יין נסך

תלמוד בבלי:

לוקחין גת בעוטה מן העכו"ם, אף על פי שהוא נוטל בידו ונותן לתפוח, ואינו נעשה יין נסך עד שירד לבור, ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר. דורכין עם העובד כוכבים בגת, אבל לא בוצרין עמו... אמר רב הונא יין כיון שהתחיל למשך עושה יין נסך... (עבודה זרה נה א, וראה שם עוד)

ההוא ינוקא דתנא עבודת כוכבים בשית שני, בעו מיניה מהו לדרוך עם העובד כוכבים בגת, אמר להו דורכים עם העובד כוכבים בגת, והא קא מנסך בידיה, דציירנא להו לידיה, והא קא מנסך רגל, ניסוך דרגל לא שמיה ניסוך... הוא עובדא דהוה בבירם דההוא עובד כוכבים דהוה סליק בדיקלא ואייתי לוליבא, בהדי דקא נחית נגע בראשה דלוליבא בחמרא שלא בכוונה, שריה רב לזבוני לעובדי כוכבים, אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב, והא מר הוא דאמר תינוק בן יומו הוא עושה יין נסך, אמר להו אימור דאמרי אנא בשתיה, בהנאה מי אמרי... (שם נו ב, וראה שם עוד)

השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך שכרו אסור, שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת, אף על פי שאמר לו העבר לי חבית של יין נסך ממקום למקום, שכרו מותר... אמר רבי יוחנן קנס הוא שקנסו חכמים בחמרין וביין נסך... (שם סב א, וראה שם עוד)

ההוא ביתא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל, על עובד כוכבים אחדה לדשא באפיה, והוה ביזעא בדשא, אישתכח עובד כוכבים דקאי ביני דני, אמר רבא כל דלהדי ביזעא שרי, דהאי גיסא ודהאי גיסא אסור... (שם ע א, וראה שם עוד)

נטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של עובד כוכבים וחזר ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל, אם יש בו עכבת יין אסור, המערה מכלי אל כלי, את שעירה ממנו מותר ואת שעירה לתוכו אסור... אמר להו רב חסדא להנהו סביתא כי כייליתו חמרא לעבדי כוכבים קטפי קטופי, אי נמי נפצי נפוצי. אמר להו רבא להנהו שפוכאי כי שפכיתו חמרא לא ליקרב עובד כוכבים לסייע בהדייכו, דלמא משתליתו ושדיתו ליה עליה וקאתי מכחו ואסיר, ההוא גברא דאסיק חמרא בגישתא ובת גישתא, אתא עובד כוכבים אנח ידיה אגישתא, אסריה רבא לכוליה חמרא... יין נסך אסור ואוסר בכל שהוא, יין ביין ומים במים בכל שהוא, יין במים ומים ביין בנותן טעם, זה הכלל מין במינו במשהוא, ושלו במינו בנותן טעם. כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן, המערה יין נסך מחבית לבור אפילו כל היום כולו ראשון ראשון בטל... (שם עב ב, וראה שם עוד)

כתנאי, עובד כוכבים שניסך יינו של ישראל שלא בפני עבודת כוכבים אסרו, רבי יהודה בן בתירא ורבי יהודה בן בבא מתירין אותו מפני שני דברים, אחד שאין מנסכין יין אלא בפני עבודת כוכבים, ואחד שיכול לומר לו לא כל הימנך שתאסר ייני לאונסי... (חולין מא א)

תלמוד ירושלמי:

רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי הוה אמר, מתוק מר חד אין בהן משם גילוי, רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי החד והמר והמתוק אין בהן משום גילוי ולא משום יין נסך, רבי סימון מפרש החד קונדיטון, המר פסינתטיון, והמתוק מהו, חמרא מבשלה. רבי יהושע בן זיידל היה לו יין מבושל שנתייחד ברשות הנכרי, שאל לרבי ינאי בי רבי ישמעאל אמר לו כן אמר רבי שמעון בן לקיש מתוק אין בו לא משום גילוי ולא משום יין נסך... (עבודה זרה יא ב, וראה שם עוד)

אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן, שלש יינות הן, שראה נכרי מנסכו וודאי דעבודת כו"ם, מטמא טומאה חמורה כשרץ, סתם יינו של נכרי אסור ואינו מטמא, הפקידו אצלו בחותם אחד אסור בשתיה ומותר בהנאה... (שם יב ב, וראה שם עוד)

לוקחין גת בעוטה מן הנכרי, אף על פי שהוא נוטל בידו ונותן לתוך התפוח, אינו נעשה יין נסך עד שירד לבור, ירד לבור, מה שבבור אסור והשאר מותר. תני חנן, והוא שלא העלים ישראל את עיניו ממנו, אבל העלים עיניו ממנו לא בדא. עד כדון שהיה נוטל יין וענבים כאחת ונותן על התפוח, היה נותן אילו בפני עצמן ואילו בפני עצמן, אפילו מן מותר גוממיות שתחת האשכולות אסורות, שבצדיהן מותרות, רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי יוחנן, הן עצמן נעשות יין נסך. גת שפקקה נכרי מבפנים אסורה ומבחוץ מותרת, שאי אפשר שלא היה שם שטיפה אחת טלולה ונוגע בה ומנסך כל הבור. רב הונא בשם רב הקילוח כבור, רבי זעירא בעי בכל אתר לית את עבד הנצוק חיבור, והכא את עבד הנצוק חיבור... שמעון בר חייא הוה מתני לחייה בר רב נכרי מאימתי עושה יין נסך, אמר לו משידע בטיב עבודה זרה, אפיק רב יאשיה מכילתא, אמר ליה הדא דאת אמר בלוקח ענבים מן הנכרי, אבל הנכרי עצמו בן יומו עושה יין נסך. נכרי מהו שיעשה בפיו יין נסך, רב אדא בשם רבי לעזר אין נכרי עושה יין נסך בפיו, רבי ירמיה בשם רבי אבהו הנכרי עושה יין נסך בפיו, ותני כן אגרוניסוס שטעם מן הכוס או מן המיניקת והחזיר לחבית אסור... (שם כח ב, וראה שם עוד)

משנה תורה:

יין שנתנסך לעכו"ם אסור בהניה, והשותה ממנו כל שהוא לוקה מן התורה... יין שנתנסך לה כזבח שקרב לה, וכיון שאסור זה משום עכו"ם הוא, אין לו שיעור, שנאמר בעבודת כו"ם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. יין העכו"ם שאין אנו יודעין אם נתנסך או לא נתנסך, והוא הנקרא סתם יינם, אסור בהנאה, כמו יין שנתנסך, ודבר זה מגזירת סופרים הוא. והשותה מסתם יינם רביעית מכין אותו מכת מרדות, וכל יין שיגע בו העכו"ם הרי זה אסור, שמא נסך אותו, שמחשבת העכו"ם לעבודת כוכבים, הא למדת שיין ישראל שנגע בו העכו"ם דינו כסתם יינם, שהוא אסור בהנייה. 

עכו"ם שנגע ביין שלא בכוונה, וכן תינוק עכו"ם שנגע ביין אסור בשתיה ומותר בהניה, הלוקח עבדים מן העכו"ם ומלו וטבלו מיד אין מנסכין, ויין שנגעו בו מותר בשתיה, ואף על פי שעדיין לא נהגו בדתי ישראל, ולא פסקה עכו"ם מפיהם... גר תושב, והוא שקיבל עליו שבע מצוות כמו שביארנו, יינו אסור בשתיה ומותר בהניה, ומייחדין אצלו יין ואין מפקידין אצלו יין. וכן כל עכו"ם שאינו עובד עכו"ם כגון אלו הישמעאלים יינן אסור בשתיה, ומותר בהנייה, וכן הורו כל הגאונים.

כל מקום שנאמר בענין זה שהיין אסור, אם היה עכו"ם שנאסר היין בגללו עובד עכו"ם הרי הוא אסור בהניה, ואם אינו עובד עכו"ם הרי הוא אסור בשתיה בלבד, וכל מקום שנאמר עכו"ם סתם, הרי זה עובד עכו"ם.

אין מתנסך לעכו"ם אלא יין שראוי להקריב על גבי מזבח, ומפני זה כשגזרו על סתם יינם וגזרו על כל יין שיגע בו שיהיה אסור בהניה, לא גזרו אלא על היין הראוי להתנסך, לפיכך יין מבושל של ישראל שנגע בו העכו"ם אינו אוסר, ומותר לשתות עם העכו"ם בכוס אחד. אבל יין מזוג ויין שהתחיל להחמיץ ואפשר שישתה, אם נגע בו נאסר...

מאימתי יאסר יין העכו"ם, משידריך וימשך היין אף על פי שלא ירד לבור, אלא עדיין הוא בגת, הרי זה אסור. לפיכך אין דורכין עם העכו"ם בגת שמא יגע בידו וינסך, ואפילו היה כפות, ואין לוקחין ממנו גת דרוכה, ואף על פי שעדיין היין מעורב עם החרצנים וזגין ולא ירד לבור... עכו"ם שדרך היין ולא נגע בו, והרי ישראל עומד על גביו, וישראל הוא שכנסו בחבית, הרי זה אסור בשתיה... (מאכלות אסורות פרק יא א והלאה, וראה שם עוד)

כיצד היא הנגיעה שאוסר בה העכו"ם היין, הוא שיגע ביין עצמו בין בידו בין בשאר איבריו שדרכן לנסך בהן וישכשך, אבל אם פשט ידו לחבית ותפסו את ידו קודם שיוציאה ולא ינידה, ופתחו החבית מלמטה עד שיצא היין וירד למטה מידו, לא נאסר היין. וכן אם אחז כלי פתוח של יין ושכשכו, אף על פי שלא הגביה הכלי ולא נגע ביין נאסר היין. נטל כלי של יין והגביהו ויצק היין אף על פי שלא שיכשך נאסר, שהרי בא היין מכחו. הגביה ולא שיכשך ולא נגע מותר... כלי סתום מותר לטלטל העכו"ם ממקום למקום, ואף על פי שהיין מתנדנד, שאין זה דרך הניסוך. העביר נוד של יין ממקום למקום, והוא אוחז פי הנוד בידו, בין שהיה הנוד מלא או חסר מותר...

עכו"ם שנגע ביין ולא נתכוון לזה, הרי היין מותר בהנייה בלבד, כיצד, כגון שנפל על נוד של יין או שהושיט ידו לחבית על מנת שהיא שמן ונמצאת יין, בא היין מכחו של עכו"ם בלא כוונה, הואיל ולא נגע ביין הרי זה מותר בשתייה, כיצד, כגון שהגביה כלי של יין ויצק לכלי אחר, הוא מדמה שהוא שכר או שמן, הרי זה מותר. נכנס העכו"ם לבית או לחנות לבקש יין ופשט ידו כשהוא מחפש ונגע ביין אוסר, שהרי ליין נתכוון, ואין זה נוגע בלא כוונה... 

המערה יין לתוך כלי שיש בו יין עכו"ם, נאסר כל היין שבכלי העליון, שהרי העמוד הנצוק מחבר בין היין שבכלי העליון, ובין היין שבכלי התחתון. לפיכך המודד לעכו"ם לתוך כלי שבידו ינפץ נפיצה או יזרוק זריקה כדי שלא יהיה נצוק חבור... משפך שמדד בו לעכו"ם אם יש בו בקצה המשפך עכבת יין לא ימדוד בו לישראל עד שידיחנו וינגב, ואם לא הדיח הרי זה אסור... עכו"ם שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום והוא הולך אחריהן לשמרן, אפילו הפליגו ממנו כדי מיל הרי אלו מותרות, שאימתו עליהן, ואומר עתה יצא לפנינו ויראה אותנו, ואם אמר להם לכו ואני אבוא אחריכם, אם נתעלמו מעיניו כדי שיפתחו פי הכד ויחזרו ויגיפו אותה ותיגב, הרי היין כולו אסור בשתיה, אם פחות מיכן מותר... (שם פרק יב א והלאה, וראה שם עוד ופרק יג)

מותר לישראל להפקיד יינו בכלי סתום ביד עכו"ם, והוא שיהיה לו בו שני סימנין, וזה הוא הנקרא חותם בתוך חותם, כיצד, סתם החבית בכלי שאינו מהודק כדרך שסותמין כל אדם וטח בטיט, הרי זה חותם אחד. היה כלי מהודק וטח עליו מלמעלה הרי זה חותם בתוך חותם, וכן אם צר פי הנוד הרי זה חותם אחד, הפך פי הנוד לתוכו וצר עליו, הרי זה חותם בתוך חותם, וכן כל שינוי שמשנה מדברים שאין דרך כל אדם הרי הן חותם אחד, והטיחה או הקשירה חותם שני. ואם הפקיד ביד עכו"ם בחותם אחד הרי זה אסור בשתיה ומותר בהניה, והוא שייחד לו קרן זוית... 

יראה לי, שכל מקום שאמרנו בענין זה ביין שלנו שהוא אסור בשתיה ומותר בהניה מפני צד נגיעה שנגע בו העכו"ם, כשהיה העכו"ם עובד עכו"ם, אבל אם היה איסורו בגלל עכו"ם שאינו עובד עכו"ם, כגון ישמעאלי שנגע ביין שלנו שלא בכוונה או שטפח על פי החבית, הרי זה מותר בשתיה, וכן כל כיוצא בזה...

יש דברים שאין בהם איסור ניסוך כלל, ואסרו אותם חכמים כדי להרחיק מן הניסוך, ואלו הן, לא ימזוג העכו"ם המים לתוך היין שביד ישראל, שמא יבא לצוק היין לתוך המים, ולא יוליך העכו"ם ענבים לגת, שמא יבא לדרוך או ליגע, ולא יסייע לישראל בשעה שמריק מכלי לכלי, שמא יניח הכלי ביד העכו"ם, ונמצא היין בא מכחו, ואם סייע או מזג המים או הביא הענבים מותר, וכן מותר שיריח העכו"ם בחבית של יין שלנו, ומותר לישראל להריח בחבית של יין נסך, ואין בזה שם איסור, שאין הריח כלום, שאין בו ממש.

כבר ביארנו, שכל דבר שהוא אסור בהנייה, אם עבר ומכרו דמיו מותרין, חוץ מעכו"ם ומשמשיה ותקרובת שלה, ויין שנתנסך לה, והחמירו חכמים בסתם יינם להיות דמיו אסורין כדמי יין שנתנסך לעכו"ם... (שם יג ח, וראה שם עוד)

יין שנתנסך לעכו"ם שנערב עם היין הכל אסור בהנייה בכל שהוא, במה דברים אמורים, בשהורק היין המותר על טיפה של יין נסך, אבל אם עירה יין נסך מצלצול קטן לתוך הבור של יין, אפילו עירה כל היום כולו ראשון ראשון בטל. עירה מן החבית, בין שעירה מן המותר לאסור, או מן האסור למותר, הכל אסור, מפני שהעמוד היורד מפי החבית גדול. נתערב סתם יינם ביין, הרי זה אסור בכל שהוא בשתיה, וימכר כולו לעכו"ם, ולוקח דמי היין האסור שבו ומשליכו לים המלח, וכן אם נתערבה חבית יין נסך בין החביות... (שם טז כח, וראה שם עוד)

ספר החינוך:

...ועוד הרחיקונו ז"ל מאיסור יין נסך, לומר, שאפילו שכר של יין נסך יהא אסור בהנאה, גם הפליגו בריחוקו, לומר שאפילו השכר לשבר חביות יין נסך יהיה שכרו אסור, מפני שהוא רוצה בקיומו, רוצה לומר שיהיה היין קיים בחביות עד שישברם, הוא כדי שירויח שכרו על השבירה, כי הם ז"ל רצו לעקור ממחשבתנו שלא נהיה חפצים בקיומו אפילו רגע אחד לרוב מיאוסנו בכל מיני עבודה זרה... (כי תשא מצוה קיא)

מהר"ל:

ראה גם: יין-כללי.

...ויותר מזה דורנו לא נמצא מוכיח כלל לגמרי, כי אנו רואים עבירות עצומות גדולות עוברים בפרהסיא מדינה הגוי כולה, ואין איש מחזיק בקשר ועומד בפרץ, כאשר הענין הוא באיסור יין נסך, שעוברים בזה מדינה בכלל כאילו נעשה היתר, וימצאו אשר יקרא בשם רב, לא די שאין מוכיח אותם, אבל יושבים במסיבה עם עוברי עבירה, ואין לאדם לישב בסעודה, אלא אם כן יודע מי ישב עמו, שלא יצטרף אל חבורת בוגדים, ואלו יושבים במסבה שהם עוברים עבירה, ויש שעושה עצמו כשוגג ומוטעה ורואה ומעמעם, ויש שאינו חושש כלל, ואומרים הלא איסור זה משום שגזרו עליו משום יין נסך שנתנסך לעבודה זרה, ואין הגוים יודעים בטיב נסך עתה לנסך לעבודה זרה, כי עינינו רואות שאין הגוים מנסכים לעבודה זרה, לכך יתן בכוס עינו ופורצים גדרות עולם... (נתיב התוכחה פרק ג)

...ונאמר עליו (על יין המשומר), עין לא ראתה אלקים זולתך, ולכך גזרו חכמים על יין האומות ואסרו אותו (עבודה זרה ל"ו) בשתיה, הנה כי כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, אשר הוא היין המשומר, ואל תאמר כי דבר זה יין ממש, רק הוא המעלה הפנימית אשר לא נגלה לשום בריאה, כי אם להשי"ת, ונקרא יין, כי היין בעצמו הוא משומר תוך הענב, ונסתר בו, ומפני כך צריך שיהיה לכל הפחות יין של ישראל, שהוא בעולם הזה, משומר מן הגוים, ואז זוכים ליין המשומר לגמרי. ולא בחנם זכרו רז"ל (ברכות ל"ד) יין המשומר, ולא אמרו יין הצפון, רק להודיע, שיהיה משומר מן האומות, לא כמו שיש אנשים שאינם נזהרים בזה, ואין משגיחים בדברי חכמים אשר גזרו והחמירו על זה מאד מאד, כמו שהוא ידוע. ויראה כיון שאין משגיחים בדברי חכמים יש עליהם משפט ודין קראים הם הבלתי מאמינים ואי אפשר לפרש עונשם, ועושים אנשים כאלו חס ושלום ישראל שהם עם אחד, מחולק בדתם ובתורתם... ועל ידי אנשים המורדים והפושעים והחוטאים כאילו אין אצלנו דבר שהוא שבחנו ותפארתנו, ולכך בני ישראל סורו מעל האנשים האלה ותרחיקו מדרכם הרעה... והנה האנשים האלה הם מעדת ירבעם שחטאו והחטיאו את הרבים, שודאי חטא הרבים תלוי בו, ולכך יש לפניהם שני דרכים, ויבחר בדרך החיים... ומיום שגלו ישראל מעל אדמתם לא הגיע דבר זה לישראל שיהיה נמצא בנו כמו זה, כי ישראל שהם עם אחד ואומה אחת, איך יהיה נמצא בהם בני אדם שהם פורשים מהם במצוה אחת שהיתה מצוה תקועה וקבועה בישראל, והיא מצוה חביבה מאד מאד, היא הפרישה מן האומות... וכי אין זה נחשב כמו מין ואפיקורוס... (נר מצוה ד"ה ואמר הזהיר בקדוש)

של"ה:

ראה יין-כללי.

העמק דבר:

ישתו יין נסיכם - בעבודה זרה כ"ט יין נסך של עכו"ם לשאלתות ורמב"ם היא דרשה גמורה, ואם כן אי אלהימו הוא על העכו"ם, אמנם בגמרא גיטין נ"ו הוא שטיטוס אמרו על ה'... (דברים לב לח)