(ראה גם: יוסף-ואחיו)
ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו. לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו כי אחינו בשרנו הוא, וישמעו אחיו. ויעברו אנשים מדינים סוחרים, וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור, וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף, ויביאו את יוסף מצרימה... ויקחו את כתונת יוסף, וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתונת בדם. וישלחו את כתונת הפסים ויביאו אל אביהם ויאמרו זאת מצאנו, הכר נא הכתונת בנך היא אם לא. ויכירה ויאמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו טרוף טורף יוסף. ויקרע יעקב שמלותיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים... והמדנים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים. (בראשית לז כו והלאה)
ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת. ויען ראובן אותם לאמר, הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש. (שם מב כא)
רבי יהודה אמר, בשביל אותה החרדה שהחריד יעקב לאביו נענש יעקב בעונש של יוסף, שחרד אז חרדה כזו בשעה שאמרו לו זאת מצאנו, יצחק אמר מי איפוא, באיפה נענש יעקב שכתוב איפה הם רועים, ושם נאבד יוסף ויעקב נענש... (תולדות קעד)
ומשום זה בשעה שמכרו את יוסף נשתתפו כולם עם השכינה, ושתפו אותה עמהם בעת שעשו את השבועה ועל כן עד שנתגלה הדבר לא שרתה השכינה על יעקב. ואם תאמר שהשכינה לא היתה עמהם, בא וראה, שכתוב ששם עלו שבטים וגו', הרי שכולם היו צדיקים וחסידים וקיומם של כל בני העולם... (וישב צו)
אלא ראובן ראה שהנזק הוא ודאי, כשהוא בידיהם של אחיו, כי ידע כמה הם שונאים אותו, ורצונם הוא להרוג אותו, אמר ראובן, מוטב להפילו לתוך הבור שיש בו נחשים ועקרבים, ולא יהיה נמסר ביד שונאיו שאינם מרחמים עליו... מפני שכאן במקום נחשים ועקרבים אם הוא צדיק הקב"ה עושה לו נס, ולפעמים זכות אבותיו עומדת לאדם וינצל מהם, אבל כיוון שנמסר ביד שונאיו, מועטים הם היכולים להנצל.
בא וראה כמה היא חסידותו של ראובן, כי משום שידע ששמעון ולוי שותפותם וערמתם והתחברותם היא קשה... אמר ומה עיר גדולה כזו לא נצלה מהם, אם ילד הזה יפול בידיהם לא ישאירו ממנו חתיכת בשר בעולם, ועל כן אמר טוב להצילו מהם, כי לא ישאירו ממנו שום שיור בעולם, ואבי לא יראה ממנו כלום, וכאן בבור אם ימות לא יוכלו לו אחיו, וישאר כל גופו שלם, והשיבותי אותו שלם אל אבי, ועל כן אומר הכתוב למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו, ומשום זה אמר הילד איננו, ולא אמר איננו חי...
ואפילו ראובן לא היה יודע ממכירה זו של יוסף, שנשתתפה עמהם השכינה, כדי לקיים הגזירה שלו שגזר בין הבתרים. ויקנהו פוטיפר, כדי לחטא עמו קנה אותו. (שם קצה)
בא וראה כמה שנים ישב אותו צדיק שלא ראה את אביו, הם כ"ב שנים, ועל כן גם הם ישבו במצרים כ"ב שנים, לכל שבט מאלו עשרה שבטים שמכרוהו, שלפי החשבון הם מאתים ועשרים, קח מהם עשר שנים שגרעו להם בית דין שלמעלה, בשביל שעשרת השבטים הקדושים מתו שם במצרים, נשארו מאתים ועשר שנים. (זהר חדש וישב יט)
בא וראה כתוב בדברות שבמשנה תורה וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה' אלקיך משם וגו', כאן מלמדת אותנו התורה סוד עליון, כי אותו הצדיק שנמכר לעבד למצרים וחללוהו, כנגדו הוא זכור את יום השבת, ומשום זה אמר הקב"ה לישראל בבקשה מכם, היו זוכרים אותו צדיק שנמכר על ידכם והיה לעבד במצרים, שבאותו חטא נגזר עליכם להשתעבד במצרים, ולכפר אותו חטא שמכרתם אותו, שמרו את יום השבת ויתכפר לכם, כי יום השבת הוא כנגדו... (שם תשא כט)
עיין עוד זהר חדש איכה קה.
כבר היה רבי טרפון וזקנים יושבין בצלו של שובך של יבנה, ונשאלת שאלה זו לפניהם, וגמליהם נושאים נכאת וצרי ולוט, להודיע זכותן של צדיקים כמה מסייעתן, שאלו ירד ידיד האהוב הזה עם הערביים לא היו ממיתים אותו מריח גמלים ועיטרן, אלא זימן לו הקב"ה שקים מלאים בשמים וכל ריחנין טובים, שלא ימות מריח הגמלים ומריח העטרן...
למדנו רבינו באיזו זכות זכה יהודה למלכות, אמר להם רבי טרפון אמרו אתם, אמרו בזכות שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו, שהצילו ממיתה, אמר להם דיה להצלה שתעמוד ותכפר על המכירה, שנתן עצה למכרו ולא להשיבו אל אביו... בזכות שאמר ישב נא עבדך תחת הנער, אמר להם מצינו בכל מקום שהערב משלם... (בשלח פרשה ה)
...ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת, וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן, אלא אמר להם אתם יש בידכם בתחילה ויש בידכם בסוף, יש בידכם בתחילה וישחטו שעיר עזים, ויש בידכם בסוף עשו להם עגל מסכה, יבא שעיר עזים ויכפר על מעשה עזים... (שמיני הקדמה ג)
לכו ונמכרנו, אמרו נלך ונתפוס דרכו של עולם, כנען שחטא לא לעבד נתקלל, אף זה לכו ונמכרנו לישמעאלים. ויעברו אנשים מדינים, עברו אותם הדיינים... אמר הקב"ה אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף מעות שהן ה' סלעים, לפיכך יהיה כל אחד ואחד מפריש ערך בנו ה' סלעים במנה צורי. אמר רבי יהודה בר סימון אמר הקב"ה לשבטים אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף, לפיכך יהיה כל אחד מגיעו בקע לגולגולת... (בראשית פד יז)
ויקחו את כתונת הפסים וישחטו שעיר עזים, ולמה שעיר עזים, שדמו דומה לשל אדם... חיה רעה אכלתהו, אמר רב הונא נצנצה בו רוח הקודש, חיה רעה אכלתהו, זו אשתו של פוטיפר, ויקרע יעקב שמלותיו, רבי פנחס בשם רבי הושעיה אמר, שבטים גרמו לאביהם לקרע, והיכן נפרע להם, במצרים, שנאמר ויקרעו שמלותם וגו'...
והמדנים מכרו אותו למצרים וגו', כמה אוניות נכתבו לו, רבי יודן אמר ארבעה, אחיו לישמעאלים, וישמעאלים לסוחרים וסוחרים למדינים ומדינים מכרו אותו אל מצרים, רבי הונא אמר חמש, מדינים מכרו אותו לדימוסיא של מדינה, בא פוטיפר ולקחו מדימוסה של מדינה. (שם כ)
אמר להם לשבטים, אתם מכרתם את אחיכם מתוך מאכל ומשתה, כך אני אעשה לכם, הדא הוא דכתיב והמלך והמן ישבו לשתות. (אסתר ז כה)
...מה עשה ראובן, הלך וישב באחד מן ההרים לירד בלילה להעלות את יוסף, ותשעה אחיו יושבין במקום אחד, כאיש אחד בעצה אחת להמיתו, עברו עליהם ישמעאלים, אמרו לכו ונמכרנו לישמעאלים, הן מוליכין אותו לקצוות המדבר, עמדו מכרוהו בעשרים כסף, לכל אחד מהם שני כסף לקנות מנעלים לרגליהם, וכי תעלה על דעתך שנער יפה כמותו נמכר בעשרים כסף, אלא כיון שהושלך לבור מתוך פחד נחשים ועקרבים שבו נשתנה זיו פניו וברח ממנו דמו, ונעשו פניו ירוקות. אמרו נחרים בינינו שלא יגיד אחד ממנו ליעקב אבינו, אמר להם יהודה ראובן אינו כאן, ואין החרם מתקיים אלא בעשרה, מה עשו, שתפו להקב"ה באותו החרם, שלא יגיד לאביהם. כיון שירד ראובן בלילה לאותו הבור להעלותו לא מצאו, קרע את בגדיו ובכה, חזר לאחיו אמר להם הילד איננו ואני אנה אני בא. הגידו לו את המעשה ואת החרם, ושתק, ואף הקב"ה שכתוב בו מגיד דבריו ליעקב, דבר זה לא הגיד מפני החרם, לפיכך אמר יעקב טרף טורף. רבי מנא אומר במכירת יוסף לקו השבטים ולא נתכפר להם עונם עד שמתו, ועליהם הכתוב אומר אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון (ישעיה כ"ב). ולפיכך בא רעב בארץ כנען שבע שנים וירדו לשבור בר ממצרים, ומצאו יוסף חי והתירו החרם, ושמע יעקב שהוא חי, וכתיב בו ותחי רוח יעקב אביהם, שחיתה מן החרם, ושרתה בו רוח הקדש שנסתלקה ממנו... (וישב ב)
...וכן הוא אומר ביוסף ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם על ידי לשון של ארגמן שעשה לו כתונת פסים נכתב עליו ד' אונאות, פסים: פ' פוטיפר, ס' סוחרים, י' ישמעאלים, מ' מדינים, בשביל כתונת פסים גרם לכל השבטים לירד למצרים. ואמר רבי יודן היה הקב"ה מבקש לקיים גזירת ידוע תדע, והביא עלילה לכל דברים אלו כדי שיאהב יעקב את יוסף וישנאוהו אחיו וימכרו אותו לישמעאלים... הוי ויוסף הורד מצרימה. אל תקרי הורד, אלא הוריד את אביו ואת השבטים למצרים. אמר רבי תנחומא משל לפרה שמבקשין ליתן עול בצוארה והיא מונעת העול, מה עשו נטלו את בנה מאחריה, ומשכו אותה לאותו מקום שמבקשין בו לחרוש, והיה העגל גועה, שמעה הפרה בנה גועה, הלכה שלא בטובתה בשביל בנה... הוי נורא עלילה וגו'. (שם ד)
...התחיל קורא לשמעון ולוי אחים, אחי דינה ולא אחי יוסף, שהם מכרוהו, אמר רבי שמלאי בראובן כתיב למען הציל אותו מידם, הרי אתה למד, שלא היה במכירת יוסף, ואף יהודה אמר להן מה בצע כי נהרג, וארבעה אלו היו גדולים, נמצאת למד, ששמעון ולוי מכרוהו... (ויחי ט)
זה יתנו, בא וראה חבתן של ישראל שעבירותיהם מביאן לידי מעלות גדולות... את מוצא כששלח יעקב את יוסף אצל אחיו כיון שראו אותו אמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות וגו', השליכוהו לבור אמרו נאכל ונשתה ואחר כך נעלהו ונהרגהו, אכלו ושתו, באו לברך, אמר להם יהודה אנו מבקשין להרג נפש ונברך לאלוקינו, אין אנו מברכין אלא מנאצין, על זה נאמר ובוצע ברך נאץ ה' (תהלים י'), לכו ונמכרנו לישמעאלים, וישבו לאכול. אמר רבי יהודה בר שלום ישיבה אחת שישבו בעצה אחת למכור את יוסף כלכלה את העולם שבע שנים בשני רעבון... (תשא ב)
...אמר רבי חנין אמר הקב"ה לשבטים אתם אמרתם לעבד נמכר יוסף, חייכם אתם קורין עצמכם בכל שנה ושנה עבדים היינו... (תהלים מזמור י)
...שכך כתוב, אם יאמרו לכה אתנו וגו', אלו אחיו של יוסף, שהיו מצפין ואומרים אימתי יגיע הקץ ונהרגהו, וכיוון שבא אצלם התחילו לומר זה אל זה הרי הוא השעה, הרי הוא העונה, והיתה השכינה משחקת עליהם ואומרת, אוי לכם מדמו של צדיק זה, לכך נאמר, (בראשית ל"ז) וישמע ראובן ויצילהו מידם, אמר להם באו ואתן לכם עצה נשליך אותו לבור כשהוא חי וידנו אל תהי בו... אמר רבי זבדאי אמר רבי לוי מי הורידו לבור מכל אחיו, הוי אומר שמעון ולוי, שנאמר (שם מ"ט) בסודם אל תבא נפשי, כי באפם הרגו איש, אבל ראובן היה בדעתו להחזירו אל אביו, שנאמר למען הציל אותו מידם, והיכן היה, רבי יודא אומר טורח הבית היתה מושלכת עליו... כל הון יקר נמצא נמלא בתינו שלל, זה מכירתו של יוסף, שמכרוהו שהוא בן יקר לאביו, ונמצא מחיה לפניהם, נמלא בתינו שלל מאוצרותיו של יוסף. אמר רבי יהושע בן לוי לא נמשכו עשרה הרוגי מלכות אלא בחטא מכירתו של יוסף. רבי אבין אומר בכל דור עדיין החטא קיים... (משלי א)
אם יאמר לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם, אלו אחיו של יוסף, שהיו מצפים ואומרים אימתי יגיע יוסף ונהרגנו, וכיון שבא אצלם התחילו לומר זה לזה הרי היא השעה, הרי היא העונה, והיתה שכינה משחקת עליהם, ואומר אוי להם מדמו של צדיק זה, לכך נאמר וישמע ראובן ויצילהו מידם. נשליך אותו לבור כשהוא חי וידינו אל תהי בו, ומניין שכך כתיב לשאול חיים ותמימים כיורדי בור, ירד לבור כשהוא תם, ולא ידע מה עשה לו... אם לא היו מהשבטים שולטים על יוסף לזרוק אותו הבורה קודם ואחר כך למכור אותו לעבד, לא היו ישראל יוצאים ממצרים לעולם, והטעם הוא, כיון כאשר שלטו ישראל למטה שם רמוזים לשבטים עליהם, והדין הוא מה שקנה עבד קנה רבו, וכמו כן ששלטו השבטים התחתונים על יוסף הצדיק התחתון, שהוא יסוד, ולכן הקליפות שבאו אחר זה בפועל שנעשו בתחתונים לא יכלו לשלוט עליו. (וישב)
...אמר הקב"ה לישראל, בבעו מנכון ההוא צדיקא הוו דכירין דאזדבין על ידיכון והוי לעבדא במצרים, ובההוא חובא אתגמיר עלייהו לאשתעבד בגו מצרים, ולכפרא ההוא חובא דזכותהון ליה נטרין ימי שבתא אשתביק לכון.
תא חזי חובא דחבו אינון שבטין בההוא צדיקא גרמו לו מניעה דברכאין דאתין על ידוי, וגרם לון דיגלון מארעיהון, על ידי דעשו חייבא וגרם לון דאתחריב בית מקדשא וכו', ותא חזי תלתא זימנא חבו בהאי זכאי, חדא על מכרם בכסף צדיק, צדיק דייקא, וחד דזריק יתיה לגובא ובעטו ביה בסנדליהון, הדא הוא דכתיב ואביון בעבור נעלים, וחד דאישלחו כתונת הדא הוא דכתיב ועל בגדו ידו גורל. בשעת מכירת יוסף נגזרו עליהם גלות מכל מקום, ובשעה שיצאו ישראל ממצרים עדיין לא נמרק מעליהם עוון יפה, אלא שזכר להם ברית אבות, והוציא אותם משם ביד רמה... (שם)
מדת הדין לא תבעה מכירת יוסף מן אחיו, כאשר היה כחם גדול מדת הדין מתיירא מפניהם, ובימי החורבן בא וקטרג, כתיב וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת, השיב הקב"ה וגונב איש, ויוסף לא היה איש, ונמצא בידו, הוא לא מצי בידייהו, משיבה מדת הדין כתיב כי ימצא איש גונב נפש מישראל ומת הגנב ההוא, והתם לא כתיב בו איש, ולא ונמצא בידו. ות"ח שנה היתה תובעת כן, ומן הראוי שיהיה מיתתם כפרה על חטאתם, ונעשה להם עיוות הדין כביכול, על ידי הקטרוג הגדול, עד שהוכרחו הנשמות הקדושים לצאת מגן עדן... (שמות משפטים)
כיוון דראובן לא הוי במכירת יוסף, אמאי אתגלגל, ותו מאי ברכתא דברך משה יחי ראובן ואל ימות, ותו אמאי ימות מיתה תנינא, כיון דלא הוי במכירת יוסף... אבל רזא דמלתא, דוודאי שבטייא חבו מהאי חובא, דהא צדיקים גמורים הוו, גם לא אתחייבו מיתא על זה, דהא דרשו רבנן כי ימצא פרט למצוי, ויוסף אשתכח גבייהו, והקב"ה גלגל דישלוט יוסף וכו'. ובמכירת יוסף עיקר חובא תלוי בשמעון ולוי, דאינון קטרגו עליה, ואינון אחין אף על גב דהוו דנין ליה, מכל מקום לא עבדו ליה מידעם ביש, ויהודה לא הוי ליה בליביה עליה כל כך, ואילו הוו מקבלים מיניה הוי אמר דישבקו ליה, וראובן אף על גב דהוי שלים להצילו מידם, מכל מקום הוה ליה למללא ליהודה... משום הכי חזי לכולא לאתענשא... (דברים הברכה)
ויבא יעקב שלם, שלם בתורתו, לפי שמצינו ביוסף כשדר אצל פוטיפר שכח תלמודו, דכתיב כי נשני אלקים את כל עמלי ואת כל בית אבי... (בראשית וישלח לג יח)
דבר אחר למה עשה עוד שתי שנים שנים (בבית הסהר), בשביל להרבות לו כבוד, ועליו אמר שלמה עושק דל להרבות לו (משלי כ"ב ט"ז), בשביל להרבות לו כבוד נעשק, שאילו הזכיר שר המשקים ליוסף מה היה לו לעשות, לפתוח לו חנות שלפותרי חלומות, אבל עשה עוד שתי שנים כדי שיחלום פרעה, בשביל שיעלה לאותה הגדולה... (שם מקץ מא א)
ויאמר פרעה אל יוסף, רבנן אמרי, כיון שבקש פרעה להמליכו עמדו עליו כל גדולי מלוכה ואמרו לו עבד תמליך עלינו, אמר להן פרעה בן חורין הוא, בן גדולים הוא, מה עשו, עמדו וכתבו לו שבעים פיטקין בשבעים לשון והשליכו לפניו, והיה נוטל כל פתק ופתק וקורא אותו, ולא עוד אלא שהיה יודע לדבר בלשון אחרת שלא היו יכולין לשמע, ואיזו, זו לשון הקודש... מיד נתביישו כל החכמים שלפרעה, אמר להם אילו היה עבד כל הלשונות האלו לא היה יודע, מיד התחילו כולן מקלסין אותו, ולא החרטומים בלבד, אלא אף פרעה עצמו היה מקלסו... (שם מא לט)
רק אדמת הכהנים לא קנה, באותה שעה עמדו המצרים והבריחו עצמן אצל הכומרים לאמר כהנים הן, מה עשה יוסף הצדיק נכנס לבתי האריכות והוציא הטמסון שלהן, שפלוני ממשפחה פלונית, ופלוני ממשפחה פלונית, והיה יודען וכותב לכל אחד ואחד כטובתו, לכך נאמר רק אדמת הכהנים לבדם לא היתה לפרעה. (שם ויגש מז כב)
מעמק חברון - ושדריה על עיטא עמיקתא דאתמליל עם אברהם בחברון, ובההוא יומא הוה שרוי גלותא דמצרים. (בראשית לז יד)
...וכן ויעברו אנשים מדינים סוחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור, כי וימשכו ויעלו חוזר אל אחיו הנזכרים בפסוק הראשון... (בראשית כד לב)
מעמק חברון - ...ולהגיד שלכבוד אביו נתאמץ ללכת למקום רחוק, ולחז"ל להשלים עצה עמוקה של קבור בחברון. (שם שם יד)
ויתנכלו - חשבו להמיתו בנכליהם ולא יצטרכו לשפך דמו, ובבראשית רבה, שיסו בו את הכלבים, ואולי עשו כן ולא עלתה בידם. (שם שם יח)
אל תשפכו - רוצה לומר הייתי סובל לכם כשחשבתם להמיתו בנכליהם, כי גם שנאתיו ורציתי שיומת על ידי אחרים, אבל אל תשפכו דם בידים חלילה. וספר הכתוב שרצה להצילו, ולא ספר דברים שקדמו שלא שמעו, כאמרו הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד וגו', ולימדם שאין עונש הגורם כהממית בידיו, הבור הזה - עמוק ולא יוכל לצאת. במדבר - ואין איש עובר, ואם יצעק אין מושיע. (שם שם כב)
והבור ריק - שאם היו בו מים היו נמנעים מלשפוך דמו, ולרז"ל נחשים ועקרבים יש בו, ואם כן היו בחורי הבור, או שהיה עמוק ולא ידעו בהם, שאילו היו רואים אותם היה ברור שנעשה לו נס גמור ושהוא צדיק גמור, ואיך יגעו במשיח ה' אשר חפץ בו ומצילו. (שם שם כד)
וישאו עיניהם ויראו - ...ולכן אמר להם יהודה האנשים האלה מארץ מרחק והולכים לארץ רחוקה ולא יוודע הדבר, וכאשר קרבו מצאו שבעלי הסחורה מדינים ששכרו הגמלים מישמעאלים, ומכרוהו למדינים הסוחרים, וזה טעם הישמעאלים אשר הורידוהו... ולרבותינו נמכר פעמים רבות. (שם שם כה)
ויביאו אל אביהם - שאילו שתקו היה חושד בהם שהרגוהו, כי ידע קנאתם, ויש מפרשים וישלחו שתקעו בה השלח כדמות שיני חיות. (שם שם לב)
צרת נפשו - חשבו האכזריות לעונש גדול מהמכירה, שהיה אחיהם בשרם מתחנן להם, והכתוב לא סיפרו, שהדבר ידוע בטבע שיתחנן וישביעם בחיי אביהם, או לקצר בסורחנם, או שהכתוב מקצר במקום אחד ומאריך באחר. וראובן אמר להם שחטא רק מפני נערותו ועתה נדרש דמו עם האכזריות, ואף על פי שלא הרגוהו שאולי מת בהיותו ילד שעשועים ואינו רגיל לעבד... (שם מב כא)
וידברו אליו - בפשט נראה שלא הוגד ליעקב כל ימיו שמכרוהו, אבל חשב שתעה, והמוצאים לקחוהו ומכרוהו, שהאחים יראו להגיד פן יקללם, ויוסף במוסרו הטוב לא רצה לומר, ואילו ידע היו מחלים פניו שיבקש הוא מחילתם מיוסף, ולא היו בסכנה אחרי מותו, ולא יצטרכו לבדות לו דברים מלבם. (שם מה כז)
השליכו אותו - להכאיב לו כמו שהכאיב לכם, למען הציל - כוונתו לא היתה להרע כלל. (שם לז כב)
ויעברו אנשים מדינים - ובתוך שהיו יושבים ואוכלים וממתינים לישמעאלים עברו מדינים אחרים, והעלוהו ומכרוהו לישמעאלים, ויש לומר שהאחים לא ידעו, ומה שאמר אשר מכרתם אותי מצרימה, רוצה לומר גרמתם, זהו עומק הפשט. (שם שם כח)
להשיבו אל אביו - והלא היו בו נחשים ועקרבים, אלא כשהלך ראובן משם השליכוהו לבור אחר שיש בו נחשים ועקרבים. מה בצע - אין זו נקמה, שהרי המתים משתכחים, וכסינו - שלא נוכל להתפאר במיתתו, ואם כן אין זו נקמה. וישמעו אחיו - אמרו, בברית בין הבתרים נגזר על זרעו של אברהם, ואולי בו לבדו תתקיים הגזירה. וימשכו - המדינים ששמעוהו צועק בבור, ומכרוהו לישמעאלים, וישמעאלים מסרוהו פקדון למדנים, ומיד שניהם נמכר לפוטיפר. ומה שאמר יוסף אשר מכרתם אותי גרמתם לי להמכר. ואחיו לא ידעו ממכירתו, וחשבו אחר כך שחיה רעה אכלתהו באמת, ולא שקרו לאביהם, שאם היו מסופקים שמא הוא חי היו מבקשים אותו בכל העולם, והיו מכירים אותו במראה או בדבור כשבאו לפניו. דבר אחר בעוד שאמרו נמכרנו לישמעאלים עברו מדינים ומכרוהו להם, ומשכוהו המדינים מן הבור, ועברו הישמעאלים ומכרוהו להם, והישמעאלים למדנים, ומדנים לפוטיפר... (שם שם כב-כח)
וימשכו - לפי הפשט העוברים משכוהו, והחטא שנמצא עליהם בי' הרוגי מלכות, כי גדולי עולם כמותם ראויים להענש על השלכת אחיהם לבור, ולהחשב להם לרציחה. (שם שם כח)
חיה רעה - ובמדרש שצירפו הקב"ה עמהם והחרימו וקללו כל מי שיגלה, וצירוף זה להצלת ישראל וכבוד הקב"ה, שאם יתגלה הדבר יקללם קללה עולמית ונמצאו ישראל בטלים. (שם שם לב)
חמשה בקר - ...ועל פי המדרש שילמנו ה' תחת העגל וד' תחת גניבת יוסף, היינו ד' מאות שנה שעבוד מצרים וד' מלכויות... (שמות כא לז)
וימשכו - כשהיה בבור מכרוהו בכ' כסף, שהוריקו פניו מפחד הנחשים, ומשכוהו עד חצי הבור וחזר תואר יפיו, ולא רצו לתתו בכ' כסף, והוסיפו להם נעלים, וזה שאמר על מכרם בכסף צדיק וגו', ובתוך שדברו למכרו לישמעאלים עברו המדינים, ואחר כך קנוהו מיד הישמעאלים שטענו בשבילנו הוציאוהו מהבור. ובמדרש שנמכר ד' פעמים, לכן נראה שבעודם מדברים על הישמעאלים העלוהו המדינים שקנוהו מהם לפניהם, ומכרוהו לישמעאלים וישמעאלים למדנים ואלה למצרים, ויש לומר שנמכר בכ' כסף לכל אחד מהאחים, או כ' כסף זקוקין. (בראשית לז כח)
ברוך מבנים אשר - לכך בירכו משה לפי שכשמכרו השבטים את יוסף החרימו שלא יגלו אותו, וסרח בת אשר ידעה במכירתו בנבואה, ואמרו השבטים מהיכן ידעה אם לא מאביה, דשותא דינוקא או מאבא או מאמא, ועמדו ונדוהו, ובא משה רבינו ע"ה להתירו... (דברים לג כד)
...אין בחירת האדם יכולה להטות המשפט האלוקי הכולל אשר גזרה חכמתו, כי יש לאדם פעולות הכרחיות כדי חייו, ואחרות אפשריות, ויש פעולות נמנעות ממנו, כגון שיוכל למנע את הרצון האלוקי בענינים שגזר... וגם בענינים הכוללים אין רצון ה' מכריח הרצון האנושי החלקי, שאם למשל נגזר להעשיר את פלוני יוכל להיות על ידי חריצותו, מציאה, מתנה, מיתת קרובים וכו', וכל אחת מהסבות אינה הכרחית, ואם ימנע עצמו מהם יבא אליו על ידי סבה אחרת... וכן היה במכירת יוסף... אחי יוסף היו בחיריים לגמרי... (בראשית לז א)
ויתנכלו אותו - חשבו מחשבות שונות, כי אחדים רע בעיניהם מפני צער אביהם, ואחדים חשבו אולי דעת עליון מסכמת עם דעת אביהם, וחשבו להמיתו באופן שיצאו מזה ומזה, ואמרו נהרגהו - למלט נפשם ממנו, ונשליכהו - כלפי אביהם, שיביאו לו הכתונת וידע שחיה רעה אכלתהו, ולא לסטים הרגוהו. ונראה - ואם מאת אלקים הוא, יראה בודאי להצילו. וראובן הצילו ואמר לאו כל שעתא אתרחיש ניסא, וראוי שהם עצמם יתנו מקום להצלתו אם תזדמן מה'. לכו ונמכרנו - ואם חלומותיו מה', הרבה ריוח והצלה לפניו להצילו. (שם שם יח-כז)
ומה שלא פורסם עונש השבטים, יש אומרים שכל המעשה היה הכרחי, ואם כן אינם ראויים לעונש, וראייתם ממה שאמרו חז"ל וישלחהו מעמק חברון, מעצה עמוקה וכו', וזה סותר הבחירה לגמרי, ונראה שאמנם התכלית מלפניו, אבל החלקים המביאים אליה הם בחיריים, ותוכל לבא בדרכים שונות, ואולי נידונו האחים בגלות מצרים. (שם לז בסוף)
אשמים אנחנו - בשמעם שריחם על בני ביתם, ואמר הביאו שבר רעבון בתיכם, האשימו את עצמם במה שלא ריחמו על קרובם שראו בצרתו בעיניהם. או: בתחלה חשבו שכל זה מרשעות האיש, ועתה בראותם שאינו רשע פשפשו במעשיהם, שאינו מקרה מה שצריכים עתה למסור אחד בידיהם, כפי שמכרו אז את יוסף... ויען ראובן - על מה שאמרו שהיו רק אשמים ושוגגים אמר שאינו כן, אלא מזידים היו, כי לבד האחוה היה עדיין ילד, או שחטאו על שראו גם צרתו ולא שמעו. (שם מב כא וכב)
ואת גביעי - כדפירשנו, רצה יוסף לכפר עוונם, כי טוב שיקבלו מידו מאשר בידי שמים, ולכן רצה לתת את בנימין במשפט עבד כמו שעשו לו, ולהפוך הדבר לטובה כמו שהיה אצלו... (שם מד ב)
לא אתם שלחתם אותי - הסבר טענת יוסף: הנה יש דברים שיקרו במקרה שלא כיוון אליהם ונמשכו לפעולותיו במקרה, כגון הלך לשוק ומצא מציאה, המקריים בלתי מוגבלים בסבותיהם, ועל כן לא תפול בהם הידיעה קודם. וידוע שדבר גדול באיכותו ובענינו או מרוב מקבלים אותו יהיה רק בהשכל ולא במקרה, שאי אפשר שתגיע תועלת גדולה במקרה, כי הם מכוונים מההשגחה, ורק האדם בסכלותו ייחסם למקרה, כגון שלח בנו לשוק והניח לפניו דינר "שימצאנו", ורק דברים פרטיים הם מקריים, ויש גם דברים מושגחים בפרטיים, ואם חשבנו שמכירת יוסף במקרה, אם כן חטאו חטא גדול, ומדוע לא הוכיחם אביהם או קבלו על עצמם תקונים גדולים? ותימא לומר שהבנים נענשו על זה בגלות מצרים, או ששעיר ראש חדש קרב על זה. ויותר נראה שכל המכירה והירידה היתה מושגחת, ואמר להם כל זה שלא יעצבו על המעשה, ואמר שהוא שישאר להם שארית קנינים. ולפליטה גדולה - אם כן בודאי ה' שלחו, והם היו רק כלים, ועוד ראיה, שהם התכוונו שלא יהיה עוד בן זקונים, וכאדון בבית אביו, ושלא ימשול בהם, והנה הוא אב אדון ומושל... ( שם מה ז)
ויתנכלו - חשבו על יוסף שהוא נוכל בא להמיתם, או למצא עלילה להחטיאם כדי שיקללם אביהם, או שה' יענישם וישאר לבדו בבנים. ובזה הודיע מה היה להם בהיותם צדיקים גמורים ולא נחמו על הרעה עצמה, רק על אכזריותם בהתחננו אלינו וגו', שהתורה אמרה הבא להרגך וכו'. (שם לז יט)
בעל החלומות - שספר לנו החלומות להקציפנו כדי שנתקומם עליו ונחטא לא-ל או לאבינו ונאבד... (שם שם יטו)
ויצילהו מידם - במניעת הפועל הפתאומי המוליד מעוות לא יוכל לתקון, ויד אל תשלחו - להתאכזר, כמאמרו מרשעים יצא רשע. (שם שם כא)
וישבו לאכל - שלא היה כל זה בעיניהם תקלה או מכשול שימנעם מלקבע סעודתם, כמו שראוי לצדיקים כמותם כשאירעה תקלה על ידם, וזה מפני שחשבוהו לרודף, שכל הקודם להורגו זכה. מה בצע - תועלת, שהנקמה תכוין לשלם לעושי הרע, ובזה נכאיב גם לעצמנו, כי יכאב לנו על מיתתו ועל אכזריותנו, ואם להחריד הנשארים גם זה לא נשיג, כי נעלים מיתתו... (שם שם כה וכו)
מדינים - בעלי סחורת הישמעאלים והגמלים, והישמעאלים עשו המכר, ולא רצו לדבר עם המדינים פן יכירום בהתעכבם בעיירות, אבל בעלי הגמלים אינם מתעכבים אלא עוברים... (שם שם כח)
מה זאת עשה - שיקח אותנו על זה לעבדים, נגד מה שמכרנו אחינו, אף שכוונתנו היתה שחשבנוהו לרודף, ולא הרגנוהו מצד החסד. (שם שם כח)
ויאמר ישראל - מי יתן וידענו דרך ה' בדבר יוסף, ששלח מלאכיו לקראת יוסף לגלות אזנו שאחיו נסעו מהאחוה, ובכל זאת לא מנעוהו מלכת, ויעקב איך שלחו אל האחים ויתן המכשלה הזאת לפניהם... ועל הכל שבטי י-ה יעשו כמעשה הזה? אמנם לחכמי האמת היה חפץ ה' להוריד את יוסף מצרימה, כדי כשיעקב ירד לשם ויהיה מרכבה לשכינה, שקדמה לירד למצרים לרחף על בני ישראל בגלות ההיא. ועוד טעם להעניש את יוסף על הדבה, ואת יעקב על קבלתה. והקדים לשלח לפניו ג' מלאכים בדרכו, שעל ידי זה לא הרגוהו האחים בבחירתם, והנה שלחו במצות כבוד אב ואם... ומה שעסקו בפרשת עגלה ערופה, שרמז לו על הסכנה שבדבר... ויוסף חשב שחלומו יתקיים והם ישתחוו לו בשדה, ועל זה בא המלאך הראשון להזהירו שלא ידבר בשררה עמהם, והודיעו שהוא תועה בדרך בבטחו בחלומו, אבל לא הכביד עליו שישוב, כדי שתתקיים הירידה למצרים... (שם לז יג ויד)
ובטרם יקרב אליהם - רצו כולם להמיתו, ואחר כך כשבא אליהם רק שנים מהם, ושיסו בו הכלבים, לבחן אם הוא צדיק וה' יצילנו מידם, וגם כמו שאמרו חז"ל המוציא שם רע ראוי להשליכו לכלבים... ויוכלו לומר ליעקב חיה רעה אכלתהו. הנה בעל החלומות - ושמעון ולוי לא נתקררה דעתם, ואמרו שלא בצדקתו נמלט מהם, כי אם קיימא ליה שעתא, אבל הם בעלי בחירה ושום דבר יצילהו מידם, או ראו גבריאל בעל החלומות אתו, וגם נגדו יצליחו, או אם עתה יתקיימו חלומותיו, ירצה להתנקם בהם, על כן יקיימו בו דין רודף. (שם יח ויט)
ויצילהו מידם - ולא מסיבות אחרות, כגון שירצה שיתקיים חלום י"א הכוכבים, ששמח עליו, כי הוא נכלל בשבטים. ובתחלה עשה עצמו כאילו גם כן מבקש רעתו, רק שלא יכוהו, ואחר כך אמר השליכו - שהוא לא יעשה עמהם. ויד אל תשלחו - שלא ישליכו עליו אבנים הבורה. הבור הזה - שיש בו נחשים, והנחש היה ראשון מספרי לשון הרע... (שם שם יא ויב)
מה בצע - אמר יהודה אחר שגם הכלבים וגם הנחשים לא נגעו בו, נשאר רק מה שהביא דבה על שקראו בני הלחנות עבדים, ועל שרוצה להשתרר, ונגד שני אלו ימכרוהו לעבד, ולא יעברו על וגונב איש ומכרו, כי אמרו רז"ל פרט למצוי בידו כבן ואח, והוא אחינו בשרנו, ועוד החיוב רק על התוקף בו ומכרו, ועל זה אמר וידינו אל תהי בו, ולכן לא מכרוהו למדינים כי אם לישמעאלים היורדים מצרימה, כי שם לא יוכל עבד לעלות לגדולה. (שם שם כב)
הישמעאלים אשר הורידוהו - שהם גנבוהו בדרך מיד הסוחרים שקנוהו מיד ישמעאלים אחרים, וזה שאמר בבראשית רבה, כשבא הקב"ה לתת התורה לישמעאלים שאלו מה כתוב בה, אמר להם לא תגנוב, ואמרו אומנותנו היא זו, שגנבנו את יוסף, ואחר כך באו המדינים למצרים ועירערו, והוצרך פוטיפר לחזור ולקנותו מהם, וזה שאמר והמדנים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר. (שם לט א)
ומה שפירט לספר החלומות והפתרון ועצת יוסף הוא, כי בכל אלו תלויה גאולת ישראל, וזה יפרש למה אמר יוסף לאביו בפירוש וכלכלתי אותך שם, ומה שכרת ערלת המצרים. ונקדים מאמרם בזוהר הקדוש וישב, שהקדים את יוסף למצרים להיות שם מרכבה לשכינה, לפני שהגלה ישראל לשם, כי גלות מצרים היתה להסיר מישראל זוהמת הנחש, שסיגים אלו ידבקו בטומאת מצרים, אך היה צריך להזהר מאד שלא ישתקעו שם בטומאה, ועל כן שלח שכינה לפניהם לרחף עליהם בל יעצר כח מצרים להכניעם, ולבל יסתופפו תחת שר מצרים שממנו אוכלים, נתן למצרים שפע גדול על ידי יוסף, והתפרנסו תחת יד השכינה ולא מהשר, וזה שאמר יוסף לאביו וכלכלתי אותך וגו', וזה שחלם פרעה שעומד על היאור... וכדי להתיש עוד כח מצרים אמר להם יוסף להמול... (שם מא כה)
אבל אשמים - בהיותם במאסר חשבו שהם אשמים על מכירת יוסף, ולכן יהרגו, ואולי אביהם שימות עתה ברעב אשם גם כן על שקבל דבת יוסף, וכשראו שמוציאם ממאסר וגם שולחם להביא לשבר לאביהם, אמרו רק אנחנו אשמים, ואין דינם למות כי אם רק לצרה על שלא שמעו תחינתו. ויען ראובן - בל יחשבו שנפטרו מכל, כי זה היה רק על מה שדברו עליו קשות והשליכוהו לבור, אבל דמו עודנו נדרש מהם. או שמעון ולוי תמהו שהלא רק עליהם העונש, ולמה בא על כולם, אין זה אלא על שכולם שמעו בהתחננו, וראובן אמר שאינו אשם בזה, כי הוכיח אותם, ולכן לקח יוסף את שמעון ואסרו. (שם מב כב)
אלקים חשבה לטובה - נמצא שלא עשיתם מעשה כי אם חשבתם, וגם המחשבה היתה חציה לטובה. (שם נ כ)
...אבל שנאמר דברים שאין להם יסוד, כי מכירת יוסף הסבה לשיעבוד מצרים, דבר זה לא יתכן כמו שאמרנו למעלה, כי אדרבה ירידת מצרים הוא הגורם למכירה, ולפיכך רמז יוסף דבר המכירה ליעקב אביו, שלא יעניש את בניו על שמכרוהו, שהיא גזירה מן השמים, כדי שירדו מצרימה, והיינו דכתיב ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים וגו', רק שהיה יוסף מכוון להראות לאביו שהשבטים אשר מכרו אותו לא היו למכירתו רק כמו החמור שהוא נושא משא, ואינו יודע תכלית משא הזה... ואף על גב שהם היו מכוונים למכור אותו בשביל שנאתו, מכל מקום עיקר הפעל היה שירד יעקב למצרים, ולפיכך שלח עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים, רמז, כי על ידי השבטים שהיו חמורים בענין המכירה שעשו, והיו נושאים טוב מצרים שיהיו מנצלים את מצרים. ועשר אתונות וגו', פירוש היתה עוד סבה שמכרו את יוסף כדי שיתפרנסו בימי הרעב, כי הנקבה חמרית בודאי, ואשר רמז על הפרנסה והמזון שהוא חמרי להחיות את הגוף שלח עשר אתונות נושאות צדה ומזון. ובמדרש רבות ששלח לו גריסים של פול, שהפול טוחנין אותו ברחיים של גרוסות ומשברין אותו לחלקים הרבה, כך היו ישראל בזמן שהיו משעבדים בהם בעבודה המשברת גופם ועל ידי זה היו פרים ורבים, וכל זה היו גורמים השבטים בלי ידיעתם, ושם מפרש ששלח גריסין של פול שהן על עקת נפש, שיעקב היה כל ימיו בצרה, וגריסין של פול טובים לזה, בודאי היה בזה נגלה ונסתר. ועוד במדרש ששלח לו יין ישן, גם זה רמז לגזירה הישנה שנגזר עליהם מימים קדמונים לאברהם על ירידת מצרים, שישתו כוס זה... (גבורת ה' פרק י)
ותדע עוד גודל ההשגחה הנפלאה בענין הירידה הזאת של יוסף. אמרו בבראשית רבה והמדנים מכרו אותו, כמה אוניות נכתבו עליו, רבי יודן אומר ארבע... רבי הונא אומר חמש. ביארו בזה, כי לא היה ראוי שיהיה יוסף יוצא מחזקתו הראשונה, שהיה בארץ כנען בחשיבות היותר גדולה מאד, ועכשיו לעבד נמכר יוסף, אלא שהיה על ידי אמצעים מוכנים לזה. וזה כי ישמעאל הוא שקרוב קצת אל בני יעקב, הנה יצא מרשות בני יעקב קצת על ידי אמצעי מוכן, ומן ישמעאלים לסוחרים, והסוחרים גם כן ישמעאלים הם, שמצינו פעמים הרבה בישמעאלים שהם סוחרים, שבכל מקום שאמר בתלמוד ההוא טייעא רוצה לומר סוחר ישמעאל... ודוקא למדינים, כי מדינים גם כן מזרע הגר המצרית, והנה גם כן זרע אברהם, אלא שאינם כל כך קרובים כמו ישמעאל... ולפיכך אמר מכרו אל דמוסיא של מדינה, והוא ממונה על המדינה עסוק בצרכי המדינה, ויש לו כח רבים, ואחר כך מכר אותו אל פוטיפר היחיד, ובמדריגות אלו היה יוצא יוסף מרשות יעקב להיות משעבדים בו המצרים אשר הם נמשלים כחומר אל יוסף, שזה עיקר הצורה של בני יעקב... (שם פרק יא)
את צאן - לרעות את עצמן, בא ללמדנו, שלא באו לחטא אלא מתוך אכילה ושתיה, שכאשר אדם נוטה לדברים אלו היצר מגרה, וסופו לחטא. (גור אריה בראשית לז יב)
וישלחו - שיתפו להקב"ה בחרם, שלא יוכל יעקב לבטל בתפלתו, ושהקב"ה לא יודיעו היכן הוא נמצא, והם חשבו שהקב"ה יסכים עמהם שלא יקללם... (שם לב, ועיין שם עוד)
...יוסף אמר לאחיו, ואתם עליו לשלום אל אביכם, ואתם הוא דיוק, כלומר אתם תעלו לשלום אל אביכם שבשמים, אבל תמותו עוד בפעם כי תתגלגלו בי' הרוגי מלוכה, וזה הרמז מסייע לכת המקובלים שאמרו ראובן הוא גם כן בעשרה הרוגי מלכות, אף שלא חטא במכירת יוסף, גרמה לו חטא בלבול יצועי... ויש כת המקובלים האומרים ראובן לא היה בכלל הרוגי מלכות, ויוסף היה אחד מהם, כי הוא גרם להם לחטא, שהביא דבתם רעה אל אביו. ושמעתי מקצת המקובלים כי רבי עקיבא היה גלגול של יוסף... (תורה שבכתב וישב, ועיין שם עוד)
והבור ריק - אבל נחשים ועקרבים יש בו, אולי מצאו היתר לכך, כי חשבו מביא דבתם לבעל לשון הרע, שהם נידונים בנחשים, כדכתיב ופורץ גדר ישכנו נחש, וזה פורץ ב' גדרים של בשר ועצם... (בראשית לז כד)
מה בצע - ...ומה שאמרו ונהרגהו, שחשבוהו להולך רכיל, וכל הולך רכיל גורם שפיכות דמים, והבא להרגך השכם להרגו. ויהודה אמר מה בצע - אחר שנעלים מיתתו יהיה כל הימים בספק, ואפילו אחרי מות אביהם יהיה חלקו מונח בבית דין, ועלינו להביא ראיה שנהרג, ואם נמכרנו יעביר אבינו נחלתו, כי מה שקנה עבד קנה רבו. (שם שם כו)
נראה שהאחים רצו למכרו רק לישמעאלים, שמצד הקורבה ירחמו עליו, ועליהם אמרו כי אחינו בשרנו הוא, ולא רצו לקנותו, עד שראו המדינים הסוחרים שיקנוהו מהם. (שם שם כח)
וגם דמו - שהאחים חשבו, שיוסף חייב מיתה בדין, כי לשון הרע תלתא קטיל, והוא הביא דבתם רעה, ועוד בא לרגל אותם בדותן, והבא להרגך השכם להרגו. אך עקר האשמה על מדת האכזריות, וראובן השיב, אל תחטאו בילד - שאינו בר עונשין בבית דין של מעלה, אם כן אין לו משפט מות, ובידכם ב' עבירות, והקב"ה דורש מכם האכזריות, כי אדון זה גם אינו שומע תחינתנו, וגם דמו נדרש, שאמר ולא תמותו, שמע מינה, שאם לא יגיע אחינו בני מות אנחנו, ואולי יקרה מקרה שלא יוכל להגיע. (שם מב כב)
והשיבני דבר - עשאו שליח מצוה להחזיר לו תשובה... והגם ששכיח היזקא, סבר כרבי פלימו בפסחים ח', שמבדילים בין ודאי היזקא לשמא, ומשמע שאחיו לא היו ודאי שכיח היזקא. ומה שנמכר יש לומר שנזק שתכליתו הטבה ומעלה אינו חשוב נזק, ועוד יש לומר שיעקב שלחו לשכם, ומה שיוסף הלך לדותן הוא שליח עצמו, כי יעקב צפה ברוח הקדש שבמקום אחר יקראנו אסון, ולכן שלחו רק לשכם. (שם שם יד)
לכו ונהרגהו - עוד לפני שיגיע אלינו, שלא יכלו לסבל עד שיגיע. ונהרגהו - יחד, ויהיו פטורים מדיני אדם כדין י' שהרגו. ונשליכהו - ומן הסתם חולדה או ברדלס יאכלוהו, ולא נשקר. ואולי דנו בו דין עד זומם, כי הביא דבתם, דברים שחייבים עליהם מיתה, כאבר מן החי וגילוי עריות, שבני נח חייבים עליהם מיתה בלא עדים והתראה, שלצד דיני שמים פטורים בהריגתו, אלא שבדיני אדם אינם פטורים, כי אין להם הזמה, לכן התחכמו להמיתו יחד, ואולי רמזו ב"ועתה" שעשו תשובה מיד, כברז"ל אין ועתה אלא תשובה. (שם שם כ)
את כתנתו - התחתונה, והיה צריך לכתוב קודם כתונת הפסים, אלא לא רצו להפשיטו ערום, אך בכעסם קרעו מעליו כתונת הפסים עם הכתונת ביחד, ולכן הפשיטוהו ערום. (שם שם כג)
וימכרו - הישמעאלים קנוהו על פי המדינים שהם סוחרים, רוצה לומר בקיאים, ועל פיהם נגמר המכר, ועל פי שניהם נמכר, אמנם הכסף משל ישמעאלים, אבל שניהם חולקים בריוח, ואולי אחר שהפילוהו והפשיטוהו בעירום נח קצת רוגזם, ונתרצו לדברי יהודה, ואולי חשבו שבאמצעות פחיתות זו שמכרוהו ישללו חלומותיו, שמעתה קנה שם עבדות עולם. (שם שם כח)
טרף טורף - אחד שטרפתו חיה, והב' שגררתו למעונה ונתייאש מלבקש אחר עצמותיו לקוברם, שעל זה נתחכמו לומר זאת מצאנו בלי עצמות, ומזה הרגיש שהחיה גררתו. (שם שם לג)
אבל אשמים - אולי שצדדו שהצרה בשביל מכר יוסף, ודחו, שכפי הדין דנוהו להריגה, ואם כן המכר שעשו לו מדת חסד, ואם על שגרמו צער אביהם, אדרבא, דבר זה יוסיף לו מכאוב, ועל זה אמרו אבל - שעל כל פנים היה להם לרחם עליו, בראותם אחיהם מתחנן על סכנת נפשו, ונתאכזרו עליו, ודבר זה מגונה לצדיקים, או שמצאו סתירה מצד שראובן נתפס עמהם, והוא לא היה בתוך המוכרים, על זה אמרו אשמים אנחנו וגו' כשרצו לשלח בו יד, ובדבר זה היה ראובן שוה עמהם, שאמר השליכו אותו אל הבור, ופשיטא שיתחנן יותר מפחד הנפילה והבל הבור, ונחשים ועקרבים, ושימות שמה ברעב ובצמא, ולא שמעו לקולו, ובזה יד ראובן עמהם, ואם אמרו זה אחר שהסכימו לאסור אחד ולא כשהכניסם לבור, צריך ליתן טעם למה לא נתעוררו עד כה, ואולי חשבו, כי אדם בעל בחירה ורצון להרע, מה שאינו כן כשיחדו לו אחד מהם, בזה נתעוררו מהנדמה, כי הוא עוון יוסף, כמו שהם התאכזרו בא להם הצער בדרך זו, שהם אסרו אחד מהם ביד איש נכרי. וכבר רשמתי, כי העוון יוליד בדמותו... והוא אומרם אבל, ועוד היה להם לאות שנתייחד להם שמעון, כי זה הוא היועץ רעה על יוסף. (שם מב כ)
הלא אמרתי - והלא אמר להם שישליכוהו לבור, וזה יותר אכזריות מהמכירה, אלא כדפירשנו, שרצה להוציאו מידי בעלי בחירה, והמכירה היתה גם כן מעשה בחירי, והכניסוהו בסכנת מוות ויותר... ואילו בבור אם אינו חייב לא יגעו בו החיות לרעה, ואמר ולא שמעתם - לא הבנתם דברי... (שם מב כב)
לא אתם שלחתם אותי - בל יחשבו שישנאם, אמר, כי עתה ידע שהמעשה מה', או לתת להם פנים וטענה לפני אביהם על שגרמו לו בכי כ"ב שנה, כי רחוק לומר שיעקב לא חקר על פרטי ירידתו למצרים. (שם מה ח)
בסודם - שכשהתחילו לשנאותו לא היתה הנפש שזרעתי בהם מסכמת, ולא יענש על זה שגרם לכך, בקהלם - למכרו, אל תחד - עיין שם, או לא אשמתי כי סרה ממנו השכינה הנקראת כבוד, וברצונם - אפילו כשדברו דברי רצון למכרו, עקרו - שבאמצעות ירידתו ומעשה דאשת פוטיפר נעקרו ממנו י' שבטים. (שם מט ו)
לו ישטמנו - הלואי שישיב וינצלו מהגלויות והצרות, צא ולמד מה היה לי' עמודי עולם... (שם נ טו)
מזה - וכרומז שבזה יכפרו על נסעו מזה, שנאמר במכירתו, שנסעו מהאחוה. (שמות יג יט)
ויתנכלו אותו - כתב אותו, לומר שהערמה היתה רק כלפי חוץ, העמידו פנים ולא רצו להרגו באמת, דאם לא כן צריך לומר ויתנכלו עליו. ונהרגהו - נגרום למיתתו על ידי שנשליכהו בבור, ועל ידי זה נראה אם יש ממש בחלומותיו, או שהוא גברא קטילא על ידי הדבה שהביא. (בראשית לז יח וכ, וראה גם יוסף-ואחיו)
ונמכרנו - לא על הכסף כי רב להם, אלא על מסירתו ברשות אחרים, וגם מחשבה זו לא עלתה בידם, כי בינתים עברו המדינים ושמעו קולו בבור, ולקחו ומכרוהו, ומה שאמר יוסף אשר מכרתם אותי, רוצה לומר גרמתם מכירתי. (שם שם כז)
מעמק חברון - מעצה עמוקה, פירוש בדרך הטבע לא היה אפשר שישלח ילד שעשועים למקום סכנה, ומשמע דלא כהעקדה, שאף שאין האדם יכול לבטל הגזירות הכוללות, נשארים החלקים האמצעיים בבחירתו, וכאן היתה ירידתם הכולל, ומכירתו האמצעי הבחירי. ולדעתי גם המכירה היתה מה', כי אם טעו לחשב שהמכירה לבער הקוצים מהכרם, היה ראוי שה' יורם בדרך ולא יחטאו, כמו אצל אבימלך. ואף אם המכירה בבחירה, השנאה וכתונת הפסים וספורי החלומות היו מה', ואם כן היו כמוכרחים למכירה מצד השנאה וכו', ועל זה אמרו ראוי היה יעקב לירד בשלשלאות של ברזל וכו'. (שם שם יד)
ויצילהו - תחלה השתדל להצילו לגמרי, וכשלא שמעו, אמר לפחות לא נכנו, וכאשר גם לא שמעו אמר להם אל תשפכו דם. (שם שם כא)
לכו ונמכרנו - ונשיג בזה הרחקתו מהבית, ונראה שלא האחים הוציאוהו, כי אם יהודה אמר להם להתרחק, ומתוך כך יעברו הישמעאלים במקומם ויקחוהו, וראובן הלך עמהם וחשב לחזר טרם יגיעו הישמעאלים, אבל ה' זימן מדינים מצד אחר, והם הקדימו את ראובן ומכרוהו לישמעאלים בכ' כסף. (שם שם כז)
ויהי בעת ההיא - לפי שמכירת יוסף היא התחלה לגלות הכללית ושעבוד מלכויות, שכולם שרשרת אחת, הקדים כאן אור המשיח, וגם משיח בן יוסף ירד מצרימה למשול שם. (שם לח א)
אשמים אנחנו על אחינו - שהיה לנו לוותר מצד האחוה, צרת נפשו - ומצד הרחמים, ובהתחננו - והיה לנו למחול לו. הלא אמרתי - וראובן הוסיף שגם המשפט עצמו היה שלא כדין, כי היה רק מעשה נערות, וגם הזהירם על כך, וגם לשטתם לא היה חייב עונש כזה, ואם כן הוא חטא עצמי ולא רק צדדי. ויקח מאתם את שמעון - והענישם בזה על מה שחשדוהו למרגל מוציא דבה, ועל שהשליכוהו לבור, ועל שמכרוהו בכסף השיב להם הכסף כדי להחרידם. (שם מב כא-כד)
אל תעצבו - אמר על גוף המכירה שהיתה בהשגחה, ועל שמינה ה' אותם לשבט אפו אמר להם וישימני לאב לפרעה - שאין בדבר כל רע, כהדוחף חברו למים, ומצא שם מרגלית... (שם מה ז וח)
ראה עוד יוסף-ואחיו ויקרא ט ט.
צריך לחקור מה היה טעם האחים, שכן גם אחר כך החתחרטו רק על האכזריות בהוצאת העונש לפועל, ולא על העונש בעצמו. אחר דברי יעקב ליוסף חששו שיש ממש בדבריו, והוא עתיד למלוך בכיפה, ובזה להצר את זכויותיהם כנמרוד או כאלופי שעיר, שהאנשים שימשו כלי שרת לשרירותם, ולכן נסעו משם לשכם, המקום בו הראו כבר פעם בעבר את האחוה מול סכנה המאיימת מבחוץ, ועתה יראו אותה נגד סכנה דומה מבפנים, יעקב הרגיש בדבר, ועל כן שלח את יוסף אליהם, שלא תפרד האחוה. (שם לז יב)
וישאו עיניהם - בכוונה, מצפונם עוד לא היה שקט, והם מכרוהו לישמעאלים שאינם סוחרים, ועל כן חשבו שישאר בידם, וגם לא ציפו לראותו במצרים. או שהמדינים לקחוהו מהבור ומכרוהו לישמעאלים, ובכל זאת נחשב החטא לאחים, שכל זה נעשה בהסכמתם. (שם שם כה)
ויאמר אליהם - לא כתב להם, אלא בא ברעש גדול ואמר היה לא תהיה, וידעו שלא יוכלו להלך נגד דעתו, ואחר כך הוסיף לדבר בנחת. להשיבו אל אביו - שראובן אמר שכל זה מעשה ילדות שלו. (שם שם כב)
את כותנתו - ...בעונש של איש המעלה מסירים קודם אותות מדרגתו, ועוד שהיתה עינם צרה בכתונת. (שם שם כג)
וישאו עיניהם - מספר שבחם, שבכל חמתם ופעולתם לרעה ביוסף לא יכלו לישב במנוחה מרוב התפעלות על המקרה ומחמלה, והגם שישבו על הארץ כמנהגם נשאו עיניהם לראות מרחוק. (שם שם כה)
אחינו בשרינו - ...אמנם נקרא יהודה מנאץ ה', שאין זו פשרה, כי שבי קשה מחרב ורעב בישראל שנשבה לעכו"ם, ואם מייעץ למכרו הוא כמייעצו לעבוד עבודה זרה כמנהג שוביו. אנשים מדינים - הלכו רגלי עם הישמעאלים והגמלים, לכך לא ראום, ונטו מהדרך לצעקות יוסף, וימשכו - המדינים, והאחים שמחו שנעשה רצונם שלא באמצעותם. (שם שם כז וכח)
והמדנים - הם סרסורים שבדבר, אל מצרים - ולא במצרים, כבמדרש, לדימוסיא של מדינה, עד שיזדמן לו קונה, ופוטיפר היה הממונה על כך. (שם שם לו)
האלקים מצא - באשר חטאו ברצונם להרחיק את יוסף מאביהם, זימן להם אותו חטא שלא ברצונם, ובנימין לוקה עמהם, דבהדי הוצא לקי כרבא, ולא מצא לב למסור עצמו להחזיר את בנימין, בחשבו שהוא רצון ה' ואין עצה. (שם מד טז)
העוד אבי חי - זו התוכחה שהזכירו חז"ל, שאפילו אם דנו אותו בצדק היה להם לחמול למען אביהם... (שם מה ג)
שעיר עזים - בתורת כהנים, אתם יש בידכם תחלה וסוף, פירוש דעל מכירת יוסף היה להם אמתלא מה שלא הוכיחם יוסף בעצמם, כי אם הביא הדבה לאביו, ועתה שהרגו את חור שהוכיחם, נתעורר גם חטא מכירת יוסף. (ויקרא ט ג)
אשר לבש בבואו - רק הכתונת היתה אחרת בין הערבים, ונראה שהוא לכפר על מכירת יוסף, וזה שאמרו גם כן שכתונת מכפרת על שפיכות דמים, וכן הכפרה בקדש הקדשים, שהוא בחלקו של בנימין, שלא היה במכירה, ולכן אינו נכנס בחושן ששמות כל השבטים עליו... וכשישראל חוטאים בין אדם למקום פוקד עליהם עוון העגל, ואם בין אדם לחברו חטא מכירת יוסף, וזהו טעם רב הונא שאמר שאחר דוד ושלמה בטלו אורים ותומים, כי נתחלקו השבטים ולא יכלו להצטרף שמותיהם זה עם זה, ועל ב' חטאים אלו אמרינן כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון. (שם טז ל)
ויבא שכמה - מקום מוכן לפורענות, דאם לא כן קשה איך ניזוק, בהיותו שליח מצוה של כבוד אב ואם. והבור ריק - ולא ראו הנחשים, שהבור היה עמוק כ' אמה, דאין השלכה פחות מכ', ולא שלטה עיניהם בו, ולכך לא עשו תשובה כשראו שניצול מהנחשים. (בראשית לז יד וכד)
בפסוק לא נזכר ששנאת האחים היתה בעבור הדיבה, רק ויראו כי אותו אהב וגו' וישנאו, וקרוב הדבר, כי יעקב לא הגיד להם שיוסף הביא דבתם רעה וכו', אמנם נראה כי טעם ויבא יוסף וכו' דבתם רעה היא הסיבה, שלכך נצרך יוסף להיות נמכר למצרים, כי היו חס ושלום נדחין השבטים אם היה יוסף אצל אביהם, והיה מעלה דבתם רעה. וביאור הענין, כי הצדיק מעלה לפני הבורא יתברך את מעשים טובים של בני ישראל, אבל עדיין יוסף לא היה בשלימות עד אחר הנסיון, ואז נקרא יוסף הצדיק, ומעלה רק מעשיהם הטובים, ולכן אחר כך היו כולם ביחד אצל אביהם... ומה שנתכנה החטא אצל השבטים, כי אם היו כולם מתוקנים כראוי, ולא היה חשש במה שיעלה כל מעשיהם לאביו, לא היה נצרך לירד למצרים, ונמצא שהם היו סיבה לירידתו למצרים. (בראשית וישב תרל"ז)
ראה גם יוסף-כללי, וישב תרל"ד.
לאכל לחם, חלילה להבין שהשבטים היו חוטאים כפשוטו, והלא קיום בני ישראל בגלות וקיום כל העולם בזכותם, אלא הם הכינו דרך עבורנו, שידעו שאי אפשר להמשך בהנהגה עליונה של יוסף הצדיק, ואחר שמכרוהו ישבו במקומו והכינו דרך במדרגה שלמטה ממדרגתו, שנוכל למצא דרך זו גם בגלות, ומייחס להם חטא, שהיה להם להפליא מעשיהם למצא דרך לתולדותיהם גם לפי ההנהגה העליונה של יוסף. (שם שם תר"מ)
...והנה קודם מכירת יוסף היה די בגלות בארץ לא להם, וכמו שאמר הקב"ה לאברהם, ולא היו צריכים להיות במצרים דוקא, ואף אם היו במצרים לא היתה מזיקה להם בענינים האלו, להיות גלות לנפש, דכבר תיקן זאת אברהם ע"ה, אך אחר שמכרו את יוסף הצדיק ופגמו במדת יסוד, שוב היו צריכין להיות בגלות מצרים דוקא, ולהתמרק ולהצרף על ידי נסיון זה לעמוד נגד מצרים שטופי זמה. (בראשית וישב תרע"א)
...ובדוגמא זו נאמר על השבטים אהובי עליון לא היה אפשר שישתעבדו במצרים, ולא היה אפשר לגלות מצרים לצאת אל הפועל עד שהאלקים אינה לידם דברים בלתי ראויים לפי מעלתם וקדושתם, וכמו ששמעתי שכן צורפי הזהב עושין, מערבין מעט סיגים ועופרת בזהב ועל ידי זה מסתנן ונצרף ונעשה בהיר יותר... (שם תרע"ב)
ולפי האמור יש לומר דפגם השבטים שאינה ה' לידם נמשך ממה שנגע בכף ירך יעקב, ובשביל זה היה מקום בצדיקים האלה שיתפגמו קצת, זה בלב ואלה במוח, לתת מקום לגלות מצרים... (שם תרע"ה, וראה שם עוד)
שם במדרש, וישמע ראובן ויצילהו מידם, אמר לו הקב"ה אתה פתחת תחילה בהצלת נפשות וכו'. ונראה לפרש, דהנה השבטים מידן דיינהו ליוסף, וכמו שדנוהו למטה ונגמר דינו למיתה כן היה נמי למעלה, שהקב"ה אומר נצחוני בני (בבא מציעא נ"ט)... וכך יש לומר ביוסף שבשעה שגמרו השבטים את דינו למיתה נסתלקו ממנו החיים העליונים, אך בשעה שהצילו ראובן ליוסף ניתנו בו חיים חדשים. (שם תרע"ט)
ויש לומר עוד, כי כדי שתיתפס בהם גלות מצרים, שהיא כוללת כל הגלויות, לא היה אפשר אלא שיהא נמצא בהם נמי פגם שיהא כולל כל חלקי האדם, ועל כן היה נצרך שיהיה נמצא בשבטים פגם יסוד שהוא כולל כל חלקי האדם, וזהו מכירת יוסף צדיק יסוד עולם. וכן נמי ביוסף היה צריך שיהיה נמצא בו צד פגם בכל חלקי האדם בגוף ונפש ושכל, והנה זה שטעה לדמות על השבטים שחשודים בשלשת הדברים הנ"ל... (שם תר"פ)
ובדוגמא זו יש לומר גם בשבטים שכולם היו קדושי עליון, ועל כן לא היה אפשר שתשלט בהם הגלות, על כן האלקים אינה לידם ונתן בלבם לשנוא את יוסף, עד שחשבוהו לרודף ומידן דיינוהו ומכרוהו. אבל גם זה שאינה לידם היה נמי מחמת הפגם הקודם שהיו עושים מעשים בלתי זהירים, שיהיו נקיים מעיני הרואים, עד שגם יוסף הצדיק היה נראה לו שהיו אוכלין אבר מן החי וכו', ואף שחס ושלום לחשוד אותם שהיה בהם שמץ דבר מכל אלה, אלא שלא נזהרו מעיני הרואים... וממוצא הדברים הנ"ל דכולם כמסת חוזק הגלות שהיו צריכין לסבול, בה במדה אינה ה' לידם חטא. יעקב שהיה לו לסבול רק גלות קלה להיות בארץ לא לו, היה החטא דק וקלוש, שיצא מפיו דיבור של בטלה (למה הרעותם לי), יוסף היה לו לסבול גלות יותר שלש עשרה שנה עד עמדו לפני פרעה, היה חטאו יותר, שהיה נראה בחיצוניות כעין לשון הרע, והשבטים שהיה להם לסבול גלות יותר מיום שנפטר יעקב אבינו ע"ה, שנסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השיעבוד, היה חטאתם נמי ביותר שמכרו את יוסף... (שם תרפ"א)
...על פי מה שפירשנו, דהא שאמרו אבל אשמים אנחנו לא אמרו תיכף כשאסף את כולם למשמר, אלא אחר שישבו במאסר שלשה ימים והקל עליהם, שרק אחד יאסר, אז אמרו אבל אשמים אנחנו, אף שבתחילה היו בצרה עוד יותר, שהיו כולם בסכנה... שיצר הרע מטמטם לבו ומשכח ממנו כל החשבונות, אך התינח בשעת עבירה, אבל אחר כך, שהיצר הרע מניחו, בכל זאת בכל עבירה נברא מלאך מקטרג משחית, ומטמטם לבו ותרדמת מרמיטה מפיל על האדם, ומחליק הדבר בעיניו ומבקש לו התנצלות להקטין מאד החטא... ומובן כי נקל היה לו להחליק הדבר בעיניהם שדין אמת דנוהו, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ואין להם על מה להתחרט, רק אחר שנתמרקו ג' ימים בבית האסורים, אף שלא נתמרק החטא לגמרי, מכל מקום התחרטו על כל פנים על האכזריות, כברמב"ן, אף שבגוף הדבר עדיין צדקו בעיניהם, כי באמת אין על הדיין להטות הדין בשביל רחמנות. ונראה לפרש דעל לשון הרע בודאי אי אפשר שדנוהו למיתה, כי אין בעל לשון הרע חייב מיתה. אך יש לומר שדנוהו למורד במלכות, שהרי יהודה היה מלך, וחשבו שכל החלומות מהרהורי לבו, שמורד במלכות. והנה הדין במורד במלכות, שאם רצה המלך למחול מוחל, כברמב"ם מלכים פ"ג ח', על כן התחרטו על האכזריות שלא מחלו לו. ובזה יש לפרש דברי רש"י, וירד יהודה, שהורידוהו אחיו מגדולתו, כשראו בצרת אביהם, אמרו, אתה אמרת למכרו, והלא הם היו רוצים אפילו להרגו, ועוד שדין אמת דנוהו, ובעיקר הדבר איך החליפו דין מיתה על דין מכירה לעבד, ולהאמור ניחא, שיהודה היה יכול למחול, אבל לא הם עצמם, והוא החליף דין מיתה למכירה, שבידו תלוי הדבר.
ועתה התחרטו שלא בקשו מיהודה שימחול, ובכל מה שנתמרקו יותר, נודע להם החטא יותר... וכאשר אירע להם עם בנימין, חשבו שהגיעה העת לפרוע החוב של ועבדום ועינו אותם ד' מאות שנה, באשר עתה כל י"ב השבטים בשעבוד. ואולי גם יעקב בעצמו יבא אליהם לפדותם, ויהיה גם הוא בשעבוד, וקבלו עליהם דין שמים לפרע השטר. אך כאשר שמעו ואתם עלו לשלום אל אביכם, ואין כולם בשעבוד, אם כן לאו היינו גזירת הגלות אלא עונש אחר, ומחמת שהיו מדוכאים ביותר, נתיישבו שבודאי לא טוב עשו במכירת יוסף, שלפי שנוסף להם מירוק הכירו יותר אשמתם... והתחיל העונש בבנימין, שהוא צדיק, ואין לו נגיעה במכירת יוסף, ובודאי יגיע להם עונש באחרונה... על כן התיישב יהודה שאין עצה אלא לתקן חטא מכירת יוסף. והנה יהודה היה מלך שלהם, ולבו לב כל העם, על כן תלה כל החטא של המכירה על עצמו, ועליו לתקן, והתיישב בדעתו לקבל על עצמו להיות עבד עולם עונש מדה במדה, וזהו דרך קדושי עליון, לקבל על עצמם עונשין בשביל כל הדור... ואם היה יוסף מתמהמה עוד, והיו רואים שכל תחנוני יהודה לא פעלו מאומה, והיו מעתה אבודים בלי שום תקוה, והיה המירוק עד התכלית, ולעומת זה היתה התשובה עד התכלית, ולא היה נשאר עליהם שום שמץ, ולא היו צריכין להתגלגל בעשרה הרוגי מלכות. אבל יהודה היה דוחק את השעה, ולא היה יכול יוסף עוד להתאפק שיתמרק החטא לגמרי, ולעומתו נשאר רושם מהחטא... (ויגש תרע"ד, וראה עוד יוסף-ואחיו לכאן)
...אך בעיקר חטא המכירה יש להתבונן בו, הרי התחרטו ועשו תשובה, ותשובה מכפרת ומיתה ממרקת על כל העבירות שבתורה, ולמה נשאר עליהם עונש והוצרכו למירוק י' הרוגי מלכות. ועוד דבמדרש למה תתענו ה' מדרכיך, כשרצית נתת בלבם לאהוב, וכשרצית נתת בלבם לשנא ואם כן הרי לא מהם היה כל הענין, ולמה יחשוב ה' להם עוון... ונפרע מהם בעונש המר, אחר כמה וכמה דורות ולא הועילו להם התשובה?
והנה איתא בספרים שכל ענין השבטים במכירת יוסף היה מחמת שחשבוהו לרודף אותם ובשבילו ידחו מלהיות בעלי ברית לאלקים, ולפי ראות עיניהם למצוה קמכווני, ומה שנחשב להם לעוון מזיד, יש לומר שזה מחמת מעלתם הגבוהה, שהיה להם לומר שבודאי מאת ה' היתה זאת... ואם ברצון השי"ת שנהיה נדחים מהיות בעלי ברית לאלקים, ה' הטוב בעיניו יעשה, ובשביל חטא הדק והקל היה עונשם שניתן בלבם לשנא, ומזה נמשך כל ענין המכירה. ומאחר שהם בעצמם משכו עליהם כחו שהביאם לעבירה, על כן נענשו על העבירה, אף שבאמת בגוף העבירה היו אנוסין, ועל כן נמי אף שלאחר שנודע להם החטא עשו תשובה על עיקר החטא, אבל על זה הענין שלא היו בטלים כל כך לרצון השי"ת, שזו היתה הסבה לעבירה, על זה לא מצאנו להם חרטה ותשובה.
ולפי האמור יש לומר, שכל מעשה יוסף עמהם לא לצער אותם, שיהיה להם מירוק עשה, אלא סיבב להם עד שיאמרו לנפשם דמאחר שנראה שכך הוא רצון ה', ה' הטוב בעיניו יעשה, ואם היה כה, שוב לא היו צריכין למירוק הרוגי מלכות. ולפי האמור יתיישב לנו מה שכתוב ולא יכול יוסף להתאפק וגו'... שהיה רוצה להמתין עד שיראו שאפסה כל תקוה, ולא ישאר בהם ספק שמעשה שמים הוא, וישכילו ויאמרו ה' הטוב בעיניו יעשה, ובזה יפטרו מהרוגי מלכות, ובודאי גם הזקן הרחמן שבאבות היה מרוצה בזה מאד, ולא היה חש לצערו,כדי לפטור בניו הצדיקים מעונש המר הזה... (שם תרע"ח)
והטעם שברצונם עקרו שור, שפגמו במדת הרצון כנ"ל, והיינו כי במכירת יוסף לא היה חס ושלום שום כעס אלא רצון, דהם חשבו את יוסף לרודף שלהם, ובשבילו ידחו הם מלהיות בעלי ברית להשי"ת, אך הם ברצונם בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאודם לאלוקות, הרצון הזה עבר כל גבול, וקיימו בעצמם באהבתה תשגה תמיד, ועל כן לא ראו נכוחה ועיוו עליו את הדין לדונו במיתה או למכרו, וזהו ברצונם עקרו שור, שמחמת רב רצונם שעבר כל חוק וגבול ולא שמו לו גבול ורסן לבל יתפשט יתר על המדה, ולא יהיה כענין כי השוחד יעוור, בזה רצו לעקור את יוסף, ומעין זה היה חטא קרח... (שם ויחי תרע"ב)
שם שם לו... ובזוהר חדש שנתעורר אז קטרוג על חטא מכירת יוסף, ולמה שתק בעת הסכנה על הים, שהיו ישראל נתונים אז בדין. ונראה דבחטא המכירה נכללו שני דברים, את אשר עשו והרעו ליוסף בעצמו, ואת אשר גרמו לי' הטיפין שיצאו ממנו. והנה מה שהרעו ליוסף בעצמו כבר מחל להם, אך הפגם בי' טיפין אין בידו למחול, ומכל מקום יש לומר שאין עליהם עונש מעשה, אלא גורם בעלמא, ואף שגרמו להזיק, לא נתכוונו להזיק, ולא היו יודעים שיבא לכך. אבל לאנשים גדולים כמוהם גם זה נחשב קצת לחטא. ומזה בא העונש לעשרה הרוגי מלכות. אך בקריעת ים סוף כתיב הים ראה וינוס, ואמרו ז"ל ארונו של יוסף ראה, ממה נפשך לא היה אפשר להיות קטרוג עליהם, שהרי יש כנגדו זכות, ומן הקטרוג עצמו תצמח זכות הצלה של כל ישראל. אך כשכבר עברו את הים והיה נצרך לערוך להם שלחן במדבר, שוב מצא מקום סכנה לקטרג, כי ידוע שאין בכל עבירות קפוח פרנסה כמו פגם ברית... (שמות בשלח תרע"ט)
דהנה ידוע דעבודת האבות לא היתה עבור עצמם לבד, אלא לסלול דרך גם לזרעם אחריהם, וכן יוסף הצדיק, ויוסף שירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה, ונגדרו ישראל בזכותו, ומובן שהנסיון של יוסף היה צריך לסלול דרך בפני כל ישראל, ואפילו לא מכרוהו השבטים, והיה נתקיים באופן אחר. אך יש לומר דאם היו אז כל ישראל נמשכין אחר יוסף הצדיק והיו דבוקין בו, היו כל ישראל מתוקנין באופן אחר, והיו כולם שומרי הברית בטבע, בלי טרדת היצר הרע, אך באשר היו נפרדים ממנו, ולא עוד אלא שמכרוהו ופגמו בצדיק יסוד עולם, על כן לא היה יכול להשפיע עליהם כל כך ממדתו. ועוד יש לומר שאם היו אז כל נפשות השבטים קשורים בו באהבה, היה עולה הנסיון ביתר שאת, ולא היה מאבד עשרה טיפין דרך י' אצבעות ידיו, והיו הם מסייעין אותו, והיה להם חלק בנסיונו, ועל כן היו מקבלים גם ממנו ביתר שאת, ולא היה שייך בהם עוד חטא זה כלל... (משפטים תרע"ב)
...קיצור הדברים שמכירת יוסף היתה חטא בכפלים, במדת הדעת והרצון ובמדת צדיק יסוד עולם וכנסת ישראל, ומזה נסתעף גם בזרעם אחריהם למטה פגם בכפלים בדעת ורצון שנטוע בישראל להמשך אחר אביהם שבשמים למעלה מהטעם, וזהו פגם המוח, ופגם במדות שבלב להיות מתאוה לדברים שאינם ראויים פגם ברית רחמנא ליצלן... ונראה דאלמלא חטא מכירת יוסף מפני גזירת בין הבתרים היה די בשעבוד בגוף, כי בברית בין הבתרים לא נזכר שם אלא שעבוד הגוף, אבל בשביל חטא מכירת יוסף שפגמו בבחינת הדעת והרצון הוצרכו לגלות כפולה, שעבוד הגוף ושעבוד הנפש, בבחינת הראש והלב... (שם תר"פ)
בש"ס חולין ס' אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה עלי שמיעטתי את הירח, ויש להתבונן בקרבנות המוספין... שעיר עזים לכפר על מכירת יוסף, שנאמר וישחטו שעיר עזים. ויש להבין דשחיטת שעיר עזים לכאורה אינה קשורה עם המכירה, כי בעת השחיטה כבר היתה המכירה, והשחיטה היתה להציל מקפידת יעקב, ואז כבר התחרטו על המכירה, כבמדרש. ונראה דיש לפרש ענין השנאה שהיתה להם על יוסף, כי יוסף הוא מרכבה למדת צדיק יסוד עולם המשפיע לכנסת ישראל, והם היו מרכבה לכנסת ישראל, אם כן על ידו של יוסף באה ההשפעה מלמעלה אליהם, והם לא רצו ביוסף לאמצעי, אלא היו רוצים בעצמם לקבל שלא על ידי אמצעי. והנה זהו עצמו ענין קטרוג הלבנה שלא רצתה לקבל האור מזבול באמצעות השמש, אלא בעצמה, ועל כן אחר המכירה תיכף התחרטו שהרגישו חשכות בנפשותם... ובקשו להעביר את כחו של ס"ם מעליהם, לבל יאפיל נפשותם המאירות, ושחטו שעיר עזים להכניע את כחו... (שם פקודי תרע"ג)
בתורת כהנים הובא ברמב"ן, אתם יש בידכם בתחילה, שנאמר וישחטו שעיר עזים במכירתו של יוסף וכו'. יש להבין מה שייכות לחטא מכירת יוסף כאן בשמיני למלואים. ויש לומר דאהל מועד מלשון התוועדות, שכל ישראל נתוועדין למקום אחד... והנה יוסף הצדיק יסוד עולם הוא המאסף את כל כחות ישראל ומקשר אותם באביהם שבשמים, ומדתו נקראת כל, ובמכירת יוסף פגמו ישראל במדה זו, שהוא ענין אהל מועד, ועמד זה להם לשטן על דרכם, על כן הוצרכו לכפרה על חטא זה טרם שירדה שכינה לאוהל מועד. ובזה יובן שנתאחר ענין עשרה הרוגי מלכות שהיו על חטא מכירת יוסף עד סוף בית שני, שנתרבה שנאת חנם וחלק לבם, נתעורר החטא ההוא... (ויקרא שמיני תרע"ב)
...מכל מקום שורש כל החטאים הוא מעשה העגל, ושורש שרשם הוא חטא מכירת יוסף, כמו שהארכנו במקום אחר. והנה חטא העגל הוא עבודה זרה, שהיא טעות בשכל, והיו שורש כל החטאים הנצמחים מפאת עקימת השכל ועקשותו. וחטא מכירת יוסף הוא פגם בצדיק יסוד עולם שומר הברית, והוא שורש כל החטאים הנצמחים מפגם ברית... (שם אחרי תרע"ו)
אותם ואת פנחס, ברש"י, שהלך לנקום נקמת יוסף אבי אמו, שנאמר והמדנים מכרו אותו וכו'. ואינו מובן מה חטא היה להמדנים בזה, שהרי לא גנבו אותו אלא קנו אותו, ולמה לא היה להם למכרו... והנה בבראשית רבה, ויעברו אנשים מדינים וגו', עברו אותן הדיינים, פירש רש"י המחלוקת שביניהם ליוסף. ולכאורה יש להבין למה נחשבה המכירה חטא לשבטים, הלא לא מהם היתה אלא מן השמים, כבמדרש... למה במעשה יהודה ותמר לא נחשב חטא וזלזול ליהודה, כי לא ממנו היה הדבר... ובמכירת יוסף נחשב לחטא, אף שהיו מוכרחים בדבר. גם יש להבין, היתכן שמן השמים יכריחו לאנשים צדיקים לעבירה, ועוד. ויש לומר שהיתה להם עליו קנאה גדולה שלא היתה נאותה לאנשים גדולים כמותם, ובשביל זה משכו על עצמם כחות רעים והם הכריחום לעשות מה שעשו, ומכל מקום הכחות הרעים ההם לא עשו רק מה שניתן להם רשות מן השמים, כי הצדיקים האלו לא הניחם ה' למקרה, וזה שאמר המדרש, כשרצית נתת בלבם לאהוב, וכשרצית נתת בלבם לשנא, היינו שניתנה רשות לכחות הרע האלו לשלוט בהם להכריחם לזה.
ויש בכאן שאלה, מאחר שכל הענין היה מן השמים, מדוע היה הצורך שתחילה יחפצו להרגו והשליכו אותו לבור, שבזה לא היתה תועלת לגלות מצרים, היה להם תיכף לחפוץ למכרו... והנה השבטים שפגמו בקנאתם את יוסף שהוא היה צדיק יסוד עולם, המאחד את כלל ישראל שורש שני המקדשות, ומשכו עליהם כחות רעים, היו להיפוך משני המקדשות, והם קליפות מואב ומדין... ומצאתי רמז שמואב היפוך מקדש ראשון, ומדין היפוך מקדש שני, מלשון ריב ומדון, שהחטא שהיה בבית שני, שהוא שנאת חנם היא קליפת מדין...
ולפי זה יש ליתן טעם שאחרי חורבן בית ראשון לא נמשכה הגלות אלא שבעים שנה, ומבית שני נתארכה כל כך. דהנה יש לומר שהשנאה שהיתה להשבטים על יוסף להרגו, דבר זה נמשך מקליפת מואב, ששרשה עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים שהחריבה בית ראשון, אך נתייעצו שלא להרגו, אלא למכרו, היינו שנסתלקה קליפת מואב, אך שלטה קליפת מדין, שהיא החריבה בית שני, והכניסה בהם שנאה למכרו. וכנראה מזוהר חדש הנ"ל, שכל הגלויות הן בעבור כ"ב השנים שפירש יוסף מאביו, ואם היו חס ושלום הורגים אותו, לא היתה עוד חס ושלום תרופה לשונאי ישראל. ועל כן מה' היתה שלא היתה לקליפת מואב עליהם שליטה כל כך לבצע את אשר חשבו, ועל כן נמי חורבן בית ראשון שהיה פרי קליפת מואב, ובחטא מה שעשו ליוסף לא היה לו כל כך שליטה. אבל קליפת מדין ששלטה עליהם עד שעשו מה שעשו, על כן כח החורבן שמבית שני נמשך כל כך זמן ארוך... (במדבר מטות תרע"ג)
ודרש הלכה מענין היום ואגדה מאותה פרשה ושייכי להדדי, כי יוסף שהוא היסוד ושורש ההשפעה לזולת, והוא המשביר בר לכל עמי הארץ, הוא היה בתכלית הריחוק מבני נכר כאשר נתנסה בפוטיפר, וכן לא רצה למכור להם עד שימולו... ומה שהשבטים מכרוהו היה גם כן לברר זה, כי הם לא האמינו בצדקתו ושהוא היסוד עולם, וחשבו במכירה בין האומות יתברר זה, שאם הוא באמת כמדתו אי אפשר שיתערב בגוים להיות כמוהם כלל, ואם לאו כל זמן שהוא בבית יעקב ולמד מאביו היה טוב, וכשיבוא לבין הגוים לא יהיה כן. וזה היה גם כן ההשלכה לבור שאין בו מים זו תורה, כמ"ש בב"ר (פ"ד) על פסוק זה, והוא גם כן לענין יוסף, דכל נסיון שהוא לברר עצמיותו הוא כאשר יעלימו ממנו דברי תורה המצילים מהחטא רק שהוא בלבו ובעצמו יעשה כרצונו. וזהו הנסיון לברר מה שבלבו כנודע, והשליכוהו לבור ריק מדבר תורה אבל נחשים ועקרבים המסיתים לכל מיני רע שזהו שורש הנחש יש שם, ובזה נתברר שהוא מרוחק מרע בשרשו... (חלק ה רסיסי לילה עמוד קסא)
...וכמו שמצינו בהשבטים, שדנו את יוסף למכרו לעבד, והוא היה שורש קדושת הברית, אבל היה צריך לבירורים, כי הם חשדוהו להיפך, מפני שהוציא לעז עליהם, שנושאין עיניהם בבנות הארץ, והם ידעו שנקיים מזה, אמרו שבמומו פוסל, ובודאי יש בו מחסרון זה, וכדאיתא במדרש רבה פ"ד, אמרו נלך ונתפוס דרכו של עולם, כנען שחטא לא לעבד נתקלל, וחטא כנען היה בפגם הברית, אף זה לכו ונמכרנו, ונמכר למצרים שהיא מקום הזימה, ושם נתברר על ידי הנסיון שהוא נקי ומוגדר, ונגדרו ישראל בזכותו... (פרי צדיק בראשית נח ב)
"הבא להורגך השכם להורגו" (סנהדרין ע"ב), מצוה, אך קשה מאד לקיים מצוה זו לשם שמים. מכל מקום השבטים דנו את יוסף כרודף, כי החליטו שיוסף רצה לדחותם מכלל ישראל. ופסק זה לשם שמים היה לגמרי, כי זה ביאור אז"ל ששיתפו הקב"ה בשבועתם, (עיין רש"י בראשית ל"ז ל"ג מתנחומא). אך נקודת "צלו של גוף" (של קנאה ושנאה לפי מדרגתם) התלוותה להם בכוונתם, ומשום כך טעו. ואפילו כשבאה עליהם צרת "מרגלים אתם" והתחילו להרהר בתשובה בחיפוש מדה כנגד מדה, שבו רק על "אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו וגו'" (בראשית מ"ב כ"א), היינו שחשבו שנתבעים על חסרון הרחמים... אבל לא האשימו את עצמם בעיוות הדין כלל... אבל עיקר כוונתם היה לשם שמים, ואף אם נתערבה בה נקודה דקה של טעות, הלשם-שמים שלהם היתה חזקה כל כך עד שזכותה כלכלה כל העולם. (חלק ה עמוד קלו)