם את שמעון (בראשית מ"ב). והבור ריק אין בו מים, אבל נחשים ועקרבים יש בו, שני בורות היו, אחד מלא צרורות, ואחד מלא שרפים ועקרבים, אמר רבי אחא בור ריק, נתרוקן בורו של יעקב... (שם שם טו)
לכו ונמכרנו לישמעאלים, אמרו נלך ונתפוס דרכו של עולם, כנען שחטא לא לעבד נתקלל, אף זה לכו ונמכרנו לישמעאלים... (שם שם יז)
ואת עצמות יוסף וגו', מושלים אותו למה הדבר דומה, ללסטים שנכנסו למרתף אחד של יין נטלו קנקן אחד ושתו, הציץ עליהם בעל המרתף, אמר להם יערב לכם יבושם לכם ימתק לכם שתיתם את היין החזירו את הקנקן למקומה, כך אמר הקב"ה לשבטים, מכרתם את יוסף, החזירו עצמותיו למקומן, דבר אחר אמר להם יוסף למקום שגנבתוני שם תחזירוני... (שם פה ד)
וירדו אחי יוסף עשרה, איני יודע שהם עשרה, אתמהא, אלא תשעה חלקים לאחוה ואחד לשבר בר. (שם צא ב)
ויוסף הוא השליט, שלש גזירות גזר, שלא יכנס עבד למצרים, ושלא יכנס אדם בשני חמורים, ושלא יוליכו חמרים תבואה ממקום למקום, ושלא יכנס אדם עד שלא יכתוב שמו ושם אביו ושם זקנו, והוה תמן מנשה קאים מקבל פתקין, אמרי נעול ונחמי, אי אשכחון יתיה טעין לן במדוי דמכסא (אם השליט מבקש אותנו בענין המכס) הוא טב, ואם לאו בצפרא נחמי מה נעביד. (שם שם ד)
...כיון שבאו בני יעקב כל אחד ואחד נכנס בשער שלו וכתבו את שמותם, לערב הביאו לו את הפתקים, זה קורא ראובן בן יעקב, ואחד קורא שמעון בן יעקב... מיד אמר להם יוסף סתמו האוצרות ופתחו אוצר אחד, ונתן שמותם לבעל האוצר, ואמר לו ראה כשיבאו אנשים אלו לידך תפוש אותם ושגר אותם לפני. עברו שלשה ימים ולא באו. מיד נטל יוסף שבעים גבורים מבית המלך, ושגר בשבילם לבקש אותם בשוק, הלכו ומצאו אותם בשוק של זונות, ומה טיבן בשוק של זונות, אלא אמרו אחינו יוסף יפה תואר, שמא בקובה הוא, ותפשו והביאום לפני יוסף. מיד ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות, מלמד שנעשה להם כנכרי, נטל את הגביע והקיש בו, אמר לו אני רואה בגביע מרגלים אתם, אמרו לו כנים אנחנו, אלא כך ציונו אבינו אל תכנסו בשער אחד וכו', אמר להם בשוק של זונות מה טיבכם, לא הייתם מתייראין מן העין, לא כך צוואת אביכם, אמר לו אבדה אבדה לנו והיינו מבקשין אותה שם, אמר להם אי זו אבידה, אני רואה בגביע ששנים מכם החריבו כרך גדול של שכם, ואחר כך מכרתם אחיכם לערביים, מיד נזדעזעו ואמרו לו, שנים עשר אחים אנחנו וגו', אמר להם והיכן הם השנים, אמרו לו האחד איננו, מת, והקטן היום את אבינו, אמר להם הביאו את אחיכם הקטן אלי. לקח את שמעון ואסר אותו מפני שהוא דחפו לבור, ופירש אותו מלוי שלא יטלו עליו עצה, אמר שמעון לאחיו כך עשיתם ליוסף, וכך אתם מבקשים לעשות לי, אמרו לו מה נעשה, ימותו אנשי בתינו ברעב, אמר להם עשו מה שתרצו, עכשיו אראה מי יכניס אותי בבית האסורים... אמר יוסף לאותן גבורים הכניסו את זה בבית האסורים, כיון שקרבו אצלו, צווח בהם, כיון ששמעו קולו נפלו על פניהם ונשתברו שניהם, והיה מנשה יושב לפני אביו, אמר לו אביו קום אתה, מיד עמד מנשה והכהו מכה אחת והכניסו בבית האסורים ונתן עליו כבלים... (שם שם ו)
וירא יוסף את אחיו וגו', אמר רבי יהושע בר נחמיה נעשה נכרי להם... רבי לוי אמר בשעה שנפלו בידו ויכר יוסף את אחיו, בשעה שנפל בידם והם לא הכירוהו... ואם הוה בר נש אמר לכון אין הויתון יהבין ביה אלפי לא יהבינא ליה לכון מה הויתון עבדין, אמרין ליה על מנת כן נחתינן, אי למיקטל אי לאיתקטלא, אמר להון הוא אשר דברתי אליכם מרגלים וגו'. (שם שם ז)
ריש לקיש בשם רבי יוחנן בר שאילה, אפשר יוסף בן י"ז שנה רואה את אחיו מוכרים אותו והוא שותק, אלא מלמד שהיה מתחבט לפני רגליו של כל אחד ואחד כדי שיתמלאו עליו רחמים ולא נתמלאו... ויאסר אותו לעיניהם, רבי חיגי בשם רבי יצחק אמר לעיניהם אסרו, כיון שיצאו להם היה מאכילו ומשקו ומרחיצו וסכו. (שם שם י)
וישבו לפניו וגו', נטל את הגביע והיה עושה עצמו כמערים ומריח בגביע, אמר יהודה שהוא מלך ישב בראש, ראובן שהוא בכור ישב שני לו וכן כולן, אמר אנא לית לי אמה, ובנימין לית ליה אמה, כד לידת ליה אמיה מיתת, מן בגין דא ייתי ויתן ראשיה גביה דידי, לפיכך ויתמהו האנשים וגו'... (שם צב ה)
ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא, י' בני אדם שנמצא אחד מהן בגניבה אין כולם באסירא, אני איני עושה כן, אלא אשר ימצא אתו יהיה לי עבד... (שם שם ח)
...אמר יוסף בלבו, מוטב שאתודע להם ואל יחריבו את מצרים. אמר להם יוסף לא כך אמרתם שאחיו של זה מת, אני אקראנו ויבא אצלכם, והיה קורא יוסף בן יעקב בא אצלי, והיו מסתכלין בארבע פינות הבית, אמר להם מה אתם רואים, אני יוסף אחיכם, מיד פרחה נשמתן, שנאמר ולא יכלו אחיו וגו', ולא האמינו לו עד שפרע עצמו והראה להם המילה. אמר רבי חייא בר אבא כל הדברים שאת קורא שדבר יהודה ליוסף בפני אחיו, עד שאת מגיע ולא יכול יוסף להתאפק, היה בהם פיוס ליוסף ופיוס לאחיו ופיוס לבנימין, ליוסף לומר ראו היאך הוא נותן נפשו על בניה של רחל... ולא יכול יוסף להתאפק וגו', רבי חמא בר חנינא אמר לא עשה יוסף כשורה, שאילו בעטו בו א' מהם מיד היה מת, רבי שמואל בר נחמן אמר כהוגן וכשורה עשה, יודע היה צדקן של אחיו, אמר חס ושלום אין אחי חשודים על שפיכות דמים. (שם צג ח וט)
גשו נא אלי, הראה להם את המילה... כי פי המדבר בלשון הקודש. רבי אלעזר בן עזריה אמר, אוי לנו מיום הדין, ואוי לנו מיום התוכחה, ומה יוסף הצדיק שהוא בשר ודם כשהוכיח את אחיו לא יכלו לעמוד בתוכחתו, הקב"ה שהוא דיין ובעל דין ויושב על כסא דין ודן על כל אחד, על אחת כמה וכמה שאין כל בשר ודם יכולים לעמוד לפניו. (שם שם יא)
ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך, וכי שני צוארים היו לו לבנימין, אלא אמר רבי אלעזר בן פדת, יוסף ראה ברוח הקדש ששני בתי המקדשות עתידין ליבנות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב... דבר אחר ויתן את קולו בבכי, כשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא בבכיה, כך הקב"ה אינו גואל את ישראל אלא מתוך בכיה, שנאמר בבכי יבואו. (שם יב ויג)
וישלח את אחיו וגו', אמר להם אל תפסיעו פסיעה גסה, ואל תעמידו עצמכם מדברי תורה, והכניסו בחמה לעיר. (שם צד ב)
ולקדקד נזיר אחיו, שרחקו אותו אחיו ועשו אותו נזיר, אמר רבי יצחק מגדלאה את הוא כלילהון דאחיך, רבי לוי אמר נזיר ממש היה, דאמר רבי לוי כל כ"ב שנה שלא ראה אחיו לא טעם טעם יין, ואף הם לא טעמו יין עד שראו אותו, הדא דכתיב וישתו וישכרו עמו, עמו שתו, חוץ ממנו לא שתו. (שם צח כה)
וישב יוסף מצרימה וגו', רבי לוי אמר שלא זימנן לסעודה, אמר רבי תנחומא הוא לא נתכוון אלא לשם שמים, אמר, לשעבר אבא מושיב לי למעלה מיהודה שהוא מלך ולמעלה מראובן שהוא בכור, עכשיו אינו בדין שאשב למעלה מהן, והן לא אמרו כן, אלא לו ישטמנו יוסף. רבי יצחק אמר הלך והציץ באותו בור, אמר רבי תנחומא הוא לא נתכוון אלא לשם שמים, והם לא אמרו כן, אלא לו ישטמנו יוסף... כה תאמרו ליוסף וגו', אמר כך אחי חושדין אותי... ויאמר אליהם יוסף וגו', וידבר על לבם, וכי יש לך אדם שמדבר על הלב, אלא דברים שהן מנחמין את הלב, אמר להם נמשלתם כעפר הארץ, מה עפר הארץ מי יכול לסייף את עפר הארץ... עשרה כוכבים בקשו לאבד כוכב אחד ולא יכלו לו, י"ב שבטים מה אני יכול לשנות סדרו של עולם, מפני שהם כנגד י"ב שעות ביום וי"ב מזלות ברקיע. אמר רבי שמלאי אתם הגוף ואני הראש, תבואתה לראש יוסף, אין נסיב גופא רישא טב, ולא עוד אלא עד שלא ירדתם לכאן היו קוראים אותי עבד, ומאחר שירדתם לכאן הודעתי הוגנוסים שלי, אם כן אני הורג אתכם, אתמהא, אם אני הורג אתכם הם אומרים אין לשמור אמנה עם זה, עם אחיו לא שמר אמנה, עם מי הוא משמר אמנה, הן אומרים לא היו אחיו, אלא כת של בחורים ראה וקרא אותן אחיו, תדע לך, שהרי הוא בסוף הביא עליהן עילה והרגן... (שם קי י)
כי השבע השביע, למה שני פעמים, אלא הוא נשבע להם שאין בלבו עליהם, והם נשבעין לו שאין בלבם עליו. למה והעליתם את עצמותי מזה, אמר רבי לוי משל למה הדבר דומה, לאדם שהכניס יינו במרתף, נכנסו הגנבים ונטלו החבית והלכו להם ושתו אותו... אמר להם שתיתם היין, החזירו החבית למקומה... (שמות כ יח)
דבר אחר עיר קטנה זה מצרים, ואנשים בה מעט, אלו אחי יוסף, שנאמר וירדו אחי יוסף עשרה, ובא אליה מלך גדול זה יוסף, ובנה עליה מצודים גדולים, אלו ג' גזירות שגזר, שלא יכנס עבד למצרים, ולא יכנס אדם בשני חמורים, ולא יכנס אדם שלא יכתב שמו ושם אביו ושם זקנו ושם זקנתו, ומצא בה איש מסכן וחכם זה יהודה, ומלט הוא את העיר, שאמר אנכי אערבנו וגו', ועוד שאמר ליוסף ישב נא עבדך תחת הנער... (קהלת ט יז)
...וכן ביוסף לא הגיעוהו כל אותן הצרות אלא על לשון הרע שספר על אחיו, שנאמר ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם, ומה אמר לו, רבנן אמרי, אמר לאביו שהן נוהגין בבני בלהה וזלפה מנהג עבדים וקורין אותן עבדים, ואני נוהג בהן מנהג אחוה, שנאמר והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה, אמר לו הקב"ה, חייך, בו בדבר תלקה, שנאמר לעבד נמכר יוסף... (וישב ז)
ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף, והלא כל יום יוצא לדון בבימה, אלא אותו היום לא יצא, אמר איני מבייש את אחי בפני המצרים, ויפלו לפניו ארצה וגו' הנני עבדים לאדוני, לקיים מה שנאמר הנה השמש והירח וגו'... אמר להם אני אומר לכם מפני מה גנבו הנער הזה לקסום בו ולידע היכן אחיו... אל תקרא מצא אלא מוצא, לעולם אין שני אחים נכנסים לבית המשתה ביחד, ואנחנו נמצאנו כולנו בערובה אחת בעוון שהיה בידינו, אמר להם אחיכם זה לא היה עמכם באותה שעה, אמר לו כל הנתפש נתפש עמו, אמר להם ומה אחיכם הראשון שלא גנב ולא צער אתכם אמרתם לאביו טרוף טורף, זה שגנב וצער אתכם אמרו לאביו טרוף טורף, הלך החבל אחר הדלי... (שם שם י)
...אמר רבי שמואל בר נחמן, לסכנה גדולה ירד יוסף, שאם הרגוהו אחיו אין בריה בעולם מכירו, ולמה אמר הוציאו כל איש מעלי, אלא כך אמר יוסף בלבו, מוטב שאהרג, ולא אבייש את אחי בפני המצרים... אמר ליה יהודה ליוסף... אם אני אוציא חרבי מנרתיקה, אמלא כל מצרים הרוגים, אמר לו יוסף אם תוציא חרב מנרתיקו אני כורכו על צוארך...
כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים, אמר בלבו מוטב שאתודע להן ואל יחריבו את מצרים... עשה הקב"ה להן נס וחזרה נשמתן, אמר להם יוסף הנה עיניכם רואות כי פי בלשון הקודש אני מדבר, ולא היו מאמינים בו, עד שפרע את עצמו והראה להם חותם ברית, וכל כך למה, מפני שיצא מאצלם בלא חתימת זקן, ועכשיו היה עומד למלך בחתימת זקן. כיוון שהכירוהו בקשו להרגו, ירד מלאך ופזרם בארבע פינות הבית. באותה שעה צווח יהודה בקול גדול ונפלו כל חומות שבמצרים... כיון שראה יוסף שהיתה להם בושה גדולה, אמר להן גשו נא אלי ויגשו, וכל אחד ואחד היה מנשקו ובוכה עליו, שנאמר וינשק לכל אחיו ויבך עליהם... (ויגש ה, וראה עוד יוסף-כללי, ויהודה-יוסף)
ויראו אחי יוסף כי מת אביהם, ומה ראה עתה שפחדו, אלא שראו בעת שחזרו מקבורת אביהם ראו שהלך יוסף לברך על אותו הבור שהשליכוהו אחיו בתוכו, וברך עליו כמו שחייב אדם לברך על מקום שנעשה לו נס... (ויחי יז)
ויראו אחיו וגו', שהיה בא ושואל בשלומם ולא היו משיבים אותו, למה, שהיה כך מנהגו שהיה שואל בשלומם, יש לך אדם עד שלא נכנס לשררה הוא שואל בשלום בני אדם, אבל משנכנס לשררה רוחו גסה עליו, ואינו משגיח לשאול לשלום בני העיר, אבל יוסף לא היה כן... אמר לו הקב"ה, יוסף אתה היית מתחיל לשאול בשלום אחיך בעולם הזה, והם היו שונאים אותך, אבל לעולם הבא אני מרצה אתכם ומעביר שנאה מביניכם, ומושיב אתכם בשלוה ועושה שלום ביניכם, וכך אמר דוד, (תהלים קל"ג) הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. (בראשית וישב ז)
וירדו אחי יוסף עשרה, בני ישראל אין כתיב כאן, אלא אחי יוסף, לפי שמתחילה לא נהגו עמו אחוה, שמכרוהו, ולבסוף נתחרטו ואמרו אימתי נרד למצרים ונחזיר את יוסף לאבינו, וכשאמר להם אביהם לירד למצרים, הלכו כולם בדעת אחת להחזירו, לכך כתיב וירדו אחי יוסף, ולמה עשרה, שהיה בהם לכלות את הפורענות ולבטל את הגזירה, לכך אתה מוצא בסדום שירד אברהם מחמישים עד עשרה... (שם מקץ י)
דבר אחר ויגש אליו יהודה, זה שאמר הכתוב אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם (איוב מ"א ח'), זה יהודה ויוסף, שכל מה שנתגאה יוסף בא יהודה וניצח אותו, שנאמר ולא יכול יוסף להתאפק... כך יוסף נמשל בשור, שנאמר בכור שורו הדר לו (דברים ל"ג י"ז), והשבטים נמשלו לחיות, והיה יוסף מתגאה עליהם ומבעט אותם, ויתנכר אליהם, ומנגיח לזה, ויקח מאתם את שמעון, לא עשה, אלא כיון שיצא הארי גור אריה יהודה (בראשית מ"ט ט'), בקשו לשור ולא נמצא... (שם ויגש ג)
דבר אחר, כיון שראה יהודה ליוסף שאינו מתפייס, התחיל לומר לאחיו מה אנו עומדים, מזה נתחיל ובפרעה נסיים, והם לא יודעים שיוסף מבין לשונם, שנאמר והם לא ידעו כי שומע יוסף (בראשית מ"ב כ"ג), כיוון שראה יוסף כך, התחיל לומר להם בתחנונים ובלשון רכה, אמר להם איני רוצה לידע אלא לבנימין הזה, מי נתן לו עצה לגנוב את הגביע... כיוון ששמע בנימין כך, אמר לא הם נתנו לי עצה, ולא אני נגעתי בגביע, אמר לו השבע לי, התחיל לישבע לו, ובמה נשבע לו, בפרישותו של יוסף אחי ממני... אמר יוסף מי יודיע לי שאתה נשבע על אחיך באמת, אמר לו משמותן של בני אתה יכול לידע כמה אני מחבבו, שהוצאתי שמותן על מה שאירע לו, אמר לו ומה שמותן של בניך, אמר לו... למה בלע, אמר לו על שנבלע אחי ממני, ובכר שהיה בכור לאמי... וארד שהוריד את כולנו לכאן, דבר אחר וארד, כי ארד אל בני אבל שאולה (בראשית ל"ז ל"ה), בבקשה לא תוריד את אבא ביגון שאולה... כיון ששמע יוסף לא יכול לכבוש רחמיו... (ויגש ז)
...אמרו יש רעה טמונה בלבו של יוסף, והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו, ויצוו אל יוסף לאמר, למי צוו, לבלהה, שנאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו' (בראשית מ"ט י"ז). אמר רבי אבין אמר הקב"ה אתם אמרתם בלשון הזה אנא, עתיד כהן גדול ליכנס לבית קדש הקדשים ומלמד סניגוריא על בניכם בלשון הזה, אנא השם... (שמות ב)
ראה: יוסף-כללי.
היה רועה את אחיו בצאן, לא אמר הצאן, אלא בצאן, שהיה שוטר עליהם ושומר אותם מה יעשו בצאן, שלא ישחיתו אותם. (וישב לז ב)
מה תלמוד לומר ויאמר אליהם שמעו נא, אלא מלמד שאף על פי שהיה יודע בהם שמוסיפין לו שנאה, לא היה נמנע מלספר להם חלומותיו. (שם שם ו)
ויכר יוסף את אחיו - הכירם במאכל ובמשתה ובלויה, והם לא הכירוהו - בשעה שנפל בידיהם לא הכירוהו. (שם מב ח)
...דבר אחר פסים ד' אוניאות (שטרות) שכתבו עליו, פ' פוטיפר ס' סריס פרעה י' ישמעאלים, מ' מדינים, דבר אחר פסים שהיו אחיו מפייסין בו, באיזה מיתה יהרגו אותו, זה אומר של שריפה, וזה אומר של הריגה, שנאמר (בראשית ל"ז) ויראו אותו מרחוק וגו'. דבר אחר פסים, אחר שמכרו אותו הפשיטו את כתנתו, שנאמר (שם) ויפשיטו את יוסף וגו', היו מפייסין זה עם זה מי יטול אותו ויוליכו אל יעקב אביהם. וכין שהפיסו בא ליהודה ושילחו אותה בידו... (אגדת בראשית פרק ס, וראה ההתחלה בערך יוסף)
...כיון שהלך אצל אחיו מיד השליכו אותו לבור, ואחר כך פשטו את כתנתו, ואחר כך מכרו אותו ארבעה פעמים, שנאמר (עמוס ב') כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל וגו', וכיון שירדו שבטים למצרים, כיון שראה אותם ריחם עליהם, שנאמר (בראשית מ"ב) ויכר יוסף וגו', ויסוב מעליהם וגו', מיד ירד המלאך ונראה ליוסף בדמות איש והיה אומר לו על אלו אתה מרחם, אין אתה יודע כמה צרות עשו בך שהשליכו אותך לבור ומכרו אותך ארבעה פעמים, התחיל מקטרגו ואמר לפני יוסף, מיד ויתנכר אליהם וגו'... כיון שבאו אצל יעקב ואמרו לו מה אתה סבור שהמלך שבמצרים אמר לנו, כלום אין רחמן ממנו, אלא איש אחד אין אנו יודעין מהיכן שילחו הקב"ה הוא עומד ומקטרג עלינו בפניו, שנאמר (שם) דבר האיש וג', (שם מ"ג) כי האיש אמר וגו'... (שם פרק עב, וכן בערך בילמדנו כח)
כיוון שנתנוהו בתוך הבור היה שמעון מצוה והיו משליכין אבנים כדי להרגו, אבל כשנפל הוא ביד יוסף היה משליך עליו פטומות כדי להאכילו... (בראשית פרק לז, קמב)
...אם ראית אדם שמתחזק בתורה ובגמילות חסדים עתיד לזכות לעטרת שיבה, לכך נאמר בדרך צדקה תמצא, צא ולמד מיוסף שמתוך שנתחזק בכבוד אחיו במצרים זכה לעטרת שיבה, שנאמר וירא יוסף לאפרים בני שלשים... (משלי טז, תתקנו)
היה רועה את אחיו, מלמד שהיה נותן להם עצות טובות, דבר אחר, שהיה יוסף למד הלכה מאביו בפעם אחת, וחוזר ומלמדה לאחיו, ומנהג אותם בדבר הלכה, כמו שמנהג הרועה את הצאן. והוא נער את בני בלהה, שהיו בני השפחות מנשקין אותו ומגפפין אותו. (בראשית וישב לז ב)
פן אראה ברע אשר ימצא את אבי, כיון שהזכיר לו צער אביו, מיד ולא יכול יוסף להתאפק, מה עשה נתחזק וישב, אמר לו למה אתה כועס, זכור מה עשית בתמר, ואתה חייב מיתה לשמים, וזכור מה עשית לאביך שהכאבת את לבו ואמרת לו טרף טורף יוסף, שקרים אמרת לו, אמר לו יהודה ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל (משלי כ"ה ט')... (ויגש מד לד)
בשעה שבקש הקב"ה לברא את האדם, אמר נעשה אדם, מלאכים מסטרא דימינא ברכו ליה, ואמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ודא מטטרון, לקבליה יוסף, אבל עוזה ועזאל ושאר מלאכי דאתכללו עמיה, היו שונאים ליה, ואמרו מה אנוש כי תזכרנו, ולקביל מטטרון דהוא יוסף, ולקביל שאר מלאכים דאתכלילו עם עזא ועזאל הם אחי יוסף, ומכאן באה השנאה עם אחיו ויוסף. (בראשית)
עטרת תפארת בדרך צדקה תמצא, צא ולמד מיוסף מפני שהתחזק בכבוד אחיו במצרים, זכה לעטרה, שנאמר וירא יוסף לאפרים בני שלשים... (שם וירא)
...והנה יוסף אמר שלחו מכם אחד ויקח את אחיכם, ואתם האסרו האמ"ת אתכם, אם לאו חי פרעה כי מרגלים אתם, רוצה לומר אם יהיו מקובצים למטה, יהיו גם כן השבטים מקובצים למעלה, ואם לאו רוצה לומר אם זה הקטן איננו נתפרדה החבילה, ותקבלו חיים מפרעה, חי פרעה כי מרגלים אתם, רוצה לומר בחרתם כחות הטומאה, ואם תביאו את אחיכם ונהיה דוגמת עליונה, ונפרה ונעלה לס' רבוא, אז נהיה שלמים וראוים לצאת מן הגלות ולקבל את התורה, זהו האמת אתכם... (שם מקץ)
הוא השליט - מני נטירין בתרעי קרתא למכתוב כל דעליל ושם אבוי... ויבואו אחי - ובלשו בסרטיינא ובפלתייתא ובבתי פונדקיתא. (בראשית מב ו)
ויבך עליהם - דחמא דמשתעבדין לביני עממיא. (שם מה טו)
את בני בלהה - כלומר ורגיל אצל בני בלהה, לפי שהיו אחיו מבזין אותן, והוא מקרבן. את דבתן - כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו... (שם לז ב)
...ויעקב נתכוון להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו, לכך אמר לו הבא נבא וגו'. (שם שם י)
ויבך - לפי ששמע שהיו מתחרטין. את שמעון - הוא השליכו לבור, הוא שאמר ללוי הנה בעל החלומות הלזה בא. דבר אחר נתכוון להפרידו מלוי, שמא יתיעצו להרוג אותו. (שם מב כד)
ולא יכול יוסף להתאפק - לא היה יכול לסבול שיהיו מצרים נצבים עליו ושומעין שאחיו מתביישין בהודעו להם. (שם מה א)
גשו נא - ראה אותם נסוגים אחור, אמר עכשיו אחי נכלמים, קרא להם בלשון רכה ותחנונים והראה להם שהוא מהול. (שם שם ד)
ויראו אחי יוסף - הכירו במיתתו אצל יוסף, שהיו רגילים לסעוד על שלחנו של יוסף, והיה מקרבן בשביל כבוד אביו, ומשמת יעקב לא קרבן. (שם נ טו)
והוא נער - כקטן שמוהו שמש להם, וזהו דבתם רעה שהביא. (שם לז ב)
...אלא שיעורו, והוא נער בן י"ז רועה את אחיו או שצוה אביהם לבני בלהה וזלפה שישמרוהו וישרתוהו, והביא דבתם רעה, ואחר כך קנאו בו בני הגבירה. (שם)
ויכירם - בתחלה הכיר שהם אחיו, ואחר הסתכל בכל אחד והכיר, וזה ויכר יוסף. (בראשית מב ז)
נסעו מזה- אין הכוונה ברז"ל שאמר לו בפירוש נסעו מן האחוה, שאז היה נמנע ללכת, אלא אמר לו בלשון משמש לב' פנים, והוא לא הבין הנסתר... ויתנכלו - חשבו להמיתו בנכליהם ולא יצטרכו לשפוך דם, ובבראשית רבה שיסו בו את הכלבים, ואולי עשו כן ולא עלתה בידם. (שם יז ויח)
ויתנכר אליהם - ששם המצנפת על מצחו, או שינה עצמו, או שהתנכר בדבריו שדבר בכעס... (שם מב ז)
לא הכירוהו - כלל, ולא הוצרך עוד להתנכר אליהם, ואמרו רז"ל שיצא מאצלם בלא חתימת זקן וכו', והנה יששכר וזבולון אינם גדולים מיוסף רק מעט, אבל כיון שהכיר את הגדולים הכיר את כולם, ועוד שהיה מכירם מדעתו שיבואו שם, והם לא נתנו לבם שיהיה העבד שמכרו שליט הארץ... וחשב זאת התחבולה שיעליל עליהם כדי שיביאו גם בנימין אליו, לקיים החלום הא' תחילה, ועל כן לא רצה לומר להם אני יוסף וכו', ואחרי שנתקיים החלום האחד הגיד להם לקיים החלום השני, ולולי כן היה יוסף חוטא חטא גדול לצער אביו ימים רבים... גם הענין הב' שעשה לצערם בגביע לא שתהיה כוונתו לצערם, אבל חשב אולי שיש להם שנאה בבנימין באהבת אביהם בקנאתם בו, או שמא הרגיש בנימין שהיתה ידם ביוסף ונולדה ביניהם קטטה ושנאה, על כן לא רצה שילך בנימין עמהם עד בדקו אותם... מרגלים אתם - העלילה הזאת יצטרך להיות בה טעם או אמתלא, כי מה עשו להיות אומר להם ככה, וכל הארץ באו אליו, והם בתוך הבאים, ואולי ראה אותם אנשי תואר ונכבדים, ואמר להם אין דרך אנשים נכבדים ככם לבא לשבר אוכל, כי עבדים רבים להם, ויתכן שהיו בתחלת הבאים מארץ כנען... (שם מב ח וט)
בני איש אחד - ולא נפרד זה מזה, כי כן רצון אבינו... גם יתכן שעשו כן בעבור כובד הרעב שלא יגזלו מעבדיהם השבר... ורבותינו נתעוררו במה שאמרנו, ודרשו שנכנסו בי' שערים כדרך מרגלים ואמרו לו בעבור היותנו אחים נאספנו אחר כך, ואמר להם אם אתם אחים היה לכם להכנס בפתח אחד, אז אמרו לו האחד איננו והלכו לבקשו... (שם שם יא)
כאשר יוכלון שאת - יותר מן המגיע להם בכסף שהביאו, ושים כסף - לדעתם, כי אמר להם יודע אדוני כי עשה לכם חמס, ויבקש להיטיב לכם, שאם עשה זה בפעם הראשונה שלא לדעתם, היה להם התנצלות בגביע שנעשה בו כאשר נעשה בכסף, אבל היה לדעתם, וידעו בכסף כאשר ידעו במשא, כי הכירו שנתן להם כאשר יוכלון שאת... (שם מד א)
ויושב יוסף - לא רצה שיהיו כגרים, וקנה להם בתים שדה וכרם ברשות פרעה, שאמר לו הושב את אביך ואת אחיך. (שם מז יא)
ויכר יוסף - הכיר להם האחוה, שלא הרע להם, והם לא הכירוהו - שחשבו להמיתו והפשיטוהו וכו'. (שם מב ח)
ויאסף אותם אל משמר - לצערם בלי הפסד. (שם שם יז)
כי המליץ - ושהלך המליץ, כי יוסף היה מאד נשמר מהם שלא ידבר בלשון עברי, שלא יחשבו עליו עם הכרת צורתו שהוא יוסף, והתוודו שבא להם זה בעוון יוסף... (שם שם כא)
וישא משאות - וחשבו שכל זה נגד הצער שציערם, ובנימין על שהביאו מארצו והפרידו מאביו. (שם מג לד)
ויצו- כל זה להקניטם מבלי שירע להם. (שם מד א)
ויבך - והם לא בכו מבושה, ואחרי כן - שידעו כי לבו שלם עמהם, ושאלוהו קורותיו. (שם מה טו)
והם לא הכירוהו - גם על ידי הקול, כי על ידי מתורגמן היה מדבר עמהם. (בראשית מב ח)
ויתנכר אליהם - שאם יגלה עצמו יאמרו גם אתה מושבע שלא תגלה אותנו, או שמא יברחו מיראתו ויצטער אבא, מוטב שאדחקם להביא את בנימין ואעכבנו, ועל ידי זה יוודע הדבר. (שם מב ז)
ויעמדו לפני יוסף - ולא דבר עמהם מאומה, מחמת רחמנותו על בנימין, והם חשבו שהוא מכעס הכסף הנמצא, ונתפחדו. (שם מג טו)
תשים בפי - מה ששם עלילה על בנימין, לפי שלא היה מכירו, וחשב אולי הביאו אסופי מן השוק, ואם יעליל עליו ואינו אחיהם יניחוהו. (שם מד ב)
גשו נא אלי - להזכיר ענין המכירה בלחש, או שהם הרבים, ולפירוש רש"י להראות שהוא מהול, ויש הבדל בין מילת יהודי וישמעאלי, או שלא ידעו שהמצרים נימולו. חליפות שמלות - לפי שגרם שיקרעו בגדיהם כשנמצא הגביע, ונתביישו... (שם מה ד וכב)
הם יצאו את העיר - אמר יוסף אם ירחיקו מן העיר אין כל בריה יכולה לעמד בפניהם, לפי שנמשלו לחיות, גור אריה יהודה, קום רדוף עד שאימת העיר עליהם... (שם מד ג)
דבתם רעה - דבת בני השפחות, והאחים שנאוהו על שאביו אהבו, נמצא שנאוי מכולם. המלוך תמלוך - משנאתם היה להם לפתור לרעה, והיה מה' לזמן בפיהם הפתרון למלכות. ויקנאו בו - השנאה שלמעלה היתה מפני קנאת האהבה, ועתה שראו מתוך חלומותיו שהוא מעותד למלוך, קנאו עוד. (שם לז ב-יא)
ויבך יוסף - ולא מצאנו שמחל להם, ועל כן הוצרך העונש להיות חתום להפקד אחר זמן. (שם נ יז)
דבתם רעה - בגימטריא שם אכלו באבר מן החי. (שם לז ב)
אותו אהב אביהם מכל אחיו - בגימטריא שגילה לו סוד בלבד ולא להם. (שם שם ד)
וישתחוו לו - בגימטריא בכאן נתקיים החלום. (שם מב ו)
ויכירם - ובקש לקבלם בסבר פנים יפות, ובא המלאך שמצאו תועה והזכירו, מיד ויתנכר אליהם, ולכך כתוב אחר כך ויכר לשון יחיד. ויתנכר - בגימטריא על ידי האיש גבריאל. (שם שם ז)
אל משמר שלושת ימים - כנגד ג' דברים שעשו לו, ויפשיטו את יוסף את כתנתו, וישליכו וימכרו. (שם שם יז)
עיניכם הרואות - בגימטריא הראיתי לכם המילה. כי פי המדבר אליכם - בגימטריא בעגלה ערופה, שסימן זה מסר להם לאביו שפירש ממנו בעגלה ערופה. (שם מה יב)
והוא נער - רק לפני אביו, ועל כן לא הטיל עליו משמרת הצאן. כי אם הלך עם אחיו בהיותם קרובים לעיר בדרך הטיול והשעשוע. כי אותו אהב - לא שנאוהו על נערותו ודבתו, כי אם בחששם שרק הוא יזכה לבכורה ולברכה, והם ידחו מפניו כישמעאל ובני קטורה, וכאשר שמעו חלומו לא נשאר להם ספק על כך... (שם לז ב וד)
ויזכר יוסף - ורצה לחקר אם גם החלום הב' יוכל להתקיים על ידי אביו ואחיו, וגלגל עליהם טענת מרגלים כדי שיבואו לפרסם יחוסם, וידע אם אביו ואחיו קיימים, כי אדם אחד לא יסכן את כל בניו ברגול. בזאת תבחנו - ועל ידי בנימין רצה לבחנם אם עדיין בשנאתם, ומה יעשו כשיראוהו בצער או בסכנה. (שם מב ט וטו)
ולהשיב כספיהם - להקל צערם מעליהם וירגישו שיש להם לפניו רוח חן, והם קיימו בעצמם אשרי אדם מפחד תמיד. (שם שם כה)
יוסף - בטוב שכלו היה מלמד את אחיו ברעיה, והיה עניו עד ששרת את בני בלהה וזלפה כנער, אף שגדולים ממנו, ומכבדם כבני נשי אביו, שכן הדרך ליודעי ערך האדם ותכליתו, שלא יתגאו. וכן הביא מה ששמע בעיר מדברים רע על אחיו אל אביהם שיוכיחם. (שם לז ב)
וישנאו אותו - חשבו שאוהבו רק מפני הדבה שמביא, שדרך הזקנים הכלואים בבית אוהבים את המביא להם החדשות, ולא שנאוהו מאהבת אביו. או חשבו שרק הוא יירש הכל, והם ידונו כבני הפלגשים אשר לאברהם. (שם שם ד)
ויספר - אחר שספר להם חלומות הממשלה נתחזק חשדם שרוצה שידחו מפניו מהירושה, אבל יוסף לא פרש מהם משנאתם, כי אם ספר חלומו כמנהג האוהבים זה לזה, והם הוסיפו לשנאותו, כי חשבו שמספר להכעיסם או שממציא בו דברים מעצמו, שעל זה קראוהו בעל החלומות. (שם שם ה)
ויספר - בחלום זה נגלה שישתחוו לו אחרי שיכירוהו, ולא רק לאלומתו. ואחיו לא פתרוהו לו, שהתחרטו על הפתרון הראשון, שהחלומות הולכים אחר הפה... ומה שספר להם הוא להראות להם האחוה, שמספר להם הכל, או לומר שכבודו על ידי אביו הוא מה'. (שם שם יב)
ויתנכר אליהם - רצה להענישם מדה כנגד מדה על מה שעשו לו, שחשבו עליו רעה הוא גם כן רק במחשבה, והשליכם לבור, או כדי לנסותם אם עדיין שונאים אותו, כי אז לא יוכל להביאם אליו למצרים ולכלכלם מחשש בזיונו, והאשימם במרגלים כפי שהם האשימוהו, והשיבו שהם כנים, שהרי לא ישלח י' בניו להסתכן בריגול. (שם מב ז)
ויאסוף אותם - אולי בינתים יצא הקול ויבואו עדים. (שם שם יז)
אשמים אנחנו - בשמעם שריחם על בני ביתם ואמר הביאו שבר רעבון בתיכם, האשימו את עצמם שלא ריחמו על קרובם שראו צרתו בעיניהם, או בתחילה חשבו שכל זה מרשעת האיש, ועתה בראותם שאינו רשע פישפשו במעשיהם, שאינו מקרה מה שצריכים עתה למסור אחד בידיהם, כפי שמכרו אז את יוסף... ולקח מאתם את שמעון, כי היה גדול החוטאים שרצה להרגו, וכל זה כדי לכפר על חטאם. (שם כא וכד)
ואת גביעי - כדפירשנו, רצה יוסף לכפר עוונם, כי טוב שיקבלו מידו מאשר בידי שמים, ולכן רצה לתת את בנימין במשפט עבד כמו שעשו לו, ולהפוך הדבר לטובה, כמו שהיה אצלו, או רצה לראות אם ישתדלו באמת בעבור בנימין, או יאמרו שגנב באמת כמו שאמו גנבה את התרפים, ולכן שם כספם באמתחותיהם, ושיראו שהיא עלילה, וינסה אם בכל זאת ילחמו עבורו בכל כחם. הבקר אור - שלחם בהקדם, כדי שיתודע אליהם לפני בא המצרים, ולכן אמר גם והשגתם - ולא שיצעק אליהם מרחוק. (שם מד ב וג)
ויושב יוסף - ולא הביאם במלאכת המלך כפי שעשה דניאל לחבריו, כי היה המרעה יקר בעיניהם ונחלתם, או שלא ישתררו יותר מדאי, ויקנאו בו שוב... (שם מז יא)
לו ישטמנו - הלואי, כי אז נתחנן לפניו, ואם השנאה נסתרת בלבו יותר רע, והשב ישיב - ותהיה לנו סבה לגדולתנו, כפי שהיינו סבה לגדולתו... ונראה שאמרו לו זאת בהיותם עוד בכנען, ואם יראו שכוונתו רעה, ישארו שם. (שם נ טו)
רועה את אחיו - מנהיגם במלאכת הרעיה, והוא נער - מפני נערותו הביא דבה ולא התבונן לאחרית דבר, אף שחכם מאד. את דבתם - שמפסידים המקנה, שאז היתה עיקר השתדלותם בקניית נכסים. (שם לז ב)
דברו לשלום - אפילו שצריכים לדבר עמו בעניני הבית והמרעה בהיותו מנהיג, לא יכלו לדבר בריעות כאחים. (שם שם ד)
שמעו נא - לא רק ספר, אלא אמר להם שיבינו הוראתו, והטיל בזה איבה. (שם שם ו)
ויתנכלו אותו - חשבו על יוסף שהוא נוכל בא להמיתם, או למצא עלילה להחטיאם, כדי שיקללם אביהם או יענישם ה', וישאר לבדו בבנים, ובזה הודיע מה היה להם בהיותם צדיקים גמורים, ולא ניחמו על הרעה עצמה רק על אכזריותם, שאמרו בהתחננו אלינו וגו', שהתורה אמרה הבא להרגך השכם וכו'. (שם שם יח)
ויתנכר אליהם - שלא דבר בענוה כמנהגו, וידבר אתם קשות - שלא יכירוהו בקול. (שם מב ז)
בהתחננו - והיינו אכזריים נגד אחינו, אף על פי שחשבנוהו לרודף היה לנו לרחם בהתחננו וכנגד מדת אכזריותינו זה האיש מתאכזר לנו. (שם מב כא)
הבא את האנשים - אחרי צאת כל האנשים, כדי להאריך עמהם, יאכלו - לנסות אם יקנאו על משאת בנימין. (שם שם טז)
תשים בפי אמתחת - לראות איך ימסרו עצמם להצילו. (שם מד ב)
חלילה לי - שאהיה השליח להפרע על עונותיכם הקודמים, ולא אעניש כי אם החוטא בזה בלבד. (שם שם יז)
לחם לפי הטף - רק במדה מספקת, כברז"ל כשהצבור בצער לא יאמר אוכל ואשתה ושלום עליך נפשי. (שם מז יב)
בן שבע עשרה שנה - והיה מנהיג אחיו בחכמה בהיותו רך בשנים כאשר היה בצאן ובבית אביו, והוא נער - אינו מתגאה אלא מתנהג כמשרת, ואפילו לבני השפחות, את דבתם - ואם כן לא נתכוון בזה לביישם כי אם להדריכם בדרך ישרה. ויראו אחיו - והאחים לא קנאו בו על הכתונת, אלא חששו שקבל את דבתם, והוא לבדו צדיק בעיניו. ובמדרש, אל תקרי פסים אלא פס ים, שיקרע בזכותו הים לפני אחיו, ומתרץ בזה מה שהביא ה' תקלה זו לידם. (שם לז ב וד)
ויחלום - מג' בחינות שנאוהו, על עצם חלום כזה שיהיה מלך עליהם דבר הבא מרעיונותיו, ועל שספר אותו, ואופן ספורו, שהוא כמו להקהות את שיניהם. (שם שם ה)
ראה עוד: יוסף-כללי, בראשית לז יג.
לך נא ראה - ...ויוסף חשב שחלומו יתקיים והם ישתחוו לו בשדה, ועל זה בא המלאך להזהירו, שלא ידבר עמהם בשררה, והודיעו שהוא תועה בבטחו בחלומו... (שם שם יד)
ויתנכר אליהם - לא עבר בזה על לא תקם ולא תטור, אלא נהג כאב רחמן, כי ראה עונות תלוים בצוארם שיתעתדו לצרות גיהנם, ששנאוהו בפנים זועפות, שהתנכלו להמיתו על ידי הכלבים וכו', שהשליכהו הבורה, שמכרוהו, שהשקו כוס תרעלה את ישראל אביהם, ונגד כל אלו הביאם בה' צרות, וגם זאת רק בזכרו את החלומות שעתידים להכנע תחתיו, והוא שדבר עמם קשות, שהאשימם במרגלים, שהשליכם בבור, שציערם על ידי השבת הכסף שיחשדו כגנבים, ועל ידי הגביע. (שם מב ז)
מרגלים אתם - שנכנסו בי' שערים, והראיה שאינם כשרים היא, לראות את ערות הארץ - שנמצאו אחר ג' ימים בשוק של זונות, ואפילו אם באו לשם רק לראות. ואמרו לשבר אוכל - ומי שהוא מזי רעב לא יתן נפשו לעניני זמה, בני איש אחד - ולכן נתחלקנו לי' שערים מעין הרע. (שם שם ט וי)
חי פרעה - שהיה ראוי שכולכם לא תצאו מזה, כדי שלא תיעצו לאחיכם הקטן לפני שאבחן אותו על מעשיכם בענין האח האובד. ויאסוף אותם - כי מאנו להביא אחיהם הקטון, כי על ידו יתודע לו ענין מכירת יוסף וטבילת הכתונת בדם, ויתפסם בשקר, איך מחפשים אותו והוא מת, אלא ודאי לרגל באו ובני מות הם. ואמר להם את האלקים אני ירא - ולא אתם, שמפחדים אתם פן תגלה רעתכם, ואני אומר לכם שרק תביאו את אחיכם אלי - ומיד אאמין לכם מבלי לחקור אותו, ויאמנו דבריכם - לפחות על אביכם ואחיכם זה, ולא תמותו - אם אחקור יותר... (שם שם טו)
וישב אליהם וידבר אליהם - מריבוי הכתוב אמרו במדרש שיוסף בקש ע' גבורים מפרעה לאסרם, ויהודה נתן עליהם בקולו ונחרדו, וקם מנשה המליץ והכהו מכה אחת והכניסו לבית האסורים, וימלאו את כליהם - ולצער את לוי ציוה לשים כספו כך שימצאנו מיד, ולשאר רק לשים אל השק, שימצאוהו אחר כך, ולתת להם צידה - כדי שלא יפתחו השקים בדרך... (שם שם כה)
כדבריכם כן הוא - שאם אחד מכם גנבו הוכיח סופו, שגם בפעם הראשונה גנב הכסף, ודין הגונב פעמים למיתה, ואם הוא בנימין, אם כן גנב רק פעם אחת, ודינו לעבדות. (שם מד י)
דבתם רעה - ואם היה אמת למה נענש, אם נאמן לאביו כשנים, אלא שספר דברים מותרים, כגון שחותכין מבית השחיטה קודם שתצא נפשה, ומותר גם לגוי, מטעם דלית מידי דלגוי אסור ולישראל מותר, ומה שקראו לבני השפחות עבדים, לאו עבדים ממש, אלא שאמותיהן היו קודם שפחות לאמותיהם, וחשוד על עריות, שהיו נושאים ונותנים עם בנות הארץ, וקיימא לן כאידך דשמואל, הכל לשם שמים מותר. ולומדים אלו ג' דברים מדכתיב רעה, וכן בעריות כתיב הרעה הגדולה הזאת, בעבד אם רעה בעיני אדוניה, ובאבר מן החי חיה רעה אכלתהו, ונראה שיוסף הצדיק היה מחמיר בדברים אלו, ודומה לו מי שאינו מרחיק עצמו כחשוד... (גור אריה בראשית לז ב, וראה שם עוד)
וישכרו עמו - מה ששתו, אף על פי שטוב היה להם לומר שאינם שותים מפני שמתאבלים על אחיהם, כי האשימם במרגלים, וחשבו שלכך רוצה לשתות אתם שיגלו סודם, ואם יסרבו יחשדם עוד יותר, שלכך אינם רוצים לשתות. (שם מג לד)
ויראו אחי יוסף - שלא קרבם, שלאחר מיתת יעקב חל עליהם השעבוד, והיה ירא שיאמרו מצרים הבה נתחכמה כאשר יהיה יוסף עמהם, שהוא מלך חשוב, וילחמו בהם, וכאשר לא ראו את יוסף עמהם לא חשבו עליהם כך. (שם נ טו)
...הרי שיוסף היה שלם בג' בריתות אלה, שהם תיקון לחטא אדם הראשון, על כרחך קנא לה' צב-אות בהעדר ג' אלו, כאשר ראה באחיו לפי סברתו חטא אבר מן החי וגילוי עריות ושהיו קורין לאחיהם בני השפחות, שזהו חטא ברית הלשון ברית המעור, ואבר מן החי דומה לברית עין, שאבר אחד דינו ככל הגוף, והגוף נמשך אחריו, כן העין שאחריו נמשך כל הגוף... (חלק ב מסכת פסחים מצה עשירה, ועיין שם עוד)
נחזור לענין מלוכת יוסף, אינו אלא כדי להיות ישראל לעם להעמיד מלכות יהודה, והשבטים לא הבינו דבר זה, רק היו סבורים אך לו המלוכה, שהוא מבקש המלוכה בעצם לו ולזרעו, על כן הלכו דותינה, לבקש נכלי דתות, כלומר לדון אותו דין תורה, והסכימו כולם שהוא בן מות, מאחר שחולק על מלכות בית דוד, שהוא כחולק על השכינה, ושזהו ענין מה שאמרו רז"ל שיתפו שכינה עמהם. על כן בהתודע יוסף אל אחיו וראו שהוא מולך רצו להרגו, שראו מחשבתו יוצאת מכח אל הפועל, ושלח הקב"ה מלאך ופזרן, אז ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי, רצה לגלות להם הענין, שאינו כן כפי מחשבתם, שהוא ככתר מלוכה, אדרבא, השי"ת שלחו לפניהם, כלומר להכין דרך לגרום שיהיו ישראל לעם ויהודה למלוכה, וזה שאמר וישלחני וגו' לשום לכם שארית בארץ על מלכות יהודה בעולם הזה, כדי שיהיו ישראל לעם ראוים למלוכה, ולעתיד לבא יושלח גם כן לפניהם קודם מלכות משיח, שיבא מתחלה משיח בן יוסף לפנות לו דרך... (תורה שבכתב ויגש, וראה שם עוד)
ויבא יוסף את דבתם רעה... והנה מצינו בגמרא דבראו עגלא תילתא על ידי עסק ספר יצירה בצירוף השמות, ובודאי זה הנברא אין צריך שחיטה, וכן עשו השבטים, ויוסף לא ידע... עוד איתא בגמרא רבא ברא גברא וכו', ואפשר שבראו השבטים בצירוף אותיות מספר יצירה נקבה, והיו מטיילין עמה, ויוסף לא ידע מזה... וכשעסקו השבטים בצירוף סודות אלו ורצו להתחבר עליהם בני השפחות, אמרו השבטים אתם בני השפחות, וכוונתן היתה לשם שמים, כי לא נמסרו אלו הענינים אלא למיוחסים שבדור הזה, ויוסף לא ידע זה... הרי לך כי השבטים היו צדיקים, וגם יוסף הוא צדיק יסוד עולם, וצדק בכל דרכיו אלו, עם כל זאת קראו הכתוב מביא דבה רעה, משום שהיה לו לדרש ולחקר את פי השבטים מה כונתם בדברים אלו... (שם)
דבתם רעה - ולכן רצו להרגו מרחוק על ידי חץ, כי לשון הרע יורה מרחוק, או שיסו בו הכלבים, כמו שאמרו בפסחים המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים... (בראשית לז ב)
והנה תועה בשדה - ...מדרשו שטעה בשדה של הבל, שהיה לו לשים אל לבו מה שקרה להבל עם קין על עסקי קנאה, וחשב ששם היה על עסק שדה, שכל אחד אמר שלי היא, וכאן שנאוהו על חנם, ולא ידע שכך דרך הקנאה. (שם שם טו)
קשות - נראה שידע שאביו צריך להתאבל כ"ב שנה, וכלפי אחיו רצה למרק עונם על ידי זה, ומה שאמר מרגלים, כי חשבוהו למרגל הולך רגיל, ובחלומו סבבוהו האלומות כמו האחים שסובבו העיר כמרגלים, ושמם בסוהר נגד הבור... והגביע כדי שיהיו בחשש עבדות... (שם מב ז)
הוא הדבר - נתחדש לי מופת שני, כי קשה לי למה אין האח הקטן אתכם, אלא ודאי היה אתכם ושמע איזה חדוש, ושלחתם אותו להגיד, ובזאת תבחנו, שתביאו אחיכם הנה, אני אחקור עליו אם ראוהו כבר במקום הזה, ואם לא תביאוהו חי פרעה כי מרגלים אתם, כי אתם יראים שיעידו עליו שכבר ראוהו כאן. ויש אומרים שלכך העליל שמרגלים הם, כי היה ירא פן יחקרו אחר המושל מי הוא. (שם שם יד)
שלחו מכם - ואחר כך שלח את כולם, שרצה שירגישו חטאם, וילך ראובן שלא היה לו חלק במכירתו, ואחר ג' ימים חשב שנתמרק עונם, והשאיר רק את שמעון שאמר לכו ונהרגהו. (שם שם טז)
העוד אבי חי - אם לא ספרו לו על אב זקן רק כדי שיכמרו רחמיו, או להוכיחם שלא חסו על צערו במכירתו ולכך נבהלו, או נבהלו על שבתחילה לא הזכיר מלת אחיכם... (שם מה ג)
ראה עוד: יוסף-כללי, בראשית מה ד.
מצרימה - מכרתם אותי למקום שטופי זמה, ועל ידי שכבש את יצרו זכה לפרנס ולהיות רועה אבן ישראל... גשו נא - שלא ישמע בנימין מהדבר, ויהיה לשון הרע. (שם שם ד)
העגלות אשר שלח יוסף - שמסתמא גם יוסף ליוה אותם, ומסר להם אז פרשת לויה שנפטר מהם מתוך דבר הלכה, ומזה שליוום התבונן שזה יוסף, כי באומות אין עושה טוב... (שם שם כז)
בצאן - רומז הדבות שהביא, שאוכלים אבר מן החי, נשי אביו - וקורין בני השפחות עבדים, וסוברין כרמב"ם שהבא על שפחתו סתם הוולד עבד, עד שיפרש לשם אישות, ויש להם דין אנוסת ומפותת אביו, ויבואו לשכב עמהן, ויוסף סבר כהרי"ף דעשאה בת חורין, והוולד כשר, ונענש על שחשדם, כי יעקב מן הסתם לשם אישות בעל... (שם לז ב)
ויספר לאחיו - מדוע הגדיל הקנאה? אולי להודיעם שמן השמים העלוהו לגדולה, או להודיעם שעוד יצטרכו לו, וירחיקו השנאה לבל ינקום, או לקרב לבותיהם כבפרק הרואה שהחלומות הולכים אחר הפה, וילך אצל מרחמיה ויפתרנו, ואם כן הם אוהביו, אך משנאתם דנו הכל להשתררות... שמעו נא - לומר שלא הלך קודם אצל אוהבים אחרים לפתרו. (שם שם ה וו)
ועל דבריו - שמבקש לקיימו על ידי שמספרו ומבקש פתרונו, או שמדבר אליהם כריע וחורש אוון להם, או שאינו מתבייש לומר לאחיו הגדולים שימלך עליהם. (שם שם ח)
אחר אחיו - הלך בחזקת שהם אחיו, ואולי נתכוון המלאך להרבות שכרו, שרמז לו שנסעו מהאחוה, ובכל זאת הלך... (שם שם יז)
ויכר יוסף את אחיו - ואף שטבע האנושי שהלבבות יגידו סודות, כאמרם כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, מודיע שלא הכירוהו. (שם מב ח)
ויזכר יוסף - לצד שזכר החלומות שאמר להם האמת, והם חשדוהו כי שקר בפיו, נתכוון לכפר עונם, ויאמר מרגלים אתם, ואין בפיהם נכונה. (שם שם ט)
הוא אשר אמרתי - שבאתם לחפש איזה דבר. שלחו מכם אחד - ולא נתרצו לכך מחששם לצרת אביהם, וידעו שלא יסכים לשלח את בנימין, ונתרצו רק להניח אחד, כדלקמן. (שם יד וטו)
ויאמנו דבריכם - אם יניחו אחד, שאם לא כן יגיד כי אתם מרגלים, ואינכם יכולים להניח אחד, כי ודאי שימות, או שלא ימותו ברעב, כי יטיב להם להמציא להם פרנסה, והוא שאמרו לאביהם שאמר להם ואת הארץ תסחרו. (שם שם כ)
ואת גביעי - נראה שזה הצער כדי לכפר על גנבתו, שיהיה להם הבושה מאותו מין עוון, ויתנו נפשם על בנימין להראות אחוה, ולרמוז להם על הגנבה, אולי ירגישו מעצמם הדבר. (שם מד א)
חלילה לי - אדון רק על מה שנתגלה לי, ומשראה יהודה שלוקח רק את בנימין, אמר שהוא לאות כי על לא עוון נתפסו, ומעתה עמד על הדבר לבטל בחירת הבחירי. (שם שם יז)
ועתה - אמר יודע אני מדבריכם שאתם מתחרטים על המכירה ונעצבים עליה, ואל יחר - שאתם גרמתם לעצמכם ההשתחויות וכו', כי מעשיכם גרמו לכם טובה גדולה, כדלקמן. (שם מה ה)
לא אתם - בל יחשבו שישנאם, אמר כי עתה ידע שהמעשה מה', או לתת להם פנים וטענה לפני אביהם על שגרמו לו בכיה כ"ב שנה, כי רחוק לומר שיעקב לא חקר על פרטי ירידתו למצרים. (שם שם ח)
לאמר - אמרו שיש להם בשורה טובה כדי להכין לבו, ומה שיוסף לא הודיע כל הזמן באגרת לאביו שהוא חי, ועוד האריך ימי צרה כשבאו אחיו, כי חש מאחיו שימסרו עצמם לאבדו, לבל תגיע להם בושת מאביהם, או שיקללם וימותו... ורצה קודם להראות לאחיו שהוא עמהם בלב שלם, וגם באמצעות כל זה סרה הבושת מאחיו, שיאמרו כן רצה הגוזר, ואמרו רז"ל שאף על פי כן הוצרך ה' לשלח מלאך להצילו מידם. (שם שם כו)
לו ישטמנו יוסף - הלואי שישיב לנו, וינצלו מהגלויות והצרות, צא ולמד מה היה לי' עמודי העולם (עשרה הרוגי מלכות) בעוון זה. (שם נ טו)
המלוך תמלוך - יש לפרש כאן בה"א התימה, כי מלוכה צריך להיות ברצונינו, וזה ודאי אינו, כי אנחנו שונאים אותך, ולא נמנה אותך ברצוננו, רק על אחרים יוכל להיות שתמלוך ולא עלינו, אם משול - רוצה לומר שתמשול בחזקה זה יוכל להיות, ומאחר שמה שראית שתהיה מלך הוא שקר, כן מה שראית שתהיה מושל, גם זה שקר. (קול אליהו וישב)
ויספר אותו - ספר גם החלום השני, לומר שהחלום נבואי, כי לבו לא יהרהר שאביו ישתחוה לו, ובאמת הכירו בכך, אלא שקנאו מעתה קנאת הכבוד והרוממות. (בראשית לז ט)
ויתנכלו אותו - כתב אותו ולא לו, לומר שהערמה היתה רק כלפי חוץ, העמידו לפניו פנים, ולא רצו להרגו באמת. בעל החלומות - שהוא מושל בהם, ולא שבאו מעצמם... (שם שם יח)
ואת כל בית אבי - שסרה מלבו כל טינה על אחיו. (שם מא נא)
ויכירם - צורת פניהם שראה כבר אותם, ואחר כך ויכר יוסף את אחיו, כל אחד באופן פרטי, ויזכר יוסף - להודיענו שכל מה שעשה היה רק כדי לקיים החלומות, ולכך הוצרך להוריד גם את בנימין ולשימו כעבד לפניו. חלם להם - ולא אמר עליהם, שלא השתעשע כלל במחשבה שהוא מתנשא עליהם, והתכוון רק לעשות הנוגע להם בחלום. (שם מב ז וט)
הוא אשר דברתי - עתה נתברר חשדי, שהאחד שאמרתם איננו הוא הלך לספר מה שרגלתם. (שם שם יד)
לעיניהם - ואחר כך האכילהו וכו' כמו שהם עשו לו, וכן החזיר כספם להראות שאינו רוצה להתנקם בהם, כי אם לכפר עונם באהבה מוסתרת. (שם שם כד)
ושים כסף איש - שלא ישתחוו לפניו ככל הקונים אלא דרך כבוד, כבחלום, והתבואה באה להם בלא מחיר. (שם מד א)
רק אדמת הכהנים - הודיענו זאת, כי היתה תחבולה של יוסף לדמות בית אביו לכהנים, כדפירשנו, שהם גדלו הבהמות הקדושות למצרים. (שם מז כב)
היה רועה - מספר בזה הטעם שהשבטים החזיקוהו לרשע שמצוה לבערו מן העולם, וכוונתם לשם שמים, ועל כן לא מצאנו שנענשו על כך, ומצד שני יגלה צדקת יוסף, והגם שהיה צעיר היה מלמד אחיו ברעיה, או שבשעת הרעיה היה מוכיחם ביראת שמים ומלמדם, ולא היה גאה, אלא והוא נער - משרת את בני בלהה וזלפה. את דבתם - מה שדברו עליהם שהם עבדים, ומה שבני השפחות דברו רעה הביא לאביהם, להוכיחם ולעשות שלום ביניהם... והשבטים דנו כל זה לחובה, שמוכיחם מגאותו וזדון לבו, ומשפיל עצמו לבני השפחות משפלותו ופחיתותו שידבק בפחותים. (שם לז ב)
כי אותו אהב - לא אהבה גשמית, אלא אהבה עצמית, שעד עתה היה תמיד אחד מהבנים סגולה, והשאר נדחו כקליפה, ובפרט שעשה לו כתונת פסים, שמיחדו לעבודת ה' ולבכורה וכהונה, ובאשר חשבו שהוא בעל גאוה וזדון ומוציא דבה, ואם יטה לב אביו יהיה סילון ממאיר לבית יעקב, רצו לכלותו לתועלת הכלל, שלא יחלל שרי קדש. ולא יכלו דברו - שחשבו שהוא חנף... (שם שם ד)
ויספר לאביו - מורה על ספורי מעשיות סתם, ורצה לומר להם, שגם החלום הראשון היה דברים בטלים, שהרי חלם שהשמש והירח ישתחוו לו, ואם היה מספר רק לאחיו היה מסיר קנאתם, אבל ספר גם לאביו, והוא רצה לפתרו לטובה, וגם גער בו להסיר קנאת האחים. ויקנאו בו - שראו שיש איזה ממש בחלומות האלה. (שם שם ט וי)
וילכו אחיו - עתה יספר, כי זרע השנאה הזאת הצמיח ראש ולענה, למען התרחק ממנו ומנכליו ודתו התרחקו לרעות צאן אביהם בשכם, ובטחו שאביו לא ישלחנו לשם שהוא מקום סכנה, ואם יהרגוהו שם יתלה אביו שהעמים יושבי הערים הרגוהו משנאתם את יעקב. (שם שם יב)
ויאסף אותם - לא נתרצו לשלח מצרי להביא את בנימין, שידעו כי יעקב לא ישלחנו, ולכן אסרם. יאסר - אמר שלדבריהם אי אפשר לעשות הבחינה הראשונה, ויעשה אחרת, שאחד מכם יסכים מדעתו להאסר פה עד שתשובו, ויאמנו דבריכם לפחות אם לא יבחנו. (שם מב יז ויט)
ויקח מאתם - והענישם בזה מדה כנגד מדה, על מה שחשבוהו למרגל מוציא דבה, ושהשליכוהו אל הבור, ועל שמכרוהו בכסף השיב להם הכסף להחרידם. (שם שם כד)
מה שהתעורר שוב חטא מכירת יוסף עתה, כי משה רבינו ע"ה טען שעדיין היה להם דין בן נח, כי לא קבלו לידם הלוחות, ולא נתחייבו בתורה שבכתב, ואין חייבין על השיתוף, ואמנם אין להזהיר על דבר שכבר חייבים בו. ולדעת השבטים היה להם מכבר דין ישראל, ולכן אכלו בשר מפרכסת, ותלו עיניהם בבנות הארץ, שאסורים באחיותיהם מן האב, ואם טען משה שדינם כבני נח, אם כן הלכה כיוסף, וחייבים על מכירתו... (ויקרא ט ג)
ראה יוסף-כללי, בראשית לז ב.
ולא יכלו אחיו - לא יכלו לדבר אתו לשלום, באופן המביא לידי שלום, או לא יכלו לסבל כאשר דבר אתם בידידות... (שם לז ד)
יחס האיבה החל בקנאה, ועליה נתווספה שנאה, הם שנאו אותו, שכן מתוך חלומותיו דימו להכיר את מחשבותיו ותכניותיו, אך טרם יראו ממנו, שכן לא האמינו בהגשמתם, אך מששמעו את חלומו האחרון, שייעד לו הוד מלכות... משראו היאך אביהם הבין את הדבר, לא ראה בו חלום גרידא, אלא שמר את הדבר, אז חזקה הקנאה להתעורר בשנאה. ומיד אחר כך וילכו אחיו, נסתלקו, כי יוסף עלול לקפח את זכויותיהם... (שם שם יא)
ויזכר יוסף - אי אפשר לפרש את התנהגות יוסף על ידי החלומות, הגשמת החלומות היא בידי בעל החלומות, אלא הוא רצה לשנות את דעתו כלפי אחיו ואת דעתם כלפיו, רק כך יכנס עם בניו לגמרי לתוך חוג משפחתו. לשם כך ניסה אם הם מסוגלים להוציא מידי אביהם עוד בן אחד, ומה הם מוכנים לעשות עבור האח הזה. שנית היו האחים צריכים להכיר את כונתו האמיתית כלפם, והן את עמדתו כשליט כל יכול שהם ברשותו לכל דבר, ומה יעשה אתם בתור שכזה. נראה שזו היתה גם הסבה שלא שלח כבר מקודם להודיע לאביו, כי מה יועיל בזה, שאביו ימצא את בנו האחד, ויאבד על ידי כך עשרה בנים. (שם מב ט)
ותשב באיתן קשתו - הקשת לחיצים שבידי אחיו היתה ביד יוסף, אך הוא לא השתמש בה, אלא ויפוזו - התנהג עמהם בנדיבות... (שם מט כד)
פשע אחיך - בשם האב הם אומרים לו שישא הפשע, כך שלא ישאר כלל, והם בשם עצמם אומרים שא לפשע - רק תוצאות והשפעת הפשע, אך הפשע עצמו עדיין נשאר. עבדי - ואינם מכנים עצמם אחיך, כי אבדו במעשיהם את הציון הזה. וינחם אותם - לא הכלכלה החמרית עיקר הדבור, כי אם הנחמה, הוא מנסה להביאם לידי השקפה אחרת על מה שקרה בעבר. על לבם - ולא אל לבם, דבריו השפיעו על רגשותיהם. (שם נ יז וכא)
ויראו אחיו - בני לאה, שלא הביא דבתם, כי אותו אהב - שחושב אותו לגדול מהם, ולא יכלו דברו - לא סבלו כשמדבר עמם לשלום, בחשבם שמסתיר שנאתו... (שם לז ד)
ויוסיפו עוד - חשבוהו לחנופה, שאין מספרים חלום אלא לאוהב. (שם שם ה)
המלוך - אפילו אם תמשול בחזקה איך יתכן שתמלוך מרצוננו, כמו שאמרת והנה תסובינה וגו', על חלומותיו - שמהרהר ביום, ועל דבריו - ושהעיז לספר להם, ולא קנאו בחלום, שהוא רק מהרהורו. (שם שם ח)
מאין באתם - לא שאל מאין אתם, שבאמת נכרים כל בני מדינה בלבושיהם, אלא כיודע שאינם באים מביתם אלא ממקום אחר, וממילא לא באו לשבור אוכל, ועל זה אמרו - באו לשבר אוכל. ויזכר יוסף - מודיע שלא מחמת נקמה התהלך אתם קשות, אלא שנזכר החלומות מעין נבואה, והאחד התקיים, ועתה עליו לראות שיתקיים גם השני, שאם לא כן הוא ככובש נבואתו. (שם מב ז וט)
ויבך - מחמלה, אבל לא היה יכול להתוודע, שעדיין לא נתקיים החלום השני, ויהיה כנביא שעבר על דברי עצמו. וידבר אליהם - שימסרו לו אחד ולא רצו, על כן לקח את שמעון, ומווידוים כאן ידע שהוא החייב, שמה שאמרו אז לכו ונהרגהו לא שמע. (שם מב כד)
השלום אביכם - אינו כועס על לקיחת בנימין, ועל זה השיבו לו בחכמה, שלום לעבדך - הרי הוא עבדך, ואיך יכעוס על האדון... כי יוסף הבין שחסרה עדיין ההשתחואה של השמש, וכסבור, שעל ידי הגביע ישאר בנימין עמו, וידע שלא ישקט אביו עד שיבא בעצמו וישתחוה שיוסף יניח אותו, ואז יתוודע לו, עד שאמר לו יהודה, כראותו כי אין הנער ומת, והבין שאי אפשר שיתקיים החלום בזה האופן, ויתקיים במנחה ששלח לו. (שם מג כז)
נכמרו רחמיו - על שאינו יכול להתוודע לו, ושמחוייב לצערו בדבר הגביע. (שם שם כט)
הוא יהיה לי עבד - אמר שכך שמע מפי המושל, שרצה לבחון אם יחזרו לביתם בשמחה על שאינם נתפסים גם כן לעבדים. (שם מד י)
אל תעצבו - נגד המתחרטים על המכירה, ואל יחר - על אלו הרוגזים שמכרוהו למצרים ולא למדינה יותר פחותה, בה לא יוכל לעלות למדרגה כזו. (שם מה ה)
ואחרי כן דברו - ראו על ידי אחוותו שעתה נתקיימו החלומות, ואין צריך שישתחוו לו בתמידות. (שם שם טו)
שמעו נא - רוצה לומר למה תשנאו אותי, הלא נחרץ עליכם משפט זה, ואינו העדר כבוד להם, כי אפילו אביו ישתחוה לו. (שם לז י)
כי נחש ינחש - ואם תאמרו שהתכוונתם להפרישני מניחוש, כרחל שגנבה את התרפים מאביה, הלא בזה לא תפרישוני. (שם מד טו)
דבתם רעה - שהצדיק לא יכול לסבל גם שמץ דבר, והבינו השבטים שאי אפשר להתקיים אם יוסף אצל אביו, שהם ידחו חס ושלום, כי יוסף הצדיק היה נבדל מכל עולם הזה, שנקרא נזיר אחיו וגו', שלא ידע משמץ רע, והיה מוכרח שיהיה במצרים, וידע ויבין שגם אחיו צדיקים. (בראשית וישב תרל"ו)
וישנאו אותו - כדי שלא יביא דבתם רעה אל אביהם וידחו, לכך נדחה הוא למצרים, כי הצדיק מעלה מעשים טובים של בני ישראל, אבל יוסף לא היה עדיין בשלמות עד אחר הנסיון, שאז נקרא יוסף הצדיק, ומעלה רק מעשיהם הטובים, ולכן היו אחר כך כולם יחד אצל אביהם, ומה שלא היו השבטים מתוקנים לגמרי גרם לו שירד. (שם תרל"ז)
לאכל לחם - חלילה להבין שהשבטים היו חוטאים כפשוטו, והלא קיום בני ישראל בגלות וקיום כל העולם בזכותם, אלא הם הכינו דרך עבורנו, שידעו שאי אפשר להמשיך ההנהגה העליונה של יוסף הצדיק, ואחר שמכרוהו ישבו במקומו, והכינו דרך במדרגה שלמטה ממדרגתו, שנוכל למצא דרך גם בגלות. ומייחס להם חטא, שהיה להם להפליא מעשיהם, למצא דרך לתולדותיהם, גם לפי הנהגה עליונה של יוסף הצדיק. (שם תר"מ)
והוא נער - עשה מעשה נערות וכו', אמר מו"ז ז"ל מי פתי יאמין שדברים כפשוטן, אלא יש צדיק עליון ותחתון, שדרך הצדיק לתקן מקודם כל הגוף, ועדיין הוא בבחינת נער, ואחר כך לתקן השורש בחינת זקנה, וכל זמן שהיה יוסף בבחינת צדיק תחתון היה מוציא דבה ומקנטר אחיו, וכשנתעלה להיות צדיק עליון ראה בשמים זכות השבטים. (שם תרמ"ד)
...והשבטים עם יוסף היו הכנה לגלות הזה, לכן נמצא בהם רמז מלשון הרע ושנאת חנם, וזה שאמר במדרש כשרצית נתת בלבם לשנא וכו', כלומר שהיה הכל מכוון בגזירת עליון, כדי שיהיה לנו קיום בגלות הוכרח להיות נמצא בהם רמז משנאת חנם כנ"ל... (וישב תרמ"ו)
המלוך תמלוך - השבטים לא עמדו על מדרגת יוסף הגבוה מהם, וכן לא היה ניכר כח יוסף בעולם הזה, אבל כל הנהגת העולם תלויה בו, ולכן הראה להם בחלום הב' שמש וירח וכוכבים משתחוים לו... ואחר שהגיד להם חלום זה לא כתוב שנאה, אלא ויקנאו בו, כי השבטים הם י"ב המזלות וקיום העולם, ויוסף למעלה מהם, והכל תלוי בו... (שם תרנ"ג, ועיין שם עוד)
והוא נער - נער הוא זה שצריך תמיד התעוררות מחדש, ובזקן החכמה בקביעות, ולפי שיוסף נגלה אליהם בדמות נער, לא רצו השבטים להמשך אחר הנהגתו, וכבמשנה, הלומד מן הקטנים וכו', וכן בהנהגה זו מעורבת פסולת, ולכן הביא דבתם רעה, אבל יעקב חשבו לזקן, וזה שאמר בן זקונים הוא לו, ורק בבחינה חיצונית נראה קטן שבשבטים... (שם תרנ"ו)
...וכמו כן להלחם עם אלופי עשו ועמלק הוצרך להיות מחלוקת בין השבטים, שאותן הרשעים מעכבים השלום, ואין זה חידוש, שהרי נשבע הקב"ה שאין שמו שלם עד שימחה זרעו של עמלק, מכל שכן שהשבטים לא היו יכולין להשלים בעבור אותן הרשעים... (שם תרס"ב)
נבהלו מפניו - אוי לנו מיום הדין וכו', מה שנבהלו השבטים, נראה על ידי שנתגלתה להם הארת יוסף היתה הבושה מה שטעו בקדושת יוסף על ידי ההסתר, וזו הבושה לעתיד לבא, שיתגלה כי עניני העולם הזה מלאים קדושה בפנימיות, ואיך נוכל לעשות בכח השי"ת דבר שהוא היפוך רצונו. (שם ויגש תרל"א)
כי נבהלו וגו', אשר מכרתם אותי וגו', והלא בזה מביישם, אך בודאי הרגישו השבטים אז קדושת יוסף הצדיק, וזה שאמר כי נבהלו מפניו, ויוסף השיב כי בא למדרגה זו על ידי מכירתם, והם גורמים לצדקתו, וסר מהם הצער מה שחשבו שאצל אביו היה גדול בצדקו עוד יותר, ונאמר אחר כך ואחרי כן דברו אחיו אתו, בהיפך ולא יכלו דברו, וסרה מהם הקנאה, כי קנאה אינה שייכת על אדם השלם בתיקון מדרגתו ומקומו המיוחד לו, ורק עד שלא נתקן הצדיק בשלמותו שייך עליו קנאה, ולכן לעתיד לבא וסרה קנאת אפרים וגו'. (שם תרל"ו)
ראה עוד: יוסף-כללי לויגש תרמ"א.
...נחזור להנ"ל, שהשבטים הרגישו הגלות, והבינו כי יוסף הוא שורש הגאולה, וחששו שעל ידי ששנאו אותו, בחשבם כי יוסף רוצה לדחותם מאביהם, על ידי זה לא יכלו להתדבק בו עתה, וחשבו שגרמו הגלות. ויוסף השיב להם כי הכל לטובה, רק הם חשבו לרעה, ואפשר על ידי זה שחשבו לרעה נענשו בזה שהרגישו הגלות, וחשבו שחס ושלום נסתר דרכם מה', אבל אלקים חשבה לטובה וגו'... כי יוסף היה דבוק בגאולה ולא הרגיש הגלות, ולכן ויבך יוסף בדברם אליו, כי ראה שהם התחילו מיד להרגיש הגלות. (שם ויחי תרל"ה)
בפסוק וברצונם עקרו שור, פירש רש"י רצו לעקור, ויש לומר כפשוטו, גם כן כי באמת הלכה כרבים, וכיון שלא היו השבטים יכולים לדברו לשלום נתעקר מתוכם, עד כי נתעלה במדריגה שלמעלה מהם כידוע, ונשאר הנהגה למטה לפי דרכיהם, וזה לשון עקרו שור... וזה שאמר אתם חשבתם וכו', אלקים חשבה לטובה. (שם תרמ"ט)
יש להתבונן בענין נח שנצטוה על אבר מן החי, ונראה על פי מה שכתב גור אריה בפרשת וישב, במה שאמר יוסף ליעקב חשודין בניך על אבר מן החי, כי יוסף מפני שהוא עיקר התולדות ושאר השבטים היו חלקים, לפיכך נחשבים כמו האברים, אמנם יוסף הוא ראש המטה, וכמו הגוף שכל האברים נמשכים אחריו, ולפיכך היה חושד את השבטים שהם נמשכים אחר האברים שהם דוגמתם. ויש לפרש דבריו, שבאשר יוסף צדיק יסוד עולם, היו צריכין שאר השבטים להיות נמשכים אחריו, אך השבטים באשר היו גדולים בדעת, היה כל אחד שלם בפני עצמו, ולא היו נמשכים אחר זולתם, והוא ענין אבר מן החי ברוחניות, זהו שהיה חושדן שנמשכין אחר האברים, וחשב שהרוחניות מושכת לגשמיות. אבל באמת לאו משום הכי לא היו נמשכים אחר יוסף, אלא סיבה מאת ה' היתה, שלא הכירו מעלת יוסף, למען תצא גלות מצרים אל הפועל. ויוסף לפי שהיה מכיר חכמתם ודעתם הגדולה, חשב שודאי מכירים אותו, ואף על פי כן אינם נמשכים אחריו, אלא כל אחד אחר דעתו, והוא חטא אבר מן החי ברוחניות... (בראשית נח תרע"ד)
ראה עוד יוסף-כללי, נח תר"פ.
להבין ענין יוסף ואחיו, הנה כתיב ויכולו השמים וגו', כדפירשנו הוא מלשון התכללות, שכל ששת ימי בראשית היו הברואין נמתחין והולכין, והיה כל דבר נפרד בפני עצמו, וכשבא יום השבת נעשה בחינת נפש בבריאה... והיה כל פרטי משיג את הכח הכללי, דשבת הוא שאיחד אותם, וכמו כן יש לומר בשבטים, שכל אחד ואחד נחשב צורה שלימה, ובשביל מעלתם לא היו מתאחדים, אך אם נכנעים תחת יוסף שהיה בחינת שבת, היה הוא מאחד אותם לגמרי. אולם באשר הביא את דבתם רע, ונולדה שנאה ביניהם, לא היה עוד בכחו לאחד אותם, ונגרמו התחלקות הלבבות ופירוד הדעות עד שמכרו אותו, ואז נפרדו לגמרי... (שם וישב תרע"א)
להבין ענין שיוסף היה אסור בבית האסורים עשר שנים מחמת שהוציא דבה על עשרת אחיו, ולכאורה היה צריך להיות זה תיכף בבואו למצרים, ולא אחר שזכה ותיקן מדתו במעלה גבוהה מאד. אך הענין מבואר, דבאמת נדמה לו שהשבטים חטאו בשלשה דברים אלה, והיה נראה בעיניו שהוא חטא, וכוונתו לתקן אותם, ואולי היה מוטל עליו לתקן אותם, אחר שהוא צדיק יסוד עולם, ובאשר לא הרהיב עוז בנפשו לדבר ולהוכיח את אחיו הגדולים, סיפר לאביו למען יישרם, אך לגבי יוסף הצדיק לגודל מעלתו נחשב חטא. ואם כן דוקא לאחר שבא מעשה לידו והושלם במדתו צדיק יסוד עולם בעובדא, אז היה נחשב חטא לגביה. (שם)
ברש"י נקוד על את, שלא הלכו אלא לרעות את עצמם, וכי היה חסר להם לאכול בבית יעקב. ונראה... הנה אחיו של יוסף קנאו בו, והיו מתייראים שלא ידחו מפניו חס ושלום, ונפלו פניהם שלא יפלו בנופלים כמתיאשים חס ושלום, על כן הלכו לשכם, היינו להחליף כח ולהגביה לבם בדרכי ה', לומר כל העולם כולו לא נברא אלא בשבילי, וזה הפירוש לרעות את עצמם, היינו להחליף כח, ואולי יש לומר שגם יעקב ששלח את יוסף לשכם היה גם כן לכוונה זו, שיוסף לא הרהיב עוז בנפשו להוכיח את אחיו הגדולים ממנו, כשנדמה לו שהן חשודין, ויעקב הרגיש בזה, ושלחו לשכם לכוונה זו. (שם תרע"ג)
...והנה בזוהר הקדוש, דמי שיש לו להוכיח ואינו מוכיח הרי זה פגם הדיבור ונגעים באים עליו, כמו על לשון הרע, ובאשר ענותנותו של יוסף הביאתו להעדר התוכחה, שנחשב פגם הדבור, זה גרם לפגם הדיבור עוד יותר, היינו שיספר לאביו כדי שהוא יישרם, ואף שכוונתו טובה, מכל מקום היה נחשב כפי מעלתו לפגם הדבור ולשון הרע. והנה ברית המעור והלשון מכוונים, ועל כן נפגמה מדתו מדת צדיק יסוד עולם שמירת הברית, ועל כן נפסק חבל הכסף שהיה ממשיך השפעה ברוחניות ובגשמיות, ונעשה פירוד בין הדבקים, ומזה נמשך ויקנאו בו וישנאו אותו, כי בעוד היו מקבלים על ידו היו נהנים ממנו והיו דבקים בו, ולא היה אפשר לצדיקים כמותם, שבודאי הרגישו בצדקתו, שיהיו נעשים לו שונאים, אך באשר נפסק כל זה נתהוותה השנאה.
ובשביל שיתקן יוסף מעלתו ויחזור להיות צדיק יסוד עולם משפיע לכל כלל ישראל, הוצרך שוב לנסיון באשת פוטיפר, וקנה שוב מדתו... אחר ששב למעלתו הוצרך שוב למירוק, הוא העונש על לשעבר, הישיבה בבית הסוהר. וכל אלה נמשכו מראשית הפגם, מחמת ענותנותו היתירה... (שם תרע"ד)
...והנה שבת הוא ממוצע בין עולם הזה דהיינו ששת ימי המעשה, לבין עולם הבא, ומיניה שיתא יומין מתברכין, ודוגמתו ביוסף נמי מיניה כל השבטים מתברכים, והים נקרע בזכותו שזוהי צורת ישראל עברו ים, והנה שבת צריך הבדלה, וכענין שכתוב מרחוק ה' נראה לי, דכל כמה שאדם רואה את עצמו רחוק, לעומתו נראה אליו ה'... והנה בדוגמא זו היה ענין השבטים ויוסף, כי כדי שיקבלו ממנו היו צריכין להיות מובדלין ממנו, ולא כמדת האחין, ויוסף והאחין האחוה היתה גורמת שלא היו יכולין כל כך בנקל להיות מובדלין ממנו, ועל כן היתה העצה שישנאו אותו, והיו בהכרח מובדלין ממנו, הגם שלא היתה זו הבדלת הכבוד, מכל מקום היא כדוגמת ריחוק השמש מהארץ... (שם תרע"ה)
והנה בענין יוסף ואחיו כבר אמרנו שהם כדמיון שבת וששת ימי המעשה, שיוסף היה כדמיון שבת, שמחמת קדושתו שהגביר את הכח הפנימי שלו על הטבע, עד שחלקי הרע שבטבעו נדחו ונסתלקו ממנו, ועל כן אוכלים קדשים בחלקו בכל הרואה... אך אחיו מדה אחרת היתה להם, לברר את חלקי הטוב מהרע, וכענין ששת ימי המעשה שעל ידי המלאכה על פי התורה והמצוה ומשא ומתן באמונה על ידי זה מתבררים חלקי הטוב... בורר וחוזר ובורר, וזה קיומם עד עת קץ שיהיה נברר מהם הכל, ולא יהיה נשאר בהם שום ניצוץ טוב, ואז כל הרשעה כולה כעשן תכלה. אבל מצד קדושת יוסף שהיו חלקי הרע נדחין, לא היה צורך לכל אורך הזמן, ואפשר אם היו כל השבטים בטלין לדעת יוסף היה נעשה כן מהרה, אך השבטים לא נראה להם זה הדרך, אלא לברר הקדושה כנ"ל, ומזה נסתעפה המחלוקת שביניהם... (שם תרע"ו)
...ומעתה יש לפרש הא דהלכו לרעות את עצמן, שאין הפירוש מזונות גשמיים, אלא ענין המלוכה, שנקרא בכתוב רועה, והיינו אחר ששמעו מחלום יוסף שעתיד למלך, וצפו ברוח הקדש מה שיגיע להם ממלוכת זרע יוסף, ירבעם ואחאב, ובשכם יצמח כל הקלקול שנחלקה מלכות דוד, הלכו שמה להתפלל שלא תצא מלכות זרע יוסף לפועל עד לעתיד, שיהיה גמר התיקון, שיהיה משיח בן יוסף... ומחמת הליכתם לשכם נסתעפה משם מכירת יוסף ונאשם יהודה על שתיקתו, וממנו נמשך שאמר דוד אתה וציבא תחלקו את השדה, ויצתה בת קול ואמרה רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה, ואם כן ממחשבתם עצמה יצתה עצת ה', שיקבלו זרע יוסף מלכות מקודם, ובודאי גם זה לתכלית נכבדה, אף שאין אתנו יודע מהי... (שם תרע"ז)
ויצא לבם ויחרדו, כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה אמר בזה דבר נחמד, דהנה השבטים חשבו את יוסף לרודף, ולפי טעותם דנו אותו דין אמת, אך באשר עיותו את הדין בשוגג נדונו במדה כנגד מדה, שגם להם נעשה עיוות הדין, על כן במה שאמר להם מרגלים אתם, חשבו שאדון הארץ יש לו באמת טעות בהם, וחושבם באמת למרגלים, וכמו שהם עיוותו הדין בשוגג כן העונש שמעוות עליהם את הדין בשוגג, אבל כאשר ראו את הכסף השב באמתחותיהם, שזה בלתי אפשר כי אם במזיד לעשות להם עלילה, לזה תמהו שאין זו מדה כנגד מדה... (מקץ תרע"א)
ואת גביעי, יש להתבונן למה עשה יוסף תחבולה זו, ואף שכתבו המפרשים שרצה לבדוק אותם באהבתם לבנימין עדיין אינו נוח לי, והמדקדק במעשיו מדקדק שלא יצער אפילו שום בעל חי, וסוף סוף אין הבדיקה שלמה, שמא מחמת הערבות נכנסו לתגר... ונראה שהיתה בזה עצה עמוקה, דהנה יוסף היה צדיק יסוד עולם, ועל ידו באו לכל השבטים כל מיני השפעות, הן ברוחניות הן בגשמיות, אך כשמכרוהו נפסק הצינור, ומפורש בזוהר הקדוש, שהיה בנימין במקומו... ושבו יהודה והשבטים למעלתם, ובודאי שהם לא הרגישו זה בבירור מירידתם ומעלייתם מאין ובשביל מה, כי אילו היו מרגישים בתחילה, לא היתה להם טעות במהות יוסף... רק כאשר נפרד מהם מצאו עצמם חסרים, וכל דבר חסר משתוקק להשלמה, מה גם צדיקים אלו שכל חיותם היה הענין האלקי. והנה בהיות בנימין אתם לא היה חסר להם דבר, ועל כן בהגיע העת להתוודעות יוסף לאחיו, והוא רמז על לעתיד, רצה יוסף שיהיה הדיבוק ביניהם בתכלית השלימות, ובעוד שלא היו יודעים שהם בפני עצמם אינם שלמים בלתי יוסף או בנימין, אי אפשר שיהיה הדיבוק באותו אופן, כמו אם יודעין שבלעדיו הם כחצי דבר והם מקבלים הכל על ידו. על כן היתה עצתו ליקח מאתם את בנימין, ולהפרידו מהם להיות לו לעבד, ואז בודאי לא היה יכול להשפיע... ואז הרגישו מה שחסר להם... (שם תרע"ב)
ויאסוף אותם אל משמר שלושת ימים וגו', ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו וגו', ויש להתבונן מדוע תיכף כשאסף אותם אל המשמר לא נתנו אל לבם לומר אבל אשמים אנחנו, והרי אז היתה הצרה גדולה, שהיו כולם בסכנה. ונראה שבעוד החטא בתוקפו החטא עצמו מסמא את עיני האדם, ומחליק את הדבר ומבקש לעצמו צדדי התנצלות עד שאי אפשר לו לעשות תשובה, ורק כשהחטא נתמרק קצת, אז נפקחות עיניו ויכול לבא לתשובה, ועל כן טרם שאסף אותם אל המשמר לא ראו חובה לעצמם, אך אחר המירוק של שלשה ימים לגוף ונפש ושכל, שהיתה אצלם כמין תחית המתים, כבמדרש, אז נפקחו עיניהם לראות שמכל מקום לא טוב עשו, ומכל מקום באשר לא נגמר המירוק לא התחרטו בעיקר המכירה, עד לאחר כל המעשים בגביע ובהתודעו להם, שאז היו נכלמים ושבו בתשובה שלמה... (שם תרע"ד)
...וכשאני לעצמי הייתי אומר דבר חדש, דהנה כתיב וישתו וישכרו עמו, וברש"י מיום שמכרוהו לא שתו יין ולא הוא שתה יין, ואותו היום שתו, והכל תמהו, מאחר שלא ידעו שהוא יוסף למה שתו. וכ"ק אדמו"ר אבי זצללה"ה הגיד, דהנה בזוהר הקדוש דיצר הרע בעי חדוותא דחמרא וכו', ומה שבשבתות וימים טובים נתבקש יין לקדושא ואבדלתא, משום שאז זמן עליית העולמות, ונתעלה גם היין, ושוב אינו גורם תכונות רעות ואינו מגשם, ואינו מגדיל את היצר הרע... ולפי זה יש לומר הא דלא שתו יין מיום שמכרוהו באשר היה חסר להם יוסף שהוא בחינת שבת, ולא היתה אז עליה להיין אפילו בשבת, על כן חששו שיגשם אותם, אך בישבם בסעודה עם יוסף הרגישו בהמאכל בחינת שבת, שהמאכל נתעלה, מה גם שבאמת היה אז שבת כבחז"ל, וטבוח טבח והכן, אין והכן אלא שבת, והיין נתעלה, על כן שתו אז ולא חששו... ויוסף לא שתה שהוא בבחינת שבת רק כשהיה מתאחד עם אחיו, שהם בבחינת ששת ימי המעשה, וכבמדרש, שאמר יוסף לאחיו בשעה שניחם אותם אתם הגוף ואני הראש וכו', ועל כן לא שמר את השבת אז... בהיותו מופרד מאחיו, ועל כן לא נכתבה בו שמירת שבת עד הנה... (שם תרע"ז)
...שמלכות בית דוד היתה הנהגה נוחה, ומלכות בית אפרים היתה ברעש ובמדת הדין ביותר... ולהיפוך מזה היו השבטים קדושי עליון בדעתם, שנכונה יותר הנהגה בנחת מהנהגה ברעש ובמדת הדין, על כן היתה עצתם למכור את יוסף, ושיהיו הם ויהודה בראשם מושלים עליו. ובשביל זה תהיה המלכות לעולם מיהודה, אך ה' הרס עצתם, ואדרבה ממעשיהם גופא נמשכה ממשלת יוסף כי כך היא המדה, שבראשונה נצרך שתהיה להבה תלהט רשעים, ואחר איבודן של רשעים יתישב העולם בממשלה נוחה ושקטה. (שם)
במדרש רבה, כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו זה יהודה ויוסף, זה נתמלא עברה על זה, וזה נתמלא עברה על זה. ולכאורה יפלא, למה נתמלא יוסף עברה על יהודה, ונראה דהנה כתיב ולא יכול יוסף להתאפק, משמע, שאם היה יכול להתאפק היה מתאפק עוד. ומוכח שהיתה תועלת ממה שממתין להתגלות אליהם, דאם לא כן לא היה מצער את אחיו, מה גם שגרם בזה צער ליעקב, שהיה יושב וחרד על בנימין... נראה שכוונת הזוהר חדש היא, שאם לא היתה מכירת יוסף, היה די במה שיוסף לבד יסבול עבדות ועינוי בעבור כל ישראל, וכמו משיח צדקנו, וזה רק עתה שנתאחדו כלל ישראל, ואחד יכול לסבול עבור כל הכלל, אבל קודם מתן תורה, היו צריכין לזה דוקא צדיק הדור, שהוא ככל הדור. וזה היה דוקא אם היו כולם נכנעין ליוסף, אבל אחר שמכרו אותו למצרים ולא היו נכנעין לו, לכך לא היתה הגלות שלו והעינוי בעבורם, על כן הם צריכין בעצמם לסבול את הגלות... ומעתה מובן מה שעוד היה רוצה להתאפק מלהגלות אליהם, גם יתפרשו דברי המדרש רבה שיוסף נתמלא עברה על יהודה, דאחר שאם היו נכנעים ליוסף בעת שסבל העינוי היה גמר התיקון... ובהיותם עומדים לפניו באימה ומצטערים על בנימין היו בטלים אליו ונכנעים לו, ובכל רגע שהיה אפשר לו להתאפק והם עומדים בהכנעתם, היו נעשים תיקונים ובירורים יותר גדולים. (שם ויגש תרע"א)
כי נבהלו מפניו, ולא נאמר ממנו, היינו דעד כה שהסתיר עצמו מהם, הסתיר עצמו גם במראית פניו, אף שחכמת אדם תאיר פניו, ועוד שהיה זיו איקונין של יעקב דומה לו, מכל מקום לא הכירו בו מאומה, והיה נדמה להם רק כאיש חכם מחכמי אומות העולם, ובודאי לא נקל הוא להסתיר עצמו כל כך... ועל כן כשהתוודע להם היו כל האורות שבפניו בוקעים עוד יותר כטבע כל דבר העצור כשהתפרץ לצאת, והיו פניו ודאי נוראים מאד, ובזה נבהלו מפניו דייקא, ולשון נבהל הוא כמו עומד ומתפעל, לפני רגע היה נראה כאיש פשוט, וכמו רגע נהפך למראה מלאך ה' נורא מאד, ומזה הבינו עד כמה טעו בו בעת שמכרוהו, שחשבוהו למחוייב מיתה, והנה הוא איש רם ונשא, והיה העולם חשך בפניהם, שלאיש כזה עשו מה שעשו, עד שלא יכלו לדבר. (שם תרע"ב)
ולפי האמור יובן מה היה לו ליוסף לצער עוד את אחיו בלקיחתו את בנימין, שהרי ידע שהזקן יושב ומצפה לראות את בנימין בחזירתו, ורגע לשנה יחשב... כי במדרש שהתודעות יוסף לאחיו היא רמז על העתיד, ועל כן היה צריך שתהיה בשלימות ככל האפשר שיהיו לאחדים בלב אחד, אך בעוד לא נתמרק החטא היה החטא עצמו עושה פירוד בין הדבקים, ואם כן אם עדיין אינם מתחרטים באמת במכירתו אף כשיתודע להם אי אפשר שיהיה כאיש אחד, וזה יגרום קלקול על לעתיד, על כן בהכרח המתין עד שיתחרטו באמת במכירתו, וקבל יהודה על עצמו דין שמים, מדה במדה להיות עבד עולם, ונתמרק החטא... ואם היה מתמהמה עוד זמן מה, והיו רואים שכל תחנוני יהודה לא פעלו מאומה, היו מעתה אבודים בלי שום תקוה, והיה המירוק עד התכלית, ולא היה נשאר עליהם שום שמץ, ולא היו צריכין להתגלגל בעשרה הרוגי מלכות, אבל יהודה היה דוחק את השעה, ולא היה יכול יוסף עוד להתאפק עד שיתמרק החטא לגמרי, כי עדיין היתה התקוה נשקפת להם שיהודה בתחנונים ירכך את לבו...
הנה כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד הטעם מה שנתאחר כל כך הקטרוג על ענין מכירת יוסף עד אחר חורבן בית שני, כי לפי השקפה חיצונית היה יוסף נוטל נקמה מאחיו במה שציער אותם כל כך, ואם היה בעצמו נוטל נקמה מהם שוב לא היה עליהם דין שמים, אבל באמת חס ושלום לא כיוון יוסף לנקמה, והכל היה מחמת חמלתו עליהם שלא יהיו ענושין מחמת החטא בזה ובבא, אך החיצונים אינם יודעין תעלומות לב, ולא ידעו שלא לקח נקמה מהם, על כן לא ידעו לקטרג. אך אחר חורבן בית שני שאיתא בזוהר הקדוש שאז נמסרו רזי תורה לחיצונים, נתודעו מסוד זה, על כן היה אז הקיטרוג... (שם תרע"ד)
בזוהר הקדוש מים עמוקים עצה בלב איש זה יהודה, ואיש תבונות ידלנה זה יוסף, ולכאורה איפכא מיבעי ליה, שהרי הסוד היה טמון בלב יוסף, ויהודה הוציאו ממנו. ונראה עוד לפרש דהנה יש להבין למה ציער יוסף את אחיו אחר שקבלו עליהם את הדין, יותר ממה שענש אותם האיש של בית יוסף, ונתרצו להיות כולם עבדי עולם, ואמרם האלקים מצא את עוון עבדיך הנה הוא וידוי וחרטה גמורה, ותמורת שמכרו אותו לעבד קבלו בעצמם עליהם עבדות עולם ועוד... ונראה דהנה חטא מכירת יוסף היה בכפלים, חטא אחד הוא עיוות הדין שדנו אותו למיתה או לעבדות, והשני שאפילו צדקו בדינם מכל מקום היה להם לרחם עליו בהתחננו אליהם. והנה חטא עיוות הדין הוא בשכל, ואף שהיו שוגגין או מוטעין, הלא שגגת תלמוד עולה זדון, וחטא האכזריות הוא במדות שבלב, כי הכעס והאכזריות וכו' ממדות שנטועות בלב. והנה על חטא האכזריות עשו תשובה, במאמר אבל אשמים אנחנו וגו', אך על עיוות הדין לא עשו אז תשובה, שעדיין היו סבורין שדין אמת דנוהו, אלא ראובן לבדו שאמר הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד וכברמב"ן שם.
וכשמצאו הכסף בפי אמתחותיהם אחר שעשו תשובה רק על האכזריות ניחא להם מה שהמושל מתנהג עמם באכזריות, וסוף סוף תתברר האמת, אבל בכסף שבא להתעולל עליהם, אמרו מה זאת עשה אלקים לנו, שבשביל חטא האכזריות אינו מדה במדה לקחת אותם לעבדים, מאחר שעוד חשבו שעל מה שמכרוהו לעבד אין עליהם אשם.
אך במעשה דגביע אמרו האלקים מצא את עוון עבדיך, היינו כי מציאה היא אחר החיפוש, דבר שאינו בהתגלות, ועלה על דעתם שעיוותו עליו את הדין, שאף שבנגלה היה נראה כדין אמת, מכל מקום אחר החיפוש נמצא שלא כן הוא, ואז קבלו עליהם את הדין והעבדות של מושל מצרים, והיתה תשובה שלמה. ותחנוני יהודה שאמר איך אעלה אל אבי וגו', ידוע כי כיבוד אב שרשו בחכמה, אם כן תיקון זה הוא כל כך גבוה והוא מהני אף לפגם המח למעלה ממדרגת התשובה, ואם כן אז נתכפר חטא מכירת יוסף, ומכל מקום היו צריכין מירוק לימים רחוקים, אבל כללות החטא שהיה מעכב התודעותו אל אחיו חלף לו, ועל כן אחרי ששמע יוסף דברי יהודה כי איך אעלה אל אבי וגו', בזה ידע שנתכפר העוון, שיהודה בשביל כל השבטים היה מדבר, על כן תיכף ולא יכול יוסף להתאפק. (שם תרע"ה)
ויש לומר שזו היתה הפלוגתא בין יוסף והשבטים מאז, שכל השבטים היו נגררין אחר מהותו ומדתו של יהודה, שהוא המלך שלבו לב כל העם, והלכו כלם בשיטתו להיות עבודתם בהתגלות ובהתלהבות בבחינת לב כנ"ל, באופן שכל רואיהם יכירום, ויוסף תפס את שיטתו של פלך שתיקה והצנע לכת כנ"ל, ואף שהיו אלו ואלו מודים שתרווייהו צדיקים גמורים נינהו, מכל מקום ידוע, שכל דרך איש ישר בעיניו להנהיג זולתו בדרך שזכה בה הוא... (שם תרע"ח)
...ולפי האמור יש לומר דכל מעשה יוסף עמהם לא לצער אותם שיהיה להם מירוק עשה, אלא סיבב להם עד שיאמרו לנפשם דמאחר שנראה שכן הוא רצון ה', ה' הטוב בעיניו יעשה לנו, וזהו הדרוש מהם אחר שבגוף החטא כבר עשו תשובה, ולא היה חסר אלא ביטול לרצון השי"ת... ואם היה כה, שוב לא היו צריכין למירוק הרוגי מלכות... ולפי האמור יתפרש בטוב מה שיוסף נתמלא עברה על יהודה שעיקצו ולא נעקץ, לאמר לנפשו אם כך הוא רצון ה' שיהיה חס ושלום מנודה בב' עולמות ה' הטוב בעיניו יעשה, כי מחמת החיוב שהתחייב להביא את בנימין, בודאי איננו מחוייב לגשת למלחמה עם מלך מצרים ולהחריב את כל מצרים, שזה לא עלה על דעתו כלל, ובודאי גם יעקב לא היה רוצה להכניס את כל השבטים בסכנה רבה ועצומה לרדת למלחמה כזו, והיה צריך לקבל על עצמו להיות בטל לרצון השי"ת, ונתמלא יוסף עברה למה איננו משכיל לעשות ככה. (שם תרע"ח)
ולפי האמור שכל עצמו שלא הודיע יוסף לאביו עד הנה היה מפני רצונו שהכל יהא נעשה על ידי השי"ת בעצמו שיודיענו ולא על ידי התעוררות איש, יש לפרש ענין הסעודה ולומר, דמאחר שנתוודע מהם שיצחק מת, כבמדרש, ששאל מהם אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי, והשיבו לו שלום לעבדך (זה יעקב) עודנו חי, ומכלל שיצחק מת, ושוב אין ראיה ממה שהקב"ה לא גילה ליעקב, שהרי הוא שרוי בעצבות, ויצחק איננו, והשבטים כולם אף על פי שכולם צדיקים ורוח הקדש שורה עליהם, אחר שעוסקים בשקם ותעניתם אין השכינה שורה עליהם, והיה נידון אולי הגיעה העת שיודיעם, אבל אי אפשר מפני ששרוים בעצבות, על כן עשה לפניהם הסעודה, שישכחו עצבות לבם. ובראותו שגם זה לא הועיל, חשב שעוד חסר להם מירוק על חטא המכירה, על כן עשה תחבולת הגביע, עד שקיבלו עליהם להיות כולם עבדים, תשובת המשקל על שמכרוהו לעבד, אבל באשר היו אז עצבים מאד, שוב לא היה אפשר שיתודע להם על ידי רוח הקדש, ויוסף עצמו לא רצה להוודע להם, על כן היה רוצה עוד להתאפק עד עת בא דבר ה' משמים להודיע מה שיעשה. אבל מאחר שאז הגיעה העת להתוודע, מן השמים שמו בפיו על כרחו דברי התודעו עד שלא היה יכול להתאפק... ויצמח מזה פגם לעתיד, שהגאולה העתידה, תהיה על ידי תפיסת אדם... (שם תרע"ט)
...וכן לולא חטא יוסף ברוגזא שלא במקום הראוי דהיינו על אחיו שהביא דבתם רעה, רק היה שופך חמתו על העכו"ם, (אז היה כלה באמת בית עשו לגמרי), ולא מכרוהו אחיו והיה גמר הישועה אז, כי אי אפשר לו לכלות את עשו רק כאשר יהיה הרתחא ולהבה שלו ברורה ונקייה מכל פסולת, שאינו כועס אלא על מי שהש"ת חפץ לכעוס... (חלק ג דובר צדק עמוד פג)
...מכל מקום יכול כל אחד החפץ להתקדש ובא לטהר לזכות לאתחלתא דגאולה, שהוא השער אשר צדיקים יבאו בו, דרגא דיוסף הצדיק שהיה בכל דמיונותיו כונה לשם שמים, שמה שרצה להיות מלך ומושל כדברי אחיו, היינו לשם שמים להמשיך שפע ופרנסה להם על ידו, שידע שהוא הצינור של השפעה, כידוע שכל השפעות הוא דרך היסוד, וכן היה אחר כך המשביר בר ומכלכלם. וזהו התרעא לאעלא גו מהימנותא על ידי מדריגת היראה השורפת כל חמדות רעות, וזה שאמר לאחיו "זאת עשו וחיו את האלקים אני ירא", היינו שהוא שהביא דבתם רעה חשדם לשקועים בחמדות עולם הזה, והג' דבות הם נגד ג' כללי ההשתקעות ברע שבעולם, שהם הקנאה והתאוה והכבוד. קנאה הוא מצד הכעס הוא מפסולת הגבורה, מזה נמשך אכילת אבר מן החי, שזה בא מאכזריות הנמשך מהכעס מדת הבעלי חיים הטורפים... והוא חשד גם הגבורה דיהודה חס ושלום כן.
ובתאוה מה שאמר שנותנים עיניהם בבנות הארץ חשד כן לשמעון שהרגיש בו מעשה דשטים דהיה רובן משבט שמעון, וגם נשיא השבט שלו... ושמזלזלים בבני השפחות הוא מצד רדיפת הכבוד, זהו נגד לוי שכן מצינו דחשדו למשה רבינו ע"ה שהוא הנבחר משבט לוי "כי תשתרר עלינו" וגו'... רק לפי שראה שנתברר דגם דמיונותיו אמת ושנשתחוו לו, חשב לתקנם במה שחשדם ולהכניס בהם חיות של קדושה, ד"וחיו" רוצה לומר חיים אמיתיים שהוא היפך הדמיון, על ידי שהוא ירא אלקים יוכל להכניס בהם חיות... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד יג, וראה שם עוד)
ראה עוד יוסף-כללי, חלק ב ישראל קדושים עמוד ע.
ואמרנו על פי זה ש"אביו שמר את הדבר", היינו שידע את יוסף שהוא מצויין במדה הזאת, כי מה שהביא דבה על אחיו לאביו, היה גם כן בשביל מדה זו של נושא בעול עם חברו, כי דאג עבורם גם לנפשם, ובפרט שהם שבטי י-ה כלל ישראל... והכיר אביו ממנו שהוא דואג לטובת זולתו בהפרזה ולכן ואביו שמר את הדבר, שראה שהוא מוכשר למלוכה... (חלק א סימן ב)
...ראו נא אחי צדקתם, כיון ששמעו אני יוסף, פרחה נשמתם, גם יהודה עם כל גבורתו העצומה למעלה ראש, עם כל זה כיון שהכירו חטאתם, מפחד החטא פרחה נשמתם, ועם כל זה כשהראה להם ברית מילה נתבלבלו מאד, ונתעוררה בם השרשה הראשונה... (שם סימן נט)
לומדים מיוסף שאמר לאחיו אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה פלא גדול, למה הזכיר אשר מכרתם אותי, כאילו לפזר מלח על מכתם, וכי לא ידע שיתביישו מאד, אבל נכון מאד, כי אדרבה, כיוון בזה להקל מעליהם המשא, כי מדרך האדם לירא מבזיון, ופעמים שאדם שומר את עצמו מעז פנים פן יחרפנו על פניו, מה שאינו כן כשכבר חירף אותו וגילה סוד נבלותו, שוב אין לו מה לירא מפניו. וזו היתה כוונת יוסף, כי אם לא היה מדבר לפניהם בזיונם שוב היו תמיד מתביישין מפניו, לכן כיון לומר להם בפעם אחת, כשהוכרחו להתבייש בפה מלא את כל המעשה אשר עשו, ויתביישו פעם אחת בהכרח, ושוב לא יתביישו עוד... (חלק ב סימן רכד)
עוד הפעם בדבר יוסף ואחיו, יש להשתומם על התנהגות יוסף עם אחיו. אמנם כי חטאו לו, וחטאם נורא, אבל האם אי אפשר היה לו ליוסף הצדיק להעביר על מדותיו ולמחול להם, מבלי לענוש אותם בעגמת נפש וצרות כאלו? אמנם אומרים שרצה שיענשו בעולם הזה, כדי שיהיו זכאים לעולם הבא, אבל דבר זה אינו מתיישב על הלב, התחת אלקים הוא לבא עמהם לחשבון עונות, ומה גם שהוא יהיה המעניש? וכבר אמרתי לבאר דבר זה, כי אף אחרי שמחל להם, בכל זאת לא היה ביכלתו לעקר הטינה לגמרי מלבו, שיהיה ביכלתו להשפיע רב טובו עליהם, כחפץ לבבו הטוב, וידע והרגיש כי תמיד יהיה איזה דבר החוצץ לאהבה פנימית והטבה גמורה, ומוכרח היה לעשות נתוח כזה, למרות חפצו בלבו ובלבם, שיבואו למדה זאת, להכיר ולהרגיש עוותתם נגדו, וגם להפרע מהם מעט, ואז ישפיע עליהם רב טובה והאהבה הגמורה תשרור ביניהם כעת, ובכלל ישראל כולו אחר כך לעולם... ולא די לנו זה הצער, אלא עוד יותר יש להתפלא הפלא ופלא, כי אחרי שישבו יחד כאחים שבע עשרה שנה, בראותם כי מת אביהם וייראו ויאמרו לו ישטמנו יוסף וגו', האם בכל משך העת הגדולה הזאת עוד לא הכירו בתומת נפש יוסף הצדיק, ודימו כי שקר להם בהראותו להם אהבתו? אמנם ידענו, כי הספור הנמצא בתורה הקדושה איננו בפשטותו...
למה שביארנו ונתחדש לנו שיותר מזה לוותר הוא גרעון לתלמיד חכם, גם אי אפשר לפי הבריאה, ונפש גדולה כמו של יוסף הצדיק אפשר שתכיל בקרבה כחות מכחות שונים, הסותרים זה את זה, ולא יבינם בעל שכל פשוט. ובכל זאת אף כי כל לבו רחש להם אהבה יתרה, ונפשו היתה משתפכת בראותה בצרתם, בכל זאת נמצא מקום גם לכח הנקמה במדה שהסברנו, שהוא גם כן אחד מכחות האדם הנברא. ומעתה נבין, מה שהיו אחיו יראים ממנו, שיבא בחשבון עמהם ככל אשר גמלו אתו, אף כי לא נכחדה מהם מדת אהבתו אליהם, כי בכל זאת חששו, אולי לא פייסו אותו עדיין כליל, ואז צריך ומוכרח תלמיד חכם כמוהו להתחשב עמהם עד שיפייסו אותו, ורק שלא רצה עד כה לצער את אביו. אבל הם הרגישו עוותתם מאד, וחשבו שבודאי לא יצאו ידי חובת פיוס לעוון הנורא... וזה שאמרו בלשון ספק לו ישטמנו וגו', היינו אם עוד לא יצא מלבו כאשר כן אפשר להיות באשר לא פייסנו אותו עוד כראוי, אז והשב ישיב לנו, בודאי לא יוותר, וכל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם... (חלק ב אל יחסר המזג, עמוד קלז)
ולא על חנם ספר יוסף הצדיק לאחיו את חלומותיו, האם התפאר בפניהם? לא לשם תפארת ספר לפניהם את חלומותיו, אלא להיפך מתוך ענוה ומתוך אהבה לאחיו אמר להם שמעו נא החלום אשר חלמתי. שמעו כי לי ניתנה המלוכה, לי הצעיר והקטן שבכם, הרי שחסרה לכם מעלת המלוכה, כי מלוכה כזו אין בה מן ההתחרות, אין מלכות נוגעת בחברתה, כי אין מלוכה זו צריכה לנתינים ועבדים.
ונפלאים דברי המדרש ומובנים לפי דברינו, וזה לשונו, ויחלום וגו' שמעו נא החלום וגו', אמר הקב"ה כך יהיו הנביאים מוכיחין אתכם, שמעו נא דבר ה'... הרי שהקב"ה, כביכול, מעיד על יוסף הצדיק שלא מתוך התפארות דבר אליהם, אלא בלשון הנביאים הוכיח אותם, מר היה לו מדוע לא יגיעו גם הם למדרגה זו שהוא הגיע עדיה... (חלק ג מלוכה, עמוד כ)
ועתה אל תעצבו... יוסף עשה חשבון עם עצמו, וחשב, כי אולי הוא באמת האשם בכל, אולי על ידי פשיעותו גרם הוא שטעו בו אחיו, ואם כן אפשר שהוא הגורם בכל הצער של האחים, כי עשה מעשה בלתי נכון, ועל כן הלך הוא בצדקתו והוא פייס אותם, מבהיל מאד, והרבה לימודים לנו מזה. (דעת תורה א, ויגש עמוד רנז)
וכן מצינו ביוסף, שלכאורה התנהגותו עם אחיו היתה בקצה הנקמה, אך הכתוב העיד עליו, "ולא יכול יוסף להתאפק", פירוש שעד כאן התאפק במסירות נפש, וכבש רחמיו, זה לאות כי כל מה שהכביד עליהם היתה מסירת נפש, כדי להקל קצת בגלות מצרים לבניהם אחר כך... (חלק א, מעשים מבררים, עמוד קלז)
כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף, זה נשטם וזה נשטם וכו', האדם שונא את מי שמצערו, אבל יש שנאת חנם, שהיא תולדת הקנאה, הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב, יודעים בני עשו בלבבם כי משיח ותכלית הבריאה וכל הטוב הכרוך בזה כל אלה שלנו הם, ועל כן הם שונאים אותנו. גם בני יעקב שנאו את יוסף, כמובן בדקי דקות לפי מדרגת שבטי י-ה, בגלל מעלתו, וכתב מהר"ל בגור אריה כמו שיעקב נבדל מעשו, כך יוסף נבדל מאחיו במלכות, ולפיכך קרא אותו נזיר אחיו... ולפיכך אמרו זה נשטם וזה נשטם. התוכן הפנימי של כל המלכות שבעולם, (מלבד הצד החיצוני של אלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו), הוא שלומדים ממנו כבוד מלכותו יתברך, והרי אנו רואים כי יוסף במלכותו כבר התחיל לסדר את עניני קדוש ה' שיבואו לידי גמר ביציאת מצרים... כל מלכותו היתה ללמד את ממשלתו יתברך אפילו למצרים השפלים והפחותים, כמדתו יתברך החפץ שיתגלה קידוש השם בתחתונים, גלוי היה כח המלכות אצל יוסף כבר בהיותו נער בבית אביו, לכן ויקנאו בו אחיו, גם זולת ענין החלומות. ובשביל מעלה אלוקית זו בקשו להמיתו, מהר"ל ז"ל מגלה לנו, כי נקודה זו של קנאת המעלה האלוקית היא שהיתה בשורש הענין כולו, ואף שטענו המלוך תמלוך עלינו, היתה זאת רק תולדת הקנאה הפנימית שהיא בגלל המעלה הרוחנית... (חלק ב, שנאה מחמת מעלה, עמוד רכ)