יוסף   ובנימין

(ראה גם: בנימין, יוסף-ואחיו)

זהר:

ועל כן יוסף ובנימין שני צדיקים הם, יוסף זכה להיות צדיק למעלה משום ששמר אות ברית, בנימין הוא צדיק למטה... (ויצא קלד, ועיין שם עוד)

ויפול על צוארי וגו', רבי יצחק אמר הרי בארו שבכה על מקדש ראשון ועל מקדש שני (שיבנו בחלק בנימין ויחרבו). (ויגש פח)

ועל זה כתוב הביאני המלך חדריו, זה הוא בנימין, שיוסף הביאו בחדרו... (זהר חדש חקת נב, ועיין שם עוד)

תלמוד בבלי:

לכולם נתן לאיש חליפות שמלות, ולבנימין נתן חמש חליפות, אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו, דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא, בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים, אמר רבי בנימין בר יפת, רמז רמז לו, שעתיד בן לצאת ממנו שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות, שנאמר ומרדכי יצא מלפני המלך וגו'. ויפול על צוארי בנימין אחיו, כמה צוארין הוו ליה לבנימין, אמר רבי אלעזר בכה על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב, ובנימין בכה על צואריו, בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב... (מגילה טז א)

מדרש תנחומא:

באותה שעה נתגלגלו רחמי יוסף עליו, שנאמר וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו. אמר רבי נחמן בר יצחק, באותה שעה זמנם לסעודה, היה מבקש להסב לבנימין אצלו, ולא היה יודע כיצד לעשות, נטל את הגביע והקיש בו, אמר להם הייתי סבור שיהודה הוא הבכור שהוא מדבר תחילה, אני רואה שראובן הוא הבכור ויהודה הוא פשוט, הסב ראובן בראש המסובים... שוב נטל את הגביע והקיש בו, אמר להם רואה אני שכולכם אתם בני אב אחד, אבל אביכם נשים הרבה היה לו... נשתייר בנימין, אמר רואה אני לזה שהיה לו אח ופירש ממנו ואין לו אם, ואף אני היה לי אח ופירש ממני ואין לי אם, יבא וישב אצלי, וישב אצלו... וישא משאות, הביא מנות בסעודה, נתן לכל אחד ואחד מהן מנה שלו, נתן לבנימין מנה שלו, נטל יוסף מנה שלו ונתנה לבנימין, נטלה אסנת מנה שלה ונתנה לבנימין, נטלו אפרים ומנשה מנותיהם ונתנום לבנימין, ונמצאו ביד בנימין חמש מנות, לכך כתיב ותרב משאת בנימין. (ויגש ד)

ילקוט שמעוני:

ויאמר אלקים יחנך בני, לפי ששמענו חנינה בשאר שבטים ובבנימין לא שמענו, שעדיין לא נולד, והיכן שמענו בו חנינה, כאן, ויאמר אלקים יחנך בני. אמר רבי שמואל בר נחמן, כיון שראה אותו יוסף מיד נתקררה דעתו וברכו. ובאותה שעה אמר להם קרבוהו אצלי, והיה שואל לו עד שהגיע לענין אחיו, אמר לו בני, כלום יש לך אח, אמר היה לי ואיני יודע היכן הוא, יש לך אשה, אמר לו הן יש לי אשה ועשרה בנים, אמר ליה ומה שמותן, אמר ליה בלע ובכר וגו', אמר ליה למה קראת להם השמות הללו, אמר ליה על צרות אחי, בלע שנבלע בין האומות ואיני יודע היכן הוא, בכר שהיה בכור לאמי... באותה שעה נכמרו רחמיו של יוסף, שנאמר וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו וגו'. (בראשית פרק מג, קנ)

חזקוני:

שלש מאות כסף - ולאחיו קנס על אחד י' ידות דמי עבד שהם ל' סלעים, כבגיטין השולח, המוכר עבדו לעכו"ם קונסין אותו עד י' בדמיו, וחמש חליפות - על שקרע בגדיו, ועל שהוא בן אמו, ועל בושתו שהוציא עליו שם גנב, וב' על תשלומי כפל. (שם מה כב)

אברבנאל:

ולבנימין נתן - שנשאר עומד אצלו, נתן לו כסף לקנות כרצונו לאשתו ולבניו, וחמש חליפות להחליף כל יום בעמדו לפניו. (שם שם כא)

אלשיך:

שלש מאות כסף - לרבינו בחיי המוכר את עבדו קונסים אותו י' בדמיו, ולפי זה היו האחים צריכים לתת לו, אלא על שציער את בנימין בצער עבדות בטענת הגנבה נתן לו י' בדמיו, והמלבושים להורות שמחל להם על שהפשיטוהו כתונת הפסים. (שם שם כב)

הגר"א:

לכולם נתן לאיש חליפות שמלות, ומקשי בגמרא מגילה ט"ז, אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו זרעו, דאמר רבא וכו', בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו ירדו אבותינו למצרים, ומשני, אמר ר"ב רמז רמז לו שעתיד לצאת ממנו בן שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות. ולכאורה הדרא קושיא לדוכתא, דאף על פי כן הטיל קנאה בין האחים... דחמשת הבגדים של בנימין היו גרועות משל אחיו, והחליפות של אחיו היו שוים בדמים כמו החמשת חליפות של בנימין, והשתא שוב לא תקשי לך לאיזה צורך עשה זאת, משום דרמז רמז לו כנ"ל. (קול אליהו ויגש)

שם משמואל:

ובמה שאמרנו ששמירת יוסף את השבת היתה רק כשהתאחדו השבטים, יובן הטעם שעשה תחבולות להביא אליו את בנימין עוד טרם ביאתו עם יעקב למצרים, דהנה אמרו ז"ל (שבת קי"ח) אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה, לא שלטה בהם אומה ולשון, ואף שהגלות נגזרה עוד בברית בין הבתרים, כאמרם ז"ל... מכל מקום לא היתה עליהם שליטה ושעבוד של האומות, ולפי זה יש לומר, דבהתאחדות יוסף והשבטים שהיתה אז שמירת שבת כנ"ל, היה כענין מאמרם ז"ל אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון... וכל זה כששמירת שבת קדמה, אז לא היה אפשר לשעבוד לחול, כי שמירת שבת מדחה את השעבוד מלחול, אבל כשכבר חלה הגלות שוב איננה מועילה שמירת שבת אחת... ועל כן מובן זה שהשתדל יוסף שיביאו לו את בנימין טרם ירידת יעקב למצרים, שבירידת יעקב התחיל השעבוד, והוא רצה שתהיה שמירת שבת אחת טרם תתחיל הגלות כל עיקר, ובשביל זה לא שלטו עליהם המצרים לשעבדם כל ימי חיותם, ואולי שמירת שבת ראשונה זו היתה לתועלת לכל גלות מצרים לבל ימעדו קרסוליהם עד שנגאלו... (בראשית מקץ תרע"ז)

ובזה יש לפרש גם ענין בנימין, שיוסף רצה ללקחו לעבד, ויהודה מסר נפשו על בנימין, אף שבפשיטות היה כל זה רק תחבולה ליוסף לבדוק אותם באהבתו, מכל מקום הנה היה זה לפועל דמיוני לענין הנ"ל, והיינו דהנה בית המקדש נקרא צואר, וברש"י ויפול על צוארי בנימין שבכה על שני מקדשות וכו', והא דבית המקדש נקרא צואר, הגיד כ"ק אבי אדמו"ר משום דהצואר הוא אמצעי בין הראש והגוף, כן בית המקדש הוא אמצעי בין העולם העליון לעולם התחתון, ויש לומר דמהאי טעמא הוא בחלקו של בנימין, דכך היא מדתו צדיק דלתתא, והוא אמצעי בין יוסף שהוא הראש, לאחיו שהם בבחינת גוף בערך יוסף, שהרי הם בחינת לב כנ"ל... היה בנימין פועל דמיוני, שיוסף רצה שבנימין שהוא אמצעי כנ"ל יהיה תחתיו, ובאמצעותו ישפיע ממדתו להנהיג את כל אחיו, כל עוד יהיה נחשב שבנימין טפל אליו, והשבטים רצו לבכר את מדתם כנ"ל, על כן מסרו נפשם להוציא את בנימין מתחת יד יוסף... (שם ויגש תרע"ז)