(ראה גם: יוסף-ופוטיפר)
ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף ותאמר שכבה עמי. וימאן ויאמר אל אשת אדוניו הן אדוני לא ידע אתי מה בבית, וכל אשר יש לו נתן בידי. איננו גדול בבית הזה ממני, ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו, ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים. ויהי כדברה אל יוסף יום יום, ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה. ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו, ואין איש מאנשי הבית שם בבית. ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי, ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה... (בראשית לט ז והלאה)
משום שיוסף נתן לו מקום שיקטרג עליו, כי אמר (היצר הרע), ומה אביו שהוא מתאבל עליו, ויוסף הוא מפאר את עצמו ומסלסל בשערו, אז גירה בו את הדוב, דהיינו אשת פוטיפר, וקטרג עליו. (וישב ריג)
מה כתוב, ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה, ולא שמע אליה משום שהקב"ה מרחם על העולם, לשכב אצלה, כדי שתקבל ממשל למשול על העולם, וממשלה אינה מושלת עד שניתן לה רשות... (שם רלא, ועיין שם עוד)
מהו דרכו של יצר הרע, כיון שרואה שאין איש עומד לנגדו ולערוך עמו מלחמה, מיד ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי, כי כשהיצר הרע שולט על האדם הוא מתקן ומפאר את בגדיו, מסלסל בשערו, וזהו שכתוב ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי, התדבק עמי. מי שהוא צדיק מתגבר כנגדו, ועושה עמו מלחמה, מה כתוב ויעזוב בגדו בידה, ויעזוב אותו ויתגבר לנגדו וינוס מפניו כדי להנצל ממנו, שלא ישלוט עליו... (שם רלח)
ויקרא לבנו ליוסף, ואמר רבי יצחק וכי שאר השבטים אינם בניו, אלא אמר רבי אבא יוסף היה בנו של יעקב יותר מכולם, כי למדנו בשעה שאשת פוטיפר הפצירה ביוסף, מה כתוב, ויבא הביתה לעשות מלאכתו, ואין איש מאנשי הבית שם בבית, מקרא זה כך היה צריך לאמר, ואין איש בבית, אלא לכלול דמותו של יעקב שהיתה שם ונמצא שם, ומשום זה כתוב מאנשי הבית, אשר איש אחר היה שם, כיון שנשא יוסף את עיניו וראה דמות אביו, נתיישב בדעתו וחזר לאחוריו.
בא וראה מה כתוב, וימאן ויאמר אל אשת אדוניו וגו', אמר לו הקב"ה אתה אומר וימאן, חייך יבא לברך לבנים ויתברכו בו, וזה שכתוב וימאן אביו ויאמר וגו'... (ויחי רנא)
מהו עדות, בא וראה בשעה שאשת פוטיפר אחזתו לאותו הדבר, עשה עצמו יוסף כמי שאינו יודע השפה שלה, וכן בכל יום עד שעה ההיא האחרונה, שכתוב ותתפשהו בבגדו... ורוח הקדש צווח כנגדו לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה מהו משמיענו, אלא כל מי ששומר עצמו מזה, הוא מתקשר בהשכינה ואחוז בעדות הזו, ומה היא הה"א שניתווספה בו שכתוב עדות ביהוסף שמו... (פנחס טז, ועיין שם עוד)
בעי רב יוסף, ויבא הביתה לעשות מלאכתו ממנינה הוא או לא... והא כמאן דאמר לעשות צרכיו נכנס, או דילמא ויבא הביתה לעשות מלאכתו ממנינא הוא... (שבת מט ב)
אם אמר נאה הייתי וטרוד ביצרי אומרים לו כלום נאה היית מיוסף, אמרו עליו על יוסף הצדיק בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים, בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית, אמרה לו השמע לי, אמר לה לאו, אמרה לו הריני חובשתך בבית האסורין, אמר לה ה' מתיר אסורים, הריני כופפת קומתך, ה' זוקף כפופים, הריני מסמא את עיניך, ה' פוקח עורים, נתנה לו אלף ככרי כסף לשמע אליה לשכב אצלה להיות עמה ולא רצה לשמע אליה, לשכב אצלה בעולם הזה, להיות עמה לעולם הבא... (יומא לה ב)
אמר רבי חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, יוסף שקידש שם שמים בסתר הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקב"ה, יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא נקרא כולו על שמו של הקב"ה. יוסף מאי היא דכתיב ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו, אמר רבי יוחנן מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו, ויבא הביתה לעשות מלאכתו, רב ושמואל, חד אמר לעשות מלאכתו ממש, וחד אמר לעשות צרכיו נכנס. ואין איש מאנשי הבית וגו', אפשר בית גדול כביתו של אותו רשע לא היה בו איש, תנא דבי רבי ישמעאל, אותו היום יום חגם היה, והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם, והיא אמרה להן חולה היא, אמרה אין לי יום שניזקק לי יוסף כיום הזה, ותתפשהו בבגדו לאמר וגו', באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם, ותקרא רועה זונות, דכתיב ורועה זונות יאבד הון, מיד ותשב באיתן קשתו, אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר ששבה קשתו לאיתנו, ויפוזו זרועי ידיו, נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו... תניא היה ראוי יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים, כדרך שיצאו מיעקב אביו, שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שיצא שכבת זרעו מבין צפורני ידיו, ואף על פי כן יצאו מבנימין אחיו, וכולן נקראו על שמו, שנאמר ובני בנימין בלע ובכר וגו'... (סוטה לו ב)
ראה גם יוסף-כללי, ראש השנה לה ב.
כתיב ותשב באיתן קשתו, רב שמואל בר נחמן נמתחה הקדש וחזרה, אמר רבי אבון נתפזר זרעו ויצא לו, רב מתנה תלה עינוי וראה איקונין של אבינו מיד היצן, מידי אביר יעקב, אמר רבי אבין אף איקונין של רחל ראה, משם רועה אבן ישראל. (הוריות י ב)
...רבי שמואל בר נחמן אמר כדי לסמוך מעשה תמר למעשה אשתו של פוטיפר, מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים, דאמר רבי יהושע בן לוי רואה היתה באסטרולוגין שלה שהיא עתידה להעמיד ממנו בן, ולא היתה יודעת אם ממנה אם מבתה... (בראשית פה ג)
...והנה אשה לקראתו, זו אשתו של פוטיפר שנזדווגה ליוסף, שית זונה ליוסף, ונצורת לב למצרים. הומיה היא וסוררת שגשיא וטעיא, בבית לא ישכנו רגליה, אלא פעם בחוץ וגו', שאלה ואמרה חמיתון ליה ליוסף, והחזיקה בו ונשקה לו ותתפשהו בבגדו, העיזה פניה ותאמר שכבה עמי. (שם פז א)
ראה עוד: יוסף-כללי, בראשית פז ג.
...בדבר עבירה ממאנין, וימאן ויאמר הן אדוני וגו', אמר לה למוד הוא הקב"ה להיות בוחר מאהובי בית אבא לעולה... אשמע ליך ושמא אבחר לעולה ואפסל מן הקרבן, דבר אחר ויאמר אל אשת אדוניו למוד הקב"ה להיות נגלה על אהובי בית אבא בלילה... אשמע ליך ושמא יגלה עלי הקב"ה וימצא אותי טמא, דבר אחר הן אדוני, אמר לה מתיירא אני, ומה אדם הראשון על מצוה קלה נצטוה ועבר ונטרד מגן עדן, זה שהוא עבירה חמורה גלוי עריות על אחת כמה וכמה. הן אדוני, מתיירא אני מאבא שבארץ כנען, ראובן על ידי שכתוב בו וילך ראובן וישכב את בלהה ניטלה בכורתו וניתנה לי, אשמע ליך ואדחה מבכורתי, דבר אחר הן אדוני, מתיירא אני מאדוני, אמרה לו הורגתו אני, אמר ליה לא דיי שאמנה באסרטין של נואפים, אלא באסרטין של רצחנים, ואם הדבר הזה את מבקשת הן אדוני הידי לקדמך (לכי למותר לך)... דבר אחר, הן אדוני, מתיירא אני מה', אמרה לו ואיננו, אמר לה גדול ה' ומהולל מאד, אמר רבי אבין הכניסה אותו מחדר לחדר ומקיטון לקיטון עד שהעמידה אותו על מטתה, והיתה עבודה זרה שלה חקוקה למעלה הימנה, ונטלה סדין וכסתה פניה, אמר לה הדין אפה כסית, מי שכתוב בו עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ (זכריה ד'), על אחת כמה וכמה. רבי הונא בשם רבי אמי אמר לא שבק קריא כלום , חטאתי לה' אינו כתיב כאן, אלא לאלקים, לאלקים איני עושה את הדבר הרע הזה. (שם שם ה וו)
ולא שמע אליה לשכב אצלה בעולם הזה, להיות עמה שלא יהיה עמה בגיהנם לעתיד לבא, דבר אחר ולא שמע אליה אפילו בשכיבה בלא תשמיש. מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי אמרה לו אפשר יוסף בן י"ז שנה היה עומד בכל חומאו, והיה עושה הדבר הזה, הוציא לפניה ספר בראשית והתחיל קורא לפניה מעשה ראובן ובלהה, מעשה יהודה ותמר, אמר לה מה אם אלו שהם גדולים וברשות אביהן לא כסה עליהם הכתוב, זה שהוא קטן וברשות עצמו על אחת כמה וכמה.
ויהי כהיום הזה וגו', ואין איש מאנשי הבית, אפשר ביתו של אותו האיש משתייר בלא איש, רבי יהודה אומר יום נבול של נילוס היה, והלכו הכל לראות והוא לא הלך, ורבי נחמיה אמר יום תיאטרון היה, והלכו הכל לראות והוא לא הלך, אלא ויבא הביתה לעשות מלאכתו, לחשוב חשבונות של רבו, רבי שמואל אמר נמתחה הקשת וחזרה, הדא הוא דכתיב ותשב באיתן קשתו, קשיותו. רבי יצחק אמר נתפזר זרעו ויצא דרך צפרניו, שנאמר ויפוזו זרועי ידיו, רבי הונא בשם רבי מתנא אמר איקונין של אביו ראה וצנן דמו דכתיב משם רועה אבן ישראל... (שם שם ח וט)
ותתפשהו בבגדו וגו' ויצא החוצה, קפץ בזכות אבות, הדא מה דכתיב ויוצא אותו החוצה (בראשית ט"ו), שמעון איש קמטרון אומר בזכות עצמותיו של יוסף נקרע הים לישראל, הדא הוא דכתיב, (תהלים קי"ד) הים ראה וינוס, בזכות ויעזוב בגדו בידה וינס, ותקרא לאנשי ביתה, נתנה אותו בפיהם של כולם, ותנח בגדו אצלה רבי אמי אמר מחבקתו ומנשקתו. ויהי כשמע אדוניו וגו', רבי הונא בשם רבי אחא אמר שמושו היה ערב לרבו, והיה יוצא ומדיח את הכוסות ועורך את השולחנות ומציע את המטות, והיתה אומרת לו בדבר הזה עשקתיך, חייך שאני עושקתך בדברים אחרים, והיה אומר לה, עושה משפט לעשוקים, חותכת אני פרנסה שלך, והיה אומר לה נותן לחם לרעבים... עד היכן, רבי הונא בשם רבי אחא אמר עד שנתנה שרתוע של ברזל תחת צוארו עד שיתלה עיניו ויביט בה, אף על פי כן לא היה מביט בה, הדא הוא דכתיב, (תהלים ק"ה) ענו בכבל רגלו ברזל באה בנפשו. (שם שם יא)
..דבר אחר בכל עצב יהיה מותר, כל דבר שנצטער יוסף עם אדונתו היה לו יתרון ממנה, למה, שנטל את בתה... (שם פט ב)
ויסר פרעה וגו', אמר רבן שמעון בן גמליאל, יוסף משלו נתנו לו, פיו שלא נשק בעבירה ועל פיך ישק כל עמי, גופו שלא נגע בעבירה וילבש אותו בגדי שש... (שם צ ג)
דבר אחר אני פי מלך שמור מדבר ביוסף הצדיק... מהו דברת שגדר עצמו מן הערוה, כמו דאת אמר, (דברים כ"ג) ולא יראה בך ערות דבר, וכן הוא אומר, ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף וגו', ואל תבהל מפניו, בעת שנכנס לבית לעשות מלאכתו, והיה הבית פנוי שלא היה שם אדם שיראהו, כמו דכתיב ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו, ואין איש וגו', ובאת ותפשה בבגדו כדי שישכב עמה, אף על פי כן לא נתבהל מן מעשיה, והלך לו לחוץ כמו דכתיב ויעזוב בגדו בידה... אף על פי שאמרה לו שאם לא ישכב עמה היא אומרת לבעלה שהוא חפץ לאנסה ובעלה הורגו, ואין מי שימחה בידו, לפי שהיה עבדו, ואף על פי כן לא עמד לעשות תאותה בשביל אותו דבר רע שהיא מגזמת לעשות לו... מה שכר נתן לו הקב"ה על כך, השליטו על ארץ מצרים... (במדבר יד יח)
...אין את מוצא נאמן גדול מיוסף, שהיה במצרים שכתוב בהן אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כ"ג), והוא בן י"ז שנה ולא נחשד על העריות, ביותר שהיתה אדונתו עמו בביתו והיתה משדלתו בכל יום ויום בדברים, והיתה מחלפת ג' חליפות בגדים בכל יום ויום, כלי שלבשה בשחרית לא לבשה אותם בחצי היום, ובחצי היום לא לבשה בין הערבים, כל כך למה, כדי ליתן עיניו בה. אמרו רז"ל פעם אחת נתקבצו המצריות ובאו לראות יופיו של יוסף, מה עשתה אשת פוטיפר, נטלה אתרוגים ונתנה לכל אחת ואחת מהן, ונתנה סכין לכל אחת, וקראה ליוסף והעמידתו לפניהן, כיון שהיו מסתכלות ביופיו של יוסף היו חותכות את ידיהן, אמרה להם, ומה אתן בשעה אחת כך, אני שבכל שעה רואה אותו על אחת כמה וכמה, ובכל יום ויום משדתלו בדברים ועמד ביצרו, ומנין, ממה שקראו בענין ותשא אשת אדוניו. (וישב ה)
ותשא אשת אדוניו, זה שאמר הכתוב מות וחיים ביד לשון (משלי י"ח)... וכן ביוסף לא הגיעוהו כל אותן הצרות אלא על לשון הרע שספר על אחיו, שנאמר ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם... רבי יוסי אומר, יוסף היה אומר לו שהיו נותנין עיניהן בבנות הארץ, אמר לו הקב"ה חייך בו בדבר תלקה, הרי אדונתך נותנת עיניה בך, שנאמר ותשא אשת אדוניו.
...כיון שראה יוסף עצמו בכך, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו, ואומר ברוך המקום שהשכיחני בית אבי, אמר לו הקב"ה, אביך מתאבל עליך בשק ואפר, ואתה אוכל ושותה ומסלסל בשערך, הרי אדונתך מזדווגת לך ומצירה לך, לכך כתיב ותשא אשת אדוניו. וימאן, למה מאן, אמר רבי יהודה בר שלום, שראה אקונין של אביו, ואמר לו, יוסף, עתידין אחיך להכתב באבני אפוד, תרצה שתהא חסר מכללן ותהיה רועה זונות, לכך מאן... ויהי כדברה אל יוסף יום יום, אמר רבי יהודה בר שלום יום יום שנים עשר חדש, שנאמר מיום ליום וגו' (אסתר ג'), כשהיתה באה להסיח עמו היה מרכין פניו למטה כדי שלא להביט בה, מה עשתה אמר רב הונא בר אידי עשתה לו שרתוע של ברזל מתחת זקנו, שאם ירכין פניו יהא השרתוע מכהו, אף על פי כן לא שמע לה. אמרה לו למה אין אתה שומע לי, הלא אשת איש אני, אין אדם יודע בנו, אמר לה השתא הפנויות שלכם אסורות לנו, ביותר שאת אשת איש, שנאמר לא תתחתן בם... (שם ז וח)
ואמרו רז"ל כיון ששמע רבו כך רצה להרגו, שנאמר ויחר אפו, אמרה לו אשתו אל תפסיד ממונך, הנח אותו בבית הכלא עד שתמכרהו ותקח את ממונך, וכל זה לא עשתה, אלא שמא יתרצה בה, ובכל יום ויום הולכת אצלו ואומרת לו, התרצה לי, והוא אומר כבר נשבעתי, והיא אומרת אני מעוורת עיניך, והוא אומר ה' פוקח עורים... (שם ט)
וימאן - מיאון אחר מיאון הרבה פעמים, דכתיב בפסיק ובשלשלת... איננו גדול - מדרש אמרו רבותינו, אמר לה יוסף הן אדוני, מתיירא אני מאדון העולם, אמרה לו איננו רואה אותך, אמר לה גדול ה' ומהולל מאד... אמר לה וחטאתי לאלקים, נשבע שלא יגע בה, אלקים ה' הוא יודע שלא אעשה הדבר הרע הזה... ויעזב בגדו בידה, מיכן שהיה בגדו פתוח מלפניו, כמו שאמרנו על כתונת הפסים, שהוא כמו לבוש הרוכבים, והיא תפשתו מאחריו, והתיר הלולאות מלפניו מן הקרסים, ויעזב בגדו בידה, וינס ויצא החוצה, כיון שאמר וינס מה תלמוד לומר ויצא החוצה, ניצל בזכות אברהם אבינו שנאמר ויוצא אותו החוצה. (בראשית לט ח-יב)
ורמת חלבונא דביעתא בדרגשא וקרת לאנשי ביתה ואמרת חמון שכבת זרעא דאטיל דין דאייתי ריבונכון לנא גבר עבראי למגחך בנא... (בראשית לט יד)
ונסיב עטתא רבוניה דיוסף מן כומרניא דבדקן דחלבונא הוא ולא קטל יתיה ויהביה בבי אסירי... (שם שם כ)
וימאן - ספר הכתוב כי מאן לעשות כרצונה, אף על פי שהיא גברתו אשת אדוניו, והוא ירא ממנה, כי היה ירא את ה' יותר.(שם שם ח)
וחטאתי - רש"י, ונכון הוא, רק בעבור חסרון דעת הנשים הקדים אלקים, כי הדבר בגידה באדוניו אשר בוטח בו, ואחר כך אמר כי יש בענין עוד חטא לאלקים. ויתכן לפרש וחטאתי לאלקים בבגידה הזאת, כי היא רעה גדולה שיהיה לי בה לפני האלקים, כי עיניו בנאמני ארץ,ולא לפניו בוגד יבא, ודברו אמת, רק לא הזכיר אסור הערוה, כי דבר עמה כדרך הנשים... (שם שם ט)
ויעזב בגדו - לכבוד גברתו לא רצה להוציאו מידה בכחו הגדול ממנה, והסיר אותו מעליו, כי היה בגד שיתעטף בו כמעיל וצניף, והיא בראותו כי הניח בגדו בידה פחדה פן יגלה עליה לבני הבית או לאדוניו, והקדימה אליהם לאמר, כי הפשיט בגדו לשכב עמה, ובראותו כי הרימותי קולי נבהל לברח... (שם שם יב)
איש עברי - כי העברים שנואי המצרים המה ולא יוכלון לאכול אתם לחם, כי תועבה היא להם... ולכן אמרה הנה עשה עמנו רעה להביא בביתנו עברי, ועשאו פקיד ונגיד, וראוי לו שיצחק בנו כענין שנאמר מפנק מנוער עבדו וגו', וזה טעם אשר הבאת לנו, הבאתו בביתה היה קשה בעיניהם... (שם שם יד)
להיות עמה - היה נזהר אפילו להתייחד עמה, עד שאיקרע מעשה שנשאר יחידי בעל כרחו לעשות מלאכת צרכי הבית, כדרכו... (שם שם ט)
ויהי כהיום - שאין דרך לשמש ביום, ודבר גלוי שלא נתכוון אלא לעשות מלאכתו ממש, והיא אף על פי כן ותתפשהו בבגדו. אל בית הסוהר - באגדה שהביא את יוסף לפני המלך, בא גבריאל בדמות איש ואמר, יצוה המלך לבדק בבגדיהם, אם בגדי האשה נקרעו, בידוע שהחזיק בה יוסף, ואם בגדי יוסף נקרעו, החזיקה היא לאונסו, ונמצא כן, ודנוהו רק להכלא, שלא לבייש את אשת פוטיפר. וכהני מצרים דנו הדין, לכך לא קנה יוסף אדמתם ברעבון. (שם שם יא וכ)
ויעזב בגדו בידה - ולא רצה לקחתו ממנה בחזקה מפני כבודה. (שם שם יב)
הן אדוני - הסביר לה שהחטא לא יועיל לו לכבוד ולא לעריבות, כי אדונו לא חשך ממנו מאומה וכו', ועוד שהוא חטא. ולא שמע - לא ענה עוד, כי להתמדה יש רושם גדול בשנוי והתפעלות שתסיתהו. לשכב אצלה - על המצע שלפני כסאה כדי לדבר עמה. ותתפשהו בבגדו - בחשבה שלא יעיז לבזותה לומר איני רוצה בך, ויהי כראותה - שנס ערום, ועל זה צריך להתנצל בפני אדונו, ויספר לו המעשה. (שם שם ח-יג)
כהיום - שנתנה עיניה והתאותה לו, ויבא הביתה - נכנס לחדר, שלא ידע שהיתה שם, בבית - באותו חדר, וינס - מן החדר, פן יגבר עליו יצרו הרע, ויצא החוצה - בהיותו חוץ מן החדר יצא לאטו בלי תנועת ניסה, שלא ישאלוהו מה לך כי תנוס, אבל היא שראתה שיצא מן החדר בתנועת ניסה, יראה שמא עשה כך חוץ לחדר, ושאלוהו והגיד, ולפיכך ותקרא וגו'. (שם שם יא ויב)
אחר הדברים - לא נשאה עיניה קודם, כי עם עבד תחשב לה לחרפה, ואז גם לא תוכל לומר בא אלי העבד אם תתגלה, כי לא יאמינו לה שערב לבו לכך, אך אחר שעלה לגדולה שתה עיניה לראות אצטגנינותו, וראתה שיוצאת לה ממנו גדולה. וימאן - זו הדרך הנכונה שלא להתחיל בטענות נגד המפתה להשתיקו, פן ינוצח בשפת חלקות, ואחר שמנע עצמו לגמרי נתן טעם לדבר. ויבא הביתה - כי ראה שיצרה הולך ופוחת, יום א' בקשה שידבר עמה, ואחר כך רק לשכב אצלה, ואחר כך להיות עמה רק ביחוד, כך שאם היום יהיה רק ביחוד עמה תתקרר דעתה, והיא כיוונה לצודו בזה, ובעת יחוד בערה תאותה. ותתפשהו - שלא ניצול לגמרי, כי נתמתח קשתו, אך מיד אחזו יצר הטוב וברח אל מקום אנשים כדי שירפה ממנו יצר הרע, כמעשה דרב עמרם חסידא בתענית כ"ב. לצחק בנו - קראה לאנשי ביתה שיאמרו גם הם, כי יוסף ניסה לצחק בם, ואז יאמינו לה שניסה העבד לצחק בה, כי דרכו בכך... (שם שם ז-יד)
יום יום -... והיינו מתחלה אמרה שכבה עמי ממש, וימאן וגו', ואחר כך בקשה לפחות לשכב אצלה בלא תשמיש, ואם תירא שמא קריבה זו תביא לידי מעשה, הרי יום עכשיו, ואין דרך העולם לשמש ביום, ואחר כך בקשה להתייחד עמה בחדר, כי אין לחוש למעשה כי יום הוא... (שם שם י)
כהיום הזה - שהיה בעיצומו של יום, שלא היה ירא שתבקש ממנו, כי כבר אמרה שאין דרכה לשמש ביום, לפיכך ויבא הביתה, אף על פי שלא רצה אפילו להתייחד עמה בהיותו בטל ממלאכתו, אבל עכשיו שהלך לעשות מלאכתו, חשב שלא תבקש ממנו, כדי שלא יתבטל, כי בעלה יתלה בה למה לא זרזת העבד, ואף על פי כן חזרה לשאלתה הראשונה, שכבה עמי ממש... ודרשו רז"ל הים ראה וינוס, ראה ארונו של יוסף, שכתוב בו וינס ויצא, לפי שאמרו רז"ל ד' מיתות בטלו, דין ד' מיתות לא בטלו, מי שנתחייב חנק או טובע וכו', והבא על אשת איש מיתתו בחנק, ומטעם זה היה משפט דור המבול בטביעת המים... לפיכך יוסף שהיה גדור מעריות היה כדאי להציל את ישראל משטף המים...שלא ישטפו מי הים ארונו, ודרך אגב נצולו כל נושאי ארונו וכל ישראל אחריהם, ונשטפו המצרים שטופי זמה. ויכול להיות ויצא החוצה - חוץ לאצטגנינות שלו... עד שלא היה כח במערכה לשלוט בו, ואדרבא הוא שליט בכחות הטבעיים, וזה ענין קריעת ים סוף מפני ארונו. (שם שם יב)
ואיך אעשה - בזה אני מפסיד כל הטוב המושג אצלי, ועוד אני מחסיר עצמי ממקור הנשמות, כי זה אסור גם לבני נח, ועוד ירצה כי אין לה לטעון שתסתיר הדבר ולא ידע אדונו, לזה אמר וחטאתי לאלקים, והוא שעשאני במצב זה, וממנו לא יסתר, ונמצא מפסיד מצבו הטוב. (שם שם ט)
ותתפשהו לאמר - התורה הגידה כונתה, אבל היא לא אמרה כלום, אלא שלחה ידה לתופסו, להכריחו קום עשה. (שם שם יב)
ותקרא לאנשי ביתה - כי ידעה צדקת יוסף בעיני בעלה, על כן שתפה אותם, שגם עליהם גידל את יוסף, והם יאמרו לו לאמר. (שם שם יד)
עיניה אל יוסף - על מיבעי, אלא שהיה קישוטה והרמת עיניה סמוך יוסף לעוררו לזנות, עד שהעזה פניה יותר. וימאן - העיר הכתוב שמאן בלי טעם, אלא שהוכרח לתת לאשת אדונו טעמים כמוסים... (שם שם ז וח)
לצחק בנו- הבינה מדברי יוסף טענות מיוחדות, שאי אפשר למלא רצון אשת האדון, מה שאינו כן בשאר בני הבית... וינס ויצא - באשר לא ידעה אם רץ גם בשוק אמרה שהלך בשוק להסיח דעת תאותו בקרב המון בני אדם. אך מובן שבני הבית אמרו שלא צחק בהם מעולם, או לא ענו לה כלל, לכן שינתה דבריה לאדון. כדברים האלה - ...ואמרה לצחק ולא לשכב עמי, אלא שהקל בכבודה הרבה, וכאילו רוצה לבא עליה, ופשט בגדו לפניה. כהרימי קולי - ולא אמרה ואקרא בקול, שאין דרך לצעוק מר על ליצנות ובזיון, אלא הרימה קול לגעור בו... והיתה מוכרחת להגיד איזו קובלנא לאדון אחר שנתפרסם על ידי קריאת אנשי הבית שהיה איזה מקרה עם יוסף... (שם שם יג-יח)
וינס החוצה - במדרש רבה בזכות אברהם, שנאמר ויוצא אותו החוצה. פירוש, אשת פוטיפר ראתה באצטרלוגין שלה שעתידה להעמיד בנים ממנו, ובודאי אמרה לו זאת למען ישמע לה, ובזכות ויוצא אותו שאמר לאברהם צא מאצטגנינות שלך, לא שמע לאצטרלוגין שלה. (שם שם יב)
וינס ויצא... נראה שיוסף זכה על ידי שנתבזה מהשבטים שהפשיטו כותנתו וכו', ועל ידי שלא הרהר אחר השי"ת, והאמין שהכל לטובה, על ידי זה היה לו סיוע לוינס ויצא, ושיוכל לבזות עצמו לכבוד השי"ת, ויש ללמוד ממעשים אלו לקבל הכל באהבה. (בראשית וישב תרל"ד)
וימאן להתנחם... והקב"ה לא גילה לו, כי היה מצטער יותר ביודעו שיוסף במקום ערוה וטומאה, שהיה דבר גדול מאד שנשאר שם בקדושתו, ונראה שהקב"ה עשה הכל לטובה, שאי אפשר שיגאלו ישראל ממצרים בלי הקדמת ירידת יוסף, וגם נסיון יוסף לא היה אפשרי אילולא נמכר בעוולה ובעיוות הדין, וזכות זאת סייעתו שיש נסיון שאדם יכול לגבר בכחו, ויש נסיון יותר גדול, שאפשר לגבר רק על ידי רצון ולב אמת שיש לצדיק, וזוכה שלוקחים ממנו הבחירה, וזכה לכך על ידי שזכר שגם הבחירה ניתנה מה', כמו שאמר ולא חשך ממני מאומה וגו', וזהו הכנה לכל הגלויות, שעיקר הגלות תוספת הבחירה, וכשזוכין לצאת מהבחירה זו הגאולה השלמה. (שם תרל"ו)
במדרש וימאן ויאמר וגו'... ולכן אמר שיוסף מצא לו עצה איך לגרש כל התאוה עד שמיאן בה, מצד שחשב הרי הוא מוכן ודאי למסור נפשו בעבור הקב"ה, שכן כל איש ישראל מוכן למסור נפשו בג' עבירות שמחוייבין למות עליהם, והלא אם יצוה הבורא שיעלהו לעולה היה מרוצה, ואם כן איך ישמע לעצת היצר הרע בדבר שאין בו סכנת נפשות... (שם תרל"ז)
יש להתבונן במה שסיבב הקב"ה שעמד בנסיון העצום הזה, אשר חכמים הגידו, כי היה גדול מנסיוני האבות, ואחר כך נתנו אדונו בבית האסורים. ונאמר בזה, כי השי"ת מסבב כשצריך להעניש לצדיק יהיה העונש בשעה אשר זכותו רבה מאד, כאשר מצינו שדן בני ישראל ביום, בשעה שעושין מצוות... ועוד נראה, כי באמת המאסר היה עונש על הדיבה, אמנם אחר שבא לנסיון הזה והוצרך להתגבר עצמו מאד, עד שבא ליסוד מעשיו הטובים, אז נתעורר ביותר החטא הראשון, כמאמר שמדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, לכן אז נענש על חטא הקודם. (שם (שם)
וימאן, בלי נתינת טעם, ועל ידי יראת שמים זו זוכין אחר כך למצא טעמים לבחור בטוב ולמאוס ברע, כי חכמת האדם הבל, ובא על ידה לידי טעות, והחכמה הבאה על ידי יראת שמים היא האמת. ויתכן שיאמר אל אשת אדוניו להמשיך גם אותה, ואולי זה שאמרו חז"ל, שגם כוונתה היתה לשם שמים, על ידי המשא ומתן שהיה ביניהם ונצנצו בה הרהורי קדושה, שמקודם היתה מרשעת ממש. (שם תרמ"ד)
ותתפשהו בבגדו... נראית לו דמות דיוקנו של אביו וכו'. חלילה שבאמת רצה לחטא, אך הענין הוא, שיש בנפש האדם כמה לבושים, ויש לבוש שיש בו אחיזה ליצר הרע, והנה יעקב עשה לו כתונת פסים מלבוש יקר, כי האבות המרכבה, ולא היה להם מלבוש גופני כלל, וזה נתן יעקב ליוסף, וכאשר נמכר כתיב ויפשיטו את יוסף את כותנתו, כי ודאי כל נסיון הוא, כשנוטלים מהאדם מדרגתו המיוחדת, וכן בגלות ניטל ממנו הציור והמלבוש המיוחד לנו בארץ ישראל, וזה שאמרו בבגדו, במלבושו החיצון תפסה, ולפי שעה נראית דיוקנו של אביו, ויעזב בגדו בידה, שיצא מהלבוש ונכנס בהמיוחד לו ונעשה כולו רוחני, ולרמז שכל עובד ה' מסייעין לו בעת צרה מכחות הנשמה, כמו שנאמר ישלח עזרך מקדש. (שם תרמ"ז)
ויצא החוצה, וכתיב ויוצא אותו החוצה, ודרשו רז"ל למעלה מכפת הרקיע, וכן יצא יוסף מהדרך הטבעי, ויוסף שהיה נימול יצא מכח עצמו מן הטבע, בכח אות ברית קדש, ואברהם הוצרך להוציאו, וגם לא השיג איך יוכל בשר ודם לצאת מעצמו מהטבע, אך האמין בה', ויוסף היה הכנה לדורות, ובזכותו נגדרו במצרים מהערוה, וכן בכל גלות מסייע כחו של יוסף הצדיק, וזה שאמר ויהי ה' את יוסף, לרבות כל מי שיש לו הארה מיוסף. (שם תר"ס)
ויאסר יוסף מרכבתו... האדם נברא להיות שליט על הבריאה, כמו שכתוב וירדו בדגת וגו', ועל ידי קבלת מלכות שמים שהוא מכניע עצמו להבורא יתברך, מתבטלים כל הברואים להבורא באמצעות האדם, וזה יוכל להיות רק על ידי נסיונות שגובר האדם על היצר הרע, על ידי זה שליט ורוכב על העולם הזה. וזה היה שכרו של יוסף שמלך במצרים, והיתה הכנה לגלות, שלולא נסיונו של יוסף, שעל ידי זה מלך במצרים ושלט על כל הסט"א, לא יכלו בני ישראל להנצל מטומאת מצרים... (שם ויגש תרל"ח)
וזה הענין שכתוב ביוסף לעשות מלאכתו נכנס וכו', וכי באו חכמינו ז"ל למעט זכות נסיונו של יוסף הצדיק חס ושלום, אבל הוא כנ"ל, שכל עבודת יוסף הצדיק היה רק להמשיך עליו עזר והשפעת קדושה ממרום, אמת כי ודאי הכל במשפט, ואין זוכין לזה רק על ידי עבודה רבה, אכן העיקר היה שיזכה לעזר עליון. (שם תרל"ט)
במדרש רבה וימאן וגו', אמר לה למוד הוא הקב"ה להיות בוחר מאהובי בית אבא לעולה וכו'. נראה שזאת היתה עצה עמוקה של יוסף הצדיק, בראשונה וימאן מוטעם בשלשלת ופסיק, כדי להפרידו, והיינו שהמיאון היה בלי טעם, מצד הנפש למעלה מהטעם, ואף על פי כן כדי שלא תישאר אצלו אהבה חיצונית דיבק את עצמו באהבת השי"ת, ויצייר אצלו שיבחר לעולה ובנבואה, ונדחתה ממנו לגמרי האהבה החיצונית, שבמקום אהבת הקדושה כל האהבות נעשו אפס ואין... (שם וישב תרע"א)
...והא שהציע לפניה טענות לא היה צריך לזה, אלא להרגיע אותה, וזה לימוד גדול לכל איש בהגיע שום מעשה אשר בלתי ראוי תחת ידו, לא ידחה הדבר בטענות שכליות, שהשכל איננו בהיר ומאיר תמיד לנגד עיניו, והרי השוחד יעוור, ואין לך שוחד גדול מיצר הרע... והרי ביוסף היא ראתה באצטרלוגין שלה, ומסתמא גם יוסף ראה, והיצר הרע בודאי הראה לו לעשות מעבירה מצוה, ואם המיאון היה על ידי טענות שכליות, היה מקום ליצר הרע למשכו ברשתו, אבל המיאון מצד עצם נפש בלי שום טענות והתחכמות. וזה לימוד לדורות, ויש לומר שיוסף הביא מדה זו בכל ישראל, כי כל ישראל נקראו בני יוסף... והיא שעמדה לישראל בימי יוונים, שהיו פילוסופים וגם הם מאסו בגשמיות, אבל היה זה על פי חקירה, ואין לזה קיום, כי אחר כל חכמתם וחקירתם נשארו מזוהמים... (שם תרע"ב)
ויוסף הורד מצרימה, אף שכבר כתיב ויביאו את יוסף מצרימה וגו', ספר הכתוב כאן בענין אחר, שבאשר רצה לספר נסיון יוסף, ויוסף בעוד היה עומד במדרגתו שהיה ירא ה' לא היה דבר זה נחשב אצלו לנסיון, לזה אמר ויוסף הורד מצרימה, היינו שהורד ממדרגתו, כדי שיוכל להיות הנסיון... (שם תרע"ה)
ולפי האמור יש לפרש, הא דאמרו ז"ל לעשות צרכיו נכנס, אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו, איך יתכן לומר על איש מרכבה למדת צדיק יסוד עולם לעשות צרכיו נכנס... יוסף נמי שהיה קדוש מרחם, ותיכף כשנולד היה שטנו של אותו האיש, נמי לא היה לו ממה לברח, על כן מן השמים נהיתה שיבא לידי נסיון זה. אבל עדיין לא הספיק, כי לאיש קדוש כזה, לא חשוב ענין כזה לנסיון כלל, כי נפשו הקדושה סולדת מענינים אלו. אבל כמו שמצינו ביהודה, שרמז הקב"ה למלאך הממונה על התאוה וכו', כך היה הענין ביוסף, למען יגיע עד שערי מות, ומכל מקום יתגבר על כח המלאך, וזה כענין שנאמר ביעקב, כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל, ובאמת היה נצרך לו ליוסף סיוע מיעקב כדי להתגבר על כח המלאך, וזהו שנראית לו דמות דיוקנו של אביו...(שם תרע"ח)
כבר הגדנו במהות יוסף והשבטים, שיוסף בצדקתו וישרת לבבו זכה נמי לשלימות בחינת המח והשכל, ועל כן נסיון יוסף, אף שבפשיטות היה בחינת התאוה שבלב, מכל מקום מבואר במדרש שזאת הרשעה ראתה באסטרלוגין שלה שעתידה להעמיד ממנו בן, ובודאי כשפיתתה אותו סיפרה לו והראתה לו כן, אבל הוא תפס בפשיטות באשר דבר זה אסור על פי הדין, צריכין לבטל את כל החכמות וכל השכליות מפני רצון ה', ועל כן זכה לעומתו לשלימות מעלת השכל, שלכל דבר שאדם מוסר להשי"ת זוכה לעומתו לדבר ההוא במעלות הקדש... על כן יוסף השפיע לישראל בחינת שכל הישר, והשבטים השפיעו בחינת התלהבות ורגש הנפש... (שמות בשלח תר"פ)
אשירה לה', במכילתא, תבא אסרה של יוסף ותעמוד על אסרה של פרעה. הנה אסירת המרכבה היא דוגמא להתאחדות חומר וצורה, והסוסים שמושכים את המרכבה הם כמו צורה ורוח חיים למרכבה, שהיא החומר, וההפרש שבין אסרת יוסף ואסרת פרעה, שיוסף קשר את החומר לצורה וביטל את החומר לצורה, ופרעה להיפך, שקשר את הצורה לחומר, וביטל את הצורה לחומר.... (פסח תרע"ג)
ולמאן דאמר לעשות צרכיו נכנס, נראה דיוסף טעה בזה, כי ידע מה שנמכר למצרים ולאותו בית ודאי צריך להוציא משם ניצוצות קדושה ורכוש גדול, וחשב גם כן אולי הוא ממנה, ודימה שחשקו בקדושה. ונגלה לו דמות דיוקנו של אביו, היינו מדת האמת דיעקב וראה האמת שהוא הסתת היצר ולא מצד הקדושה, כי באמת היולד ממנה אינו בנו כלל, ואי אפשר להוציא ניצוצות קדושה על דרך זה כלל. ומה שנזדמן לפניו דבר זה שהיא תחשוק בו, אף דאין ארור מדבק בברוך, דהארור אינו רוצה, כידוע דלמי שאין לו שום שייכות אין לו חשק כלל, היינו על ידי בתה שגידלה, כי שכם שחשק בדינה לפי שהיה בו איזה ניצוץ שהיתה יכולה לקלוט ממנו על דרך זה, ויצא מזה נפש הקדושה דאסנת שנזדמנה לזיווג ליוסף הצדיק, מסתמא גם היא צדיקת בקדושת הברית, שגם אשה מזרע ישראל כמאן דמהילא דמיא... (חלק ב ישראל קדושים עמוד קכז)
...אבל ביוסף כתיב וימאן, היינו שבאמת היה לו הרגש תאוה בלבו, רק שהתגבר על יצרו לעמוד בנסיון, והיינו על פי מה שכתוב שאשתו של פוטיפר לשם שמים נתכוונה, שרואה היתה באסטרלוגין שלה, שהיא עתידה להעמיד ממנו בן וכו', ומכל שכן שיוסף הצדיק ראה זאת, בודאי שעתיד להעמיד מנשה ואפרים מבתה, וזה ענין אמרם ז"ל לעשות צרכיו נכנס, כידוע שזה עיקר מדת יוסף שורש השפעת הברכה לכלל ישראל, וכמו שנאמר ויכלכל יוסף וגו'... וזה בעצמו היה גודל הנסיון שלו, שנדמה לו לפי שעה שיעשה מצוה בזה, וזהו לעשות צרכיו, מה שמוטל עליו בחינת יסוד, ולהוליד את אפרים שהוא בחינת השפעה לכלל ישראל להשפיע האור... כי כן דרך היצר הרע להראות בעת הנסין שיעשה מצוה בזה, וכמו שנאמר שמים חושך לאור, אלא שנראה לו דמות דיוקנו של אביו, והיינו שבזה נזכר בעצמו על ידי דיוקנו של אביו, שמדתו אמת, וממילא עמד על האמת, שהוא הסתה של היצר הרע בשקר, ואין לו קיום... (פרי צדיק בראשית וישב ב)
ומסתמא כיון שצפתה היא, בודאי יוסף הרגיש שיש לו שייכות לשורשה, ובודאי היצר הרע מצא לו היתר על פי דברי תורה, דאף דבעולת בעל יש להם, מכל מקום כיון שממאנת בו הרי היא כגרושה שלנו, שבבן נח תלוי הגירושין בה גם כן... ועל זה נאמר גם כי אלך בגיא צלמות, דיוסף אזל בגיא צלמות, מכל מקום לא אירא רע כי אתה עמדי, והשי"ת רגלי חסידיו ישמור, ולזה דרש רבי יוחנן למעלתו ויהי וגו' לעשות מלאכתו, שנכנס לאשתדלא באורייתא, דאיהו מלאכתו דבר נש, ואז בא היצר הרע לפתותו... (שם יב)
ועל זה פתח רבי חייא אבתריה עדות ביהוסף שמו, שיש גם כן ה"א יתרה, ואמר שמתחלה עשה יוסף עצמו כאינו מכיר לשונה, והרי באמת הכיר לשונה, שהרי ידע ע' לשון, אך הפירוש שכל פיתוייה לא נכנסו אל לבו כלל ולא פעלו אצלו כלום, עד דכתיב ותתפשהו בבגדו, ומפרש שהיה לה בו איזה תפיסה מה כרגע עד שהוכרח לנוס החוצה... והחליקה אמריה שרמזה לו שממנה יצא משיח בן יוסף, כמו שבאמת יצא מבתה, והיא שמה חושך לאור... (שם במדבר פנחס י)
...ראה נפלאות גדולות איך כלולים בדברים קצרים ענינים רמים. חז"ל לא יראו להגיד כי אשתו של פוטיפרע נתכוונה לשם שמים ולא לדבר אחר. וראשית מחשבתה וכוונתה היתה לשם שמים, עד כי השוו אותה למעשה תמר הצדקת. ובמה היה ההבדל בינם, וכמה נתרחקו זה מזה כל כך, עד שבמקום אחר שם הזכירוה חז"ל בלשון ארורה? כי אם רק באחרית דבר, שאף כי בראשיתה היתה כוונתה לטוב, ובכל זאת בעת שחפצה להוציא כוונתה לפועל, פגשה עקולי ופשורי בדרכה שלא נתרצו לה, והיא יראה פן תתגלה חרפתה וקלונה ברבים, לא היתה יכולה לעמוד בנסיון, ומדותיה הרעות והמשחתות אשר דרך שם הוציאה את מחשבתה בדרך השתלשלות, נתהפכו תיכף מטוב לרע, עד כי בסוף מעשה נאבדה כל כוונת מחשבתה הטובה, ונתגלה במעשה ובפועל רציחה נוראה, ומסרה לסכנה נפשו של יוסף... ולהיפך אנו רואים במעשה תמר הצדקת, מתחלה היתה כוונתה לשם שמים וכל העת שהוציאה מחשבתה לפועל מסרה את עצמה גם כן שילכו כל הדברים בדרכי לשם שמים... (דעת חכמה ומוסר ג, סימן רמד)
יש לעיין במה שאמרו חז"ל (סוטה ל"ו) ויבא הביתה לעשות מלאכתו, חד אמר לעשות צרכיו עמה וגו'... וצריך עיון מאחר שיוסף הצדיק היה מאוחד עם אביו, ויסוריו היו של אהבה בלבד, איך אפשרית אצלו הוה אמינא של חטא כזה? אמנם מצאנו בספרים הקדושים דחס ושלום לחשוב כך על יוסף הצדיק, אלא הביאור כמו שכתוב ברש"י, שלשם שמים עשתה אשת פוטיפר וכו', וטענה לו גם כן מה שראתה במזלות. וגם הוא ידע מהשייכות שיש לה אליו, שתעמיד תולדות ממנו, והיה כאן מקום גדול לטעות, שרצונו יתברך הוא שיפסוק כאן בהוראת שעה להיתר. וכבר היה במצב לפסוק כך למעשה, כי היה קשה מאד למצא את הטעות שבדבר, הן מעשה יהודה ותמר, ובועז ורות היו מכוונות מן השמים, וצמחו מזה תוצאות גדולות וזרעו של משיח, ואפילו יוסף הצדיק, הגדול כל כך בדביקות עלה על דעתו על כל פנים לרגע כי גם דבר זה קודש הוא ומצוה לעשותו על פי דין, ואך לאחר שהסתכל במדת האמת של יעקב אביו, דהיינו דמות דיוקנו של אביו שהופיעה לנגד עיניו, אז הכיר את האמת הברורה, ונצח את יצרו... (חלק ב נסיון יוסף, עמוד רכה)
ויהי ה' את יוסף וגו'... מלחש ויוצא מלחש ונכנס... (ב"ר פ"ו ה'), הרי שכל מעשי יוסף לשם שמים בפנימי פנימיותו, כי רק אז נעשים נסים ורק אז שייך "ה' אתו".
אם כן בהכרח מה שסלסל בשערו (רש"י) וקשיט לבושוהי (זוהר) היה משום צורך עבודת רבו, כמוכרח למנהל הענינים של שר הטבחים של פרעה, מכל מקום לפי בקורת הדקה של הקב"ה היה שם סלסול דק יתר על המוכרח, "אמר הקב"ה אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך? אני מגרה בך את הדוב מיד..."
הרי רוגזא נוראה שלמעלה על ידי גירוי עוצם כח היצר הרע.
ונסיון נורא היה, עיין סוטה ל"ו "ויבא הביתה לעשות מלאכתו, א"ר יוחנן (ר' יוחנן אתי מיוסף, ברכות כ', והיה צריך להפך בזכותו כמו רבי דאתי מדוד ומהפך בזכותיה, שבת נ"ו, משמע שלימוד גדול יש כאן - הערת ר"צ הכהן), מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו". ועוד שם "רב ושמואל, חד אמר לעשות צרכיו נכנס", והיינו מה שרמז בזהר (ח"א ק"צ) "ותתפשהו בבגדו" ששלטה באותה נקודה של קישוט בבגדיו. הרי לפנינו דרך סבה ומסובב רוחניים. ומה נורא ואיום כי סבה דקה מן הדקה כנ"ל תסבב נסיון עצום ונורא כל כך, אלא כך היא גערת הקב"ה.
"באותה שעה באה דמות דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון", (השגה ממשית כמו חושית... וכיון שראה אביו ראה את עוצם מדתו מדת אמת המבטלת את הבחירה בשורשה - בחינת השגת אדם הראשון קודם החטא - על פי ר"צ הכהן זצ"ל).
זו היתה סייעתא דשמיא מיוחדת ליוסף. ובזהר מבואר (ח"א קפ"ט) "בכל אתר דצדיקיא אזלי קב"ה נטיר לון ולא שביק לון... יוסף אזל בגיא צלמות ונחתו ליה למצרים, שכינתא הות עמיה, הה"ד ויהי ה' את יוסף"... חידוש גדול למדנו כאן, דשכינתא בגלותא פירוש ששומרת אותנו בגלות. ואיך שומרת? הרי מפורש ביוסף "באה דמות דיוקנו של אביו וגו'"...
ומה נורא ונפלא שגערת השכינה ביוסף, לגודל מדריגתו, אמנם היתה על ידי שהראו לו דמות דיוקנו של אביו. אבל לא זה בלבד היה אלא שדיבר אליו דיוקנו של אביו. ומה דיבר? (סוטה ל"ו) "אמר לו, יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד, ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות..."
כך היתה גערת דיוקנו של אביו. גם במדרגה הכי גבוהה של יוסף, מכל מקום בעידן דיצר הרע, צריך להשתמש בגערה דשלא לשמה... (חלק ה עמוד קסד, וראה שם עוד)