(ראה גם: יוסף-ומצרים, שר המשקים)
ויתן אותם במשמר בית שר הטבחים אל בית הסהר, מקום אשר יוסף אסור שם. ויפקד שר הטבחים את יוסף אתם וישרת אותם, ויהיו ימים במשמר. ויחלמו חלום שניהם... וישאל את סריסי פרעה אשר אתו במשמר בית אדוניו לאמר, מדוע פניכם רעים היום. ויאמר אליו חלום חלמנו ופותר אין אותו, ויאמר אליהם יוסף הלא לאלקים פתרונים ספרו נא לי... ויאמר לו יוסף זה פתרונו, שלשת השריגים שלשת ימים הם... כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית נא עמדי חסד, והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה... ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. (בראשית מ א והלאה)
וידבר שר המשקים את פרעה לאמר, את חטאי אני מזכיר היום. פרעה קצף על עבדיו, ויתן אותי במשמר בית שר הטבחים אותי ואת שר האופים. ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא, איש כפתרון חלומו חלמנו. ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר לו ויפתר לנו את חלומותינו איש כחלומו פתר. ויהי כאשר פתר לנו כן היה, אותי השיב על כני ואותו תלה. (שם מא ט)
בא וראה, כי למדנו שכל החלומות הולכים אחר הפה, יוסף כשפתר להם החלום למה פתר לזה פתרון טוב ולזה פתרון רע, אלא אלו החלומות על יוסף היו, ומשום שידע הדבר בעיקרו ושורשו, משום זה פתר להם החלום כמו שצריך, ופתר לכל אחד פתרון כדי להחזיר דבר למקומו... (וישב רנד)
בשעה שאמר לו אותו רשע והנה גפן לפני נזדעזע יוסף כי לא ידע על מה סובב הדבר... מיד נתעורר רוחו והסתכל בצורתו של אביו, וזה האיר רוחו וידע הדבר... אמר יוסף זה ודאי בשורה משמחת הוא בשלימות, משום שגפן זה נראה לו על כנסת ישראל, ונתבשר יוסף בזה שהגיע זמנה לשליטה, ובגפן שלשה שריגים, אלו הם שלשה מדרגות עליונות היוצאות מגפן הזה, כהנים לוים ישראלים... הבשילו אשכלותיה אלו הם צדיקי העולם שהם כענבים בשלים כראוי, דבר אחר זהו יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית... עד כאן נתבשר יוסף בחלומו, מכאן ולהלאה החלום הוא שלו, ואקח את הענבים, הוא לו לעצמו... (שם רסב, ועיין שם עוד)
...ועל כן ידע יוסף הדבר, והסתכל בשורש ופתר החלום על בוריו, משום שנתבשר בחלום הזה כראוי להיות, ועל כן פתר לטוב ונתקיים כן. בא וראה ארורים הם הרשעים, שכל מעשיהם לרע, וכל הדבורים שהם אומרים כולם לרע ולהרע. כיון שפתח (שר האופים) פיו באף, דהיינו אף אני בחלומי, מיד פחד יוסף, וידע שכל דבריו הם להרע ובשורה רעה בפיו. והנה שלשה סלי חורי על ראשי, בזה ידע יוסף שנתבשר על חורבן בית המקדש וגלות ישראל שיגלו מארץ הקדושה. והעוף אוכל אותם מן הסל מעל ראשי, אלו הם שאר העמים שמתאספים על ישראל והורגים אותם ומחריבים ביתם ומפזרים אותם לארבע רוחות העולם... מיד פתר לו פתרון לרע ונתקיים בו... (שם רסח, ועיין שם עוד)
ויהי מקץ, מהו מקץ, רבי שמעון אומר הוא מקום שאין בו זכירה, וזה הוא קץ של השמאל, מהו הטעם, משום שכתוב כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך, וכי ראוי זה ליוסף הצדיק שיאמר כי אם זכרתני אתך, ומשיב אלא כיוון שנסתכל יוסף בחלומו אמר ודאי שהוא חלום דזכירה, והוא טעה בזה. כי בהקב"ה היה הכל... ועל כן המקום שהיה בו שכחה קם כנגדו, מה כתוב, ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו, וישכחהו מורה על המקום שיש בו שכחה, וזה הוא שנקרא קץ של צד החושך... (מקץ ז, ועיין שם עוד)
רשע הזה מה כתוב בו, שראה חלום אמת, שכתוב ובגפן שלשה שריגים, מהו גפן, זהו כנסת ישראל, שכתוב הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת... ראה כמה ראה רשע הזה, מה כתוב, וכוס פרעה בידי, ואקח את הענבים ואשחט אותם, כאן ראה את כוס התרעלה, יניקת הבית דין שיוצא מענבים אלו שניתן לפרעה ושתה אותו כמו שהיתה בשביל ישראל, כיון ששמע יוסף זה שמח, וידע דבר האמת שבחלום, ומשום זה פתר לו החלום לטוב, בשביל שבשר את יוסף בזה... (ויחי תקצו, ועיין שם עוד)
...דבר אחר מכל פשעי הצילני וגו', זה יוסף, לפי שכתוב בו ותקרא לאנשי ביתה וגו', נתנה אותו בפיהם של כולם, אמר הקב"ה מוטב שיפנו אלו באלו, ואל יפנו לצדיק הזה, הדא הוא דכתיב ויהי אחרי הדברים האלה... (בראשית פו א, וראה עוד: שר המשקים)
רבי יודא ברבי סימון ורבי חנין בשם רבי יוחנן, כתיב (תהלים מ"ז) לכו חזו מפעלות ה' וגו', הקציף הקב"ה אדונים על עבדיהם ליתן גדולה לצדיקים, פרעה קצף על עבדיו ליתן גדולה ליוסף... הלא לאלקים פתרונים, תלה את הגדולה בבעליה. (שם שם ב וג)
והנה גפן לפני, אלו ישראל, שנאמר (תהלים פ') גפן ממצרים תסיע... אמר לו אתה בשרתני בשורה טובה, אף אני אבשרך בשורה טובה, בעוד שלשה ימים וגו', כי אם זכרתני אתך, כי גונב גונבתי, אמר רב אחא, מכאן שנגנב שתי פעמים. וירא שר האופים, אמר רבי חמא ד' הם שפתחו באף ואבדו באף, והנה שלשה סלי חורי אלו שלש מלכיות הראשונות, ובסל העליון זו מלכות הד'... אמר לו אתה בשרתני בשורה רעה, אף אני מבשרך בשורה רעה... ולא זכר שר המשקים וגו', כל היום היה מתנה תנאים ומלאך בא והפכן, וקושר קשרים ומלאך בא ומתירן, אמר לו הקב"ה את שוכחו, ואני לא אשכחהו... (שם שם ה וו)
ושם אתנו נער עברי וגו', אף על פי שהזכיר אותו הוא מבזהו, שהיה יודע לאיזו גדולה הוא נכנס, מיד וישלח פרעה וגו', אמר רבי שמואל בר נחמן ארורים הם הרשעים שאין עושים טובה שלימה, נער שוטה, עברי שונא, עבד שכך מוכתב בסקרידין של פרעה, שאין עבד מולך ולא לובש כלידים. (שם פט ט)
...כיוון שלא ידעו החרטומים, בא שר המשקים ואמר את חטאי אני מזכיר היום וגו', ושם אתנו נער עברי וגו', ארורים הרשעים, שאפילו הטובה שעושים מתכוונים לרעה, שאמר נער, שאינו בר דעת, עבד לשון גנאי, שכך כתיב בספריו של פרעה שלא ימלוך עליהם עבד... (מקץ ג)
עד עת בא דברו, רבי חייא בר אבא ורבנן, חד אמר עד בא דברו של יוסף, וחד אמר עד עת בא דברו של הקב"ה, שאמר יוסף לשר המשקים כי אם זכרתני אתך, אמר לו הקב"ה כך אמרת, חייך שתעשה שם עוד שתי שנים... (תהלים קה)
ויפקד שר הטבחים, כמה נשתהו בבית האסורים, עשר שנים, כנגד עשר שנים שנגזר על יוסף שיהא בבית האסורים, בשביל שהוציא דבה על עשרת אחיו. (בראשית וישב מ ד)
וישכחהו, אמר רבי ברכיה אל תקרא וישכחהו, אלא וישכחהו, כשהיה יוצא לשוק היה זוכרו, וכשנכנס היה שוכחו... (שם שם כג)
ויתן אותם במשמר, שנה את דינם כדי לייסרן ביסורים, ואחרי כן להצמיתם מקום אשר יוסף אסור שם, ללמדך שכל הענין לא היה אלא בשביל יוסף. ויבא אליהם יוסף בבקר, כמנהגו לתת להם מים לרחוץ. (בראשית מ ב)
ולא זכר שר המשקים, שמא תאמר מרצונו לא זכר, תלמוד לומר וישכחהו, בעל כרחו, מלמד שבכל יום יום היה מתנה תנאים לזוכרו, והמלאך בא והפכן... (שם שם כג)
שר האופים הוא גלגול קין ושבעתים יוקם קין, וג' סלי חורי רמז לו שיבטל קרבנות, חורי אותיות ריח ניחוח, אז יבוטל ק' נרות כמנין סלי, תלתא סלי אינון תלתא שעבודין תקיפין דעתידים מערעא לבית ישראל בארעא דמצרים, בטינא ובלבנא ובכל פולחנא דאפי ברא, עתיד פרעה מלכא דמצרים מהוי גזר גזירין בישין על ישראל, ורמי בניהון בנהרא, ברם פרעה יוביד וחיילתי ישתצון, ובני ישראל יפקון פריקין בריש גלי... (בראשית וישב דף קס)
חטאו - ואתיעטו למירמא סמא דמותא במיכלי ובמשקיה... (בראשית מ א)
ואמר ליה יוסף דין סוף פושרנא דחלמא, תלתי מצוניא תלתי אבהת עלמא אינן, דמן בני בניהון עתידין למישתעבדא למצרים בטינא ובליבנא ובכל פולחנא באנפי ברא, ומן בתר כדון מתפרקין על ידי תלת רעיין, ודי אמרת נסיבית ית עינביא ועצרית יתהום לכסא דפרעה, היא פיילא דרוגזא דעתיד פרעה שתי בעקבא, ואת רב מזוניא תקבל אגר טב על חלמך טב דחלמת... שבק יוסף ית רוחצניה דלעיל ונקט רוחצניה דבר נש, ואמר לרב מזוניא אלהן תדכרינני עמך... וחמא רב נחתומי ארום יאות פשר, דהוא חמא פושרן חילמא דחבריה, ושרי למללא בלשון רוגזא ואמר... ואתיב יוסף ואמר דין הוא פושרני, תלתא סליא תלתא שעבודיא הינון דעתידין לבית ישראל למשתעבדא, ואנת רב נחתומי תקבל אגר ביש על חלמתך ביש דחלמת... (שם מ יב והלאה)
ולא זכר שר המשקים - בו ביום, וישכחהו - לאחר מכאן, מפני שתלה בו יוסף לזכרו הוזקק להיות אסור שתי שנים, שנאמר אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא בטח אל רהבים, על מצרים הקרויים רהב. (שם שם כג)
כי אם זכרתני - אם תזכירני אל פרעה שיהלל אותו כעבד יפה לפני מלכים יתייצב, או תבקש מפרעה שיתנני לך משרת, או והזכרתני - כי פרעה ראה אותו בבית אדונו, ואם תזכירני לפניו תוציאני מכאן, כי אין בי עוון, וראוי למלך שיצילני מעושקי... (שם שם יד)
כי טוב פתר - יפה, ואמר כן כי שר האופים ביזה את יוסף וחושב שלא יוכל לפתור, או ראה שלטובה פתר ושמח, והגיד חלומו שנצטער בו יותר מחברו... (שם שם טז)
בעוד שלשת ימים - מה שלא נתן יוסף זמן בפתרון שר המשקים רק ג' ימים, שראה כל החלום דבר נחוץ, כפורחת, עלתה ניצה הבשילו. כי אם - שמא אם תזכירני תעשה עמדי חסד... (שם שם יג ויד)
את חטאי - שסרחתי על פרעה וששכחתי את יוסף. נער - ביזהו פן יכניסנו לגדולה וישנאהו על ששכחו, או על שלא הגיד לו עד עכשיו על חכמתו. (שם מא ט ויב)
אשר אתו - אף על פי שהיו רשעים, עבדי מלך בליעל, שאל בשלומם דרך מוסר, כי היו אתו בחבורה אחת. (שם מ ז)
כי אם זכרתני אתך - בקש ממנו שיזכרו בעצמו ושיזכירהו אל פרעה, ועל שניהם אמר ולא זכר וישכחהו, וחשב שה' הזמין אליו שר המשקים שיצא על ידו, ונענש על דבור שדבר עם השר וחילה פניו, וזה אינו ראוי לצדיק, ודרך השלמים שלא יבקשו סבה כלל. (שם שם יד)
בטח אל ה'... המדרגה הח' שיבטח בה' בכל לבו, ולא יתלה מחשבתו לסבה מהסבות, וירצה רק במה שהוא רצון ה', כי אם ישתדל ויבקש סבה להנצל מהמאורע שהוא בו ישים חלק מבטחונו באותה סבה, ונראה לי שלכן כתב בטח אל ה', ולא בה', ויוסף בבקשו משר המשקים לא הגיע למדרגה זו, ונענש בב' שנים על שאמר לו והזכרתני והוצאתני, ובטח אל ה', רק חשב שיהיה לו שר המשקים סבה מה'. (שם מא א)
פרעה קצף על עבדיו - שניהם כאחד, ויתן אותי, ולהיפך נתן שר המשקים תחילה בבית הסוהר, ובכל זאת פתר לי לטובה, וגם היה בלילה אחד, ולא יכול לפתור לפי הזמן, כפתרון חלומו - ומה שלא הזכרתיו עד עתה, כי בכל זאת יש להסתפק בו, אחר שכל אחר חלם פתרון חברו, ואולי רק במקרה פתר, כי הוא נער - שעוד אין בו חכמה לפני בן מ', עברי - ואין בהם כשוף, ועבד - ואם כן אינו נביא, שאינו יכול להתבודד שם, וגם אינו באצטגנינות, שאם כן היה צריך לחקר ולדרוש קודם... (שם שם י)
כי אם זכרתני - אולי התנה שפתרון החלום יתקיים רק אם יזכרנו, כי הגפן שראה משל לישראל, וראה שתעלה ותפרח, ולשר המשקים מספיק חלום הכוס. וכך היה, אלא שיוסף טעה בחשבו שמרצון שר המשקים תהיה מעלתו, ובאמת רק עשה ה' על ידו. (שם מ יד)
גנב גונבתי - גנבת הגוף וגנבת דעת הקונים, שחשבו שהוא עבד, ואולי נתכוון לסתור בזה נימוס מצרים שאין עבד מולך, והוא ראה זאת בחלום שיעלה לגדולה, וה' הקפיד רק על שאמר כי אם זכרתני. (שם שם טו)
את פרעה - ולא אמר אל פרעה, ואמר לאמר, שאולי אמר לחכמים שיאמרו לו, ולכן מדבר בלשון נסתר, ולכן לא הזכיר הדבר התלוי בחטאו עד עתה... (שם מא ט)
כי אם זכרתני - באמת תזכרני, כמו כי אם יהיה לבער קין, כי בחלומך דברים המראים שכאשר ייטב לך תעשה עמדי חסד, ועל זה הורו הפרח והניצן בגפן, וסחיטת היין מהענבים, וכן שיוציא את יוסף מהמשמר. ועשית נא - על ידי בקשה תעשה עמדי חסד, ולא על ידי ממון וכדומה, או באופן נאה אצא מכאן, שזו גם כן הוראת מלת נא, ואף שאמר כל זה בדרך הודעה, ולא בקש משר המשקים להוציאו, נחשב לו לעוון. (שם מ יד)
על כנך - ...וכל זה כדי שאצא לחפשי על ידך. חסד - וכל זה על ידי דבר קל, שאתה צריך רק להזכירני לפני פרעה. (שם)
במשמר - לא היה העונש שישבו בבית הסהר, אלא במשמר, עד שיחקרו דינם, משום הכי ישבו בית שר הטבחים. ויפקד - העלהו מן הבור לשבת אתם, להיות להם לצוותא, וגם וישרת אותם - מעצמו שרת אותם, כדרך ישראל להשפיל את עצמו לפני שרי עכו"ם. (שם שם ג וד)
מקץ שנתים וגו', במדרש ולא פנה אל רהבים זה יוסף וכו', ויש לומר, שיוסף בודאי לא בטח בשר המשקים כי אם בהקב"ה, ומה שאמר כי אם זכרתני אתך, שעל ידי החלום היה נראה שמרמזים לו שישועתו על ידי שר המשקים, שכך היה אחר כך, אבל רצון הקב"ה היה, ששר המשקים יזכירנו ממילא ולא מרצונו, ובאמת בטח יוסף בהקב"ה. (בראשית מקץ תרל"ב)
במדרש ולא פנה אל רהבים, זה יוסף וכו', כי יוסף הרגיש מיד שניתוסף לו ב' שנים על שאמר זכרתני, ומיד סילק מלפנות אחריו, דכתיב ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו, קשה דהלשון כפול, ויש לומר וישכחהו קאי על יוסף, ששכח ממנו, אם כי אמר לו זכרתני. (שם תרמ"ב)
מקץ, קץ שם לחושך וכו', כל תהלוכות יוסף היו הכנה לגלות מצרים ובודאי יוסף לא בקש לו תחבולות לצאת מבית האסורים, רק בטח בה', ובעבור נטיה קלה שהיתה לו נתווספו ב' שנים, ואולי היה בל' שנה שקדמו בני אפרים גם מקום לגאולה, רק שבטחו בכחם ונפגם, ונתאחרו ל' שנה... (שם תרנ"ח)
ולא זכר שר המשקים, פירש רש"י מפני שתלה בו יוסף לזכרו הוזקק להיות אסור שתי שנים. ויש להבין כוונת יוסף, שבודאי חס ושלום לומר על יוסף שאחרי שראה שה' אתו, עד שאפילו אדוניו ושר בית הסוהר ראו זה, יסיר בטחונו מהשי"ת ויבטח על מצרי זה. ונראה לפרש על פי דברי האריז"ל, ששלשה שרים תחת יד פרעה, שר המשקים ושר האופים ושר הטבחים, וכנגדן באדם קנה ושט וורידין, קנה נגד שר המשקים, שכן הריאה שואבת כל מיני משקים, ושט נגד שר האופים, שכל המאכל בולע הושט, וורידין נגד שר הטבחים, שבו הדם. והנה הורידין הם האמצעים בין הלב והמח, ועל ידם שולח הלב צחיחי דמא אל המוח, ועל כן יוסף, באשר הוא צדיק יסוד עולם אחיד בשמיא וארעא, נגד המוח והלב, היתה ראשית עבודתו במצרים להוציא את חלקי הטוב משר הטבחים, שהוא לעומתו בקדושה... והנה בשר המשקים שהיה חלומו בענין טובת ישראל כבמדרש, ואמר לו יוסף את בשרתני בשורה טובה, אף אני אבשרך בשורה טובה, אין הפירוש שהוא כעין תשלומין ושוחד, אלא מזה עצמו שבשרו טובת ישראל, ידע שחלומו הוא מסטרא דקדושה, ובודאי בא לבשר גם לו טובות. ובחלום שר האופים היה להיפוך, ועל כן חשב יוסף כי כמו שעל ידי שהיה ה' אתו בבית אדוניו המצרי נבררו ממנו כל חלקי הטוב, כן יהיה בענין שר המשקים, שלא לחנם בא אליו החלום מסטרא דקדושא, אלא שעל ידי זה יתבררו ממנו חלקי הטוב, וזה יהיה על ידי שיזכרהו אל פרעה. ובאמת כן היה צריך להיות, כי שר המשקים קרוב במעלה אחר שר הטבחים קודם שר האופים... אבל שר המשקים נברר במה שדבר טובות על יוסף, כי דבור הוא באמצעות הקנה... והנה אין בכל אלה לתפוס כלל על יוסף, שלא תלה בו בטחונו כלל, אלא שחז"ל תפסו עליו מה שאמר לו לשון זכירה, שהוא לשון שבקדושה, כי זכירה היא דביקות... (בראשית וישב תרע"ג)
...ונראה דשלשת השרים של פרעה בטומאה, הם לעומת שלשת האבות ומדתם בקדושה, אברהם מדתו חסד קו ימין בקדושה, לעומתו שר האופים בטומאה, יצחק קו שמאל, לעומתו שר הטבחים בטומאה, יעקב קו אמצעי, לעומתו שר המשקים בטומאה... והיינו שפרעה היה לו שלשה כחות חיצוניים המפריעים את המחשבה הדבור והמעשה שבקדושה, וזו היתה גלות מצרים, והנה יוסף שהיה בבית שר הטבחים והיה לו הנסיון שמה בענין מחשבה, כאמרם ז"ל מחשבה שלא חשבה בעבירה, הגם שחשבו גם כן דברים שבמעשה, אבל בענין זה המחשבה היא הכל, ואין קישוי אלא לדעת, בזה הכניע את שר הטבחים, שהוא כח רע לעומת כח המחשבה שבקדושה...
ומה שלא גילה ליעקב, משום שחשב שהקב"ה לא גילה לו ואני אגלה לו, שהרי ידע שאין חסר ליעקב רוח הקדש לידע נסתרות, ומוכרח שהשי"ת העלים ממנו ולא הגיד לו, על כן כפף דעתו ורצונו לרצון השי"ת, ושמר כח הדבור שלא יגלה הנעלם שבלב, ובזה תיקן לגמרי כח הדבור שבקדושה, והכניע את שר המשקים... ורק להכניע את כח המעשה שהוא נרמז בשר האופים, זה נשאר שיתקנו ישראל בעצמם בכל ימי היותם במצרים רד"ו שנה, ובודאי אחרי ההכנה הטובה שעשה יוסף בתיקון המחשבה והדבור, נקל יהיה אחר כך להכניע כח המעשה... (שם תרע"ד)
ולפי האמור יובנו דברי המדרש, אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים, על ידי שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני נתווספו לו שתי שנים, וכבר הקשו וכי אין אדם רשאי לעשות השתדלות, ולהנ"ל דכל עבודת יוסף היתה בבחינת שבת, שהיא בלי שום פעולה ועשיה באברים החיצוניים, רק הכל בהעלם והסתר והוא תכלית בחינת בטחון, וכאילו כל מלאכתו עשויה, וכל הפעולות וההשתדלויות היו נחשבות כעין חילול שבת... (שם מקץ תרע"א)
ולפי האמור יובן כי מה שעשה השתדלות על ידי שר המשקים, זה היה לא לפי מדת בטחונו, שלפי מדת בטחונו לא רצה להודיע לאביו, שלא היה לו לעשות השתדלות מאומה, אף שלאדם אחר אין זה נחשב חטא, וכך מנהגו של עולם, אבל איננו לפי מדתו. וכמו שהשיב לרבקה אמו ואנכי איש חלק, כמו שכתוב כי חלק ה' עמו, הפירוש שאיננו צריך לעשות השתדלות להשיג הברכות, כי אם ברצון השי"ת שאשיג הברכות, בודאי אשיגם... והיה העונש שנה אחת לדחות את הכח החיצוני דרגא דאית ביה שכחה, ושנה אחת שישוב עליו דרגא דאית ביה זכירה... (שם תרע"ה)
...ולפי האמור יתפרשו דברי המדרש, הא דנתווסף לו שתי שנים בשביל שאמר זכרתני והזכרתני הוא בפה, והאי לישנא קולמסא דליבא, אם כן סמך על מח ולב שר המשקים, ובאשר הוא בבחינת שבת זכור ושמור, מוח ולב, היתה השתדלותו על ידי מוח ולב שר המשקים נחשבת לפגם בבחינת מוח ולב וחילול שבת, על כן הוצרך מירוק כפול לפגם וחילול שבת שהוא כפול... (שם תרע"ז)
...ואם כן חשב יוסף את שר המשקים שנכנע לקדושה ושב כמו קליפה שומר לפרי, ועל כן הראוהו בחלום בשורה טובה ליוסף... ויש תועלת בקיומו וראוי להשתמש בו, כי זהו תיקונו כי לכך נוצר, כמו קליפה לפרי, ועל כן המשיך בו קדושה אלקית במה שאמר לו כי אם זכרתני אתך, כי סטרא דקדושא אית בה זכירה, וחשב שעל ידי הקדושה שממשיך בו מתתקן עוד יותר, ויהיה ראוי שיביא גאולתו מהמאסר על ידו. ויוסף בענותנותו היתירה שהיה מחזיק את עצמו לקטנן של שבטים לא היה בוטח בעצמו שיהיה ראוי לגאולה בלי אמצעי. ובזה יתורץ במאמר יוסף לשר המשקים כי אם זכרתני, משמע לשון תנאי, והיינו שרמז לו שכל מה שאירע לו מחטאו למלך מצרים וישיבתו במאסר וחלומו, הכל היה בשביל זה שיזכירהו אל פרעה, כענין קליפה השומרת לפרי, ואם לא ימלא את הנדרש ממנו בודאי לא יהיה לפתרון קיום. ובודאי אם היה מקיים דברי יוסף להזכירו תיכף היה נתעלה, והיה כענין פליטי האומות לעתיד לבא, אבל לא כך היה, כי עדיין ברשעתו קאי, ועל כן הקדושה שהמשיך בו נהפכה בקרבו לרועץ. שעל ידי זה התגאה עוד יותר, והזכירו בלשון בזיון, שגסות רוחו החשיכה עיניו, עד שערך את יוסף לעומתו כשוטה וכו'.
והנה לא די שלא עשה יוסף כמדתו לקיים להבה תלהט רשעים, ושתתפשט הקדושה גם בגבול החיצוניים, אלא שנעשה עוד להיפוך שמחמת שהמשיך בו קדושה נתגדלה רשעתו. נמצא שסטרא אחרא התפשטה עוד בגבול הקדושה לעכב חירות יוסף שתי שנים, על כן היתה ליוסף בזה שגגה כפולה, ונצרך למירוק שתי שנים... (שם תרע"ח)
...ובודאי לא בטח יוסף חס ושלום בשר המשקים, והרי דרשו אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף, רק מפני שראה ברוח הקדש שישועתו עתידה לבא על ידי שר המשקים, וכמו שהיה באמת בסוף, על כן אמר לו כי אם זכרתני וגו', אך זהו עוד נגיעה לעצמו, וזהו בא על ידי עטיו של נחש, שהכניס באדם להרגיש הנאת הגוף, וזה נחשב למדרגת יוסף הצדיק לחטא, שבאמת לפי מדתו היה לו להניח להשי"ת שבודאי יגמור בעדו לטובה בלא השתדלותו... (בראשית מקץ א)
...והנה יוסף אשר אמונתו היתה עזה מאד מאד, ואחרי אשר מסר לו פרעה המלוכה ושם אותו מושל על כל ארץ מצרים אמר, ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלקים, וישימני לאב לפרעה... ועם כל זה כאשר בקש שר המשקים לזכור אותו לפני פרעה, והלא מותר לעשות מעט בדרך הטבע, וגם אמרו כי אם זכרתני והוצאתני וגו', ואיך ידע יוסף לומר כי בלא ספק יוציא אותו, אמנם יוסף ידע שהוא עתיד להיות מלך במצרים, כי החלומות הגידו לו, אלא כחוט השערה, נתערב לו מה ברעיונו, ונענש ב' שנים, הרי שלמי שהאמונה מבוררת לו יותר, אם יסור ממנה כחוט השערה אפילו אם רק ברעיון לא יניח אותו הבורא יתברך, למען לא ימנע עצמו מטובותיו יתברך. (חלק ב סימן רכו)