(ראה גם: יוסף-אשת פוטיפר-ופוטיפר)
וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך, ונתון אותו על כל ארץ מצרים. ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה, ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים. ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן און לאשה, ויצא יוסף על ארץ מצרים. ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים, ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים... (בראשית מא מג)
ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם, ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו. והרעב היה על כל פני הארץ, ויפתח יוסף את כל אשר בהם וישבר למצרים, ויחזק הרעב בארץ מצרים. וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף, כי חזק הרעב בכל הארץ. (שם שם נה)
וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בשבר אשר הם שוברים, ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה. ויתם הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען, ויבואו כל מצרים אל יוסף לאמר הבה לנו לחם ולמה נמות נגדך, כי אפס כסף. ויאמר יוסף הבו מקניכם ואתנה לכם במקניכם אם אפס כסף... ותתם השנה ההיא ויבאו אליו בשניה השנית, ויאמרו לו לא נכחד מאדוני, כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה אל אדוני, לא נשאר לפני אדוני בלתי אם גויתנו ואדמתנו. למה נמות לעיניך גם אנחנו גם אדמתנו קנה אותנו ואת אדמתנו בלחם, ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה, ותן זרע ונחיה ולא נמות, והאדמה לא תשם... רק אדמת הכהנים לא קנה, כי חוק לכהנים מאת פרעה, ואכלו את חוקם אשר נתן להם פרעה, על כן לא מכרו את אדמתם. ויאמר יוסף אל העם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה, הא לכם זרע וזרעתם את האדמה. והיה בתבואות ונתתם חמישית לפרעה, וארבע הידות יהיה לכם לזרע השדה ולאכלכם ולאשר בבתיכם ולאכל לטפכם... (שם מז יד והלאה)
יוסף הלך בגיא צלמות, והורידו אותו למצרים, שכינה היתה עמו, כמו שכתוב ויהי ה' את יוסף, ומפני שהיתה שכינה עמו, כל מה שהיה עושה היה מצליח בידו... (וישב רו)
אמר רבי חזקיה מה הטעם ויעבר בכל ארץ מצרים, כדי למשול, שהיו מכריזים לפניו כך, כדי לקבץ תבואה בכל מקום ומקום כדי שלא תרקב... כעין זה הקב"ה אמר לאברהם ידע תדע וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, כשבא יוסף למצרים לא נמצא בה רכוש גדול, גלגל הקב"ה גלגולים והביא רעב לעולם, וכל העולם הביאו כסף וזהב למצרים, ונתמלא כל ארץ מצרים כסף וזהב, ואחר שנתקן רכוש גדול בכל השיעור הביא את יעקב למצרים... בא וראה בשביל יוסף שהיה צדיק גרם שיקבלו ישראל עושר כסף וזהב, שכתוב ויוציאם בכסף וזהב וגו', ומידו של הצדיק בא זה לישראל, והכל לזכות אותם לעולם הבא... (מקץ סה)
וכאשר ירד יוסף הצדיק למצרים תחילה, המשיך עמו אחר כך את השכינה, כי השכינה אינה הולכת אלא אחר הצדיק, ועל כן נמשך יוסף תחילה למצרים וקבל כל עשירות שבעולם כראוי, ואחר כך ירדה השכינה למצרים וכל השבטים עמה. (שם פב)
..כיון שחזק הרעב בארץ נתקבצו המצרים ובאו אצל יוסף, אמרו לו תנה לנו לחם, אמר להם אלקי אינו זן את הערלים, לכו ומולו את עצמכם ואתן לכם, הלכו אצל פרעה והיו צועקים ובוכים לפניו, שנאמר ותרעב כל ארץ מצרים, ואמר לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו. אמרו לו הלכנו אצלו ומדבר אלינו דברים ריקים, ואומר מולו את עצמכם, אמר להם שוטים לא כך אמרתי לכם מתחלה עבדוהו וקנו לעצמכם תבואה, וכי לא היה קורא לכם כל אותן השנים שני השבע וצוה לכם היו יודעים שרעב בא לעולם, אתם פשעתם בנפשותיכם, מפני מה לא הנחתם בבתיכם תבואה של שנים ושלש וארבע שנים. אמרו לו כל תבואה שהיתה בבתינו הרקיבה, אמר להם לא נשתייר לכם קמח מאתמול, אמרו לו אף פת שהיה בסל הרקיב, אמר להם לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו, אם גוזר על התבואה ונרקבת, שמא יגזור עלינו ויהרגנו, אם יאמר לכם חיתכו מבשרכם שמעו לו, שנאמר אשר יאמר לכם תעשו... (בראשית צא ה)
ויאמר יוסף הבו מקניכם וגו', הסוס לקבלי וקלף בצליא (כבר הלכו מאתנו), מהם מתו מהם נמכרו ומכספנו ומחמדנו אנחנו ערומים מהם וקלופים מהם כבצל הנקלף, מתו הסוסים והשלכנו בחוץ מנגדנו, והכלבים אכלום וקלפו את עורם. (שם צה ג)
ויבא יעקב שלם, שלם בתורתו, לפי שמצינו ביוסף כשדר אצל פוטיפר שכח תלמודו, דכתיב כי נשני אלקים את כל עמלי ואת כל בית אבי. (בראשית וישלח לג יח)
דבר אחר למה עשה עוד שתי שנים (בבית הסהר), בשביל להרבות לו כבוד, ועליו אמר שלמה עושק דל להרבות לו (משלי כ"ב ט"ז), בשביל להרבות לו כבוד נעשק, שאילו הזכיר שר המשקים ליוסף מה היה לו לעשות, לפתוח לו חנות שלפותרי חלומות, אבל עשה עוד שתי שנים כדי שיחלום פרעה, בשביל שיעלה לאותה גדולה... (שם מקץ מא א)
ויאמר פרעה אל יוסף, רבנן אמרי, כיון שביקש פרעה להמליכו עמדו עליו כל גדולי המלוכה, ואמרו לו עבד תמליך עלינו, אמר להן פרעה בן חורין הוא, בן גדולים הוא, מה עשו, עמדו וכתבו לו שבעים פיטקין בשבעים לשון והשליכו לפניו, והיה נוטל כל פתק ופתק וקורא אותו, ולא עוד אלא שהיה יודע לדבר בלשון אחרת שלא היו יכולין לשמע, ואיזו זו לשון הקודש... מיד נתביישו כל החכמים שלפרעה, אמר להם אילו היה עבד כל הלשונות האלו לא היה יודע, מיד התחילו כולן מקלסין אותו, ולא החרטמים בלבד, אלא אף פרעה עצמו היה מקלסו... (שם מא לט)
רק אדמת הכהנים לא קנה, באותה שעה עמדו המצרים והבריחו עצמן אצל הכומרים לאמר כהנים הן, מה עשה יוסף הצדיק, נכנס לבתי האריכות והוציא הטמסון שלהם, שפלוני ממשפחה פלונית, ופלוני ממשפחה פלונית, והיה יודען וכותב לכל אחד ואחד כטובתו, לכך נאמר רק אדמת הכהנים לבדם לא היתה לפרעה. (שם ויגש מז כב)
לחוד ארעא דכומרניא לא זבן, מן בגלל דחמון ליה זכותא בזמן דבעא רבוניה למקטליה ושיזבוהו מן דין קטול, וברם ארום חולקא אמר למתיהבא להום מלות פרעה... (בראשית מז כב)
לאסר שריו - הגיע למעלה לאסר שרי פרעה, בנפשו - בלי עצת פרעה, וזקניו - של פרעה כתלמידים לפניו. (תהלים קה כב)
קנה אותנו - הנה אמרו לו שגם גופם יקנה לעבדים לפרעה, וכן אמר הן קניתי אתכם ואת אדמתכם, אבל אמר ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה, כי מכרו מצרים איש שדהו, ולא אמר שקנה רק האדמה, והטעם כי הם אמרו לו שיקנה אותם לעבדים עושי מלאכת המלך כרצונו, והוא לא רצה רק לקנות האדמה, והתנה עמהם שיעבדו אותה לעולם ויהיו בה אריסי בתי אבות... אבל אני אתחסד עמכם, שתטלו אתם חלק בעל הקרקע ופרעה יטול החלק הראוי לאריס, אבל תהיו קנוים לו, שלא תוכלו לעזוב את השדות, וזה טעם מה שנדרו לו. (שם שם יט)
ויצא יוסף - מלעמוד לפני פרעה תמיד כשאר השרים, ויעבר - לפקד ולחקר ששמוהו אדון על הכל. (שם מא מו)
העביר אותו לערים - כמו שעשה סנחריב, כדכתיב אל ארץ כארצכם, כדי שלא יטענו בה חזקה איש איש בארצו לאחר מכירה. (שם מז כא)
ויהי ה' את יוסף - הוצרך סעד וסיוע שלא יטמא לבין הגוים. (שם לט ב)
הן קניתי - ואם כן אתם עבדיו וחייבים לעבוד את האדמה שקניתי לו, והוא חייב לתת מזונותיכם והזרע לזרוע, ובזה האופן תהיה מן הדין כל תבואת מצרים שלו... (שם מז כג)
ראה יוסף-כללי, שמות א א.
ראה יוסף-כללי, גבורות ה' פרק יא.
...ויוסף שמר ברית קדש במצרים השטופים בזמה, ולא נתפתה מאשת פוטיפרע ושלט ביצרו, ומאחר שמצרים ערות הארץ וגבר עליהם יוסף, על כן זכה למלוך שם, וענין המלוכה שלו ששלט על שר של מצרים, שהרי רכב במרכבת המשנה, והמשנה למרכבה הוא של מצרים, וזה היה רושם שישראל אף שיהיו עבדים לפרעה יזדככו שם, ואחר כך עלה יעלו באותות ובמופתים ובמכות נפלאות למצרים, ויכניעו שר של מצרים... ויוסף פתח זה הפתח כי רב גובריה... (תורה שבכתב וישב)
העביר אותו לערים - כי רק מי שגר בעצמו יודע נפש הגר, ולא ירעו לאחיו, או שלא יוכל מלך מצרים לחקור ולומר שגושן אינה של ישראל כי אם של אחרים. (בראשית מז כא)
ויפתח יוסף - לראות מה צריך למכור קודם, גם שמכר לכל עיר מאוצרה, דאין דומה מי שיש לו פת בסלו, ושלא יצטרכו לטלטלו, וגם שיראו שיש מספיק ויתקרר רעבונם, ואמר ויחזק הרעב, שלא הועיל כל זה. (שם מא נו)
ולמה נמות - להיות שלא היה חפץ לקחת בשכר התבואה כי אם כסף ולא פרעון אחר, ואשר מצד זה לקט כל הכסף הנמצא, ועתה באו בטענה למה וגו' לטעם שתם הכסף, שהרי יכולין המה לפרע בתבואה בשוה כסף, ולזה השיבם יוסף שנתרצה לקחת מקניהם בעד הלחם... וטעמו שהעני את מצרים כדי שלא יהיו אחיו דלים בפני עשירים, ולזה נתחכם שיקנו ממנו בכסף, שכל עוד שהמקנה בידם מזונותיהם עליהם, ויצטרכו לקנות מזונות המקנה, כי מן הסתם אין דשא ועשב... (שם מז טו)
קניתי אתכם - ...ויש להעיר אחר שקנה אותם מה צורך לקניית אדמתם, הן מה שקנה עבד קנה רבו, אולי לצד שלא היו קנוים לעבדים רק לפרט לעבד את האדמה, לתת חמישית לפרעה, אין זה אלא כקנין שכיר, ולזה הוצרך לקנות את האדמה... (שם שם כג)
רק אדמת הכהנים לא קנה - הודיענו זאת, כי היתה תחבולה של יוסף לדמות בית אביו לכהנים, כדפירשנו, שהם גדלו הבהמות הקדושות של מצרים. (שם מז כב)
לא ירים איש - לא יעשו חתימה או הליכה למלחמה בלא ידיעתו, כדי שידע ויכיר הכל. (שם מא מד)
אשר יאמר לכם תעשו - שיתן להם עבודות לשמירת המדינה וכו', וכל זה כדי לסבב שידע בבא אחיו. (שם שם נה)
אם אפס - לא האמין להם, על כן אמר אם אמת שכן הוא, הבו מקניכם, ובזה הבחינה ברורה, שהרי לבעל הבית המקנה נחוץ יותר מכסף. (שם מז טז)
ויקן יוסף - כבר כתב הרמב"ן שלא קנה אותם, שכך היה רואה טובת המלוכה, כי אם היו עבדי המלוכה הרי מוטל על המלוכה לדאוג לפרנסתם, אפילו לא יהיו עמלים לפיהם כל כך, מה שאינו כן עתה. וגם לטובת ישראל לא היה נצרך אלא להעבירם מאחוזתם, כדי שיהיה בידו לפנות ארץ גושן בלי שום עוולה, וגם טוב היה לבני ישראל שיהיו בני חורין, ואם היה מישהו צריך לקנות עבד משיגו בנקל, יותר מאם היה צריך לקנותו מאוצר המלוכה... (שם מז כ)
לערים - שלא העביר כל יחיד למקומות מפוזרים אלא כל עיר לעיר אחרת, שלא יאבדו חברתם. רק אדמת הכהנים - שדות לא היו להם אבל אדמה בחצרות. (שם שם כא)
ויאסר יוסף מרכבתו... ומלוכת יוסף היתה הכנה לגלות מצרים, שקודם יהיו כל המצרים תחת יד יוסף, והיו מרכבה ליוסף, כי היו רחוקים ממדת אמת של יעקב, ולכן אסרם תחתיו, שלא יפרדו כשיעלה אל אביו, ולהיפך מצאנו כשירד יעקב לחוץ לארץ קשר עצמו בקשר אמיץ כמו שכתבנו... (בראשית ויגש תרל"ה)
...ונראה לפרש על פי דברי האריז"ל ששלשה שרים תחת יד פרעה, שר המשקים ושר האופים ושר הטבחים, וכנגדם באדם קנה ושט וורידין... והנה הורידין הם האמצעים בין הלב והמח, ועל ידם שולח הלב צחיחי דדמא אל המח, ועל כן יוסף באשר הוא צדיק יסוד עולם אחיד בשמיא ובארעא, ונגד זה באדם המח והלב, היתה ראשית עבודתו במצרים להוציא את חלקי הטוב משר הטבחים שהוא לעומתו בקדושה, ועל כן כתיב ויקנהו פוטיפר, בסוד אשר שלט האדם באדם לרע לו... שעל ידי זה היה מוציא ממנו את כל חלקי הקדושה שהיו בו... (בראשית וישב תרע"ג, וראה עוד: יוסף-ושר המשקים)
והנה יוסף שהיה בבית שר הטבחים והיה לו הנסיון שמה בענין המחשבה, כאמרם ז"ל מחשבה שלא חשבה בעבירה, והכל נגרר אחר המחשבה, כביבמות: אין קישוי אלא לדעת, בזה הכניע את שר הטבחים שהוא כח רע לעומת כח המחשבה שבקדושה... אחר כך ישב י' שנים בבית הסהר למרק העונש שהוציא דבה על אחיו, ותיקן את פגם הדיבור... שלא גילה ליעקב משום שחשב שהקב"ה לא גילה לו ואני אגלה לו, וכפף רצונו לרצון השי"ת, ושמר כח הדיבור שלא יגלה הנעלם בלב, ובזה תיקון לגמרי את כל הדיבור שבקדושה, והכניע את שר המשקים שהוא כח רע לעומת כח הדיבור שבקדושה... (שם תרע"ד)
...והנה עוד ברמב"ן בפסוק והזכרתני אל פרעה, כי פרעה ראה אותו בבית פוטיפר, ועל כן מאז היה פקיד בבית פוטיפר, היה בלבו שזוהי סבה שיתודע אל פרעה, ועל ידי זה יבא לידי קיום החלומות, ועל כן היה עושה פעולות שיהיה נראה יפה, שזה יהיה סיבה שלפני מלכים יתיצב, ויבא לידי קיום החלומות לשם שמים ולא להשתרר... (שם תרע"ט)
ונראה שיוסף עשה פתח לדיחוי שלשת השרים הללו, שר הטבחים איתא במדרש במלכותו של יוסף נולדה רשתו של פוטיפרע, ועוד שנסתרס בגופו, ואת שר האופים דחה בפתרון חלומו לרע לו,ושר המשקים נמי רשום בזכרוני שנמצא מדרש שנהרג מפני שראה את פרעה מצטער כל כך, על כן גזר עליו אחר כך והרגו, ואף שיוסף בעצמו לא דחה אותו משום שהיטיב עמו, אבל מכל מקום נהרג בסבתו, ודבר זה היה לפועל דמיוני על יציאת מצרים. (שם תרפ"ג)
ובכח ההוספה שבו להמשיך אור אלוקי אף במקומות הנמוכים היה ענינו שכתוב בו וזקניו יחכם, וכלכל את מצרים בשבע שני השבע, וכפאן למול, שאמר להם אלוקי אינו זן את הערלים, ואחר כך בסוד הא לכם זרע, ואף שבהאריז"ל נחשב תפיסה על יוסף שהכניס קדושה במצרים במקום הטמא, ומתקנים זה בהא לחמא עניא, מכל מקום כבר אמרנו שגם יוסף ידע מזה, ומכל מקום לא השגיח על שום דבר לטובת ישראל, שתהיה נצמחת מזה לעתיד, כי מבלעדי זה היו מצרים רעים עוד יותר, והיו ישראל יותר בסכנת גוף ונפש... (מקץ תרפ"א)
ודאי כי גם יוסף לא רדף אחרי גרים להכריחם, אבל למצרים הרי זן אותם, הוא המשביר והמחיה את כולם... וכולם הכירו זה והעריצוהו והמליכוהו, וכשדואג לגופם לא ידאג גם לנפשם, איך זה ימנע טוב לא להכניסם תחת כנפי השכינה, לטוב להם כל הימים. (דעת תורה בראשית עמוד רמג)
...אמר להם למצרים שימולו, הרי זה דבר משונה מאד, למה הכריח אותם על ידי הרעב להמול, ותשובת פרעה אפילו אומר לכם חתכו מבשרכם והאכילו לנעמיות תשמעו לו... כתב מהר"ל בזה דבר עמוק מאד, כי אי אפשר ליהנות מזכות הצדיק אלא אם כן יש למקבל קצת דמיון אל מדות הצדיק, וכיוון דמדת יוסף היא צדיק יסוד עולם, דהיינו שלמות ברית המילה, על כן לא יכלו ליהנות מזכות צדקותיו אלא אם כן ימולו, אם גם שלא לשמה. וזה למד יוסף בראותו שכל מה שאצרו בעצמם על פי עצתו נרקב. וראיתי באחרונים עוד טעם נפלא, שהערלים מבזים את הנימולים, והיה חושש שיבזו מצרים את בני ישראל הנימולים, ויותר חשש שמא יגזרו לבטל את המילה, (שהיתה אז המצוה היחידה שהיו מצווים ועושים בתור בני ישראל), ועל כן הכריח אותם למול את עצמם, שלא תהיה עוד המילה בזויה אצלם. (חלק ב, הכנותיו של יוסף לגלות, עמוד רלב)